מתנה בשישי: 500 שקלים לרכישה אצל המעצבת ריעות אברהם

ספרו לנו מתי עשיתן משהו לא אופייני בפעם האחרונה ואולי תזכו בשובר על סך 500 שקלים לרכישה אצל המעצבת ריעות אברהם

מאת  | ‏ 22 אפריל 2021

מתנה בשישי (צילום: רותם לבל)

מתנה בשישי (צילום: רותם לבל)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:

גיפט קארד על סך 500 שקלים לרכישה אצל המעצבת ריעות אברהם

כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה:

מתי עשיתן משהו לא אופייני בפעם האחרונה?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 500 שקלים
ניתן להשיג באתר

**הזוכה תיבחר מבין המגיבות לפוסט עד יום א', 25/4/21 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר במברשת נטענת להחלקת שיער DAFNI ALLURE בשווי 799 שקלים היא אוריה, שסיפרה לנו מהי עבודת החלומות שלה: "אני עובדת בעבודת החלומות שלי ומטפלת בילדים אהובים בבית השנטי ועל כך תודה – בורכתי!".

  • הדבר הלא אופייני שעשיתי לאחרונה, היא הבחירה שלי לשרת בצה"ל כלוחמת מג"ב. אני עצלנית ואוהבת לנוח הרבה ולדרת במג"ב זה בדיוק ההפך. אך בחרתי לשרת במג"ב, כי רציתי להגשים את החלום של אחי ז"ל, שלא הספיק להתגייס ובנוסף, רציתי שירות משמעותי ומספק

    מאת: מיטל |‏ 25 באפריל 2021 | 11:59
  • הווליום עולה … עולה עולה… ואני לא מעיזה להגיע לרחבת הריקודים… תמיד מוחאת כפיים מהשולחן.
    חותמת ערבות בעצימת עיניים על שתי רגליים שמאליות.
    עד לחוג ריקודי בטן שהגיע דווקא מהמקום הלא צפוי של החדר כושר… יחי המערכת החדשה שלהם שנתנה לי להעיז וכבר חצי שנה אני לראשונה מזה עשרים שנה רוקדת בכל הסגנונות ויש אומרות אפילו מענתזת…
    הבטחון … חוש הקצב והריקוד חזרו אלי וכבשו את ליבי… ומי יצא ממני???? הבושה!!!!

    מאת: הדר |‏ 25 באפריל 2021 | 11:54
  • אני !!! כן , אני !!! שעם כל שערה לבנה חדשה מבצבצת הייתי ישר קופצת לספר להשחרה ושרק לא יראו חס ושלום כבר שנתיים נהנית עם השיער הלבן המאפיר וגאה בו!!!
    כל שערה מספרת סיפור אחר(שבגינו היא ביצבצה) ואני מחייכת בלב שלם ומלא על הרעמה הכסופה שלי בכל בוקר מחדש בהתארגנות מול המראה!!!!
    לאב איט!

    מאת: שושנה |‏ 25 באפריל 2021 | 11:50
  • אני בחורה ביישנית למדי ובשבוע שעבר עשיתי את הדבר הכי לא אופייני לי בעולם והתחלתי עם בחור שלומד איתי. לפני שהקורונה התחילה היינו נפגשים מדי פעם בספריה ומחליפים סיכומים (וחיוכים..) אבל אז בגלל הקורונה הלימודים נעשו מרחוק וכך במשך כל השנה האחרונה נכנסתי לכל שיעור בזום רק כדי לראות אותו ולהפיג את הגעגוע. בשבוע שעבר כשהותר ללכת בלי מסכות יזמו מפגש פרונטלי. הלכתי בהתרגשות, שמתי שמלה יפה, התאפרתי וחזרתי להיראות כמו בן אדם אחרי שנה בפיג'מה. ניגשתי אליו עם גרון יבש, הלב שלי דפק כמו עדר פילים. אמרתי היי יפה.. איך עברה הקורונה..?- הוא חייך.. אני חייכתי.. תגיד.. רוצה לצאת איתי לקפה איזה יום?- התגעגעתי.. פתאום הייתה שתיקה מביכה. הבחור התחיל לגמגם.. אההה.. אההה.. מצטער את לא הטעם שלי.. זה היה הרגע הראשון מאז שהקורונה התחילה שהצטערתי שכבר אין לי את המסיכה על הפנים. הכל בסדר, עניתי כאילו שלא אכפת לי, חייכתי והלכתי. איך שסובבתי לו את הגב דמעות התחילו לרדת וזה כאב מאוד בפנים. עד שסוף סוף עשיתי את הדבר מספר 1 שלא אופייני לי- זה לא הצליח במיוחד.. מקווה שלהבא בחור שימצא חן בעיניי יתחיל איתי בעצמו כי תכלס לא רואה את עצמי עוברת את זה שוב.

