מתנה בשישי: סדרת נאובדיול של וישי בשווי 500 שקלים

אני למדתי על עצמי דווקא ברגע שהתחנתי עם בעלי היקר לאחר שהייתי נערה אומללה מאוד בבית בו גדלתי.אבא שלי נפטר כשהייתי בת 17 ואמא שלי תמיד התעללה בי נתנה יחס טוב לאחיי ולאחיותי.אף פעם לא עזרה לי ולא למדה אותי אפילו דברים מינימליים על התבגרות מינית.לאחר שאבי נפטר אמא שלי מצאה בן זוג ותמיד כשהייתי חוזרת מהצבא לחופשה הם לא היו פותחים לי את הדלת….הייתי ילדה די מאוכזבת מהמצב ולאחר שהכרתי את בעלי התחלתי לפנק את עצמי בקרמים טובים וגם של וישי..בעלי תמיד אמר לי תתחזקי מכל המצב ותראי לכולם מה את שווה.שיקנאו.תודה לשימוש טוב של קרמים של וישי היום אני בת 59חלקה ללא קמטים.ואכן מקנאים.אפילו שעדיין אני לא מקבלת מילה אחת טובה מאמא שלי,אני חזקה.תודה לבעלי ולקרמים טובים.

פעם חשבתי שאם יש דבר שאני רוצה אני צריכה לקבל אותו מיד, אחרי פעולה אחת, ואם זה לא היה מצליח הייתי נכנסת בקיר כמו בולדוזר, וזה היה יוצר מתחים רבים גם על סביבתי. היום למדתי שלפעמים כדאי לחלק את "משימת ההשגה" לחלקים קטנים ולעיסים. להנדס את הנצחון בשבלבים. צורת החשיבה שלי השתנתה מאז פלאים, מרגישה גם יותר הישגית וגם לא נותנת לגודל המלאכה להתרתיע אותי. ממליצה בחום. זה מזכיר לי משפט שאמי זל אמרה לי: יש מיליונר שנהיה כזה מלהרוויח פעם אחת מיליון, ויש שנהיה כזה מלאסוף מיליון פעם שקל- אז כזה..

היום אני בת 48 ולמדתי עם השנים לא לקחת על עצמי מעשים ,החלטות וטעויות של אחרים למדתי שאני לא יכולה לעזור ולהציל מראש אף אחד למרות הצורך והרצון שלי להגן ולשמור על כולם .למדתי שכל אחד צריך לחוות גם את הטוב וגם את הרע כדי לצבור ניסיון ולהבין . את החיים..למדתי עם השנים ואני עדיין לומדת למרות שזה השיעור הכי קשה בשבילי להבין שאני לא יכולה להגן וכמו שאני למדתי וכך החכמתי גם בדרך הקשה כך זה כולם ואי אפשר לחיות ולחוות בשביל אף אחד גם את הטוב וגם את הרע .

כבת להורים גרושים, למדתי עם השנים לראות את הורי כבני אדם שלמים בעלי רצונות וגם חולשות ועולם פנימי עשיר, שהוא מעבר לתפקיד שלהן כ"אמא ואבא". כשאנחנו ילדים ההורים שלנו הם רק ההורים שלנו המושלמים והמטפלים אבל הגירושים לימדו אותי לראות אותם כאישה וגבר שרודפים אחרי האושר הפרטי שלהם באומץ ובנחישות, וכיום כאישה בוגרת, לצד כאב המשפחה שהשתנתה ונפרדה ישנה השראה גדולה ואף הכרת תודה על השיעור החשוב. וכחלק מזה שאני רואה את אמא שלי האהובה כאדם שלם אני אשמח לפנק אותה בקרמים איכותיים שייתנו לה את תחושת הטיפוח, שלדעתי משמחת ומשפרת את ההרגשה.

עם השנים למדתי והפנמתי משהו ששמעתי עוד כשהייתי קטנה בסרט במבי- "אם אין לך משהו נחמד לומר עדיף שלא תאמר כלום"

לא לצאת מהבית בלי קרם הגנה

ללמוד להיות בזככות עצמי ולא להיות תלויה באף אחד

שחשוב לחיות את העכשיו . כי את העבר לא ניתן לשנות ואת העתיד לא ניתן לדעת מה הוא יביא.
תחיו את העכשיו תאהבו את המשפחה החברים

למדתי עם השנים לטפל בעצמי…. למדתי שבשביל לטפל בילדים ובבית, בעבודה ובסובבים אותי כמו שצריך קודם כל אני צריכה לטפל בעצמי. לעצור, לנוח, לאכול טוב , לעשות דברים לבד ולנפש. כי אם לא אני… אז מי?

למדתי עם השנים שהאושר הוא ברגעים הקטנים והוא קשור להווה. הכוונה להיות נוכחת באותו הרגע ולהנות ממנו כאן ועכשיו. לרוב יש תחושה שהאושר נמצא אצל אחרים והוא חומק מאיתנו תמיד מתכננים את הדבר הבא ולא מצליחים להסתפק במה שיש. ברגע שהשתקתי את הקולות החיצונים הצלחתי להנות מהדברים הפשוטים והטובים שנמצאים לידי ממש.

עם השנים למדתי להקליל ולהחליק.
במשך שנים נהגתי לקחת הכל ללב. הערה שלא במקום, ביקורת בעבודה. נהגתי להשליך הכל על עצמי.. להמשיך ולשמוע את הקול הקטן בראש שלי שממשיך ומבקר אותי. מצמצם ומקטין אותי.

ואז הבנתי שאני המבקרת הכי גדולה של עצמי.
אני זו שנותנת כל כך הרבה מקום לכל מילה שנאמרת..אני זו שמפרשת כך את הסיטואציה ולמדתי לנקות רעשים.
היה יום לא מוצלח בעבודה? אני לא האחראית הבלעדית ומחר יום חדש.
וההפתעה שהתגלתה לי? גיליתי שדומה באמת נמשך לדומה. וכשהפסקתי לבקר את עצמי כל כך.. גם ההערכה מבחוץ גדלה.

למדתי עם השנים , שיש דברים שלא צריך להתעקש עם הילדים…
למשל להכין שעורי בית איפה שנוח להם , ולא בהכרח בחדר על הספריה

לסמוך רק על עצמי

עם השנים למדתי שאושר אמיתי הוא לא להגשים חלומות אלד אחרי השני, לא להמשיך להתקדם באיזו דרך סלולה בין עננים לקראת איזו מטרה- אלו גורמים ללחץ ומרדף. האושר האמיתי הוא לרצות את מה שיש לי ולהבין שאני חיה את החלום, שכל דבר בחיים שלי רווי בחירות שלי ואחת מהן היא להיות שמחה בחלקי- מתוך ההגשמה הבלתי תלויה הזו- גם זוכים להרבה הפתעות. הדבר הזה, של להיות ברגע ולהיות שמח גם משנה את תפיסת הזמן, השנים חולפות מהר והימים הם ארוכים- חבל לבזבז אותם על דאגות מיותרות על דברים שלא יראו לך משמעותיים ממרחק הזמן. אז אם יש משהו שהשנים העניקו לי (מלבד קמטים) זו ההבנה שכל שנה, קצרה מקודמתה ושצריך לעצור ולהודות במה שיש לנו.

למדתי להיות מאושרת.
הבנתי שזה לא נכון לוותר לאחר כדי שיעשה לו טוב אם אני הולכת לישון עם התסכול והכאב. ואם כבר החלטתי לוותר עליי לעשות זאת בלב שלם או לא לעשות זאת כלל כי בחיים ויתרתי הרבה, לחברות, להורים, לבני זוג ובסוף היום לא היה לי טוב, היה לי כבד בלב , הייתי כועסת על כולם כשבעצם הייתי צריכה לכעוס רק על עצמי.
לקח לי זמן להגיע למסקנה שאושר לא ינתן לי מהסביבה אם לא אגרום לו להגיע ושלפני הכל, רק אני אוכל לעשות אותי מאושרת.

לצערי למדתי שהלחץ והמירוץ בחיים האלה לא עושים טוב לנפש. חליתי בסרטן, עברתי ניתוח, כימו והקרנות וכשהגוף קרס הבנתי ששום דבר לא שווה את זה.
אז קצת להוריד את הלחץ ולהבין שצריך להודות על כך שאני קמה בבוקר לילדים – זה מה שחשוב באמת.
חג שמח

לשחרר הרבה כי אין לנו שליטה על הכל

עם השנים למדתי להעריך את עצמי יותר ולשים את עצמי ברוב המקרים לפני דברים מסויימים, למדתי לטפח את עצמי בכל מיני תחומים שלא ידעתי הרבה, שהייתי צעירה יותר
מה שהיום קל לי יותר וניראה כלי מעולה

