מתנה בשישי: 500 שקלים ל-She-Ra jewelry

ספרו לנו לאיזה חוג מוזר הלכתן בתור ילדות ואולי תזכו ב-500 שקלים לרכישה ב-She-Ra jewelry

מאת  | ‏ 6 יוני 2019

מתנה בשישי (צילום: יח"צ)

מתנה בשישי (צילום: יח"צ)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:

500 שקלים לרכישה ב-She-Ra jewelry

כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה:

לאיזה חוג מוזר הלכתן בתור ילדות?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 500 שקלים
ניתן להשיג בשבזי 57, תל אביב ובאתר

**הזוכה תיבחר מבין המגיבות לפוסט עד יום א', 9/6/19 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר ב-500 שקלים לרכישה באלדו היא ענבל, שסיפרה לנו למי הייתה עושה מייקאובר: "הייתי עושה מייקאובר לאמא שלי המהממת, שלא מנצלת כראוי את נתוניה המעוררים קנאה! לאחר 4 לידות היא מצליחה לשמור על גזרה מרשימה, אבל הבגדים שהיא בוחרת לחלוטין פחות מחמיאים לה…הייתי גם ממליצה לה על שינוי מרענן בשיער, וכמובן שלא יזיק להוסיף קצת צבע לפנים עם איפור עדין".

  • אני הלכתי בכיתה ב לחוג אלקטרוניקה. אמנם היום חוגי רובוטיקה וחשמל נפוצים יותר אבל אז הייתי הבת היחידה בקבוצה של בנים.
    הלחמתי מעגלים חשמליים, בניתי קוביה אלקטרונית, מנגנון אזעקה ועוד כל מיני דברים.

    מאת: תמר |‏ 10 ביוני 2019 | 10:53
  • החוג הכי מוזר היה כשהייתי יחדה בכיתה ג ורשמו אותי לחוג חימר שהתקיים בתוך מרתף ענק. החוג התקיים בחלל דחוס כשבתוכו, מתקיימים במקביל, עוד חוגים. צרחתי כל כך מהמגע של החימר שהעבירו אותו לתחנה של החןג ציור ולאחר מכן לתחנה של חוג מקרמה. הזכרון של החלל הדחוס, עם המון ילדים המשתתפים בחוגים שונים במקביל צרוב אצלי עד היום. גם שנים אחר כך לא יכולתי לגעת בחימר. גם כמרפאה בעיסוק, החומר היחיד שאני נמנעת ממנו הוא חימר. כל זה בגלל חןג אחד מוזר במרתף דחוס.

    מאת: מיכל יאבו |‏ 10 ביוני 2019 | 02:25
  • בגיל 12 ההורים שלי רשמו אותי ל״חוג שמנים״ – חוג הרזייה לילדים. למרות שבהתחלה נעלבתי מזה מאוד, הלכתי אליו באופן קבוע והתאהבתי בתחום התזונה – בתקופה ההיא לא היה הרבה מידע כמו היום, ולילדה שמנמנה עם בעיות דימוי עצמי וגוף לא היה הרבה את מי לשאול. בחוג עשינו הרבה ספורט, למדנו מתזונאית על אורח חיים בריא ורכשנו כלים לשיפור הביטחון העצמי. זה אמנם התחיל עקום אבל בסוף הסתדר הכי לטובה שאפשר!

    מאת: בר |‏ 9 ביוני 2019 | 12:28
  • החוג הכי מוזר שהי לי בילדות – הוא חוג "קנדמה" – משחק עץ יפני המורכב ממקל עשוי עץ בעל 3 כפות המחובר לכדור ע"י חוט.
    ויש לציין שכל חיי למרות אין ספור פעמים לא הצלחתי להעביר את הכדור בין הכפות ולהשחיל לבסוף את חוד העץ שנקרא ספייק בכדור.

    מאת: עליזה |‏ 9 ביוני 2019 | 11:51
  • שרוכים או לא להיות!!! בגיל חמש וחצי בעיצומו של גן חובה אבא שלי החליט לרשום אותי לחוג שרוכים….?!?!?! בכל מפגש חדש למדנו לשרוך את השרוכים בדרך שונה ומגניבה. הקורדינאציה של האצבעות שלי הייתה מאוד גבולית ככה שבהתחלה זה היה סיוט ומשיעור לשיעור חל שיפור , מזערי ביותר. שנים אחרי שהחוג הסתיים לא הבנתי מה אני אמורה לעשות עם נעל ספורט אחת שיש לי בבית ועשרות רעיונות לשריכה שרצות לי בראש , לפעמים גם בחלומות הלילה. שלושה עשורים אחרי, היום, כשיש לי תריסר סניקרסים אני נהנית גם נהנית מפירות החוג המוזר ההוא. זה שאף אחד לא הבין מה אני עושה בו שבוע לאחר שבוע.

    מאת: לירון |‏ 9 ביוני 2019 | 11:48
  • כשהייתי בת 7 אמא שלי רשמה אותי לחוג רביולי. ממש ככה.מדי יום רביעי בארבע ואין דבר כזה לפספס שיעור. גם כשחולים הולכים לחוג רביולי. היא חשבה שזה יהיה נחמד שאעזור לה במטבח בהכנת קערת רביולי ענק מדי שבוע ,באותו יום קבוע ושעה קבועה הענו ביחד רביולי שאותו היא הביאה לערבי בנות שהיא הייתה מקיימת עם השכנות מדי חמישי כשאנחנו כבר פרשנו לישון!!!
    כל שבוע חוג רביולי עם עוד עשרים ילדות מיואשות כמוני כשההורים לא נותנים פתח לפרוש כשהדבר היחיד שמשתנה משבוע לשבוע בחוג זה המילוייייייייי של הרביולי.
    כמובן שמרגע שהייתה לי זכות בחירה על עצמי החרמתי את אכילת כל סוגי הרביולי ובנוסף אני לא נוגעת בפסטות. הטראומה כאמור טרם עברה.

