סטנד 12 לקים של החבובות ל-OPI במהדורה מוגבלת במתנה

שגעון החבובות ב-FF ממשיך | השבוע אנחנו מפנקות אתכן במתנה מהסרטים: סדרת לקים בהשראת הדמויות במהדורה מוגבלת | מי יהיו שתי הגולשות המאושרות?

מאת  | ‏ 18 נובמבר 2011

סט לקים של החבובות במתנה

שווי כל סט: 708 ש"ח

בכל יום שישי נחלק מתנה לגולשים מלאי הסטייל של FF. השבוע הפתעה מיוחדת במינה – לרגל צאת הסרט "החבובות" נחלק לא אחד אלא שני (!) סטנדים הכוללים 12 לקים במהדורה מוגבלת של OPI שיוצרו במיוחד בהשראת הסרט. סטנד הגוונים האדומים מוקדש לכוכבת האופנתית של הסרט, מיס פיגי כמובן, וסט הנוצצים נוצר בהשראת יתר הדמויות בסדרה.

ספרי לנו בתגובות על הסרט האהוב עלייך בכל הזמנים, זה שאת יכולה לשוב ולצפות בו ולעולם לא יימאס עלייך. שתי התשובות המקוריות ביותר יזכו כל כותבת באחד הסטנדים שבתמונה.

* הזוכה ייבחר בין המגיבים לפוסט עד יום א', 20.11.11, בשעה 12:00
* בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

 

>> רוצה לדעת ראשונה על המתנה השווה שאנחנו מחלקים מדי שבוע לגולשות FF? בואי להיות חברה שלנו בפייסבוק

הזוכה בצמידים של O-Shan מהשבוע שעבר היא אפי, שסיפרה לנו על התחביב המיוחד שלה:

התחביב שלי
"תמיד אהבתי לצייר שמלות. מגיל קטן הייתה לי מחברת מלאת שרבוטים של שמלות של נסיכות (גיל 5) או של ברביות (גיל 10) או של נשף (גיל 18).
כשהייתי בת 12 ציירתי שמלה חמודה מאוד שמאוד אהבתי ומרוב גאווה תליתי אותה על המקרר. אמא שלי מאוד התפעלה ובתור הפתעה למסיבת הבת מצווה שלי הלכה לתופרת שתפרה את השמלה (טוב, לא ממש במדוייק כי לא כלכך ידעתי לצייר בפרספקטיבה אז..) ונתנה לי אותה שבוע לפני המסיבה. כל כך שמחתי שהחלטתי לוותר על השמלה שקנינו למסיבה וללבוש אותה במקום. כמה מחמאות קיבלתי!
אמנם השמלה כבר קטנה עליי, אבל היא עדיין אצלי בארון, וכל בוקר לפני שאני בוחרת בגדים אני מסתכלת עליה בחיוך ומתחילה את היום.
מאז ועד היום האהבה לציור בגדים עוד נשארה לי.."

  •  הסרט האהוב עלי בכל הזמנים מערבון אני זוכרת אותי קטנה נדחפת לבתי קולנוע ומתישבת בהנאה רבה ובפורים מתחפשת רק לקאבוי

    מאת: מרגלית בן גיגי |‏ 29 בנובמבר 2011 | 20:53
  •  בגלל זיכרונות ילדות, פסקול מעולה, משחק טוב – סיבות מספיק טובות להמשיך לאהוב את הסרט שצפיתי בו בפעם הראשונה בקולנוע תל אביב ז"ל עם דודה שלי בשנת 88.

    מאת: סיון קאשי |‏ 25 בנובמבר 2011 | 00:20
  • הסרט אותו ראיתי שוב ושוב, גם אחרי שהקלטת כבר נשחקה וקפצה, הוא RAD אשר קיבל את השם העברי "מקצועני הבי.אמ.אקס." כי יצא בתקופה בה בי.אמ.אקס. היה שם דבר יותר מאשר "שימנו". העלילה פשוטה וקוסמת – נער מקומי וכשרוני ברכיבה על אופניים (התאמן בחלוקת עיתונים) מקבל הזדמנות להשתתף במירוץ של החבר'ה המקצועיים וגובר בדרך על כל המכשולים שראשי התאגידים שמים לפניו. הכוכבים האמיתיים של הסרט הם שניים – האופניים במגוון פעלולים שלא כדאי לנסות בבית, והפסקול – אחחחח… כל שירי האייטיז שאבו אותי בכל פעם מחדש לסצנה והרגשתי את הרעם בליבי בכל פעם שהאופניים עשו סלטה כדי לקצר את הדרך ולנצח בסטייל. עוד סצנה שלא תראו בשום מקום אחר – ריקוד סלואו עם שני זוגות אופניים, הכי רומנטי שיש. ואיך עם כל זה למדתי לרכב על אופניים רק בגיל 23? איך?

    מאת: שירי |‏ 21 בנובמבר 2011 | 15:55
  • הוא אהבה בשחקים (Top Gun) בכיכובו של תום קרוז.
    אין ספק שהוא מהסרטים הטובים ביותר של קרוז וגם תחילת הקריירה המפוארת שלו. אך מעבר לכך מדובר על סרט קלאסי מקסים, עם מוזיקה מעולה וצילומים מרהיבים.
    בהיותי ילדה קטנה הייתי צופה בו שוב ושוב ב-repeat …

    מאת: ליאת |‏ 21 בנובמבר 2011 | 11:06
  •  אני מודה ומתוודה – ראיתי אותו כבר כמה וכמה פעמים (אולי 500 פעם..).
    אני חושבת שאי אפשר להשאר אדיש לסרט הזה מכמה סיבות: קודם כל, ג'וזף גורדן לויט המקסים שגרם לי להזדהות איתו ולהתאהב בסאמר כמו שהוא רואה אותה (בהמשך מגלים כמה הוא טעה, כמו כולנו, בפירוש המציאות). גם אי אפשר שלא להזכיר את רוחו של וודי אלן ששורה על הסרט והופכת אותו למיוחד מאוד. גם הפסקול משובח במיוחד (הסמיתס, פיונה אפל ועוד). אני עדיין מאזינה לרצועות נבחרות ממנו מידי פעם. אבל הדובדבן שבקצפת, הסטייל שבסרט! סאמר המיוחדת לבושה במהלכו בסטים שלמים המבוססים על טהרת הצבע הכחול. מה שמדגיש את עיניה היפות ומבליט אותה אל מול כל השאר ואי אפשר שלא לנהות אחריה.
    בקיצור, רצתי לראות אותו שוב!

    מאת: אסתי |‏ 21 בנובמבר 2011 | 02:09
  • 3 שחקניות אדירות -שר הענקית, וינונה ריידר וכריסטינה ריצ'י. סרט מלא שיק, מעוצב עד הפריט האחרון,אפילו האוכל נראה שיקי. שר לובשת שם שמלת מידי צמודה עם נקודות, בגירסה כחולה וורודה, ואי אפשר לשכוח את תחפושת בתולת הים המושלמת!  

    מאת: דנה |‏ 21 בנובמבר 2011 | 00:15
  •  סרט גאוני, מרגש, טום הנקס שחקן מדהים. ספר מדהים , הרגישות שהנקס מעביר בסרט בכל כך מעט הבעות רגש נותנת לזה משהו אחר, מיוחד, מישהוא שלא מוכן לוותר על ערכיו, קרוביו, עמדתו למען שום דבר, סרט ארוך שמרגיש כל כך קצר לאור העובדה שהוא סוחף אותך למקומות שגם אם לא הייתה בהם אתה יכול בקלות להזדהות. כשרואים את הסרט הזה אתה פתאום מרגיש יותר סובלני, מרותק, מבין, ולאט לאט עוקבים אחרי כל צעד שלבסוף נראה לנו גם הנכון ביותר.
    כשראיתי את הסרט לא יכולתי שלא לבכות, לא להתרגש, לא להיות נסערת, ולא לחכות לדבר הבא שיעשה בסרט. מקווה שאנשים רבים יראו אותו, סרט ששינה לי את החיים ואת נקודת המבט שלי על דברים בעולם.

    מאת: שני |‏ 21 בנובמבר 2011 | 00:07
  • על כל הגרסאות/פרשנויות/סרטים-בהשראות שנובעות מהספר הגאוני והאלמותי של ג'יין אוסטין!
    אם אני עצובה בגלל אהבה נכזבת תמיד מר. דארסי יבוא להזכיר לי שגם דג שחצן וגאה יכול להשתנות ולהיות דארסי.. ואם אני שמחה אני מתלהבת בשביל אליזבת בנט כמו ילדה בת 16..  
    ובלי להזכיר עוד את השמלות והתסרוקות המעודנות והאנגלית הגבוהה שמתלווה אליה תרגום רם ומענג לא פחות..
    עם כוס שוקו חם כשיורד גשם בחוץ או עם קרטיב ומאורר בקיץ, אהבה וגאווה הוא כמו קוביית שוקולד – משפר את המצברוח וכל פעם שמגיע עושה מתוק בלב.. :)

    מאת: נועה |‏ 20 בנובמבר 2011 | 23:21
  • האחד גבעת חלפון אינה עונה והשני הלהקה
    ראיתי אותם עשרות פעמים אם לא מאות בכל יום עצמאות יש לי חגיגה קטנה ואני עוברת מסרט לסרט כמעט בכל ערוץ.
    אני מדקלמת את הטקסט עם הסרט ותמיד צוחקת באותם קטעים
    "מה תגיד בקשר? בקשר למה…"

    מאת: נועה |‏ 20 בנובמבר 2011 | 23:18
  • גם אם יעירו אותי באמצע הלילה וישאלו מה הסרט האהוב עליי אני יענה "סיפור סינדרלה " הסרט הראשון בסדרה שהוא גם הכי מוצלח והכי פשוט ויפה לדעתי ..
    בסף הכל מדובר בסיפור אהבה של נערים מתבגרים בתיכון אבל המסר שאגדות תמיד קיימות ומתגשמות מזכיר לי את הילדות וזה תמיד גורם לי לחייך .
    זה גורם לי חשוב שכן יש את האביר על הסוס הלבן ואני כן יכולה להיות סינדרלה במיוחד שאני באה לפני 12 הביתה ;)
    וסרט מרגש שאפשר לראות כשעצוב או כשמצחיק או כשסתם משעמם , מילה שלי שאף פעם לא ימאס לכן לראות אותו .זה מתעלה על כל סרט שובר קופות כמו דמדומים או הארי פוטר כי יש שם אהבת נעורים הדבר הכי מדהים שיש!
    תהנו…

    מאת: יוליה בוריק |‏ 20 בנובמבר 2011 | 23:01
  •  הסרט האהוב עליי הוא " ירח דבש מטורף"
    אני לא מכורה לסרטים, ואני רואה רק כשיש לי זמן פנוי אבל את הסרט הספציפי הזה בכול יום בכול zמן ובכול שעה שישימו אותו אני אצפה בו..
    זה סרט קומדיה רומנטית מצחיק ברמות !!
    שאפשר לראות שוב ושוב ושוב.. במיוחד עם חבר :)
    ראיתי לראשונה בכיתה ח' ומאז התאהבתייייי… (כיתה י"ב )

    מאת: עדן מישאל |‏ 20 בנובמבר 2011 | 21:24
  •  הסרט הכי יפה שראיתי מבין אלפי סרטים הוא הסרט "חומות של תקווה" הסרט הזה הוא אחד הסרטים שאני לא אשכח לעולם הסרט פשוט גרם לי לבכות אבל זה מעורר המון השראה מכיוון שגם אם אדם נופל לשפל המדרגה בגלל אי צדק בסופו של דבר הוא ינצח בגלל המעשים הטובים שהוא עשה בעבר !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    מאת: מי |‏ 20 בנובמבר 2011 | 17:52
  • הסרט מגולל את סיפורה של אנדריאה סאקס (שאותה משחקת השחקנית המדהימה- אן הת'אוויי) שעובדת כמזכירה של עורכת עיתון האופנה "ווג" העולמי (דמות המבוסס באופן חופשי על דמותה של אנה וינטור), ומגולל את סיפורה האמיתי של לורן וייסברגר, סופרת אמריקאית ומחברת הספר השטן לובשת פראדה שלפיו נוצר הסרט. אנדי נגד כל הסיכויים, מתחילה להשתנות, היא עוברת להתלבש בבגדי מעצבים, במותגים מובחרים, ונעדרת ממפגשים עם חבריה עקב מסירותה הבלתי נלאית לעבודה וכך בלי לשים לב היא משתנה לחלוטין.
    אני אוהבת את הסרט הזה כי הוא באמת נתן לי את ההזדמנות להכיר את עולם האופנה מהמקום שבו הכל קורה- איפה שמתרחש כל האקשן, כאשר אני כתלמידת קולנוע וחובבת אופנה נלהבת מצאתי את עצמי מאוד מתחברת אליו במיוחד בשל העובדה שמדובר על סיפור אמיתי מה שבאמת נותן את ההרגשה שלכל אחת עם מעט רצון והרבה תושייה- הכל יכול לקרות!
    וככה אני מוצאת את עצמי מבלה את השבת עם החברה הכי טובה שלי צופה שוב בסרט האהוב עליי :)

    מאת: אופיר |‏ 20 בנובמבר 2011 | 17:46
  •  מלך האריות. קלאסיקה שאפשר לראות גם שנים אחרי הפעם הראשונה..
    אתה אף פעם לא מבוגר מדיי בשביל דיסני…

    מאת: נופר |‏ 20 בנובמבר 2011 | 16:53
  • המחזמר שיקגו אחד הסרטים המדהימים! מוזיקה מדהימה והכיראוגרפיה מהממת! אני ממליצה בחום לכולם לראות את הסרט המדהים הזה!
     

    מאת: שחר |‏ 20 בנובמבר 2011 | 15:15
  • התלבטתי מה לכתוב ואיזה סרט אני הכי אוהבת כי יש מלאא כל יום בא לי סרט אחר.. עכשיו אני דיי אוהבת את דימדומים, התחלתי לראות את הסרטים באיחור קליל חחח ולא הבנתי מה כולם מתלהבים אבל ראיתי וממא אהבתי (את גייקוב) ולבסוף הבנתי שהסרט שאני הכי אוהבת הוא בעצם 3 סרטים. אני אוהבת את כולם וראיתי כל אחד לפחות 5 פעמים… :/ אני זוכרת שבערך ב2007 משהו כזה ראיתי את הסרט השלישי והייתי ממש מושפעת חחח וחיפשתי מלא כתבות שמספרות מתי הסרט הרביעי יעלה לאקרנים ואחרי מלא מלא מלא מלא מלא מלא זמןן ושניםםםםםםםם(!!) הסרט יצא וגררתי את כל המשפחה שלי ללכת לראות את זה.. ממש התרגשתי בפרסומות וזה.. אבלללל בלי אורלנדו וקיירה הסרט היה ממש מעפןן ממש התאכזבתי והתבאסתי שזה מה שיצא אחרי כל ההמתנה שלייי!! :(

    מאת: נועם |‏ 20 בנובמבר 2011 | 12:17
  • "סינמה פרדיסו".
    זהו סיפור האהבה האולטימטיבי, המאגד בתוכו את כל סיפורי האהבה הגדולים של כל הזמנים (בתוך הסרט משולבים קטעי סרטים ישנים).
    סיפור האהבה התמים בין הילדים שאינו מתגשם, סיפור האהבה האבהי בין הילד שמתבגר למקרין הסרטים שמאבד את מאור עיניו, וסיפור האהבה בין הילד ומקרין הסרטים לקולנוע הישן, כולם מגיעים לשיאם כשילד שבגר שב לעיר הולדתו ומוצא שמקרין הסרטים שנפטר, השאיר לו מתנה אחרונה בצורת כל סצנות הנשיקות הגדולות של הקולנוע בכל הזמנים ברצף.
    אפשר לומר שהסרט מדבר על אהבה נכזבת, אך למעשה הוא מלמד אותנו לקח חשוב של מציאות. לא תמיד הכל מסתיים ב-Happy End, אבל לפעמים האכזבות שאנו נתקלים בהן בדרכנו לבגרות משפיעים עלינו עמוקות ובצורה שאינה ניתנת לשינוי – הילד הופך לבמאי הודות לזמן הרבה שבילה בקולנוע הישן עם מקרין הסרטים והודות לאהבה הנכזבת שחווה בנערותו.
    את כל זה מלווה פסקול נפלא שגורם לי לחייך בכל פעם שאני שומעת אותו. 

    מאת: רביד |‏ 20 בנובמבר 2011 | 12:11
  •  מזמן..הייתי ילדה קטנה ותמימה, וכמו כולם, האמנתי בקסם, והאמנתי שגם לי יש כוחות קסם משלי… והתאהבתי בסרט שפורסם בערוץ הילדים, ונערך ע"י נערים ונערות, על ילדה בעלת כוחות קסם שמשנה את כל החברה מסביבה.. ואני כמו ילדה תמימה, סיפרתי לכולם שהסרט נכתב עלי ושכוחות הקסם האלו בעצם שייכים לי… כמובן שאת הדודות התמימות הזו הקסימה, אבל רק כשהתבגרתי הופתעתי לגלות שחייתי בסרט משלי..

    מאת: ניצן |‏ 20 בנובמבר 2011 | 11:56
  •  טוב, אז אולי זה יהיה קצת מביך לכתוב זאת ממרום 28 שנותיי, אבל, ללא ספק, ה-סרט אותו אני יכולה לראות שוב ושוב ללא הרף זה "צלילי המוזיקה". אודה ולא אבוש, את כל השירים אני יודעת בעל פה ויותר מכך – אפילו את שמות 7 הילדים של קפטן פון טראפ!!! :)
    סרט שהוא גם מתח, גם סיפור אהבה וגם מיוזקל -בעיניי הוא שילוב מנצח!
    קפטן פון טראפ – הלא הוא כריסטופר פאלמר המשובח, ומריה הנזירה – הלא היא ג'ולי אנדרוז הבלתי נשכחת עשו את הסרט לקלאסיקה אמיתית שלא נמאסת (לפחות לא עליי, או כמו שבעלי אומר: "על מי לא נמאסת?…").
    ה- "CRUSH" על קפטן פון טראפ כנראה יישאר, וזאת למרות שאינני נזירה…;)

    מאת: הילה |‏ 20 בנובמבר 2011 | 11:53
  •  הסרט האהוב עליי הוא "למצוא את פורסטר", המספר על חברות אמיצה בין סופר מפורסם,זקן וערירי, לביןסטודנט שחור קשה יום העושה אתצעדיו הראשונים בעולם הכתיבה, ומואשם בגניבה ספרותית. הסרט מרגש אותי בכל פעם מחדש וומלא אותי בתקווה באשר לכוחה של ידידות, ולרוח האנושית, הגוברתעל דעות קדומות, מצוקות ופערים. אה ושון קונרי צ'ארמר אמיתי.

    מאת: דנה |‏ 20 בנובמבר 2011 | 11:47
  •  הסרט בו אני יכולה לצפות שוב ושוב ואף פעם לא ימאס הוא 'ראיון עם ערפד'. עם שני השחקנים המדהימים – בראד פיט ואנטוניו בנדראס – שקשה לא להעריץ ולהתאהב בהם – וזאת עובדה!
    האווירה המסתורית והקודרת לאורך כל הסרט, המתח המיני בין הדמויות, המסרים החבויים בתוכו ואל לשכוח את הדמויות – ערפדים מסוקסים בעלי שיער ארוך – יאמי! כל אלו הופכים בשבילי את הסרט לאהוב ביותר לצפייה, לא משנה מתי, איפה ואיך!

    מאת: נועה |‏ 20 בנובמבר 2011 | 11:40
  •  סרט מקסים , מלא בתובנות על החיים , החל ממשפטים שצוטטו ממונטי פייטון (שגם הם אדירים ) וכלה בתובנות על בני זוג, על מקריות בחיים ועל כמה ששנייה אחת יכולה לשנות את כל מהלך חיינו .

    סרט מקסים , ראיתי אותו לפחות 40 פעם (אם לא יותר) והוא פשוט מצליח לרגש , לשמח , ולהצחיק אותי בכל פעם מחדש!
    גם אם לא אזכה אני ממליצה לכולם לראותו!

    מאת: יעל |‏ 20 בנובמבר 2011 | 11:05
  •  הסרט האהוב עליי ביותר…. במיוחד מתאים למזג האוויר הנוכחי כשכל המשפחה מתקבצת ביחד ורוצה לראות סרט שנוגע מצחיק ומרגש כל פעם מחדש… אנחנו יושבים ארבעה דורות ביחד וכולם נהנים. סרט שעובר ויעבור בדורות ונהפך לחלק מהלקסיקון הישראלי. יצירה ישראלית המשלבת בתוכה אלמנטים רבים, מהתאהבות גיל הבגרות ,התנסות מינית ראשונה ועד השוק השחור ומדור לחיפוש קרובים. הכל בטוב טעם ומצחיק להפליא כל פעם מחדש!!! הסרט הוא גאווה ישראלית ולכן בשבילי הוא האחד :) 

    מאת: ריקי נאוארו |‏ 20 בנובמבר 2011 | 10:45
  •  הסרט האהוב עלי בכל הזמנים הינו "חמים וטעים" ( SOME LIKE IT HOT ), צפיתי בו לראשונה לפני אי אלו מס' שנים כילדה ( מיותר לציין שעוד מס' פעמים לא מבוטלות מאז ) והתאהבתי בו מהרגע הראשון. איך אפשר שלא – הוא קלאסיקה!!!! השילוב של ג'ק למון וטוני קרטיס המחופשים לנשים ( דראג פורץ דרך בשנות ה- 50 השמרניות )ומרלין מונרו המהממת ( פיגי היא סוג של מרלין, בעיני עצמה בכל אופן ) מצחיק, משעשע ורק המחשבה על הסרט גורמת לי לחייך (: ( הבוס שלי בדיוק נכנס ושאל למה אני כה מחויכת, לכי תסבירי לו מה אני עושה במקום לעבוד ). כמה נקודות לפירוט והסבר היות הסרט הפייבוריט שלי:
    אחד השירים האהובים עלי ( בכלל ולא רק מתוך הסרט ) הוא "I WANNA BE LOVED BY YOU" המבוצע ע"י מרלין המההמת; אלמלא הסרט היוקלילי היה כלי נגינה עוד יותר אלמוני משהינו; מן הסרט למדתי כיצד נקרא כרטיסן באנגלית ( conductor- משחק מילים מנצח/ כרטיסןולמי שלא מבין שיצפה בסרט ); משפט הסיום המוחץ " Well, nobody's perfect". השיא היה צפיה בסרט בפסטיבל הקולנוע בירושלים לאור ירח עם החבר הכי טוב שלי ולדקלם מילה במילה עם מרלין. השאר לא ממש העריכו את זה אבל היי, העיקר שאני נהנתי (:
    אז מה אתם אומרים, משכנע דיו? אנא אני בת 30 וחולת MUPPETS ושאר ברואיו של ג'ים הנסון זצ"ל. יש לי נמנמות שלהם, בובות שלהם, ספרים שלהם, תמונת ענק שלהם בסלון (!) והסטנד עם הלקים ישתלב נפלא בתוך כל זה ( מבטיחה להעניק לו בית חם ואוהב ). אם לא אני, לפחות אישה אחרת בדגש על אישה ולא איזו ילדונת בת 14 שרק רוצה את הלקים כשהסרט האהוב עליה דמדומים…

    מאת: בלה |‏ 20 בנובמבר 2011 | 10:23
  •  הוא ללא שום ספק "פרל הארבור"
    לא יודעת כבר כמה פעמים ראיתי את הסרט הזה.. אבל בכל פעם מחדש אני מתרגשת ובוכה!!
    חוץ מזה שהוא מספר סיפור כל כך אישי ונוגע, הוא ממש לוקח אותי אחורה בזמן.. ומזכיר לי ואני מאמינה שלכל הצופים בו כמה ההיסטוריה שלנו מטלטלת, וכמה שלא הייתי רוצה שנחזור לימים כאלו של מלחמות, כאב ואובדן כל כך גדול של אנשים.
    וכמו שבסוף הסרט רואים את הדמויות מאוהבים ומאוחדים אחרי כאב… כך גם אני חושבת שבסופו של דבר "רק אהבה תנצח את כל הדמעות"

    מאת: קטרינה |‏ 20 בנובמבר 2011 | 09:55
  •  אבל סרטי שר הטבעות אהובים עלי במיוחד. כשאני צופה בהם אני נשאבת לחלוטין לתוך העולם המופלא שיצר טולקין והאמת שקצת קשה לי לחזור למציאות אחר כך- פתאום כבישים מלאים מכוניות נראים לי דבר מוזר ביותר…

    מאת: Tali |‏ 20 בנובמבר 2011 | 09:55
  •  
    סרט שאף פעם לא נמאס לי לצפות בו. שחקניות מהשורה הראשונה, סיפור מרגש על חברות אמיצה עם המון חוש הומור וגם הרבה עצב ובכי. סרט מדהים ומרגש. בכל פעם ופעם בוכה בו ומתרגשת מחדש.

    מאת: לימור חורי |‏ 20 בנובמבר 2011 | 09:52
  • אם הייתי מחפשת למשל נקודת מפגש בין סרטים שאני אוהבת לבין לקים של opi שאני אוהבת מאד, סביר להניח שהייתי רושמת סקס והעיר הגדולה , ו/או הסרט אישה יפה המבטאים עבורי מפגש של יופי רגש רומנטיקה וכמובן נין יורק. אבל בחפירות לעומק אם לאמר את האמת, על אף שאת השניים לעיל אני מסוגלת לראות ללא הפסקה ובכל הזדמנות שיש ואני מתרגשת עם הנשים כל פעם מחדש עם כל חיוך ועם כל בגד שלובשות ועם כל טיול בעיר הגדולה …., עם זאת עדיין הסרט שהכי מרגש אותי הינו הקיץ של אביה עם גילה אלמגור, וכאן כמובן אהבתי לסרט לא באה לידי ביטוי בגלל לקים, פריטי לבוש, או סקס אלא בגלל הרגש, הפשטות, עוצמת הכאב שזכורה לי עוד מהיותי ילדה כשצפיתי בסרט ואמה של אביה, גילה אלמגור, גילחה לה את שיערה . הכאב, הדמעות וסערת הרגשות מכאיבות לי באותן עוצמות בכל פעם שאצפה מחדש וניתן אף לומר שהיום שאני כבר לא ילדה אלא אמא בת 36 לארבעה ילדים, שהסרט הנ׳ל והסצנה הזו בפרט כואבות ומרגשות אותי אף יותר

    מאת: שרית |‏ 20 בנובמבר 2011 | 08:31
  • הסרט האהוב עליי בכל הזמנים ואף פעם לא יימאס לי ממנו (למרות שאני יודעת אותו כבר בעל פה) זה הסרט של ריקוד מושחת. מגיל 10 אני צופה בסרט והכי רוצה לרקוד כמו ג'וני ובייבי. לימים התחלתי ללמוד סלסה ושם הכרתי את בעלי ובחתונה רקדנו את השיר של ריקוד מושחת…. מי אמר שחלומות לא מתגשמים? 

    מאת: אבישג |‏ 20 בנובמבר 2011 | 07:59
  • השיר הזה מתנגן לי כל הזמן בראש! למדתי קולנוע אז למדתי עליו, ראיתי אותו, רקדתי אותו… טוב, לפחות ניסיתי לשחזר על בעלי את הקטע ש"בייבי" מצליחה לעוף במאונך על פטריק סוויזי. עד היום לא נרשמה הצלחה מסחררת… אבל עד היום המנגינות של הסרט מתנגנות בבית. עזבו אתכם מסרטי דיכאון, שימו מוזיקה ותתחילו לרקוד!

    מאת: מיכלי&סמיילי |‏ 20 בנובמבר 2011 | 07:41
  •  הסרט האהוב עליי הוא סרט שלא כ"כ מאפיין אותי..
    "מורה רעה" קוראים לו , בשיתוף עם קמרון דיאז שהיא כמובן המורה הרעה.
    הסרט הוא עם המון קיטשיות אבל עם מסר בסוף : אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו.
    בסרט מסופר על אישה (קמרון דיאז) שמקנא בכל הנשים עם ציצים גדולים.
    לאחר שאבדה את בן זוגה , היא עובדת בבית ספר במטרה לעבוד ולהרוויח להגדלת חזה. בסרט יש אויבת לדיאז שיש לה ציצים גדולים. ומשם מתגלגלים העניינים ..
    דיאז מתחילה לעבוד להשקיע בילדים ולהרוויח כמובן כסף לציצים ולבחור עשיר..
    הסרט הוא קומדיה מאוד מצחיקה..שווה צפיה!

    מאת: מיטל |‏ 20 בנובמבר 2011 | 07:05
  •  הכל התחיל מסבתא רבא שלי,תמיד היה לנו קשר מיוחד,היא לא הייתה כמו כל הסבתות היא הייתה יותר גזעית ועכשווית כזאת.חלקנו אהבות משותפות לתכשיטים,אמונויות הבמה ובעיקר לעיצוב בגדים,היא הייתה מעצבת בגדים בצעירותה ואני חולמת להיות אחת.
    יום אחד ההורים שלי אמרו לי שלסבתא יש גידול סרטני,וזה הרס אותי.אני זוכרת שהייתי מבלה איתה הרבה זמן בבית חולים,היה לה אוסף של סרטים ישנים שהיא מאוד אהבה ובמיוחד אחד,"ארוחת בור בטיפאני'ס",בפעם הראשונה שראיתי את הסרט לא התחברתי אליו והוא היה די משעמם בשבילי,אז היא כל פעם הסבירה לי משהו חדש על אותה תקופה של שנות ה-60 (היא ידעה הכל על אותה תקופה כי היא ברחה לניו יורק מאירופה בעקבות המלחמה והשואה),ולאט לאט אהבתי את הסרט יותר ויותר וגם פיתחתי אהדה לאודרי הפבורן,ותמיד תמיד סבתא שלי הייתה נאנחת בסוף הסרט ואומרת לי (בתרגום מרוסית) "נסטינצ'קה יופ יבוא ואת תכבשי את העולם",תמיד צחקתי כשהיא אמרה את זה אבל זה היה נראה כאילו היא באמת האמינה בזה.
    סבתא רבא שלי הלכה לעולמה מאז,ואני זוכרת שהייתי עצובה מאוד כמה חודשים טובים,ואז יום אחד היה ספיישל סרטים ישנים בהוט ואני זוכרת את עצמי מדפדפת בין ערוצי הסרטים ואז נעצרת על הסרט "ארוחת בוקר בטיפאני'ס",הכה בי גל זיכרונות חזקים אבל ההרגשה בסוף הסרט הייתה כל כך טובה.ומאז ועד היום כשאני מרגישה עצובה או מדוכדכת באמת באמת אני רואה שוב ושוב את הסרט ונזכרת במה שסבתא שלי אמרה לי,שיום יבוא ואני אכבוש את העולם … :)

    מאת: נסטיה |‏ 20 בנובמבר 2011 | 06:52
  • הסרט האהוב עלי הוא סרט שלא כ"כ מאפיין אותי. כחובבת קומדיות רומנטיות קיטשיות להחריד, הנבהלת מכל טיפת דם, מפתיע לגלות שדווקא אני יכולה לצפות שוב ושוב ב"גלדיאטור". קשה לתהות מה פשר האהבה הזאת לסרט. אולי זה ההפקה הגרנדיוזיות, אולי זה המתח שאולי הגיבור חלילה יפגע, ואולי זה בכלל השרירים של ראסל קרואו…דבר אחד אני יודעת- את הסרט הזה אני מוכנה לראות שוב! אולם טוב מכך- הסרט גם משכין שלום. כשחבר שלי מתרעם על כך שאני מכריחה אותו לראות סרט שהוא מכנה כ"דבילי"- בפעם הבאה הוא מפוצה בסרט "בנים"…כמובן שזה גלדיאטור :)

    מאת: חגית |‏ 20 בנובמבר 2011 | 03:47
  • הסרט האהוב עלי הוא "וי פור ונדטה". זהו סרט מלא השראה עם נטלי פורטמן המעולה בהופעה מרשימה במיוחד. הסצנה בסוף בה אלפי אנשים צועדים בתלבושת שחורה ומסכות זהות לכיוון הפרלמנט – עוצרת נשימה, ומשום מה מעלה לי דמעות לעיניים כל פעם מחדש.
    מאידך, "סוויני טוד" מתחרה על אותה המשבצת… זהו מחזמר מהשנים האחרונות עם פסקול יפהפה וביצוע מושלם (מה לעשות, ככה זה שטים ברטון, הלנה בונהאם קרטר וג'וני דפ מתאגדים לסרט). למרות שהעלילה טרגית וחלק מהסרט די קשה לצפיה, הוא גורם לצחוק כבוש יותר מפעם אחת – קומדיה שחורה אמיתית.

    מאת: רחלי |‏ 20 בנובמבר 2011 | 01:23
  •  בשבילי סרט טוב זה סרט שאי אפשר להפסיק לחשוב עליו, שחודר למחשבות, לחלומות ומשפיע עליי. הסרט הזה ללא ספק מאוד עוצמתי והשחקנים מדהימים- נטלי פורטמן נכנסה לדמות הרקדנית האובדנית והוכיחה שיש לה יכולות משחק מופלאות.
    הסרט השפיע עליי בדרך נוספת: מבחינה אופנתית. טרנד הבלרינה תפס תאוצה- נעלי בלט קלאסיות, צבעי ורוד ופודרה, חצאיות טוטו רחבות, שיער אסוף בקפידה ועוד. אני מאוד מתחברת לסגנון הקלאסי הזה, ובכלל אופנה היא חלק נכבד מחיי, לכן אשמח מאוד לזכות בלקים המושלמים האלו ולצרף אותם לאוסף הלקים שלי!

    מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) |‏ 20 בנובמבר 2011 | 01:16
  •  האמת שזו אחת השאלות הקשות אם לא ה…. כי אני ממש חובבת סרטים את האמת שממש סירטי אקשן ומותחנים יותר מ"סירטי בנות" אבל עכשיו כשאני חושבת לעומק יש סרט אחד שלעולם אני לא אפסיק לראות והוא הכי סרט בנות שיש "mean girls" נכון סרט ממש שיטחי ומשופש אבל מזכיר לי את התקופה של סוף לימודים לפני צבע וכמה אני וחברות שלי היינו מטופשות ויפות! ויש סצנה אחת שאחת הבנות שם נדרסת ע"י אוטובוס מה שממש היה קרוב לקרואת לי כמה ימים אחרי שראינו כל החברות את הסרט, נסענו כולנו לאיה נאפה והייתי ממש קרובה להידרס ע"י אוטובוס ומישומה זה ממש הצחיק אותנו כי זה היה ממש כמו בסרט …
    טיפשי אבל אמיתי :)

    מאת: טל |‏ 20 בנובמבר 2011 | 00:10
  •  כמו כולנו, כששואלים מהו הסרט האהוב או שלעולם לא נמאס לנו לראות אותו, אנחנו נזכרים בסרט שייתן לנו תחושה טובה, סרט נעים שיעלה חיוך בקצה השפה ומבט נוסטלגי. הנטייה הטבעית שלי היה כמובן לכתוב בת הים הקטנה, פיטר פן, סינדרלה, או אפילו פורסט גאמפ. סרטים שמראים לנו שחלומות מתגשמים. עם זאת הסרט האהוב עליי זה דווקא סרט שמעורר השראה. "300" סרט שבין כל חטאיי לאהוב קניות, להתייחס למראה חיצוני, לחטוא בדברים הקטנים זה דווקא מציג מציאות בה שווה להילחם בשביל הערכים בהם אנחנו מאמינים. אורח החיי םהספרטני המסתגף והלא מוותר, שדוגל בחריצות ודבקות במטרה מעוררים השראה. לי הוא נותן כח במאבקים היומיומיים עם עצמי בעיקר. הסרט עשוי יפה ומספר על צורת חיים שהיתה באמת קיימת, מה שעוד יותר מעורר הערצה. אני בטוחה שלכל אחד יש את הסרט הזה שמעורר השראה וכשצריך- אותו לעולם לא נמאס לראות…

    מאת: נטע צוק |‏ 20 בנובמבר 2011 | 00:06
  •  סרט טוב לדעתי זה סרט שאתה ממש יכול להריח ולחוש אותו. אמלי הוא אחד מהם. לעולם לא נמאס לראות אותו, בזכות זווית הראיה על העולם שמראה לנו לשכל אחד ואחת יש את המחשבות ה"מוזרות" שלנו ואת המשקפיים מבעדן אנחנו רואים את העולם סביבנו. המוזיקה המלווה את הסרט מכניסה אותנו להרגשות של הגיבורה, כמו גם הצילום ואיך לא- פריז… הסרט מראה את סיפור חייהם של אנשים- לא גיבורים והחיבור או שותפות גורל שיש בנינו. הרומנטיקה והאופטימיות מעוררות השראה ומשרת תחושה שהכל יסתדר. זה סרט קסום ומעלה חיוך בכל פעם שאני רואה אותו, גורם להעריך את ההנאות הקטנות של החיים:)

    מאת: יסמין א |‏ 19 בנובמבר 2011 | 23:39
  •  "וולקם טו הוליווד! לכל מי שבא להוליווד יש חלום. ווט'ס יור דרים?" יורה ההומלס החביב כלפי העוברים ושבים ברחוב הסואן של שדרת הכוכבים בלוס אנג'לס, בעודם ממהרים כל אחד לעיסוקיו, אדישים כבר לחלוטין לכוכבים הטבועים על מרצפות הבטון עליהם הם דורכים, אותם כוכבים הנושאים את שמותיהם של כוכבי העבר הגדולים ההולכים ונשכחים… "היי מיסטר,ווט'ס יור דרים?" הוא יורה שוב בייאוש אל תוך ההמון הסואן, חצי לעצמו חצי אליהם.
    כך מתחיל אחד הסרטים האהובים עליי בכל הזמנים- אישה יפה. סינדרלה רוברטס האבודה שלנו מתעוררת בשעת ערב מוקדמת, חובשת את פאתה הבלונדינית והסימבולית, את בגדיה חסרי הטעם ואת מעילה האדום ויוצאת לעוד ערב של עבודה בעיר הגדולה. באותו זמן ובמקום אחר בעיר, יוצא הנסיך ריצ'רד מבועתו המוזהבת בחיפושו אחר משהו בעיר הגדולה. הוא לא יודע עדין שהוא הולך לפגוש את אהבת חייו. השאר כבר היסטוריה וכולנו יודעות מה הסוף.
    אבל הצבע האדום מסמל משהו בסרט. בהמשך מפקיד בידיה הנסיך ריצ'רד ערימת שטרות ירוקים וחלקים פלוס משימת איכות שכל בחורה יכולה רק לחלום עליה- צאי סינדרלה, וקני לך במיטב כספי שמלת קוקטייל הולמת, על מנת שתוכלי להתלוות אליי לארוחת עסקים חשובה. אך אבוי, למוכרות ברודיאו דרייב, עם אשליית עליונותן המופגנת ויחסן הקר והמנוכר, מספיק רק מבט וחצי על סינדרלה טובת הלב במעילה האדום הקשור סביב מותניה, תלתליה האדומים (צבע שיערה האמיתי) ומגפיה המהוהות והגבוהות, כדי לסלקה בבושת פנים מהחנות. "ברור שהגעת למקום הלא נכון, בבקשה עיזבי את החנות" אומרת לה המוכרת בקרירות .ליבי נצבט כל פעם מחדש. היא עוד תתנקם בהן מאוחר יותר- "יו וורק און קומישן, רייט?" היא עוד תאמר להן אחרי המייקאובר (לצלילי שירו הנהדר של רוי אורביסון),לבושה בשמלתה הלבנה ומתוקתקת מכף רגל עד ראש "ביג מיסטייק, ביג! היוג'! איי הב טו גו שופינג".
    סינדרלה משלימה את המהפך ואת כל התהליך שהיא עוברת כאשר היא מגיחה מהאמבטיה אישה חדשה. ליידי אמיתית לכל דבר.במקום המעיל האדום שלבשה בתחילת הסרט, עוטה סינדרלה שמלה אדומה ומושלמת וכפפות משי צחורות, ומותירה את הנסיך ריצ'רד מדמם אושר. השניים מנקים את הריצפה כל הדרך אל האופרה. איט מאסט הב בין לאב. והשמלה הזו. השמלה האדומה הזו נחרטה בזכרונותי לנצח, עוד מתקופת ילדותי, כשהייתי צופה בקלטת הוידאו עליה היה מוקלט הסרט.זו גם הקונוטציה הראשונית שתמיד תהיה לי עבור הצירוף קולנוע והצבע אדום. אז מה החלום שלי? סט לקים אדומים של מיס פיגי כמובן! סתם.לסיום אשאיר אתכן לצלילי אחד השירים האהובים מהסרט.
    http://www.youtube.com/watch?v=k2C5TjS2sh4&ob=av2e
    http://www.youtube.com/watch?v=8x2tG4X0cdc

    מאת: נועה |‏ 19 בנובמבר 2011 | 23:31
  •  כשמו כן הוא, כמו שכל החיים שלנו זה מסע. הסרט הוא פרי יצירה דמיונית מלא בדמויות שונות ומשונות שלכל אחת תפקיד במסעה של הגיבורה. וכמו בחיים הבחירות של צ'הירו הן שיקבעו את גורלה. הסרט מראה את התחושה של זרות לא מוסברת וקרבה. איך השיקול דעת שלנו הוא זה שקובע את גולנו ושלכל אחד יש רוח ועולם פנימי. זה גורם לחשוב שכולנו בעצם מחפשים את הדרך שלנו בעולם, זהו סיפור על אומץ, ואמון ותחושות שכולנו חווינו וחווים יום יום. סרט מדהים על מסע מדהים שכולנו עוברים…

    מאת: דניאל אנד |‏ 19 בנובמבר 2011 | 23:30
  • זה ישמע לכם הזוי וגם מצחיק אבל … יש לי זיכרון כל כך חזק מהילדות שלא מרפה ממני וגם חוזר אליי בכל מיני סיטואציות בחיים מאז שראיתי את הסרט "אי.טי. חבר מכוכב אחר". לראשונה ראיתי אותו כילדה יחד עם אחי והוריי בבית הקולנוע ולמרות שרק לאחר שנים רבות נחשפתי אליו שוב אני לא יכולה לשכוח קטעים רבים ממנו שאחי ואני מריצים עליהם זיכרונות וצחוקים בהתחשב ששנינו כבר נשואים והורים … ובכל פעם שאני צופה בו אני תמיד מתוחה מהתפתחות הסרט ונרגשת כמו ילדה וכאילו זו הפעם הראשונה. פשוט אין כמו הסרטים של פעם שהכל היה תמים … אני מאחלת לילדים שלי ילדות כזאת.

