מתנה בשישי: 500 שקלים לקניות ביריד טי מרקט

ספרו לנו מהי החולצה הכי נוסטלגית בארון שלכם ואולי תזכו ב-500 שקלים לקניות ביריד טי מרקט

מאת  | ‏ 14 ספטמבר 2018

מתנה בשישי (צילום: יח"צ - Foreign Denim לטי מרקט)

מתנה בשישי (צילום: יח"צ – Foreign Denim לטי מרקט)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשים מלאי הסטייל של FF, והשבוע:

500 שקלים לקניות ביריד טי מרקט

כל שעליכם לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה -

מהי החולצה הכי נוסטלגית בארון שלכם?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 500 שקלים
ניתן לממש ביריד טי מרקט שיתקיים בין התאריכים 27-29.9
דובנוב 8, תל אביב – פרטים נוספים בפייסבוק

**הזוכה יבחר מבין המגיבים לפוסט עד יום א', 16/9/18 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשר שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר ב-500 שקלים למותג הנעליים והתיקים Ellen Rubben שקלים היא יסמין, שסיפרה לנו מה הדבר הכי מעצבן בכפות הרגליים שלה: "לצערי הרב, ירשתי מאמא שלי (והיא מאמא שלה) מבנה ממש עקום של כפות רגליים. יש לי שילוב 'מקסים' של עצם בולטת בקצה של הרגל ליד הבוהן, הטייה של כל האצבעות לצד הנגדי לרגל (ברגל ימין שמאלה וברגל שמאל ימינה), וזרת קטנה באופן לא פרופורציונאלי ומביך. כל אלה יוצרים לוק כללי משונה וקצת סנפירי. אני עובדת עם ילדים ולעיתים במסגרת העבודה חייבת להוריד נעליים…ילדים כידוע הם הכי כנים וחסרי עכבות ולאורך השנים שמעתי דברים נוראיים על כפות הרגלים שלי כמו 'למה יש לך כפות רכליים כאלה?', 'מה קרה לך ברגל?' ואפילו ילד אמר לי פעם: 'יש לך רגליים ממש מכוערות הן דומות לרגליים של קרפדה'".

  • חולצת סיום מסלול. לא רצו לגייס אותי בגלל משקל נמוך, רק אחרי שנתיים גייסו אותי, וזו החולצה הכי חשובה ונוסטלגית שלי

    מאת: הילה |‏ 16 בספטמבר 2018 | 12:04
  • החולצה הכי נוסטלגית בארון שלי היא חולצה של cottonfield אדומה שלקחתי מהארון של אבא שלי. תקופה אחרי ש"שאלתי" אותה ממנו הוא סיפר לי שהחולצה הזאת היא כנראה הפריט הכי עתיק בארון שלו והיא כנראה נקנתה לפני 30 שנה. וממש ביום למחרת לבשתי בדיוק את אותה החולצה למיונים בצבא. במיונים התבקשתי למתג את החולצה שלי. סתם במקרה זאת המשימה שקיבלתי. וסיפרתי מה הוא ערכה. כך כנראה התקבלתי לתפקיד הכי מגניב בצהל…

    מאת: אביגיל שיר |‏ 16 בספטמבר 2018 | 12:01
  • החולצה האדומה עם פניהם הממוסגרות של ארבעת החיפושיות היא תושבת קבע בארוני כבר למעלה מעשור. היא נקנתה בהפתעה על ידי חברתי המוזיקאית-לעתיד בשוק מאולתר, בימים בהם קסמה של הלהקה נחשף בפנינו אט אט באותה תמימות נעורים חמקמקה. טקס חניכת החולצה הוביל להבנה שהיא לא הולמת את מידותיי, אבל זה לא מנע ממני לגזור את הצווארון שלה ביד חובבנית כדי לתת לעצמי מעט מרחב נשימה ולהתהלך בה שוב ושוב בתחושת מחנק קלה שרק מחוך תובעני מסוגל לספק. בימים ההם כל מה שהשפיע על הבחירה האופנתית התמוהה הזו הייתה תחושת האחווה שעטפה אותי בעת הלבישה, כזו שמגיעה רק משילוב של מוזיקה אלמותית מרוממת רוח המסוגלת לבטל כל תסכול נערי ותחושת הרעות עם אותה חברה שמבינה ומקבלת אותך בדיוק כמו שאת. החולצה עדיין יושבת בארוני, לאחר הסבה נחוצה במיוחד למעין תיק צעקני, אבל החברה כבר לא שם. גם לקבלה המלאה והמתמסרת לחלוטין שלה היה גבול. והיום, כשאני מקשיבה לאלבום החדש של אחת החיפושיות שלי, אני רק מדמיינת אותנו שרות יחד לצליליו. היא פורטת על הגיטרה במיומנות והתיק האדום תלוי שם לצדנו, אוצר בתוכו את החברות ארוכת השנים הזו ומטביע בבטנתו את המכשולים והקשיים שקטעו אותה.

