מתנה בשישי: מוצרי איפור של Barbiz בשווי 566 שקלים

ספרו לנו מה אתן מתחרטות שלא עשיתן לפני הקורונה ואולי תזכו במוצרי איפור של Barbiz בשווי 566 שקלים

מאת  | ‏ 17 דצמבר 2020

מתנה בשישי (צילום: שחר ארביב)

מתנה בשישי (צילום: שחר ארביב)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:

מוצרי איפור של barbiz: טינט בגוון ורוד, מצייר נמשים, גלוס מעבה שפתיים, מארז תוחמים בשני גוונים ותיק איפור

כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה:

מה אתן מתחרטות שלא עשיתן לפני הקורונה?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 566 שקלים
ניתן להשיג באתר

**הזוכה תיבחר מבין המגיבות לפוסט עד יום א', 20/12/20 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר בסדרת בלונדפייר של לוריאל פרופסיונל בשווי 579 שקלים היא תמי, שסיפרה לנו איזה חלום היא עדיין לא הגשימה: "החלום שאני עדיין לא הגשמתי, ואני עובדת עליו בחודשים האחרונים, זה חלום של כתיבת ספר ילדים. כבר כמה שנים שיש לי כמה רעיונות ואחד מהם קורם עור וגידים בימים אלה. חלום נוסף הוא לתרגם ספרי ילדים מאנגלית לעברית, מהילדות שלי בארה"ב. אולי גם לזה אגיע מתישהו".

השאירו תגובה

 

  • אני מצטערת ממש שלא באתי לבקר את סבתא שלי שהיתה חולה בשערי צדק ליד הבית שליל הזמן אמרתי אולי מחר ואההיחהחרי שבועיים היא השתחררה ובבית שלה נפטרה
    ןא הספקתי להיפרדהס תא האחרונה שלי.ץץ

    מאת: שרה עזריאל |‏ 8 בינואר 2021 | 02:59
  • אני מצטערת שלא ייצרתי קשרים חברתיים עם אנשים כי עכשיו זה הרבה יותר קשה שלא נפגשים כלכך בלימודים אין כלכך עם מי לצאת וזה….
    וגם שלא התחלתי את כל תהליך הנהיגה תאוריה שיעורים טסט כי עכשיו הכל תקוע
    מאודד מאודד רוצה לזכות אחלה שבוע

    מאת: שרה עזריאל |‏ 8 בינואר 2021 | 02:56
  • אני מצטערת שלא חיפשתי את הנשמה התאומה שלי או המשלימה שלי לתקופה מיוחדת זו..
    מצד שני אוליי היינו עולים אחד לשני על העצבים עם זמן איכות בהגזמה..

    מאת: זואי מור |‏ 1 בינואר 2021 | 18:09
  • שלא התחתנתי ועשיתי ירח דבש לפני הקורונה!!!
    אני התעקשתי לקבוע את החתונה במאי שיהיה מזג אוויר טוב וירח דבש לתקופה של חודש ביוני כשבן זוגי רצה להתחתן כבר הרבה לפני
    כמובן שלא הצלחנו לקיים את החתונה בתאריך שלה, אבל אחרי 3 דחיות של האירוע הצלחנו יום לפני הסדר השני להתחתן ולעשות אירוע קטן, היה אירוע מרגש כיף ושמח למרות הכל :)

    מאת: מתן |‏ 23 בדצמבר 2020 | 16:03
  • בואי נתחתן כבר הוא אמר, ואני? אני צריכה לחשוב על זה…זו היתה התשובה שלי לפני בדיוק שנה. איזו טעות, חיכתי וכעת אנו מתכננים אירוע לפי תו סגול, כל הכייף.

    מאת: שרי |‏ 20 בדצמבר 2020 | 11:53
  • אני מתחרטת שלא הספקתי לעצב את הדירה החדשה בזמן! עברתי דירה ממש לפני שכל הבלאגן התחיל ואמרתי לעצמי תיקחי את הזמן לעצב לעצמך דירה כמו שאת אוהבת ותאספי לאט לאט פריטים ופתאום כל החנויות נסגרו ואסור היה לצאת מהבית. קצת מבאס שאסור לצאת מהבית כשהבית עוד לא מוכן! בכל מקרה הייתי יצירתית "בין הסגרים" וקצת שופינג באינטרנט ולאט לאט אני מעצבת לי דירה שאני אוהבת ויכולה לבלות בה ימים על ימים, כפי שהתקופה דורשת מאיתנו :)

    מאת: נועה |‏ 20 בדצמבר 2020 | 11:51
  • לפני הקורונה תכננתי לנשום קצת אוויר נקי בלונדון, אחרי הפלה שעברתי, ובעקבותיה שנה של דכאון ואי יכולת לעבוד. תכננתי פשוט לעלות על מטוס ולעשות לעצמי רגע, ואז הגיעה הקורונה, שהכריחה אותי להתאפס על החיים, על הילדים, על העבודה. אז אולי אפשר להודות על הקורונה, שעזרה לי לעמוד על שתי רגלים ולחזור להיות הלביאה שאני.

    reutneo@gmail.com

    מאת: רעות גולן |‏ 20 בדצמבר 2020 | 11:46
  • הדבר שאני הכי מצמטערת שלא עשיתי לפני הקורונה זה לטוס על בעלי והילד התינוק שלנו לחופשה ראשונה יחד .

