מתנה בשישי: 500 שקלים ל-Roni Khan

הקולגה שלי לקח קרדיט על העבודה קשה שאני עשיתי, שבועיים של עבודה רק כדי שהוא יזקוף את זה לזכותו..וילקק לבוס הגדול..

כל יום שישי באותו המקום ואותה השעה היא עודנה מעלה לי עשן מהאוזניים. מתחזרת עלי תרתי משמע. לכל אחת מאיתנו יש דוכן קאפקייקס ביריד האוכל במדרחוב- ההבדל הקטן אך העצום הוא שאלו שלי עשויות עבודת יד. שלה נעשים במפעל של המשפחה שלה- לי לוקח להכין עשרה בזמן שאצלה מכינים מאתיים באותה שעה.
ולכן כדי לשבור לי המכירות והמוטיבציה, אותה קולגה ליריד, לסוג האוכל ולמתחם לאט לאט מעתיקה ומתחקה בצורה תעשייתית על הסגנון הצורני והחיצוני של אלו שלי וכמובן מוכרת בחצי מחיר שלא לדבר על הטעימות שהיא מפזרת בכל עת.
במחירי הייצור שלה כמובן שאין לה כמעט מה להפסיד-מזל שמבחינת הטעם שלי לוקחים ובגדול כך אומרים כולם אבל מאוד קשה לשרוד בנקודת פתיחה כזו בכל שבוע מחדש.

אצלנו בעבודה מקבלים בונוסים על מכירות . זה כל כך מרגיז שאני עוזרת למישהי בייעוץ ומדידות, דקות ארוכות,והכי מכל הלב… בונה לה אאוטפיטים מנצחים עם מלא פריטים שאיתם היא אמורה ללכת לקופה ולציין בפירגון שאותו אני מקבלת בלייב ברגע ששואלים ״מי עזר לך״ את שמי אבל בקבוע , שנייה לפני שהלקוחה שלי מגיעה לקופה , אותה קולגה לצוות המכירות מציעה לה עזרה בסחיבת הבגדים(בלבד כמובן) לקופה ושם הקופאית כבר מניחה וטועה בענק(שוב ושוב) שאתה מוכרת עצלה היא זו שמכרה לה….ואני נדרשת פעם אחר פעם לתקן את השגיאה המביכה…. מרגיזזזזזז שיא!!!!

יש לי בעבודה קולגה שהיא סוס עבודה אבל קוטרית לא מהעולם הזה שרואה את השלילי בכל דבר, אמא פולניה קטנה לעומתה. הדבר הכי מעצבן שהיא עושה זה פשוט להיות היא. היא תמיד תיכנס למשרד ותספר כמה היא כבר רוצה לפרוש, כמה שכולנו משגעים אותה וכמה שהכל רע, ואם אין משהו ספציפי להעיר תסמכו עליה שהיא תמציא משהו. פעם החדר שלי לא מספיק מסודר, פעם הבאתי עוגה אז העוגה לא מתוקה מספיק או מתוקה יתר על המידה או לא נראית מספיק מגרה, המוזיקה רועשת לה מידי או שהחולצה שלבשתי לא מחמיאה לי. גם אין לה שום בעיה ואני אפילו חושדת שהיא נהנית מלהגיע אלי באמצע ארוחת צהריים כשאני יושבת עם חברות ולהציק לי עם שאלות.

הדבר הכי מרגיז שהקולגה שלי עושה הוא רעשים בלתי נסבלים מכל מיני סוגים:
שיחות זועמות בקולי קולות לנותני שירות,

ריכולים משעממים ובלתי נגמרים עם החברות שלה

והשיא אכילה של דברים רועשים: קרסום תפוח,גזר,פרכיות…כאילו היא חייבת לאכול את הדברים הכי רועשים…וכמובן היא מסיימת כל ארוחה ונישנוש בקולות ניקוי שאריות האוכל עם הלשון… :(

יש לי קולגה שתמיד צריכה להביע את דעתה , בכל נושא היא מומחית ויודעת הכי טוב. היא תיכנס תמיד באמצע שיחה פרטית ותביע את דעתה בחוסר טאקט מוחלט! דוגמא משבוע שעבר, עלינו ביחד במעלית והייתי עם מעיל פאפי אובר סייז מהמם שקניתי רק יום לפני כן והתלהבתי ממנו מ-א-ו-ד, מה היא אומרת לי? איזה מעיל חם ונפוח, הוא ממש מוגזם לחורף הישראלי… למרות שאני משתדלת כבר לא כל כך להתייחס לדבריה היא עדיין ביאסה אותי על הבוקר ובמקום להיכנס עם חיוך למשרד נכנסתי חמוצה.

