מתנה בשישי: 500 שקלים לקניה ב-Aldo

הזיכרון ילדות הכי כיפי שלי הוא לשחק בברביות עם חברות

זכרון הילדות הכי כיפי שלי הוא מקיבוץ טירת צבי, שם גרה סבתא שלי. בעיקר להשתולל עם אחים שלי בבריכה ולשחק בקלפים בשבתות (בלי טלויזיה, קשה לילדה חילונית :)

הזיכרון שלי פשוט אבל תמיד כשאני נזכרת בו אני מחייכת חיוך רחב. כשהייתי קטנה סבתא שלי הייתה מגיעה לאסוף אותי מהגן/בית ספר ואז היינו צריכות לחכות לאחותי הגדולה כי היא סיימה מאוחר יותר את המסגרות, אז היינו הולכות לגן השעשועים והיא הייתה מאכילה אותי בסלט טונה שכל כך אהבתי :) עד היום אנחנו נזכרות בזה יחד ומחייכות.

אמא שלי הייתה מפרנסת יחידה לשלושה ילדים והיא עבדה מאוד קשה כל השנה כדי שכל קיץ היא תוכל לקחת אותי ואת אחים שלי לבריכות ולים, וזה הזיכרון הכי כיפי שלי ומאושר שלי, לקום מוקדם בבוקר עם אחיי בהתרגשות, לעזור לאמא להכין תיקים מלאים בפירות וחטיפים וללכת לבריכה, מהבוקר עד הערב, היינו משתוללים כל כך וכל כך נהיננו שעד שהיינו מגיעים בחזרה לבית בערב היינו מתעלפים מעייפות אבל מלאים באושר. זה זיכרון שלנצח ימלא אותי בתחושת חמימות ונוסטלגיה לימים שהייתי ילדה בקיץ.

אנחנו משפחה מטיילת מאז ומתמיד , הזיכרון שלי כילדה כל שבת בבוקר בשעה 5 בבוקר אמא ואבא מעירים אותנו ואנחנו לטיול שבת , כל הרחוב עדיין ישן ואנחנו הולכים סהרורים בקושי ערים נכנסים לאוטו ומתחיל בנסיעה וישר נרדמים וכעבור כמה שעו מתעוררים בצפון או בדרום ומתחילים טיול מהנה עם המון זיכרונות טובים

זיכרון הילדות שלי הוא מימי החופש הגדול, ההזדמנות לפגוש את כל בני הדודים שגרים רחוק אצל סבתא וסבא ז"ל בתל אביב קמים מוקדם בבוקר ועולים בהתרגשות לאוטובוס לחוף הים ששנים חשבנו שהשם שלו זה "הים של סבתא וסבא" . נפגשים מוקדם בבוקר עם כל החברים שלהם וכל נכד מקבל כריך וחצי עגבניה וסבא שלי היה עובר נכד נכד לשים לו מעט מלח ..
ילדות של פעם שאין לה תחליף

זיכרון הילדות הכי כיפי שלי הוא מגיל 5 בערך, סבא וסבתא שלי טסו לשליחות בגרמניה וטסנו לבקר אותם וכל בוקר אמא ואני היינו יורדות למכולת למטה לקנות מצרכים לארוחת בוקר וכשהיינו מגיעות למטה סבתא שלי ואחי הקטן היו עומדים בחלון ומנופפים לנו.

הבחירה הכי טובה בחיי היא להביא לעולם שישה ילדים בריאים ומקסימים ב"ה,וכעת להיות סבתא צעירה לשני נכדים מתוקים ב"ה.

הזכרון ילדות הכי כיף שלי הוא שאחרי בית ספר כל יום שישי אבא שלי היה לוקח את כולנו לים,
אמא שלי היתה מכינה לנו אבטיח ומלון חתוך קר והיינו יושבים שם שעות משחקים בחול.
ובדרך הביתה תמיד היינו עוצרים ואוכלים לחוח כשכולנו עוד מלאים בחול.

