שרשרת וטבעת של הגר סתת במתנה

ספרי לנו על המחווה הכי רומנטית שעשו עבורך ואולי תזכי בשרשרת וטבעת של הגר סתת במתנה

מאת  | ‏ 13 אפריל 2012
הגר סתת

צילום: יח"צ

שווי המתנה - 540 ש"ח.

בכל יום שישי נחלק מתנה לגולשים מלאי הסטייל של FF. השבוע תוכלו לזכות בשרשרת וטבעת של הגר סתת, מתנת StyleRiver. כל מה שאת צריכה לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו מה המחווה הכי רומנטית שעשו עבורך ואולי תזכי בפריטים שבתמונה.

ניתן להשיג את הפריטים באתר StyleRiverלטבעת | לשרשרת

הזוכה ייבחר בין המגיבים לפוסט עד יום א', 15.04.12, בשעה 12:00.
בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.

הזוכה במארז אופנתי של גולברי היא עליזה שגב שסיפרה לנו על הבילוי המועדף עליה בחג:

בילוי חוויתי תרתי משמע בהשראת בן גוריון:
הבילוי המועדף עליי בחג מהווה השראה לתקופה שבן גוריון עבר לגור עם אשתו פולה בשדה בוקר, זה היה נכון, אבל מאז, הכל השתנה (חוץ מהצריף שלו, שהפך לאטרקציה תיירותית בפני עצמה). אזור הנגב הוכרז כאזור בעל עדיפות לאומית ובעקבות כך הושקו תוכניות רבות לעידוד התיירות, ההתיישבות והחקלאות באזור ובראשן, הקמתן של חוות בודדים לכל אורך הציר של כביש 40 מבאר שבע ועד למצפה רמון. בחוות אלו אני ובני משפחתי מבלים ונהנים וזאת בכל יום בחווה אחרת וזאת במהלך כל חופשת חול המועד כאשר כל חווה וחווה עם מגוון אטרקציות שונות בעלות אופי חקלאי, כגון אירוח בסגנון מקומי, טעימות של גבינות ויין מתוצרת מקומית, השתתפות בבציר ענבים, הכנת יין, טיולי גמלים, סיורים מודרכים באתרי טבע באזור ואפילו התנסות בחליבת עיזים והכנת גבינות.

השאירו תגובה

 

  •   אהבה ראשונה ובמיוחד אהבה בגיל העשרה מתאפיינת בהילה של תמימות , מחוות מוגזמות והצהרות סוערות. יחד עם זאת , זאת כנראה תהיה האהבה שתמיד נזכור . את החבר שלי הכרתי בתיכון , הוא שירת כבר בצבא ואני בדיוק סיימתי את שנתי האחרונה . אחרי שנת זוגיות אחת (מלווה בכל הטעויות האפשריות מצידי ) , אחרי שהתגייסתי והמשכתי לקורס מ"כים החלה מלחמת לבנון השנייה ואת הקורס שלחו לאב"טשים ליד עזה . מלבד החום והזבובים זכורה לי גם אחת המחוות הנעימות ביותר שנעשו עבורי ביום הולדתי שנחגג לצערי (ובדיעבד לשמחתי ) תוך כדי האבט"ש . בן זוגי שירת באותה תקופה בעזה , מרחק נסיעה מה ממקום הימצאי ובלי להסס מצא מישהו שיחליף אותו בכוננות, לקח את אחד מכלי הרכב והגיע להפתיע אותי . מכיוון שהייתי חיילת כה פעורה וכה "צהובה " חששתי שהמפקדים לא יראו זאת בעין יפה , אבל למזלי מפקד הבסיס (גולנצ'ק עם ראש טוב) פירגן על המחווה ולא נותר אלא לרוץ לזרועותיו הפרושות. את שארית היום בילינו מתחת לעץ עבה גזע ורחב ענפים מתלחששים ומביטים אחד בשני עם המון אהבה (עדיין צבא ועדיין "שילוב ראוי") . אותו יום נצרב בזיכרוני היות ולא הייתי צריכה דבר מלבד שהוא יהיה שם – במקום הנכון ובזמן הנכון.

    מאת: אלה |‏ 11 ביוני 2012 | 16:52
  • המחווה הרומנטית שלי זה שלאחר שנה בדיוק מיום שהכרתי אתה החבר הוא עשה לי יום בילתי נישכח שכולל ספא וארוחת בוקר לאחר מיכן בערב הלכנו לקומה האחרונה בקניון עזריאלי שם היינו ואנחנו וזה היה יום בילתי נישכח שחקוק עד היום בזיכרוני

    מאת: שני נסירזדה |‏ 8 במאי 2012 | 09:30
  • בעלי הוא לא בו אדם שמצליח בדרך כלל להפתיע אותי עם מחוות רומנטיות. גם כשהוא הוא רוצה להפתיע אותי אז או שאין לו רעיון מה לעשות או שברגע האחרון הוא נשבר ומגלה לי. אנחנו נשואים עוד מעט כבר 10 שנים ואחרי חמש לידות (בלי עין הרע, טפו טפו טפו!!!) נותרתי עם אי אלו קילוגרמים מיותרים. לפני כמה חודשים החלטתי שמספיק. נרשמתי לחדר כושר, התחלתי לשנות תזונה, וברוך ה', גם התחלתי לרדת במשקל ולצמצם היקפים וכמובן שבעלי מאוד תמך בי ושמח בשמחתי כשהצלחתי וגם כאב את כאבי בשבוע שלא כל כך הלך לי…
    לפני כחודש שיניתי קידומת במשקל. שמחתי כמובן מאוד וסיפרתי לו וכמובן שהוא שמח בשבילי (בשבילו, אני הכי יפה בעולם ולא משנה באיזה משקל).
    ביום שישי לפני כניסת שבת, יצאתי מהאמבטיה, ועל המיטה חיכתה לי אריזת מתנה- בושם שמאוד רציתי עטוף יפה ועם פתק קטן- "ידעתי שתעשי את זה"… איך אני אוהבת אותו!!!!! 