קולגה שלי לעבודה, כל הזמן מקניט אותי, אשמח לזכות יש לי ילד על הרצף

כדי להתחבר למחשב במשרד אצלנו צריך להכניס כרטיס לקורא הכרטיסים, אחרת אי אפשר להתחבר. יש לי קולגה שמאוד אוהב להציק וכל פעם שאני יוצאת מהחדר ומשאירה בטעות את הכרטיס בתוך הקורא הוא לוקח אותו ומחביא אותו במקומות מאוד מקוריים (כמו להדביק אותו על המזגן)

בוקר אחד החליטה קולגה לשתף אותי בכך שחלמה עליי והגדילה לעשות כשסיפרה לי על כך שדיברה על החלום עם הפסיכולוגית שלה. עמדתי מולה בהשתאות, תהיתי מה לעשות עם המידע והשתדלתי לעצור את עצמי מלשאול- מה, לכל הרוחות, את רוצה מחיי??

הקולגה הכי מנחוס וחסר טאקט! כשמגיעים מאוחר – אומר בקול רם “מה קרה, לא התעוררנו?”, כשיוצאים אפילו רבע שעה מוקדם יותר – שואל מול כולם “חצי יום?” או “מה, אין יותר עבודה?” והכי הזוי זה שהוא אבטלה סמויה – יוצא להפסקה כל שעה, חופר על כל נושא שהיה בחדשות, עושה שיחות בקולי קולות…קטע לא מובן

שבת שלום ומבורכת לכולם המתנה אכי גדולה בעולם שנעמה יששכר תחזור הביתה בשלום

קולגה שעבדתי איתה לפני שנים- שיקרה לי. התפנה איזשהו פרוייקט היכן שעבדנו. לה היה יותר ותק, אך בעבר עשינו פרוייקטים יחד. היא אמרה לי "הלוואי שהיינו יכולות את זה ביחד" "איזה כיף זה יהיה" פינטזה ובילבלה לי את השכל כשבפועל היא כבר נתבקשה לעשות את הפרוייקט הזה לבד. במקום להגיד לי בפנים היא "מרחה " אותי מספר ימים עם טקטיקות ורעיונות ששתינו נעשה זאת… כשנודע לי לא ממנה שהיא כבר ממזמם קיבלה את הפרוייקט הרגשתי סכין בגב…

הקולגה שלי סופר רזה! ואם זה לא מספיק, היא מכינה קינוחים מדהימים ששומרים עליי שמנמונת. נראה לי שזו מזימת העל שלה.

אני סובלת ממיזופוניה. למי שלא מכיר, זו הפרעה שבמסגרתה יש צלילים מסוימים שממש מסוגלים להוציא אדם משפיותו. ההפרעה משתנה מאדם לאדם בעוצמה של כמה שזה משפיע עליו ובצלילים הספציפיים שמפריעים לו/ה.
אני מאוד רגישה לקנאקים באצבעות וללעיסה של דברים מסוימים.
אני יושבת במשרד עם עוד 2 בנות. אחת מהן אוכלת תפוח כ-ל יום. לפחות אחד, לפעמים יותר. כל פעם שאני רואה את היד שלה מושטת לכיוון השקית, אני מפנה את עצמי מהחדר לכמה דקות, עד שהיא תסיים.
הבחורה השניה אוהבת ללעוס מסטיקים. מילא ללעוס, אבל היא גם עושה את הבלונים הכי מעצבנים ביקום. ברמה שזה מוציא אותי מריכוז כל פעם מחדש והיא מתנצלת כל פעם שהיא רואה אותי יורה קרני לייזר מהעיניים שלי לכיוונה.

