מתנה בשישי: סט לנז'רי של Femina בשווי 600 שקלים

ספרו לנו מתי חמקתן מעונש ואולי תזכו בסט לנז'רי של Femina בשווי 600 שקלים

מאת  | ‏ 3 ספטמבר 2020

מתנה בשישי (צילום: עדי גלעד)

מתנה בשישי (צילום: עדי גלעד)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:

בייבידול, תחתונים וחזייה של Femina

כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה:

מתי חמקתן מעונש?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 600 שקלים
ניתן להשיג בסניפי הרשת

**הזוכה תיבחר מבין המגיבות לפוסט עד יום א', 6/9/20 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר במארז רבלון X וונדרוומן בשווי 500 שקלים היא שושנה, שסיפרה לנו מה היה מקום המגורים הכי גרוע שלה: "'זה או שאת בבית או שאת נשארת עם הכלב בחוץ'…זה היה בחופש הגדול של בית הספר, אמא שלי אמרה לי את המשפט הזה בגיל תשע אחרי שהבאתי גור כלבים נטוש וכחוש מרחבת הקייטנה. לא ויתרתי. העברתי איתו את הלילה הכל כך חם במרפסת – שלימים זכתה בכבוד בתואר מקום המגורים הכי גרוע לישון בו. אפילו מזרון ספייר לא היה לנו בבית, רק שמיכות. לא הסכמתי לוותר עליו. שם, באותו לילה הכרתי את כל חרקי הגינה ממש מקרוב וגיליתי את הפובייה שיצרתי ומלווה אותי לכל החיים, אבל לא מתחרטת לרגע – זכיתי בחבר אמיתי לחיים לעוד חמש עשרה שנים, קדימה שלעולם לא איכזב ותמך בי פי מאתיים מהמגורים הגרועים שהצעתי לו אז באותו הערב".

  • כשהייתי בת 9 ההורים שלי נסעו לחתונה ואחותי בת ה 16 שמרה עלי ועל אחי.
    כל הערב הצקתי ורבתי עם אחי וידעתי שכשאחותי תספר להורים אני אקבל עונש.
    כדי שלא יכעסו לקחתי בושם בצבע ירקרק של אבא שלי ושתיתי כמה שלוקים. הלשון שלי הפכה ירוקה וכולם נלחצו והיו עסוקים בזה ושלא אקבל הרעלה.
    הטעם המגעיל נשאר הרבה זמן ואולי היה עדיף כבר לקבל את העונש.

    מאת: אילנית ב. |‏ 6 בספטמבר 2020 | 11:48
  • זה קרה לפני 5 שנים, הייתי בת 21 ומאוהבת למדי, מאוד רציתי שהחבר שלי יעשה רושם טוב על ההורים שלי. אבא שלי הוא ג'נטלמן אבל "גבר גבר" כזה, שהיה ברור שיבדוק את בן זוגי היטב. ואני ממשפחה דתית.
    ההורים שלי יצאו לחופשה לשבוע ואני נשארתי לבד בבית שלהם, אני ושלומי לא ממש הצלחנו להיפרד והצעתי לו שיבוא לישון איתי אצל ההורים בשבוע שהם בחופש וכך היה. אלא ש…. ההורים שלי חזרו ערב קודם! אני ושלומי היינו בבית ולא ידענו מה לעשות והיה ברור שעוד רגע הם באים אלי לחדר להגיד לי שלום. שלומי האיש שלי, ראה את המצוקה שלי ופשוט יצא מהחלון כמו בסרטים, הוריד את עצמו איכשהו ללמטה לגינה והלך לו כאילו שזה הדבר הכי נורמלי לעשות. וכך התחקמנו ממפגש מאוד לא נעים.
    אחרי יומיים שלי ההורים שלי הכירו את שלומי בבית שלהם, אנחנו היום נשואים ומאוהבים ויש לנו ילד, ההורים שלי עדיין לא יודעים מהסיפור הזה.

    מאת: לאה |‏ 6 בספטמבר 2020 | 11:26
  • להורים שלי יש כלל כזה, שאת התוכי שלנו, ג'ורג'י, לא לוקחים לישון בחדר!
    ערב אחד ג'ורג'י לא רצה להיפרד ממני (ואולי גם אני ממנו) והלכנו לישון ביחד. אמא שלי ראתה שג'ורג'י לא נמצא בסלון וכמובן הלכה לחפש אותו בחדר שלי. ג'ורג'י היה נכנס מתחת לשמיכה שלי, מסתובב ומוציא רק את הראש אבל כשאמא באה הבנתי מה זה אומר וג'ורג'י הישן למדי הוכנס מתחת למיטה. אמא חיפשה ולא מצאה וצעקה שג'ורג'י איננו. עכשיו הייתי צריכה איכשהו להחזיר אותו לבית שלו בסלון מבלי להתגלות. פתחתי את הכיס שלי, ג'ורג'י נכנס לכיס, ורק הוציא את הראש וכך נמלטנו לסלון מבלי שהורי יגלו שג'ורג'י היה איתי כל הזמן.

    מאת: שרון |‏ 6 בספטמבר 2020 | 11:18
  • כשהייתי ילדה קטנה הייתי עושה המון בעיות עם אוכל ולא מסיימת אף פעם את הארוחות שלי. יום אחד אחרי ארוחת צהריים שלא אכלתי הכל אמא שלי הזהירה אותי -לא לאכול שום חטיף או ממתק, ואם אני רעבה לאכול את מה שאכלנו בצהריים. באיזה שהוא שלב ממש רציתי לאכול משו מתוק אז הלכתי למטבח, פתחתי עוגה ואכלתי. כשאמא שלי קמה היא כעסה ואמרה למה אכלתי ממתק , ואני עניתי לה בתור ילדה סופר חכמה שזה לא ממתק זה לחם עם סוכר כמו שמארי אנטואנט אמרה אם ״אין עוגות תאכלו לחם״. כמובן שאמא שלי צחקה וויתרה לי על עונש.