    מאת: רחל |‏ 15 באפריל 2012 | 21:40
  •  בעלי הוא לא אדם רומנטי במיוחד. בשבילו להביא זר פרחים ליום הנישואים זה שיא הרומנטיות. אבל… שנה לאחר שהכרנו ,כשעוד היינו רק חברים, הוא לקח אותי למסעדה (חכו, זה לא הקטע הרומנטי), ובאותם ימים לא היו הרבה טלפונים סלולריים בארץ (בעצם קראו להם רק 'פלאפונים'), אז ישבנו במסעדה ופתאום נשמע צלצול חזק של טלפון מהכוון שלו. אני בהתחלה לא הבנתי מה קורה פה. ידעתי שאין לו ,ולי ,פלאפון, ולכן לא חשבתי שהצלצול מגיע ממנו. בנתיים, הוא יושב עם חיוך ממזרי ומסתכל לכל הכוונים בשביל לחפש 'כביכול' את בעל הצלצול המסתורי. האנשים לידנו במסעדה מתחילים להתמרמר על הצלצול המטריד (כשבזמנו היו לפלאפונים רק צליל אחד מטריד במיוחד). לאחר כחצי דקה הוא הוציא בנונשלנטיות את הפלאפון מהכיס הפנימי של המעיל. זה היה מנגו – פלאפון פופולארי בזמנו, גדול , מגושם, בצבע ירוק מזעזע. אני הסתכלתי עליו בפה פעור. הוא ניסה לענות לטלפון ולהשתיק את הצלצול, אבל מכיוון שהוא לא קרא את הוראות ההפעלה לפני השימוש (כמו כל הגברים), הוא לא ידע על איזה כפתור ללחוץ , אז הוא ניסה את כל הכפתורים בפלאפון עד שהוא הצליח להשתיק את הצלצול שהצליח לעצבן כבר את כל יושבי המסעדה. הוא מסר לי את המנגו בחיוך ואמר : "זה המנגו שלך, זו שיחה בשבילך". בצד השני דיבר אבא שלו שהיה שותף לסוד העניינים והתקשר בשעה המיועדת ,כמתוכנן, כדי להפתיע אותי. אז ככה קיבלתי את הפלאפון הראשון שלי, ומאז נהייתי מכורה למכשיר הזה, כמו כולנו. עד היום אני מתגעגעת למנגו. אולי זה היה מכשיר ענתיקה, מגושם ומכוער (בצבע ירוק בקבוק…כבר אמרתי?), אבל זו היתה הרומנטיות בהתגלמותה.

    מאת: הדס |‏ 15 באפריל 2012 | 14:32
  •  בן זוגי, לא אהב חתולים, הייתה לו כלבת זאב, יפה, חכמה ומאוד נאמנה. הוא אוהב המון חיות וטבע, גידל כלבים כל חייו ולא רצה לשמוע על חתול. לימים הכלבה הזדקנה ונפטרה ונשארנו עם אקווריום…
    לא היה לנו מקום בלב לכלבה חדשה, כל כך מהר, הצעתי לאמץ חתול. בן זוגי לא הסכים "לא אוהב חתולים, הם לא נאמנים, שורטים, שוברים דברים, אי אפשר לאלף אותם"…
    לאחר מספר ימים, הוא הגיע לקחת אותי מתחנת הרכבת והביא אתו גור חתולים קטן. מצאו אחד את השני במוסך, הגור היה רעב וחמוד מכדי להשאיר אותו שם, אז קיבלתי אותו במתנה.
    זאת הייתה מחווה הומנית ומתחשבת וכמובן רומנטית. היום החתול השמנמן הזה, הוא החבר הכי טוב שלנו ובן זוגי משוגע עליו, יותר ממני.

    מאת: חתולית |‏ 15 באפריל 2012 | 12:12
  •  אהבה ראשונה ובמיוחד אהבה בגיל העשרה מתאפיינת בהילה של תמימות , מחוות מוגזמות והצהרות סוערות. יחד עם זאת , זאת כנראה תהיה האהבה שתמיד נזכור . את החבר שלי הכרתי בתיכון , הוא שירת כבר בצבא ואני בדיוק סיימתי את שנתי האחרונה . אחרי שנת זוגיות אחת (מלווה בכל הטעויות האפשריות מצידי ) , אחרי שהתגייסתי והמשכתי לקורס מ"כים החלה מלחמת לבנון השנייה ואת הקורס שלחו לאב"טשים ליד עזה . מלבד החום והזבובים זכורה לי גם אחת המחוות הנעימות ביותר שנעשו עבורי ביום הולדתי שנחגג לצערי (ובדיעבד לשמחתי ) תוך כדי האבט"ש . בן זוגי שירת באותה תקופה בעזה , מרחק נסיעה מה ממקום הימצאי ובלי להסס מצא מישהו שיחליף אותו בכוננות, לקח את אחד מכלי הרכב והגיע להפתיע אותי . מכיוון שהייתי חיילת כה פעורה וכה "צהובה " חששתי שהמפקדים לא יראו זאת בעין יפה , אבל למזלי מפקד הבסיס (גולנצ'ק עם ראש טוב) פירגן על המחווה ולא נותר אלא לרוץ לזרועותיו הפרושות. את שארית היום בילינו מתחת לעץ עבה גזע ורחב ענפים מתלחששים ומביטים אחד בשני עם המון אהבה (עדיין צבא ועדיין "שילוב ראוי") . אותו יום נצרב בזיכרוני היות ולא הייתי צריכה דבר מלבד שהוא יהיה שם – במקום הנכון ובזמן הנכון.

    מאת: דניאלה |‏ 15 באפריל 2012 | 11:28
  • הכותרת יכולה להטעות, אני יודעת. אבל זו המחווה הרומנטית שלי..
    בן זוגי ואנוכי כבר שנתיים וקצת ביחד ועם הזמן זה נראה כאילו הרומנטיקה דועכת אבל מסתבר שזה ממש לא המצב. לפני כחודש היה בלת"ם בעבודה ואל המחשב החדש שהחליפו לי, לא היה מסך חדש שיתאים לו ונותרתי עם הישן שריצד וגרם לכאבי ראש. חזרתי הביתה בערב מותשת ולא מרגישה כל כך טוב ובשיחת הטלפון הלילית הקבועה חבר שלי הבין את המצב.. יום למחרת, לאחר שיעור באוניברסיטה, קיבלתי טלפון ממנו שאני אבוא למקום בו אני עובדת כי הוא מחכה לי. ישר החששות עלו:מה קרה? מה הוא עושה פה באמצע היום כשאמור להיות בעבודה?? רצתי למשרד וראיתי אותו עומד בחוץ עם מסך מחשב חדש! התקין לי אותו וחזר חזרה לעבודתו..
    נכון שלא מדובר פה באיזו טבעת או זר פרחים גדול אבל זוהי רומנטיקה! כשאחד מבני הזוג מבין את הצורך של השני וממלא אותו. מבחינתי, עצם העובדה שהלך וקנה מסך, יצא באמצע היום מהעבודה ונסע חצי שעה אליי רק כדי שלי יהיה טוב, הוא יצא החבר המושלם :)

    מאת: דנה רז |‏ 15 באפריל 2012 | 11:17
  • אחרי קצת יותר מ 10 שנות זוגיות טסנו לרומא….
    אחרי יום גשום במיוחד וטיולים תחת המטרייה, בעלי היקר כרע ברך והוציא את הטבעת המדהימה ביותר שקיימת ושם אותה על אצבעי ושאל האם אנשא לו…
    התשובה מובנת. כל החופשה הסתובבנו עם חיוך מאוזן לאוזן יד ביד והסתכלנו על הטבעת המנצנצת על היד שלי… רק אנחנו, עם השמחה שלנו אי שם בעננים…
    אולי אין לקרוא לזה מחווה… אבל רומנטי זה בהחלט היה

