מתנה בשישי: נעליים של NOON בשווי 950 שקלים

ספרו לנו מתי הגבתן באופן הכי לא מתאים לסיטואציה ואולי תזכו בנעליים של NOON בשווי 950 שקלים

מאת  | ‏ 20 יוני 2019

מתנה בשישי (צילום: איליה מלינקוב)

מתנה בשישי (צילום: איליה מלינקוב)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:

נעליים של NOON

כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה:

מתי הגבתן באופן הכי לא מתאים לסיטואציה?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 950 שקלים
ניתן להשיג ביהודה מרגוזה 30, תל אביב ובאתר

**הזוכה תיבחר מבין המגיבות לפוסט עד יום א', 23/6/19 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר בסדרת Blondifier מבית לוריאל פרופסיונל לטיפוח שיער בלונדיני היא ירדן, שסיפרה לנו מה הסוד שלה ליום שיער טוב: "בתור מתולתלת גיליתי שהשיער שלי הכי יפה אחרי שאני בים. אחרי ניסויים וחקירות רבות לנסות להבין למה דווקא אחרי הים הוא יפה וגיליתי שזה המלח!! בגלל זה אני שמה מים עם מלח על השיער שלי אחרי מקלחת ונותנות לו להתייבש בטבעיות. מתקבלים תלתלים מושלמים ובקבוקים ארוכים".

השאירו תגובה

 

  • יש לי חברה בת 37 שסיפרה לי על זוגיות חדשה ונהדרת שיש לה עם בחור בן 23. כשהיא הזכירה את הגיל אמרתי לה ״לא נורא, מתישהו תעבור לך הבעיה הזו עם הגיל ותצאי עם מישהו בגילך״ .התגובה הזו לא ממש שימחה אותה..

    מאת: ליה |‏ 10 ביולי 2019 | 12:04
  • מאוד רוצה לספר לכם
    זה ממש מביך

    מאת: מרים פרג |‏ 24 ביוני 2019 | 10:55
  • העפתי סטירה לבחור שנצמד אליי בתור קולנוע

    מאת: נעמה |‏ 23 ביוני 2019 | 16:47
  • דיברתי עם קולגה מהעבודה ובאירוע משותף ובמהלך השיחה יצא שקיללתי את אמו (ברוח טובה כמובן ובחברותוית) "יא בן @#@#", הוא ענה שאימו נפטרה לפני תשע
    שנים. מרוב מבוכה עניתי בצחוק "אהה…היה לך מספיק זמן להתגבר על זה". אקוורד

    מאת: זיו שטטר |‏ 23 ביוני 2019 | 15:10
  • אני סטודנטית באוניברסיטה ובאחת הפעמים הראשונות שנפגשתי עם החבר'ה החדשים מהלימודים לדרינק השיחה השיחה שלנו גלשה באופן מצחיק לדבר על ויליאם וקייט ושושלת המלוכה הבריטית. אינסטנקטיבית אמרתי שאני חושבת שויליאם בחור נאה מאד וחבל שהוא קירח, בלי לחשוב על כך שאחד החברים שישב בשולחן קירח בעצמו. ניסיתי לצחוק וכמובן להעביר מהר את הפוקוס של השיחה ולדבר על הסטייל של קייט לפני שמישהו ירצה להתעכב על הפאדיחה הנוראית או ישים לב שכולי אדומה מבושה.

    מאת: מיכל |‏ 23 ביוני 2019 | 11:57
  • פעם אחת נכנסתי לפיצרייה שאמורה להיות כשרה ואני רואה בחור יושב באחד השולחנות אוכל המבורגר. התקדמתי לכיוונו ושאלתי אותו בתדהמה: אתה אוכל המבורגר??!- הבחור בדיוק בא לקחת ביס ועצר את הלחמניה באמצע הדרך לפה שלו, והנהן לי במבט של מה נפלת עליי.. "סליחה" אמרתי לו, "אבל המקום כשר, למה אתה אוכל פה בשרי?"- הבחור הסתכל עליי בפנים תמהות, כמעט נחנק…. פתאום אני מרימה את המבט לעבר האחראי, כדי לדבר גם איתו ואז עיניי נתקלו בויטרינה ענקית של שיפודי קבב ושאר בשרים. מה התברר? שבמקום להיכנס לפיצרייה נכנסתי בטעות למסעדה הסמוכה, שיש להם כניסה משותפת, ואני יצאתי הנעל (אפרופו נעל חח).. כשקלטתי שטעיתי כל מי שהיה שם התפוצץ עליי מצחוק, ואני ככ התנצלתי בפני הבחור, שניכר שהיה בהלם מאי ההבנה הזו. מהפדיחה הזמנתי לו קינוח וברחתי משם… אחרי שעה אני רואה שעוברים מול המסעדה בה ישבתי שני אנשים שהיו שם, הם נופפו לי לשלום בצחוק, וכל מה שרציתי זה רק להיעלם בתוך הקפה שלי.. מאז כל פעם שאנחנו עוברים ליד אנחנו מתגלגלים מצחוק מהמגה פדיחה שעשיתי..