    מאת: Limor |‏ 9 ביוני 2019 | 11:37
  • כשהייתי קטנה הייתי בחוג תהילים.היום אני לגמרי לא מבינה איך למה וכמה הייתי שם… יושבים כל הילדים במעגל, מריצים ספרונים של תהילים מחולק, ובסוף מקבלים קרמבו. סוג של בידור לכל המשפחה. אבל אני לקחתי את זה די קשה; היו המון פסוקים על רשעים, ועל מה שיקרה להם… ומי אמר שאני לא אחת מהם?
    אחר כך גדלתי, והבנתי ש-צדקתי. ובעצם כולנו קצת רשעים…

    מאת: מורן |‏ 9 ביוני 2019 | 11:20
  • מוזר זה לא מילה.כשהייתי קטנה הייתי בחוג ״אורתודנט״.
    כל שבוע כמעט ביום רביעי אמא היתה מסיעה אותי לרמת גן בשביל החוג, כשפס הקול של הנסיעה היה מלווה בדבהדבהדה של ארבע אחרי הצהריים בגלצ בהלוך ובראיונות עם אנשים שלא הכרתי ואותות שזכורים לי היטב בחזור. אז הייתי מגיעה לשם ומתיישבת על הכסא ובכל פעם הייתי בעצם מתקשטת במשהו חדש: רסן, פלטה, גשר בשיניים. שפעם אגב קראנו להם קוביות. ואלוהים ישמור למה לעזאזל רציתי את הדבר הזה *במודע* על השיניים שלי? אני זוכרת שחשבתי שזה מגניב כי היתה תוכנית בניקולודיאון או משהו כזה שנקראה ״מגושרת״ והיא היתה נראית לי ממש מגניבה. וגם איך התלהבתי מהצבעים שבהם יכולתי לצבוע את הגומיות של הקוביות כאילו מינימום מדובר כאן בצעקה האחרונה בעולם האופנה. החוג הזה התחיל בגיל יחסית מוקדם לשאר החברים שלי, וכן, צחקו עליי כשבכיתה ה׳ כבר היה לי גשר אבל ידעתי שכשכולם יסתובבו עם השיניים העקומות שלהם בחטיבה או כשהם ירצו להתנשק צרפתית והגשר יפריע להם לי כבר יהיו שיניים ישרות. לא בהכרח עם מי להתנשק אבל לפחות זה.
    אז בקיצור מדובר בחוג המוזר ביותר שהתמדתי בו הכי הרבה….

    מאת: סיגלית |‏ 9 ביוני 2019 | 11:17
  • אני הייתי בחוג MTV.
    זוכרות את התקופה של הערוץ החתרני והמגניב? עם קליפים מושקעים ומוסיקה שאז נחשבה מדליקה?
    אז בהתאם לכך נפתח במתנ"ס השכונתי חוג בשם הזה. רקדנו בלי איזשהו קו מנחה… לצלילי בריטני וג'סטין. היו לנו בנדנות ופאוצ'ים.. וחשנו מגניבות. והיום? מעדיפה שתראו את התמונה המפדחת שמתנוססת לי ברב-קו לפני שתראו אותי רוקדת את הסלט המוסיקלי הזה.. אבל תכלס', היה כייף!

    מאת: אור |‏ 9 ביוני 2019 | 10:04
  • בתור ילדה היה לי תחביב משונה. קצת מביך להודות, אבל התעניינתי בארכיאולוגיה.
    בכיתה ב' התחננתי בפני אמי שתרשום אותי לחוג כדרות. לא ברור למה, אבל היא התרצתה.
    למי מכן שלא בקיאה בתחום, היינו מפסלים כלים מחימר על אבניים (!)
    כשממש רצינו "להתפרע", היינו מקבלים כלי חרס שבורים ומשחזרים אותם. מה שנקרא- "להדביק קנקנים" ;)
    אני אמנם נשמעת זקנה, אבל מבטיחה שעדיין בשנות העשרים לחיי.
    עם השנים הבנתי שארכיאולוגית כבר לא אהיה, אבל תמיד אזכור את זה בתור חוויה נחמדה.

    מאת: ליהיא |‏ 9 ביוני 2019 | 08:53
  • בתור ילדה היה לי תחביב משונה. קצת מביך להודות, אבל התעניינתי בארכיאולוגיה.
    בכיתה ד' התחננתי בפני אמי שתרשום אותי לחוג כדרות. לא ברור למה, אבל היא התרצתה.
    למי מכן שלא בקיאה בתחום, היינו מפסלים כלים מחימר על אבניים (!)
    כשממש רצינו "להתפרע", היינו מקבלים כלי חרס שבורים ומשחזרים אותם. מה שנקרא- "להדביק קנקנים" ;)
    אני אמנם נשמעת זקנה, אבל מבטיחה שעדיין בשנות העשרים לחיי.
    עם השנים הבנתי שארכיאולוגית כבר לא אהיה, אבל תמיד אזכור את זה בתור חוויה נחמדה.

    מאת: ליהיא |‏ 9 ביוני 2019 | 07:44
  • הוריי עודדו אותי להיות עצמאית ויצירתית, ורשמו אותי לחוג נגרות! כמובן שהמדריך עזר בדברים המסוכנים, אבל את הרוב עשיתי בעצמי. תחושת המסוגלות והיכולת לבנות דברים הם כל כך משמעותיים בגיל צעיר.

    מאת: תום |‏ 9 ביוני 2019 | 00:59
  • בכיתה ג׳ החליטו בקיבוץ שכל השכבה (היינו 8) מתוכם שני בנים נתחיל חוג ריקודי בטן. היו באים אלינו פעמיים בשבוע לעשות לנו חוג, מביאים מטפחות ומוזיקה. מפתח את הגוף ואת התנועה. היה ממש מצחיק.

    מאת: אילה סדן |‏ 8 ביוני 2019 | 22:48
  • החל מכיתה ג' הייתי בחוג נגינה. בטרומבון.

    מאת: רתם |‏ 8 ביוני 2019 | 22:24
  • הייתי בחוג צורפות בגיל 10..
    תמיד עניין אותי איך להכין דברים כאלו היום זה רחוק ממני אבל אני אוהבת תכשיטים מאוד.\תמיד עניין אותי איך מכינים ויוצרים דברים מ0

    מאת: יובל אלמגור |‏ 8 ביוני 2019 | 20:55
  • בתור ילדה קטנה הייתי חייבת עקבים, והיה חייב לזה איזשהו תירוץ. אז ביקשתי מאמא שלי לרשום אותי לחוג פלמנקו כדי שאוכל לקנות את הנעליים שכל כך רציתי, הייתי שנה בחוג ופרשתי- המטרה הושגה.

