מתנה בשישי: מארז קרטייה לה פנתר בשווי 559 שקלים

ספרו לנו על טראומת אובדן התכשיט שלכן ואולי תזכו במארז קרטייה לה פנתר הכולל בושם, ג'ל רחצה ותחליב גוף בשווי 559 שקלים

מאת  | ‏ 2 פברואר 2017
קרטייה לה פנתר (צילום: cartier studio)

קרטייה לה פנתר (צילום: cartier studio)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:

מארז קרטייה לה פנתר הכולל בושם, ג'ל רחצה ותחליב גוף בשווי 559 שקלים

כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה -

מהי טראומת אובדן התכשיט הגדולה שלכן?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 599 שקלים
המתנה תישלח אל הזוכה

**הזוכה ת/יבחר מבין המגיבים לפוסט עד יום א', 5/2/17 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשר שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר בשובר על סך 500 שקלים לרכישה באתר wigig היא תהילה, שסיפרה לנו מה הדבר הכי מטורף שעשתה כדי להשיג פריט שחלמה עליו: "בתחילת 2013 ראיתי באינטרנט את נעליי "כוכבית" המהממות של shoe maker. התאהבתי בנעליים אבל הן היו יקרות מידי בשביל לקנות "סתם ככה". אבל לא שכחתי אותן, וכשאח שלי התחתן בשנת 2016 החלטתי שאלו הנעליים שאני רוצה ללבוש לחתונה. חיפשתי את הנעליים באתר, וראיתי שהן מופיעות בקולקציות ישנות. כשהתקשרתי, אמרו לי שכבר אין את הנעל הזאת בחנויות, והסיכויי היחיד שאולי יש עוד זוגות בודדים במחסן. נסעתי למחסן של המותג, ובעזרתה של העובדת במקום התחלנו לנבור בארגזים וקופסאות ישנות. לבסוף מצאנו זוג אחד במידה שלי, 37, אבל הוא היה אפור, ואני רציתי שחור. התאכזתי שאין את הצבע שרציתי אבל החלטתי למדוד בכל זאת. כשמדדתי את הנעל הרגשתי שהיא גדולה עליי. חיפשנו אולי יש מידה 36, ובאמת מצאנו, אי שם במחסן, זוג אחד אחרון- בשחור (: מיד קניתי את הנעליים, ואחרי שגיהצו את האשראי גם גיליתי להפתעתי שהן ב50% הנחה כי הן מקולקציה ישנה. עד היום- הנעליים שאני אוהבת, שאני מרגישה שחיכו לי 3 שנים במחסן (:"

השאירו תגובה

 

  • הייתי במסיבת בריכה לפני 4 שנים וענדתי שרשרת עם חמסה שאמא שלי הביאה לי לפני שהיא נפטרה.
    שמרתי עליה תמיד הכי קרוב שיש ואף פעם לא הורדתי אותה ממני והאמנתי שהשרשרת הזאת שומרת עליי ובלעדיה אני כלום.
    במסיבה רק תליון החמסה נפל והשרשרת נשארה באורח פלא ובכיתי את נשמתי כי הרגשתי שאיבדתי את אמא שלי לגמרי.
    לאחר כמה רגעים שנרגעתי הבנתי שאמא שלי היא בלב ולא בתליון חמסה חומרי ושהיא איתי ושומרת עליי תמיד, אבל ללא ספק זה היה אובדן כואב! :(

    מאת: דוריאל בן שמעון |‏ 5 בפברואר 2017 | 11:27
  • כשהתחתנתי לפני 5 שנים קיבלתי מסבתא שלי במתנה שרשרת camieo מושלמת. היא היתה של אמא שלה,ובדרך ניסית שרדה את השואה. הייתי היחידה מבין הנכדות שקיבלה אותה,ושמרתי עליה מכל משמר..
    יום אחד הבן שלי שהיה אז בן שנתיים שיחק לי בשרשרת תוך כדי הירדמות,וכנראה פתח את הסוגר בטעות.. השרשרת נפלה ולא מצאתי אותה מאז,ואפילו לא היה לי על מי לכעוס:(

    מאת: אסתי |‏ 5 בפברואר 2017 | 10:32
  • לפני 15 שנים קנינו רכב חדש, הייתי נשואה כבר 10 שנים. באחת הנסיעות של שבת לצפון הורדתי את הטבעת נישואין והיא התגלגלה לה באוטו… ונשכחה. אני תמיד חשבתי שאיבדתי אותה בבית. רציתי למות. יש לציין שגם את טבעת האירוסין איבדתי קצת אחרי. אחרי בערך 7 שנים מכרנו את האוטו, ואחרי כמה שבועות אני מקבלת טלפון מהאיש שקנה מאיתנו את הרכב והוא שואל אותי אם יש מצב שיש באוטו טבעת ששייכת לי, קפצתי מאושר ותיארתי לעצמי שזו טבעת האירוסין, הגעתי לשם ואני מגלה את טבעת הנישואין שלי, הייתי בשוק מוחלט!!! לא מאמינה עד היום שהיא אצלי.

    מאת: כוכי |‏ 5 בפברואר 2017 | 10:04
  • אז ככה הייתי בבת מצווה של מישהי במשפחה שלי. ושמתי עגילים ממש יפים באותה תקופה עבדתי במגנוליה , וקניתי אותם בהטבת יום הולדת זה היה כסף מושחר עם מרקיזתות שהעגיל ממש מושלם . והיה רק צריך להשחיל לאוזן בלי סוגר . וזה גם עגיל ממש עדין , שבקלות יכול להישבר
    ואני באמת כזה מתלהבת ורוקדת ופתאום מגלה שנפל לי עגיל , באותו רגע באמת שנפל לי הלב כי מאוד אהבתי אותם והן עלו יקר שגם להזמין בודד לא היה כזה זול.
    וידעתי שהסיכוי למצוא אותו קלוש , ובטח ובטח לא שבור.
    בכל זאת החלטתי לנסות ,ותודה לאל שמרפי הפעם פסח עליי ומצאתי את העגיל שלם ובריא
    ומאז אני שמה אותם רק עם סוגר סיליקון :)

    מאת: אורית |‏ 5 בפברואר 2017 | 09:33
  • בחופשת סוכות האחרונה נסעתי עם המשפחה לטיול ענק במערב ארה"ב. חזרתי הביתה והכל היה רגיל. יום למחרת לאחר שחזרתי מהעבודה גיליתי שפרצו לי הביתה, גנבו את כל התכשיטים ודברי הערך ולא השאירו לי דבר. בין התכשיטים היו שרשרת היהלום הראשונה שקיבלתי מהורי, שרשרת חמסה שקיבלתי מסבתי ז"ל ועגילי היהלום שקיבלתי מבן זוגי. לצערי הרב לא מצאו את הגנבים ואני נשארתי חסרת תכישיטים..

    מאת: גל |‏ 5 בפברואר 2017 | 09:01
  • כיתה י"ב, סבתא שלי נפטרה לפני כמה שבועות והורישה לי שרשרת פנינים שסבא שלי ז"ל קנה לה באחד המסעות לחו"ל. קצת מגעגוע, קצת מבושמת מכך שיש לי תכשיט יקר מפנינים אמיתיות, החלטתי לענוד את השרשרת לבית הספר.
    זו ללא ספק הייתה השרשרת הכי יפה שהייתה לי, הפנינים מקדימה גדולות מעט מהפנינים שליד הסוגר, הכל סימטרי והרמוני בצורה מדהימה. הסוגר, זהב כמובן, מעט ישן, מה לעשות, סבא קנה את זה מזמן.
    מרגישה קורנת כל היום, מרגישה מחוזקת כאילו סבא שומר עלי ממש עכשיו.
    מגיעה הביתה, והופ, השרשרת אינה. מיותר לציין שמעולם לא נמצאה האבדה :(

    מאת: זהר |‏ 5 בפברואר 2017 | 08:26
  • בערב יום בעצמאות האחרון יצאתי עם חברים, פתאום אני מקבלת טלפון משותף שלי שפרתו לנו הביתה וכל הבית הפוך.
    לא רק שהפורצים בילגנו את כל הבית הם גנבו לפ-טופים ועוד מלא דברים.
    הנורא מכל היה שהם גנבו לי את כל (כןןןן את כל) התכשיטים שלי, כולל תכשיטים שהיו של סבתא שלי ז"ל, ותכשיטים של אמא שלי, מהפשוטים ביותר, לתכשיטים יקרים.
    עדיין לא התאוששתי, ומזל שחלק מהתכשיטים היו עלי..לפחות מה שענדתי נשאר :)
    אני חושבת שאחרי כזה אירוע, מגיע לי לזכות בצ'ופר כזה שווה :)
    תודה רבה
    גל.

    מאת: גל יוגב |‏ 5 בפברואר 2017 | 07:58
  • לסבא היה מנהג לקנות לכל נכדה שנולדה שרשרת זהב עם תליון של מגן דויד. חודשיים אחרי שנולדתי סבא שלי נפטר והשרשרת הזו היא כל מה שהיה לי. השרשרת לא ירדה לי מהצוואר. יום אחד באמצע טיול קלטתי שהשרשרת לא על הצוואר שלי. עצרנו את הטיול וחיפשנו את השרשרת אך ללא הצלחה. כעבור שעות של בכי הגעתי הביתה והלכתי להתקלח. כשהורדתי את הבגדים השרשרת נפלה. היא נתפסה בחולצה מהפנים. לצד השמחה הענקית פחדתי שזה ייקרה שוב אז החלטתי לתת את השרשרת לאמא שלי שתשמור בכספת. שנה מאוחר יותר פרצו להורים שלי וגנבו את הכספת יחד עם כל תכולתה כולל השרשרת שלי. היה לי עצוב מאוד כי השרשרת הזו נתנה לי תחושת חיבור לסבא שלי. 5 שנים נוספות עברו. ההורים שלי עברו דירה וארזו את ביתם. בארון באחת הקופסאות למעלה נמצאה השרשרת שלי ואז אבא שלי נזכר שהוא רצה לשים את השרשרת שלי בכספת אך שכח את המספר והניח את השרשרת בצד עד שייזכר או יישאל את אמא שלי. בדרך לא דרך אחרי שפעמיים חשבתי שאיבדתי אותה השרשרת אצלי….

    מאת: נטע |‏ 4 בפברואר 2017 | 23:46
  • האבידה קרתה לפני 6 שנים כשהייתי בת 18, לכבוד בת המצווה קיבלתי מהמשפחה צמיד תליונים מזהב לבן במתנה (הרבה לפני עידן הפנדורה). הצמיד הוכן בהתאמה אישית עם תליונים שנבחרו בקפידה ולא ירד ממני במשך 6 שנים והיה מקור גאווה וגרף בכל מקום מחמאות רבות. בכיתה י"ב הוא אבד במהלך מירוץ שנערך בעיר מגוריי, את האובדן גיליתי רק כשהגעתי הביתה ואמא שלי הפנתה את תשומת ליבי לכך שהוא לא עליי. באותו הרגע יצאתי עם אבא שלי חזרה למקום המירוץ ונסענו עם הרכב לכל אורך המסלול (10 ק"מ) כשאני מסתכלת מהחלון ומחפשת אותו על הכביש, כמובן שהוא לא נמצא והתאבלתי ובכיתי עליו ימים שלמים. ההורים המדהימים שלי קנו לי במתנה צמיד חדש (אמנם שונה מהצמיד שאבד אך יפה לא פחות ממנו) ועד היום אני באובססיביות מטורפת לכל התכשיטים שלי ותמיד בודקת שהם עליי.