    מאת: אושרית |‏ 23 ביוני 2019 | 11:51
  • בקיץ אשתקד הייתי עם אמא שלי באירלנד. באחד הימים הלכנו, איך לא, לשופינג. בזמן שהסתובבנו בחנות אחת אמא שלי היתה בצד השני של החנות ואני באחר. פתאום נעמדה לידי אישה מאוד גבוהה, מעל שני מטר, מחזה נדיר בשבילי. אז מההתלהבות קראתי לאמא שלי וצעקתי ״תראי איזה גבוהה האישה כאן לידי, אני מגיעה לה לפופיק ״. האישה הגבוהה הסתכלה עליי ופתאום אמרה ובעברית ״סליחה? יש לך איזו שהיא בעייה עם הגובה שלי???? גמדה!!!!״ לא ידעתי איפה לקבור את עצמי!!!!

    מאת: מורן |‏ 23 ביוני 2019 | 11:50
  • באחת המסעדות בהן עבדתי בזמן הלימודים התחילה לעבוד מישהי ששירתה איתי בצבא. לא ראיתי אותה כמה שנים והיא נראיתה לי קצת שונה כשראיתי אותה. בסוף המשמרת הראשונה שלנו יחד כשכל המלצרים ישבו לאכול, אמרתי לה שמשהו בה נראה שונה. היא משכה בכתפיים והעבירה נושא. אחרי כמה דקות נוספות של בהייה בה נפל לי האסימון: "עשית ניתוח אף והרמת מצח, נכון?!?!?!" הכרזתי, ורק כשהמילים סיימו לצאת לי מהפה הבנתי שהיא לא ממש רצתה שידעו ודי רצתה להיעלם באותו רגע. גם אני רציתי. לא סיימתי את האוכל וברחתי הבייתה

    מאת: לימור |‏ 23 ביוני 2019 | 11:49
  • לפני כמה שנים נגמרה מערכת יחסים של 5 שנים – היינו יחד מסוף התיכון ולמרות שהפרידה הייתה רגועה היא הייתה מאוד כואבת.
    שנה לאחר מכן, עמוק בטיול שלי בדרום אמריקה, חופשייה ומאושרת, מי מופיע כרעם ביום בהיר באמצע פרו בפאב של ההוסטל שלי? התאום של האקס. מהשוק הרגע שהוא הסתכל עלי בהיתי בו לכמה שניות, הסתובבתי ובערך רצתי החוצה.

    פגשתי אותו שוב כמה ימים אחרי זה וצחקנו על העניין, אבל באותו רגע לא ידעתי איפה לקבור את עצמי….

    מאת: סתיו |‏ 23 ביוני 2019 | 11:45
  • בתקופת הזוגיות שלי עם המיתולוגי שלי, כמעט 15 שנים אחורה, הוא סיפר לי כמה אבא שלו מצחיק וקורע, אז שכשלראשונה פגשתי את אביו, והוא החל לגהק בצורה מצחיקה, הייתי בטוחה שזה כדי להצחיק אותי כי הרי הוא בדרן ושיחררתי לאויר את המשפט – טוב אתה באמת קורע, אבל אני לא מבינה כלום, ועכשיו תגהק בקצב איטי וברור……, באותה השנייה אף אחד לא צחק, אבא של בן זוגי דאז פשוט חייך אליהו בנימוס ופרש לסלון, באותו רגע הבנתי את הטעות המביכה ומכאן החל המסע שהפך את בן זוגי ההוא לאקס- הוא לא יכל לשאת את התגובה שלי לאביו אפילו שנבעה מחוסר הבנה….

