מתנה בשישי: 500 שקלים לקנייה ביריד דרס קוד

בחורף של שנת 95', השאילה לי חברה "קפוצ'ון- רוח" של נייק, שרכשה אמה בצ'ילה אי שם בשנות ה- 70. החברה ששה להיפטר מהקפוצ'ון כי באותם הימים בגדי ספורט מהסוג הזה היו מזוהים עם העולים החדשים, והקניטו אותה רבות כשלבשה אותו.
הייתי כרמיאלית בת 1, נטולת חוש אופנה, אך התלהבתי מהקפוצ'ון למורתם של הרוב.
אני עד היום לובשת אותו, זה אחד הפריטים המגניבים שיש לי בארון, ולא פעם עוצרים אותי ברחבות ת"א לשאול איפה קניתי.

מעיל סטרץ' בצבע חום שהיה של אבא שלי, כשהוא היה סטודנט צעיר לפני כמעט 45 שנים. המעיל מבד חזק מאוד, כמו של אוהלי שטח, ויחד עם זאת גמיש ורך. הוא עדיין נראה מעולה, מעט משופשף, מה שרק מוסיף לו טרנדיות ושיקיות היסטרית. הוא אצלי בארון מאז שאני בת 12. אז עוד לא הבנתי איזה נכס יש לי בארון וקצת התבאסתי עליו. פשוט מאז שהייתי בכיתה א' איבדתי כל שנה, בשבוע הראשון של החורף, את המעיל שלי. וכל שנה קנו לי שוב חדש פחות שווה ויפה. כשהייתי בת 12, לאימא שלי נמאס. אחרי שאיבדתי את המעיל ה5438 שלי, היא הודיעה לי שמעכשיו אני קונה לעצמי את המעילים. אז חסכתי כסף מבייביסיטר, אבל עד אז חיפשתי בארונות ומצאתי את המעיל הזה שלא היה בשימוש שנים. הוא היה ענק עליי ורוב הזמן נראיתי כמו בלש באמצע חקירה, אבל זה לא הפריע לי. במשך שנים הוא היה בארון שלי ללא שימוש אך בלי יכולת לזרוק. בשנתיים האחרונות חזרתי להשתמש בו והוא גורף מחמאות בלי סוף. או כמו שאבא שלי אוהב לומר כל פעם שהוא רואה אותי עם המעיל שלו- היום כבר לא מייצרים כאלה! והוא צודק

התחיל אצל סבתא. סופח לאמא שלי ועכשיו שלי, ורק שלי.
״תהפכי את המיוחדות ליתרון וכך לא תחווי לעולם כישלון״ הוא המשפט הקבוע של סבתא שלי!
המשיכה לשמלות הקטנות והשחורות במשפחה התגלתה כהרבה יותר מחוש טעם מוצלח, אנחנו טוענות שזו לגמרי גנטיקה ובכולנו זורם גן חזק לשמלות הללו שלא מרפה כבר שישים שנה… מאחר ואנחנו קצת כהות עור והאהבה לשמלות השחורות שפחות מחמיאות לצבע עורנו היא חד משמעית סבתא שלי היתה משדרגת כל שמלה שחורה עם אותו קומבינזון משי זהוב ששידרג ומשדרג מדהים כבר שלושה דורות בישראל…

ג׳ונגה ג׳ונגה אני קוראת לו!!! גרביון הספארי עתיר החיות ששימש את אימי בנאמנות בתקופת הדייטים שלה והסב לה חזות קצת יותר משוחררת שקוזזה היטב עם הביישנות הגדולה שלה אז. הגרביונים עברו אלי מיידית מהיום שהורשיתי בשלהי גיל העשרה ללבוש חצאיות מיני… כל רכבת בגרביון הזה עבור אמא שלי היא עוד זיכרון יפה ונוסף שעל רובם היא לא מסכימה לפרט לי… לאחר ארבעה עשורים אני מסבירה לכל מי שבוהה בהן יתר על המידה שהרכבות ,שחלקן הפכו אף לרשתות במרוצת השנים והכביסות,הן בכלל הכלובים של כל חיות הג׳ונגל…

