מתנה בשישי: מוצרי איפור של Barbiz בשווי 566 שקלים

אני מצטערת שלא ייצרתי קשרים חברתיים עם אנשים כי עכשיו זה הרבה יותר קשה שלא נפגשים כלכך בלימודים אין כלכך עם מי לצאת וזה….
וגם שלא התחלתי את כל תהליך הנהיגה תאוריה שיעורים טסט כי עכשיו הכל תקוע
מאודד מאודד רוצה לזכות אחלה שבוע

שלא התחתנתי ועשיתי ירח דבש לפני הקורונה!!!
אני התעקשתי לקבוע את החתונה במאי שיהיה מזג אוויר טוב וירח דבש לתקופה של חודש ביוני כשבן זוגי רצה להתחתן כבר הרבה לפני
כמובן שלא הצלחנו לקיים את החתונה בתאריך שלה, אבל אחרי 3 דחיות של האירוע הצלחנו יום לפני הסדר השני להתחתן ולעשות אירוע קטן, היה אירוע מרגש כיף ושמח למרות הכל :)

אני מתחרטת שלא הספקתי לעצב את הדירה החדשה בזמן! עברתי דירה ממש לפני שכל הבלאגן התחיל ואמרתי לעצמי תיקחי את הזמן לעצב לעצמך דירה כמו שאת אוהבת ותאספי לאט לאט פריטים ופתאום כל החנויות נסגרו ואסור היה לצאת מהבית. קצת מבאס שאסור לצאת מהבית כשהבית עוד לא מוכן! בכל מקרה הייתי יצירתית "בין הסגרים" וקצת שופינג באינטרנט ולאט לאט אני מעצבת לי דירה שאני אוהבת ויכולה לבלות בה ימים על ימים, כפי שהתקופה דורשת מאיתנו :)

הדבר שאני הכי מצמטערת שלא עשיתי לפני הקורונה זה לטוס על בעלי והילד התינוק שלנו לחופשה ראשונה יחד .

כל כך מתחרטת שלא הערכתי מספיק את המשפחה שלי ולא יצאתי איתם לטיולים ביחד ולא ביקרתי אותם מספיק, אבא שלי נפטר לפני כמה ימים מהקורונה. לא הספקתי לבלות איתו ולצאת איתו ולהגיד לו כמה שאני אוהבת ומעריכה אותו והוא האדם הכי חשוב לי בחיים. אם רק הייתה אפשרות להחזיר את הגלגל אחורה הייתי עושה זאת.

לפני הקורונה היה לי חלום לטוס עם סבתא שלי להולנד או פריז.סבתא היא ג'ינג'ית כיפית ושמחה שניצחה את הסרטן לפני כמה שנים ומאז רוצה לטייל בעולם.אני מתחרטת שלא טסנו יחד להגשים לה ולי חלום…
הקורונה השאירה אותה בבית כמו את כל המבוגרים והיא הילדה הנצחית סובלת ממש מבדידות ושעמום.על אף הכל היא משתדלת להצחיק אותנו ולשמור על מצברוח.
מצדיעה לך סבתא אהובה .

שלום וברכה,
אני מתחרטת שלא חגגתי מסיבת יום הולדת גדולה , עם חברים ובני משפחה , לציון גיל 50 , סירבתי לציין יום ייחודי זה, חגגתי בחוג המשפחה (לפני כשנתיים)המצומצמת, השנה הרגשתי זאת ביתר שאת, שאת יום הולדתי חגגתי באותו אופן מצומצם, זה גרם לי להבין כמה חשוב לציין אירועים משמחים, זו הזדמנות למפגש חברתי ומשפחתי , כפי שהבנתי "ההטבה ניכרת בהיעדרה", בפרספקטיבה לאחור, אני מציעה לכולם לחגוג אירועים משמחים עם חברים ומשפחה, התקופה של הבדידות החברתית, ההגבלות במפגש עם הנכדים, ההורים והמשפחה הקרובה, תפסו את כולנו בשנה האחרונה, מה שנתן לנו להעריך יותר את הדברים השיגרתיים ביותר ולהכיר תודה, גם בדברים הטריוויאליים המלווים אותנו בחיי היומיום.

אני מתחרטת שלא ביקרתי את סבא שלי יותר! הוא גם בעיר אחרת ואני תמיד דוחה את הביקורים שלי כי זה אף פעם לא ממש "מתאים". מחכה לרגע שאוכל להגיע אליו, לחבק אותו ולשמוע את הסיפורים שלו בלי לפחד! ובעיקר מקווה שהתחושה הזו תמשיך ללוות אותי גם בחיים שאחרי הקורונה ולא אחזור לדחות את הביקורים אליו.

