מתנה בשישי: נעליים של NOON בשווי 950 שקלים

העפתי סטירה לבחור שנצמד אליי בתור קולנוע

אני סטודנטית באוניברסיטה ובאחת הפעמים הראשונות שנפגשתי עם החבר'ה החדשים מהלימודים לדרינק השיחה השיחה שלנו גלשה באופן מצחיק לדבר על ויליאם וקייט ושושלת המלוכה הבריטית. אינסטנקטיבית אמרתי שאני חושבת שויליאם בחור נאה מאד וחבל שהוא קירח, בלי לחשוב על כך שאחד החברים שישב בשולחן קירח בעצמו. ניסיתי לצחוק וכמובן להעביר מהר את הפוקוס של השיחה ולדבר על הסטייל של קייט לפני שמישהו ירצה להתעכב על הפאדיחה הנוראית או ישים לב שכולי אדומה מבושה.

בקיץ אשתקד הייתי עם אמא שלי באירלנד. באחד הימים הלכנו, איך לא, לשופינג. בזמן שהסתובבנו בחנות אחת אמא שלי היתה בצד השני של החנות ואני באחר. פתאום נעמדה לידי אישה מאוד גבוהה, מעל שני מטר, מחזה נדיר בשבילי. אז מההתלהבות קראתי לאמא שלי וצעקתי ״תראי איזה גבוהה האישה כאן לידי, אני מגיעה לה לפופיק ״. האישה הגבוהה הסתכלה עליי ופתאום אמרה ובעברית ״סליחה? יש לך איזו שהיא בעייה עם הגובה שלי???? גמדה!!!!״ לא ידעתי איפה לקבור את עצמי!!!!

לפני כמה שנים נגמרה מערכת יחסים של 5 שנים – היינו יחד מסוף התיכון ולמרות שהפרידה הייתה רגועה היא הייתה מאוד כואבת.
שנה לאחר מכן, עמוק בטיול שלי בדרום אמריקה, חופשייה ומאושרת, מי מופיע כרעם ביום בהיר באמצע פרו בפאב של ההוסטל שלי? התאום של האקס. מהשוק הרגע שהוא הסתכל עלי בהיתי בו לכמה שניות, הסתובבתי ובערך רצתי החוצה.

פגשתי אותו שוב כמה ימים אחרי זה וצחקנו על העניין, אבל באותו רגע לא ידעתי איפה לקבור את עצמי….

זה היה לפני כמה שנים…אבל זה היה פשוט התגובה הכי מפדחת שהייתה לי…בעבר אמא שלי הייתה מוכרת עגילים והמורה של אחותי רצתה לקנות כמה זוגות עגילים…ואחותי ביקשה שאבוא איתה..וכמובן הלכנו לבית של המורה שלה…והמורה שלה קראה לבת שלה…והיא בן אדם מאוד עדין כזה אז כשהיא קראה לבת שלה שלה יצא לה מין קול מוזר כזה ופשוט צחקתי לה בפנים…זה היה פדיחה של החיים….כנראה שלפעמים אין לי טקט…זה היה ממש לא נעים.
אני מאשרת את התקנון ומסכימה לדבריו
hgkakd156@gmail.com

אני סטודנטית חדשה במכללה ויש לי מרצה אחד ממש חתיך וחמוד. כל שיעור אני חופרת לחברה שלי מחדש כמה בא לי עליו, בשיעור האחרון בדיוק בשנייה שריכלנו עליו, הוא לפתע פנה אלי ושאל אותי מה קרה ולמה אני מפטפטת ומפריעה לו בשיעור. השבתי לו שאנחנו מדברות על נושא שקשור לשיעור, ואז הוא שאל אותי על מה כי ואולי הוא יכול לעזור. מההתרגשות לא הצלחתי לחשוב על משהו אחרי ואמרתי- פשוט בא לי שתתחתן איתי כאן ועכשיו. היה נורא מביך והוא אפילו לאאא הסכים להתחתן איתי :(

