מתנה בשישי: מברשת מחליקה Dafni

השיער שלי ממש קשה לאירגון, לוקח לי בסביבות שעה של התארגנות בבוקר כדי לצאת עם שיער נורמאלי מהבית. יום אחד יצאתי לעבודה והתעוררתי ממש מאוחר ככה שבקושי היה לי זמן להתארגן, אספתי את השיער בצורה של גולגול מרושל עם קליפס ויצאתי מהבית. בעבודה לא היה לי גם ככ פנאי להסתכל על השיער ובסוף היום כשהגעתי הביתה נראתי כמו תרנגול מרוט. אין מצב לצאת שוב ככה מבית, איזה בושות..

בתקופת העשרה הייתי חזק בקטע של רוק כבד. הקמנו יחדיו 4 חברות להקת רוק שהייחודיות שלה היתה שכל חבריי הלהקה היינו מתופפות, רק תופים. כחלק מהעניין, עשינו ארבעתנו תספורת, שכל אחת השלימה רבע מתספורת שלימה, בקיצור הסתובבנו עם הרגשה שאנו הכי קוליות, כשלראשנו רבע תספורת, זה היה נראה רבע ראש שיער ארוך מאוד והשאר קצר על כבול הקרחת…הזיה, לא עזרו תחנוני משפחתי או החבר, לזה לא אחזור

שנות התשעים, האיידול שלי היתה קליאופטרה- סרט אחד שהשפיע עלי קצת יותר (יותר) מדי. פורים. החלטתי שפאה זה לא מספיק מושלם לתחפושת הפורים ופשוט הלכתי לספר הקרוב והתחננתי לעשות את פתיחת התלתלים הכי אגרסיבית שיש ועליה החלקה רצינית ואז כמובן לישר את הפוני ואת הרעמה לגזור לקארה קליאופטרי מושלם.
הספר לזכותו יאמר שהזכיר לי שמדובר בחג של יום אחד ולתספורת הזו יהיו השלכות הרות גורל ואני בשלי. עקשנית. יצאתי מהמספרה קליאופטרה ממש אחת על אחת מסיפורי המקרא ואז יום למחרת הנשף פורים , רמת היין והאלכוהול התאדתה המציאות נחתה עלי והבנתי שאני לא גרה בין פירמידות אלא יותר בין תלמידי בית ספר לא סבלניים לשונה ולא יודעים לקבל את האחר אבל אז כבר היה מאוחר מדי.
לקח לי כמעט 5 שנים לחזור לתלתלים שלי ולהחליט שהם איתי באש ובמים , בחגים , בחופשות ומצידי גם במצולות.

תדמיינו את גיל 12 שיער מלא מטולטל ובלונדיני, אם היה משהו שהייתי שלמה איתו בגוף שלי זה השיער. כל הטוב הזה נגמר כשהתחילה מכת כינים בכיתה. ולא הייתה ברירה אלא להסתפר קצר, עכשיו תדמיינו ילדה שנראית כמו ילד עם ליפה על הראש.

לא בדיוק תסרוקת, אבל בחיים – בחיים! לא אחבוש פאה. בפורים האחרון ניסיתי את זה וזה היה סיוט – לא הפסקתי להתגרד כל הערב ובגלל שכל התחפושת שלי התבססה על הפיאה, לא רציתי להוריד אותה. בקיצור – לא יקרה שוב

תסרוקת שהוריי עשו לי לבת מצווה, לא, הם לא ראו לנכון לקחת אותי לספר מקצועי, הם נתנו לדודה שלי , שלדעתי היתה שיכורה כשסיפרה אותי, יצא לה תסרוקת קצרצרה ומוזרה, סטייל ג'וני דפ במספריים של אדוארד, וכן, יש אלבום מהבת מצווה שלי, אלבום שכל פעם שבעלי רוצה לעצבן אותי הוא מוציא אותו כשמגיעים אורחים

מאז ומעולם יש לי אישיו רציני עם השיער שלי…נולדתי עם שיער מתולתל ולא נעים. אבא שלי ספר גברים והחליט בגיל שלוש לספר אותי כמו בן. ממש שיער קצר.
אף פעם לא הסתדרתי עם השיער, הוא נפוח בלי צורה, כמה שזה נשמע קיצוני אך היו ימים שלא הייתי הולכת לבית הספר כי השיער לא הסתדר לי.אף פעם לא הייתי הולכת עם שיער פזור עד הצבא ..ומאז אני על החלקות ופנים באופן תמידי.
אני בטוחה שאם היה לי שיער חלק הייתי הרבה יותר מאושרת…אבל טוב לפחות שהמציאו את הפן.

