מתנה בשישי: מוצרי טיפוח של וישי בשווי 500 שקלים

דקה לקורונה, אחותי ואני החלטנו שאנחנו טסות ללונדון, לראשונה בחיינו ביחד. ושמות בצד את כל התירוצים ללמה עכשיו זה לא זמן טוב.
הזמנו אפילו כרטיסי טיסה. אבל אז חטפנו רגליים קרות וביטלנו. חודשיים אחר כך הגיעה המחלה המשונה הזאת מסין שדיברו עליה בחדשות והכל השתנה. אבל אנחנו לא מפסיקות לחלום על זה ועוד נגשים את זה בגדול.

כשהייתי בהודו בטיול אחרי צבא החלטנו יום אחד לצאת למועדון בדלהי של האנשים האמידים יותר. במסיבה התחיל איתי כוכב בוליוודי. כמובן שלא זיהיתי אותו ורק אחרי שחזרתי לחדר ראיתי שהוא אשכרה כוכב קולנוע, וככה פספסתי את ההזדמנות להיות חלק מחיי הזוהר בהודו.

לפני כמה שנים כשהייתי בתיכון הייתה הופעה של בוב דילן בתל אביב, ובתקופה הזו הוא היה אחד מהאומנים האדירים בעיניי. הכרתי את המילים לכל השירים שלו וממש הערצתי אותו. כרטיס עלה הון לתלמידת תיכון שחוסכת לרישיון ופולין אז לא תכננתי בכלל להופעה. ביום של ההופעה ידיד טוב התקשר אבל לא עניתי (לא זוכרת בכלל למה, אבל בלי סיבה טובה). גיליתי רק אחרי שהוא התקשר בגלל שאח שלו הבריז מההופעה והיה לו כרטיס מיותר – כך פיספסתי הזדמנות חד פעמית לראות לא רק את בוב דילן אלא גם את אסף אבידן, גם אחד מהזמרים האהובים עלי, שחימם אותו (T.T)

מרגישה שפספסתי שנתיים המחיים שלי אחרי הצבא על כלום בגלל שהייתי מבולבלת ומבוהלת מידי ואני לא יכולה לשחרר את ההרגשה הזאת שהייתי צריכה לעשות משהו אחרת.

ההזדמנות הגדולה ביותר שפספסתי בחיי היתה לפני 15 שנים וזה היה לשנותאת הקריירה שלי. צומצמה המשרה שלי במקום העבודה בגלל משבר כללי שהיה בשוק העבודה ולכן נאלצתי לעזוב מקום שאהבתי. במקום לנצל את ההזדמנות הזאת למינוף בקריירה ולחפש מקום חדש אפילו טוב יותר להתקדם – נשאבתי שוב לתחום העבודה הישן שעבדתי בו לפני כן וכתוצאה מכך שוב נשאבתי לעולם הישן ממנו רציתי לצאת , למשכורת נמוכה יותר ולעולם ולתחום תעסוקתי ממנו רציתי לצאת – עד היום אני מצרה על זה – כי הזדמנותכזאת כפי הנראה לא תחזור בעיקר לא היום שאני כבר אם יחידנית וקרובה לגיל 50.

עבדתי כסטודנטית לראיית חשבון בחברת הייטק בבק אופיס. היות ובחברה היו מרוצים הציעו לי לעשות הסבה, לעבוד שם ושתוך כדי עבודה בפועל שילמדו אותי על המחלקות ואבחר מה ברצוני לעשות. בהיותי בעלת ראש נוקשה, חשבתי שאם למדתי חשבונאות, חבל שלא לנצל את זה, סירבתי ועזבתי בסיום לימודיי..
חברים שלי מאותה חברה שהתחילו יחד איתי, לאורך השנים התקדמו לשכר והטבות מפליגות אבל הפיספוס הגדול ביותר הוא שרוב העובדים שם קיבלו אופציות ולימים החברה הונפקה והם ,קיבלו סכומי עתק…

לפני עשרים שנה ומשהו, הכרתי את א , בחור איכותי, מהנדס בהייטק אבל הוא היה מלא מאוד ולא נמשכתי לחיצוניות שלו למרות שהוא רצה להכיר אותי מקרוב, לאחר עשור וחצי , הצטערתי שלא נתתי לו הזדמנות כי הוא היה בחור טוב ופוטנציאל לקשר רציני.

התחלתי ללמוד נהיגה על הילוכים,
הרגשתי שקשה לי מאוד ומספר השיעורים הלך וגדל, לבסוף סוף סוף הגיע הטסט המיוחל, ונכשלתי.
טסט שני- נכשלתי גם
טסט שלישי- עד שהוא הגיע עברתי כבר סגר בעקבות הקורונה והטסט השלישי היה ביום האחרון שאפשר היה לגשת לטסטים לפני שמתחיל הסגר השני,
הייתי לחוצה מאוד כי ידעתי שאם לא אעבור עכשיו הפעם הבאה שאוכל לקחת שיעורים היא אחרי הסגר שמי ידע כמה זמן יקח,
הטסטר היה נחמד מאוד והרגיע אותי ממש,
עדיין לא עברתי:(

(לבסוף בטסט רביעי ואחרי כמעט משבר נפשי עברתי

אני פספסתי את הזדמנות חיי לפני כשמונה שנים. הכרתי בחור מקסים, ג'נטלמן אמיתי, והתאהבנו אחד בשנייה. היתה בינינו חברות מעולה, משיכה והכל היה מושלם. הוא רצה שנעבור לגור יחד אצלו, כי הוא לא יכל לעבור לישראל ולעבוד כאן. אחרי תקופה שבה הוא הגיע לישראל ונפגשנו על כמה חודשים. אני קלסטרופובית ובמקום ללכת לנסות לטפל בבעיה, או פשוט לסמוך עליו, כמו שסמכתי בכל מצב אחר, פספסתי אותו בגלל הפחד מטיסות ומקומות סגורים. עד היום אני מתחרטת שלא עשיתי את הצעד וסמכתי עליו ונסעתי איתו. פספסתי את אהבת חיי..

בחג השבועות האחרון הוזמנתי על ידי משפחת בן זוגי לבלות שלושה ימים במלון יוקרתי בגליל..
למרות כול הנסיונות מצידם שאגיע סירבתי מאחר ואני בקבע והתחייבתי להגיע לבסיס .
בסופו של דבר התברר לי שבן זוגי תכנן להציע לי נישואים מול כול משפחתו באותו מלון ובנוסף דאג להפקה והשקעה לא קטנה. .
לי לא היה שום רמז או הרגשה בנושא.ולכן התבאסתי בשבילו ובשבילי גם יחד. שפספסתי את זה ובגדול.