מתנה בשישי: מארז מוצרי סבוקלם בשווי 700 שקלים

ספרו לנו ממה התרגשתן לאחרונה ואולי תזכו במארז מוצרי סבוקלם בשווי 700 שקלים

מאת  | ‏ 4 יוני 2020

מתנה בשישי (צילום: אלון שפרנסקי)

מתנה בשישי (צילום: אלון שפרנסקי)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:

מארז נבחרת מוצרי סבוקלם של שירי מימון:
סרום טיפוח, קרם לחות עם מקדם הגנה SPF30, מים מיסלריים ללא שטיפה, סבון פנים לעור רגיש, אינוביישן קרם BB, ובנוסף תוסף מרוכז של חומצה היאלרונית

כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה:

ממה התרגשתן לאחרונה?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 700 שקלים
ניתן להשיג באתר

**הזוכה תיבחר מבין המגיבות לפוסט עד יום א', 7/6/20 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר במוצרי שוורצקופף פרופשיונל בשווי 900 שקלים היא הגר, שסיפרה לנו על צירוף מקרים מטורף שקרה לה: "צירוף המקרים המטורף שלי קרה לפני כ-5 שנים כשהייתי בהודו. לפני שטסתי יצאתי עם בחור נחמד שבאמת הרגשתי שיש שם פוטנציאל, אבל בגלל שהטיסה שלי הייתה באופק וגם לו הייתה טיסה קרובה העדפנו לא להיכנס לקשר רציני. במהלך הטיול בהודו, בעודי מתהלכת באחד השווקים אני פוגשת באופן מפתיע פנים מוכרות – אותו בחור שפגשתי בדיוק לפני שטסתי…אבל הדבר היותר מטורף היה שממש היינו באותו מלון, באותה עיר, באותם זמנים!!! כמובן שבילינו כמה ימים יחד, היה לנו מדהים.. כשחזרנו הפכנו לזוג ולימים התחתנו".

  • ***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.
    אני בת 22 והתחתני לפני 7 חודשים. בעקבות המצב הביטחוני בעולם – הקורונה. אני ובעלי נאלצנו להשאר בבית למשך 3 חודשים ברציפות. כולל שבתות, חגים, פסח וכל מה שיש ביניהם. בתחילה זה היה לי ממש קשה לעכל את המצב, ולדמיין אותנו חוגגים את החג אני ובעלי לבד לבד…
    את האמת – זה היה מרגש! הקים לי זוגיות אחרת, חדשה! כ"כ נהנו ביחד, להיות לבד רק אני והוא. אני שרה את ה"מה נשתנה" והוא מחביא לי את האפיקומן… מיותר לציין שהמתנה לאפיקומן, היתה חוויה של ליל הסדר ביחד.
    אוהבת את כולכם, רחל.

    מאת: רחל |‏ 10 ביוני 2020 | 13:01
  • לבתי ולי היה ביום חמישי האחרון נולדנו באותו תאריך… בתי רצתה לחגוג בחצר הבית עם כל הכיתה ואכן כך היה (לאחר שוידאתי עם ההורים שאכן ישלחו את הילדים להשתתף בחגיגה שחלילה לא יקרה מצב שלא יגיעו מספיק ילדים לחגוג עם בתי … בין חברי הכיתה ישנם תאומים מקסימים שאלרגים לגלוטן ובתי בת ה7 התעקשה שכל יום ההולדת יהיה ללא גלוטן ולא רק נקצה להם מספר מסוים של דברין ואכן כך היה העוגה , החטיפים ואפילו הפיצה שהוזמנה היתה ללא גלוטן והתאומים שמחו מאוד להיות ולהשתתף בלי לחשוש והכי מרגש היה ההכרת הטוב של אם התאומים שכתבה לי הודעה שלא אשכח אף פעם על היופי בגידול בתי היקרה שהיא מכילה ומכבדת את האחר והשונה כבר בגיל כזה ולא נותנת להם להרגיש שונים
    שקראתי את ההודעה התרגשתי מאוד ושיתפתי את בנותיי וחברות כדי להעביר את הטוב הלאה

    מאת: מלי |‏ 7 ביוני 2020 | 19:49
  • הדבר שהכי מרגש אותי וירגש אותי תמיד שאני מסתכלת על הילדים שלי ..

    ילדתי תאומים שבוע 24 פגות קיצונית!! הם היו בין חיים למוות

    היו לי ולבעלי 3 וחצי חודשים קשים הם היו מחוברים להנשמות טובוסים סיטורציות זיהומים כבר לא זוכרת מה מרוב שהיה הרבה … היו עליות וירידות , בכי / שמחה / אושר / פחד הכל..
    כל הזמן שיחות עם הרופאים כי הכל יכול כל הזמן להתהפך שם מרגע לרגע !!
    אבלללל בסופו של דבררר עברנו את התקופה הלא פשוטה הזאת !! ומודים להשם יתברך על הכל ..

    מאת: ב.צ |‏ 7 ביוני 2020 | 19:39
  • יש המון דברים שאני מתרגשת . אך הכ הכי אני מתרגשת כשאני רואה את אמא שלי . ניצולת שואה.אמא שלי בת 83. . במשך 37 שנות נישואי כל בוקר היא מתקשרת אלי לשמוע לשלומי ולשלום בנותי ומשפחות שלהן. וכמובן ניניה כן ירבו אמן.. וזה פשוט לכ מובן מאליו. לכן כל פעם שאני רואה אותה אני מתרגשת ומאחלת לה אריכות ימים. ולעצמי הלוואי ואהיה כמוה

    מאת: מאיה ג'ורנו |‏ 7 ביוני 2020 | 19:24
  • התרגשתי לראות איך הצלחתי להוביל פרוייקט של קבוצת ילדים בביה"ס מהתכנון ועד להוצאה לפועל, הקמנו פינה מוזיקלית למען תלמידי ביה"ס, כשהגיע הרגע הרגשתי כמו תינוק שנולד. הילדים התרגשו מהעשייה וזה היה להם לחוויה מעצימה.
    קראתי את התקנון⁦❤️⁩

    מאת: אלינור סנדרוסי |‏ 7 ביוני 2020 | 17:38
  • התרגשתי מאוד לפגוש את סבא וסבתא שלי אחרי הרבה זמן שלא נפגשתי איתם ,ועזרתי להם עם הקניות והכנתי להם אוכל .

    מאת: מזל שמעונוביץ |‏ 7 ביוני 2020 | 17:27
  • התרגשתי מאוד לפגוש את סבתא וסבא שלי אחרי הרבה זמן שלא נפגשנו

    מאת: נתנאלה שמעונוביץ |‏ 7 ביוני 2020 | 17:23
  • אחרי 7שנים ילדתי תאומים הי רגשות בטירוף וקושי רב

    מאת: סימונה |‏ 7 ביוני 2020 | 16:16
  • אני התרגשתי מההערות שחבריי לעבודה אמרו לי שרואים שירדתי במשקל.. כי אני במשטר של דיאטה 8 16….וזה ממש כייף.

    מאת: אתי שמואלי |‏ 7 ביוני 2020 | 13:44
  • כשהגיעו התוצאות של בדיקה אחריי טיפולים לסרטן והן נקיות
    ככה אושר נראה.

    מאת: קרן |‏ 7 ביוני 2020 | 13:13
  • התרגשתי לאחרונה מלפגוש את אבי היקר בן ה87 לאחר חודשיים וחצי מחוץ לבית האבות שם הוא מתגורר ולפנק אותו במאכלים שלי
    גם הוא התרגש ושמח מאוד
    אין כמו כיבוד הורים שיהיה בריא אמן!

    מאת: אתי |‏ 7 ביוני 2020 | 11:59
  • התרגשתי לאחרונה מכך, שאחרי שלא יכולנו להיפגש בשל הקורונה, לציין את שנתיים למותו בטרם עת של בעלי, והנה הגיע כבר יום הולדתי, וכל המשפחה באה בהפתעה לבקר אותי ולחגוג לי בהפתעה, כולל הנכדה שרק התחילה ללכת, וששברה לי את הלב בשיחות הזום – כל פעם שניסתה לתפוס אותי דרך המסך…. בהחלט התרגשתי והרגשתי נהדר עם עצמי, מזה זמן רב

    מאת: miriam |‏ 7 ביוני 2020 | 11:48
  • שבוע שעבר הורדתי וקיפלתי כביסה…ואז כשעליתי לבית (קיפלתי בגינה) אח שלי ראה אותי ואמר לי " וואו יעלי כל הכבוד" חייבת להגיד שהאמירה הזאת ממש ריגשה אותי, כי זה משהו שאני עושה אותו ברגיל ואחים שלי תמיד רואים אותי עושה את זה ולא מתייחסים ןאז כשאחד מהאחים שלי החמיא לי זה ממש ריגש אותי.
    אני מאשרת שקראתי את התקנון ואני מסכימה לדבריו.
    hgkakd156@gmail.com

    מאת: יעל שלג |‏ 7 ביוני 2020 | 11:04
  • לא חשבתי שאתרגש ממפגש עם חברים כמו שהתרגשתי בעצמאות האחרון.
    אנחנו גרים במושב פסטורלי. תקופת הקורונה, כמו לכולם, היתה בודדת ומסוגרת. כל מפגש אקראי עם חברים היה מרוחק וזריז ובחזרה לתוך הבית.
    בערב יום העצמאות חגגנו ברחובות. כל משפחה יצאה לחצר שלה, רמקולים, שירים ושמחה גדולה.
    לפתע. השכנים שלי פונים אלי בהחלטיות 'הולכים לגילי. את באה?! ' תוך חצי דקה השכן יוצא מהבית עם בקבוק יין משובח. אני עוד בשוק מהאפשרות של ללכת יחד, לבית של חברה. לא יודעת מה לעשות עם המידע החדש הזה. מצאתי את עצמי הולכת איתם. הם פתחו את הדלת והיו בשוק! פשוט נכנסנו. 'תוציאו כוסיות', תפעלנו אותם, מנסים להזכיר להם מה הם אמורים לעשות עכשיו. הרמנו כוסית של יין טוב וברגע אחד נזכרתי שככה זה עם חברים, נפגשים, נכנסים הביתה, עושים דברים ביחד.
    זה היה ערב יום העצמאות כאמור, וההתרגשות הציפה אותנו. הרגשנו את החגיגה של יום העצמאות שלנו. לחזור למיומנויות החברתיות הפשוטות של להיות ביחד.
    בסהכ חודשיים היינו ספונים איש בביתו אבל התרגשנו כאילו שהגענו מכוכבי לכת אחרים וגילינו את השמחה של הביחד.

    מאת: סיון |‏ 7 ביוני 2020 | 10:32
  • הנני מאשרת את התקנון..

    לאחרונה חגגתי יומולדת במסעדת סלון יווני במלון טמרס של השף גיא פרץ ..
    בסוף הארוחה גיא פרץ ניגש לשולחן שלי ושאל לשמי והביא איתו ספר מתכונים ורשם בו הקדשה אישית ..
    זה היה נורא מרגש באותו הרגע

    מאת: עדן לוי שדה |‏ 7 ביוני 2020 | 10:29
  • הרגע הכי מרגש ומצמרר לפגוש את שבעת הנכדים שלי כשהקטנה בת שנתיים שהיו נצורים בבני ברק בלי אפשרות לצאת מפתח הדלת.ילדים קטנטנים שצופים בחלון ורואים רחובות מלאים חיילים.מראות קשים והלחץ היה בלתי ניסבל.