    מאת: ליאל מועלם |‏ 20 בדצמבר 2020 | 11:11
  • אני מתחרטת שלא הספקתי לבלות עם סבי לפני הקורנה.
    סבי היה בקבוצת סיכון ולכן לא נפגשתי איתו שהתחילה הקרונה לטובתו , לאחר כחודשיים
    סבי נפטר.
    זה ילווה אותי לכל החיים שלא הספקתי להנות מהרגעים האחרונים שלנו יחד ולהיפרד ממנו כמו שצריך

    מאת: ליאן |‏ 20 בדצמבר 2020 | 10:40
  • כל כך מתחרטת שלא הערכתי מספיק את המשפחה שלי ולא יצאתי איתם לטיולים ביחד ולא ביקרתי אותם מספיק, אבא שלי נפטר לפני כמה ימים מהקורונה. לא הספקתי לבלות איתו ולצאת איתו ולהגיד לו כמה שאני אוהבת ומעריכה אותו והוא האדם הכי חשוב לי בחיים. אם רק הייתה אפשרות להחזיר את הגלגל אחורה הייתי עושה זאת.

    מאת: אודליה |‏ 20 בדצמבר 2020 | 10:37
  • בתחילת הקורנה סבי היה חולה מאוד , הייתי מאוד קשורה אליו.
    לא ביקרתי אותו יותר מדי בגלל הסיכון – הוא היה מבוגר וברמת סיכון גבוהה,
    לאחר כחודשיים סבי נפטר מבלי שהפסקתי להיפרד ממנו.
    אני מתחרטת מאוד שלפני הקורנה לא הספקתי לבלות איתו ולהנות מהרגעים האחרונים שלו.
    זה משהו שילווה אותי לכל החיים שברגעים האחרונים שלו לא הייתי לצידו ולא נפרדתי ממנו כמו שצריך.

    מאת: ליאן |‏ 20 בדצמבר 2020 | 10:33
  • לפני הקורונה היה לי חלום לטוס עם סבתא שלי להולנד או פריז.סבתא היא ג'ינג'ית כיפית ושמחה שניצחה את הסרטן לפני כמה שנים ומאז רוצה לטייל בעולם.אני מתחרטת שלא טסנו יחד להגשים לה ולי חלום…
    הקורונה השאירה אותה בבית כמו את כל המבוגרים והיא הילדה הנצחית סובלת ממש מבדידות ושעמום.על אף הכל היא משתדלת להצחיק אותנו ולשמור על מצברוח.
    מצדיעה לך סבתא אהובה .

    מאת: שירה |‏ 20 בדצמבר 2020 | 09:38
  • אני מתחרטת שלא חגגתי יום הולדת 50 לפני תקופה זו, בחרתי לציין אירוע זה רק עם בעלי וילדיי, ללא חברים ומשפחה, לימים בשנה זו חגגתי יום הולדת באופן מצומצם, הפעם לא מבחירה, הבנתי כמה פיספסתי את ההזדמנות לציין גיל מיוחד זה, כפי שלמדתי:"ההטבה ניכרת בהיעדרה", כמה חשוב לחגוג אירועים משמחים ולשתף בהם חברים ובני משפחה, בכל הזדמנות שיש , כמה האינטראקציה עם חברים ובני משפחה חשובה , הגעגועים למפגשים שליוו אותי ביומיום, צפו ועלו, בנוסף הגעגועים להורי ולנכדי ולכל המשפחה המורחבת.
    הצורך להודות בכל יום על הדברים הטריוויאליים היומיומיים שניכרים בדרכינו.