    מאת: חן ורסולקר |‏ 4 בפברואר 2017 | 23:14
  • בתור קניידלעך אמיתית ונצר למשפחת פולנים אדוקים, כמתנה לגיוס לפני כחמש שנים קיבלתי מסבתי שרשרת זהב, פשוטה על פניו, חוט בעובי של מ"מ ודי צמוד לצוואר (וזה עוד היה לפני שהצ'וקרים חזרו לאופנה). סבתי סיפרה שזו למעשה המזכרת היחידה שנותרה לה ממשפחתה שלא שרדה את השואה, והשרשרת הייתה שייכת לסבתה שנספתה באושוויץ ואותה מעולם לא הכירה. מכיוון שאני וסבתי מאוד קשורות אחת לשנייה, ענדתי אותה לאורך כל השירות הצבאי ולא הורדתי אותה.
    לימים השתחררתי וטסתי למזרח לטיול אחרי צבא המסורתי וכמובן שלקחתי את השרשרת איתי.
    באחד הימים הרגועים בחוף בפיליפינים, כייס מקומי תלש לי אותה מהצוואר ורץ מבלי שהצלחתי לתפוס אותו. מיותר לציין שהייתי פשוט הרוסה, ואף שקלתי לקצר את הטיול ולחזור הביתה מרוב הצער (הערך הסנטימנטלי של השרשרת עבורי היה עצום). אחרי שהחברות הצליחו לשכנע אותי להמשיך את הטיול כרגיל, חזרתי לארץ ללא השרשרת ועם הרבה מאוד עצב. מכיוון שאני מאוד קשורה לצד הפולני, לשושלת הייחודית של משפחתי ולהיסטוריה – אני עוסקת (כתחביב) בחקר היסטוריית המשפחה שלי בתקופה שלפני השואה ובמהלכה. כחלק מהמחקר שאני עושה, אני בקשר אדוק עם גנאולוגים, חוקרים ועורכי דין אשר עוזרים לי להשיג כמה שיותר מידע. לפני כשבועיים התכתבתי במייל עם אחד הגנאולוגים שעובדים במכון לשימור ההיסטוריה היהודית בוורשה, וכחלק מבקשתי, הוא שלח לי תמונה אחת שמצא בארכיון, מלפני יותר ממאה שנה, של סבתא-רבא וסבא-רבא שלי (ההורים של סבתי) בחתונתם בוורשה, כאשר סבתא-רבא מצולמת בתמונה עם לא פחות מאשר… השרשרת שניתנה לי ונגנבה. מיותר לציין שפרצתי בבכי מרוב התרגשות (בכל זאת, פולנייה) ואף הראתי זאת לסבתי וגם היא פרצה בבכי. כל שנותר לי לקוות הוא שהשרשרת נמצאת במקום שבו יעריכו את ההיסטוריה אשר סחבה איתה….

    מאת: יובל |‏ 4 בפברואר 2017 | 22:47
  • כשהייתי קטנה אמא קנתה לי ליום הולדתי עגילי פרחים בצבע זהב אני זוכרת אך הרגשתי ״עשירה״ ומאושרת במשך שנה לא הורדתי אותם ולו ליום אחד. יום אחד כשקמתי בבוקר שמתי לב שאני רק עם עגיל אחד. אמא היתה אז גרושה אם חד הורית שעבדה מאוד קשה בשביל לקנותלי את המתנה הזאת במשך חוגשים הלכתי עם שיער פזור שהיא לא תצטער.

    מאת: סול שוורץ |‏ 4 בפברואר 2017 | 22:43
  • איזה מהמם חולה על האתר מבקר בו לפחות אלף פעמים בשבוע אשמח לזכות

    מאת: סול שוורץ |‏ 4 בפברואר 2017 | 22:40
  • סוף יום העצמאות, לפני 8 שנים. כולם עייפים אחרי הנסיעות והחגיגות והמנגל. אני הולכת לזרוק את הזבל בפח צפרדע השכונתי.
    היה יום חם- שרב אביבי ומהביל, שנשבר בבת אחת עם רוח קפואה. נהיה קר מאוד, פתאום. מכירים את זה שהאצבעות נהיות דקות יותר כשקר?
    אז העפתי את שקית הזבל לפח. ויחד איתה התעופפה אל תוך הפח טבעת הנישואין שלי.
    אחרי שעתיים של נבירה זוגית בין שאריות קבבים ופרגיות חצי אכולות – ויתרנו.

    מאת: מעין |‏ 4 בפברואר 2017 | 22:30
  • אז לפני שנתיים בערך קיבלתי מאמא שלי את התכשיט הכי יקר ויפה שהיה לי אי פעם… אני לא מרבה לענוד או לרכוש תכשיטים וכל כך שמחתי לקבל טבעת יפיפיה עם פרחי יהלומים עדינים… כל כך התרגשתי שקיבלתי את הטבעת כך שענדתי אותה מאז כל היום… לצערי במהלך נסיעה ברכב זמן קצר אחרי שקיבלתי את הטבעת כנראה שנפלה לי מהיד… אני עד היום לא יודעת מה קרה לה… רגע אחד היא הייתה לי על האצבע ושניה לאחר מכן היא נעלמה… אחרי חיפושים נרחבים ברכב היא לא נמצאה… גם הליכות הלוך ושוב בסביבת הבית העלו חרס בידי… מאז הרכב כבר לא ברשותי ואני תוהה לעיתים אם הטבעת נמצאה… אבל התגובה של אמא שלי הייתה בהחלט מרגשת- היא ממש לא התעצבנה או כעסה או התעצבה להפך ראתה בכך דבר חיובי: עכשיו האצבע שלי התפנתה ליהלום מאהובי :)

    מאת: מיה |‏ 4 בפברואר 2017 | 21:39
  • היי, תמיד הייתה לי בעיה עם עגילים. אני יכולה לענוד רק עגילים מזהב, אפילו לא גולדפילד. ותמיד רק העגילים שסבתא קנתה לי לא עשו לי בעיות ולא אינפקציה ולא כלום. בחורף שעבר הורדתי סוודר וככה כנראה אחד מהעגילים שלי יצא מהמקום שלו ועף בחדר, כנראה מאחורי ארון מאסיבי ולא הצלחנו למצוא אותו עד היום, וזה עגיל מסבתא !

    מאת: טופז |‏ 4 בפברואר 2017 | 20:00
  • לפני כחצי שנה עברתי ברוב אושר גיור, ובלי לבזבז הרבה זמן הרב שלי קבע תאריך לחתונה (כבר היינו הורים לשתי הורים) לחודש אחרי… ארגנו הכל במהירות שיא אממה הטבעת נישואין שלי היתה גדולה ועל מנת להקטין צריך היה לשלוח אותה למפעל- מה שלא היה לנו זמן לעשות. כך החלטנו לקנות אותה שתהיה טבעת לקידושין ואחר כך נקטין. בסוף הלילה שכחתי שהטבעת עוד עלי ובחניה,,בחושך שמענו אותה נופלת ומתגלגלת.. אתם יכולים לדמיין את רגעי האימה, וכולנו על הברכיים עם פנסים בפלאפון מחפשים את הטבעת מתחת למכוניות… האבדה נמצאה בסוף :)

    מאת: אור |‏ 4 בפברואר 2017 | 16:10
  • עד היום מדובר בסיפור איבוד התכשיט הכי טראגי שידעתי. שהייתי בת 13, סבתא שלי ז"ל אישה מלאת סטייל שהייתה תופרת לעצמה את כל המלתחה טסה לחו"ל עם אחותה. כשחזרה, הביאה לי ולעוד נכדות צמיד זהב. אפשר להגיד שהצמיד לא היה הכי מתאים לילדות בנות 13 (מדובר בתקופה בה שרשראות הצו'קר ומוצץ הפלסטיק כיכבו, היי שנות ה90).
    אז אני וגם בנות הדודה שלי לא הלכנו עם הצמיד, כל פעם שהיינו מגיעות אליה היה הייתה מתאכזבת לראות אותנו בלי הצמיד ושואלת למה אנחנו לא הולכות איתו. בהמשך, אחרי שייסורי המצפון הגיעו, התחלתי ללכת עם הצמיד שהיה נראה לי בזמנו כמו אוסף צבים ירקרקים מחוברים אחד לשני עם נגיעות זהב. רצה הגורל ויום אחד הצמיד נפל לי בחטיבה..חיפשתי אותו יום שלם ולא מצאתי אותו. אח"כ כל פעם שהייתי הולכת לסבתא שלי, היה הייתה שואלת מידי פעם למה אני לא הולכת עם הצמיד ואם אני אוהבת אותו. לא יכולתי להגיד לה שהוא אבד לי אז כל פעם הייתי אומרת לה שהוא מאוד יקר לי ואני מפחדת שילך לי לאיבוד.
    אח"כ כל כך הצטערתי שלא הערכתי את הצמיד…סבתא שלי כיום לא בין החיים וזיכרון הצמיד עדיין מלווה אותי.
    אני זוכרת שלא הרבה זמן אחרי התקרית, היה לי מבחן בחיבור והייתי צריכה לכתוב קטע קצר ולתאר מצב שבו השתמשתי ב"שקר לבן". רשמתי את סיפור הצמיד. האמת שלא קיבלתי ציון כל כך טוב באותו המבחן אז כנראה שהם לא התרשמו מהסיפור אבל אולי אתם כן (:

    מאת: טל |‏ 4 בפברואר 2017 | 15:01
  • טוב זה מביך, מצחיק ועצוב בו זמנית.
    ליומהולדת שנה שלי קיבלתי צמיד זהב פשוט ועדין ואמא שלי שמרה לי אותו עד הבת מצווה שאכן קיבלתי אותו ביומהולדתי ה-12וכל כך התלהבתי! מה הצמיד הזה לא עבר איתי?! טיולים שנתיים, בגרויות, שיפוצים, התנדביות מה לא? חצי שנה אחרי שהתחלתי להיות ברמנית היה לנו פיק מטורףף הצמיד איכשהו נפל לפתח הניקוז הוא פשוט נקצץ שם לא יודעת איך ולמה פשוט בכל המסעדה פתאום לא היו מים בברזים ושהטבח פתח לבדוק מה הבעיה בפתח הביוב בוא פשוט מצא את הצמיד שלי קרוע לאיזה 4 חתיכות.
    כן זה הי עצוב והתבאסתי מזה רצח אבל בכסף שעשיתי בתור ברמנית קניתי לי ולאמא שלי צמיד זהב תואם לזכר הקודם…

    מאת: תמר |‏ 4 בפברואר 2017 | 14:50
  • בערך בגיל 14 אמא קנתה לי ליום הולדת שרשרת מזהב עם השם שלי( כן… זה היה באופנה פעם )
    אחריי שבוע בערך השרשרת פשוט נקרעה ונפלה מבלי שהרגשתי, כששמתי לב בסופו של דבר שאבדתי את השרשרת , חפשתי אותה בכול מקום ולא מצאתי ולא ידעתי אך לספר את זה לאמא שלי.. במשך שנים היא הייתה מזכירה לי איך אבדתי אותה..

    מאת: אנסטסיה בודאי |‏ 4 בפברואר 2017 | 14:40
  • קיבלתי הרבה תכשיטי זהב מהממים ומיוחדים מסבתא שלי
    ולפני מספר שנים גנבו לי מהדירה בת״א את כל התכולה של קופסת התכשיטים (גם תכשיטים שלי שאספתי עם השנים)
    עד היום אין לי מושג מי לקח אבל זה הדבר היחיד שנגנב מהבית…
    לימים שסבתא שלי נפטרה זה כאב יותר כי תמיד היו להם ערך סטימנטלי
    לעיתים אני רואה תמונות ישנות שלי עם התכשיטים וזה צובט בלב
    מאמינה בקארמה

    מאת: רעות סוסן |‏ 4 בפברואר 2017 | 10:33
  • בעצם עד היום בן זוגי לא שוכח ולא סולח למרות שהוא לא ממש מודה.אבל חודשיים אחרי החתונה נסענו לחו"ל וכנראה ששטפתי ידיים והנחתי את הטבעת בצד ושם שכחתי אותה . כשנזכרתי היה כבר מאוחר חיפשתי בכול מקום כשנזכרתי פרצתי בבכי הטבעת שקודשתי בה ורציתי להראות לילדי אבדה

    מאת: אביבית נעים |‏ 4 בפברואר 2017 | 08:42
  • ההורים שלי פינקו אותי בזוג עגילי יהלומים ליומולדת 25. אלה היו היהלומים הראשונים שלי .
    בנוסף לערך הסנטמנטלי שלהם, שרפתי המון זמן בכל חנות ואתר אינטרנט אפשרי על מנת למצוא את הדגם שאהבתי. מאז שקיבלתי אותם הם לא ירדו ממני במשך שנתיים.. גם בחתונה שקלתי להיות איתם. באחד הערבים כאשר נכנסתי למקלחת , מבלי להוריד את העגילים כפי שאני עושה בכל פעם. תוך כדי החפיפה אחד העגילים נפל, ראיתי את הנפילה ממש בהילוך איטי ולפני שבכלל הספקתי להגיב הוא גלש לפתח הביוב. כל זה עניין של שניות שהיה נראה לי כמו דקות ארוכות. אחרי שקלטתי שהעגיל שלי הלך לתמיד בכיתי כל כך הרבה.
    לאחר מכן ניסיתי לא לאבד תקווה ויצרתי קשר עם עיריית העיר בה אני גרה כדי לבדוק אפשרות למציאת העגיל בסנני הביוב אך כמובן שהדבר לא אפשרי. היום נותרתי עם עגיל אחד שעדיין מסמל עבורי כל כך הרבה שוכב גלמוד בתוך קופסאת התכשיטים.