     

    מאת: אתי ינקו |‏ 19 בנובמבר 2011 | 23:16
  •  מדובר בסרט עם שחקנים מוכשרים קווין קוסנר ווויטני יוסטון שהיא גם זמרת מדהימה!!! הסרט כולל קטעי שירה מרגשים, ועלילה מקסימה שמסתיימת באופן מפתיע… בקיצור סרט שאני יכולה לראות מליון פעם!!!

    מאת: תמר |‏ 19 בנובמבר 2011 | 23:15
  • זה ישמע לכם הזוי וגם מצחיק אבל … יש לי זיכרון כל כך חזק מהילדות שלא מרפה ממני וגם חוזר אליי בכל מיני סיטואציות בחיים מאז שראיתי את הסרט "אי.טי. חבר מכוכב אחר". לראשונה ראיתי אותו כילדה יחד עם אחי והוריי בבית הקולנוע ולמרות שרק לאחר שנים רבות נחשפתי אליו שוב אני לא יכולה לשכוח קטעים רבים ממנו שאחי ואני מריצים עליהם זיכרונות וצחוקים בהתחשב ששנינו כבר נשואים והורים … ובכל פעם שאני צופה בו אני תמיד מתוחה מהתפתחות הסרט ונרגשת כמו ילדה וכאילו זו הפעם הראשונה. פשוט אין כמו הסרטים של פעם שהכל היה תמים … אני מאחלת לילדים שלי ילדות כזאת.

    מאת: אתי ינקו |‏ 19 בנובמבר 2011 | 23:12
  •  בחרתי בסרט כסרט האהוב עלי כי כמו בחיים וכמו שאני מאמין , מטרה טובה אחת שבשבילה מוכנים להתמודד עם הרבה קשיים שלפעמים נראים מוגזמים ולא הגיוניים .בסרט הגיבור מתמודד עם הקשיים הלא הגיוניים בגבורה בשביל אהבתו, ובגלל דבוקתו במטרתו נוכח פני הקשיים אני אוהב את הסרט הזה.

    אני מנסה לזכות במתנה בשביל חברתי ואשמח אם תעזרו לי לדבוק במטרתתי שהיא לשמח אותה (:

    מאת: דורון |‏ 19 בנובמבר 2011 | 23:08
  •   סרט מרגש ונוגע ללב לכל מי שחווה ילדות ישראלית ובכלל חווית התבגרות במשפחה. מה שאני הכי אוהבת בסרט שהוא לא מייפה את המציאות אלא מציג אותה עם כל הכאב והאושר. מדהים לראות כמה לאותה משפחה- תהה אשר תהה, יש לאותה סיטואציה זיכרון שונה לכל אחד. הסרט מציג מצב בו אנחנו באמת שואלים מי הגיבור, מי באמת מקריב. והכי חשוב ויפה מהכל שהסוף טוב, כמו אבן ענקית שנגולה מהלב. ובואו נפרגן ליצירה ישראלית שכולם יכולים להתחבר אליה- כי מי מאיתנו לא הקריב בשביל האושר של בן או בת משפחה…

    מאת: מעיינה |‏ 19 בנובמבר 2011 | 23:05
  •  הסרט שאני הכי אוהבת ובסוף כל פעם שאני רואה אותו אני בוכה הוא פרל הארבור סרט מרגש/רומנטי/טרגי/דרמתי שאי אפשר לשכוח אותו. סרט עם תוכן עמוק מאוד ומרגש, סרט בעל סוף עצוב ומרגש, אך היא בסוף זוכה באהוב שלה למרות הכול. אי אפשר שלא לבכות בזמן שרואים את הסרט. בנוסף יש בסרט גם שני שחקנים שווים וחתיכים ( בן אפלק…), אבל העיקר בסרט הוא התוכן בעל משמעות הרבת עוצמה ומרגשת עד דמעות. ומי שעוד לא ראה את הסרט כדי לו למהר ולראות את הסרט בקרוב!

    מאת: רותם |‏ 19 בנובמבר 2011 | 22:59
  • הסרט האהוב עליי כמובן הוא "אישה יפה" בכיכובה של ג'ולייה רוברטס.
    את הסרט אני חושבת שכולנו פה מכירות… סרט עם עלילה מאוד רומנטית ויפה.
    אף פעם לא יימאס לי לראות אותו, ולראות את השינויי שעוברת זונת הרחוב לאשת החברה הגבוהה. בתור אחת שחייה ונושמת אופנה, אי אפשר שלא לשים לב ללבוש,ולסגנון שהיא מקבלת כאשר הגבר שוכר את שירותיה ומתאהב בה.

    אשמח מאוד אם אזכה, סט של לקים ובמיוחד של המהדורה הזאת יעזור לי לשפר המון אאוטיפים:]

    מאת: ענת |‏ 19 בנובמבר 2011 | 22:53
  •  השירים, התלבושות, סיפור האהבה הבלתי אפשרי, המוסיקה האלמותית ההרמה במסיבת סוף שנה שהתאמנתי עליה עשרות אלפי פעמים ללא הצלחה, ההרמה בנהר, הריוד על הגשר. אח הסרט, הקטעים שנמצאים ביוטיוב אני יכולה לצפות בהם שוב ושוב ושוב ולהתרגש עד כדי דמעות

    מאת: טל |‏ 19 בנובמבר 2011 | 22:53
  •  הסרט שלי הוא "דלתות מסתובבות" …הוא באמת סרט שהדהים אותי מבחינה רגשית ומציאותית ,הסרט הוא דרמה רומנטית , בסרט קיימות שתי עלילות שהן מקבילות אחת לשנייה בדלל איחור או הגעה בזמן לרכבת ,
    הסרט עוקב אחר חייה של הלן, שפוטרה ממשרתה במשרד ליחסי ציבור. היא ממהרת לתפוס את הרכבת התחתית בלונדון- בעולם אחד היא מספיקה ובעולם השני לא. מכאן מתפצלת העלילה לשני עולמות מקבילים שנמשכים במקביל:
    בעולם הראשון, הלן מגיעה הביתה מוקדם מן הצפוי ותופסת את החבר שלה בוגד בה עם האקסית שלו. הלן עוזבת אותו ועוברת לגור אצל חברתה. בהמשך הלן מתאהבת בבחור שפגשה על הרכבת והם מתארסים. בנוסף, היא מחליטה על שינוי תדמית ואף פותחת משרד יחסי ציבור.
    בעולם השני, הלן מגיעה הביתה באיחור ולא מספיקה לתפוס את החבר שלה עם המאהבת שלו. לאורך העלילה היא עובדת בעבודות שונות וממשיכה לסבול ממערכת היחסים עם בן זוגה, שממשיך לבגוד בה ולחיות על חשבונה. בסופו של דבר מה שהסרט אומר לנו שכלום לא מובן מאילו בחיים והכל יכול לקרות וכל דבר הכי קטן שקורה לנו , יכול לשנות את החיים שלנו מקצה לקצה… לדעתי הוא סרט ממש טוב וממש ישנה את החשיבה וזווית הראיה של אנשים ואני מאוד ממליצה לראות אותו…!!♥ סליחה על החפירה אתם לא חייבים לקרוא אבל אני ממש ממליצה ;)

    מאת: אלינור |‏ 19 בנובמבר 2011 | 22:52
  • הסרט האהוב עליי הוא הארי פוטר. ההתרגשות לפני שכל סרט יצא והצפייה בכל שמונת הסרטים הייתה פשוט נהדרת, זו חוויה טובה שעברה לאורך כל השנים מכיתה ב' ועד עכשיו שאני בכיתה י"ב :) אני יכולה לראות אותו שוב ושוב בלי הפסקה ולהנות מכל דקה. אחרי שיצא הסרט האחרון עשינו מרתון צפייה בכלללללל שמונת הסרטים אחד אחרי השני וזה היה כל כך כיף להיכנס לעולם המוכר והקסום של הארי, כמובן שעצוב שהסרטים נגמרו אבל היה לי הכי כיף בעולם וזה תמיד יישאר הסרט הכי הכי אהוב עליי :)

    מאת: רביד |‏ 19 בנובמבר 2011 | 22:49
  • בעיקרון אני מאוד אונבת לראות סרטים ישראלים, סרטי "בורקס" כאלו, כמו "חגיגה בסנוקר", "אלכס חולה אהבה" וכו'.
    אבל הסרט שאני הכי אוהבת זה הסרט "אלכס חולה אהבה", זה סרט מצחיק מאוד, ראיתי אותו מלא פעמים ואף פעם לא נמאס לך לראות אותו.
    תמיד כשאתה עייף אחרי שעבר עליך יום קשה, או סתם מבואס אתה רואה את הסרט הזה ואתה לא יכול שלא לצחוק, זה כאילו משכיח לך את כל מה שעברת באותו יום.
    זה גם סרט שכיף לראות אותו כל המשפחה יחד, ולצחוק יחד, מאחד את כל המשפחה.
    ואם סתם איזה ערב אחד בא לכם לעשות משהו כל המשפחה יחד, אז אני מציעה שתואכלו יחד ארוחת ערב ותצפו בסרט הזה, זו חוויה כיפית.

    מאת: רעות |‏ 19 בנובמבר 2011 | 22:49
  •  הסרט שהכי אהבתי הוא "קוקו לפני שאנל"
    הסרט מספר על חייה של שאנל (גבריאל או בכינוי הידוע שלה קוקו – שאנל)
    שאנל מתחילה את חייה כיתומה עקשנית ודרך מסע שלם היא הופכת למעצבת האגדית שהפכה לסמל האופנה.
    בסרט מתוארות השנים שעיצבו את חייה של שאנל אותם היא בילתה בלגלות ולהגשים את עצמה.

    אני אוהבת את הסרט הזה כי הוא מראה שמעבר לכל האגו והזוהר יש סיפור לא קל של המעצבת האדירה קוקו שאנל. וסיפורה של שאנל נותן המון מוטיבציה ורצון טוב לכל אלו עם החלומות שנראים בלתי אפשריים לנסות ולהשיג אותם, סיפורה מראה שתמיד ניתן להשיג את השאיפות שלנו ולהגיע רחוק עוד יותר מהמצופה.

    מאת: גל |‏ 19 בנובמבר 2011 | 22:43
  • מגיל קטן זה הסרט שאני הכי אוהבת, טום הנקס דריל האנה ומנהטן -למרות שהסרט צולם לפני יותר מ 20 שנה רואים כמה מנהטן מדהימה !!
    יש כמה סצנות שמצחיקות ומרגשות אותי כל פעם מחדש שהיא יוצאת מהבית לבושה בחליפה שלו מכף רגל ועד ראש והולכת לקנות בגדים בבלומינגדילס, אחרי זה היא מוקסמת מהטלוויזיות בחנות -וכמובן הסצנה שהיא עונה מה השם שלה וכל מסכי הטלוויזיה נשברים.כל פעם אני מתאהבת בסרט הזה מחדש …..

    מאת: נעמי |‏ 19 בנובמבר 2011 | 22:35
  • האמת שאני חובבנית של סרטים מאוד גדולה,נראה לי אין סרט שלא ראיתי,במיוחד אני אוהבת של שנות 80,כפי שאתם רואים בחרתי ב 3 סרטים חזקים וגדולים,גם ארוכים ,אבל העניין שלכל האורך של הסרט ,אתם פשוט מתחילים לאכול ציפורניים,כן כן כן ,בידיוק כך,"הצעיף הצבעוני" עם 3 שחקנים חזקים שבא לכם לבכות דרמה,מומלץ, ואם זה " לב אמיץ"המשחק של מל גבסון לא משאיר אף אחד בלי דמעות,ראיתי אותו אולי 20 פעם בלי הגזמה וכל פעם בכי מחדש,ונעבור לקינוח " אפוקליפסה" סרט קשה שביים אותו מל גבסון (חולה עליו)ממליצה על כל הסרטים שלו,זה סרט של שנות 2000 שכבר הרבה זמן אין סרטים ברמה כזאת מעולה ,חוץ מ"כוכב קופים" האחרון,סרט אומנם בלי יותר מדי מילים,אבל כל כך הרבה מתח באוויר,כל כך חזק שגורם לך להיות עם פה פתוח,מומלץ,אותו ראיתי אולי 10 פעם מאז שיצא,כל השאלות והמלצות על סרטיםמוזמנים לפנת אליי בכייף

    מאת: אנה |‏ 19 בנובמבר 2011 | 22:14
  •  

    מאת: גלית שדה |‏ 19 בנובמבר 2011 | 22:10
  • גדלתי בפריז וחייתי שם עם משפחתי כמעט 7 שנים. את הסרט ראיתי לראשונה שם. הקסם, הרומנטיות התמימה, פריז של ילדותי שנשקפת ממנו וכמובן אודרי טוטו ההורסת שינו את חיי. מאז כל כמה זמן אני צריכה לצפות בו כדי לטעון מצברים ולהתגעגע לעיר הכי יפה בעולם.

    ובנושא אחר – תנו לי את הלקים של החבובות ותעשו סטודנטית לעיצוב תעשייתי, ענייה, עייפה ומתוסכלת —>בחורה מטופחת ושמחה בחלקה!

    המון נשיקות ובואו לבקר אותי: http://highly-unlikely.blogspot.com/ 

    מאת: מאיה יופה |‏ 19 בנובמבר 2011 | 22:10
  • הסרט האהוב עליי ביותר זהו "השטן לובשת פראדה" בכיכובה של השחקנית מריל סטריפ ההורסת..בקיצור מסופר בו על בחורה שלא הכי התעניינה באופנה וסטייל והיא התקבלה להיות עורכת משנה של העורכת הראשית של המגזין האופנה "ראן- וואי"…ולאט לאט היא התחילה להתלבש בסטייל ויותר ויותר "נכנסה בה" האופנה… ואני הכי מתחברת אליו משום שאני גם לא הייתי הכי אופנתית ובשל עבודתי נהייתי לפאשניסטה…

    מאת: אוראל |‏ 19 בנובמבר 2011 | 21:56
  • הסרט האהוב עלי הוא הצלצול, ולמה ? את הסרט הזה ראיתי כשהייתי בת 6 בערך , ישנתי אצל בני דודים שלי ובת דודה שלי אמרה לי בואי נראה סרט מצחיק באותו זמן גם לא כל כך יצאתי לקרוא תרגום אבל בכל זאת ראיתי ואחרי כמה זמן גיליתי שהוא בכלל לא מצחיק וממש מפחיד . אבל איכשהו התחברתי נורא לפחד הזה לא יודעת איך ולמה היום ז'אנר האימה נורא מעניין אותי ! אני מאוד אוהבת אותו ואפילו בתור שחקנית הייתי מאוד רוצה לשחק דמות בסרט אימה או לכתוב בעצמי אחד כזה . את הסרט הזה אני מראה כמעט לכל חובבי האימה ואילו שממש מפחדים אולי יקרה להם מה שקרה לי . ככה שיצא לי לראות אותו בערך 100 פעמים .

    מאת: עדי ממן |‏ 19 בנובמבר 2011 | 21:50
  • יומני הנסיכה, עם אן התאווי היפיפה!
    מי לא הייתי רוצה לקום בוקר אחד ולגלות שהיא נסיכה של איזו ממלכה רחוקה?
    סצנת המהפך, הסוף המתוק כל כך והכל על רקע סן פרנסיסקו המדהימה!
    סרט מקסים שמלא בבדיחות קטנות ומתוקות על נערה גמלונית שהופכת לנסיכה (:

    בסצנת המהפך המגניבה, עושים למיה מניקור מטופח, ואני משוכנעת שהיא הייתה מתה למניקור עם אחד מהלקים מהקולקציה המנצנצת, אבל זה לא ממש ייצוגי P:
    תנו לי להנות במקומה? (:

    מאת: רינת |‏ 19 בנובמבר 2011 | 21:36
  •  עד כמה שזה נשמע בנאלי טבל הסרט הזה נותן לי תקווה מחזיר אותי לילדיות,לתמימות,לדעת שכן יום אחד יבוא הנסיך
    ושגם במציאות יש סוף.טוב!

    מאת: סאלי |‏ 19 בנובמבר 2011 | 21:23
  •  סרט מדהים ואין על מה לדבר.בכל פעם מחדש אני מצפה איכשהו לשינוי בסרט,לא משנה כמה פעמים אראה אותו.כל פעם שאני רואה אותו יש לי במוח רעינות על כך שאהיה מין בלשית כמו השחקן בסרט,אני כל כך אוהבת את העובדה שחשבו על כל פרט ופרט בסרט הזה,העין עוקבת והראש מדמיין.

    מאת: רותם אלבז |‏ 19 בנובמבר 2011 | 21:18
  • הסרט האהוב עלי (ועל חברה שלי) הוא לאו קומדיה רומנטית קיצ'ית לזוגות.
    הסרט האהוב על שנינו הוא צ'אקי – סרט האימה שראינו (או יותר נכון- לא ממש ראינו) בפעם הראשונה שהתנשקנו. מדי פעם אנחנו אוהבים לצפות בו לנוסטלגיה (:

    אני אשמח לזכות בלקים ולתת לה אותם במתנה, מאחר והיא מטורפת על לקים (רציני, יש לה מספר לא הגיוני!) לשנה וחצי שלנו ביחד שתהיה ממש בקרוב- זאת תהיה מתנה ממש מושלמת בשבילה!

    מאת: גיא |‏ 19 בנובמבר 2011 | 21:14
  •  פשוט סרט אהבה רומנטי, פשוט ומקסים שגרם לי להתאהב גם במריל סטריפ וגם באפריקה.

    מאת: ורד |‏ 19 בנובמבר 2011 | 21:13
  • הסרט שתמיד כיף לי לצפות בו הוא לא ספק ויקי כריסטינה ברצלונהבבימיו של אודי אלן. ראשית משחק בו אחד השחקנים השווים ביותר חבייר ברדאם הספרדי, וגם שתי השחקניות המעולות פנלופה קרוז וסקרלט ג'והנסון. (הרבה יופי בסרט אחד)
    ויקי וכריסטינה, שתי אמריקאיות צעירות מבלות את הקיץ בספרד ומכירות אמן כריזמטי (בראדם) ואת אישתו לשעבר, אשה יפה אבל משוגעת (קרוז). ויקי מאורסת ועומדת להתחתן, כריסטינה (ג'והנסון) היא רוח חופשית שאוהבת להתנסות מינית.
    המשולש הרומנטי מוביל לסדרת סיטואציות מרגשות ומצחיקות כאחד. סקס, אהבה, אוכל והנופים המרהיבים של ברצלונה. עבורי ברצלונה עצמה מאוד מיוחדת את הצעת הנישואין שלי קיבלתי בשדרות הראמבלס כך שתמיד כיף לי להיזכר ולהיכנס לאווירה דרך צפייה בסרט. מומלץ בחום

    מאת: מור |‏ 19 בנובמבר 2011 | 21:11
  • רואה אותו אולי פעפ בשבוע, לפעמים עם הבנזוג. אין דרך טובה יותר לחזק את הזוגיות ולהיזכר עם כמה היינו יפים ומאושרים. (לא שעכשיו לא, אבל כבר עבר קצת זמן… :)) הכי מצחיק זה בכל פעם לגלות דברים חדשים, כמו הזאת ששברה את העקב בריקודים ב"hey baby"…

    מאת: נועה |‏ 19 בנובמבר 2011 | 20:54
  • סרט על גבר בן 73 שנוסע לפגוש את אח שלו שהוא לא ראה שנים וכיוון שרישיונו נפסל בשל בעיות הראיה שלו הוא מחליט לצאת לדרך על גבי מכסחת הדשא שלו משנת 1966.
    הוא יוצא למסע קסום שמתארך כחודש ובדרך נתקל באנשים מקסימים ומלמד אותם ואת עצמו הרבה על החיים.

    הסרט,שכמו שן הוא, סרט פשוט, מרגש אותי כל פעם מחדש, בעיקר כי אלוין, הקשיש החביב על המכסחה פשוט מזכיר לי כל כך כך את סבתא שלי, שנפטרה לפני שנים רבות וגם היא הייתה אישה מקסימה כמוהו. אני יכולה לדמיין אותה בקלות עושה מסע כזה ארוך ומרגש על מכסחת דשא…
    סיימתי את הסרט בפעם הראשונה עם בנזוגי כשעיני שנינו מלאות דמעות.
    ואני תמיד שמחה לחזור לראות סצינות ממנו או את כולו.

    מאת: דניאלה |‏ 19 בנובמבר 2011 | 20:42
  •  בוא נדמיין את הסצנה הבאה: שני בנים אורי ושלום מציצים מבעד לצוהר על בנות במלתחה והן מה הן עושות במלתחה ?מתפשטות כמובן. בוא נתקדם בזמן ונדמיין שתי בנות צילי וגילי מביטות מבעד לצוהר ומציצות לבנים אורי ושלום ומה הן, סליחה הם עושים? מורחים לקות כמובן, ועוד איזה לקות. לקות בנות נוצצים , זוהרים, כתומים ורודים סגולים. ובשבילי לצפות בסרט מציצים זה תמיד לראות את תל אביב גם אז גם עכשיו כי מה השתנה? כמובן הלקות פעם לא אדום , הס מבורגנות וחולצות חאקי ולאט לאט מתגנבת הלקה האדומה הזוהרת , ומאוחר יותר לקה ירוקה ורודה סגולה, ואין כמו לשים לקה שבדיוק מצלצל הטלפון , באיזה סרט? ומציצים אז כמו היום תמיד חיוך וצחוקים כמו לקות בנות או בנים למה לא.

    מאת: קרן |‏ 19 בנובמבר 2011 | 20:39
  •  בשבילי סרט טוב זה סרט שאי אפשר להפסיק לחשוב עליו, שחודר למחשבות, לחלומות ומשפיע עליי. הסרט הזה ללא ספק מאוד עוצמתי והשחקנים מדהימים- נטלי פורטמן נכנסה לדמות הרקדנית האובדנית והוכיחה שיש לה יכולות משחק מופלאות.
    הסרט השפיע עליי בדרך נוספת: מבחינה אופנתית. טרנד הבלרינה תפס תאוצה- נעלי בלט קלאסיות, צבעי ורוד ופודרה, חצאיות טוטו רחבות, שיער אסוף בקפידה ועוד. אני מאוד מתחברת לסגנון הקלאסי הזה, ובכלל אופנה היא חלק נכבד מחיי, לכן אשמח מאוד לזכות בלקים המושלמים האלו ולצרף אותם לאוסף הלקים שלי!

    מאת: לילך |‏ 19 בנובמבר 2011 | 20:36
  • סרט אגדי, אני יכול לראות אותו בלופים עד הסוף המר.
    אין צורך להרחיב.

    מאת: אופיר ברנש |‏ 19 בנובמבר 2011 | 20:09
  • הסרט האהוב עליי מאז שאני קטנה הוא הגיבן מנוטרדאם, סרט ילדים עם המון מוסר השכל.
    למי שלא מכיר את העלילה, העלילה עוסקת בבחור בשם קווזימודו שנולד מכוער ומעוות, כשהיה קטן לקח אותו שופט "תחת כנפיו", בודד אותו וניצל אותו בכך ששם אותו בראש מגדל פעמונים. כל תושבי העיר מכירים את קווזימודו כאיש הפעמונים המעוות. קוזימודו מתיידד עם צוענייה יפהפיה בעוד ששאר תושבי העיר מזלזלים בו, השופט שכולא אותו מתאכזר אליו.
    זה סרט עם כל כך הרבה מסרים- שאיפה לצדק, מוסריות, אנושיות, להסתכל בתוכן הקנקן(משפט שחוזר על עצמו כמוטיב "מי המפלצת ומי האדם?") ואפשר לראות אותו כמשל להרבה דברים…

    מאת: שירה |‏ 19 בנובמבר 2011 | 19:48
  • הסרט האהוב עליי הוא ללא ספק הסרט "קלולס". אחרי אינספור פעמים שראיתי את הסרט הזה, אני יודעת בעל-פה את התסריט כולו, הפלייליסט ובחירות הלבוש. יכול להיות שבצפייה הראשונה אפשר לחשוב שמדובר בסרט אמריקאי קיטצ'י ושטחי, אבל בצפיות שלאחר מכן אפשר כבר להבחין בכמה תובנות של ממש על החיים (טוב, בכל זאת סרט שמבוסס על ספר של ג'יין אוסטן, למה עוד אפשר לצפות?).
    אלישיה סילברסטון בתפקיד חייה, פול ראד בסרט שהתחיל לו את הקריירה ואי אפשר בלי מילה טוב על בריטני מרפי זיכרונה לברכה…

    מאת: שיר |‏ 19 בנובמבר 2011 | 19:40
  •  אייין אבל איייין כמו הסרטים של פעם , את ישראל הקטנה והצעירה שמנסה לחקות את אמריקה ולצלם סרטים , סרטים המראים את הילדות של פעם.
    אני יכולה לראות את אלכס חולה אהבה ברצף כל שעות היום , וכל פעם זה יעלה לי חיוך מחדש ! הנער התמים והשובב וחבורתו שפשוט נהנים מהחיים !
    אז זהו , אלכס חולה אהבה , ה-סרט (:

    מאת: מוריה |‏ 19 בנובמבר 2011 | 19:35
  •  ללא ספק הסרט הכי אהוב עליי הוא … חתול תעלול. מאז שאני קטנה כל פעם שאני רואה את הסרט אני נקרעת מצחוק.גם השחקן שמגלם את חתול תעלול מצחיק ( גי׳ם קארי), גם העלילה כיפית וקלילה. בנוסף לכךהתפאורה בסרט מגניבה. ללא ספק אני חושבת שזה סרט לא רק לילדים קטנים אלא גם למבוגרים יותר כי כל אחד אוהב סרטים כיפיים ולא מציאותיים וקצת ילדותיים. כל פעם שאני רואה את הסרט אני נהנת ממנו והוא אפ פעם לא נמאס, כי אני מאוהבת בסרט הזה. הקטע הכי אהוב עליי בסרט שהילדים מכינים עם החתול את המאפינס ואז הזנב של החתול נחתך חח… .בקיצור הסרט הכי מדהים בכל הזמנים שאפשר לראות אותו מיליון פעם!!! 

    מאת: נוי הרשקוביץ |‏ 19 בנובמבר 2011 | 19:21
  • המקום שהתמימות והמציאות נפגשו יחדיו.
    סרט שנותן שיעור טוב ולא מתחסד.
    סרט שאם אתה לא נאמן לו והולך איתו כנראה גם לא תבין אותו.
    סרט שאיכשהו נעלם לי מהתודעה (טוב הוא פורסם ב-1996).
    הסגנון כל כך התפתח אחריו אבל עדיין איכשהו הוא נתקע ומגיע לו להישאר עוד קצת בתודעה:)

    מאת: רותם |‏ 19 בנובמבר 2011 | 18:52
  • הסרט האהוב עליי הוא ללא ספק "זומבילנד". עכשיו באה התהייה "WTF?".
    ראיתי אותו בפעם הראשונה עם אנשים נורא נחמדים, שידעו שאני לא אוהבת סרטי אימה ובכל זאת הכריחו אותי לראות אותו. אני עדיין לא אוהבת סרטי אימה, אז איך לעזאזל אני אוהבת? ולמה הסרט הזה יגרום לכם לבחור לתת לי סרט של לקים כשיש סרטים סופר-אופנתיים, סופר-נצחיים, סופר-קלאסיים? אז ככה. בסרט הזה אני מצליחה להתחבר לדמות הראשית, דמות מרובעת שחיה לפני הכללים וככה היא מצליחה לשרוד. בין הריגת זומבי להריגת זומבי נוסף, התקווה של כל מי ששרד הוא למצוא עוד מישהו. הסרט הזה צוחק על כל הפחדנים, כל אלה שחושבים על הסוף ומפחדים מכל דבר. כי גם כשמגיע סוף העולם או שיש איזו מחלה מפגרת (הפיכת אנשים לזומבים? באמת שיהיה וירוס כזה?) אנשים הם עדיין אנשים שיש ביניהם מערכת יחסים כזאת או אחרת ורוצים לשרוד בעולם כזה כמו שאנחנו רוצים לחיות בעולם הפשוט שלנו. חוץ מכל הדברים האלה הסרט עצמו הוא מצחיק וגאוני בגלל שדווקא הוא אמור להיות הכי מפחיד, נוראי ועצוב ובעצם הוא לא שום דבר מזה אז זה נורא משעשע לראות כל פעם מחדש והוא תמיד עוזר לי להעביר את יום כשאני מצוברחת.

    מאת: אלי |‏ 19 בנובמבר 2011 | 18:45
  • הסרט האוהב אליי הוא אל-דוראדו אני יכולה לראות אותו כל יום והוא בחיים לא ימאס אליי אני כבר מכירה אותו בעל-פה אני אוהבת אותו מי שאני קטנה והוא היה לי בקלטת ועד שמצאתי אותו להורדה התחלתי לקפץ בכל הבית!
    הסרט הזה מחזיר אותי לנוסטלגיות של פעם אפילו שאני רק בת 14!
    האיתי רואה אותו כשהאיתי חוזרת מהגן ואני מכירה את כל השירים בעל-פה!
    אפילו עכשיו יש קטעים בסרט שאני פשוט לא מפסיקה לצחוק כי רק אחרי שגדלתי הבנתי את המשמעות של הקטעים האלה!
    והסוף מרגש אותי ומצחיק אותי כל פעם!….
    החברות האמיתית שהיה בין שני החברים שהתחפשו לאלים וקיבלו כל מה שהם רצו!..
    האיתי משחקת עם אחים שלי שאנחנו האנשים מהסרט, מסתובבים בכל הבית ושרים את השירים שלהם.
    אל-דוראדו זה סרט מצחיק ויפה שמתאים לכל הגילאים ואני לעולם לא חושבת שהוא ימאס אליי!….

    מאת: חרות |‏ 19 בנובמבר 2011 | 18:38
  •  "פורסט גאמפ". לא משנה באיזה גיל אני רואה את הסרט, אני יכולה להנות ממנו בכל פעם מחדש. יש בו שילוב של קומדיה ,דרמה וחכמת חיים. זה מזכיר מה הם הדברים החשובים באמת בחיים ולקחת הכל בפרופורציה. להקשיב, להיות עצמך ולאהוב. מלבד זאת כמובן שפס הקול גאוני והמשחק מדהים. הסרט פשוט לוקח את החיים את הטוב ואת הרע, אורז אותם ושם אותם בקופסה- כי לעולם אי אפשר לדעת מה תקבל.

    מאת: נטע קוזי |‏ 19 בנובמבר 2011 | 18:17
  •  הסרט האהוב עליי עד היום הוא "ספייס" ג'אם". ראיתי אותו בסביבות גיל 6 אני חושבת ואז נורא התלהבתי מהטכנולוגיה של שילוב צילום מציאותי עם דמויות מצוירות (אז זה נחשב לה-דבר..) ואני מודה שקיוויתי בסתר ליבי שבאגס באני ודאפי דק יבואו לבקר גם אצלי בסלון
    כילדה קטנה ברור שהתלהבתי מהדמות של לולה באני וכשמצאתי את האפיקומן בסדר פסח ביקשתי בובה שלה.
    זה סרט שאני תמיד אוהבת להתקל בו בטלוויזיה ואוהבת לראות כשבא לי לחזור קצת לילדות. גם אימא שלי אגב אוהבת אותו ולפעמים אנחנו רואות ביחד
    את המסר של הסרט הבנתי באמת שהתבגרתי ו"I Believe I Can Fly" הוא אחד מהשירים האהובים עליי גם היום (אבל בתכלס איך אפשר לא לאהוב שיר כזה?!)

    מאת: לילך |‏ 19 בנובמבר 2011 | 17:52
  • כשתקראו פה איזה סרט לעולם לא יפסיק להדהים אותי, אתם עלולים לצחקק. אתם עלולוים לומר שזה ילדותי מצדי, ושפעם אחרונה שראיתם אותו היה בגיל 7. אז תצחקקו! "עליסה בארץ הפלאות" (המקורי והישן כמובן, לא החדש), הוא סרט שאני נאמנה לו כבר שנים רבות, ולמעשה זה היה הסרט הראשון שראיתי כ"ילדה גדולה"(גיל 6 ו-3 חודשים) ובאמת הבנתי ונהנתי ממנו, ולא רק נרדמתי במהלכו. איך הוקסמתי מאותה עליסה ומאותן פלאות נפלאים שקרו לה! תמיד חלמתי שגם אני יושבת על עץ וקוראת לי, ופתאם….! וחוץ מז, הקיים דבר חמוד מארנבון קטן ולחוץ המתנהג כבריטי דייקן אופייני? אין על עליסה/אליסה/אליס/עליזה (יש כ"כ הרבה סרטים וספרים שזה כבר לא בטוח) הזאת ב-ע-ו-ל-ם. ותהרגו אותי אם זה לא נכון.

    מאת: מיכל |‏ 19 בנובמבר 2011 | 17:38
  •  הסרט/הפרקים של דרדסים.

    מאת: רויטל |‏ 19 בנובמבר 2011 | 17:25
  • השילוב הנפלא של אנימציה ודמויות אמיתיות, הפסקול הנפלא, השחקנים המדהימים והסטייל המנצח עושים לי את זה כל פעם מחדש. למרות שהסרט הוא מלפני יותר מ-20 שנה, אני יכולה לצפות בו שוב ושוב ושוב ולצחוק כל פעם מחדש. הסרט משלב הומור עצמי ובדיחות שאף פעם לא מתיישנות, דבר שגורם לי ולחבריי לצחוק כל פעם מחדש (: 

    מאת: נעמה |‏ 19 בנובמבר 2011 | 17:08
  • פרח המדבר- סרט לבנות בעיקר. מלמד על החיים בעולם אחר, בדת אחרת

    מאת: נועה |‏ 19 בנובמבר 2011 | 17:05
  •  הוא תמיד גורם לי לבכות זה סרט פשוט מאוד אותנטי אך מזעזע ראיתי אותו אולי 50 פעם וכל פעם אני בוכה מחדש

    מאת: גל |‏ 19 בנובמבר 2011 | 16:56
  • לאחר תחרות קשה בין שניים לדרך (אודרי הפבורן ואלברט פיני הנפלאים!) לאכזריות בלתי נסבלת, בחרתי בסרטם של האחים כהן:
    אולי בזכות העלילה מלאת הטוויסטים ושובת הלב, אולי בזכות דמויות המשנה הססגוניות, שגם בצפיה המאה גורמות לי לפרצי צחוק עזים (silly man, i am a baron!) , או שמא בזכות הכימיה הנשפכת מהמסך בין קטרין זיטה ג׳ונס, על מלבושיה היפהפיים, לג׳ורג׳ קלוני על חלקלקותו הנהדרת.
    ואולי בעצם זו חווית הצפיה הראשונה שהייתה לי בסרט- תחילת הקשר, יוצאים כבני תרבות לסרט איכות זר בסינמטק. למרות אנחות ההתפעלות של הקהל מסביבנו, אנחנו לא ממש מתחברים ונמלטים החוצה. מתפוצצים מצחוק ורצים יד ביד, בדיוק מספיקים לאכזריות בלתי נסבלת שמוקרן בקולנוע הסמוך. ועם תחילת הקרנתו, אנחנו יודעים שהגענו למנוחה ולנחלה…
    כך או אחרת, כל פעם שאני צופה בסרט, אני מתרגשת, צוחקת ונהנית המון מחדש.

    מאת: עדי |‏ 19 בנובמבר 2011 | 16:48
  •  אני בת 14 (כמעט 15) ואני ממש אוהבת לקים ורוצה אותם!
    הסרט האהוב עליי הוא סיפור אהבה בלתי נשכח.. זה סרט ממש מרגש ועצוב ואני מסוגלת לראות אותו כל כך הרבה פעמים מבלי שיימאס לי! זה היה הסרט הראשון שאי פעם בכיתי בו.. סרט מקסים פשוט.. בבקשה תשלחו לי את הלקים זה יעשה אותי כל כך שמחה :)

    מאת: רעות |‏ 19 בנובמבר 2011 | 16:14
  • הסרט שאני הכי אהבתי קוראים לו לאסי הוא סרט מרגש שבכיתי מימנו סרט מעניין,הם תוכן לא סתם .,לאסי היא כלבתו של הנער ג'ו קרקלו, בנו של כורה במחוז יורקשייר באנגליה. אביו של ג'ו מומחה בגידול כלבי קולי, כלבי רועים סקוטיים, ולאסי היא אכן דוגמה מפוארת לגזע זה – יפהפייה, נבונה, אמיצה ונאמנה מאין כמוה לאדוניה, ובעיקר לילד, ג'ו. מדי יום ביומו באה לאסי לפגוש את ג'ו ליד שער בית הספר, בשעה ארבע אחר הצהרים בדיוק.
    הזמנים הקשים וחסרון כיס מאלצים את הורי ג'ו למכור את לאסי לדוכס, השוכן באחוזה גדולה לא הרחק מן הכפר. ג'ו מתקשה מאוד לקבל את הגזרה, וכאשר ביום המחרת הוא מוצא את לאסי ממתינה לו כרגיל ליד שער בית הספר, הוא סבור תחילה שאביו התחרט וביטל את המכירה, אך כשהוא מגיע הביתה בצהלה, נודעת לו האמת – לאסי ברחה מבעליה החדשים ואביו, הכורה העני אך הישר, מתעקש להשיבה לו מיד.
    כאשר לאסי בורחת שוב, מבין ג'ו, שאסור לו לחזור עמה הביתה. הוא מנסה להסתתר עמה במקום מחבוא, אך אביו מוצא את הנמלטים ומחזיר את בנו הביתה ואת הכלבה לבעליה החוקיים. בשלב זה מחליט הדוכס, שאין לו סיכוי להחזיק את לאסי ברשותו כל עוד היא נמצאת בסביבתה הקודמת, כאשר שום גדר או מכשול אינם מצליחים למנוע ממנה להתחמק ולקיים את המפגש היומי עם הילד האהוב עליה. עקב כך, הוא מעביר אותה אל אחוזתו שבסקוטלנד, וג'ו נאלץ להשלים בלב כבד עם הידיעה, שכנראה לא יזכה לראות שוב את כלבתו האהובה.
    אלא שלאסי איננה מקבלת את הדין. היא איננה יודעת עד כמה רחוקה סקוטלנד מיורקשייר, ומה קשה ומפרכת הדרך בין ביתה החדש לזה הקודם. כל מה שהיא יודעת הוא, שבהגיע השעה ארבע, היא צריכה ללכת לפגוש את ג'ו, כמו תמיד, וכאשר הדבר נמנע ממנה, היא מתחבלת תחבולות, יום אחר יום, עד שמגיע הרגע וחוסר תשומת לב רגעי של המטפל, יחד עם עזרתה של פריסילה, נכדת הדוכס, שלבה נחמץ למראה הכלבה אחוזת הגעגועים, מאפשרים ללאסי להימלט ולצאת לדרך הארוכה בחזרה הביתה.
    במהלך הדרך פוקדות את לאסי תלאות רבות, היא נפגעת, נפצעת, רעבה ומוכה. יש שרודפים אחריה, יש שמתנכלים לה, ויש גם מי שנחלץ לעזרתה ומציל את חייה. בתקופת החלמתה היא קרובה לוותר ולהישאר בבית מציליה, האוהבים אותה ורואים בה את כלבתם, אך ככל שהיא מתחזקת, חוזר לפעם בה הדחף הקודם – הביתה, אל ג'ו. מדי יום בשעה ארבע היא קמה ומתחילה להסתובב בחוסר מנוחה ליד הדלת, עד שעוברת השעה והיא חוזרת שוב למנוחתה, בחוסר ברירה, עד למחרת. בסופו של דבר מבינה האישה, שטיפלה בה במסירות ונקשרה אליה, שלאסי לעולם לא תהיה כלבתה, שאם היא אוהבת אותה, עליה לשחרר אותה ללכת לדרכה, וזאת היא עושה, בכאב אך בהבנה.
    לאסי חוזרת אל תלאות הדרך, שחלק ממנה כבר עברה אבל חלקה הקשה ביותר עוד לפניה. בסופו של דבר היא מצליחה להגיע אל המפגש בשער בית הספר, בשעה ארבע, אך הכלבה שג'ו מוצא שם שונה מאוד מכלבת הקולי היפה והמטופחת שהכיר – היא שרויה באפיסת כוחות, חולה, רעבה ומוכה, כמעט על סף המוות, אך עדיין מכשכשת בזנבה, בשארית כוחותיה, כשהוא נחפז לגשת אליה ולוקח אותה הביתה. הפעם, הוא יודע, לא יחזיר אותה אביו אל הדוכס.
    הידע, הנסיון והאהבה של משפחת קרקלו מצילים את לאסי ממוות, וכאשר היא שבה לאיתנה, שומע על כך הדוכס ובא לראותה, אלא שהפעם אין מר קרקלו מוכן להשיבה לו. מיומנותו בגידול כלבים מסייעת לו להסוות את לאסי ככלבת כלאיים עלובה וממורטטת, וכך הוא מקווה להטעות את הדוכס. אלא שגם זה מבין לא קטן בכלבים, וכאשר הוא ממשש את כפותיה של לאסי, הוא מבין איזה מעלל גבורה ביצעה הכלבה, שהייתה בבעלותו אך מעולם לא ראתה בו את אדוניה, כדי לשוב אל אדוניה האמיתיים. בתחושת כבוד והוקרה, הוא משתתף בהעמדת הפנים ומודיע למר קרקלו, כי כלבה זו מעולם לא הייתה ולא תהיה שלו, והוא דורש להבטיח לו, כי לעולם לא תתקרב למכלאותיו, הבטחה, שג'ו שש להעניק לו.