    מאת: ירדן |‏ 6 בספטמבר 2020 | 10:43
  • בשירות הצבאי, לקחתי טרמפ עם רכב צבאי אך לא הייתי חגורה מאחור. עצרה אותנו משטרה צבאית והעלו אותי למשפט על אי חגורה. במשפט טענתי כי מאחר ואני סובלת מאקנה קשה, אני לוקחת תרופות שמונעות ממני חשיפה לשמש, לכן כשהיתה עליי שמש בצד שמאל של הרכב, השתחררתי מהחגורה ועברתי לצד ימין, בדיוק באותו רגע עצרה אותנו המשטרה, הם האמינו לי או שסתם ריחמו עליי…בכל מקרה יצאתי חמקתי מעונש. תודה לאקנה, תודה לחירטוטים.

    מאת: sara |‏ 6 בספטמבר 2020 | 10:06
  • יש לי אחות תאומה וכאשר שכחתי את התיק של הבריכה עם בגד הים בבריכה בפעם המי יודע כמה , אבא שלי התבלבל והעניש אותה במקום אותי בסוף ויתרו לי בגלל הטעות :)

    מאת: נטע יוסף |‏ 6 בספטמבר 2020 | 09:57
  • מדובר בסוד כמוס, שעד היום לא התוודיתי עליו למשפחה.
    כשהייתי ילדה, ירדנו קיץ אחד לחופשה משפחתית באילת. אני באותה תקופה התחלתי לפתח מודעות לאופנה ועניין בבגדים ורציתי לנצל את הנסיעה לאילת שההורים יקנו לי בגדים חדשים ויפים. אין לי מושג מה הוביל את אותי לעשות את מה שעשיתי, זה ממש לא הייתה התנהלות צפויה מצידי, אבל אולי בגלל זה חמקתי מזה. ההורים שלי ארזו מזוודה לשניהם ומזוודה לי ולאחיי. התכוננו לצאת לדרך ואבא שלי קרא לי להביא את המזוודה של הבגדים שלי ושל האחים שלי לאוטו. נכנסתי לחדר במטרה להביא את המזוודה, ואז עלה לי הרעיון אולי לא להביא אותה, וכך יהיו חייבים לקנות לי סט בגדים חדשים, אחרת לא יהיה לי מה ללבוש באילת. נכנסתי לאוטו, כשהמזוודה נשארה בבית ויצאנו לדרך. כשהגענו לאילת והמזוודה השנייה לא הייתה בבגאז', אמא שלי כעסה על אבא שלי, שהאשים אותי, שבתמימות אמרתי שלא שמעתי אותו מבקש ממני דבר כזה. התוצאה הייתה אכן שקנו לי ולאחים שלי בגדים חדשים, כדי שיהיה עם מה להסתובב באילת, אבל לא השאירו לי הרבה פתח לבחירות אופנתיות ויקרות.. עד היום זוכרת את הבגד ים הוורוד המכוער שנאלצתי ללבוש לבריכה.

    מאת: שרון |‏ 6 בספטמבר 2020 | 09:56
  • כחודשיים לפני השחרור שלי החליפו לנו מפקד לאזרח עובד צהל שהיה תקופה ארוכה כבר באזרחות. עם כניסתו לתפקיד הוא עשה לנו המון שינויים (לא הייתי אומרת לטובה) ולא אהבנו אותו בכלל. בשבת האחרונה שלי שכל כך התרגשתי וחיכיתי לה, בה בחרתי מי מהחברים הולך לעשות אותה איתי, הבאתי עוגה ומלא פינוקים כי זאת היתה סוג של חגיגה. למפקד שלי זה ממש לא בא טוב בעין והוא החליט שהוא רוצה שנשטוף את כל האולם שישבנו בו ונעשה תרגול להקפצה. מישהו מהחברה זרק לי שהוא לא יכול לעשות דבר כזה כי אנחנו שניה לפני שבת, וכך אני בלי בושה מתקשרת לרבנות הצבאית בקריה, מזדהה ומספרת שהמפקד שלי רוצה שננקה עכשיו האם זה חוקי. נאמר לי שלא, אסור לנקות חצי שעה לפני כניסת שבת וכבר יטפלו בזה. כעבור מס' דקות צעקות מטורפות המפקד שלי נכנס רותח שהלשנתי עליו ודרש להעיף אותי הביתה. כמו שכבר ציינתי היינו שניה לפני כניסת שבת כך שזה לא משהו שאפשר היה לעשות גם מבחינת כח אדם וגם מבחינת תחבורה וכך נשארתי לשבת אחרונה שהיתה ממש כיפית וחתמה לי את השירות בטעם טוב ובסיפור לנכדים :)

    מאת: דינה |‏ 6 בספטמבר 2020 | 09:49
  • שהייתי בצבא רצו להשאיר אותי שבת על אי חבישת כובע, ואמרתי שיש לי פסוריאזיס בעור