    מאת: Liri |‏ 23 ביוני 2019 | 11:44
  • זה היה לפני כמה שנים…אבל זה היה פשוט התגובה הכי מפדחת שהייתה לי…בעבר אמא שלי הייתה מוכרת עגילים והמורה של אחותי רצתה לקנות כמה זוגות עגילים…ואחותי ביקשה שאבוא איתה..וכמובן הלכנו לבית של המורה שלה…והמורה שלה קראה לבת שלה…והיא בן אדם מאוד עדין כזה אז כשהיא קראה לבת שלה שלה יצא לה מין קול מוזר כזה ופשוט צחקתי לה בפנים…זה היה פדיחה של החיים….כנראה שלפעמים אין לי טקט…זה היה ממש לא נעים.
    אני מאשרת את התקנון ומסכימה לדבריו
    hgkakd156@gmail.com

    מאת: יעל שלג |‏ 23 ביוני 2019 | 11:35
  • הלכתי עם חברה למדידות לשמלת הכלה שלה. כשנכנסנו למעצבת הראשונה , לאחר שהיא מדדה שמלה, הסתכלתי עליה ואמרתי לה עלי זה ייראה יותר טוב, בואי אני אראה לך והלכתי למדוד אותה בעצמי. מיותר לציין שיותר היא לא לקחה אותי לשום מדידות ואפילו לא נתנה לי רמזים למה היא הזמינה בסוף…

    מאת: רחל |‏ 23 ביוני 2019 | 10:59
  • אני סטודנטית חדשה במכללה ויש לי מרצה אחד ממש חתיך וחמוד. כל שיעור אני חופרת לחברה שלי מחדש כמה בא לי עליו, בשיעור האחרון בדיוק בשנייה שריכלנו עליו, הוא לפתע פנה אלי ושאל אותי מה קרה ולמה אני מפטפטת ומפריעה לו בשיעור. השבתי לו שאנחנו מדברות על נושא שקשור לשיעור, ואז הוא שאל אותי על מה כי ואולי הוא יכול לעזור. מההתרגשות לא הצלחתי לחשוב על משהו אחרי ואמרתי- פשוט בא לי שתתחתן איתי כאן ועכשיו. היה נורא מביך והוא אפילו לאאא הסכים להתחתן איתי :(

    מאת: מור |‏ 23 ביוני 2019 | 10:51
  • לפני ארבע שנים הגעתי לארוחת ערב חגיגית אצל המשפחה של החברה הכי טובה שלי לציון האירוע המשותף של סיום התואר. בדיוק שנכנסנו אחותה אמרה לי שלום ומיד שיתפה אותנו שהסימנים הכחולים שעל הפנים שלה זה בגלל טיפול שיניים לא עדין בכלל….ואני השבתי לה בתמימות לאחר צפייה בכמה תוכניות יופי למתקדמים ״באמת?!זה ממש קטע, ראיתי בטלויזיה שזה בדיוק המקום שבו עושים בוטוקס".
    זה היה מביך ברמות.. שנים אחרי לא ביקרתי אצלהם בבית מהבושה

    מאת: סיגל |‏ 23 ביוני 2019 | 10:50
  • אני סייעת טרייה ועוד שיש לי בעייה קשה של זיכרון פרצופים,לפני חודשיים הגיעה אמא עם הבת שלה לגן אז אמרתי לילדה ׳איזה חמודה סבתא שלך אוהבת אותך כמו אמא׳.
    האמא הסתכלה עליי בכעס ואמרה לי ׳אני אמא שלה מה אני נראית לך כל כך מבוגרת?׳ התביישתי כל כך ולא היה לי מה להגיב לה פשוט התייבשתי

    מאת: LIron |‏ 23 ביוני 2019 | 10:49
  • ביום שחברתי הטובה התחתנה
    היא התארגנה בבית מלון, מרחק של 5 דקות על האופניים מדירתי
    קמתי בבוקר בקפיצה מהמיטה עם שירי חתונה בהתרגשות שיא
    כבר כל הגוף רעד מהתרגשות אז החלטתי לעלות על האופניים ולנסוע למלון
    כל כך התרגשתי ודהרתי על האופניים כמו משוגעת
    עד שכמובן זה נגמר..בהתרסקות קשה על הכביש

    מאת: יעלה |‏ 23 ביוני 2019 | 09:54
  • אחותי הביאה את החבר- הבעל לעתיד- לארוחת ערב ראשונה אצל ההורים. במהלך הערב סיפרתי בדיחה על גרוזינים. השתררה שתיקה, ואחותי אמרה: את יודעת שxxx גרוזיני…?!