    מאת: נינה |‏ 16 בספטמבר 2018 | 11:42
  • חולצת סוף קורס בצבא.היש יותר נוסטלגיה מ- ״המורעלות של מילניום 2000״?
    וזו בוודאות לא החולצה הכי אופנתית שיש לי בארון אבל… תמיד מעלה חיוך. ריח של אבק. געגועים לבית ולתקופה שתמה.

    מאת: Liron |‏ 16 בספטמבר 2018 | 11:18
  • החולצה הכי נוסטלגית שיש לי היא חולצה רומנית מדהימה בצבע לבן עם ריקמה עדינה. החולצה הייתה של סבתא שלי עוד מימי ילדותה בתל אביב ולאחר מכן עברה לאימי. מכיוון שהם חיו בקיבוץ זו הייתה החולצה היחידה שבאמת הייתה שייכת לה ועל כן יש לה ערך סנטימנטלי עבורה. כשנולדה אחותי החולצה עברה אליה ולאחר מכן אלי. זו חולצה יפיפייה שאני לובשת כל חג שבועות ותמיד מזכירה לי את השורשים שלי.

    מאת: לימור |‏ 16 בספטמבר 2018 | 10:34
  • ישנם שני סוגים של אנשים:
    אלה שאוהבים לאגור ולאסוף דברים במשך השנים ואלו שאוהבים לזרוק ולהיפטר ממה שכבר לא בשימוש. אמא שלי נמנית על הסוג הראשון ואילו אבי נמנה על הסוג השני. בכל פעם שאימי לא שמה לב, אבי זורק לה משהו שנראה לו לא בשימוש.
    אני נמצאת עם הסוג השני, אינני אוהבת לשמור דברים שלא משמשים אותי ובפרט הארון שלי צר מלהכיל הרבה כל כך ותמיד אני אוהבת לפנות מקום לדברים חדשים, אך עם זאת אני אוהבת להתחדש בפרטי וינטג' מפעם…
    באחד מחיטוטי בארונה של אימי, אשר רוב הדברים הישנים כאמור כבר נזרקו ממנו מצאתי שם חולצת משי נוסטלגית ומדהימה שהפכה לזו האהובה עלי מכל. חולצה רקומה ברקמה בולגרית- ארץ מוצאה של אימי, חולצה עדינה ביותר שבאופן מפתיע נשמרה ללא פגמים על אף שבריריותה. בכל פעם שמתקרבות עונות המעבר אני מיד שולפת אותה מארוני.
    כאשר אני לובשת אותה אני קוצרת מחמאות על הייחודיות שבה, מדהים לראות כי למבוגרות שבנשים היא מזכירה תקופות נשכחות (על פי הסיפורים שמספרים לי על המדרכות) ואילו הצעירות רואות בה כפריט וינטג' אופנתי.
    זו החולצה הפייבוריטית שלי, עליה אני שומרת מכל משמר, חולצה אחת ויחידה שלימדה אותי שישנם דברים ששווה לנצור…