    מאת: הדס |‏ 6 בספטמבר 2020 | 05:47
  • יש בגינה שבבניין שלנו חתולה שגרה שם שנים. במשך שנים השכנים היו מניחים לה קערות של מים וזורקים לה שאריות אוכל. החתולה המתוקה כמה פעמים תפסה עכברים ושמרה על הבניין כדיירת נאמנה. לאחרונה הגיעה דייר חדש שמונה לוועד הבית והפך ללחם חוקו את המלחמה בחתולה המסכנה. הוא אסר על מתן מזון-אדם, תלה שילוט ברחבי הבניין האוסר על החלוקה ואפילו פרסם בקבוצת הוואטסאפ תמונה של תלונה שהגיש לפיקוח העירוני שמזהירה שמי שייתפס מאכיל את החתולה ייקנס ב 750 שח. כמובן שזה כאב לי מאוד וניסיתי בכל דרך להאכיל את החתולה, וככה באחד הבקרים מוקדם ירדתי לשים לה צלחת שניצל בין השיחים. אחרי שעה פתאום ראיתי שאותו דייר העלה סרטון וידאו והייתי בטוחה שזהו!- איי אם באסטד. פתחתי את הסרטון בלחץ רק כדי לגלות מהי השגחה פרטית וצדק פואטי במיטבו: הסרטון מתחיל כשרואים את השיחים שמתחתם שמתי את השניצל והייתי בטוחה שעוד שנייה אני הולכת להופיע מביטה לכל הצדדים בחשדנות, ויעשו לי שיימינג של הלייף, אלא שאז כף שעירה ומתוקה התחילה לגשש את העינית ואף ורוד ומשופם התחיל לרחרח את העינית וחסם את שדה הראייה. אחרי שהחתולה ירדה מהעץ עליו נתלתה המצלמה בסתר, צלחת השניצל שהנחתי הופיעה בפריים במלוא הדרה אך הייתה זו יד נעלמה (או אולי רגל?) שהצילה אותי מקנס ומשיימינג שכונתי. זה היה אחד המקרים הכי מרעננים ומצחיקים שקרו לי בחיים. הסינרגיה המושלמת בין האדם לטבע. ומאז כל פעם שאני רואה את החתולה אני שולחת לה ווייבים של יו גאט מי בייבי! אבל מאז אני כבר לא לוקחת סיכון ומפזרת לה רק אוכל יבש, אני מקווה שבכל זאת טעים לה ומשביע.

    מאת: אור ק |‏ 6 בספטמבר 2020 | 01:30
  • התחלתי את השירות הצבאי בקורס מ"כים – טירונות מאוד קשוחה ואני הייתי חיילת צעירה ומאוד מאוד מפוחדת. באחד הימים נשלחנו לחדר ללבוש אפודים. רצתי לחדר, לבשתי אפוד וירדתי למטה במהירות להספיק בזמנים. נעמדתי מול המפקדת שלי, ורק אז קלטתי שמרוב לחץ – שכחתי את הנשק בחדר! למזלי, בדיוק באותו הרגע אחת הבנות עשתה משהו שגרר צעקות מהמפקדת, וככה חמקתי לחדר וחזרתי לעמוד במקום עם הנשק, בלי שאף אחד שם לב שנעלמתי. ללא ספק התחמקתי מעונש חמור במיוחד, ועד היום אני מרגישה הקלה כשאני נזכרת כמה מזל היה לי..

    מאת: עדן |‏ 5 בספטמבר 2020 | 21:20
  • כשהייתי קטנה אמא שלי ארגנה מסיבת יומולדת לאבא והכינה עוגת שוקולד מושקעת שעמדה על השיש ופשוט קראה לי לבוא לטעום ממנה. באיזה שהוא שלב כשאמא הלכה לחדר, לא עמדתי בפיתוי ולקחתי חתיכה מאמצע העוגה ככה עם היד ואכלתי מהר. פחדתי שאמא שלי תכעס עלי אז פוררתי חתיכת עוגה על המיטה של אחותי וככה חמקתי מעונש והפללתי אותה

    מאת: אסתי |‏ 5 בספטמבר 2020 | 18:18
  • כשהייתי בבית ספר- יום אחד בשיעור מעבדה בביולוגיה שיחקנו תופסת אני וחברה שלי. כל אחת מאיתנו ישבה בשולחן נפרד ובכל פעם שהמורה הסתובבה ללוח אחת מאיתנו קמה לשולחן של השניה ונתנה לה מכה קטנה ביד. עד שהמורה תפסה אותנו! היא נתנה לנו שקית זבל ואמרה לנו לנקות את החצר. לקחנו את השקית, הגענו לפח הקרוב ורוקנו את השקית שלו לתוך השקית שלנו והבאנו לה. היא לא הרגישה שהזבל מהפח ואנחנו התחמקנו מניקיון החצר!

    מאת: קרן כהן |‏ 5 בספטמבר 2020 | 17:39
  • נהגתי במהירות 122 קמ״ש בכביש של 110 קמ״ש
    עצר אותי שוטר והתחיל לבדוק פרטים במערכת
    התחלתי לבכות את נשמתי – כי אני באמת לא עושה עבירות תנועה אף פעם – ובאמת נלחצתי שעצר איתי השוטר
    השוטר ויתר לי – כנראה הגזמתי עם הדמעות…
    וככה חמקתי מדוח…

    מאת: בל |‏ 5 בספטמבר 2020 | 12:33
  • השתחררתי מצה"ל לפני שנה, הייתי מפקדת קורסים בעיר הבה"דים ובמחלקה האחרונה אחד החיילים שלי נשפט ל-28 ימים ריתוק בבסיס. לבן דוד שלו הייתה עליה לתורה במהלך העונש, ונגד דעת המפקדים שלי הלכתי למפקד הענף והגשתי המתקה לעונש שלו. המפקדים שלי מאוד לא אהבו את זה והתגובה שלהם הייתה שאני אשאר איתו את אחת השבתות שקיבל.

    אחרי שההמתקה אושרה והחייל יצא לאירוע המשפחתי, השבת שלי "נשכחה" ויצאתי הביתה עם חיוך גדול :)

    מאת: סיון |‏ 5 בספטמבר 2020 | 11:47
  • לפני הבגרות בתנ"ך הרגשתי לא מספיק מוכנה ולכן החלטתי להכין שליף בתוך ספר התנ"ך עצמו בעמוד 666 (אירוני משהו) כדי שלא אשכח איפה רשמתי את כל המלל. רגע לפני שהתחילה הבגרות, הבוחן, סבאל'ה חמוד, ביקש מכל הכתה למחוק את כל השליפים כי הם יעברו נבחן נבחן. משום מה גיליתי אומץ (וקצת טיפשות) והחלטתי לא למחוק את השליף שכתבתי. הבוחן באמת עבר נבחן נבחן, הוא עבר על ספר התנ"ך שלי, עצר שנייה, והניח לי את התנ"ך חזרה על השולחן בסוף הבדיקה. הוא לא אמר כלום, אבל כשהלך שמתי לב שהוא הניח את התנ"ך פתוח בעמוד 666 עם כל השליף שלי מרוח על העמוד. קיבלתי ציון טוב בסוף הבגרות בתנ"ך ולא שמעתי מילה על ההעתקה שלי