לפני לא מעט שנים, הייתי נערה שהתאוותה להיות רקדנית דגולה(בסך הכל הייתי אז לא אחרת מאשר נערה קצת עגלגלה ונמוכת קומה מחדרה שהתקבלה לתלמה ילין לגמרי במקרה).לאותה נערה הייתה מורה אחת, למחול (תולדות מחול אבל למי איכפת), שמשום מה חיבבה אותי באופן מיוחד. היא ראתה בי כישרון יוצא דופן, היא ראתה בי את מה שמעולם לא ממש הרגשתי, ייחודיות. נסעתי לבקר אותה בסוף כיתה יב׳. מחדרה לתל אביב. קדמו לביקור הזה עוד הרבה ביקורים מלאי מוטיבציה. אבל בביקור הזה היא פתחה מזוודה. ובמזוודה הזו היה אוצר מופלא. בגדי בלט ישנים נושנים, עשויים בדים וצבועים בצבעים שאין עוד ולא יהיו. אלה בגדי בלו שרקדו במחוזות אחרים על מי שפעם נחשבה לאחת ההבטחות הגדולות במחול בארץ. (הבטחה שלא מומשה עד תום ולמה לא גיליתי עד היום) אני לא יודעת למה, ואני מקווה שהיא לא הצטערה על זה אחר כך, אבל היא נתנה לי אותם, את כולם. 15 שנה שאני לא רוקדת, אבל בגדי הבלט האלה מקופלים יפה ויושבים במקום של כבוד בארון. אני מסתכלת עליהם מדי פעם, ממששת, פותחת ריצרץ, מדמיינת ובעיקר רוקדת…

הפריט הכי ישן בארון שלי הוא ג'קט משבצות של סבתא שלי מפולין הרחוקה שעדיין נשאר אופנתי ומגניב מאז (:

יש לי אחות שגדולה ממני ב11 שנים… כמו כל ילדה שיש לה אחות שגדולה ממנה בהרבה, הערצתי אותה, ובמיוחד את חוש הסטייל שלה… גנבתי לה מלא בגדים מהארון… כל פעם שהיא גילתה היא צרחה עלי ולקחה את הבגדים חזרה.
היה לה סווטשרט אחד שאהבתי במיוחד, גזרת אוברסייז, בצבע אדום.
כשהייתי בכיתה ה' גנבתי לה אותו שוב ושוב, למרות שהוא היה גדול עלי אז… כל פעם היא כעסה ולקחה חזרה, אבל לבסוף התייאשה והשאירה אותו אצלי.
יש לי אותו עד היום (אני בת 30) וכל חורף הוא הבגד האהוב עלי בבית… כמובן שיש בו כבר כמה חורים קטנים וכתמים מהשנים הרבות של שימוש.
בעלי צוחק על האובססיה שלי וכל פעם שרואה שאני לובשת את זה אומר לי "וואוו איזה יופי! מה זה חדש? תתחדשי"
אני רק מחכה שיתקרר עוד קצת ואני אשלוף אותו שוב מארון החורף ;)

בפנימייה בה למדתי,בתחילת כל שנה,היו אוספים לחדר אחד את כל הספרים, בגדים, תכשיטים, מצעים,נעליים שנשכחו משנה שעברה. היו לנו שבועיים למצוא את האבידות ששכחנו שם ואחרי שבועיים הדברים נמסרו לצדקה. חברה ואני עשינו לנו מנהג ותמיד יום לפני שהדברים נמסרו היינו הולכות ל"עשות קניות" יש לי משם שמלה לבנה מהממת ואחלה סוודר ועוד כל מיני דברים , אבל הפריט הכי שווה שלי הוא שכמייה סרוגה מהממת מצמר בצבע שמנת שברור לי שהיה של איזו סבתא רבא, הייתי מסתובבת איתו בבי"ס ומפחדת שאיזו שמיניסטית תצרח עלי שזה שלה…עד היום הוא שלי…

תמיד הייתי מאד נוסטלגית. בבית ספר נזכרתי בימים הטובים בגן, בתיכון הסתכלתי בערגה בתמונות בית ספר, בצבא היינו מעבירים חוויות על התיכון… הימים חלפו ויש לי יותר עבר להתרפק עליו וארונות מלאים במזכרות עבר. בארון הבגדים שלי ישנה חולצת טריקו עם סמל של בית ספר תיכון, אבל לא התיכון שלי… כשלמדתי בכיתה ט', הייתי הכי מאוהבת בעולם בבחור מהמם שראיתי פעם אחת בערך. לצערי הוא למד בתיכון השני בעיר. בתיכון שלי לא היתה נהוגה תלבושת אחידה, אך בשלו כן. היתה לי חברה שלמדה בתיכון השני, אבל לא רציתי להסביר לה למה אני רוצה את החולצה, כי אחיה הגדול היה חבר של הבחור. בעזרת כמה שקרים קטנים קיבלתי ממנה חולצה, ואיתה נכנסתי לתיכון כמה פעמים. כמובן שכל המאמץ היה לשווא, כי הבחור לא שם לב לקיומי, אבל החולצה היא אחת הפיג'מות החביבות עליי עד היום…

הפריט הכי ישן שלי זה מעיל צמר מקורי של "משכית" מסבתא שלי. הכי וינטג'

פריט הלבוש הכי ישן בארוני הוא סוודר לבן סרוג עם רקמת פרחים שעלה ארצה מאיראן עם סבתא שלי …. נראה ומרגיש כאילו נקנה אתמול ומאד סנטימנטלי ומזכיר לי את סבתא שלי ז"ל.