    מאת: סיגל |‏ 16 בספטמבר 2018 | 10:33
  • תמיד הייתי מאד נוסטלגית. בבית ספר נזכרתי בימים הטובים בגן, בתיכון הסתכלתי בערגה בתמונות בית ספר, בצבא היינו מעבירים חוויות על התיכון… הימים חלפו ויש לי יותר עבר להתרפק עליו וארונות מלאים במזכרות עבר. בארון הבגדים ישנה חולצת טריקו עם סמל של בית ספר תיכון, אבל לא התיכון שלי… כשלמדתי בכיתה ט', הייתי הכי מאוהבת בעולם בבחור חתיך שראיתי פעם אחת בערך. לצערי הוא למד בתיכון השני בעיר. בתיכון שלי לא היתה נהוגה תלבושת אחידה, אך בשלו כן. היתה לי חברה שלמדה בתיכון השני, אבל לא רציתי להסביר לה למה אני רוצה את החולצה, כי אחיה הגדול היה חבר של הבחור. בעזרת כמה שקרים קטנים קיבלתי ממנה חולצה, ואיתה נכנסתי לתיכון כמה פעמים. כמובן שכל המאמץ היה לשווא, כי הבחור לא שם לב לקיומי, אבל החולצה הפכה לאחת הפיג'מות החביבות עליי עד היום…

    מאת: לירון |‏ 16 בספטמבר 2018 | 10:32
  • בגיל 16 טסתי לבד לטיול התנדבות באי ביוון, הכרתי שם מלצר יווני שגם היה אז בן 16 (ידע בערך שני משפטים באנגלית), איכשהו בילינו כמה ימים והיה מקסים. כשנפרדנו, הוא נתן לי חולצה שלו שאהבתי למזכרת וכמובן שאני שומרת אותה עד היום! (כבר 10 שנים!)

    מאת: אלה |‏ 16 בספטמבר 2018 | 09:42
  • החולצה הכי נוסטלגית שלי שייכת לסבתא שלי. יום אחד הייתי אצלה וראיתי שיש ערמה של בגדים שהיא מוסרת. בתוך הערימה הייתה חולצה מכופתרת בצבע תכלת עם רקמה מיוחדת של פרחים בצבעי פסטל. הגזרה של החולצה הייתה לא משהו.. רחבה מאוד ושרוולים גדולים. אבל למרות זאת ראיתי שעם קצת שינויים אני יכולה לעשות ממנה משהו שיתאים לי. שאלתי אם אני יכולה אותה והיא כמובן הסכימה. הצרתי את החולצה והורדתי את השרוולים כמעט עד הסוף. התוצאה: חולצה שיקית ומגניבה בסגנון וינטאג', שיפה בעיקר בתוך מכנס או חצאית גבוהים. גם סבתא שלי מאוד התלהבה מהתוצאה, ושמחה שאני לובשת חולצה שלה. לפני שנתיים סבתא שלי נפטרה, כך שעכשיו כל פעם שאני רק רואה אותה בארון אני מתמלאת בהתרגשות ומרגישה את סבתא שלי האהובה ביחד איתי.

    מאת: נעה |‏ 16 בספטמבר 2018 | 08:39
  • הכי נוסטלגית בארון שלי היא חולצת סריג עם חוטי כסף שהיתה שייכת לסבתי. היא ממש ישנה, משנות השישים לדעתי, וממש מקסימה, יש בה זוהר של פעם, בטוח נקנתה לארוע חשוב, כמו חתונה. לקחתי אותה מהארון של סבתא שלי לפני כמה שנים ועדיין לא אזרתי אומץ ללבוש אותה. לפני שנה נפטרה סבתי האהובה ומאז אני אוהבת אותה אפילו יותר..

    מאת: מורן |‏ 16 בספטמבר 2018 | 08:13
  • החולצה הכי נוסטלגית שלי היא טישרט לבנה עם איורי מיני מאוס, שהיום היא כבר סוג של חולצת בטן עליי, ואני לא נפרדת ממנה למרות שהייתי צריכה לעשות זאת כבר לפני שנים רבות. אם "סחבתי" אותה איתי עד עכשיו והיא שרדה מעברי דירות, פרידות ואכזבות, היא כנראה תשאר איתי עד שהבת הקטנה שלי תגדל ותוכל להחליט בעצמה אם היא רוצה לשמור אותה לא. בחישוב מהיר, החולצה הזאת צריכה להיות בת 30 שנה פלוס מינוס. קיבלתי אותה בגיל 6 מחברה טובה של אמא שלי, שהייתה מעבירה לנו את כל הבגדים שהיו קטנים על הבת שלה.