    מאת: עינר שמש |‏ 19 בנובמבר 2011 | 15:58
  •  אני , ידועה בקרב חברותי כחובבת קומדיות ידועה , בכל פעם שהן רוצות המצלה לסרט – הן יודעות לאן לפנות . לפני חודשיים בערך ראיתי סרט בטלוויזיה בשם "ג'ון היקר" ("Dear john"), הסרט מתחיל כסיפור אהבה קלאסי על ג'ון טיירי חייל צעיר המגיע לחופשה בעיר הולדתו, וסוואנה קרטיס , סטודנטית צעירה. השניים נפגשים במהלך חופשת הקיץ ווהתאהבו אחד בשנייה. כג'ון חוזר לצבא , הם מבטיחים לשמור אמונים ולהתכתב במכתבים עד שג'ון יסיים את שירותו בצבא . אך אסון התאומים הורס את תכניותיהם וגון חייב לחתום לעוד שנתיים נוספות של שירות בצבא . באחד המכתבים שסוואנה שולחת לג'ון , היא מספרת לו שהיא מאורסת לגבר אחר , שמתגלה לאחר מכן שהוא חבר טוב מאוד של סאוונה .

    זה הסרט שכבש אותי ! אני מוצאת את עצמי יושבת ורואה את הסרט הזה עוד פעם ועוד פעם – וזה לעולם לא נמאס לי , אני כל פעם מתרגשת מחדש לראות אותם ביחד. ג'ון וסאוונה לא זכו לסוף מאושר , כמו שאני אוהבת , אבל למרות זאת התאהבתי בסרט הזה , אולי חלק מזה בגלל השילוב של צ'נינג טייטום ואמנדה סייפריד כזוג. אולי בגלל שהסוף הפתיע אותי , למרות שזה לא הסוף שרציתי או ציפיתי – אהבתי אותו כ"כ . :)

    מאת: רון ♥ |‏ 19 בנובמבר 2011 | 15:35
  •  הוא מלך האריות. כשהייתי קטנה בערך בת 4 ההורים שלי הראו לי את הסרט ומאז זה הסרט האהוב עלי בכל הזמנים. הסרט הראשון שבכיתי בו ועדיין הוא מרגש אותי כל פעם מחדש…אני מתה על סרטים מצוירים גם אני כבר גדולה. יש בו הכל דרמה, צחוק, רומנטיקה ואפילו חלקים שקצת מפחידים ומלחיצים(לפחות בשביל ילדים קטנים.
    זה סרט קלאסי של דיסני.אני יכולה לצטט קטעים משם ואני יודעת שיש עוד מלא שחושבים כמוני שזה אחד הסרטים הטובים שיצאו לכל המשפחה! (עובדה שהוציאו אותו שוב בגרסה של תלת מימד בחופש הגדול) באמת שהסרט הוא באמת סרט טוב למי שלו מכיר על גור אריות שמיועד לשלוט על הממלכה שלו שהוא יגדל אבל יש לו דוד שרוצה לשלוט בממלכה וגורם לו ללכת למקום מסוכן והאבא שלו מציל אותו ואז הדוד הורג אותו והגור חושב שהוא הרג את אביו-הקטע הכי מרגש בסרט.. ואז הוא בורח למדבר… לבסוף הוא חוזר ומגלה שהממלכה נהרסה מהשליטה של דוד שלו והא מציל את הממלכה…

    מאת: שקד |‏ 19 בנובמבר 2011 | 15:27
  •  אני בת 15 ואני ממש ממש רוצה את הלקים , רק השבוע ההורים שלי הסכימו לי בפעם הראשונה ללכת עם לק לבית ספר !!! ואני הכי אשמח בעולם אם תהיה לי ההזדמנות לקבל את הלקים הנדירים האלו .
    הסרט הכי יפה שראיתי , ראיתי אותו כמה פעמים הוא " ירח דבש מטורף" בכיכובם של אשטון קוצ'ר ובריטני מרפי . אני אוהבת סרטי קומדיה רומנטית שמצד אחד משעשעים ומצד שני מרגשים , אני ממליצה עליו מכל הלב ! בריטני מרפי אומנם מתה אבל הסרט הזה מראה כמה העולם הפסיד , באמת שחקנית נהדרת !
    בבקשה בבקשה תבחרו בי אני ממש ממש אשמח !

    מאת: יובל |‏ 19 בנובמבר 2011 | 14:43
  • כבר מילדות אהבתי לשקוע בעולמות לא שלי. זה התחיל מקריאת ספרים בחשיכה אחרי כיבוי אורות, והמשיך בהתמכרות בלתי אפשרית לסרטים.\
    לפני 3 שנים התחלתי ללמוד קולנוע, ובתחילת הלימודים נדרשנו לצפות ב"ממזרים חסרי כבוד" בקולנוע. הייתי בשוק. נדהמתי והתרגשתי ולא הפסקתי לחזור בפני כל מי שהסכים לשמוע כמה מדהים זה לחשוב על עלילה כזו ולייצר ביצוע כזה מדהים, בימוי נהדר, משחק יוצא מהכלל.הסרט נמשך 3 שעות וצפיתי בו עשרות פעמים. בהמשך לימודי, צפינו בסרטים רבים משנות ה-20,30,40. כך נחשפתי לסרט "להיות או לא להיות", משנת 1942, של הבמאי היהודי ארנסט לוביץ'. פתאום טרנטינו התגמד בעיני, לא האמנתי שבתקופת מלחמה, היה לבמאי היהודי לוביץ' אומץ לביים סרט כזה! לתת דרור לרצונותיו וחשקיו הסודיים (הפלת היטלר למשל).
    הסרט מגולל את סיפורה של קבוצת תיאטרון פולנית שמעלה את המחזה "המלט", בזמן עליית הנאצים לשלטון. צנחן פולני שמגיע לצפות במחזה מתאהב בשחקנית הראשית, ומנהל איתה רומן על אף שהיא נשואה לשחקן הראשי. יחד עם בעלה, הם רוקמים תוכנית להפלת השלטון הנאצי ולרציחתו של היטלר. הסרט שמוגדר כקומדיה פוליטית, ניחן בציניות רבה והדיאלוגים זורמים ומצחיקים! מיד הבנתי שטרנטינו הושפע רבות מהסרט כשחשב על "ממזרים חסרי כבוד".
    זה הסרט הראשון שעולה בי כשמבקשים ממני המלצה לסרט. אמנם תעשיית הקולנוע כוללת כל כך הרבה סרטים מבריקים, אך מדהים בעיני שבתקופת מלחמה לוביץ' היה אמיץ מספיק, ועשה את הסרט הגאוני הזה, שכולל מתח, רומן, דרמה, ובעיקר רעיון מבריק! כיף לדעת שהעם היהודי תמיד בולט בכל תחום :)

    מאת: דנה |‏ 19 בנובמבר 2011 | 14:38
  •  ארוחת בוקר בטיפאני- סרט שכל אישה חייבת לראות פעם אחת לפחות
    אני חושבת שהנצחיות של הסרט הנצחיות של השמלה השחורה עם שרשרת הפנינים ובעצם הנצחיות של הסצנה שכולנו מכירות של הולי ופול מתנשקים בגשם עושה את הסרט לסרט הבנות המושלם הסרט פשוט גורם לכולנו להאמין שלא משנה מה יקרה ברגע הכי פחות צפוי אנחנו נמצא אהבה גדולה ושאולי אם יתמזל מזלנו נוכל להגיע לחנות טיפאני ולאכול עוגת שמרים כשאנחנו לבושות בשמלה השחורה המושלמת ושרשרת פנינים.
    אני יכולה לראות את הסרט הזה אינסוף פעמים במיוחד כשאני מדוכדכת ובמיוחד בימי החורף הקרים. הכי קיטשי :)
    (אני יודעת שביקשתם משהו מקורי והסרט שלי הוא הכי לא אבל את האהבה שלי לסרט הזה אני לא יכולה להכחיש)

    מאת: מעיין שלום |‏ 19 בנובמבר 2011 | 14:20
  • החטופה, כמה שאני יצפה בסרט אף פעם לא ימאס לי. סרט פעולה חזק ביותר!
    סרט המספר על ילדה להורים גרושים שחיה עם אמה ובעלה החדש אביה של הילדה מנסה להתקרב אל בתו ככל האפשר. הילדה וחברתה נסעו לטיול שבמהלכו נחטפו על ידי קבוצה העוסקת בסחר בנשים. אביה של הילדה יוצא לצרפת במטרה לאתרה ועושה שימוש בכישוריו וקשריו כסוכן ביון לשעבר.
    כל פעם אני צופה בסרט יוצא לי לחשוב על אבא שלי, אני זכרת שגם לי יש אבא כזה שבעת צרה יהיה שם בשבילי ושאפשר לסמוך עליו בכל דבר :)

    מאת: נוי |‏ 19 בנובמבר 2011 | 14:18
  •  "500ימים עם סאמר" , זהו הסרט שאני לשוב ולצפות בו והוא לעולם לא יימאס עליי.
    אני אוהבת הכל בסרט הזה מהבימוי עד ההלבשה במיוחד , אני אוהבת את סגנון הוינטג' , את שמלות הפעמון וחצאיות המותן של זואי דנשל , ואת האפודים והעניבות של ג'וסף גורדון לוויט.
    זאת הקומדיה הרומנטית הכי מתוחכמת ויצירתית ומרגשת שראיתי אי פעם , הניגוד בין סאמר פין הצינית שחושבת שאין דבר כזה אהבה לבין טום הנסן הבחור הרומנטי והרגיש , הוא פשוט קסם וגם הסיבה למה אני מתאהבת בסרט כל פעם מחדש …
    לא משנה איזה יום עבר עליי , הסרט הזה תמיד ישפר אותו ויגרום לי להמשיך לחפש אחריי הטום הנסון שלי :)

    מאת: נסטיה |‏ 19 בנובמבר 2011 | 14:11
  •  הסרט מתאר מסע מוזיקלי מטורף, ורואים שם גם את נקודת מבטו של המעריץ, שכל מי שאי פעם חווה חיבור אדיר למוזיקה והעריץ להקה מעומק ליבו, יכול להזדהות איתו.
    הוא מלווה בשירים מעולים, והלב שלי רועד כל פעם מחדש כשהם שרים באוטובוס את tiny dancer של אלטון ג'ון.

    מוזיקה תופסת חלק נרחב מחיי, ובמיוחד הסגנון הזה של הסיקסטיז-סבנטיז. בפעם הראשונה שצפיתי בסרט מייד לחצתי שוב על "פליי" כדי להרגיש שוב את הקסם.
    קשה להסביר את החיבור שלי לסרט, אבל הוא אדיר.. יש לי את כל גרסאות ה-DVD, את הפסקול על דיסק ועל תקליט, ועוד כמה פריטי אספנים.
    אני יכולה לצפות בו עוד מיליון פעם והוא לא יימאס עליי, וכל פעם אני אגלה עוד משהו קטן שלא חשבתי עליו קודם.

    מאת: שרון |‏ 19 בנובמבר 2011 | 14:06
  • התרגשתי מכל שנייה, בחיי. והאמת שהפעם
    מיליארד מילים יספיקו.
    הסרט הזה מצליח לשחרר את הרגשות הכי עזים עד שירעד לכם הגוף, אבל אם
    תשפשפו את העיניים תוכלו לראות איך
    אתם עומדים בין הקו של האושר לבין הקו של ה
    בכי המקסימנוראי הזה, שנמשך ונמשך עד אין קץ. והדמעות יפוצצו אתכם מבפנים ואתם תהיו מאושרים כל כך
    שתרצו למות, נשמתכם תעתק בשכפול אינסופי. הסרט הזה יבעט אתכם
    כל כך חזק
    מהסטטיות הזאת שמוצצת ממכם את הרגעים הקצובים שיש בעולם הנפלא הזה.

    שווה של רגע.

    מאת: יסמין |‏ 19 בנובמבר 2011 | 13:58
  •  אני זוכרת שראיתי את הכרזה של הסרט הזה באיזה עיתון ופשוט הבנתי שזה הסרט שלי..הייתי חייבת לראות אותו וכך יצא שראיתי אותו גם בקולנוע וגם בדי וי די. גם בבית ספר ראיתי אותו, כשהיינו בשיעור אנגלית והמורה אמרה שהיא הביאה סרט. להפתעתי הסרט היה "וידויים של שופהוליק" אני כמובן ידעתי את הסרט בעל פה….. אפילו בשיעור קולנוע, את התרגיל הראשון שלי עשיתי על הסרט הזה..ערכתי אותו, והפצתי בכל מקום.
    כל פעם שמישהו מבקש המלצה לסרט, שופהוליק זה הסרט הראשון שאני ממליצה עליו.
    אני אוהבת במיוחד בסרט את השחקנית הראשית איילה פישר וכל סרט שבו היא משחקת אני חייבת לראות!
    בקיצור, הסרט שאני מכורה אליו הוא:"וידויים של שופהוליק"!=]

    מאת: רויטל חסיד |‏ 19 בנובמבר 2011 | 13:57
  •  אבל בטוח שיהיה שם את יו גרנט, מתה על השחקן הזה! עם המבטא הבריטי המקסים.
    כנראה שהכי הכי זה יומנה של בריגיט גונס עם השחקן הבריטי השני האהוב עחי קולין פירת'.
    סרט מקסים שמראה שבסוף האהבה מנצחת הכל!

    מאת: ליאת |‏ 19 בנובמבר 2011 | 13:53
  • למה?
    קודם כל כי אין יותר גברים כמו המפרי בוגרט.
    שנית כי ההתמודדות עם הדילמה שבין האהבה שלך לבין לעשות את הדבר הנכון מוצגת בצורה כל כך רומנטית ויפה שבסוף הסרט את מרגישה כאילו למדת שיעור חשוב בחיים.

    מאת: מריה |‏ 19 בנובמבר 2011 | 13:22
  • של וינסט גאלו שגם מככב בו בתפקיד האסיר המשוחרר שישב בכלא על לא עוול בכפו, וחוטף נערה שלא מוכנה באופן מפתיעה להיפרד ממנו ומספקת לו תמיכה אינסופית ובלתי מותנית. מדובר בסרט הכי קסום שאתם עדיין לא מכירים עם קריסטינה ריצ'י המשובחת בתפקיד הנערה הספק הרפתקנית, ספק בודדה – תפקיד כובש. זהו סרט אופטימי על התמצית של האהבה, ועל הכח שלה לגבור על הערכה עצמית נמוכה של מי מאיתנו. הסרט תפור על שבת סגרירית כמו זאת שיש לנו היום. אני הלכתי להכין עוגת שוקולד (הולך מעולה גם גלידה צוננת והסרט המדובר).

    שלכם, נועה

    מאת: נועה לה |‏ 19 בנובמבר 2011 | 13:10
  • הסרט, שהוא אחת הפארודיות הראשונות שנוצרו, יצא בשנת 1980, שזה בערך שנתיים לפני שנולדתי – ככה שלפני שבכלל התחילו כתוביות הפתיחה, כבר אני מרגישה צעירה!
    הפלוס השני שלו, הוא שמדובר בפארודיה על סרטי אסונות טיסה.
    למה פלוס? אז ככה:
    אסונות טיסה, לא משהו שמעודד אותך לעלות על טיסה בזמן הקרוב ומצד שני – מדובר בפארודיה על אסונות טיסה, כי האסונות הללו זה כל כך מצחיק ולא סביר- שברור שצריך לעלות על הטיסה הקרובה לניו יורק!
    (את התגובה ניתן לבחור ולשנות בהתאם למצב חשבון הבנק בעת הצפייה).
    הפלוס השלישי – יש שם טייס! אז נכון, התספורת קצת מיושנת וכן, כנראה שעכשיו האיש כבר מחובר לאי אילו מכשירים באופן קבוע, אבל… כשאמא מתקשרת תמיד אפשר להגיד לה – אני לא יכולה לדבר כרגע, אני רואה סרט עם טייס!
    (ולא אמא, הוא לא יגיע לארוחת ערב ביום שישי הקרוב… הוא.. אמממ… בכוננות שקר כלשהוא..)

    אבל רגע ברצינות – הסרט הזה, לא משנה כמה פעמים אצפה בו, מצליח לגרום לי לצחוק עד כדי כאבי בטן חמורים, התגלגלות על הרצפה ודמעות של אושר.
    לי, זה מספיק :-)

    מאת: מעין |‏ 19 בנובמבר 2011 | 13:08
  • שלום,קודם כל אני רוצה להגיד משהו:אנשים אתם כותבים כאן שמות של סרטים מחוץ לארץ אבל שחכתם פרט קטן,איפה אותם סרטים שגדלתם אליהם סרטים ישראליים אמתיים אלה שתמיד העלו חיוך קטן אם לא צחוק או אפילו רגע דרמתי של דימה קטנה שזלגה מהעין.אז כמו שהבנתם אני מתה על סרטים ישראליים ולדעתי הם שרטים מעולים שהייתי רואה עם כל המשפחה ועד היום אנחנו לא מפסיקים לצפות בהם.אבל הסרט שבחרתי הוא-"אבא גנוב" בחרתי בסרט הזה כי סרט שמלא אותי בשמחה צחוק ואילו דמעה הסרט הזה בעצם מזכיר את התקופה של פעם התקופה של ההורים שלי וכשאנחנו צופים ביחד עם המשפחה בסרטים הישראליים האלה במיוחד אבא גנוב אנחנו "הילדים" רואים את הניצוץ בעניים של ההורים שלנו.ובגלל זה אנחנו צופים בעיקר בסרטים הישנים ההם שגורמים לאותו ניצוץ בעניים שמוריד את כול הדאגות. 

    מאת: ילנה |‏ 19 בנובמבר 2011 | 13:03
  •  בתור אחת שחובבת קומדיות קומנטיות קיטשיות הסרט הזה נופל בדיוק לתוך הקטגוריה הזאת….
    אז נכון זאת עוד קומדיה צפויה מראש עם עלילה ברורה שכוללת את כל החוקים….
    בהתחלה הם נפגשים…זה נראה חסר סיכוי שהם יתאהבו….אבל בסוף זה קורה..!!
    אבל לדעתי יש בזה משהוא מיוחד..
    בתור אחת שחובבת את כל השמלות המיוחדות והפוארות האלו…זה גן עדן!!!
    הרי מי לא היתה רוצה להיות שושבינה בכל כך הרבה חתונות?!?!?!?
    ללבוש כל כך הרבה שמלות מיוחדות ושונות ולעמוד לצד החברה הטובה ביום המאושר בחייה!!!
    הדבר היחיד שיותר טוב הוא החתונה שלך!!! כשהשמלה היחידה שאת לובשת היא לבנה והכי מיוחדת…וכשכל החברות שלך עמודות עכשיו לצדך!!!
    הסרט הראה לי מהי חברות אמת…ושעל משפחת תמיד אפשר לסמוך…גם אם לפעמים את רוצה להרוג אותם….
    וכמובן סיפור אהבה שנראה הכי הזוי בהתחלה בין הפסימי-ששונא חתונות לבין אותה אחת שכל חייה היא מופיעה בחתונות…
    אז נכון שאין בסרט הזה משהוא מיוחד אבל יש בו רוח נעורים,אופנה,אהבה,חברות,משפחה….
    סרט של שישי בערב כשגשם בחוץ…עם חברות טובות…שוקו…ושמיכה!!
    סרט שאפשר לראות גם מאה פעמים בשנה!!!!

    מאת: דליה |‏ 19 בנובמבר 2011 | 12:51
  •  הסרט האהוב עליי הוא "תפוס אותי אם תוכל" ("Catch Me If You Can").
    סרט מדהים על נער בן 16 ששורד בחברה, ומוצא את עצמו משיג את מטרותיו בדרכים שאף בן-אדם לא היה מעיז.
    הנער נרדף אחרי המשטרה ועובר בין עבודות, נהיה טייס בגיל 17 ולאחר מכן רופא ועוד…
    הסרט בעיקר הרפתקני ומותח, אבל יש בו גם אהבות, ואקשן.
    אחרי צפייה בסרט, אתם תצאו אם תפיסת עולם קצת יותר שונה.
    הסרט מאוד מומלץ!
    ואם שחכתי לציין, זה סיפור אמיתי :) .

    מאת: עתליה |‏ 19 בנובמבר 2011 | 12:44
  •  הסרט של כל הזמנים האהוב עלי הוא אישה יפה ,סרט שתמיד כיף לצפות בו, הוא מעין סיפור סינדרלה מודרני שכל נערה חולמת למצוא יום אחד את האביר על הסוס הלבן, גם כיום בתורך אימא לילדים כיף מדי פעם בשגרה היומיומית לשבת ולצפות בסרט ולחזור להיות שוב נערה חולמנית

    מאת: לאה |‏ 19 בנובמבר 2011 | 12:34
  •  אני חובבת סרטים וראיתי ממש הרבה סרטים וההחלטה הייתה מאוד קשה!!! אבל החלטתי להתפשר על הסרט"פתאום בת 30" מדוע?על הסרט שמעתי מאמא שלי שהמליצה לי בחום לראות אז אכן הקשבתי לה והחלטתי לראות את הסרט.
    הסרט "פתאום בת 30" סרט קליל ,רומנטי,מצחיק ומזכיר שכל נערה חולמת להגיע כבר להגיל מבוגר יותר ושיהיה לה יותר חופשיות.האווירה של הסרט נעימה והעלילה זורמת נחמד מאוד.סרט שמחזיר אותכם קצת לשנות ה80 .אשמח מאוד לזכות פעם ראשונה שאני משתתפת:)

    מאת: קוגן |‏ 19 בנובמבר 2011 | 12:31
  • באמריקן ביוטי יש את הכל דרמה, אהבה, ציוניות, וחופש.. הסרט משלב את כל האלמנטים של החיים… הוא מציג בדיוק את כל הדברים שכולנו חושבים אבל לא אומרים, את החברה המודרנית שבה כל מה שחשוב זה יופי הצלחה וכסף, הסרט שמדבר על השטחיות הבלתי נפסקת של החברה הוא הכי לא שיטחי שיש, אני יכולה לצפות בו שוב ושוב כי הוא פשוט מצחיק ואינטלגנטי, הסרט תמיד מביא לי לחיוך ולמחשבה :).

    מאת: מיכל |‏ 19 בנובמבר 2011 | 12:24
  •  אחד הסרטים שראיתי אותו עשרות פעמים ושאני יכולה לראות אותו עוד מאות אלפי פעמים והוא פשוט אף פעם לא נמאס!
    סרט שהוא מודל לחיקוי בעבר בעקבות ג'וליה רוברטס נכנסו לאופנה המגפיים הגבוהות עד הברך, אנשים חיקו את התסרוקת שלה ועוד..
    זה באמת אחת מהקלאסיקות שיש.

    מאת: שרית |‏ 19 בנובמבר 2011 | 12:17
  •  ינטל הוא סרט מדהים בעניי כי הוא משלב גם מחזמר וגם דרמה,הוא בויים ע"י ברברה סטרייסנד שגם שיחקה בו-כבוד נשי!הסרט עוסק במעמד האישה ביהדות.
    סרט מרגש,נוגע ללב,התלבושות מדהימות ומספרות בדיוק רב על התקופה וסגנון הלבוש היהודי…אני יכולה לראות את הסרט עשרות פעמים ועדיין להרגיש כאילו זאת הפעם הראשונה(:

    מאת: ליטל |‏ 19 בנובמבר 2011 | 12:16
  •  הסרט שאני יכולה לצפות בו שוב ושוב ושוב, נקרא juex des enfant= משחק ילדים (בתרגום חופשי)
    אץ הסרט הזה הגעתי לראות במקרה. איכשהו כל כמה זמו הייתי נופלת עליו באחד מערוצי הסרטים
    עד שהחלטתי לראות אותו בשלמותו. סרט צרפתי שעשוי בשיק הצרפתי הכי מדהים שיש.
    הוא רומנטי ומושלם לכל עונה ובעיקר לחורף. שנה שעברה חבר שלי קנה לי את הדיוידי כדי שיהיה לתמיד.

    מומלץ!!
    נ.ב. בסרט משתתפת מריאון קוטייאר המדהימה! והגבר המתוק לצידה הוא בעלה הנוכחי

    מאת: הגר |‏ 19 בנובמבר 2011 | 12:09
  •  הסרט הוא פשוט מרגש אותי כל פעם מחדש יש בו גם מתח גם דרמה גם אקשן זה פשווט הסרט המושלם אני יכולה לראות אותו מיליון פעם וזה לא ימאס אין זה הסרט הכי יפה בכל הזמנים (:

    מאת: קארין |‏ 19 בנובמבר 2011 | 11:49
  •   הסרט "ההצעה" בו משתתפת סנדרה בולוק הוא ללא ספק ה-סרט שאני הכי אוהבת בעולם! למרות שצפיתי בו כבר למעלה מ-15 פעמים אני תמיד נהנית לצפות בו מחדש- קודם כל בגלל שהוא מתאים לכולם, גברים נשים, ילדים ומבוגרים- מפני שהוא ממש מצחיק, אך באותו הזמן מדבר על עניינים רציניים, הוא רומנטי-אבל גם גברים יכולים להתחבר אליו מאוד (בעיקר בגלל סנדרה בולוק) והוא סרט שתמיד מתאים למסיבת פיג'מות, ליום כיף או סתם לשבת ולצפות בו כדי להעלות את מצב הרוח. מהרגע שראיתי אותו עם חברותיי בקלנוע התאהבתי בו מיד, ומאז הוא באמת אחד הדברים היחידים שיכולים לעודד אותי כשאני באמת מבואסת. הסרט כבר ממש לא חדש, אבל מבחינתי הוא פשוט קלאסי והוא תמיד יעבוד, יצחיק ויהיה כיף לצפייה. אז הסרט ההצעה הוא לגמרי הסרט האהוב עליי בכל הזמנים!

    מאת: שירה :) |‏ 19 בנובמבר 2011 | 11:42
  • אם זאת אכן תחרות פופולריות, אז הסרט הפופולרי ביותר, בכיכובן של הבנות היפות ביותר שאי פעם יצא לי לראות, הוא כמובן "ילדות רעות" mean girls.

    הסרט זורק אותך בחזרה לימי חטיבת הביניים והתיכון, מלא בהומור ארסי ומשובח, עם כתיבה שנונה ברמה אחרת, שחקנים נהדרים ובגדים מעולים, מאז ימיו הנפלאים והנשכחים קמעה של ג'ון יוז, לא נהניתי מסרט בי"ס בצורה כל כך חזקה.

    אין גבול למספר הפעמים שניתן לצפות בו והוא מרשם בטוח לשיפור מצב הרוח, גם בימים בהם את מרגישה לא הכי פופולרית בשכבה…

    מאת: לירון בונאנו |‏ 19 בנובמבר 2011 | 11:27
  • טוב , אז בתור ילדה בת 14 שנמצאת בתוך כלא לביטוי עצמי שנקרא ביתספר , אין לי הרבה אפשרוית – כי משרד החינוך מאמין שתלבושת אחידה "מאחדת את כולנו" וואוו איזה משחק מילים מרשים ! בכל מקרה יש לי דרכים שבהם אני עוקפת את החוקים , ( אבל לא נתעסק בזה היום .. )
    רציתי לספר על הבריחה הגדולה שלי – עולם האופנה , הבלוגים , הסטייל והחלום הבלתי נגמר למשהו שאני רחוקה ממנו שנות אור ..
    (פעם אחרונה שבדקתי פרדס חנה זה לא בירת האופנה נכון ?)
    אז בכל מקרה הבריחה והביטוי העצמי שלי מתבטא באתר הזה
    ( שהוא מצוין כבר ציינתי ?, לא התחנפות נשבעת !)
    שאני מקפידה להיכנס אליו לפחות פעמים שלושה ביום , ובסרט הגדול מכולן " השטן לובשת פראדה"
    הסרט שנתן לראות מקרוב את המקומות התפקידים ולא נשכח את הג'ימי צו' ..
    מעבר לעובדה שהסרט מקסים הוא נותן לי לברוח למקום שבו אני מרגישה בנוח "הארון"
    אני רחוקה ממותגים בעיקר בגלל המחירים המטורפים שלהם בארץ .. אבל אני בורחת לסיילים ולחנויות יד שנייה ומנסה להפיק את המיטב , ולכן הסרט היה פשוט מדהים לראות אותו בפעם הראשונה ולחוות חוויה כלכך קרובה לדברים שאני רק יכולה לחלום עליהם במיוחד כי (ראיתי את הסרט בגיל 8 .. והידע שלי היה נוראי..ובור..) אבל מאז התפתחתי והתבגרתי והסרט עדיין עדכני רלוונטי ובעיקר מרגש אותי .. אני יכולה כמעט להריח את פריז ולשמוע את הקולות משבוע האופנה במציאות כאילו זה קורה לידי .. הסרט מותיר אותי ללא מילים בכל פעם מחדש .
    וכפי שנייג'ל אומר באחת הסצנות – "המגזין הזה יכול להיות תקווה מנצנצת "
    כל מגזיני הווגים שאני רואה בסטימצקי גם הם תקווה מנצנצת בשבילי ..
    בכל מקרה .. OPI זה רק עוד מותג – שעלות בקבוק היא 70 שח ולכן זה עוד חלום רחוק .. ( לפחות עד ליום ההולדת הבא .. )

    מאת: לולי |‏ 19 בנובמבר 2011 | 11:23
  •  אין ספק, לאחר כמה שניות של מחשבה, שזה הסרט שבוודאי צפיתי בו פעמים רבות ביותר… החל מפס הקול הסוחף ועד לצבעוניות והריקודים וכמובן כמובן כמובן- העלילה! התקופה של הסרט, שנות ה 60, היא התקופה האהובה עליי מכל ואני תמיד מדמיינת אם הייתי מבלה את התקופה הזו בלונדון או אולי בסן פרנסיסקו…
    הסרט פשוט מהמם אבל מה שבולט בו כמובן בשבילי אלה הבגדים!!!!! איזה סטייל איזו אופנה איזה חופש!:)
    סרט שתמיד מעלה חיוך ועושה גם חשק לחזור אחורה בזמן..

    מאת: יעל |‏ 19 בנובמבר 2011 | 10:53
  • ההתלבטות היא קשה! אז מיד הרצתי את כל הסרטים האהובים עליי- "אישה יפה", "צלילי המוסיקה", "פורסט גאמפ", "פאטץ' אדאמס", "החתונה של החבר שלי", "10 דברים שאני שונאת בך", "אלאדין", "יש לך הודעה","ג'ק", "פייט קלאב", "מרי פופינס", "נדודי שינה בסיאטל","המרדף לאושר", "גרין מייל", "פגוש את ההורים", "גברת דאוטפייר", "היומן", "נוטינג היל"…כל דבר עם ג'וליה רוברטס…אההההההההה!!!
    אבל בסופו של דבר יש סרט אחד שמתעלה על היתר…בת הים הקטנה!!!
    בגיל 3 וחצי אבא שלי לקח אותי לראות את בת הים הקטנה בקולנוע, זאת הייתה הפעם הראשונה שלי בקולנוע והסרט שבה אותי!!!
    בילדות ביליתי שעות באמבטיה מחקה את אריאל, דיקלמתי ושרתי בקולי קולות גם באנגלית וגם בעברית.
    זה קצת מצחיק לומר אבל גם היום בגיל 24 אחרי שראיתי את הסרט אינספור פעמים עדיין לא נמאס לי!
    אני אפילו משדלת את הבנות דודות הקטנות שלי לראות אותו רק כדי שיהיה לי תירוץ :)!!!
    בת הים הקטנה זה לא רק סרט זה נוסטלגיה לילדות,זה חוויה!
    כולן השתעשעו במבטא המשעשע של אריאל "הוהב אותי …לא הוהב…הוהב אותי, ידעתי!", אין אחת שלא מכירה את "part of your world" (אתה רוצה דרמבלבוס?
    יש בשפע!), כולן זוכרות איך קולה של אריאל נכנס לקונכיה "אהההה, אההה, אההההההההההה" :),ומי לא זוכרת את האופן בו אריאל מסתרקת עם מזלג\ אורסולה מורחת את השפתון שלה, ואם אומר "המלך טריטון הוא אבינו ואלה שמותינו לכל השואל…" אין אחת שלא תמלמל חצאי שמות לפי הקצב… אין ספק…זה לא סתם סרט זה עולם ומלואו…קלאסיקה!

    מאת: ענבר |‏ 19 בנובמבר 2011 | 10:38
  •  שלום שמי רעות ונונו ואני רוצה לספר לכם משהו שקרא לי השבוע :
    יום שבת בצהריים אחי הביא לנו סרט לראות כ"כ רצינו לדעת מהו הסרט אך מפיו יוצאת המילה "הדרדסים". שלא תטעו אני ושני אחיי הגדולים גדלנו על הדרדסים: קונדסון,ביש גדא, זעפני, דרדסבא ועוד דמויות מצחיקות למדי. אז אמרנו לאחי שלא נראה זאת כי איננו ילדים קטנים יותר ואז אחי אמר "תזרמו עם זה "
    אז אמרנו בסדר הסיפור הסתיים כהקרבה של דרדס לאחר האהבה והחום שרואים שהם מקרינים אחד לשני , הדאגה של אחד לאחר , ורגישות ..
    אז אני רוצה להמליץ לכם על סרט זה כי הוא מדהים ומלמד הרבבה את הילדים..

    מאת: רעות וונונו |‏ 19 בנובמבר 2011 | 10:28
  •  טוב אני יודעת שזה נשמע מוזר שאמא ל2.5 (בהריון) ילדים אוהבת את הסרט הזה, אבל הוא פשוט ענק. הבדיחות השנונות קורעות אותי כל פעם מחדש. כל סרט נוסף שיצא היה ענק!!! ומה שהכי כייף זה שהבנים שלי חולים על הסדרה ואנחנו עושים כל כמה ימים מרתון של שלושת הסרטים יחד!!! ואף פעם לא נמאס ונהנים מזמן איכות יחד. מקווה שגם הילדה שבבטן תאהב את הסרט הזה……

    מאת: ענבל |‏ 19 בנובמבר 2011 | 08:34
  •  הסרט שהכי אני אוהבת הוא לא בלי ביתי לא הרבה מכירים אבל זה סרט שמבוסס על סיפור אמיתי אמריקאית שהתחתנה עם אירני(ימח שמם) מאהבה ענקית הוא היה פשוט הגבר המושלם ואז הם הביאו ילדה לעולם ונסעו לבקר את משפחתו באירן כשהגיעו לאירן הבעל הפך את עורו והחל להתנהג לאישתו כמו כל אירני מצויי באלימות כלא אותה בבית אחיותיו התעללו בה גם והיא עברה תלאות רבות בניסיון לברוח היא וביתה הקטנה את הסוף אני לא יספר ישאיר אתכם במתח חובה לראותתתת כל פעם שאני רואה את הסרט הזה אני בוכה וקשה לי להתנתק (ריגשית) מהסרט מרתק ביותר

    מאת: נטלי כהן |‏ 19 בנובמבר 2011 | 07:35
  • ראיתי את 2 הסרטים כבר מספיק פעמים ועדיין בכל שידור חוזר בטלוויזיה, אם זפזפתי ונפלתי על הסרט, תוך 3 שניות אני שוב נשאבת לעולמן הניו יורקי הנוצץ של הבנות. היופי של ניו יורק (גם של אבו דאבי אבל לא נשווה), הבגדים, התיקים וכל האקססוריז, המסעדות………. כל צפייה היא תענוג מחדש.

    מאת: שרון |‏ 19 בנובמבר 2011 | 07:21
  • הוריי המדהימים,ילידי שנות ה50,שגדלו על סרטים שיצאו בתקופתם המליצות לי לצפות באחד הסרטים הפופולריים של אותה התקופה הידוע בשם "חמים וטעים" בכיכובה של האחת והיחידה במינה – מרלין מונרו.
    סרט קומדיה שנון ומצחיק עד דמעות על שני נגנים שבורחים מהמאפיה לאחר שהיו עדים לביצועו של פשע מסויים,מחליטים להתחפש לנשים ולהצטרף ללהקה כאשר שם הם פוגשים באישה ומתאהבים בה ומכאן הכל נהיה מסובך ומורכב. תתפלאו או לא , מצחיק גם בתקופתנו! ההתרשמות וההתלהבות מהסרט לא חולפת גם בפעם המליון ואחד. וזה מנסיון!

    מאת: אילנית |‏ 19 בנובמבר 2011 | 05:20
  • זה הסרט שמככב אצלנו בבית מאז שאני זוכרת את עצמי. אם היום אני בת 20 אז זה יוצא 17 שנה של צפיה אדוקה בסרט:) בחיים לא יצא לי לראות את הסרט בלי אחי הגדול, מה שהופך את הסרט מבחינתי לעוד יותר מיוחד… זה אומנם סרט ישן בלי יותר מדי אפקטים מיוחדים כמו שיש היום בסרטים, אבל איזה טקסט! אני זוכרת את הכל בע"פ, כבר בגיל 3 הייתי פשוט באה אל אנשים ברחוב עם פנים קשוחות משהו ואומרת "When you have to shoot, shoot. Don't talk" אמא שלי אומרת שאנשים פשוט היו מתעלפים מצחוק ומבקשים עוד ציטוטים מהסרט :)

    מאת: עדי |‏ 19 בנובמבר 2011 | 04:46
  • הסרט שאני יכולה לשבת ולראות 30,000 פעם בלי שימאס לי הוא פתאום 30 .
    כבר בפעם הראשונה התמכרתי אליו , והוא כל פעם מזכיר לי שצריך לחיות את הרגע ואף פעם אין גיל למשאלות :)  

    מאת: מיכאלה |‏ 19 בנובמבר 2011 | 04:38
  •  כשהייתי קטנה מאוד אני אפילו זוכרת אכילת גרבר במהלך הצפיה אמא שלי הראתה לי את הסרט נשים קטנות זו הייתה גרסה מצויירת שאני מניחה שלא הרבה מכירים כבר בתור ילדה קטנה הסיפור מאוד ריגש אותי בכיתי כשג'ו גזרה את כל שיערה בכיתי כשהן איבדו את בת והייתי מאושרת כשהן היו מאושרות כמה שנים אחרי הקלטת של הסרט לצערי נעלמה ולא מצאתי אותה שוב אבל אז מצאתי את הסרט נשים קטנות בכיכובן של וינונה ריידר וסוזן סרנדון והתאהבתי מחדש בסיפור בחטיבה הייתי נרדמת עם הקלטת כל לילה ועד היום אני יכולה לראות את הסרט ולהתרגש כמו שהתרגשתי בפעם הראשונה עם אמא שלי והגרבר.:) אני פריקית סרטים מאוד רצינית ואם סרט מוצא חן בעיני אני יכולה לראות אותו שוב ושוב בלי שימאס ויש המון סרטים שאני אוהבת אבל הרגשה כמו שיש לי כשאני רואה נשים קטנות אין לי עם אף סרט אחר.