    מאת: מירב |‏ 20 בדצמבר 2020 | 08:35
  • שלום וברכה,
    אני מתחרטת שלא חגגתי מסיבת יום הולדת גדולה , עם חברים ובני משפחה , לציון גיל 50 , סירבתי לציין יום ייחודי זה, חגגתי בחוג המשפחה (לפני כשנתיים)המצומצמת, השנה הרגשתי זאת ביתר שאת, שאת יום הולדתי חגגתי באותו אופן מצומצם, זה גרם לי להבין כמה חשוב לציין אירועים משמחים, זו הזדמנות למפגש חברתי ומשפחתי , כפי שהבנתי "ההטבה ניכרת בהיעדרה", בפרספקטיבה לאחור, אני מציעה לכולם לחגוג אירועים משמחים עם חברים ומשפחה, התקופה של הבדידות החברתית, ההגבלות במפגש עם הנכדים, ההורים והמשפחה הקרובה, תפסו את כולנו בשנה האחרונה, מה שנתן לנו להעריך יותר את הדברים השיגרתיים ביותר ולהכיר תודה, גם בדברים הטריוויאליים המלווים אותנו בחיי היומיום.

    מאת: מירב בן סימון |‏ 20 בדצמבר 2020 | 08:28
  • אז ככה…
    אני מתחרטת על זה שלא הייתי יכולה להיות בבוקר עם הילדים בגלל שהייתי צריכה לצאת מוקדם לעבודה…
    אבל בזכות הקרונה אני יכולה להיות איתם בבקרים ולארגן אותם בנחת ועם יחס הכי אמני שיכול להיות׳זאת מפני שאנחנו עובדים מהבית׳ לאחר מיכן אני פינה לעיסוקי העבודה׳ וזהק

    מאת: אור |‏ 20 בדצמבר 2020 | 00:30
  • אני מתחרטת שלא ביקרתי את סבא שלי יותר! הוא גם בעיר אחרת ואני תמיד דוחה את הביקורים שלי כי זה אף פעם לא ממש "מתאים". מחכה לרגע שאוכל להגיע אליו, לחבק אותו ולשמוע את הסיפורים שלו בלי לפחד! ובעיקר מקווה שהתחושה הזו תמשיך ללוות אותי גם בחיים שאחרי הקורונה ולא אחזור לדחות את הביקורים אליו.

    מאת: נוי שני |‏ 20 בדצמבר 2020 | 00:29
  • מה שאני מתחרטת שלא עשיתי לפני הקורונה זה שלא אמרתי תודה על מה שיש ועל העומס, במקום להגיד תודה על מה שיש התלוננתי שאני עמוסה מדי, ואני גם מתחרטת שלא לקחתי את חניכות שלי לטיול בצפון, בגלל שבספטמבר נגמרו 2 שנות ההדרכה שלי.

    מאת: אבישג |‏ 19 בדצמבר 2020 | 22:36
  • ממש לפני שהקורונה הגיעה לארץ, יומיים לפני הבחירות אני וחברה היינו אמורות לטוס לפראג, אז לא ידענו מזה באמת קורונה אך שמענו על זה מלא בחדשות. ביום של הטיסה השתפנתי, פחדתי ממש (למרות שאני בת 24) ולא טסנו בגללי. היום בדיעבד היינו מקבלות בידוד במקרה הגרוע ואני ממש מצטערת שלא טסנו כי גם החברה עדיין כועסת עליי מאז

    מאת: שחר |‏ 19 בדצמבר 2020 | 22:32
  • אני מתחרטת שלא יצאתי יותר לטיולים משפחתיים וכל טיול דחיתי בתרוצי עבודה. ודווקא טיול בחיק המשפחה עושה טוב לנפש, לליכוד ומביא לשלווה ורגיעה.

    מאת: יפית |‏ 19 בדצמבר 2020 | 21:07
  • הדבר שאני הכי מצטערת שלא עשיתי לפני הקורונה זה חופשה בחו"ל עם הילדים.
    אני ובן זוגי לא יצאנו לחופשה בחו"ל כבר עשור, מאז נולדו הילדים והחלטנו שחייבים לעשות חופשה כולל הילדים בחו"ל. רצינו לעשות חופשה בתחילת שנת 2020 אבל החלטנו שעדיף לחכות לקיץ …
    מפה לשם הקורונה הגיעה ובקיץ הייתי סגורה בבית עם הילדים.

    מאת: מירב אסולין |‏ 19 בדצמבר 2020 | 19:27
  • קצת מביך להודות.. בגילי עדיין אין לי רשיון נהיגה. לפני הקורונה לקחתי שיעורים והמורה המליץ להגיש אותי לטסט אבל אני עם החוסר בטחון שלי רציתי עוד כמה שיעורים להתחזק. אז פרצה המגפה הייתה תקפה ארוכה שלא היה ניתן לקחת שיעורים ועל טסט לא היה בכלל על מה לדבר. עכשיו.. בערך תשעה חודשים אחרי אני מצטערת שלא נבחנתי אז. לפחות הייתי מרגישה מה זה.. עכשיו כבר בטוח שכחתי ומי יודע כמה שיעורים אצטרך כדי לחזור למצב של בטוחה לטסט. כל עכבה לטובה.

