מתנה בשישי: 500 שקלים למוצרי טיפוח של Collagen Plus

לי אישית הכי קשה לוותר על ערב המימונה ביציאת חג הפסח.
ערב עם הרבה משפחתיות, חברים ומוזיקה מרוקאית של להקת שפתייים .
קשה לי לוותר על המופלטה עם הדבש והחמאה וריבות הפרי שאנו מכינות .
קשה לוותר גם על הז'בן והשבקייה, וכמו כן לסמלי החג : דג הקרפיון – מסמל את השפע והפריון , והקמח עם תרמילי הפולים המטבעות.
תרבחו ותסעדו בשנה הבאה בעזרת ה'

בימים אלו לאחר שמונה חודשים שלא ביקרתי בארץ הכי קשה לי לוותר על הביקור השנתי שלי לחג פסח בארץ..במיוחד כי השנה הגיעה לעולמים נוגה בתי הראשונה…כל כך חיכיתי לבוא איתה לארץ שאחיי אחיותי הורי ושהמשפחה המורחבת יוכלו לחבק ולהתפעל מהפלא שנוסף לחיינו… מחכה לימים טובים בהם אוכל לממש את הביקור שולחת חיבוק חם לעם ישראל

הכי קשה לי לוותר על מפגש עם ההורים. קשה לתת לאנשים בני 70 פלוס חהות בבידוד חברתי ולא לראות את הנכדים והילדים. זה מה שמשמח אותם בחיים בגיל הזה… אבל נתאפק , נדבר בטלפון ונעבור את זה בבטחה. אחרי שזה יגמר נלך לטייל ונבלה ביחד. צריך לחשוב על היום שאחרי שזה יגמר.
להיות חזקים!

היוש, הכי קשה לי לוותר בימים אילו על בעלי לטובת הצבא, הנוכחות שלו היא מדהימה וגורמת לי להיות הכי שמחה בעולם, אבל כשהוא לא נמצא סביבי זה מאוד קשה לי, בעלי איש קבע ובימים כאלה הוא שייך לצבא ולא למשפחתי, וגם לילדי שאחד מהם הוא אוטיסט מאוד קשה שאבא לא בבית. מקווה לימים שקטים יותר.
בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.

בימים טרופים אלו הכי קשה לי לוותר על כמה דקות של שקט. יש לנו שני ילדים קטנים ושנינו בבית. הביחד מחזק את היחסים ואפילו עשינו פרויקטים שדחינו אותם כבר חצי שנה בגלל שלא היה זמן. עדיין, אני זקוקה לכמה דקות של שקט, בלי שהצווחה "אאאממממאאאאא" תישמע במשך כמה דקות. למדנו לתת אחד לשני כמה דקות של שקט לבד, בחדרי השינה.זו טעינה חשובה לנפש וליחסי בדם שלנו.

הדבר שהכי קשה לי לוותר עליו בימים אלה היא הנסיעה שהייתה אמורה להיות לי בפסח הקרוב. ויתרתי על הרבה דברים בתקופה הזאת- כמו כולם גם אני כבר לא קמה כל בוקר לעבודה ובטח לא מנהלת את שגרת חיי, אבל בנוסף לזה בן זוגי נמצא בנסיעת עבודה ארוכה (3 חודשים!) והייתי אמורה לנסוע לבקר אותו בחופשת הפסח שלי.. לצערי הרב זה לא יקרה והמפגש שכל כך חיכיתי לו יאלץ להידחות למועד שאינו ידוע…

Hagar.kroytoro@gmail.com

מאיפה להתחיל כל כך הרבה דברים מקבלים משמעות והערכה. עם שני ילדים קטנים בבית הכי חסר לי הביקור אצל ההורים ,אני יוצאת להליכה לים למשך שעה ,ספורט ,אוויר טוב ואיוורור לנפש ומסיימת בקפה אצל ההורים,מקווה שנחזור לשגרה במהרה.