    מאת: רפאל סמדר |‏ 7 ביוני 2020 | 10:19
  • ***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
    הדבר שהכי התרגשתי ממנו לאחרונה.
    הבת שלי הולכת כבר מגיל 9 חודשים. (כמה אנחנו מחכות שכבר יתחילו ללכת)
    לפני כשבועיים כשהיא בת שנה וחצי היא שברה את הרגל בגן שעשועים (מה הסיכוי?!)
    כאשר התגלשה במגלשה עם סבתא.
    מאז עברתי תקופה קשה בה היא הייתה מתוסכלת, בוכייה, לילות קשים ללא שינה, רופאים ומוקד.
    בהתחלה היא כלל לא עמדה ובטח לא הלכה, לאחר מכן היה שלב ההחלמה וזחילה.
    כאשר לבסוף נעמדה, צלעה, הליכה עם עזרה ולבסוף הלכה.
    שבועיים קשים של צפייה, ושבירה נפשית שלה ושלי.
    לבסוף כאשר היא החלה ללכת בכיתי מרוב התרגשות, שהילדה הקטנה שלי חוזרת לשגרה ולשמחת החיים. אני כל כך התרגשתי יותר מהפעם הראשונה שהיא עשתה את הצעד הראשון שלה!
    הבנתי עד כמה החיים יכולים להשתנות בשנייה ומה שנראה כמובן מאליו כל כך לא (אפילו אצל ילדים).

    מאת: ספיר זקר |‏ 7 ביוני 2020 | 10:12
  • אני גרה עם אימי בת ה82. אימי הולכת למעון יום לקשישים ובכל מהלך הקורונה התרגשתי מאוד מהיחס והדאגה שלהם לשלומה. כל שבוע היא קיבלה אוכל, שיחות לוודא ששלומה בסדר, בחגים דאגו לה לעוגה ופרחים ובמהלך הסגר דאגו לה לתעסוקה, שלחו לה ספרים מהספריה העירונית, הביאו לה חוברות לצביעה ופשוט ראיתי איך זה עזר לה להתמודד עם המצב ולא להיכנס לדיכאון מזה שהיא לא יכולה לצאת כלל ולא לראות את הנכדים.

    מאת: אלה |‏ 7 ביוני 2020 | 10:09
  • אם עד עכשיו התרגלנו לחיים עם קורונה, בימים האחרונים מתרחשת מהפכה היסטורית ליברלית שקורית בארה"ב ובעולם, ורוחות השינוי באוויר מביאות להרבה מתח אבל גם מפיחות בי באופן אישי המון התרגשות ותקווה לעתיד טוב יותר, עם פחות גזענות ואלימות ויותר סובלנות ואהבת חינם. אמן!

    מאת: בר |‏ 7 ביוני 2020 | 10:02
  • לא חשבתי שאתרגש ממפגש עם חברים כמו שהתרגשתי בעצמאות האחרון.
    אנחנו גרים במושב פסטורלי. תקופת הקורונה, כמו לכולם, היתה בודדת ומסוגרת. כל מפגש אקראי עם חברים היה מרוחק וזריז ובחזרה לתוך הבית.
    בערב יום העצמאות חגגנו ברחובות. כל משפחה יצאה לחצר שלה, רמקולים, שירים ושמחה גדולה.
    לפתע השכנים שלי פנו אלי בהחלטיות 'הולכים לגילי. את באה?! ' תוך חצי דקה השכן יוצא מהבית עם בקבוק יין משובח. אני עוד בשוק מהאפשרות של ללכת יחד, לבית של חברה. לא יודעת מה לעשות עם המידע החדש הזה. מצאתי את עצמי הולכת איתם. הם פתחו את הדלת והיו בשוק! פשוט נכנסנו. 'תוציאו כוסיות', תפעלנו אותם, מנסים להזכיר להם מה הם אמורים לעשות עכשיו. הרמנו כוסית של יין טוב וברגע אחד נזכרתי שככה זה עם חברים, נפגשים, נכנסים הביתה, עושים דברים ביחד.
    זה היה ערב יום העצמאות כאמור, וההתרגשות הציפה אותנו. הרגשנו את החגיגה של יום העצמאות שלנו. לחזור למיומנויות החברתיות הפשוטות של להיות ביחד.
    בסהכ חודשיים היינו ספונים איש בביתו אבל התרגשנו כאילו שהגענו מכוכבי לכת אחרים וגילינו את השמחה של הביחד.

    מאת: סיון |‏ 7 ביוני 2020 | 10:00
  • התרגשתי שסוף סוף, הלכתי לסופר, וערכתי שם קניות אחרי 3 חודשים שלא התקרבתי לסופרים. אני מקווה שאוכל להמשיך להתרגש ולחזור לחיים הרגילים שחייתי לפני המגפה של הנגיף.

    מאת: מזל |‏ 7 ביוני 2020 | 09:53
  • התרגשתי לאחרונה מהילדה המהממת שלי שבאה אליי חיבקה אותי ואמרה לי שהיא אוהבת אותי. היא הפכה אותי לאמא בהריון שלא היה מתוכנן ועברתי לא מעט קשיים במהלך ההריון וגם לאחר הלידה הייתי בדיכאון וכל פעם שהילדה שלי קוראת לי אמא זה מצית לי את הלב ואני מרגישה אושר שאי אפשר לתאר אותו ובמיוחד כשהיא אומרת שהיא אוהבת אותי.

    מאת: מוריה |‏ 7 ביוני 2020 | 09:44
  • התרגשתי לאחרונה כשאבא של אחת החברות הכי טובות השתחרר סופסוף מהבית חולים לאחר שהוא עבר השתלת מוח עצם. בהתחלה חשבו שזה לא נקלט כמו שצריך, והוא נשאר בביה"ח הרבה יותר זמן מהצפוי, אבל לאחרונה הוא שוחרר ומצבו משתפר מאוד.

    מאת: אביה |‏ 7 ביוני 2020 | 09:41
  • בתקופת הקורונה כמו רובנו התחלתי לאפות הרבה, אבל המיקסר שלי היה ממש כבר גמור ברמה שהוא רוקד על כל השיש כשאני מפעילה אותו
    דיברתי עם חמותי ושאלתי אותה על איזה מיקסר היא ממליצה. היא אמרה לי ואמרתי לה אוקיי אני אקנה בחופשה באילת (אולי שם יהיה זול יותר).
    אחרי שבוע בערך בעלי חוזר הבייתה בערב עם ארגז ענק !! אני אומרת לו מה זה??
    הוא אומר: אמא שלי קנתה לך מיקסר מתנה.
    התרגשתי ממש !!! לא ציפיתי בכלל! פשוט אישה מלכה !!

    מאת: Hodaya |‏ 7 ביוני 2020 | 09:37
  • הכי התרגשתי…
    שבתקופת הקורונה נולד לי הבן השלישי שלי :)
    ולא הייתה ברירה אלא לקיים את הברית בחצר של בית הוריי במתכונת מצומצמת של אנשים..
    היה קשה מנשוא בהתחלה ילד שהגיע אחרי 3.5 שנים מלידת אחיו היותר גדול אך בסופו של דבר היה אותנטי ומרגש מאוד לראות את הכסא המפואר בחצר בית פשוטה…. ברוך ה' אנחנו אחרי והאושר הגדול איתנו ;)

    מאת: אורטל ישראלי |‏ 7 ביוני 2020 | 08:37
  • אבי ניצול שואה חגג 90 בחודש אפריל.בעקבות הקורונה נאלצנו לבטל את החגיגה שתכננו לו.עם כל המשפחה המורחבת שבנה בישראל. אבי חי עם אימי בדיור מוגן. ,המצב המורכב אילץ אותם להיות בהסגר כבר מחודש מרץ.לאחר תחנונים עם הנהלת המקום הצלחנו להגיע ארבע מבנות המשפחה
    לחצר המבנה ולהפתיע אותו עם שירה ובלונים.אבי כלכך התרגש מההפתעה שהיתה לו.ההתרגשות שלו גרמה לי לבילבול ,הבחנתי כי החזקתי את המצלמה הפוך והתמונות כמובן יצאו בהתאם..

    מאת: חיה שוחט |‏ 7 ביוני 2020 | 08:24
  • קראתי את התקנון ואני מאשרת . לפני מספר חודשים יצאתי לטיול לירושלים עם כיתת עולים חדשים . כשהגענו לאזור הכותל העולים ראו הרבה חיילים הם התרגשו מאוד דיברו איתם והצטלמו איתם . בכותל היה טקס סיום העולים הופתעו מאוד . אחת העולות עולה מברזיל דיברה עם חיילים והם קראו לחייל בודד מברזיל . ומסתבר שיש להם חברים משותפים . הטיול היה יפה אבל המפגש עם החיילים והשיחות איתם היו מרגשים מאוד . העולים חזרו שמחים ומרוגשים .

    מאת: אורית אבור |‏ 7 ביוני 2020 | 08:19
  • לפני חצי שנה נסעתי עם הכיתה שלי עולים חדשים מבוגרים מארצות שונות לטיול שיגרתי בירושלים . כשהגענו לאזור הכותל הם ראו הרבה חיילים הם התרגשו מאוד והתחילו לדבר עם החיילים ולשאול אותם שאלות הם ביקשו להצטלם איתם זאת היתה התרגשות גדולה עבורם ועבורי . בסוף הגענו לכותל לטקס סיום . עולה מברזיל דיברה עם חייל שהוא חייל בודד מברזיל מסתבר שיש להם חברים משותפים . אני התרגשתי מאוד וגם העולים . הפגישה עם החיילים ושיחות איתם והטקס . היו מרגשים מאוד . העולים הבינו את התרבות הישראלית . כמה שנסביר בכיתה זה לא אותו דבר כמו לחוות .
    העולים חזרו מאושרים ונרגשים וכמובן גם אני .

    מאת: אורית אסור |‏ 7 ביוני 2020 | 08:12
  • הכי התרגשתי כשהתחלתי לעבוד בפעם הראשונה שהרווחתי כסף משלמ ועזרתי לאמא שלי עם הכספים כי היא חד הורית וזה אמנם משהו קטח אבל התרגשתי ממנו מאוד זה עשה כל כך הרבה שמחה לי ולה שיש מישהו שיעזור לה ולפעמים עזרה קטנה עושה הרבה וזה מה שעשיתי לאמא שלי לדעתי

    מאת: אושר |‏ 7 ביוני 2020 | 08:10
  • הנני מאשרת שקראתי את התקנון ומסכימה לדבריו.
    הרגע המרגש שלי הוא כאשר שמעתי בשבוע שעבר שיחה בין שתי הבנות שלי אחת בת 10 והשנייה 8.5
    מספרות אחת לשנייה שיש ילדה בכיתה שכבר לובשת חזייה וכולן צוחקות עלייה בגלל זה ושהיא לא אוהבת שמדברים על זה ומזכירים את זה…
    ואז הבת שלי מספרת לאחותה שהיא לא כמו כולן צוחקת עלייה היא לקחה אותה לצד ואמרה לה שהן עדיין חברות ושהיא אוהבת אותה למרות החזייה כל כך ריגש אותי לשמוע שהיא לא הלכה עם כל הזרם והייתה בצד הטוב ❤
    באותו הרגע הצטרפתי לשיחה בניהן ושיבחתי אותה על המעשה.
    ממש מרגש לשמוע שהחינוך לטוב ואהבת חינם אכן בדרכו להצליח

    מאת: מיטלאלון |‏ 7 ביוני 2020 | 07:55
  • התרגשתי מלהיות שוב עם כל המשפחה שלי.

