מתנה בשישי: נעליים, טופ וטייטס של סקצ'רס בשווי 600 שקלים

ספרו לנו איך התחלתן לאהוב ספורט ואולי תזכו בנעלי ריצה, טופ וטייטס ספורטיביים של סקצ'רס בשווי 600 שקלים

מאת  | ‏ 23 אוגוסט 2018

מתנה בשישי (צילום: גיא כושי ויריב פיין)

מתנה בשישי (צילום: גיא כושי ויריב פיין)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:

 נעלי ריצה, טופ וטייטס ספורטיביים של סקצ'רס בשווי 600 שקלים

כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה -

איך התחלתן לאהוב ספורט?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 600 שקלים
ניתן להשיג בסניפי הרשת

**הזוכה תיבחר מבין המגיבות לפוסט עד יום א', 26/8/18 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר ב-500 שקלים למימוש במתחם Joy Beauty היא בר, שסיפרה לנו מה היא הכי שונאת באקס שלה: "פעם שנאתי באקס שלי הכל – את איך שהוא נראה, איך שהוא התנהג ומה שהוא עשה לי. כמובן שהכל היה בסופו של דבר לטובה, כי אחרי מה שעברתי איתו הבנתי מה באמת מגיע לי ושאסור לי להתפשר על אף אחד, ובמיוחד לא על עצמי. אז כבר אין שנאה ואין טינה, ולקחתי רק את הדברים הטובים!".

  • לאחר לידת בני השני שיהיה בריא, מצאתי את עצמי בבית עם תינוק ללא עבודה או חיי חברה
    דיי מדוכאת . כנראה לא במקרה ( הכל מהשם יתברך) מתחת לבניין שבו אני גרה נפתח סטודיו ארובי פילאטיס, ומה שמשך אותי זה המוזיקה שנשמע מבעד לסטודיו ולראות את הנערות והנשים שיוצאות משם מלאות באנרגיה מטורפות . החלטתי להרשם לשיעור ניסיון ומאז לא עצרתי לרגע .יש בי אהבה מטורפת לספורט. מעבר לעיצוב הגוף הספורט החייאה את הנפש שלי מחדש . מילאה אותי באנרגיה, חיי חברה ושמחת חיים . לכן נאמר הספורט הוא לא רק לגוף אלא גם לנפש!

    מאת: שרה |‏ 3 בספטמבר 2018 | 18:19
  • כשהחלטתי להילחם בפחד התחלתי דבר ראשון בספורט

    מאת: נעמה |‏ 27 באוגוסט 2018 | 09:27
  • מאז ומתמיד שנאתי ספורט. כשניסיתי לרוץ או כל דבר אחר תמיד כל מה שהייתי חושבת עליו זה עד כמה אני סובלת.
    עד שיום אחד התגלגלתי בטעות לשיעור יוגה עם המורה המושלמת. נהניתי מכל רגע, לא משנה כמה בבאסה או מעוצבנת הייתי לפני התרגול – אחרי שעה וחצי יצאתי מאושרת! פעם ראשונה שהבנתי את המשפט נפש בריאה בגוף בריא.

    מאת: שירה |‏ 26 באוגוסט 2018 | 10:55
  • התחלתי לאהוב ספורט בערך בגיל 16 בזכות קסטת וידאו (!) של סינדי קרופורד (!!) מתעמלת על גגות בניו יורק. זה היה הרבה לפני עידן האינטרנט. אני כבר התייאשתי מכושר הודות לשיעורי הספורט חסרי המעוף בתיכון, שלוו במבוכה טינאייג׳רית טיפוסית. אבל אז גיליתי על מדף בסלון את הקסטה, הדוגמנית המהממת לימדה אותי להתאהב בספורט דרך התרגילים המחטבים, המוסיקה וכמובן ההשראה המההמת שהיא (עד היום, ולא מעט בגלל הספורט..). כנערה, הייתי פורסת שטיח בסלון מול הטלוויזיה, שמה את הוידאו ומתאמנת בפיג׳מה שלי. היום אני בת 30, ועדיין אוהבת להתאמן מול הטלוויזיה בפיג׳מה, נראה לי שהגיע הזמן לשדרג לסקצ׳רס (:

    מאת: אושר |‏ 26 באוגוסט 2018 | 10:54
  • ניטשה אמר:"מה שלא הורג אותך מחזק אותך" – ופשוטו כמשמעו , לפני כשלוש שנים נפלתי ושברתי את ירך שמאל והמפשעה . ישבתי בבית כחצי שנה שלושה חודשים כמעט ללא תזוזה – למעט מס' תרגילים של פיזותרפיה – הליכות איטיות וכו' , נבהלתי נורא שלא אוכל ללכת ואהיה מוגבלת , ללא חברתי שתמכה בי כל יום ודחפה אותי להתחיל הליכות במרחב הפתוח לא הייתי היום מי שאני בזכות העמידה האיתנה שלה והאמונה שאני יכולה לקום וללכת שוב על רגליי לא הייתי בכושר היום , מאז אני לא מוותרת על הליכה של כשעה מדי יום בגשם בשמש לא משנה מה אני הולכת והולכת ועושה את זה באהבה .ומודה לחברתי שתמכה בי ללא ללאות.
    (מאשרת שקראתי את התקנון)

    מאת: anat ab |‏ 26 באוגוסט 2018 | 10:46
  • אני הכי עצלנית שיש, מגיל גן שהייתי עושה את התנועות ריקוד שכאני יושבת בזמן שכולם עומדים, עד גיל בית ספר שהייתי מסיימת אחרונה בכל תחרות, וכלה בצבא שם חיפשתי להעביר את השירות בלי יותר ידי תנועה. כשהייתי בטיול בברזיל, הכרתי בחור שהיה מדריך כושר, הוא מצליח להכניס בי את הרצון שלא היה לפניי, הוא פשוט לקח אותי כפרוייקט, התחיל איתי להלהיב אותי ולהכניס בי מוטיבציה ואז היינו מתחילים בשעה של ריצה מכשירים וקצת משקולות חופשיים, חודש אחרי , זה כבר לא עזב אותי, היום 5 שנים , אשה נשואה ואמא לבת, אחרי זה עדיין לא עזב ולא יעזוב

    מאת: דונה |‏ 26 באוגוסט 2018 | 09:41
  • האמת היא שממש לא הייתי בקטע, עד שבעלי זכה בעבודה באיזה שובר לבגדיי ספורט, במקרה אני מימשתי את השובר וכשלבשתי את הבגדים הספורטיביים הרגשתי נפלא פתאום, זה נתן לי דרייב מטורף להתחיל להניע את הגוף ולהתאים את הבגדים האלה לגופי, השגתי את זה , רק שהבגדים כבר עשו את שלהם, סט סקצ'רס חדש יכניס בי שוב את הדרייב

    מאת: יפית |‏ 26 באוגוסט 2018 | 09:33
  • זה קצת קשור לתחרות שבוע שעבר, האקס שלי היה עסוק כל כך בכושר שלו, עד שזה גרם לי שלא לרצות בלעשות כושר, עד אותו יום שנפרד ממני כי הכיר במכון כושר מישהי, זה גרם לי לרצות להיות הכי כוסית במכון, התחלתי לשמור על כושר אוכל וכל מה שצריך, כבר כמעט שנה שאני עמוק בזה

    מאת: הילה |‏ 26 באוגוסט 2018 | 09:28
  • התחלתי לאהוב ספורט שמצאתי את מה שעושה לי כייף.
    החוכמה היא לנסות כל הזמן סוגי ספורט ושיעורים עד שמוצאים משהו שמתחברים אליו.
    כבר למעלה מ-10 שנים מתאמנת ברצף של 4 ולפעמים 5 פעמים בשבוע
    היום ההגעה לסטדיו מלווה בכיף כי כבר הכרתי שם חברות אמת ואני מרגישה את השינוי בגוף ו בנפש.
    לא ניתן לעשות ספורט אם לא מוצאים משהו שאוהבים :)

    מאת: יונית |‏ 26 באוגוסט 2018 | 08:46
  • בתיכון בערך בכיתה י"ב הייתי עושה הליכות בשכונה על מנת לשחרר קצת מתחים וחרדות לפני בחינות הבגרות – דבר שעזר מאד! אט אט ראיתי שלדבר הזה יש השפעה רצינית לא רק מנטלית אלא חיצונית (חיטוב) ואנרגטית ופשוט התאהבתי ושיכללתי את זה למנוי קבוע בריכה, שיעורי אירובי במתנ"ס ועוד…עד היום כאמא עם ילד מוצאת לזה תמיד את הפינה ואת הזמן.

    מאת: חני |‏ 26 באוגוסט 2018 | 07:39
  • התחלתי לעשות ספורט לפני כרבע שנים לקראת החתנוה של אחותי, סבלתי מכל רגע אבל אמרתי שזה ישתלם ואני אהיה חתיכה בחתונה. לאחר החתונה לא היה טעם מבחינתי לעשות ספורט, וזה השתנה שהתחלתי ללמוד באוניברסיטה והייתי שרויה בהמון מתח שלא ידעתי איך להרגיע, התחלתי לצאת להליכות בערבים כדי להירגע מהיום שהיה, ההליכות הפכו לריצות ואיכשהו בלי ששמתי לב במרוץ של הלימודים והחיים הספורט בשילוב של מוזיקה טובה הפכו לתרפיה הטובה ביותר וככה בעצם התחלתי לאהוב ספורט.