    מאת: איילת |‏ 25 באפריל 2021 | 11:42
  • מאז ומתמיד הייתי בטטת כורסא כזו שמכורה לממתקים וחטיפים ושלא זזה יותר מידי. עם הגיוס לצבא התפקיד שלי אילץ אותי להיות פעילה ספורטיבית ולאכול נכון, ומבלי לשים לב הקילוגמרים נשרו ממני גם מבלי שהתכוונתי לכך. אימצתי אורח חיים בריא בעל כורחי- אבל אהבתי את התחושה שהגוף שלי בריא יותר, מסוגל יותר וחזק יותר.
    לכן החלטתי לחזור לאורח החיים הבריא שניהלתי בצבא. זה אומר אוכל בריא ומזין ושילוב של כושר גופני כדרך חיים. לא בגלל הקילוגרמים והמספר שיופיע על המשקל, אלא בשביל התחושה הפנימית שלי עם עצמי. לכן עשיתי מעשה ורכשתי לעצמי הליכון כושר כדי שלא ישארו לי תירוצים. קיבלתי את ההליכון לפני שבוע ומעכשיו אין תירוצים, אני מפעילה את ההליכון והולכת בקצב שלי ובכיף שלי מתוך הבנה שזו הבריאות שלי והגוף שלי שצריך אותי שאגן עליו- גם אם זה אומר להגן עליו מעצמי.

    מאת: ספיר |‏ 25 באפריל 2021 | 11:36
  • הדבר הכי לא אופייני שעשיתי לאחרונה היה.. לשחרר.
    החברה הכי טובה שלי מזה שנים פגעה בי, כשהפסיקה לתקשר איתי בשנה האחרונה. נאחזתי בזה המון, זה הטריד אותי והכעיס אותי וגרם לי לחוות את כל קשת הרגשות. ולאחרונה.. החלטתי לשחרר. הבת שלי הזכירה לי שאני חברה נהדרת והיא מפסידה אותי, ואז נפל לי האסימון. מי שנכנס לחיי זוכה, ומי שלא- בעיה שלו. אז שחררתי. תחושה מופלאה שלא הכרתי כמותה.

    Reutneo@gmail.com

    מאת: רעות אשק |‏ 25 באפריל 2021 | 11:19
  • בתקופת הקורונה יצא שהתבודדתי בבית תקופה ארוכה. לאחר שהתחסנתי ויכולתי לצאת סופסוף ולהסתובב באופן חופשי השארתי את הפלאפון בבית, קניתי כרטיס ועליתי על רכבת לחיפה לבדי בלי לתכנן כלום, החלטתי לזרום ולראות לאן הרוח תיקח אותי. יצא שהסתובבתי באזור של המושבה הגרמנית והגנים הבאהיים קניתי לי גלידה, מצאתי מקום תצפית מהמם התיישבתי אל מול נוף עוצר נשימה, חייכתי לעוברים והשבים והתמלאתי באנרגיה ואופטימיות שכל כך הייתי זקוקה להם.