    מאת: שרה |‏ 7 ביוני 2020 | 07:43
  • התרגשתי שעליתי על מטוס בפעם הראשונה בגיל 48 לפני 4.5 שנים טיסה לאוקריאנה.לא חשבתי שברגע האמת אעלה על הטיסה כי מאוד פחדתי וחששתי.עליתי על הטיסה ונהנתי והתרגשתי מכל רגע.

    מאת: ליאורה |‏ 7 ביוני 2020 | 07:37
  • עם חזרתי הביתה ביום שישי האחרון אחרי עבודה הפתעתי והתרגשתי לראות כי הבנים הצעירים שלי (15 ו- 10) מיוזמתם ניקו את הבית לקראת שבת. מדי יום שישי זו משימה חשובה בעיניי, אך עם העבודה, כביסות ובישולים הופכת להיות מורכבת לביצוע כשאני "לבד בסירה". כמה כיף.היה לחזור לבית נקי ולהרגיש כי הילדים מבינים ושותפים.

    מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) |‏ 7 ביוני 2020 | 06:42
  • מהבן שלי שי שהוא על הצף האוטיסטי,ומאד אוהב לשיר שירים ומאד מתפתח

    מאת: הדס |‏ 7 ביוני 2020 | 05:04
  • ההתרגשות הכי גדולה שלי זה ההתרגשות מחדש לקום כל בוקר, להגיע לעבודה ולראות , לשמוע ולחוות את המחלקה הכי שמחה ומלאת חיים בבית החולים בתקופה האחרונה, הכל כך מאתגרת ולא פשוטה הזאת , מחלקת היולדות , לראות ולהרגיש את התינוקות המהממים ,המתוקים והמושלמים שנכנסו לחיינו ולחוות את הזכות הגדולה לעבוד במקום המופלא ומלא הניסים הזה.

    מאת: איילה |‏ 7 ביוני 2020 | 02:26
  • לעמוד במרפסת בליל שבת ולהתפלל ולשיר יחד את "לכה דודי" עם המתפללים בחצר הבית,
    שזכיתי לאחרונה בתקופת הקורונה

    מאת: שושי |‏ 7 ביוני 2020 | 01:37
  • הכי התרגשתי לראות את כל המשפחה שלי.
    הורים 4 אחים אחיינים אחרי שלא התראיינו כמה חודשים בגלל הקורונה.
    אירלתי את כולם בדירת הקטנה מאוד שלי בתל אביב לשבת שלמה.
    לאף אחד לא היה אכפת מהגודל ושהיה צפוף כולם שמחו להיות יחד סוף סוף.

    מאת: טלי |‏ 7 ביוני 2020 | 00:14
  • התרגשתי לגלות את בעלי מחדש :)
    אנחנו עובדים קשה מאוד במשרות סופר מלאות וחובקים ילד ראשון בן שנה.
    כמעט ולא מוצאים זמן לזוגיות ולזמן ביחד כי החיים הם מירוץ ואין לנו עזרה בכלל.
    בזמן הקורונה העבודה שלי שותקה לחלוטין ונשארתי את הילד בבית בעוד בעלי עבד אפילו יותר קשה מבדרך כלל.
    עד שביום ההולדת שלו דוקא הוא החליט לפנות ערב שלם לנו ובשבילנו, הזמין בייביסיטר, הזמין מקום במסעדה, תכנן אפילו טיול ברגל שהסתיים בקינוח מהמם. גרם לי להיזכר למה התאהבתי בו

    מאת: שמרית |‏ 6 ביוני 2020 | 23:17
  • ***הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

    התרגשתי כאשר התחילו ההקלות ואנחנו יכולים לקיים את החתונה שלנו כרגיל.
    אנחנו מאורסים כבר שנה ולקח לנו המון זמן עד שמצאנו את המקום שאהבנו ומיד אחרי שחתמנו על החוזה התחילו ההחמרות והסגר של הקורונה. החתונה ב19.6 ואנחנו מקווים ואופטימיים שהיא תתקיים כרגיל. עכשיו כשהלחץ עבר והכל מוכן ההתרגשות מתחילה (:

    מאת: דקלה חמיאל |‏ 6 ביוני 2020 | 23:09
  • היי, אז הרגע המרגש שחשתי לאחרונה הוא בערב חג שבועות.
    הוריי גרים בדרום ואני במרכז. בגלל הקורונה, לא יכולנו להיפגש ולהתארח בחג. (הרופאים מסכימים לילדים אבל לא לנכדים

    מאת: בת חן כהן |‏ 6 ביוני 2020 | 22:00
  • התרגשתי לאחרונה בשבוע שעבר, כשהבת שלי נעמדה בפעם הראשונה. משהו שלנו כבוגרים הוא מובן מאליו הוא כל כך קשה ומורכב לקטנטנים. התרגשתי לראות את השינוי שחל בה במהלך החודשים האחרונים מתינוקת קטנטנה לילדה שכבר נעמדת :-)

    מאת: רויטל |‏ 6 ביוני 2020 | 21:32
  • התרגשתי מכך שבן הזוג שלי,הפתיע אותי בעבודה עם פרח וסוכריות גומי אחרי שאמרתי לו שעבר עליי שבוע קשה ❤️

    מאת: אינה דיומין |‏ 6 ביוני 2020 | 20:49
  • שלום
    אני התרגשתי שיצא לי לראות את הסרט נס בתא שבע סרט מאוד מרגש ויותר מרגש שיצא לי לראות אותו עם אבא שלי שהיחסים שלנו לא כל כך טובים ובמהלך הסרט יצאו לי דמעות אפילו יותר מידי סרט זה גרם להבין עד כמה לא לשפוט אנשים ישר ולהקשיב להם מעבר לזה זה גרם ליחסים שלנו להיות יותר טובים

    מאת: רות |‏ 6 ביוני 2020 | 20:47
  • פשוט מאד – הגבר שבו אני מאוהבת נואשות כבר 6 חודשים הראה שהוא גם מעוניין בי. דפיקות לב, בכי, צחוק, חום, רגש ואופוריה…. אושר טהור והתרגשות שאין לי איך לתאר במילים.

    מאת: ליסה |‏ 6 ביוני 2020 | 20:35
  • לפני שבועיים הייתי במשמרת בחדר ניתוח בו אני עובדת כאחות אחראית ופתאום נשלחה לי הודעת וואצאפ עם תמונה של תינוקת מהממת ובהודעה נכתב כי אני חלק מחיי ביתה שחוגגת שנה ושלעולם לא תישכח איך הייתי בניתוח חירום שבו היא ילדה את ביתה בניתוח קיסרי ,היום ביתה בת שנה והם חוגגים לה והיה חשוב לשלוח לי תמונה שאהייה חלק מהחגיגה ושלעולם לא תשכח אותי ,מאד התרגשתי ,אלו הדברים שנותנים לי כח בעשייה הקשה שלי כאחות

    מאת: אורלי רוזנבט |‏ 6 ביוני 2020 | 20:32
  • היי שמי אפרת ..התרגשתי מהכבוד והערכה שנתנו השבוע לגיטריסט יהונתן פריג' בדרכו האחרונה.. כמי שבמשך שנים הולכת ללא מעט הופעות של שירי מימון עברי לידר ועוד שהתקיימו בנוכחותו המלאה..זה נגע בי כמו בכל אחד אחר שהיה קרוב אליו רק מעבר לבמה/למסך ..ריגש אותי מאוד השירים שהתנגנו שם המילים החמות התמיכה והאנשים..זה ליווה אותי כמה ימים וגילה לי כמה לא צריך לקחת שום דבר כמובן מאליו והחיים בעצם ניתנו במתנה .תודה רבה ♥️

    מאת: אפרת |‏ 6 ביוני 2020 | 18:24
  • היי שמי אפרת התרגשתי מהכבוד והערכה שנתנו לגיטריסט יהונתן פרי'ג בדרכו האחרונה…כמי שבמשך שנים הולכת להופעות שמתקיימות בנוכחותו זה נגע בי כמו בכל אחד אחר שהיה קרוב אליו …רק מרחוק מעבר לבמה /למסך ..ריגש אותי מאוד השירים שהתנגנו שם המילים החמות התמיכה האנשים..זה ליווה אותי כמה ימים טובים וגילה לי כמה לא לקחת שום דבר כמובן מאליו והחיים בעצם הם מתנה . תודה רבה .

    מאת: אפרת |‏ 6 ביוני 2020 | 18:15
  • התרגשתי מפרחים שקיבלתי לכבוד יום הולדת שהיה לי בזמן של קורונה. ורק השבועה החברות שלי פינקו אותו בפרחים

    מאת: נטלי |‏ 6 ביוני 2020 | 16:26
  • בשבועות, כמו לא מעט משפחות אחרות, פגשתי את המשפחה הגרעינית והמורחבת שלי אחרי כשלושה חודשים שלא התראנו. בהתחלה חששתי שאנחנו מסכנים את סבתא שלי, אבל ברור שגם הבדידות מסוכנת… הרגע שבו היא פגשה אותנו – ובעיקר את הנכדה המקסימה בת השנתיים, שדומה לה כל כך – ריגש אותי עד דמעות. אז הבנתי שעשינו את הדבר הנכון.