    מאת: אריאלה |‏ 23 ביוני 2019 | 07:20
  • טיילתי עם חברה בתל אביב וכשהגענו למעבר חצייה נעצר מולנו רכב לבן ארוך והיא דפקה צרחה מטורפת וקפצה במקום. שאלתי אותה מה קרה והיא ענתה שהבחור באוטו ממש הבהיל אותה כי יש לו עיניים ענקיות כמו של שימי תבורי. צחקתי עליה ואמרתי לה (די בקול יש לציין) שמה פתאום והיא חיה בסרט ואין מצב שזה שימי תבורי כי הוא בטח מחזיק נהג צמוד ולא נוהג לשום מקום לבד ״המשוגע הזה״ וכמובן שזה אכן היה שימי תבורי. מהבושה צעקתי לו ״חולים עליך שימייייי״ אבל זה כבר היה מאוחר מדי

    מאת: מור |‏ 23 ביוני 2019 | 00:40
  • שנתיים אחרי שעזבתי מקום עבודה אהוב, אחת העובדות נפטרה ואני הלכתי להלוויה שלה. לא ראיתי את כולם שנתיים וממש שמחתי לראותם. לרגע שכחתי שאני בהלוויה, כולי נשיקות וחיבוקים וקריאות שימחה לראות את כולם. באיזה שלב, בדרך שהולכים אחרי העגלה לכיוון הקבר, אני מדברת בקול רם ומביך מדיי, עם כמה מה חבר'ה, ואומרת שאיזה כיף שנפגשנו כולנו ואני ממש שמחה לראות אותם, רק חבל ש x לא יכלה להגיע…. (זאת שאנחנו בהלוויה שלה). כולם השתתקו מסביב, אני רציתי למות ולהיקבר במקום…. זהו, לא דיברתי עם אף אחד מהם שוב אחרי זה, מהבושה

    מאת: נועה |‏ 22 ביוני 2019 | 23:47
  • בס"ד ,בחתונה כלשהיא פגשתי חברה שלא ראיתי שנים עם אמא שלה, החמאתי לה ואמרתי לה כמה שהיא דומה לאמא שלה….שתיהן מאוד יפות, והאמא בתגובה ענתה שהיא בכלל אחותה וההפרש בינהן הוא שנתיים…..חחחחחחח……חתכתי באותו רגע הביתה ….חחחחחחחחח

    מאת: יעל |‏ 22 ביוני 2019 | 23:47
  • לרוב אני דווקא יודעת לקרוא סיטואציות אבל לפעמים אני מגיבה מהר מדי ויוצא לי הכי חסר טקט שיש. יש לי כמה דוגמאות אבל הפעם שהכי זכורה לי היא שחברה טובה תפסה אותי לשיחה ואמרה לי שהיא רוצה לספר לי משהו ואני ישר קפצתי עליה בחיבוקים ואמרתי איזה כיף שאתם בהריון. היא הדפה אותי בעדינות ואמרה לי שלא, שההפך, הם כבר זמן מה מנסים ללא הצלחה והם מתחילים עכשיו טיפולים ורצתה לשתף אותי. רציתי לקבור את עצמי באותו הרגע. לשמחת כולם הטיפולים הצליחו ויש להם ילדה מהממת. ואני משתדלת לא לומר בשעה טובה לאף אחת לפני שאני שומעת את הבשורה מפורשות.

    מאת: אלה |‏ 22 ביוני 2019 | 22:55
  • במדידת שמלת כלה . אמרתי למוכרת שהשמלה הדוקה מידי והיא ישר שאלה אם אני בהריון ומרוב הבושה אמרתי שכן

    מאת: טופז מדוצקי |‏ 22 ביוני 2019 | 22:18
  • ה ס י ט ו א צ י ה :)
    ביום הראשון שלי לעבודה החדשה שלי בארומה , הגעתי לעבודה אמרתי שלום לכולם
    ממש התרגשתי וכולם שאלו אותי מה שמי ואני שאלתי גם את כולם , לאחר מכן שהגעתי לעובדת האחרונה בסבב היא ענתה לי שמי לוסיה , אז צחקתי בקול אמרתי לה די
    לחתולה שלי קוראים לוסי – לוסיה והיא שחורה יש לך שם של חתול והיא הסתכלה עלי
    ונעלבה קצת ופשוט הלכה , הרגשתי נורא, אבל זה היה מצחיק
    חח למרות שהמשכתי להזכיר לה גם יום אחרי , אבל אז היא צחקה קצת :-)

    מאת: דנקה ארחיפצב |‏ 22 ביוני 2019 | 22:16
  • נסענו ערימת חברות לסופשבוע רוחק לשבת , והרעש והצחוק היה בהתאם מפה לשם אנחנו צוחקות ומפריעות לחצי אוטובוס, תוך כדי ההמולה מקבלת הודעה שאבא של חברה נפטר, רק להשתיק את כולם ולהגיד להן שיסתמו כי אני רצינית! זה לא צחוק , ולהתחיל להתכונן נפגשית ורגשית בעצירה בתחנת דלק ללויה בתוך שניות היא לא מאורע שנשכח…