    מאת: Maria Shitrit |‏ 4 בפברואר 2017 | 08:09
  • סיפור קצת מוזר , כשסבתא שלי עלתה מברית המועצות היו לה כמה שיני זהב כשהיא הגיע לארץ הציעו לה לעשות שתלים נורמליים אז היא שמרה את שיני הזהב הלכה לצורף והוא עשה לה מהשיניים תכשיטים לנכדות ( 3 נכדות ), אני קיבלתי טבעת מהממת ביופיה ואיכשהו בדרך פלא בדרך חזרה מרופא השיניים איבדתי אותה

    מאת: ריטה |‏ 4 בפברואר 2017 | 06:27
  • ביום החתונה (לפני 8 שנים) קיבלתי מהוריו של בעלי צמיד יהלומים יקר מחברת תכשיטים מאוד מוכרת. יום אחרי החתונה נסענו לירח דבש בקאריביים המהממים.
    טרם הנסיעה בעלי אמר לי להוריד את הצמיד היקר על מנת שלא יאבד בטיול. כמובן שלא רציתי ואמרתי לו שלא ידאג כי ״אני אחראית״…
    כשהגענו לקאריביים, יצאנו לצלילה. קפצנו מהסירה וצללנו וראינו דגים מהממים. כשחזרנו לסירה, הצמיד כבר לא היה….
    מיותר לציין כמה בעלי כעס עלי שאיבדתי את הצמיד שקנו הוריו ובפרט אחרי שאמר לי להוריד אותו לפני הטיול ולא הסכמתי,..
    השלושה ימים הבאים של ירח הדבש עברו בכאסח.. דרך נפלאה להתחיל את הנישואים.
    כמעבן שגם לבשר זאת להורים לא היה נעים בכלל…
    כמובן שהמשכנו הלאה מאז אבל בעלי טורח ומזכיר לי את זה בכל פעם שאני מבקשת תכשיט חדש….(-:

    מאת: שירי |‏ 4 בפברואר 2017 | 00:29
  • כשהייתי בהריון עם ביתי השנייה, בעלי קנה לי 2 טבעות זהב: אחת חידוש נישואין והשניה חידוש אירוסין.
    ענדתי אותן בכל יום, ובהיתי בהן כיוון שהיו התכשיטים הכי יפים שלי, החלטתי שכשביתי תגדל, אעניק לה אותן במתנה.
    לימים, נסענו לנופש באילת, הלחות עשתה את שלה- ואצבעותיי התנפחו, הסרתי את הטבעות והכנסתי לכיס, היד שלי הייתה גם היא בכיס שחלילה לא יפלו.
    בעלי התעקש שנלך לצייר קריקטורה שיצייר את הבנות, התיישבתי על הכסא עם ביתי עליי, לאחר כמה דקות הכנסתי את היד לכיס בבהלה, ולא הרגשתי את הטבעות… זינקתי מהכיסא, והתחלתי לחפשן על הרצפה… אוגוסט, טיילת, חושך… ברור שלא מצאתי אותן… בכיתי מלא!!!
    בעלי ניחם ואמר שהיה צריך לקרות משהו בנפש, אז שאני אשמח שקרה רק ברכוש.
    עד היום מצבי הכלכלי לא איפשר לי לקנות טבעות חדשות… ואני עדיין מבכה את אובדנן.

    מאת: מיכל אשורוב |‏ 3 בפברואר 2017 | 23:42
  • לפני כ- 40 שנה לאמי היתה יום הולדתי והחלטתי לקנות לה תכשיט ליום הולדתה, הרעיון הזה היה כאשר טיילנו שנינו ברחוב והיא ראתה שרשרת עם טבעת בחלון הראווה, היא ממש התאהבה במה שראתה והיה לי קשה להזיז אותה מהחלון ולהמשיך הלאה. באותו רגע גמלה בלבי ההחלטה שאני קונה לה את התכשיט. מאחר והייתי אז מובטלת ולא היה לי כסף, החלטתי לחפש עבודה דחוף וכך זה היה מצאתי עבודה ובמשך 3 חודשים עבדתי וכל מה שהרווחתי שמתי בצד. לאחר 3 חודשים הגעתי לחנות, ראיתי את התכשיטים ושמחתי מאד, אך בעל החנות רצה פקדון, הלכתי לבנק והוצאתי את כל הסכום, בהיותי באוטובוס כאשר פתחתי את התיק בכדי להוציא סיגריות נפלה השקית עם הכסף על רצפת האוטובוס. הבחנתי באבידה כאשר ירדתי מהאוטובוס והמשכתי את דרכי הביתה ואז רצתי חזרה, התקשרתי למח' אבידות באגד, אך שום דבר, האבידה לא נמצאה ומי שהוא כנראה נהנה מההפקר. מאז כאשר אני נזכרת בזה דמעות מציפות את עיני, כי זה היה אז המון כסף ואמי לא זכתה לקבל מתנה שאליה נכספה. ואני שקעתי ממש בדכאון.

    מאת: אתיע |‏ 3 בפברואר 2017 | 23:36
  • זה היה ממש עצוב… קיבלתי בירושה צמיד זהב שעבר מדור לדור , הלכתי למסאג אחרי שבועיים והורדתי את התכשיטים השארתי הכל אחרי המסאג ומאז נעלמו התכשיטים, הכי כאב לי על הצמיד של סבתא שהיה מזכרת אהובה

    מאת: הגר ברנס |‏ 3 בפברואר 2017 | 23:25
  • את טבעת הנישואין שלי שעיצבתי בעצמי השארתי על הכיור במקום העבודה הקודם שלי כששטפתי ידיים.כשחזרתי לאחר כמה דקות היא כבר לא הייתה.מאז,כבר 17 שנים אני בלי טבעת נישואין.בעלי כעס מאוד על אובדן הטבעת שעליה קידש אותי ומאז לא קנה לי אחרת במקומה.כולי תקווה שבחתונת הכסף הוא יקדש אותי בטבעת חדשה

    מאת: מאיה |‏ 3 בפברואר 2017 | 22:56
  • אוי. אני לא משתתפת אני בדרך כלל אבל זה כאב לב. ללידת בתי קנה לי בעלי טבעת בייצוב אישי שהוא שקד עליו (והוא לא מהשוקדים) ועלתה לו 5,000 שקל. הטבעת הייתה מדהימה עם זהב ואמייל ויהלומים… ואז יום אחד הורדתי אותה בעבודה ושמתי במגירה. ראיתי אותה במגירה כמעט כל יום וכמעט כל יום אמרתי לעצמי ״אל תשכחי לענוד אותה״. ויום אחד היא פשוט נעלמה. מישהו מהעבודה לקח. אבל לא אוכל להוכיח וגם אין לי מושג מי. בכיתי והסברתי לכולם כמה הטבעת חשובה לי אבל אף אחד לא ידע לתת לי אפילו רמז. וזהו, היא אבדה לי לנצח. עזבתי את העבודה אחר כך. ואני לא מתגעגעת לאף אחד שם, חוץ מהטבעת…

    מאת: נועה |‏ 3 בפברואר 2017 | 22:46
  • אז ככה..ארוסי בעלי לעתיד הציע לי נישואין לפני מספר חודשים.
    מפה לשם כאשר אני עדיין באופריה הוא מזכיר לי לבטח את הטבעת המדהימה!!!
    ואז יום אחד לאחר שבישלתי במטבח ושמתי את הטבעת בצד, נעלמה הטבעת.
    הפכתי את הבית (שכחתי אם הורדתי אותה במטבח או לא) ופשוט אני בהתקף חרדה!?!? לא עשיתי ביטוח?!?! וזו הטבעת הצעת נישואין שלי :(
    מפה לשם בעלי לעתיד מגיע ואני מספרת לו וביחד אנחנו הופכים את הבית ,וכלום! פשוט לא מוצאים.
    ואז באותו הערב אנחנו יושבים בסלון מתוסכלים ועייפים, ומולנו יושבת לה הכלבה הקטנה המקסימה שלנו שהיא גם irobot אנושי עם פרצוף של ״אני אכלתי לך את הטבעת״ .
    הוצאנו אותה החוצה אולי היא תוציא אותה..ודווקא היום לא בא לה לעשות צרכיה..חוזרים הבייתה מאכילים אותה עוגיות של הכלב הכל היא חשבה שזה יום המזל שלה…אחרי שעות זה הצליח
    ואיזה יופי הכלבה החמודה הוציאה את הטבעת…
    התקף החרדה הזה הפך לצחוק והביטוח למכירת נרכש.

    מאת: שירה |‏ 3 בפברואר 2017 | 22:43
  • ע

    מאת: א |‏ 3 בפברואר 2017 | 22:19
  • כל ילדה שנולדה במשפחתנו קיבלה מסבתנו תכשיט. מכיוון שסבתי נפטרה כשהייתי בת 9 חודשים לא הספיקה לקנות לי כלום וקיבלתי ״בירושה״ טבעת יהלומים שהייתה שייכת לה. חיכיתי ליום שהיא תתאים למידותי, ואחת לשבוע הייתי ניגשת ומודדת אותה בתקווה שלא תיפול לי מהאצבע. כמובן שהייתי קצרת רוח וענדתי אותה למרות שהיא הייתה מעט גדולה. כמה ימים לאחר מכן הלכנו לבריכה וראיתי את אחד מחבריי מתחיל לטבוע .. קפצתי כדי להציל אותו ומרוב כל ההמולה לא שמתי לב שהטבעת איננה, גיליתי רק כשהגעתי הביתה(בכל זאת ילדה בת 10) האבידה הייתה גדולה (תרתי משמע)

    מאת: עדי |‏ 3 בפברואר 2017 | 22:16
  • היתה לי טבעת כסף מיוחדת ,דומיננטית בשילוב חישוקי זהב שהייתי עונדת על האצבע האמצעית,רק עליה הטבעת ישבה טוב בלי מבלי ליפול.יום אחד, שהיה במקרה יומי האחרון בעבודה,האצבע היתה נפוחה ושמתי את הטבעת על אצבע אחרת. כשיצאתי מהעבודה ונסעתי באוטו בדרך חזרה, בפעם האחרונה, חשתי כל כך אושר ותחושת שחרור והנפתי את היד מחוץ לחלון כדי לנפנף לשלום והטבעת (ששכחתי שהזזתי באותו בוקר) פשוט עפה מהאצבע דרך החלון!! כמובן שמיהרתי לעצור בצד וחזרתי ברגל אחורה כדי לנסות לאתר את הטבעת, אבל אי אפשר היה למצוא אותה בשולי הכביש בין כל החול והאבנים. אני לעולם לא אשכח את היום האחרון בעבודה. וגם לא אשכח איך איבדתי את הטבעת :(

    מאת: איריס הרפז |‏ 3 בפברואר 2017 | 22:02
  • פעם כשהייתי בת 6 התארחתי אצל דודתי בצפון, השתוללתי בגינה של הבניין כל כך הרבה, עד איפוס כוחות. החלטתי לחזור וכשעליתי במדרגות הייתי כל כך עייפה שנפלתי ומעוצמת המכה שקיבלתי התעלפתי.
    כשהתעוררתי הייתי במיטה של דודתי כשכל המשפחה מסביבי מבוהלים ונכנסתי להיסטריה.
    התחלתי לבכות וכדי להרגיע אותי היא הוציאה טבעת זהב מאחת המגירות, טבעת שקיבלה מסבתא שלה ז"ל, ונתנה לי אותה במתנה.
    כמובן שזה הצליח להרגיע אותי, שמרתי עליה במשך שנים כמו מטורפת.
    שמרתי עליה כל כך בהגזמה שמסתבר שבאחת הפעמים הלכתי לשירותים ופחדתי שהיא תיפול לי אז הורדתי אותה מהאצבע והנחתי אותה על המתקן של הנייר טואלט.
    כמובן ששכחתי אותה שם, כשקלטתי שהיא לא על האצבע שלי פרצתי בבכי ולא הפסקתי לחפש אותה. הרגשתי כל כך רע שאיבדתי טבעת עם ערך ריגשי שכזה.
    רק לאחר כמה שעות אמא מצאה אותה מונחת לה שם לצד הנייר טואלט.
    למזלי זה נגמר עם סוף טוב ועד היום היא על האצבע שלי כשאני שומרת עליה היטב :)

    מאת: ליז |‏ 3 בפברואר 2017 | 21:18
  • היה לי עגיל מזהב יפהפה, אני מאוד בעייתית בעגילים וזה בדיוק מה שאהבתי. הוא עלה המון כסף. נסעתי לחופשה כמה ימים במדריד בבית מלון ולפני שהלכתי לישון הורדתי אותו ושמתי אותו יחד עם שאר הדברים האישיים שלי במדף באמבטיה. בבוקר יצאנו לטייל וכשחזרנו הכל היה במדף חוץ מהעדים שלי.