    מאת: שירה |‏ 6 ביוני 2020 | 16:14
  • לפני חצי שנה התגייסתי לצבא. יום הזיכרון השפיע עליי מאוד, התחלתי להרגיש חלק מדבר גדול מאוד. נתקלתי במגמה 'מתכון עם זיכרון', שמטרתה להנציח את חללי צהל באמצעות מתכון אשר קשור אליהם באופן מסוים. התחברתי מאוד לסיפור שמאחורי הבראוניז של מתן ז"ל. כל יום ראשון, מתן היה מביא לחבריו בבסיס בראוניז שאמו הכינה. לאחר מותו, אמו חדלה מהלכין את מתכון זה. לאחר היתקלותי בסיפור, הכנתי את הבראוניז הללו והבאתי לחברי בבסיס ביום ראשון שהגיע. התרגשתי מאוד והרגשתי סגירת מעגל מדהימה

    מאת: טל |‏ 6 ביוני 2020 | 15:32
  • אני עובדת בתור מזכירה רפאית אצל רופאת .אני מתרגשת כל פעם מחדש שבאות נשים שמצליחות להכנס להריון ובאות כל חודש להבדק ואני רואה את ההתקדמות שלהן כל חודש ומלווה אותן עד ללידה וגם אחריה . כשבאות אחרי הלידה עם התיינוק או התינוקת לבדיקה של אחרי זה מאד מרגש ומספק כל פעם מחדש

    מאת: אנקה סביצקי |‏ 6 ביוני 2020 | 15:31
  • הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.
    ממה התרגשתי לאחרונה?
    פשוט וקל … הנני גננת גן עירוני ברמת השרון , בכל תקופת הקורונה שמרתי על קשר רציף עם ילדי הגן אך מאוד התגעגעתי לחיבוק , למגע , להבעת פניהם כשהם מקבלים אותי בכל יום מחדש , ובעיקר לחיוך שאני כה אוהבת . אז מה ריגש אותי? לחזור לגן לחיק הילדים שאני הכי אוהבת בעולם , ללטף , לשמור , ללמד ולהגן עליהם ולמלא את ליבי בצרור של אהבה וחיוכים . כמה כיף לי לעשות את מה שאני אוהבת ולקבל יום יום אהבה מילדי הגן בחזרה . ריגוש כזה לא תמצאו באף מקום עבודה …
    נשיקות חמות,
    והמון בריאות
    מיכלי

    מאת: מיכל יוסף |‏ 6 ביוני 2020 | 15:14
  • הדבר המרגש ביותר שקרה לי השבוע:
    לאחר חיפושים רבים, וחיסכון מתמשך לקראת החלום שלי ושל זוגתי, השבוע סופסוף בחרנו תורם מתאים לקראת הרחבת המשפחה שכה חיכינו לה:)

    מאת: רבקה סמית |‏ 6 ביוני 2020 | 15:13
  • לאחרונה התרגשתי מאוד כשפגשתי את סבתא שלי בחג השבועות. לאחר כמעט שלושה חודשים שלא פגשתי אותה ואת שאר המשפחה שלי נפגשנו כולנו אצלה בארוחה משפחתית מיוחדת ומרגשת.

    מאת: לימור מכלו |‏ 6 ביוני 2020 | 14:47
  • ביום ראשון חזרתי לנסוע באוטובוס שהייתי נוסעת בו כל יום עד הקורונה ובגלל שנסעתי בו כל יום באותן שעות הכרתי גם את הנהג. היינו מנהלים שיחה בסיסית של בוקר טוב וצהריים טובים לא משהו מיוחד. אבל ביום ראשון ברגע שעליתי לאוטובוס הנהג ישר זיהה אותי, הוא ממש שמח לראות אותי וניהלו שיחה כל הדרך על התקופה האחרונה ואיך העברנו אותה. התרגשתי ממש שהוא זיהה אותי והתעניין בשלומי למרות שמעולם לא ניהלנו שיחה מעבר לשלום שלום ובלי קשר שזכר אותי אחרי שלושה חודשים מבין כל הנוסעים הקבועים.

    מאת: יעל |‏ 6 ביוני 2020 | 13:53
  • חזרתי לעבודה השבוע אחרי חופשת לידה שהתארכה בגלל הקורונה. חששתי איך הבת שלי בת ה 6 חודשים תגיב אחרי שהיא היתה צמודה וסגורה איתי בבית מחודש מרץ. כשחזרתי הביתה כי ניסתה לזחול אליי, נכון שהיא לא הצליחה אבל החיוך שלה והניסיון להגיע אליי במשך כמה דקות ארוכות ריגשו אותי מאוד

    מאת: יפעת |‏ 6 ביוני 2020 | 13:48
  • למדתי שהדברים הקטנים שלא תמיד ידעתי להעריך הם הדברים המרגשים ביותר.
    בעידן הקרונה למדתי כמה אני אוהבת את בן זוג,י הילדים והנכדים המדהימים. תקופהארוכה היינו בבית בלי לראות אותם והגעגועים היו כל כך חזקים. פתאום הם הגיעו לביקור בחוץ מתחת למרפסת. מרחוק שלחו נשיקות וחיוכים רבים. אני מהתרגשות בכיתי כל כך.. פתאום ראיתיאת בעלי בוכב גם. כמה הייתי רוצה לחבק ולנשק את הנכדים. כמה זה חסר לנו.המגע עם הנכדים. למרות הכל מודה לאלוהים כל יום ומתרגשת שניתן לראות אותם ואנחנו כבר לא בהסגר. תקופה בלתי נשכחת לכולם. שפע בריאות ושמחות.

    מאת: מרשה גורן |‏ 6 ביוני 2020 | 13:35
  • התרגשתי כשהבן שלי אמר "אמא" לראשונה בתקופת הקורונה. בחודש הבא הוא יחגוג שנתיים ועד לפני הקורונה (כשהיה בן שנה ו-8 חודשים) הוא אמר רק מילה אחת- "אבא". בטיפת חלב הלחיצו אותי שהילד לא מדבר ואולי הוא לא שומע טוב, אולי יש עיכוב שפתי. גם המשפחה לחצה שאקח אותו לאבחונים ולבדיקות שמיעה. החלטתי לא להלחץ, ללכת עם האינטואיציות שלי, ולתת לו את הזמן. כנראה שבתקופת הקורונה היה לו הרבה זמן איכות איתי, ולפני חודש, כשקם בבוקר, שמעתי קול קורא לי מהמיטה- "אמא".
    קשה להסביר כמה מרגש (למרות השעה הסופר מוקדמת) לשמוע את ה"תואר" הזה, שכל כך חיכיתי לו. הגעתי למיטה שלו סחוטת דמעות של אושר, ואז גם הבנתי- האינסטיקנט האמהי שלי צדק. אולי בכל זאת השגתי את התואר הזה בכבוד :) כי אמא יודעת הכי טוב.

    מאת: דבי |‏ 6 ביוני 2020 | 12:43
  • לבתי בת ה3 ישנה בעיית עצירות מה שלא מקל על תהליך הגמילה שלה והרצון להיות בשירותים.
    אני מדברת איתה כבר המון זמן שאסור לה לוותר והיא חייבת לשבת בשירותים ולנסות כדי להצליח על אף הקושי הפסיכולוגי שמלווה את התהליך. לפני כמה ימים בעלי ראה שהיא צריכה לעשות וליווה אותה לשירותים. משם אני שומעת אותה אומרת לו "אבא, אני מנסה, אני אצליח, אמא אמרה לי שאסור לוותר".
    התרגשתי גם מזה שהקשיבה לי ומתחילה לנסות להפנים גם מזה שהיא יצא עם מסר חיובי ממני כבר בגיל הזה, שיכול להשפיע עליה במגוון תחומים.
    אנחנו עוד עמוק בתהליך הגמילה ומקווה להצלחה בקרוב.

    מאת: שירה |‏ 6 ביוני 2020 | 12:30
  • אז אחרי כמעט 3 חודשים שבהם לא הרגשתי טוב, עשיתי בדיקות, הלכתי לרופאים מכל מיני תחומים, עשיתי אקג וכמו כולם תהיתי עם עצמי אם אולי בכלל נדבקתי בקורונה… בסוף נפלה עליי ההבנה שאתמול קיבלה אישוש סופי בבדיקה ביתית – אני בהריון. לא רק מרגש, אלא גם מפתיע ולא צפוי

    מאת: סיון |‏ 6 ביוני 2020 | 11:54
  • שלום רב. אני אם חד הורית המגדלת 16 שנה בן עם צרכים מיוחדים. מתן שלי עבר 5 מסגרות עד אשר הגיע ל"בית אורי". מתן מנגן על כלי נגינה רבים אך כמעט ולא מדבר. סגור ומופנם. בחודש האחרון חלה התקדמות משמעותית ופורצת דרך כאשר מתן החל להיפתח ולשתף. כל זאת בזכות הצוות המסור והמקצועי בביהס. יש תקווה!!! אני אמא גאה! ניתן לראות את מתוקי שלי מנגן בדף הפייסבוק שלי. תודה לכולם. יום מהמם!

    מאת: הרשקוביץ כרמי. |‏ 6 ביוני 2020 | 10:29
  • אמנם לא מאוד קשה לרגש אותי בימים אלו, כיוון שילדתי לפני מספר חודשים אבל אחד הדברים שממש גרמו לי להתרגש קרה לפני כחודש. בשנה האחרונה עבדתי על פרויקט חדש ומסקרן בעבודה. ולמרות שאני אמא לפעוטה ועברתי הריון מלא בהרפתקאות הייתי מחוייבת לפרויקט שממש היה בייבי נוסף בשבילי. עבדתי ימים כלילות וסופ"שים וממש התרגשתי לראות שבחברה שלי העריכו את העבודה הקשה. גם זכיתי בבונוס מפנק וגם קיבלתי סרטון מאחד המנהלים מחו"ל שבא לבקר בארץ שהוא ממש ציפה לפגוש אותי כדי להודות לי על העבודה הקשה והמסורה. אמנם מאוד נהניתי מהעבודה אבל כיף לדעת שיודעים להעריך ולראות את המאמץ שהשקעתי

    מאת: אלה |‏ 6 ביוני 2020 | 10:23
  • התרגשתי לאחרונה מטיול שעשיתי אחרי הסגר הארוך בבית. הצפנתי לראש הנקרא, טיילתי במנהרות ונהנתי ממראה הים הצלול. משם המשכתי לרביצה בחוף הים בפעם הראשונה לעונה זו.
    קינחתי בביקור אצל סבתי היקרה שלא ראיתי כבר חודשים שהתרגשה עד דמעות לראותי.
    בהחלט זה היה היום המרגש ביותר שחוויתי מאז כל משבר הקורונה :)

    מאת: קרין |‏ 6 ביוני 2020 | 10:02
  • התרגשתי השבוע שחתמתי חוזה מעבר דירה בשכירות לאחר 5 חודשים שהתאלמנתי מאהוב ליבי והחבר הכי טוב שלו הודיע לי שקנה לי מתנה תנור גז למטבח כי ידע שאין לי מוצרי חשמל, התרגשתי עד דמעות מטוב הלב והרצון לעזור מעוד אנשים טובים מסביבי שעוזרים ותומכים בי. זה נותן המון כוח להמשיך לחיות גם כשקשה.

    מאת: חדוה ניסים |‏ 6 ביוני 2020 | 09:42
  • כמעט לפני שנה הקמתי את העסק שלי סטודיו לאדריכלות לפני הקורונה נבחרתי להיות אדריכלית לרשת בתי קפה חדשה בהקמה, ממש השבוע סיימתי וצילמתי את הבית קפה הראשון וזה היה מרגש בטירוף, אני פשוט מאושרת מההזדמנות הזו

    מאת: נטע |‏ 6 ביוני 2020 | 07:15
  • הדבר הכי מרגש שקרה לי וגם לכל המשפחה כמובן שנולדה לי אחיינית /נכדה ראשונה במשפחה ממש בחודש שעבר אין מרגש מזה.
    בלי קשר אני אשמח לזכות במוצרים אתן אותם ליולדת להתנסות אני כבר משתמשת מוצרים מעולים.

    מאת: יובל |‏ 6 ביוני 2020 | 07:06
  • הדבר שריגש אותו לאחורנה הוא חבילה מאימי. בשנים האחרונות אימי מתגוררת בחול כך שאנחנו נפגשות פעם בשנה והפגישה חשובה עבור שתינו. במרץ האחרון, בעקבות הקורונה, התבלטה לי הטיסה השנתית שלה ייחלנו שתינו. כל תקופת הקורונה הייתה מלווה בהמון חששות, שכן אימי מבוגרת ונמצאת בקבוצת סיכון, מה שגרם לרגשות אשמה נוספים. בשבוע שעבר, כשחזרתי מהעבודה, חיכתה לי מחוץ לדלת חבילה מקושטת וצבעונית. מסתבר שקורונה הציפה זכרונות עבר באמא ויצרה הפתעה מקורית ומרגשת. בחבילה היו כל הממתקים שאהבתי בילדותי, בובת ברבי זהה כמעט לזו שהכי אהבתי בילדות ומכתב מרגש מאמא.