    מאת: שרון הראל |‏ 15 בספטמבר 2018 | 23:29
  • החולצה הכי נוסטלגית בארון נמצאת אצלי מגיל 9, שנות ה-90, שעוד היה מגניב להיות פנקיסט.
    זוהי טי-שירט בצבע סגול ועליה יש דמות מגניבה בצבעי ניאון.
    מה היא לא עברה: יסודי, חטיבה, חברויות, פרידות ובעיקר נוסטלגיה.
    עכשיו היא חצי קרועה (הייתה תקופה שהייתי גוזרת חולצות) מגיעה לי לפופיק ומשמשת כפיג׳מה.
    בעלי קורא לי אגרנית בכל פעם שהוא רואה את הטי המיושנת.
    אבל נו, ככה אני, אוהבת להיזכר בעבר :)

    NoaEisenberg123@gmail.com

    מאת: נועה |‏ 15 בספטמבר 2018 | 17:45
  • חולצה נוסטלגית ויקרה עד מאד לליבי היא חולצת אובר סייז פשוטה שחורה עם כיתוב נחמד:
    "i need a coffe" החולצה ליוותה אותי בנאמנות ויש יגידו נאמנות יתר בכל תקופת ההריון של בני הבכור. היא היתה שם כשהתבאסתי ששום דבר לא עלה עלי יותר או כשסתם חיפשתי חולצה שחורה שתתאים לג'ינס …גם כשהסתובבתי במחלקת יולדות אחרי הלידה היא היתה שם במקום החלוק המשמים והמדכא של הבית חולים.
    בקיצור, נוסטלגיה…בצורת חולצה.

    מאת: חני |‏ 15 בספטמבר 2018 | 17:37
  • חולצה שיש לי עם כתם יין שלא יוצא.זו החולצה שאותו אישה שפכה עליי בטעות כוס יין בארוע של חתונת חבר משותפת על רחבת הריקודים…היא התנצלה אבל הציעה לקנות לי חולצה ..הסכמתי ומאז אנחנו ביחד!!

    מאת: ארז |‏ 15 בספטמבר 2018 | 13:57
  • חולצץ הטישרט הכי נוסטלגית היא חולצה לבנה שיש עליה הדפס של סימבה ממלך האריות והיא נקנתה כשאני הייתי בת עשרים וכיום אני בת 41 והבת שלי לובשת אותה והולכת איתה הגאווה. אני בטוחה שהיא תהיה איתנו הרבה זמן וזה תמיד מעלה לי חיוך כשהיא לובשת אותה .

    מאת: גילי עטר |‏ 15 בספטמבר 2018 | 10:47
  • החולצה הכי נוסטלגית היא חולצה שאמא שלי לבשה בגיל 3 חודשים, הלבישה לי , אני לביתי שירה והיא אצלי…מחכה אצלי בארון להלביש לתינוקת של הבת שלי כשתגיע…(היום ביתי בת 10)

    מאת: חיה |‏ 15 בספטמבר 2018 | 09:57
  • חולצת הטי הכי נוסטלגית שלי היא, קצת מביך, חולצת מעריצים של הבקסטריט בויז עם תמונה של הלהקה. עד גיל 18 בערך הייתי מעריצה מושבעת של הלהקה מה שכלל אוסף מטורף של תמונות, דיסקים, תכשיטים, מצעים ובעיקרון כל דבר שהוטבעה עליו תמונה של הבנים, כולל החולצה המיתולוגית. כשהם הגיעו לארץ זו היתה הפעם הראשונה שלבשתי אותה מאז שסיימתי תיכון ובנתיים גם האחרונה. אבל שמור לה מקום של כבוד.