    מאת: שיר |‏ 3 בפברואר 2017 | 20:51
  • לפני כשנה בחורף הקודם, אצא שלי איבדה צמיד זהב ברחוב די קריב לבית. מובבר בצמיד שסבתא שלע הביאה איתה מטורקיה באיכות של 24 קראט אולי גם 26 אני לא זוכר., משהו שלא ניתן לקנות כאלט בחנויות של היום. תמיד כבד וקלאסי. כל הערב והלילה אני ואחותי חיפשנו את הצמיד, תלינו שלטים ופרסמנו בקבוצת הפייסבוק של העיר שלנו ואף אחד אחד לא הגיב וכמובן לא החזיר את הצמיד. זה בעצם היה הירושה החידה והמזכרת הכי גדולה מסבתי שלי שהיה אמור לעבור לאחותי בבוא היום.

    מאת: גבי אביב |‏ 3 בפברואר 2017 | 20:35
  • קיבלתי טבעת מהבן זוג שלי מזה חמש שנים ( לא אירוסין- אלא רגילה ) הטבעת הייתה נורא יוקרתית זהב לבן עם יהלומים צהובים אבל לצערי קצת גדולה עליי ובשביל לא לבאס אותו לא אמרתי לו את זה , הייתי שמה אותה לפעמים בעיקר באירועים .אחרי כחודשיים נסענו לאילת נכנסנו למים והטבעת פשוט נעלמה לה תוך שניה התחלנו לחפש לקחתי משקפת לילד קטן עוד אנשים הצטרפו אלינו ממש היה שם צוות !! זה היה מדהים לבסוף ראיתי אותה מנצנצת לה מתחת לחול צרחתי מאושר צללתי שוב כדי לקחת אותה רק שאז בא דג ופשוט בלע את זה . זה היה כל כך הזוי שפשוט יצאתי מהמים ללא מילים אומנם היום אני מספרת את זה עם חיוך אבל היה לי נורא קשה בכיתי כמה ימים רק מהעובדה שזה היה מילימטר מהיד שלי זה כל כך מאכזב ..עברו מאז שנתיים ואני עדיין מרגישה אותו כאב ,אבל אולי אי שם דייג כזה או אחר יקבל הפתעה מתישהו ( בתקווה שהדג לא נחנק מזה כמובן ) הפתעה שווה הרבה מאוד (!) כסף הלוואי שבת זוגתו או מי שלא יהיה יהנו ממנה

    מאת: קארין |‏ 3 בפברואר 2017 | 20:35
  • כשהייתי קטנה בצרפת, הייתה לי חברה כל כך טובה שלא נפרדנו אף יום – היינו בבית ספר יחד, ותמיד הלכנו יחד לבית של אחת מאיתנו, הלכנו לאותם החוגים, ההורים נאלצו לעשות תוכניות לסופ"שים כך שיכללו כל פעם אחת את השנייה, כשהמשפחה שלי יצאה לחופשה היא נסעה איתנו וכך גם אני הצטרפתי לשלה. קיצור עשינו כמעט הכל יחד…

    ואז ההורים שלי "החליטו להיות ציונים" ולעלות ארצה… לזה כבר לא הצטרפה. הגענו ליום הפרדה והיא העניקה לי שרשרת זהב עם תליון לב מקריסטל דמוי יהלום עם מסגרת זהב אף היא יחד עם חיבוק חם ועצוב. שנים לא הסכמתי להחליף לשרשרת אחרת, גם כשהקשר בינינו התרופף (טרום עידן הסמארטפונים לבני עשרה מוקדמים). האובדן נערך בלי אירוע מיוחד אלא פשוט שיום אחד חזרתי הבייתה מהלימודים ואמא שלי שאלה אותי איפה למה אני עונדת שרשרת בלי תליון…

    את השרשרת אני ממשיכה לשים אבל מעולם לא מצאתי תליון שכה אהבתי כמו זה שהיה על צווארי 17 שנה…

    מאת: נועמי |‏ 3 בפברואר 2017 | 19:50
  • הנני קראתי את התקנון ואני מבכימה לתוכנו כמתנת יום הולדת 20 הורים שלי קנו לי עגילי יהלום מאוד יקרים כדי לחגוג את היום הולדת נסעתי עם חברים לאילת וכשעשיתי את האבובים איבדתי את העגיל שנפל לתוך הים קפצתי כדי לחפש אותו צללתי אבל כמובן שלא מצאתי התבאסתי מאוד וכל החופשה נהרסה לי ….

    מאת: טטיאנה |‏ 3 בפברואר 2017 | 18:48
  • אני בת 45 נשואה פלוס ארבעה ילדים. התכשיט אותו איבדתי הוא עגיל אותו ענדתי בחתונתי. כשנה לפני החתונה הינו בטיול בצרפת ושם מצאתי זוג עגילים שאותו קניתי מתוך כוונה לענוד אותו בליל הכלולות.. זוג העגילים עם זכוכית כחולה היה יחודי והתאים מאוד לשמלה הלבנה. כשנה לאחר החתונה אבד לי עגיל אחד ונותרתי רק עם השני למזכרת והוא שמור אצלי עד היום. מעל 20 שנה. בכול פעם שאני רואה אותו בתיבת התכשיטים אני נזכרת בטיול בצרפת ובחתונתי.

    מאת: מירי בן יעקב |‏ 3 בפברואר 2017 | 18:06
  • אני בת 45 נשואה פלוס ארבעה ילדים מקסימים. התכשיט שאיבדתי הוא עגיל אותו ענדתי ככלה בחתונתי. כשנה לפני החתונה הייתי עם בן זוגי ולימים בעלי, בטיול בצרפת ושם מצאתי זוג עגילים מיוחד שאותו קניתי מתוך כוונה לענוד אותו בחתונה.וכך היה. .זוג העגילים עם אבן כחולה יפה והיה מתאים מאוד לשמלה הלבנה. ביום חתונתי.. לימים אבד לי עגיל אחד ונותרתי עם השני בלבד אותו אני שומרת עד היום.. לא זכור לי איך ומתי הוא אבד,אך בכול פעם שאני רואה את העגיל הנותר אני נזכרת בטיול בצרפת ובחתונתי..

    מאת: מירי |‏ 3 בפברואר 2017 | 17:59
  • הטראומה הגדולה ביותר שלי זה לא בדיוק איבוד אלא נגנבו. לגלות שפרצו לך לבית וגנבו לך את התכשיטים היקרים לך ללב ואז למצוא את הגנב ולראות שהתכשיטים שלך נמכרו לחנות זהב שמתחת לבית שלך ולראות את חלקם מוצגים בחלון התצוגה. המשטרה עוצרת את החשוד ומשחררת אותו מחוסר ראיות( כי לא מספיק שזיהו את הפורץ ואת התכשיטים) ולהפסיד את הכל לחנות התכשיטים כי הם שילמו עליהם לגנב
    ולראות את התכשיטים בכל יום שאת עוברת ליד החנות. זה הטראומה שאני חוויתי

    מאת: אור אושר |‏ 3 בפברואר 2017 | 17:23
  • במהלך שבת החתן של גיסתי הרגשתי שמשהו זוחל לי דרך השמלה ונופל. היות ויש לי חרדת חרקים העדפתי לא להסתכל לאחור והמשכתי ללכת. כאשר חזרנו הביתה ראיתי שחסר לי אחד העגילים שבעלי קנה לי ללידה של ביתי הבכורה וישר הבנתי מה קרה. התקשרתי לאולם באותו הרגע אבל כבר היה מאוחר מידי

    מאת: גל |‏ 3 בפברואר 2017 | 17:22
  • שלום שמי עדן, לפני שנה ליום הולדת 17 שלי אמי קנתה לי צמיד "טניס" זהב עם יהלומים שהתחננתי אליו כבר הרבה זמן. לא צריך להגיד שהייתי הבן אדם הכי מאושר בעולם שקיבלתי אותו. אבל חודשיים עברו מאז שקיבלתי אותו וישבתי עם הורי במסעדה ושחזרתי, ממש מתחת לבניין גיליתי שהצמיד כבר לא עליי. ישר חזרנו למסעדה בה ישבנו והתחלנו לחפש בכל מקום אך שום דבר לא עזר, לאחר מכן התחלנו להסתובב בכל המקומות שהייתי באותו היום אבל הצמיד לא נמצא.

    מאת: עדן גוב ארי |‏ 3 בפברואר 2017 | 16:50
  • שהייתי בת 16 איבדתי טבעת שבעלי כיום קנה לי שהיינו חברים, אני זוכרת שבכיתי וחיפשתי אותה בכל מקום ולא מצאתי – מאז אותו היום כל תכשיט שהביאו לי אני עונדת עליי ולא מורידה ולא אכפת לי שאני נראית כמו חלון ראווה של תכשיטים .

    מאת: שרון |‏ 3 בפברואר 2017 | 16:25
  • כחודש לפני החתונה רכשתי טבעת נישואין. לאחר כשבוע נסעתי להביא את הטבעת שהוכנה לפי מידת האצבע שלי. המשכתי במסע קניות לקראת החתונה כשלרגע אחד הנחתי את התיק על דלפק של דוכן. התיק נגנב ואיתו הטבעת ועבודת סיום התואר. היה זה יום מלחיץ ומאתגר

    כמובן שרכשתי טבעת חדשה

    מאת: שירי |‏ 3 בפברואר 2017 | 16:14
  • כשהייתי בת 11 קיבלתי מאמא שלי טבעת זהב עם יהלום קטן. טבעת זו עברה אצלנו 3 דורות במשפחה.כמובן שעדיין לא הייתי רשאית להסתובב איתה אך בגיל קצת יותר מאוחר היא כבר לא ירדה לי מהאצבע. לטבעת זו הייתה חשיבות רבה בישבילי. סבא רבה שלי נתנן אותה במתנה לסבתא רבה שלי בתום מלחמת עולם השנייה. הם הכירו במלחמה כאשר סבתא שירתה כחיילת במודיעין וסבא לחם ביערות. בסוף המלחמה הם נפגשו החליטו להתחתן. וכך הגיע הטבעת.. מסבתא רבה עברה הטבעת לסבתא ואז לאמא שלי. כמובן שהיא הפכה לתכשיט הקבוע שלי והלא ירדה לי מהאצבע. לאחר כמה שנים קרה "האסון" הראשון. נפל היהלום של הטבעת. הוא היה מאוד קטן ונפל כשלא שמתי לב ולכן לא היה שום סיכוי למצוא אותו. התבעאסתי מאוד אבל עדיין נשארתי עם הטבעת . הסתובבתי איתה עוד מספר שנים למרות שלא החלפתי ולא הוספתי שום אבן במקום זה שאבד. ולפני מספר חודשים נפלה לי הטבעת עצמה. הלכה לאיבוד ולא הצלחתי למצוא אותה :((( אני עד היום לא מוצאת את האומץ לספר לבנות משפחה שלי על האבדה הגדולה. שדווקא אני אחרי 3 דורות איבדתי את זה…

    מאת: יעל |‏ 3 בפברואר 2017 | 15:40
  • במהלך השנים 2010-2013 יזמתי לעצמי פרויקט צילומים של מעקב אחר הציפורים החיות לאורך נחל איילון. בנחל נמצא כל סוג של פסולת שניתן להעלות על הדעת, החל מדגלי ישראל ועד לזוגות אופניים. צילמתי את הציפורים לצד החפצים, כעין הצגת מחאה על כך שהפכנו את שטח המחייה שלהן למזבלה. לזכר עברי כמנדוליניסטית, נהגתי לענוד בקביעות סיכת דש קטנה בצורת מנדולינה, עשויה מאם הפנינה בעבודת יד. שבת אחת הגעתי לצלם על הגשר שברחוב יצחק שדה. באותו היום אפילו לא היו ציפורים במיקום זה, ואני רק התכופפתי קלות על מנת להתבונן בנחל, ולשבריר שנייה פגעה רצועת המצלמה שעל צווארי במנעול סיכת המנדולינה. הספקתי רק לראות את הסיכה שלי צונחת מטה מבלי שתהא לי כל אפשרות לתפוס אותה. התחלתי לחפש דרך לרדת אל הנחל, אך מצדיו מצויים פסי הרכבת ונתיבי האיילון. כל שיכולתי לעשות היה רק לעמוד על הגשר ולצלם את הסיכה שלמטה. לפתע הסתכלתי בצורה שונה לגמרי על החפצים שבנחל. הם כבר לא נראו לי כפסולת שהושלכה במתכוון אלא כדברים יקרי ערך שאבדו לבעליהם.