    מאת: אור רחימה |‏ 8 ביוני 2019 | 20:42
  • מגיל צעיר אהבתי אומנות ויצירה ואחרי שכבר עברתי את כולם (אבל באמת את כולם!) מקרמיקה לדס לפימו לפיסול בעץ ולכל סוגי הציור האפשריים, אמא שלי החליטה לאתגר אותי ורשמה אותי לחוג אוריגמי! היום זה עניין מוכר אבל אי שם בשנות ה90 זה היה הזוי ואף אחד לא הבין מה היא עשתה לילדה שלה. אני כמובן עפתי על זה וכל הבית מהר מאוד התמלא בניירות צבעוניים מקופלים. עד היום אני שומרת את החוברות החמודות שהביאו לנו בחוג שמסבירות איך לקפל חיות וצורות מדפים

    מאת: יעל |‏ 8 ביוני 2019 | 17:11
  • בתור ילדה הלכתי לחוג קדרות, אני, עוד חברה ועוד מבוגרים.. המורה הייתה מספרת לנו בלי הפסקה על בעלה שברח ממנה

    מאת: יהלי |‏ 8 ביוני 2019 | 16:54
  • כשהייתי בכיתה ד׳ ההורים שלי נסעו לנסיעה בסין וחזרו ממנה לא פחות מהמומים! (בקטע טוב)
    הם כל כך התלהבו מסין, מהתרבות הסינית ומהכל שם בערך שהם החליטו לרשום אותי לחוג על התרבות הסינית. כן כן חוג שעוסק כולו בתרבות של סין, ההיסטוריה שלה וההתפתחות שלה במהלך השנים. למדתי גם למלמל כמה מילים בסינית ולמדנו על האותיות הסיניות.
    מיותר לציין שלא ממש התעניינתי ואפילו די השתעממתי ועם כל הכבוד להוריי המתלהבים, אני הייתי קצת פחות בקטע וביקשתי מהם להפסיק ללכת לחוג..
    עד היום אנחנו צוחקים על זה :) בסינית כמובן :)

    מאת: נועה |‏ 8 ביוני 2019 | 16:52
  • אותי שלחו לחוג "חשיבה פוליטית". באמת!! היה כזה, ב"אריקה לנדאו" – נוער שוחר מדע.

    את הבנות שלי לקחתי, כשהן היו ממש קטנות, לחוג ריקודי בטן. הן אהבו את זה, אבל היו ממש קטנות. בנות ארבע בערך

    מאת: תמי |‏ 8 ביוני 2019 | 16:51
  • כשהייתי קטנה, ההורים ההיפים שלי החליטו לרשום אותי לחוג חקלאות. החוג התקיים במושב קרוב לבית, והיו מסיעים אותי במיוחד פעמיים בשבוע אחרי הבית ספר.
    בחוג למדנו איך לשתול ואיך לגדל צמחים שונים, למדנו הרבה על אדמה ועל שיטות השקייה. כשהצמחים גדלו- בעיקר עם הירקות- קטפנו אותם והכנו מהם סלטים.
    זה היה חוג מוזר מאוד אבל גם מיוחד וכיפי.
    לימים.. למדתי את התואר הראשון שלי בפקולטה לחקלאות ברחובות. לא יודעת להגיד אם משהו מהחוג הזה נשאר בי, אבל ללא ספק הרגשתי מאוד מתאימה לאווירה שם :)

    מאת: הגר |‏ 8 ביוני 2019 | 16:43
  • בתור ילדה הייתי בכל החוגים הבאנליים- בלט, פסנתר,חלילית, טניס, ג'ודו, מחול מודרני…אמא שלי לא פסחה על אף אחד מהרשימה :) חוג אחד מעניין שבחרתי בעצמי (עד היום לא ברורה לי לגמרי הסיבה) זה חוג "ביטלס". למדנו על שירים ישנים קלאסיים של הביטלס, כל הסיפורים, ההיסטוריה, תיאוריות הקונספרציות שסביב חלקם, דנו בקונפליקטים שונים, המורה שילבה בצורה מדהימה ומעניינת פרטי היסטוריה וכך למדנו על מלחמת וייטנאם ועוד.
    עד היום אני נהנית משירי הביטלס והם חלק מהפלייליסט השוטף שלי , לימים כאשר בגרתי נסעתי גם לטיול למזרח וייטנאם קמבודיה ועוד, על מנת להבין יותר טוב את ההיסטוריה והקונפליקטים שעלו באותם ימים.
    לפעמים דווקא חוג אשר נשמע להורים פחות "חינוכי" דווקא מושך את הילדים אך במקביל מלמד אנגלית, היסטוריה, ערכים תוך שילוב עם סיפור מעשיות וקמצוץ רכילות של פעם, אשר לא מזיקה לאיש:)

    מאת: יעל |‏ 8 ביוני 2019 | 16:30
  • כשהייתי בכיתה ב אבא שלי החליט שאני צריכה ללכת לחוג ג'ודו כי הילדים בכיתה היו מציקים ומרביצים לי רק שהייתי הכי קטנה שם ובת יחידה ובסופו של דבר זה היה חוג של להרביץ לי באופן חוקי.. נשארתי שם יותר משנה ולא הצלחתי להגיע אפילו לחגורה צהובה, מיותר לציין שזה לא עזר לי עם הבריונים בבית ספר…

    מאת: שני |‏ 8 ביוני 2019 | 16:24
  • כשהייתי ביסודי לאימי הייתה חברה שהייתה מורה לספרות וככל הנראה חיפשה הכנסה מהצד, כך יצא שהיא התחילה להפעיל חוג "כתיבה יוצרת" של 4-5 בנות אצלה בבית. כל שבוע היינו מתכנסות ליצור סיפורים קצרים, שירים, ברכות ויצירות, כל פעם תחת נושא אחר או באמצעות הפעלה אחרת. הבית שלה היה גדוש בחומרי יצירה והיא תמיד הייתה מוצאת רעיון יצירתי שסביבו התקיים המפגש. בסוף השנה חזרנו הביתה עם חוברת ענקית שריכזה את כל פועלנו בחוג. שנה לאחר מכן לא נרשמו מספיק בנות ולצערי החוג נסגר, זה אכן היה חוג יוצא דופן שבהתחלה לא הבנתי את מהותו אבל במבט לאחור זו הייתה חוויה נהדרת ואולי החוג הכי מושקע שהייתי בו ושמעתי עליו בחיים!