    מאת: לנה |‏ 15 באפריל 2012 | 09:23
  • יש לי הרבה כאלה כי בעלי הוא ארגנטינאי רומנטיקן שאין דברים כאלה…
    אחרי כל מה שהוא עושה אני צריכה לחשוב חודשיים מראש איך להפתיע אותו יותר ממה שהוא עושה…אבל המחווה שהכי הפתיעה אותי זה ביומולדת לפני שלוש וחצי שנים שבעלי החליט לחגוג לי אותו ביום העברי אז לא חשדתי בכלום.
    הוא לקח בשבילי חופש מהעבודה ביקש מהבוסית שתכתוב מכתב שהיא מעניקה לי חופשה לחגוג עם אהובי…כשהתעוררתי המכתב היה מונח ליד הראש והמיטה הייתה מלאה בפרחים הייתי בשוק כי אני בד"כ מגלה הפתעות וחושדת באותו פעם לא הרגשתי כלוווווום וזה היה ממש הפתעה מוחלטת ופה זה לא ניגמר הלכנו לאכול ארוחת בוקר והאוטו היה מלא בבלונים שהייתי צריכה לפוצץ אותם ומתחת חיכו לי שלל מתנות אח"כ הוא סגר לי את העיניים ולקח אותי למקום שאני הכייי אוהבת בעולם רכיבה על סוסים לאור השקיעה שזה היה מדהים מדהים ורומנטי ובדרך חזרה לאוטו הודתי לו בלי סוף על אחד הימים היפים והמושקעים מלאי מחשבה והפתעה …ואז קיבלתי עוד מתנה שרשרת זהב.. טוב כבר לא נישארו לי אז מילים רק הדמעות דיברו י לי את הבעל הכי מושלם

    מאת: זהבית אשכנזי |‏ 15 באפריל 2012 | 09:16
  •  שבוע אחרי שנולד בננו הבכור, חגגתי יום הולדת. לא חשבתי שנעשה משהו מלבד להישאר בבית ולהמשיך להניק, אבל בעלי התעקש שנצא לארוחת בוקר ונשאיר את הקטנצ'יק לשעתיים בבית עם סבתא. הייתי עייפה ומותשת, והרגשתי שאני נראית נורא. אבל שם, בין ההפוך לקרואסון, בעלי פרץ בנאום סוחט דמעות על מה שהוא מרגיש כלפיי ועל הלידה ועל כל מה שעברנו ביחד עד כה – וזאת הייתה אחת מארוחות הבוקר הכי מרגשות שהיו לי אי פעם. מבחינתי זו המחווה הכי רומנטית שהוא היה יכול לעשות למעני, ולא רק בגלל העיתוי – בעיקר כי הוא אדם מאוד סגור, שבדרך כלל לא יודע להביע רגשות במילים, והוא עשה את זה כמו גדול…

    מאת: סיגלית |‏ 15 באפריל 2012 | 08:48
  •  ליום הולדתי ה-30, חבר שלי עשה לי את הפתעת חיי. כמו שתמיד רציתי, אבל לרגע לא ציפיתי. בארבע לפנות בוקר נשמעה דפיקה בדלת. אני, בתחתוני סבתא וגופיית סבא, מתעוררת בהיסטריה. הוא ואחי עומדים בדלת ואומרים לי: 'יאללה תתלבשי. קחי משהו נוח'. כמובן שהתחלתי לירות אינספור שאלות: 'אני הולכת מחר לעבודה?', 'מה ללבוש?', 'תגיד לי השתגעת?' ועוד חפירות מהסוג הזה. חבר שלי אמר לי להירגע, להתלבש ולסתום את הפה. אחי הסיע אותנו לשדה התעופה, שלף את המזוודה המוכנה מראש ונפרד מאיתנו לשלום. החבר העמיד אותי מול לוח הטיסות ושאל לאן הכי הייתי רוצה לנסוע. כמובן שאמרתי ניו יורק. הוא דווקא הזמין לאמסטרדם – סופ"ש ארוך וסופר מפנק. למרות שזה לא היה התפוח הגדול וחצי מהבגדים לא התאימו לחצי השני, זה לא הפריע לי לרגע. זו הייתה הפתעת חיי. מאז הוא מסתפק בפרחים לעבודה.

    מאת: מור |‏ 15 באפריל 2012 | 08:46
  •  חג האהבה לפני מס' שנים, הפתעה שאין כמותה.
    בעלי וגיסי תכננו לי ולאחותי הפתעה.. התחלנו בטיול ג'יפים "קטן" בשמורת האירוסים , התירוץ היה שחבר שלהם שעושה פיקניק בשמורה שכח כוסות. נסענו כ 10 דקות בחושך כשהגענו לקצה הצוק, חיכה לנו שולחן ערוך עם נרות, גבינות ויין 4 כסאות, כמובן שקיבלנו ורד כשירדנו מהרכב .
    היה מ ד ה י ם … אין דבר רומנטי מזה… רק אנחנו, השמים ,הכוכבים ורצועת החוף המהממת מתחתנו..
    היה הכי רומנטי שבעולם !!!

    מאת: קציר מירב |‏ 15 באפריל 2012 | 08:38
  • בדיוק סיפרתי למישהו שיצאתי איתו שאני הבחורה הכי לא רומנטית שיש, שפרחים לא עושים לי את זה בשום מצב ואז הוא סיפר לי שבנות היו מביאות לו פרחים!!! חח. בכל מקרה הוא היה בחור חכם וגם אמר שפרחים ושוקולד לא מעידים על רומנטיות ושיש עוד מלא דברים אחרים…צודק.
    אז אני אגיד מה הדבר שהייתי רוצה שיעשו לי וזה היה נחשב מבחינתי הכי רומנטי וכובש שיש. שבחור יקנה לי עשרות דיסקים או יביא שובר ענקי לחנות דיסקים או יכתוב לי שיר או כמעט כל דבר שקשור למוזיקה יעשה אותי ממש שמחה.
    זה בטוח יקנה אותי.

    חזרה לשיגרה נעימה מלאה במוזיקה…

    מאת: ענבל |‏ 15 באפריל 2012 | 00:09
  •  

    מאת: ענבל |‏ 15 באפריל 2012 | 00:03
  • זה היה קצת אחרי שהתחתנו.
    לכבוד יום ההולדת שלי, בעלי ביקש ממני לקחת חופש מהעבודה.
    הודעתי למנהל שלי ולעובדים שלי שאני לוקחת חופשה של כמה ימים (לא ידוע לאן). בערב יום ההולדת, בעלי שלף מהארנק זוג כרטיסים להופעה של דפש מוד.
    נהננו מאד בהופעה וחזרנו הביתה (ברגל!! שעה ומשהו הליכה).
    מהר מאד נרדמתי ובאמצע הלילה בעלי העיר אותי, הכין לי נס קפה, ביקש ממני להתלבש ולקחת בתיק שלי איפור, עדשות, את המשקפיים שלי…
    חצי מנומנמת יצאתי איתו מהבית, תוך כדי נסיעה על כביש 1 הבנתי שכנראה לירושלים לא נגיע ואכן עצרנו בנתב"ג.
    רק על המטוס הוא גילה לי לאן טסים…

    מאת: שרון |‏ 14 באפריל 2012 | 18:53
  • כשהייתי בת 20, איש שהיה חבר שלי במשך שלוש שנים,
    אמר לי את המשפט הדרמתי הבא:
    "או שאנחנו מתחתנים – או שאני נפרד ממך".
    המשפט הזה הפתיע אותי אך עם זאת גם התרגשתי, זו הצעת הנישואים הכי מקורית
    ששמעתי בחיי.
    היום, האיש הזה הוא בעלי, והשנה אנחנו חוגגים 21 שנות נישואים מאושרות,
    פלוס שלושה ילדים מקסימים שהגיעו בדרך.
    המחווה הרומנטית-דרמתית ביותר שחוויתי .  

