נעלי גברים מבוטיק שושו במתנה
שווי המתנה – 645 ש"ח
בכל יום שישי נחלק מתנה לגולשים מלאי הסטייל של FF. והפעם – המין החזק ביקש, ומקבל! ספרו לנו בתגובות על פאדיחת הסטייל הגברית הכי נוראית שנתקלתן או נתקלתם בה (בן זוג שהופיע לארוחה במסעדה עם דגמ"ח קצר, אבא שהולך לעבודה עם חולצות מוכתמות) ותוכלו לקבל במתנה זוג נעלי גברים של המותג Swear מבוטיק שושו. התשובה המקורית ביותר תזכה את הכותב/ת בנעליים שבתמונה.
* הזוכה ייבחר בין המגיבים לפוסט עד יום א', 14.8.11, בשעה 12:00
* בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
* את הנעליים ניתן להשיג בבוטיק שושו – טשרניחובסקי 15, תל אביב או באתר החנות
הזוכה באוברול של מאיה בש מהשבוע שעבר היא עדי שכתבה לנו על בגדי העבודה שלה:
בעבודה שלי אין יותר מדי ברירות..
"אני סטודנטית לרפואה ואת רוב זמני מבלה בהתרוצצות בין מחלקה למחלקה מנסה לעקוב אחרי הרופאים העמוסים.. ואת המלתחה שלי ניתן להשוות לרפואה הציבורית בארץ – עם המון רצון טוב ופוטנציאל – אבל בפועל יכולה הרבה הרבה יותר!
מאז שאני ילדה קטנה אני חולמת על החלוק הלבן והסקרבס אבל כנראה שמה שנראה מחמיא בגיל 10 לא נראה כל כך מחמיא בגיל 28.. החלוק לבן ואצילי אבל נראה אותו דבר כל יום ולא משאיר שום מקום לחיטוב או הפתעה והסקרבס.. טוב מה כבר אפשר להגיד.. הירוק מזעזע האורך לא תמיד קולע והרוחב תמיד יותר מדי רחב ..
אשמח מאוד לקבל זריקת עידוד שתזכיר לי שאפשר גם אחרת.. ואולי אולי לא רק בבגדים.. אלא גם במדינה הקטנה והנהדרת שלנו.."
כל חוות דעת המבוססת על תוספי מזון היי טק תרופות ? Anavar ? ;) ;)
מאת: anabolics online | 6 ביולי 2013 | 13:52אמנם רק לפני שנה סיימנו בית ספר, אבל כשכל החברים נפגשים אנחנו תמיד אבל תמיד צוחקים על החבר המיוחד שלנו-טל.
מאת: עמית | 16 במרץ 2013 | 00:16טל ידוע כאדם שלא באמת אכפת לו איך הוא נראה, אבל היה יום שזה כבר הגיע לרמה אחרת!
כל יום יש לו משהו אחר.. פעם מכנס הפוך, חולצה מלוכלכת, סנדלי שורש (!), סוויטשירט של אחותו שהוא בטעות לבש ועד מלא מלא סיפורים.. תדמיינו 6 שנים עם הדבר הזה!
אבל היה יום אחד בחורף שהוא שבר את שיאי עולם בפדיחות אופנה.
זה היה יום שלא קר מאוד ולא יורד גשם אבל צריך סוויטשירט, רק שטל לא הביא איתו את הסוויטשירט מהבית, אלא, היה לו קר והוא היה בחדר של המנהלת (לא משהו רע היא סתם חברותית) והוא לא יכל לצאת החוצה כי קר לו.. הוא ראה שלמנהלת יש שני ג'קטים והוא פשוט ביקש ממנה אחד! הוא אמר לה ואני מצטט " קרן, נורא קר היום בחוץ, אכפת לך לתת לי את אחד הז'קטים שלך?" היא נכנסה לשוק ולא ידעה מה לעשות אז היא פשוט הביאה לו את זה.