אני סייעת טרייה ועוד שיש לי בעייה קשה של זיכרון פרצופים,לפני חודשיים הגיעה אמא עם הבת שלה לגן אז אמרתי לילדה ׳איזה חמודה סבתא שלך אוהבת אותך כמו אמא׳.
האמא הסתכלה עליי בכעס ואמרה לי ׳אני אמא שלה מה אני נראית לך כל כך מבוגרת?׳ התביישתי כל כך ולא היה לי מה להגיב לה פשוט התייבשתי

אחותי הביאה את החבר- הבעל לעתיד- לארוחת ערב ראשונה אצל ההורים. במהלך הערב סיפרתי בדיחה על גרוזינים. השתררה שתיקה, ואחותי אמרה: את יודעת שxxx גרוזיני…?!

שנתיים אחרי שעזבתי מקום עבודה אהוב, אחת העובדות נפטרה ואני הלכתי להלוויה שלה. לא ראיתי את כולם שנתיים וממש שמחתי לראותם. לרגע שכחתי שאני בהלוויה, כולי נשיקות וחיבוקים וקריאות שימחה לראות את כולם. באיזה שלב, בדרך שהולכים אחרי העגלה לכיוון הקבר, אני מדברת בקול רם ומביך מדיי, עם כמה מה חבר'ה, ואומרת שאיזה כיף שנפגשנו כולנו ואני ממש שמחה לראות אותם, רק חבל ש x לא יכלה להגיע…. (זאת שאנחנו בהלוויה שלה). כולם השתתקו מסביב, אני רציתי למות ולהיקבר במקום…. זהו, לא דיברתי עם אף אחד מהם שוב אחרי זה, מהבושה

לרוב אני דווקא יודעת לקרוא סיטואציות אבל לפעמים אני מגיבה מהר מדי ויוצא לי הכי חסר טקט שיש. יש לי כמה דוגמאות אבל הפעם שהכי זכורה לי היא שחברה טובה תפסה אותי לשיחה ואמרה לי שהיא רוצה לספר לי משהו ואני ישר קפצתי עליה בחיבוקים ואמרתי איזה כיף שאתם בהריון. היא הדפה אותי בעדינות ואמרה לי שלא, שההפך, הם כבר זמן מה מנסים ללא הצלחה והם מתחילים עכשיו טיפולים ורצתה לשתף אותי. רציתי לקבור את עצמי באותו הרגע. לשמחת כולם הטיפולים הצליחו ויש להם ילדה מהממת. ואני משתדלת לא לומר בשעה טובה לאף אחת לפני שאני שומעת את הבשורה מפורשות.

ה ס י ט ו א צ י ה :)
ביום הראשון שלי לעבודה החדשה שלי בארומה , הגעתי לעבודה אמרתי שלום לכולם
ממש התרגשתי וכולם שאלו אותי מה שמי ואני שאלתי גם את כולם , לאחר מכן שהגעתי לעובדת האחרונה בסבב היא ענתה לי שמי לוסיה , אז צחקתי בקול אמרתי לה די
לחתולה שלי קוראים לוסי – לוסיה והיא שחורה יש לך שם של חתול והיא הסתכלה עלי
ונעלבה קצת ופשוט הלכה , הרגשתי נורא, אבל זה היה מצחיק
חח למרות שהמשכתי להזכיר לה גם יום אחרי , אבל אז היא צחקה קצת :-)

לפני מספר שנים עשיתי שיפוץ קטן בבית שכלל בין היתר עבודת צבע . נעזרתי בשירותיו של עובד ערבי שקיבלתי עליו המון המלצות חמות. בתום העבודה כאשר הוא הציג לי את כל אחד מהחדרים אותם סיים לצבוע לא התרשמתי מחדר אחד ואמרתי לו בטבעיות רבה ובחוסר טאקט רב עוד יותר… 'פה עשית עבודה ערבית' …. תוך מספר שניות ספורות עליתי על הטעות ורק רציתי שהאדמה תשאב אותי!