    מאת: גלי פורמן |‏ 5 בספטמבר 2020 | 11:06
  • סיפורה של תאומה זהה

    מאת: אורלי |‏ 5 בספטמבר 2020 | 11:00
  • אז ככה,
    ארזתי את עצמי ועברתי להתגורר אצל בן זוגי במרכז הארץ
    לא מספיק שכל ההוצאות נפלו עליו ואני באתי כמו תיירת
    דאגתי גם להכתים את הסלון מעור שעלה 12 אלף ש"ח על ידי מכנס דמוי עור שהשארתי עליו במשך יומיים במקום לקפל ולהכניס לארון, ומהחום הצבע ירד מהמכנס והועבר לספה
    כתם של עור על עור אחר לא ניתן להסיר ( מניסיון שקרה לי עם עוד כמה בגדים חדשים שנזרקו לפח) ועד היום כל פעם שהוא מתיישב באזור הזה אני רוצה לקבור את עצמי

    מאת: לירן טלר |‏ 5 בספטמבר 2020 | 10:17
  • הייתי לוחמת, וכשיצאנו לאחת הפעילויות באימון מתקדם לקחתי איתי דאורדורנט וקרם פנים בווסט.
    כשהמפקדת שלי עלתה עז זה ישר קיבלתי שבת אבל בסוף החליטו לוותר לכולם על העונשים באותו שבוע כי זה היה שבוע אחרון להכשרה, וממש בנס ניצלתי

    מאת: שני |‏ 5 בספטמבר 2020 | 09:54
  • בתיכון, לא שמתי לב בבוקר ולבשתי חולצה שחורה ללא הסמל של בית הספר, המורה לא הסכימה להכניס אותי לכיתה בלי חוצלת בצפר. אז לקחתי את הטיפקס וציירתי את הסמל. נכנסתי לכיתה והמורה חשבה שהחלפתי חולצה ונתנה לי להכנס בלי העונש

    מאת: מירב |‏ 5 בספטמבר 2020 | 01:53
  • הייתי בתפקיד בצבא שלא דרש ירידה למסדרים, ויום אחד הגעתי מאוחר אז המפקדת שלי אמרה לי שאני אצטרך לרדת למסדרים כל בוקר, אז הוצאתי גימלים ל3 ימים וכשחזרתי לבסיס היא כבר שחכה מזה
    וככה חמקתי ממסדרים בצבא

    מאת: עדי |‏ 5 בספטמבר 2020 | 01:33
  • אני אספר דווקא, איך לא הצלחתי לחמוק מעונש לכאורה שנעשה לי למרות לא היה מוצדק. בעבודתי בשירות המדינה המפעל ענק בדרום, החליטו שאני עם הקביעות, לא המשיך לעבוד. אז בוקר אחד, עלה המאבטח, שבדק את כרטיסי העובד, ואני בתמימותי, גם הגשתי לו את הכרטיס. זהו, מאז כבר לא ראיתי את הכרטיס שנלקח ממני כעונש שלא ביצעתי שום פשע. ולהפך, הם אלה שביצעו את הפשע הגדול ולא פיצו אותי. גם שרצתי לחזור לעבודה, לא נתנו לי.

    מאת: ב |‏ 5 בספטמבר 2020 | 01:06
  • הייתי בכיתה ו' והייתה לחברה הכי טובה שלי בת מצווה, אבל היא הייתה עד מאוחר וההורים שלי לא הסכימו לי להיות מחוץ לבית עד שעות מאוחרות כאלה, אז דיברתי עם חברה אחרת שגם באה לבת מצווה וסיכמנו שאני אבוא לישון אצלה אחרי זה. ההורים שלי לא ידעו שאני הולכת גם לבת מצווה אבל זה היה לי מאוד חשוב כי בכל זאת, אני אפספס את בת המצווה של החברה הכי טובה שלי? אז אבא שלי הסיע אותי לבית של מי שהלכתי לישון אצלה חיכיתי עד שהוא יסע והלכתי משם ברגל לבת מצווה של חברה שלי. התחילה הבת מצווה ומי שהייתי אמורה לישון אצלה לא יכלה להגיע בסוף ולא יכולתי לבוא אליה. לא ידעתי מה לעשות, "תוכנית הכיסוי" שלי הלכה, אז החלטתי שאני חייבת לספר להורים שלי את האמת, אין דרך אחרת. התקשרתי להורים שלי וסיפרתי להם מה באמת קרה, הם כעסו קצת, אבל אחרי שאבא שלי החזיר אותי הביתה דיברתי איתם והם העריכו את זה שפניתי אליהם ולא ניסיתי להסתדר בכוחות עצמי, הם ראו שבאמת התחרטתי ולכן החליטו שאת הלקח למדתי ולא נתנו לי עונש

    מאת: מעין |‏ 4 בספטמבר 2020 | 23:31
  • בילדותי הייתי תלמידה חרוצה מאד {חרשנית בעגה העממית…} הייתי מתכוננת למבחנים שבועות מראש
    ומקבלת ציונים גבוהים מאד…אך זכור לי מבחן אחד ביהדות שאליו לא התכוננתי כראוי וגרם לי 'שומו שמיים'
    להעתיק {!} מתלמידה אחרת.
    לצערי, אחת התלמידות קלטה את האירוע {מחזה נדיר יש לציין} והפלילה אותי למורה. למרבה המזל המוניטין שלי כילדה מדהימה, חרוצה ו…חרשנית חילצו אותי מהאירוע
    המורה לא האמינה למלשינה וכך יצאתי בשלום מכל הסיפור…

    מאת: חני |‏ 4 בספטמבר 2020 | 22:25
  • עשינו הברזה כיתתית בשנה שעברה, כל הכיתה, אבל זה היה מוצדק לדעתנו כי המורה הייתה ממש לא נחמדה אלינו והיא תמיד הייתה מאחרת לשיעורים.
    היא רצתה להעניש אותנו באופן קולקטיבי, אז פנינו אל המנהלת בנושא בצורה כיתתית, והמנהלת פיטרה אותה