ממש לפני שהקורונה הגיעה לארץ, יומיים לפני הבחירות אני וחברה היינו אמורות לטוס לפראג, אז לא ידענו מזה באמת קורונה אך שמענו על זה מלא בחדשות. ביום של הטיסה השתפנתי, פחדתי ממש (למרות שאני בת 24) ולא טסנו בגללי. היום בדיעבד היינו מקבלות בידוד במקרה הגרוע ואני ממש מצטערת שלא טסנו כי גם החברה עדיין כועסת עליי מאז

הדבר שאני הכי מצטערת שלא עשיתי לפני הקורונה זה חופשה בחו"ל עם הילדים.
אני ובן זוגי לא יצאנו לחופשה בחו"ל כבר עשור, מאז נולדו הילדים והחלטנו שחייבים לעשות חופשה כולל הילדים בחו"ל. רצינו לעשות חופשה בתחילת שנת 2020 אבל החלטנו שעדיף לחכות לקיץ …
מפה לשם הקורונה הגיעה ובקיץ הייתי סגורה בבית עם הילדים.

אני מתחרטת שלא הספקתי להתחתן לפני הקורונה. הייתי מאורסת עוד הרבה לפני ולצערי אני לא רואה בכלל איך באופק הרחוק אוכל להתחתן… מספיקה חתונה של מעט אנשים אבל חשוב לי שסבתות שלי יהיו נוכחות ואני לא אוכל לסכן אותן

מתחרטת שלא נסעתי לסין לעצור את אותו אדם שאכל את העטלף, ועוצרת אותו מקורונה.

אני מתחרטת שלא הוצאתי רישיון נהיגה לפני הקורונה

אני עובדת בבית החולים סורוקה בבאר שבע כבר 10 שנים, ואני מתחרטת שלא יצאתי לחופשה עם כל ילדיי לפני שהקורונה התחילה. כבר המון שנים אנחנו מתכננים לטוס לברצלונה ובכל שנה מתקשים למצוא תאריך שיתאים לכולם. שני הגדולים שלי הם סטודנטים ושני הקטנים תלמידי תיכון, כך שתמיד יש למישהו מבחן\דברים חשובים שהוא לא יכול לפספס.
אחרי כל שמונת החודשים בהם עבדנו ולמדנו סביב השעון, אנחנו מתחרטים כל כך שלא פינינו שבוע לחופשה משפחתית מהנה.

הי,
מצטערת על שרגע לפני הקורונה דחיתי תורים
רפואיים לאבחון פיברומיולוגיה שהיו אמורים
להיות במרכז הארץ (גרה באילת הרחוקה)
ואז נחתה עלינו הקורונה ולא יכולתי לנסוע
דבר שרק הזיק לי והיום כמעט שנה אחרי אני עדיין ממתינה לתור.

יקר מדי , לא שווה!

אני מתחרטת שלא יצא לי לטייל בחול לפני הקורונה. אני ממש אוהבת לטוס לפני הקורונה יכלתי להרשות לעצמי לטייל פעם בשנה טיול ארוך בחול. תמיד חיכיתי לזה כל השנה וזה היה זמן בשביל עצמי. זמן לנשום.
במהלך הקורונה יצאתי לחלת ואני כרגע לא יכולה להרשות לעצמי גם ברגע שיחזרו הטיסות לטוס. אז ללא ספק זה הדבר שאני הכי מצטערת שלא יצא לי לעשות לפני הקורונה.

אני והחבר הכי טוב שלי נסענו בהפרש של שבועיים לחול, הוא לדרום אמריקה ואני לאוסטרליה. יומיים לפני שהוא עזב הוא ניסה לנשק אותי ואני לא כל כך זרמתי,הופתעתי מאוד כי באמת לא חשבתי שהוא בעניין ובגלל עוד כמה סיבות.. עברו 9 חודשים ונפגשנו שוב בארץ (באוקטובר) ואז כבר שנינו היינו במקומות שונים בחיים מבחינת רצונות ורגש. הוא גם הגיע לביקור מאוד קצר וטס חזרה. אז היום מאוד מעניין אותי מה היה קורה אם כן הייתי מנסה

אני מצטערת שלא קיבלתי את גיל 40 המתקרב בשמחה הבנה ואהבה. בשבועות האחרונים של דצמבר 2019 חל בי דכדוך קל וחוסר מצב רוח ולקראת ינואר 2020 התבאסתי כבר ממש. אמרתי לעצמי איזה באסה זה הגיל הזה וכמה אני ממש לא הולכת לחגוג אותו. תכננתי לתת ליום הזה לעבור בשקט. לנתק טלפונים פייסבוק וכו. בלי ברכות בלי אנשים סביבי. ובכן, למילים ולמחשבות יש כוח כי את גיל 40 אכן לא חגגתי, העברתי אותו בסגר, בלי מתנות ובלי אנשים סביבי….ממש "כמו שרציתי" לא? אז אם יש משהו שאני מצטערת עליו זה שלא תכננתי לחגוג כמו שצריך.. שלא שמחתי וחיכיתי באושר לגיל ה"נורא" הזה. זה בטח לא היה מונע את הקורונה וכל מה שהגיע איתה אבל לפחות הייתי חוסכת לעצמי רגעי באסה ודכדוך מיותרים בחודשים השפויים שהיו לפני הקורונה…

לנצח מתחרטת שלא נסעתי לפריז ביום האישה עם חברותיי לעבודה,
פריז עיר האורות היתה חלום חיי אך הקורונה ביטלה את הנסיעה

אני מתחרטת שלפני הקורונה לא הספקתי לעשות טיול עם סבתי שלי כמו שרצינו, היינו אמורות לעשות טיול חמוד בארץ אבל מאז עם הקורונה והסגרים זה לא יצא לפועל עדיין..