טעמתי לאחרונה שוב לחוח ולא הבנתי מה חסר בו עד שאבא שלי אמר לי שזה הטעם של החול שאני רגילה אליו עם הלחוח

הזיכרון הכי כיפי וחזק שלי הוא לגמרי הפעם הראשונה שנסעתי לים. החול, המים, השמש והשלווה הפשוטה שהרגשתי שם תפסו לי מקום ענק בלב וגם היום כשאני צריכה זמן לחשוב, לנוח או סתם להירגע הרגליים שלי לוקחות אותי באופן טבעי לשם.

זיכרון הילדות הכי כיפי שלי הוא זיכרון שגם קשור לעכשיו ולחופש הגדול, אחיות שלי ואני תמיד היינו הולכות לכמה ימים בחופש לקייטנת סבא וסבתא כשההורים שלי היו בחו"ל. ישנו אצלם למשך כמה ימים, כולנו במזרונים בחדר אחד, מתפנקות, אוכלות מלא ארטיקים, הולכות עם סבא לבריכה ועם סבתא לקניון ופשוט עושות כיף! תמיד חוזרת לזיכרון הזה ונהנית להיזכר ולחשוב

זכרון הילדות הכי כייפי ומתוק שאני זוכרת עד היום – כשהייתי בת ארבע אימי ציפתה ללדת. ובאחד הימים נלקחתי לביתם של הסבתא והסבא ל 3 ימים. וכשחזרתי אימי היקרה פתחה לי את הדלת וכשניגשתי לחדרי הופתעתי לראות תינוק קטנטן ויפיפיה ישן לו בנחת בעריסה. אפשר לומר שזהו הזיכרון הכי כייפי ומאושר שהיה לי בילדות.

נופש משפחתי בכינרת. אני כבת 5. כל הילדים קופצים ממקפצה (או מזח) גבוה. רק אני מפחדת. בהדרגה התאמנתי. כל פעם עולה מדרגה וקופצת. עד שהגעתי לגובה המקסימלי. תחושת ניצחון אדירה

בת דודה שלי ואני גדלנו יחד ממש כמו אחיות, כל השנה היינו ביחד ובחופש הגדול היינו כל יום, כל היום יחד. הדבר האהוב עלינו היה "להפיק הופעות" למשפחה. כל יום היינו מתאמנות על משהו אחר, עם תלבושות מוגזמות, הכל. אחרי צוהריים הכרחנו את כל המשפחה לשבת בסלון ולצפות בהופעה. ככה כל יום מחדש בקיץ :)

יש לי הרבה זכרונות ילדות כייפים, אבל בחרתי לספר על ההכנות של התחפושות לפני פורים וההתרגשות המלווה אותן. כשהייתי ילדה אהבתי להתחפש למלכת הלילה. כל שנה אחותי הגדולה ישבה איתנו, האחיות הקטנות, והכנו בעצמנו את התחפושות. היינו הולכות לחנות, קונות גליונות של נייר קרפ שחור בשבילי, כוכבים וירח מזהב וכתר. היינו יושבות ערבים רבים, תופרות חצאיות, שכמיות שחורות ומדביקות את הכוכבים והירח על התחפושת. כמובן שערב לפני היום הגדול בו מציגים לראווה את התחפושות, לא הייתי נרדמת מהתרגשות. אני מתגעגעת לימים ההם!

כשהייתי קטנה ההורים שלי קנו לי בית ברבי מדהים שהכיל תאורה אמיתית בחלק מהחדרים שמדליקים אותה באופן אינטראקטיבי באמצעות מתגים וכפתורים. אחי, שקטן ממני בשנתיים ו-5 חודשים ונמשך לכל מה שקשור לאור, לחשמל ולמשחק פעיל במתגים ואלקטרוניקה, היה מחכה, מדי יום, לשעות המשחק איתי בבית הברבי רק כדי להדליק את אותו אור באמצעות אותם מתגים. כך יצא שהיינו יושבים שעות ומשחקים ביחד בבית הברבי – אח ואחות. הכי כיף בעולם. היום, כבר בני כ-30, אנחנו חברים כל כך טובים, ויותר מזה – אותו אור מאיר היום גם בבית האמיתי שלי – אור בעלי.