    מאת: מיטב אשכנזי |‏ 3 בפברואר 2017 | 15:39
  • כשהייתי בת חמש אמא שלי קנתה לי ולכל האחת מהאחיות שלי שרשרת זהב זהה של ארנב. במשך שנים שמרתי על השרשרת שלי אך שכחתי ממנה. לאחר שנים אחותי התחילה ללכת עם השרשרת שלה ואז נזכרתי בשלי ולא מצאתי אותה. אחותי ראתה כמה זה מעציב אותי ונתנה לי את שלה. הלכתי איתה באופן קבוע עד שנסעתי לברלין ושם שמתי אותה ליד המיטה במלון. בבוקר מיהרנו לטיסה והשרשרת כנראה נפלה וכך ייצא שאיבדתי את אותה שרשרת בפעם השנייה בחיי. מאז אני מחפשת את השרשרת בכל מקום אבל אין כזו בשום מקום.

    מאת: ליאור |‏ 3 בפברואר 2017 | 15:18
  • טיילתי בחו״ל ובזמן סיבוב קניות שעשיתי במדרחוב נפל לי מהיד צמיד זהב יקר. הצמיד היה שייך לאימא שלי והיא נתנה לי אותו כדי שיהיה לי מזכרת מהבית בזמן הטיול הארוך.. אמרתי שבסוף הטיול אספר לה מה קרה עם הצמיד ושיעבור.. בסוף היום כשהתקשרתי אליה סתם היא החליטה לשאול מה עם הצמיד והאם הוא עדיין עליי. נאלצתי לספר את האמת כבר באותו היום. אין על אינטואיציות של אימא

    מאת: נטלי |‏ 3 בפברואר 2017 | 15:07
  • התארסתי כשעוד הייתי בצבא. בערך שבועיים אחרי ההצעת נישואים, נסעתי באמצע השבוע הבייתה כדי להתחיל לארגן א6 את הדברים לחתונה ובערב נסעתי חזרה למקום שבו שירתתי. כמובן שבדרל לבסיס נרדמתי ונכנסתי לשינה עמוקה. כשהתעוררתי לא ראיתי את הטבעת על האצבע.
    מיד התקשרתי. למשפחה כדי לבדוק שהטבעת לא נשארה בטעות בבית, התקשרתי לאגד למחלקת אבידות לבדוק אם בטעות הטבעת אולי נפלה באוטובוס אבל כולם לא מצאו כלום. הגיע הבוקר ואני מסתובבת בתחטשה כבדה כבדה של "איך אני הולכת לספר לארוס שלי שהטבעת נאבדה?" והרי גם הוא חייל וחסך שקל לשקל כגע לגנות את הטבעת הזו בו בזמן התחלתי לחשוב גם שאולי זה סימן מהשמים שמסמן לי לא להץחתן עם הבחור…. יום למחרת היה ממש קשה כל היום בכי ובסוך התקשרתי להגיד לו שהובעת אבדה לי והוא היה ממש בסדר ואמר לי שלא נורא ובמקס' נוכל לקנות חדשה בו ביום. אמא שלע ואחותי שראו שאני במצב כזה נורא עשו את כל הדרך אליי (שירתתי בירושלים) והחליטו לקחת אותי לאכול משהו ולהתאוורר קצת ובין היתר ללכת לכותל ולהתפלל שאולי הטבעת תימצא. בערב חזרתי לד וחלמתי שהטבעת בתוך ארון המטבח של אמא שלי. כשקמתי בבוקר הייתה לי תחושה שזה חלום נבואי ואמרתי עדיף שלא אספר כי אם זה יתגלה כלא נכון אני אתאכזב פי כמה. באותו יום חזרתי הבייתה הדבר הראשון שעשיתי היה לפתוח את הארון שחלמתי עליו ולבדוק אם הטבעת שם. הטבעת אכן הייתה שם. מאז ועד היום (אני נשורה כבר 5 שנים) כל פעם שאני צריכה לשים את הטבעת איפשהו כשאני מורידה אותה אצל אמא שלי בבית, אני שמה אותה באותו ארון- איזשהו חלק קטן בי מאמין שהארון הזה שומר עליה- בעלי עד היום צוחק עליי בגלל זה

    מאת: מלכה ברלינר |‏ 3 בפברואר 2017 | 15:02
  • קניתי לאימי שרשרת יפייפיה לכבוד יום הולדתה. אולי נשמע כי מדובר במשימה פשוטה, אך אין ספק שקשה לקלוע לטעמה. לפני כל יום הולדת אני מנסה לחלץ ממנה רמזים למתנה אותה תאהב. הפעם החלטתי לקנות לה שרשרת מחנות מקסימה. על שרשרת זהב עם סוגר דומיננטי היה תלוי תליון עגול ומרשים שבו אבן ורודה בהירה ובוהקת. אני מאוד אהבתי אותה והרגשתי שיש סיכוי סביר שגם היא. אז קניתי, והיא אהבה מאוד, השוויצה בה בעבודה וענדה אותה בהזדמנויות רבות. מכיוון שאמא שלי ואני חולקות תכשיטים ואף בגדים דרך קבע, ענדתי את השרשרת ביום לימודים שגרתי. העניין היה שאותו סוגר מזהב היה מאוד יפה, אך נסגר מסיבה עיצובית באופן חלקי. מיותר לומר שהשרשרת נאבדה לי במהלך היום ככל הנראה כשהורדתי ממני את הצעיף. כשחיפשתי את השרשרת על צווארי שמתי לב שהיא איננה- ואין ספק שכאב לי בלב. כנראה שהיה כואב פחות אם השרשרת הייתה שלי.
    יש לציין שאמא שלי הגיבה לכך בקלות רבה ביחס אליי, ופיציתי אותה בשרשרת נוספת ביום ההולדת הבא שבא.

    מאת: סיון |‏ 3 בפברואר 2017 | 14:50
  • Trr

    מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) |‏ 3 בפברואר 2017 | 14:46
  • תאריך 19 לאוקטובר ביום הזה בעלי הציע לי נשואים עם טבעת נישואים מדהימה
    באותו תאריך אבל אחרי 6 שנים שאף פעם לא הוצאתי את הטבעת מהאצבע שלי
    חברתי רצתה שאכין לה בצק כדי שתכין כל מני לחמים באותו יום ובאותו תאריך הוצאתי את הטבעת והנחתי אותה בצד
    סיימתי הכנת הבצק.ישבנו .אכלנו . שתינו קפה
    וחזרתי הביתה בשעה 9 בלילה נזכרתי בטבעת צלצלתי לחברתי כדי שתשמורלי אותה
    היא אמרה שאיננה ..הטבעת איננה
    השתגעתי . התחרפנתי .אפילו התעלפתי מהלם
    באותו תאריך וכמעט באותה שעה ובלי אף חישוב איבדתי את טבעת הנישואים היקרה שלי
    עכשיו אני מאמינה שהחיים תמיד מפתיעים אותנו לטוב ולרע יכול להיות אותה סיטואציה בזמן אחר או לטוב או לרע . בכל פעם שזכרתי את אובדן הטבעת אני בוכה מהלב השבור שלי

    מאת: אזברגה זאידה |‏ 3 בפברואר 2017 | 14:46
  • בטח רוב טראומות התכשיטים מגיעות מנשים בגילאי 20 ומעלה, הסיפור שלי קצת שונה!
    הייתי בת 4 ואמא קנתה לי שרשרת חמסה מדהימה משובצת יהלומים אמנם ילדים מתלהבים כמעט מכל מתנה(חלק מהתמימות) אבל דברים מנצנצים תמיד הלהיבו אותי מאוד וישר ידעתי שהשרשרת הזאת היא יקרה וצריך לשמור עליה אבל ילד הוא ילד ויום אחד אחרי שיצאתי מהגן פתאום אמא שלי שמה לב שהשרשת איננה כמובן שהתחילו קצת צעקות ונאמר לי שיותר בחיים לא יקנו לי שום דבר בעל ערך אמיתי
    אני זוכרת את היום הזה כאילו הוא היה אתמול כי זה היה יום בהחלט טראומתי אבל מאז ועד היום בחיים לא איבדתי תכשיט-למדתי את הלקח ;)

    מאת: דיאנה |‏ 3 בפברואר 2017 | 14:44
  • כשהייתי ילדה, כמה שנים אחרי שסבא שלי נפטר, סבתא עברה לגור עם חברה שלה כדי לא לחיות לבד. 2 סבתות תימניות, הכי מדליקות בעולם, גרות יחד בבית פרטי בירמיהו 2 בתים מדיזנגוף.
    הכי אהבתי בעולם לבוא בשבתות לביקור + ארוחת בוקר בגינת הבית, אבל זה כבר סיפור אחר… לעינייננו, קיבלתי מהסבתא החברה תליון זהב קטן עם אבן חן אדומה שמאד אהבתי. כל כך אהבתי עד שרק שמרתי עליו טוב טוב בקופסא, מדי פעם ענדתי את התליון על שרשרת זהב דקיקה והסתובבתי איתו בבית ותמיד דאגתי להחזיר לקופסא.
    עברו השנים וכבר לא הבטתי כל הזמן בתכשיטים שבקופסא והנה יום אחד ברגע של געגוע פתחתי את הקופסא וליבי נשבר משלא מצאתי את התליון האהוב עליי.
    עד היום אני חוזרת לקופסא הזו בבית אימי מדי פעם, מקווה שהתליון המנצנץ אדום שלי ישוב אליי מאי שם בחזרה

    מאת: נוקה |‏ 3 בפברואר 2017 | 14:41
  • כשהייתי בכיתה ג' קיבלתי מחבר משפחה תכשיט עם תליון זהב. מתנה יקרה מדי לילדה אבל התעקשתי לענוד את השרשרת. הלכתי לבית הספר מרוצה וגאה. עוד באותו היום נקלעתי לוויכוח עם ילדה מהכיתה שלי והורדתי את התליון בשביל להוכיח את הנקודה שלי. הוויכוח לא נגע אפילו בשרשרת אז אני לא מבינה למה עלה בדעתי להוריד , אבל כך היה. בסוף הריב הרגשתי ש"ניצחתי" אבל התליון כבר לא היה בידיי וכנראה נפל בתלהמות הריב. חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי. נאלצתי לספר להורים וספגתי את ההרצאות של כמה אני ילדה לא אחראית( ובצדק).הם יצאו מהעבודה מוקדם וחיפשו, כל בית הספר התגייס למצוא אותו. התליון לא נמצא. את התכשיט הבא קיבלתי בגיל 20 , אחרי שההורים שוכנעו שיותר לא אוריד אותו בשביל לנצח בריב. בינתיים לא הורדתי(;

    מאת: להלה |‏ 3 בפברואר 2017 | 14:26
  • לפני מספר שנים אמא שלי העניקה לי טבעת קרטייה שלה , אותה היא קיבלה מסבא שלי ז"ל. כמה חודשים לאחר מכן בזמן טיסה עם משפחתי,הורדתי את הטבעת מהיד והצהרתי שאלך להבריק אותה בחנות של קרטייה,הרי זה הזמן, תוך מספר שניות התרחש כיס אוויר מטורף והטבעת עפה לי מהיד . חיפשנו אותה במהלך הטיסה שביקשו שנהיה חגורים,חיפשנו אותה שהמטוס התרוקן,ולעולם לא מצאנו. החלום שלי זה לקנות אחת זהה לאמא שלי ולי(מיותר לציין את הכאב שפניה הביעו בעקבות האבדה)

    מאת: חן דימרי |‏ 3 בפברואר 2017 | 14:23
  • הייתי בהריון ראשון , ובכלל שלא שמנתי הרבה , ובגלל שלא שמנתי לא הרגשתי צורך להוריד את הטבעות שלי , שהלכתי ללדת האחות בקשה ממני להוריד את כל התכשיטים ( כולל טבעות ) הורדתי הכל , ורק הטבעת אירוסין היקרה לליבי לא ירדה לי מהאצבע , האחיות ניסו להוריד אותה עם סבון ושמן וקרם , והיא לא יצאה , בסוף חתכו לי אותה עם מספריים מיוחדות , הייתי כל כך עצובה אחרי הלידה , הלכתי לכל מקום אפשרי בשביל שיתקנו לי אותה , ואף אחד לא היה מוכן לקחת סיכון , אחרי שנתיים אחות של גיסתי הסכימה לתקן אותה והצליחה ❤שמחתי כל כךך ושמתי אותה על האצבע בגאווה , אבל אחרי חודש נפלה לה האבן ואז באמת ויתרתי עלייה , היום היא בארון ללא שימוש ותועלת .

