מתנה בשישי: סט מפנק של Femina בשווי 540 שקלים

ספרו לנו איך קניתן את החזייה הראשונה שלכן ואולי תזכו בחזייה, חלוק ונעלי בית של Femina בשווי 540 שקלים

מאת  | ‏ 12 דצמבר 2019

מתנה בשישי (צילום: שי יחזקאל)

מתנה בשישי (צילום: שי יחזקאל)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:

חזייה, חלוק ונעלי בית של Femina

כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה:

איך קניתן את החזייה הראשונה שלכן?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 540 שקלים
ניתן להשיג בסניפי הרשת

**הזוכה תיבחר מבין המגיבות לפוסט עד יום א', 15/12/19 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר ב-500 שקלים לקנייה ב-Call It Spring היא עדי, שסיפרה לנו מתי נאלצה לבטל תכניות במפתיע: "לפני שלוש שנים נאלצתי לשנות את התאריך שבחרתי לניתוח הקיסרי, אחרי שהלכתי בפעם הראשונה לקוראת בקלפים שהמליצה לי לדחות אותו למועד אחר. בתור אחת שמאמינה באמנות טפלות, אסטרולוגיה, קריאת עתידות וכו' החלטתי לבטל ולקבוע מועד חדש".

  • אי אפשר לשכוח את הפעם הראשונה.

    לכל החברות היה ונורא רציתי. הלכתי עם אימי ז"ל לחנות חזיות פסיה…מרוב שהייתי כל כך מאושרת..הלכתי כל היום עם החולצה לצד כדי שהחזיה תבצבץ…הרגשתי גדולה!

    מאת: אסתר פרטוש |‏ 16 בדצמבר 2019 | 15:04
  • כשהייתי בכיתה ז' אמא שלי לקחה אותי לקנות את החזייה הראשונה שלי בחנות להלבשה תחתונה ברחוב אלנבי בתל אביב . היתה שם מוכרת בעלת חזה גדול מאוד שעזרה לי ואני זוכרת שחשבתי לעצמי " מה זה מגיע לגודל כזה ? " חחח

    מאת: אודליה |‏ 15 בדצמבר 2019 | 11:56
  • ממש בתחילת כיתה ז' עשינו "מלחמת מים" בגן שעשועים סמוך לבית. נהנינו והשתוללנו עד הערב שכבר נהיה קריר… ראיתי שכל הבנים והבנות מסתכלים עליי קצת מוזר, כולל הבחור הראשון אי פעם שהייתי " מאוהבת בו ( תחילת החטיבה יו נואו). חברה שהייתה נחמדה מספיק לחשה לי באוזן ובאותו הערב כבר אמא שלי לקחה אותי וקנתה לי חזייה. אגב, בסוף הוא היה החבר הראשון שלי :)

    מאת: נועה |‏ 15 בדצמבר 2019 | 11:36
  • בכיתה ז' או ח', הלכתי עם אמא שלי לקנות פעם ראשונה חזיות בעיר הגדולה כפר סבא! (כן כן.. בת כפר לשעבר שגדלה בישוב בסביבה). הסיטואציה הייתה מביכה למדי, וכשמדדתי את החזיות רק רציתי לסיים עם זה ולצאת מתא המדידה שאליו אמא שלי והמוכרת מדי פעם נכנסו עם חזיה נוספת בזמן שאני מכסה את עצמי שלא יראו לי. השיא היה שבאותם זמנים הייתי צריכה לשכנע את אמא שלי שאני רוצה חזיה שחורה! לדעתה זה לא היה מתאים לילדות.. יאמר לזכותה שהיא השתכנעה וחזרתי עם שתי חזיות ראשונות- אחת לבנה והשניה שחורה ונועזת :)

