מתנה בשישי: מארז רבלון X וונדרוומן בשווי 500 שקלים

ספרו לנו מה היה מקום המגורים הכי גרוע שלכן ואולי תזכו במארז רבלון X וונדרוומן בשווי 500 שקלים

מאת  | ‏ 27 אוגוסט 2020

מתנה בשישי (צילום: יח"צ חו"ל)

מתנה בשישי (צילום: יח"צ חו"ל)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:

קיט של רבלון X וונדרוומן 1984 

כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה:

מה היה מקום המגורים הכי גרוע שלכן?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 500 שקלים
ניתן להשיג בלעדית ברשת סופר פארם

**הזוכה תיבחר מבין המגיבות לפוסט עד יום א', 5/9/20 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר במארז מוצרים של אלונה שכטר בשווי 549 שקלים היא אפרת, שסיפרה לנו איך חברה הפתיעה אותה: "לפני כחודש החברה הכי טובה שלי התקשרה וביקשה שאתן לה את המפתח לבית שלי כדי שתוכל להתנתק וללמוד לבחינה שיש לה. כשהגעתי עם בני גם ה-3 אחרי העבודה נכנסתי לבית חשוך עם אווירה שיקית ומלא נרות, מעסה שמחכה לי עם מיטת טיפולים וחברה שלי עומדת עם שלט – 'נכון שאני החברה הכי טובה בעולם?'. נהניתי שעה מעיסוי כשהחברה הכי טובה בעולם העסיקה את בני בגינה. עשתה לי את היום!".

  • המקום הכי גרוע EVER שבו גרתי היה לפני 4 שנים כשעברתי לירושלים לעבוד במספרה במרכז העיר. שכרתי יחידת דיור בשכונת רמות שמבחינתי הדבר היחיד שהיה טוב בה היה המחיר, 1,900 ש"ח לחודש לא כולל חשבונות. ה"יחידת דיור" הייתה למעשה מחסן שבעל הדירה החליט להסב ליחידת דיור של 20 מ"ר, חלל אחד שבו היו המיטה, המקרר והמטבח, לא הייתה לי טלוויזיה או אינטרנט, אז בכלל זה היה סיוט. אבל הדובדן של הקצפה היה המקלחת, בעל הדירה התקין אטמור, שזה מחמם מים אוטומטי, בעיקר מתיקנים אותו במספרות לחפיפה קצרה ולא למקלחת של אישה, בטח לא בקור העז של ירושלים באמצע ינואר. בקיצור עד היום אני מחכה למדליה שהסכמתי לגור ועוד לשלם על ההרפתקה הזו.

    מאת: בתאל פוני |‏ 3 בספטמבר 2020 | 10:52
  • הייתי בטיול בכיתה ז,וואו זה היה לפני המון זמן.
    היינו באכסנייה באזור פקיעין והיה שם פשוט נורא!!!
    החדר היה מלא שיערות,אבק וזבל.
    בלילה היה לי ג'וק על המיטה וצרחתי מפחד,אז המורה המשגיחה באה לבדוק לשלומי,אמרתי לה מה קרה והיא פשוט צחקה.
    זאת הייתה חוויה נוראית ומאז לא הלכתי יותר לטיולים שנתיים באכסניות.
    האמת שאני מרגישה תחושת פספוס ענקית!!!
    :(

    מאת: נועם |‏ 30 באוגוסט 2020 | 16:00
  • המקום הכי גרוע ש"גרתי" בו היה מלון הקורונה,כמעט חודש ימים.
    הייתי מותשת,עייפה,כאב לי הראש והגרון,והיה ממש לא נוח.
    זה היה אומנם מלון אבל הרגיש כמו בית כלא.
    אני ממש לא מאחלת למישהו לחלות במחלה הנוראית הזו.
    אני מאחלת לכל עם ישראל:רק בריאות!!!

    מאת: עמית |‏ 30 באוגוסט 2020 | 15:56
  • טוףף, החמישי לספטמבר זה תאריך יום ההולדת שלי אז בכלל יהיה טירוף לזכות במוצרי איפור של רבלון!!!
    המקום הגרוע ביותר שגרתי בו הייתה דירה מחולקת קטנטנה במגורים הסמוכים לאוניברסיטה המרוחקת שהשכן בדלת ממול היה גם בעל הדירה וגם מנהל הקונסרבטוריון בפקולטה ככה שכל היום , כל צהריים וכל הלילה שמעתי אינסוף מנגינות בדציבלים מוכפלים בעשרות כלי נגינה שונים… הרגשתי שאני גרה בתוך הפילהרמונית ועוד הייתי עדינה… זה היה כל כך סיוטטטט ברגעים שלמדתי למבחנים או שרציתי לחטוף תנומה קלה… הכי חלום בלהות!!!!

    מאת: לימור |‏ 30 באוגוסט 2020 | 12:18
  • לעולם לא אשכח את הדירה הנוראית שגרתי בה ברחוב שנקין האגדי. אומנם פריים לוקיישין אבל הדירה- זוועות. רצפה שבורה, חלונות ישנים, קירות מתקלפים, דלתות ישנות וחורקות.. ושלא נדבר על האמבטיה. מרפסת שהייתה ממוקמת מעל מסעדה- כך שבנוסף לנוף האורבני של הבניין ממול אפשר היה להתענג על ריח עשן ממטבח עובד.
    לא אשכח בחיים את הפרצוף של ההורים שלי כשהם ראו לראשונה את הדירה..
    לא ברור לי מה הביא אותי לחתום על חוזה בדירה הזאת.. כנראה שיגעון של רגע מלווה בלחץ תל אביבי אופייני בחיפוש האינטנסיבי של הדירות בעיר.

    מאת: נועה |‏ 30 באוגוסט 2020 | 11:52
  • לא ממש מקום מגורים, אבל בתיכון לקחו אותנו ל"מחנה קיץ" שארך 3 לילות.הביאו אותנו לאכסניית נוער מזעזעת בכפר סבא. בכל הקומה היה חדר שירותים אחד עם דלת, ועל מקלחת פרטית בכלל לא היה על מה לדבר. אבל יותר מהכל, כמויות המקקים ששרצו שם היו בלתי נתפסות. אי אפשר היה לפספס את הצרחות שלי כשחזרתי מהמקלחת וגיליתי 2 מחושים מציצים מתחת לצווארון של החולצה שתליתי על הארון….