זאת עוד לא הפדיחה, הפדיחה היא כשקרן שכחה את התג שלה תלוי על הג'קט ואף אחד לא ראה את זה עד שהיה מאוחר מידי.
עזבו את העובדה שהוא מסתובב עם ג'קט של נשים בבית הספר, אבל כשהתג עם הפרצוף של המנהלת בחוץ?! לא יכולה להיות יותר פדיחה מזאת.
באותו יום היה חסר לנו חבר בחבורה כי פשוט התפדחנו ללכת איתו.
ההנאה שלה כדי להבין את הבלוג שלך. המאמרים הנ"ל הוא יוצא דופן למדי, ממש נהניתי לקרוא את הבלוג שלך ואת הנקודות שאתה לידי ביטוי. אני מאוד אוהב להופיע לאחור על בסיס טיפוסי, פוסט הרבה יותר בתוך נושא. תודה על שיתוף … תמשיך לכתוב!
מאת: website seo | 28 במאי 2012 | 22:18ההנאה שלה כדי להבין את הבלוג שלך. המאמרים הנ"ל הוא יוצא דופן למדי, ממש נהניתי לקרוא את הבלוג שלך ואת הנקודות שאתה לידי ביטוי. אני מאוד אוהב להופיע לאחור על בסיס טיפוסי, פוסט הרבה יותר בתוך נושא. תודה על שיתוף … תמשיך לכתוב!
מאת: to gain muscle | 18 במאי 2012 | 17:16הי, ניט פּאָסטן. עס איז אַ פּראָבלעם מיט דיין פּלאַץ אין Internet Explorer, וואָלט פּרובירן דעם … הייסט נאָך איז דער מאַרק פירער און אַ גרויס חלק פון מענטשן וועט פאַרפירן דיין ווונדערלעך שרייַבן ווייַל פון דעם פּראָבלעם.
מאת: web site optimization | 14 במאי 2012 | 11:40
מאת: יורי | 14 באוגוסט 2011 | 15:49ושמו יפורסם ביום שישי הקרוב במדור "מתנה בשישי" הבא
מאת: Fashion Forward | 14 באוגוסט 2011 | 15:26הזוכה ייבחר בין המגיבים לפוסט עד יום א', 14.8.11, בשעה 12:00
מאת: יורי | 14 באוגוסט 2011 | 15:22מי הזוכה?
מאת: ניבה | 14 באוגוסט 2011 | 15:18ביום עבודתו הראשון במשרד
מאת: יובל | 14 באוגוסט 2011 | 11:35הגיע בחור עם ג'קט מיוחד.
אמרו לו "סביבת עבודה יצירתית"
אז חיפש הוא דרך מקורית,
אך שכח הוא מה רבה תפוקת הזיעה האיזורית.
חם בטבריה וחם בתל אביב
ועלם חמודות עם ג'קט קטיפה סגול, מרהיב
הפך לבדיחת השנה התורנית
אך הפיח לרגע את השממה האפנתית.
בפעם הראשונה שבן זוגי ישן אצלי קמנו בבוקר והוא היה צריך לראות את הוריי, באמצא אוגוסט, ביום שמשי ושרבי.
מאת: abai | 14 באוגוסט 2011 | 11:30הוא התפדח שייראו אותו עם התספורת מוהיקן שהייתה לו, וידע שזה עלול לעורר תגובות רבות אז העדיף לשים כובע.. הכובע היחיד שהיה לנו זה כובע גרב, אז הוא חשב שזה ייראה מוזר ולא קשור ולכן הוסיף סווטשירט ארוך (כאילו שזה לא יעורר גלים- שבאמצע אוגוסט הבן אדם לבוש כאילו יש סופה בחוץ)
אז הוא יצא ככה לארוחת הבוקר, מיותר לציין שהוריי לא הבינו מה זה ה"דבר" המוזר הזה שיושב מולם…ואבא שלי אפילו הוסיף בהלצה שאם בן זוגי רוצה/קר לו אז אפשר להדליק חימום…
בסוף למסכן היה כל כך חם שהוריד את הכובע…וזכה להסתלבטויות רבות עד עצם היום הזה על המקרה….