    מאת: נעה |‏ 15 בדצמבר 2019 | 11:31
  • זה היה בכיתה ז, רק עלינו לארץ, אני הולכת פעם ראשונה לבית ספר חדש במדינה חדשה לא יודעת מילה בעברית עם שמלת מלמלה ופפיונים גדולים בשיער, בקיצור רק נותנת סיבות להיות שיחת היום. חזרתי הביתה בוכה כי כולם הצביעו עליי וצחקו עליי. אמא שלי שבעצמה עוד מנסה להתרגל למנטליות מנסה לעודד אותי ולוקחת אותי ליום כיף. אני זוכרת שנכנסנו לחנות של "גדולים" ולמזלנו היתה שם מוכרת שדיברה רוסית, היא שמעה את הסיפור שלי וישר החלה להסביר לנו קצת על מה עושים ומה לא עושים בארץ, היא הסתובבה איתי בכל החנות עזרה לי לקנות חזיה ובכללי בגדים לבית הספר. היא היתה המלאך השומר שלי שהצילה אותי מחרם חברתי ועד היום אני מודה לאלוהים שנתקלנו בה באותו היום…

    מאת: דינה |‏ 15 בדצמבר 2019 | 10:55
  • את החזיה הראשונה שלי קניתי בגיל 13 בערך.. וכמובן עם אמא .הלכנו לחנות ההלבשה התחתונה המיתולוגית של ראשל"צ "נמבר 1" ברחוב רוטשילד, כל הפריטים הכי שווים היו שם.
    אני זוכרת שהיא הייתה בצבע שנהב מהמם!! (צבע חמאתי עם גוון מעט צהבהב למי שלא מכירה :) )
    ובלי ברזלים כמובן!

    מאת: ענבר חגואל |‏ 15 בדצמבר 2019 | 10:12
  • היי בנות! הסיפור של החזיה הראשונה שלי היה לקראת סוף כיתה ז', היו לי גוזיות שכבר לא היו נוחות לי, אבל זאת לא הייתה הסיבה המשמעותית אלא ששמתי לב שלכל חברותיי כבר הייתה חזיה, אפילו לאלה שהחזה שלהן קטן משלי, אז ניגשתי לאמי היקרה והלכנו אמי אחותי ואנכי במעין טקסיות, התחלנו בארוחת סוקר בבית קפה והמשכנו לחנות 'דלתא' לקנות חזיות, היתה להן קולקציה מדהימה לנערות וכך יצאנו שלושתינו מחודשות בחזיה כל אחת כשלי היא הראשונה

    מאת: יפית |‏ 15 בדצמבר 2019 | 09:52
  • גיל 13, לכל חברותיי הקרובות כבר יש חזיה, אמי לא מרשה לקנות לי כי אומרת שעדיין אין צורך שאתחיל עם זה, חיכיתי לשעת כושר שהגיע- אמי טסה לשבועיים למשפחתה. פניתי לאבא שלי, חצי בוכה, שאני רוצה חזיה, רוצה חזיה, רוצה חזיה, הוא לא עמד בזה. הלכתי עם אבא ושתי חברות לקנות, הוא כמובן לא יכל לעזור יותר מידי חוץ מלשלם, בבוקר למחרת כדי לסגור את עשרות הקרסים מאחור, נאלצתי לבד לסובב את החזיה מקדימה, ואחר כך להחזיר אותה לאחור. זה סיפורי.

    מאת: הילה |‏ 15 בדצמבר 2019 | 09:42
  • בתור אחת שהחזה שלה התפתח מהר מצאתי את עצמי הולכת לקנות עם אמא שלי חזייה כבר בכיתה ו. הלכנו למשביר לצרכן והייתה שם מוכרת סופר נחמדה שמדדה אותי והביאה לי מידה נכונה על המקום . בזמנו היה לדלתא מותג שנקרא החזיה הראשונה שלי והלכתי איתה המון ! סופר נוחה ומחמיאה והחזיקה המון זמן.שלא לדבר על זה שמאותו יום אני הולכת לאותה מוכרת לקנות חזיות .