    מאת: אתי |‏ 14 באפריל 2012 | 18:46
  • בן זוגי אוהב לנגן על גיטרה ולדעתי הוא גם מאד מוכשר, טוב אבל אני משוחדת.
    לקראת יום ההולדת שלי לפני כמה שנים הוא כתב לי שיר, קרא אותו על שמי וניגן לי אותו בערב רומנטי בבית. ממש התרגשתי.. אני עדיין מחכה שהוא יקליט אותו על דיסק.

    מאת: מריה |‏ 14 באפריל 2012 | 17:13
  • חלמתי על חתונה לבנה וזוהרת. המציאות הייתה כה שונה! רציתי לחגוג עם המון אורחים ולראות מעלי אורות מהבהבים, פרחים לבנים, יונים אולי?
    אבל לא כך היה. שנינו היינו "תפרנים", והורינו לא יכלו לעזור. התלבטנו מה לעשות. מסביבנו ראינו חברים מתחתנים בגני אירועים מפוארים, והשמלות, אלו ממש ממש שיגעו אותי.
    אבל אין וזהו. החלטנו להתחתן במסעדה של חברים טובים. הזמנו מעט בני משפחה קרובים וכמה חברים. הלכנו לחפש שמלה ונעליים וזר…. אך הבנו מהר מאוד שמה שמציעים לנו, ממש לא מתאים לתקציב הדל. קניתי סתם שמלה חמודה, ונעליים….טוב אז בן זוגי צבע בצבע לבן זוג נעלי סירה שקניתי מזמן! הוא גם יבשל את כל האוכל לחתונה, את העוגות יביאו החברים הטובים.
    ביום החתונה בן זוגי היה המסעדה, סידר, אירגן והכין את האוכל.
    לבשתי את השמלה. ידעתי שלא לך להצטלם, ושאף ספר לא יבוא לסרק אותי. קצת עצוב, מה גם שבדיוק התחיל לרדת גשם.
    ואז נכנס בן זוגי ובידו זר מדהים של ורדים לבנות: "לא יכולתי לחשוב על כך שלא יהיה לך זר כלה אמיתי" הוא אמר.
    בכיתי, כמובן. זה היה הכי רומנטי בעולם!!!!

    מאת: לאה |‏ 14 באפריל 2012 | 15:43
  • הסיפור שלי הוא קצת ארוך ומתפרש על פני שלוש יבשות…
    כשגאיה, בת זוגתי, טסה לבקר את אחיה בקיטו, אקוודור, החלטתי לטוס אחריה עם טבעת ולהציע לה נישואין. הטיסה היחידה שמצאתי כללה שהות של 12 שעות באמסטרדם. למזלי אלו היו 12 שעות של יום, ככה שהגעתי לעיר בסביבות שמונה בבוקר והיה לי זמן לטייל ולהסתובב ואפילו ללכת לקולנוע! את הטבעת, שהוכנה במיוחד לאירוע, שמתי על שרשרת מסביב לצווארי כי פחדתי מכייסים. כשנשארו לי עוד חמש שעות לטיסה ישבתי באחת מחנויות הקפה (השם מטעה!) וקראתי את הספר שלי. מולי התיישבה הולנדית חמודה והתעניינה באותיות המוזרות. התחלנו לדבר, היא סיפרה לי שהיא סטודנטית ואני סיפרתי (באנגלית העילגת של הישראלים) על גאיה ועל הטבעת. היא אמרה שאני מאוד רומנטי ואני ציינתי שאחרי כ"כ הרבה שעות בהן טיילתי רגלית בעיר המדהימה שלה והטיסה הארוכה לקיטו, אני מניח שלא אפיץ ניחוח רומנטי במיוחד.
    היא הציעה לי להשתמש במקלחת שלה מכיוון שהיא גרה לא רחוק.
    אני מניח שאתם מרימים גבה עכשיו. ובכן, מעולם לא התחילו איתי בחורות ובטח שלא חשבתי שאני נראה לה מושך במיוחד. מה גם שהיא שמעה כמה אני מאוהב בגאיה. קיבלתי את הצעתה. הלכנו לדירתה, השארתי את תיק הגב שלי בסלון ונכנסתי למקלחת, את השרשרת עם הטבעת הנחתי על שפת הכיור.

    הייתי עם הראש עמוק בתוך זרם המים וכנראה בגלל זה לא שמעתי אותה נכנסת. הדבר היחיד שהרגשתי זה את ידה מלטפת את גבי. קפצתי וסתובבתי אחורה בתדהמה. היא הייתה ערומה כמובן וכל מה שאני יכולתי לעשות זה לבהות בטימטום. היא חייכה והמשיכה ללטף אותי. תפסתי את ידיה בידי ואמרתי לה באנגלית הרצוצה שלי שאני לא רוצה, שזה מאוד יפה מצידה, אבל אני מאוהב בגאיה. זה כבר גרם לה להפוך את עורה.
    היא התחילה לצעוק עלי ולקלל אותי בהולנדית, שבכל הנוגע לקללות, הרבה יותר דומה לגרמנית. היא החלה לדחוף אותי, בהתחלה מחוץ למקלחון ואז מחוץ לחדר האמבטיה. כל מה שיכולתי לעשות זה לנסות לחמוק מהמכות תוך כדי שאני מנסה לחמוק ממראה שדיה הקופצים. בשניהם נחלתי כשלון חרוץ.
    לפני שהבנתי מה קורה, הייתי נעול בחדר המדרגות מחוץ לדירה שלה.
    ללא בגדים.
    ללא התיק.
    ללא הדרכון וכרטיס הטיסה שבתוך התיק.
    וללא הטבעת!
    אחרי כמה דפיקות על הדלת ותחנונים מהשכנים, היא נאותה לפתוח את הדלת ולהחזיר לי את כל חפציי.
    סוף טוב הכל טוב- מה שקרה בסוף זה שגאיה ואני נישאנו כשהטבעת הזו על אצבעה. זו מחווה רומנטית חוצת יבשות… וחוצת אנרגיות…

    מאת: רועי וגאיה |‏ 14 באפריל 2012 | 15:21
  • אומנם חלפו 4 שנים אבל אני זוכרת את המחווה כאילו היא קרתה רק אתמול – באחד הערבים , כשאני ובעלי היינו באחד הדייטים הראשונים שלנו, עברנו בקניון כדי לקנות מתנה לחברה. ראיתי שרשרת שאהבתי והיתה רק 1 כזו, והתלבטתי אם לקנות אותה לעצמי או לחברתי. יצאתי מהחנות למספר דקות לשוחח בטלפון וביקשתי מהמוכרת לשמור לי את השרשרת בצד. כשחזרתי לחנות גיליתי שהשרשרת נמכרה. כעסתי והתאכזבתי, ואז בדייט הבא שלנו, הוא פתאום שלף לי קופסא עם מתנה, ובפנים- השרשרת שאהבתי! זה היה מתוק, שנון ורומנטי מצידו ועד היום אני עונדת את השרשרת ההיא בכל יציאה לקניון :)