    מאת: נועה |‏ 30 באוגוסט 2020 | 11:06
  • בערד!! אחרי הצבא התחלתי עבודה מועדפת מאחד מבתי המלון בים המלח. שיכנו אותנו בדירה בערד. פעם ראשונה שגרתי עם שותפים, פעם ראשונה שגרתי לבד. הייתי בחרדות איומות, היה לי קשה להסתגל, להתמודד, להבין שאני בסוף העולם שמאלה.. לקח לי שבועיים לארגן את החדר שלי שירגיש שלי – שירגיש בית. שיגעתי את אבא שלי עם הובלות ושיפוצים… יום אחרי שברתי את היד במלון וחזרתי לבית ההורים :)

    מאת: הילה פרץ |‏ 30 באוגוסט 2020 | 10:22
  • לפני 33 שנים גרתי ביבנה עם שותף, כאשר שנינו ללא רכב ועובדים בתל אביב, לקחנו 3 אוטובוסים במשך שעתיים וחצי לכל כוון להגיע ליעד. לדירה עצמה היה עורף למן צמחייה, צמחייה שהיתה דואגת לנו בכל ערב שחזרנו הביתה, ליצור חדש שחיכה לנו בדירה, ממקקים מוזרים ועד לטאות ואפילו ציפורים. היה סיוט אבל היינו תפרנים מאוד.

    מאת: שרה |‏ 30 באוגוסט 2020 | 10:11
  • כשהייתי סטודנטית בבר אילן, בגלל כל מיני גורמים דאגו לי לדירת מעונות שלא במתחם האוניברסיטה. הדירה שקיבלתי היתה בעיר הצמודה לאוניברסיטה, בבני ברק, אבל לא סתם בבני ברק, אלא באזור הכי ליטאי שלה. כלומר, לב בני ברק, מרכז רחוב רבי עקיבא, כל שכניי היו חרדים לגמרי, כל החנויות אפילו של הבגדים היו עם השגחת כשרות, כן יש דבר כזה. בשבילי, קיבוצניקית שהיתה רחוקה פלוס פלוס מכל זה, זו היתה בהתחלה חוויה מוזרה ומטלטלת, אגלה כי נחשפתי למרות השוני העצום לאנשים מכילים מבינים ועוזרים, ולמדתי על בשרי שיש לנו כעם ישראל עוד סיכוי להסתדר יחד, עם כל השוני.

    מאת: יפית |‏ 30 באוגוסט 2020 | 10:05
  • ״זה או שאת בבית או שאת נשארת עם הכלב בחוץ״…זה היה בחופש הגדול של בית הספר… אמא שלי אמרה לי את המשפט הזה בגיל תשע אחרי שהבאתי גור כלבים נטוש וכחוש מרחבת הקייטנה… לא ויתרתי… העברתי איתו את הלילה הכל כך חםםם במרפסת-שלימים זכה בכבוד בתואר מקום המגורים הכי גרועעע לישון בו…אפילו מזרון ספייר לא היה לנו בבית-רק שמיכות… לא הסכמתי לוותר עליו … שם, באותו לילה הכרתי את כל חרקי הגינה ממש מקרוב וגיליתי את הפובייה שיצרתי ומלווה אותי לכל החיים מאז …
    לא מתחרטת לרגע… זכיתי לחבר אמיתי לחיים לעוד חמש עשרה שנים קדימה שלעולם לא איכזב ותמך בי פי מאתיים מהמגורים הגרועים שהצעתי לו אז באותו הערב…

    מאת: שושנה |‏ 30 באוגוסט 2020 | 09:51
  • להיות או לא להיות. זו באמת הייתה השאלה. החמה השבוזה בחדר ממול. הסבתא הביקורתית בחדר המקביל. שלושת האחיינים המזמרים בקומה מעל לא מפסיקים לבעוט ולכדרר לי על הראש. ואני בהריון תאומים מתקדם בשמירה צמודה בתוך הקרנבל הזה גרה אצל ההורים של בעלי כדי לחסוך קצת להמשך הלידה אבל את העצבים לא הצלחתי לחסוך יותר ובחודש תשיעי התפרצתי על כולם. מהר מאוד,למרות שאני בשמירה ובהריון בסיכון ברחתיייי משם, מהמשפחה , מהביקורת , מהרעש, מהג׳ונגל , נסנו בריצההההה…. לדירה הראשונה שהתפנתה!!!! המטרה לא תמיד מקדשת את האמצעים. ממש ממש לא!!!

    מאת: סיגל |‏ 30 באוגוסט 2020 | 09:50
  • התחלתי ללמוד בתא בידיעה ממש קצרה, ככה שהיה לי חודש למצוא דירה. מצאתי דירת שותפים שהייתה נראת הגיונית למחיר וגיליתי שהזול עולה ביוקר במקרה הזה. הרציפה הייתה מין מדבקה אחת גדולה על הרצפה המקורית , כל הזמן הייתי מחליקה והמדבקה הייתה קמה ויוצאת מהמקום שלה. המזגן לא עבד כמעט ועשה המון רעש ובתא בלי מזגן זה סיוט! לא לדבר שהיה ריח של טחב נורא מהרצפה והמזגן. השכנה למעלה הייתה הולכת כל היום על עקבים כאילו בכוונה .והשיא הוא השותפה שלי , בחורה פסיכית שהייתה צועקת סתם ככה באמצע היום על זה שלא הרמתי את הווילון בסלון או על זה שלא שטפתי את הסיר כי אני עדיין אוכלת . היא הייתה אובססיבית להמון דברים שוליים שהיו מוציאים אותה מדעתה עד שהתחלתי לפחד ממנה כבר. אחרי חודשיים ביטלתי את החוזה ועברתי לדירה חדשה.