    מאת: עדי |‏ 19 בנובמבר 2011 | 04:02
  • כשחשבתי איזה סרט באמת מדהים ומקסים שאראה אותו שוב ושוב, לא עלה במוחי מגוון כל כך רחב של אפשרויות, וזאת בגלל שאני מאוד אוהבת סרטים אך רק מדיי פעם מצ'פרת את עצמי בצפייה בסרט ולא רואה המוני המונים של סרטים. אבל יש סרט אחד שאליו כמובן שלא אתנגד לחזור ולראות והוא צ'ארלי בממלכת השוקולד((:
    סרט קלאסי,איכותי, שנון, מצחיק ובעיקר משאיר הרגשה מתוקה כמו שוקולד,קלילה עם טעם של עוד אחריו!
    ג'וני דפ שהוא בכלל קטגוריה מדהימה מהלכת בפניי עצמה עושה שם את תפקידו בצורה כל כך קורצת וחביבה שאי אפשר להתעלם!
    את הסרט ראיתי 3 פעמים בקולנוע לפניי 5 שנים בערך ועוד מס' פעמים בבית וקראתי את הספר ואת ספר ההמשך "צ'ארלי ומעופפלית הזכוכית" של רואלד דאל.כל כך אהבתי את זה וזה באמת הזמן לקצת נוסטלגיה וסרט ממלא את הלב, ללכת ולראות אותו שוב ושוב ושוב ושוב ושוב(:

    מאת: נועה |‏ 19 בנובמבר 2011 | 03:40
  •  הסרט האהוב עליי הוא "מה שבחורה רוצה". הייתי רוצה לספר על אהבתי לקוונטין טרנטינו או לספר על הסרט הצרפתי שאני כ"כ אוהבת ("תמימות". מומלץ) אבל בסופו של דבר תמיד כשאני ארצה להתפנק מול הטלוויזיה ולהיות קלישאה לתפארת אני אשים את "מה שבחורה רוצה" ואצפה בו מתחת לפוך עם כוס שוקו חם.
    ובזמן שאני מדקלמת את כל הסרט אמשיך לקוות שאבא שלי הוא לורד אנגלי ושתהיה לי סיבה טובה מספיק לקנות בגדים שבנות של לורד לובשות ולהגיד לעצמי בראש "קייט מידלטון, מאחורייך".

    מאת: ירדן |‏ 19 בנובמבר 2011 | 03:10
  • בהתחלה חשבתי על סרט כמו השטן לובשת פראדה אבל אז הבנתי ששוקלד הרבה יותר קלאסי מזה. מה יותר טוב מסרט עם ג'ולייט בינוש שמגלמת אישה עצמאית ואימהית שכובשת עירייה שלמה שמנסה לעשות הכל כדי להרוס אותה, ולא על ידי אלימות או השתלטות אלא על ידי טוב לב, כנות וכמובן שוקולד. וללא ספק ג'וני דפ הוא רק הדובדבן שבקצפת. זה סרט שגרם לי לקרוא את הספר ואפילו את ההמשך שלו ולשתות שוקולד חם במשך חודש. בכללי אני חושבת שזה סרט קסום, מלא אווירה, נוגע ומרגש. במיוחד העובדה שדרושה כל כך הרבה פשטות על מנת לחבר בין אנשים ושהתמדה ואמונה בעצמך תמיד מנצחת :)

    מאת: אירנה |‏ 19 בנובמבר 2011 | 02:02
  • הסרט האהוב עלי הוא בהחלט "אבק כוכבים". אני יכולה לצפות בסרט הזה שעות וזה בגלל שזה פשוט הסרט הכי נחמד שיצא בשנים האחונות. מדובר בסרט פנטזיה, שמערב בתוכו את כל האלמנטים הקבועים של סרט פנטזיה; נסיכות, גיבורים, ממלכות, הרפתקאות, מכשפות- אבל בו בזמן גם כל כך קרוב למציאות, וכל כך מלמד עליה, עד שהוא גורם לך לחשוב הרבה ואולי גם לשנות כמה דברים אצלך לאחר הצפייה בו. בסרט יש (כמובן..) גם רומנטיקה, וזו עשויה בצורה מתוקה והכי לא קיטשית שיש!
    בקיצור, אני חושבת שזה אחד הסרטים היותר מתוקים ומרעננים שיצאו בשנים האחרונות, ושהוא נותן לבנות כמוני- שגם פנטזיה והרפתקאות עושות להן את זה, להנות מרומנטיקה!

    מאת: נטע |‏ 19 בנובמבר 2011 | 01:37
  •  "מחוללת הניסים" על הלן קלר, אומר הכל.

    מאת: רוני |‏ 19 בנובמבר 2011 | 01:16
  •  או בשם חסר התוכן שהעניקו לו המשווקים בישראל – ״הכי טוב שיש״.
    הסרט הזה תמיד היה הgo to movie שלי לימי מחלה, ימים חורפיים או סתם יום חסר מצב רוח.
    יש בו הכל, שחקנים מעולים, קיטש אמריקאי במינון הנכון, עלילה מופרכת ואמינה בו זמנית, דמות שגורמת לך לסלוד ממנה ואז לחבב אותה בעת ובעונה אחת וכמובן, כלבלב אחד קטן וכובש עם הטיית ראש שאי אפשר להישאר אדישים כלפיה.
    אז למרות שכבר ראיתי אותו עשרות פעמים ולמרות שאני יודעת מה הסוף הטוב, תמיד הסצינה במסעדת הסרטנים עם השמלה האדומה הקלאסית גורמת לי לחכות במתח מה הוא יאמר עכשיו.
    ואולי בכלל הכל נובע מהזדהות עם הג׳רמופוביה של הגיבור?
    אני עדיין לא זורקת סבונים לפח לאחר שימוש אחד, אבל האלכוג׳ל ואני חברים טובים :)

    מאת: קרן |‏ 19 בנובמבר 2011 | 00:52
  •  ראיתי בפעם הראשונה וללא ספק התמכרתי !
    סרט מדהים ומעורר השראה לגביי החלטות , קריירה , ואהבה כמובן !
    מלמד המון וכמובן עם אחלה של קאסט שחקנים ..
    סרט שפשוט רוצים לראות שוב .. ושוב .. ושוב !!

    מאת: לידור |‏ 19 בנובמבר 2011 | 00:50
  • יש מלא סרטים טובים שאהבתי במשך השנים והרבה מהם מופיעים ברשימה מעל, אחד הסרטים שמצליח לרגש אותי כול פעם מחדש למרות הקיטש הוא הסרט "רוחות של תשוקה" משהו באיך שבראד פיט נראה שם פלוס סיפורי האהבה הנכזבים של הסיפור הזה מצליחים להביא אותי לדמעות כול פעם מחדש 

    מאת: ענבל |‏ 19 בנובמבר 2011 | 00:47
  •  מלבד ריקוד מושחט, סרט נוסף שאפשר לראות שוב ושוב למרות היותו מצוייר, שלגיה, שוב האהבה מחזירה לחיים, האהבה של הסובבים אותך ושל הנסיך שמגיע לנקות את הרעל ולהקים אותך לחיים, מקסים, מרגש עד דמעות ופשוט, מלא מסרים חיוביים לחיים, ולמרות היותו ישן האיכות של דיסני מדהימה , סרט לדורות מומלץ בחום(:

    מאת: ענת |‏ 19 בנובמבר 2011 | 00:42
  • הוא הסרט עם רובין וילאמס 'לחלום אותך' או באנגלית WHAT DREAMS MAY COME
     אני לא אשכח כמה בכיתי בפעם הראשונה שראיתי אותו, ואותן כמות של דמעות ירדה גם במליון הפעמים האחרות שראיתי את הסרט.
    הסרט מספר על זוג שהם בעצם נשמות תאומות וכל הזמן מחוברים אחד לשני, הילדים שלהם מתים בתאונת דרכים ובעזרת הבעל האישה מתגברת על זה, כעבור כמה שנים הבעל מת בתאונת הדרכי 'ביום שלהם' ומגיע לגן עדן שם הוא יוצר עולם שעשוי מצבעים אמיתיים, כל הדברים שבעולם הזה עשויים מצבעים ולא סתם נראים כמו צבע, כשהצבעי ומה שהוא יוצר בגן עדן שלו מושפעים מציורים שאשתו ציירה ומעבר לזה בגלל הקשר הכלכך חזק בינהם גם מה שהיא מציירת עכשיו אחרי שהוא מת.
    בהמשך הסרט האישה מתאבד ובגלל שהיא אבודה כלכך היא מגיעה לגיהנום הפרטי שלה, והבעל עובר 'שבעת מדורי גיהנום' כדי להציל אותה .

    מלבד הצבעים והתמונות המדהימות מה שאהבתי שאפילו למישהי די פסימית וסקפטית כמוני , היה כיף לרצות להאמין באהבה ודברים יפים וטובים כאלו.
    סרט שעושה לך טוב על הלב ונותן את הכח להאמין שבעזרת אהבה ותמיכה של האוהבים אותנו נוכל לצלוח גם את הגיהנום.

    מאת: עינב |‏ 19 בנובמבר 2011 | 00:38
  • בקיצור… אין אחת שלא מכירה את "part of your world" (אתה רוצה דרמבלבוס?
    יש בשפע!), כולן זוכרות איך קולה של אריאל נכנס לקונכיה,ומי לא זוכרת את האופן בו אריאל מסתרקת עם מזלג\ אורסולה מורחת את השפתון שלה, ואם אומר "המלך טריטון הוא אבינו ואלה שמותינו לכל השואל…" אין אחת שלא תמלמל חצאי שמות לפי הקצב… אין ספק…זה לא סתם סרט זה עולם ומלואו…קלאסיקה!

    מאת: ענבר |‏ 19 בנובמבר 2011 | 00:37
  •  אפשר להגיד שזה הסרט הכי אהוב עליי ועל כל המשפחה שלי,צפיתי בו לפחות כ-50 פעם (בלי הגזמה!) וואו הוא כל כך מרגש,שתי תאומות שהופרדו בלידתן (לינדזי לוהן) וכל אחת בעצם באה ממקום אחר,אחת אמריקאית טיפוסית,והשנייה אנגלייה מנומסת. הן באות לאותו מחנה ובעצם נפגשות אחרי כל השנים האלו,ומנסות להחזיר בין הוריהם הגרושים ולהפריד בין האבא לארוסתו הרעה,בכך שהן מתחלפות ביניהן בארצות וכל אחת נוסעת לארץ של השנייה.סרט מדהים,שמלמד המון על החיים,אני מקווה שגם תבחרו בי כי אני פשוט מעריצה ע נ ק י ת של החבובות!!!!! ואני כבר יודעת מה אני הולכת לראות בקולנוע שבוע הבא :) אני מאוד מאוד מקווה שתבחרו בי,זה יעשה לי את השבוע – אם לא את השנה!!!!!

    מאת: לינור |‏ 19 בנובמבר 2011 | 00:30
  •  זה החלטה קשה כי יש כמה כאלו!!! חומות של תקווה זה אחד הסרטים שפשוט מרגשים כל פעם מחדש …אבל אני אבחר בסרט עוד יותר ישן וזה מחזמר שיער וכל מילה מיותרת!! אם לא ראיתם אני ממליצה לראות ואם כן ראיתם אז אני ממליצה לראות שוב …בנוסף יצאו על הסרט הרבה הצגות (גם בישראל)והפסקול שלו הוא אחד הטובים ואין אחד שלא מכיר לפחות אחד מהשירים שבסרט.

    מאת: מורן |‏ 19 בנובמבר 2011 | 00:25
  • כפריקית ההנאות הקטנות אני מתה על הסרט "אישה יפה" ,עם השחקנית הנצחית והאגדית ג'וליה רוברט, אין משהו שישטוף את העיניים יותר טוב מזה. יש הרגשה של חמימות והזדהות, ואף פעם לא נגמר הטעם לעוד. שנון, איכותי, שאף פעם לא נשכח. הרומנטיקה בסרט לא נראתה טוב יותר אי פעם.

    מאת: חלי |‏ 19 בנובמבר 2011 | 00:22
  •  הסרטים של פו הדוב כל אחד מדהים ביופיו ובאיוריו, אך סרט זה במיוחד מרגש, מותח ומהמם בו זמנית. זה מספר על חברים, על אהבה, על נפשות תאומות ועל אחוות חברים ומשפחה.
    כל פעם כאשר פו מוצא את הדבש אני נפעמת ולבי מחסיר פעימה !
    סרט מרגש ומדהים.

    מאת: דנה, ירושלים |‏ 19 בנובמבר 2011 | 00:12
  •  אני ראיתי את הסרט הזה לפחות 40 פעם, והוא מרגש אותי כל פעם מחדש כי יש בוא רעיון יפה והוא מסופר ומבוים באופן יוצא מן הכלל ויש סצינות כל כך מרגשות ויפות, שאני נדהמת מהבמאי ומהשחקנים בכל פעם מחדש. אני גם זוכרת שבפעם הראשונה ראיתי את זה עם אחי הגדול שעמד לטוב לחו"ל לחמש שנים וזה היה כיף ומרגש לראות איתו את זה וכל פעם שאני רואה את זה אני מתרגשת
    מקווה שתבחרו בי !

    מאת: אנונימית |‏ 19 בנובמבר 2011 | 00:08
  •  פטריק סוויזי האגדי, וג׳ניפר גריי שמעבירים מסר חשוב, שלאהבה אין גבולות, ושלא משנה מאיזה מעמד הגעת ומי אתה, כי כשהאהבה מגיעה, שום דבר לא משנה מלבדה, הסרט מלא בריקודים חושניים מדהימים, עלילה פשוטה ומקסימה, מוזיקה טובה, סרט שאפשר לראות שוב ושוב ועדיין ירגש עד דמעות, הסרט נחשב סרט בנות, אך ראיתי לא מעט בנים שהתרגשו ממנו לא פחות. ממליצה בחום(:  

    מאת: ענת שיטרית |‏ 19 בנובמבר 2011 | 00:05
  •  "סיפור אהבה בלתי נשכח"
    סרט חובה לצפייה:), לנדון -נער פופולארי ,טיפוס שלא ממש אוהב את בית הספר.
    אבא שלו עזב אותו ולכן הוא חי רק עם אמא שלו.לנדון מסתבך במעשה קונדס ,הוא מצליח לברוח ,אך לבסוף נתפס.כעונש ללנדון מחליט מנהל בית הספר שלנדון ישתתף בהצגת בית הספר,לנדון התקשה בשינון הטקסט ולכן ביקש עזרה מג'ימי -ההפך הגמור ממנו ,ילדה מבודדת ,שקטה,ביישנית.ג'ימי מסכימה בתנאי אחד-שהוא לא יתאהב בה!,כך מתחיל סיפור האהבה,לנדון הבטיח לה,אבל…התאהב כי היא כל כך סיקרנה אותו.היא לא סיפרה לו שהיא חולה בלוקמיה ,ושהחלום הכי גדול שלה הוא להתחתן בכנסיה שבה הוריה התחתנו.ג'ימי גססה,כדי שג'ימי תגשים את כל החלומות שלה לנדן התחתן איתה.ובזכות האהבה שלו אליה הגשים את החלום שלו-למידה בבית ספר לרפואה.האהבה יכולה לשנות כל דבר בעולם:)

    מאת: שרית |‏ 18 בנובמבר 2011 | 23:57
  • יש המון סרטים שאני יכולה לראות פעם אחר פעם אבל כל פעם ששואלים אותי על סרט שאהוב עלי במיוחד, סרט אחד עולה לי בראש- "סיפור אהבה בלתי נשכח" שמבוסס על רב המכר של ניקולס ספרקס. וכן אולי הוא קיטשי, צפוי וילדותי וכשאני חושבת על זה, כבר עברו כמעט 10 שנים מאז שראיתי אותו בפעם הראשונה. אז, ילדה בת 14 שכמובן הולכת לסרט בגלל הכוכב הראשי (שכמה צפוי, היום אף אחד כמעט לא מכיר) שבקטע העצוב בסרט שכל הקולנוע בוכה, צוחקת ממבוכה. היום, "ילדה" בת כמעט 24 שרואה אותו בגלל הקסם שבו- שמתרגשת, צוחקת בוכה כל פעם מחדש… דרמת נעורים עם קסם משלה :) ממליצה למי שעדין לא ראתה לצפות בו (מצרפת את הטריילר)
    http://www.youtube.com/watch?v=V96uhfQ0x9A

    מאת: ענבלי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 23:42
  •  הסרט האהוב עלי ללא ספק הוא השטן לובשת פראדה…
    כל פעם שאני רואה אותו מציפה אותו הרגשה טובה ומספקת.
    מאז שאני ילדה קטנה רציתי לראות את הסרט הזה,עד שראיתי אותו לראשונה לפני 5 שנים והתמכרתי. הסרט הזה אולי קצת צפוי אבל הוא שינה את דרך החשיבה שלי וגרם לי ללמוד כל כך הרבה על תעשיית האופנה. לדעתי, הסרט הזה היה אחד מהגורמים הבולטים שהשפיעו על ההחלטה שלי להיות מעצבת אופנה…

    מי יודע אולי יום אחד אני אמרח את לק של opi בזמן שאני רואה את סרט ההמשך ומריל סטריפ ואן התוואי ילבשו את בגדי המותג שלי…. =)

    מאת: שיר איל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 23:35
  •  הסרט שאני יכולה לראות אותו שוב ושב ולא להשתעמם ממנו זה סדרת סרטי הארי פוטר.
    בגלל שהסרט כל כך לא אמיתי אפשר בכל צפייה בו לגלות צדדים חדשים.

    מאת: מקסין ונדר |‏ 18 בנובמבר 2011 | 23:32
  • היוש הסרט האוהב אלי הוא מגודלים סרט מצחיק שכיף לראות אם כל המשפחה שווה לראות אני עוסקת בתחום הציפורנים והלקים ואשמח לזכות בהצלחה לכולם♥♥♥

    מאת: רון |‏ 18 בנובמבר 2011 | 23:28
  • הסרט האהוב עלי הוא לא באמת בחירה שלי אלא יותר נבחר עבורי…
    לפני שנולדתי כשאמא שלי הייתה בת 16 היא הלכה עם חברות לקולנוע השכונתי בהרצליה לסרט חדש ומלהיב שהפך לסנציה ברחבי העולם.. הסרט הזה היה גריז! באותו סרט, בהפסקה, אמי פגשה בחור נחמד וצעיר בשם – עודד, לימים הנער הצעיר והנערה בת ה16 נישאו , השיר שהוביל אותם לחופה היה, איך לא We Go Together -שיר הסיום של גריז. וכאשר אני נולדתי עשר שנים לאחר מכן היה זה יום הולדתה של אולביה ניוטון גון – הלוא היא סנדי, והורי הליטו לקרוא לי סנדי (דוני בקיצור) על שמה… ומאז בכל יום נישואים של הורי ויום הולדת שלי יש לנו מסורת אנחנו צופים בסרט גריז כולנו ביחד.. וזה הסרט האהוב עלי.. =)

    מאת: סנדי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 23:22
  • הסרט שלי הוא מדגסקר. כן כן, ההוא, המצוייר. נשבעת שאף אחד לא מבין את זה. ולא ברור לי איך. הסרט הזה פשוט אדיר ומצחיק אותי בכל פעם מחדש. אני חושבת שהיה שם שילוב מיוחד של הומור, מוסיקה, שחקים מדובבים מעולים ודמויות חד פעמיות. ולא, אני לא מתכוונת לסרטי ההמשך שבאו אחר כך, מדגסקר אחד ומדגסקר שתיים. זה פשוט לא אותו הדבר. איי לייק טו מוב איט מוב איט- דט איז רייט.

    מאת: גילי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 23:14
  • הסרט האהוב עלי הוא השטן לובשת פראדה.
    ללא ספק, אני מכירה את הסרט הזה ויודעת את הטקסט שלו בעל פה אבל בכל פעם הוא מצליח להפתיע אותו ולנסוח בי השראה מחדש….
    אני אוהבת את הבגדים שמופעים בסרט ואת הלוקים של אנדי, אני אוהבת את הקשר של הסרט לנוי יורק ופריז – בירות האופנה העולמיות, וכל דבר שקשור לשחקניות איכותיות כמו אן התווואי ומריל סטריפ.

    מאת: שיר איל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 23:14
  •  זהו הסרט האוהב עליי מלבד העובדה שאיתן הוק משחק שם ושלסרט יש פסקול טוב, זה סרט על החיים שאחרי הלימודים, אחרי התואר. שאתה לא באמת יודע מה אתה הולך לעשות,אתה נמצא בפרשת דרכים וצריך להחליט לאיזה כיוון ללכת….

    מאת: @--- |‏ 18 בנובמבר 2011 | 23:14
  • ג'ים קארי וקייט ווינסלט שני שחקנים מעולים משחקים בתסריט מעולה ומקורי.
    שני אנשים שכל כך אוהבים שהפרידה כואבת להם מדי והם מבקשים למחוק את הזכרונות שלהם ביחד. החיבור בינהם כל כך חזק שכשהם נפגשים שוב הם לא יודעים שכבר היו ביחד בעבר אבל המשיכה והחיבור עדיין שם. אם זה נועד להיות זה יקרה… סרט מרגש וכמובן שהיו הרבה דמעות. מומלץ!! ואני ממש רוצה את הלקים.

    מאת: מאיה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 23:11
  •  אין כמו הסרט הזה בפעם הראשונה שראיתי אותו פשוט נדהמתי .
    שום סרט לא מתקרב לסרט הטיטניק .. הוא מרגש , איכותי , בחירת השחקנים כמו ליאונרדו דיקפריו ועוד הרבה אחרים מעולה , היוצרים פשוט המחישו את מה שקרה באמת וניסו להעביר את התחושות במאחורי הסיפור והם הצליחו,ללא ספק , אין אחד שראה את הסרט ולא ירדה לו דמעה .
    הסרט מעביר המון מסרים ומלמד את האנשים שכסף זה לא הכל בחיים והאהבה היא מעל הכל ! הרגע הכי יפה בסרט היה כשרוז (קייט וינסלט ) מצילה את ג'ק (ליאונרדו דיקפריו)למרות סכנת החיים מהחדר שבו הוא כלוא ..
    הקטע הזה הוא קטע מאוד רומנטי ועם הרבה מתח … וגם אחרי 70 צפיות בסרט או יותר אני עדיין מתרגשת ומזילה דמעה כל פעם מחדש !
    אני ממליצה עליו למרות שאני חושבת שאין אחד שלא ראה את הסרט המדהים הזה אין עליו בעולם יש בו הכל מהכל .. : דרמה , רומנטיות , מתח , פעולה קצת מכל דבר …

    מאת: שרונה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 22:57
  •  הסרט האהוב עליי הוא היומן. לא רק בגלל שהוא רומנטי ודביק כמו שכמעט כל אישה אוהבת, אלא בגלל שהוא מדגים בצורה ממש מרגשת עד כמה החיים אינם שחור ולבן. אפשר להיות מאוהבים בשני אנשים בו זמנית, אפשר לשבור נורמות חברתיות של מעמדות כלכליים וסטאטוסים חברתיים בעזרת הכוח העצום של האהבה. אפשר לראות דרכו איך אנשים משתנים ומוותרים על עצמם בלל לחצים של הסביבה והמשפחה ועד כמה חשוב לזקק הכל מסביב ולעשות מה שבאמת חשוב לנו למען עצמנו.כל הדברים הללו כתובים בין השורות של הסיפור המרכזי בסרט שנראה רק כקלישאה רומנטית אחת גדולה. חוץ מכל זה ראיין גוסלינג הוא ממש חתיך ורייצ'ל מקאדמס מהממת.פשוט תענוג :)

    מאת: שני |‏ 18 בנובמבר 2011 | 22:54
  • וואו, בדרך כלל אני רואה סרט פעם אחת וזהו, אבל לא במקרה של הסרט הנסיכה הקסומה. אגדה מטורפת וקסומה שתמיד עושה טוב על הלב
    ואם אפשר, דאבל פיצ'ר- ה"גרסה המודרנית" לנסיכה הקסומה-"אבק כוכבים".
    אהבה שמתחילה בשנאה- ככה יוצרים סרט שישאר לשנים ויגרום לי להאמין באהבת אמת!
    לעומת סרטים שאת יודעת שתבכי בסוף, בסרטים האלה את תמיד מסיימת עם חיוך והרגשה טובה. הכי כיף.
    והלקים מוקדשים לחברה שלי- והתקווה שתזכה לאהבה קסומה מהאגדות!

    מאת: ענבל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 22:47
  •  הסרט האהוב עליי הוא "ילדות רעות" שיצא ב2004 שמבוסס על הספר "Queen Bees and Wannabes", בכיכובה של לינדזי לוהן (כשהיא עוד הייתה ג'ינג'ית נורמלית). הסרט מספר על נערה תמימה שגדלה בטבע עם הוריה באוסטרליה, וכעת מגיעה לראשונה בגיל 16 לתיכון אמיתי בארצות הברית. אך היא מבינה שהג'ונגל האמיתי מתרחש בין המסדרונות ובכיתה, היא מוצאת חברים טובים, אבל מפגש עם הנערות הפופולריות ביותר בבית הספר גורם לה להשתנות. זה סרט מצחיק וסטריאוטיפי על מעמדות חברתיות בחברה ובעיקר בתיכון. כולנו זוכרים את תקופת התיכון, חלק כתקופה שלילית, חלק כחיובית. אבל ללא ספק זאת תקופה בלתי נשכחת! וכל פעם שאני רואה את הסרט הזה אני נזכרת בתקופה הזאת! (בקטע חיובי) תמיד כיף להיזכר… מומלץ!

    מאת: נועם |‏ 18 בנובמבר 2011 | 22:46
  • שלום, הסרט המרגש ביותר ושבחיים לא ימאס לי עליו הוא 'שומרת אחותי' סרט עצוב שבוכים בו כל פעם מחדש… קשה לבחור סרט הכי טוב כי למשל דליה השחורה זה הוא סרט מותח מעניין ונחמד ממש..
    וזו הבחירה שלי(:
    דרך אגב אני מתה על פיגי!!!  

    מאת: נויה קרמר |‏ 18 בנובמבר 2011 | 22:45
  • יש די הרבה סרטים שהשפיעו אלי וכול אחד בדרכו, בחלק בכיתי בחלק צחקתי ואת כולם ממש ממש אהבתי אז עם נחבר את כול הסרטים ביחד הינה לכם הסרט האולטימטיבי מומלצים בחום כול אחד מהם לא תתאכזבו!
    - מישהו לרוץ איתו .
    - הבלון השחור .
    - אמצע שום מקום .
    - מלך קליפורניה .
    - החמניות .
    - סינגל מן .
    - לחנך את ג'ני .
    - צ'ארלי בטלט .
    - שרינק .
    עוד דבר שאני ממש ממש אוהבת זה לקים במיוחד מהדורות מוגבלות /
    XOXO

    מאת: רינה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 22:43
  • בלי להסס בכלל הסרט המהמם והמקסים ביותר בכל הזמנים הוא "יש לך הודעה"!!!
    סרט מתוק , מעלה חיוך על השפתיים לאורך כל הצפיה בו! השחקנית מג ראיין מתוקונת ברמות העלילה מרשימה , כל המסתורין שבתוך הסרט גורם לי לרצות לסדר את העניינים בין הדמויות, החיוך של מג ראיין , הנאיביות והתמימות שלה גורמים לי להישאר ילדה שחולמת על אהבה הסוף של הסרט פשוט קסם! מעבר לכל זה הוא מאוד עדכני לתקופה שלנו כי כל החנויות הקטנות, המיוחדות והנעימות מוצאות את עצמן נסגרות לאט לאט בעקבות הסנטרים הענקיים שנפתחים והאינטימות בין המוכר ללקוח פחות אינטימית. פשוט לצפות בו ולהנות!

    מאת: ספיר |‏ 18 בנובמבר 2011 | 22:37
  •  הסרט האהוב עלי הוא בלי ספק "אישה יפה" כמובן בגלל השחקנית ג'וליה רוברטס והשחקן המהמם ריצ'רד גיר שהם זוג שחקנים מנצח!!!
    מעבר לזה , העלילה מרתקת, הסרט כולל דרמה וקומדיה יש בו קטעים מצחיקים ביותר!!!! וכמובן קטעים מרגשים עד דמעות! בעצם, אם לומר את האמת כל אחת כשהייתה קטנה וחלמה על אהבה חלמה על האביר על הסוס הלבן שיבוא ויקח אותה בזרועותיו ויחיו באושר ועושר עד עצם היום הזה- ממש כמו באגדות!
    ואין אחת שלא תסכים איתי!

    מאת: ציפי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 22:11
  •  הפעם הראשונה בה צפיתי בסרט ההודי "אום שאנטי אום" היתה,איך לא, בהודו.. במקום מהמם שנקרא דרמסאלה.. ומאז התאהבתי! בהודו, בהודים, בבגדים באוכל במוזיקה ובסרטים ההודים, ובתרבות הצבעונית כולה.. מאז לא הייתי בהודו פעם נוספת (אבל זה יקרה!!) וכל צפייה נוספת בסרט (3 שעות.. לא צחוק)מזכירה לי תקופה מעולה בחיים בה לא היו לי דאגות,מחשבות על כסף עבודה או לימודים אלא רק הנאה, נופים,חברים ובעיקר המון כיף ולחיות את הרגע..

    מאת: חן |‏ 18 בנובמבר 2011 | 22:10
  •  הסרט האהוב עלי שאני תמיד יותר מאשמח לצפות בו שוב ושוב הוא ללא ספק אמא חורגת. הפסקול המעולה (במיוחד שיר הנושא הבלתי נשכח), השחקניות האיכותיות (ג'וליה רוברטס וסוזן סרנדון), המעברים בין צחוק לבכי בשניות והעובדה שאני תמיד מוצאת את עצמי בסוף הסרט עם דמעות בעיניים אבל חיוך על הפנים..
    וחוץ מזה – אין כמו אמא!!

    מאת: תום |‏ 18 בנובמבר 2011 | 21:59
  •  טוב באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב.. אז מי שלא ניחשה למרות שקשה לי להאמין שיש חיה כזאת, כמובן שהיא צריכה להיות ממין נקבה.. זהו הסרט הכי טוב עלי אדמות.. ריקוד מושחת.. זה הסרט שליווה את כל שנות ההתבגרות שלי.. בהם לא היה לנו כל כך הרבה מה לעשות ובטח ובטח מה לראות.. אז הוידיאו והקלטת של ריקוד מושחת תמיד הייתה שם בשבילי.. יעידו הוריי שזוכרים כל צליל מהסרט לא פחות טוב ממני..והמשפט "לא עוד הפעם" לא איחר לבוא.. אך לי לא היה איכפת זה רק אני, בייבי וג'וני המושלם.. עד עצם היום הזה אני זוכרת כל רגע מהסרט, עד כדי כך שאני מסוגלת לזהות כל פריים מהסרט הזה.. עשיתם לי חשק אני הולכת לצפות בפעם המי סופר כמה ביצירת מופת הזאת.. ודרך אגב הקלטת עדיין אצלי!!!

    מאת: מרגריטה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 21:27
  •  אין ספק שהסרט האהוב עליי (בין מאות ואלפי סרטים שהתחרו על מקום נחשק זה..) הוא השטן לובשת פראדה-ואני בטוחה שאחרות יזדהו איתי בנוגע לכך..מדובר בסרט שאני יכולה לצפות בו שוב ושוב בכל מצב רוח נתון ולהנות ממנו כל פעם מחדש..הלוקיישן המושלם(מנהטן , העיר שלעולם לא ישנה-ושלעולם לא תימאס עליי)סיפור ה"סינדרלה" , הגברברים הנאים ;)רשימת השחקנים -מריל סטריפ המופלאה בתפקיד שלא היה מבייש את אנה ווינטור בכבודה ובעצמה וסטנלי טוצ'י (ממבט מגן עדן-סרט מומלץ בפני עצמו..) שמשחק את נייג'ל ,גברבר נשי וססגוני ואיך אפשר לשכוח-המלתחה המושלמת (שהייתי עושה כמה מעשים מפוקפקים כדי לקחת אותה תחת חסותי..)וחוץ מזה..מי לא הייתה רוצה להיות אנדריאה סאקס(אן התוואי הנהדרת), להתחכך באנשים מהשורה הראשונה, ללבוש את הדברים הכי נחשבים וכמובן (והכי חשוב..)להיות חברתן(אוו…) של אדריאן גרנייה .. וכל מילה נוספת מיותרת ;)

    מאת: עינב |‏ 18 בנובמבר 2011 | 21:14
  • הסרט "קן הקוקייה" עם ג'ק ניקולסון האדיר. אחד הסרטים המרתקים, מוסר השכל מדהים וסיפור שלם שמתרחש בין שורות הטקסט הוורבלי. סרט קאלט, שלכל מי שראה אותו והבין מה הייתה כוונת הבמאי והתסריטאי, הפרשנות וההסבר שלי ממש מיותרים עבורו… מומלץ בחום!.

    מאת: יעל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 21:12
  •  הסרט האהוב עליי ביותר (בעצם 4 הסרטים..) הוא שודדי הקאריביים. ראיתי כל אחד מאבעת הסרטים כל כך הרבה וכל פעם אני מגלה עוד ועוד דברים שלא ראיתי ושמתי לב אליהם. סרט שגורם לי לברוח מהמציאות המשעממת ונראה שגם אלה שאנחנו חושבים שהם רעים- לא כל כך גרועים ואפילו דיי טובים.. כמובן שג'וני דפ הוא סיבה נוספת (ואולי עיקרית :P) שאני יכולה להנות מהסרט הזה.. לא חשובה העלילה, מספיק לבהות בו :)

    מאת: ליטל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 20:43
  • עד כמה שאפשר להגיד שהסרט 'קיטשי' וצפוי מראש , הוא אחד הסרטים שאני יכולה לראות כל כך הרבה ואפילו לא יימאס לי
    למרות שאני חושבת שעברתי את הגיל הזה , הסרט הזה הוא בעל משמעות מיוחדת – גם גורם לך להרגיש צעירה , רומנטית ולהתרגש עד דמעות בכל פעם מחדש ומצד שני בעל משמעות מעבר למה שמוצג בסרט .
    ישנו משפט שמופיע בו והוא "אל תתן לפחד מכישלון למנוע ממך להשתתף במשחק" זהו המסר שלי לחיים לכל אדם , אסור לוותר לעצמנו , לדחוף את עצמנו בלי פחד גם אם לא נצליח לפחות נדע שניסינו .
    סרט זה הוא מן חידוש לאגדה של סינדרלה , אגדה נצחית בואו נאמר , שלא משנה בני כמה אנחנו תמיד תשאיר בנו זיכרון מתוק :)

    מאת: עמית |‏ 18 בנובמבר 2011 | 20:33
  • הסרט היחידי שאף פעם לא ימאס לי לראות הוא הסרט "פרל הארבור", בכיכובם של בן אפלק וקייט בקינסייל.
    הסיפור מתרחש בזמן מלחמת העולם השנייה- במתקפה על פרל הארבור.
    רייף [בן אפלק]ודני, חברי ילדות, מגשימים את חלומם להיות טייסי קרב בחיל האוויר האמריקאי. רייף פוגש את אוולין [קייט בקינסייל] אחות יפהפייה המשרתת בחיל הרפואה.
    אוולין ורייף מתאהבים, אך רייף מתנדב להצטרף ל"טייסת הנשרים", טייסת של חיל-האוויר הבריטי המאוישת על ידי טייסים אמריקנים ומסייעת למלחמה בגרמניה לתקופה. אוולין ודני חושבים שהוא מת, נשברים ממותו של רייף ומתאחדים אחד עם השני, דבר שמוביל לסיפור אהבה בפני עצמו.
    כשרייף חוזר אוולין דני המומים, ולא יודעים מה לעשות עם הרגשות שלהם אחד כלפי השני,פתאום שרייף חזר. רייף מבין זאת והוא ודני רבים.
    בבוקר שאחרי, החלה המתקפה על פרל הארבור, זה החלק שצצמרר אותי בכל הסרט, ההיסטריה, הפחד, הפיצוצים, הדאגה,האנשים הנלחמים על חייהם, האנשים שמנסים להיחלץ מהספינה שנפגעה, הנחישות והתנהלות הקרב. הסצנה שאני הכי אוהבת היא כאשר המונים באו לבית החולים הצבאי, ובגלל שלא נשארו מקומות הרופא ציווה על אוולין לסמן באודם האדום שלה, שייחד אותה בסרט, וגרם לה להיראות אישה יפה ומושכת עוד יותר ממה שהיא, מי צריך איזה טיפול. באותו זמן היא מגלה כי חברתה הטובה בטי נהרגה. ורואים כיצד היא מתעלה על עצמה וממשיכה בעבודתה.
    רייף ודני שוכחים את הריב,ובורחים יחדיו מהמטוסים היפניים.
    לאחר המתקפה,הקולונל דוליטל אוסף טייסים אמריקנים וביניהם גם רייף ודני, למשימה מיוחדת – הפצצת טוקיו. לפני שהם יוצאים למשימה נודע לרייף שאוולין בהריון מדני, והוא אינו יודע על כך ומנסה לשכנע אותו לא לנסוע.
    בסוף הקרב דני מת. אוולין ורייף מתאחדים וקוראים לילד דני, על שם אביו והולכים לבקר בקברו. (הסצנה הכי מרגשת שכל פעם מחדש גורמת לי לבכות)
    הסרט מלא ברגש,מתח,פחד ואהבה. ההתמודדות עם קשיים בזמן מלחמה, ההרגשה של האהבה שתמיד תהיה שם ולא תעלם למרות הכל,המוזיקה המותחת וכמובן סיפור האהבה שעושה את הסרט לטוב יותר מכל סרט שאיי פעם ראיתי ואראה, גורמים לי להתרגש ולאהוב אותו מחדש כל פעם… שאותו ראיתי למעלה ל-12 פעמים:) מצרפת טריילר כדי שאולי תרגישו טעימה ממנו http://www.youtube.com/watch?v=Xr6pVUv9cJQ

    מאת: יובל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 20:31
  •  למרות שיש הרבה סרטים שעולים לי בראש, תמיד הראשון והמרכזי הוא "חמים וטעים." ראיתי אותו לראשונה בכיתה ה' והוא הצית בי את אהבתי למרילין מונרו, שלא הכרתי קודם. נהייתי מעריצה שרופה ואספתי תמונות, ספרים וסרטים שלה בזמן שחברי לכיתה אספו חומר על הבקסטריט בויז. עד היום היא המודל שלי להשראה, למרות שאני מכירה כל פרט בחייה ויודעת שהיא הייתה רחוק ממושלמת. בכל מקרה חמים וטעים היה ונשאר הסרט האהוב שלי- גם בגלל הנוסטלגיה הזו, ההשפעה שלו על החיים שלי, וגם כי הוא פשוט הקומדיה האולטימטיבית. הוא מלא פאנצ'ליינים שנכנסו להיכל התהילה והעלילה שלו כל כך גאונית עד שהוא היווה השראה לאינסוף קומדיות מאז (הז'אנר "גברים מתחפשים לנשים" מצליח להצחיק מאז ועד ימינו). הוא פשוט סרט קלאסי!

    מאת: נטע |‏ 18 בנובמבר 2011 | 20:22
  • מי שראה יכול להבין למה. כשראיתי את הסרט הייתי בערך בגיל של הדמות הראשית והסרט נתן לי נקודת מבט שונה על כל הקטע החברתי בגיל הזה. הסרט הדהד בראשי, משפטים שלמים ממנו, בסיטואציות חברתיות לא קלות שחוייתי אי שם בימי החטיבה והתיכון.. וגם היום ב"בגרותי"…
    הוא גרם לי לחשוב הרבה לפני שאני עושה משהו בגלל ש"כולם עושים" ועזר לי לא להיכנע ללחץ חברתי.
    הסיפור של הגיבורה, טרייסי, הוא לא משהו מקורי במיוחד, זה קורה להמון נערות ונערים כיום ואני חושבת שאם כל ילד בעולם היה רואה את זה, אחוז הנוער ששותה, מעשן, ולוקח סמים היה יורד פלאים!.
    פשוט אחד ממהסרטים הנדירים האלה,שיוצאים אחד למיליון, שאי אפשר פשוט ללכת לישון אחריהם.. שאפשר לראות שוב.. ושוב…

    מאת: מור |‏ 18 בנובמבר 2011 | 20:14
  •  כל אחת חולמת להיות נסיכה אבל רק האחת עם הלב הטוב תכבוש את לבו של הנסיך ותיהיה הנסיכה שאיתו.
    זאת שגרה בתחתית היא הנבחרת.
    אין מי שלא מכירה את הסיפור הנפלא של סינדרלה וחולמת להיות כמוה, עם שמלה ענקית יפייפיה ונעלי זכוכית..אפילו רק אם ללילה אחד, עד חצות.