    מאת: שי |‏ 6 ביוני 2020 | 01:26
  • לפני כשבוע חברתי לעבודה ביקשה שנחליף בין אחת המשמרות שלנו כי יש לה סידורים מאוד חשובים לעשות, הסכמתי וניצלתי את היום לקצת חופש וכיף, בערב יצאתי עם הכלב שלי לטיול ונתקלנו בכלב גדול ומתוק עם רצועה אבל לא ראינו את הבעלים בסביבה, לאחר חיפושים באזור הבנתי שכנראה מדובר בכלב ביתי שברח או ננטש, לקחתי אותו לכיוון הבית שלי ועלינו לרכב לאחר ששכנעתי את הוטרינר לחכות לי כדי לבדוק לו שבב, התברר שהכלב הזה ברח ושיחת הטלפון שלי לבעלים ריגשה אותי עד דמעות כי רק מי שיש לו כלב מבין כמה הוא בן משפחה וחלק מהלב וכמה זה כאב להם שהוא ברח לפני כמה ימים, הילדות של הבעלים חיכו לי בחוץ וחיבקו את הכלב המתוק וזה היה הכי מרגש בעולם לתקן את הלב השבור שלהן וגם לגלות שלא מדובר בסיפור נטישה

    מאת: טל פראנק |‏ 6 ביוני 2020 | 01:04
  • תקופת הקורונה כפתה על כולנו להתבודד בביתנו. נאלצנו בן רגע להיות רחוקים מהמשפחה ללא התראה מוקדמת על מנת להגן על כולם. לאחותי הגדולה נולדה בת בכורה לפני כשבעה חודשים והיתה כל כך קטנה כשהחל הסגר. מהיום שיצאה לאוויר העולם היינו בלתי ניתנות להפרדה והרגשתי אליה חיבור שלא ניתן לתאר במילים. הייתי משחקת איתה, מקלחת אותה, מחבקת ומרדימה אותה על הידיים, מטיילת איתה ומצטרפת כמו בכל יום לשגרת החיים היומיומית שלה יחד עם אחותי. כשחלה רגיעה ואושר על ידי משרד הבריאות לבקר את המשפחות לא יכולתי שלא לנסוע ולבקר את הקטנה. הרגע המרגש מכל בסיפור הוא שתינוקת כל כך קטנה שהיתה מנותקת מהסביבה לא שכחה אף אחד מהרגעים שלנו יחד. תחילה היא בחנה אותי במבט, הושיטה ידיה על מנת שארים אותה ולאחר מכן חייכה חיוך גדול שלא מותיר מקום לספק שהיא לא שכחה מי אני עבורה.

    מאת: דנה |‏ 5 ביוני 2020 | 23:21
  • הדבר שהכי התרגשתי ממנו לאחרונה היה בתקופת הסגר בעקבות הקורונה.
    לא נפגשתי עם בן הזוג שלי במשך חודש וחצי כי כל אחד היה אצל המשפחה שלו שבסיכון ושמרנו על בידוד..
    רק לאחר כחודש וחצי החלטנו להפגש אצלו במרחק(!) בלי להתחבק אפילו והדמעות לא הפסיקו לרדת מהתרגשות וקושי גדול לראות ולא לגעת. אחד הרגעים המרגשים ביותר שהיו לי!

    מאת: Daniel |‏ 5 ביוני 2020 | 23:15
  • לאחרונה התרגשתי מאוד בטקס יום העצמאות, בהדלקת המשואות.
    נמלאתי גאווה והתרגשות לראות שחולקים כבוד למתנדבת פעילה בבית חולים בת 92!!!
    מרגש

    מאת: מירב כהן |‏ 5 ביוני 2020 | 23:15
  • התרגשתי לאחרונה שבתי שחיכיתי לה חמש שנים אמרה אמא …אמא יש לה משמעות עבורי ובכלל אז לכל אלו שלא מצליחות להיכנס להריון יש סיכוי גדול שיום יבוא ומישהו יקרא לכן אמא !!!

    מאת: דנה |‏ 5 ביוני 2020 | 22:51
  • התרגשתי היום בבוקרת כשהמורה של הבן שלי ביקשה בזום מהבן שלי בן ה 6, להביא משהו שמשמח אותו והוא קרא לי שאני אבוא :)

    מאת: לנה |‏ 5 ביוני 2020 | 22:40
  • הכי התרגשתי לאחרונה זה ביום שמחאו כפיים בתקופת הקורונה לצוות הרפואי.
    אימי אחות במקצועהאלמנה עם 2 ילדים אני ואחותי בת ה12
    עבדה משמרות מטורפות של 12 שעות
    לא ראתה את המשפחה ולא אף אחד קרוב
    בשביל לטפל ולתת את כל כולה לטובת המטופלים ולטובת מאבק בקורונה.

    באותו היום שיצאנו למרפסות ומחאנו כפיים לטובת הצוות הרפואי התרגשתי מאוד שעם ישראל מוכיר ומעריך את את הצוות הרפואי את הקושי שעוברים ועברו בתקופת הקורונה
    העניין כלכך ריגש אותנו שאני ואימי הינו עם דמעות בעיינים.
    כל הכבוד לכל מי שפעל לטובת המאבק בקורונה מהקטנים עד הגדולים♥️

    מאת: סיון |‏ 5 ביוני 2020 | 22:12
  • אמא שלי ואני שונות לחלוטין כמעט בכל מובן ועדיין יש לנו קשר מדהים, אנחנו מדברות המון והיא הבן אדם הכי חשוב שיש לי בחיים ואני מעריצה אותה. בחסות הקורונה עברתי לגור אצל ההורים ולפני שבוע הייתה לי שיחה על אמא שלי בה היא אמרה לי שאני הבן אדם שהיא למדה ממנו הכי הרבה בחיים. לשמוע את זה ממנה היה מרגש עד דמעות.

    מאת: גיל |‏ 5 ביוני 2020 | 21:30
  • הפעם האחרונה שהתרגשתי הייתה מהילדים שלי, מהזכות לחוות מהם נחת בימי הקורונה, התרגשתי מהחזרה לשיגרה, לעבודה, ליסוע באוטו לבד… לחזור לים ולראות את השקיעה. הלוואי והייתי נרגשת להסתכל בחשבון הבנק שלי גם ולראות שמשהו השתפר… או שלפחות קיבלתי קרמים שאני לא מרשה לעצמי לקנות עכשיו לעצמי.

    מאת: איילת אושר |‏ 5 ביוני 2020 | 21:14
  • בתקופת הקורונה המדוברת והמתישה מצאתי את עצמי מתגוררת בנפרד מבן זוגי, שנינו סטודנטים והחלטנו לחזור להורים לקבל קצת חום, אהבה ואוכל ביתי. כמובן תוך שמירה על ההנחיות – נשארים בבית בלבד, אין ביקורים אחד אצל השניה ואין מפגשים.
    אחרי שלושה שבועות הבנו שזה מצב שעלול להימשך תקופה ארוכה וזה העציב אותנו מאוד, כך עברו להם עוד ימים על גבי ימים בהם עשינו אינספור שיחות וידאו ואפילו דייטים בזום.
    מה שריגש אותי בתקופה הזאת היה לקום בבוקר ולקבל זר פרחים עם מכתב מרגש שבו הוא כתב כמה שהוא למד לאהוב ולהכיר אותי יותר, ושהוא בטוח שהקופה הזאת רק תחזק אותנו.
    ואכן כן, חוזקנו מאוד וחזרנו לגור ביחד אוהבים ודביקים מתמיד

    מאת: רונית |‏ 5 ביוני 2020 | 20:35
  • השבוע התרגשתי מזה שהבת הקטנה שלי התחילה ללכת בגיל 1.5 אחרי המון ניסיונות וטיפולי התפתחות. אפילו בכיתי מהתרגשות כשהיא צעדה אליי וחיבקה אותי

    מאת: רחל ביו |‏ 5 ביוני 2020 | 20:31
  • היי
    רציתי לשתף על ההתרגשות האחרונה שלי ,בליל הסדר האחרון בצל הקורונה חגגנו לבד אני בעלי ובתי, מלבד הבן שלי שהוא קצין בצבא ולא יצא הביתה שבועות ארוכים בגלל הסגר ולכן לא היה סיכוי שהוא יחגוג אתנו את הסדר . באותו יום הרגשתי די עצובה עם מועקה כשברקע מתנגנים כל היום שירים על אמא, בעודי מבשלת שעת צהריים , צילצל הנייד שלי על הקו היה שליח שהביא לנו משלוח הביתה ,קיבלנו עציץ יפיפה ועליו ברכה : לאמא ואבא היקרים חג שמח אוהב מרחוק שי ,באותו רגע נפתחו אצלי הצ׳אקרות , ולא הפסקתי לבכות מהתרגשות , תודה לך אהוב שלי עשית לי את החג.

    מאת: אלהרר סימונה |‏ 5 ביוני 2020 | 19:59
  • יש לי תאומים זהים בנים בני 4 וחצי
    לקחתי את אחד התאומים לרופא ואח"כ לקחתי אותו לקנות גלידה

    מאת: אילה |‏ 5 ביוני 2020 | 19:13
  • אני בטוחה שכמו לי שבועות הקורונה האחרונים הביאו אין סוף רגעים של קושי.
    אבל גם רגעים אינטימים רגעים שכל העולם עוצר ואנחנו יכולים לחוות את המשפחה שלנו אם כל הלחץ וההסגר גילנו עולם שלם של כיף בלי לטוס לקצה השני של העולם של סיפוק בלי לחצות את הארץ לאורכה ורוחבה התא המשפחתי הקפסולה הפרטית שלנו אם תרצו נולדה מחדש דווקא בזמן שכל העולם בהיסטריה מצאתי את השקט את הרוגע את השלווה גלתי את הבית שלי מחדש גילתי את בעלי מחדש גילתי את הילדים שלי מחדש אולי לא גילתי פשוט עשו שיהיה לנו זמן איכות כזה שעכשיו אני לא אוותר על לעשות אותו בשום מחיר אז כן אותו הרגע של ההכרה הזאת זה הרגע המרגש שלי

    מאת: לאה מימוני |‏ 5 ביוני 2020 | 18:59
  • הכי מרגש שקרה לי לאחרונה שקמתי באמצע הלילה וראיתי את הבן הגדול שלי בן ה4 ישן בלול עם הבן הצעיר שלי בן ה1.5. זה היה פשוט מקסים.