    מאת: ג'יג'י |‏ 4 בספטמבר 2020 | 21:46
  • בשירות הצבאי, כמה חברה יצאו לאכול באגאדיר בבילו סנטר ובגלל שהיה רק רכב אחד יצאו 5 ולא כולם. כשהמפקד שלי נכנס למסעדה עם המשפחה וגילה שהם במקום שהם לא אמורים להיות (חמשושים בכל זאת). הוא העלה את כולם משפט, כולל אלה שלא יצאו באותו היום(הם הבינו שעוד אנשים יצאו) ורק אני לא קיבלתי עונש בגלל חוק ההתיישנות בצבא

    מאת: בטי חלמישייב |‏ 4 בספטמבר 2020 | 21:08
  • היי, מתי שחמקתי מעונש זה היה כשעשיתי טעות בעבודה ושאלו מי זה אז פשוט האשמתי את האחמש שלי , כי לאחמשים לא באים בתלונות אף פעם!! חחח ככה זה היה

    מאת: מעיין כהן |‏ 4 בספטמבר 2020 | 20:08
  • בקורס שביצעתי במסגרת הצבא היו לוקחים לנו את הפלאפונים בתחילת היום ומחזירים אותם בלילה.
    יום אחד, בגלל תקופה בה דאגתי לכל מני דברים בבית, השארתי את הפלאפון אצלי כדי שאוכל להיות בקשר עם המשפחה. באותו יום בבוקר, במקום הפלאפון האמיתי שלי מסרתי פלאפון חלופי שלא עובד.
    היה לי ״מזל״ גדול ובאותו יום המפקדים עשו לראשונה מסדר פלאפונים. במסדר בדקו כל מכשיר, כאשר מכשיר מסוים לא נדלק אותו חייל התבקש לחכות מחוץ מהכיתה.
    מחוץ לכיתה היו מספר חיילים שהשאירו ניידים חלופיים (להפתעתי הרבה!)
    מיד כשיצאתי מהכיתה החלטתי להחביא את הפלאפון האמיתי שלי בחזייה. כשאחת המפקדות יצאה לספר לנו שאנחנו נעלה למשפט בעקבות התקרית, התעקשתי שתבדוק את התיק שלי ותראה שאין לי פלאפון נוסף.
    היא אכן בדקה וכמובן שלא מצאה דבר. המפקדת החזירה אותי לכיתה ואפילו התנצלה שפקפקו במכשיר החלופי שהשארתי.
    יש לציין שהעונש שקיבלו החיילים באחרים לא היה משמעותי.
    מאותו יום הפקדתי את הפלאפון האמיתי שלי.

    מאת: שירן |‏ 4 בספטמבר 2020 | 18:36
  • היה לי מנהג קבוע מאז שאני הייתי בת 5 בערך,בכל פעם שהייתי אמורה לקבל עונש מההורים שלי,הייתי משחכת את אצמי ישנה וכך מתכמקת מהעונש.
    ההורים שלי רצו להעניש אותי אל זה שבגללי עיבדנו כרטיס שזכינו בו ב 5,000 שקלים בחישגד אז פשוט עשיתי את אצמי ישנה והעונש נעלם.
    אני פשוט לו מאמינה שבגללי איבדנו כל כך הרבה כסף שהיינו ממש צריכים באותה תקופה,אני מרגישה עדיין רגשות אשם.

    מאת: עמית |‏ 4 בספטמבר 2020 | 18:17
  • הפעם שהתחמקתי מעונש הייתה אתמול! איחרתי לבית הספר מאוד ואצלנו המנהלת מחכה בשער לסמן איחורים. חיכיתי קצת מחוץ לבית הספר עד השעה שהיא מתייאשת ועוזבת את השער. בינתיים קניתי ארוחת בוקר ואז נכנסתי, החזקתי את התיק ביד והלכתי בקלילות לכיוון הכיתה. למזלי, הכיתה שלנו הייתה בשיעור זום המשודר מהכיתה השנייה כל שלא נכחה מורה, וזהו. התיישבתי באלגנטיות, הוצאתי מחברת והתחלתי לסכם:)

    מאת: גליה |‏ 4 בספטמבר 2020 | 18:04
  • חמקתי מעונש כשקמתי באיחור לעבודה בפעם השניה בשבוע

    מאת: דניאל אדרי |‏ 4 בספטמבר 2020 | 18:01
  • היוש לכולם, אז ככה, בגיל 12 אהבתי כל כך את להקת היי פייב שהופיעו על שער של עיתון נוער כלשהו, כל החדר שלי היה מלא בפוסטרים שלהם ואפילו היו לי 3 קלסרים שהיו מלאים בגזירות עיתון מראיונות ותמונות שלהם. בקיצור, יום אחד הלכתי לקנות שוקו מהמכולת השכונתית ולמולי בדוכן העיתונים היו להקת היי פייב על השער, איבדתי קצת את הראש, קניתי רק שוקו ופילחתי עיתון למוכר! יצאתי מהחנות מבלי שהוא ישים לב, אבל היו לי נקיפות מצפון על המעשה, שלא פתחתי את השקית עטיפה השקופה של העיתון, חזרתי לחנות והשארתי לו את העיתון בכניסה למחסן סחורות שלו, יצאתי בזול :)

    מאת: בתאל פוני |‏ 4 בספטמבר 2020 | 17:54
  • כשהייתי חיילת הצלחתי לחמוק מתורנות שירותים במשך כל השירות!
    אחרי לא הרבה זמן בסדיר סיפחו אותי לבסיס אחר לתקופה של שלושה חודשים. כשחזרתי הרס"ר שחכ (למזלי חחח) להכניס אותי בחזרה לסבב תורנויות בבסיס. כל חודש חברות שלי היו משתתפות בתורנות ואף אחת לא שמה לב שאני אף פעם לא ניקיתי את המקלחות והשירותים.
    עד היום לא גיליתי להן