    מאת: ת.שילר |‏ 22 ביוני 2019 | 21:31
  • לפני מספר שנים עשיתי שיפוץ קטן בבית שכלל בין היתר עבודת צבע . נעזרתי בשירותיו של עובד ערבי שקיבלתי עליו המון המלצות חמות. בתום העבודה כאשר הוא הציג לי את כל אחד מהחדרים אותם סיים לצבוע לא התרשמתי מחדר אחד ואמרתי לו בטבעיות רבה ובחוסר טאקט רב עוד יותר… 'פה עשית עבודה ערבית' …. תוך מספר שניות ספורות עליתי על הטעות ורק רציתי שהאדמה תשאב אותי!

    מאת: חני |‏ 22 ביוני 2019 | 21:01
  • חברה של אמא שלי השוויצה בהולדת נכדתה הראשונה והראיתה לנו תמונה שלה (נכחו: אימא שלי, אחותי, חברה נוספת ואני) ואני בפזיזות וחוסר מחשבה תחילה אמרתי שהיא דומה להיפופוטם. הכוונה שלי היתה בקטע מתוק כזה אבל זה היה רק בראש שלי

    מאת: אורי אלבז |‏ 22 ביוני 2019 | 20:18
  • עליתי במדרגות הבניין בו אני גרה בתל אביב, שניה לפני חלפתי על פני עגלת תינוק שקשורה למטה ובתוכה התפנן לו חתול רחוב. חלפתי על פני אחת השכנות ואמרתי לה: " אייייכסה איזה גועל, אני לא מבינה את האמהות המטונפות האלה שקושרות את העגלה של התינוק שלהן בחוץ ונותנות לחתולי רחוב לשבת בתוך העגלה.." השכנה ענתה:"העגלה שלי…" פ- ד-י-ח-ה

    מאת: תמר |‏ 22 ביוני 2019 | 18:54
  • אז התחלתי לצאת עם בחור כשהייתי בת 18, אני הייתי לפני הצבא והוא כבר היה חייל, אחרי חודש שהיינו ביחד אבל נפגשנו רק בסופי שבוע (בגלל הצבא), נפגשנו והוא אמר לי ״אני אוהב אותך״ בקול ממש לחוץ ורועד, ואני… צחקתי לו בפנים, אבל ממש צחוק בלתי נשלט, לקח לי כמה דקות להירגע, אותו זה ממש לא הצחיק ואחרי שנרגעתי מהצחוק כל כך לא ידעתי מה להגיד שאמרתי לו שאני חייבת ללכת וברחתי משם.
    אבל להכל יש סוף טוב, ואחרי זה התקשרתי אליו ואמרתי שגם אני אוהבת אותו ואנחנו מאז ביחד ואפילו נשואים כבר!

    מאת: דנה |‏ 22 ביוני 2019 | 15:57
  • התגובה הכי לא מתאימה שהגבתי על הסיטואציה הייתה מתי שמישהו אמר לי שהוא אוהב אותי ופשוט קמתי והלכתי.

    מאת: ניקול |‏ 22 ביוני 2019 | 15:06
  • כשאנשים נופלים לא משנה מתי ואיך התגובה הראשונית שלי זה צחוק, אני לא יכולה להתאפק , אני חייבת לצחוק ואם הזמן הבנתי שזוהי התג שלי ללחץ

    מאת: נוי אלטשול |‏ 22 ביוני 2019 | 13:39
  • לפני כמה שנים לקראת פסח עזרתי לאמא שלי לנקות את הבית, ניקינו את המדרגות והיא הלכה להביא דלי עם מים כשהיא באה לכיווני היא כנראה שפספסה מדרגה והחליקה עם הדלי לאורך כל המדרגות עד שהגיעה אליי, והתגובה הראשונה שלי הייתה להתפוצץ מצחוק כי היא גם לא שיחררה את הדלי שהיה מלא במים, אפילו לא יכולתי לעזור לה לקום, רק לאחר כמה דקות התאפקתי על עצמי ועזרתי לה, עד היום היא מזכירה לי את זה