אני ביום הולדת שלי בגיל 20 רציתי לעשות שינוי מגניב. הסתפרתי קרה קצר כשבצוואר זה מדורג ומגיע באמצע הראש מאחורה . מקדימה טיפה יותר ארוך. צבעתי בצבע אדום בוהק ובכללי נראיתי מוגזמת מאוד ומבוגרת מכפי גילי. אבל מה שהכי העציב אותי היו התגובות של החברים והחברות שאמרו לי…ואוו, איזה אומץ, איזה שינוי, מה עשית וכל מיני הערות…והכי מעצבן ומעליב היה שאמרו לי תעשי סיבוב, והייתי מראה את כל הראש וכשראו את הקןדקוד והצוואר כולם היו בהלם ולא אמרו מילה…לעולם לט אעשה קצר, או מדורג, או אדום. הטראומה לנצח….

שלום, כאן זה מחלקת טראומות שיער?
לפני כמה שנים קלעו לי כמה צמות בצידי הראש, צד אחד קלוע והשני חופשי. הסתובבתי בתספורת א-סימטרית והרגשתי נהדר. אחרי כמה חודשים פרקתי אותן ובנוהל, חצי שיער ירד.
הלכתי לספר כדי ליישר ולסדר קצת, אבל הוא הוריד הרבה יותר מהצפוי. לראשונה בחיי יצאתי בוכה מהמספרה.
החלפתי ספר, הסתפרתי שוב כדי לתקן את התספורת, והארכתי שיער באטיות במשך ארבע השנים הבאות. הצמות היו יפות אבל יש טעויות שלא חוזרים עליהן…

פטריה – זו לא אני אשמה .. זה ההורים !
בתקופת בית הספר יסודי סבלתי מכינים , יום אחד ההורים החליטו שכל תרופות הסבתא שניסו לא עוזרות ורק לקצר את השיער כולו זה הפתרון .
מילדה בעלת שיער גולש וארוך הפכתי לילדה בעלת תפוסת הפטריה הכל כך מוכרת. מיותר לציין את הטראומה הקשה שסביב התספורת והפאדיחה איתה נאלצתי להגיע לבית הספר .

בחופש הגדול של סוף כיתה ג' החלטתי להסתפר ולעשות קארה, כל כך התלהבתי מהתספורת.
בתור ילדה שאוהבת לדמיין, התכנון שלי היה שאגיע ליום הראשון בכיתה ד' עם התספורת החדשה וכל חבריי לכיתה לא יזהו אותי, בגלל ששניתי תספורת.
כמובן שזה לא היה המקרה וכולם זיהו אותי (:
כיום יש לי שיער ארוך אך עדיין יש לי חשק לעשות קארה אבל אני לא מסוגלת לחזור לשיער קצר שוב!!!

הו וואו. אין שאלה יותר קלה מזה בשבילי.
כשהייתי בכיתה ג' ההורים החליטו שתספורת קערה הפוכה זה בדיוק מה שאני צריכה. משהו בין הילד משכחו אותי בבית לבין עציץ.
הרגשתי כמו כבשה שמובילים לגז. כמה דמעות! כמה שהספרית הייתה נעלבת עליי כל פעם מחדש! הסיפור חזר על עצמו כל חודש-חודשיים.
ההורים היו מבסוטים כי נפתרה בעית הכינים הנצחית וכי כולם היו אומרים להם כמה "מקסימה" ו"מיוחדת" התספורת של הבת שלהם. ואני? אני בחיים לא אחזור לתספורת הזו. גם לא אם ישלמו לי!!