    מאת: הילה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 19:51
  • אומנם משנות השישים אבל עובר את מבחן הזמן בגדול. ובגלל הסקסיות של הסרט בגלל המוזיקה ובגלל סצינת החתונה האדירה

    מאת: לילי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 19:31
  • הוא ללא ספק מולן רוז'! (אבל הגרסה של 2001)
    איזה סרט!! הצילום שלו אפלולי כזה ומכניס אותי לאווירה קודרת ישר בסצנה הראשונה..
    הפס קול המדהים, הבגדים, יואן מקגרגור ההורס(!!) וכמובן סצנת הסיום האדירה, כולם ביחד מתאגדים לסרט אחד מושלם שאני אוהב לנצח!! 3>

    מאת: אלמוג |‏ 18 בנובמבר 2011 | 19:20
  •  הסרט האהוב עליי ביותר הוא:

    ארמגדון אני ובעלי צפינו בו יותר מ 20 פעמים בגלל הסיפור הקאסט המושלם סרט על אסון עולמי שלא מותיר הרבה ברירות חוץ מלחבור אחד לשני ולעזור למען מטרה נעלה אחת להציל את האנושות….השירים הורסים איכשהוא ליב טיילר היפיפיה ובן אפלק מעבירים תחושה שהכל מתגמד אל מול המשך האהבה והיופי של עולמנו…i don't want to miss a thing

    מאת: מישל מור |‏ 18 בנובמבר 2011 | 19:19
  •  הסרט האהוב עליי הוא ללא ספק מכתבים לג'ולייט
    זה סרט מקסים מלא רומנטיקה שנותן לך תקווה
    המקומות המצולמים בסרט ודרך ההסתכלות על החיים נותנת השראה ולא ספק מעלה חיוך על הפנים
    בנוסף השחקים הם מקסימים וזה סרט שאין לו זמן הוא עוסק בחיים באופן כללי ואני חושבת שהוא יהיה מהסרטים שישארו לתמיד וישמיכו הלאה..
    זה סרט ששווה צפייה ולא רואים כזה סרט בכל יום אם בכלל.

    מאת: נופר |‏ 18 בנובמבר 2011 | 19:16
  •  זה סרט שמסביר איך החיים יכולים להשתנות ברגע ואיך ברגע יכולים להשתנות החיים זה סרט מאוד מעניין ונוגע ללב כל פעם שאני רואה אותו הוא גורם לי לבכות כמו תינוקת כי איך הרסו לילדה תחיים ברגע ואיך היא לא וויתרה גם הם השפילו אותה לפעמים והיא עמדה על שלה בכל מצב [ובעיקר אהבתי תסרט כי היא ממש דומה לי ]

    מאת: מריה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 19:10
  •   הסרט היחיד שאני יכולה לשבת ולראות שוב ושוב הוא "פרל הרבור", אמנם זהו סרט מלחמה אבל הוא פשוט נוגע ללב! סרט מרגש, סוחף ועוצמתי.
    הוא מדבר על שני חברים טובים שגדלו יחדיו ומצעירותם חולמים להיות טייסי קרב. חלומם התגשם בסופו של דבר כאשר התקיפו היפנים את הצי האמריקני בפרל הרבור..
    וכמובן כמו בכל סרט טוב – איך אפשר בלי סיפור אהבה מרגש וסוחט דמעות!
    אחד הטייסים, רייף, מתאהב באחות,אוולין, והאהבה אליה היא זו שתעמוד בדרכו להגשים את אהבתו לטייס.
    בלי לפרט יותר מדי ולספר את כל עלילת הסרט, כאשר צופים בו אין אפשרות לפספס את הנאמנות הטהורה שיש לכל החיילים למדינתם, את אהבת החיילים לנשותיהם שנשארו מאחור וכמובן להפך… ואת החברות האמיתית הקיימת בין שני הטייסים שמלמדת אותנו על חברות אמיתית והקרבה למען אהובים.
    ממליצה בחום לכל מי שעוד לא ראה את הסרט!!

    מאת: ליאור |‏ 18 בנובמבר 2011 | 19:09
  • משהו בכוח הנשי של שתי נשים שיעשו הכל בשביל רגע תהילה, בקו המטושטש בין אשליה-תשוקה-מציאות ובריקודים פשוט מטריף אותי,
    אני מכירה את כל השירים בעל פה,חלקם אפילו על הבלקברי שלי,מחכים לרגע הנכון להכניס קצת אנרגיות חושניות לשגרת היומיום..
    מומלץ לכל אחד/ת בכל גיל.

    מאת: נטלי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 19:06
  •  לא משנה כמה פעמים רואים אותו, בכל פעם מתפוצצים מצחוק … וזה כל המטרה, לצחוק לא ?

    מאת: רוני |‏ 18 בנובמבר 2011 | 19:04
  • מלך האריות אין על הסרט הזה של דיסני ולא יהיה לעולםם
    סרט רומנטי וגם דרמטי וגם עם מלא מלא אקשן וגם קומדיה סרט לכולםם
    זה לא איזה סרט מסובך שקשה להבין זה פשוט סרט יפה שכל פעם
    אני רואה אותו אני בוכה מתרגשת וצוחקת (טימון ופומבה ההורסיםם)
    אז שתהיה לכולכם שבת אקונה מטטאית (בלי דאגות)…

    מאת: אני |‏ 18 בנובמבר 2011 | 18:58
  •  

    מאת: שני |‏ 18 בנובמבר 2011 | 18:49
  •  כקומיקאית וחוקרת הומור אני יכולה לצפות בסרט פעם, אחר פעם ולצחוק בכל פעם מחדש. "פארוק" לא סתם פרסי מצחיק, אלא דמות גאונית שיש בה גראוצ'ו מרקס וצ'אפלין ואפילו ארליקינו. שחקן אדיר עם לקח תפקיד קטן שגונב את ההצגה. אפילו אבא שלי הפרסי צוחק בכל פעם מחדש.
    לסבתא שלי קוראים לולה, גם היא עם בלונדינית עם מבטא הונגרי סקסי, היא ממש האדם שמאחורי הדמות…
    רוצים ללמוד הסטוריה בדרך מקורית? כל מה שרציתם לדעת על שנות ה50 בסרט אחד: שוק שחור, חיפוש קרובים, קיבוץ גלויות, עולים ממזרח וממערב.
    זוכרים את אבא של פריצי שיוצא מהמקלחת עם מגבת ובורח מקושניר?
    הוא ראש החוג שלי לתיאטרון באוניברסיטה והמרצה הכי מצחיק שיש….

    מאת: שני |‏ 18 בנובמבר 2011 | 18:46
  •  בתור פריקית של סרטים, עד השנה הסרט האהוב עליי ביותר היה "היומן" . כשראיתי אותו לא הפסקתי לבכות עוד הרבה אחרי שהסרט נגמר ואחריו לא הצלחתי לבכות באף סרט אחר במשך המון המון זמן. ואז הגיע הסרט "יום אחד". הסרט נמשך על פני 20 שנה שבמרכזו עומדים בחור ובחורה. במהלך הסרט רואים את החיים שלהם בנפרד או ביחד באותו יום כל שנה מחדש. במקרה (או שלא) היוצרים של הסרט הם גם היוצרים של "היומן" ככה שזה בוודאי לא מפתיע שגם אחרי הסרט הזה בכיתי ולא הפסקתי לחשוב עליו במשך הרבה זמן. לא אכפת לי כמה ביקורות הוא קיבל לטובה ולרעה את הביקורת שלי הוא עבר by far. סרט מדהים ואני ממליצה לכולם!

    מאת: שחר |‏ 18 בנובמבר 2011 | 18:42
  •  זה הסרט האהוב עליי בכל הזמנים עם טים רובינס ומורגן פרימן. אני יכולה לראות אותו בלי סוף.

    מאת: ציפי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 18:37
  • אם יש סרט שמתקרב לאגדת סינדרלה רק בניחוח אייטיז, אני אתן את התואר ליפה בוורוד של של ג'ון יוז.
    אז אני קלישאה מהלכת וג'ון יוז הוא זכר גאון שידע לתפור סרט של בחורות שיכנס לי ללב.
    אני שומרת בקנאות את הקלטת שעליה הקלטתי את הסרט עד היום הזה, אפילו שהוידאו ממזמן נעלם מחיי.
    אין לי באמת את הדרך לתאר את ההתלהבות הבלתי נגמרת שאני מקבלת כל פעם בצפייה מחדש. אני פשוט מוצאת את עצמי באותו מצב מגוחך מעט של אושר עילאי גם בפעם המיליון ואחת שמולי רינגוולד מופיעה עם השמלת תחרה הורודה הכה כעורה אם נהיה כנים.
    הסרט הזה לא מבריק במיוחד, הוא לא מערער, הוא לא מורכב, הוא גם בהחלט לא מציאותי- לא אצל רווקה ממורמרת כמוני. הוא מטופש. הוא עשוי בצורה הכי צפויה שיש, בצורה תמימה וילדותית.
    ואלו בדיוק הסיבות למה הסרט הזה בשבילי הוא כמו אהבה ראשונה שזוכרים לנצח (אמרתי שאני קלישאה לא?). הוא מצייר תקופה של תמימות ואהבת נעורים וכל המילים היפות האלו שלקוחות מהעבר התיכוניסטי שלי שאין מה לעשות זוהי התרפקות נוסטלגית מזה כייפית.
    זה הסרט היחיד שאני באמת יכולה לומר שטיב היחסים שלי איתו מושטטים על קנאה, אני רוצה ותמיד רציתי להיות בתפקיד הראשי. מהרגעים שאני שוכחת שזה רק סרט. אני רוצה להיות אנדי (!!!)
    וחוץ מזה מי לא רוצה חבר טוב כמו דאקי.
    אז האהבל הזה הרס את הפאסון עם שני גברים וחצי (שלא נדע עוד צער) אבל בשבילי הוא דאקי לנצח.
    http://www.youtube.com/watch?v=mNGIg8f-0Wc

    מאת: לינור |‏ 18 בנובמבר 2011 | 18:29
  •  זה ישמע נדוש , זה ישמע ילדותי , אבל אני לא יכולה לשלוט במה שהסרט הזה עושה לי .
    " היפה והחיה " , הסרט דיסני הישן הזה . פשוט , עדין , קסום .
    אני לא יכולה להסביר את זה , אבל יש בו קסם שמרחף באוויר . כל כך הרבה פשטות , כל כך הרבה רגש , קסם , בסרט מצויר . בנסיכה , בחיה .
    מה שנראה הכי נדוש שהיה יכול לעלות על הדעת ,מרגש אותי כל פעם מחדש .
    כשכולם פחדו מהחיה הייתי בטוחה בטוחה שהוא טוב לב , בל הייתה בשבילי המודל לחיקוי . העקרונות של הסרט , גם אם א נראים משמעותיים , הם עניין גדול לילדה בת שבע .ומאז אני זוכרת אותו .יודעת את התסריט בעל פה , את השירים , את הרגעים . אפשר להגיד שהתאהבתי בסרט הזה ממבט ראשון

    ודרך אגב ראיתי גם את 2 ו3 , אם מישהו חוץ ממני ידע שהם קיימים בכלל (;

    מאת: עדי אדר |‏ 18 בנובמבר 2011 | 18:29
  • סרט שבהחלט גורם לך לחשוב אם אתה שפוי או לא…
    לא עוד סרט קיטשי ובנאלי.

    יאללה חברה, תנו הפוגה מכל המחשבות הפילוסופיות הללו וצ'פרו בערכה! :) 

    מאת: דנה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 18:15
  • הסרט שאני יכולה לראות פעם אחר פעם בלי הפסקה ואף פעם לא ימאס לי לראות אותו הוא "אישה יפה" "Pretty Woman". אני באמת אוהבת אותו הוא פשוט סיפור אגדות שמרגש אותי כל פעם מחדש,העלילה מראה לי שלא משנה כמה תהיה למטה תמיד יש "גלגל הצלה". הסיבה שראיתי אותו בפעם הראשונה היא שמשחקת בו אחת השקניות שלדעתי מוערכות ביותר ג'וליה רוברט והשחקן ההורס ריצ'רד גיר…. אני באמת ממליצה לכולן לראות אותו,הסרט הזה הוא כמו סרטי האביר על הסוס הלבן,כמו הסרטים שנותנים לך את ההרגשה שזה באמת יכול לקרות גם לך…. ובנוסף הסרט הזה מראה עד כמה שלמרות הכל האהבה היא שקובעת את גורלך למרות שבעבר הכל היה נראה אחרת….

    מאת: שרון גד |‏ 18 בנובמבר 2011 | 18:12
  •  הסרט שאני יכולה לראות, ולמעשה ראיתי, מליון פעמים הוא ללא ספק 'המופע של טרומן' כשבכל צפיה אני מגלה משהו חדש, רובד חדש, מסקנה חדשה מהסרט, כאשר בצפייה האחרונה (המליון ואחד) גיליתי על המון הומאז'ים לתנ"ך, בריאת האדם והעולם, שווה בדיקה.
    סרט שפשוט עושה לי את היום כל פעם, מצחיק אבל מרגש, דמיוני אבל כל כך אמיתי, לא נמאס, וכמובן ג'ים קארי- וכל מילה נוספת מיותרת.
    מי שעוד לא ראה, סוגר עכשיו את החלון הזה וכותב בגוגל המופע של טרומן צפייה ישירה :)

    מאת: מור |‏ 18 בנובמבר 2011 | 18:03
  •  הסרט הוא גבעת חלפון אינה עונה???!!! זהו סרט הבורקס הכי יפה שיששששש
    מקווה שכל הקוראים שלא ראו יראו אותו זה סרט מצויין בכל פעם שאני רואה אותו אני מתרגשת!!! "בולה בולה איפה את?? בולה" מקווה שתאהבו

    מבר

    מאת: בר מזרחי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 18:00
  • הסרט האהוב עלי הוא 500 ימים עם סאמר – סרט מיוחד במינו בצבעוניות שלו ברצף האירועים הלא שיגרתי, בהתמודדות בצורה לא קונבציונלית עם נושא של אהבה, של להיות מאוהב באהבה חד צדדית ולהפגע.
    הסרט מספר על טום שלא מבין איך מושא אהובתו סאמר נפרדת ממנו אחרי תקופה אוטופית.כאוב ופגוע הוא סוקר את מערכת היחסים בינו לבין סאמר שנעה על פני 500 ימים.
    הסרט מתעל סיגנון ניו יורקי קליל, סיגנון הבגדים מדהים והסטיילינג של הסרט גורם לי לרצות לשבת על הסלע השחור בסנטרל פארק ופשוט לחלום.
    רגעי האהבה בו פוגעים בול במטרה ועושים אותי מאושרת כל רגעי האכזבה והכאב גורמים לי להתקבץ ולבטן שלי להתהפך מרוב כאב.

    מאת: אירה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 17:57
  •  הסרט האהוב עליי ביותר בכל הזמנים הוא "500 ימים עם סאמר". הסרט מספר על קשר זוגי שמתחיל בצורה יפה ומרגשת, ולאט לאט מתפורר לתוך מערבולת של ריבים ורגשות שליליים סוערים, חוסר היכולת של סאמר להתחייב אל מול החלום הרומנטי שהבחור טיפח בליבו ומתנפץ בפניו. כמובן שיש סוף אופטימי, אבל עם טוויסט: הם לא חוזרים זה לזרועות זו, אלא שניהם מוצאים אהבה חדשה.
    את הסרט ראיתי פעמיים – פעם ראשונה כשהייתי בקשר זוגי מלא בריבים וסערות, קשר לא בריא שדעך לאחר כמעט שנה. מאד הזדהיתי אז עם הריבים ביניהם וחששתי מאד מהפרידה שקרתה להם. פעם שנייה ראיתי אותו לאחר שהקשר נגמר, בתקופה שבה הייתי שבורה, וכשצפיתי בתהליך ההחלמה מהפרידה של הבחור, וכשראיתי שוב שהוא מוצא בחורה חדשה ושיש חיים אחרי פרידה, בייחוד אחרי קשר גרוע, הסרט הכניס בי תקווה ועודד אותי בתקופה הקשה. לבסוף, טפו טפו, נכנס לחיי מישהו שאני באמת אוהבת. לכן אני מוצאת את הדמויות בסרט כמו מין מראה של תקופה לא טובה שעברתי שנגמרה בטוב.
    ובכללי זה סרט יפה, סאמר – זואי דשאנל – מקסימה ויפה, ויש שם לא מעט הומור לצד דרמות, והמון בגדים יפים.

    מאת: אורטל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 17:55
  •   הסרט האהוב עליי מכל הזמנים הוא-"השטן לובשת פראדה"..ראיתי את הסרט משהו כמו עשר פעמים..זה סרט מדהים, מדהים,מדהים..זה סרט שלא משנה כמה פעמים תראו אותו הוא אף פעם לא יימאס עליכם..סרט ממכר!! כלכך כיף לשבת בספה..להתכרבל עם שמיכה לאכול פופקורן ולראות את הסרט !!!אני ממש לוקחת אותו בתור השראה..איך שהבחורה בסרט עוברת שינוי אופנתי ענק..מומלץ בחום, גם אם אתם לא מרגישות טוב, או עצובות..זה עדיין סרט מושלם!! ישר יעלה לכם את המצב רוח!!

    מאת: יובל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 17:54
  •  אממ הסרט האהוב עליי זה לגמרי מרי פופינס , אני ראיתי את זה כבר 4 פעמים ואני פשוט מסוגלת לראות את זה שוב ושוב את הסרט המדהים הזה עם ג'ודי המהדימה .
    רציני , סרט כ"כ מלהיב ,קסום , תמים שכזה , מוזיקלי ,אם תשאלו אותי אני מעדיפה את מרי פופינס מאשר כל סאגת דימדומים ,חחחחחחחח
    .אז
    סופרקליפרג'ליסטיק אקספיאלידושס

    מאת: תמר |‏ 18 בנובמבר 2011 | 17:51
  • סרט מדהים כדיי לראות! מוזיקה מדהימה! ראיתי אותו השנה כבר 100 פעמים! מתה על הסרט הזה!!!!!!!

    מאת: הדר |‏ 18 בנובמבר 2011 | 17:42
  • סרט הנעורים המושלם, ראיתי אותו כל כך הרבה פעמים, אני כבר זוכרת אותו בעל- פה…ועדיין כל פעם כשאני עוברת לדירה חדשה (למזל,כאילו:) או סתם ככה כשבא לי pure fun,אני צופה בו.
    עד היום השפעתו ניכרת עליי,מאז ועד היום אני חולמת על ארון מסתובב וממוחשב כמו של שר (אלישיה סילברסטון)…
    כ"כ הרבה משפטים מהסרט עדיין מלווים אותי ביומיום, ואני מוצאת את עצמי משתמשת בהם מדי פעם, רק חבל שאף אחד לא מבין על מה אני מדברת חוץ ממני.
    הסרט השפיע במידה רבה על האישיות שלי ועל האהבה והגישה לאופנה.
    בלי קשר, גם מיס פיגי הייתה דמות שהשפיעה עליי עמוקות, עד היום אני שומרת משחק של בובת נייר שלה עם בגדים ושמלות מנייר להחלפה.
    אז מה נראה לכם… השתכנעתם ???

    מאת: דנה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 17:41
  • הסרט היחיד שאני יכולה לשבת ולראות שוב ושוב הוא "פרל הרבור", אמנם זהו סרט מלחמה אבל הוא פשוט נוגע ללב! סרט מרגש, סוחף ועוצמתי.
    הוא מדבר על שני חברים טובים שגדלו יחדיו ומצעירותם חולמים להיות טייסי קרב. חלומם התגשם בסופו של דבר כאשר התקיפו היפנים את הצי האמריקני בפרל הרבור..
    וכמובן כמו בכל סרט טוב – איך אפשר בלי סיפור אהבה מרגש וסוחט דמעות!
    אחד הטייסים, רייף, מתאהב באחות,אוולין, והאהבה אליה היא זו שתעמוד בדרכו להגשים את אהבתו לטייס.
    בלי לפרט יותר מדי ולספר את כל עלילת הסרט, כאשר צופים בו אין אפשרות לפספס את הנאמנות הטהורה שיש לכל החיילים למדינתם, את אהבת החיילים לנשותיהם שנשארו מאחור וכמובן להפך… ואת החברות האמיתית הקיימת בין שני הטייסים שמלמדת אותנו על חברות אמיתית והקרבה למען אהובים.
    ממליצה בחום לכל מי שעוד לא ראה את הסרט!!

    מאת: ליאור |‏ 18 בנובמבר 2011 | 17:34
  • הוא 500days of summer…
    הוא סרט שפשוט כיף לראות, הוא עושה לי חשק להיות זואי דשנל המדהימה והוא מתאים לכל סוג של מצברוח 

    מאת: נופר |‏ 18 בנובמבר 2011 | 17:32
  •  הסרט האהוב עליי בכל הזמנים הוא לא סרט שמוקרן בטלוויזיה.או בקולנוע.
    זה לא סרט שכל אחד יכול לצפות בו. אין בו סוף צפוי,אין לו עלילה רציפה והוא לרוב יעצבן אותי.
    הסרט הזה הוא.. החיים שלי. אף פעם לא חלמתם להתיישב על הספה,לפתוח את הטלווזיה,ולראות את החיים שלכם בסרט,שהוא בעצם אוסף של כל הרגעים המצחיקים,המפדחים,היפים,המרגשים,וכן ,גם העצובים והקשים שלכם ? לראות את עצמכם בגיל 3,4,12 ? לראות שוב את האהבה הראשונה ? הנשיקה הראשונה ?
    סרטים באים ומתחלפים. סרט אהוב אחד מחליף את השני. אבל הסרט היחיד,שתמיד תמיד תזכרו,שאני תמיד ארצה לזכור,ולעולם לא ארצה לצאת ממנו,הוא החיים שלי.

    מאת: מוגי (: |‏ 18 בנובמבר 2011 | 17:32
  • אני מתההה על סרטי קומדיה רומנטית בעיקר שקשורים לנערים ונערות, זה גורם לי כ"כ לרצות לחזור לימים ההם של ההתבגרות, שלא דפקנו חשבון ועשינו מה שרק רצינו ! בקול גדול זה סרט שבהחלט מחזיר אותי אחורה ולמרות שראיתי אותו איזה 100 פעמים, אני יכולה להמשיך לראות אותו ולא יימאס לי ! אהבה ואושר זה מה שבאמת חשוב בחיים :)

    מאת: שירוש |‏ 18 בנובמבר 2011 | 17:27
  •  ראיתי את הסרט בגיל 6 בקולנוע "ארמון" בחיפה עם סבתי ואימי.
    ליבי נישבר לנוכח העזיבה של רט את סקארלט ותגובתה של סבתי היתה גורם מעצב בחיי עד עצם היום הזה. היא אמרה: ילדתי, תפנימי. כאלו הם הגברים. לעולם
    יקחו וינטשו. דמעותיהן של אימי ושלי לא ריככו את תגובתה ומאז ידעתי
    שיש משהו "צולע" עם הגברים האילו..
    כמו כן, המנטרה של סקארלט: מחר הוא יום חדש.. הינו משפט שמשמש אותי ואת אחיותיי מאז ומעולם.
    סרט שראיתי לפחות 9 פעמים וכל סצינה בו חקוקה על לוח ליבי .

    מאת: תמי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 17:22
  •  הסרט האהוב אליי בכול הזמנים הוא "אישה יפה" ואוליי זו בחירה קיצי'ט וצפוייה. אבל יש בסרט הזה משהוא מיוחד, בסיפור אהבה ישן ומוכר עם טוויסט מודרני, הישלוב ביין מטיב הנסיך על הסוס הלבן, העלמה במצוקה, והסוף הטוב יוצרות חוויה מיוחד במינה. הוכחה לזה היא העובדה כי ישנם משפטיים רביים שניכנסו לפנטאון של אנשיים רביים כמו למשל: " עם אני ישכח להגיד לך בסוף הערב, ממש נהנתי" "סינדיפקיניג רללה" ועוד. כמו כן לא רביים יודעיים שבמקור הסוף של הסרט היה אמור להיות עצוב אבל קבוצת המיקוד לא קיבלה את זה וככה שונה הסוף למה שהוא. מה גם שאיזה עוד סרט גורם לך לרצות להיות זונה ג'ינגית שמבינה במכוניות. כשהייתי צעירה יותר הייתי צופה בסרט עם חברות ומפנטזת על היום שבוא גם אני ימצא את הנסיך שלי. הסרט הזה הוא בהחלט קלסיקה מודרנית.

    מאת: סונזה בורשטיין |‏ 18 בנובמבר 2011 | 17:05
  •  בתור חולת קומדיות רומנטיות, הסרט "קלולס" הוא מבחינתי זכייה כפולה: גם רומנטי וקיטשי וגם מלא מלא בסטייל!! אין על הלוק של שר, הכוכבת הראשית. יש לה ארון בגדים ענק ומעורר קנאה עם המון תלבושות עם לא סטייל.
    החלק האהוב עליי הוא דווקא בתחילת הסרט כאשר היא בוחרת תלבושת ויש לה תוכנה מיוחדת שעושה התאמה בין הפריטים השונים שבארונה על גופה! מתה לתוכנה כזו משלי…
    שר היא חולת שופינג שבכל פעם שהיא עצובה ומדוכדכת היא יוצאת למסע קניות (כמו שצריך!), זו גם מבחינתי הדרך הטובה ביותר להרים את מצב הרוח – מומלץ.
    בקיצור, אולי לא הסרט המתחוכם ביותר אבל בהחלט משעשע ועושה חשק ללכת לקנות חצאית משובצת וגרביים עד הברך, לוק שלטעמי תמיד יישאר איתנו.

    מאת: רוני פורת |‏ 18 בנובמבר 2011 | 17:01
  •  הסרט האהוב עליי הוא הסרט השיר האחרון עם מיילי סיירוס סרט מרגש שמספר על נערה שלא הייתה בקשר עם אביה לאחר גירושיו עם אמה חוזרת לבלות איתו את חופשת הקיץ שבה מתגלה שלאב יש סרטן הסרט הזה גורם לי לבכות כל פעם מחדש אפילו שראיתי את הסרט כבר 8 פעמים מומלץ ביותר

    מאת: עדן |‏ 18 בנובמבר 2011 | 17:01
  •  הסרט הכי הכי אהוב אליי!!!!
    פעם ראשונה שראיתי אותו הייתה אחרי שרבתי עם אמא שלי של מי השלט, וכמובן שהיא ראתה את הסרט הזה…
    מאז כל פעם שאני עצובה, שמחה, עייפה, שמשעמם לי, בשלוש בלילה ובתשע בבוקר פשוט מתי שבא לי אני רואה אותו וכל פעם שאני רואה אותו אני בוכה בכל קטע עצוב .ושמח
    אני סופרת כל פעם שאני רואה אותה אז כבר יצא שראיתי אותו כבר 258 פעמיים!!!!!
    והוא יצא רק בשנת 2010 …
    :)

    מאת: ליטל :) |‏ 18 בנובמבר 2011 | 16:51
  •  טוב האהבבה שלי לO.P.I גדולה מידי בשביל לא לנסות…
    הסרט האהוב ביותר שאני יכולה לראות בלופים הוא נ.ב. אני אוהב אותך, ואם אני מסוגלת לראות אותו בלופים זה אומר המון כי אני אחת שמשתעממת דיי מהר וברוב הסרטים מתייאשת באמצע.
    בעצם הסרט על מישהי שאוהבת את בעלה מאוד והוא נפטר, הוא מתארגן לכך מראש שיהיה לה קשה ומשאיר לה מכתבים שיעזרו לה בתקופת האבל.
    הסרט לא כבד כמו שהוא נשמע, כן, הוא מרגש מאוד אבל יש קטעים מצחיקים,
    הוא שנון, לא בנאלי כמו שאר הסרטים, יש בו משהו מיוחד שלא נותן לי להפסיק באמצע, בכל פעם מחדש אני מרותקת למסך…
    מומלץ ברמות אחרות..! 

    מאת: קורל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 16:45
  •  סרט נעורים מתוק ורומנטי, שכיף לראות ולהיזכר איך החיים שלנו היו לפני ה "חתונה-משכנתא-ילדים". מולי רינגולס מהממת והכל תמים ויפה, והסוף תמיד עושה נעים בלב…

    מאת: עדי קלי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 16:45
  •  הסרט האהוב עליי ביותר, הוא הסרט הישראלי "שמיכה חשמלית ושמה משה" של אסי דיין. לצערי, הוא לא מוכר ברמה שבה הוא צריך להיות מוכר. אבל זה שנוי למחלוקת עקב כך שחלק מהאנשים מוצאים אותו "דיכאוני", בעיניי הוא הסרט הכי מעודד שיכול להיות- הוא נכתב מנקודת המבט הקשה ביותר ופשוט מראה איך להתמודד עם המציאות כמות שהיא ופשוט לזרום. הוא פשוט מתאר את מה שעובר לכולנו במוח או עלול לעבור לנו במוח הרבה פעמים ואת הדרך הכי בריאה להתמודד – לצחוק על הכל.

    מאת: מרי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 16:45
  •   טוב האהבבה שלי לO.P.I גדולה מידי בשביל לא לנסות…
    הסרט האהוב ביותר שאני יכולה לראות בלופים הוא נ.ב. אני אוהב אותך, ואם אני מסוגלת לראות אותו בלופים זה אומר המון כי אני אחת שמשתעממת דיי מהר וברוב הסרטים מתייאשת באמצע.
    בעצם הסרט על מישהי שאוהבת את בעלה מאוד והוא נפטר, הוא מתארגן לכך מראש שיהיה לה קשה ומשאיר לה מכתבים שיעזרו לה בתקופת האבל.
    הסרט לא כבד כמו שהוא נשמע, כן, הוא מרגש מאוד אבל יש קטעים מצחיקים,
    הוא שנון, לא בנאלי כמו שאר הסרטים, יש בו משהו מיוחד שלא נותן לי להפסיק באמצע, בכל פעם מחדש אני מרותקת למסך…
    מומלץ ברמות אחרות..!

    מאת: קורל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 16:40
  • אין ספק שזה הסרט הכי מושלם/מדהים/מרגש/אמיתי ,
    הסרט מבוסס על סיפור אמיתי של בחור נורמטיבי שהצטיין בלימודים ,
    אך הוא רואה את העולם כעולם חומרני ובחר לעזוב הכל ולצאת למסע בטבע שבמשך כל המסע הוא כותב בספר את כל מה שעבר עליו, חווה את העולם באמת(מתמודד עם ציד, מזג אוויר) . בי עולה קנאה לאותו בחור נורמטיבי שפשוט עוזב הכל ומתנתק מבני האדם ,ומתמודד עם איתני הטבע .הסרט פשוט מעורר השראה וגורם לנו להבין שאפשר להיות מאושרים ללא כלום , שאיתני הטבע זה דבר כל כך הרבה יותר חזק מאיתנו .בנוסף מלווה את הסרט פסקול מדהים של אדי וידר .המשפט שמייצג את הסרט : "האושר הוא אמיתי רק כאשר חולקים אותו עם מישהו אחר" יש עוד המון דברים מדהימים שהוא עובר בסרט שבשביל זה תצטרכו לראות . תהנו :)

    מאת: חן |‏ 18 בנובמבר 2011 | 16:38
  •   טוב האהבבה שלי לO.P.I גדולה מידי בשביל לא לנסות…
    הסרט האהוב ביותר שאני יכולה לראות בלופים הוא "נ.ב. אני אוהב אותך", ואם אני מסוגלת לראות אותו בלופים זה אומר המון כי אני אחת שמשתעממת דיי מהר וברוב הסרטים מתייאשת באמצע.
    בעצם הסרט על מישהי שאוהבת את בעלה מאוד והוא נפטר, הוא מתארגן לכך מראש שיהיה לה קשה ומשאיר לה מכתבים שיעזרו לה בתקופת האבל.
    הסרט לא כבד כמו שהוא נשמע, כן, הוא מרגש מאוד אבל יש קטעים מצחיקים,
    הוא שנון, לא בנאלי כמו שאר הסרטים, יש בו משהו מיוחד שלא נותן לי להפסיק באמצע, בכל פעם מחדש אני מרותקת למסך…
    מומלץ ברמות אחרות..!

    מאת: קורל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 16:36
  • הסרט האהוב עלי הוא שודדי הקאריביים! סרט מעניין ומדהים! ובמיוחד ג'וני דפ ההורס (; .
    האפקטים שיש שם גורמים לך לפעור פה ופשוט לחוות את הסרט כאילו זה קורה במציאות במיוחד שזה 3D. לדעתי כל הסרטים ענקיים ופשוט שווה צפייה!
    ואין פשוט אין על ג'וני דפ!

    מאת: טל (: |‏ 18 בנובמבר 2011 | 16:33
  •  את הסרט הזה אני רואה בממוצע פעמיים בשבוע. השירים שלו כל פעם יגרמו לילהתרגש.אך הנקודה הכי חשובה פה והדבר שכל פעם יגרום לי להיות מהופנטת למסך זה בהחלט התלבושות. סט הבגדים שמריה מכינה לילדים מהווילנוות פשוט נותני השראה ובכלל האווירה בסרט זה משהו שנותן לך לחוות תקופה שנורא חוזרת עכשיו בתחום האופנה.

    הסרט מאוד מרגש כי הוא חסר תככים ומזימות. אין שקרים ואין מתח אצלי בתור צופה הכל נעשה נורא בנעימים גם אם זה אומר שמריה משיגה את הקפטן בסוף.. ראיתי את הסרט לראשונה שהייתי בגיל 9 עם סבתא שלי. היא, כבר לא בחיים וכל פעם שאתיישב לראות את הסרט זה כאילו יש משהו באוויר שנותן לי להרגיש שהיא שוב פה.
    בנוסף הסרט נותן פן נוסף לסיפור שמתרחש במלחמת העולם השניה אבל בפן מאוד שונה ומעניין. ***ממליצה בחום***

    מאת: ירדן ברד |‏ 18 בנובמבר 2011 | 16:31
  • סטריטדאנס – STREET DANCE .
    לקחת שתי עולמות ריקוד שונים ,
    לקחת שני חלומות נפרדים , אך כה דומים ,
    לערבב הכל ביחד ,
    וליצור משהו יפיפה , משהו עוצר נשימה .
    להראות לאנשים שכל אחד יכול להגשים חלום .
    בעיניי ריקוד זו הדרך הכי פשוטה ונקייה לבטא רגשות , ללא צורך במילים , האנרגיה זורמת בגופם , האנרגיה גם מגיעה אלינו – הצופים .
    להראות שכל אחד יכול לחלום , ולחלום בגדול , תחלום כמו שאף אחד אחר לא העיז כי ידע שהדרך קשה , כי פחד , כי זה לא היה מקובל , כי זה היה קשה מידיי , כי ניסו להכשיל אתכם , כל אלה הם הדרך אל הגשמת החלום שלך .
    זה לא רק הריקוד זה מה שמעבר .
    בגלל שהעצב ,השמחה , האנרגיה , הכוח , היצירתיות , המוח , החיוך , הבכי , אי הויתור , הא-ה-ב-ה , מצליחים להתערבב ביחד – זה יוצר את אחד הסרטים הטובים שבאמת שווה להקרין בקולנוע , שבאמת שווה לראות , שלא יימאס לראות .

    למה ? כי אני אחת שחולמת. חולמת ובגדול . חולמת מה שאחרים לא מעיזים לחלום , לא מתביישת לחלום הכי בגדול , לדעת שאני מסוגלת להכל .

    מאת: אלינור |‏ 18 בנובמבר 2011 | 16:30
  •  הסרט של כל הזמנים למרות שאני ילדה .. הוא מאמא-מיה
    בכל ילדותי אמא שלי הייתה לוקחת אותי למחזות זמר .. מרובין הוד ועד שלגיה ושבעת הגמדים …
    אבל ברגע שראיתי את הסרט מאמא-מיה התאהבתי !
    לא הפסקתי לראות אותו !
    הסרט הוא מחזמר .. הוא סיפור אהבה מושך , מדהים ומרגש …
    בבית מתנגנים השירים להקת אבבא והשירים היו מוכרים לי בסרט .. ולכן נהנתי כפליים :)
    הדיסקים של אבבא הכל שבת בבוקר הם מתנגנים !
    בסרט שיחקו שחקנים מ צ ו י נ י ם מהשורה הראשונה , היה מוזר ומעניין לראות אותם במחזה זמר …
    והשירים … אח השירים …. מזכירים תקופות נעורים לאמי ולאבי ♥

    מאת: נועם בן דיין |‏ 18 בנובמבר 2011 | 16:28
  • המכשף מארץ עוץ המקורי! משנת 1930 ומשו… בכיתה ד ראיתי אותו בפעם הראשונה ופשוט אהבתי את זה ! את כל הקטע שזה צולם ממש מזמן ועדיין איכותי ומבדר. כמה שאני גדולה וזה, אני רואה את הסרט הזה 30 פעם בשנה מכיתה ד! באמת שהשירים והכל שם כל כך מושלם, אני לא יכולה להפסיק! אה ו.. אני גם מכורה ללקים אז תביאווווווו לי את זה! ;) שבת שלום ! ♥

    מאת: עינב דהאן |‏ 18 בנובמבר 2011 | 16:26
  •  אני יכולה לצפות שוב ושוב ושוב ב"אישה יפה". ה-סרט בעיני! איך לא? סרט מרגש על אהבה אמיתית, על סבל בדרך אליה, על שני עולמות שונים שניפגשים. אומרים שהאהבה מנצחת אז הנה הוכחה. הסרט כל כך מרגש בעיני ואני יכולה לצפות בו בהנאה והתרגשות כל פעם מחדש! מי היה מאמין שדבר כזה מרגש יכול לקרות לבחורה שנמצאת במצב כזה ובחור שחי בלי אהבה. שניהם מתאהבים ועושים דברים מרגשים בשביל זה….פשוט מרגש ומחמם את הלב…מעולה לימי החורף הקרים ולבודדים שחושבים שאי אפשר למצוא אהבה! יש אהבה והיא מעבר לפינה! אני מחייכת כרגע…פשט תענוג לצפייה, וזה מה שאני הולכת לעשות עכשיו… לראות את הסרט ולחייך לי…(:

    מאת: סימונה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 16:17
  •  לא יודעת למה , גם אחרי 7 פעמים זה מצחיק אותי מחדש .

    מאת: דר |‏ 18 בנובמבר 2011 | 16:14
  •  או לפחות מהזמן האחרון הוא "לאכול, להתפלל, לאהוב". סרט מדהים שמלמד כל כך הרבה על החיים ועל החומריות שבהם, וללמוד לאהוב גם את הרוחני ולא רק את הממשי, ולנצל כל רגע כי זה עובר כל כך מהר…
    משפט שממש אהבתי מתוך הסרט הוא כשקטוט (המדריך הרוחני של הגיבורה) אומר לה- "לפעמים, לאבד איזון בגלל האהבה, זה חלק מלחיות חיים מאוזנים".
    ממליצה לכל מי שיקרא את התגובה לראות את הסרט, כי הוא פשוט מדהים !

    מאת: גל בר |‏ 18 בנובמבר 2011 | 16:14
  • אז הסרט[ים] שאני הכי אוהבת זה שודדי הקאריביים! ואת כולם! הסרט פשוט מעניין ומדהים שכמובן שאי אפשר להפסיק לבהות בג'וני דפ ההורס! הסרט מרהיב עם המון אפקטים ופשוט נסחפים לעולם השודדים. אני חושבת שאחרי כל סרט כל אחת תרצה להיות בתוך הסרט.. וכמובן עם ג'וני דפ (;

    מאת: טל (: |‏ 18 בנובמבר 2011 | 16:13
  •  Hair סרט סוחף עם שירים יפים כוראוגרפיה מדהימה ועלילה משעשעת שמסתיימת עצוב. העלילה (למי שלא ראתה) מתרחשת בשנות השישים בימי הpeace and love כאשר צעיר דרומי,קלוד בוקובסקי מגיע לניו יורק כדי להתגייס לצבא על מנת להילחם במלחמת ויאטנם,הוא מגיע לניו יורק ופוגש חבורת היפים צעירים ובראשם ג׳ורג ברגר הם עוברים ביחד חוויות משעשעות בדרך קלוד מספיק להתאהב בדונה ואת השאר אני ממליצה לראות בסרט, שירים יפים כמו Let the sunshine ו I got life ממליצה מאוד ראיתי את הסרט הזה אלפי פעמים ביס וואף פעם לא נמאס 

    מאת: מעיין |‏ 18 בנובמבר 2011 | 16:11
  • כחובבת סיפורי אהבה וכילדה שראתה יותר מידי סרטים של דיסני בילדותה אני מסוג הבנות שבטוחות שיום יבוא ו"האביר על הסוס הלבן" ימצא אותן, זה גורלי.
    אהבה היא הדבר הכי קרוב שיש לנו לקסם ובעולם כמו שלנו קסמים לא יזיקו כלל.
    קזבלנקה הוא אחד הסרטים היותר יפים מאז ומתמיד ,הוא מתרחש באחת הערים הכי יפות בכול העולם הזה ואחת מבירות האופנה ,פריז, בנינו מי לא חלמה להתנשק מול מגדל אייפל?
    מי שלא ראתה אני ממליצה בחום סרט מדהים משנת 1942 הסרט מתמקד בקונפליקט שנוצר בליבו של ריק עליו היה לבחור בין אהבתו לאילזה ובין הצורך לעשות את הדבר הנכון ולסייע לבעלה של אילזה, לוחם המחתרת ויקטור לאזלו, להימלט על מנת להמשיך במאבקו בנאציזם. רומנטי, דרמתי, שובר לבבות, נוסטלגי ופריז מישהו צריך יותר?