    מאת: אור ק |‏ 19 בדצמבר 2020 | 18:26
  • אני מתחרטת שלא הספקתי להתחתן לפני הקורונה. הייתי מאורסת עוד הרבה לפני ולצערי אני לא רואה בכלל איך באופק הרחוק אוכל להתחתן… מספיקה חתונה של מעט אנשים אבל חשוב לי שסבתות שלי יהיו נוכחות ואני לא אוכל לסכן אותן

    מאת: גל |‏ 19 בדצמבר 2020 | 16:59
  • אני מצטערת שלא מצאתי עבודה לפני הקורונה, כי עכשיו לך תמצא כי כולם פוחדים מהמפגשים בלתי רצויים מיותרים כשמחפשים עבודה. אני מקווה מאוד שהכול עוד ישתנה ואפשר יהיה להיות יותר בטוחים וכך אמצא את העבודה שאני מחפשת.

    מאת: ב |‏ 19 בדצמבר 2020 | 15:48
  • מתחרטת שלא נסעתי לסין לעצור את אותו אדם שאכל את העטלף, ועוצרת אותו מקורונה.

    מאת: גילי כהן |‏ 19 בדצמבר 2020 | 14:58
  • שלום
    אני ממש מתחרטת שלא נפגשתי עם הרבה עם חברים ומשפחה לפני הקורונה.
    אני עוד מתחרטת על כך שלא טסתי לחו"ל כי עכשיו חו"ל נראה רחוק מתמיד
    יש לי מחר יום הולדת אז זאת תהיה מתנת יום הולדת נהדרת

    מאת: שרית |‏ 19 בדצמבר 2020 | 12:24
  • אני מתחרטת שלא הוצאתי רישיון נהיגה לפני הקורונה

    מאת: אנה |‏ 19 בדצמבר 2020 | 12:21
  • אי אפשר לקרוא לזה מתחרטת כי אני מאמינה שכל דבר בחיים קורה מסיבה מסוימת ומנתב אותנו למקום שאנחנו צריכים להיות בו באותה תקופה, אבל לפניי שהתחילה תקופת הקורונה התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש שאני לא הכי מרוצה ממנו והייתי שמחה להתחיל במקום עבודה אחר שיממש יותר את הפוטנציאל שלי. אני לא עוזבת רק בגלל שבתקופה הזאת הרבה אנשים איבדו את מקומות העבודה שלהם ומעריכה את זה שאני עוד עובדת, אבל כשהכל יגמר וכששוק העבודה יחזור לעצמו ללא ספק אחפש לי מקום שיגרום לי לממש את עצמי ואת הפונציאל שבי

    מאת: אור רחימה |‏ 19 בדצמבר 2020 | 11:55
  • אני עובדת בבית החולים סורוקה בבאר שבע כבר 10 שנים, ואני מתחרטת שלא יצאתי לחופשה עם כל ילדיי לפני שהקורונה התחילה. כבר המון שנים אנחנו מתכננים לטוס לברצלונה ובכל שנה מתקשים למצוא תאריך שיתאים לכולם. שני הגדולים שלי הם סטודנטים ושני הקטנים תלמידי תיכון, כך שתמיד יש למישהו מבחן\דברים חשובים שהוא לא יכול לפספס.
    אחרי כל שמונת החודשים בהם עבדנו ולמדנו סביב השעון, אנחנו מתחרטים כל כך שלא פינינו שבוע לחופשה משפחתית מהנה.

    מאת: תמר |‏ 19 בדצמבר 2020 | 11:46
  • הכי פשוט בעולם, מתחרטת על כך שלא הקדשתי יותר זמן להיות עם סבא מישקה שלי. במשך שנים פעלתי על אוטומט, הייתי מבקרת אותו פעם בשבוע בסופ"ש, בדיוק באותו היום ובאותה השעה, לוקחת את העניין קצת כמובן מאליו, כמו רובנו. בחיי השגרה העמוסים של ימינו, הזמן המשפחתי לעתים מתפספס ועמו גם הסיפורים המשפחתיים והשורשים. כשנכנסנו לסגר געגועים עזים לסבא גערו בי, הדאגה הבלתי פוסקת ותחושת הבדידות חייבו אותי להתבונן מעט פנימה, לחשוב על כל אותם רגעים שהייתה באפשרותי להיות נוכחת יותר, לשאול שאלות על הילד שהיה, על חייו המוקדמים ולנצל את ההזדמנות המיוחדת להכיר את סיפור חייו מקרוב. הבטחתי לעצמי שלעולם לא אקח יותר את סבא שלי כמובן מאליו, מעתה כל מפגש יהיה ממצה, מחבר, מלא בנוסטלגיה, בחוויות ובמורשת. הרגשת הפספוס הזו הביאה אותי לרצות להדביק את הפער ולהשלים את כל הזמן שבתחושה שלי לא הייתי שם עבורו ואני כבר בדרכי לקיים את ההבטחה שלי♥