כבעלת תלתלים כל תזוזה מהתסרוקת הקבועה והטבעית יכולה להיגמר בפאדיחה גדולה. אבל מה לעשות שאחת לתקופה בא לי שינוי?
כך שהגיע שוב היום בו מאסתי בקוקו שוונצים ובתלתלים סוררים והחלטתי לנסות מספרה מוכרת ושיקית בתל אביב שחרטה על דגלה התמחות בתלתלים.
הגעתי למקום בהתרגשות והחלטתי לתת יד חופשית. הספרים, סליחה, מעצבי השיער, חפפו, גזרו, הזינו והכל תוך הפרחת מנטרות נגד פן וחבריו. כשסיימו הבטתי במראה וחשכו עיניי.. נראתי כמו פודל מעוצב. כשראו את ההבעה המזועזעת שלי מיד הוסיפו שזה מתארך כשמתייבש. אבל לא.. זה לא. אז בפעם הבאה שבא לי שינוי, קונה זוג נעליים..

יש לי שיער חלק ויפה שתמיד החמיאו לי עליו. בעוד הרבה נשים חולמות על שיער כמו שלי, לפני הרבה שנים היה לי ג'וק בראש שבא לי לראות איך אראה עם תלתלים.
לאחר שהתלהטתי רבות החלטתי ללכת על זה ועשיתי פרממנט בשיער שהיה אמור להחזיק כמה חודשים.
מהרגע שעשיתי הצטערתי. קודם כל אף אחד לא זיהה אותי, שנית, לא היה אחד שהחמיא לי על זה. להיפך, חשבו שהשתגעתי.
מאז ממעטת לגעת בשיער. לא צובעת (גם עכשיו כשיש לי קצת שיער לבן, ובגדול מרוצה ממה שקיבלתי.
אז למה אני משתתפת אם יש לי שיער חלק? אז הבת החמודה שלי לא התברכה בשיער חלק ולכן עושה המון החלקות. אשמח לתת לה את המברשת

התסרוקת שלעולם לא אחזור עליה היא הפעם הראשונה שעשיתי מחליק. הייתי בת 12, הלכתי חברה להתכונן לבת מצווה שלה. היא עשתה תסרוקת ואני עשיתי גם. אמא שלי אמרה לספר להשתדל לשמור על התלתלים שלי כמה שיותר, אז הוא עשה לי מחליק, ואז עשה לי בייביליס ושם המון ג'ל! מאז לא עשיתי בייביליס שוב.

היי
אין סיכוי שאחזור לתיסרוקת המתולתלת שלי עם התלתלים הצידה.
מאז אני עם תסרוקות מחולקות למראה קליל.

כשהייתי בחטיבה בתחילת שנות האלפיים, הייתה אופנה מחרידה של קוצים בשיער בכל צבעי בקשת. אני הייתי ילדה חננה שרצתה להרגיש מגניבה לראשונה בחייה, אז יום בהיר אחד קמתי והחלטתי לגזור את השיער היפיפייה שהיה לי (שחור וחלק וארוך), ולעשות קוצים בצבע ורוד. הספר החכם ניסה להניא אותי מההחלטה הטיפשית הזו, אבל הייתי נחושה, וכך בתוך כמה שעות הפכתי מילדה חמודה, למעין יצור מוזר עם שיער מחריד שלא החמיא לי ונראה זוועה. התגובות בבית ספר ובכל מקום שהלכתי אליו נעו בין זעזוע עמוק לרחמים. לקח לי שנה לגדל את השיער חזרה, ורוב הזמן הזה הסתובבתי עם שיער מחריד שאין מה לעשות איתו. עד היום כשאני חושבת על זה אני לא מאמינה שעשיתי את זה לעצמי.

שהייתי בת 15 לערך היה טרנד של תסרוקות של כוכבי פופ ואני הסתפרתי קדימה שיער היכן שהאזניים קצוצ ולמטה ארוך נראיתי ממש כמו בן ואני כמעט השמדתי את כל התמונות מאז ויןדעת שלעולם ךא אעשה תסרוקת כזאת

קסדה. וכל מילה נוספת מיותרת

אני מתולתלת ובגיל עשר החלטתי שלעשות לעצמי צמות בכל הראש זה אחלה רעיון. ישבתי במשך כמה שעות והשקעתי מאוד, כשאמא שלי הגיעה הביתה מהעבודה היא קצת פחות התלהבה מהרעיון פשוט כי כל הראש שלי היה מלא בקשרים שלא היה ניתן להתיר.. בסופו של דבר מצאתי את עצמי עם קארה מאוד קצר ושיער מתולתל

