מתנה בשישי: סנדלים ותיק של Greek Sandals TLV

מידי קיץ שולחים את אשתי במסגרת העבודה לשבועיים כנס בסין, אלו השבועיים שגורמים לי לשנוא את הקיץ, כשאני מחפש תעסוקה ועדיין שומע מהם – משעמם לי… ובינתיים מקבל תמונות של אשתי משתזפת על שפת הבריכה או הים, ועוד מעדכנת אותי שלמחרת יש לה טיול מגניב

קצת אישי לי אבל מה לעשות זה הכי מעצבן, כל קיץ בעלי פעמיים בשבוע יורד לחוף לשחק כדורעף למשך 4 שעות כל פעם, ואני נשארת עם ארבעת הזאטוטים לבד

אני הכי שונאת בקיץ את זה שאי אפשר להיות עם תסרוקת נורמלית. הפוני נדבק למצח, ואיתו הולך הסטייל והאפיל. הכל עולה למעלה, נתפס בכל סיכה אפשרית, אני נראית כמו עקרת בית לא מטופחת, למרות שקוקו באיסוף מרושל יכול להיות מהמם.

אני אמא ל2 שובבים קטנים, אז כל מעלה אחת יותר, ככה עולה מפלס העצבים. שיער שנדבק בנוסף לזה- ואני מאבדת את שפיות דעתי.
אם כבר קיץ, זיעה וסיוט- לפחות שהרגליים שלי יאובזרו כמו שצריך :)

אני הכי שונאת בקיץ לשמוע אנשים שאומרים שהם לא אוהבים את הקיץ.

בסך הכל קיץ זה די כיף… גלידה, שמש, חוף הים.
אבל עד שזה מגיע לזבובים, מקקים וליתושים….כל קיץ אני עקוצה בכול הגוף מהם. עקיצות מוזרות ונפוחות!!
ובכלל אני מתגוררת בדירת קרקע כלומר- בית מחסה לחרקים בעונת הקיץ…:)

יש להן שם קטן וחמוד, הן מתהדרות בצבע תכלכל מהפנט, תנועות גופן אלגנטיות כשל רקדנית בלט במים. אבל פה נגמר החלק הנחמד בהן. הן מסתובבות בחמולות, תוקפות בהפתעה, והערס שלהן צורב ימים רבים אחרי. המדוזות, או בשמן הקסום- הג׳לי פיש. כמה שאני שונאת אותן, איך שהן מצליחות לרסק לי את חלקת האלוהים הימית שלי ולגרום לי לפחד מלפרוץ אל תוך המים ביום שמשי וחם. אוף מדוזות, אולי אל תבואו הקיץ?

הכי שונאת את הזימזום המעצבן הזה באוזן שחם לי ואני מנסה לכסות כל פיסת עור על מנת לא להיעקץ ובסוף שאני נעקצת ומתעוררת מחוסר נוחות מטמטמת אני לפתע קמה בשלוש לפנות בוקר והדבר הכי חשוב כרגע זה לתת נקמת דם ליתושה הנוראית שהעיזה לעקוץ אותי ככה באמצע הלילה והרסה לי את השינה.
עם חצי עין פתוחה אני עם מטרה ברורה- לראות את הדם שלי על הקיר או על היד, כל צורה שהיא נותנת לי תחושה של ניצחון וסיפוק מטורף שמחזיר אותי לשינה ערבה עד ה- זזזזזז הבא :(

אני אוהבת הכככלללל בקיץ! את האבטיחים, השמש, הבגדים, הצבעים, הבריכה, והים…… אבל…… הבעיה עם הים זה החול…. שנכנס לכל חור, שנבדק לשיער, לבגדים, לזיעה ומגיע איתי הביתה ונשאר איזה שבועיים….

אחרי שנים של הכחשה ומרד, התחלתי לפני כעשור לחיות בשלום ואהבה עם רעמת התלתלים שלי. למעשה התלתלים שלי היום הם מקור הגאווה שלי ועיקר הטיפוח היומי מוקדש להם. אני קונה להם מוצרים מכל העולם, משקיעה ונותנת אהבה לכל תלתל ותלתל, שמקשט את ראשי כאילו הייתי מלכת הג׳ונג׳ל. אבל בקיץ, עם הלחות הים תיכונית, אף סרום משקם/ מסיכת בונה תלתלים לא יכולה לבריזה מן הים. וכך, 10 דקות אחרי שיצאתי מהבית, ביום חמסיני תל אביבי טיפוסי, השיער שלי מאבד מניפחו, מקסמו ואני נראית כמו פודל נובורישי אחרי פן.