    מאת: מוריה |‏ 14 בספטמבר 2018 | 23:19
  • החולצה הכי נוסטלגית שלי בארון היא גם החולצה הכי חרושה שלי.
    ליומולדת 15 קיבלתי מתנה מאחותי הגדולה חולצה קצרה עם ציורים של כל הדמויות מרחוב סומסום.
    אהבתי אותה והתלהבתי עליה בכל הזדמנות. לבשתי אותה אין ספור פעמים ובאופן מפתיע היא גם שרדה את כל הכביסות..אחרי כמה שנים אחותי העירה לי שאני לא מפסיקה ללבוש אותה אז צמצמתי את הפעמים שאני הולכת איתה, אבל מידי פעם אני מרשה לעצמי לחזור אליה :)

    מאת: לימור |‏ 14 בספטמבר 2018 | 22:41
  • החולצה הכי נוסטלגית שלי היא אחת החולצות הוותיקות ביותר בארון – נקנתה כשהייתי בתיכון (מה שאומר בערך שנת 2006) בקניון העודפים בהרצליה פיתוח. קניתי אותה עם החברה הכי טובה שלי בסניף העודפים של קסטרו – חולצת T בצבע שמנת עם ציור של נעלי בלט. איכשהו, לא משנה כמה פעמים סידרתי את הארון ותרמתי או זרקתי בגדים, מעולם לא יכלתי לזרוק את החולצה הזו. היא מזכירה לי את התקופה ההיא בתיכון – כשהדבר הכי מדאיג בעולם שלי היה בגרויות. היום יש לי "צרות של מבוגרים" אבל כל פעם שאני לובשת את החולצה הזאת אני מרגישה כמו תיכוניסטית ולרגע משתחררת מדאגות :)

    מאת: Nitzan Green |‏ 14 בספטמבר 2018 | 21:26
  • החולצה הכי נוסטלגית שלי, היא חולצה שירשתי מסבתא שלי- שהיא הייתה פאשניסטה בעצמה..
    חולצה עם ריקמה מיוחדת במיוחד.
    עדיין לא עזרתי אומץ ללבןש אותה ….

    מאת: טובה לב |‏ 14 בספטמבר 2018 | 18:00
  • שלום רב, החולצה הכי נוסטלגית שיש לי בארון היא בלי ספק חולצת סיום קורס הקצינים בו לקחתי חלק אי שם המאה הקודמת, היא כוללת את שמות כול משתתפי הקורס וכל מיני משפטי מחץ שמובנים רק למשתתפי הקורס, זו חולצה מרופטת שכבר מזמן איבדה את צבעה אבל מהווה זיכרון לעיתוי חשוב ומרגש ( שרתתי בצה"ל 27 שנה).

    מאת: ורד |‏ 14 בספטמבר 2018 | 17:39
  • החולצה הכי נוסטלגית שיש לי בעצם גנובה… לקחתי אותה מחבר שלי רגע לפני שזרק אותה לפח. מדובר בטי שחורה וענקית "של פריקים" – עם הפרצוף המפחיד של מרלין מנסון בענק. בנזוגי (היום מעל 30!) היה לובש אותה בחטיבה ומרגיש קשוח ומגניב. עכשיו אני לובשת אותה, למרות שהיא בלויה ומלאה חורים, בעיקר בבית עם שורטס – ומרגישה הכי שיק ומגניבה :)

    מאת: יערה |‏ 14 בספטמבר 2018 | 17:01
  • והוווו. איזה כיף!
    אז יש לי בבית פיסת היסטוריה מ'ראש אינדיאני' שלקחתי מדודה שלי. מדובר בז'קט קצר דמוי זמש בצבע סגול.
    אני בקושי לובשת אותו ובדרך כלל נוטה להעביר בגדים/לזרוק (אם אין ברירה), בקלות. אבל הז'קט הזה הוא חתיכת היסטוריה ואני מתקשה להעביר אותו כאילו היה אחת החולצות הרגילות.
    מדובר באחת הרשתות האופנתיות הגגדולות הראשונות שהיו כאן בארץ, עם הרבה תעוזה ודימיון. קרסה בתחילת שנות ה2000, אבל למעשה כבר דעכה קודם, כשענקיות שיווק כמו קסטרו דרסו אותה.
    אני עדיין מתלבטת מה לעשות עם הז'קט הזה ואם יש כאן מישהי שבדיוק צריכה אחד כזה להשלמת איזה לוק שהיא חולמת עליו, שתשלח לי הודעה לפייסבוק: offir rokach