    מאת: עינת |‏ 22 ביוני 2019 | 12:16
  • התחלתי עבודה חדשה ומישהי בעבודה שאלה אותי: "תגידי את האמת, מה את חושבת על הנעליים שלי?" אני תמיד אומרת לחברות שלי את האמת כשהן שואלות אותי על בגד/נעליים ובגלל שהן יודעות שכשזה נראה לא טוב אני תמיד אגיד להן ולא אסתיר הן יודעות תמיד לפנות אלי כי אפשר לסמוך עלי שלא אגיד סתם… זו לא הייתה הסיטואציה. אמרתי לה "אני פחות אוהבת את הסגנון". מסתבר ש2 עובדות אחרות העירו לה על הנעליים והיא חיפשה דעה אחרת שתרים לה את מצב הרוח…

    מאת: נועה |‏ 22 ביוני 2019 | 11:00
  • חברה קרובה באה אלי בדמעות וספרה שיש לה נשירה מטורפת בשיער , מרוב לחץ לא ידעתי מה לענות ופלטתי ״ אה יופי ככה לא תצטרכי לבזבז הרבה כסף על מוצרי שיער וספר״ .
    הדמעות זלגו עוד יותר ..

    מאת: נגה |‏ 22 ביוני 2019 | 09:39
  • לפני כמה שנים התארגנתי בבוקר ליציאה לעבודה,ביום קיץ לוהט.פתאום אני רואה לייד דלת היציאה ג׳וק ענקקקקקק ומפחיד.עשיתי אחורה פנה בהיסטריה לחדר השינה,סגרתי את הדלת והודעתי בעבודה שאני לא מגיעה…נסגרתי שעות בחדר השינה,בוכה ורועדת,עד שבעלי הגיע הביתה וגילה שזה בכלל סתם כתם שחור על הקיר של מילקי או משהו כזה…יצאתי סתומה!

    מאת: שחר |‏ 22 ביוני 2019 | 07:16
  • קרנבל סלבדור, 2012. הגענו לקרנבל 3 חברים. (אני, חברה שלי וידיד טוב).הוא לקח על עצמו לסגור לנו את כל הפן הלוגיסטי (מלונות, כרטיסים, טיסות ועוד). בגלל שהוא היה אחראי על התחקיר המעמיק בבחירת היעד, הוא היה מוכן לחוויה ולעוצמות שלה. אנחנו, לעומתו, סמכנו על כושר הארגון שלו ופחות שאלנו שאלות. נחתנו בסלבדור, במדינת בהייה (בצפון ברזיל) ומונית לקחה אותו להוסטל שהזמנו. בגלל שזה היה ממש תחילתו של הקרנבל הרחובות היו עמוסים באופן לא הגיוני ולכן הנהג הוריד אותי מספר קילומטרים לפני ההוסטל.ברגע הזה הבנו שלא התכוננו לדבר הזה בכלל. כמויות עצומות של אנשים שיכורים ואגרסיבים בשילוב ריחות, מוזיקה רועשת, כייסים וחבורות שהולכות מכות ודוחפות את כולם להתקדם. אנחנו היינו בהלם וברגע שראינו שוטרים עם אלות אשר חובטים בקהל על מנת שיאפשרו להם להתקדם, פשוט איבדנו את זה והתחלנו למרר בבכי מר. בשלב מסוים פשוט התישבנו על המדרכה ובכינו (אני והחברה). לא הסכמנו לזוז משם וצרחנו על הידיד שיזמין לנו טיסה בחזרה לישראל. לאחר הרבה תחנונים וסרטון וואטסאפ מעודד מההורים הוא הצליח להניע אותנו להתקדם לכיוון ההוסטל. בשלב מאוחר יותר ואחרי שהתאפסנו ודיברנו עם בעלי ההוסטל המקומיים, הבנו שזו התרבות והמנטליות וכל מתנהל הקרנבל בסלבדור. בסיכומו של עניין הקרנבל הזה היה אחד מהדברים הכי מרגשים ומלהיבים שחווינו בחיים! (קצת פרופורציות לא היה מזיק..
    שם בתחילת הדרך ;).

    מאת: אדר יחיאלי |‏ 22 ביוני 2019 | 06:12
  • לפני שנתיים יצאתי עם מישהו שחברה שידכה לי לדייט. דיברנו כמה ימים לפני והשיחות זרמו, והבנתי שהוא בגובה שלי ושהוא קצת רגיש לזה. כמובן שהרגעתי אותו שאין לי שום בעיה עם זה. כשקבענו רציתי להתלבש יפה וכל הנעליים היפות שהיו לי היו עם עקב. הנסיעה למסעדה היתה נחמדה אבל ברגע שיצאנו מהרכב חשכו פניו, כשהוא הבין שבאתי עם עקבים. כל הדייט אחכ היה כישלון. אולי הייתי צריכה להיות קצת יותר רגישה, אבל תאכלס בעיה שלו.