    מאת: שרונה מילר |‏ 19 בדצמבר 2020 | 10:57
  • הי,
    מצטערת על שרגע לפני הקורונה דחיתי תורים
    רפואיים לאבחון פיברומיולוגיה שהיו אמורים
    להיות במרכז הארץ (גרה באילת הרחוקה)
    ואז נחתה עלינו הקורונה ולא יכולתי לנסוע
    דבר שרק הזיק לי והיום כמעט שנה אחרי אני עדיין ממתינה לתור.

    מאת: טל סיגל |‏ 19 בדצמבר 2020 | 10:30
  • החלום שלי הוא להתפתח בתחום האדריכלות ועיצוב פנים,דבר שלא התאפשר לי עדיין מבחינה כלכלית,מקווה שאגיע לשם.

    מאת: עדן קייסי |‏ 19 בדצמבר 2020 | 09:18
  • יקר מדי , לא שווה!

    מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) |‏ 19 בדצמבר 2020 | 08:33
  • מצטערת שלא הספקתי לטוס לאחותי הגדולה שגרה בניו יורק. לא נפגשתי איתה כבר 3 שנים, ואני מתגעגעת מאוד אליה ואל האחיינים! זה המקום הראשון שאטוס אליו ברגע שאוכל.

    מאת: מירה רון קובול |‏ 18 בדצמבר 2020 | 21:45
  • אני מתחרטת שלא יצא לי לטייל בחול לפני הקורונה. אני ממש אוהבת לטוס לפני הקורונה יכלתי להרשות לעצמי לטייל פעם בשנה טיול ארוך בחול. תמיד חיכיתי לזה כל השנה וזה היה זמן בשביל עצמי. זמן לנשום.
    במהלך הקורונה יצאתי לחלת ואני כרגע לא יכולה להרשות לעצמי גם ברגע שיחזרו הטיסות לטוס. אז ללא ספק זה הדבר שאני הכי מצטערת שלא יצא לי לעשות לפני הקורונה.

    מאת: הילי גרינברג |‏ 18 בדצמבר 2020 | 19:50
  • לפני שהקורונה התחילה ממש רציתי לצאת לטיול עם החברות לפני הלחץ של כל הבגרויות והמבחנים ביעד קצת מפתיע בארץ!.
    יש הרבה מקומות שאנחנו לא באמת מכירים בארץ- נופים מהממים, מקומות עתיקים או כל מיני סוגים של נהרות מגניבים.
    אבל מה שבאמת רצינו היה חופש מהכל.
    ממש התלבטנו מה לעשות ולאן ללכת ואז הקורונה הגיעה והכל התבטל.
    אני בטוחה שכשהמצב קצת יירגע נוכל לצאת לטיול :)

    מאת: עדן |‏ 18 בדצמבר 2020 | 19:03
  • אני והחבר הכי טוב שלי נסענו בהפרש של שבועיים לחול, הוא לדרום אמריקה ואני לאוסטרליה. יומיים לפני שהוא עזב הוא ניסה לנשק אותי ואני לא כל כך זרמתי,הופתעתי מאוד כי באמת לא חשבתי שהוא בעניין ובגלל עוד כמה סיבות.. עברו 9 חודשים ונפגשנו שוב בארץ (באוקטובר) ואז כבר שנינו היינו במקומות שונים בחיים מבחינת רצונות ורגש. הוא גם הגיע לביקור מאוד קצר וטס חזרה. אז היום מאוד מעניין אותי מה היה קורה אם כן הייתי מנסה

    מאת: איילה |‏ 18 בדצמבר 2020 | 18:31
  • הדבר שאני מצטערת שלא עשיתי לפני הקורונה הוא לחבק יותר את סבתא שלי. היום בגלל המצב הכי קרוב זה להגיד שלום מהמרפסת ולהתקשר כמה פעמים בשבוע ולהפיג את בדידותה. מחכה כבר לחיבוק החם של סבתא ציפי

