מתנה בשישי: תיק של Longchamp בשווי 510 שקלים

אאאוצצצצ׳ , איזה מקרה מביך. במכללה בתואר הראשון הייתה לי קבוצת ווטסאפ עם חבורה גדולה של חברים, ועוד אחת נוספת עם רק שלושה מהם. בטעות טעיתי בקבוצה וכתבתי בקבוצה הגדולה ״מה,אמיתי?!?!איך ׳איקס׳ כבר הספיקה להיכנס להריון מ-״וואיי?״ כשאותה ה׳איקס׳ הייתה בקבוצה. כל כך לא נעים!!!

ינואר, בדיוק לפני חודש . אני מרגישה שהפעם זו הפעם. בעיצומו של טסט חמישי הבוחן מבקש ממני לעצור לו בפעם השלישית(הראשונה היתה לקפה והשניה בכלל לפלאפל)בתחנת דלק ואני כמו ילדה טובה מהנהנת בהסכמה ״כן בטח מה שתרצה״. הוא יוצא לשלם ואז לפתע עוקף את רכבנו במהירות ומשפשף קשות הרכב ששנייה קודם תידלק מאחורינו, לקינוח הוא גם נמלט מהמקום. אני לבד ברכב, מבוהלת מוות, זורקת לי לאוויר רצף מילים פחות מכבדות מאוצר המילים היומיומי שלי מהבהלה על הפוגע ועל הדרך מטנפת לעצמי בקול גם על הבוחן שהחליט להגשים את כל החשקים שלו במשמרת של הטסט שלי. הבוחן שנייה אחרי חזר לרכב בריצה ופתח מייד את מצלמות הלייב באוטו לנסות לאתר את מספר הרכב הפוגע ועל הדרך שמע את כל מה שמילמתי לאוויר גם אודותיו… נכון להיום אני מחכה לתאריך לטסט שישי…

הנסיעה הביתה באוטובוס מהעבודה די ארוכה, אז לרוב אני מנצלת את הזמן לשנ"צ או לשיחת טלפון עם החברה הטובה. לפני חודשיים, פיטפטנו ופיטפנו בטלפון תוך כדי הנסיעה, וקצת שכחתי איפה אני נמצאת ושיש עוד אנשים מסביבי שמקשיבים למה שאני משתפת (אופס!). סיפרתי לה, שאני מתחרטת שנפרדתי מהחבר, לא מפסיקה לחשוב על הפספוס, מרגישה לא שלמה עם ההחלטה ובמיוחד אם איך שעשיתי את זה, אבל שאין לי אומץ לפנות אליו שוב. ושזה ממש קשה לי (נראה לי שהזלתי גם דמעה או שתיים). במקריות מדהימה, ובלי שהבחנתי בה, מסתבר שאחותו ישבה כמה ספסלים מאחורי, וסיפרה לו מאוחר יותר על איך שאני מרגישה. והוא, שהרבה יותר אמיץ ממני, סימס לי ומאז אנחנו (למזלי!) שוב יחד. מודה לאל שהייתי מספיק לא זהירה לרכל עליו באוטובוס, לאחותו שהשתמשה ב"מידע", ולאמיץ, שהיה מוכן לתת לאהבה שלנו עוד הזדמנות.

התקשרתי ללקוחה מהעבודה וניסיתי להסביר לה את האסטרטגיה שנבחרה לפרוייקט שלה. היא הקשתה עליי מאוד ולא הסכימה עם כלום. כשהשיחה נגמרה שיחררתי קיטור לשותפתי למשרד, על מה שאני חושבת על הלקוחה- על איך שהיא נראית, כמה שלדעתי היא לא מבינה כלום בתחום ולמעשה קיבלה את העבודה רק כי החבר שלה הוא הבן של הבוס ועוד….. אחרי איזה כמה דקות ארוכות שהייתי שמחה שלא היו קורות לעולם אני פתאום שומעת את קולה של הלקוחה מהטלפון: אני ממליצה לך לנתק את השיחה לפני שאת מרכלת על מישהו…… יאמר לזכותה שהיא הייתה סופר מקצועית ולא הזכירה את זה שוב לעולם, למרות שניסיתי לפתוח את זה ולהתנצל, היא התעקשה להמשיך כאילו כלום לא קרה