    מאת: טל סולומון |‏ 5 ביוני 2020 | 18:50
  • בעוד מספר ימים אני אמורה להתחתן.
    עם בואה של הקורונה שטרפה את הקלפים הגיעו גם שינויים רבים בתכנון החתונה.
    אני מורה חדשה בבית הספר שבו אני מלמדת ושתי תלמידות שלי שלחו לי היום סרטון בו הן מברכות אותי לקראת החתונה שלנו. ראיתי עד כמה שהן באמת אוהבות אותי והן ריגשו אותי עד דמעות.
    עם כל הקושי שהביאה איתה התקופה הזו עבורי כמורה, זוהי הנחת האמיתית שאני מקבלת מהתלמידים שלי. העובדה שהן עשו בשבילי משהו מעבר לשעות הלימודים, משהו אישי, הוא השכר האמיתי של העבודה הזו.

    מאת: Poli |‏ 5 ביוני 2020 | 18:28
  • בתור חיילת בכל תקופת הקורונה היינו רחוקים מהבית ומהחברים. כולם שמעו בחדשות על הימים הרבים שהיינו בבסיסים ועל הקושי שהיה כרוך בזה.
    מה שהכי התרגשתי ממנו הוא להגיע הביתה ולפגוש את הכלבה שלי,קוראים לה צוצה ומעבר לזה שאותה אי אפשר לראות ולהריח בפייסטיים-היא פשוט חלק בלתי נפרד מהמשפחה.עוד שעליתי במעלית הביתה שמעתי אותה נובחת משמחה! והאיחוד היה מרגש ממש (כמעט עשתה פיפי) ומלא בליקוקים☺️

    מאת: רביד |‏ 5 ביוני 2020 | 18:20
  • למען האמת..אני אהיה בטח בין הבודדים שיכתבו את זה. אבל התרגשתי מהקורונה. יצא לי לגור עם סבתי בת ה90 למשך כל התקופת הקורונה, ישבתי והראתי לה מהו הנטפליקס שכולם מדברים עליו, יצאתי איתה להליכות בגינה( בכל זאת..מבוגרת וחייב לשמור על גזרה), היא לימדה אותי לבשל ואני הכנתי לה מטעמים טעימים במשך התקופה
    חגגנו ביחד חגים, אפילו הזמנו פעם אחת אוכל ממסעדה הביתה…
    זה ריגש אותי בטירוף אבל הכי ריגש אותי שהגיע בזמן שלי לחזור לעבודה היא פשוט בכתה שתתגעגע ומאז אני מקפידה לבוא ולהכין איתה חלות ולחמניות( שהיא עושה את הצמות) , להראות לה את הסדרה שלנו בנטפליקס ולשבת איתה…
    מאחלת לכולנו לראות את הדברים הטובים שקרו פה בתקופה האחרונה, המון בריאות ונשמור אחד על השני.

    מאת: שלי |‏ 5 ביוני 2020 | 17:59
  • אני סטודנטית וגרה עם בן זוגי, באותו בוקר היה לי מבחן שהייתי ממש לחוצה ובחרדה לגביו, כמה דקות לפני שהחל המבחן בן זוגי הביא לי את השוקולד האהוב עלי שקנה במיוחד, וחרט עליו שהוא אוהב אותי, בהצלחה ושאני הכי טובה שיש, אין כמוהו בעולם! לצערי זה לא עזר למבחן.

    מאת: הילה |‏ 5 ביוני 2020 | 17:56
  • היי שמי אור
    בתקופה כל כך לא שגרתית שאנו נמצאים בה קל יותר להתרגש במיוחד מהדברים הקטנים כביכול של שגרת היומיום…
    אני לאחרונה התרגשתי ממשפט פשוט לכאורה אך כל כך בעל משמעות!
    הילד שלי חזר לגן לאחר תקופת הקורונה ומאז אותו היום כל צהריים שהוא חוזר מהגן הוא שב ואומר את אותו המשפט ״אמא אני רוצה מחר שוב ללכת לגן״
    כל מרגש אותי שהילד למד להעריך מהי שגרה וכמה היא חשובה וחיונית לנו!

    מאת: אור |‏ 5 ביוני 2020 | 17:54
  • הימים הם ימי קורונה…הדבר האחרון שריגש אותי, אבל באמת ריגש, היה שהבן הקטן שלי (בן 3) חזר יום אחד מהגן ואמר לי ״אמא, אני מאד אוהב את סבא וסבתא, אבל אני מוכרח לשמור עליהם ובגלל זה אנחנו ניפגש איתם רק שתעבור הקורונה״. לא ציפיתי שילד בן 3 יבין באמת את המשמעות של לא להיפגש עם סבא וסבתא שהוא כל כך אוהב (גם גרים לא רחוק מאיתנו, ורגילים להתראות איתם המון). התרגשתי להבין שהילד שלי הוא מיוחד ורגיש לאחר. הלב התפוצץ. באותו הרגע הבנתי שהצליח לי:)

    מאת: שני |‏ 5 ביוני 2020 | 17:44
  • הדבר שהכי התרגשתי לאחרונה הוא חבילה מאימי. אימי מתגוררת בחול בשנים האחרונות כך שלצערי אנחנו נפגשות אחת לשנה. במרץ האחרון הייתי אמורה לטוס אליה וכמובן שבעקבות הקורנה הטיסה התבטלה. אימי מבוגרת ונמצאת בקבוצת סיכון וכל תקופת הקורונה הייתה מלווה בהמון פחדים. השבוע כשחזרתי הביתה מהעבודה, חיכתה לי חבילה צבעונית עם ממתקים שאהבתי בילדותי, בובת ברבי ומכתב מרגש מאמא. הקורונה החזירה איתה זכרונות ישנים ומרגשים שאמא הפכה אותם לחבילה אחת ומרגשת.

    מאת: שי בורנשטיין |‏ 5 ביוני 2020 | 17:41
  • הדבר שהכי ריגש אותי בזמן האחרון היה משפט פשוט שבן הזוג שלי אמר בזמן הקורונה – כשכל כך הרבה זוגות נאבקים על הזוגיות לצד האינטנסיביות של הביחד – " איזה מזל שדווקא איתך אני בהסגר" :)

    מאת: זהר |‏ 5 ביוני 2020 | 17:30
  • האמת, מאז הקורונה והחזרה לסוג של שגרה, אני מתרגשת מהכל, ממש מכל דבר קטן. השבוע התרגשתי לנסוע באוטובוס לעבודה, לפגוש את הקולגות, לשבת במסעדה, לראות את השקיעה, ואפילו סתם ככה ללכת ברחוב, אמנם הכל עם תחושה קצת מוזרה ומסכה, אבל מתחתיה הסתתר חיוך קטן של התרגשות. כבר שכחתי שאפשר להתרגש גם מרגעים קטנים.

    מאת: ירין |‏ 5 ביוני 2020 | 17:19
  • בחסות הקורונה התחלתי להתרגש מדברים קטנים שפשוט פיספסתי בטירוף של החיים.
    התרגשתי משקיעות, מזמן איכות, מספרים טובים, מכוס קפה ואוכל טוב, התרגשתי מצחוק של ההורים שלי, מהשכנים ואנשים שבכל הטירוף הזה היו אדיבים יותר ופתוחים יותר. הרגשתי שהתקופה מכניסה אווירה טובה ורגועה יותר והתרגשתי להיות חלק ממנה. מקווה שאמשיך להתרגש מהדברים הקטנים ולשמור על ההרגשה הזאת גם בתוך החזרה לשגרה.

    מאת: תום |‏ 5 ביוני 2020 | 16:33
  • בימים אלה , התרגשתי מבית מלון בארץ – חד משמעית !!

    בגלל הקורונה – נמאס כבר מהבית , מהסביבה הביתית , כל יום אותם פרצופים , אין לאן לברוח ולו לרגע …

    *לקחתי חופשה של 24 שעות בבית מלון בארץ והתרגשתי ממש !! מהלבד , מהשקט , מהשלווה , מהנחת , מהסביבה , מהפשטות
    הרגשתי שונה מהנוף וזה עשה לי טוב , רגע לפני שחוזרים למציאות ( ;

    מאת: רות |‏ 5 ביוני 2020 | 16:25
  • אני יודעת שהיו המון סיפורי הקרבה, רגישות ואכפתיות בתקופת קורונה – אבל הדבר שהכי ריגש אותי היה יותר אישי, פשוט – אבל נגע לי בלב.

    יש לי אחיין, הוא בן 11 חודשים (היום למען האמת :-) ), הייתי רואה אותו פעמיים בשבוע, אבל בתקופת קורונה לא יכולתי לראות אותו הרבה מאוד זמן.
    באופן כללי הייתי מאוד בודדה בתקופה הזו כי אני גרה לבד.
    בפעם הראשונה שראיתי את האחיין שלי אחרי הסגר, הוא חייך חיוך גדול, ישר הושיט לי ידיים וכשהרמתי אותו, הוא נאחז בי.
    זה היה כל מה שהייתי צריכה בשביל להרגיש חיוך בתוך הלב :-)

    מאת: תמר |‏ 5 ביוני 2020 | 16:24
  • הילד שלנו! הוא התגבר על הפחד שהיה לו מטיפוס לגובה. עמדנו ליד מגלשה דיברנו והיה הרגע … קלטנו לפתע שהוא טיפס לבד על הסולם הגבוה. וככה שוב ושוב. רגע כזה כולנו היינו בו יחד. הילד טיפס בטבעיות ובלי לקבל תרגילים לכך פשוט פתאום גדל.

    מאת: מיכל |‏ 5 ביוני 2020 | 16:11
  • התרגשתי מכך שפתחו את המשק שוב, וחברות שלי ואני נסענו לטיול בגולן פעם ראשונה✌

    מאת: אלמוג כהן |‏ 5 ביוני 2020 | 16:03
  • התרגשתי לחזור ללמד את התלמידים שלי שוב ככיתה שלמה ולא בלמידה מרחוק. שוב להעביר שיעור עם ילדים מולי ולא בזום עם מסך שחור… לשמוע ילדים בהפסקה משחקים וכל החוויה של להיות מורה בבית הספר.

    מאת: שני שגיא |‏ 5 ביוני 2020 | 15:36
  • התרגשתי לגלות : לאחרונה אימי סיפרה לי שהיא נכנסה להריון בטעות ( איתי) ורצתה לבצע הפלה כי היתה מותשת היו לה כבר 6 ילדים והאחרונים תאומים בני 1.5. יום לפני ההפלה סבא שלי אמר לה שאם היא תפיל אותי לא ידבר איתה לעולם. לכן החליטה ללדת אותי . במהלך חיי הכרתי תינוקת אפריקנית שגם היא נולדה מהריון לא רצוי ואימצתי אותה .ובכך יצא שאני שנולדתי בהריון לא רצוי ללא ידיעתי פתחתי את הבית והלב לתינוקת שגם היא נולדה בלי שאף אחד רצה בה במיוחד. מרגש :))

    מאת: סמדר |‏ 5 ביוני 2020 | 15:32
  • התרגשתי לבלות עם הילדה בבית, להנות מארוחות צהריים (משהו שאף פעם לא עשינו בגלל העבודה ובית הספר). לבלות אתה כ"כ הרבה ולהנוץ ולהתרגש מזה מידי יום. לקשקש בערב על היום שעבר ומה נעשה מחר.
    עם כל הלחץ של העבודה, בית הספר, חוגים וכאלה..פתאום שנעצר הכל, פתאום היה לנו זמן נקי ונטול לחץ. ובאמת חוויתי אותה ופשוט נהנתי.