    מאת: אסקדר זנבה |‏ 26 באוגוסט 2018 | 07:07
  • ובכן… אני וההגדרה ״ספורט״ התחלנו את מערכת היחסים שלנו תחת הסטטוס complicated, הייתי נערה שמנה לקראת סיום גיל ההתבגרות וניסיתי כל דרך אפשרית מלבד לבצע אימון.
    מה ששינה את מערכת היחסים בינינו הייתה העובדה שהגעתי לדרגת bmi גבוהה וסיבוכים שנוצרו כתוצאה מכך, שהסיכוי היחיד להימנע מהם היה להתחיל לזוז.
    אני לא אשקר, לא היה קל ונדרשו אנרגיות ושיחות מוטיבציה רבות שניהלתי עם עצמי על מנת להתחיל וכמובן עבור ההתמדה. התחלתי תהליך שנמשך כחצי שנה במהלכו הורדתי לא מעט קילוגרמים, יחד איתם נבנה הביטחון העצמי שלי, התחלתי להתלבש כמו שתמיד רציתי, והתחלתי לאהוב את עצמי, את הדמות שהשתקפה מהמראה מולי.
    מכאן נדבקתי בחיידק ה״ספורט״, ואני ממלאה את השבוע שלי לפחות ב3-4 אימונים בני שעה לפחות, שומרת על תזונה בריאה, נהנית מהתוצאות ומהגוף החטוב, ובכל הזדמנות אומרת לכולן שמלבד התוצאות ההרגשה היא שאני בעלת יכולות אדירות, ושאין דבר העומד בפני הרצון.
    ואסיים: גם אם את מתלבטת האם לצאת לאימון התשובה היא כן, התוצאות ידברו בעד עצמן, והכי חשוב תרגישי כמו מלכת העולם, תוכלי לעשות הכל

    מאת: שרי בר |‏ 25 באוגוסט 2018 | 22:56
  • האמת היא שהיה לי חוויות לא טובות מחדר כושר עד שמצאתי מאמנת אישית שעודדה גם על דברים קטנים כל אימון גיוונה בתרגילים וגם ידעה לצאת איתי לגלידנ מידי פעם :)

    מאת: תהלה |‏ 25 באוגוסט 2018 | 22:28
  • ריקוד על עמוד גרם לי להתאהב מחדש בספורט ובעצמי!

    מאת: ג'ן |‏ 25 באוגוסט 2018 | 21:15
  • האמת? זה התחיל מ….רצון להתאוורר קצת. ובתור אמא לשני בנים, הזמן היחיד היה מוקדם בבוקר.
    אז התחלתי לקום בשעה 05:00 בבוקר ולעשות הליכות.
    לא היה פשוט להתרגל לקום בשעה כזו, אך כל כך נהניתי מה"זמן החופשי" ומהתחושה הכייפית של אחרי ההליכה, שהמשכתי.
    וכמובן- אף אחד לא מתקשר בשעה כזו…אז אני קיבלתי זמן לעצמי וגם עושה כושר

    מאת: ורד מנשה |‏ 25 באוגוסט 2018 | 21:10
  • אז אני חושבת באיזה שהוא מקום תמיד הייתה אהבה קטנה לספורט פשוט לא הייתה מוטיבציה בכלל עד שהייתי צריכה לעשות פיזיורפינ אינטנסיבית ערב מצב רפואי ופשוט התמכרתי לtrx
    היום יש לי רצועות שתלויות לי בבית

    מאת: אורית |‏ 25 באוגוסט 2018 | 20:45
  • אני עובדת מול מחשב המון שעות, והרגשתי בשנה האחרונה שאני חייבת לקחת את עצמי בידיים ולטפל בגוף שלי.. דחיתי את זה ודחיתי ואז אמא של חברה פתחה לי בקלפים ופשוט קיבלתי מסר שאני צריכה לטפל בגוף שלי ולהתחיל להקשיב לגוף. יומיים אחרי נרשמתי לסטודיו וכבר יותר מחצי שנה אני מתאמנת שלוש פעמים בשבוע :)
    אפילו בחופשות אני מנסה לחשוב איך אני יכולה להוסיף אימון לשגרת היום שלי.

    מאת: ליר |‏ 25 באוגוסט 2018 | 19:02
  • לפני המון שנים יצאתי עם מישהו שלא ניצל את המנוי שלו לחדר הכושר אז החלטתי ללכת במקומו.
    ב-14 שנים האחרונות התנסיתי בהמון תחומים כמו פילאטיס, עיצוב, קיקבוקס, ספינינג, משקולות ויוגה וגיליתי שלספורט מעבר ליתרונות הבריאותיים יש המון יתרונות מנטליים כמו התמדה, כוח רצון וגם יצירתיות.

    מאת: קרני חדד |‏ 25 באוגוסט 2018 | 18:34
  • התחלתי לאהוב ספורט בעזרת האקס שלי, שהוא מאמן. היינו ביחד 4 שנים, ושהשתחררתי מהצבא הייתי דיי מלאה. הוא הסביר לי שאני סקסית אבל הגיע הזמן ללכת לעשות ספורט בשביל הבריאות. בהתחלה נעלבתי וזה הפך לריב של "תאהב אותי כמו שאני מה זה משנה כמה אני שוקלת" ובסוף הלכנו למכון כושר והוא בנה לי תכנית אימונים. חלפו 4 שנים וממכון כושר התקדמתי לקרוספיט, מסופקת מהספורט, דיי מכורה ונהנית להרגיש חזקה. מאז נפרדנו אחרי 8 שנים ביחד, אבל הוא יכול לקחת את הקרדיט כי בזכותו התאהבתי בספורט.

    מאת: עדי |‏ 25 באוגוסט 2018 | 18:32
  • לימודים לא היו הצד החזק שלי כבר בכיתה א' למרות שידעתי לקרוא בלי ניקוד, שאר המקצועות לא אהבתי למעט אנגלית וספורט שהיו המקצועות האהובים עליי. אהבתי את כל סוגי הספורט בבית הספר אך בעיקר כדורסל ואתלטיקה קלה אהבתי את תחרות הריצה 60מ' ואת הנצחון ואת התעודה שבה כתוב ספורט מצויין יש יותר טוב מזה ואף על פי ששקדתי על לימודיי במבחנים נכשלתי חשבתי שאני עצלנית אך לא כך, שנים לאחר מכן בגיל 47 כן 47 היבחנו אצלי בעיית קשב וריכוז.

    מאת: דרור שרעבי |‏ 25 באוגוסט 2018 | 18:04
  • המוטיבציה לעשות ספורט לא דפקה ככה סתם ביום אחד על הדלת שלי – אבל ברגע שהחלטתי שזה מספיק חשוב בשבילי, בשביל שאהיה חזקה, גמישה ובריאה – גישת הפייק-איט-טיל-יו-מייק-איט עשתה את העבודה… גם לא הזיק למצוא את האימון הספציפי שעושה לי הכי טוב. היום, כשאני לא מתאמנת – אני לגמרי מרגישה את החוסר.

    מאת: מור |‏ 25 באוגוסט 2018 | 16:40
  • אחרי שנים שהסתכלתי בקנאה על כל מי שצועדת ברחוב בבגדי ספורט בידיעה שהיא לפני או אחרי אימון מצאתי את עצמי לפני קצת יותר משנה בסטודיו קטן ונעים עם מדריכות שהצליחו להדביק אותי בהתלהבות שלהן. ועכשיו פעמיים בשבוע גם אני צועדת ברחוב עם בגדי הספורט שלי הולכת מחייכת לאימון פילאטיס מכשירים וחוזרת עם חיוך ואנרגיות להתחיל את היום.