    מאת: ירדן |‏ 15 בדצמבר 2019 | 09:18
  • את החזייה הראשונה שלי קניתי עם אמא שלי – נסענו באוטובוס וירד גשם זלעפות,
    הגענו לחנות והמוכרת (עם פס כחול בשיער) אחרי שמיששה אותי מעל כל השכבות שלבשתי פסקה שאני צריכה חזייה הכי קטנה.
    מדדתי, קנינו וחזרנו הביתה רטובות ונרגשות.
    מרוב שמחה ולמרות יחסי השנאה/עוינות שהיו בינ ובין אחי שגדול ממני בשנה – פתחתי את השקית והראיתי לו את החזייה – הוא במבוכה אמר "את תמשיכי להיות מכוערת". :-)

    מאת: אילנית ב.ב. |‏ 15 בדצמבר 2019 | 08:38
  • את החזיה הראשונה קנה לי אבא שלי, טיילנו בקניון, עצרתי בחלון ראווה של חנות לבני נשים בזמן שאבא פגש חבר ודיבר איתו אחרי שתי דקות הוא בא ועמד לידי, שאל אם אני רוצה לקנות פה משהו. עניתי שאני אבוא כבר עם אמא והוא ענה שאין משהו שאמא יכולה לעשות ואבא לא וכך נכנסנו לחנות והוא ביקש מהמוכרת לעזור לי לבחור חזיות שיתאימו לי, הרגשתי מבוכה לרגע אבל שמחתי שאבא שלי כזה מהמם.

    מאת: זיו |‏ 15 בדצמבר 2019 | 08:11
  • אני זוכרת עד היום את הקנייה של החזייה הראשונה שלי. אמא שלי לקחה אותי לחנות "בוטיק" להלבשה תחתונה ושם חיכתה לי ג'קלין , שנחשבה למספר אחת באיזור מגורי. התחושה הראשונה שלי כשנכנסתי למקום היתה חנות ממתקים, צבעונית ומפתה והתוצאה היתה שביליתי בחנות בערך 3 שעות, מדדתי אין ספור דגמים ובסוף חזרתי הביתה עם שתי חזיות- שחורה ולבנה ולרגע הרגשתי כמו אלילה הוליוודית.

    מאת: עליזה |‏ 15 בדצמבר 2019 | 00:10
  • את החזיה הראשונה שלי קניתי כי אמא שלי הכריחה אותי להפסיק עם הגוזיה, כי זה לא נשי ומאוד התבאסתי . אז הלכתי איתה ועם אחותי לחנות ומאוד התביישתי ולא רציתי עזרה . כיום אני חובבת גדולה של קנית הלבשת תחתונה .

    מאת: שירי שרייבר |‏ 14 בדצמבר 2019 | 23:07
  • אני בעלת חזה קטן . מאד. מעולם לא התחברתי לחזיות המרופדות או לחזיות בכלל ….עד גיל 26 המופלג הסתובבתי לי בעולם עם גוזיות ספורט עם פס גומי עבה , תומך ונוח…(כן כן קראתם נכון ג ו ז י ו ת) מה קרה בגיל 26 אתם שואלים? ובכן, התחתנתי וכדי ששמלת הכלה תשב 'כמו שצריך' הבנתי שאין מנוס אלא ללכת לקנות חזיה.
    משם חלה תפנית חדה ואני והחזיות הפכנו לחברות טובות עד מאד . גיליתי שיש עולם מופלא של חזיות נוחות שעושות עבודה נהדרת גם לבעלות חזה קטן .