    מאת: מאי בנדל |‏ 18 בדצמבר 2020 | 18:06
  • אני מצטערת שלא קיבלתי את גיל 40 המתקרב בשמחה הבנה ואהבה. בשבועות האחרונים של דצמבר 2019 חל בי דכדוך קל וחוסר מצב רוח ולקראת ינואר 2020 התבאסתי כבר ממש. אמרתי לעצמי איזה באסה זה הגיל הזה וכמה אני ממש לא הולכת לחגוג אותו. תכננתי לתת ליום הזה לעבור בשקט. לנתק טלפונים פייסבוק וכו. בלי ברכות בלי אנשים סביבי. ובכן, למילים ולמחשבות יש כוח כי את גיל 40 אכן לא חגגתי, העברתי אותו בסגר, בלי מתנות ובלי אנשים סביבי….ממש "כמו שרציתי" לא? אז אם יש משהו שאני מצטערת עליו זה שלא תכננתי לחגוג כמו שצריך.. שלא שמחתי וחיכיתי באושר לגיל ה"נורא" הזה. זה בטח לא היה מונע את הקורונה וכל מה שהגיע איתה אבל לפחות הייתי חוסכת לעצמי רגעי באסה ודכדוך מיותרים בחודשים השפויים שהיו לפני הקורונה…

    מאת: שגית |‏ 18 בדצמבר 2020 | 17:29
  • מתחרטת שלפני הקורונה לא נרשמתי לתואר השני. סיימתי ראשון ונכנסתי ללופ של אבטלה, חוסר יכולת לממן את הלימודים. כרגע עדיין באבטלה ותוהה מה יביא יום. זמן לחשוב, זמן רב מידי. ואיתו הבלבול בייחוד אחרי תואר ראשון ללא עבודה וכיוון.

    מאת: מאי |‏ 18 בדצמבר 2020 | 17:25
  • לנצח מתחרטת שלא נסעתי לפריז ביום האישה עם חברותיי לעבודה,
    פריז עיר האורות היתה חלום חיי אך הקורונה ביטלה את הנסיעה

    מאת: חן |‏ 18 בדצמבר 2020 | 16:48
  • מתחרטת שלא חיבקתי את סבא וסבתא וההורים שלי מספיק. ומתגעגעת מאוד לארוחות שישי. מחכה שהכל יגמר ונוכל לחזור להתחבק!

    מאת: רוני גולדמן |‏ 18 בדצמבר 2020 | 16:17
  • אני מתחרטת שלפני הקורונה לא הספקתי לעשות טיול עם סבתי שלי כמו שרצינו, היינו אמורות לעשות טיול חמוד בארץ אבל מאז עם הקורונה והסגרים זה לא יצא לפועל עדיין..

    מאת: שי |‏ 18 בדצמבר 2020 | 15:43
  • לצאת לירח דבש.
    התחתנתי חודש לפני הקורונה והייתי בתחושה שיש לנו עוד מלא זמן לטייל ולצאת ועכשיו עברה שנה ולא יודעת אם זה יקרה…..

    מאת: ליה |‏ 18 בדצמבר 2020 | 15:33
  • כשהשתחררתי מהצבא חסכתי תקופה והיה חלום גדול לטוס למזרח, תאילנד קמבודיה ויאטנם ועוד איזה ארצות שרק ארצה, הכל היה פתוח, זה היה אמור לקרות באפריל אבל הקורונה לגמרי לקחה את החלום.. נכון לעכשיו הטיול כנראה כבר לא יצא לפועל בגלל שצריך להתחיל ללמוד, אבל דברים טובים עוד יבואו!

    מאת: איה קונה |‏ 18 בדצמבר 2020 | 14:56
  • לא נסעתי לחו"ל, לא אני ולא בעלי היינו בחול וזה היה משהו שהחלטנו שנעשה סוף סוף, שנתגבר על פחדים למיניהם ונאזור אומץ, ואז באה הקורונה …. וכרגע מפני שאני בקבוצת סיכון זה גם לא ניראה באופק, אני מאמינה שככה הדברים היו צריכים להיות, ובכל זאת…..

    מאת: אוריה שילו |‏ 18 בדצמבר 2020 | 14:54
  • אני מתחרטת שלא התלבשתי כמו לנשף בכל הזדמנות לפני הקורונה. היום, שאנחנו עוברות מחליפת טרנינג אחת לאחרת, אני לא מבינה איך לא ניצלתי כל הזדמנות לדפוק הופעה! זורמת אפילו על חליפות פאייטים ועקבי סיכה. I’m ready!

    מאת: אנו פומרנץ |‏ 18 בדצמבר 2020 | 14:46
  • וואי מאיפה להתחיל?