תכלס, אחרי קריאת התגובה שלי, יש מצב שיותר הגיוני שהן יכתבו תגובה עליי, אבל.. זה מה יש D:

מישהי מהעבודה שמה את הטלפון שלה במשרד על סטאטוס לא זמין וכל השיחות מגיעות רק אלי! וכשאני רוצה להעביר לה שיחה והיא לא זמינה היא אומרת תמיד ״אוי יש לי בעיה עם הטלפון הוא כל הזמן עובר למצב לא זמין מעצמו״…. נו באמת?! יש יותר מרגיז מזה??

מלצור זאת עבודה לא פשוטה. גם מבחינה פיזית וגם מבחינה מנטלית. לא פעם במשמרת יש מצבים של ״פיקים״ מצבי לחץ ועומס שיש לך מליון משימות לעשות בבת אחת ומלא ריצות לעשות כדי שאף לקוח לא יקבל את המים שהוא ביקש רבע שעה אחרי הזמן, ואף אחמ״ש לא יכעס שיש שולחן שעדיין לא סידרו אותו. במצבים האלה הכי חשוב זה לעבוד ביחד ולעזור אחד לשנייה לצלוח את ה״פיק״ בהצלחה. אין ספק שהדבר הכי מעצבן זה כשבזמן הזה קולגה זורקת עלייך מלא בקשות אבל במקביל מעדכנת אותך חצי שעה אחרי שביקשת ממנה משהו שזה לא קרה.

בעבודה אני והקולגות שלי נמצאים בחדר וכולם עם אוזניות גדולות ובקושי שומעים משהו אחלא אם כן אתה בהפסקה כלומר בלי האוזניות ואז האימה.. אחת מהקולגות שלי פשוט לא שומעת ומפליצה מלא לא יודעת אם יותר מרגיז או דוחה

קצינה שהייתה איתי בגדוד הפכה אותי לשעון מעורר שלה כל יום ועוד עשתה לי אופציה של ״נודניק״ של כל חמש דקות לבדוק שהיא באמת מתעוררת.

כל בוקר היה לוקח לי בערך שעה להעיר אותה.

מתחילים לשבת על משהו חשוב בעבודה אבל היא כל הזמן עוברת נושאים ולא מספיקה להתפזר. ככה שבסוף ישיבה של שעה הופכת לשעתיים בלי שסגרנו את הנושא הראשון שעליו בכלל רצינו לשבת :)

מכינה קפה בלי לשאול אותי אם אני רוצה גם!! ;0)
בעבודה זה ממש לא פייר, צריך חיזוק :)

אכל לי את האוכל של אימא מהמקרר של העבודה למרות שהיה כתוב עליה שם

פותחת קלמטינה ב9 בבוקר!!!

אתחיל ואומר שאני פריקית של ניקיון, מוניקה מחברים קטנה לידי. כשאני עוזבת את המשרד בערב אני דואגת שהפח יהיה מרוקן, והשולחן נקי פיקס. השותף שלי למשרד מגיע כמעט תמיד בבוקר לפני ואיכשהו בכל יום מחדדדש מצליח לטנף לי את השולחן עבודה, טישואים משומשים מפוזרים על השולחן, פירורים ממאפה בוקר איכשהו תמיד מגיעים למקלדת שלי ותמיד גם יש קליפה של איזה פרי בפח, בחורף זאת קליפת קלמנטינה ואז בכלל אני חוטפת ג'ננה. וככה כל בוקר אני מתחילה בניקיונות החדר

עד לא מזמן עבדתי עם בחור באותו תפקיד וכשהיו לי רעיונות הייתי משתפת אותו. לאט לאט גיליתי שהוא מציג אותם לבוס שלנו כאילו היו שלו! הבוס שלנו לא יישם את כל הדברים האלו, ובגלל זה גם לקח לי זמן להבין את המשחק שלו, אבל הוא בהחלט אהב את היוזמה והחשיבה שלו, וקידם אותו. מקולגה הוא הפך להיות המנהל הישיר שלי, ואחרי כמה חודשים התפטרתי. מה שכן, זה רק לימד אותי to speak up, ושיוזמה, כריזמה, וחשיבה על טובת העסק אלו תכונות חשובות (ולאו דווקא הרעיונות עצמם), ושמי שלא מנסה לא מצליח. היום אני בתפקיד יותר בכיר בחברה אחרת.