    מאת: רעיה |‏ 25 באפריל 2021 | 10:53
  • ארבעה חודשים אחורה: לא טוב לי. אני זקוקה לשינוי בחיים. ומאחר ולהירשם ללימודים, להחליף עבודה או לעשות דיאטה זה מאוד מסובך, מי ששוב נבחר כקורבן הוא, כרגיל, השיער.
    כבר ארבעה חודשים שאני מסתובבת עם קוקו. השיער שלי מחובר לקרקפת במיליון סיכות, עומד דום מתוח ולא מתנופף ברוח. אפילו אני לא מעיזה לראות את עצמי בתספורת הנוראית בשיער פזור בזמן הזה.
    אני יוצאת מהמקלחת מברישה אותו והופ – אוספת לקוקו. לפני השינה אני שולפת את הגומייה בחושך, מניחה אותה בצד ובבוקר מגששת, מסדרת ורק אז קמה. לא שלבן הזוג שלי זה מפריע. להיפך, הלוואי והוא היה שם לב שעשיתי בכלל משהו בשיער. אני פשוט מעדיפה להדחיק ולא להתמודד עם הצעד הלא אופייני והמשוגע שעשיתי.
    איתגרתי את הספר שלי ליום ההולדת : ״תפתיע אותי״ והוא החליט שלעור הלבנבן שלי יתאים שיער כחול עם פסים סגולים שבשמש אפילו הופכים לורוד. פוקסיה!!! הצילו !!!
    אין סוף שטיפות והצבע הצועקק הזה עדיין שם.

    מאת: מורן |‏ 25 באפריל 2021 | 10:46
  • אנחנו הורים ל2 זוגות תאומות קטנות , אחרי תקופה מאוד לא קלה שאשתי נשארה בבית עם כל הבנות בגלל הסגרים וכ"ו, החלטתי לקחת אותה לסופש לבית מלון פלוס כמה אטרקציות באזור,
    אחרי שסגרתי הכל וסידרתי מי ישמור על הבנות בסופש פתאום קיבלנו טלפון שהתאומות הקטנות נכנסות לבידוד וישר ביצענו בדיקה והן התגלו חיוביות מה שביטל לי את כל מה שארגנתי לאשתי.

    מאת: דניאל |‏ 25 באפריל 2021 | 10:32
  • הפעם האחרונה שעשיתי משהו לא אופייני זה בשבוע שעבר כשהבן הקטן שלי מצא גור חתולים ג׳ינג׳י קטן ומתוק והתחנן שנשמור ואני שתמיד נרתעת מבעלי חיים לבסוף הסכמתי שנאמץ אותו וכבר שבוע יש לנו בן משפחה חדש ומקסים.

    מאת: מורן |‏ 25 באפריל 2021 | 09:58
  • חגגתי לעצמי יום הולדת! לא הייתי חוגגת כי בבית ההורים לא היו חוגגים לנו, ואז כשהתבגרתי לא יכולתי עם הצומת לב, הברכות ויום הולדת הפך להיות משהו כמעט עצוב שאני "מציינת" ולא חוגגת. השנה סוף סוף השתחררתי מזה וחגגתי! התפלאתי כמה אהבה קיבלתי מהסביבה שלי ואני סוף סוף מבינה את המהות מבחינתי- להיפגש עם אנשים שאני אוהבת ופשוט להנות ביחד!

    מאת: שחר |‏ 25 באפריל 2021 | 09:34
  • הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
    אז מה הדבר הלא אופייני שעשיתי לאחרונה?
    התחתנתי!
    הרווקה המושבעת שלא האמינה בזוגיות ובגברים בכלל … מצאתי את עצמי כלה בחתונת קורונה עם הגבר היחיד שהצליח לשבור לי את כל הסטיגמות על החיים.. זה אולי הכי לא אופייני לי אבל זה בהחלט הדבר הכי טוב שקרה לי :) בקרוב אצל כל מי שרוצה:)

    מאת: REUT |‏ 25 באפריל 2021 | 09:15
  • בין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה לערב יום העצמאות החלטנו שאנחנו נוסעים לכותל לתפילה.. רשמנו בוויז ויצאנו לדרך. לפתע פתאום מצאנו את עצמינו בתוך כפר ערבי. אנשים מתוך הכפר הביטו בנו במין הרגשה מה אתם עושים פה.. המשכנו בנסיעה כי לא הייתה לנו ברירה מדובר ברחובות צרים ותלולים. ואין אפשרות לסגת אחורה. האמת שכבר ממש נלחצתי אמרתי לבעלי אנחנו חייבים לשאול איך יוצאים מהכפר הזה ומגיעים לכותל. כבר לא סמכתי על הוויז שכל פעם שינה מסלול.
    בעלי לא התלהב מהרעיון והחליט לזרום איתי. שאלנו את הרכב הראשון שעבר לידינו. את המבט שלו לא אשכח. היו לו עיניים אדומות מבט קר וחדור שנאה שאלנו ולא ענה. המבט היה נוראי לבסוף עשה טוב וסימן עם היד למעלה. מציינת שירדנו ממש לתוך הכפר. .
    כל המסע הזה עשינו שהיה לנו דגל ישראל על הרכב. אפילו שכחתי שלפני שיצאנו תלינו את הדגל.
    כמובן ברגע הראשון שירדתי הדתי להקב"ה על הנס שעשה לנו. ובזה מפרסמת את הנס הגדול הזה.