    מאת: מיכל |‏ 14 באפריל 2012 | 15:03
  • בשנת 95', כשנה לאחר שנחתם הסכם השלום עם ירדן, יצאנו לטיול לירדן של תנועת הנוער בה הייתי חברה בתיכון. יומיים טיילנו בהרי אילת, ויומיים נוספים באיזור פטרה בירדן. כמחווה להסכם השלום, הצטרפה אלינו קבוצה של סטודנטים ירדניים, שטיילו איתנו, מתוך מטרה להכיר את הצד השני. בסוף הטיול ערכו לנו מסיבה על החוף בעקבה, ובמהלך המסיבה ניגש אלי אחד מאותם סטודנטים ירדנים, נתן לי קופסה במתנה, והלך. כשפתחתי את הקופסה גיליתי שם זוג עגילים שאחד מהם בצורת מפתח והשני בצורת לב. לקח לי זמן להבין שהבחור כנראה נדלק עלי, וזאת הייתה הדרך שלו לומר לי את זה. אין ספק שזאת הייתה המחווה הרומנטית המקורית ביותר שקיבלתי בחיי, עם מסר של שלום, וזיכרון חמוד שיישאר לספר לנכדים :-)

    מאת: מיקה |‏ 14 באפריל 2012 | 15:00
  •  המחווה אכי רומנטית שלי היא שבכל שנה ושנה בעלי מפתיע אותי ושולח לי זר פרחים וברכה ליום הנישואים שלנו.

    מאת: דפנה וינטרוב |‏ 14 באפריל 2012 | 14:19
  •  המחווה הרומנטית שלי היא שבכל שנה ושנה בעלי מפתיע אותי ושולח לי זר פרחים וברכה ביום הנישואין שלנו.

    מאת: דפנה וינטרוב |‏ 14 באפריל 2012 | 14:15
  • זה כל כך מוזר להיזכר בזה,
    כי שנזכרים בזה נזכרים בכל אותה שנה,בכל אותם הרגעים.
    בגיל 16 בערך שהייתי ילדה לגמרי היה לי חבר מאותה השכבה
    והיינו חברים כבר כמה חודשים ויום אחד רבנו ממש
    בעיקר אני זאת שהתעצבנתי עליו,וכל היום הוא לא התקשר ולא דיברנו
    חשבתי שזה כבר הסוף של היחסים שלנו.
    באותו יום היה בת מצווה לבת דודתי ואני נסעתי לשם עם המשפחה
    בשעה 12 אני פותחת תפלפון ורואה בערך 12 שיחות שלא נענו מחברות
    ומהחבר ומתקשרת אל חברה חזרה והיא אומרת לי בלה איפה את הוא מחכה לך כבר
    שעות מחוץ לבית ואני לא מבינה בכלל על מה היא מדברת ומחליטה להתקשר אליו
    והוא רק אומר שהוא מחכה לי עד שאני יחזור ואני אומרת לו כבר 12 בלילה
    ועוד לא יצאנו אני לא יודעת מתי נחזור.
    בכל מקרה בערך ב2-3 חזרנו הביתה והוא היה שם חיכה לי בערך 4 שעות
    ליד המדרגות של הבית עם קופסת מלפפונים שקנה כי היה רעב
    וכמובן מסטיק,היה כל כך מרגש לראות את זה שכל כך אכפת לו.

    מאת: בלה |‏ 14 באפריל 2012 | 11:54
  • לפני שנה בן זוגי העיר אותי בסביבות 4:00 לפנות בוקר שאלתי אותו מה קרה והוא אמר לי הפתעה.קמתי מהמיטה ועם הפיג'מה ירדנו לאוטו.נסענו בערך שעה עד שהוא עצר באחד הערים ליד ירושלים. בדיוק בזריחה הוא שלף טבעת והציע לי נישואים.
    לאחר כמה ימים שאלתי אותו למה דווקא בזריחה? הוא אמר ששקיעה זה סוף וזריחה היא התחלה חדשה

    מאת: מיכל |‏ 14 באפריל 2012 | 11:09
  • אני חושבת שרומנטיקה היא מעשים מתחשבים עבור מישהו שאתה אוהב.
    לדעתי מחווה רומנטית היא כשבעלי קם לתינוק שבוכה, ונותן לי להמשיך לישון. מעשים מתחשבים למישהו שאתה אוהב הם תמיד יסודותיה של מערכת יחסים טובה. ולמרות שזה לא מתאים לפנטזיות ההוליוודיות ולא יצולם בשום מגזין, לקום לתינוק בוכה זה בהחלט מחווה רומנטית.
    לדעתי אף יותר רומנטי מסטריאוטיפ השוקולד, הפרחים והתכשיטים (למרות שתכשיטים תמיד טובים!).
    מדוע? משתי סיבות. אחת, בגלל שזוהי נתינה אמיתית מצידו של בן הזוג שקם באמצע הלילה או באיזו שעת-לפנות-בוקר קשה. לא קל לעשות את זה, ולאף אחד לא בא לעשות את זה, אבל אתה עושה זאת משום שאכפת לך.
    הסיבה השנייה היא שזה באמת מה שאישה ואמא רוצה וצריכה. אתה עושה את זה בגלל שאתה לא חושב על עצמך אלא עליה. אתה לא חושב על הצרכים שלך, אלא על שלה. מפני שאתה מבין שהנישואים בנויים על מעשים כאלה, על נתינה ועשייה אפילו כשקשה, אפילו כשלא בא לך, אפילו כשאתה יודע שתהיה סחוט – רק בגלל שאתה יודע שבת הזוג שלך תיהנה מזה (או לפחות תחוש הקלה!), ושהיא מאוד תעריך את זה.
    לא קל לעשות את זה. הבחירה קשה יותר וזוכה לפחות שבחים, לפחות מבחינה ציבורית. זאת לא טבעת שאתה יכול להראות לכולם או חופשה שתוכל להתרברב בה. אבל זהו ביטוי משמעותי ביותר של התחשבות. זוהי השקעה עמוקה ולטווח ארוך יותר במערכת היחסים שלכם.
    אתה יכול להיות בטוח שאת המתנה הזאת לעומת פרחים/ בגדים/ תכשיטים, היא לא תרצה להחליף…