עליתי במדרגות הבניין בו אני גרה בתל אביב, שניה לפני חלפתי על פני עגלת תינוק שקשורה למטה ובתוכה התפנן לו חתול רחוב. חלפתי על פני אחת השכנות ואמרתי לה: " אייייכסה איזה גועל, אני לא מבינה את האמהות המטונפות האלה שקושרות את העגלה של התינוק שלהן בחוץ ונותנות לחתולי רחוב לשבת בתוך העגלה.." השכנה ענתה:"העגלה שלי…" פ- ד-י-ח-ה

התגובה הכי לא מתאימה שהגבתי על הסיטואציה הייתה מתי שמישהו אמר לי שהוא אוהב אותי ופשוט קמתי והלכתי.

לפני כמה שנים לקראת פסח עזרתי לאמא שלי לנקות את הבית, ניקינו את המדרגות והיא הלכה להביא דלי עם מים כשהיא באה לכיווני היא כנראה שפספסה מדרגה והחליקה עם הדלי לאורך כל המדרגות עד שהגיעה אליי, והתגובה הראשונה שלי הייתה להתפוצץ מצחוק כי היא גם לא שיחררה את הדלי שהיה מלא במים, אפילו לא יכולתי לעזור לה לקום, רק לאחר כמה דקות התאפקתי על עצמי ועזרתי לה, עד היום היא מזכירה לי את זה

חברה קרובה באה אלי בדמעות וספרה שיש לה נשירה מטורפת בשיער , מרוב לחץ לא ידעתי מה לענות ופלטתי ״ אה יופי ככה לא תצטרכי לבזבז הרבה כסף על מוצרי שיער וספר״ .
הדמעות זלגו עוד יותר ..

קרנבל סלבדור, 2012. הגענו לקרנבל 3 חברים. (אני, חברה שלי וידיד טוב).הוא לקח על עצמו לסגור לנו את כל הפן הלוגיסטי (מלונות, כרטיסים, טיסות ועוד). בגלל שהוא היה אחראי על התחקיר המעמיק בבחירת היעד, הוא היה מוכן לחוויה ולעוצמות שלה. אנחנו, לעומתו, סמכנו על כושר הארגון שלו ופחות שאלנו שאלות. נחתנו בסלבדור, במדינת בהייה (בצפון ברזיל) ומונית לקחה אותו להוסטל שהזמנו. בגלל שזה היה ממש תחילתו של הקרנבל הרחובות היו עמוסים באופן לא הגיוני ולכן הנהג הוריד אותי מספר קילומטרים לפני ההוסטל.ברגע הזה הבנו שלא התכוננו לדבר הזה בכלל. כמויות עצומות של אנשים שיכורים ואגרסיבים בשילוב ריחות, מוזיקה רועשת, כייסים וחבורות שהולכות מכות ודוחפות את כולם להתקדם. אנחנו היינו בהלם וברגע שראינו שוטרים עם אלות אשר חובטים בקהל על מנת שיאפשרו להם להתקדם, פשוט איבדנו את זה והתחלנו למרר בבכי מר. בשלב מסוים פשוט התישבנו על המדרכה ובכינו (אני והחברה). לא הסכמנו לזוז משם וצרחנו על הידיד שיזמין לנו טיסה בחזרה לישראל. לאחר הרבה תחנונים וסרטון וואטסאפ מעודד מההורים הוא הצליח להניע אותנו להתקדם לכיוון ההוסטל. בשלב מאוחר יותר ואחרי שהתאפסנו ודיברנו עם בעלי ההוסטל המקומיים, הבנו שזו התרבות והמנטליות וכל מתנהל הקרנבל בסלבדור. בסיכומו של עניין הקרנבל הזה היה אחד מהדברים הכי מרגשים ומלהיבים שחווינו בחיים! (קצת פרופורציות לא היה מזיק..
שם בתחילת הדרך ;).