    מאת: אורטל |‏ 24 באפריל 2021 | 22:22
  • לפני שנה וחצי, ממש לפני שהקורונה התחילה עשיתי משהו הכי לא אופייני לי: עליתי על מטוס בספונטניות, לבליינד דייט בגרמניה. הוא חבר של חבר ששידך בינינו, ודיברנו במהלך חודשיים ובאחת השיחות החלטנו שהגיע הזמן להיפגש. לא חשבתי פעמיים (הכי לא אופייני לי) והזמנתי טיסה לשבוע אחרי. היה בליינד דייט מדהים של סופשבוע שלם ואז התחילה הקורונה ושוב חזרנו לקשר של לונג דיסטנס (לא אופייני לי בעליל) של שיחות ופייס טיים. אבל בפסח האחרון הוא חזר לארץ בשבילי ומאז הכל מושלםםם והיה שווה לחכות

    מאת: נטע |‏ 24 באפריל 2021 | 22:20
  • הכי לא אופייני שלי זה להצטרף לאחותי ולהירשם לחוג ריקוד על עמוד , אבל מהר מאוד המבוכה נעלמת הביטחון עולה וכל כך כיף להרגיש סקסית ומשוחררת

    מאת: מורן |‏ 24 באפריל 2021 | 21:13
  • ״סטודנטית שלומדת למעלה משנה מהבית, והרגע חזרה מחל״ת, יום אחד חברות שלי פתחו קבוצה בווצאפ והודיעו שיוצאים ליום כיף , לא השאירו לי ממש ברירה, כיביתי את הזום ,נסענו ליום שלם לים , שייט וטורנדו וארוחת ערב על הים, זה היה מרענן מפתיע ובעיקר לא אופייני אחרי שעות של למידה מאתגרת בזום״

    מאת: תהילה |‏ 24 באפריל 2021 | 20:54
  • אז אני מטבעי ביישנית, גרושה (אחרי ששנים לא קבלתי גט. זה די טרי), עם 2 ילדים ומיליון סימני מתיחה שצברתי בגבורה רבה במהלך ההיריונות. בקיצור עובד עימי במחלקה בחור קצת צעיר ממני וחתיך חבלז! כולן עורגות לו, אבל דווקא אני, הפחות "חתיכה" מהחבורה, עם המטען המשפחתי שלי, החלטתי לאזור אומץ ולהציע לו לצאת איתי.. אחרי שנים של סבל בכל הליך הגירושין- החלטתי שאני עושה מה שבא לי. והבחור? תתפלאו אך הוא הסכים! ואפילו סיפר לי שהבטחון העצמי שלי הוא משכר וממגנט בעיניו!

    מאת: אלמוג גפני |‏ 24 באפריל 2021 | 18:53
  • בשבוע שעבר לרגל יום הולדתי ה- 20 החלטתי לפנק את עצמי במתנה מאוד לא שיגרתיית
    והזמנתי לעצמי – צניחה חופשית.
    עליתי על מטוס בחוף הבונים וקפצתי עם מדריך צמוד וצלמת שתתעד את הצניחה
    ומגובה של 14,000 מטר קפצתי.
    זו היתה פעם ראשונה ובהחלט לא פעם אחרונה
    בטוחה שהסיפור שלי יהיה הכי לא שיגרתי בהחלט
    נועה ברוטפלד מצרי

    מאת: נועה ברוטפלד מצרי |‏ 24 באפריל 2021 | 12:30
  • לפני יומיים עשיתי משהו לא אופייני ואזרתי אומץ לספר לזאת שאני אוהבת על הרגשות שלי כלפיה. זה השתלם (:

    מאת: שירלי |‏ 23 באפריל 2021 | 23:24
  • יישמע קצת בנאלי אך עבורי זה הכי לא שגרתי- לפני כחודש אזרתי אומץ ופניתי באסרטיביות לבוס שלי בבקשה לתוספת שכר, ובמקביל באותו היום הודעתי לבעלי שאני זקוקה לפסק זמן ומתכננת סופ"ש נטו עם חברות, ללא ילדים, ללא פירפורים בין עבודה לאיסופים עם הלשון בחוץ, ללא כביסות, ללא סיוע בשיעורי בית, ללא החלפות חיתולים וכו'. ושבועיים לאחר מכן חברה ואני הזמננו מלון באילת וירדנו לסופש ארוך נטו להטענת אנרגיות מחודשת, שופינג סוער והפסקה רגע מהחיים האינטנסיבים! והתוספת שכר? הגיעה בחודש העוקב.. מי שמבקש- יש סיכוי שיקבל :)

    מאת: לירית בלוך |‏ 23 באפריל 2021 | 22:41
  • משהו לא אופייני שעשיתי לעצמי שתיתי מים והרבה. כן אני עברתי ניתוח שהציל את חיי ובזכות זה שתיתי מים והרבה אין הגבלה שנים לא עשיתי זאת ששכחתי מה זה לשתות הכל כמה שרוצים בלי לספור כוסות וחצאי כוסות.

    מאת: אביבית. מחלב |‏ 23 באפריל 2021 | 21:40
  • שלום קוראים לי נוריאל, בפעם האחרונה שעשיתי משהו לא אופייני בשבילי היה לפני חודשיים,
    אני ילדה ביישנית נורא אבל בחורף האחרון החלטתי שאני עפה על עצמי וצובעת את השיער בהמון צבעים שונים, כולם אמרו לי שאני נראית מהממת והייתי ממש מרוצה עם התוצאה, עד שיום אחד הגעתי לבית הספר וגיליתי שיש ילדה אחרת שנותנת את התשובות לשיעורי הבית במקומי, נכנסתי לכיתה וכל הבנות החלו צוחקות, תחילה לא הבנתי מדוע, לאחר כמה רגעים אחת הבנות הוציאה ביצה מהתיק ושברה לי על הראש, הראש שלי באותו הרגע היה ניראה קצת כמו דגל של מצעד הגאווה מכוסה לקה ובאותו הרגע הבנתי שכולן למעסה שיקרו ועבדו עלי.
    הרגשתי מנוצלת הרגשתי שניצלו את טוב ליבי לשם שיעורי הבית, לאחר האירוע החלטתי שטוב ליבי הוא ברשותי ולאף אחד אסור לנצל אותי שוב לעולם.
    בעקבות כך התחלתי לקרוא כתבות של "fashion forward" ולאט לאט הבחנתי שהביטחון העצמי שלי מתעצם מרגע לרגע מכתבה לכתבה חשתי יותר ויותר מעין תחושת עוצמה נשית כזאת עוטפת חזקה תחושה שממלאת אותי בגאווה כשאני קמה בבוקר. וכשאני מסתכלת במראה אני רואה את האדם הכי יפה בעולם והכל בזכותכן בזכות העוצמה הנשית שהענקתן לי. החיים שלי יפים יותר, ורציתי להגיד לכן שגם אם אני לא אזכה, באמת אני מודה לכן כל כך על כל מה שהענקתן לי ואני מאחלת לכן חיים טובים לפחות כמו שהצלחתן להעניק לי.
    תודה רבה!!!

    מאת: נוריאל ויינשטיין |‏ 23 באפריל 2021 | 20:40
  • אני הצלחתי להחזיק לאמא שלי כסף שגנבו ממנה במרמה. זה לא היה פשוט אבל הצלחתי ואני מאושרת בשבילה

    מאת: אביגיל לאפין |‏ 23 באפריל 2021 | 20:12
  • החלטתי לעשות שינוי ולהעיז לעשות כל מה שלא נוח לי, כולל להתבלט. נכנסתי לקבוצת מוזיקה מסוימת, ונורא רציתי שנתגבש, אז הצעתי מפגש בקבוצת ווצאפ, ולשמחתי ההיענות הייתה מדהימה ואכן נפגשנו! כיף ליזום ולצאת מהקומפורט זון, ולו רק כדי להוכיח לעצמנו שאנחנו מסוגלים :)

    מאת: גל |‏ 23 באפריל 2021 | 20:10
  • מי שמכיר אותי יודע שאני מחושבת, וכל הלו"ז שלי מתוכנן שנים קדימה.
    אחרי 12 שנה במקצוע שלי, ראיית חשבון, החלטתי לעזוב הכל, ולעשות הסבה.
    אחרי חצי שנה אינטנסיבית למדי של לימודי הסבה, מצאתי את עצמי במקום עבודה אחר.