    מאת: ירדן |‏ 30 באוגוסט 2020 | 09:32
  • השאלה שלכם פה היא כנראה סוג של סגירת מעגל כי הסמל של וונדר-וומן שמתנוסס פה בגאווה ובהדר על מוצרי רבלון התנוסס אצלי כפול עשר על פוסטרים בדירת השותפים המעופשת שלי בקבע – שלושה חדרים לעשר בנות שלכל אחת זרחה השמש מאלוהים יודע איפה ואם זה לא מספיק למגלומניה כל אחת תלתה מעל המיטה שלה את הסמל של וונדר וומן וחלקן אפילו התהלכו בחדר עם גלימה בשביל הצחוק רק שפחות צחקתי מזה… כל כך סבלתי מהמנהגים ההזויים הללו ועוד יותר סבלתי לגור עם בנות כאלה שהאדירו את עצמן לא רק בדרגות אלא גם מעל אנשים … האוויר בגלגלים ירד להן כשסיפרתי להם את האמת על וונדרוומן שהיא אמנם הייתה האישה הראשונה שהצטרפה לקבוצת גיבורי העל אך היא התחילה את המסע בכלל כמזכירה של הקבוצה על אף שהייתה אחת מחבריה החזקים ולכן אסור לשכוח מאיפה התחלנו…

    מאת: לירון |‏ 30 באוגוסט 2020 | 09:29
  • המקום הכי גרוע של המגורים, היה בית אבי ואמי, כיוון שאבי היה סכיזופרן, פרנואיד, חווינו נסיונות התאבדות, טלטלות של פחד מהלא ידוע. עד שהוא טופל אבל הוא הפך להיות צמח, לא מודע למה שנעשה סביבו. מה שקרה זה שהקופ"ח לא דאגו לדור הבא, ועכשיו אנחנו סובלים מהבת הבכורה שהיא בת 38, רווקה, מובטלת, אחרי לימודים לתואר קשה. אין לנו מוצא מהמצב שלה שהיא לא מודעת למציאות, עקשנית, מנתקת יחסים עם המון אנשים. גם עם אחיה. אנחנו בבעיה אתה.

    מאת: ב |‏ 30 באוגוסט 2020 | 08:21
  • כל מי שגדל או למד בבאר שבע מכיר את שכונה ד' ובוא נאמר… המוניטין שלה לא משהו. הדירה הראשונה שלי מחוץ לבית ההורים הייתה בשכונה והכל התחיל מעולה, החלטתי שזו שכונה נהדרת. רק שכעבור כמה חודשים עברה להתגורר מולנו משפחה – אמא והבן שלה, בן 40+. הם צעקו כל הזמן, לא שמרו על הגיינה בסיסית (אפשר היה להריח את זה מחוץ לדירה!) ומשום מה היו בטוחים שאני טכנאית. כל בעיה שהיא בשלטים, מזגנים, מכתבים.. עם הכל היו באים אליי! בסוף פינו אותם כי הם לא שילמו חשבונות..

    מאת: ג'ן |‏ 29 באוגוסט 2020 | 23:41
  • שירתתי ביחידה קרבית בצהל ובמסגרת הכשרתי כמפקדת בקורס שאורכו 7 חודשים ישנתי בשטח על חול בתוך אוהל סיירים זוגי שבקושי מספיק לאדם אחד. הטירונות בחורף אילצה אותי להתמודד עם שקי שינה רטובים ומסריחים, תן שגנב לי את התיק האישי שבתוכו הבגדים התחתונים למקלחת השבועית (!!), אוכל שהיה גיבוי ללוף במנת קרב שהחמיץ והתקלקל ואם כל זה לא מספיק אז גם עקיצת עקרב על האצבע והשפתיים שהתנפחו למימדי ענק. החובש הצבאי ירד לשטח לבדוק אותי רק שלושה ימים אחרי העקיצות ועד שחשבתי שלפחות ייצאו לי מזה כמה גימלים ואניח את פניי הנפוחים על המצעים הריחניים בבית, הרופא פסק ארבעה גימלים ביחידה ונאלצתי לבלות באוהל סיירים המצ'וקמק ולקוות שהעקרב לא יגיע שוב בחצות לנשק אותי על השפתיים. העקרב שראה את החיילת הקרבית רצה להפוך אותה לעקרבית, בנשיקה הוא אמנם לא הפך לנסיך, אך הפחד שהשאיר היה בלתי הפיך.

    מאת: אור ק |‏ 29 באוגוסט 2020 | 23:19
  • ללא ספק, בית הילדים בקיבוץ בשנות השבעים. 12 שנה של בית יתומים סטייל, בלי חופשות, בלי לישון עם ההורים אף פעם, בלי מישהו שיחבק מתי שמפחיד או כואב…

    מאת: שירי |‏ 29 באוגוסט 2020 | 21:51
  • עברתי לעבודה חדשה בעיר לוד. המליצו לי לעבור לשכונת הרכבת שזה מאוד קרוב לעבודה ומאוד נוח. אז כמובן שהקשבתי להמלצות עברתי דירה היה שבוע מאוד נחמד. לאחר שבוע חמישי בערב שאני לא אשכח, שמעתי צרור של יריות צמוד לדירה שלי. לאחר התייעצות עם העובדים החדשים הבנתי שאני גרה במקום בכלל לא מומלץ ושכנראה שיריות ימשיכו להיות לי כדבר שבשגרה. עבר עוד שבוע ועוד ערב עם פיצוצים קלים מחוץ לחלון. יום למחרת ארזתי את החפצים ועברתי לתל אביב, החלטתי שהנסיעה שווה את זה (;

    מאת: שחף |‏ 29 באוגוסט 2020 | 16:39
  • מקום המגורים הגרוע ביותר שלי היה ללא ספק בצבא! שנתיים וארבעה חודשים במהלכם ישנתי עם עוד שבע בנות בחדר קטנטן ועלוב. והמקלחת.. אם אפשר לקרוא לה בכלל מקלחת, שנאלצתי לחלוק עם יותר ממאה בנות! אבל, חייבת לציין שעל אף כל אלה השירות שלי היה משמעותי ומהנה, חוויה של פעם בחיים!

    מאת: ענבל |‏ 29 באוגוסט 2020 | 14:57
  • גיליתי שהאקס שלי בוגד בי, ונאלצתי להמשיך לגור איתו תקופה עד שאמצא דירה שתהיה מוכנה לקבל אותי ואת שני החתולים שלי. מצאתי דירה שהיתה מסריחה ומבאסת, זמנית ולא מותאמת לחתולים, אז הם נשארו אצל האקס, והייתי באה לבקר אותם כל יום כשהוא לא נמצא בבית. עד שהתפנתה הדירה שאני גרה בה היום כבר 12 שנה, עם שני ילדים ובנזוג, וכמובן שני החתולים.