    מאת: לולה |‏ 25 באוגוסט 2018 | 16:20
  • עד גיל 26 נעלי הספורט היחידות שנקנו לי היו עבור שיעורי הספורט בתיכון, כי זה היה חובה. שנאתי ספורט ושנאתי את כל אלה שהתרברבו במינויים לחדר כושר. פעם חברה ביקשה שאצטרף אליה להליכה ואחרי שיכנועים רבים הסכמתי. כמובן, לא היו לי נעלי ספורט ללכת איתן אז הלכתי בכפכפים.
    מאוד נהניתי אבל זה לא היה נח.
    לפעם השניה כבר רכשתי נעליים.
    היום אני רצה בפארק ועושה פילאטיס. אז רק צריך דחיפה קלה מבן אדם קרוב והשאר משתחרר :)

    מאת: blonde bleach |‏ 25 באוגוסט 2018 | 14:50
  • התחלתי לאהוב ספורט
    לפני כשנתיים שעברתי לגור ליד הים לבדי…
    ההליכות והריצות על החוף בעיקר בשש בבוקר או בשקיעות המדהימות מילאו את הלב ונתנו הרגשה מדהימה של סיפוק והנאה גדולה
    בנוסף תוך כדי ההליכות והריצות בחוף ראיתי גולשים בים והצבתי לעצמי אתגר גם לנסות ותוך שנה התחלתי לגלוש כתחביב וזאת ההרגשה הכי טובה בעולם לעסוק בספורט שממלא אותך באושר עילאי ומרחיב את הלב והנפש

    מאת: רויטל גבאי |‏ 25 באוגוסט 2018 | 14:30
  • כשהייתי בכיתה ט' בתיכון קינאתי בחברות שלי המון . הן היו יפות, חתיכות וקיבלו מהבנים תשומת לב ולי זה היה מאוד כואב.
    אני לעומתן הייתי סגורה וביישנית ולגבי הגוף שלי חסרת ביטחון כפייתית .
    תמיד הרגשתי מאחור ולא ידעתי איך לצאת מהבור .
    התחלתי לעשות הליכות בפארק 3 פעמים בשבוע, בשילוב עם תזונה נכונה ותרגילים לחיזוק הירכיים,הבטן והישבן באופן קבוע.
    לאחר כמה חודשים ראיתי תוצאות וקיבלתי הרבה מחמאות .
    הצעות לדייטים מבנים בשכבה החלו לזרום והביטחון העצמי שלי נסק למרום.
    סוף סוף יכולתי לפרגן לעצמי ולשמוח ועל השכם שלי לטפוח .
    מסקנה :
    אף פעם לא לוותר ,להמשיך ולנסות
    כי כשמצליחים זה מרגש ברמות !
    גם היום אני ממשיכה להתאמן עושה פילאטיס וחדר כושר וזה גורם לי אושר

    מאת: שני |‏ 25 באוגוסט 2018 | 13:29
  • הכל התחיל כשהווטרינר אמר לי שנצח (הכלבה) שלי שמנה וזה עלול לגרום לה לבעיות קשות, כמובן שלא יכולתי לתת לזה לקרות והתחלנו לצאת להליכות ארוכות יותר שלאט לאט הפכו גם לריצות.
    אז אפשר לומר שמתוך אהבתי לכלבה שלי התחלתי לאהוב ספורט!
    תאמצו כלב זה ישתלם לכם :)

    מאת: הילה איבגי |‏ 25 באוגוסט 2018 | 10:42
  • התחלתי לאנוב ספורט אחרי שנאלצתי לעשות ספורט עם אימי לצורך בריאותה…בכח הייתי מגרדת אותי ואותה מהספה…היום זה הפך לאורח חיים אצלי

    מאת: חיה |‏ 25 באוגוסט 2018 | 10:38
  • הבטחתי לעצמי בגיל 30 שאקח את עצמי בידים, הפסקתי לעשן התחלתי לאכול נכון ולהתאמן, בהתחלה זה היה נורא לא סבלתי את זה, עד שיום אחד משהו השתחרר אצלי ועכשיו אני לא מפספסת אף הזדמנות ללכת לחדר כושר.

    מאת: נטע |‏ 25 באוגוסט 2018 | 10:00
  • האהבה לספורט החלה מגיל צעיר בגלל (או בזכות) אינספור בעיות קשב. ההורים רשמו אותי לכדורעף, כדורגל, ריקוד, מחול מודרני , שחייה, ג’ודו , רכיבה על סוסים…..כמובן שזה לא עזר ועדיין הייתי מקפצת בשיעורים(:
    בשל מסויים אמא שלי פתחה מכון כושר ואז הרומן לספורט מחוגים שעתיים, הפך לאהבה נצחית עם אורח חיים נצחי

    מאת: עדי |‏ 25 באוגוסט 2018 | 09:37
  • מעולם לא אהבתי ספורט אבל כשגיליתי שיש לי פריצת דיסק ששיתקה אותי לגמרי (חודש במיטה) החלטתי שאין מה לעשות ונעמדתי על שתי רגלי האחוריות (ליטרלי) והתחלתי להתאמן פעמיים בשבוע בקרוספיט עם בעלי (שמתאמן כבר קרוב לחמש שנים) מפעמיים בשבוע של לקום בכח מהמיטה זה הפך להתמכרות של 5 פעמים בשבוע (אפילו כשמטיילת בחול מחפשת box של קרוספיט) כדי שחלילה לא אפספס את האימון היומי שלי.

    מאת: נועה |‏ 25 באוגוסט 2018 | 09:11
  • התחלתי לאהוב ספורט בגיל מאוחר יחסית, אחרי הצבא. בצבא ובחודשים הראשונים אחרי השחרור לא הקפדתי על כושר ותזונה נכונה ועליתי במשקל. הרגשתי מאוד לא טוב, פיזית ונפשית והחלטתי שאני חייבת לעשות שינוי אמיתי ולהתמיד בו.
    התחלתי בהליכות מהירות בשילוב עם ריצה קלילה (משהו שאף פעם לא הייתי טובה בו) ולקחתי מאמן ריצה שיעזור לי בזה. לאט לאט התאהבתי בספורט, באנרגיה שהוא נתן לי, בביטחון שאני יכולה להציב לעצמי מטרות ויעדים ולכבוש אותם. עם הזמן הכרתי תחומי כושר אחרים והיום חדר הכושר שאני מתאמנת בו הוא הבית השני שלי. בכל יום אני פוגשת שם אנשים שעוברים תהליך דומה לזה שאני עברתי, מתאמצים, משקיעים, דוחפים את עצמם, ולומדים כמוני להינות מכל רגע של התהליך.

    מאת: יעל |‏ 25 באוגוסט 2018 | 08:12
  • התחלתי לאהוב ספורט מאז שהצטרפתי לחוג ריקודי עם , אני רוקדת ושרה נהנית מכל רגע…זה שיפר מאוד את הכושר שלי ופתח לי חשק לעוד פעילויות ספורט , הרבה הליכות, חוגי התעמלות , פשוט תענוג

    מאת: מירי |‏ 25 באוגוסט 2018 | 07:40
  • אף פעם לא הצטיינתי בספורט בשום שלב בחיי.
    אבל לאחרונה יוצא לי לרדוף אחרי כל כך הרבה אוטובוסים שנוסעים שנייה לפני שאני מגיעה לתחנה, שאני ממש מרגישה שסיבולת לב הריאה שלי משתפר מיום ליום. לכן, החלטתי לקחת את העניין הזה צעד קדימה ולהירשם למכון כושר.
    בספורט כמו בספורט, מתחילים הכי מהר שאפשר ולאט לאט מאיצים.
    ממש כמו לרדוף אחרי אוטובוס כדי לא לאחר לעבודה.

    מאת: עדי |‏ 25 באוגוסט 2018 | 02:04
  • הפעם הראשונה שהתחלתי לאהוב ספורט הייתה האמת לא ממזמן כשהלכתי לשיעור נסיון בחוג ריקוד על עמוד ופשוט מאז אני קיבלתי מלא ביטחון וגם הרגשתי מועצמת מבחינה רגשית ובתור אישה אני יכולה להגיד באופן גורף שמעולם לא הרגשתי טוב יותר עם עצמי זה ספורט מחטב ומעולה ולפני שהגעתי לשיעור הייתי אדם שמפחד ולא בטוח בעצמו היום אני נראית נהדר אוהבת את עצמי כמו שאני מקבלת ומכילה גם את הפגמים שלי זה רק מראה לכן בנות שבחיים האלו צריך אומץ לחוות את החיים ולנסות גם דברים חדשים לא לפחד ללכת אחרי מה שאתן מרגישות משם אפשר רק לצמוח ולהצליח לא לוותר!

    מאת: מישל |‏ 25 באוגוסט 2018 | 00:06
  • אחרי שבצבא שכמעט לא עברתי בראור והייתי מתעייפת ממשחק מחניים, השתחררתי והבנתי שאני צריכה לשנות משהו. התחלתי להתאמן בטיאראקס ואהבתי את הקצב, את הראבק ואת התחושה הזאת אחרי אימון. מאז לגמרי התמכרתי!!