    מאת: מורן |‏ 13 באפריל 2012 | 21:59
  • הסיפור שלי מתחיל לפני שש שנים בהגיעי לגיל 36.
    לאחר שנים רבות של התאהבויות ואכזבות והשעון הביולוגי שמתקתק חזק יותר עם הזמן החלטתי לגשת לבנק הזרע ולהביא את בני בכורי.
    בערך בשבוע 12 בשיעור פילאטיס השבועי ניגשה אליי אחת המתעמלות והציעה לבכיר לי את בן דודה כי הוא "מתאים לי כמו כפפה" .
    אני ,שבהריון ממש לא התלהבתי מהרעיון וסירבתי תחילה אך היא לא ויתרה ולבסוף הסכמתי שתמסור לו את מספר הטלפון שלי.
    שבועיים אח"כ נפגשנו וקרה מה שלא קרה לי במשך 36 שנה – התאהבתי בבחור שהחזיר לי אהבה וחום בדיוק כמו שאני הענקתי לו.
    ההתלבטות אם לספר מייד על ההריון הייתה קשה וחודש לאחר הדייט רועדת וחוששת סיפרתי לו על ההריון – הוא למרבה ההפתעה חיבק אותי מייד וטען שמעריץ אותי על ההחלטה האמיצה שעשיתי ואם אניאסכים שיהיה חלק מחייו של בני.
    כמובן שהסכמתי והפכנו למשפחה חמה ואוהבת בדיוק כמו שלעולם לא האמנתי שיקרה לי.
    כשבני חגג יומולדת שלוש ניגש אליי בן זוגי ואמר שכל כך אוהב את אותי והיה רוצה לשמש באופן רשמי כאבא לבני והאם אני מסכימה שיאמץ אותו באופן חוקי.
    אני, שהייתי בטוחה שבני יגדל ללא האפשרות לקרוא "אבא" לאיש, לא האמנתי שהאהבה הרבה שבן זוגי רוחש לי תגרום לו לקבל על עצמו ילד שאינו "בשר מבשרו" אבל בחיים כמו בחיים המציאות עולה על כל דמיון, לבני יש אבא מדהים שהוא אוהב כל כך ועד היום כל פעם שאני שומעת מפיו את המלה "אבא" הלב מתהפך מאושר .
    המחווה הזו היא הרבה מעבר לרומנטית, היא מחוות של רומנטיקה , כבוד ואצילות , כן זכיתי…

    מאת: לירון |‏ 13 באפריל 2012 | 21:38
  •  אני בחורה מעידה שמרנית, ומי שאוהב אותי רצה לומר לי אבל לא הייתה הזדמנות משום שאף פעם לא הייתי לבד,הייתה לנו מסיבת חתונה בבית ואז היינו יושבים סביב שולחן ויצא שהוא ביקש ממי שישב לידי לקום רגע ואז פתאום ומבלי שאף אחד ישים לב הוא ישב לידי ופתאום ידו מתחת לשולחן נגעה בידי ונתן לי פתק עם טבעת שבפתק רשום על כל רגשותיו ומבקש בפתק לשוחח איתי בטלפון והטבעת היא סמל לזה שהוא רציני ורוצה במידה ויסתדר שנתחתן,כששם לי את הפתק ביד לא עזב לי את היד עד שמישהו בשולחן רצה מלח וביקש ממני ואז הסתכלתי עליו כדי שיעזוב לי את היד וכמעט התחננתי במבטי שיעזוב את היד,ראיתי ניצוץ בעיניים שלו,והנהן לי בראש שלו לבוא רגע בחוץ כי בינתיים כולם סביב השולחן אוכלים,הוא קם וחיכה לי בחוץ,אני בינתיים רעדתי ואז קמתי לצעוק עליו בטח על מה שהוא עשה,אבל הוא חיכה לי ממש מאחורי הדלת ואז נתן לי נשיקה מתוקה בפה ואמר לי שאחכה לשיחת הטלפון שלו והלך מבלי לשמוע מילה ממני,את האמת זה עצבן אותי בההתחלה אבל כל כך נמשכתי לקטע שלו ונקשרתי אליו

    מאת: amal |‏ 13 באפריל 2012 | 21:31
  • אז היי קודם כל. אני סטודנטית. בת 24. מאוד מחוברת לכתיבת שירים. זו אהבתי הגדולה. ולילה אחד הלכנו להסתובב קצת בחוף הים. הבחור הכין מראש שיהיה על מה לשבת… הוא פתח את התיק במהלך הערב, הוציא מחברת מאוד יפה, עט, פנס והמטרה הייתה לכתוב שיר משותף, שלי ושלו, עלינו, על החיים, שיהיה לנו משהו שהוא פרי יצירתנו. מה שיצא מזה בסופו של דבר זה שיר מאוד מרגש, שאף הוספנו לו לחן בהמשך. הכתיבה העלתה לנו כל כך הרבה רגשות והזכירה לנו איזה אהבה וחיבור גדול יש שם. וזה ממשיך לרגש גם היום.=]

    מאת: אביטל |‏ 13 באפריל 2012 | 21:29
  •  בין המחוות הרומנטיות שהיו לי המחווה העכשווית והמיוחדת הייתה כשבנסיעה לפריז החבר שלי הוציא בגבעת מונמרטר שמשקיפה על העיר טבעת והציע לי נישואין. מה שהיה רומנטי היה המקום וגם מה שנאמר לפני כן שרמז במשהו על מה שיתרחש. המשך רומנטי לסוף השבוע של כולנו.

    מאת: סיון קאשי |‏ 13 באפריל 2012 | 19:34
  • שנה שעברה במסגרת חילופי סטודנטים מהלימודים עשיתי סמסטר שלם בפולין. החוויה הייתה מדהימה אבל הגעגועים לחבר שלי היו קשים מנשוא. היינו מדברים בסקייפ יום יום אבל היה לי קשה כל כך בלעדיו. כמה ימים לפני יום ההולדת שלי דיברתי עם חבר שלי ובכיתי לו כמה עצוב יהיה לחגוג יום הולדת כשאני רחוקה ממנו והוא הבטיח לפצות אותי כשאני אחזור. הוא היה בדיוק בתקופת מבחנים ולכן השיחה הייתה קצרה וכך גם יום למחרת והייתי ממש מבואסת. ביום שלפני יום ההולדת התארגנתי לצאת בערב עם חברים ומישהו צלצל בדלת, הייתי בטוחה שזאת חברה שבאה לאסוף אותי וניגשתי לפתוח. כמעט התעלפתי מרוב התרגשות – בחוץ עמד חבר שלי עם פרחים לבוש ליציאה. את יום ההולדת בילנו יחד ואחריו הוא טס חזרה לסיים את המבחנים. חודש לאחר מכן חזרתי לארץ עם מלא מתנות בשבילו.

    מאת: אלה |‏ 13 באפריל 2012 | 19:01
  •  אז ככה זה היה כשהייתי בת 17 היינו יחד כבר מעל לשנה ביחד זו הייתה אהבה מטורפת כזו שיש רק בסרטים לא יכולנו להיפרד ליותר מיומיים ממש ככה!
    בקיצור ההורים שלי החליטו שהם רוצים גיבוש משפחתי בלבד וסגרו דיל באילת ל-חמישה ימים!! וההשתתפות היה חובה! בחוסר חשק ירדנו לאילת כל המשפוחה ביום הראשון לטיול לא הפסקתי לבכות שמשעמם לי ובא לי לחזור הביתה ובתאכלס רק רציתי להיות איתו התקשרתי אליו בלי סוף בוכה מגעגועים רוצה רק להיות לצידו.ההורים שלי לא ידעו כבר מה לעשות איתי והניחו לי ,למחרת כשכולם בבירכה נהנים ואני בחדר רואה טלויזיה אני שומעת דפיקה בדלת ופתאום את מי אני רואה?! אותו! עומד שם עם תיק קטן מחייך אליי נראה מותש במיוחד אמא שלי לידו גם מחייכת לא הייתה מאושרת ממני!!!! הוא נסע חמש שעות באוטובוס כדי להיות איתי! וואי הרגשתי כאילו קמתי לתחייה! היה הכי כיף בעולם טיילנו נהנו השתזפנו נו מה שעושים באילת! בקיצור היתה לנו חופשה מדהימה ואהבה מהסרטים שנמשכה עוד כמה שנים טובות ונגמרה לא מזמן אבל עדין זו הייתה המחווה הכי יפה שעשו לי וחופשה בלתי נשכחת הוא דאג לעשות עם מחוות רומנטיות גם לאחר מכן אבל זו התעלתה על כולם אחח אהבה ראשונה מה לא עושים בשבילה