    מאת: חני |‏ 14 בדצמבר 2019 | 22:26
  • בבוקר אחד של כיתה ז הגעתי באיחור של כמה דקות לבית הספר. בשער עמד מורה אחד שמי שנכמרו עליה רחמיו תיכנס לשער למרות האיחור. הגעתי מתנשפת לשער ואני מסבירה לו את הסיבה המוצדקת לאיחור וכל מה שראיתי מולי היה אדם שבוהה לי בחזה הקטן שרק התחיל לצמוח אז, ומהנהן.. הוא נתן לי רשות להיכנס אבל אני בקושי יכולתי להוריד את הגולה בגרון ופשוט הסתובבתי וחזרתי הביתה בוכה. אמא שלי מיד חקרה אותי וכשהיא הבינה את העניין היא מילאה לי כוס חלב ואמרה לי: בואי, הולכים להתפנק. היא לקחה אותי לקניון וקנתה לי את החזייה הראשונה שלי, שהייתה של מותג כ"כ יקר, שגם היום כאישה אני מחשיבה קנייה ממנו כפינוק ענק. זו הייתה חזיית סאטן קטנטנה בצבע תכלת בהיר בהיר עם הדפס של פרחים בצבע צהוב עדין וורוד. חזיה כ"כ מהממת. אני זוכרת ששילמנו עליה בקופה כמה מאות שקלים ואמא שלי שלחה אותי שוב חזרה לתא ההלבשה שכבר אלבש אותה. כשהגענו הביתה אני זוכרת שהסתכלתי במראה והתלהבתי מהחזיה היפה שלי. אמא שלי וידאה שאני בסדר, טלפנה לאבא שלי שיבוא ואחרי שהסתודדה איתו הוא יצא והיא המשיכה לצחוק איתי ולהתלהב. בבוקר למחרת הגעתי לבית הספר עם החזיה החדשה הלכתי בהיסוס לשער, מקווה שלא אתקל שוב במורה ההוא. נשמתי לרווחה כשראיתי שדווקא המנהלת עומדת בפתח. היא חייכה אליי ושמה את היד שלה על הכתף שלי. היא לקחה אותי הצידה והתנצלה על ההתנהגות של המורה. אחרי שנים כשכבר גדלתי ההורים שלי סיפרו לי שאבא שלי הלך לבית הספר עם שוטרים והתברר שלא הייתי היחידה. המורה הזה כבר לא חזר לשם ובזכות ההורים המדהימים שלי אצלי נותר זכרון טוב מהחזייה הראשונה שלי. זו הפעם הראשונה שאני מעלה אותו על הכתב או חושפת אותו בפני אחרים, אבל אני נזכרת בו כל פסח כשאני מנקה יסודי ומוצאת במעבה הארון את החזייה ההיא עטופה בשקית בד שאוצרת זכרונות רבים של חבלי ההתבגרות והגדילה, אך גם את חיוך הנצחון שבסופם.

    מאת: עליזה גרייס |‏ 14 בדצמבר 2019 | 19:03
  • החזיה הראשונה שלי הייתה כחולה יפה כזו, אמא קנתה לי אותה.
    ואני זוכרת שכל כך התביישתי ללבוש אותה, ככה כשבכל זאת לבשתי אותה, הייתי סופגת ירידות בבית הספר "שאני בלי חזיה".
    בנוסף לשאר הירידות והחרם שעברתי.
    זה הזכרון שלי מהחזייה הראשונה.. לצערי.

    מאת: עדי |‏ 14 בדצמבר 2019 | 18:40
  • את החזייה הראשונה שלי למעשה, קניתי עם אמא של חברה שלי. קצת התביישתי לבקש מאמא שלי שתיקח אותי לקנות, והייתה לי חברה עם אמא מאוד פתוחה, כזו שהרגישה יותר כמו חברה מאמא. יום אחד היא לקחה אותנו לקניון ואמרה בעצמה שהגיע הזמן שאקנה חזיה. אמא שלי מאוד הופתעה כשחזרתי הביתה..

    מאת: יעל |‏ 14 בדצמבר 2019 | 07:17
  • לא כותבת כדי להשתתף בהגרלה, אבל הייתי חייבת להעיר שהתמונה המצורפת נראית מרוטשת לעילא, וממש חבל. עדי הימלבלוי היפהפיה (וגם אף אחת אחרת) בכלל לא צריכה את הריטוש הזה.

    מאת: k |‏ 14 בדצמבר 2019 | 06:14
  • הייתי בגיל 11 הלכתי לחנות בפעם הראשונה מבוישת כי רק התחיל החזה לצמוח לא ידעתי מה לקחת החזייה הראשונה שראיתי לקחתי כי התבישתי למדוד שלמתי והלכתי מאז הכול הישתנה