    לא אופייני לי לעזוב הכל ולהתחיל מחדש, אך אני שמחה שעשיתי זאת!

    מאת: נועה |‏ 23 באפריל 2021 | 19:52
  • לא אופיני לטוס בימים אלו …
    ובכל זאת טסתי לארה"ב לבקר את הורי
    (אבא חולה ) וכבד את אביך ואמך …
    חשוב יותר ! !שבת שלום

    מאת: זהבה פולק |‏ 23 באפריל 2021 | 18:51
  • קרה לי משהו בלימודים שלא ציפיתי, באופן טבעי הייתי מתאכזבת ומתבאסת, וזה היה משפיע על המצב רוח שלי לפחות לכל השבוע. אך, בדרך לא אופיינית לי החלטתי שאני שוכחת ממה שקרה לומדת ממנו וממשיכה הלאה בחיוך ובמרץ חזק יותר למטרה הבאה.
    ומה שלמדתי מכך הוא שלא צריך להיתקע על דברים ולהתסכל על מה שקורה בחיים בצורה רחבה, לראות את הכוס המלאה ולהבין שמה שנותר זה רק לחייך. מאחלת לכולם שלא יפסיקו לחייך, כי החיוך החיצוני מביא כל כך הרבה שמחה בלב וזה מה כל שאנחנו צריכים

    מאת: עדן |‏ 23 באפריל 2021 | 17:50
  • במהלך החיים תמיד אמרו לי שאני עדינה מאוד וילדה של בית … אז החלטתי שאני רוצה לעשות משהו עוצמתי ולא אופייני לאופי שלי והחלטתי לעשות השנה צניחה חופשית וצלמתי את עצמי כך שיש לי הוכחה להראות לבני המשפחה …מתי שיבואו בטענות ..

    מאת: מזלי |‏ 23 באפריל 2021 | 17:11
  • יש לי בשבוע הבא מבחן עצום בגודלו ובחשיבותו, ובדרך כלל אין מה לדבר איתי בתקופה שכזו. אני מסתגרת עם המחשב ולא מתקשרת עם הסביבה. אבל השבוע הפתעתי את עצמי ויצאתי לחגוג עם חברות במסעדה מגניבה ואפילו הזמנתי אורחים. נראה שאני חוגגת פוסט קורונה…

    מאת: מיטל |‏ 23 באפריל 2021 | 17:10
  • אני אדם שלא אוהב הפתעות וחוסר ביטחון.
    אך לאחר 6 שנים במקום עבודה מסויים, מקום מבטיח, הפתעתי את עצמי ועזבתי לעבודה אחרת, מאתגרת יותר, בתור מחליפה לחופשת לידה, משרה זמנית!!
    מקווה להישאר שם ולהמשיך לאתגר את עצמי:)

    מאת: חגית |‏ 23 באפריל 2021 | 16:44
  • היי, בזמן האחרון התחלתי שיגרת ספורט (מה שאני בדרך כלל לא עושה..:) וזה עושה לי הרבה יותר טוב ומשמח אותי מאוד!

    מאת: יפעה |‏ 23 באפריל 2021 | 16:42
  • הדבר שלא חלמתי שאעשה היה שהסכמתי לבן שלי לקנות כלב ולהביא לי אותו הביתה כאחת שפוחדתתתתת רצח מכלבים מוצאת את עצמי לבד בבית עם גור וצריכה להביא לו אוכל ומים …זה משהו בלתי נתפס במשפחה שלי כולם בהלם ממני הפחדנית הראשית מביאה אוכל לכלב

    מאת: שרה אברהם |‏ 23 באפריל 2021 | 16:40
  • בדרך כלל אני לא מחדשת בגדים, מטעמים אקולוגיים אני מעדיפה לקבל בגדי יד שנייה מחברות או מחברות של אמא שלי וככה אני מאמינה שאפשר לעזור לכדור הארץ.
    השבוע פעם ראשונה מזה תקופה ארוכה חידשתי בגד והרגשתי בו כמו מלכה והיה לי ממש ממש כיף.