ואו האמת אני מתה על הסטייל של אמא שלי, אז יש לי כמה וכמה פריטים ישנים במיוחד שאמא הביאה איתה מאיטליה עוד מהימים שבארץ לא ידעו מה זה מחויט.
אני חושבת שהפריט הישן ביותר שיש לי בארון הוא ג'קט בז' עם כפתורי כסף, כיסים עמוקים ואווירת אירופה. מתאים לכל לוק והאמת גם לכל מזג אוויר.
hadarlibrus@gmail.com

הארון שלי מלא אוצרות אבל הפריט הכי יקר ללבי הוא מגיל שמונה בערך. הייתי אז מעריצה של הזמר אדם – "אין מוצא", בנדנה והכל. מאז שמרתי חולצת טי שירט ירוקה שהתמונה שלו מתנוססת עליה מקדימה – והשם שלי כתוב בגדול מאחור (:

ואוו, יש לי שמלת מיני מתחרה בצבע תכלת מלפני 20 שנה.
תפרתי אותה במיוחד לחתונה של אח שלי. ההשראההייתה מפרסומת של מילקי, בה כיכבה סנדי בר, השמלה הייתה להיט היסטרי, הלכתי למעצב וביקשתי ממנו את השמלה הזאת בדיוק אחד על אחד, והיא יצאה מקסים!!! גרפתי המון מחמאות. לא יכוה להעביר אותה הלאה למרות שאני כבר לא באותה מידה וגיל, וממש ממש מתבאסת…… אגב היא לא השתנתה כלל

אמא שלי ואני בכלל לא דומות. היא אוהבת ״מקושקש״ כמו שהיא קוראת לזה ואני מעדיפה גזרות נקיות בצבעים חלקים. כל פעם שאנחנו הולכות לקניות ביחד היא מבקשת ממני למדוד חולצות שלעולם לא הייתי ניגשת אליהן אם הייתי לבד.

באחת השבתות הסתכלנו על אלבומי תמונות ישנים ואחד מהם היה אלבום הבריתה שלי
אלבום מלפני כמעט 30 שנה. אמא שלי לבשה חצאית ישרה ולבנה עם פרחים עדינים בצהוב – כמו החולצות שלעולם לא הייתי ניגשת אליהן, אבל משהו בחצאית הזאת הקסים אותי. היא הייתה כל כך יפה.
לא עברו חמש דקות ואמא שלי חזרה עם החצאית המדוברת שהתאימה לי בדיוק!

בהחלט הפריט הכי ישן והכי מוצלח שיש לי בארון!

סבתא שלי עלתה מרוסיה והביאה עמה פריטים פאשניסטים למכביר שלא היה בהם שימוש במדינת השמש, אבל אני דווקא רוצה לספר על פריט של סבא שלי.. היתה תקופה כשהיינו בתיכון שהיה מגניב להתקמבן על מעיל צבאי, אז בעוד חבריי התקמבנו על מעילי צהל ירוקי זית ומי שקיבל אמריקאי עם כיסים גדולים בכלל שיחק אותה, לי היה מעיל צבאי ישן עם ניחוח של שלג ואסוציאציה של מקהלת הצבא האדום.. הוא התאים יותר למלחמה בגנרל חורף מאשר לינואר- פברואר שלנו, אבל מזל שגרתי בצפון כי הרגשתי איתו שיא הקול! למרות שהיה גדול עלי כמו טוניקה! זה הפריט הכי ישן והכי מגניב עם ערך היסטורי ומשפחתי בשבילי.. נקווה שההורים לא עבדו עלי וקנו לי אותו במחסני מציאות וסיפרו את כל הסיפור כדי שאסכים ללבוש אותו…

ג'קט ספורט שחור של אדידס עם הלוגו המפורסם מוטבע בלבן ועם שלושת הפסים על השרוול.
לא מזמן ראיתי נער בגיל תיכון לובש בדיוק את אותו הג'קט בהבדל אחד… שלו בטח בן שנה ועשה קאמבק ואילו שלי כבר עבר את גיל 30 שלא לומר נושק לגיל 40 (נקנה בארה"ב טרם אפשר היה להשיג כאלה בארץ)

הפריט הכי ישן שלי הוא מעיל רוח של טומי הילפיגר, מעיל רוח אדום- שיא הסטייל, הוא משדרג לוק פשוט בשנייה, ומתאים בדיוק לתקופה הזאת.
הנני מאשר שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.