הייתה באוניברסיטה מרצה שלא הייתה ידועה בנחמדותה ובמקביל גם לא הייתה קלה במתן ציונים טובים. כל פנייה למשל הייתה נענית בשאלה "מה הבעיה" ?!… יום אחד עמדנו במסדרון והתלוננתי בקולי קולות על כמה שהיא אפאטית ודי סיוט, הסתובבתי וגיליתי שהיא עמדה במרחק שמיעה בהמשך אותו המסדרון, חייכתי אליה בחיוך נבוך וברחתי משם… נראה שמכאן דווקא הדברים השתפרו בניגוד לצפוי, כנראה שמשהו בכ"ז חלחל, כי היא החלה לחייך אלי כל פעם שנפגשנו במסדרון וגם הפכה למעט יותר נסבלת בשיעורים וביחס הכללי… ולגבי הציון?! לא היה לי זמן ללמוד למבחן, ועברתי על החומר בלילה שלפני והגעתי ללא שינה למבחן, וכשפורסמו הציונים גיליתי שקיבלתי 95… הציון הכי גבוה בקורס [ווידוי קל- היה עוד איזה סטודנט נורא חכם שלמד המון ונורא התעצבן שהוא קיבל אותו ציון כמוני..]. בהמשך הדרך, המשכנו להיפגש במסדרונות, והיא תמיד הייתה מחייכת אליי ומקדימה לי שלום [למרות שמן המתבקש היה שזה יהיה הפוך..] ואפילו במקרה הייתה יועצת בבחירת חוגים להמשך התואר שלי, ואף הזמינה אותי להצטרף לאיזה הקבץ שהיא הייתה האחראית עליו. זה היה השלב שאמרתי לה, תודה – אך לא תודה… :)

זה קרה לה לי באמצע שידור חי ברדיו בשעת רייטינג מטורפת עליתי לשידור וסיפרתי על החברה הכי טובה שלי שהיא חסכנית ברמות על כך שתמיד היא לוקחת לי חפצים אישיים שלי בהשאלה לדוגמא- פרטי לבוש , תכשיטים, כלי איפור וכד' ובאופן שגרתי וקבוע לא מחזירה או שוכחת להחזיר …חוק מרפי שיחק אותה הפעם וכל החברות הטובות שלנו כולל היא שמעו זאת…והתוצאה היתה פיצוץ…שאנחנו כבר לא חברות יותר…

מתי דיברתי על מישהו ומאוחרי הגב והוא שמע? הייתי עם חברה בבית קפה לארוחת בוקר ודיברנו בין היתר דברים לא מחמיאים בלשון המעטה על חבר של חברה משותפת שלנו שעד לא אותו יום לא יצא לשתינו לפגוש אותו פנים אל פנים, ראינו אותו בתמונות בלבד וכל דמיון היה מקרי…. לצערינו הוא זיהה את שתינו בתמונות ישב עם מישהו ולא הפסיק לצותת לנו ואחר כך לספר לזוגתו – חברתינו המשותפת לפרטי פרטים בשילוב תוספות שלו….

פדיחה רצינית במיוחד, שהייתי בצבא לי ולחברה שלי הייתה מפקדת שממש לא סבלנו.
באחד הימים שלחתי לאותה חברה הודעה וספרתי לה על הדרישות החדשות של המפקדת, בצירוף שלל קללות עליה. ברגע ששלחתי את ההודעה, הפלאפון של המפקדת שלי צפצף והתברר לי שבטעות שלחתי לה את ההודעה.