    מאת: אורי |‏ 23 באפריל 2021 | 16:38
  • בד"כ אני אדם מאוד מחושב מתוכנן ויציב כיאה למזל גדי
    לאחרונה ממש לפני כמה ימים עזבתי עבודה שהרגשתי שמיציתי למרות החשש מהלא נודע ועוד בתקופה הזאת יצאתי לדרך ומצאתי מקום כלבבי.אני מאושרת מהצעד שעשיתי ותיגמל אותי למרות שמבחינתי זה היה משהו לא טבעי לשעות

    מאת: רחלוש |‏ 23 באפריל 2021 | 16:37
  • עשיתי מעשה לא אופייני, כשביקשה ממני הקופאית לתרום, התחלתי לחשוב, המשפחה שלי, כלומר אמי, עשתה רק טוב למי שנזקק, ומה קיבלה? שום עזרה כשהיינו בצרה. יחס הפוך, אז בשביל מה לעשות טוב?
    כן גם אני עזרתי למי שהיה בצרה, ומה קיבלתי? שום עזרה כשהייתי צריכה.

    מאת: ב |‏ 23 באפריל 2021 | 16:11
  • אם תשאלו את כל מי שמכיר אותי, אני ולימודים לא ממש הולכים ביחד. בקושי רב הוצאתי תעודת בגרות. על תואר ראשון לא היה מה לדבר. הלכתי ישר לעבוד. אבל, בצורה ממש לא אופיינית לי, החלטתי השבוע להירשם ללימודים במכללה. תחזיקו לי אצבעות ! אזדקק לזה…

    מאת: תרצה |‏ 23 באפריל 2021 | 15:52
  • הדבר הכי לא אופייני שעשיתי לאחרונה הוא לצאת לקנות בגדים במקים ללכת לעבודה

    מאת: שילת |‏ 23 באפריל 2021 | 15:46
  • לאחרונה התחלתי להתלבש צנוע ולשמור שבת !!! ובהחלט זכיתי !!! ב״ה

    מאת: מיה קסלסי |‏ 23 באפריל 2021 | 15:44
  • אני הכי עצלנית בעולם, רק לשבת כל היום אז זה הכי לא אופייני לי שהתחלתי להתאמן ביום שני.

    מאת: דריה |‏ 23 באפריל 2021 | 15:31
  • הפעם האחרונה שעשיתי משהו לא אופייני היה לפני כמעט 9 שנים שבחרתי ללמוד הוראה. הייתי ממש ביישנית. עד כדי כך התביישתי לענות למורה בתיכון. אחר כך הייתי אוכלת את עצמי שידעתי את התשובה הנכונה ולא אמרתי. שנים ברחתי מהבחירה להיות מורה. לא רציתי להיות כמו כולם. נוסף על כך, שאני (עם פחד במה כל כך גדול שבמופע חלילית לא יכלתי לנגן מרוב שידיי רעדו) יעמוד מול אחרים ואלמד ?? שנים סחבתי את זה עד שהחלטתי שדי! אני יוצאת מאזור הנוחות שלי והולכת לעשות את מה שפחדתי ממנו על כך. התגברתי על השדים והלכתי ללמוד הוראה! אני כבר 9 שנים אחרי, כבר עם תואר שני בהוראה ויכולה להגיד בפה מלא שההחלטה הזאת שינתה לי את החיים. למדתי לעמוד ולדבר מול קהל, לעמוד על שלי כשצריך וזכיתי לעבוד עם צוות הוראה שהפכו לאחיותיי. אז פעם הבאה שיש לכם אפשרות לעשות משהו לא אופייני, קפצו על המציאה. אין לדעת לאן זה יוביל.