    מאת: פז דקל |‏ 24 באוגוסט 2018 | 23:43
  • מאז שאני זוכרת את עצמי, לא סבלתי ספורט!!!
    לא בבי״ס העממי, ולא בתיכון… ומאז… אפילו למיטה אני נוסעת ברכב…
    לפני כ-4 חודשים, בעלי החל לעבוד רק בבקרים, כך שכל ערב הוא בבית… דיפדפנו יחד בעיתון השכונתי כשלפתע נתקלנו במודעה לחדר כושר, במחיר מבצע… התלוצצנו על הסוגייה שארשם…
    צחוק… צחוק… יום אחרי כבר נרשמתי והגעתי לאימון הראשון… ומאז השתנו חיי!!!
    אני פוקדת את חדר הכושר 4-5 פעמים בשבוע, נהנת מכל רגע!!!
    אני מרגישה שנתתי לעצמי את המתנה הכי מושלמת שיכולתי לבקש… בריאותית… נפשית… וכמובן משקלית (השלתי כ-10 קילו בכיף ובהנאה גדולה

    מאת: מיכל |‏ 24 באוגוסט 2018 | 21:54
  • היי,כל חיי שנאתי לעשות ספורט.ושהייתי קטנה גם סבלתי מאסטמה ולכן לא השתתפתי בשיעורי ספורט.בכל השיעורים עד כיתה י"ב הייתי מבריזה או יושבת בצד
    מהבגרות ממש חששתי ,והייתי חייבת לעשות אותה כי אחרת לא הייתי מקבלת תעודת בגרות..
    בבגרות הייתי צריכה לעשות מספר תרגילי בטן ולעשות הליכה.במאמץ גדול הצלחתי בזה אך השנאה שלי לספורט גדלה
    כעבור 4 שנים חברה שלי נרשמה למכון כושר ואמרתי לעצמי שאנסה.שפתאם בא לי.סיפרתי לאבא שלי את זה והוא לא האמין…היה בטוח שתוך חודש אני אפרוש ובטח שלא אצליח להתמיד לאור ההיסטוריה שלי עם פעילות גופנית.
    הצלחתי להפתיע את עצמי בגדול,ואני כבר 10 שנים מתאמנת .גם במכון כושר וגם רצה.
    עד היום אבא שלי מזכיר לי שעד לפני עשר שנים לא הזזתי רגל.
    ואכן התמכרתי לזה :)

    מאת: חיה גוירצמן |‏ 24 באוגוסט 2018 | 21:43
  • תמיד שנאתי לעשות ספורט!! במכון כושר אך פעם לא התמדתי בתוכנית האימונים וגם תמיד יש את אלו שמעירים שאת לא עושה נכון את התרגיל.
    הליכה בחוץ, יותר מידי רמזורים בתל אביב אין רצף של הליכה. כל פעילות דומה לא המליחה לי עד ש… הרשמתי לקבוצת ספורט בשכונה כן כן הגינה השכונתית עם מאמן ועוד 12 בנות.
    זה לא רק אימון זה גם מפגש בנות שלא הכירו לפני והפכו לחברות , ומתאמנות ותוך כדי גם צוחקות ומדברות ותאמינו או גם מרזות ומתחטבות. מאז התאהבתי בספורט ובמפגש נשים שיש לנו פעמיים בשבוע. ובגדי ספורט חדשים יתאימו בול למפגש הבא…

    מאת: לילי |‏ 24 באוגוסט 2018 | 21:20
  • תמיד שנאתי לעשות ספורט!! במכון כושר אך פעם לא התמדתי בתוכנית האימונים וגם תמיד יש את אלו שמעירים שאת לא עושה נכון את התרגיל.
    הליכה בחוץ, יש יותר מידי רמזורים בתל אביב ו אין רצף של הליכה. כל פעילות דומה לא צלחה. עד ש… נרשמתי לקבוצת ספורט בשכונה כן כן הגינה השכונתית, עם מאמן ועוד 12 בנות.
    זה לא רק אימון, זה הפך גם למפגש בנות, שלא הכירו לפני והפכו לחברות ומתאמנות ותוך כדי גם צוחקות ומדברות ותאמינו או לא גם מרזות ומתחטבות אחת מרימה את השנייה ואין מצב שמישהי לא מגיעה לאימון.
    מאז אני אוהבת ספורט ומשלבת גם תזונה נכונה ובגדי ספורט חדשים יתאימו בול לאימון/מפגש נשים.

    מאת: לילי |‏ 24 באוגוסט 2018 | 21:17
  • התאהבתי בספורט מגיל 4.
    הייתי מתעמלת אומנותית והתחרתי בתחרויות.
    גם אחרי שפרשתי מהענף,האהבה לספורט לא פסקה-הספורט הפך לחלק בלתי נפרד מהחיים שלי.
    ניסיתי כל ענף אפשרי-טניס,ספורט ימי,ריקוד,ספורט קבוצתי ואפילו החלקה על הקרח (מה הקשרר)
    כשאני לא פעילה אני לא מרגישה כמו עצמי,העיסוק בספורט שומר עליי שפויה בתוך יומיום עמוס ומתיש.

    מאת: דר |‏ 24 באוגוסט 2018 | 21:11
  • לפעמים החיים לוקחים אותנו לסיטואציות לא קלות שכוללות התמודדות עם מחלות בריאותיות של אחד מבני המשפחה. כל אחד בורח למקום הטוב שלו כדי לנקות את הנפש וכדי למצוא כוחות להתמודדות. אצלי זה היה ספורט בערב בים.. משב הרוח , התנפצות הגלים, השקיעה המרהיבה בשילוב של אדרנלין מהספורט גרם לי לחזור בכל ערב עם כוחות מחודשים ואנרגיות חיוביות . הספורט בשבילי הוא תרפיה לנפש! מהרגע שהתחלתי בריצות לאורך קו החוף אני לא מוותרת, זה הזמן שלי עם עצמי

    מאת: לי |‏ 24 באוגוסט 2018 | 20:40
  • בעבר, לא רק, שלא עסקתי בספורט, ממש נמנעתי ופחדתי מהעיסוק בו. לפני שלוש, שנים, לקראת גיל 40 נרשמתי לחדר כושר, כי הגיע הזמןלעשות משהו למען עצמי ולא רק לסביבתי. במפגש הראשון קיבל אותי מדריך צעיר, הסביר ובנה לי תוכנית עבודה. הוא הציע לי לקחת כמה אימונים אישיים כדי להיכנס למשטר קבוע. מתברר שאותו מאמן עוסק באימוני כח ומשקולות. הוא הצליח לשכנע אותי ו"להדביק" אותי וכבר שלוש, שנים, אני מגיעה לאימון אישי קבוע ולשניים נוספים בעצמי. נוכחתי, כי גם בגיל 42 אפשר להרים 125 ק"ג ולהרגיש מעולה!

    מאת: חן |‏ 24 באוגוסט 2018 | 19:45
  • כולנו אוהבים ספורט, העניין הוא שלא כולנו יודעים איזה ספורט אנחנו אוהבים. כילדה רקדתי, אבל לא הייתי מספיק טובה אז שנאתי את זה. בהמשך שחיתי כמה שנים, אבל אז התחלתי להתנפח והפסקתי לעשות ספורט. כבוגרת ניסיתי ללכת לחדר כושר ולא התחברתי לאווירה.. עד שחשבתי שספורט זה לא בשבילי. אחרי תקופה של חוסר פעילות הרגשתי שהגוף הצעיר שלי מעד חיונית, כואב ושהגמישות נעלמת. אז ניסיתי שוב, לעשות הליכות בפארק. רגע של שלווה עם עצמי, בתוך כל הבלאגן היום יומי וזה הצליח! אז הספורט המועדף עלי הוא ללכת, לנקות את הראש, לנשום נכון ולהירגע.

    מאת: נעם |‏ 24 באוגוסט 2018 | 19:30
  • אתחיל מהסוף… היום הספורט הוא הדבר שמכניס לי הכי הרבה שלווה בחיים, אבל זאת אחרי תהליך ארוך מאוד ויחסי אהבה-שנאה… תמיד אני אומרת שהספורט היה זה שפגע בי מאוד, אבל גם זה שהציל לי את החיים. בתור ילדה שמנמנה, דאגתי להוציא פטור משיעורי ספורט, לא עשיתי בגרות מעשית, אלא רק עיונית… תיעבתי כל דבר שקשור בתנועה והוצאת אנרגיה ובנוסף היה לי קשה להתחבר לפן התחרותי… עם הזמן בבגרות פיתחתי הפרעות אכילה ואובססיה מטורפת לספורט שנמשכו שנים וגרמו לי נזק בריאותי ונפשי רב, בשלב מסוים, אפילו חשבנו שהוא בלתי הפיך. כחלק מתהליך מאוד ארוך ואין ספור טיפולים ועזרה מכל כך הרבה אנשי מקצוע ללא הועיל, הרגשתי שאני היחידה שיכולה לטפל בעצמי, וכך היה… למדתי להתחבר לעצמי דרך הספורט, לא ויתרתי על אף שהיה קשה להתחבר לדבר שעשה לי נזק גדול והפחד לחזור שוב לאותו מקום אובססיבי, לא בריא, זו הייתה מלחמה בהתחלה. ואולי זה הכי קלישאתי שיש, אבל התאהבתי בספורט מחדש, מתוך צורך אמיתי והבנה של הכוח האדיר שיש לתנועה בחיים שלנו, הספורט חיזק אותי פיזית (זו מטרת העל החדשה שלי) ובעיקר מנטאלית! וכן חברה, זה לגמרי אפשרי.!!!

    מאת: שרונה נחום מילר |‏ 24 באוגוסט 2018 | 19:27
  • הודחתי מבהד 1 לאחר שנכשלתי בבוחן כושר גופני. החלום שלי להיות קצינה נשבר אבל חזרתי ליחידה עם מוטיבציה להשתפר ולהצליח לעמוד בדרישות הכושר הגופני, רק כדי להוכיח לעצמי שאני מסוגלת. הכרחתי את עצמי לבצע לפחות שני אימונים בשבוע ועם הזמן התחלתי להנות מהאימונים ולהעלות את כמות האימונים ועם הזמן התחלתי לגרור גם את חברותי ליחידה איתי לאימונים. אין דבר שאני אוהבת יותר מתחושות הסיפוק והאתגר שאני מרגישה בסוף אימון.