דיברתי בטלפון על קולגה מהעבודה, כולל תיאורים עסיסיים ובלי לחסוך בפרטים. כשקמתי ועמדתי לרדת בתחנה קלטתי שלאורך כל הזמן ישבה מאחוריי החברה הכי טובה של אותה קולגה מדוברת… כמובן שהיחסים בינינו לא השתפרו מאז :(

הסיפור שלי נשמע קצת מופרך מרוב שהוא הזוי, אבל לצערי הרב הוא אמיתי.
בתחילת השירות הסדיר שלי, שובצתי לצוות עם מפקד שמההתחלה היחסים בינינו היו די בעייתיים.
עם הזמן היו בינינו המון ויכוחים ומריבות, וכל פעם היינו מתלוננים באופן הדדי אחד על השנייה בפני מפקד המדור שלי (המפקד הישיר של המפקד שלי).
באחד הימים בשירות שלי, הגענו לריב כל כך עוצמתי שממש צעקנו אחד על השנייה והמפקד שלי איים עליי שידיחו אותי מהיחידה עקב חוות דעתו עליי.
יצאתי נסערת מהבסיס וישר התקשרתי לידיד שלי, לפרוק לו את כל התסכול שהיה לי.
דיברנו בטלפון במשך כ40 דקות, בהן (ואני לא גאה בזה) די השמצתי את המפקד וקראתי לו בכל מיני כינויים שאני אחסוך מכם.
במהלך כל השיחה עם ידיד שלי, המפקד שלי היה בממתינה על הקו (בדיעבד הוא התקשר כדי להתנצל). הוא לא ירד מהממתינה, מה שגרם לי להתעצבן עליו יותר ו"להחמיא" לו יותר בפני ידיד שלי.
באיזשהו שלב, כשהייתי עצבנית בטירוף, אמרתי בשיחה ***** (אצנזר את שמו האמיתי) ה**** הזה לא מפסיק לנדנד לי בממתינה.
הייתה שתיקה של כמה שניות ופתאום שמעתי מהצד השני של הקו "הלו?".
הסתכלתי על המסך וקלטתי שהשיחה עברה אליו (כנראה נלחץ בטעות עם הפנים). הוא זה ששמע אותי במשך מי יודע כמה שניות מדברת עליו לא כל כך יפה.
חטפתי התקף לב קל ופשוט מרוב פאניקה כיביתי את המכשיר ולא הדלקתי עד הבוקר. לא יכולתי להתמודד עם זה.
מיותר לציין שבוקר למחרת מפקד המדור שלי קרא לי לשיחה אחרי שהמפקד שלי סיפר לו על הכל, וקיבלתי נזיפה.

פעם בעבודה דיברתי בטלפון עם מישהי שאני מאוד לא אוהבת, אחרי שחשבתי שניתקתי את השיחה אמרתי לחברה, איזה הזיה אין לי כוח לאנשים כאלו ואז קלטתי שהטלפון לא היה מנותק ושהיא שמעה הכל. מהר כיסיתי ואמרתי, המיילים האלה שהיא שולחת! אין בושה!
פאדיחות!!

כשרק הגענו למשרד, אני וחברה שהתחילה לעבוד איתי באותו היום ריכלנו על הבוסית שלנו בחדר ולא חסכנו בתיאורי הסיפורים המאיימים ששמענו עליה. רק מאוחר יותר באותו היום החופפת שלנו דאגה לספר לנו שבגלל הצורה המעגלית של המשרד, אנחנו בעצם חולקות עם הבוסית שלנו קיר גבס ושבמשרד ״קירות אכן מדברים״. הסתבר שהבוסית שמעה את כל מה שדיברנו עליה! מיותר לציין את גודל הפדיחה שחשנו…

היי
אני בצבא קבע
ומשרתת איתי קצינה שאני לא כל מחבבת ,
יום אחד הייתי צריכה לעשות משו שביקשה ממני והתעצבנתי כי לא הייתי צריכה לעשות את זה,
בקיצןר הייתי עם חברה שלי מחוץ למשרד שלה
ויצא שחיכיתי את מה שאמרה לי
פתאום אני רואה אותה שהיא עוברת מאחוריי וחברה של לא טרחה לרמוז לי שהיא מגיעה ,
מפעם לשם קרתה פדיחה , והלכתי להתנצלתי בפנייה , בכל זאת לא מכובד