הזיכרון ילדות הכי כיפי שלי הוא מחגיגות שבועות במושב, לפני שהייתה מודעות למצב המים בארץ. אני זוכרת שפרשו ניילון ענק על הכביש של הרחוב הכי תלול, אינסוף סבון כלים ומים, והפכו את הרחוב למגלשת ענק. מהר מאוד- אחרי כמה התגלשויות, התפתחה מלחמת מים ענקית של הורים נגד ילדים, כל המושב לקח חלק, והילדים ניצחו כמובן!

הזיכרון ילדות הכי כיפי שלי זה היה בחדר המשותף שלי ושל אחותי .
לילות של דיבורים , צחוקים , אכילת במבה ושההורים היו נכנסים היינו משחקות אותה רדומות .
זכרונות שלעולם לא אשכח

האמת שהוא כבר זיכרון מאוד מטושטש – אבל זיכרון הילדות הכי כיפי שלי, ואני מתכוונת הכי מוצף אושר ואדרנלין ואיתי עד היום – הוא זיכרון מגיל 4 או 5, חג הסוכות בסוכה של סבתא-רבא שלי. אני זוכרת את עצמי רוקדת עם המון המון ילדים – בני דודים רחוקים שאני לא יודעת לאתר היום – רוקדת עם מניפה וכדור נייר צבעוני ומעלי סרטים זוהרים משתלשלים מתקרת הסוכה ואולי כדור דיסקו ובעיקר המון המון צחוק מדבק מסביבי. זוכרת שהרגשתי כמו הנסיכה אנסטסטיה בנשף בסרט המצויר של דיסני ושהכל מסביבי נצנץ כל הלילה.. עד עכשיו אני מסוגלת להתרכז חזק ולהרגיש מחדש את התחושות האלה של קסם ילדות! תודה על תזכורת מושלמת לזיכרון מושלם 3>

הזיכרון ילדות הכי כיפי שלי זה המנהג המיוחד שלנו בבית שכל ערב יומולדת של מישהו מבני המשפחה מכינים את האוכל האהוב עליו ואת העוגה האהובה ויושבים כולם ביחד.לאכול עם סבב ברכות ואיחולים וכמובן איך אפשר בלי מתנות.
לפני כל יומולדת שאר האחים היו מקשטים את הבית בהמון בלונים ואני זוכרת שליומולדת 7 שלי הזמינו גם הרבה מהמשפחה המורחבת בהפתעה וזה שימח אותי כלכך הייתי בעננים.
והזיכרון שלי זה מהימי הולדת שלי ושל אחים שלי השמחה המשפחתיות והביחד..
איך שמחנו וצחקנו ונהננו מהפשוט ביותר.

הזיכרון שלי היה לבקר את הסבתא היקרה שלי ישבתי על ידה על הספסל והיא קילפה תפוח וחילה לשתינו נהנתי מזיו פניה הענוגות היא לא אמרה הרבה רק נתנה לי מהתפוח זה היה כל עולמי כל שישי רק חיכיתי להגיע אליה לראות את זיו פניה לשבת על הספסל בגינה ולאכול אתה תפוח שקילפה הרבה כח היא נתנה לי במאור פניה היו אלו רגעים מדהימים ויפים לא היה צריך יותר מזה זה היה הכל בשבילי ובשבילה

זיכרון ילדות הכי כיפי שלי זה לשבת עם סבא שלי בחצר שלו ולפצח גרעינים. ככה הכי פשוט, פשוט לשבת יחד באווירה סופר טובה.

הרבה זכרונות צפים אבל המשמעותי,הוא שבתור ילדה פחות היתי מקובלת בבית הספר,ו"מלכת הכיתה"זיהתה את זה ישר,במהלך כל הילדות עד התיכון ,סבלתי מהצקות בלתי פוסקות בסביבות כיתה ז ,גדלתי ,התייפתי מה שגרם לי אוטומטית כבר לא להיות הילדה הבודדה(לצערי ככה זה) אך לא שכחתי מי אני! אם הייתה ילדה שטיפה מנודה ,הייתי לוקחת אותה יד ביד איתי! הפכתי זכרון מר לדרך חיים!