    Reut.a@me.com

    מאת: רעות |‏ 29 באוגוסט 2020 | 14:34
  • גרנו אני ובעלי , לפני שהתחתנו שנה בשכירות במושב, כל הזמן היו חרקים בבית והשיא זה היה כאשר באתי למטבח וגיליתי על הריצפה עקרב שחור, נבהלתי נורא ובעלי מעך אותו עם הנעל. אחרי כמה ימים שדיברנו עם חברים, בשיחה הוא גילה שהיה עוד עקרב שחור בבית שהתקלחתי, הוא מעך אותו ולא רצה לספר לי שלא אבהל. כמובן שהתחתנו כבר עברנו לדירה משלנו בעיר. לא אגור במושב בחיים

    מאת: נטע לי הרשגל |‏ 29 באוגוסט 2020 | 11:41
  • כשהייתי סטודנטית גרתי בדירה שחולקה לשניים. בחצי השני גרו זוג סטודנטים שהתחילו כנאהבים צעירים, אבל עם השבועות הסתבר שהם ממש לא מסתדרים במגורים המשותפים. הקירות היו דקים והצינורות משותפים ולפעמים התחושה היתה שהם רבים אצלי בחדר. הבחורה היתה בוכה ואני הייתי מקשיבה בריכוז לוודא שאין שם אלימות… הפך להיות ממש מביך לפגוש אותם בחדר המדרגות… אחרי כמה חודשים הם נפרדו לטובת כולם, וזמן קצר אחר כך הגיעה בחורה חדשה, והקולות שבקעו מהדירה היו שונים לגמרי… בסוף שנת השכירות הודעתי שאני עוזבת

    מאת: עדי |‏ 29 באוגוסט 2020 | 10:30
  • לפני כמה שנים אני והבן זוג החלטנו שאנחנו עוברים לגור יחד. פעם ראשונה של שנינו שיצאנו מהבתים של ההורים. חיפשנו משהו קרוב שיהיה נוח ולא יקר כדי שנוכל להרשות לעצמו. עברנו ליחידת מרתף שהייתה גדולה אבל היה בה ריח נוראי שהיינו בטוחים שיעבור אחרי שנעשה ניקוי יסודי וקצת נאוורר אותה(שהיה משימה בלתי אפשרית בפני עצמה בדיעבד)
    הריח לא עבר כל כך מהר. יום אחד חזרתי הבייתה והיה שלולית די גדולה בבית שלנו. בסוף הסתבר שהיה חור בצינור מים ראשי שישב מתחת לריצוף שלנו שגרם למים לחלחל לכל החול שמתחת למרצפות עד שלא היה לו יותר איפה להיספג וזה התחיל לצאת החוצה.. באותו רגע עזבנו עם תיק לבית של ההורים שלי וכל הדברים שלנו נשארו שם לצערי חלקם נהרסו והריח אוייי איזה ריח היה שם והיינו כאלה אופטימיים שזה יעבור. בסוף מסתבר שכל המקום עבר שיפוץ מסיבי ופירקו את כל הריצוף כדי לייבש שם.. לא חוויה נעימה לבית ראשון

    מאת: דר מידן |‏ 29 באוגוסט 2020 | 08:41
  • האמת שהסיוט לא נגמר. נאצנו להשכיר דירה בעקבות מכירת הבית שלנו והמתנה לסיום בנייה של הבית החדש. הכל היה בסדר, אבל עם בו החורף סבלנו מרטיבות בקירות הבית ומנזילות של מים מהחלון, ריהוט שלנו וחפצים נהרסו, כמו גם הבריאות הנפשית. אחרי חצי שנה נאלצנו לעבור שוב דירה, עם כל מה שמשתמע מכך, תשלום למתווך, הובלה ונטל המעבר.
    הסיוט לא נגמר כי בעלי הדירה החליטו להאשים אותנו בהפרת החוזה ובנזקים

    מאת: סיגל צובירי |‏ 29 באוגוסט 2020 | 08:15
  • לאחר סיום בית הספר, החלטתי לעשות משהו משמעותי לפני הצבא וללכת למכינה קדם צבאית. ארזתי את עצמי מהבית ועברתי צפונה. לפני תחילת שנה היינו צריכים לעשות מסע כדי להרוויח את המכינה שלנו, ובכך מיטה חמה לישון בה לאחר 4 ימים עם כל הציוד על הגב, חום אוגוסט, ויבלות בכל רגל. לבסוף מגעילים ומסריחים הגענו. הרגע לו חיכיתי, הבית החדש שלי לשנה הקרובה. חלמתי לישון "בוילה" המגורים השווים של בנות המכינה אך כמובן, דקה לפני שמתחלקים לחדרים מנהל המכינה בכבודו ובעצמו מגיע אליי ואומר לי, תקשיבי, אל תכעסי אבל את והחברות שלך תשנו השנה במחסן המכינתי. כמובן שבאותו הרגע הלב הפסיק לעבוד, לא האמנתי, אבל אז זה קרה, זה לא רק מחסן זה מחסן מפוצץ עד פתח הדלת. לא ראיתי חדר ראיתי ארון ענק מולי. לישון כמו שצריך באותו הלילה וגם באלה שאחריו כמובן לא קרה. לאחר מספר שבועות של ניסיון להפוך את המחסן לחדר, כלום לא נתן לנו לשכוח, הריח שהיה שם היה איתנו לנצח, היינו ידועות כבנות החדר המסריח לאורך כל השנה, לא עזר כלום! לפחות הרווחתי חוויה של פעם בחיים

    מאת: הילי |‏ 29 באוגוסט 2020 | 02:20
  • מקום המגורים הכי גרוע שהיה לי היה בצבא, אך לבסוף הוא הפך לבית השני שלי.
    הייתי תומכת לחימה, המעבר מהבית החם לחדר קר היה עבורי קשה מאוד, אבל בזכות השירות המדהים שהיה לי גיליתי את הוונדרוומן שבי, כוחות פיזיים ונפשיים עצומים – וזה היה שווה הכל ❤️

    מאת: אנו פומרנץ |‏ 29 באוגוסט 2020 | 01:33
  • מקום המגורים הגרוע ביותר היה דירת הסטודנטים הראשונה שלי. מעין צריף על גג בית עם גג מפח. בחורף הגשם דפק על הגג ובקושי אפשר היה לדבר בטלפון. בקיץ היה חום שכמוהו אין אפילו בגיהינום… בעל הבית היה עולה על הגג בלי להודיע מראש ועושה על האש. הדירה היתה מסריחה אחר כך כמה ימים, שלא לדבר על הכביסה התלויה שנאלצתי לכבס שוב. צינור הניקוז של המזגן של בעל הבית היה יוצר שלוליות על הגג שהיו מביאות המוני יתושים. הייתי עקוצה בכל הגוף. הדירה השניה היתה קטנטנה ולא מלהיבה אבל אחרי הצריף, הרגשתי בה כמו בארמון