    מאת: לינוי |‏ 3 בפברואר 2017 | 14:01
  • אמא שלי קנתה לי לכבוד יומולדת 18 ( כיום אני בת 27)שרשרת תחרה מדהימה במהדורה יחידה.
    שמרתי עליה כל הזמן לא הורדתי אותה ממני. לפני יותר משבעה חודשים החלפתי דלתות בבית והכל היה מאובק , הורדתי את השרשרת ממני (משהו שאני בדרך כלל לא עושה) והנחתי אותה על הברכיים.
    כמובן ששכחתי ממנה לחלוטין ושקמתי היא נפלה ולא שמתי לב לזה. בינתיים לקחתי מטאטא והתחלתי לטאטות את הרצפה מהאבק ומהבאלגן שנוצר ומסתבר שגם את השרשרת טיטאתי וזרקתי לפח . שקלטתי זה היה מאוחר מדי כי כבר זרקתי את השקית לפח מתחת לביתי. הייתי מבואסת כל כך והייתה לי תקווה שזה בבית שלי ולא באמת זרקתי אבל זה לא נכון ובאמת זרקתי אותה. ניסיתי להשיג את הדגם הזה שוב אבל אמרו לי שזאת מהדורה יחידה ולא מייצרים ממנה עוד.

    מאת: לאה |‏ 3 בפברואר 2017 | 13:59
  • שדדו לי את הבית יום לאחר החתונה. וגנבו לי משם בין היתר שרשרת יהלום מהממת שקיבלתי מתנה לחתונה ואותה גם ענדתי ביום החתונה בפעם הראשונה והאחרוה ):

    מאת: מירי |‏ 3 בפברואר 2017 | 13:51
  • כשהייתי בת 12 קיבלתי לכבוד בת המצווה שלי שרשרת זהב עם תליון בצורת קשת, השרשרת הייתה מעט עבה מידי לגופי הצנום ותלמידים אף צחקו עלי שאני נראית כמו ערסית עם "שרשר", אך לא הורדתי אותה ממני, חלפו השנים התליון ירד (החץ של הקשת כמעט דקר את גרוני בשנתי:)) אך השרשרת נשארה, גופי התפתח והשרשרת החלה ונראתה סבירה למימדי צורפתי והפכה לסמל הכר שלי, לפני כ6 שנים השרשראות העבות היותר נכנסו לאופנה והפכתי להיות טרנדית מתמיד:) עונה לאנשים ששואלים אותי מהיכן היא שמדובר בנכס כמעט וינטג לגילו (אני בת 34), לפני שנה עברתי תאונת קטנוע עם פגיעת ראש ו2 שרשראות הזהב שלי הלכו, אחת נשארה על צווארי אך התליון שלה נמעך ונהרס לצמיתות ואותהשרשרת אהובה נקרעה בסוגר אף היא. למרות הנוסטלגיה וערך התכשיט בגיל ובשווי, שמחה שזה הסתכם רק בשרשראות וחיי ניצלו בנס גדול. מאז אני לא נאמנה לאף שרשרת, רק לערך החיים:)

    מאת: רחלי |‏ 3 בפברואר 2017 | 13:51
  • יום אחד עשיתי מלא קניות והיה לי מלא שקיות בידיים ולא שמתי לב והשעון רולקס שלי נאבד ולא מצאתי אותו חזרתי למקום והוא לא היה יותר וממש בכיתי כמה ימים

    מאת: שרה אגג |‏ 3 בפברואר 2017 | 13:42
  • יום אחד עשיתי המון קניות והיה לי מלא שקיות והשעון רולקס שלי נאבד ולא מצאתי אותו בשום מקום וממש בכיתי

    מאת: שרה אגג |‏ 3 בפברואר 2017 | 13:39
  • היי!

    ביוני 2015 בעלי ואני היינו בירח דבש בארה"ב. זו הייתה הפעם הראשונה שלי בארצות הברית ובעלי תכנן לנו טיול מקסים מחוף לחוף. וחיכיתי לנסיעה הזאת יותר מליום החתונה שלנו… פינטזתי על ארצות הברית שנים והייתה לי ויזה מוכנה שחיכתה לי במגירה. לנסיעה לקחתי מזוודה חצי ריקה כי ידעתי שאני הולכת להפגיז במסע שופינג מטורף ופרט לטבעות נישואין, אירוסין וצמיד טניס יהלומים לא לקחתי שום מוצר יקר ערך.
    בלוס אנג'לס החמה והיפה עטירת הסלב יצאנו להסתובב במרכז נעים ופרחוני.
    כשבאנו להיכנס לחנות ספרים ענקית בגודלה, ממש כמו שהייתה ב"יפה והחיה" של דיסני, עצר אותי אמריקאי וביקש ממני את עזרתו שאחזיק שנייה את הכלב שלו עם הרצועה כי הכלב אחרי ניתוח ולא יכול ללכת הרבה, בזמן שהוא נכנס שניה לבית מרקחת לקנות משהו.
    ברור שהסכמתי.
    הבנאדם חזר מהר מאוד וכ"כ הודה לי על העזרה שהרגיש צורך לתת לי חיבוק חם.
    טוב, סבבה, האיש והכלב המשיכו לדרכם ובעלי ואני נכנסנו לחנות ספרים. בעלי שאל אותי מה השעה ולמרות שאני עונדת שעון ביד שמאל ואת הצמיד ביד ימין שמתי לב שהצמיד איננו!!!! הייתי בהלם מוחלט כי ממש לפני 10 דקות הייתי עם הצמיד ופתאום בהנף הרגע הוא נעלם!!!!!! התחלתי לבכות בטירוף
    כשהבנתי איזה תרגיל עשו לי ואחרי הרבהההההה זמן שלקח לי להירגע החלטתי לא לתת לירח דבש שלי להיהרס ולמרות הטראומה שקרתה לי להנות מהטיול.

    אה וברור שאני מאשרת את התקנון!

    מאת: דנה |‏ 3 בפברואר 2017 | 13:19
  • בתקופת השירות הצבאי מצאתי צמיד זהב ישן שקיבלתי במתנה לגיל שנה מקרוב משפחה עם השם שלי חרוט עליו, חיברתי אליו צמיד נוסף דמוי פנינים ולא הפסקתי לקבל מחמאות על השילוב.. אחרי שבועיים בערך הגעתי לעבודה ושמתי לב שהצמיד לא עלי.. הפכתי את הרכב את התיק וניגשתי לכל מקום שאולי הייתי בו אבל לצערי הצמיד נעלם
    מאז אני כמעט ולא עונדת תכשיטים בעלי ערך סנטימנטלי מהפחד שיאבדו לי

    מאת: עדי |‏ 3 בפברואר 2017 | 13:07
  • היי חברים.. מבאס שיש לי סיפור כזה אבל הוא כזה: אחותי ואני איבדנו את אמא לפני 4 שנים אחרי שנה של סבל וכימותרפיה. אנחנו שלישיה בגיל 27 ואמא שלי קנתה לכל אחת מאיתנו תכשיט.. טבעת זהב מקסימה מעויינת כמו שלה בדיוק, רק ששלה היתה משובצת יהלומים ושלנו זרקונים. היא תיכננה עם השנים לקנות יהלומים ולשבץ לנו אותן אבל זה כבר לא יקרה.. היינו משוגעות על הטבעות האלה. אני אחות בבית חולים אז נאלצתי להוריד אותה. באחד הימים פרצו לנו לבית וגנבו את הטבעות, שלנו ושלה. זה לא הערך הכספי כמו הכאב לב שנגרם לנו, איבדנו משהו חשוב שנשאר ממנה!!!! .. מזכרת שכל כך מזוהה עם אמא שלי. את הטבעת שלה היא עיצבה תוך כדי טיפולי פוריות שעברה עד שבאנו אחרי 12 שנים. לעולם לא אסלח לאדם שגנב את הטבעת. אני מחפשת כזאת בנרות כדי לקנות לאחותי שתהיה לה למזכרת אבל לא מוצאת. .. מי יודע, מאמינה שזה יקרה מתישהו!
    תודה שנתתם את ההזדמנות לפרוק ולספר!

    מאת: אורלי כהן |‏ 3 בפברואר 2017 | 13:01
  • לפני 4 שנים אחות של סבתא שלי נפטרה..היא גידלה אותי ומאז ומתמיד היו אומרים לי שאני ממש ממש דומה לה…תמיד הייתי המועדפת עליה ואהבנו אחת את השניה בטירוף!אצל המרוקאים תמיד מחלקים תכשיטים לנכדים..קיבלתי טבעת מדהימה שהייתה שלה ולא הורדתי אותה אף פעם!אך הייתה לי תמיד תחושה שהיא לא אמורה להיות שלי…אחרי חודש טיילתי עם הכלבה שלי בשעות הערב והטבעת פשוט נפלה ממני…נכנסתי לאטרף וחיפשתי אותה בכל הפרדס אולי שעתיים ולא היה זכר לה.. הלכתי מהר הביתה וחזרתי עם הרכב ..החנתי באמצע הפרדס ככה שהאורות יאירו את המקום..אולי היא תנצנץ חשבתי…גייסתי חברים ועד שעות הבוקר חיפשנו את הטבעת וזה היה כאילו בלע אותה האדמה..חזרתי הביתה שבורה ובוכה ובמשך חודש המשכתי להגיע לאותו נקודה ולחפש אותה אך זה היה לשווא היא לא הייתה שמה…עד היום אני הולכת לשמה מדי פעם לראות אולי היא תצוץ. .כנראה לא הייתה אמורה להיות שלי…

    מאת: אני |‏ 3 בפברואר 2017 | 12:50
  • טראומת האובדן שלי זה עגיל גירפה שקניתי לפני בערך 4 5 שנים … קניתי זוג ממשהי שמכרה. כמה תכשיטים שבעלה הביא מאפריקה .. בין החודשים והשנים ממש התאהבתי בעגיל הזה … הייתי שמה רק עגיל אחד מהזוג… ובגלל שאני מפוזרת איבדתי את העגיל הראשון ובגלל ששמתי רק אחד היה לי עואת הזוג השני שלו … בכל אופן לפני שנה וחצי התחלתי ללמוד והיה לי מבחן ממש חשוב … וכמה ימים לפני איבדתי גם את הזוג השני … ואיפה שהוא בראש הכנסתי לעצמי שאני חייבת את העגיל הזה כדי להצליח … בקיצור עגיל הגירפה הפך ליהיות עגיל המזל . יום לפני המבחן קלטתי שאיבדתי טת העגיל נורא נלחצתי ולא עיניין אותי כלום חוץ מלהשיג עוד עגיל כזה … אז התקשרתי לזאת שקניתי ממנה אחרי 4 5 שנים … היא אמרה לי שנישאר לה רק עגיל אחד כזה … ולא היה מאושרת ממני …. בקיצור עד היום אני שומרת על העגיל הזה כאילו היה הבן שלי …
    בקיצור הטרומאה שלי נמשכת כל יום ;)

    מאת: הדר נויזדה |‏ 3 בפברואר 2017 | 12:32
  • סבתא שלי הביאה לי את טבעת הנישואין שלה , לפני שנפטרה , וביקשה ממני להמשיך את המסורת ולהעביר את הטבעת כשתיהיה לי ילדה (טבעת הזאת נעשתה בעבודת יד , ועברה אצלנו במשפחה מדור לדור , היא נעשתה ע"י סבא רבה רבה שלי שהיה צורף מוכשר ).
    אני וחבר שלי יצאנו לשייט והטבעת החליקה לי מהיד לתוך הכנרת !
    אני מאוד אוהבת את הטבעת הזאת ומחוברת אליה רגשית , וחבר שלי יודע את זה אז הוא קפץ לתוך המים להביא לי אותה , אבל הינו בלב הכנרת והטבעת נעלמה ⁦☹️⁩ …

    מאת: אוריה |‏ 3 בפברואר 2017 | 12:27
  • שלום, טראומת איבוד התכשיט שלי קרתה בדיוק לפני יומיים, הנחתי את טבעת הנישואין שלי על השולחן
    בדרכי לצאת, כדי שאוכל לשטוף ידיים, וכשחזרתי לקחת אותה היא נעלמה מהמקום, התחלתי לחפש אותה על הרצפה, מאחורי הארון מחשש שנפלה והתגלגלה לה, עלי לציין כי אינני נוהגת לאבד תכשיטים ודואגת להניח אותם במקום מסודר כמו ארונית התכשיטים אם הם אינם בשימוש.
    כאשר אבדה תיקוותי פניתי לבעלי ולילדיי שיעזרו לי לחפש, בטענה שאינה יכולה להיעלם בכזו מהירות, כי רקה רגע הנחתי אותה!
    רק לאחר 20 דקות חיפוש הצלחנו להבין מבני הצעיר שהוא ראה אותה על השולחן ובמחשבה שזאת הטבעת של אביו, לקח אותה והניח אותה בין החפצים שלו (של אביו).
    כמובן שכעסתי על שלא שאל אותי, אבל בעיקר נשמתי לרווחה שהטבעת נמצאה, כי היא מאד יקרה לי באופן אישי, כי בעלי רכש אותה כשעדיין היינו סטודנטים תפרנים והיא היתה יקרה.