    אני כרגע סטודנטית שלומדת באיטליה ובן זוגי חי פה איתי ( לא ישראלי) וממש בהתחלת הקורונה תכננו כל כל הרבה גיחות לכל כך הרבה מקומות…
    נתחיל מזה שבמרץ הוא ואני היינו אמורים לטוס לגאורגיה ל5 ימים , ואני , חולת תכנונים שכמותי תכננתי הכל עד לפרטים הקטנים ( כמובן שכלום מזה לא יצא לאור)… אבל גולת הכותרת היא – חודש אפריל! אני לאחותי התאומה היינו אמורות לנסוע לכבוד היומולדת למרוקו – לראות את העיר הכחולה , לעשות סקי בדיונות של סהרה… אבל לא נורא – גם פיקניק עם מימוזה ביתית בגינה ליד הבית הייתה אחלה של דרך לחגוג יומולדת ☺️

    בכל מקרה – אין טעם לבכות על מה שלא הספקנו לעשות , כי זה כבר בעבר ☺️

    מאת: מישל |‏ 18 בדצמבר 2020 | 14:25
  • אני בטוחה שאני לא היחידה – כל כך מתחרטת שלפני הקורונה לא עשיתי גשר! בדיוק בינואר הייתי אצל רופא השיניים שסיפר לי על הגשר השקוף למבוגרים, ושייקח שנה עד שאצטרך להוריד את זה. הייתי מלאת חששות כי זה לא באמת שקוף, ואולי אפילו קצת משפיע על הדיבור. בתור מישהי שמדריכה אנשים בעבודתה – זה הפחיד אותי, הייתי מלאת חששות שאראה מגוחכת והחלטתי לדחות את ההחלטה קצת. מיד אחרי התחילה הקורונה, והנה אני יושבת לי בבית, מבינה שעכשיו כבר התהליך כולו היה יכול להיות מאחוריי והייתי יכולה להתעורר עם שיניים ישרות היום… אין ספק שהקורונה לימדה אותי להיות קצת יותר אמיצה ולהגיד 'כן' לפעמים לאתגרים!

    מאת: נוי |‏ 18 בדצמבר 2020 | 13:00
  • חזרתי מטיול בלונדון באוקטובר וההורים שלי יום אחרי טסו לסבתא שלי באוקראינה ואני התלבטתי אם לנסוע או לא בסוף החלטתי שלא ובטח הסביבות פסח או בקיץ אני אטוס עליה. אז אני מתחרטת שלא נסעתי עליה באותו אוקטובר ולא ראיתי אותה מאז מאי 2019

    מאת: דריה |‏ 18 בדצמבר 2020 | 12:43
  • מתחרטת שלא טסתי לצרפת להתחיל את הסרט הדוקומנטרי שרציתי כבר כמה שנים לעשות על סבא שלי שגר שם והשנה חגג 101.
    הוא שורד שואה שכבר כמה שנים מתמודד עם אלצהיימר אבל זוכר הכל מאותה התקופה ומתרגש כל פעם שאני אומרת לו שאני גרה בישראל.

    מאת: רוני |‏ 18 בדצמבר 2020 | 12:14
  • לפני הקורונה רציתי ללמוד, קורס סריגת תכשיטים , ודחיתי את זה , כשהגיעה הקורונה , אי אפשר היה לקיים חוג ,, ועכשיו החוג מלא ואני לא יכולה להצטרף, ללא ספק זה פספוס , יכולתי לייצור בתקופת הסגר המון דברים , ממש מתחרטת שלא למדתי .

    מאת: מירה |‏ 18 בדצמבר 2020 | 12:13
  • אני הכי מתחרטת שלא טסתי לחו״ל עם חברות לפני הקורונה:(

    מאת: רוני |‏ 18 בדצמבר 2020 | 12:02
  • אני מצטערת שלא התחלתי ללמוד לתואר לפני הקורונה כי עכשיו הלימודים בזום וזה נראה קצת קשה

    מאת: שיראל גרינשטיין |‏ 18 בדצמבר 2020 | 11:53
  • מתחרטת שלא נסעתי לארה"ב בקיץ לבקר את המשפחה. כבר שנתיים לא נפגשנו והגעגועחם לא קלים. היום גם נראה לי יקח עוד זמן רב עד שנפגש. שוב. יש לי משפחה אוהבת בארץ ולמרות הכל הגעגועים לאחים ואחיות קייצת.שומרים קשר כמהשניתן במדיה. ברור שזה לא מתקרב לחיבוק ולחום שמקבלים שנפגשים פנים אל פנים. בעזרת השם שיהיה נס חנוכה וכולנו נחזור לשגרה ובמהרה. שפע בריאות.