    מאת: אוסי בביצקי |‏ 29 באוגוסט 2020 | 00:41
  • המקום מגורים הכי גרוע שהיה לי..גרתי בדירה עם 3 שותפות בתל אביב ממש מול תחנה מרכזית..כמובן שזה היה סיוט מכמה בחינות: בלילה אם את יוצאת אז עדיף במונית כי בשעות האלו ביחוד בימי שישי זה סכנה, .הדירה הייתה במצב נוראי כל הזמן תקלות בזרם המים במקלחת , קירות מתקלפים, השותפות היו מכניסות גברים הביתה אפילו שסיכמתי איתם שבמידה וזה קןרה שיודיעו..לפעמים בבקרים של שבת הייתי מוצאת כל מיני אנשים מסוממים ישנים במסדרון.. בקיצור זה אזור שמלא בהפתעות.. כל פעם משהו חדש..אנשים הזוים לחלוטין ..אם זה הומלסים שדופקים לבקש סיגריות או הומלס שזורק בקבוקים על התחנה..כמובן שאחרי חודש ברחתי משם

    מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) |‏ 28 באוגוסט 2020 | 23:15
  • כשהיינו סטודנטים עניים עשינו טעות ממש ממש גדולה ועברנו לגור בדירה ברחוב המסגר בתל אביב. המחיר היה זול והדירה הייתה יחסית חדשה וברוב טיפשתנו לא בדקנו את הבניין בסוף השבוע. כבר בלילה הראשון שלנו שם התחרטנו מאוד. הדייר לידנו שעישן בלי סוף והאטימה שהם עשו כשחילקו את הדירה לא הייתה טובה וכל הריח של הסיגריות נכנס אלינו לחדר. אחריו עבר זוג שלא הפסיק לריב ולהתפייס בקולי קולות ימים כלילות. וכמובן הדובדבבן שבקצפת – מועדון לילה שהיה צמוד לבניין שלנו שהבליינים שלו הרעישו וצערו מתחת לחלון שלנו עד הבוקר. מיותר לציין את העכברושים שהגיעו מכל עבודות התשתית שעשו באזור. בקיצור – תענוג. ברגע שנגמר החוזה נמלטנו על נפשנו.

    מאת: אלה |‏ 28 באוגוסט 2020 | 20:50
  • חייתי חצי שנה בואן באוסטרליה

    מאת: טל |‏ 28 באוגוסט 2020 | 20:27
  • כשהייתי בצבא היתה תקופה שהמגורים היו בשיפוץ וגרנו במקום זמני. היה כל כך חם ששמנו את הצינור של המזגן נייד בתוך שמיכת פוך וככה ישנו

    מאת: רעות |‏ 28 באוגוסט 2020 | 18:42
  • גרתי בעין חמד במבשרת ציון. מקום מלא עליות וירידות. בלי רכב ובלי תחבורה ציבורית. ללכת ממקום למקום היה פשוט סיוט. במיוחד עם מדים.

    מאת: אינה |‏ 28 באוגוסט 2020 | 18:22
  • מקום המגורים הגרוע ביותר שלי היה בית ששכרנו באיטליה לפני כמה שנים. הזמנו דרך האינטרנט מקום בו התאהבנו על הנייר: דירה ענקית, בסלון חלונות זכוכית ענקיים המשקיפים לים, חדרי שינה יפים כמו במלון בוטיק משובח, מטבח משוכלל, חצר ירוקה עם בריכה ופינות רביצה… המחיר אמנם היה יקר, אבל החלטנו שחיים פעם אחת ובלה איטליה קוראת לנו.
    שבועות פינטזנו על החופשה המופלאה אותה נעביר בבית הזה, וכשהגיע היום ועלינו על המטוס בדרכנו אליה לא היו מאושרים מאתנו.
    לקצר את הסיפור – הגענו לחורבה ישנה. במקום בריכה קיבלנו ג׳קוזי קטנטן, המטבח ״המשוכלל״ כלל כמה סירים ישנים ופתיליה, חדרי השינה היו טחובים ואפילו השרותים היו בחוץ..
    וכדי להגדיש את הסאה בעל הבית לא ענה לטלפונים הנואשים שלנו.
    אבל אין מה לומר – למדנו את הלקח. אנחנו לא מתפתים מתמונות והבטחות לחופשות חלומיות ומסתמכים רק על המלצות של חברים אמינים!!

    מאת: אריאלה אזולאי |‏ 28 באוגוסט 2020 | 18:18
  • במהלך לימודי במכללת ספיר, גרתי בשדרות 3 שנים. אלו היו שלוש שנים נפלאות רק ש… גרתי בקומת גג , וזו בערך הכתובת הראשונה לפגיעה של טיל, וגם הסתבר שהדיירת שהראתה לי את הדירה עבדה עלי והסתירה ממני המון דברים: השכן מהקומה השנייה היה עבריין רציני (ברמה שמחוץ לדלת שלו היו סורגים כאקסטרה לפלדלת) ואשתו הייתה הצועקת הראשית של הרחוב. והייתה מכת ג'וקים לא נורמלית בכל הבניין וישנתי עם מגבת בין החריץ של הדלת לרצפה כדי שהם לא ייכנסו. שדרות זה לא כמו תל אביב. נאלצתי לחכות שנה שלמה כדי לעוף מהדירה הזו. בהחלט הייתה לה תחרות צמודה עם חמאס מבחינתי בכל הנוגע לשאלה – מה עדיף לסבול…

    מאת: ליאור |‏ 28 באוגוסט 2020 | 17:39
  • לא היה מקום מגורים הכי גרוע, אומרת תודה על כל קורת גג שיש לי מעל הראש.
    אשמח להשתתף בהגרלה בכל זאת. שבת שלום ❤

    מאת: נועם ליאון |‏ 28 באוגוסט 2020 | 17:33
  • המקום הכי גרוע שגרתי בו היה למשך חודש עם מישהי שהכרתי חודש לפני… חשבתי שהיא ואני חברות טובות בסוף היא שכבה עם החבר שהיה לי… בדיוק היום לפני עשר שנים עזבתי את הדירה וחזרתי לאימוש ״מזל״ שיש פייסבוק להזכיר

    מאת: Tury Yaakobov |‏ 28 באוגוסט 2020 | 17:18
  • גרתי למשך חודש לפני עשר שנים עם מישהי שהכרתי רק חודש לפני שעברנו לגור יחד. היא הייתה נוראית מבחינת הגיינה והייתה משתמשת לי בבגדים כל הזמן אבל הגרוע מכל היא שכבה עם החבר שלי… ובדיוק היום לפני עשר שנים עזבתי את הבית איתה חזרה לאימא (ויש אפילו סטטוס בפייסבוק)