    מאת: גל ציון |‏ 4 בספטמבר 2020 | 17:37
  • טוב אז סיפור רקע קטן, בילדותי הייתי בספורט ימי של שייט מפרשיות ויש תחרויות גדולות בכל הארץ והפרס למי שזוכה בהן הו ציוד ימי מאוד יקר. באחת התחרויות ראיתי שאני מקום לא הכי טוב (לא במקום הראשון ) ועשיתי לעצמי קיצור דרך בתחרות ולא הקפתי את אחד המצופים בים שעל זה צריך לבצע עונש וכן הגעתי להיות מקום ראשון באותו היום. בשייט יש דבר כזה שנקרא ״עונש״ כאשר את עושה עבירה כמו לא להקיף מצוף או להתנגש אחד בשני. אף אחד לא ראה את העבירה שעשיתי ולכן יצאתי בזול והתחמקתי מהעונש וכמובן שזכיתי במתנה של הציוד הימי ומשם הכל כבר הסטוריה :)

    מאת: נועה |‏ 4 בספטמבר 2020 | 15:48
  • לקחתי את הרכב של ההורים ליציאה עם חברות, וביציאה משם, בטעות נתתי גז ברוורס בתמרור עצור. מן הסתם הרכב קיבל מכה שאי אפשר לפספס .. השיא היה שכשהגעתי הביתה ובאתי להיכנס עם הרכב לחניה , נתתי מכה לכד שיש לנו בגינה והוא נשבר. נראה לי שדי ברור שלנהוג אני לא יודעת, ומישהו צריך לקחת אחריות ולשלול לי את הרישיון לטובת האנושות. אבל בכל אופן, ההורים שלי ראו את הבלאגן בבוקר וצעקו עליי שזה הסוף שלי ושהם לא מוכנים שאקח את הרכב יותר. אז פשוט הכחשתי הכל – "מה? על איזו מכה אתם מדברים? יאאאאא לא ראיתי ! בטח מישהו נתקע בי וברח" "הכד? הוא שבור כבר ממזמן לא שמתם לב ? זה בטח איזה חתול הפיל או משהו". בקיצור התייאשו ממני חחחחח ואני לוקחת את האוטו חופשי כאילו לא קרה כלום. אז חברים, עצה שלי – תמיד להכחיש כל קשר לפרשה

    מאת: מיטב |‏ 4 בספטמבר 2020 | 15:13
  • זה קרה שנסעתי בבוקר לעבודה והסתכלתי שניה בטלפון תוך כדי נסיעה כשבדיוק מצד שמאל אני קולטת שוטר שנראה הכי קשוח שיש עם משקפיים שחורים ומבט רציני מסתכל עלי בדיוק ברגע הקריטי הזה ומסמן לי תוך כדי לעצור בצד..נלחצתי בטרוף כי בדיוק באותו יום נודע לי גם שאני חייבת לחדש את הביטוח ולא הייתי בטוחה לגבי התאריך האחרון. עצרתי כשאני מתפללת ולחוצה לגמרי.. .השוטר התקדם לעברי במבט רציני ואמרתי לו ישר שאני ממש מתנצלת אבל אני בדרך לעבודה חדשה ובדיוק נתקע לי הוויז…. הוא ביקש רשיונות והכמה רגעים האלו שחיכיתו לו הרגישו לי הכי ארוכים שיש.. בסוף הוא הגיע ושאל אם בדרך אני נוסעת כמו שצריך אמרתי לו שבטח שאני נהגת ממש טובה. ואז הוא חייך ושאל היית תלמידה טובה גם בבית ספר? אמרתי לו שהאמת שבבית ספר לא כל כך.. הוא חייך יותר החזיר לי את הרשיונות ונסע.

    מאת: תמר |‏ 4 בספטמבר 2020 | 15:12
  • צבא ,חיילת חדשה שמאוד אוהבת לקים החלטתי לשלב בין פרנאץ ללק ורוד וליצור פראנץ ורוד .
    כמובן שמיד עליתי למשפט ולשופט הסברתי יפה שורוד זה תקני ופראנץ גם אז למה שהשילוב לא יהיה תקני . ושאם הם רוצים שהוריד צריכים לשלוח אותי ליום בחוץ לקנות אציטון .
    בגלל שלא היה רשום בשום מקום ששילובים אסורים לא קיבלתי עונש וגם נשארתי עוד שבועיים של טירונות עם פראנץ ורוד מושלם .
    עבר עשור מאז לא חושבת שהחוק תוקן .

    מאת: ליר אברגיל |‏ 4 בספטמבר 2020 | 15:02
  • אני הצלחתי לחמוק מעונש ביום הולדת שלי

    מאת: ליטל הרוש |‏ 4 בספטמבר 2020 | 14:53
  • כשהייתי בתיכון, המורה כל הזמן העירה לי שאני הולכת על מכנסיים קצרות מידי (למרות שהבנים לבשו את אותו אורך של מכנסיים)
    המנהלת לקחה אותי לשיחה, ורצתה להשהות אותי לשבוע בשבוע קריטי מאוד ללימודים!
    בשיחה ,לא רק שהתחמקתי מעונש אלא גרמתי להם להפסיק לבדוק לנו בשער אורך של מכנס ואפילו להצטער!

    מאת: אמיצה |‏ 4 בספטמבר 2020 | 14:51
  • הפעם האחרונה שהתחמקתי מעונש היה לפני כשנתיים, בצבא, הייתי מאחרת הרבה לקרייה, פעם אחת המפקד שלי תפס אותי ושאל אותי למה אני מאחרת, התחלתי להמציא לו סיפור שלם עלזה שקשה לי בבסיס וקשה לי בחיים, ואפילו הוצאתי כמה דמעות, המפקד שלי מיד לא ידע מה לעשות עם עצמו, הוא הביא לי טישו ואמר לי שיהיה בסדר ודברים משתפרים עם הזמן….וככה התחמקתי מהעונש שלי:)

    מאת: מיכל |‏ 4 בספטמבר 2020 | 14:45
  • בשירות הצבאי שלי הייתי אמורה לעלות למשפט שלוש פעמים כל פעם על סעיפים שונים ובזמנים שונים, איכשהו כל פעם שהגעתי לסיטואציה כזאת היה משהו שמנע מהמפקד לממש את המשפט, ביקורות פתע, אימונים, חגים ובסוף לא שפט אותי בכלל, אפילו לא פעם אחת!
    ועל זה נאמר יותר מזל משכל.