    מאת: עתליה הרפז |‏ 21 ביוני 2019 | 19:13
  • לפני כשנה הבוס שלי והמנכ"ל של חברת הייטיק שאני עובדת בה, קראו לי למשרד של המנכ"ל, וליתר דיוק אמרו לי לבוא מהר. בדרך הקצרה מאוד בין המשרדים התחלתי להריץ בראש את כל מה שקרה בעבודה השבוע וניסיתי להבין למה קוראים לי לשם מהר מהר וחששתי שעשיתי משהו לא בסדר והולכים לתת לי על הראש. בסוף מצאתי את עצמי מקבלת שלל מחמאות והעלאה בשכר. במקום להגיד תודה רבה (או אפילו סתם תודה), אמרתי "סבבה, מצאתי באג שצריך לתקן מהר". כמה שעות אחר כך רצתי להתנצל ואמרתי שאני לא טובה בלהגיב לעניין כשאני נבוכה (והייתי נבוכה מאוד)

    מאת: ליאור |‏ 21 ביוני 2019 | 15:30
  • לפני שנתיים חברה מעבודה שלי איבדה את אמא שלה. אני והיא לא היינו קרובות ולא החלפנו שיחה ביום יום, אך כן הרגשתי צורך ללכת עם עוד כמה חבר'ה מהעבודה לניחום אבלים. כל הסיטואציה הרגישה מביכה ומאולצת, לא ידעתי מה להגיד. כשהגיע תורי להציע כמה מילות נחמה, מתוך מבוכה נוראית של מה להגיד, טפחתי לה על הכתף ומלמלתי לה בחוסר טקאט קיצוני: "לא נורא".
    השתיקה המצלצלת של הרגעים אחר כך היא בין הרגעים המביכים בחיי.

    מאת: רעות |‏ 21 ביוני 2019 | 15:24
  • מי מאיתנו אין לו את הרגע הזה שבשעה שכולם צוחקים או בוכה או במצב הפחות נעים שכולם מבכים וכואב הוא מגיב במעט שוני?!
    אנחנו בני אדם וכל אדם מגיב אחרת לסיטאציה והבעת רגשותיו לא תמיד בשליטתו ואחריי כל ההקדמה הארוכה הזו אגש לפאונטה: ביום שיגרתי חלפתנו אני וחברתי במקרה ברחוב בה התנהלה הלוויה מצערת אומנם לא ידענו אתת זהות המנוח אך בכל זאת המקרה הוא מצער וודיי טרגי ויש מצווה ללוות את המת ואכן קיימתי אותה רק ברגע של מבוכה במקום להביע מער פרצנו אני וחברתי בצחוק ללא כל שליטה כנראה שזו הייתה תגובה של מבוכה רצינית
    תסכימו איתי תגובה כזאת היא הכי א שיגרתיתי שיש,לא?!

    מאת: רבקה שנלזון |‏ 21 ביוני 2019 | 15:23
  • ישבנו כמה חברות מהלימודים ודיברנו על תוכניות לחופשה . אחת הבנות אמרה שהיא נוסעת לאילת לצלול ואני הגבתי בשיא התמימות איזה כיף את והבן זוג ומי מצטרף? ואז הייתה שתיקה מביכה ,הם נפרדו כבר לפני חודש איכשהו כל החבורה ידעה ויצאתי לגמרי חסרת טקט

    מאת: ליר אברגיל |‏ 21 ביוני 2019 | 14:47
  • לקוחה רכשה אצלי בגד בקופה ויצאה מהחנות, באותו היום החנות היתה מפוצצת כיוון שהיו מבצעים, היא חזרה אחרי כמה דקות לתור עמוס ואמרה לי שאיבדה 200 שח וכנראה הם נשארו על הדלפק שלי, אמרתי לה שלא ראיתי שום 200.שח כך.שזה לא נשאר בחנות שלנו, הלקוחה התעקשה בצער ואמרה: אז בואי נפתח את המצלמות,
    גילוי נאות: אין לנו מצלמות אך אסור לנו להגיד את זה ללקוחות, ואני שהייתי צריכה להגיד מול 10 לקוחות לפחות שאין לנו מצלמות, הובכתי והתחלתי לצחוק
    יש לציין שהיא מאד נפגעה ואמרה שאני יכולה לגלות קצת אמפתיה לצער שלה
    יש להתנהג בהתאם ;)