    מאת: ליאת גולד |‏ 3 בפברואר 2017 | 12:22
  • האובדן הכי גדול שקיים!!!!
    השאלתי מאימא שלי זוג עגילים שהיא קיבלה לכבוד הנישואים שלה, משמע שהם עגילים עם שיק רטרו מדהים! וכמובן בעלי ערך סנטימנטלי מטורף. העגילים היו עם אבן מרכזית בצבע בורדו ומסביב אבני יהלומי שעוטפים אותו בצורה מיוחדת. זוג עגילים מהמם!
    השאלתי אותם לשבוע האחרון שלי בצבא וענדתי בכל החגיגות והפריסות פרידה שעשיתי.
    בלילה האחרון שלי בצבא הורדתי את העגילים והנחתי ליד החלון של המיטה ובבוקר כשאספתי את הציוד ויצאתי מהבסיס שכחתי לענוד אותם בחזרה, ברגע שנזכרתי התקשרתי לחברה שתלך לקחת אותם מהר לפני שמישהי תיכנס לחדר ותחליט לאסוף אותם. אך חברה שלי הגיעה מאוחר מדי והעגילים כבר לא היו בחדר…מאז אני לא משאילה אף תכשיט מהחשש שאאבד אותו :\

    מאת: בתאל |‏ 3 בפברואר 2017 | 12:06
  • לפני חמש שנים אמא שלי הביאה לי טבעת עדינה ויפהפייה, מזהב עם עיטורים עדינים. טבעת וינטאג' כזו, שאי אפשר למצוא היום. בן דוד שלה, שבמקצועו הוא סוחר זהב ממילאנו, הביא לה אותה לפני עשרים שנים. מאז שהביאה לי אותה, לא העברתי יום בלי הטבעת.
    אני עושה היום שירות לאומי בקידום נוער בירושלים בבניין משרדים גדול, וכמובן שענדתי את הטבעת. כידוע בחורף האצבעות מתכווצות, וכך כשירדתי במדרגות והרמתי את היד בכדי להסיט את השיער- הטבעת פשוט עפה לי מהיד, לשתי קומות מתחת. שמעתי את הנחיתה שלה על הקרקע, ורצתי לשם. חיפשתי בכל מקום ולא מצאתי את הטבעת. איתי בחיפושים השתתפו המנקה של הבניין, והמאבטח של הקומה הזו. השארתי הודעות בכל מקום, ואחרי שלוש שעות של חיפושים- התייאשתי. רציתי לתת חמישים ש"ח למשתתפים בחיפושים, אבל המנקה הצנוע של הבניין אמר שזה מן אללה והוא לא ייקח לי כסף.
    עד היום אני עדיין ממששת את האצבע כל הזמן, בגעגוע לטבעת.

    מאת: תמר |‏ 3 בפברואר 2017 | 12:02
  • אובדנה של טבעת מאוד יקרה לליבי שעברה מדור לדור שנפלה לי בזמן שהטלתי את מימיי בשירותים ציבוריים, ובגלל שהמים ירדו אוטומטית, גם לא הספקתי להכניס את ידי לתחתית האסלה ולהוציא אותה משם :/
    מאז אין מקום שאני לא מחפשת טבעת דומה, אך פשוט לא מוצאת.

    מאת: קארין ימין |‏ 3 בפברואר 2017 | 11:59
  • טוב, אזזזזזז סבתא שלי הביאה לי לפני חודשיים שרשרת מוש עולם משנת 1960, (השרשרת הייתה של אימה).
    לא עבר 48 שעות, אני מחפשת את השרשרת כמו מטורפת…לא זוכרת איפה הנחתי, קיצר, נראה לי בלי לשים לב זרקתי אותה לפח כשיצאתי לזרוק את הזבל(השרשרת נקרעה לי אז תפסתיי אותה ביד)
    לא משנה, עד היום לא מצאתי..

    מאת: רות |‏ 3 בפברואר 2017 | 11:48
  • אוקיי אז זה סיפור דיי מפדח בשבילי …
    כשהייתי ילדה קטנה טסנו לאילת וישבתי ליד אמא שלי , לאמא שלי היה שעון מאוד יקר ויפה והיה לי משעמם אז רציתי לשחק איתו , כשסיימתי לשחק איתו ברוב טיפשותי שמתי אותו בתא של הכיסא לפני ושחכתי אותו ואמא שלי לא שמה לב .. רק שהגענו למלון אמא שלי שמה לב שהשעון איננו וצלצלה לחברת התעופה אך קיבלה תשובה שלילית , הם לא מצאו אותו … זה היה ברור שמישהו יגנוב את זה כי זה היה שעון מאוד יקר , הייתה לי הרגשה לא נעימה מאמא שלי ומאז למדתי לשים לב יותר לדברים ולא לגעת לאמא יותר בדברים חחח
    מקווה לזכות

    מאת: גל זהבי |‏ 3 בפברואר 2017 | 11:40
  • מילדות הסתובבתי עם תליון לב מיוחד מזהב שהביאו לי במתנה ולא הורדתי אותו אף פעם עד שיום אחד גיליתי שהשרשרת עומדת להיקרע אבל דחיתי את ההחלפה שלה בכל פעם ולפני כחצי שנה באמצע היום גיליתי שהשרשרת פשוט כבר לא עליי והבנתי שהתליון האהוב שלי נאבד. התחלתי לחפש אותו בכל מקום אפשרי וכשלא מצאתי הייתה מאוד עצובה כי לתליון היה ערך מאוד משמעותי בשבילי. לאחר כמה ימים כשכבר התייאשתי מהחיפושים החלפתי מצעים במיטה גיליתי שהתליון נמצא בציפה של הכרית, מחכה שאמצא אותו. מאז החלפתי שרשרת והוא שוב לא יורד ממני אף פעם.

    מאת: רות |‏ 3 בפברואר 2017 | 11:34
  • הנני עדיין מאוד צעירה(25) ולכן עד עכשיו לא צברתי המון תכשיטים.
    לפני 3וחצי שנים אמא שלי קנתה עגילי זהב לבן מהממים, כיוון שעד אז כל הזמן הייתי עונדת עגילים לא אמתיים שהיו משאירות לי צבע שחור על האוזניים(המתנה מאוד ריגשה כי לא היו לי קודם תכשיטים אמיתיים ולאמא שלי אין בדיוק כסף למותרויות כמו תכשיטים).
    לא עברה חצי שנה מאז ואחד העגילים נפל לי בחצר של ההורים בן זוגי, הרגשתי כל כך רע שלמחרת הלכתי וקניתי עגיל זהה לזה שאבד, לא עבר שבוע ואמא שלו מצאה את העגיל שאבד כך שהיו לי 3 יח מאותו העגיל.
    לאחר 3 חודשים פרצו אלינו הביתה ובין שאר החפצים שנגנבו לי, נגנבו שלושת העגילים.
    לשמחתי יש לי בן זוג מדהים וליום ההולדת שהיה לי הוא קנה עגילים מאוד דומות לאלו שהיו לי (מיותר להגיד שגברים לא נותים לזכור דברים לפרטי פרטים והוא עבר 7 חנויות תכשיטים עד שהוא מצא עגילים שהיו קרובים בנראותם לקודמים)…מהיום הולדת ועד עכשיו אני לא מורידה את העגילים מהחשש שיעלמו לי חח (טראומה משהו)

    מאת: עמית |‏ 3 בפברואר 2017 | 11:33
  • במסגרת אהבתי לאדמת הארץ ומאז שיש לי ילדים קטנים אני אוהבת לטייל כאן. באחד מטיולנו הגענו לצפון המקסים ובין רגע הוחלט שהילדים רוצים לנסות ולעשות רפטינג. יש שיגידו שרפטינג הוא משהו סולידי כי הוא לא סוער בארץ אבל עם משפחה עם בנים כל דבר סוער, אפילו הרפטינג.
    בהיותנו שטים במסלול, נתקענו לתוך סבך שיחים מטורף. הילדים התחילו לצעוק ״אנחנו נתקעים״ ותוך כדי תפסתי את האחד הענפים ומשכתי אותו. יצאנו מהסבך ולתדהמתי גילית שטבעת היהלומים שאימי ז״ל הורישה לי נפלה מהאצבע. נכון שהרפטינג היה מקסים אבל עוגמת הנפש מלווה אותי עד היום הזה בגין איבוד הטבעת. אפילו שעברו עשר שנים או יותר.

    מאת: אורית |‏ 3 בפברואר 2017 | 10:50
  • מאבדת תכשיטים ידועה.. לפני 4 שנים ענדתי צמיד יקר ערך (אבל ממש.. עשרות אלפים) של אמא שלי שקיבלה מאמא שלה שנפטרה כשהיתה ילדה. הייתי בחתונה של חברה טובה וכנראה ששתיתי קצת מעבר.. הצמיד נפתח ונפל פעם אחת, ובמקום לשים אותו בתיק ענדתי אותו בחזרה. באוטו בדרך חזרה הביתה פתאום שמתי לב שהוא לא עליי.. חזרתי לאולם באצתע הלילה לחפש אבל בלעה אותו האדמה,מישהו כנראה מצא אותו וחמד אותו לעצמו. האמא האלופה שלי סלחה לי כמובן, אבל אני מעולם לא סלחתי לעצמי.. לפעמים כשאני נזכרת אני עדיין מרגישה אותו על היד.. כאבי פאנטום. מה גם שהוא היה יפהפה ונדיר ואין סיכוי שאוכל להחליף אותו במשהו שווה ערך.. כמובן שאם אזכה בערכה אעניק לאמא שלי, סוג של פיצוי אבל לא ממש

    מאת: Dana |‏ 3 בפברואר 2017 | 10:47
  • כשהייתי קטנה הייתי מאוהבת בטבעת של סבתא שלי היא עם אבן אקוומרין כחולה וגדולה ופיתוחים מזהב מסביב, בערוב ימיה סבתי אמרה לי שאחרי שהיא תלך היא רוצה שהטבעת תהיה שלי וכך היה, והיא היתה התכשיט הכי יקר לי ושמתי אותה תמיד ברגעים המרגשים בחיי…עד שפרצו לי לדירה ובין כל הדברים כמובן שלקחו אותה…נקודת אור לסיפור העצוב :) אחרי כמה שנים אמא שלי מצאה בין הדברים של סבתא שלי תליון שהיה חלק מהסט עם הטבעת אז לקחתי אותה לצורפת והיא שמה לי. את האבן על טבעת שהיתה יחסית דומה לטבעת המקורית

    מאת: יעל יעקובסון |‏ 3 בפברואר 2017 | 10:43
  • כשעשיתי עבודת שורשים אימי נתנה לי בירושה שרשרת ענקית ( כמו של גוגו חלאסטרה) מזהב.
    צילמתי אותה ונתתי לה מקום של כבוד בעבודת השורשים אבל כמובן שלא ענדתי אותה.. בכל זאת.. מדובר היה בשרשרת גסה שכולה זהב.
    יום אחד אימי הבחינה שאינני עונדת את השרשרת וחצי נעלבת ביקשה שאחזיר אותה כדי שלא תאבד עד שאחליט לענוד אותה.
    אז… גיליתי שאין לי מושג היכן היא

    מאת: מזל |‏ 3 בפברואר 2017 | 10:25
  • בגיל 12 לבת המצווה קיבלתי מדודתי האהובה שרשרת מכסף אמיתי שעליה פרחים עם אבנים לבנות . ענדתי אותה לבית הספר והשווצתי בה בפני כולם . יום אחד מישהי מהכיתה שחשבתי שהיא חברה ושניתן לסמוך עליה ביקשה שאני אלווה לה את השרשרת אז הסכמתי ונתתי לה אותה. לאחר כמה ימים ביקשתי ממנה שתחזיר לי את השרשרת, כל פעם היא שכחה ואמרה שתחזיר לי אותה מחר, הסברתי לה שהיא יקרה לליבי וממש התחננתי בפניה אבל ברוב חוצפתה היא התעלמה ממני ומעולם לא קיבלתי אותה בחזרה .