    מאת: דניאל ברנט |‏ 8 ביוני 2019 | 16:14
  • החוג המוזר (והלא קשור אליי בכלל למי שמכיר אותי) הוא דרבוקה.
    התלהבתי נורא, אבא יותר, קנו לי דרבוקה יוקרתית, משטחים להחלפה וכו'.
    אחרי שנה עזבתי, אחותי הקטנה נגנה קצת עליה בבית, מפה הלכה ללמוד תופים ועד היום מתופפת ומוזיקאית מקצועית (עברו 20 שנה).
    תמיד אומרים שבזכותי נהייתה מוזיקאית

    מאת: עפרי |‏ 8 ביוני 2019 | 15:52
  • בתור ילדה, ההורים שלי רשמו אותי ואת חברה שלי לחוג קאפואירה! פשוט מצאנו את עצמנו רוקדות את הריקוד ובו זמנית זה גם סוג של אמנות לחימה, אז את רוקדת ואז בום צריכה לעשות מן סיבוב עם בעיטה באוויר. אז פשוט מצאנו את עצמנו כמה ילדים עושים מעגל סביב המורה שמחזיק את הכלי נגינה של הקאופואירה, מנסים לתת בעיטות באוויר, לאוויר, בלי ליפול

    מאת: מאיה טויטו |‏ 8 ביוני 2019 | 15:22
  • קורס אנגלית בתנועה…..שילוב של תנועות גוף אקראיות בד בבד עם לימוד אוצר מילים בשפה האנגלית . מה הקשר ? אין קשר. או שיש ואין לי מושג מהו עד היום. (בת 33).

    מאת: חני |‏ 8 ביוני 2019 | 14:53
  • כשהייתי בערך בת 5-6, קצת לפני כיתה א', אמא שלי לקחה אותי לחוג של ריפוי בעיסוק (ככה היא קראה לו). אני זוכרת שפשוט ציירתי הרבה, הרכבתי פאזלים, התגלגלתי על כדור פיזיו והייתי צריכה בבית להתאמן עם הרמת קופסאות שימורים (אמיתי). אף אחד מהחברים שלי בגן לא הלך לחוג כזה, ואני לא יודעת איך פשוט זרמתי עם הסיטואציה. 20 שנים אח"כ, סיימתי תואר בריפוי בעיסוק ואני מתחילה להבין מה קרה לי שם :)

    מאת: דנה |‏ 8 ביוני 2019 | 14:39
  • בערך בכיתה ח' החלטתי ללכת מסיבה לא ברורה לחוג של שחייה צורנית.. הייתי היחידה שם שלא עוסקת בזה מגיל 4 וגם היחידה שלא מבינה רוסית, אז פשוט עשיתי מה שהאחרות עשו בלי להבין למה או איך. דיי בטוחה שהכלור ששאפתי שם דפק לי משהו בראש כי דבקתי בזה כמעט שנה שלמה

    מאת: רעות |‏ 8 ביוני 2019 | 13:30
  • כשהייתי ילדה קטנה, מצאתי את עצמי בחוג משחקי חשיבה עם חבורת בנים. כאילו שזה לא מביך מספיק, השתתפתי בתחרות ארצית של ארבע בשורה לילדים וזכיתי במקום הראשון. הגביע מוסתר היטב במגירה אפלה :)

    מאת: נועה |‏ 8 ביוני 2019 | 13:27
  • הייתי במועדונית אחרי שעות בית הספר, והיו לנו מלא (!) חוגים מוזרים – דמקה, דרבוקות, מחניים ועוד כמה. אבל הכי מוזר שהיה זה חוג אוריגמי!
    לי זה היה נחמד לעשות חיות מנייר, אבל המורות השתגעו כשהתחלתי לקפל ניירות באמצע השיעורים המשעממים חחח

    מאת: מישל |‏ 8 ביוני 2019 | 13:21
  • בתור ילדה אהבתי מאוד אמנות מכל הסוגים
    התחלתי בחוג ציור, בישול, צורפות, וגם הלכתי עם סבתא שלי לחוג סריגה

    מאת: גיל |‏ 8 ביוני 2019 | 13:04
  • בכיתה ד׳ החלטתי שאני חייבת ללכת לחוג לא סטנדרטי (בדרכ חברות בגילי היו הולכות לחוג ג׳אז, בלט, היפהופ, ואפילו בישול), ושמעתי שנפתח חוג סטפס בקאנטרי ליד הבית (הריקוד עם הנעלי המתכת). מצאתי את עצמי בחוג הזה 5 שנים ותוך כדי שכנעתי עוד 5 חברות להצטרף. זה היה להיט! הופענו בקניונים ובמסיבת סיום שלנו בבית ספר… היה חוויה!
    עברו כבר 12 שנים מאז שהפסקתי עם התחביב, ואני עדיין זוכרת את הצעדים :)

    מאת: בר |‏ 8 ביוני 2019 | 12:39
  • הייתי בחוג טבע – ליקוט עשבים, הכנת חביתות חובזה, תרופות סבתא,הכנת תכשיטים וזרים מדברים בטבע וכו..