לפני כמה שנים הכרתי לחברה טובה שלי בחור שכיום הוא בעלה היא התחילה לצאת איתו ולא ממש רצתה אותו.. לאחר כמה שיכנועים שהיא חייבת לתת לו צ'אנס היא הסכימה.. ונתנו לה את הבית שלנו לדייט, שמתי מפה על השולחן וכיבוד עליה, ובאמצע הדייט הבחור הלך לשירותים ולא סגר את הרוכסן של המכנסיים תוך כדי ישיבה הוא הבחין בכך וסגר אותו.. מה שהוא לא הבחין שהוא סגר את הרוכסן עם המפה וכשהם באו לקום וללכת הבחור סחב איתו את המפה וכל מה שהיה עליה.. זה היה אחד הקטעים הכי מצחיקים שיש… היום היא נשואה לו עם ילדים וכל פעם שאנחנו ניפגשים ויוצא להיזכר במקרה זה מצחיק עד דמעות כאילו זה היה אותו רגע…
מאת: זהבית | 14 באוגוסט 2011 | 10:11לאחד הדייטיים בעברי(בבית קפה אחרי הלימודים) מהעבר הגיע הבחור לבוש מכנס משובץ (פיג'מתי), סווטשרט צבאי וסנדלים תנכיות. נסיתי בכל כוחי לא להתרכז בקנקן, אבל לחצוף עוד היתה ביקורת על הלבוש "המוגזם" שלי!!! חשבתי לרגע להעמיד אותו על טעותו, אבל הבנתי שאין למה- זה פשוט מקרה אבוד.
מאת: לירון | 14 באוגוסט 2011 | 09:29מיותר לציין שאני והוא כבר לא ביחד, אבל אשמח לצרף את הנעליים המדהימות לארון המדהים של בעלי – שאני הרכבתי כמובן :)
לפני כ- 5 שנים בעת ביקור ברומא עם חבר קרוב, נכנסנו לאחד מחנויות הכל-בו האיטלקיות המפורסמות כדי להצטייד במלתחה ראויה תוצרת איטלקית.
מאת: דוד יהודה | 14 באוגוסט 2011 | 09:06לא רחוק מאיתנו היבחנו בבחורה יפהפיה, מטופחת שיער שחור מבריק בקיצור אי אפשר היה להוריד את העיניים ממנה חחחח
החבר שהיה מרותק ליופיה לא חסך בדברי שבח: תראה איזה שיער מדהים, אילו פנים עדינות והגוף חבל"ז, הייתי נותן הכל בשביל בחורה כזו, תראה איזה חזה יש לה, כוסית כוסית… חבל שהיא איטלקיה.
כשהגענו לשלם בקופה, האיטליקיה היפהפיה שילמה לפנינו, לפתע פנתה לחבר ואמרה לו בעברית צחה: שלום גבר, אני מדימונה ואת כל "המחמאות" שלך שמעתי טוב טוב.
את הסומק והבושה של החבר שלי אני לא יכול לתאר במילים.
חה חה חה חה
רוב הזמן אני מסונדל לסנדלים וחוטף על הראש על ריח רע אפתיע את אישתי
מאת: שאול | 14 באוגוסט 2011 | 07:33בנעליים בצבע כהה ממותג הסטייליסטי של ff מבוטיק שושו ואולי אזכה לנחת רוח מאישתי והסביבה שמחתי להגיב
אין כמו האנשים המסתובבים בפקולטה למדעים מדויקים. אף פעם אי אפשר לנחש כיצד הם יפתיעו ביום למחרת.. בהתחלה חשבתי שללכת עם שקית נליון במקום תיק ולהניח שם מטריה זה השיא.. אח"כ נוכחתי לדעת שיש כאלה שגם בגילאי 20-30 קונים את ילקוטי כיתה א ובצד תחובים בקבוק מים מינרליים..