    מאת: אושרת דרור |‏ 13 בדצמבר 2019 | 23:03
  • זה היה בחופש הגדול ונסעתי לבילוי של כמה ימים אצל סבתא שלי, הסתובבנו בדיזינגוף סנטר ואני רציתי חולצה עם כתפיים חשופות. כל חולצה שמדדתי היתה שקופה מדי או צמודה מדי ואני לא הבנתי למה זה קורה לי, אז סבתא שלי החכמה והאוהבת, לקחה אותי למדור החזיות במארקס אנד ספנסר ואני התביישתי כל כך. המוכרת לא הפסיקה לצעוק את המילה חזייה ונכנסה לתא הלבשה שלי והתחילה למשוך לי ברצועות ואני רק התפללתי שנצא משם כבר, שאפילו שלא אהבתי את הצבע של החזייה לא העזתי לבקש למדוד אחרת.
    יצאתי עם חזייה, חולצה עם כתפיים חשופות ופרצוף אדום מבושה.
    מאז, אני לא אוהבת ולא קונה חזיות בצבע גוף.

    מאת: הילי |‏ 13 בדצמבר 2019 | 21:10
  • עד גיל 16 הייתי שטוחה כמו קרש גיהוץ ,כולן התפתחו סביבי ורק אני לא ,כמובן שהתביישתי אז בגיל 14 החלטתי שזהו חייבת למצוא פתרון ,הלכתי עם חברה לחנות חזיות שכבר לא קיימת היום ,קניתי חזייה שחורה עם ריפוד ומאז ועד גיל 16 אני והיא היינו החברות הכי טובות:)

    מאת: הדר |‏ 13 בדצמבר 2019 | 20:19
  • את החזייה הראשונה שלי הלכתי לקנות עם אימא שלי כשהייתי בכיתה ח' . כשהגענו לחנות לא תכננו לקנות חזייה, אבל ראיתי שם חזייה בצבע ורוד פוקסיה עם פסים סגולים שבאותו הזמן נראתה לי מהממת ושכנעתי את אימא שלי לקנות לי אותה וכל יום הייתי לובשת אותה לבית הספר ,בדיעבד היא הייתה ממש מכוערת .

    מאת: שני קארו |‏ 13 בדצמבר 2019 | 16:25
  • האמת שאת החזייה הראשונה שלי לא קניתי. את החזייה הראשונה שלי קיבלתי מאחותי. גדלתי בבית עם הורים מדהימים שנתנו לי הרבה חום ואהבה, אבל נאלצו לחסוך בהוצאות בגלל מצב כלכלי לא מזהיר וחלק ממדיניות הצמצום הייתה חיסכון בקניית ביגוד חדש. וכך יצא שאת הבגדים שלי קיבלתי מאחותי שמעלי שקיבלה מאחותי שמעליה.. אני זוכרת היטב את הפעם הראשונה.. אמא נתנה לי החזיה של אחותי כשלבשתי שמלה לאירוע… הרגשתי אישה לא פחות מאף נערה שקנו לה חזיה חדשה. היום, בהיותי אישה בת 29 שמכלכלת את עצמה בכבוד (ומשקיעה יופי בלז׳נרי שלי!) אני מעריכה כפליים את כל מה שהורי עשו למעני.

    מאת: מור |‏ 13 בדצמבר 2019 | 16:07
  • כל המשפחה הצטרפה אליי למסע קנית חזיה ראשונה :) וכמובן כולם נתנו דעות על כל הדגמים שמדדתי עד שחזיה אחת קיבלה את רוב הקולות וכולם פה אחד העידו שהיא החזיה הכי יפה ויושבת טוב וכך נגמר לו המסע ונבחרה החזיה המנצחת

    מאת: סאוסן |‏ 13 בדצמבר 2019 | 13:16
  • הכי קלאסי:
    ילדה מבולבלת, אימא נרגשת, ומוכרת שהייתה בסיטואציה הזו כבר יותר מדי פעמים.
    חוויה שסה"כ מאוחסנת אצלי בחלק החיובי של הזכרונות.