    מאת: אור |‏ 8 ביוני 2019 | 12:24
  • התגוררתי במצפה רמון כשהייתי ילדה, וכחלק מהאווירה הרגועה של המקום ההורים שלי שלחו אותי לחוג יוגה
    וכך מצאתי את עצמי, ילדה בת 5 עושה תנוחות ותרגילי יוגה במקום לצפות בפרק הסיום של מרקו
    עד עכשיו אני לא יודעת איך הסדרה נגמרה אבל מודה להוריי על שלמדו אותי להתחבר לשלווה ולשקט וגם לאהוב ספורט שהוא קצת אחר

    מאת: ספיר |‏ 8 ביוני 2019 | 12:12
  • כשהייתי קטנה אמא שלי לקחה אותי לחוג בלט.
    בתחילת השיעור המורה ניגשה לאמא שלי ואמרה לה בעדינות ״ארשה לה להישאר לשיעור אבל זה לט מבנה הגוף המתאים״.
    לאחר כמה שנים נרשמתי לחוג כדוריד. ספורט לא עדין במיוחד.
    ההצלחה הגיעה והשתתפתי באליפיות עולם, הופעתי במדי נבחרת ישראל וגם ייצגתי את בית ספרי באליפויות התיכונים.
    יחד עם ההצלחה היו לא מעט ביקורים בחדרי מיון ברחבי הארץ (סדק בצלעות, זעזוע מוח ואיבוד זיכרון למס ימים, וגם כמה אצבעות עקומות שנפגעו עקב כדורים..)
    אשמח לקבל טבעת שקצת תעדן את האצבעות:)
    קראתי את התכנון והסכמתי.

    מאת: עמית |‏ 8 ביוני 2019 | 12:05
  • בתור ילדה לאמא שעבדה באוניברסיטה, תמיד נשלחתי לחוגים מיוחדים דרך הקייטנה של נוער שוחר מדע. החוג המוזר ביותר שזכור לי היה חוג אלקטרוניקה בו ילדים בכיתה ג'- ד' התנסו בתיקון מוצרי חשמל שונים. פירקנו מיקרוגלים, תיקנו טלויזיות וחקרנו קומקומים… עד היום יש לי כמה מהכישורים שרכשתי באותו חוג והם מאוד שימושיים :)

    מאת: שירה בטקר |‏ 8 ביוני 2019 | 10:23
  • ההורים שלי שלחו אותי לחוג בישול בתור ילדה קטנה. כל פעם היתי חוזרת נרגשת ומביאה להם לטעום את מה שהיתי מכינה, הם היו טועמים ואומרים שזה מאוד טעים. אח"כ הם היו מוציאים את זה מהפה מבלי שאראה (אבל אחי הגדול היה מסגיר אותם וצועק בקולי קולות שהם הוציאו את זה)

    מאת: עדי |‏ 8 ביוני 2019 | 09:35
  • בקיבוץ בכל הזדמנות היו עושים לנו חוג מחנאות, לקשור סדנות עץ, לבנות דברים מעץ ואם אפשר אז גם לישון לילה בשטח

    מאת: שיזף ברושי |‏ 8 ביוני 2019 | 09:31
  • בכיתה ב' הלכתי לחוג יצירה שהתקיים במרתף בית הספר. בחוג הכנו כל מיני דברים מוזרים ולא ברורים כמו כרית לנעיצת מחטי תפירה או זר מקש עם חיפושיות מקלקר עליו (לא זר לעיטור הראש אלא לקישוט. סבתא שלי תלתה אותו בביתה והוא נמצא שם עד היום…)

    מאת: עדי |‏ 8 ביוני 2019 | 08:56
  • בגיל 5 בערך הלכתי לחוג פיקולו, עד היום אני לא יודעת למה קראו לו ככה!! זה היה חוג ביחד עם ההורים (מה הקשר?!) וכל פעם היינו עושים הפעלות אחרות, מוזיקה יצירה ומה שביניהם. מכל החוג ההזוי הזה מצאתי את ה-חברה הכי טובה שלי שהיינו עושות שם שטויות כמו לפוצץ בלון עם בוץ על המדריכה :)
    עד היום ממשיכות לעשות שטויות ביחד !

    מאת: reut |‏ 8 ביוני 2019 | 08:52
  • בגיל 10 ההורים רשמו אותי לחוג חיתוך זכוכית, בגלל שגיל שאר המשתתפים היה משולש משלי, שלא נאמר מרובע ומחומש, וגם בגלל ש- למה לעזאזל ילדה בת 10 צריכה ליהנות מחיתוך זכוכית?!
    זה לא צלח ועזבתי את החוג תוך שבועיים, משאירה אחריי הרבה זכוכיות שבורות

    מאת: יעל |‏ 7 ביוני 2019 | 23:59
  • ההורים שלי שלחו אותי לחוג קיאקים יחד עם אחי הקטן, והוא כמעט הטביע אותי- יותר מפעם אחת! הוא נהנה מכל רגע ואני השתדלתי לא לטבוע… מאז עמדתי על שלי בכל מה שקשור לחוגים :)

    מאת: נגה |‏ 7 ביוני 2019 | 23:36
  • כשהייתי קטנה הלכתי לחוג דרבוקה . הייתי בכיתה ב' והאמת שרציתי פסנתר ואני לא בטוחה שאז היה דבר כזה במשגב במועצה שבה גדלתי או שזה פשוט היה מאוד יקר. בנוסף יש לי קשב וריכוז ככה שאני מתקשה בללמוד דברים בייחוד בללמוד תווים. אז אמא שלי שלחה אותי לדרבוקה שמסתבר שזה לא פחות קשה מללמוד נגינה על פסנתר . הייתי בכמה שיעורים אפילו קנו לי דרבוקה בשביל שיהיה לי איך להתאמן בבית אבל אחרי מספר שיעורים המורה התחיל להבריז לנו מהשיעורים כשאנחנו כבר היינו מחכים לו אחרי הלימודים והחוג פשוט בוטל . וזה החוג הכי הזוי שהייתי בו . כיום בת 23 וזוכרת אולי מקצב אחד

    מאת: יובל לוי |‏ 7 ביוני 2019 | 23:11
  • חוג מדענים צעירים שכל מה שעשיתי בו זה לגרד סבון קשה ולהפוך אותו לסבון קשה בצורות שונות. עד היום יש לי קונכיות ופרחים מסבון בארון בגדים שלי לריח טוב :) תודה אמא ❤

    מאת: ליטל |‏ 7 ביוני 2019 | 22:31
  • בכיתה ג הייתה לי חברה-הכי-טובה שתמיד הלכה למיליון חוגים, ואני בעיקר רציתי לבלות איתה. מכיוון שלא היה לי כשרון לריקוד או לחלילית, הלכתי על האפשרות שלא מצריכה כשרון מיוחד – אוריגמי. במשך שנה שלמה למדנו (חבורה של ילדים וילדות בני 9) לקפל ניירות צבעוניים לצורות שדומות יותר או פחות לכל חיה או צמח אפשריים.
    עם החברה אני כבר לא בקשר, אבל היכולת לקפל פרחי נייר קטנים עדיין משרתת אותי נאמנה.