    מאת: נטלי |‏ 24 באוגוסט 2018 | 19:18
  • סיפור די מביך… לפני כמה שנים כשהייתי בתחילת התיכון עברו שכנים חדשים לבית שלידנו, והיה להם בן חתיך שהתחיל ללמוד איתי בכיתה. מסתבר שהוא היה אתלט ורץ כל ערב מסביב לשכונה כדי להתאמן לתחרויות. בניסיון כושל למשוך את תשומת לבו מצאתי את עצמי, בחורה שלא רצה מעולם, יוצאת לריצות ברחוב שליד הבית. כמובן שהריצה שלי לא הייתה כל כך חיננית והזעתי כמו חמור, ולכן בסופו של דבר חבר לא יצא לי מזה, אבל לפחות גיליתי את הריצה ששיפרה לי את היציבה, את הנשימה, וגם קצת את התחת…

    מאת: גל |‏ 24 באוגוסט 2018 | 19:16
  • אחרי הלידה של הילד השלישי שלי החלטתי שאני רוצה לחזור לגוף שלי ובמקביל לשמור על אורח חיים בריא גם מבחינת תזונה וחשיבה חיובית:)
    בגלל שאני עם שלושה ילדים קטנים החלטתי להתאמן בבית עם סרטונים שהתחברתי אליהם מהיו-טיוב, בעיקר פילאטיס,יוגה וקצת עיצוב
    השילוב של ספורט שאני בחרתי והתחברתי אליו בזמן שמתאים לי יצא נהדר ואני משתדלת להתאמן לפחות פעמיים בשבוע!

    מאת: מיטל |‏ 24 באוגוסט 2018 | 19:13
  • לא התחלתי לאהוב ספורט. אף פעם כנראה לא אוהב. מה שאני כן אוהבת זה את התוצאות שאחרי האימונים, שהופכות אותם לשווים וכדאיים. פשוט התחלתי לאהוב את עצמי וכך גם הספורט נהיה קל יותר…

    מאת: רוני |‏ 24 באוגוסט 2018 | 19:03
  • התחלתי להתאמן לפני כ-8 שנים, בהיותי בת 18.
    בגיל 17 חליתי באנורקסיה, ואחרי שנה קשה מאוד של מלחמה במחלה נרשמתי לחדר הכושר. חשבתי שאני לא יאהב להתאמן אך התאהבתי בהרגשה של אחרי. לאט לאט עליתי במסת השריר ועד היום (בת 26) שגרת האימונים שלי קבועה ואני מרוצה מכך מאוד :)

    מאת: גילית נחום |‏ 24 באוגוסט 2018 | 18:33
  • שלום רב, התחלתי לאהוב ספורט רק אחרי שהשקעתי סכום נכבד בבגדי ספורט יפים, אופנתיים, צבעוניים ואיכותיים ( שעלו בהתאם) רציתי מאוד ללבוש אותם ולהראות בהם ואז סוף סוף התחלתי לממש את המנוי שלי לחדר הכושר, לאט לאט התמכרתי להרגל והיום השהייה בחדר הכושר הפכה לחלק משגרת היום, אט אט חשתי ששמירה על כושר משפרת את התחושה, את היציבה ואת איכות החיים.

    מאת: ורד |‏ 24 באוגוסט 2018 | 17:49
  • התחלתי לעשות ספורט רק כדי להיות בכושר ולהתחטב, לא בגלל שאהבתי את הענין, להפך, אף פעם לא הבנתי מה כיף בזה :)
    אבל אחרי שאתה מתחיל לעשות משהו ומתמיד בו אתה מתאהב בו…
    זה מה שקרה לי, האנדרנלין שיש לך אחרי שאת מתאמנת, וההרגשה הכיפית זה משהו שצריך לחוות.
    ריצות התחלתי לעשות רק בשביל הבגרות בספורט והיום אני כבר רצה כמה פעמים בשבוע, זה הכיף שלי!

    מאת: אביטל |‏ 24 באוגוסט 2018 | 17:48
  • תמיד אהבתי ספורט אבל לא התמדתי או השקעתי במשהוא יותר מידי. אבל נקודת המפנה הגיעה עם התאהבות ורצון להראות יותר טוב שהביא לשילוב של הרבה ספורט ומעט אוכל שלגמרי לא הביא אותי למקום טוב. כמובן עכשיו ברור לי שלא זאת אמורה להיות הסיבה מה גם שזה לא החזיק הרבה זמן. יותר מאוחר חזרתי להתאמן כבר מהסיבות הבאמת נכונות וזה בריאות, הרגשה של קלילות ושליטה בגוף. מיותר לציין שההרגשה עכשיו עם אורח חיים בריא ואכילה תקינה, הינה הרבה יותר טובה :) בנות, תאהבו את עצמכן ואת הגוף שלכן, ולא רק בפאן החיצוני אלא תדאגו לשמור עליו, לדאוג לו ולא להביא אותו למצבי קיצון.

    מאת: קריסטינה |‏ 24 באוגוסט 2018 | 17:41
  • לפני כשנתיים ניפתחה בעיר מגורי קבוצת כדורשת נשים, ולמרות שבפעם האחרונה ששיחקתי היתה לפני יותר מ 20 שנה, החלטתי להצטרף לחוג…
    ומאז אני משחקת את המשחק באהבה גדולה פעמיים בשבוע, ומשתתפת במשחקים ותחרויות מול קבוצות אחרות.
    זה הספורט היחיד שאני באמת מתחברת אליו ומתמידה בו לאורך זמן.
    ואין יותר כיף מלעשות ספורט מתוך אהבה ❤

    מאת: שושלב גבריאלה |‏ 24 באוגוסט 2018 | 17:39
  • למרות שאף פעם לא הייתי מלאה תמיד הייתי חסרת ביטחון לגבי הגוף שלי וכבר מכיתה ז הייתי עושה דיאטות ,בכיתה ח ירדתי 7 קילו שזה היה המון יחסית למשקל ההתחלתי שלי והייתי ממש מקל ,אחרי בעיות במחזור ובעיות בריאות נוספות שהיו לי הבנתי שאני פוגעת בבריאות שלי וזה גרם לי להתאהב בספורט!כי הבנתי שככה אני גם יכולה להנות מאוכל שאני אוהבת ,גם להראות הרבה יותר טוב וגם להרגיש מצוין ,היום אני בת 20 וספורט זה לגמרי אהבה שלי ,אני אוהבת ללכת לחדר כושר תמיד אבל אם אני מדוכאת או עצבנית או סתם היה לי יום קשה אני חייבת ללכת לחוג או לחדר כושר כי אני תמיד חוזרת עם חיוך על הפנים במיוחד אם עבדתי ממש קשה לא משנה איך הרגשתי לפני כן ,ספורט הוא לגמרי נוגד דיכאון של הטבע

    מאת: טליה |‏ 24 באוגוסט 2018 | 17:26
  • התחלתי ללכת לחוגי ספורט, בעיקר לפילאטיס ועיצוב.
    כי אהבתי להרגיש את השרירים שלי עובדים.: מתכווצים ונמתחים, כמו מעיין מסאג' נעים לגוף. וגם תוך כדי יש מוזיקה מדליקה עם הנחיה של המורה. בהמשך צירפתי לזה את הבריכה, אחר כך חדר כושר..והיום אני כבר מורה לחינוך גופני בתיכון..ומדריכת חוגים.
    **כך שלפעמים להתחיל בצעד קטן, פותח בפנינו עולם ומלואו..

    מאת: חמוטל גור בן יהוד |‏ 24 באוגוסט 2018 | 17:16
  • אחרי ירח דבש בתאילנד.. שנגמר לפני שבועיים הרגשתי איך הגוף שלי חוזר להיות בריא אחרי שאוכלים פירות, טיולים ובעיקר רוגע.
    אתמול נרשמתי לחדר כושר כדי להמשיך לשמור על גוף בריא

    מאת: אור |‏ 24 באוגוסט 2018 | 17:05
  • התחלתי לאהוב ספורט עוד ביסודי .
    זה היה כיתה ו בערך ,היה לי "חבר" שהלך לחוג בייסבול (כן בארץ יש את זה) ואני הלכתי בעקבותיו .. התאהבתי בספורט הזה ווהמשכתי עוד כמה שנים אחרי ,עד כיתה יא בערך.
    איך שהפסקתי לשחק הייתי חייבת להמשיך עם הפעילות לכן מיד נרשמתי לחדר כושר . מאז אני זוכרת את עצמי כבחורה פעילה עם המון מודעות לפעילות גופנית .

    efratgudima@gmail.com

    מאת: אפרת גודימה |‏ 24 באוגוסט 2018 | 17:03
  • מגיל קטן תחביביי העיקריים היו סביב הספורט ,אך מה שאני הכי זוכרת זה את אמא שלי לוקחת אותי לריצות כפרטנרית לכושר , משם הבנתי שהספורט יהיה תמיד חלק בלתי נפרד מחיי , הסיפוק שבא אחרי אימון כושר הוא אינסופי , כנראה שהתמדה משתלמת כשרואים שמעבר לאושר שהכושר מעניק לי גם מגיעים לתוצאות .