זכרון הילדות הכי כיפי שלי זה ימי שישי, כשאבא שלי ז"ל היהמגיע לקחת אותי מהגן ,עם הכלב זאב שהיה לנו, שזה הכלב הכי מתוק ונאמן שיש, והיינו נוסעים לים, משחקים במים שלושתינו, והיינו אוכלים טילון ומתחבקים, אלה היו השעות הכי כיפיות בעולם. אמא שלי היתה בבית מבשלת לשישי שבת, ואנחנו היינו נהנים לנו ביחד בים עד שהיינו צריכים לחזור לארוחת שישי. כמה התגעגעתי לאבא שלי היקר ולכלב החמוד. שניהם כבר לא כאן, וזה הזכרון המתוק שיישאר איתי לנצח.

כשעלינו לכיתה ו, נכנסתי לעולם הנשים לראשונה. התביישתי לספר לאימי,אך חברתי הטובה כל כל התרגשה בשבילי. היא קנתה לי כמה בלונים ורודים, מתנה קטנה וברכה – ברוכה הבאה לעולם הנשים. דרך מרגשת להיכנס לבגרות

יש לי המון זכרונות ילדות נהדרים, קשה לבחור אחד מסוים. אני חושבת שהזכרונות הכי טובים שלי מעוגנים ב'קייטנות' אצל הסבתות בחופש הגדול. אחותי התאומה ואני היינו מקימות מבצרים מבד ענקי על כסאות בסלון של סבתא, שולפות את כל הצעצועים שהיו שייכים לאמא, ומשחקות עם סבתא במוכרות וקונה או בבעלות מלון ואורחת. בילדות שלי הייתי גם בחו"ל, בכל מיני חוויות שיא, אבל אני חושבת שדווקא הזכרונות אצל הסבתות הכי יקרים לליבי.

הזיכרון הילדות הכי יפה שלי הוא אני וסבא שלי יושבים בשמש ואוכלים אגוזים ושם הוא מספר לי בפעם הראשונה על מלחמת ששת הימים ואיך הוא קיבל את הפניה. שלו כתוצאה מהמלחמה זה היה הכי הראשונה שבכיתי מהתרגשות

וואו יש הרבה זכרונות ילדות, אבל הכי זכורה ומתגעגעת לימים ההם: כל יום אחרי ביהס היינו הולכים לסבתא מצד אבא או לאחותו ז"ל וזה אומר כולם זה עוד 10 אחים שיש לאבא שכולם מגיעים עם הילדים ואצלה תמיד היה לנשנוש בייגלה ארוכים. כל פעם שאני אוכלת בייגלה ארוכים אני נזכרת בימים האלה ומתרגשת. לצערי דודה נפטרה בגיל 43 נורא צעירה והגעגועים לא פוסקים. ילדות של פעם.

ללא ספק הקיץ בתל אביב. כל חופש גדול הינו "עולים" לעיר הגדולה לסבא ולסבתא למשך שבועיים. זה היה מן הסכם לא כתוב עם ההורים שבתחילת יולי השבועיים הראשונים אנחנו אצלם. שבועיים של חופש, כיף, אוכל טעים (ומשמין) והמון בילויים בחוץ. זוכרת במיוחד את ברכת גורדון- היה שם מגלשות ממש מהירות ומים קפואים למות! ואת פארק מאירלנד בכלבו שלום- לונה פארק מטריף ומוזאון השעווה באותו המתחם. אין ספק שחוויות ילדות כאלה לא אשכח לעולם!