בכיתה ח עשו עלי חרם. חזרנו מחופשת פסח, ואני קולטת שאף אחת לא פונה אלי, ולא עונה לי.חבורת הבנות שהיו החברות הכי טובות שלי החליטו פה אחד להחרים אותי. הייתי שבורה, לא הבנתי מאיפה זה בא! חזרתי הביתה, נכנסתי לחדר ובכיתי המון. באיזשהו שלב אמא שלי נכנסה ופרקתי את כל מה שהרגשתי, ואת כל מה שהן אמרו לי.
למחרת בבית הספר הכל כאילו החמיר פי שלוש, ואחת מהן ניגשה אלי ואמרה לי שאין בושה, ככה להשאיר הודעות מתבכיינות בטלפון! לא הבנתי מה קורה, הייתי בשוק! הסתבר שאחותי הקטנה (הייתה אז בת 3), שהייתה בחדר כשאמא שלי נכנסה, שיחקה לי עם הטלפון וחייגה במקרה לאחת הבנות (הן היו בחיוג מהיר) וכל השיחה הוקלטה אצלה במשיבון.. פדיחות של החיים! וגם כל הסבר נשמע לא אמין.. עד היום יש לי צמרמורת כשאני חושבת על זה..

דיברתי עם אח שלי בפאלפון , הוא גר בחול אני גרה במקום דתי דיי הדוק והוא מחוץ.לארון באופן מוצהר, דיברתי איתו בצרחות על כמה שותפות שלי מסכנות ושנמאס לי מהעיר הזו העלובה שאין בה לירדים בכלל קיצר אני מטנפת ומטנפת ושותפה שלי יוצאת היא הייתה בדירה כל הזמן , אני בשוק בורחת מהדירה ואח שלי אומר לי וואי וואי כמה לשון הרע.

אני עובדת עם הורים במסגרות החינוך. לפני כמה שנים עבדתי עם אמא שהיה לי מאד קשה איתה. עמדתי במטבח במשרד עם קולגה וקיטרתי עליה. קיטרתי וקיטרתי, בדרמטיות ובקול רם. כשיצאתי מהמטבח, האמא הזו עמדה מולי. היא התחילה לדבר איתי ואני, שלא ידעתי אם היא שמעה אותי או לא, עמדתי מולה בהלם עם פה מעט פעור. ״את יודעת מי אני?״ היא עצרה משטף הדיבור ושאלה. ״בטח, ברור״, התנערתי מהתדהמה שהייתי אחוזה בה. עד היום אני לא בטוחה אם היא שמעה מה אמרתי או לא…

לפני שנה עשיתי חיקוי של המורה שלי מול כל הכיתה. רצה הגורל והמורה נכנסה באמצע… אופס. מיותר לציין שאני כבר לא התלמידה המועדפת.

טוב, סיפור מביך, השתתפתי בסמינר לימודי, וכחלק מהעניין הגיע מרצה חוקר ממש מפורסם כדי להעביר הרצאה. אחרי זה ישבתי עם חברה ודיברנו על ההרצאה, אמרתי שהיא היתה מעניינת אבל הרבה דיבורים באוויר ולא כל כך היה לי ברור מה הוא רצה.. וירדתי קצת אישית על המרצה גם. החברה ניסתה לרמוז לי במבט, בתנועת יד, ולא הבנתי עד שהיא אמרה לי "שתקי!" מסתבר שהפרופסור המרצה הסלב הקשיב לנו. פדיחה
הייתן חושבות שאני אלמד.. אבל יש לי פה גדול :( שבוע אחרי שוב ירדתי על הרצאה של מישהו כשהוא ישב מאחוריי. הפעם הבנתי את הרמז מהר ושתקתי.

היי קוראים לי יעל שלג ואני בת שמונה עשרה בכיתה י"ב אני מספרת את הפרטים האלו כי זה קרה לי בכיתה…זה היה באיזה יום אחד וחברה שלי ממש התעצבנה על הרכזת שלנו(אחראית על שכבת י"א – י"ב) ודיברנו עלייה בכיתה ואז אמרתי עלייה משפט ובדיוק כשאמרתי את השם שלה היא נכנסה. אני החלפתי צבעים והתפללתי שהיא לא תשמע אותי. ממש התביישתי, אחר כך בהפסקה המורה שלי הרגיעה אותי ואמרה לי שהיא תסביר לה למה באמת התכוונתי וזהו פשוט למדתי מזה לא להגיד כל דבר שאני חושבת כי אף פעם אתה לא יכול לדעת אם הוא ישמע או לא
hgkakd156@gmail.com
אני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו