מתנה בשישי: סט מפנק של Femina בשווי 540 שקלים

ממש בתחילת כיתה ז' עשינו "מלחמת מים" בגן שעשועים סמוך לבית. נהנינו והשתוללנו עד הערב שכבר נהיה קריר… ראיתי שכל הבנים והבנות מסתכלים עליי קצת מוזר, כולל הבחור הראשון אי פעם שהייתי " מאוהבת בו ( תחילת החטיבה יו נואו). חברה שהייתה נחמדה מספיק לחשה לי באוזן ובאותו הערב כבר אמא שלי לקחה אותי וקנתה לי חזייה. אגב, בסוף הוא היה החבר הראשון שלי :)

זה היה בכיתה ז, רק עלינו לארץ, אני הולכת פעם ראשונה לבית ספר חדש במדינה חדשה לא יודעת מילה בעברית עם שמלת מלמלה ופפיונים גדולים בשיער, בקיצור רק נותנת סיבות להיות שיחת היום. חזרתי הביתה בוכה כי כולם הצביעו עליי וצחקו עליי. אמא שלי שבעצמה עוד מנסה להתרגל למנטליות מנסה לעודד אותי ולוקחת אותי ליום כיף. אני זוכרת שנכנסנו לחנות של "גדולים" ולמזלנו היתה שם מוכרת שדיברה רוסית, היא שמעה את הסיפור שלי וישר החלה להסביר לנו קצת על מה עושים ומה לא עושים בארץ, היא הסתובבה איתי בכל החנות עזרה לי לקנות חזיה ובכללי בגדים לבית הספר. היא היתה המלאך השומר שלי שהצילה אותי מחרם חברתי ועד היום אני מודה לאלוהים שנתקלנו בה באותו היום…

היי בנות! הסיפור של החזיה הראשונה שלי היה לקראת סוף כיתה ז', היו לי גוזיות שכבר לא היו נוחות לי, אבל זאת לא הייתה הסיבה המשמעותית אלא ששמתי לב שלכל חברותיי כבר הייתה חזיה, אפילו לאלה שהחזה שלהן קטן משלי, אז ניגשתי לאמי היקרה והלכנו אמי אחותי ואנכי במעין טקסיות, התחלנו בארוחת סוקר בבית קפה והמשכנו לחנות 'דלתא' לקנות חזיות, היתה להן קולקציה מדהימה לנערות וכך יצאנו שלושתינו מחודשות בחזיה כל אחת כשלי היא הראשונה

בתור אחת שהחזה שלה התפתח מהר מצאתי את עצמי הולכת לקנות עם אמא שלי חזייה כבר בכיתה ו. הלכנו למשביר לצרכן והייתה שם מוכרת סופר נחמדה שמדדה אותי והביאה לי מידה נכונה על המקום . בזמנו היה לדלתא מותג שנקרא החזיה הראשונה שלי והלכתי איתה המון ! סופר נוחה ומחמיאה והחזיקה המון זמן.שלא לדבר על זה שמאותו יום אני הולכת לאותה מוכרת לקנות חזיות .

את החזיה הראשונה קנה לי אבא שלי, טיילנו בקניון, עצרתי בחלון ראווה של חנות לבני נשים בזמן שאבא פגש חבר ודיבר איתו אחרי שתי דקות הוא בא ועמד לידי, שאל אם אני רוצה לקנות פה משהו. עניתי שאני אבוא כבר עם אמא והוא ענה שאין משהו שאמא יכולה לעשות ואבא לא וכך נכנסנו לחנות והוא ביקש מהמוכרת לעזור לי לבחור חזיות שיתאימו לי, הרגשתי מבוכה לרגע אבל שמחתי שאבא שלי כזה מהמם.

את החזיה הראשונה שלי קניתי כי אמא שלי הכריחה אותי להפסיק עם הגוזיה, כי זה לא נשי ומאוד התבאסתי . אז הלכתי איתה ועם אחותי לחנות ומאוד התביישתי ולא רציתי עזרה . כיום אני חובבת גדולה של קנית הלבשת תחתונה .