    מאת: אופיר רוקח |‏ 14 בספטמבר 2018 | 16:28
  • החולצה הכי נוסטלגית שלי היא חולצה מגיל 3 (23 שנים כבר עברו מאז), סיום הגן הראשון . יש עליה ציור של ליצן ובידו זר של בלונים , כך שכל בלון הוא בעצם שם של ילד אחר בגן . (עם חלקם אני בקשר עד היום)
    החולצה מעולם לא נלבשה וזה כבר שנים שהיא לא עולה עליי ( מאז שעברתי את גיל 3 בעצם ) , משהו בה פשוט לא נותן לי להיפטר ממנה .
    מזכרת קטנה מימי ילדות תמימים

    מאת: S.t |‏ 14 בספטמבר 2018 | 14:47
  • כשלמדתי בכיתה י׳ לפני כמעט 30 שנה, הייתי מאוהבת עד כלות בנער חתיך הורס שבקושי הכרתי מהתיכון השני בעיר. כדי שאוכל למצות את פוטנציאל הסטוקריות שלי, הלוויתי חולצת תלבושת עם סמל בית ספר מחברה שלמדה בתיכון של אותו נער, וכך יכולתי להיכנס לבית הספר שלו בכדי לבהות בו ולדמיין שיש לי סיכוי איתו. בסוף ההתאהבות עברה לי, אבל החולצה עדיין קבורה איפה שהוא בארון הישן שלי בחדר הישן שלי בבית בו גדלתי

    מאת: עדי |‏ 14 בספטמבר 2018 | 14:29
  • ישלי חולצה של סלקום משנת 2006 מאיזה מבצע שהיה להם בחברה ואני ממש אוהב אותה כי כל פעם שיש בעיות הקליטה או שהאינטרנט שוב לא עובד אני יכול להתעלל בחולצה שלהם!

    מאת: יובל מנחם |‏ 14 בספטמבר 2018 | 14:18
  • החולצה הכי נוסטלגית שלי היא טי שרט אדומה של מוטי בננה מיריד הטי מארקט הראשון שנערך במתחם אל פאשה בחיפה. אני חושבת שהייתי בת 24 (היום בת 37) ואני לא מצליחה לזרוק את החולצה… עדיין לובשת אותה לפעמים עם ג'ינס גבוה רחב (מאם ג'ינס).
    נוסטלגיה במיטבה.

    מאת: איילת אושר |‏ 14 בספטמבר 2018 | 14:03
  • החולצה הכי נוסטלגית שלי היא טישירט לבנה עם כל שחקני בוורלי הילס 90210 עומדים בשורה עם הגלשנים. לבשתי אותה מלא שנים , חוץ מזה שהייתי מעריצה סטוקרית שלהם הרבה אחרי שהסדרה ירדה מהמסכים. והלוואי והייתי מוצאת היום שוב חולצה כזו ;)

    מאת: אורטל בלס |‏ 14 בספטמבר 2018 | 12:49
  • החולצה הכי נוסטלגית שלי היא הגופייה של האקס שלי.
    זו חולצת גופיה צבאית, ובכל פעם שאני לובשת אותה אני נזכרת בתקופה שהיינו ביחד.
    למרות שזה האקס שלי, אני נהנית להיזכר בתקופה הזאת,
    בה היה חורף והכל היה נראה כמו סיפור האהבה המושלם ;)

    מאת: רותי |‏ 14 בספטמבר 2018 | 10:55
  • היו לי מספר בני זוג עד היום, אבל מי שהשאיר חותם (ונעלם) הוא האקס המיתולוגי.
    יום אחד הוא טס לטיול כדי לחגוג לחבר במסיבת רווקים. התבאסתי שלא אראה אותו כמה ימים אבל לא יכולתי למנוע ממנו את זה, וגם לא רציתי.

    כשחזר, נתן לי חולצה שהיה כתוב עליה באנגלית: 'החבר שלי היה בחו"ל והדבר היחיד שקנה לי היה החולצה הזאת'.
    הרגשתי שהוא לא חזר אותו הדבר, ובאותם ימים רבנו מלא עד שהוא נפרד ממני.
    למרות שעברו כמה שנים מאז, אני עדיין שומרת את החולצה בארון כדי שאראה לו אם נחזור להיות ביחד..

    מאת: אנונימית |‏ 14 בספטמבר 2018 | 09:04

השאירו תגובה