    מאת: מרשה גואן |‏ 18 בדצמבר 2020 | 11:18
  • קלללל… מתחרטת שלא ארזתי את הבעל והילדים ויצאתי לחופשה
    אנחנו לא מרבים לנסוע, בדרך כלל זה מסתכם לסופ"ש אחד בצימר פעם בשנה
    מאד רציתי טבילת אש ראשונה של זוג + 4 המופלאים שלנו בחו"ל
    בעידן הקורונה מוותרת על התענוג, ככל הנראה נחכה בסבלנות שהעולם כולו יהיה ירוק, בלי מסיכות ובידודים

    מאת: נוקה |‏ 18 בדצמבר 2020 | 11:16
  • אני מתחרטת שלפני הקורונה לא יצאתי לטיול הגדול שכל כך הרבה זמן אני מחכה לו

    מאת: יעל |‏ 18 בדצמבר 2020 | 10:52
  • אני מתחרטת שלא נסעתי לבקר את דודה שלי שהיא כמו אמא שניה שלי. הייתי בת בית שלה מגיל אפס ואפילו גרתי אצלה 3 שנים כשהייתי בתיכון. היא בקבוצת סיכון כי כבר עברה את גיל 80. בת דודה שלי, שהיא כמו אחותי, אומרת שהיא משתגעת בבית משיעמום ובדידות. זאת אישה שאני כל כך אוהבת וחייבת לה המון אבל אני לא רוצה לסכן אותה.

    מאת: תמי |‏ 18 בדצמבר 2020 | 08:39
  • אני מתחרטת שלא טסתי לחול אני סטודנטית שנה ב׳ למנהל עסקים לאורך כל שנה א׳ עודדתי את עצמי לתת את המקסימום ולהשקיע הכי הרבה שאפשר ובעזרת ה׳ בחופשה בין סמסטר קיץ של שנה א׳ לסמסטר א׳ של שנה ב׳ אני אטוס לשבוע חצי שבועיים לחול לטיול בטן גב לנוח לפני עוד שנה קשה ולחוצה אפילו יותר
    אבל אדון מרפי כל כך אוהב אותי ששבוע לפני הטיסה הביא את הקורונה ומאז אני כבר חצי שנה בבית
    כנראה את חול אני אראה כבר רק אחרי התואר

    מאת: שחר |‏ 18 בדצמבר 2020 | 08:21
  • הדבר שאני מתחרטת שלא עשיתי לפני הקורונה הוא ספורט. בתקופת הקורונה כמו כולם לא זזתי יותר מדי והתחלתי להרגיש פחות טוב עם הגוף שלי ובאופן כללי פחות בריאה. אז עשיתי מעשה והתחלתי להתאמן בבית דרך סרטונים ביוטיוב. נרשמתי לערוץ כושר ביוטיוב והתחלתי להתאמן מספר פעמים בשבוע במשך שעה פחות או יותר כל יום. אומנם אני לא יכולה להגיד שירדתי במשקל אבל זאת מעולם לא הייתה המטרה. המטרה שלי הייתה שארגיש שהגוף שלי בריא וחזק ושאני עושה משהו כדי לעזור לו במקום לשבת כל היום על הספה. לסיכום, בעקבות הקורונה גיליתי את נפלאות הספורט ולמדתי שיש המון דרכים לעסוק בו בצורה שתהיה כיפית אך יעילה.

    מאת: טלי |‏ 18 בדצמבר 2020 | 08:20
  • אני מתחרטת שלא עשיתי שופינג לפני הקורונה, אפילו שפתחו עכשיו את הקניונים זה ממש לא אותו דבר. חווית הקנייה פשוט נהרסה וכל הקניון ריק.
    מזל שיש את האינטרנט והכל היום נמצא באתרים אז אני כבר מעדיפה לקנות באינטרנט- לפחות זה מגיע כאילו הביאו לך מתנה.
    אני מאשרת שקראתי את התקנון ואני מסכימה לדבריו
    Hgkakd156@gmail.com

    מאת: יעל שלג |‏ 18 בדצמבר 2020 | 05:43
  • אני הכי מתחרטת שלא נהנתי מספיק כבר כמה שנים מטייל בחוף הים או סתם לשבת בבית קפה ולבנות משיגרה ולהעריך את השירה המבורכת שנתן לנו הקדוש ברוך הוא ולהודות לו על כך מתחרטת שלא עשיתי זאת לפני הקורונה שניזכה לשיגרה מלאת בריאות ולבנות והנאות הקטנות והחיוניות של החיים

    מאת: נינה ציפורה |‏ 18 בדצמבר 2020 | 05:04
  • אני מתחרטת שלא נסעתי עם אמא שלי לטיול בחו"ל לפני שהקורונה התחילה. היא שנים לא נסעה וגם אין לה כל כך עם מי לנסוע. עכשיו מי יודע מתי יתאפשר. היא מפחדת לנסוע במצב הזה ועד שהמצב בעולם יהיה בטוח ייקח הרבה זמן. עצוב לי שלא עשיתי איתה את זה, בטח היה מעודד אותה ומשאיר לה זכרונות יפים לחשוב עליהם.

    מאת: אביטל |‏ 18 בדצמבר 2020 | 00:32