הכי ישן שנמצא בארון ועדיין לובשת, זה ג׳ינס דיזל מהתיכון מלפני 20 שנים בגיזרת סנטרו פז. בהיר מושלם, ולא משנה כמה כביסות עבר עדיין נראה מהמם.

הפריט הכי ישן בארון שלי זו שמלת החתונה של אמא,
שאני מתחננת ביום מן הימים לשדרג במעט וללבוש לחתונה שלי

בארון שלי, הפריט לבוש הישן ביותר שלי הוא שמלת הבת מצווה שלי, שמלה סטרפלס לבנה ועדינה מ״נועה״ שעוברת ממני לבנות דודות שלי, לאחיניות שלי.. אף פעם לא יוצאת מהאופנה ותמיד מתאימה לאירוע.

הפריט הכי ישן שלי…ועדיין שימושי, זאת גופיה ארוכה שחורה שהייתה חלק תחתון של שמלה שהייתה לי בכיתה ז…והיא בהחלט שימושית עדיין מתחת לשמלות או טוניקות (השמלה עצמה כמובן כבר לא אצלי…)

ג'ינס בויפרנד מלפני שש שנים כשהתחלתי ללבוש מכנסיים (אני דתיה לשעבר) הג'ינס כבר לא כל כך הסגנון שלי אבל קשה לי להיפרד.

שמלת מיני וינטג' יפהפיה בגזרת A, שקניתי בפריז לפני 25 שנה בכסף שלא היה לי (וכבר אז היא היתה ויטנג…). יש לי חולשה לשרוולים בעיצוב מיוחד, ולשמלה הזו יש שרוולי מניפה מלאי בד ומרשימים מאד, ארוכים יותר מאורכה של השמלה עצמה. בגלל שהיא מיני, ובגלל שהשרוולים לא נוחים במיוחד והצבע קצת בעייתי לחתונות (מין סגול מאד מאד בהיר, שאפשר לחשוב בטעות לאוף וייט), יצא שלבשתי אותה מעט מאד לאורך השנים. אבל אני לא מוותרת עליה, ועדין מחכה להזדמנויות מתאימות. אולי מתישהו היא תעבור לבנות שלי…

כשעלינו לארץ, אי שם בשנות ה-90, אמא שלי הביאה איתה גרדרובה שמורכבת בעיקר מבגדים שתפרה בעצמה- סרפנים ושמלות, וגם כמה סנדלים על עקב. האופנה בארץ הייתה מאוד שונה מהמקום ממנו עלינו, וכדי "להתעדכן" אופנתית, אמא שלי נסעה עד חנות המפעל של קסטרו ביפו, וקנתה, בין היתר, טוניקה שחורה נטולת כפתורים, עם צווארון גבוה ושיק פריזאי, כפתורי עץ קטנטנים, ובד שכבר לא מייצרים היום.
הטוניקה הזו עדיין משמשת אותי, כמעט 30 שנה אחרי!
האיכות מדהימה, ואני נהנת ללבוש אותה לא רק כי היא קוטפת מחמאות ומשתלבת מדהים עם מכנסיים או חצאית, אלא כי יש בה ניחוח נסתר של נוסטלגיה וזכרון לתקופה לא פשוטה שעברנו כעולים, בשילוב הרצון הזה של אמא צעירה להישאר אופנתית בכל מצב :)

חסר פריטים ישנים?? אני חושבת שחוץ מחותלות ורודות שחשבתי שיחזרו לאופנה שקניתי באייטיז, יש לי גקט עם כותפות שקניתי ליום הולדת 16 אי שם בסוף שנות ה- 80

הפריט הכי ישן בארון שלי הוא ללא ספק כובע הקסקט האפור צהוב של סבא רבה שלי, שעבר את אירופה של שנות ה30, ובילה על ראשו בימיו כלולן בישראל (: פריט סנטימנטלי שלמזלי היום נכנס לאופנה ונלבש המון

הפריט לבוש הכי ישן שיש לי בארון זה סניקרס של נייק שעצבתי בעצמי באתר שלהם כשהייתי בת 14. מאז מידת הרגל שלי לא השתנתה, ואני כבר לא נועלת אותן, אבל העובדה שעצבתי אותן ושהשם שלי מתנוסס עליהן מקשה עליי להיפרד:)