    מאת: Tury yaakobov |‏ 28 באוגוסט 2020 | 17:11
  • מקום המגורים הכי גרוע שהיה לי, הייתה לפני שנתיים שגרתי בדירת שותפים בדרום תל אביב, היה ככ קטן וצפוף וכל שותף היה יותר מוזר מהשני, קיצר סיוט ממש, רציתי לעבור כלכך הרבה פעמים, אבל לא היה לי ככ כסף או אומץ לעבור למקום אחר… עד שהכרתי את חבר שלי ועברנו לגור בייחד:)

    מאת: מיכל |‏ 28 באוגוסט 2020 | 16:50
  • במשך תקופה עבדתי במחנות קיץ בארהב ובסופי שבוע התגוררתי אצל משפחה אמריקאית שאירחה אותי למשך כל אותב התקופה.
    הם נתנו לי להיות בחדר משותף עם הבת שלהם, שרגילה לישון לבד ובאלכסון.. במשך כמעט חודש כל לילה מחדש נבעטתי החוצה מהמיטה בטענה שהיא לא שמה לב וישנה נורא חזק, עד שלא הייתה לי ברירה אלא לעבור לישון בסלון, שם חלקתי את הספה עם 3 כלבי בולדוג גדולים שטיפסו עלי והתיישבו לי על הפרצוף. המשפחה כל כך שמחה שהם מארחים מישהי מישראל שלא היה לי נעים לעזוב למשפחה אחרת עד שאחרי כמעט חודשיים ללא שינה – שיקרתי להם שיש לי חברים שמחכים לי שאתארח גם אצלם והייתי נוסעת למוטל זול בכל סוף שבוע.

    מאת: שיר |‏ 28 באוגוסט 2020 | 16:29
  • המקום הכי גרוע שגרתי בו האמת שהוא די סיפור מצחיק (בדיעבד אחרי שעבר הסיוט) גרתי בסוף 2018 כחודשיים וחצי בת״א בדירה עם2 שותפים באזור , ת״א זה החלום של כל אחד הייתי חייבת לנסות כדי לסמן וי נקרא לזה?
    נגיד שלשותפים קראו בן ונתי ושניהם היו אז בצבא בטירונות אז הם לא הרבו להיות בדירה
    כמובן שלכל אחד היה חדר נפרד.
    החדר של בן היה בקצה המסדרון ולא הייתי מתקרבת לשם יותר מדי, אבל היו ימים שהיה שם רעש של נקישה על החלון וכשהייתי פותחת הייתי רואה ציפור פשוט נוקשת על החלון עם המקור, אחרי כמה פעמים שיערתי לעצמי שאולי היא רעבה והייתי משאירה לה חתיכות לחם קטנות
    אבל זה לא עזר והציפור כל כמה ימים הגיעה ונקשה על החלון
    כשספרתי לבן על זה הוא צחק ואמר שזה סיפור יפה אבל אני לא עובדת עליו- בסופשים שהיה חוזר הציפור לא הייתה מגיעה משום מה
    כבר התחלתי לחשוב שאני מדמיינת ובהמשך התעלמתי מהנקישות וסגרתי את הדלת של בן כל פעם כשהיה הולך
    סופש אחד נסעתי להורים, נתי היה בדירה ובן סגר שבת
    כשחזרתי לדירה במוצש נתי היה שם כולו בהלם ואמר שצדקתי בקשר לציפור וכשהוא פתח את הדלת יום שישי היא התפרצה לבית
    אקצר מסתבר שהשותף בן היה שומר ביצי ציפורים שהיה מוצא ואחת מהן של הציפור המטרידה
    מיותר לציין שיצאתי משם וברחתי על נפשי

    מאת: תהל אסרף |‏ 28 באוגוסט 2020 | 15:55
  • לאחר סיום השירות שלי עבדתי עם נוער שוליים במרכז הארץ העבודה כללה לאתר נערים ונערות שנפתו מהמסגרות על מנת להיות הכי קרובה אליהם ולהגיע בכל שעה גם בלילות שכרתי חדר / מחסן פחון שהיה בחצר של משפחה עם מיטה בלבד ושרותי חצר בחורף היה קר גשם ברד היכה על הפחון ובקיץ הפחון היה רותח בחוץ הסתובבו להם עכברים שראיתי מהחלון הצר אבל זה לא שינה לי כלום כך שנתיים עבדתי עם הנוער המקסים להציל אותם הייתי יוצאת בבקר מוקדם וחוזרת בלילה וגם באמצע הלילה לא היה מטבח אז בישלתי בכף חשמלית באותן שנים חשבתי רק על הנערים והנערות כיצד להציל אותם . הרגשתי שליחות אמיתית השכר שקיבלתי היה הוצאות אש"ל בלבד שזה הספיק לי אולם הסיפוק הגדול היה עם הנערים והנערות להגיע לבתים ולבנות להם מסגרות

    מאת: לאה הרש |‏ 28 באוגוסט 2020 | 14:56
  • ללא ספק אחד המקומות היותר גרועים שגרתי בהם זה הדירה שגרתי בה בדרום תל אביב, דירה 18 18 מטר מרובע, שנמצאת במיקום זוועה, פשוט היה לי מפחיד לצאת מהדירה הזאת גם בשעות היום ובמיוחד בשעות הערב , כשכל האנשים המוזרים והמפחידים גרים באזור. הדירה היתה כל כך קטנה שהייתי שוטפת את הכלים בדוש, אוכלת על המיטה , ופשוט חיה במקום שלא היה בו מקום לזוז. עברתי לשם כי במקור אני מהעיר חדרה , שזאת העיר הכי משעממת בעולם, וכל כך רציתי לגור בתל אביב שלא היה אכפת לי באיזה דירה או אזור העיקר שיהיה במרכז. הדבר שדבר אותי היו העכברים והגוקים שהופיעו לי מדי פעם . פשוט זוועה שאין לתאר

    מאת: רינת |‏ 28 באוגוסט 2020 | 14:12
  • אני סטודנטית וגרתי בדירה עם עוד כמה סטודנטיות בדירה ליד המכללה- זה היה הדבר הכי נורא שעשיתי בחיים שלי, הגעתי למסקנה שאין כמו הבית!!!
    hgkakd156@gmail.com
    אני מאשרת שקראתי את התקנון.