    מאת: אופק אזולאי |‏ 24 באוגוסט 2018 | 16:47
  • האהבה שלי לספורט, בעיקר לריצה, החלה בשיעורי הספורט בבית הספר…
    ילדה קטנה שלא מוכנה להפסיד אף שיעור,אפילו כשהיא חולה, וכמובן לא רוצה שייגמר.
    הרגשת השחרור הזאת גרמה לי להתאהב ולרצות להיות מקצועית, וכך קרה.. עם השנים גדלתי והתאמנתי בקפדנות, השתתפתי בתחרויות בית ספריות, אח"כ עירוניות ואפילו עם קבוצת אצנים שהגיעה במשלחת מגרמניה בכיתה י"א. (החוויה שזכורה לי יותר מכל חוויה אחרת בתיכון)
    היום הספורט עדיין חלק חשוב משגרת החיים שלי, ונוסף לי תחביב חדש שמאזן אותי, היוגה.
    כך יצא שאת הבוקר אני פותחת בכמה דקות של יוגה, ובערב מסיימת בריצה קלה, כמובן בימים הפחות לחוצים של השבוע (;

    מאת: רוית רוש |‏ 24 באוגוסט 2018 | 16:06
  • את אהבה שלי לספורט הכרתי לפני הצבא שרציתי להתגייס לשירות קרבי והייתי צריכה לעלות את הכושר.
    התחלתי לרוץ ולעשות אימוני כוח ומאז הדבר הפך לשגרה גם בצבא שהשירות הקרבי לא תמיד משאיר זמן לאימונים הכוח רצון גבר על השינה/חוסר חשק.

    מאת: עדן |‏ 24 באוגוסט 2018 | 16:05
  • אף פעם לא אהבתי ספורט. קינאתי באנשים שמכורים לספורט ורק מחכים לריצה בבוקר או לשחיה בבריכה.
    ניסיתי ללכת לשיעור זומבה, שיעור יוגה ומה לא. בסוף אחרי בעיות גב חוזרות ונשנות, חברה שכנעה אותי לנסות איתה שיעור פיאלטיס ומאז אני מכורה כבר 5 שנים ולא מאמינה שאני עדיין מתמידה פעמיים בשבוע עם אותה מורה, למרות שכבר עברתי למקום רחוק יותר.. אפילו גרמתי לאמא שלי להתמכר והיא משיגה אותי והולכת 3 פעמים בשבוע :)

    מאת: אורטל |‏ 24 באוגוסט 2018 | 15:47
  • אחרי הלידה של הבן שלי חזרנו ברכב מבית החולים. ישבתי ליד הסל קל שלו במושב האחורי, ולרגע פשוט הרגשתי אבודה. החזה שלי התפוצץ, הגוף השתנה. ומה אני עושה עכשיו עם הדבר הקטן הזה שתלוי בי לגמרי?
    מהחלון ראיתי מלא כרזות של מרתון ירושלים שנערך שבוע אחרי. באותו רגע הבטחתי לעצמי, שבמרתון הבא אני אשתתף. וזה היה עבורי סימן שהחיים שלי עדיין שלי.
    מאז התחלתי לרוץ, 3 פעמים בשבוע, זה היה הפסיכולוג שלי והניקוי ראש המרגיע.
    במרתון שנה אחרי אכן רצתי, והייתי נורא גאה.

    מאת: Raya |‏ 24 באוגוסט 2018 | 15:37
  • אחרי 30 שנה שבהן הייתי חלשה בעקבות אנמיה וסבלתי מעייפות רוב הזמן, החלטתי לקחת את עצמי בידיים, לקנות מנוי מתנה לעצמי ליום ההולדת ולקחת תוספי תזונה בקביעות , למזלי נפלתי על המאמנת הכי שווה בעולם ותוך כמה חודשים הפסקתי להיות הבחורה החלשה והעייפה.. והתמכרתי קשות! כיום אני מתאמנת כמעט כל יום, וסחפתי אחרי את כל המשפחה, את החברות הטובות והצוות בעבודה! הבילויים שלי הפכו להיות קשורים איכשהו לתחום הכושר ואורח החיים השתנה לחלוטין!

    מאת: שרית |‏ 24 באוגוסט 2018 | 14:58
  • תמיד חשבתי שספורט הוא לא בשבילי, נעלי ספורט היו רק לטיולי בית הספר יחד עם התלמידים, וטייץ היה מכנס בית לכל דבר, התמכרתי לספורט כאשר פתחו מכון כושר סמוך לבית שלי והפיתוי לראות מה קורה שם בפנים סקרן אותי מאוד, נרשמתי בלי לדעת אם אתמיד ומאז אני כבר 5 שנים מתאמנת בקביעות 3 פעמים בשבוע ומכורה לפעילות גופנית.

    מאת: שלומית |‏ 24 באוגוסט 2018 | 14:47
  • קצת אחרי הגיוס לצבא, בקורס, הייתה לנו ריצת בראור שהייתה חובה. עד אותו יום היה לי פטור תמידי מריצה שנבע בעיקר מעצלנות ופחד נוראי.. באותו יום החלטתי שאני חייבת להצליח, התגברתי על הפחד ועברתי את הריצה בכמעט הצטיינות! מאותו יום אני פריקית של ריצות ומתאמנת 3 פעמים בשבוע!

    מאת: שני |‏ 24 באוגוסט 2018 | 14:36
  • הציעו לי ללכת לפילאטיס להתנסות וזה שאב אותי פנימה, היום לא מוכנה בלי זה, הגוף מתחיל לקבל צורה שונה ואנשים מתחילים להחמיא וזה כיף… במיוחד בהריון, לא השמנתי כמו בהריונות קודמים. ברוך השם!!

    מאת: הודיה |‏ 24 באוגוסט 2018 | 14:20
  • פעם ממש שנאתי לעשות ספורט, די הכרחתי את עצמי לעשות כל פעם משהו אחר: לרוץ, לשחות…
    בסוף אמרתי לעצמי שאני צריכה לעשות ספורט כי אני רוצה ואני נהנית, ולא כי אני חייבת. התחלתי לרקוד, ומאז אני לא מפסיקה. זה שינה את החיים שלי לגמרי.

    מאת: מאיה |‏ 24 באוגוסט 2018 | 13:41
  • התחלתי להתאמן באופן קבוע ורציני לפני שנתיים, אחרי תקופה ממושכת של התקפי אלרגיה חמורים וקוצר נשימה. המטרה העיקרית הייתה להיכנס לכושר וללמוד להסדיר את הנשימה. עם הספורט בא גם שינוי באורח חיים: הפסקתי לעשן אחרי 9 שנים, התחלתי להקפיד על תזונה והורדתי 25 ק"ג בשנה. הביטחון העצמי שלי עלה, הכולסטרול שלי ירד ובכללי היה שיפור בכל הערכים הבריאותיים שלי, הכרתי את בן זוגי הנוכחי והיום אני במקום הכי טוב שהייתי בו מעולם! מאז אני לא יכולה לראות את עצמי חוזרת אחורה או מפסיקה להתאמן.

    מאת: שני |‏ 24 באוגוסט 2018 | 12:52
  • מבחינה פיזית, תמיד הייתי שברירית וקטנה.
    בסוף כיתה י"ב ראיתי ילדה מהשכבה עם מבנה גוף דומה לשלי, אבל הייתה לה נוכחות; גב זקוף שלא היה לי מעולם, הליכה יציבה ובטוחה, גוף חזק.
    אחרי כמה פעמים שראיתי אותה, החלטתי לשאול אותה מה היא עושה. היא סיפרה לי על אימוני עיצוב בסטודיו. אז התחלתי ללכת גם.
    מאז עברו כמה שנים, והחלפתי וגיוונתי את האימונים שלי, אבל הרושם שנשאר לי מהילדה ההיא לא עבר, ובזכותה עד היום אני מאוהבת בספורט ולא מוותרת על 3 אימונים בשבוע לפחות;

    מאת: שיר |‏ 24 באוגוסט 2018 | 12:43
  • תמיד אהבתי ספורט אבל בגיל ההתבגרות הפסקתי לכמה שנים והשמנתי מאוד, היה קשה מאוד בגיל 17 להתחיל דרך לבד התחלתי לרוץ לבד בשביל להרזות ולאט לאט למדתי עוד דברים והבנתי שאני אוהבת ולנסות לאכול נכון (התחלתי ללמוד לבד דרך האינטרנט) ועשיתי הרבה טעויות שמהם למדתי מה לעשות ומה לא לעשות באורך חיים בריא,כושר וזה לגמרי דרך חיים לא רק בשביל המראה אלא גם בשביל הנפש והיום אני מאמנת כושר ,

    מאת: מריה |‏ 24 באוגוסט 2018 | 12:28
  • הרגע שהתחלתי לאהוב ספורט היה, כאשר נפלתי וקרעתי את סיבי השריר בקרוסל מקדימה. לא יכולתי לעמוד הרגל כלל, וזה היה בדיוק שהתכוונתי להירשם למכון כושר. שאלתי את האורטופד שלי אם אני יכולה לפחות לעשות הליכה, בחצי חיוך אמר אפשרי ותראי איך את מרגישה . רכשתי נעל ספורט איכותית, ומידי בוקר הלכתי 5 קילומטר.
    לא רק שהתחלתי לאהוב ספורט והליכה, גם הפציעה בקרסול השתפרה מאוד מהר, הרופא לא האמין שבדק אותי שוב. אז גם הבראתי וגם הרווחתי. פעמיים!