    מאת: שושי |‏ 23 באפריל 2021 | 15:30
  • לפני הרבה שנים עם החברה הכי טובה שלי נסענו לעיר אחרת ברכבת אחרונה בגלל שבעיר הזאת היה גר את הבחור שהיא אהבה אותו לעשות לו הפתעה ובסוף הוא לא היה שמח וחיכינו לרכבת הראשונה בבוקר בתחנה

    מאת: אלנה |‏ 23 באפריל 2021 | 14:03
  • האמת שהקרונה הוציא אותי מהשגרה. היתה תקופה לא קלה עבור אמא, סבתא וגם מורה לאנגליתשמלמדת 40 שנה. להיות בבית ממש לא התאים לי. לא להתלבש, לא להתאפר, לא ללכת לעבודה ולא לראות את הילדים והתלמידים זה ממש לא אופיני עבורי. התחלתי לכתוב יומן אישי על התחשות והפחדים. זה כל כך היה מוזר כי אני אגם שמדבר. כאן הרגשתי עצורה ומצאתי את המקום בכתיבה. אם למדתי משהו בקרונה זה להעריך את השגרה ולא לקטר. לקום בבוקר וללכת לעבודה זה חלום. היום אני מוגה לאלוהים על כל חלום קטן כמו רכישה אצל מעצבת מדהימה. בהצלחה

    מאת: מרשה גורן |‏ 23 באפריל 2021 | 11:49
  • מצחיק, אבל בדיוק אתמול עשיתי משהו לא אופייני לי. רצתי. הנסיבות היו פחות מצחיקות. כבר כמה שנים שאני לא רצה כי יש לי כאבים בגפיים ( פיברומיאלגיה ). אני יכולה מקסימום ללכת מהר אבל בד"כ הולכת לאט. טיילתי עם הכלבה שלי ופתאום זחל לידנו נחש. ריעננתי את כישורי הריצה שלי למרות הכאבים. הכלבה הייתה המומה. לא ידעה שאמא שלה יודעת גם לרוץ… עד עכשיו כואבות לי הרגליים…

    מאת: תמי |‏ 23 באפריל 2021 | 11:37
  • לקחתי חודש חופש על חשבוני מהעבודה כי הרגשתי שיש לי עומס
    אני חולת עבודה ובחיים לא לוקחת חופשות סתם, אז לא אופייני לי בכלל

    מאת: תהילה פ |‏ 23 באפריל 2021 | 11:23
  • לפני חודש יצאנו כמה חברים לכמה ימי שטח במדבר. אחרי תקופה כלכך ארוכה של התכנסות בבית, וניתוק הפיזי מהמרחב והחברים, היה מדהים להתחבר למרחב המבורך, ולהתמלא מחברה טובה שסובבת אותנו.

    מאת: שרה |‏ 23 באפריל 2021 | 11:19
  • אוקיי זה קרה אתמול הלכתי להליכה שמעתי מוזיקה היה ממש כיף וזהו מקווה לזכות אני ממש רוצה❤️

    מאת: עמנואל זכריה |‏ 23 באפריל 2021 | 10:58
  • את האמת שאתמול עשיתי משהו שלא חשבתי שאעשה ,בדרך כלל אני לא הראשונה שקופצת להתנדב אבל זה הרגיש נכון וטוב
    הלכתי לישון אצל אישה מבוגרת כדי שלא תהיה לבד ואני שמחה שזכיתי לעשות את זה

    מאת: תהילה |‏ 23 באפריל 2021 | 10:21
  • אתמול עשיתי חיסון ראשון לקורונה למרות שממש לא רציתי.
    כל מי שמכיר אותי יודע.. הבנתי שאין ברירה וחייבים לעשות זאת למעני ולמען כל הציבור במדינה.
    ממש לא אופייני לי

    מאת: ליבי |‏ 23 באפריל 2021 | 09:57
  • היום עשיתי משהו ממש לא אופייני לי. הרגשתי לא טוב במשך כל היום ולכן כשחזרתי מהעבודה ישבתי באוטובוס עם עיניים עצומות. בדרך כלל אני בודקת אם יש אישה בהריון או מישהו מבוגר שאין להם מקום לשבת ואז אני נותנת להם לשבת במקומי.
    עכשיו אני מרגישה הרבה יותר טוב (פיזית) אבל המצפון מייסר אותי.!

    מאת: מיכל |‏ 23 באפריל 2021 | 00:36
  • הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
    בתקופה האחרונה גיליתי את העולם של וינטג יד 2 והתחלתי לקנות פיסים מגניבים וייחודים מלאים בסטייל וגם לבית

    מאת: רותם |‏ 22 באפריל 2021 | 23:09

השאירו תגובה