לאחרונה הצטרפתי למועדון החמש בבוקר , כן זה שכולם מדברים עליו לאחרונה…. התרגלתי לצאת מוקדם בבוקר לגינה מתחת לבית להליכה ואימון במתקנים בגינה הציבורית, ועכשיו אין ברירה ונמנעת מהאימונים בחוץ, חסר לי האוויר הקר בשעות הבוקר , מגע הברזל הקר של המתקנים בחוץ
ובכלל האנרגיות כבר אינן אבל בטוחה שבקרוב השגרה של כולנו תחזור ❤️

ואוו, מאיפה להתחיל?.. הכי קשה לי לוותר בימים אלו על המכופתרות היפות שהבאתי לפי חודש בלבד מרומניה ולפני חודשיים ממילאנו. לא ייאמן שבסהכ סטודנטית להנדסת תוכנה בשנקר שרוצה להתלבש כמו הסטודנטיות לעיצוב כלכך תעריך פתאום את השהייה של ה3.5 ימים במילאנו.
תמיד מכופתרות הרגישו לי גבריות למרות שהן הכי קלאסיות לזרוק על עצמינו עם גינס גבוה או מכנס מחוייט אבל כשראיתי אותן בחנות פשוט לא יכולתי שלא לקנות בכל הצבעים כי הן ישבו כלכך טוב! ועכשיו לאן אני אלבש אותן

הכי קשה לי הוא הוויתור על החירות לצאת לעבודה כל בוקר .
כשאת בוחרת להיות בחופש מהעבודה זה ממש לא דומה להנחיית המעביד לא להגיע לעבודה.
בציפיה לימים יותר קלים וברכת בריטות איתנה לכולם.

הדבר שהכי קשה לי לוותר עליו בימים אלו הוא ללכת לבקר את סבתא. כבר המון זמן שאני אומרת לעצמי שאני חייבת ללכת לבקר אותה יותר, והינה עכשיו כשאני בבית ופנויה, צובט לי בלב שאסור לי לבקר אותה. אני מפצה על זה בשיחת טלפון כל יום, העברת מוצרי מזון והרבה דאגה לשלומה.

הכי קשה לי לוותר עכשיו על התור לגוונים בשיער שהתבטל, למרות שכעת אני בבית לצערי ולא בעבודה, עדיין חשוב לי שהשיער ייראה טוב ובריא גם אם אני בטרנינג בבית, במיוחד כשאני עושה גוונים אחת לכמה חודשים והגיע הזמן לחדש….עם כל השאר (ילדים, בישולים, נקיונות, הפעלות וכו׳) אני יכולה להתמודד :-)

הכי קשה לי לוותר על הערב סרט השבועי עם בן הזוג שלי. הוא עובד חיוני שמסתובב באיזורים רגישים- אנו לא נפגשים מאחר ואני גרה עם ההורים שלי שבקבוצת סיכון ומעדיפה לא לחשוף אותם יותר מידי לסכנות.

הכי קשה לי בימים האלה.. לנשום.
tbh רגילה לחופש שלי, לשקט שיורד על הבית כשכולם במסגרות, למרחב התנועה לעשות את הדברים שטובים לי לנפש- פילאטיס, דיקור, טווינה, לראות אנשים, לשמור על הסטייל ולהתלבש כשאני יוצאת מהבית, גם אם רק לקפה שמתחת לבית. קשה לי להיות רחוקה מהטבע שמזכיר לי את היופי הטבעי, את השקט ופלא בריאת העולם, את האויר הנקי והשמש המלטפת.. מחכה לימים טובים יותר, שאוכל לנשום במלוא הריאות, והקושי יעלם ויהיה כמו זכרון אחד רחוק.
reutneo@gmail.com

לא מוותרת על השגרה הרגילה שלי! מתעוררת בבוקר מתאמנת (אימונים בלייב). מתקלחת לאחר האימון, מורחת את כל הקרמים שאני אוהבת, מתאפרת ומתלבשת. ואז יושבת לעבוד מהבית. מסיימת בשעה 5 מבשל ארוחת צהרים ויושבת לאכול עם בעלי. אחרי שאנחנו אוכלים ישנים מעט צהרים מתעוררים יושבים רואים סרט עם פופקורן וכל מיני נשנושים שאנחנו אוהבים ולפעמים מזמינים סושי או משהו טעים ..וזהו
הכי חשוב זה להמשיך להרגיש ביום יום הרגיל ולא לוותר על מה שאוהבים ושבעז"ה נעבור את התקופה בקלות ונדע ימים טובים יותר!