התסרוקת הנוראית שה"ספרית" עשתה לי לחתונה של אחותי!
הראתי לה תצלום של שיער גלי פשוט בכדי שתסדר לי את השיער באותו אופן ואיכשהו יצאתי עם שיער מלא בקבוקים כמו הבובות חרסינה של פעם. מזלי שהחופה הייתה ליד הים והשיער שלי חלק אז סירקתי את הבקבוקים ובסופו של דבר יצאתי עם בקבוקים קטנים משולבים גלים. בקיצור לא אחזור על תסרוקת גלית אצל ספרית שאיני מכירה! נראתי מצחיק בסוף

לפני כשנה, כשהתארגנתי לאירוע משפחתי, החלטתי לעשות תסרוקת "בננה" גבוהה לבד בעזרת חומר שקניתי שהיה אמור לייצב את הבננה.
כמו שאתן מתארות, מסתבר שהחומר לא היה טוב (או שאני לא מספיק מיומנת :)) והבננה פשוט "נבלה" באמצע האירוע. אמאלה! פאדיחה של החיים. לא היה מנוס חוץ מלברוח הביתה. ;(
mynewdna@gmail.com

לא הייתי חוזרת על תספורת קצוצה סטייל חייל מארינס שעשיתי בגיל 30

אז מתבקש להגיד תסרוקת הבת מצווה ;) אבל זה לא ממש מדוייק, אז עשיתי קליפסים חמודים בשיער… אני מדברת על התסרוקות המביכות שהייתי עושה בקורס דיילות אוויר שעברתי :) מאז דיילת כבר כמה שנים ועושה תסרוקות הרבה יותר מתונות וטרנדיות ולא תסרוקות נפוחות עם ספוגים ומיליוני סיכות :)

כל החיים היו לי תלתלים, עד היום. כמו כולן אני ביחסי אהבה שנאה עם התלתלים שלי.
בכיתה ג' התעצבנתי על התלתלים וכנראה שחשבתי שאם אסתפר יהיה לי שיער חלק. אז באתי הביתה וביקשתי והתעקשתי התחננתי לאמא לי פשוט לעשות לי קארה עם פוני. טעות שלעולם לא תחזור. שבועות הלכתי לבית הספר עם כובע. חייבת דפני כדי לא לחזור על זה שוב.

התסרוקות שבחיים לא אעשה שוב, זוהי תסרוקת שלוקחים קצוות של שיער עושים צמה ארוכה למעלה וסוגרים אותו לקוקס מתוח עם המון המון סיכות מכל כיוון ומותחים אותו הכי חזק כמה שאפשר, והשאר פזור . אני זוכרת כילדה הייתי בוכה כל פעם שהייתי צריכה לעשות תסרוקת כזאת, ואמא שלי הייתה אומרת לי שאני לא מבינה באופנה וזה מה שהולך. ובכל התמונות שהיו מצלמים הייתי ממש עצובה ועצבנית רק חיכיתי שיורידו לי את כל הסיכות האלה ולא אסבול יותר

בילדותי, עשו לאחותי ולי תספורת קצרה מאוד, מעין דירוג קצר שהיה נראה כמו שכבות שכבות וקראנו לה "ראש בצל"!

התסרוקת שלעולם לא תחזור היא סלסול קבוע בשיער. כשהייתי קטנה, אמא שלי החליטה לעשות שינוי בשיער, הלכה לספר כאישה בעלת שיער חלק ויפה וחזרה עם סלסול בכל השיער ונראיתה בערך כמו מייקל גקסון בימי האפרו שלו, בעוד אמי חשבה שזה נורא יפה ושיקי אני בתור ילדה קטנה שקיבלה פתאום אמא שונה, התחלתי לבכות, כל פעם שהיא נכנסה לחדר ברחתי להתחבא כי פחדתי ממנה, היא נראיתה לי כמו מכשפה, אמא שלי ניסתה לשכנע אותי לקבל אותה עם הסלסול אך נשארתי בעקשנותי ימים רבים ולא הסכמתי להתקרב אליה בשום אופן תוך כדי שאני בורחת ממנה בבכי כל פעם שמתקרבת. לא הייתה לה ברירה, היא חזרה לספר וביקשה שיעשה לה החלקה וכך קיבלתי את אמי בחזרה בחיוך וחיבוק :)

כאשר הייתי בת 15 לערך הוציאה חברת "בארבי" סדרת בובות עם סלסול גלי ומנופח. הבובות לא זכו להצלחה רבה ועד מהרה ירדו מהמדפים.
לא ברור למה, אבל מכל בובות הבארבי בהיסטוריה, אני בחרתי לקחת כמודל לחיקוי דווקא את זו שנראית כאילו היא הכניסה את ראשה אל תוך מכשיר להכנת וופל בלגי. והתוצאה הסופית של התסרוקת היתה ההכלאה המושלמת בין קרואלה דה ויל{101 דלמטים} לכלב פודל ננסי..

