מתנה בשישי: 500 שקלים ל-Zohara

הפעם האחרונה שהברזתי למישהו הייתה לרופא. היה לי תור לבדיקת מי שפיר. חששתי המון מהבדיקה. שבועות התלבטתי אם לבצע או לא. התייעצתי, קראתי וידעתי שבסוף ההחלטה היא שלי. בדרך לבדיקה קול פנימי אמר לי להסתובב ולחזור הבייתה. זה היה ממש לא נעים, אבל התנצלתי והודעתי ברגע האחרון שאני מבריזה ולא מגיעה.

יש לי שתי חברות טובות מהילדות שאני אוהבת בכל נפשי ותמיד כשאנחנו קובעות להיפגש זה נשמע כמו רעיון מצוין, ואני יודעת שיהיה לי כיף איתן. ועדיין, כשמגיע המועד, אני מקווה שמישהי מהן תבטל, פשוט כי אין לי כח להתארגן, להתלבש, לצאת מהבית, להיכנס לאוטו, להיות עייפה למחרת… בפעם האחרונה היום התקדם, השעה התקרבה והפגישה לא בוטלה. בסוף לא היתה ברירה, והפעם אני הייתי זו שהבריזה. אני באמת אוהבת אותן, ומבטיחה שניפגש בקרוב. כלומר, מקווה. כלומר, אולי. נראה

בשבועיים האחרונים אני סובלת מכאבי שיניים, כאלה שכדור אופטלגין לא ממש עוזר, אז ניסיתי להתגבר על הפחד והזמנתי תור לרופא שיניים.
עליתי על האוטובוס ירדתי בתחנה של המרפאה ואז עלו בי כל הפחדים שלי מרופאי שיניים בלית ברירה הברזתי לתור שקבעתי וחזרתי הביתה כאובה ומתוסכלת

הפעם האחרונה שהברזתי למישהו היה ממש שבוע שעבר, לחברה טובה. אני סטודנטית וכרגע בתקופת מבחנים וככ נסיתי לסדר את הזמן שלי מראש ולהספיק, אבל לא הצלחתי והייתי חייבת להבריז כדאי לכתוב עבודה… היא כעסה ונעלבה כי זה היה ברגע האחרון ווואלה הבנתי אותה.

בתחילת השנה החלטתי לנסות לעשות שינוי, הפסקתי לעשן, התחלתי תזונה מסודרת ונרשמתי לסטודיו נשים קטן ליד הבית. ביום של הסערה הגדולה נרשמתי לאימון בערב, אבל אז הדרך היתה סיוט אחד גדול, ועד שהגעתי הביתה הייתי ספוגה כולי במים, החלפתי בגדים ועשיתי את הטעות הגדולה מכל והתיישבתי על הספה קצת להרגע, ומפה לשם נמצאו כל התרוצים בעולם והברזתי מהאימון. לא גאה בזה ומשתדלת להגיד לעצמי שצריך גם להקשיב לגוף ולעצמך ומאז משתדלת לא להיכנע להרגלים ישנים ולהמשיך ללכת ולהתמיד, שמעידה קטנה לא תהרוס לי את הכל.

ולנטייז דיי.. דייט ראשון.. נלחצתי קצת
אז רשמתי ביום למחרת שאיבדתי את הפלאפון

לפני 3 חודשים הברזתי לחברים שלי ממסיבת המחזור של השכבה שלנו. דווקא רציתי לבוא, קניתי שמלה, התאפרתי, השקעתי, נכנסתי לאוטו ונסעתי 35 דקות עד לעיר הולדתי. ושם, מול אולם בית הספר הישן זה היכה בי- לא בא לי! לא בא לי לראות איך הילדה שצחקה עליי לפני כל הכיתה, הפכה להיות עיתונאית ידועה, ולא בא לי לראות שהילד שמילא את חלומותיי נהיה דוד מבוגר עם כרס וחולצת משבצות. לא בא לי לפגוש את מלכת השכבה שעכשיו היא סטנדאפיסטית מפורסמת, לא בא לי לפגוש את התאומות שמיררו את חיי כל כיתה י' ולתהות אם הן בכלל זוכרות אותי, אחרי ששנים רק המחשבה עליהן גרמה לי לבכות. לא הכל היה נורא אז, ולקחתי גם מלא דברים טובים איתי לכל החיים. אבל איכשהו, בנסיעה של 35 דקות מהחיים הטובים והרגועים שלי, חזרתי בזמן, 20 שנים אחורה לתיכון ולא רציתי להתעמת עם כל הדברים שמזמן הדחקתי ואטמתי מאחוריי. חזרתי הביתה והברזתי לחברים שלי וגם לעצמי מגיל 18. שבוע אחרי נפגשנו כמה חברים טובים מאז, לפגישת מחזור אינטימית רק שלנו, רק אלה שהזכרון מהם ומהילדות שלנו הוא רגע מתוק.

בפעם האחרונה שקבעתי והברזתי למישהו הרגשתי עמוק בתוכי שעשיתי טעות והצטערתי על כך.
זה היה דייט שלישי והבחור חיכה לי אך נתתי לרעשי רקע ולמצב הרוח שלי להשפיע עליי ופשוט ביטלתי רגע לפני שהיינו צריכים להיפגש.
אח"כ החלטתי לקחת אחריות מלאה על ההברזה ולהטעין את הקשר הזוגי שלנו באנרגיה טובה.
נכון להיום אני הורגת את המומנטום בזמן, אני לא קובעת אם יש חשש שאבריז. מראש לא מכניסה את עצמי לסיטואציות (גם מול חברות ומשפחה).

הברזתי לעבודה חלקית שהתחייבתי אליה אך עוד לא חתמתי על חוזה. ככל שהרגע התקרב הם דרשו ממני עוד ועוד ללא תשלום נוסף ועוד לפני שאפילו חתמתי על חוזה! הבנתי שהרגע שיתחיל הדבר האמיתי זה יהיה מורכב אפילו יותר ויהרוס לי איזון בין חיים לעבודה ולכן הודעתי להם שלא אחתום על החוזה. שמתי את עצמי במרכז ואני נורא שמחה על כך היום!

אז לצערי (וגם לשמחתי) חזרתי לאחרונה לשוק הרווקות. לחזור לאפליקציות ולעולם ההיכרויות באינטרנט היה לי קשה. ואז לפני כשבוע ניגש אליי בחור בקניון והתחיל איתי הזמין אותי לקפה. לרוב זה קצת מרתיע אותי אבל הוא נראה נחמד באותו הרגע. החלפנו טלפונים וקבענו להיפגש שוב. יצא שערב הפגישה הוא היום הכי סוער בשנה. גשם הצפות בכבישים.. העדפתי להישאר בבית. כתבתי לו שאני מצוננת מראש ושחייב להעביר ליום אחר

שבוע לפני הוולנטיין האחרון הכרתי בחור שהיה נראה לי די נחמד. קבענו בפאב נחמד כדי לתת עוד צ’אנס להיכרות בינינו. עברה כחצי שעה והבחור עוד לא הגיע וכותב שהוא מאחר מאוד. החלטתי להבריז לו ויהי מה. כל חברותיי טענו שהייתי צריכה לחכות אבל לא הקשבתי להן. לא, לא פגשתי למחרת נסיך על סוס לבן ואין פה סיום של אגדות, אבל הרגשתי טוב עם זה שהייתי נאמנה לעצמי ולהחלטתי …. (:

לפני כשנתיים חברה הזמינה אותי לחתונה כשכבר לא היינו כ"כ קרובות ומאוד התלבטתי אם ללכת, למרות שהיא ממש ביקשה. ברגע האחרון החלטתי לא ללכת בתירוץ שאני טסה לחו"ל עם בן זוגי שהזמין לנו כרטיסי טיסה בהפתעה. זה היה כמובן שקר.
בערך שנה אח"כ הייתי בשדה התעופה עם בן הזוג ונתקלתי בה שם! ועשינו סמול טוק במהלכו אמרתי לה שזו הפעם הראשונה שאני והחבר טסים לחו"ל ושזה מרגש אותנו.
טעות חמורה!!!! היא עשתה מן פרצוף מבולבל אבל לא אמרה על זה כלום. נפל לי האסימון רק כשכבר הייתי במטוס ורציתי שהוא יתרסק מרוב בושה.
היא המשיכה אבל לדבר איתי כרגיל (התכתבויות פה ושם) ולא דיברנו על זה. אבל מביך מאוד

האמת שהברזתי לבעלי כשהיינו מאורסים. הוא היה מאושפז בבית חולים בגלל כוויה בדרכה גבוהה ברגל ואני הייתי סתומה ורציתי לצאת עם חברים כדי להשתחרר קצת וליהנות ולא להיות המטפלת של , אז הברזתי לו. אבל אל דאגה הוא כבר סלח לי התחתנו ומאז יש לנו שני ילדים:)
מאשרת את התקנון . שבת שלום!

אני אקרא לזה הברזה למרות שאולי זו לא בדיוק כוונת המשורר אבל בסדר, הייתה לי פגישה חשובה עם המפקדת שלי בצבא שנקבעה ל-18:30. אני חייבת להגיד שהייתה רכבת ב18:30 שממש לא התכוונתי לפספס ומדובר פה על יום חמישי, כשכבר ממש יכולתי להרגיש את הסופ״ש וממש לא היה לי שום רצון להישאר אחרי 19:00 בבסיס. אז פשוט יצאתי ב18:15 לרכבת… וכתבתי לה הודעה שאני צריכה לצאת, אחרי שכבר יצאתי :) מיותר לציין שקיבלתי על הראש בראשון שהייתי צריכה לתקשר הרבה יותר טוב שיש לי רכבת ושאני ממהרת וכל זה…לא שעשיתי פה משהו לא בסדר השעות עבודה שלי הן מ-8:00 עד 18:00 רק לפרוטוקול. בכל מקרה מה שהכי חשוב, אני יצאתי ב-18:15 ונראה לי שזה נקרא להבריז לפגישה עם המפקדת שלי? טוב נו ניסיתי :) שיהיה אחלה סופ״ש

זכורה לי הברזה מצחיקה שאני חייבת לשתף
הייתי בבית ספר והזמינו אותי ברגע האחרון למסיבה ששמעתי שמתלחשים עליה במשך כמה ימים ונעלבתי מזה וכעסתי שאני האחרונה לדעת ושלא שיתפו אותי. אז החלטתי שאני לא הולכת ואמרתי להם ברגע האחרון שאני לא מרגישה טוב וניסו לשכנע אותי ואמרתי שאני במיטה ולא יכולה.
ואז הסתבר למחרת שעשו מסיבת יום הולדת הפתעה לי ולעוד חברה.
אז הברזתי ממסיבת יום הולדת של עצמי. חחח..
ולצעירים שלא מבינים למה הבנתי רק למחרת?
כי זה קרה כבר לפני יותר מ20 שנה לפני עידן האינטרנט חחחח כן היה עידן כזה אמאלההה איזה זקנה אני

הברזתי מפליידייט לאמא חמודה ממש, אבל לא היתה לי ברירה… היתה הצפת ביוב אצלנו בבית, ולמרות שתיאמנו מראש את היום היחיד שהיה בלי חוגים ושאר פעילויות, נאלצתי להבריז בלי יכולת להודיע בזמן, כי היתי שקועה עד צוואר בח&*…. Literally

יש לי חברת ילדות שמה רעות. מידי פעם היא מתקשרת ומבקשת להיפגש כי מאוד התגעגעה. אנחנו קובעות. תמיד ברגע האחרון היא מתקשרת לבטל . כל פעם בטוענה חדשה. מייד מתנצלת וקובעות שוב. 8 פעמים רצופות ביטלה. הפעם האחרונה שקבענו היה לפני שבועיים. היא לא התקשרה לבטל ואני הייתי בהלם. . החלטתי הפעם שאני אבריז ללמד אותה לקח. היא הגיעה התקשרה בלחץ כמה פעמים איפה אני. הסברתי לה מדוע לא הגעתי. נקווה שלמדה להבא..

כל יום רביעי אני נפגשת עם חברה באמצע היום לקפה. זה ממש בנוהל. המלצר הקבוע כבר מכיר אותנו ומכין שני הפוך גדול על אוטומט ושואל אם לחמם את הקראוסון. השבוע הברזתי לה, כי בן זוגי הפתיע אותי והזמין לנו מסעדה שווה באמצע היום לרגל הוולנטיינס… סיבה טובה להברזה, לא?

קבעתי לצאת עם חברה טובה למופע מחול ששתינו מאוד אוהבות וחיכינו לו מאוד. כשהגיע המועד הרגשתי שגדול עלי ליסוע אחרי שבוע עבודה ארוך ומורכב עד לחיפה ולבושתי הרבה הברזתי לה… מזל שהיא מהממת כזו וכבר מתכננת את הפינוק המשותף הבא שלנו.

הברזתי לדייט שקבעתי בערך שבוע לפני..נכנסתי לתוך הראש שלי והתחלתי ממש להילחץ וכמה דקות לפני שהייתי אמורה לצאת מהבית סימסתי לו שאני לא מרגישה טוב, לא קבענו עוד פגישה.עולם הדייטים דורש אומץ כל פעם מחדש ולפעמים,רק לפעמים, החרדה מצליחה לנצח.