    מאת: זוהר |‏ 4 בספטמבר 2020 | 14:26
  • בצבא הייתה לי מפקדת נוראית לא יודעת למה אבל היא לא סבלה אותי ‏וזה היה ממש מוזר כי תמיד התנדבתי לכל דבר הייתי במוקד טלפונים והייתי שבוע לפני השחרור שלי והתקשר אליי חייל ‏שעברת את הגבול מבחינתי וניתקתי לו בפרצוף ואז הוא חזר וביקש את המפקדת שלי וסיפר לה שניתקתי לו והיא העמידה אותי לדין שלחה אותי למשפט ‏כשהגעתי למשפט הרע״ן ראה ‏שיש לי עוד שבוע להשתחרר ואמר לי שיהיה לי בהצלחה באזרחות וכך התחמקתי ממשפט לא צודק ( ‏אני זוכרת שאמרו לנו בתחילת השירות שאם חייל מדבר לא יפה אפשר לנתק לו)

    מאת: שני לוי |‏ 4 בספטמבר 2020 | 14:12
  • בצבא חלק מהשירות שלי היה בדירה אזרחית, באחד הבקרים נשארתי לישון עד מאוחר ובדיוק המפקד הגיע לביקור פתע והעיר אותי.. מלבד המבוכה הרבה, בסוף העונש שקיבלתי היה רק לכתוב מכתב על למה חשוב לקום בבוקר. ניצלתי מריתוק

    מאת: יעל ויסברגר |‏ 4 בספטמבר 2020 | 13:48
  • בעבודה כשהייתי צריכה להוציא מוצר חשוב מאוד ללקוח ונכנסתי באמצע הפיתוח לאחר שהכל תוכנן.כשהמוצא התעכב והתעכב ובסוף לא יצא האשימו את האחראים על התכנון הלקוי וכך חמקתי מעונש

    מאת: דנה |‏ 4 בספטמבר 2020 | 13:45
  • הייתי תלמידה מאוד טובה בביה״ס אבל בתיכון היה מבחן אחד בתנ״ך שלא הצלחתי להבין ולהתכונן כמו שצריך, נורא חששתי מכישלון ואין לי מושג איך אבל מצאתי את עצמי בבחינה יושבת בשורה האחרונה עם המחברת פתוחה על הרגליים מתחת לשולחן… עד היום אין לי מושג מאיפה היה לי את האומץ לעשות את זה אבל כנראה שהפחד מכישלון גבר על הפחד מלהיתפס באותו הרגע… בסופו של דבר לא רק שלא תפסו אותי גם קיבלתי 90 בבחינה :)

    מאת: דורין אילוז |‏ 4 בספטמבר 2020 | 13:24
  • זה קרה לפני ארבע שנים כשרק הגעתי לבסיס החדש אחרי קורס חובשים.
    הרס"ר בבסיס היה מאוד קשוח והעמיד אותנו במסדרי ניקיון של שעות כמעט כל יום בשבוע. במהלך אחד מהם, קיבלתי ממנו הוראה לנקות דברים ממש דוחים אחרי שכבר ניקינו במשך המון זמן, אז נכנסתי לחדר שלי וצעקתי ליד החברות שלי "שיילך לה**יין הרס"ר הזה" וכל הבנות בחדרים שמעו את זה והרס"ר שהיה במרחק כמה צעדים ספורים מהחדר שלי נכנס אל החדר ודיבר איתנו כאילו כלום, הוא לא שמע דבר!
    מאז תמיד צחקו על הפה הגדול שלי אבל אף פעם לא קיבלתי עליו עונש (;

    מאת: יובל |‏ 4 בספטמבר 2020 | 12:47
  • אז ככה זה התחיל…
    כשהתחלתי עבודה חדשה היה לנו טיול מהעבודה למעיינות חמים כאלו עם גופרית וכל מיני ברכות מינרליות…
    אני ממש לא הייתי בעיניין וידעתי שמדובר במקום עם ריחות לא הכי נעימים..
    היה זה חובה להגיע ותירצתי שאינני יכולה כיוון שאני לא אוכל להכנס למים ולברכות ולכן אין לי עיניין להגיע וסתם לצפות במתרחצות.
    הם קבלו את תשובתי בהבנה ולא תשאלו יותר מידי. הבינו שמדובר בעיניינים אישים.
    למחרת…כל הבנות חזרו וסיפרו איזה מזעזע היה, הן סבלו מריחות לא נעימים ממש כמו ריח של ביצה…והיה שם חנוק בקושי היה אפשר לנשום ויש לי מזל שנתנו לי לא להגיע כי זה ממש היה עונש להיות שם…ועוד הן שהו שם יום שלם….
    כך יוצא שניצלתי מעונש ועוד איך…