לפני כשנתיים טסתי לספרד עם חברה. הגענו במקרה לחנות וינטג' מטורפת ויפהפיה (מסתבר אחר כך שהיא בכל רשימות "החנויות שחייבים לבקר בהן" של המקום. היינו מאוד גאות על המציאה המקרית). שם, הייתה תלויה השמלה הכי יפה שראיתי בחיים. בעלת המקום סיפרה שהיא שמלת חתונה משנות ה-60. מדדתי אותה והיא התאימה בול. הסתובבתי בחנות בעננים, מתעלמת מהעובדה שאני בת 20, רחוקה שנות אור מחתונה. עוד התעלמתי מהמחיר – שהיה גבוה הרבה יותר מדיי לצעירה מרוששת כמוני. לא הייתה ברירה, הייתי מאוהבת, וקניתי אותה.
עכשיו מחכה לי בארון שמלה בת כמעט שישים שנה, עד שיגיע הבחור המתאים (או אירוע מוגזם מספיק כדי שאלבש אותה)

טוניקה מבד שיפון שקוף בגוונים של חום שנקנתה ב'קומונה' של הקיבוץ לפני כ 30 שנה כשהייתי בת 18, מהתקציב האישי. כל כמה שנים היא יוצאת מהארון לשימוש חוזר לתקופה וחוזרת אליו.
אפילו כבר הועברה בעבר לתחפושות של הילדים שלי ונשלפה משם כשהיתה לה הצדקה אפנתית חוזרת.
כיף!

אני משאירה לעצמי לאורך השנים פריטי לבוש מיוחדים בארון, שרלוונטיים תמיד.
הפריט הכי ישן שלי- שמלת ג׳ינס הורסת עם קשירה בגב, ובאורך עד למתחת לברך- מהתיכון (:
זו למעשה השמלה הראשונה היפה שהייתה לי באותה התקופה, לאחר שעד לתיכון התלבשתי כמו טום-בוי.

הפריט הכי ישן שיש לי בארון הוא מעיל צמר ארוך ונעים בצבע שחור שגנבתי לאמא שלי. מסוג המעילים שכבר קשה למצוא ככה סתם בחנויות.. נקנה לפני משהו כמו 15 שנים (אולי אפילו קצת יותר) בקסטרו ועדיין נראה כמו חדש! לגמרי הפייבוריט שלי בחורף !

בגיל 13, שנת 1997, החברה הכי נחשקת בארון היתה ליוויס, האייטם הכי נחשק – אוברול ליוויס.
אמא קנתה לי לראשונה פריט יקר (הייתה נגד בזבוז על מותגים) אוברול באגי של ליוויס. לבשתי אותו שנתיים כל שבוע.

גיל 33, 2017, האוברול הזה לא מתכלה אחרי שנים של המתנה בארון והוא שוב באופנה. חסכתי לי קניה.

לקח – איכות שורדת והכל חוזר לאופנה.

הפריט הכי ישן… למען האמת… זו החזיה הראשונה שקניתי לעצמי במידה שלי…
זה פריט נוסטלגי, תמיד היה לי חזה גדול עם היקף קטן – וחזיות נפוצות היו גדולות/קטנות ופשוט לא עשו את העבודה. כאב לי הגב ודי שנאתי את הגוף שלי.
ואז, הלכתי פעם אחת לאחת החנויות שמתמחות במידות "שונות" – ומדדתי חזיה שממש התאימה!!! החזיקה, הפרידה, עשתה את כל מה שחזיה אמורה לעשות.
והתחלתי להרגיש טוב עם עצמי, גם פיזית, וגם נפשית.
היא כבר לא מתאימה כמו שהתאימה בעבר ויש לי כבר אחרות וטובות – אבל אני לא יכולה לוותר עליה, היא מסמלת בשבילי את הרגע שבו התחלתי להרגיש טוב בגוף שלי.

הפריט הכי ישן בארון שלי הוא בגד גוף שחור מנצנץ
שהיה שייך לאמא שלי באייטיז, המשמש אותי בכל פורים מחדש, או סתם כשבא לי להרגיש נוסטלגית.

הפריט הכי ישן בארון שלי הוא גם הפריט הכי מיוחד ומעניין- כפתן וינטג׳ ייחודי, תוצרת אנגליה, שהיה שייך לסבתי היקרה ז״ל. הוא עבר אלי במתנה מאמי ויש לו מקום של כבוד בארוני.