כשהשתחררתי מהצבא חסכתי תקופה והיה חלום גדול לטוס למזרח, תאילנד קמבודיה ויאטנם ועוד איזה ארצות שרק ארצה, הכל היה פתוח, זה היה אמור לקרות באפריל אבל הקורונה לגמרי לקחה את החלום.. נכון לעכשיו הטיול כנראה כבר לא יצא לפועל בגלל שצריך להתחיל ללמוד, אבל דברים טובים עוד יבואו!

אני מתחרטת שלא התלבשתי כמו לנשף בכל הזדמנות לפני הקורונה. היום, שאנחנו עוברות מחליפת טרנינג אחת לאחרת, אני לא מבינה איך לא ניצלתי כל הזדמנות לדפוק הופעה! זורמת אפילו על חליפות פאייטים ועקבי סיכה. I’m ready!

אני בטוחה שאני לא היחידה – כל כך מתחרטת שלפני הקורונה לא עשיתי גשר! בדיוק בינואר הייתי אצל רופא השיניים שסיפר לי על הגשר השקוף למבוגרים, ושייקח שנה עד שאצטרך להוריד את זה. הייתי מלאת חששות כי זה לא באמת שקוף, ואולי אפילו קצת משפיע על הדיבור. בתור מישהי שמדריכה אנשים בעבודתה – זה הפחיד אותי, הייתי מלאת חששות שאראה מגוחכת והחלטתי לדחות את ההחלטה קצת. מיד אחרי התחילה הקורונה, והנה אני יושבת לי בבית, מבינה שעכשיו כבר התהליך כולו היה יכול להיות מאחוריי והייתי יכולה להתעורר עם שיניים ישרות היום… אין ספק שהקורונה לימדה אותי להיות קצת יותר אמיצה ולהגיד 'כן' לפעמים לאתגרים!

מתחרטת שלא טסתי לצרפת להתחיל את הסרט הדוקומנטרי שרציתי כבר כמה שנים לעשות על סבא שלי שגר שם והשנה חגג 101.
הוא שורד שואה שכבר כמה שנים מתמודד עם אלצהיימר אבל זוכר הכל מאותה התקופה ומתרגש כל פעם שאני אומרת לו שאני גרה בישראל.

אני הכי מתחרטת שלא טסתי לחו״ל עם חברות לפני הקורונה:(

מתחרטת שלא נסעתי לארה"ב בקיץ לבקר את המשפחה. כבר שנתיים לא נפגשנו והגעגועחם לא קלים. היום גם נראה לי יקח עוד זמן רב עד שנפגש. שוב. יש לי משפחה אוהבת בארץ ולמרות הכל הגעגועים לאחים ואחיות קייצת.שומרים קשר כמהשניתן במדיה. ברור שזה לא מתקרב לחיבוק ולחום שמקבלים שנפגשים פנים אל פנים. בעזרת השם שיהיה נס חנוכה וכולנו נחזור לשגרה ובמהרה. שפע בריאות.

אני מתחרטת שלפני הקורונה לא יצאתי לטיול הגדול שכל כך הרבה זמן אני מחכה לו

אני מתחרטת שלא טסתי לחול אני סטודנטית שנה ב׳ למנהל עסקים לאורך כל שנה א׳ עודדתי את עצמי לתת את המקסימום ולהשקיע הכי הרבה שאפשר ובעזרת ה׳ בחופשה בין סמסטר קיץ של שנה א׳ לסמסטר א׳ של שנה ב׳ אני אטוס לשבוע חצי שבועיים לחול לטיול בטן גב לנוח לפני עוד שנה קשה ולחוצה אפילו יותר
אבל אדון מרפי כל כך אוהב אותי ששבוע לפני הטיסה הביא את הקורונה ומאז אני כבר חצי שנה בבית
כנראה את חול אני אראה כבר רק אחרי התואר

אני מתחרטת שלא עשיתי שופינג לפני הקורונה, אפילו שפתחו עכשיו את הקניונים זה ממש לא אותו דבר. חווית הקנייה פשוט נהרסה וכל הקניון ריק.
מזל שיש את האינטרנט והכל היום נמצא באתרים אז אני כבר מעדיפה לקנות באינטרנט- לפחות זה מגיע כאילו הביאו לך מתנה.
אני מאשרת שקראתי את התקנון ואני מסכימה לדבריו
Hgkakd156@gmail.com

אני מתחרטת שלא נסעתי עם אמא שלי לטיול בחו"ל לפני שהקורונה התחילה. היא שנים לא נסעה וגם אין לה כל כך עם מי לנסוע. עכשיו מי יודע מתי יתאפשר. היא מפחדת לנסוע במצב הזה ועד שהמצב בעולם יהיה בטוח ייקח הרבה זמן. עצוב לי שלא עשיתי איתה את זה, בטח היה מעודד אותה ומשאיר לה זכרונות יפים לחשוב עליהם.