מאשרת

זיכרון הילדות הכי טוב שלי הוא כשהלכתי פעם ראשונה לגן

אז הזיכרון הכי מתוק שלי מהילדות זה בעצם החופש גדול.
נולדתי באוקראינה. ועלינו לארץ בשנת 1995.
הייתי בת שנה וחצי.
ההורים שלו היו בני 20 עם תינוקת בארץ זרה, ללא כסף, ללא שפה.
הם הגיעו בתוכנית עליה לארץ וישר התחילו לעבוד בקיבוץ במפעלים.
כמובן כספית זה אל הספיק למשפחה צעירה שאין לה פה אפילו הורים.
ולכן הם עבדו ב2-3 מקומות עבודה. בסופי שבוע, בערבים ובלילות.
אני זוכרת שהשכנות שלי שהיו בכיתה ב' היו אוספות אותי מהגן עד שההורים שלי היו חוזרים לקחת אותי ולפעמים גם נשארת לישון שם.
אבל באמת באמת שלא היה חסר לי כלום.
כאשר הגעתי לגיל 5 ההורים שלי שמעו שיש תוכנית מיוחדת לילדים עם דיילת צמודה שניתן לשלם יותר על הכרטיס טיסה ובעצם הילד יכול לטוס לבד עם ליווי צמוד.
סבא וסבתא שלי היו גרים באוקראינה וגם דודים שלי.
ופשוט ההורים שלי לקחו את התוכנית הזאת ושילמו יותר והטיסו אותי לחופש הגדול ל 3 חודשים לאוקראינה שם בעצם ביליתי את כל הקיץ בשביל שההורים שלי יוכלו לעבוד.
וככה בעצם היה כל שנה עד גיל 12, כל חופש גדול הייתי טסה לאוקראינה לפרברים
היה לסבא וסבתא שלי בית ענק עם משק מטורף של גידול פירות וירקות, היו להם 3 כלבים ו2 חתולים שהיו להם גורים קטנים. הבית היה על שפת הנהר שהיו קוראים לה "רצ'קה" ודודים שלי תמיד היו דגים שם. לסבא שלי היה לול תרנגולות ענק ומרתף יינות. וככה היינו מבלים את כל הקיץ אני ושתי הדודים שלי היו גדולים ממני בנתיים ושלוש.. הייתי הולכת עם סבתא לשוק כי סבא היה מנהל שם את כל השוק הוא בעצם היה איש השיווק שלהם.
זאת הייתה הילדות הכי מדהימה בעולם כלכך פשוטה נטולת מחשבים ואינטרנט רק אנחנו עם סבא וסבתא . הייתי מבשלת איתה באולן קבוע היא לימדה אותי לאפות ומהו שפע… ובזכותה היום יש לי עסק קטן של קייטרינג פרטי שהוא קיים רק בזכותה ובזכות הבשלנית שהיא הייתה

זיכרון הילדות שלי הוא חזק מאוד ואני מיתגעגעת ממש .אימא ואבא היו מכינים פול אוכל ועם מלא סלים עמוסים היינו יוצאים כמה פעמים בשנה לפיקניק מהמם בפארקים כל פעם במקום אחר וכולם היו כל כך מיתרגשים ומיתלבשים יפה והיינו יושבים שעות ומשחקים מישחקי חשיבה וזה היה מאוד מאחד תמיד רצינו עוד ועוד .וגעגועי עזים כי אבא כבר לא חי ואמא מבוגרת וזה חסר לי .

זיכרון הילדות שלי הוא:,השקשוקה הטעימה שאבא שלי ז"ל היה מכין בשבת בבוקר..הריח הטעם…כשהתחתנתי כולם אמרו לי ::מה יהיה עם השקשוקה של אבא שלך.אמרתי כל שבת אתייצב לארוחת בוקר.ואכן כך היה..

הזכרון ילדות הכי כיפי שלי היה בימי שישי אמא שלי היתה מפנקת אותי ואת אחותי בארטיק כוכב שהכי אהבנו .. אחרי שהיינו עוזרות לה בניקיון הבית ובבישולים ..