בבוקר אחד של כיתה ז הגעתי באיחור של כמה דקות לבית הספר. בשער עמד מורה אחד שמי שנכמרו עליה רחמיו תיכנס לשער למרות האיחור. הגעתי מתנשפת לשער ואני מסבירה לו את הסיבה המוצדקת לאיחור וכל מה שראיתי מולי היה אדם שבוהה לי בחזה הקטן שרק התחיל לצמוח אז, ומהנהן.. הוא נתן לי רשות להיכנס אבל אני בקושי יכולתי להוריד את הגולה בגרון ופשוט הסתובבתי וחזרתי הביתה בוכה. אמא שלי מיד חקרה אותי וכשהיא הבינה את העניין היא מילאה לי כוס חלב ואמרה לי: בואי, הולכים להתפנק. היא לקחה אותי לקניון וקנתה לי את החזייה הראשונה שלי, שהייתה של מותג כ"כ יקר, שגם היום כאישה אני מחשיבה קנייה ממנו כפינוק ענק. זו הייתה חזיית סאטן קטנטנה בצבע תכלת בהיר בהיר עם הדפס של פרחים בצבע צהוב עדין וורוד. חזיה כ"כ מהממת. אני זוכרת ששילמנו עליה בקופה כמה מאות שקלים ואמא שלי שלחה אותי שוב חזרה לתא ההלבשה שכבר אלבש אותה. כשהגענו הביתה אני זוכרת שהסתכלתי במראה והתלהבתי מהחזיה היפה שלי. אמא שלי וידאה שאני בסדר, טלפנה לאבא שלי שיבוא ואחרי שהסתודדה איתו הוא יצא והיא המשיכה לצחוק איתי ולהתלהב. בבוקר למחרת הגעתי לבית הספר עם החזיה החדשה הלכתי בהיסוס לשער, מקווה שלא אתקל שוב במורה ההוא. נשמתי לרווחה כשראיתי שדווקא המנהלת עומדת בפתח. היא חייכה אליי ושמה את היד שלה על הכתף שלי. היא לקחה אותי הצידה והתנצלה על ההתנהגות של המורה. אחרי שנים כשכבר גדלתי ההורים שלי סיפרו לי שאבא שלי הלך לבית הספר עם שוטרים והתברר שלא הייתי היחידה. המורה הזה כבר לא חזר לשם ובזכות ההורים המדהימים שלי אצלי נותר זכרון טוב מהחזייה הראשונה שלי. זו הפעם הראשונה שאני מעלה אותו על הכתב או חושפת אותו בפני אחרים, אבל אני נזכרת בו כל פסח כשאני מנקה יסודי ומוצאת במעבה הארון את החזייה ההיא עטופה בשקית בד שאוצרת זכרונות רבים של חבלי ההתבגרות והגדילה, אך גם את חיוך הנצחון שבסופם.

את החזייה הראשונה שלי למעשה, קניתי עם אמא של חברה שלי. קצת התביישתי לבקש מאמא שלי שתיקח אותי לקנות, והייתה לי חברה עם אמא מאוד פתוחה, כזו שהרגישה יותר כמו חברה מאמא. יום אחד היא לקחה אותנו לקניון ואמרה בעצמה שהגיע הזמן שאקנה חזיה. אמא שלי מאוד הופתעה כשחזרתי הביתה..

הייתי בגיל 11 הלכתי לחנות בפעם הראשונה מבוישת כי רק התחיל החזה לצמוח לא ידעתי מה לקחת החזייה הראשונה שראיתי לקחתי כי התבישתי למדוד שלמתי והלכתי מאז הכול הישתנה

עד גיל 16 הייתי שטוחה כמו קרש גיהוץ ,כולן התפתחו סביבי ורק אני לא ,כמובן שהתביישתי אז בגיל 14 החלטתי שזהו חייבת למצוא פתרון ,הלכתי עם חברה לחנות חזיות שכבר לא קיימת היום ,קניתי חזייה שחורה עם ריפוד ומאז ועד גיל 16 אני והיא היינו החברות הכי טובות:)

האמת שאת החזייה הראשונה שלי לא קניתי. את החזייה הראשונה שלי קיבלתי מאחותי. גדלתי בבית עם הורים מדהימים שנתנו לי הרבה חום ואהבה, אבל נאלצו לחסוך בהוצאות בגלל מצב כלכלי לא מזהיר וחלק ממדיניות הצמצום הייתה חיסכון בקניית ביגוד חדש. וכך יצא שאת הבגדים שלי קיבלתי מאחותי שמעלי שקיבלה מאחותי שמעליה.. אני זוכרת היטב את הפעם הראשונה.. אמא נתנה לי החזיה של אחותי כשלבשתי שמלה לאירוע… הרגשתי אישה לא פחות מאף נערה שקנו לה חזיה חדשה. היום, בהיותי אישה בת 29 שמכלכלת את עצמה בכבוד (ומשקיעה יופי בלז׳נרי שלי!) אני מעריכה כפליים את כל מה שהורי עשו למעני.

הכי קלאסי:
ילדה מבולבלת, אימא נרגשת, ומוכרת שהייתה בסיטואציה הזו כבר יותר מדי פעמים.
חוויה שסה"כ מאוחסנת אצלי בחלק החיובי של הזכרונות.

את החזייה הראשונה שלי הלכתי לקנות עם אמא שלי, בגיל 12 או 13. הלכנו לחנות לבני נשים, ברחוב הראשי במושבה הקטנה שגרנו בה, והיתה שם מוכרת מבוגרת וחביבה שייעצה לנו מה לקנות כחזיה ראשונה…זה זכור לי כמו בסרט ישן. אני זוכרת שכבר התביישתי ללכת בלי, אבל גם חששתי ללכת עם, שהבנים לא ישימו לב ויצחקו…

הפעם הראשונה שמדדתי וקניתי חזייה הייתה עם אמא שלי באזור גיל 11-עשינו יום כיף והיא הפתיעה אותי ואמרה לי שהגיע הזמן לעשות משהו שהרבה נשים עושות-ולקנות חזייה

את האמת, וזה ממש מפתיע, אני בכלל לא זוכרת איך קניתי את החזייה הראשונה שלי (למרות שזה אירוע די מכונן שאני כן צריכה לזכור…) אבל כנראה שזו הייתה חזייה פשוטה ב-20 שקלים מאחת מהחנויות שיש במרכז העיר בירושלים, כשעוד לא הבנתי וידעתי כמה צריך להשקיע בפריט הזה, אפילו שהוא מתחת לבגדים ;)