    מאת: שובל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 16:11
  •  סרט מרגש על מתאגרף לשעבר שחוזר לזירה בתמיכתו של בנו הקטן ושעליו הוא שומר לבד מאז שהאמא נטשה אותם. האמא חוזרת אחרי תקופה ורוצה לקחת את הילד מהאבא הזיכרונות שם צפים ומתנהל מין מאבק להישאר באותו מצב אחרי עזיבתה.כשהייתי קטנה(בת 9)היום 30+,כשעוד הטלויזיות היו בגודל מיניטורי ישבתי יום אחד בחדר של ההורים שלי וצפיתי בסרט הזה בטלויזיה בגודל 14 אינץ.אני לא אשכח את אותו היום אף פעם.פעם ראשונה בחיי שהתרגשתי ככה מסרט,אני זוכרת אותי בוכה כמו תינוקת לאורך כל הסרט ושממש התרגשתי ות'אמת לא רציתי באותו הזמן שאף אחד ממשפחתי יראה אותי במצב כזה כי זה היה מפדח ממש באותו הזמן.ועכשיו כשאני כבר נשואה טני ובעלי צפינו יחד בסרט ועדיין נשארה בי את אותה ההתרגשות ובכי.

    מאת: סהר |‏ 18 בנובמבר 2011 | 16:07
  • אני מאוד אוהבת סרטים שיש להם סיפור אמיתי מאחורי הקלעים.
    ולמולאן רוז' יש כל מה שאני מחפשת! לדעת שהוא אמיתי חי ונשם בעבר מרתק חובבת אומנות כמוני שלמדה על אותה תקופה!
    דבר שני השירים המדהימים שזכו לעיבודים חדשים, האופנה של שנות ה-20.
    וכמובן ניקול קידמן המצויינת שמפתיעה ביכולת השירה שלה, גורמת לי להתרגש ולבכות כל פעם בסוף הסרט! מומלץ בחום!!!

    מאת: יעלי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 16:05
  •  סוזן סרנדון נערה, שירים מדהימים, חלליות וצבעים! איך אפשר שלא לחזור ולראות שוב ושוב סרט שיש בו הכל מהכול והחוויה של לראות אותו בקולנוע כוכב היא לא רק מרגשת אותי ואת חברים שלי היום, אלא גם ריגשה את ההורים שלי שצפו בו יחד באותו בית הקולנוע כזוג צעיר שהכיר שם בלב שמחת הנעורים הזו וזריקת אורז אחד על השני, וברקע הכיף הזה יש את הסרט המגניב הזה שמשרה אווירה של חיים. ולכן זה סרט שאוכל לראות שוב ושוב, כי הוא קושר בין אנשים!

    מאת: שני ליר (בנג'ו) |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:59
  •  עוד מאז שהייתי קטנטונת, הייתי מוצאת את עצמי שוב ושוב מול סרט על תסריט הזוי – "חנות קטנה ומטריפה". פעם, לפני שהיו עשרות ערוצי סרטים בכבלים, היו סרטים רק בערוץ 4 שגם ככה היו חוזרים על עצמם, הייתי שרה בסלון עם סימור ואודרי (הדמויות מהסרט)… וגם היום, עדיין מתפנקת בנוסטלגיה עם הסרט המעולה הזה!

    מאת: רותם |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:58
  • הסרט האהוב עליי בכל הזמנים הוא הסרט "גריז". אני אוהבת אותו כל כך שכבר צפיתי בו 94 פעמים ואנ יכולה עוד ועוד ועוד. גם בגלל השירים העל-זמניים שבו, בגלל סנדי- הלא היא אוליביה ניוטון-ג'ון המדהימה, המשחק הנפלא של ג'ון טרבולטה (דני זוקו) ושלל הדמויות המשניות שנותנות לסרט את כל היופי הזה. הסרט הוא על זמני בעיני בגלל שהוא מדבר על כל הנושאים שבאמת מעניינים את כולם- יסים בין אדם לחברו תוך כדי התמודדות עם דילמות לא פשוטות, עם לחץ חברתי ועם האהבה הגדולה, הרצון להיות שונה ומיוחד, להצליח במה שאתה עושה גם על חשבון החברויות. בעיני זה הסרט הכי הכי טוב שיש.

    מאת: נרי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:56
  • הסרט האהוב עליי ב-כ-ל הזמנים הוא "לאכול, להתפלל, לאהוב" עם ג'וליה רוברטס. כל פעם שאני רואה את הסרט (רצוי עם שוקו חם ושמיכה) חוזר לי החיוך על הפנים שוב. בסרט מסופר על אישה אשר עזבה את כל חייה ונסעה לחו"ל כדי למצוא את עצמה, את השמחת חיים אשר נעלמה לה. הסרט הזה גורם לי להרגע כאשר אני די נסערת, סרט מדהים – שווה לראות…
    אם אני אזכה, אני מבטיחה למרוח לק כל פעם שאראה אותו..!:)

    מאת: חן |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:55
  •  לדעתי הסרט הטוב ביותר הוא אישה יפה בכל פעם שאני רואה אותה אני מתרגשת וכואבת מחדש אי אפשר שלא להזיל דמעה על סרט טוב שכזה מצפה שכל הרואים של תגובית זו יראה את הסרט ללא ספק סרט מצויין !! תודה ורד

    מאת: ורד |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:54
  •  הוא ללא ספק המתנה המושלמת. הסרט מספר על בחור צעיר שסבו מוריש לו את כל הונו,אך נותן לו סדרה של משימות אשר ילמדו אותו על החיים. סרט מקסים, מלמד שיש דברים יותר חשובים מכסף.

    מאת: נגה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:50
  •  מצחיק ומלא סטייל.

    מאת: צליל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:50
  • הסרט האהוב עלי הוא סיפור אהבה בלתי נשכח בסרט מסופר עלי מישהי שמלמדת מישהו מהבצפר שלה והיא מבקשת ממנו שלא יתאהב בה ולמרות זאת הוא מתאהב בה והיא מתאהבת בו אבל היא לא רוצה להיות איתו כי היא חולת סרטן ולא נשאר לה הרבה זמן לחיות והיא לא רוצה לפגוע בו.אתם חייבים לראות את הסרט הזה הוא כל כך מרגש כל פעם שאני צופה בו אני בוכה מחדש .

    מאת: שירי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:49
  • בשתי מילים-פשוט קלאסיקה!
    בהתחלה בכלל לאידעתי מה זה הסרט הזה, עד שחברה שלי הראתה לי אותו ומאז ראיתי אותו לפחות אייזה 500 פעמים!
    אגב, יש לי מלא זיכרון בפלאפון, אז העברתי את הסרט לפלאפון, וככה בכל מקום שיתחשק לי אני פשוט אוציא את הפלאפון יחבר למחשב ואוכל לראות את הסרט המדהים הזה!

    מאת: שני |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:45
  •  בן לוקח בת. ממש קל לי להתחבר לסרט הזה כי גם אני כמו בסרט, גדלתי בקיבוץ.
    למרות שלא ישנתי בלינה משותפת יש המון סצינות דמויות ומצבים שמזכירים לי את הילדות שלי: הרכילויות, העבודה, וסיפורי האהבה של ילדים בכתה ד'. פעם ראשונה שראיתי את הסרט הייתי בערך בכתה ד' בעצמי ועד היום אני זוכרת את רוב התסריט בעל פה. תמיד כיף לחזור עליו הוא כיפי וקליל כמו ילדות בקיבוץ.

    מאת: מרב |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:41
  •  הצבע ארגמן זה סרט מדהים ומרגש שביים סטיבן ספילברג ושיחקו בו וופי גולדברג ואופרה ווינפרי. הוא יחסית ישן, שנת 1985. (הסרט יצא לאקרנים טרם נולדתי)הסרט עוסק בהבדלי גזעים ומעמדות. בדיכוי נשים מצד אחד ונשים חזקות ואמיצות מצד שני. סרט מעורר השראה ואפשר להגיד שהוא שינה את חיי בכל הקשור למעמד האישה, עצמאות ועוצמה נשית. צפיתי בו עשרות פעמים והתרגשתי כל פעם מחדש.

    מאת: קורין |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:41
  •  אז נכון, זה לא סרט אופנתי במיוחד (הדמויות אפילו לא מחליפות יותר מדי בגדים… בכל זאת הן ישנות ברחוב) אבל אני יכולה לצפות בו שוב ושוב ושוב. הוא עוסק בתקופה ממש מעניינת ומסקרנת ומתרחש באחת הערים הכי מעניינות ופוטוגניות בעולם- ניו יורק! הסצינות בסנטרל פארק עושות לי חשק לחזור כמה עשורים אחורה ולרקוד בדשא עם כל ההיפים. השירים מעולים- חלקם נוגעים, חלקם מצחיקים, חלקם מאוד ביקורתיים וצריך להבין את המשמעות שמאחוריהם. החלום שלי הוא לראות את המחזמר עצמו בברודווי (הוא עדיין רץ בכלל? נחזיק אצבעות שכן…)גם את הפסקול אני יכולה לשמוע עשרות פעמים, יש בו שירים שלא מופיעים בסרט והיה לי כיף לגלות אותם. השחקנים ששיחקו בסרט קצת נעלמו וחבל, כי לכולם היה פוטנציאל ענק.
    ובלי לספיילר יותר מדי- אי אפשר לראות את הסוף בלי לבכות… וכידוע, סרט טוב נמדד בכמות הדמעות שנשפכות בסוף שלו :)
    אז בברכת Let the sunshine in, שתהיה לכולנו שבת שלום!

    מאת: הילה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:38
  • הסרט האהוב עלי הוא הקסם של אלה,כבר עברו כמה שנים מאז ראיתי את הסרט בפעם הראשונה,הסרט כלכך יפה ומושך ליראות אותו כל פעם מחדש,ופשוט ל ה נ ו ת!!!
    הסרט מרגש מאוד,כבר יותר מ 10 פעמים שראיתי אותו …. ואף פעם לא נימאס…
    אני אוהבת את הסרט בגלל עולם הפיות,השדונים,הענקים והאגדות שעליו הוא מספר,ועל האהבה חסרת הגבולות בין אלה לנסיך צ'ארמונט
    אשר מספרת שכשייש אהבה והבנה בין בני אדם,היא תמיד תנצח …:)

    מאת: אופק |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:37
  • סרטים כאלה חדשניים לתקופתם שאפילו עד היום שאני צופה בהם אני מרגישה כאילו זאת הפעם הראשונה.שהייתי בארצות הברית ביוניברסל סטודיו והיה שם את הדולוריאן (המכונית של בחזרה לעתיד למי שלא מכיר) זה היה סגירת מעגל כי בתור ילדה רק חיכינו שיגיעו הסרטים לארץ. זה לא היה כמו בעידן של היום שכל סרט שיוצא ישר אפשר לראות אותו אנחנו חיכינו שנים בין סרט לסרט ועד שהיה ניתן לצפות בו בכבלים זה היה כמו נצח אבל מה שבטוח שזה היה שיחת היום בבית ספר…
    בלי ספק סרטי בחזרה לעתיד עד היום הם הקלאסיקה שלי אני יכולה לצפות בהם תמיד:)

    מאת: הילה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:34
  • הארי פוטר (כל הסרטים..)
    אני בטוחה שיש הרבה אנשים שכמוני גדלו על הסרטים האלה שמבוססים על סדרת הספרים המופלאה והקסומה הזאת! קראתי את כל הספרים בסדרה (אפילו מספר פעמים..) וכמובן שראיתי את כל הסרטים בקולנוע.
    אפשר להגיד שהתבגרתי ביחד עם הסרטים האלה ועם הדמויות. כשיצא הסרט האחרון בסדרה התרגשתי מאוד. אז הבנתי שעכשיו אין יותר ספרים/ סרטים שצריך לחכות להם וזה הסוף. את הספר הראשון קראתי קצת אחרי שלמדתי לקרוא ואת הסרט האחרון ראיתי כבר אחרי שסיימתי ללמוד בתיכון…

    בקרוב אני מתגייסת ולמרות שבצבא אסור לקים כהים וצבעוניים מידי, הייתי מאוד מאוד רוצה לזכות בהם!!! :)

    מאת: אסתי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:29
  •  הוא ללא ספק "רשימת שינדלר". פשוט סרט יוצא מן הכלל.. למרות שהסוף ידוע אני מתרגשת ובוכה בכל פעם שאני רואה אותו. זה סרט שעשוי מצוין ובהחלט מעלה בך המון תהיות ותובנות אחרי הצפייה בו.
    ממליצה לכל מי שעוד לא ראה לפנות 3 שעות ולהתיישב לצפות– לא תתחרטו (:

    מאת: שי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:22
  •  סרט מדהים מדהים מדהים! סרט מאוד מעניין אם מסר כלכך יפה! סרט מרגש וכל פעם שאני רואה אותו אני לא מפסיקה לבכות! סרט שגורם לך לחשוב גם על האחר, ולא רק על עצמך..

    מאת: טל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:21
  • את הסרטים האלה אני מוכנה לראות כל הזמן ….
    טוב אז "השטן לובשת פראדה" נוראה מתאר את עצמי ….בהתחלה לא הבנתי כלום מהתעשיית האופנה,עד שיום אחד מישהי גילתה לי עולם שלם(אובססיבית לגביו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) את היום הזה אני לא אשכח איך שגברת אחת ניגשה אלי ברחוב והחליטה ללמד אותי איך להיות ליידי באותו רגע הבנתי שזה המקום שאני אמורה להיות…אני נוראה מזדהה עם השחקנית אן הת'אוויי בסרט!!!
    סרט כייפי מהנה נשאיר חומר למחשבה!והסרט השני פשוט מלמד אותך שמאהבה שלך לא תוכלי להתחמק!! סרטים טובים ממליצה לראות!! :*

    מאת: קריסטינה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:20
  •  הסרט שאני יכולה לראות שוב ושוב הוא המתנה המושלמת,בגלל שהסרט מלמד אותנו שכסף זה לא הכל ומראים לנו את המתנות המושלמות שאדם יכול לקבל,יש חלקים בסרט שהם מצחיקים מאוד ויש חלקים עצובים שיגרמו לכם להזדהות עם הדמויות.בסרט מסופר על סבא ונכד שלא דיברו הרבה והסבא ניפטר הוא משאיר צוואה לכל אחד מבני המשפחה ואת הדבר המיוחד ביותר משאיר לנכדו.הנכד שרגיל לקבל הכל מוכן לומד לטפל בעצמו ומכיר חברים חדשים בדרך ,סרט מרגש ושווה צפייה:))מקווה לזכותD:
    נ.ב.
    כדאי שיהיה טישיו ליידכים כשאתם צופים בזה;)

    מאת: מיטל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:16
  • מבוסס גם על אחד הספרים האהובים עלי.
    הוא פשוט הסרט המושלם, לא חסר בו דבר.
    סבא שמספר לילד חולה ספר שקראו לו כשהוא היה קטן, יש בספר הרפתקאות, אהבה, קומדיה וסוף טוב, כל מה שצריך כדי לעבור יום קשה, או מחלה מעצבנת.
    לא סתם הוא הפך להיות סרט קאלט :)

    מאת: צופית |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:15
  •  הוא "גריז" – השירים והריקודים המהממים עם ג'ון טרבולטה ואוליביה, תמיד כיף לי לצפות ולשמוע את השירים, זו נוסטלגיה – מחזיר אותי לילדות- לתמימות.

    מאת: ורד |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:13
  • סרט שמספק את הכל: סיפור סינדרלה, פס קול מתקתק וכמובן אופנה מדהימה!

    בתחילת דרכה אנדי היא הבת של השכנים, עם אותו סוודר מצער ונעליים טרגיות שכולנו נעלנו פעם. בחורה כמוני וכמוך, שנאלצת להתמודד עם החיים הקשים, וההתעקשות שלה להתמיד ולהצליח ולא להישבר תחת מירנדה מעוררת הזדהות.

    הרי כולנו רוצות להצליח ובגדול ואנדי מראה לנו איך עושים את זה, גם היא נופלת לא מעט בדרך.. ולא רק שהיא מצליחה בעולם כ"כ זוהר, גם נופלת בחלקה הזכות להיכנס לארון האגדי של מגזין VOGUE ולקחת כל מה שרק תחפוץ בו, מה אפשר לבקש יותר??

    מאת: מעיין |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:10
  • אני זוכרת שנחשפתי לסרט לראשונה בגיל 9, מאז ראיתי את הסרט לפחות 30 פעם כשכל פעם אני מגלה בו דברים חדשים שגורמים לי לרצות לראות את הסרט שוב.
    בסרט יש הכל- אהבה מטורפת (שאפשר רק לחלום עליה), הרפתקאות, פנטזיה והמון הומור..
    כל אדם שאני מציגה בפניו את הסרט- נשבה מיד!
    הדבר שמוצא חן בעיני יותר מכל בסרט הוא שיש בו מהכל ובעוצמה חזקה- אך אין בו שום קיטש. האהבה שבין באטרקאפ לווסלי היא הדבר היפה והחזק ביותר שראיתי אי פעם על המסך שגורמת לי לשאוף אליה בכל זוגיות שאני נמצאת בה. בכל בחור אני מחפשת את "ווסלי".
    הסרט הוא סיפור אגדה "מיושן" שרלוונטי מאז ועד היום ובשבילי בהחלט גם בעתיד :)

    מאת: טל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:06
  • אז אני אתחיל עם העובדה שאני פשוט חולת קומדיות רומנטיות! (מי לא?!)
    הסרט שאני יכולה לראות מיליון פעם ולא ימאס, וכל פעם מחדש אני אצחק, אבכה,יתרגש ויתאהב מחדש הוא הקלאסיקה " שהארי פגש את סאלי"
    הם שחקנים כלכך מדהימים!
    והעלילה מרגשת בטירוף!!
    אני זוכרת שבתור נערה הייתי יושבת עם החברות והפופקרן מרותקת לטלוויזיה!!

    מאת: totallyawsome:) |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:05
  •  ראיתי איזה טריליון סרטים, מאז שאני זוכרת את עצמי אני גורסת סרטים באובססיביות. אבל אם יש סרט שאני יכולה לראות שבע עשרה פעמים זה השטן לובשת פראדה.
    אני כבר מדקלמת את הטקסט יחד עם האן הת'וואי, מריירת על האוטפיטים המגניבים שהיא ומריל סטריפ לובשות כל הסרט, צוחקת שוב ושוב מהבדיחות שחבויות בסאבטקסט וכמו איזו פאקצה בת שלוש עשרה בוכה כל פעם מחדש בסוף הסרט.
    זה לגמרי הסרט שלי…

    מאת: רעות |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:03
  •  "גבעת חלפון". מעבר לכל המתבקש שאפשר להגיד עליו, אני הכי אוהבת לראות אותו כי הסרט "זורק" אותי רגשית לפעם הראשונה בה ראיתי אותו: הייתי ילדה קטנה, ישבתי על השטיח בסלון של בית הוריי, כשעל הכרוסא לידי ישב אבא שלי וכל הסרט הוא לא הפסיק לצחוק את הצחוק המתגלגל והמדביק שלו. הנה אני, ילדה בתחילת בית-ספר יסודי צוחקת לאורך כל הסרט, מבלי להבין אפילו מה מצחיק – אני צוחקת רק מהצחוק המתגלגל של אבא שלי. מאז עברו עשרות שנים וראיתי את הסרט עשרות פעמים וכבר הבנתי לבד מה מצחיק וצחקתי צחוק גדול ומתגלגל בעצמי; אבל בכל פעם שאני רואה את הסרט, על רקע השיר לפני שמתחילה העלילה מתמלא בי רגש חמים של בית, והכי כיף לראות ככה סרט !

    מאת: שירה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 15:00
  • הסרט האהוב עלי ביותר בכל העולם כולו הוא הנסיכה הקסומה. בפעם הראשונה שראיתי אותו הייתי בת שמונה וביליתי שבוע מהחופש הגדול אצל סבתא. היא שמה לי את הוידאו בפעם הראשונה ואני התמכרתי. במשך אותו השבוע ראיתי את הסרט בערך שלושה פעמים ביום. ביום האחרון שלי אצל סבתא רציתי לראות אותו פעם אחת אחרונה אך הוא כבר לא עבד, שחקתי את הטייפ.
    במשך שנים הייתי בטוחה שהסרט הזה הוא הסוד שלי, שאף אחד לא מכיר אותו. עם השנים גיליתי שהמון אנשים טוענים שהוא הסרט האהוב עליהם אך אף אחד מהם לא אוהב אותו כמוני. לפני שנתיים וחצי התחתנתי, בחרתי להתארגן בבית ובעוד מאפרים אותי ומסרקים אותי אני צפיתי בנסיכה הקסומה. אני מחכה ליום שבו אוכל לראות את הסרט עם בתי הקטנה, כי באמת מדובר כאן באהבת אמת. או כמו שאומרים בסרט "wuv, twu wuv…"

    מאת: אתיה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 14:59
  •  אני ממש אוהבת את הסרטים של טרנטינו ובמיוחד את הסרט "ספרות זולה".
    התסריט השנון, הקצב המיוחד שלו, העלילה וכמובן הדמויות הגאוניות..
    אחד הדברים שאני הכי אוהבת בסרט זה הפסקול.
    זה סרט שראיתי מזמן כשהייתי קטנה, ותמיד כיף לחזור ולראות אותו שוב, אף פעם לא נמאס…

    מאת: ניצן |‏ 18 בנובמבר 2011 | 14:55
  • אז אולי זה מעט יפתיע.. אבל בניגוד לכל סרטי הבנות שאני גם אוהבת לראות הסרט האהוב עליי ביותר הוא פורסט גאמפ!! הסרט הזה פשוט סוחט ממני דמעות כל פעם מחדש (ואני רואה אותו לפחות לפחות פעמיים בשנה) ואני לא חושבת שיש משהו יותר יפה מהסיפור של הסרט הזה… בסופו של דבר כולנו שווים ואין שום מוגבלות שתגביל אותנו מלאהוב…

    מאת: שיר דובניקוב |‏ 18 בנובמבר 2011 | 14:41
  •  הסרט הראשון של קייט ווינסלייט בבימויו של פיטר ג'קסון (שר הטבעות) סרט מדהים ומצמרר שמבוסס על סיפור אמיתי. בגדול סיפור על חברות בין שתי נערות שהופכת למערכת יחסים דיי מעוותת. סרט חזק ומומלץ ביותר.

    מאת: מאיה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 14:39
  •  הסרט שאני יכולה ועדיין רואה ללא הפסקה – "אישה יפה" – סרט עם מסר ברור לכולם – "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו"!!!!

    מאת: אלה ברימט |‏ 18 בנובמבר 2011 | 14:36
  •  הסרט האהוב עלי נוגע באהבה ראשונית, עמוקה ובסיסית יותר מאהבתי (הגדולה ביותר) לבגדים.
    Tampopo הוא סרט יפני היסטרי לחלוטין שכולו עוסק באוכל. אהבה ואוכל, אוכל ויריבות, אוכל וגאווה, מוות ואוכל, אוכל וסקס.. כל מעגל החיים דרך חוש הטעם. כל חבריי ראו אותו בזכותי, צפייה שתמיד מלווה בהכנת ארוחה מושקעת, אחרת מדובר בסכנת נפשות (:

    סרט אסתטי כמו שרק היפנים יודעים. מלא הומור עצמי, חמלה אנושית וגם אירוטיקה, על הפעולה הבסיסית אך גם הנשגבת שאנו, כחיים ונושמים, זקוקים לה יום יום. ומכיוון שהוא הסרט המושלם, הוא אפילו מכיל סצינת מייקאובר (!)
    בסיומו ברור ללא כל ספק שאנו חיים כדי לאכול, אך עדיף במידתיות יפנית – כדי שנוכל להכנס לקימונו הצר והיפה למחרת בבוקר (;

    מאת: מורן |‏ 18 בנובמבר 2011 | 14:29
  •  אחד הסרטים המקסימים ביותר של דיסני!!
    הסיפור הוא על חבורת כלבים מתוקה ומצחיקה שמנסים להימלט מלוכד החיות, ועל שלישיית כלבי בית בעלי אופי שובה לב.
    בדרך הם עוברים המון הרפתקאות, שרים ורוקדים. מנהיג חבורת הרחוב ,יחפנים, כמובן מכיר את ליידי, כלבת קוקר ספאנייל מהממת ומפונקת מבית טוב וזה סיפור האהבה התמים והמחמם שראיתי..

    אי אפשר להפסיק לראות את הזה…. אפילו שכבר מזמן עברתי את הגיל!
    והסצנה המועדפת– יחפנים ליידי אוכלים יחד ספגטי במסעדה לאור ירח 3> 

    מאת: אוראל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 14:25
  • סרט שלעולם לא ימאס לי לשבת ולראות. לבד או עם אנשים. הסרט מספר על מדען שבורא איש וממש לפני שהוא מסיים לבנות אותו לגמרי הוא מת. האיש נשאר לבדו בטירה כשעל ידיו מספריים ולא ידיים רגילות.

    אשת מכירות מקסימה מגיעה לאחוזה בה הוא נמצא ואוספת אותו לביתה. הוא מתאהב בבתה הבכורה ועם הזמן היא מתאהבת בו חזרה.

    הסרט מדהים ומספר על רומנטיקה באופן קצת שונה.

    בכיכובו של ג'וני דפ המהמם ווינונה ריידר (שאגב, הכירו ממש בסרט הזה והיו מאורסים תקופה ארוכה).

    מומלץ!

    מאת: לילך |‏ 18 בנובמבר 2011 | 14:24
  • הסרט שאני הכי אוהבת זה הסרט "הלהקה". זה סרט שמוסר ההשכל שלו זה אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. כשהעיפו מישהי מהלהקה בגלל משהו קטן אז כולם כעסו ועזבו גם רק כדי שאותה אחת לא תעזוב את הלהקה בלי סיבה מוצדקת. זה סרט שמראה חברות אמיתית. וגם השירים (שהם קצת ישנים)מבוצעים בצורה מאוד יפה ויש קטעים מאוד מצחיקים בסרט שמראים את החברה הישראלית של פעם. :)

    מאת: שירי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 14:22
  • "איך להיפטר מבחור ב10 ימים " זה לגמרי ה-סרט ! מצחיק עד דמעות !! שובב ורומנטי במידה !אין רגע משעמם אחד!

    מאת: דנה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 14:15
  •  יש בחורה בעולם הזה שיכולה לראות את הסרט הזה ולא להתאהב בקיטצ' המופלא שהוא מכיל?
    בחור חתיך פופלארי ומופרע ובחורה יפה, ילדה טובה ירושלים מתאהבים..
    היא עוזרת לו להפוך להיות אדם טוב והוא עוזר לה להגשים חלומות אחרונים.
    למה אחרונים? אני לא אהרוס למי שטרם ראתה. אבל נא להכין את הטישו@!
    באמת שראיתי את הסרט אינספור פעמים ואני מוכנה לראות אותו שוב ולהתמוגג
    ה- סרט כשקר בחוץ וכל מה שרוצים זה להתכרבל מתחת לפוך עם שוקו חם
    אז אם גם לכם בא סיפור אהבה בלתי נשכח..

    נ.ב
    טישו כבר הזכרתי?!

    מאת: שובל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 14:13
  •  "אישה יפה" ברור!!!!!!! הסרט שצפיתי בו מעל 200 פעם !!! מעריצה את ג'וליה רוברטס וריצ'רד גיר, בכלל זה סרט עם המון משמעות שלא משנה מאיפה תגיע תמיד אפשר לשנות את הסטיגמה ותמיד אפשר לשנות את מה שאתה לא אוהב בעצמך , הסרט הזה נותן השראה להמון, ולפי דעתי אחד הסרטים אם לא ה……

    מאת: ריטה הרוש |‏ 18 בנובמבר 2011 | 14:12
  • הוא 27 שמלות,סרט מדהים.השמלות המדהימות והארון העצום.
    סרט שצפיתי בו כל כך הרבה פעמים ותמיד מתאהבים בו מחדש.
    סרט מצחיק ומרהיב.
    שווה צפייה.!

    מאת: ליטל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 14:11
  •  אין מה לעשות, הסרטים הקיטשיים הם הטובים ביותר!
    הסרט טיטאניק פשוט מדהים! אין לי מושג כמה פעמים ראיתי אותו, כבר התבלבלתי בספירה.. הסרט כ"כ מושקע, שחקנים פשוט מעולים, פסקול מדהים וכמובן העלילה המפתיעה והמרגשת שאי אפשר שלא לבכות בסוף הסרט.. אין ספק שטיטאניק הוא אחד הסרטים הטובים ביותר של המאה האחרון!

    מאת: מוריה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 14:09
  • הסרט שעשה לי וואו רציני הוא "אפקט הפרפר".
    נכון, בחירה לא צפויה אני יודעת ויש עוד המון סרטים טובים.
    אבל יש בסרט הזה משהו שכל כך מתאים לחיים שלנו, אנחנו חיים אותם בצורה מסויימת וכשקורה לנו אסון/משהו רע אנחנו שואלים את עצמנו מה היה קורה אילו יכולנו לחזור ולשנות משהו קטן אחד…האם זה היה מסדר את ה"אפי אנד" שאנחנו רוצים או שאולי הורס הכל מכיוון שונה….?
    סרט שהוא נקודה למחשבה, ממליצה לכולם לראות :-)

    מאת: גלית שדה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 14:05
  • כבר מגיל צעיר זה היה אחד הסרטים האהובים עלי. מעבר לזה שג'ודי גרלנד מדהימה בכל פעם שאני רואה את זה, בכל גיל משהו אחר תופס אותך. כשהייתי ממש קטנה אלה היו הקופים המכונפים שגרמו לפחד מענג. בשנים אחרות זו היתה "המכשפה הטובה" שהיפנטה אותי, או המכשפה הרעה שאי אפשר להסיר ממנה את העיניים, או הסוס שמחליף צבעים בממלכה של הקוסם. בשנים מאוחרות יותר זה הטקסטים שתופסים אותך, בשנים מאוחרות יותר זה הקאלטיות של הלואו טק – זה פשוט תופס אותך מכיוון אחר כל פעם שאת רואה את זה, וזה פשוט תענוג צרוף בכל גיל. אה, וכמובן שאין גיל לתשוקה לנעלי רובי מנצנצות. זה יישאר איתי עד יומי האחרון (או עד שיהיה לי זוג כזה).

    מאת: אביב |‏ 18 בנובמבר 2011 | 14:05
  •  הסרט האהוב עלי הוא "127 שעות " .
    זה סרט שכל כך מלמד על ערך החיים . כמה הם שווים . כמה שאנחנו לא שמים לב לכל האנשים מסביבנו שאוהבים אותנו כמו ההורים שלנו , האחים שלנו , ואנחנו לא נתנו להם יחס מספיק .
    הוא סרט שמקדש את החיים את הדבר הפשוט ביותר שיש לנו , לא צריך כסף יופי וחומריות . רק לחיות להנות כל יום מחדש .
    בעייני זה סרט שפשוט צריך לראות כל פעם מחדש במקרה והמסר שלו קצת מתערער לנו , כל פעם שקצת קשה פשוט נודה על מה שיש לנו על חצי הכוס המלאה . באמת סרט לחיים

    מאת: אוריה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 14:04
  •  הסרט (בעצם הסרטים) שאני יכולה לראות עוד ועוד מבלי להשתעמם הוא "הסנדק", של פרנסיס פורד קופולה. טרילוגיית הפשע המהממת הזאת אהובה עלי, קודם כל, מבחינה קולנועית- המשחק המעולה של אל פאצ'ינו, אנדי גרסיה, מרלון ברנדו, דיאן קיטון ושאר הקאסט; הפסקול הדרמטי; הצילום המדויק; עיצוב הסטים בסגנון שנות ה-40 (המכוניות והבתים המפוארים); וכמובן- עיצוב התלבושות: חליפות גברים יפהפיות ושמלות עדינות, בגדי נשף יוקרתיים ושמלות כלה קסומות. עוד בונוס הוא הקאסט הגברי- לצפות באל פאצ'ינו ואנדי גרסיה במשך 3 שעות זה פשוט תענוג!

    מאת: נעה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 14:03
  •  כשהייתי ילדה קטנה ותמימה, כמו כולם, האמנתי בקסם, והאמנתי שגם לי יש כוחות קסם משלי… והתאהבתי בסרט שפורסם בערוץ הילדים, ונערך ע"י נערים ונערות, על ילדה בעלת כוחות קסם שמשנה את כל החברה מסביבה.. ואני כמו ילדה תמימה, סיפרתי לכולם שהסרט נכתב עלי ושכוחות הקסם האלו בעצם שייכים לי… כמובן שאת הדודות התמימות הזו הקסימה, אבל רק כשהתבגרתי הופתעתי לגלות שחייתי בסרט משלי..

    מאת: ניצן |‏ 18 בנובמבר 2011 | 14:02
  •  הסרט שאני יכולה לראות שוב ושוב בלי שיימאס הוא "חצות בפריז" של הבמאי וודי אלן.
    כבר מהשם ניתן להבין, שהסרט מתרחש בין סמטאות פריז. וזאת הסיבה העיקרית שזה הסרט האהוב עליי. אף פעם לא נמאס לראות את פריז, והסרט פשוט עושה חשק לארוז מזוודה ולטוס לפריז.
    הסרט מדבר על אהבה, ולדעתי אין עיר יותר מתאימה מפריז לסרט רומנטי.
    ראיתי את הסרט בקולנוע, ופשוט לא רציתי שהוא ייפסק.
    הסרט שופע באהבה, ברומנטיקה ובפריז.
    והוא מתאים במיוחד היום, לצפייה ביום גשום מתחת לפוך.

    מאת: סיון |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:57
  •  הסרט בו אוכל לצפות בלופים חוזרים בלתי נגמרים הוא -השטן לובשת פראדה. לעולם לא יימאס לי לצפות איך הופכת אנדי (אן התוואי)-מאישה פשוטה,בלי שום חוש סטייל- לאישה מהממת. ולאלו בינינו שקראו את הספר-ויודעות שהסוף שלו קצת יותר גס מהסוף של הסרט ( הגיבורה-אנדי מגלה שלילי -חברתה הטובה – עברה תאונת דרכים בעת שהותה בפריז עם מירנדה,היא מתלווה לתצוגת אופנה עם מירדנה,וסוף כל סוף מחליטה שהתעללות לא שווה את זה-מקללת את מירנדה בזוג מילים שאני מעדיפה לא לכתוב, ויוצאת בסערה לטיסה הבאה לניו יורק.)
    אמנם בסרט הסוף פחות עוצמתי ,אבל גם שם,אין אחת שלא הרגישה תחושת סיפוק כשאנדי יצאה מהמכונית,ועזבה את השטן במכונית,לבכות לבד עם נעלי הפראדה שלה. מה שמדהים אותי זה שלמרות שהסרט משנת 2006 (!!!) הוא עדיין מלא סטייל,ממש כאילו נוצר השנה.

    מאת: אלמוג |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:56
  •  טיטניק זה סרט שאני באמת יכולה לראות מיליון פעם בלי הפסקה ולא משנה כמה פעמים אני יראה אותו אני תמיד יבכה בסוף…
    ג'ק ורוז חלמו להנצל מהאסון ולחיות יחד לנצח. כשהאונייה החלה לטבוע ג'ק מצא משטח עץ ודאג שרוז תעלה עליו הוא ניסה גם לעלות אבל למעשה משקלם כבד מידי מכדי ששניהם ישארו על המשטח. ג'ק קפא למוות במים ורוז ניצלה היא רוצה למות אבל ניזכרת בהבטחה שהיא לא תוותר כשהיא מגיעה לניו יורק כבר זקנה היא מוצאת את השרשרת שלה וזורקת אותה למים ומתה.
    השחקנים מדהימים וזה סרט שמתבסס על סיפור אמיתי ובגלל זה אני כל כך מתחברת אליו.

    מאת: יובל לוי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:55
  •  בלי התלבטות בכלל.. פו הדוב !
    אולי זה סרט ילדים אבל בעיני הוא מתאים לכל גיל ובכל מצב.
    מרגיע ומתוק, וכל כך חמוד שאף פעם לא יימאס עלי ! :)

    מאת: רות |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:54
  •  אני בת 18 אבל סרטי רומנטיקה ק'טשיים בחיים לא ימאסו עלי.המערכת יחסים בין 2 הדמיות הראשיות היא הסיפור הכי יפה שראיתי בחיי! הכימיה מעולה בין השחקנים.. כל סצנה שמה מרגשת!אני ראיתי את הסרט לראשונה בגיל 11 והתאהבתי מהצפיה הראשונה.כל פעם מחדש אני בוכה ומתרגשת כשאני רואה עד כמה אהבה יכולה לשנות בן אדם!

    מאת: הילה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:50
  • אני בת 18 אבל סרטי רומנטיקה ק'טשיים בחיים לא ימאסו עלי.המערכת יחסים בין 2 הדמיות הראשיות היא הסיפור הכי יפה שראיתי בחיי! הכימיה מעולה בין השחקנים.. כל סצנה שמה מרגשת!אני ראיתי את הסרט לראשונה בגיל 11 והתאהבתי מהצפיה הראשונה.כל פעם מחדש אני בוכה ומתרגשת כשאני רואה עד כמה אהבה יכולה לשנות בן אדם!

    מאת: הילה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:49
  •  סרט מדהים ומרגש סיפור האהבה הבלתי אפשרי הנרקם בין נער שנון, צעיר ומפולפל ובין נערה נאה המשתייכת למעמד הגבוה . העלילה מדהימה מצמררת ומרגשת עד דמעות וגם כי זה סרט אסונות מרשים שמבוסס על סיפור אמיתי, כי קטעים מסוימים בו עדיין עוצרי נשימה גם בצפייה חמישית, כי אפילו הרומנטיקה הכי דביקה שם עוברת ויש סיכוי טוב שהוא יגרום לי להזיל דמעה גם היום.
    ובכלל, אחד הסרטים שהמחישו לי מה זאת באמת חוויה קולנועית.

    מאת: אלונה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:46
  •  סרט שראיתי לאחרונה שריגש אותי עד עמקי נשמתי, כל כך שאני דומעת עכשיו. סרט מדהים שמבטא את הרצון הכי בסיסי של האנושות, לאהוב ולהיות נאהב. הויזואליות המדהימה של הסרט רק תורמת להרגשה שרק כשאתה אנושי, מאוהב, אתה חי, אתה וכל מה שסביבך בצבע! כל הסרטים שציינו פה הם סרטים מדהימים אבל אני חושבת שזה הסרט שכל אדם חייב לראות, עם או בלי לקים. הוא צולם בשנות ה-70 אבל הוא עדיין כל כך רלוונטי, כל כך עדכני ופשוט קולע לרוח אנושית כללית שאין לה שפה, או צבע.

    מאת: לינה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:45
  • במקום הראשון שלי הוא הסרט "השטן לובשת פראדה" !!!
    אין פשוט מה להגיד על הסרט הזה! מראה פשוט את כל היופי ואת כל הגועל שקיים בעולם האופנה.
    מראה לנו שכל היופי של העולם הזה הוא כל כך חיצוני ורק מי שמתאהב בו מעמקי נשמתו יכול לחיות בו.
    אני יכולה לראות אותו כל יום, כל שעה, 8 פעמים רצוף! אף פעם לא ימאס לי!
    ועים מילים פשוט על שתי השחקניות הראשיות שמשחקות פשוט מדהים! (אן הט'ווואי ומריל סטריפ)

    מאת: נועה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:44
  •  המערכת יחסים בין 2 הדמיות הראשיות היא הסיפור הכי יפה שראיתי בחיי! הכימיה מעולה בין השחקנים..כל סצנה שמה מרגשת!אני ראיתי את הסרט לראשונה בגיל 11 ומאז כמעט פעם בשבוע יוצא לי לראות אותו,פשוט התאהבתי מהצפיה הראשונה.חוץ מההרגשה הטובה הזו שהסרט עושה לי הוא גם מרגש וגורם לי לפתח צפיות ותקוות למצוא אהבה כמו שיש בין השניים!כל פעם מחדש אני בוכה ומתרגשת כשאני רואה עד כמה אהבה יכולה לשנות בן אדם!