כשהייתי ילדה היינו, מבלים שבתות שלמות עם חברים ובני משפחה על החוף, – מביאים קופסאות עם קלחי תירס, קוביות אבטיח והמון ענבים ירוקים.. בתיק. בקבוק מים גדול שהקפאנו לילה קודם כדי שישאר כמה שיותר זמן קר בחום של הים ושמשיות שמקבלים במתנה עם לוגו ענק של איזה חברת ביטוח..
שעה מדשדשים בין החול לים עד שמצליחים להכנס למים הקפואים ואז שוחים עד ל"עמוקים" (לפחות עד לנקודה שצריך לקפוץ במקום כשמגיע גל) – ככה עד שהשמש שוקעת וחייבים להתקפל וללכת לאכול משהו,

זיכרון הילדות הכי כייפי הוא לבלות בחופש הגדול בקייטנת בריכה, הכי פשוט שיש עם שוקו ולחמנייה. יצירות, פעילות במים ובילוי עם החברים.

האמת שקשה לבחור זיכרון אבל רוב הזכרונות הכיפייים קשורים לאמי ז"ל שנפטרה ממש צעירה, בת 40, כשהייתי בת 16. אתמקד באחד מהם שקשור במקרה לברבי כך שמשתלב יפה עם השאלה: כשהייתי ילדה קטנה בארה"ב, כשאמא עוד הייתה בריאה, היא עבדה בחנות צעצועים ענקית, חלק מרשת חנויות גדולה בשם PLAYWORLD. פעם בשנה ביום הולדת, אמא הייתה לוקחת אותי ( או את אחותי ) לחנות הענקית ואומרת לי לבחור מתנה. הייתה לה הנחה בתור עובדת. חלומו/ה של כל ילד/ה. זה היה כאילו הגענו לגן העדן של הצעצועים. כמובן שתמיד הייתה רצה לבחור בובת ברבי חדשה… ומכיוון שהיינו רק שתי בנות, היו קונים אח"כ גם בובה זהה לאחותי ביום הולדת שלה כדי שלא תקנא. עלינו לארץ עם אוסף גדול של בובות ברבי+שמלות+נעליים ועוד. חברות שלנו היו באות לשחק איתנו וכך העברנו שעות במשחק עם הבובות.

הזיכרון הכי יפה שלי הוא שאני ואחותי היינו קטנות גנבו לנו את האופניים מהמקלט ואז אבא שלנו לפני יום כיפור קנה לנו בהפתעה אופניים תואמות עם סלסלה כזאת מקדימה של תותית.
עד היום אופניים עם סלסלה מזכירות לי את הרגע המאושר הזה.

זכרון הילדות הכי כייפי שלי הוא כשאבא שלי היה חוזר מהעבודה כל יום אחהצ ומיד היה שואל לאן בא לי לנסוע.. אז רק התחילו הקניונים בארץ וכל פעם נסענו לראות קניון אחר, זו היתה חוויה מדהימה, אני הייתי המומה מהגודל והחנויות היפות ונתנו לי לבחור כל פעם משהו קטן לקנות כמזכרת. הייתי ממש מחכה לזה כל יום מחדש.מתרגשת כל פעם.

עוד בשנות ה-90 שהכל היה פשוט לקחו אותי לראות הופעה של מיכל ינאי .
השיא היה שהעמידו בסיום ההופעה מחוץ לאולם אריה גדול מאולף להצתלם
ככה במרכז תל אביב .
חוויה מדהימה

זיכקון הילדות שלי הוא להיכנס לחדר של ההורים שלי ולמדוד את הבגדים והנעליים של אמא שלי, להעמיד פנים שאני גדולה כמוהה ויכולה ללכת עם נעלי עקב, לאמץ דמות של אישה. והיום הבנות שלי עושות בדיוק את זה עם הבגדים והנעליים שלי.

זיכרון הילדות שלי: הייתי ילדה עם הרבה מרץ ובבית הילדים בקיבוץ השכיבו לישון בשמונה.. אני לא רציתי ממש לישון ופחדתי להשאר לבד בלי אמא ואבא. אז אמא שלי הציעה שנצא החוצה ונגיד לילה טוב לכוכב הצפון שתמיד שם למעלה וכך ארגיש שהוא תמיד שומר עלי ואני לא לבד.. עד היום כשבת 47 עושה את אותו הדבר עם 3 בנותיי אם קשה להן לישון ..שתמיד ירגישו שיש לאן להסתכל, לשאוף ולמצוא שקט פנימי.. ולישון!!!!