    מאת: יעל שלג |‏ 28 באוגוסט 2020 | 14:06
  • כשהייתי סטודנטית גרתי בדירה בחיפה בשכונה שנמצאת בתוך יער. הכניסה לבניין היתה מנוהלת על ידי משפחת חזירי בר שהסתובבו שם ללא הפסקה. דמיינו חזרה באמצע הלילה מבילוי והרגשה שמישהו מסתכל עליכם ונוהם. יאבלה. אני גם לא שוכחת את הקירות הדקים שנראה שהיו עשויים מנייר אורז. כך שיעול או כחכוח של השכנים היו נשמעים כאילו הם איתי באותו החדר.

    מאת: דנה |‏ 28 באוגוסט 2020 | 13:37
  • מקום המגורים הכי גרוע שהיה לי שהיה בטבריה (מגדלי המלכים), הזמנו חופשה משפחתית לכל המשפחה וחברים, הדירות במתחם נראו ״2012״ ומה שקיבלנו היה ״2020״.
    בתמונות הכל נראה חדש מסודר ויפה ומאובזר, במציאות קיבלנו חדר מולכלך עם ארונות שבורים, רצפה מלוכלת, ספה קרועה, ווילונות מלוכלכים, השולחן והכסאות המפרסמת מתקלפים פשוט זוועה האכסניות בטיולים השנתיים היו יותר טובות מזה.

    מאת: דריה |‏ 28 באוגוסט 2020 | 13:26
  • מקום המגורים הכי גרוע שלי היה מושפע מהספר או קלטת הוידאו "הבית של יעל". נולדתי בשנות ה90 והייתה לי קלטת וידאו של ירון לונדון שהקריא את הספר הבית של יעל ובנוסף גם את הספר. הייתי כל כך מושפעת ממנו ששכנעתי את אבא שלי (מנהל החקלאות הקיבוץ) להביא לי ארגז הובלת פירות כמו בספר שיהיה לי לבית. אחרי בקשות בלתי פוסקות מצידי, אבא הביא ארגז לחצר. קישטתי אותו וצבעתי והפכתי אותו לבית. רק אציין שכל הסיפור הזה קרה בשיא החום של אוגוסט, בלי מזגן ובתוך ארגז מלא חלודה. לא הסכמתי לצאת משם למרות שכבר הבנתי שזה בית גרוע. רק שלא אחד ההורים יגיד "אמרתי לך". את הערב סיימתי במרפאה עם מכת חום ונוזלים לוריד

    מאת: שי |‏ 28 באוגוסט 2020 | 12:57
  • לאחר הצבא עבדתי בהדרכת נוער שוליים באזור המרכז רציתי כמה שיותר להיות קרוב לנערים כי העבודה שלי כללה גם לילות לאתר נערים ולעזור להם להשתקם אז מצאתי לי בתשלום חדר / מחסן בגינה אצל משפחה מקסימה היה שם מיטה וזה הספיק לי בחוץ היה ברז שאיתו השקו את הגינה וכך גם ניצלתי להתרחץ מאחר ולא היה מטבח אז הייתה לי כף חשמלית שאיתה הכנתי ארוחה פשוטה שהספיקה לי כשחזרתי בלילה לאחר סיבוב עבודה עם הנערים הסיפוק שלי היה הטיפול בנערים שהצלחתי לאתר ולסדר להם עבודה ולימודים

    מאת: לאה הרש |‏ 28 באוגוסט 2020 | 12:42
  • אחרי שהשתחררתי מהצבא רציתי לעזוב את הבית של ההורים, וחלמתי לגור בתל אביב, העיר הגדולה. כמובן שלא יכולתי להרשות לעצמי לשכור דירה סטנדרטית, אז חיפשתי איזושהי קומבינה. יום אחד אחותי הגדולה הציעה לי הצעה מאוד אטרקטיבית, חדר בתל אביב במחיר ממש מצחיק והלכתי על זה. הקאץ' היה שהחדר הזה הוא חצי מדירה שבמשך היום משמשת כמשרד. מאוחר יותר גיליתי שמותר לי להיות בדירה רק בשעות בהן המשרד סגור- משעה 17:00 והילך,ושעליי לעזוב מוקדם בבוקר לפני שהוא נפתח. לא נורא, חשבתי לעצמי אז, מכיוון שכל חלומי היה לגור במרחק הליכה מכל מקומות הבילוי שכל כך אהבתי. מה ששבר אותי היה שהמטבח היה ממוקם בחצי המשרדי, חלק שאליו אסרו עליי להיכנס, ומאסתי בשטיפת הכלים בכיור של חדר האמבטיה ולגלות את הלכלוך שנשאר כל יום במשרד ולמרות שניקיון לא ממש עניין אותי אז, הפריע לי שבנוסף לכך שעליי לחלוק את הדירה עם אחותי אני צריכה לחלוק גם עם משרד מלוכלך ומסריח שהיה יותר מדי אפילו בשבילי. בסוף ברחתי משם כל עוד נפשי בי, ויכול שהחוויה הזאת השפיעה עליי עד היום והפכה את הניקיון למאוד חשוב בשבילי :)

    מאת: רוית |‏ 28 באוגוסט 2020 | 12:34
  • סיוט בלתי נשכח:
    אני גרה באילת. בחודש אוגוסט 2016 מכרתי את הבית שלי, מבלי שידעתי איפה נגור.
    הדייר שרכש את הבית ביקש שאצא מוקדם יותר, בתחילת אוגוסט ואני בטוב ליבי הסכמתי, כי הייתי בטוחה שאמצא בית מיד.
    יומיים לפני היציאה מביתי, מצאתי בית לקניה, רק שהכניסה אליו בסוף חודש אוגוסט. כל החיפושים אחר יחידת דיור לי, לבעלי ולביתי בת ה -21 שאז עוד גרה איתנו הניבו אפס תוצאות.
    ביאושי, פניתי למחלקת כח אדם, לבדוק אפשרות לחודש מגורים בקומפלקס המגורים של המלון ונעיתי בחיוב.
    כל תכולת הבית ברובה, שוכנה בחצר הבית שרכשנו והשאר, מקרר, מכונת כביסה, מזוודת ואלוהיםם יודע מה עוד היה שם, נשאר איתנו ביחידת הדיור.
    במיטה אחת, ישנו אנ בעל וביתי (מנשואים קודמים)
    חייבת לציין, את ריח הביוב שליווה אותנו יום וליל, מלחמות על מים חמים, צעקות מהדייר השכן על השימוש בבויילר (חיוב עודף) רעש הצעירים, הצפיפות הנוראית בחדר,בשל כל הדברים שהבאנו איתנו ובעיקר לא שוכחת את ההסכם השקט עם ביתי בנוגע לאינטימיות שלי ושל בעלי, מה שגרם לה, להיות מחוץ ליחידה עד 01:00/02:00 בלילה, רק כדי לאפשר לי ולבעלי יחסים אינטימיים.
    לא חוזרת לשם בעד שום הון שבעולם.
    סיוט שלא נגמר ומלווה אותי בזמנים שונים עד היום