כמו הרבה אנשים שגרים במישור החוף, אני שונאת בקיץ את הלחות. לא מספיק שחם נורא, הלחות גורמת להזיע ולבגדים להידבק לגוף. לי אישית גם יש בעיה של הזעה מוגברת בכפות הידיים וכפות הרגליים. עד כדי כך שדברים מחליקים לי מהידיים (למשל עטים כשאני כותבת) וגם אי אפשר ללכת יחפה כי אני מחליקה. הפעם האחרונה שהלכתי יחפה הייתה כשהייתי ילדה. בגלל הזיעה בכפות הרגליים אני החלקתי ועשיתי שפגט (זה אמיתי, לא בלשון הגזמה). מאז אני מקפידה לנעול כפכפים אפילו בבית.

הדבר שאני הכי שונאת בקיץ זה את הרשתות החברתיות! בארבע שנים האחרונות אני מוצאת את עצמי כל קיץ בעומס מבחנים מבאס בזמן שזה מרגיש שכולם בחול/בים/עושים חיים.. הכי מתסכל זה לחזור ללמוד אחר כך..

הכי אני שונאת להיכנס לאוטו שחנה בשיא החום בשמש…

בכל קיץ מחדש אני מחכה בציפייה לזנוח את העליוניות והסריגים לטובת החום שהוא מביא איתו, ולמרות זאת, בכל קיץ אני מופתעת מחדש שבכל המקומות הציבוריים קפוא- קניון, כיתות לימוד, ומחלקת הקפואים בסופר. בקיץ אני הכי שונאת שגם אחרי סידור הארון, העליוניות נשארות על אותו מדף ליד המכנסיים הקצרים :(

הדבר שאני הכי שונאת בקיץ הוא תקופת המבחנים. אין מה לעשות, כשאת סטודנטית כבר חמש שנים (ונשארה עוד שנה נוספת), את רוב הקיץ את מבלה ליד שולחן עם ערימות סיכומים. במקום סנדלים יפים נועלים נעלי בית, במקום בגד ים לובשים פיג'מה, במקום להשתזף בשמש אני משתזפת מהפלורסנט. שנה שעברה הייתי כל כך נואשת ללכת לים כבר, שלקחתי איתי את החומר למבחן ונסעתי אל החוף. מיותר לציין שבסוף היום היה לי שיזוף בצורה של סיכום על הרגליים…

יש הרבה דברים שאני לא אוהבת בקיץ, החמסין הבלתי נסבל החום, והזעה.בכלל אני לא בן אדם של קיץ זה ממש משפיע לי על המצב רוח ,אבל מה שאני הכי שונאת בקיץ זה ….שאני הולכת ברחוב ואז ופתאום רץ לידי איזה ג'וק ענק

ג'וקים!!! זה הדבר הכי שנוא עלי בקיץ :-(

הדבר שאני שונאת בקיץ זה הלחות! היא הורסת את האיפור (כשאנחנו נמסות מחום)! ואז כשאת גם מזיעה וגם לא מאופרת את לא יכולה להסתובב ברחוב ;)

באופן כללי אני מעדיפה את החורף, תמיד אמרתי שבחורף אין גבול לכמה שאפשר להתלבש אבל בקיץ יש גבול לכמה שאפשר להתפשט.
ואם יש משהו שאני באמת שונאת בקיץ זה להזיע, אבל להזיע ברמה שמרגישים את הזיעה נוטפת במורד הגוף. כשהייתי בצבא היה לנו שבוע שטח בבה"ד 1 באחד השבועות הכי חמים של חודש מאי, ועמדתי עם הנשק למעלה, מחכה שמישהו כבר יבוא לבדוק לי פריקה והרגשתי את הזיעה נוטפת במורד הגב שלי וההרגשה הייתה פשוט בלתי נסבלת, כי לא יכולתי להוריד את הנשק עד שלא בודקים לי פריקה. לקח כמה דקות שהרגישו כמו נצח, ובינתיים טיפת הזיעה הזו הגיעה עד השוקיים.

אחרי שאני חוזרת מהים הביתה יש כמה שעות שבהן אני מגלה עדיין חול באזורים שלא ידעתי שחול יכול להיכנס אליהם!
זה לגמרי הדבר השנוא עליי בקיץ!!

איככס….היובש באף ובעיניים
ובין האצבעות של הרגליים
סדקים בשפתיים
ומלא קרם ידיים
ים בריכה וסנטוריני
ועליי לא יפה שום ביקיני
לא שלם ולא חצוי
רק הבית והמזגן רצוי
בלי קוצ'לה או או בולשיט נוסף
הנה. אמרתי. השקר נחשף.

מה אני הכי שונאת בקיץ? הכל!!!!!!! את החום. את הלחות. את השמש היוקדת. את זה שאני מתקלחת ומתבשמת ואחרי שעה כל הריחות הנעימים מתנדפים כלא היו. את זה שהשיכר משתנב והפן נהרס. את זה שאני רצה ממזגן למזגן. את כל האנשים שנהיים עצבניים יותר מהרגיל. והכי אני שונאת שאין גשם ואני נולדתי בחורף ואני חולת גשם. מחכה בציפייה שייגמר הקיץ בשנייה שהוא מתחיל.