    מאת: שירה |‏ 5 ביוני 2020 | 15:30
  • רגע מרגש שהיה לי לאחרונה זה הרגע שבו ראיתי את סבר וסבתא בתקופה שאחרי הגל הראשון של הקורונה.

    מאת: יובל מלול |‏ 5 ביוני 2020 | 15:27
  • היי,
    לפני 4 שנים התחתנתי.
    היינו צעירים ונלהבים, וחיכינו כמו כולם לילד הראשון. אחרי שנה וחצי בערך בלי התקדמות החלטנו שצריך לפנות לרופא. פנינו. לא נאריך בסיפור, אבל עברו עלינו שלש שנים מתישות של טיפולים, ניתוחים, בדיקות, וכו.
    ממש לפני פרוץ הקורונה, היינו אמורים לעלות שלב נוסף בטיפול. החלטנו לטוס ולהשתחרר קצת לפני טסנו לסיבוב קצר באירופה. חזרנו, ואז, שבועיים אחרי התחלתי להרגיש עייפות גדולה.
    החלטתי לעשות בדיקה למרות שלא האמנתי שיש סיכוי.
    בדיקת ההריון יצאה חיובית.
    זה היה הדבר הכי מרגש שחוויתי בחיים.
    פשוט נס משמיים.

    מאת: יעל |‏ 5 ביוני 2020 | 15:04
  • בחודשים האחרונים בעקבות הקורונה היינו ספונים בבית. שמרנו על הכללים במאה אחוז וכך יצא שלא ראינו את המשפחה במשך שבועות. לפני שבועיים גיסתי התחתנה בחתונת חוץ שכללה 50 מוזמנים, משפחה קרובה בלבד. החתונה בעצם היתה ההזדמנות הראשונה בה ראינו את כל המשפחה. הגענו לחתונה והנה למול נוף מדברי ואורחת מנצנצים: אחים, הורים וגיסים, וכולם בבת אחת! אחזה בי צמרמורת.

    מאת: יעל |‏ 5 ביוני 2020 | 14:53
  • התרגשתי להגיד " אפשר חשבון בבקשה ?"
    אחרי חודשיים של סגר סוף סוף בית קפה

    מאת: עדי |‏ 5 ביוני 2020 | 14:18
  • בתקופת הקורונה גיליתי את הטוב של אנשים. בעלי היה חולה קורונה והיה בדן פנורמה, יום אחרי שעבר מהבית למלון, לי היה חום ואובחנתי כחולת קורונה ונאלצתי להישאר עם 3 ילדים (תאומים בני 3 וילדה בת 7) לבד בלי עזרה!! במשך 3 שבועות החברות הקרובות שלי בישלו לי כל יום, שכנים עשו לי קניות, חברים לעבודה עשו לי משלוחים. היה מרגש ממש ההתגייסות של כולם לעזור לנו ולטפל בנו, גם אנשים מהשכונה שלא מכירים אותנו ושמעו עלינו היו משאירים עוגות ובישולים מחוץ לשער

    מאת: נטע להב |‏ 5 ביוני 2020 | 13:51
  • לאחרונה התרגשתי עד כדי דמעות בשבוע בו הכריז ברסי שסבא וסבתא יכולים לפגוש את הנכדים.
    4 הבנות שלי לא פגשו את ההורים שלי כחודשיים.
    בשבוע בו הכריזו שניתן להפגש, ההורים שלי הגיעו , חנו מתחת לבניין בו אנו גרים והתקשרו לבכורה שלי שתרד למטה עם האחיות שלה.
    אני הסתכלתי מהחלון וראיתי את רגע הפגישה, החיבוקים והנשיקות- למשך מספר שניות ועם מסכות.
    באותו רגע הבנתי איזו תקופה הזויה עברה עלינו.

    מאת: עדי |‏ 5 ביוני 2020 | 12:48
  • כמו על כולם עברה עלינו תקופה קשה בזמן הסגר, כל היום בבית, מנסים לטפל בתינוקת שרק נולדה ובאחיה שמאוד משתעמם ומתגעגע לגן שלו. בסוף יום קשה במיוחד, אחרי שהרגשתי שאני כבר ממש נשברת, הקראתי לאהוב הקטן (בן שנתיים) סיפור לפני השינה. נתתי לו נשיקה ופתאום אמר משום מקום: אמא את מתוקה. אני אוהב אותך. (פעם ראשונה שאמר לי את זה) ❤️
    בשנייה נזכרתי כמה הקושי הזה שווה את הכל, כמה האהבה מהילדים היא הדבר הכי מרגש בעולם.

    מאת: רעות |‏ 5 ביוני 2020 | 12:47
  • התרגשתי היום כשבתי הבכורה קנתה שמלה לנשף י"ב. בגלל הקורונה כל המחשבות והתכנונים נדחו הצידה ובכלל לא ידענו אם הנשף אכן יתקיים. ובסוף הודיעו לפני כמה ימים שיתקיים ובמועד שנקבע. לי לא היה נשף כשסיימתי לימודי, לכן זה כייף להתלוות לבוגרת ולחפש שמלה ועוד יותר כייף שמצאנו ממש מהר…

    מאת: ניבה |‏ 5 ביוני 2020 | 12:38
  • האמת בשנה האחרונה קרו לי כמה דברים משמחים. התחלתי ללמוד השנה אחרי שהרבה זמן לא ידעתי מה אני רוצה ללמוד ואני חושבת שעם זה נפתח לי המזל . התרגשתי מהפעם הראשונה שזכיתי בהגרלה באינסטגרם. על משהו שממש רציתי . זכיתי פעמיים ביום סטיילינג עם שלוש בלוגריות שאני ממש אוהבת. האחד זה עם יובל כספית המהממת שעשיתן עליה כתבה במדור אופנה ועדיין היום סטיילינג לא יצא לפועל בגלל הלוז של שתינו והשני עם נופר אלבז וספיר פרז . מאוד התרגשתי שזכיתי ואני אתרגש עוד יותר כשאני אפגוש את שלושתן. בשבילי הן השראה עצומה והן מהממות אחת אחת ואני אשמח שהן יעשו לי סטיילינג באופן אישי ,ללמוד מהן ולעשות בשביל עצמי משהו שאני אוהבת עם אנשים שזה התחום עיסוק שלהם . אחכ זכיתי בתחרות של פנדורה באינסטגרם על גיפט קארד של פנדורה על סך 300 שקל. הפרזנטורית שלהם זו ירדן הראל ואני מתה עליה והיה מאוד מרגש שהיא כתבה לי שהתגובה שלי נבחרה לתגובה הכי מרגשת . בזכות זה הצלחתי להגשים לעצמי חלום ולקנות את הצמיד. הלכתי לקנות אותו עם חבר שלי כשהוא ליווה אותי לבדיקת סי טי ראש שהייתה נורא מלחיצה וזה מה שעשה לי את היום . ולאחרונה זכיתי בעוד שתי הגרלות על תכשיטים . בחיים לא חשבתי שאני אהיה כזו מזליסטית כי בחיים לא זכיתי בכלום וכל פעם מחדש כשאני זוכה אני מתרגשת . מתרגשת מהרגע של הגילוי ומהציפייה שזה יגיע ועד הרגע שזה קורה. אבל הדבר באמת הכי מרגש יותר מכל זכייה אחרת שהייתה לי זה שלכבוד יום ההולדת האחרון שלי קיבלתי מאמא שלי ואחותי מתנה מאוד יקרה . לא הייתי כמה שבועות בבית וכשחזרתי לסופש הביתה וישבתי במטבח אמא שלי פתאום מגיעה עם שקית מהודרת ואומרת לי שהיא ואחותי קנו לי משהו ליום הולדת. לא ציפיתי לכלום אחרי שלקחו אותי למסעדה לחגוג ואבא שלי הבטיח לי צארם לפנדורה אם אני אעבור את הסמסטר הראשון בלימודים בהצלחה . אחותי הייתה אז בצבא וסגרה שבת אז אמא שלי צילמה הכל בוידאו ושלחה לה בווטסאפ.היא רצתה לראות את התגובה שלי כשאני אראה מה קיבלתי. בכל אופן בשקית חיכתה לי שרשרת שאחותי בחרה לי . שרשרת מהממת שאם לא אמא שלי לא הייתי קונה לעצמי כזה תכשיט . מההלם ,מהשמחה ,מההתרגשות ומהמחשבה שהושקעה בזה פשוט התחלתי לבכות ולקח לי המון זמן לקלוט שזה שלי . בכל אופן אשמח לזכות במארז שלכם ולדאוג לעור שלי קצת יותר אחרי ששנים אני סובלת מאקנה . גם עוברת עליי תקופה לא פשוטה עם הלימודים שלא קלים לי בכלל ,הייתי מאוד לחוצה עם הסמסטר הקודם , חטפתי כמה פעמים התקפי חרדה ביום לימודים וההתמודדות עם הלימודים,עם החרדות ועם דברים שמלווים אותי עוד מתקופת השירות לא פשוטה לי ואלו הדברים שעושים לי שמח . הזכיות הקטנות האלו בדברים טובים .

    מאת: יובל לוי |‏ 5 ביוני 2020 | 11:57
  • אני עובדת במחקרים קליניים במחלקת אונקולוגיה. במסגרת העבודה אני עובדת עם מטופלים חולי סרטן שמשתתפים במחקר ומקבלים תרופות חדשות שלא תציד מצליחות. אני עובדת בזה כבר 7 שנים. לפני כמה שבועות פגשתי בבי״ח את אחד המטופלים הראשונים שהיו לי, מרגיש מצויין, מקבל את אותה תרופה שהיתה במחקר (שכיום מאושרת ונמצאת בסל). פייר, התרגשתי לראות אותו אחרי כל הזמן הזה ולראות שהתרופה עדיין עוזרת :)

    מאת: עדי |‏ 5 ביוני 2020 | 11:57
  • לאחרונה טילתי בירושלים והלכתי לתפילה בכותל משהו נפל מידי והבחנתי שלידי מונח נרתיק קטן שאלתי אם שיך למישהו וכולם הגיבו בשלילה פתחתי וראיתי שיש בפנים סכום כסף מכובד החלטתי שבכסף זה אשתמש למטרת צדקה והשארתי את הנרתיק אצלי תוך כדי שבררתילמי כדאי לתרום סיפרתי את המקרה לחברה שהיא מאפרת כלות ומיד אמרה לי שנתבקשה לאפר בתרומה כלה יתומה כשנפגשנו והוצאתי את הנרתיק הבכי והצחוק אמרו הכל הנרתיק היה שלה
    .כסף שנתרם עבורה לחתונתה והלכה לכותל לברך את התורמים…כנראה כשהוציאה את הדף עם השמות הנרתיק נפל וכך התגלגל הסיפור המדהים הזה פשוט מרגש ממש.

    מאת: שלי זרוג |‏ 5 ביוני 2020 | 11:32
  • הדבר שהכי התרגשתי ממנו לאחרונה היה כשנפגשתי עם האחיין המתוק שלי אחרי שלושה חודשים שראיתי אותו רק במצלמה. הייתי מדברת איתו כמעט כל יום במצלמה ומנשקת אותו באוויר מרחוק. אני אוהבת אותו ברמות והוא הכי חמוד בעולם! כשנפגשנו סוף סוף הוא חיבק אותי עין מסכה , אחרי שאחותי ( אמא שלו) הסבירה לו הכל על הקונה. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי והוא התגעגע אליי והוא עשה לי צמיד . הכי התרגשתי בעולם כשהוא שטף את הידיים שלו ושם לי את הצמיד על היד. חיבקתי אותו שעה וכל הערב שיחקנו וצחקנו והתחבקנו.