המצב הזה בהחלט קשה ובמיוחד לאור העובדה שפוטרתי. אבל בין הדברים שהכי קשה לי לוותר עליהם אבל אין לי ברירה זה חיבוקים עם האחיינים המתוקים שלי. אני רגילה להיפגש איתם פעם בשבוע וזה הדבר הכי כיף בעולם עבורי! מעכשיו אני אפילו לא יכולה להיפגש איתם, כי רצוי שכל אחד יישאר בביתו

הכי קשה לי לוותר על ביקור אצל סבתא.
גדלתי אצל סבתא, עבורי היא המשמעות למשפחה,
היא אישה שאוהבת חברה ואנשים, עושה תמיד למען כולם מתנדבת למען החיילים.
ביקור אצל סבתא כדי לשמח אותה, לאכול איתה ארוחת ערב שבישלנו יחד, לשמוע סיפורים ואותה צוחקת בצחוק מתגלגל.

היי
בימים טרופים אלה הכי קשה לי זה לוותר על ההורים שלי. אני אם יחידנית לילדה בת שנתיים וחצי שבאה אחרי מאמץ לא פשוט של טיפולים, מטפלת בה לבד. בימים רגילים ובכלל ההורים שלי הם העוגן של הילדה ושלי ובכלל הקשר שלנו מאוד הדוק. בגלל המצב עלינו להתרחק ולא להיפגש וזה מאוד מאוד קשה לי והכי קשה לילדה, שתינו מתגעגעות מאוד ומאוד היה קשה לוותר אבל אין ברירה. אנחנו רגילים לקשר יום יומי הדוק ועכשיו לא יכולים להתראות בכלל בגלל שהם בקבוצת הסיכון ובכלל כל אחד בביתו.

אני מתגעגעת לרגעים לפני יציאה שבהם אני מרכיבה את האאוטפיט, מוסיפה קצת אקססוריז, תכשיט, תיק ואיפור ואז יוצאת. שלשום אפילו התארגנתי ככה ואז התיישבתי בחזרה על הספה…

אני סבתא שמסייעת בגידול נכדותיי הקטנות על בסיס יומי, עד שעות הערב כשבתי שבה מהעבודה. בשעות אלו אנחנו אוכלות יחד, מכינות שיעורי בית, יוצרות ומשוחחות. בגלל הנסיבות הן מנועות מלהגיע והן הדבר שהכי חסר לי. אני מקווה שהשם ירחם, ישמור על כולנו ובמהרה הווירוס יחלוף מן העולם. יהי רצון שבמהרה יחודש ביתינו כקדם ונשוב לשמוע צחוקם של ילדים ברחובות ירושלים, ישראל והעולם לחיים טובים ולשלום כולנו.

בימים הטרופים האלה הכי קשה לי לוותר על ה10 דק מדיטציה שסיגלתי לעצמי להתמודדות עם דכאון אחרי לידה- כי עכשיו שכל הילדים ותינוקות בבית אין שניה של שקט ולבד

אחותי ילדה לאחרונה, וכאשר השגרה נמשכה לא הבנתי איך זה יכול להיות שאני עובדת כרגיל ולא נמצאת איתה כל יום.
היום במצב הנוכחי כשאני בחופשה ללא תשלום, ללא עבודה, הדבר הכי קשה לוותר עליו הוא מפגשים משפחתיים שחיכינו להם כל כך.

קשה לי לוותר על הזמן איכות לעצמי.
אמא לילדה בת שנתיים, וכרגע בחודש שמיני מצפה לילדה שניה :) אבל בכל הטירוף הזה הזמן לעצמך הוא דבר חשוב ובריא גם לזוגיות.
לכן מנסה למצוא חלופות מעניינות לשמירה על זמן איכות גם לבד

היוש! הכי קשה לי ולילדים שלי זה לוותר על הטיול ביער. אנחנו גרים ליד יערות הכרמל שזה המקום הכי יפה שיש! ואנחנו כמה פעמים בשבוע מטיילים ביער. ואנחנו ממש מתגעגעים לשם.

אין ספק שהשינוי למול החיים הקודמים הוא הדבר שהכי קשה לי. משגרה של לראות משפחה וחברים על בסיס יומיומי החיים שלי הפכו למבודדים, ושקטים מאוד. אני מתקשרת כמעט ורק עם המחשב (עבודה) וה״לבד״ הזה – שאני מאוד מעריכה במנות קטנות, מאוד מפחיד ומשדר לי קצת תחושת סוף העולם.

מתגעגעת לפנים, לעיניים ולחיוכים של החברים והמשפחה שלי.