    מאת: חן |‏ 13 באפריל 2012 | 17:32
  •  מאז שהייתי עוד בבית ספר יצא למסכים הסרט "טיטניק" והלכנו עם כל הכיתה לראות את הסרט והוא השאיר בי רושם כה גדול, כל האפקטים, כל הרומנטיקה וכמובן הסצינה הבלתי נשכחת של ליאו וקייט וינסלט על הספינה. כעבור כמה שנים טובות פעם ראשונה יצאתי להפלגה עם חבר אך הוא לא ידע על האהבה שלי לסרט, וערב אחד על הספינה הוא פשוט ארגן בעצמו על אף האנייה שולחן, כסאות, נרות וקוקטיילים ופשוט הפתיע אותי שם, זו גם פעם הראשונה שהוא הודה באהבתו ופשוט כל הלילה ישבנו שם וזה היה כל כך רומנטי ממש כמו בסרט ואז כמובן סיפרתי לו שזה אחד הסרטים האהובים שלי והוא פשוט קרא את מחשבותי ואני מאחלת לכל בן אדם להרגיש כמו שהרגשתי אותו לילה, אוהבת ונאהבת…….. זה חוויה מרשימה ובלתי נשכחת…

    מאת: יולי |‏ 13 באפריל 2012 | 16:55
  •  פסח לפני 6 שנים הגיע לארץ בחור שהכרתי חודש לפני כן בצ'אט מקרי באחד האתרים. הוא עשה את כל הדרך מבוסטון בכדי שנפגש. בחודש הזה שהכרנו וירטואלית הבנו שיש פה משהו. הוא החליט לקחת את ההיכרות צעד קדימה והגיע לפגוש אותי. הקשר בסופו של דבר התפוגג, אך המחווה היתה רומנטית ואצילית.

    מאת: מיכל |‏ 13 באפריל 2012 | 16:11
  •  

    מאת: מיכל |‏ 13 באפריל 2012 | 16:07
  •  נסעתי עם בן זוגי לפריס בחופש פסח, יום אחד הגענו לגשר מעל הסיין שניצנץ מרחוק וככל שהתקרבנו ראינו שהוא עמוס במנעולים שנמצאים על הגשר עצמו. מסתבר שהגשר הוא "גשר האומנות" שכל הזוגות האוהבים מגיעים לגשר זה. בן זוגי פתאום שלף מנעול שקנה בארץ מבעוד מועד ועליו רשומים ראשי התיבות של השמות שלנו, והתאריך של אותו היום וסגרנו אותו ביחד עם המפתח, וזרקנו את המפתח לסיין. זה סימל את האהבה שלנו נעולה על מנעול ובריח, ומיד הרמנו את מבטינו וראינו את מגדל האייפל מרחוק מנצנץ בלילה באלפי נורות. זה היה פשוט מושלם.

    מאת: עלמה |‏ 13 באפריל 2012 | 16:06
  •  לפני מספר חודשים הייתי אומרת שהמחווה הרומנטית ביותר היא הצעת הנישואין שלי, טיול בהפתעה לרומא והצעה מקסימה וכנה של בעלי – אכן היה מושלם!
    אבל עכשיו כשאני בסוף חודש שמיני אני יכולה להגיד שהכי רומנטי זו הדרך שבעלי מתנהל בחודשים האחרונים. הקשר המיוחד שלו לבטן שלי, הרצון שלו לפנק לתת ולהעניק. האיכפתיות מהתחושות והרגשות שלי, הדאגה לי ולעובר, הרצון ליצור סביבה נעימה, חמה ונוחה כל הזמן. זו התנהלות שהולכת ומתעצמת ככל שהבטן גדלה :-) יש משהו באמת של הדברים שהופך את הכל להרבה יותר רומנטי – בלי להתאמץ ולחפש דרכים מקוריות הוא מראה לי כל יום מי אני בשבילו ומה זה בשבילו הקן המשפחתי שאנחנו יוצרים יחד.
    מתה על האהוב שלי!

    מאת: חן |‏ 13 באפריל 2012 | 14:40
  •  זה צמיד , לא טבעת.

    מאת: שירי |‏ 13 באפריל 2012 | 13:46
  • הייתה דווקא בסיני, לפני כ-10 שנים בערך. נסעתי עם האקס שלי אשר היינו יחד כ4.5 שנים בערך. נסענו עם עוד זוג, נשוי טרי, אשר היינו נוסעים איתם המון לצלול באזור. רק שהפעם הם הזמינו מלון בדהב… תמיד היינו לנים באכסניות. שאלתי אותו מדוע, והוא ענה שסתם מתחשק לו מלון 5 כוכבים להתפנק באזור, וזהו, לא ייחסתי לזה חשיבות יתרה, למרות שמשום מה הוא אירגן לנו שמפניה, פירות, שוקולדים וכדומה, זרמתי, גם אני אוהבת להתפנק.
    ביום ה-3 יצאנו בבוקר שוב לצלילות, באחד האזורים המדהימים שלהם, ובצלילה ה-2 שהייתה כבר בצהרים המאוחרות, אחרי שעיכלנו את ארוחת הצהרים, כאשר אנחנו צוללים להנאתנו עם המדריך שתמיד מצמידים שם, הוא החזיק את ידי מתחת למים וקירב אותי אליו, לא ממש הבנתי למה, אבל זרמתי, חשבתי שהוא ראה משהו מגניב ורוצה לשתף אותי בנוף הים האדום, אבל טעיתי, הוא מיקם את עצמו וירד על ברך, כן כן מתחת למים, ושלף טבעת, אלוהים יודע מאיפה… ואלתר שפת סימנים ל- "תינשאי לי", כמובן שכמעט ונחנקתי שם אבל כמובן שנעניתי בחיוב… וכולם, הזוג השני והמדריך, מחאו לנו כפיים מתחת למים…
    כשאלינו למעלה זה היה כבר ממש חגיגה, כשהמדריך צעק בקול מה קרה למטה, וכולם, תיירים, מקומיים, כל הנוכחים שם החלו לשיר בכל שפה שרק תרצו, ואני רגישה שכמותי בכיתי מהתרגשות עוד יותר מקודם.
    כמובן שהתברר לי אח"כ שהזוג השני ידע על המתרחש ושיתף איתו פעולה.