    מאת: רינת |‏ 5 ביוני 2020 | 11:28
  • בכל תקופת הקורונה לא פגשתי את סבא וסבתא שלי. הם גרים רחוק ולא הייתה לי הזדמנות לנסוע מאז שתאפשר. השבוע היה להם יום נישואים והגענו עם כל המשפחה להביא להם פרחים. זה היה מאוד מרגש והרבה בכי וחיבוקים. אין על סבא וסבתא

    מאת: נועה |‏ 5 ביוני 2020 | 11:05
  • התרגשתי מאוד שהבוס שלי התקשר אלי, ושאל אותי אם אני חוזרת אחרי החלת שהוציאו אותי אליו בסוף מרץ בגלל הקורונה. הייתי בטוחה שאחרי החלת יגידו לי לא לחזור, כי הבנתי שכמה אנשים פוטרו. אז ממש שמחתי, כי ממש לא התחשק לי לחפש עבודה אחרת. החודשיים האלו היו כמו לנקות את הראש, ולעשות ריסטרט למוח

    מאת: נטע לי הרשגל |‏ 5 ביוני 2020 | 10:34
  • האמת שהתרגשתי מאוד מהנכדים שלי. כל כך לא מובן לזכות באהבה הזאת. לא ראיתי אותם הרבה זמן. כמובן זום וטלפון וכל מה שאפשר. ביקורים מרחוק מהמרפסת עם נשיקות באוויר ושם הם נשארו וישארו עוד זמן רב. בשבועות הגיע המשפחה הגרעינית נכדה אחד כלכך רצתה לחבק ולנשק והחזיקה את עצמה. ראיתי דרך המסכה את המלחמה שלה. הרימה את הראש ואמרה כל כך רציתי לנשק ולחבק אותך אבל אסור סבתא.באותו רגע התמלאתי עם דמעות. התרגשתי. הודעתי לאלוהים שיש לי אוהבים יקרים. שום דבר לא מובן צעליו.

    מאת: מרשה גורן |‏ 5 ביוני 2020 | 10:25
  • קמתי לשגרת בוקר רגילה … ארגון 4 ילדים .. לרחוץ לצחצח.. להלביש . הכנת סנדוייץ לגן.. לבית הספר ..
    הגדולים יצאו לבית הספר

    מאת: חגית |‏ 5 ביוני 2020 | 09:54
  • השבוע מאוד התרגשתי שהבן שלי ,החייל סיפר לי שהנגד שלו רוצה להמליץ עליו חייל מצטיין ,
    והוא אמר שלא מגיע לו ,כמו שמגיע לחייל אחר שהוא מאוד משמעותי ותורם יותר ממנו מאוד התרגשתי שהבן שלי מסרב לתעודת הצטיינות ,ויודע שלחייל השני מגיע וזה מראה שהוא התבגר ויודע ערכים מאוד התרגשתי

    מאת: גילה |‏ 5 ביוני 2020 | 09:40
  • תלמידה שלי על הרצף האוטיסטי מצליחה לשיים צבעים ולמנות עד 5. אני עובדת איתה כבר כמה חודשים… היא בת 10+ וזה נורא מרגש שיש תוצאות להשקעה ולהתמדה. כל דבר כזה ממש לא מובן מאליו. התרגשתי מאוד בפעם הראשונה שהיא הצליחה ואני ממשיכה להתרגש כל פעם מחדש להיווכח שזה עיקבי ושהיא מתקדמת.

    מאת: אורטל |‏ 5 ביוני 2020 | 09:31
  • במהלך יום עמוס במיוחד קלטתי ששכחתי שעומד להתקיים מצעד הנשים, ההפגנה נגד האלימות כלפי נשים בפארק צ'ארלס קלור. ביטלתי אימון מיד כמובן והלכתי. זו ההפגנה שיצאתי ממנה הכי מרוגשת בחיי, פשוט היה לי עור ברווז במשך שלוש שעות רצוף. הדוברות היו מצוינות, מגוונות ותיארו מציאויות בלתי נתפסות שכל כך הרבה נשים חוות. כולן ביחד, במרחק שני מטר אחת מהשנייה, צעקנו, מחאנו כפיים והזלנו דמעה. זה היה ערב משנה תודעה ואני רק מקווה שהחוזקות שמצאנו שם אחת עם השנייה יצליחו להזיז את האדישות של המערכת.

    מאת: עדן בנטובבלתי נתפסות |‏ 5 ביוני 2020 | 09:25
  • מתרגשת כל בוקר מחדש להתעורר ולראות לידי את התינוק המהמם שלי מחייך וצוחק. אחרי 10 שנים של נסיון ובגיל 49 הוא בחר בי להיות אמא שלו!!!

    מאת: מירב |‏ 5 ביוני 2020 | 09:18
  • לפני כ5 שבועות ילדתי בת שנייה, בלידת בזק אפילו אפידורל לא הספקתי!
    אין ספק שזו הייתה חוויה מדהימה, שחיזקה מאד אותי כאישה וגם עם בעלי שהיה איתי לכל אורך הדרך.. אפשר להגיד אפילו שכמעט יילד אותי.. בזכותו הצירים הרגישו כמו דקירה קלה..
    בנוסף, אני עם ילדה בת 3 בבית ותינוקת בת 5 שבועות
    את כל זמני אני משקיעה בהן, וכרגע כלכלית אנחנו לא יכולים להרשות לרכוש דברים כמו קרמים, בשמים וכדומה.. ולכן, ממש אשמח לזכות כי העור שלי והנפש שלי.. כל כך זקוקים לקצת טיפוח

    מאת: שני |‏ 5 ביוני 2020 | 08:55
  • בתקופת הקורונה כמו רובנו התחלתי לאפות הרבה, אבל המיקסר שלי היה ממש כבר גמור ברמה שהוא רוקד על כל השיש כשאני מפעילה אותו

    מאת: הודיה |‏ 5 ביוני 2020 | 08:45
  • הרגע המרגש ביותר בחיי היה ללא ספק הרגע בו התקשר הפרופ׳ לאחי הקטן לבשר לו שנמצא לו תורם מתאים להשתלת ריאות.הבטן מתהפכת,ואת יודעת שנכנסים לתקופה ארוכה ומלחיצה ומסוכנת,אבל סוף סוף יש תקווה לחיים אחרי מאבק ארוך ומתיש.לרגע המרגש הזה התלוו עוד הרבה רגעים מרגשים כמו הבשורה שהניתוח הסתיים בהצלחה, הנשימה העצמאית הראשונה שלו, השחרור מבית החולים,והשיחה הראשונה עם משפחת התורם,שהייתה השיא בכל הסרט המרגש וההזוי הזה.

    מאת: הראל |‏ 5 ביוני 2020 | 07:26
  • ערב חג הפסח האחרון התחיל בתחושת דיכאון גדולה.הייתי לבד עם בעלי בסגר,ההורים לבד,הכל עצוב וממש לא כמו שתיכננו. המצב רוח שלי היה שפוף והיה נראה שלא נצא מהמצב העגום הזה. מה נשתנה? הכל השתנה! פתאום שמעתי שירה אדירה מבחוץ, כל השכונה יצאה החוצה למרפסות ושרו את מה נשתנה בקולי קולות.התרגשתי כל כך שהתחלתי לבכות.דומעת ושרה איתם בקולי קולות.הלב התרחב והמצב רוח השתפר פלאים.זה רגע שלא אשכח כל חיי.

    מאת: מארי |‏ 5 ביוני 2020 | 07:19
  • הדבר שהכי ריגש אותי לאחרונה קשור בערבות הדדית ודאגה לזולת בתקופת הקורונה. סבתא שלי גרה לבד בעיר רחוקה,ובתקופת הקורונה והסגר היא היתה בודדה ומפוחדת.הביקורים שלי אותה התמצו בזה שישבתי למטה בדשא והיא יצאה אל המרפסת ודיברנו מרחוק,וכמובן שמתי לה אוכל וקניות לייד הדלת.באחד הביקורים האלה,סבתא שלי אמרה לי להמתין רגע כי מישהו דופק בדלת.נבהלתי מאוד,רק שלא יעבדו עליה או יעשו לה משהו.רצתי לחדר מדרגות לראות במי מדובר,וכמעט התעלפתי מהתרגשות.קבוצה של נערים ונערות מהבניין עברו דירה דירה מכוסים וממוגנים וחילקו אוכל ומתנות ושימחו את המבוגרים! אחת הנערות הביאה לה מגש עם עוגה ועיתונים, ונער אחד אפילו הציע לה ללמד אותה לתפעל את השלט טלוויזיה.עם ישראל במיטבו!

    מאת: שחר |‏ 5 ביוני 2020 | 07:10
  • התרגשתי אתמול מאוד,הבן שלי ,בן שנה ושחושה חודשים,נפל,נחבל ולקחנו אותו למיון לוודא שהכל בסדר. בזמן ההשגחה לאחר כל הבדיקות הוא התחיל לעשות צעדים ראשונים ,בכיתי מרוב התרגשות וכנראה גם מהשמחה שהכל בסדר איתו.

    מאת: הדר עשור |‏ 5 ביוני 2020 | 02:12
  • התרגשתי לאחרונה מהדבר שאולי היה הכי טריוויאלי בחיים שלנו, חוץ מבחודשיים האחרונים- וזה להיפגש עם חברה טובה בבית קפה, נשבעת שהתגעגעתי לזה!

    מאת: יעל |‏ 4 ביוני 2020 | 23:48
  • לפני בערך שבועיים התרגשתי כמו שלא קרה אף פעם… לפני שנה וחצי החברה הכי טובה שלי עזבה עם המשפחה לשליחות בארצות הברית, בגלל המרחק והבדלי השעות היה קשה לנו מאוד לשמור על קשר. בכל הזמן הזה הם הצליחו להגיע לבקר בארץ רק פעם אחת, ואני מתגעגעת אלייה בטירוף. היא עזבה בתחילת כיתה י׳ והייתה אמורה לחזור ישירות לשירות הצבאי ככה שגם כשהיא הייתה אמורה לחזור הייתי רואה אותה מעט מאוד. אבל לפני שבועיים היא התקשרה לבשר לי שהם החליטו לחזור שנה וקצת מוקדם יותר! סוף סוף אני אוכל לראות אותה!

    מאת: אלמוג |‏ 4 ביוני 2020 | 22:54
  • רגע כזה אחד, שנשמע הכי רגיל ובנאלי גרם לי להתרגש ממש.
    עמדתי מול המראה באמבטיה ומרחתי קרם לילה, כשפתאום שמתי לב לכוס מברשות השיניים.
    שתי מברשות למבוגרים, שלי ושל בעלי, ואחת קטנה וורודה.
    הילדה שלי כבר בת 3, אבל אני חושבת שברגע הזה נחתה לי לראשונה במלא העוצמה ההבנה הזו שכבר יש לי משפחה.

    מאת: מרי |‏ 4 ביוני 2020 | 22:40

השאירו תגובה