    מאת: שיר |‏ 13 בדצמבר 2019 | 12:44
  • את החזייה הראשונה קניתי כמובן עם אמא, יום שישי, סיבוב בקניון ומבצע של 50% לי ולאמא:)

    מאת: אלמוג כהן |‏ 13 בדצמבר 2019 | 12:05
  • את החזייה הראשונה שלי הלכתי לקנות עם אמא שלי, בגיל 12 או 13. הלכנו לחנות לבני נשים, ברחוב הראשי במושבה הקטנה שגרנו בה, והיתה שם מוכרת מבוגרת וחביבה שייעצה לנו מה לקנות כחזיה ראשונה…זה זכור לי כמו בסרט ישן. אני זוכרת שכבר התביישתי ללכת בלי, אבל גם חששתי ללכת עם, שהבנים לא ישימו לב ויצחקו…

    מאת: אביטל |‏ 13 בדצמבר 2019 | 11:47
  • אז האמת שאת החזיקה הראשונה שלי לא ממש קניתי. זה היה בכיתה ו׳, וסף ההתלחששויות סביב ״מי לובשת חזייה״ ו״למי מבצבצות הכתפיות״ בכיתה רק עלה ועלה. ואני הייתי ציפלונה, נראית בכיתה ג׳. נמוכה, רזונת ובעיקר- שטוחה. פניתי לאמא שלי וביקשתי חזייה, היא ניחמה אותי ואמרה שעוד אין לי חזה לחזייה וברגע שיהיה היא תיקח אותי לקנות. אבל לא הסכמתי לקבל את רוע הגזרה. אז הלכתי לחנות לבני נשים השכונתית, הכנסתי כל מיני בגדים לתא מדידה, עשיתי את עצמי ״מודדת״, שבפועל לבשתי גוזייה מתחת לבגדים שלי ויצאתי איתה מהחנות. זאת הייתה הפעם הראשונה והיחידה שגנבתי משהו, ילדה כזאת טובה, שפשוט רצתה להגיד ״אישה״ כמו כולן.

    מאת: תהילה |‏ 13 בדצמבר 2019 | 11:45
  • הפעם הראשונה שמדדתי וקניתי חזייה הייתה עם אמא שלי באזור גיל 11-עשינו יום כיף והיא הפתיעה אותי ואמרה לי שהגיע הזמן לעשות משהו שהרבה נשים עושות-ולקנות חזייה

    מאת: מישל |‏ 13 בדצמבר 2019 | 10:51
  • אוי, זה היה נוראי! אמא שלי מאוד ביישנית ולא הצליחה לשוחח איתי על זה בצורה נעימה. ביום שנסענו לקנות היא אפילו לא אמרה לי מהי מטרת הנסיעה עד שכבר היינו קרובות. היא לקחה אותי לאיזה סלון הלבשה תחתונה בניחוח נפתלין עם המון חזיות סבתאיות. היה שם מוכר גבר(!) ועוזרת מבוגרת ובלתי רגישה. מובן מאליו שלא הצלחתי להגיד מה אני רוצה ומה לא נח לי. רק רציתי שזה ייגמר. יצאתי משם עם זוג חזיות מכוערות וטראומה רצינית. אפילו הגלידה של האחרי לא הפיגה את הטעם המר שהשאירה החוויה הזו.

    מאת: מיטל |‏ 13 בדצמבר 2019 | 09:02
  • את האמת, וזה ממש מפתיע, אני בכלל לא זוכרת איך קניתי את החזייה הראשונה שלי (למרות שזה אירוע די מכונן שאני כן צריכה לזכור…) אבל כנראה שזו הייתה חזייה פשוטה ב-20 שקלים מאחת מהחנויות שיש במרכז העיר בירושלים, כשעוד לא הבנתי וידעתי כמה צריך להשקיע בפריט הזה, אפילו שהוא מתחת לבגדים ;)

    מאת: הודיה |‏ 12 בדצמבר 2019 | 23:29
  • כנראה בתור רקדנית בלט בכיתה ד, קצת לפני המופע עם הבגד גוף הצמוד צמוד אמא החליטה דחוף sos , וכמה שעות לפני המופע הביאה לי גוזיה שחורה ,כבדה ,לא נושמת בעליל של keds .וככה עליתי לבמה, מושכת את הכתפיות ובעיקר מנסה להתרגל לתחושה (;.

    מאת: תהילה |‏ 12 בדצמבר 2019 | 21:55

השאירו תגובה