    מאת: לוי ריעות |‏ 21 ביוני 2019 | 13:37
  • הגבתי ממש לא לעניין כאשר פעם ראשונה שחבר שלי אמר שהוא אוהב אותי אמרתי אני יודעת וזהו המשכתי ולא עניתי חזרה :(

    מאת: שירי פולק |‏ 21 ביוני 2019 | 12:22
  • עובדת שלי סיפרה לי שהיא בהריון ובישיבת צוות אחת פשוט אמרתי לכולם שמגיע לה מזל טוב… מסתבר שהיא בכלל לא תכננה לספר…

    מאת: מימי |‏ 21 ביוני 2019 | 12:04
  • באמצע טקס מצטיינים באוניברסיטה כשירדנו מהבמה מתרגשים, אחד הסטודנטים (מצטיין 3 שנים ברציפות) סיפר לי כי סבא שלו נפטר ולא זכה להגיע לטקס. אני מרוגשת מהטקס שעוד לא נגמר (בשבילי פעם ראשונה) לא ידעתי איך להגיב לסיטואציה ובחוסר טאקט אמרתי לו "אני משתתפת בצערך. טוב לפחות הוא היה בשניים הראשונים".

    מאת: עדן |‏ 21 ביוני 2019 | 11:53
  • פעם התחיל איתי מישהו שמאוד מוצא חן בעיני, במהלך השיחה הסתלבט עלי ואני במקום להגיב בקור רוח…צחקתי קצת הרבה יותר מדי מהלחץ…
    ניתן לומר שלא יצא מזה יותר מדי

    מאת: דניאל |‏ 21 ביוני 2019 | 11:25
  • כשהייתי בת 11 התעמלתי בחוג התעמלות. היה לנו שיעור פתוח להורים ועשיתי תרגיל ממש גרוע. לגמרי התרסקתי על הרצפה. בסוף התרגיל פשוט נעמדתי והשחוותי וקפצתי מאושר על כך שסיימתי את התרגיל בלי להתייחס לכך שזה היה הכי גרוע בכיתה. כולם צחקו. אין צורך לציין שלאולימפיאדה לא הגעתי ועזבתי את החוג בגיל 13!

    מאת: לימור שני |‏ 21 ביוני 2019 | 10:25
  • הכי מביך שלי, הוזמנתי לחתונה שישי צהרים של אחות של חברה טובה מאוד. במהלך קבלת הפנים ניגשתי להגיד לאחות של של חברה שלי – הכלה מזל טוב נישוקים וחיבוקים, מחמיאה לה על השמלה והלוק ובטעות נפלט לי " מה ככה את משאירה את השיער שלך ? " הכלה נשארה המומה ואיתה גם אני לא ידעתי איפה לקבוע את עצמי .. השיער שלה נראה כאילו קמה הרגע מהמיטה ומיהרה לעבודה , חשבתי שהיא לפני סידור השיער
    פאדיחה רצינית

    מאת: מיטל |‏ 21 ביוני 2019 | 10:08
  • כשהכלבה הגורה של בעלי יום אחרי שעברנו לגור יחד כזוג אכלה לי את המשקפי שמש של סלין . בכי ועצבים על זה שהכלבה שלו שונאת אותי ועושה לי דווקא , לקחתי תיק וחזרתי להורים ליומיים

    מאת: דנה |‏ 21 ביוני 2019 | 09:51
  • קלטתי עובדת שתהיה העוזרת שלי בחורה מתוקה, אבל איך לומר בצורה הכי לא פוגעת, היה נראה שהיא בהריון מאוד מתקדם. הממונים עלי גם התרשמו ממנה אבל האלו שאלה האם לקלוט אותה שהיא בהריון מתקדם… והטילו עלי משימה שהייתי מעדיפה לא לבצע כלל1 אבל נאלצתי לשאול אותה ובתשובה שלה, רציתי לקבור את עצמי… היא לא הייתה בכלל בהריון. וזה בהחלט לא היה במקום מאז אני מאוד נזהרת כשאני נתקלת בסיטואציה שכזאת

    מאת: יולי חדד |‏ 21 ביוני 2019 | 09:37
  • כשהבן זוג שלי עוד היה החבר הכי טוב שלי והוא גילה לי שהוא דלוק עליי והאם יש לו סיכוי איתי, במקום לענות לו התחלתי למנות את כל התכונות הגרועות שיש בי ולמה הוא לא היה רוצה לצאת איתי. איכשהו הוא עד עכשיו נשאר איתי :)

    מאת: הדר |‏ 20 ביוני 2019 | 22:58