מגיל שש, כששיערי החלק הבהיר החל להתקרזל ולהתכהות,, סבלתי מעינוי נפש כשהסתכלתי על שיערן החלק והמבריק של נערות ונשים אחרות בנות מזל.
בתקופת נעוריי ראיתי בכמיהה כיצד כל הנערות עם שיער חלק מחוזרות ונאהבות, ותמחד נראות בעלות בטחון עצמי. אני תמיד נאבקתי בקרזולים, חיפשתי את ההחלקות היעילות ביותר, ותמיד אחרתי לאירועים כי "השיער לא הסתדר"!!! אני מחכה לנס שיעזור לי להסתדר עם שערי ללא החלקות תכופות וביקורים יקרים במספרה… האם משאלתי, סוף סוף תתקיים???

בכל ימי ילדותי ונערותי היה לי שיער חלק וגולש שמשך תשומת לב רבה.
כשהתבגרתי וכשחברתי הטובה התחתנה, החלטתי לעשות״פרמננט״ ולתלתל את שערי.
התוצאה היתה עגומה,התאכזבתי מהתוצאות, הקרובים אלי שהתנגדו מראש למהלך – נתנו לי על הראש, שילמתי הרבה כסף על התלתול והגרוע מכל הוא שהשיער נהרס לצמיתות.
מאז אותו תלתול, השיער שלי לא חלק, מנופח וכל יום אני חייבת לעשות פן לפני שאני יוצאת מהבית.
בקיץ אני חווה סבל גדול עם החום של הפן אך אין לי ברירה אחרת.

בגיל שנתיים היה לי שער מהמם כמו של בובה, פוני בובה חלק והקצוות מסולסלים בצבע חום שוקולד, באחד הימים אחי שגדול ממני בארבע שנים לקח מספריים וגזר לי את התלתלים היפים בצורה עקומה ומוזרה, אמא שלי רצה אצה לארגן לי תור אצל הספרית שעיצבה ממה שנותר- תספורת פטריה קצוצה.
לא נראה לי שאחזור אי פעם על התסרוקת..

אני לא רוצה יותר להסתרק אי פעם עם המסרק הדק הזה שמחלק את השיער לשני חלקים כי הוא כואב מאוד מאוד והוא גם פצע אותי שהסתרקתי איתו.

לעולם לא אחזור על גולגול מתוח,

רקדתי שנים, בהופעות הייתי צריכה להיות עם הגולגול וזה הרס לי את השיער.
חייבת שיקום שהוא לא מחליק, חייבת את דפני!

בערך בגיל 13 היה לי תסרוקת קארה קצר…ועוד עם פוני והשער שלי גלי.. קיצר נראתי כמו הדודה של עצמי…מזל שגדלתי מאז…וכנראה לעולם לא תהיי לי תסרוקת קארה

התספורת שלא אחזור אליה זה הקארה ראה שעשיתי בגיל 12. זה פשוט היה לא מתאים לי השיער שלי כל הזמן התנפח והוא מסולסל ולא היה מתאים לי קארה. פשוט באותם שנים זה היה מאוד באופנה. בדיוק התספורת הזו היתה מזוהה עם שנות ה80. רק שמה שבאופנה לא מתאים לכל אחת ונוכחתי לדעת זאת מנסיון:))

אני מניחה שאת קוקס הג׳ל שהייתי עושה בכיתות יא-יב , שהקנה לי מראה של גאה ,
איני כזאת ואני מאוד מכבדת ומוקירה את מי שכןן .
אך אצלי זה הטעה את בני המין השני , כידוע בגילאים הנ״ל זה סופר חשווב .

כשהגעתי למסיבת הסיום בשיער פזור ואיפור ,
בני המין השני , תהו היכן כ ל זה היה עד כה … ( ;