    מאת: מורן |‏ 7 ביוני 2019 | 22:21
  • בבית ספר יסודי היינו צריכים לבחור חוג ספורטיבי שיתאים לנו. אז הלכתי על המשהו הכי פחות ספורטיבי.. חוג גאגלינג, לא הצלחתי לסנכרן את הכל עם הידיים לא הבנתי מה קורה ולמה אני לא מצליחה כמו המדריך ושאר הילדים. פרשתי לצד די מהר אחרי ההבנה שכל הלהטוטים עליי לא ניראים טוב וניסיתי רק לחזור לחוג ציור

    מאת: נויה |‏ 7 ביוני 2019 | 22:10
  • הייתה תקופה בילדותי שהחלטתי שאני רוצה לנגן בצלו. האומנם חוג ללמוד צלו זה לא מוזר, אבל לילדה קטנה ונמוכה, לא ברור מה חשבתי לעצמי.
    נראה לי שבעיקר נהנתי מזה שיכולתי לצאת משיעורים במהלך השבוע בבית הספר כחלק ממסגרת הלמידה.

    מאת: דניאל |‏ 7 ביוני 2019 | 19:20
  • בקיץ הלכתי לחוג שהכותרת שלו היא
    סין סינים סינית. למדנו קצת קליגרפיה, קצת היסטוריה, גיאוגרפיה, מילים ובישולים..

    מאת: יעל ויסברגר |‏ 7 ביוני 2019 | 18:46
  • בתור ילדה רציתי חוג ריקוד,כמו הילדות בכיתה שלי, אבל כשיש אמא רוסיה סובייטית ריקוד לא יבוא על חשבון לימודי העשרה, לכן נשלחתי לחוג אנגלית בתנועה – שלא רק יושבים ולומדים אלא הנה,יש שילוב של תנועות ולמינהן שהיא מכרה לי את זה בתור ריקוד,האנגלית מעולה אבל על התנועות ריקוד יש מה להמשיך לעבוד.

    מאת: קריסטינה גוטין |‏ 7 ביוני 2019 | 18:05
  • עליתי לארץ כשהייתי בת חמש וכעבור שנה עליתי לכיתה א', נתקלתי בסיטואציות מורכבות שאני מוצאת את עצמי לא מצליחה להשתלב.
    בחרתי בדרך יצירתית להשתלב ובמהלך השנים ניסיתי להצטרף לכל מיני חוגים כדי להתקרב לתלמידים בכיתה.
    ניסיתי פינג פונג, כדור יד, כדור עף, חוג ג'אז (לא חושבת שזה קיים היום) ועוד מספר חוגים אבל השיא היה חוג דרבוקה, כן, כנראה רגשי הנחיתות בתור ילדה רוסיה לבנה הניעו אותי וגרמו לי ללכת להארדקור, כמובן שזה לא נמשך הרבה זמן וכעבור מס' שיעורים קיבלתי דרבוקה בראש מאחד הבנים ועזבתי את החוג חחח.

    מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) |‏ 7 ביוני 2019 | 17:57
  • קשה לי לחשוב על חוג מוזר משום שנטיתם הטבעית של חוגים היא לפנות ולמשוך קהל רחב ובמידת האפשר.
    כילדה הייתי בחוג אלקטרוניקה, הלכתי לכמה שיעורי קפוארה, ניגנתי על צ'לו ומתנועת הנוער ברחתי אחרי שני מפגשים כמו מאש. אבל הדבר המוזר ביותר שפניתי אליו היה כשנכנס בי שיגעון וטרינריה. קראתי את כל הספרים העוסקים בבעלי חיים שיכולתי למצוא בספריה. לא יכולתי לחכות להפוך לד"ר דוליטל קטנה ולהתחיל לימודי וטרינריה שנראו די רחוקים, הייתי עוד ביסודי. השיא היה שהתעקשתי ללוות את הוטרינר הסוציופט המקומי בקליניקה שלו. בכמה מפגשים הוא נשבע לי שחלק מתפקידי הוטרינר הם ליילד פילים וגם עכבישים במקרה הצורך. כמה הרדמות של כלבים כשהייתי לצידו בקליניקה והספיק לי. לשמחתו הוא נפטר ממני עד להודעה חדשה. פיס.

    מאת: ל |‏ 7 ביוני 2019 | 16:01
  • כמובן חוג לריקודי עם, אותו העבירה המורה המיתולוגית שלנו לספורט גילה, לכן קראנו לו חוגילה.

    מאת: דנה |‏ 7 ביוני 2019 | 15:38
  • ואוו ישן, שלחו אותי לחוג ברייקדאנס , אחרי שני שיעורים המורה הפסיק לבוא ואיתו נסגר החוג והחלום שלי לרקוד כמו שצריך, היום בגלל זה אני ממשיכה לעשות פאדיחות ברחבה

    מאת: יפית |‏ 7 ביוני 2019 | 14:22
  • חיקוי של חוג תכשיטנות. בחוג הכנו סיכות לבגדים, שרשראות, צמידים ועוד מחרוזים, פאייטים, סול, צדפות, חוטי דייגים וכו'. שנים אחרי, כשדיברתי עם חברה בגדלה בת"א, הבנתי שחוג תכשיטנות אמיתי הוא בעצם חוג צורפות, בזמן שאני הלכתי בפועל לחוג יצירה.

    מאת: שיר |‏ 7 ביוני 2019 | 13:48
  • לחוג אלקטרונאי צעיר בגלל שאבא שלי היה מהנדס אלקטרוניקה התחלתי לאהוב את ההתעסקות בחשמל והרכבות שונות והחלום היה לבנות מערכת אזעקה לחדר בשביל שאחים שלי לא יכנסו אליי לחדר ואם הם נכנסו תהיה אזעקה ואוכל לדעת (:

    מאת: שושן שחר |‏ 7 ביוני 2019 | 13:38
  • בתור ילדה גרתי בדרום אמריקה ובביה"ס שם היה חוג כדורגל, הייתי נשארת אחרי ביה"ס כדי להתאמן בקבוצה והמשחקים היו בין נבחרות של אותה השכבה ובין שכבות הגיל השונות. המגניב היה שלא הייתה הבחנה מגדרית בנבחרת והיינו משחקים בנים ובנות יחד באותה קבוצה (כמו שצריך להיות, מי אמר שכדורגל זה רק משחק לבנים ;-)). אני לא אשכח עד היום שבאחד המשחקים כשהייתי בכיתה ג' הצלחתי לתקוע גול ובזכות זה הקבוצה שלי ניצחה :-).

    מאת: אורטל |‏ 7 ביוני 2019 | 13:27
  • חוג של דפי קסם. כי כל אחד חייב ללמוד איך לקשקש עם עיפרון על דף לבן במשך חצי שעה ולגלות מה מסתתר .

    מאת: ליאור רוזינקוביץ |‏ 7 ביוני 2019 | 12:48
  • הלכתי לחוג מחשבים בכיתה א

    מאת: אור |‏ 7 ביוני 2019 | 12:44
  • כשהייתי בת 5, גרתי עדיין בברה"מ והיתה לנו שכנה מאוד מבוגרת, אולי בת 90, שהתחביב שלה היה לעשות תסרוקות ולגדל חתולים והרבה מהם. מתישהו היא החליטה לאסוף כמה ילדים מהבניין (באישור ההורים) ופעם בשבוע היתה מלמדת אותנו לקלוע צמות מכל הסוגים. אני זוכרת שרוב הילדות היו ממש טובות בזה ורק אני הסתבכתי עם הידיים השמאליות שלי אבל טיפחתי אהבה עזה לחתולים כי כשהייתי מתייאשת (בכל רגע נתון בערך) הייתי הולכת להתנחם במשחק עם איזה חתול רנדומלי שהיה בסביבה עד שהיה מתעצבן..אבל זה כבר סיפור אחר

    מאת: לורינה |‏ 7 ביוני 2019 | 12:21
  • החוג הכי מוזר שלקחו אותי אליו היה בכיתה א' בארה"ב. לא בגלל שהחוג עצמו היה מוזר אלא בגלל שמוזר לקחת ילדה עם שתי ידיים ושתי רגליים שמאליות לחוג בלט. הייתי נטולת כישרון ומגושמת כמו פיל בחנות חרסינה. הייתי ילדה קטנה ורזה וחולמנית והחוג ממש לא עניין אותי. אח"כ ההורים לקחו אותי לחוג קריאת ספרים בספריה ושם פרחתי כי הייתי תולעת ספרים (ואפילו זכיתי בפרס על הספקי הקריאה והיומן קריאה).

    מאת: תמי |‏ 7 ביוני 2019 | 12:06
  • אני לא מצליחה להסביר למה, אבל כשהייתי ביסודי הלכתי תקופה לחוג פלסטיקה…הכנתי מחזיקי מפתחות חבל"ז

    מאת: אביטל |‏ 7 ביוני 2019 | 11:31
  • כשהייתי ביסודי השתתפתי בחוג קוסמות.
    בכל מפגש המפעילה הציגה קסם כלשהו, וכל אחד מהילדים כתב על פתק כיצד לדעתו פועל הקסם.
    מי שצדק הוגרל וקיבל את הקסם במתנה. את הקסם הראשון בחוג אני פתרתי:)

    מאת: עלמה |‏ 7 ביוני 2019 | 10:59
  • לא יודעת למה, אבל ככה הוחלט – הלכתי לחוג ג'ודו במשך 3 שנים ( חגורה צהובה )
    צפו לי עתיד מזהיר.. מפה לשם אני יודעת להפוך בן אדם ולעשות גלגלון, לפחות יצא מזה משהו

    מאת: נוי |‏ 7 ביוני 2019 | 10:48
  • בתור ילדה הייתי קצת טום בוי. בערך בכיתה א' התחלתי חוג סייף. המשכתי שם שנים, גם כשרבים מחבריי עזבו, אבל בסוף בחרתי שלא להמשיך בתחום באופן מקצועי תחרותי. עד היום זה אחד מענפי הספורט האהובים עליי והייתי שמחה לחזור לעסוק בו כתחביב.

    מאת: סשה |‏ 7 ביוני 2019 | 10:43
  • בכיתה ב' הלכתי לחוג בישול.. באנגלית! המטרה הייתה להתחיל ללמוד אנגלית ועל הדרך גם להכין כדורי שוקולד טעימים :)

    מאת: טל |‏ 7 ביוני 2019 | 10:34
  • ג'אגלינג! כשהייתי קטנה ניסיתי לא מעט חוגים – מבלט וציור ועד כדורסל וג'אז – כולם היו נחמדים אבל לא עוררו בי תשוקה מיוחדת לחכות ל"יום חוג" המיוחל. עד שהגיע החוג ג'אגלינג – שילוב של הופעה על במה, פעילות פיזית ויצירתיות – כל מה שילד צריך כדי לספור את הימים עד שמגיע יום שלישי המיוחל!

    מאת: זהר |‏ 7 ביוני 2019 | 09:57
  • כשהייתי בכיתה ד׳ בערך, ביליתי שנתיים בחוג של חברת החשמל לטובת שמירה על הסביבה וחיסכון בחשמל. החוג היה במתנ״ס ליד הבית. לא ברור לי איך הגעתי לשם או למה, אני רק זוכרת שהיו לנו תגי שם והיינו יושבים במעגלים ומדברים על חיסכון בחשמל. היו גם מבחנים. זה היה לגמרי מבחירה ועלה כסף. זה היה הזוי

    מאת: אור |‏ 7 ביוני 2019 | 09:56
  • חוג דרמה כמובן!
    בגיל 6 הלכתי לחוג דרמה
    בכל ערב הייתי מושיבה את כולם להופעה
    סופשים וחגים היו מסיבה אמיתית בשבילי
    ואבוי למי שנשם בזמן הופעה

    מאת: אודליה |‏ 7 ביוני 2019 | 09:23
  • היום יש סדנאות אפייה, חוגי זילוף, מאסטר שף לילדים… ומה לא. אוכל זה לגמרי טרנדי.
    אבל בשנות ה80 כשעוד לא עלו לאוויר תכניות בישול בטלויזיה וריאליטי היתה מילה באנגלית, ילדים התעניינו בעיקר בחוגי ספורט, ריקוד, יצירה, מוסיקה.
    אני הלכתי לחוג אנדר דוג, חוג בישול לילדים שהפעילה המורה שלי והתקיים במועדונית (להלן מקלט בי"ס). היינו יושבות יחד, מפטפטות, שומעות סיפורים ותוך כדי חותכות/מתבלות/מערבבות/מזלפות/מרדדות וחוזרות כל שבוע מאושרות עם מאכל כזה או אחר הביתה.
    מאד אהבתי את החוג הזה, זכור לי כחוויה קסומה.

    מאת: נוקה |‏ 7 ביוני 2019 | 09:01
  • אמי שלחה אותי בזמנו לחוג קרמיקה, המוזרות בעניין היא שמאז ומעולם היו לי עדיין שמאליות, תמיד הייתי שוברת דברים ללא כוונה, כך שבחוג הייתי מייצרת דברים ובבית או פעמים כבר בדרך הם היו שובקים חיים איכשהו

    מאת: שרה |‏ 7 ביוני 2019 | 08:54
  • כילדה שגדלה בשנות השמונים השתתפתי בחוג סקטים
    הפרסומת האחרונה של קסטרו עשתה לי פלשבק

    מאת: נעה |‏ 7 ביוני 2019 | 06:51
  • בגיל 7 לא השארתי ברירה להורים שלי, כל כך רציתי חוג ז'גלין. הם רשמו אותי, קנינו ציוד במאות שקלים והייתי (ונשארתי) גרועה בזה!
    אחרי 20 שנה התחתנתי עם הגבר שלי, אלוף ז'גלין מלידה

    מאת: טל |‏ 7 ביוני 2019 | 06:35
  • בכתה ג' רציתי מאוד ללכת לחוג כלשהוא, הוריי המסכנים לא ידעו לאיזה חוג אפשר לשלוח ילדה חסרת כל כישרון שכמותי, ולכן מצאתי את עצמי בחוג בשם ״גוונים״ או משהו כזה, שבו יש מורה מולטי טאלנט שכל שבוע העבירה לנו את השעה בדרך מוזרה אחרת ..

    מאת: חלי |‏ 7 ביוני 2019 | 02:50
  • לאורך ילדותי הייתי בהמון חוגים אבל החוג שללא ספק אזכור היה חוג במשפטים! כשהייתי ילדה בכיתה ד׳ נפתח בבית ספרי חוג מוזר שחוקר פשעים, טביעות אצבע, וכדומה. ממש זכורים לי המדריכים שהיו עורכי דין….

    כמובן חשוב לציין שלא גדלתי להיות עורכת דין אז כל קשר
    שלי לחוג הזה היה מקרי בהחלט!

    מאת: קורל שפירא |‏ 7 ביוני 2019 | 01:05
  • החוג הכי מוזר שאי פעם השתתפתי בו היה חוג סינית (כיתה ב), הדבר הראשון שהמורה ניסתה ללמד אותנו היה לכתוב את השם שלנו בסינית – במקום לכתוב את השם שלנו לכל אחד יצאו צורות מוזרות ואפילו אותיות בצורת דג. המורה התייאשה בעצמה ומפה לשם במפגשים הראשונים החוג הפך מחוג סינית לחוג ציור.
    זה היה חוג בלתי נשכח.

    מאת: קורל בורפקר |‏ 6 ביוני 2019 | 23:36
  • הייתי בת 8, ובדיוק המחשבים הבייתים נכנסו לשוק. כן, כן, זה נשמע כאילו לפני מליון שנים, אבל כולה לפני 30 וקצת. אבא שלי, חובב טכנולוגיה וקידמה, החליט שאני חייבת ללמוד איך לתפעל ו"לתכנת" את הפלא הזה. וכך מצאתי את עצמי, בת 8, בחוג תכנות ותפעול מחשבים (קומודור 64 למי ששואלת), בת יחידה עם עוד כ 10 גברים, כולם סביב תחילת שנות ה 20 לחייהם……..

    מאת: נטע |‏ 6 ביוני 2019 | 23:34
  • חוג-חיות

    מאת: יסמין |‏ 6 ביוני 2019 | 23:09
  • בתור ילדה, בשנות התשעים, הייתי הולכת לחוג גנטיקה.
    הייתי מציירת לילדים בכיתה טבלה עם צבע העיניים שלהם, ושל בני זוג פוטנציאלים, בשביל להסביר מה הסיכוי שילד שלהם יהיה בעינים בצבע מסויים, או את הסיכוי לצבע העיניים שלהם ואיפה הם נמצאים בטבלה.

    מאת: נועה |‏ 6 ביוני 2019 | 22:59
  • בכיתה ב' אבא שלי ואני חיפשנו חוג שנוכל לבלות בו ביחד.. מפה לשם הלכנו לחוג דרבוקה. קבוצה של 10 מבוגרים ואני. היום אני זוכרת 3 תנועות תיפוף

    מאת: ירדן |‏ 6 ביוני 2019 | 22:35
  • כבר מהגן כל הבנות שהיו בגילי הלכו לחוגי ריקוד מכל הסוגים, בעיקר בגלל לחץ מהאמהות כבר בגיל צעיר. אחרי פעם אחת בחוג בלט החלטתי שטוטו זה ממש לא בשבילי ובדיוק נפתח במתנ"ס חוג תכשיטנות. עד היום אני יודעת להכין צפרדע מחרוזים!

    מאת: שירה |‏ 6 ביוני 2019 | 21:59
  • חוג אילוף כלבים עם הכלבה שהייתה לי , ונהנתי מכל רגע

    מאת: ירדן מאור |‏ 6 ביוני 2019 | 21:08

השאירו תגובה