    מאת: גאולה צבטאני |‏ 28 באוגוסט 2020 | 12:14
  • גרתי ביחידת דיור באזור השרון, לבעלים היו 4 ילדים והיה רעש תמידי. הדירה הייתה כל כך מפדחת שלא העזתי להזמין חברים אליי. כל הזמן היו צעקות והרגשתי כאילו פלשתי אליהם לדירה. שמעו כל רעש קטן ואפילו למקלחת התביישתי ללכת. בסופו של דבר עזבתי משם אחרי חודשיים ולא הבטתי לאחור

    מאת: שרית |‏ 28 באוגוסט 2020 | 12:00
  • המקום הכי גרוע שגרתי בו היה דירת חדר עם 4 נפשות!!! באותה תקופה שיפצנו את הבית והיינו צריכים לעבור למקום זמני. חשבנו שהשיפוץ יקח שבועות בודדים אבל בסוף זה נגרר לכמה חודשים וזה היה סיוט! מה שכן, לפחות זה קירב קצת את המשפחה שזה מה שהכי חשוב :)

    מאת: שירן |‏ 28 באוגוסט 2020 | 11:53
  • המקום מגורים הכי נורא שלי היה בתקופת הצבא. שנתיים ברמאללה, הפצצות ברקע, בקבוקי תבערה וחדירת מחבל לבסיס. קשה להתחרות בזה.

    מאת: נטלי אטיאס |‏ 28 באוגוסט 2020 | 10:18
  • המקום מגורים שאני עדיין מתגוררת בו הוא בכרמיאל!!!

    מאת: אורלי שני |‏ 28 באוגוסט 2020 | 10:11
  • שעליתי לארץ הגעתי לביקור לפתח תקוה.רצה אלוהים ומצאתי דירה קטנה ליד חנות של חדר ממש עם חדר שינה. איאפשר היה לקרוא לזה דירה. לא היה חלון אפילו נורמלי אבל אני הייתי מרוצה בתור אישה צעירה שעלתה ארצה ללמוד באונברסיטה. לאט לאט מצאתי שהחדר היה רחוק מארמון. התחיל בנזילת מים.כל שבוע תקלה אחרת. בעל הבית התעלם ממני אבל השיא היה שהגיעו מספר חרקים לדירה. הבנתי שהם באו לבקר מהביוב. מקום נורא אמרתי. ממש. בעלי של היום שהיה חבר שלי עמד על כך שאצא משמה. מאמינ שאחד הסיבות שהתחתתנו כל כך מהר היתה בגלל האהבה כמובן אבל גם בגלל התנאים הלא נעימים שעברתי. תמיד המשכתי לחייך. היום אני סופר סבתא לחמישה. גידלתי משפחה לתפארת המדינה. צוחקת ומחייכת ונחמד להזכר בתקופה גם אם חייתי במקום לא טוב הכרתי את אהבת חיי. זה עולם שלם.

    מאת: מרשה גורן |‏ 28 באוגוסט 2020 | 09:43
  • המקום מגורים הכי גרוע שלי היה זמני, אך שירת כבית עבורי במשך חודשיים. את הטירונות, לפני כעשור, העברתי בניצנים. היינו שמונה בנות תחת אוהל לא גדול, באוגוסט, מצד אחד חם מאוד ומצד שני פתאום גשם זלעפות. יום אחד באמצע הלילה, כשגם ככה קשה לישון בתנאים לא תנאים- האוהל התרסק ונחת על ראשנו, זה היה לילה שלא ישכח, כמה צחקנו וכמה סבלנו מאותו הרגע!!! אבל זה עדיין בית וחוויה שיזכרו לעוד הרבה שנים

    מאת: מיה פלג |‏ 28 באוגוסט 2020 | 09:38
  • המקום הגרוע ביותר שגרתי בו , והשאיר חותם קשה , הוא ללא ספק דירתי הראשונה ששכרנו לאחר נישואי , אמנם דירה גדולה , אבל ישנה מאוד , ולכן היא היתה מלאה בג'וקים, אני לא אשכח כשפתחתי את הדלתות שמתחת לכיור היה שם עולם שלם של ג'וקים, כמובן שלא אכלנו בבית , אפילו נס קפה ☕ הייתי שותה בקפה ליד הבית , היה ממד סיוט , אחרי שנה עברנו.

    מאת: מירה |‏ 28 באוגוסט 2020 | 08:30
  • זאת היתה דירת החלומות אחרי חיפוש מסיבי של חצי שנה בתל אביב או לפחות כך חשבנו… בפועל גילינו שיש לנו כלבים חמודים בקומה שלנו ובדירה מעל שנשארים לבד יום שלם בבית וכך מצאתי את עצמי מבלה חופשת לידה רועשת וגועשת ומלאת נביחות מבוקר עד ערב. שלא לדבר על זה שהחדרים היו מקבילים ב2 קצוות הדירה וכאם טרייה פחדתי לא לשמוע את הבכי, אז כשגדל קצת ועבר לחדר משלו, נו שויין עברתי לישון קבוע בסלון על הספה שמול החדר של הבן שלי ;)
    אז זה לא סיפור על דירת פרטר שהוסבה מפיצוציה לדירת חדר או משהו בסגנון אבל זה הסיפור שלי.

    מאת: נוקה |‏ 28 באוגוסט 2020 | 07:15
  • המקום מגורים הכי גרוע שהיה לי היה למשך שבועיים, כשגרתי אצל משפחה מארחת מארצות הברית, במסגרת השליחות שעשיתי שם. המשפחה הייתה משפחה מקסימה, אבל אני קיבלתי חדר פיצפון, שהדלת בו לא נסגרה. לא היה מזגן. היה שם חלון יחסית גדול בלי וילון שבדיוק פונה לשכנים. למשפחה היו 3 כלבים שדאגו לנבוח בחוזקה כל יום בשעות הבוקר המוקדמות. בלילות הייתה אזעקה שצפצפה במשך כל הלילה. בקיצור, כל הטוב הזה קרה, אבל חוץ ממני כולם הצליחו לישון כאילו כלום

    מאת: יעל |‏ 27 באוגוסט 2020 | 22:30

השאירו תגובה