    מאת: רונית שרף |‏ 13 באפריל 2012 | 12:55
  •  ביום של ערב החג בן הזוג שלי שהיינו אז כמעט שנה יחד בא לבקר אותנו
    הוא לא ידע מה המצב הכלכלי שלנו , ידע כמובן שאין ממש כסף אבל לא תיאר לעצמו עד כמה…
    הוא היה מאוד מופתע שאנחנו לא באמצע הכנות ולמרות אי הנעימות בסוף אמרתי לו שפשוט אין לנו אוכל למעט מעט מוצרים במקרר ושאין מצות בשר וכו
    הוא הציע לקנות ופשוט סרבתי כי הוא הרוויח משכורת של חייל והיה לי כל כך לא נעים ובסוף הסכמתי אחרי הרבה שכנועים שהוא ינסה דרך אחת העמותות לבדוק אם יש ארגז מזון שנשאר כי זה משהו שלא הסכמנו לקבל עד אז. רצינו להסתדר לבד.
    הוא התחיל להרים טלפונים ואמרו לו שנשאר ארגז אחד…בצפון! בלי להסס הוא אמר שנהפוך את זה לטיול ונסענו באותו הרגע להביא את ארגז התרומה.
    היום בדיעבד ברור לי שהדלק עלה לא מעט אבל הוא לא היסס ולא לשנייה כי ידע שדזו הדרך היחידה שאסכים לקבל נדבה.
    בדרך הוא שאל שאלות להבין בדיוק מה המצב ואני חושבת שאז באמת נפתחתי בפניו בלי להסתיר דברים. כולל להגיד לו שכשהוא היה מגיע הייתי נותנת לו את רוב מנת האוכל שלי כי לא היה לי נעים להגיד שפשוט אין לנו עוד מנה להכין…כמובן שאלה דברים שהוא לא ידע מה שאומר שהצלחתי להסתיר את זה לא רע :)
    חזרנו הבייתה עם ארגז מלא דברים כולל אודם!!! שאימצתי בשמחה ועד היום 13 שנה אחרי אני שומרת אותו למזכרת :)
    אני עדיין עם אותו בחור נפלא שגם שילם לנו אז חשבונות חשמל כשניתקו אותנו עזר לי לסעוד את סבתא שלי לפני מותה
    דאג לי ולאחים שלי בלי להגיד מילה ובלי להוציא את העניים
    הדאגה שלו הייתה כל כך אמיתית וכנה כל כך אבירית וגנטלמנית של פעם שזה פשוט היה מפליא עבורי לראות את זה
    עד היום נזכרת בפגישה הראשונה שבה נפרדנו כשהוא נושק על גב כף ידי ולא על הלחי…אבירות שכבר לא רואים :)
    אז הפסח הזה חגגנו בבית שלנו (טוב, נו..רובו של הבנק) ועם 2 ילדים חתולות דגים ומשפחה
    כבר לא נעזרת בתרומות של מזון אבל לא שוכחת מאיפה באתי ומי האביר שהציל אותי

    מאת: טלי גולדשטיין |‏ 13 באפריל 2012 | 12:13
  •  בדיוק התגייסתי לצבא והתחלתי זוגיות עם מי שהיה הידיד הכי טוב שלי.התחלתי קורס בצריפין שהיה מתיש ורוב הזמן בלילות בכיתי לו בטלפון, והוא מאוד תמך ועזר לי להתעודד.אבל המחווה הרומנטית היתה שהוא שלח לי לבסיס בהפתעה חבילה ענקית מלאה בממתקים ופיצ'פקעס קטנים שיעודדו אותי,וזה בהחלט עזר לי להעביר את השבוע.אני כבר בזוגיות עם מישהו אחר כמה שנים אבל עד עכשיו זה הדבר הכי רומנטי שעשו עבורי,יש גברים שפשוט יש להם את זה.

    מאת: אירינה |‏ 13 באפריל 2012 | 11:58
  •  ביום ההולדת שלי לפני שלוש שנים, היחיד שהתקשר לאמר לי מזל טוב היה אבא שלי ז"ל): אף אחד לא התקשר!!! היה לי חבר, היינו די בהתחלה, חודשיים וקצת, הוא התקשר אליי לשאול אותי מה אני עושה בצהרי אותו היום, ואני אמרתי לי לו שאני עם אבא שלי, בזה זה נגמר, בלי מזל טוב או משהו. כשחזרתי למרכז, התקשר אליי מישהו ושאל אם אני בדירה שלי, ואני אמרתי שתכף אני מגיעה, והוא ביקש שאפתח את הדלת כניסה למטה,(כמובן ששאלתי אותוו מי הוא והוא הסביר שהוא בא לתת לי משהו שהוזמן עבורי). ההתפעה הכי מרגשת והכי יפה שקיבלתי בחיי! הוא עלה עם עוד בחור כשהם סוחבים ספה! ורודה! כן, ספה ורודה! החבר שהיה לי לא עלה אליי לדירה ואני הסברתי לו שזה בגלל שלא קניתי עדיין רהיטים(תפרנית שכמותי): הוא הפתיע אותי עם ספה מתוקה סצבע ורוד(שזה הצבע האהוב עלי ביותר) ועל הספה היה זר ורדים! יותר רומנטי ומרגש מזה אין! עוד שנייה התעלפתי מהתרגשות! הסתכלתי על הספה, התחלתי לבכות, שמתי את הורדים במים, נתתי טיפ צנוע(: למובילים, ועפתי למטה, לחפש מונית, ומיד נסעתי אליו, אח , כמה אהבה ואושר היו לי באותו הלילה…

    מאת: סימונה |‏ 13 באפריל 2012 | 11:28
  •  אני בכלל לא בחורה רומנטית, לא מתרגשת מכל הפרחים והשירים והדברים הרומנטיים האלה. היה לי חבר לפני מה שנים שהיה הבנאדם הכי רומנטי בעולם. הוא ציין כל חודש שעברנו יחד במתנה. בהתחלה זה היה נחמד אבל עם הזמן כבר איבד מהערך. אחרי כמעט שנתיים שהיינו ביחד, והגיע יום האהבה, אפשר להגיד שהוא כבר נתן לי הכל ולא האמנתי שהוא יצליח לחדש משהו. בזמנו גרתי בדירה משלי, והוא הגיע אליי עם תמונה גדולה של שנינו. כמו שחשבתי- לא הצליח לרגש. אבל אז הוא הוציא כרטיס ברכה והקריא לי ממנו. זה התחיל במילים "אני לא רוצה לעצום את עיניי, אני לא רוצה להפסיד דבר" שבעצם לקוחות מהשיר I dont wanna miss a thing של Aerosmith. החבר שלי לא ידע אנגלית. הוא סיפר לי, אחרי שסיים לקרוא, שהוא ישב חצי לילה עם מילון בשביל לתרגם את זה בשבילי. זה היה הרגע הכי רומנטי שחוויתי, מעולם.

    מאת: טלי |‏ 13 באפריל 2012 | 10:39
  •  אני לא בחורה שמחפשת רומנטיקה. זה יותר מידי קיצ׳ בעיני. אני מחפשת שהגבר שלי יהיה אמיתי, זה הכי רומנטי בעיני.
    אז המחווה שלי היא לא מהרגילות, אבל בלתי נשכחת. האקס שלי ואני פעם הלכנו יחד ברחוב בשעות הערב ודיברנו, ואז הוא אמר לי: ״כל פעם שתראי כוכב מנצנץ תדעי שעד שם אני אוהב אותך״
    זה רומנטי בעיני.

    מאת: ענת אלה |‏ 13 באפריל 2012 | 10:24