    מאת: הילה בנאקוט |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:42
  •  הסרט האהוב, המצחיק, המרגש והמפתיע (טוב נו, מפתיע בצפייה הראשונה…) הוא שרק 1. המוזיקה המעולה, הדינמיקה הבלתי אפשרית וכל כך יפה בין הדמויות: שרק, פיונה, החמור… אני כל כך אוהבת את המפלצת הירוקה הזאת – ענקית, צינית, אוהבת עם שיא הרגש, לפעמים אני ממש מרגישה הזדהות (-: ראיתי את הסרט כמות פעמים שאני אפילו מתביישת להגיד, וכל פעם צחקתי ונהנתי מכל הלב. ועוד דבר אחד שגורם לי לאהוב את שרק זה שיש לי כפות רגליים מאוד רחבות וכל פעם שאני הולכת יחפה בעלי צוחק עליי וקורא לי "רגלי שרק" ((-:

    מאת: יוספה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:41
  • הסרט האהוב עליי בכל הזמנים הוא "אישתו של הנוסע בזמן". זה רומן מרתק, עצוב, מצחיק שגורם ללב להתכווץ כל פעם מחדש. ילדה קטנה פוגשת באחו בביתה גבר עירום שטוען שהוא נוסע בזמן ומבקש ממנה שמיכה, מאיזשהי סיבה היא מחליטה להאמין לו וכך מתחיל סיפור אהבתה של אישה של הנוסע בזמן.
    כשאני רואה את הסרט אני כל כך מתרגשת, הסרט מציף אותי ברגשות של צחוק, שמחה ועצב.
    הסוף מעלה לי דמעות כמו שכל סרט אחר לא מצליח. מצחיק איך הגורל יכול להיות אכזר לפעמים, מצד אחד הוא מפגיש בין קלייר והנרי וגורם להם להתאהב וללדת ילדה מושלמת ומצד שני הוא גורם להנרי למות בידי אביה הצייד של קלייר.
    הסצנה האחרונה בסרט בה הנרי מגיע 4 שנים לאחר מותו לאחו של קלייר ופוגש בביתם המשותפת, הסצנה בה קלייר רצה הכי מהר כדי להספיק לפגוש אותו, לחבק אותו, להרגיש אותו עוד פעם אחת, גורמת לי לרצות לראות את הסרט שוב ושוב ולחוות אהבה כזאת בחיים האמיתיים.

    מאת: יוליה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:41
  • הרקולס! לחלוטין וללא כל ספק!
    זה סרט שאתה יכול לראות בגיל 5 וגם אחרי עשר שנים וגם עשרים לראות מחדש ולהתאהב בשירה ובאנימציה.. הוא פשוט דיסני!
    ראיתי את הרקולס לפחות 70 פעם ואם תביאי לי אותו עכשיו, אין ספק שתהיה פעם 71!
    זה טעם מהילדות, מתוק וצעיר – כמו לראות החבובות!(;

    מאת: שני (: |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:40
  • משהייתי קטנה אמא שלי הייתה חורשת עליו ותמיד הייתי זוכרת רק את הדולפינים. שהיינו בריף באילת הייתי אומרת זה הדולפינים של ג'ק. אפילו שלא הייתי יודעת להבין על מה הסרט. הייתי יושבת ליד אמא שלי ולא זזה מהסרט. וגם עכשיו בימי חורף קרירים אני שמה לי את הדיוידי ששמור בכבוד ,שמה מזגן על חום, מכינה לי שוקו חם ויושבת ואפילו יכולה לעשות מרתון של פעמים. אפילו שאני מכירה כבר משפטים בעל פה זה סרט שלא נמאס לי ממנו אף פעם. ואפילו בתור ילדה הייתי חולמת בלילות שאני באה עם הסירה ומצילה אותם. זה הסרט האולטימטיבי. שאין לו זמן. גם בעוד 20 שנה הוא ישאר הסרט המצליח בהיסטוריה. ודרך אגב בבת מצווה שלי אמא שלי קנתה לי שרשרת דומה מאוד מאוד לשרשרת בסרט. והייתי בענננים!!!!!!

    מאת: הדר |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:39
  •  נורביט שהתחתן עם רספיטיושה העצומה שחושבת שהיא מלכת היופי כל היום טיפולים קוסמטיים והוא חנון רזה שמנסה לרצות אותה כל הזמן ומי שלא ראה אותה בבקיני שהם היו בבריכה שכמובן אדי מרפי משחק את כל הדמויות בעצמו בקיצור צריך לראות מליון פעם ולצחוק

    מאת: פנינה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:36
  •  הסרט מאמא מיה. צפיתי בו בפעם הראשונה בכיתה ה' במהלך מסיבת פיג'מות יחד עם כמה חברותיי, הם לא אהבו את הסרט ורצו להחליף אך אני לא הסכמתי והם ישבו לידי ודיברו בזמן שאני צפיתי בהתלהבות בסרט.כלכ כך נהניתי כך שאפילו לא שמתי לב שהזמן עובר ואמא של החברה שהיינו אצלה חזרה עם הפיצה שהיא הלכה להביא. היא כל כך נבהלה היא חשבה שמשהו קרה לי, ישבתי מרותקת למסך בלי לזוז, בזמן שחברותיי איפרו אחת את השנייה. את הפיצה דחיתי, מכיוון שלא רציתי להפסיק את הסרט. יום למחרת כאשר הגעתי הביתה מהרתי להוריד את כל השירים מהסרט לmp3 שלי ואף קניתי את הסרט (הדיסק שאז קניתי כבר לא אצלי כי השאלתי אותו למישהו והוא מעולם לא חזר). באותה תקופה הייתי צופה בסרט כל יום שבת בערב, אף פעם לא נמאס לי!כמה חודשיים לאחר מכן היה לנו טיול שנתי, לקחו אותנו לירושלים וכל הנסיעה הלוך וחזור אני וחברותיי שרנו את השיר money, money הן אומנם לא אהבו את הסרט אך את השיר כולנו אהבנו. זה השיר המועדף עליי בכל הסרט! מאז כל פעם שאני צופה בסרט אני מתרגשת מחדש! הוא בחיים לא ימאס עליי!

    מאת: טליה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:35
  • הסרט מדבר על ילדה בשם ג'יימי שהיא חולה בלוקמיה ועל ילד בשם לונדון שהוא המקובל והמופרע דרך סיפור אהבה שנוצר ביינהם לונדון הופך לאדם טוב יותר והמערכת יחסים שלהם היא הסיפור הכי יפה שראיתי בחיי! הכימיה מעולה בין השחקנים..כל סצנה שמה מרגשת!אני ראיתי את הסרט לראשונה בגיל 11 ומאז כמעט פעם בשבוע יוצא לי לראות אותו,פשוט התאהבתי מהצפיה הראשונה.חוץ מההרגשה הטובה הזו שהסרט עושה לי הוא גם מרגש וגורם לי לפתח צפיות ותקוות למצוא אהבה כמו שיש בין השניים!כל פעם מחדש אני בוכה ומתרגשת כשאני רואה עד כמה אהבה יכולה לשנות בן אדם!

    מאת: הילה בנאקוט |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:35
  •  הסרט האהוב עלי הוא "רוח רפאים" שיצא ב1990 עם דמי מור ופטריק סוויזי.
    סם ומולי הם זוג אוהב. יום אחד, בדרכם הביתה, תוקף אותם שודד והורג את סם, שנשאר על כדור הארץ כרוח רפאים. הוא מבין, שמותו לא היה מיקרי ועליו להזהיר את מולי מפני הסכנה הצפויה לה. הסרט משלב דרמה, אקשן, מתח, רומנטיקה וצמרמורות רבות על אהבה שלא פסקה ולו לרגע.
    באמת שצריך לראות את הסרט בשביל לשלב את כל הרגשות שבו. עצב, שמחה, דמעות של ריגוש וכאב יחדיו. מדהים !
    שתהיה לכולם – צפייה נעימה. ממליצה בחום!

    מאת: רעות |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:34
  •  הוא "נ.ב אני אוהב אותך" כי הוא מזכיר כל פעם מחדש מה זה אהבה וגעגוע. הסרט מזכיר לי שגם במצבים הכי קשים צריך לקום ולהמשיך הלאה.
    אין כמו סרט מדהים בערב גשום!

    מאת: טוליק |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:33
  •  טוב זה קצת מוזר שבגילי (24 אוטוטו) זה הסרט האהוב עליי אבל מאז שאני ילדה קטנה אני פשוט יכולה לצפות בסרט הזה שוב ושוב.
    אני והחברה הכי טובה שלי היינו נוהגות גם בימי התיכון לשבת ולצפות בסרט ולא פעם אנשים היו קצת המומים מהעניין..
    האמת, לא ברור כל כך מושך בסרט הזה (ואני יכולה להגיד שההתבגרות של אריאל, האהבה.. אבל בנינו זה לא הענין בסרט ובכל זאת הוא האהוב עליי!)
    וגם עכשיו אפשר למצוא אצלי בחדר כל מיני פריטים מהסרט כמו בובות על המיטה של פלאונדר וסבסטיאן וקופסאת תכשיטים מהממת של אריאל :)

    מאת: קרן |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:28
  • רואה את הסרט מתי שרק אפשר, הייתה תקופה שכל לילה הייתי צופה בו כי יש לי אותו במחשב . מכירה את כל התסריט כמעט בעל פה , אבל מתרגשת כל פעם מחדש בסיפור !
    הסרט לא כזה ישן , אבל זה סיפור אהבה ראשונה שתמיד ירגש ותמיד יוריד דמעות ויעביר צמרמורות !! ממליצה בחום …. שבת שלום(:

    מאת: חופית |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:27
  •  אם י בעולם הזה סרט שמרכז את כל האהבות שלי יחדיו הוא "רעיון עם ערפד"
    הסרט יצא ב 1994 ובו מככבים בראד פיט וטום קרוז,קירסטין דאנסט (שהיא אחת השחקניות היותר אהובות עליי) התגלתה בסרט הזה וכמובן שאנטוניו בנדרס עשה תפקיד בלתי נשכח.
    בארד פיט משחק את לואיס,ערפד שחיי על עכברושים כי הוא שונר את האנושיות בתוכו ומתלווה עליו ערפד נוסף בשם לסטאט בוגר יותר ממנו ויוצרו.
    הסיפור מגולל איזשהוא ראייה היסטורית מהמאה ה19 ועד שנות התשעים בהן הסרט נוצר,התלבושות בסרט הזה מהממות ומאוד עוזרות לאפיין כל תקופה ומקום -כשהם נוסעים לפריז למשל התלבושות נעשות יותר מהודרות.
    בנוסף שיר הנושא הוא של קאבר גאנז אנד רוזס עשו לרולינג סטון" "Sympathy for the Devil".
    אם בא לי רגע לשכוח הפופוליזם הזול שעשו לערפדים ולא לראות נערות בנות עשרה התאבדותיות (בלה) אני רואה את הסרט הזה ואיכשהוא נעשה לי קצת יותר טוב.

    אז בואו נבדוק:ערפדים הורסים-יש
    בגדים יפים-יש
    שחקנים מצויינים-יש
    היסטוריה-יש
    מוזיקה מצוינת-יש
    איך הסרט הזה לא יכול להיות הסרט הכי טוב שיצא אי פעם?

    מאת: נועם אריאלי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:24
  • החבובות זה הסרט הטוב ביותר הדמות האובה עליי מיש פיגי היא גדולה מכולם!

    מאת: אנגלה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:24
  •  

    מאת: קרן |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:22
  •   קצת היה לי קשה להחליט אבל ללא ספק זה "השטן לובש פראדה".
    אז נכון אולי זה קצת צפוי והוא לא מרגש כמו סרטים רבים אחרים אבל הוא סרט קליל,מצחיק וכיפי שאפשר לראות אין סוף פעמים(לראות סרטים עצובים שוב ושוב זה קצת מבאס- אותי לפחות) וכמובן רק להסתכל על הבגדים והאקססוריז זה תענוג טהור!!
    מה גם שאני ממש אוהבת את אן הת'אווי!

    מאת: שירן |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:19
  • הסרט האהוב עלי הוא 'פתאום שלושים'.
    סרט שראיתי בתור לידה בגילי ההיתבגרות ובעצם מתגשם בו החלום של כל נערה מתבגרת. לקפוץ לרגע לגיל שלושים ולראות מה יקרה איתי (שבתור נערה מתבגרת ניארה לך כי כל הבעיות שלך מסתימות בגיל הזה, מה שכמובן מסתבר כלא נכון)
    סרט קליל שתמיד מעלה לי חיוך על הפנים-אפילו היום.

    מאת: צליל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:17
  •  אז למה גברת דאוטפייר- דבר ראשון רובין וויליאמס, אין סרט שלו שלא קלאסיקה לנצח שבאמת לא כייף לגלות מחדש מאלדין לג'ומנג'י ושאני לא אדבר בכלל על הוק. אבל משהו בגברת דאוטפייר הוא שונה זה הומור אחר ומכל הסרטים יש מאחוריו סיפור ממש נוגע ללב של אבא שכל כך אוהב את המשפחה שלוובשורה האחרונה זה רובין וויליאמס בשימלה איך אפשר להגיד לזה לא.

    מאת: ליאור |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:13
  •  לא הרבה מכירים אותו ,רוב מי שמכיר חושב שאני מתכוונת לסדרה אבל לא !
    10 דברים שאני הכי שונאת אצלך זה סרט מדהים-הסרט האהוב עליי .
    בהתחלה לפני כמה שנים טובות ראיתי את הסרט באיזה שהוא בלוקבסטר והייתי בטוחה שהוא סתם סרט שטותי לילדים, אבל בגלל שאת כל שאר הסרטים כבר ראיתי שם,לקחתי אותו. קומדיות רומנטיות זה לא הקטע שלי לא משנה כמה הם קומדיות או כמה הם רומנטים אני לא מתחברת אליהן ,אבל משהו בסרט הזה היה 'קסום' :)
    לא יודעת אם זה היה הית' לדגר או הציניות שבסרט , מאז ומתמיד זה הסרט האהוב עלי , אפילו לפני הסנדק!

    מאת: לרה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:12
  •  הסרט האהוב עלי והוא:ריקוד מושחת
    סרט מקסיים ראיתי אותו אינספור פעמים ואני כל פעם נהנת מחדש לראותו,למרות שהסרט כבר בן יותר מ20 שנה מדהים לראות את
    הסצנות וההתקדמות הטכנולוגית,אני באה מעולם המחול,ולכן שראיתי לראשונה את הסרט מאוד התחברתי אליו,אני חושבת שגם אם תתנו את הסרט גם למישהו שקומדיות זה לא הז'אנר
    המועדף עליו
    תוכלו להיות בטוחים שהוא יהנה!
    בעיני הסרט מעביר מסר מקסים וזה גם המוטו שלי בחיים
    "אם תשאף למשהו למרות שאתה יודע שהסיכוי שלך להצליח בו הוא נמוך בסוף גם תצליח!"

    מאת: אדר סלם |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:07
  •  הסרט האהוב עליי בכל הזמנים הוא 500 ימים עם סאמר. סרט כל כך מושלם ומהמם, שבאמת מתאר סיטואציה שיכולה להיות אמיתית ומאכזבת, ולשם שינוי, אין לסרט סיום מפתיע או טוב כמו בכל שאר הסרטים ההליוודיים הצפויים מדי. זואי דשאנל משחקת בסרט את סאמר – אישה מהממת שלא מפסיקה להתלבש מדהים! כל סצינה רק אני מחכה לראות מה הדבר הבא שהיא תבחר ללבוש. באופן מעניין השחקנים נראים כאילו הם יצאו מסרט לפני 30 שנה, אבל הסרט מודרני לחלוטין. ראיתי אותו עד עכשיו 6 פעמים, ולא אכפת לי ללכת עכשיו לראות אותו עוד הפעם (:

    מאת: רתם |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:06
  •  אחח גם אם אני אראה את הסרט עוד 20 פעם אני תמיד ימצא איזה פרט מצחיק חדש. סרט קלאסי שגדלתי עליו ולדעתי, ידע בסיסי בחיים זה לראות את הקלאסיקה הקורעת הזאת! סרט הפארודיה הכי טוב.

    מאת: תפארת רווה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:04
  •  לבת שלי יש סרט לא ימאס לה לעולם לראות היא רואה אותו כל חודש במשך שנה וכבר יודעת אותו בעל-פה (סיפור סינדרלה נוסף)
    לא משנה לה שיוצאים סרטים חדשים רק אותו היא רואה למרות שהיא כבר לא ילדה קטנה
    היא שונה ממני כי אני לא חורשת על סרטים אבל היא משהו מיוחד ….
    היא אומרת שהמסר בסרטהוא החשוב ושתמיד אפשר לחלום ….
    שבת שלום….

    מאת: שמחה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:03
  • קומדיה רומנטית.. ראיתי את הסרט כבר 50 פעם וכל פעם אני בוכה ומתרגשת בו מחדש.
    אדם סנדלר ודרו ברימור שחקנים מעולה והשילוב של החיות בסרט עושה אותו לכ"כ משעשע ומצחיק..
    הנרי לא מוותר ומנסה שוב ושוב ושוב לכבוש את ליבה של לוסי ששוכחת אותו כל בוקר… הוא מתאמץ לכבוש את ליבה במיליוני דרכים יצירתיות ובסופו של דבר מצליח להיכנס לתוך הזיכרון שלה למרות מחלתה.
    אני מאמינה באהבה והסרט הזה מראה שלאהבה יש כוח ועוצמה… הסרט מזכיר לי את חיי הזוגיות שלי ושל בן זוגי שעושה הכל לגרום לי אושר..
    "יש בי אהבה והיא תתעורר ותיגע…יש בי אהבה והיא תנצח!!!"
    האהבה של הנרי ללוסי ניצחה!
    סוף שבוע נעים..

    מאת: נועה שמש |‏ 18 בנובמבר 2011 | 13:01
  •   לפני שאני יגיד למה כל כך התרגשתי ואהבתי אותו הינא תקציר כדי שתדעו על מה אני מדברת :

    זוג הורים לשלושה ילדים, ג'ון (ברנדן פרסר) ואלין (קרי ראסל), מתוכם שני ילדים חולים במחלת הפומפה, מחלה גנטית חשוכת מרפא. לאחר שביתם כמעט ומתה מהמחלה, ג'ון, איש עסקים במקצועו, עוזב את הכל ויוצא למצוא תרופה למחלה בעזרתו של ד"ר סטונהיל

    התחברתי אהבתי והתרגשתי מהסרט בגלל שהוא סרט עמוק בעל משמעויות וערכים לא סרט סתמי סרט שיכול לרגש להצחיק לזעזע ולשמח בו זמנית.
    לסרט יש כמה משמעויות
    כשאני מתלוננת על כמה שאין לי אני אוהבת לראות את הסרט ולהרגיש ולדעת שלאחרים יש הרבה פחות מבלי ושלי יש מזל שאני לא חולה ענייה בעלת משפחה מתוסבכת
    ככה אני עוצרת את עצמי ומבינה למה לא להתלוננן ואין לראות את הטוב בחיים .
    משמעות אחרת שיש בסרט הוא שהאבא בעל הילדים החולים ידע שיש להם עוד שנה לחיות והם ימותו והוא אמר שאין מצב שהוא נותן לילדים שלא למות בעוד הם צעירים והוא שנה שלמה הפך עולמות כדי למצוא תרופה נגד המחלה הסופנית 'פומפה' הוא לא התיאש עם כל המכשולים שהיו לו וזה מלמד אותי לא להתייאש ולהאמין בעצמי
    מומלץ בחום לראות את הסרט מראש זה סרט מדהים !

    מאת: המיה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:59
  •   הלקקקקים מדהימים ביותר !
    הייתי רוצה ממאוד מאוד , מקווה לזכות [ – :

    מאת: סתיו |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:58
  • סרט שריגש אותי בתור ילדה קטנה ועד היום אני מפעם לפעם חוזרת אליו(;
    וככל שעוברים השנים אני מבינה שאריאל בת הים הקטנה מדברת ללב של כולנו- היא רוצה לעוף, להגשים חלומות ולצאת להרפתקה- להפוך לבת אדם ולהינשא לנסיך חלומותיה. ועם זאת יש את הקושי לצאת מהמקום הבטוח שלה ולעזוב את משפחתה ועולם הים….. 

    מאת: טלי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:57
  •  הסרט האהוב עלי, אחד שלעולם לא ימאס ותמיד ישאיר טעם של צחוק ושל עוד זה, בלי ספק, "רובין הוד: גברים בגעטקעס"… אחח אין על הסרט קומדיה הקלאסי הזה. המשפטים מהסרט מצוטטים ע"י כולם. והפארודיה על סרטים אחרים משעשעת במיוחד.. גם אם אני אראה את הסרט מאה פעמים תמיד אני ימצא איזה פרט חדש שלא הבנתי בפעם הקודמת. בת 17 ורואה סרט ישן- אך עם זאת, קלאסי ומשעשע. ידע בסיסי בחיים זה לראות את הסרט הזה ;)

    מאת: תפארת |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:56
  •  מתההההההה על חבבות איזה סרט נהדר ראיתי אותו בקולנע מתהההה על הסרט הזה החבובות שולטותתתתתתתתתתתתתתתתתת מתהההההההההההההה על הסרט החשמליייי הזה מתהההההההההההההההההה על הסרט הזה לכול מי שיצר אותו מתהההההההההה עליווווווווווווו חבובות שולטותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת מתהההההההההההההההה עליה  באהבה מי דורינוווששששששששששששששששש

    מאת: dorin |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:55
  •  אז ככה הסרט שאני הכי אוהבת ואני יכולה לצפות בו באמת אינספור פעמים (לא שלא עשיתי את זה כבר) זה "בת הים הקטנה"!!!! אני צפיתי בסרט הזה כל כך הרבה פעמים מאז שאני זוכרת את עצמי. אריאל אדומת השיער נותנת הכל בשביל אהבה, בשביל לחוות משהו שמעולם לא חוותה, אך אינה מודעת להשלכות…. הסרט הזה ריגש אותי ועדיין מרגש אותי כל פעם מחדש. אין צורך כמובן לומר שאני זוכרת בעל פה את כל הטקסט והשירים…. למעשה זה די מביך…. אז אל תספרו לאף אחד
    בסדר??

    מאת: אפרת מרסיק |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:53
  • הסרט האהוב עליי הוא מיס סאנשיין הקטנה,ראיתי אותו לפני מספר שנים ולא שכחתי אותו מאז.הסרט מבוסס על אוליב,ילדה קטנה מארה"ב,שכמו מיס פיגי,בטוחה שנועדה להיות כוכבת.היא חיה עם משפחתה המוזרה(דוד שניסה להתאבד,אח שנדר נדר שתיקה וסבא מסומם זה מספיק מוזר כן?)בניו-מקסיקו וגוררת אותם איתה לתחרות מלכות יופי בקליפורניה.זה פשוט סרט מושלם,שילוב מדוייק בין קצת מתח וקצת דרמה,והמון צחוק!אוליב מזעזעת את הקהל והשופטים בתחרות בעודה עומדת על הבמה ומבצעת ריקוד חשפנות מצחיק במיוחד…קורע ולגמרי מומלץ!

    מאת: נטע |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:52
  •  אני יודעת שאולי זה ישמע מוזר או סתם שטחי פשוט הסרט שאני יכולה לראות המון פעמים הוא "הפסנתרן". זהו סרט על מלחמת העולם השנייה. הסרט מספר את סיפורו של פסנתרן יהודי ושל משפחתו בימי השואה. הסרט קצת קשה אבל מפעם לפעם הוא נהיה קל יותר. רואים את גירוש המשפחות מגרמניה , את מה שהוא עשה על מנת לשרוד.. דברים הזויים! הסרט גם נורא מרגש וסוחף, מסקרן ועושה חשק לראות את הכל. ממליצה בחום לכולם לראות! שבת שלום :)

    מאת: סתיו |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:52
  •  מקסים מקסים מקסים!ראיתי אותו אינספור פעמים וכל פעם מחדש אני נהנת.האנימציות החמודות והמושקעות,הטקסטים המצחיקים והשירים בסוף הסרט-למרות שאני כבר לא בת 7 אני מתלהבת מהם בכל צפייה מחדש.
    בקיצור,סרט שתמיד משמח אותי ואת כל מי שרואה איתי אותו ומחדיר אופטימיות :)

    מאת: עינב יוזף |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:47
  •  הסרט האהוב עלי הוא "הטיטניק"
    הסרט הזה הוא פשוט מדהים!! הוא על האהבה עצב ושמחה!
    הוא גורם לי כל פעם מחדש לבכות ולהתרגש!לא רק זה שהשחקנים מדהימים אלא גם בגלל שזה מרגיש לי כמו חלום ,חלום שאולי אני יוכל להיות בו כל לילה .
    הסרט הזה גם מזכיר לי תמיד את החבר הראשון שלי! אהבתי אותו כל כך והיינו רואים תמיד את הסרט הזה! עד שהוא עזב לחו"ל כמו בסרט גם אני נפרדת מהחבר שלי
    [בסרט מאהבת חייה] הסרט הזה מלמד על החיים שאחרי כאב[גם אני חוויתי כאב כאשר 2 הנשים הכי חשובות לי במשפחה נפטרו!],על שמחה ואושר וכיף לחייות את החיים כמו שהם למרות שקרה אסון,וכמובן על אהבה.למדתי על הסרט הזה הרבה והוא עזר לי מאוד להתמודד עם קשיים של יום יום.

    מאת: ענת |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:45
  • הסרט האהוב עליי הוא שמש נצחית בראש צלול.
    בסרט מסופר על זוג אוהבים שעברו "מחיקת זיכרונות"במטרה להתגבר על הפרידה. אך יד הגורל רצתה ושניהם נפגשים שנית כאשר הם לא זוכרים אחד את השני ולא ארחיב בפרטים כדי שתהנו ממנו.
    המשחק הכי טוב של ג'ים קארי וקייט וינסלט (שני שחקנים מדהימים!), העלילה המורכבת והגאונית, הסאונד המקסים והעריכה המצויינת בהחלט עושים את זה לסרט דרמה מושלם שחובה לראות!

    מאת: מזל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:45
  •  אני כבר בת 18 ואף פעם לא נמאס לראות את הסרטים של דיסני!
    לא משנה אם זה מולאן או מלך האריות או כל דבר שלא עולה לי כרגע,הם סרטים מדהימים מרגשים ומלמדים -עם מסר.
    כל המשפחה והחברים ואני בטוחה שהמון יסכימו איתי על זה שהסרטים הכי שווים הם של דיסני:)
    שבת שלוםםםם:))

    מאת: ענבר |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:37
  • הסרט האהוב עלי שלא יצאס לי ממנו אף פעם הוא " הסיפור המופלא של בנג'מין באטן" הסרט מספר על תינוק אשר נולד למשפחה לבנה ,בלידה האמא מתה והאבא מוסר את התינוק כי אינו רוצה בוא בגלל היותו מלא קמטים נראה זקן ומכוער ,ומשאיר אותו בפתח דלתה של משפחה שחורה בעלת בית אבות.
    באותם שנים שהיה איש זקן בגופו של ילד קטן הייתה לו חברה שאיתה היה משחק ונהנה , ככול שהוא גדל הוא בעצם הופך להיות צעיר יותר הוא עובר מסע מדהים וכאשר הוא מגיע לגיל האמצע 30, 40 הוא פוגש עם חברת הילדות שלו והם מתאהבים , באמת שזה סרט מדהים מרגש ורומנטי בגלל שבסופו של דבר הם לא יכולים להיות ביחד כי הזמנים שלהם הפוכים כי הוא הולך וניהיה צעיר והיא רק מזדקנת בסוף הסרט רואים איך הוא הופך להיות ילד ומתחיל לשכוח איך לקרוא לכתוב וגם לדבר ובסוף הוא מת לאהובתו בידים שהיא זקנה והוא תינוק.
    הסרט עם בראד פיט בתור השחקן הראשי ( בנגמין ) באמת סרט מדהים שווה צפייה !!!!

    מאת: נעה עוזר |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:35
  • כמובן שסינדרלההה של דיסני אני יודעת כןכן זה נשמע ילדותי אבל הסרט הזה עם מעמיקים בו הוא באמת משו שאפשר ללמוד ממנו לא קצת, הוא נותן תקווה לא לוותר וגם שהחיים קצת מעיקים וקשים הם יכולים להשתנות לטובתך מן הקצה אל הקצה, לא לוותר על החלומות להאמין בעצמך, כי אולי גם את תוכלי להיות "האחת שתמצא חן בעיני הנסיך"!!:)
    וחוץ מכמובן כל זה…הכיף של לשבת ולראות את סינדרלה הופכת לנסיכה יפייפיה מלכלוכית ולדמיין את עצמנו כ"סינדרלה" באותו רגע זה באמת קסום!

    מאת: עמית זרחיה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:33
  •  היומן.מעבר לכך שהוא סרט טוב ומבוצע ברמה מעולה ועם שחקנים כל כך טובים,זה סרט שמשפע.ליראות דבר כזה פשוט מזיז לך משו בלב אי אפשר להישאר אדישים..גם אם חבר שלך/בעלך בחור קשוח ואולי קר אין מצב שהוא לא יתרכך קצת אחרי הסרט הזה!אהבה כזו זה משו מיוחד..ואפילו שזה רק סרט אבל בזמן שבו מתחיל הסרט ועד שהוא ניגמר אני מרגישה שאני נמצאת שם ומסתכלת עלעים מהצד,לא רואה סרט.אני חושבת שזה הסרט היחיד שאני ממש בוכה שאני רואה אותו,זה מציף אותי ברגשות!מי שלא ראתה הוא מומלץ בחום זה סרט פשוט מושלם!!

    מאת: שירה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:31
  •  הסרט שלי הוא בנג'מין באטן. אחרי שראיתי את הסרט בפעם הראשונה לא הפסקתי לחשוב עליו לפחות שבוע , ומאז הספקתי לראות עוד עוד בערך 20 פעם. יש בו הכל : רומנטיקה , אהבה בלתי אפשרית , שיברון לב , ועוד ועוד .. פשוט סרט מדהים

    מאת: נגה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:31
  • הסרט האהוב עליי בכל הזמנים הוא "שמש נצחית בראש צלול" בו מסופר על זוג אוהבים שנפרדו והבחורה מבקשת לעבור מחיקת כל זיכרון שקשור לבחור וכך הבחור גם מוחק את הבחורה.
    אך יד הגורל רצתה והשניהם נפגשים שוב כאשר שניהם אינם זוכרים אחד את השני ומתאהבים שנית ואני לא ירחיב בפרטים כדי שתהנו ממנו…
    העלילה המורכבת, המשחק הכי טוב של ג'ים קארי וקייט וינסלט, העריכה והסאונד המצויינים יצרו סרט דרמה מושלם. הכי חובה שיש!!

    מאת: מזל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:28
  • את הסרט "חופים" עם בט מידלר, ראיתי לראשונה בתחילת שנות העשרה ומאז, ראיתי עוד עשרות פעמים. הוא מספר על חברות בין שתי נשים מגיל ילדות ועד בכלל, על השוני ביניהן, על הבחירות בחייהן, הריבים, החרטות, הכל. עד כמה שמדובר בדרמה מתבכיינת כמעט, זה סרט מאוד אמיתי ויתכן, שהוא הצליח לגעת בי כך בגלל שראיתי אותו לראושנה כשעוד הייתי מאוד צעירה. בכל פעם שראיתי את הסרט במהלך השנים, ראיתי אותו בדרך אחרת, הצלחתי לשים לב לפרטים אחרים וזו הסיבה שאני כ"כ אוהבת אותו.
    קצת רגשני, אבל ככה הכי כיף :) 

    מאת: מיראל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:25
  •  הסרט האהוב עליי הוא "סוד הגן הנעלם".
    עם כמה שהוא ישן, אני יכולה לשבת ולצפות בו כ"כ הרבה פעמים. אני לא חושבת שהוא ימאס עליי מתישהו. בקיץ, בחורף, מרותקת למיטה, לא משנה באיזה מצב אני – הסרט תמיד יעלה בי חיוך ויעודד אותי.
    אין על הסרט הזה. באמת שאין (:

    מאת: סיון כץ |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:25
  • הסרט האהוב עליי הוא שומרת אחותי , הסרט אומר כלכך הרבה דברים כמו למשל כמה קשה להחזיק מעמד כשאתה חולה…, שאם אתה אוהב מישהו תרפה ותיתן לו ללכת וככה יהיה לו כואב פחות..
    הסרט הזה לימד אותי לשמוח על דברים שנראים כמובנים מאליו כמו לדבר , ללכת , לראות , לשמוע , להרגיש , לאהוב , לצחוק ולבכות , כל הדברים שאני חווה בכל יום בחיי….
    סרט מרגש בטירוף שמלמד הרבה על החיים !

    מאת: עדי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:22
  •  תמיד התחברתי לנוסטלגיה, ולכן בגיל 12 כראיתי את הסרט הזה לראשונה אהבתי אותו מאוד, וכל צפייה בו מאז גרמה לי להבין עוד ועוד דברים בסרט שאז לא הבנתי . השחקן הענק טוס הנקס פשוט מעולה מרגש (ומצחיק!) שם. מהפעם הראשונה שראיתי אותו אצל סבתא שלי התלהבתי ממנו ומאז ועד היום כל ביקור אצלה כולל את הסרט הזה . היום כבר לא עושים סרטים כאלה, זה בטוח !

    מאת: lior |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:21
  • כשרק יצא הסרט "היומן" הייתי קטנה מידי מכדי באמת להבין את הסרט אבל לאחר שגדלתי כמה שנים זכרתי שאימא ואחיותי ראו ואהבו נורא את הסרט ונורא הסתקרנתי לראות אותו ולאחר ניסיונות רבות להשיג את בסרט סוף סוף ראיתי אותו ויצאתי ממנו עם כמה תובנות שאסור לוותר על מה שבאמת חשוב לנו ועושה לנו טוב ולהילחם על החלומנות שלנו! בהצלחה לכולם ושבת שלום :}

    מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:19
  •  אני בוחרת בלא אחר מאשר – מאמאמיה סרט מוסיקלי מקסים שצפיתי בו יותר מ15 פעם (לא מגזימה !!) בין אם זה בערב בנות או בין עם אבא שאוהב את הסרט מאוד… מתאים לכל המשפחה תמיד מעלה חיוך על הפנים ומשאיר אנרגיות טובות וזרמים לכל היום וגם לזה שאחריו !!D-: יש יותר טוב מזה ??

    מאת: שירי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:17
  •  הסרט האהוב עלי ביותר הוא "איש הגשם" עם טום קרוז ודסטין הופמן-זהו הסרט הראשון אליו הלכתי עם מי שהיה החבר הראשון והיחיד שלי, לפני 22 שנים. יש לי עדיין את הכרטיס של הסרט.. כיום אנחנו עדיין החברים הכי טובים וגם נשואים, כבר 13 שנים מאושרות!!
    תמיד שמחה לחזור ולראות את הסרט שמזכיר לי את הפגישה הראשונה שלנו..

    מאת: ניבה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:14
  •  הסרט שבחיים לא יימאס לי לראות הוא הסרט הישראלי איים אבודים. לסרט הזה יש קסם שבקושי רואים ביום יום ובטח שלא בקולנוע. הסרט הזה הוא משב רוח רענן שמוציא שם טוב לקולנו הישראלי. הכל בו, החל במשחק וכלה בהלבשה כובש ומדהים. כל האלמנטים שלו משתלבים אחד בשני בצורה כל כך יפה ומרגשת שאי אפשר לא לאהוב. אני מכירה אותו כבר כמעט בעל פה ועדיין לא נמאס לי לראות אותו, הוא מעורר השראה ונותן לי תחושת ביטחון, כיף ונעימות !

    מאת: מאי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:12
  •  הסרט שלי הוא מלך האריות.סרטי דיסני נראים לילדים אבל הם ממש לא יש בהם הכל הומור מתח דרמה והמון מסרים עמוקים שמסתתרים במשפטים של הדמויות. במלך האריות יש את כל אלה יש סיפור שמראה לילדים את המציאות שלא הכל ורוד בה כמו כשמופסה מת, את זה שלא משנה כמה תנסה לברוח ולהתכחש לעבר שלך הוא תמיד ישיג אותך ותהיה חייב להתמודד איתו וכמובן סיפור אהבה מהמם שהשירים של אלטון ג'ון מוסיפים לרומנטיקה שלו. ובואו לא נשכח שטימון ופומבה קוראים מצחוק…

    מאת: תהילה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:08
  •  משהו בסרט הזה ועוד בעיקר שהוא מבוסס על סיפור אמיתי מצמיד אותי למסך כל פעם מחדש!!!
    הרעיון שאתה יכול להכיר מישהו ובעצם לא להכיר אותו בכלל כמו שקרה לגיבורת הסרט ״בטי״ נותן לך שיעור לחיים, ובכלל
    החשיפה בסרט על איראן, מדינה חסרת דמוקרטיה עם אזרחים נטולי דעות וזכויות מלמדת את העולם כולו מול מי אנחנו מתמודדים ומעירה
    את תשומת הלב שיש המון סיפורים קשים כאלו שרק מעטים מהם נגמרים עם סוף טוב.
    היום כשאני אמא אני כל כך מזדהה עם ״בטי״ שנלחמה על הבת שלה בכל מחיר גם במחיר שלא לראות את אבא שלה החולה, הרי אנחנו האימהות מחוברות פיזית ונפשית לילדים שלהם ובסרט רואים את זה בצורה כל כך מוחשית שגורמת לי לבכות כל פעם מחדש!!!
     

    מאת: עדי ניסים |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:05
  •  הלקקקקים מדהימים ביותר !
    הייתי רוצה ממאוד מאוד , מקווה לזכות [ – :

    מאת: רוני :) |‏ 18 בנובמבר 2011 | 12:04
  • הסרט אני הכי אוהבת, שהוא גם הסרט שהכי השפיע עליי, הוא "סיפורי דגים" של טים ברטון. הסרט חיזק אמונה מאוד גדולה שקיימת אצלי – שאנחנו אחראים על בריאת המציאות של עצמנו, ושאנחנו היחידים שיכולים (וגם צריכים) לכתוב את סיפור החיים האישי שלנו. באמונה הזו יש משהו מאוד מפחיד, אבל גם מאוד מחזק. אמנם זה משאיר בידינו אחריות מאוד גדולה, אבל מצד שני זה מראה לנו שגם אם נסיבות החיים שלנו הופכות קשות, יש לנו את הכוח ליצור שינוי מנטאלי, שישפיע על האושר האישי שלנו.

    מאת: יערה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:59
  •  אוקי אני אתחיל עם ווידוי קל – אני מחפשת את הלק rainbow connection ואתמול אפילו גיליתי שמפסיקים לייצר אותו מה שממש ביאס אותי. בקיצור אני מחפשת אותו כל הקיץ, מאז שיצא, אפילו חבר שלי עושה מאמצים רבים כדי להשיג לי אותו אבל כמובן זה לא אפשרי בארצנו הקטנטונת. ועכשיו לסרט – פשוט סרט כיפי שאפשר לצפות בו שוב ושוב ולשניה להרגיש שגם אני יכולה לעצב את הבגדים שלי דרך המחשב בבית ושיהיו מוכנים מיד אחכ ויצאו מהארון! יש שם קאסט מגניב החל מפול ראד ועד לבריטני מרפי ז״ל. בקיצור קלולס זה ה-סרט שלי :)

    מאת: ענבר |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:57
  •  
    הסרט האהוב עליי ,ללא צל של ספק הוא ״נוטינג היל״! מאז שאני בת שש ועד היום שאני בת ארבע עשרה,אני זוכרת אותי,את אמא שלי ואת אחותי הגדולה כמעט בכל חודש יושבות ורואות את הסרט,מתחת לשמיכות שלנו בסלון,(או ברגעי דיכאון)לראות את הסרט! אנחנו יושבות בציפייה לראות את הקטע בו יו גרנט אומר ׳הופסי דייזי׳ בקטע של הטיפוס על הגדר כדי לעבור לחצר הקסומה שבה גם נגמר הסרט, ושם אנחנו מתפוצצות מצחוק…(: אף פעם לי נמאס לי ממנו, והוא הכי מומלץ ברגעי דיכאון!הוא כייפי מצחיק ורומנטי, והמשחק בו מעל לכל רמה ג'ולייה רוברטס-אנה סקוט המהממת, יו גרנט-ויליאם תאקר וספייקי-ריס איפנס שהוא ללא ספק אחת הדמויות המשעשעות שראיתי.

    מאת: אורי ליטמן מיטראני |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:56
  • פורסט גאמפ.
    טום הנקס במשחק חייו.
    הסרט הכי קאלט, יחד עם המשפט המפורסם שנהפך למנטרה ראן פורסט ראן.