בהמשך לתגובתי הקודמת ולבקשתכם מצרפת את האישור ובזאת הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

למדתי עם השנים שלא הכל זה שחור או לבן.
אין דעה או מחשבה אחת צודקת.
לקבל אנשים ששונים ממני.
לא להיגרר לעצבים ומלחמות של אנשים אחרים.
לדעת לשים גבולות לעצמי ולאחרים.
ללמוד כל יום מחדש.
להודות גם על דברים קטנים ולשמוח.
לא לצפות מהסביבה הקרובה והרחוקה שתשקיע כמוך בחברות או בעבודה.
להתקרב למי שטוב לך ולעזוב את מי שגורם לך עצבות גם אם זה חברות ארוכה.
למדתי שהזמן שלנו קצר וחבל לבזבז אותו על אנרגיה שלילית. פחות לראות חדשות ואינסטגרם- יותר לחיות באמת ולאהוב את עצמנו ואת האחר.

מה שלמדתי עם השנים שהכל תלוי באמונה שלי לעצמי.
אם זה קשרים עם חברות,בני זוג,הצלחה בעבודה,הגשמת חלומות ומה לא.

עם השנים למדתי לקבל חוסר שלמות. אני פרפקציוניסטית. למדתי שזה בסדר לוותר לעצמך פה ושם, כל זמן שלא מוותרים על המטרה הגדולה. וזה נכון אפילו בדברים הקטנים. היום אני יכולה לקנות צלחת הגשה, יד שנייה, שיש בה צ׳יפ ולומר לעצמי שהוא מוסיף לה חן :) :)

למדתי מהחיים להוריד הילוך ,לנשום ולא לרדוף אחרי כלום! היום אני רואה שלא פיניתי מספיק זמן למשפחה שלי. תמיד הייתי מכורה לעבודה ולא הייתי נוכחת בגידול הבנות שלי, אני הורה יחיד אמא לשלוש בנות מקסימות. ולא הייתי פה מספיק זמן בשבילן. ממרום גילי פתאום הבנתי שאין תחליף למשפחה. עברתי לחצי משרה, אני יותר בבית, מקשיבה ,מכילה, נהנית ומאושרת. אני פה בשבילן!. חבל שלא השכלתי לעשות את זה קודם…
חג שמח לכולם, תיהנו מהיקרים לכם,החיים קצרים

למדתי עם השנים שפעילות גופנית היא התרופה הכי טובה לכל תקופה שהייתי בה בחיים! כשהייתי ילדה הייתי מאוד פעילה אבל להורים שלי לא היה כסף לרשום לחוגים אז שיחקתי בשכונה וגיליתי שאני הכי טובה בריצות, משחקי כדור תמיד בחרו אותי ראשונה להיות בקבוצה זה תרם מאוד לדימוי העצמי. בתקופת הנערות כבר לא שיחקנו בשכונה…נעלתי את נעלי הספורט היחידות שהיו לי ויצאתי להליכות וריצות זה אפשר לי לתכנן את העתיד שלי, זמן שנתן לי לחלום חלומות וגם לתכנן איך אני מגשימה את החלומות ואז הגיע הרגע אחרי הצבא שבו בחרתי מה ללמוד לא היה פשוט למדתי חינוך גופני תואר ראשון ושני והפכתי את האהבה שלי למקצוע. היום אני מורה לחינוך גופני ומחנכת בתיכון בקריות 18 שנה. אני מלמדת בנות לעשות פעילות גופנית ולמצוא את הטוב שהפעילות עושה לגוף ולנפש. כמובן שאופי הפעילות השתנה בהתאם לגיל ממרתונים של אירובי וספינינג להליכות בטבע ופילאטיס. כדאי מאוד לכולם לנסות להתחיל בקטנה, להעזר בהדרכה למי שקשה להתחיל לבד ולא לוותר על לאהוב את עצמכם ולטפח את ה"קופסא" שמכילה את הנפש שלנו.

למדתי שכדי להצליח אני חייבת להתמיד! שאני מסתגלת למצבים חדשים הרבה יותר מהר ממה שחשבתי. שיש למילים כל כך הרבה כוח, חשוב להשתמש בהן בתבונה. ושעשייה למען אחרים היא הדרך הטובה ביותר למלא את הנפש.

אין על מוצרים של וישי גם בגיל השלישי ..התמדה זה הנוסחה