    מאת: אודליה |‏ 3 בפברואר 2017 | 10:22
  • טראומת אבדן התכשיט שלי התרחשה לפני 4 שנים. הוריי הפתיעו אותי ליום הולדת 20 ולקחו אותי לפנדורה כדי ליצור צמיד ייחודי שאני אוהב. מיותר לציין שהתלהבתי מאוד ונבחר צמיד מלא כל טוב. חמישה חודשים בלבד אחרי זה טסנו לחופשה משפחתית בחול שהייתה מדהימה אבל כשחזרנו גילינו דלת פרוצה ובית הפוך. רצתי מהר לחדר שלי שהיה הרוס לגמרי וגיליתי שהדבר היחיד שנגנב ממנו היה אותו צמיד. פרצתי בבכי באותו רגע כי הכל הציף אותי- הצמיד היה מתנה ליום הולדת 20, רק לפני 5 חודשים, מאוד מיוחד, התכשיט היקר היחיד שהיה ברשותי וגם המעבר הקיצוני מההיי של החופשה לדיכאון של דירה הרוסה וצמיד גנוב שברו אותי. הערך הרגשי שלו היה מאוד גבוה בעיניי והרגשתי תחושת החמצה שלא יכולתי אפילו להינות ממנו מספיק.
    אבל לטראומה הזאת יש סוף טוב. אמא שלי החליטה שנשחזר ונקנה את הצמיד מחדש. הבעיה הייתה שהשתמשנו בצ'ארמים מיוחדים ולא פופולריים ולא היה ניתן למצוא אותם בארץ באף חנות. אמא שלי פתחה במבצע השגת צ'ארמים מלונדון, מוסקבה וארצות הברית דרך חברים והצלחנו לשחזר את כולו :)

    מאת: אביטל |‏ 3 בפברואר 2017 | 10:16
  • כל הילדות שלי הייתי מסתכלת על תמונות החתונה של הוריי, ושואלת את אמא שלי לגבי השרשרת שהיא ענדה בחתונה. השרשרת שענדה הייתה מתנה מאביו של אבי לאמי, מתנה לאירוסין. מדובר בשרשרת זהב עדינה עם 3 טיפות ענברים שתלויות עליה. כשהייתי בת22ביקשתי מאמא שלי את השרשרת והיא נתנה לי אותה במתנה. חרשתי על השרשרת במשך שנים עד לפני כמה חודשים. היא התאימה לעבודה, ליציאות, ללימודים. במעבר הדירה האחרון, לפני מספר חודשים, איבדתי אותה.אני עדיין נוברת בארגזים שנותרו ובדברים בתקווה שהיא תצוץ וזה לא קורה. עוד לא סיפרתי לאמא שלי, כנראה שעוד לא השלמתי עם האובדן בעצמי :(.

    מאת: אולגה |‏ 3 בפברואר 2017 | 10:13
  • הייתי בת 5 והלכתי עם אמא שלי לים לא ידעתי לשחות והיא ניסת ללמד אותי
    מהפחדת לא הסכמתי לשחרר לה את היד החזרקתי כל כך חזק שהטבעת נישואים שלה החליקה ונפלה לתוך המים
    שעה פלוס של נסיונות כושלים לחפש את הטבעת
    ללא הצלחה
    הטבעת עוברת במשפחה שלנו מאמא לבת כל חתונה דור שישי
    יצא שאיבדתי טבעת ל שש דורות אחורה ושלי קדימה

    מאת: ספיר |‏ 3 בפברואר 2017 | 10:08
  • לפני שנה השתחררתי מהצבא לאחר כמעט 5 שנים. במהלך השירות הרגשתי פעמים רבות שהקשר ביני לבין אחיותי (3 בנות) מעט מתנתק, ואני הבכורה. החלטתי להכין צמיד מזהב עם תילתן בעל 4 עלים ולוחית שעליה ראשי התיבות של שמותינו ע.ל (עינב, עדן, ענבל,עמית) ולהביא לכל אחת במתנה כדי שבכל רגע נהיה מחוברות אחת לשניה גם אם רחוקות פיזית. לאחר מספר חודשים הגעתי ליריד של חבר במרכז הירידים בתל אביב, קניתי שם מספר דברים והיו לי שקיות רבות. הייתי צריכה לחזור ברכבת ולאורך הדרך השקיות נתלו על שורש כף ידי וכנראה גרמו לצמיד להיפתח וליפול. הבנתי שהוא אבד שהגעתי הביתה והפכתי את כל השקיות והוא לא נמצא. בכיתי הרבה כי זה הרגיש כאילו כל המאמץ שלי ליצור חיבור נצחי בינינו נכשל..

    מאת: עינב ליברמן |‏ 3 בפברואר 2017 | 09:55
  • אימי היפה אינה נמנית בנשים חובבות התכשיטים בשונה ממני, אך הייתה לה טבעת אחת מדהימה משובצת רובינים אשר סבתי ענדה ממרוקו והחליטה לתת לאימי, במסע שכנועים לפני עשור בעודי בת 26 בקשתי מאימי שתוריד את טבעת הזהב ותתן לי אותה שכן כל תכשיטי היו בסגנון הוינטנג׳… לאחר מספר שבועות במסגרת עבודתי הרצאתי במרפאה בחיפה למספר רופאים ולפני ההרצאה ניגשתי לשירותים ושטפתי ידיים ובטיפשותי הסרתי את הטבעת .. לאחר ההרצאה בעודי מתרגשת הבחנתי כי הטבעת לא על ידיי, רצתי מהר לכיור וחיפשתי את הטבעת ששכחתי לענוד.. חזרתי כולי נסערת וסיפרתי להם שהטבעת נעלמה .. הרופאים והצוות כמו מתוך פארסה ניגשו לשירותים עימי וחיפשו בכל פינה אפשרית את הטבעת .. אך מאוחר מידי . הטבעת של סבתי בת 80 שנה לפחות נלקחה משם.. לקח לי שבועות לספר לאימי שאיבדתי את הטבעת ולא משום ערכה הכספי אלא משום ערכה הסנטימנטלי וייחודה ..אכולת רגשי אשם שהורדתי אותה מידיי אימי ואיבדתי אותה..

    מאת: אתי דותן |‏ 3 בפברואר 2017 | 09:53
  • לפני חצי שנה קניתי זוג עגילים שפשוט אהבתי ממש, הן מכסף עם זרקון באמצע, קלאסי ופשוט אהל דיי יקר. המחיר לא היה פונקצייה כי אהבתי אותן מאוד, וקניתי.
    לפני שלושה חודשים, יום אחרי חתונה של חברה טובה התעוררתי בהנאובר וראיתי שיש לי עגיל אחד! עגיל שני כנראה נפל לי בחתונה. התבאסתי ברמות כי באמת שאהבתי את העגיל הזה ושוב הוא יקר יחסית. יומיים אחר כך הייתי בקניון ולא היה אופציה לקנות עגיל בודד אז קניתי שוב את אותו הזוג, ונשאר לי עגיל ספייר.
    (לפני חודש כשהייתי אצל חברים נפל לי שוב אחד מהעגילים, אבל לא הייתי בלחץ כי ידעתי שיש לי עגיל ספייר

    מאת: ורד |‏ 3 בפברואר 2017 | 09:36
  • לגיל 23 קיבלתי במתנה מאימי זוג עגילים וינטאג׳ מזהב אדום עם אבני רובי..לצערי הרב לפני כמה חודשים אחד העגילים אבד.. זה לא היה כל כך נורע אילולא זה היה המזכרת האחרונה שלי מאימי שנפטרה לפני חמישה חודשים..אף פעם לא אמרתי לה שאחד העגילים אבד כדי לא לצער אותה.
    היום אני בת 32 ולקבל את השי הזה ירגיש כמו מתנה ממנה..
    תודה סילביה..

    מאת: סילביה שוורץ |‏ 3 בפברואר 2017 | 09:33
  • טראומת אובדן התכשיט שלי קרתה לי כשהייתי בים ענדתי עגילי יהלום שעברו כמה דורות במשפחה שלי וקיבלתי אותן מסבתא שלי לפני שנפטרה..ומסתבר בזמן שהייתי במים גנבו לי את העגילים וגם שרשרת שהייתה לי, כשהגעתי לבית בכיתי המון ותמיד קיוויתי שיבוא הגנב להחזיר לי אותן..אומנם הגנב עדיין לא בא אבל תמיד יש לי תקווה שהוא יגיע.
    זה קרה בקיץ האחרון..

    מאת: רוני אוחיון |‏ 3 בפברואר 2017 | 09:23
  • חזרתי בשנת 2011 מלוס אנגלס
    בבקר למחרת רצתי לעבודה ובדרך הורדתי את בני בן השנתיים לגן
    חזרתי לאוטו ולהפתעתי
    החלון פרוץ מפורר לרסיסים והתיק שהשארתי לדקה שתיים אינינו
    תיק אדום מעור יפיפה
    בתוך התיק כל החפצים שעדיין לא היספקתי להוציא
    דרכונים ויזה של ארהב תכשיטים והכי חשוב היה לי שעון קרטייה שבעלי קנה לי ליום הולדת וגם הוא הלך
    מייד צילצלתי למישטרה
    הגיעו לקחו טביעות אצבעות ומילאו טפסים
    עד היום לא שמעתי לא מהמשטרה ושום תכשיט כולל המיסמכים לא חזרו אליי .
    חבל !

    מאת: מזור ננה |‏ 3 בפברואר 2017 | 09:18
  • לפני כמעט שנה חגגנו מסיבת רווקים ורווקות לחברה טובה בזולה בים.
    בלילה שניים מחברינו הלכו לשחיה לילית כשפתאום שמענו צעקות רמות מתוך המים. הסתבר לנו שאחד החברים נסחף לעומק… אספנו את מי שיכולנו בחוף והזעקנו משטרה כשבינתיים מציל אמיץ בפנסיה כבר נכנס בעקבותיו. תוך כמה דקות ארוכות ומותחות הוא משה את חברנו מהמים.
    לאחר לילה של מנוחה והתאוששות מהזוועה שעברה עלינו קמנו בבוקר לטבילה בים. כשיצאתי מהמים שמתי לב שטבעת הנישואין שלי לא עלי. חיפשנו וחיפשנו אך היא לא נמצאה. אחד מהחברים אמר לבסוף- ״הים נתן, הים לקח…".

    מאת: ליאור |‏ 2 בפברואר 2017 | 23:23
  • טראומת איבוד התכשיט שלי דווקא הסתיימה ב"אושר ועושר".
    מדובר בטבעת שקיבלתי ליום הולדת 12 מסבתי זכרונה לברכה. הטבעת היתה מעוצבת עם קשר עדין שעוטר באבן אודם קטנטנה. טבעת עדינה שמתאימה לילדה/נערה.
    בנוסף לזכרונות מסבתי שהטבעת מעלה אצלי, היא גם מאוד יקרה לליבי בגלל עלותה. לסבתי לא היה כסף ולכן תמיד התרגשתי מעצם ההשקעה הכספית שעשתה בשביל לשמח אותי.

    הטבעת מזמן לא עולה לי על האצבעות הסטנדרטיות לטבעות ולכן לפני שנים הקטנתי אותה מעט כדי שאוכל לענוד אותה על הזרת.

    יום אחד – מהימים האלו שהכל משתבש בהם, זה היה יום של סידורים, נסיעות, הרבה משרדים, חנויות וכאלו, בסוף היום – ישבתי עם חברה, ומתוך הרגל ניסיתי לסובב את הטבעת על הזרת, ורק אז שמתי לב שהיא איננה.
    שלושה ימים הלכתי ושחזרתי את כל הרחובות והמסלולים שצעדתי בהם באותו יום, כל המשרדים, חנויות, שאלתי, ביקשתי – אבל כלום… אין טבעת.
    הייתי כל כך אומללה שככה איבדתי טבעת שהיתה לי כל כך חשובה.
    עד ששבועיים אחר כך – אמא שלי מתקשרת וישר שואלת "נחשי מה מצאתי". מסתבר שבמסגרת סיבוביי באותו יום הייתי אצל הורי שלא היו בבית, הטבעת נפלה אצלם בחניה והתגלגלה מתחת לרכב שחנה.
    אמא שלי מצאה אותה אחרי כמה שבועות – מעוכה ודרוסה, אבל קיימת.

    עכשיו – אחרי שתוקנה, וגם הוצרה מעט – היא שוב על הזרת שלי.

    מאת: תמר |‏ 2 בפברואר 2017 | 23:09