    הסרט מראה שאין גבולות לכלום. גם אם אדם מושפל, וגודל בתור ילד לא רגיל הוא יכול לחיות חיים יפים ואהובים. ויחד עם זאת לחוות את ההיסטוריה בצורה הכי ברורה שאפשר.

    אליפות, פשוט אליפות!!!!  

    מאת: עדי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:56
  • הוא "ארמון של סורגים" בכיבובה של קלייר קת'רין דיינס (הידועה לכולם מרומיאו וג'ולייט על דיקפריו) . סרט על חברות אמיתית . אין סרט לדעתי שממחיש יותר טוב כמה חברות היא דבר חשוב.

    מאת: תום |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:56
  •  הסרט האהוב עליי הוא דמדומים כי זה סרט כל כך עמוק ומרגש.אם צופים בסרט כמה פעמים אפשר לראות את כל הרמיזות הקטנות שמגלות מה יקרה ולמה מישהו עושה משהו.השחקנים לא מושלמים מדי, כך שאפשר להתרכז בסרט וגם להתפעל מהשחקנים ומהכשרון הרב שלהם.אני יכולה לצפות בסרט הזה מיליון פעמים, כי הוא כל כך מושך. אין פלא שהוא להיט גדול בכל העולם.
    מאוד הייתי רוצה לקבל את הלקים האלה כי הם כל כך ייחודיים, יפים ומושכים את העין. הם בטוח ימשכו הרבה מחמאות וגם ישלימו לי את המראה החורפי המושלם.הם יתנו לי את הט'אץ הסופי שאני מאוד זקוקה לו.וכמובן שהלקים גם יעלו לי את הביטחון העצמי ופשוט יגרמו לי להרגיש מיוחדת.מקווה שנהניתם לקרוא על הסרט האהוב עליי ורוצווו לראות דמדומים 4!!!:)

    מאת: טלי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:55
  •  הנבואה.
    הסרט הזה כל כך מרגש ומותח ובחיים לי ימאס לי לראות אותו כל פעם מחדש ,
    בכל צפייה מחדש אני מגלה עוד ועוד פרטים שבהתחלה לא שמתי לב אליהם וככה הסרט מתבהר לי ומובן לי יותר ויותר , ממש כמו פזל עוד חלק ועוד חלק.
    איכשהו למרות שאני ראיתי את הסרט הרבה פעמים כל פעם מחדש אני במתח מחדש , מחכה בקוצר רוח להמשך , התחברתי לדמויות ולכתיבה של הסרט , סרט מהממם וממליצה עליו בחום לכל מי ששואל אותי.

    מאת: בר |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:53
  •  אני התאהבתי בסרט שהוא יחסית חדש והוא "מארגנת החתונות" עם אחת והיחידה ג'ניפר לופז. האהבה לסרט כי אני בעצמי תמיד ארגנתי שידוכים וארגנתי לכל החברות שלי את החתונות ממציאת אולם ועד כל הפרטים הקטנים הקשורים לשמלה, לתסרוקות וכך הלאה. כמו כן ג'ניפר לופז גם בחיים וגם בסרט נחשבת לאייקון של סטייל ומבחינתי סרט כייפי ועם הרבה סטייל עושה את העבודה באופן מדהים ואבסולוטי!

    מאת: יולי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:51
  •  ג'ונו.
    סרט שראיתי בפעם הראשונה ביום הולדת 14 של החברה הכי טובה שלי, שמצליח לשלב קומדיה במציאות – מציאות שתלמידת תיכון נכנסת להיריון ונכנסת לדילמות אם להפיל או לא, את כל הדרך שהיא עוברת.
    מאז שראיתי את הסרט יש לי חשק עז לקנות טלפון המבורגר כמו שיש לג'ונו בסרט ואף פעם לא יוצא לי.

    מאת: אור יקיר |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:49
  •  "שומרת אחותי" כמה שהסרט הזה עצוב בהחלט גרם לי לאהוב אותו ולהתחבר אלין, אין אחד באולם שלא בכה זה סרט כל כך מרגש ומלמד כמה צריך להעריך את החיים ולאהוב כל שניה וכל דקה ולהגיד תודה על החיים היפים שיש לנו ממליצה בחום :)

    מאת: הילה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:46
  •  הסרט הכי אהוב עליי שאני יכולה לראות אותו כל פעם מחדש ולהרגיש כאילו זאת הפעם הראשונה שאני רואה אותו זה- "טיטאניק", כל פעם שאני רואה אני לא מפסיקה לבכות, הוא מראה את הקשר שנרקם במהלך השייט בין ג'ק לבין רוז, למרות שהם הכירו פעם ראשונה באוניה הם עשו הכל כדי להציל אחד את השנייה כאשר האונייה טבעה, הם הקריבו את חייהם אחד למען השנייה.
    לפי דעתי הסרט " טיטאניק" זה הסרט הכי טוב שראיתי, הוא מרגש, מותח, רומנטי ודרמטי בידיוק סוג הסרטים שאני אוהבת ובגלל זה בחרתי בו.

    מאת: ניצן |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:46
  • הסרט הכי הכי הכי הכי אהוב עלי בכל הזמנים הוא הטיטניק ,
    כל הסרטים שראיתי עד כה ( ראיתי מלא ) לא היו כמו הסרט הזה !
    כשראיתי את הסרט הזה ידעתי שהוא מבוסס על סיפור אמיתי .. והצלחתי להתחבר אליו יותר , אף פעם לא בכיתי בסרט כמו שבכיתי בסרט הזה ..
    צורת המשחק של לאונרדו דה קפריו כל כך טובה והוא ממש חתיך שם !
    כשראיתי את הסרט הזה בפעם הראשונה הייתי לבד בבית כשכל הבית חשוך עם פופקורן והייתי רק בת 8 .. היום אני בת 14 ואני עדיין נזכרת כל פעם ברגעיים האלה הסרט הזה הוא חוויה אחת גדולה , אף פעם לא נימאס ליראות אותו . ותמיד אני בוכה כל פעם מחדש .. הסרט הזה נימצא אצלי במחשב כבר כל כך הרבה זמן וכל פעם שיש לי זמן פנוי ( ויש לי הרבה זמן פנוי ) אני רואה אותו , זה כל כך עצוב שכל כך הרבה אנשים מתו בספינה וכל הסרט הזה עצוב מאוד וזה סרט שקשה ליראות .. אך מצד שני הסרט הזה נותן בי כוחות שאני עצובה .. והוא מחזק אותי יותר ויותר ! כשאני רואה את הסרט הזה אני ממש מרוכזת במסך ושום דבר אחר לא יכול להפריע לי לראות אותו .. ככל שאני גדלה אני מבינה יותר ויותר את המשמעות של הסרט ותמיד אבל תמיד אני יאהב את הסרט הזה לא משנה איזה או כמה סרטים יוציאו או הוציאו אחריו וגם זה לא משנה לי שזה סרט ישן כי כשאני יודעת שזה באמת קרה וזה לא סתם סרט אז אני יותר אוהבת אותו .. מקווה שתראו אותו גם אתם – ממליצה בחום !

    מאת: חן חיים |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:43
  • מי כמונו הנשים מכורות לאופנה והסרט שהכי מזדהות איתו הוא "וידויים של שופהוליק" שכבר גיהצנו הכל אבל איך אפשר לעמוד בעוד צעיף ירוק מהמם????
    מאז שראיתי את הסרט הזה לפני כשלוש שנים אף פעם לא נמאס לי ממנו!

    מאת: שרית |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:43
  •  הסרט של כל הזמנים זה שאני יכולה לצפות בו גם 100 פעם ולא יימאס לי זה "מבצע סבתא: אחד הסרטים הכי יפים אמיתי מצחיק ומשעשע אז אני זוכה? : יש לי עוד מחבל לתפוס היום…"

    מאת: גל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:41
  • כמו כל קיבוצניקית טובה הסרט האהוב עלי הוא מבצע סבתא, כל פעם מחדש שאני רואה את הסרט (כבר יותר מ100 פעמים ראיתי אותו!) אני מגלה דברים חדשים וכמובן צוחקת על הקיבוץ של פעם שדיי דומה לקיבוץ של עכשיו !
    בסרט יש הומור קיבוצניקי שנון שפשוט שרואים אותו אתם לא מפסיקים לצחוק לשנייה!!! 

    מאת: עופרי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:41
  •  לעולם אבל לעולם לא יימאס לי לראות את הסרט הזה! (את כל השלישייה)
    בתור מישהי שנולדה ב 80S הסרט הזה תמיד יזכיר לי את הילדות, איך שהיינו לוקחים חתיכת עץ ומדמיינים שזה הסקייטבורד המעופף, היינו לוקחים עיתון ומדמיינים איך הוא משתנה לנגד עינינו, היינו יושבים על מתקן רכב שהיה פעם כמעט בכל מגרש משחקים ומדמיינים איך אנחנו ממריאים אל העתיד, מי שהיה מסתכל עליי ועל חבריי מהצד היה חושב שנפלנו על הראש :-) השירים בסרט מזכירים לי תקופה יפה, תקופה של תמימות שבתור ילדים רק רצינו להנות ולחוות את החוויות האלו בעצמנו (למרות שזה בלתי אפשרי)
    עשיתם לי עכשיו חשק לראות את הסרט היום בערב:-)

    מאת: אורית חכים |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:40
  •  הסרט האהוב עליי ביותר יהיה כמובן ״סיפורו המופלא של בנג׳מין באטן״
    הסיבה שהוא הסרט האהוב עליי ביותר היא למעשה המסרים שאתה מקבל במהלך הסרט, והלקחים שאתה מפיק ממנו.
    הסרט מרגש אותי בכל פעם מחדש, וזה גורם לי לחשוב על החיים כמי שרק ניהיה צעיר יותר, שמעגל חיוו השתבש לחלוטין, אך הוא חי את החיים , ואפילו מרוויח מהם
    בפעם הראשונה ששמעתי על הסרט הזה ישר הלכתי לראות אותו, ומאז ראיתי אותו לפחות עשר פעמים
    למדתי כל כך הרבה מהסרט הזה, והכי חשוב שנהנתי והתאהבתי בו כל פעם מחדש<3

    מאת: שובל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:40
  • הסרט האהוב עליי הוא "2012". אני באמת נערה שתמיד תפחד מדברים כאלו.. מסוף העולם, מה יקרה בעוד כמה שנים.. מתי זה יקרה בכלל.
    באמת, שלא העלאתי על הדעת שאני אלך לראות סרט כזה, הסרט שבחיים לא הייתי מסוגלת ללכת אליו. כמה חברים הזמינו אותי והלכתי איתם. זה היה ערב שישי שרק חיכיתי שיגמר הסרט… לא ידעתי מה הולך להיות בסרט, לכן רק תכננתי לראות את הרע מכל. התחיל הסרט והוא היה די נחמד, לא מפחיד או לא נורא כלל, עד שבאמת יום הגורל הגיע. ומאז? כל הסרט הפך לצחוק + פליאה ביחד. אני וחברה שלי שהייתה לצידי באולם, כל שניה השמענו "יואוו! וואו!!" וצחקנו לפעמים. מסתבר שהוא לא היה כזה מפחיד.. אבל באמת, אחת הסרטים הטובים שראיתי. לרגע לא חשבתי על הרגע שאחזור הביתה, איך ארדם. בטח ארדם במהירות, אם לא כל כך פחדתי. לקח לי 3 שעות להרדם, לא בגלל הסרט – בעקבותיו. מי חששות כאלה, מה יקרה בעתיד, מתי העולם ייחרב? אבל בכל זאת, אין על הסרט הזה, הסרט שהכי אהבתי והכי עניין אותי. מומלץ מאוד בחום :)
    -בלי קשר, לקים זה הדבר האהוב עליי, אני אוספת וממש בא לי את הערכה הזאת.. של החבובות האלילות-

    מאת: דפנה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:39
  •  הסרט האהוב עליי בכל הזמנים זה שאני יכולה לראות אותו שוב ושוב ולצחוק כל פעם מחדש הוא: "מבצע סבתא" סרט מצחיק משעשע ואמיתי. אני חושבת שכבר ראיתי אותו איזה 50 פעם! אז אני זוכה? " יש לי עוד מחבל לתפוס היום…"

    מאת: גל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:38
  •  הסרט האהוב עליי ביותר הוא התפוז המכני.
    אמנם הוא סרט קשה,אך הוא בהחלט מעורר מחשבה.
    בכל פעם אני נהנית ממנו,ואף מצליחה להזדהות עם דמות שבחיים לא חשבתי שאזדהה איתה.
    יש מאחורי הסרט תחכום רב שברגע שמתייחסים לסצנות הקשות כמו שהבמאי צילם אותן(לא במחשבה על הדברים הנוראיים שקורים בהן,אלא על מה שמאחוריהן) מאוד קל לאהוב את הסרט.
    אך כמובן,בגלל כל סצנות האלימות,לא רבים אוהבים אותו.

    מאת: עדן |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:36
  •  המסכה של הבמאי צ'אק ראסל..ובכיכובו של ג'ים קארי.בעל הפרצופים שרוטים ומצחיקים = שחקן מופרע. מוקצן ומשעשע.
    כל העניין הוא שהוא חובש סוג של מסכה מסתורית אשר גורמת לו להפוך ליצור כוחי ושרוט וגם בלי המסכה הוא מצליח לכבוש את קמרון דיאז …הסרט מושפע מקומיקס אשר ליווה אותי כשהייתי קטנה וגרם לי לאהוב קומיקס ולהיות גם אני סוג של מופרעת חובבת קומיקסים וסרטים… בכל אופן..לדעתי תמיד כיף לצפות בו שוב …במיוחד בקטעי השירה של ג'ים…זהו..

    מאת: דירבאלק |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:36
  •  הסרט מכל הזמנים שלעולם הוא לא ימאס עליי " יום בניו יורק " זו קומדיה על שתי תאומות מעיירה רחוקה שצריכות להגיע לניו יורק , הן פוגשות אנשים וקורה להן דברים מצחיקים ! וכמובן מתאהבות ! זה סרט מצויין ואני יכולה תמיד לראות אותו !

    אגב אני חולת לקים יש לי 30 לקים בכל הצבעים ! ואשמח גם לנוצצים כי זה באופנה ! תודה .. :)

    מאת: דריה סורקין |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:35
  • עגבניות ירוקות מטוגנות, נראה לי שראיתי את הסרט הזה כבר עשרות אם לא מאות פעמים. הסרט כל כך מדבר על החיים, על אהבות, משפחות, מוות, תינוק שנולד, וגם נותן הצצה לתקופה שאני חושבת שהיא מרתקת.

    מאת: לי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:33
  •  לדעתי ללא כל ספק בתור סאקרית צ'יק פליקס מושבעת זה הסרט שבאמת ראיתי בסביבות ה30 פעם (ועדיין לא נמאס) זה משחקי פיתוי.
    עצם העובדה שהוא כלכך ריאלי ומראה נקודת מבט שונה, סקסית ונועזת גורמים לצופה למשוך אותו (בדר"כ אותה) לסרט להישאר דבוקה למסך גם אם זה סרט שהסוף צפוי מראש וכולם יודעים מה יקרה. הם לא מנסים לייפות את המציאות ושהתערבות בסגנון קרתה לאלוהים יודע כמה בנות רק שהיא נגמרה לפעמים ככה ולפעמים אחרת.
    השחקנים מדהימים הסרט גורם לכל בת לרצות להיות במקומה של אנט לוותר על הכל בשביל בחור אחד, ולהתאכזב. כמה פעמים זה קורה ביומיום?

    מאת: קרן |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:32
  •  הסרט הכי אהוב עליי זה הסרט שראיתי אלפי פעמים והוא נזירות בלוז 2. כן כן, לא מתביישת להגיד את זה.
    הסרט עם הכי הרבה מוסיקה שונה, מגוונת שרק גורמת לגוף שלך לקום ולהזיז את עצמו לבד. ההורים שלי רכשו קרוב ל100 קלטות וידיאו שבמהלך השנים הוקלט הסרט וגם נהרסו הקלטות מרוב שראיתי את הסרט. החלפנו כמה מכשירי וידיאו בגלל זה והיום אני נאלצת לראות את זה בציפיה ישירה כי אני לא מוצאת את הסרט בדי וי די…. רק לראות את וופי גולדברג האגדית יחד עם לוריין היל החייתית גורם לי להמליץ על הסרט הזה כל כך הרבה שנים.
    אז מי אמר נזירות בלוז 2 ולא קיבל?

    מאת: שלי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:31
  •  ללא ספק הסרט שאני חייבת לראות לפחות פעם בשבוע והוא גורם לי כל פעם מחדש להתאהב באהבה בלי שום ספק.
    אחד הסרטים הכי מדהימים ויפים שנוצרו פה בארץ , מבחינת השחקנים והבימוי.
    פשוט סרט אהבה שעושה טוב בבטן והחיוך לא מפסיק לרדת לי מהפנים לפחות שבוע! אמיתי לגמרי! הריקודים והחיזורים פשוט מזכירים לי שיש עוד למה לצפות, ושיש עוד גברים איכותיים :)
    מאוד מומלץ, זהו ;)

    מאת: Lizi |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:30
  •  מהיר ועצבני 3. הסרט שבחיים לא ימאס לי לראות. לא מתאים לבנות בדרך כלל להגיד כזה סרט אבל זה הסרט המועדף עלי שאני יכולה לצפות בו בלופים בלי הפסקה

    מאת: קארין |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:29
  •  הסרט האהוב עלי הוא נני מקפי. למרות שמדובר בסרט ילדים שיכול לשמש כפרומו לתוכנית של סופר נני, התמיכה של כל הילדים אחת בשני והאהבה האינסופית שהאבא מעניק לכל אחד מילדיו למרות היותם שובבים במיוחד גורמת לי לאחל לעצמי בית כזה עם בעל אוהב והרבה ילדים שובבים עם לב זהב וכמובן עם מטפלת מסורה כמו נני מקפי שתעזור לי ברגעים הקשים..

    מאת: נטלי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:29
  •  סרט שאני יכולה לצפות בו כל פעם מחדש… וכל פעם לבכות מחדש … תופתעו אבל זהו מלך האריות של דיסני!!! סרט שמלווה אותי מאזז שהייתי בת 4 ובכל שנה אני מוצאת את עצמי יושבת שוב רואה ומתרגשת.. בחליה עם האחים.. שגדלתי יותר עם הילדים שהיתי עושה עליהם ביבסיטר.. קצת אחרי עם החבר.. ועכשיו עם הילדים שלי!!! תענוג.. הרגש והשירים המדהימים!! אחח גלגל החיים!!!

    מאת: אתי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:28
  •  קלישאה אמיתית אבל לעולם לא נמאס לראות אותו שוב ושוב ושוב ושוב זה הסרט ריקוד מושחת אני ובעלי יושבים ורואים את הסרט בכזאת אדיקות ולא זזים מהמרקע כאילו זאת הפעם הראשונה שאנחנו רואים את הסרט וככה כל פעם מחדש הכל בסרט הזה מושך וסקסי המוסיקה , השחקנים, הריקודים הכל בטעם טוב לא מוגזם והרבה רומנטיקה…..

    מאת: שרית |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:28
  •  בדיוק אתמול בבכורת הסרט הרביעי בסדרה " שחר מפציע" גיליתי עד כמה הסרט דמדומים אהוב עלי, כמה בכל פעם שאני רואה אותו אני שוכחת מכל מה שמסביב, צוחקת, מתרגשת, חוששת, בוכה ושקועה. הסרט הזה מלמד אותי בכל פעם מחדש כמה יפה היא האהבה, כמה יפה ההקרבה, העובדה שתעשה הכל בשביל מישהו שאתה אוהב גם אם הוא לא אוהב אותך באותה מידה… כמה חשוב לשלוט ברגשות וברצונות שלך בשביל להגן על מישהו שחשוב לך- זה גם אחד העקרונות שמנחים אותי בחיים. המשפחה החברים והאנשים הקרובים אלי חשובים לי יותר מכל. ממליצה בחום לצפות, להתרגש ולחכות לסרט הבא במתח :-)

    מאת: רוית |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:26
  •  הסרט שלא ימאס לי לראות הוא המתנה המושלמת
    סרט מדהים ומרגש בכל פעם ופעם בוכה בו ומתרגשת
    מעוצמת הרגשות שם.
    כל פעם שאני צופה זה מזכיר לי שצריך לעזור לזולת כי
    אין לדעת איך זה ישפיע עליך בעתיד
    וצריכים תמיד לחשוב על מה שעושה לנו טוב
    לא משנה כמה כסף ישלך זה לא יעשה אותך מאושר
    אנו צריכים לדאוג לאושר הפנימי שלנו
    בסרט מדובר על בחור שהיה עשיר ואמור לקבל ירושה גדולה מסבו ואחת הדרכים כדי לקבל סבו ניתק אותו מכל ההאמצעים שהיו לו ובדרך הוא צריך לעבור כמה מכשולים בחיים כדי לקבל את הירושה והוא פוגש ילדה החולה בלוקמיה ומתאהב באימה ומנסה גם לעזור להן .
    זה פשוט סרט שנוגע ומתאים לגישה היומיומית שלנו שאנו צריכים לעזור לזולת

    מאת: אדרת תמם |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:24
  • כל פעם שאני רואה את הסרט הזה יש לי חשק עז לצאת ולרקוד. ראיתי את הסרט כל כך הרבה פעמים וזה אף פעם לא נמאס הפסקול של הסרט כל כך טוב שעד היום משמיעים אותו.נכון שהוא קצת קיצ'י אבל זה הקטע של סרט מוזיקלי. ג'ון טרבולטה ואוליביה ניוטון ג'ון בתפקיד חייהם. מה שבאמת מדהים זה שאין בו שום עלילה ממשית אבל אני לא יכולה שלא לאהוב אותו, זה חזק ממני.
    http://www.youtube.com/watch?v=kM44qHXATHg&feature=related
    תמיד עושה לי מצברוח :)

    מאת: סיון |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:21
  • הכי ילדותי אבל עדיין הכי מרגש שיש!! זה היה הסרט הראשון שראיתי בחיי.. והוא צרוב לי בזכרון כל כך חזק שאפילו עכשיו שאני כותבת עליו בא לי לראות אותו שוב! זה גרם הסרט שגורם לי לבכות כל פעם מחדש!! סימבהה אני מתהה עלייך:):)

    מאת: שירלי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:20
  •  את הסרט הזה ראיתי יותר מ-10 פעמים בוודאות.
    סרט מקסים, מרגש, מצחיק, עצוב ועם הרבה מוסר השכל.
    להקשיב ללב ולא תמיד ללכת רק עם הראש!!! לקבל את השונה ולא הכל מובן מאליו. ו'תאמת… שווה לראות את הסרט רק בגלל השחקן החתיך קרי אלווס או יותר נכון ווסלי :-)
    ובתגובה ל"סרט המושלם ביותר- אמלי, חיובי לגמרי!!
    סרט פשוט מתוק שאפשר לראות שוב ושוב ושוב.
    שבת שלום לכולן (ולכולם).

    מאת: מירב |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:20
  •  אז הסרט האהוב עליי ביותר הוא "מסיבת רווקות" אמנם הוא יחסית חדש אבל הוא בהחלט ניצח ביג טיים את המתמודד השני שלו " יורו טריפ" בסרט מסיבת רווקות פשוט לא הפסקתי לצחוק מתחילתו ועד סופו ואני באמת לא בחורה שקל להצחיק אותה !!! סרט פשוט מרענן , מרגש, עם קצת טיפים לחיים אם מצליחים לקרא בין השורות .. אז כן זה לא השחקנים הכי חתיכים או השחקניות הכי שוות אבל בהחלט כיף להסתכל עליהם ולהנות מהם – אז לכל מי שעדיין לא ראה אני ממליצה בחווםם!!!!!

    מאת: רחלי יצחק |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:18
  • לא משנה באיזו תקופה אני נמצאת בחיי, בין אם בתקופה טובה אך בעיקר בתקופות פחות טובות, הסרט הזה תמיד נותן לי תקווה ויותר מזה, נותן לי כוחות להמשיך ולהילחם על הדברים שחשובים שלי, על הדרך שלי ועל העקרונות החשובים בחיי.
    למרות שהרבה פעמים המחשבה על לראות את הסרט שוב כרוכה ברגשות מעורבים כי מאד קשה להכיל את הסרט ואת העוצמות שלו, מוסר ההשכל והסוף המקסים שווים את הכל.

    מאת: נועה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:13
  • בלי שום ספק, הסרט שאני יכולה לחזור ולצפות בו פעם אחרי פעם ולהנות מכל רגע הוא מרי פופינס. סרט פשוט מדהים בעיניי, משלב הומור שנון ותמימות מקסימה. מבחינתי הוא הרבה מעבר לסרט ילדות, אלא יש בו משהו נצחי בילדותיות שבו… גם השילוב בין הרחוב הבריטי האפור והצבעוניות המטורפת שמנכנסים אליה בסרט וגם העובדה שהוא מעביר מסר כל כך יפה (והמוזיקה, גאונית.) וחוץ מהעובדה שג'ולי אנדרוז פשוט יפהפיה מהממת, היא משחקת את התפקיד הזה באופן מושלם ואין סרט שיותר כיף לחזור אליו בעיניי.. וגם וגם וגם…
    פשוט הסרט הכי נצחי ומקסים שיכול להיות.

    מאת: יערה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:04
  •  הסרט האהוב עליי הוא דימדומים. אני חושבת שיש בו הכול מהכול-אהבה מתח פעולה דרמה ופנטזייה. אני אוהבת את הרעיון שגם למי שיש חיי נצח יכול להתאהב ולהכנס ללב של אדם ששונה ממנו בכול מובן אחר.
    חוץ מזה שהשחקנים כ"כ יפים ומשחקים ניפלא אני חושבת שאני לא יכולה להפסיק ליראות את הסרט הזה בגלל שהוא כ"כ מרתק שזה מדביק אותך אל המסך, פשוט ככה..

    מאת: נועם מרסיאנו |‏ 18 בנובמבר 2011 | 11:03
  • אני סאקרית של צ'יק פליקס – יש לי אוסף דיוידי (מקוריים בלבד!) שכולל בתוכו את המיטב, מריקוד מושחת, דרך מעודדות צמודות ועד לקלסיקה העל-זמנית קלולס (אם כבר מדברים על אופנת ניינטיז…).
    אבל הסרט האהוב עלי הוא לאו דווקא סרט בנות, וזה מפתיע גם אותי.
    לפני כמה שנים גיליתי את הסרט "הדרך הביתה" (או away we go בשפת המקור) של סם מנדז.
    הסרט פשוט מושלם.
    השחקנים מדהימים, הוא מצחיק בטירוף לפרקים, ומרגש עד דמעות בסצינה שאח"כ. הוא כואב אך מלטף ועוקץ וצובט ומרגיע ומשרה שלווה.
    הסרט הזה הוא כמו הבית- תמיד מביא איתו תחושת נינוחות ואופטימיות, כמו חבר טוב.
    ממליצה לכולם לרוץ לראות אותו, הוא לא זכה לפרסום מספיק אבל הוא בהחלט בהחלט נפלא. 

    מאת: נעמה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 10:59
  • הסרט האולטימטיבי לחובבות הקומדיות הרומנטיות,(אם תהיתם)- כמוני!!!!!!!
    וזאת בגאווה גדולה, אני חובבת קומדיות רומנטיות מושבעת, והסרט הזה הוא פשוט קליעה בול למה שחובבת קומדיות רומנטיות יכולה לבקש.
    מתאר את החלום של כל אישה (גם אם היא לא מודה בזה כי זה קיטשי מידי) להיות נסיכה. הסרט הכי יפה ומקסים שראיתי,אני יכולה לצפות בו שוב ושוב ותמיד אני אתרגש מחדש.

    מאת: אדווה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 10:52
  •  סרט מדהים משנו תה70 אם אני לא טועה, על בחור צעיר אמריקאי שנכלא בכלא הטורקי ומצליח לברוח משם ,סרט ישן עצוב ומרגש והכי חשוב מבוסס על סיפור אמיתי. נכון, זו לא איזושהי אגדה רומנטית שמישהו בדה ממוחו הקודח וזו לא קומדייה קורעת מצחוק, זה לא סרט אימה חוויתי, אבל זו דרמה שמבוססת על סיפור אמיתי וזה קצת כבד ולא קליל, אבל מומלץ בחום ושווה כל דקת צפייה.

    מאת: טליה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 10:50
  •  הוא דווקא סרט מפחיד וישן..היד שמנענעת את העריסה..אומנם הוא ישן אבל אני מתה עליו..ואף פעם לא נמאס לי לראות אותו..פעם בחודש לפחות אני מכריחה את בעלי והבנות שלי לשבת מול המרקע לעמעם אורות להכין פופקורן ולראות יחד את הסרט..להם זה נמאס כבר אבל הם זורמים איתי(לא רוצים לבאס אותי)

    מאת: אורית |‏ 18 בנובמבר 2011 | 10:33
  •  אני חושבת שאולי ראיתי אותו יותר מ-10 פעמים, כל פעם עם אנשים אחרים.
    קלאסיקה ברמה הכי טובה שיכולה להיות -
    האווירה של ארה"ב בשנות השבעים, סיפור אהבה בין שני אנשים מכנופיות רחוב שונות, שמבוסס על הסיפור הכואב של רומיאו ויוליה.
    מלבד הסגנון – השמלות הצבעוניות והמתנפנפות של הנשים, הגברים המחוטבים והפורטוריקנים (עם חולצה מכופתרת בתוך המכנסיים ונעלי עור), הדבר שתמיד משאיר אותי עם עיניים פקוחות לרווחה – הוא המוזיקה והריקודים.
    יש שם קצב משגע, זמרים מדהימים, רקדנים מעלפים והאווירה הזאת פשוט סוחפת אותך עם אדרנלין עד סוף הסרט, בו אני כל פעם בוכה מחדש, על המוות הנוראי ועל ההחמצה של שני האוהבים – הפורטריקנית והאמריקאי.
    בלי שום קשר לזכיה – סרט חובה, למי שאוהב ריגוש, מוזיקה וקלאסיקה.

    מאת: ענבל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 10:27
  •  יש סרטים שפשוט קשה להישאר אדישים אליהם, שפשוט סוחפים אותך – אתה שוכח שזה סרט ואתה נשאב לעולם שמוצג לך.
    אמלי הוא אחד הסרטים האלה, אם לא המוצלח שבהם.
    סיפור קטן על בחורה קטנה, שרק מנסה (כמו כולנו) למצוא את מקומה בעולם, למצוא משמעות, ובעיקר – למצוא אהבה.
    הסרט כל כך מצחיק ברגעים מסוימים, וכל כך נוגע ללב (בכל רגע אפשרי), שאני חוזרת אליו שוב ושוב ושוב. לא משנה אם אני עצובה וצריכה עידוד, שמחה כי קרה לי משהו טוב, כועסת וצריכה להירגע – זה הgo to movie בשבילי.
    הסרט הזה גורם לי תמיד לחזור ולהעריך את ההנאות הקטנות בחיים, כשאני מרגישה שאני קצת מעופפת או מאבדת פרספקטיבה על דברים; הכיף בלדחוף את האצבעות לשק מלא בעדשים (ניסיתי, זו באמת תחושה כיפית!) בלדמיין עולמות יותר בגיוניים כשדברים נעשים מוזרים מדי, ובעיקר – בלשמח אנשים אחרים ולצאת מהנישה הפרטית שלי.
    הסרט הזה גרם לי להתחיל להתנדב – כי הבנתי שכל אחד יכול וצריך לתרום לעולם שמסביבו, אפילו אם בצורה קטנה וצנועה, ובקיצור – לחיות את החיים בצורה יותר משמעותית, יותר כיפית, יותר אופטימית, והרבה יותר מלאה באהבה!
    סופשבוע מקסים לכולנו!

    מאת: לילו |‏ 18 בנובמבר 2011 | 10:20
  •   פשוט סרט ענק…..גדלתי עליו בבית ועד היום אני יודעת בע"פ את כל המילים…..ג'ולי אנדרוז פשוט כל כך יפייפיה ויודעת תמיד בדיוק מה לעשות, עם סטיילינג מוקפד ומדהים. הקטע הכי טוב הוא שהם נמצאים על הגגות של לונדון עם המנקי ארובות והיא מפדרת את האף עם פיח….. גאוני!

    מאת: שלי |‏ 18 בנובמבר 2011 | 10:19
  • אני יודעת שכששואלים מה הסרט האהוב עליך,אני אמורה לפלוט "ארוחת בוקר בטיפאניס", "חלף עם הרוח" "היומן" או כל סרט הנכנס לז'אנר הרומנטיקה וה**אויש יורד גשם ושנינו סחוטים,זזה בדיוק הזמן המתאים להגיד שאני אוהבת אותך!**. אבל עמוק עמוק בפנים,למרות שבחיים לא הייתי מודה,הסרט האהוב עליי הוא "מר וגברת סמית".הכי טיפשי,הכי רדוד,ה-כ-י חסר עלילה אבל עדיין הסרט היחיד שאני מוכנה לראות שוב ושוב ושוב. אולי זה בגלל הכימיה המינית בין בראד לאנג'לינה,סצנות האקשן הקלות לעיכול,או בכלל בגלל שאנג'לינה מתוודה שהיא יהודייה?!בכל מקרה,כן.אני כבר לא מכחישה.הסרט האהוב עליי הוא "מר וגברת סמית".תשפטו כמה שתרצו!(ובינתיים הלכתי ליוטיוב לשחזר סצינות לוהטות). 

    מאת: שיר |‏ 18 בנובמבר 2011 | 10:08
  • הסרט הכי מיוחד שראיתי היה "היומן" זו דרמה רומנטית חצי תקופתית וחצי לא..
    בתחילת הסרט רואים אישה מבוגרת בבית אבות בעלת אלצהיימר ואז מגיע איש מבוגר שאותו היא לא מכירה (הוא מבקר אותה כל יום) ומספר לה את סיפור החיים שלה ושלו (מתוך יומן שהיא בעצמה כתבה אחרי שנודע לה על המחלה האיומה).
    סרט מרגש עד דמעות (אפילו יותר מדמעות)…
    כל פעם שאני רואה את הסרט אני מתרגשת מחדש הוא סרט אופטימי מאוד אבל בו זמנית גם עצוב מאוד (בלי להרוס את הסוף)!

    מאת: טום |‏ 18 בנובמבר 2011 | 10:06
  • הסרט האהוב עליי בכל הזמנים היה "השאירו אותי לבד בבית". הייתי קטנה ולא עבר יום שלא הייתי רואה את הסרט וכל יום מתרגשת ומוקסמת מחדש מהבלונדי הקטן הזה שגרם לי לחייך. כ"כ אהבתי את הסרט שידעתי את כל המשפטים בעל פה ובמשך כל הסרט הייתי מדברת יחד עם השחקנים. מרותקת לגמרי. 

    מאת: שרון |‏ 18 בנובמבר 2011 | 10:05
  •  זה "וידויים של שופוהוליק"!
    בחיים שלי לא הזדהיתי עם סרט כמו הסרט הזה! כל הזמן אני חושבת על שופינג, כל פעם שאני עוברת ליד חנות בגדים אני פשוט רוצה לקנות חצי ממנה… אני חולה על ריח של חנויות, אני מרגישה יותר טוב עם השקיות המעוצבות ביד ואני פשוט, מסכימה עם כל מילה שהיא אמרה בסרט!!!! :)

    מאת: גל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 09:41
  •  אני חושבת שהוא אחד הסרטים הראשונים שבוא שיחקה רנה זלווגר וכמו תמיד כיף להסתכל אליה וכמובן טום קרוז לצידה וסיפור אהבה שלהם מדהים.ופס הקול של הסרט מקסים גם הוא שיר הנושא הוא של בוב דילן מצ"ב קישור
    http://www.youtube.com/watch?v=Lx_x6jMCxAY
    לסיכום הייתי רוצה לאהוב ככה מישהוא ללא גבולות. ממליצה בחום

    מאת: שרית |‏ 18 בנובמבר 2011 | 09:34
  • הסרט האהוב עליי מכל הוא "אישה יפה",
    הסרט הזה הוא מסוג קומדיה רומנטית ולדעתי הוא חלומה של כל אישה.
    לא משנה מתי אני יצפה בו תמיד אני יהיה מרותקת ותמיד מרוגשת מחדש.
    איך שהוא תמיד הסרט הזה גורם לי להעריך את עצמי יותר,ולהבין שתמיד ישנן הפתעות בחיים. בסוף הסרט תמיד יש לי טעם של עוד ועוד ויש לי רצון מטורף להריץ את הסרט חזרה להתחלה ולצפות בו שוב ושוב. (אבל בינינו?! מתי זה יגמר..)
    כל פעם שאני מזפזפת בערוצי הסרטים בטלוויזיה אני מלאה בתקווה שאני אראה את הכותרת "אישה יפה".

    ובכלל עכשיו, במזג האוויר החורפי שכל כך כיף להתפנק בבית מתחת לפוך עם כוס שוקו חם ולצפות בסרט הזה. חלום!.

    מאת: חן |‏ 18 בנובמבר 2011 | 09:04
  • הסרט האהוב עליי הוא "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס" שם הכרתי את החתן שלי.
    טוב אמנם אנחנו לא נשואים אבל עדיין..
    הכרתי אותו בתחילת הסרט בקולנוע עזריאלי (שנסגר לצערי לטובת H&M לפחות יש שם משהו מועיל)
    הלכנו לסרט הזה 4 פעמים ואת הסרט עד היום לא הצלחתי לראות כמו שצריך מרוב הפרפרים שחוגגים לי בבטן..

    מאת: חיה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 07:56
  •  היי אני כבר גדולה ובעצמי אמא לשלושה ילדים …ואני מכורה לסרט הזה ריקוד מושחת כל פעם מחדש אני רואה אותו וכאילו אני מתרגשת מחדששששש מזכיר לי איזה חופשה שהייתי בה כשהייתי בעצמי ילדה ובחופשה התאהבתי ואבא שלי לא הסכים לי להפגש איתו…בקיצור סרט שמעלה זיכרונות וסרט מרגש עד דמעות ואפשר לראות אותו כל הזמן ולהתרגש מחדש והסרט מזכיר לי שהאהבה תמיד מנצחת ואני גם מאמינה בזה …אז הסרט שלי הוא ריקוד מושחת …שבת שלום ותעשו אהבה ולא מלחמההההההההההה

    מאת: חגית צבטאני |‏ 18 בנובמבר 2011 | 07:44
  • באופן כמעט קילשאתי אך כה מדויק הוא ארוחת בוקר סטיפאניס,
    את אהבה שלי לאודרי פיתחתי בחטיבה ומאז ראיתי את כל הסרטים שלה.
    אני מכירה כל שורה, ובעיקר מהסרט למדתי מה ללבוש, לאמר ואיך להתנהג..
    טורמן קפוטה הוא אחד הסופרים האהובים עליי ונדמה לי שזה הסרט היחידי שמבוסס על ספר שבאמת הצליח לשמור על היופי שלו
    ובכל זאת לקחת זה לאינטרפרטציה שונה ומיוחדת.
    הדירה של הולי היא דירת חלמותיי, כמו כן גם חתולה חסר השם ושאר תעלוליה.
    אני חושבת שהסרט הזה נתן המון תקווה לנשים [ואנשים ביכלל] ובעיקר לי,
    השנה הוא חוגג חמישים אבל עדיין ניתן לצפות בו ולהרגיש שהכל רלוונטי מכל הבחינות:
    הרגשות, הסטייל, היופי, האהבה.

    מאת: יעל |‏ 18 בנובמבר 2011 | 07:41
  •  אני חושבת שהסרט שהכי השפיע עלי ובאמת לא משנה כמה פעמים אראה אותו עדיין יצליח לזעזע לרגש ולגעת בי הוא
    רקוויאם לחלום.
    אני חושבת שהקולנוע שלנו לא תמיד מצליח להפתיע או לרגש אותנו. מעטות הפעמים שבאמת משהו מצליח לרגש אותנו, לגעת ולהשפיע. רקוויאם לחלום בעיני לא רק סיפור העוסק סביב התרבות אשר צורכת סמים ומה היא מוכנה להקריב. זה גם הרגעים היפים האהבות שנוצרות בסיפור ומלוות בפסקול מדהים, שנחשב לבין הטובים בקולנוע, אלא גם הסיפור שמשלב את חייהם של אנשים שונים הרודפים אחר חלום ומוכנים לתת הכל בכדי להשיגו, בין אם זו האמא שחלמה להופיע בטלויזיה לבין אם זה בנה אשר תמיד רצה לפתוח עסק ולהצליח. בין הסרטים שתמיד ריגשו אותי וזעזעו לראות כמה החברה מוכנה להשקיע בצריכת סמים. וכמה ההתמכרות באמת יכולה להיות קשה.
    סרט אשר כל פעם מחדש גורם לי לערער ולחשוב האם באמת כולם רודפים אחרי אותם שאיפות וחלומות וכמה אנחנו מוכנים להקריב בשביל זה?…

    מאת: יונה |‏ 18 בנובמבר 2011 | 07:25

השאירו תגובה