לפני כשנה הבוס שלי והמנכ"ל של חברת הייטיק שאני עובדת בה, קראו לי למשרד של המנכ"ל, וליתר דיוק אמרו לי לבוא מהר. בדרך הקצרה מאוד בין המשרדים התחלתי להריץ בראש את כל מה שקרה בעבודה השבוע וניסיתי להבין למה קוראים לי לשם מהר מהר וחששתי שעשיתי משהו לא בסדר והולכים לתת לי על הראש. בסוף מצאתי את עצמי מקבלת שלל מחמאות והעלאה בשכר. במקום להגיד תודה רבה (או אפילו סתם תודה), אמרתי "סבבה, מצאתי באג שצריך לתקן מהר". כמה שעות אחר כך רצתי להתנצל ואמרתי שאני לא טובה בלהגיב לעניין כשאני נבוכה (והייתי נבוכה מאוד)

מי מאיתנו אין לו את הרגע הזה שבשעה שכולם צוחקים או בוכה או במצב הפחות נעים שכולם מבכים וכואב הוא מגיב במעט שוני?!
אנחנו בני אדם וכל אדם מגיב אחרת לסיטאציה והבעת רגשותיו לא תמיד בשליטתו ואחריי כל ההקדמה הארוכה הזו אגש לפאונטה: ביום שיגרתי חלפתנו אני וחברתי במקרה ברחוב בה התנהלה הלוויה מצערת אומנם לא ידענו אתת זהות המנוח אך בכל זאת המקרה הוא מצער וודיי טרגי ויש מצווה ללוות את המת ואכן קיימתי אותה רק ברגע של מבוכה במקום להביע מער פרצנו אני וחברתי בצחוק ללא כל שליטה כנראה שזו הייתה תגובה של מבוכה רצינית
תסכימו איתי תגובה כזאת היא הכי א שיגרתיתי שיש,לא?!

לקוחה רכשה אצלי בגד בקופה ויצאה מהחנות, באותו היום החנות היתה מפוצצת כיוון שהיו מבצעים, היא חזרה אחרי כמה דקות לתור עמוס ואמרה לי שאיבדה 200 שח וכנראה הם נשארו על הדלפק שלי, אמרתי לה שלא ראיתי שום 200.שח כך.שזה לא נשאר בחנות שלנו, הלקוחה התעקשה בצער ואמרה: אז בואי נפתח את המצלמות,
גילוי נאות: אין לנו מצלמות אך אסור לנו להגיד את זה ללקוחות, ואני שהייתי צריכה להגיד מול 10 לקוחות לפחות שאין לנו מצלמות, הובכתי והתחלתי לצחוק
יש לציין שהיא מאד נפגעה ואמרה שאני יכולה לגלות קצת אמפתיה לצער שלה
יש להתנהג בהתאם ;)

עובדת שלי סיפרה לי שהיא בהריון ובישיבת צוות אחת פשוט אמרתי לכולם שמגיע לה מזל טוב… מסתבר שהיא בכלל לא תכננה לספר…

פעם התחיל איתי מישהו שמאוד מוצא חן בעיני, במהלך השיחה הסתלבט עלי ואני במקום להגיב בקור רוח…צחקתי קצת הרבה יותר מדי מהלחץ…
ניתן לומר שלא יצא מזה יותר מדי

הכי מביך שלי, הוזמנתי לחתונה שישי צהרים של אחות של חברה טובה מאוד. במהלך קבלת הפנים ניגשתי להגיד לאחות של של חברה שלי – הכלה מזל טוב נישוקים וחיבוקים, מחמיאה לה על השמלה והלוק ובטעות נפלט לי " מה ככה את משאירה את השיער שלך ? " הכלה נשארה המומה ואיתה גם אני לא ידעתי איפה לקבוע את עצמי .. השיער שלה נראה כאילו קמה הרגע מהמיטה ומיהרה לעבודה , חשבתי שהיא לפני סידור השיער
פאדיחה רצינית

קלטתי עובדת שתהיה העוזרת שלי בחורה מתוקה, אבל איך לומר בצורה הכי לא פוגעת, היה נראה שהיא בהריון מאוד מתקדם. הממונים עלי גם התרשמו ממנה אבל האלו שאלה האם לקלוט אותה שהיא בהריון מתקדם… והטילו עלי משימה שהייתי מעדיפה לא לבצע כלל1 אבל נאלצתי לשאול אותה ובתשובה שלה, רציתי לקבור את עצמי… היא לא הייתה בכלל בהריון. וזה בהחלט לא היה במקום מאז אני מאוד נזהרת כשאני נתקלת בסיטואציה שכזאת