    מאת: יולי חדד |‏ 24 באוגוסט 2018 | 12:05
  • תמיד הייתי פדלאה, עד שבטירונות הריצו אותנו כ"כ הרבה שבטעות פיתחתי כושר מעולה והבנתי שאני ממש אוהבת לרוץ. מבחורה שלא שורדת קילומטר התחלתי לרוץ עשרה, אז בעצם אני חייבת תודה למפקדים.

    מאת: עדי |‏ 24 באוגוסט 2018 | 11:49
  • בתחילה ספורט זה לא היה התחביב העיקרי שלי. האמת שדי שנאתי לעשות ספורט.
    עד שהתחלתי לעשות ספורט עם קבוצת אנשים שאז זה היה בהרבה יותר כיף, כל אחד משתף חוויות שלו ומדברים וזה הופך את הספורט ליותר כיפי

    מאת: מירב |‏ 24 באוגוסט 2018 | 11:30
  • המון שנים נאבקתי עם הקונספט של להתאמן ולעשות ספורט..ידעתי שזה בריא,ידעתי שזה עושה הרגשה טובה אבל שנאתי את זה.שנאתי ספורט כי הרגשתי שאני לא טובה מספיק, לא רזה מספיק, הגעתי לחדר כושר והרגשתי שכולם מסתכלים עליי ואז הבנתי שאי אפשר להתמיד במשהו ששונאים, וכך גיליתי את הפילאטיס. הפילאטיס גרם לי להתחבר לעצמי, ליכולות שלי, להעריך את עצמי..אני כבר שנתיים מתאמנת ואוהבת את זה יותר ויותר בכל פעם!

    מאת: קרן לב |‏ 24 באוגוסט 2018 | 11:04
  • אני הכי אוהבת לרוץ
    התאהבתי בריצה לפני 5 שנים ירדתי במשקל המון, וחיפשתי פעילות ספורטיבית לשלב עם אורח חיים החדש
    וככה הגעתי לריצה
    מאז אני מתאמנת באופן קבוע בקבוצת ריצה באזור מגוריי.

    מאת: סימה בן אבו |‏ 24 באוגוסט 2018 | 11:01
  • תמיד הייתי רזה אבל בגלל שהייתי בשמירת הריון מחודש חמישי ולא יכולתי לזוז ובקושי לעמוד אז אוכל הייתה הנחמה שלי, אחרי הלידה העלתי המון והיה לי מאוד קשה להוריד , וממש הייתי בדיכאון אבל לא ויתרתי לעצמי התחלתי לקרוא המון באינטרנט ולחפש כתבות של ספורט ותזונה. הורדתי המון במשקל ובהיקפים ואפילו הורדתי יותר ממה שהייתי לפני ההריון. כיום אני מרגישה מעולה עם עצמי ואין יום שעובר בלי אימונים ואפילו רתמתי את בעלי לספורט והכנסתי רק אוכל בריא הביתה. ספורט בשבילי זה החיים.

    מאת: אודליה ישראלי |‏ 24 באוגוסט 2018 | 10:30
  • התחלתי להתאהב ולהתמכר לספורט בגיל מאוחר מאד, 51 עם לדייק, כשבאתי לשיעור ניסיון ב-TRX וגיליתי שניתן לעשות אלף ואחד דברים עם הרצועות המופלאות הללו החל מפעילות לחיזוק השרירים ועד לפעילות אירובית אינטנסיבית. התוצאות מגיעות די מהר, למי שכמובן מתמיד!
    הדובדבן שבקצפת זה ההרגשה אחרי השיעור, שעם הזעה שניגרת משאירים על הרצפה גם את כל האנרגיות השליליות, כל הדאגות והמתח שצברנו במהלך היום.
    אני אישית, הייתי נכנסת אח"כ הביתה עם חיוך רחב מרוח על הפרצוף

    מאת: איילת שמיר |‏ 24 באוגוסט 2018 | 10:28
  • לפני כ 8 שנים גילו לי צליאק , כך ביום בהיר הפסקתי לאכול גלוטן בגיל 15 . מיום ליום רזיתי עוד ועוד בעקבות הצליאק וקיבלתי פידבקים מהסביבה כמה זה יפה (יש לציין כי לא הייתי מלאה כלל) זה נתן לי את הרעב לרזות עוד ועוד וכך הגעתי לרזון בדרכים לא בריאות עד כדי אנורקסיה. בצבא בעזרת טיפולים עזרו לי וגילו לי את עולם הספורט והיום אפשר להגיד שכבר חמש שנים אני מכורה לספורט כי זה עשה אותי שמחה ובעיקר בריאה פיזית ונפשית (וחטובה ולא סתם רזה). ואני רוצה להעביר את המסר שיש דרכים להיות אישה בגוף בריא גם בלי להרעיב את עצמך ולהזיק לעצמך.

    מאת: טוהר |‏ 24 באוגוסט 2018 | 10:25
  • מאז ומתמיד הייתי מסורבלת, כמעט ולא השתתפתי בפעילות גופנית, פרט לצעידות עם הוריי מפעם לפעם. בכל פעם שהייתי רואה אנשים רצים, הרגשתי מאוד שונה מהם, שהם עשויים מחומר אחר, חזקים ומרשימים ושעולם לא אוכל להיות כמוהם.

    בתחילת שנות העשרים שלי עברתי לעיר אחרת על מנת להתחיל תואר ראשון. במסגרת הלימודים, למדתי על התרומה שיש לפעילות גופנית על האיזון הבריאותי ובמניעת מחלות כמו סכרת, חיזוק עצמות וכו'.
    לנוכח חיבתי הגדולה למתוקים והחשש שלי לבריאותי, הרגשתי צורך בשינוי. באחד הימים הסתובבתי בפארק העירוני וראיתי קבוצת רצות מגוונות. הבנות היו מגילאים שונים, מגזרים שונים ורצו בקצבי ריצה שונים. כשראיתי שהן יכולות, החלטתי לנסות גם. על מנת למנוע מצב של פציעות ולהכנס לעולם הריצה בצורה חכמה ובטיחותית, הצטרפתי לקבוצת ריצה. מאז, אני רצה בכל שבוע 3-4 ריצות, כ-25 ק"מ שבועיים, בהם אני נהנית מהמוזיקה, החברה והאנדורפינים אחרי הריצה :)

    מאת: יעל איתן |‏ 24 באוגוסט 2018 | 10:21
  • כל החיים שלי הרגשתי מאוד מסורבלת ולא קשורה לעולם הספורט. הפעילות הכי ספורטיבית שעשיתי הייתה צעידה עם ההורים שלי. בכל פעם שהייתי רואה אנשים רצים הייתי מרגישה שהם עשויים מחומר אחר, חזקים יותר ומרשימים.

    בתחילת שנות העשרים שלי עברתי לעיר אחרת על מנת להתחיל את התואר הראשון שלי. לנוכח חיבתי הגדולה לממתקים חששתי מאוד לבריאות שלי. במהלך הלימודים שלי למדתי על התרומה שיש לפעילות גופנית לאיזון הבריאותי וכן לסיוע במניעת מחלות שונות כמו סכרת וחיזוק העצמות. לאחר אחד מהשיעורים צעדתי בפארק העירוני וראיתי קבוצת בנות מגוונות שרצות. הבנות היו ממגזרים שונים וגילאים שונים. בעקבות זאת, החלטתי לנסות את מזלי ולהתחיל לרוץ גם. על מנת לעשות זאת בצורה נכונה, הצטרפתי לקבוצה שתעזור לי להתחיל לרוץ בצורה נכונה ולמנוע פציעות. עליתי אט-אט בנפחי הריצה וכיום אני רצה 3-4 פעמים בשבוע באופן קבוע, כ-25 ק"מ שבועיים, נהנית מהמוזיקה תוך כדי וגם מהאנדורפינים שמורגשים בסוף כל ריצה :)

    מאת: יעל איתן |‏ 24 באוגוסט 2018 | 10:11
  • עד גיל 10 פחדתי ממים, חבר טוב שלי היה בחוג שחייה ואמא שלו הציעה שאצטרף לשיעור ניסיון. תוך חודשיים התגברתי על הפחד והתקבלתי לנבחרת השחייה. האימונים הפכו מפעמיים בשבוע ל6 פעמים בשבוע כולל אימונים בחדר כושר ומאז התאהבתי בספורט עד כדי כך שהחלטתי להיות מדריכת שחייה וללמד ילדים ומבוגרים שחייה ולאפשר להם לאבד את הפחד ממים. בצבא לא הייתה לי אפשרות לשחות ולכן הייתי רצה כל יום ומתאמנת בחדר כושר. הספורט הפך לשגרה וכשאני עצובה או עצבנית הספורט הוא לגמרי המפלט שלי.