    מאת: אור |‏ 4 בספטמבר 2020 | 12:24
  • אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול…
    תחילת השירות הצבאי שלי ולקראת סוף ההכשרה שלי כמפקדת, מסע סמל- עוד מסע רגלי בתקווה להגיע למסע הכומתה הנחשף ולסיים את המסלול המפרך בן החצי שנה. כמובן שהסמל שלי זכור לי עד היום, הוא היה שילוב של משמעת ורוך בצורה מופלאה, ידע מתי להיות קשוח איתנו ומתי להרפות ולהפנות לנו את הצד הקשוב שבו. היינו בתוך הפלוגה מחלקת הבנות היחידה. והסמל היה קשוח איתנו בהתאם לכך. המסע היה בלילה- עם ראות גרועה ביותר והלכנו.. אוי כמה שהלכנו…עשינו עצירות מעטות רק לשתיית מים. ספרתי את הדקות עד לתום המסע-עד כדי כך… לא רק שהייתה זו הליכה ארוכה של כמה קילומטרים טובים, זה היה בלילה לקראת עלות השחר ותנאי החשכה הקשו על ההליכה כך שהיה קשה מאוד לצעוד ולהאמין שהנחת את הרגל במקום בטוח ולא על סלע חלקלק שעלול לעקם לך את הקרסול.
    ככזו שדואגת לעצמה וחוותה נקע בקרסול במהלך ההכשרה, הפעלתי בכל המסע פנס קטן, גם אם זה היה אסור בתחילה אח"כ דאגו להתיר זאת מתוך הבנה שתנאי הראות של המסע מקשים על קצב ההתקדמות ומאטים את כל הכוח. שיפצרתי את הפנס לאפוד וכך צעדתי לאורך המסע. עם הגיענו לקראת הסוף ולנקודה בה עלינו לפרוק את נשקנו כאות לסיום המסע, לא יכולתי להתאפק ופשוט פתחתי בצהלולי שמחה.. כן, כן! צהלולים כשברקע שקט משמים והסמל שמחכה לומר את דברי סיכום המסע.
    הבירור מי זו הייתה לא איחר לבוא. כמובן שהודתי באשמה. בכל זאת תמיד לוקחת אחריות על מעשיי. כנגד הצהלולים "קיבלתי" (בהבנה רבה יש לציין) שבת מהסמל שלי. והאמת- קיבלתי את זה באהבה כי ידעתי שאם הוא העניש ככה, כנראה שבאמת הגיע לי.
    מיותר לציין שלבסוף חמקתי מהעונש ולא סגרתי שבת, הסמל ויתר לי על השבת. וכמובן שבעת שבירת הדיסטנס הרצנו על קטע הצהלולים צחוקים, ולי הייתה את ההזדמנות להסביר שכמרוקאית גאה- זה היה נשגב ממני, פשוט לא יכולתי להתאפק. את השבת הזו למזלי הטוב יצאתי וככה חמקתי מעונשי. אבל גם אם הייתי סוגרת את השבת- הייתי מקבלת את זה בהבנה. לעניות דעתי, בחיים פחות חשוב העונש יותר חשוב האדם שמעניש- ומהסמל שלי הייתי מוכנה לקבל כל עונש, כי הוא אדם שבאמת היה אכפת לו מאיתנו, ובפרט מהצוות שלי. ומדמות חינוכית שכזו הייתי מוכנה לקבל כל עונש.

    מאת: ספיר |‏ 4 בספטמבר 2020 | 12:04
  • אני זוכרת שבטירונות בתור ילדה מפונקת היה לי מאוד קשה פתאום להתחיל לעמוד בזמנים מאוד קצרים ובוקר אחד כהרגלי לקחתי זמן בהתארגנויות בוקר, שהגעתי באיחור של כמעט 20 דקות למסדר בוקר המפקד כל כך רתח מעצבים שהוא צרח עליי שאני מקבלת שעתיים ביציאה אולי ככה אני אלמד לא לאחר ביום חמישי במסדר שאומרים לכל אחד כמה שעות הוא קיבל ביציאה השם שלי לא הופיע ברשימה הפקד פספס אותי וככה חמקתי משעתיים עיכוב ביציאה וב8:00 כבר הייתי בדרך לבית

    מאת: שחר |‏ 4 בספטמבר 2020 | 11:34
  • אז העונש שחמקתי ממנו היה… נפקדות
    שירתי כחיילת בבסיס יומיות במרכז הארץ, וקפצתי לאחד המשרדים ליד כדי לעזור לחברה שלי להכין שלטי יום הולדת למפקדת שלה.
    שכחתי לקחת טלפון, והבנות במשרד לא שמו לב שיצאתי – אז מסתבר שכל המדור הוקפץ על הרגליים כי כבר חשבו שנחטפתי, או שברחתי, או שקרה משהו…
    כמובן שחזרתי וחטפתי צעקות של הישמור, וכמעט נשפטתי על שעה (!) של נפקדות.
    בסוף יצאתי בזול, בלי משפט ועם טעם טוב מעוגת יום ההולדת של המפקדת של החברה :)

    מאת: שיר |‏ 3 בספטמבר 2020 | 23:41
  • במהלך טירונות,במחנה 80, העייפות עשתה את שלה, ונרדמתי במהלך הדרכה, כמובן שקיבלתי עונש של שעתיים ביציאה, ממש מבאס כי הנסיעה הביתה ארוכה. ביום שישי כשיוצאים הביתה, אמרו לנו שמי שגר רחוק יוצא לפני אחרים וכיוון שאני גרתי בבאר שבע לא רק שלא קיבלתי שעתיים ביציאה, אלא יצאתי עוד לפני בנות אחרות.

    מאת: קרינה א. |‏ 3 בספטמבר 2020 | 23:30
  • בכיתה יא בתיכון , עשינו מלחמת מיין המונית בכיתה שאני איך לא לקחתי פיקוד עליה , המורה התחרפנה לגמרי ושלחה אותי ועוד בת למנהל החדש . לא אשקר שזה היה קצת מלחיץ , מנהל חדש בכל זאת.. ינסה להראות סמכות ולא ירחם . מפה לשם אחרי 2 דקות היכרות מסתבר שהמנהל מכיר מעולה את סבא שלי ( דוקטור ) והוא לא גמר לשבח ולהלל אותו במשך כל "שיחת הנזיפה" ,המורה דפקה ונכנסה בסוף בשיעור נראה לי שלא היה מופתעת ממנה שהמנהל זרק באילוץ אז אין דברים כאלה יותר נכון ? לא יקרה ? סיימנו , משחורתת!

    מאת: תהילה |‏ 3 בספטמבר 2020 | 23:19

השאירו תגובה