    מאת: כרמל |‏ 24 באוגוסט 2018 | 10:07
  • לפני כחמש שנים הייתי ילדה מאוד שמנה שקלתי 70 קג על 1.60 לאורך כל הילדות השמנתי וכשהייתי בכיתה ו שקלתי כמעט כמו שאני שוקלת היום (55 קג) במהלך ההתבגרות מאוד רציתי לבצע שינוי בחיי ובאמת הצלחתי וזה תהליך שאני עדיין עוברת הפכתי מילגה שמנה ששונאת לעשות ספורט ועושה את זה כחובה לאישה שספורט בשבילה זה לא מטרה להורדה במשקל אלא דרך חיים היום אני בת 19 ואני מדריכת כושר קרבי בצבא ,אני מאמינה בכושר כאהבה ויותר מהכל אני אני חושבת שהמטרה היא שחשובה אלא הדרך , זה גם המשפט שהוביל אותי לעסוק במקצוע שאני עוסקת בו היום , הדרך אל המטרה הרבה הרבה יותר חשובה מהמטרה עצמה התהליך הוא שחשוב לא משנה מה תהיה התוצאה ומבחינתי ספורט זה האהבה הכי גדולה שלי בחמש שנים האחרונות

    מאת: אורי צרסון |‏ 24 באוגוסט 2018 | 09:45
  • האהבה שלי לספורט החלה לפני 9 שנים , הייתי ילדה דיי חסרת ביטחון , מלאה ומדוכאת
    יום אחד קרה לי מקרה מאוד לא נעים , הייתי מאושפזת בבית חולים ואחד הרופאים ירד עליי על היותי מלאה , משם החלטתי החלטה שאני לא אתן לאף אחד לרדת עליי יותר ושאף אחד לא יכול לדבר אליי בצורה כזאת ,והכי חשוב שאני אוהב את עצמיי ומשם החל השינוי והיום אני במקום אחר לגמרייי

    מאת: לולה |‏ 24 באוגוסט 2018 | 09:44
  • התחלתי לאהוב ספורט שהבנתי שספורט עושה אותי מאושרת . שאני יוצאת לרוץ וממש קשה לי אבל אחרי הריצה משהו בגוף מתעורר,שאני מרגישה עירנית ורק רוצה לרקוד אחרי אימון כוח הבנתי שספורט טוב לי לגוף אך אפילו יותר לנפש !

    מאת: ליר אברגיל |‏ 24 באוגוסט 2018 | 09:36
  • התחלתי להתאהב בספורט,שהתחלתי לאהוב את עצמי ואת הבן שלי,ולקבל אותו בכל מצב,אשמח לזכות ,הבן שלי על הרצף האוטיסטי.

    מאת: הדס דביר |‏ 24 באוגוסט 2018 | 09:29
  • התחלתי לאהוב ספורט שהתאהבתי בבן שלי שיר,שהוא על הרצף האוטיסטי,ואני עושה הכל כדי לקדם אותו

    מאת: הדס דביר |‏ 24 באוגוסט 2018 | 09:28
  • לקראת סיום תקופת הצבא חיפשתי מקום להתאמן בו שיעזור לי להשיל את הקילוגרמים העודפים שהצטברו מסיבות ברורות. זו הייתה התקופה שבה הזומבה הפכה לשם דבר ואמא שלי עודדה אותי להירשם ולנסות. מודה שהייתי מאוד ספקנית שאני אתחבר ונרשמתי רק כדי להוכיח לאמא שלי שזה לא להיט כמו שזה נשמע. מפה לשם – כבר מכורה קרוב ל4 שנים (:

    מאת: רוני |‏ 24 באוגוסט 2018 | 09:18
  • התחלתי לאהוב ספורט מתוך מקום מפלט.
    זה היה בתקופה שבה סעדתי את אמי החולה, והיה לי צורך להרגע ולהתעסק, ולו בזמן
    הקצר ביותר במשהו שונה. מין סוויצ' לכמה רגעים.
    עסקתי בספורט בבית, תרגלתי סרטונים מעולים שמצאתי ברשת, ולאט לאט (ממש לא על ההתחלה)
    התחלתי לאהוב את זה.
    עם החודשים אימי נפטרה, אך לא הפסקתי להתאמן.
    היום, הפעילות הספורטיבית שלי היא outdoors, ואינה בעצימות כל כך גבוהה,
    אבל מבחינתי זה לא משנה.
    ניתן להאזין ל ted talk תוך כדי, לשמוע מוזיקה, העיקר לאתגר קצת את הגוף ולהשתחרר.

    סופ"ש נעים לכולן/ם 3>

    מאת: OneMoreCooky |‏ 24 באוגוסט 2018 | 09:13
  • אני נגדת בצבא והתחלתי לפני שנה וחצי תפקיד חדש. באותה תקופה הפסקתי להתאמן כי הקדשתי בערך את כל כולי לתפקיד. העלתי במשקל והיה לי מאוד קשה עם זה. אחרי חצי שנה חזרתי להתאמן עם מאמנת אישית פעמיים בשבוע והתחלתי לאכול נכון וירדתי כבר כ14 קילו. התאהבתי בחדר כושר ולא עובר שבוע שאני לא מגיעה למכון.

    מאת: מאי |‏ 24 באוגוסט 2018 | 09:11
  • כשהייתי בתיכון לא סבלתי ספורט. את הבגרות עברתי כי המורה וויתרה לי ורשמה שעשיתי כשלא ממש עשיתי.
    בצבא גם התחמקתי מהבראורים כל הזמן וזה הגיע למצב שסיימתי מצטיינת קורס והודיעו לי לילה לפני שאני חייבת להשלים את הבראור כדי לעלות לבמה ולקבל מצטיינת.
    לא כזה הפריע לי העניין של הספורט כי הייתי נראית כמו קולב שיש עליו מדים, רזה בהגזמה.
    אבל מה שהטבע לא עושה, השירות הצבאי עושה…. השתחררתי 10 קילו יותר ממה שהתגייסתי ואז הבנתי שהגוף שלי הפך להיות גוף של אישה ולא של נערה יותר.
    התחלתי לעשות יוגה – דרכה התאהבתי בתנועה של הגוף ובתזוזה כל שהיא :)
    היום אני מתאמנת בחדר כושר 3 פעמים בשבוע וממשיכה עם היוגה פעמיים בשבוע… כייף!

    מאת: חן |‏ 24 באוגוסט 2018 | 08:41
  • מאז ומתמיד הייתי טיפוס של חברות ודיבורים ופחות של ספורט ועשייה. והנה השנה, הצלחתי למצוא תחום שמשלב את ההעדפה שלי עם ספורט- כדורשת! מגוון בדיחות כבר רצות על המשחק הזה, והרבה מהן מבוססות על אמת, אבל האמת היא גם שמרגע שנועלים נעלי התעמלות, הרצון לזוז מגיע מעצמו. אנחנו נפגשות, מקשקשות, עושות אימון קצר, משחקות 2-3 משחקים וכן, לפעמים גם אוכלות בסוף, אבל לפחות למדתי לאהוב ספורט!

    מאת: עדי |‏ 24 באוגוסט 2018 | 08:24
  • אחרי פרידה שהשאירה אותי עם ביטחון עצמי בקרשים, חיפשתי משהו שיעסיק אותי. התחלתי בהליכות ועברתי לשיעורי סטודיו, אימוני כוח וריצות. מה שדחף אותי להמשיך הייתה ההבנה שספורט הוא כנראה הזמן ביום בו אני חווה הכי הרבה כישלונות לצד ניצחונות קטנים עם עצמי. כל כישלון היווה אתגר לחזור ולהצליח בפעם הבאה. כל הצלחה, העלתה לי את הביטחון וגרמה לי לתחושה מעצימה. 8 שנים אחרי אותה פרידה, אני במקום אחר לחלוטין בחיי אבל עדיין מתאמנת ונהנית מההרגשה שאין לה תחליף.

    z_fn@hotmail.com

    מאת: מור |‏ 24 באוגוסט 2018 | 08:05
  • מאז ומתמיד אהבתי להתחמק משיעורי ספורט, (;
    לפני כשנתיים בגיל 26 , יצרו איתי קשר מאחד ממכוני הכושר , שיחת ספאם , שיחת מזל,
    ימים יגידו (;
    איך שהוא השתכנעתי להגיע לשיעור נסיון ללא עלות באיזור מגוריי , לא מצריך יותר מידי יציאה מאיזור הנוחות שלי (;
    לאחר כשהגעתי למכון הכושר , לאחר אלפי פעמים שרציתי לבטל .
    פגשתי את אחד ה-מדריכים בהא הידיעה , שלמות על חלל , משיעור אחד זה הפך לכמה וחוזר חלילה.
    לימים התוודעתי שהוא גיי );
    היום כאמור הוא הבסטי שלי !
    *התחלתי לאהוב ספורט בגללו ונשארתי עם הקוביות בשבילי .
    לכאן או לכאן – ז כ י ת י !

    מאת: לירז |‏ 23 באוגוסט 2018 | 22:43

השאירו תגובה