השיא היה כאשר הגעתי להרצאה בה המרצה לבש חולצה הפוכה. במחשבה ראשונה אפשר לחשוב כי חולצה הפוכה יכולה בהחלט להיות הצהרה אופנתית מבורכת ואף מגניבה, אבל לא כשמדובר בחולצה מכופתרת!!! ועוד בעלת כיסים!! האם הוא כיפתר את הכפתורים מבפנים החוצה? לא ברור… והמצחיק הוא שכשאני מגיעה לבושה במכנסי גזרה גבוהה או עם וסט, אני גוררת מבטים בוחנים מוזרים של "איך את נראיה?"
ובנימה קצת יותר אישית, הייתי שמחה, בתור סטודנטית לעוד ממש מעט זמן, להעניק את הנעליים לבעלי שחי בחו"ל. אנחנו מתאחדים השבוע וחוזרים לגור יחד לאחר שלוש שנים ארוכות של קשר מרחוק, ולמה?! בשביל שאוכל לסיים את התואר המוקף באנשי "חולצות הפוכות". אגב, אל תטעו, בתחילה גם בעלי לא היה רחוק מכך. אשמח להעניק לו את הנעליים שכעת בוודאי הוא יעריך, לאחר שנים של למידה כיצד צריך להתלבש ולנעול..
מאת: טל | 14 באוגוסט 2011 | 01:47בקיץ הקודם גרתי במשך חודשיים בניו יורק. בכל יום חמישי הייתי מבלה בליין מסיבות סטודנטים מאוד מושקע בברוקלין. לכל מסיבה היה קוד לבוש מגניב ומיוחד: דמויות מסרטי קולנוע, דמויות מצוירות, טייפקאסטים של סרטי פורנו וכו'.
מאת: שי | 13 באוגוסט 2011 | 21:45באחד מימי חמישי שלחתי לידידה שלי SMS באנגלית ושאלתי אם יש קוד לבוש מסוים הערב. היא ענתה לי : Yes, dress like a lesbian.
היה נראה לי מוזר, אבל זרמתי, ולבשתי חולצת טישירט אפורה שגדולה עליי בכמה מידות, ג'ינס באגי, וכמובן שצבעתי כמה קווצות שיער בספריי סגול.
נכנסתי למסיבה, ובזמן שאנשים מתחילים לבהות בי, שמתי לב שכולם לבושים כמו שדונים ירוקים בכלל! מסתבר שההודעה המקורית שלה הייתה : Yes, dress like a leprechaun- שדון אירי ירוק. התיקון שגיאות הטיפשי הזה הפך אותי לבדיחת הערב :-)
אני רוצה דווקא לספר על טעות אופנה פאדלית שהתרחשה כאשר בעלי היה דווקא בגיל שלש… בעלי הגבר גבר מאוד אהב לשחק בנעלי עקב של אמא שלו… שבת אחת, כל המתפללים של הבית כנסת שמעו רעש מזר בעיצומה של התפילה… פאק,פאק,פאק,פאק פאק … כלם הסתובבו ורוא אתו נכנס לבית הכנסת לבוש בפיגמה, ובנעלי עקב תואמת של אמא שלו.
מאת: פרידמן | 13 באוגוסט 2011 | 21:45בקיץ שעבר גרתי במשך כחודשיים בניו-יורק. בכל יום חמישי, הייתי מבלה בליין מסיבות מאוד מושקעות של סטודנטים בברוקלין, כאשר בכל מסיבה קוד הלבוש הוא שונה- לדוגמא: כוכבי קולנוע, דמויות מצוירות, דמויות מסרטי פורנו, וכו'.
מאת: שי | 13 באוגוסט 2011 | 21:37ערב חמישי אחד, שלחתי לידידה שלי הודעה באנגלית ושאלתי אם יש קוד לבוש מסוים השבוע. היא רשמה לי: Yes, dress like a lesbian.
קוד הלבוש היה נראה לי קצת מוזר אבל זרמתי, ולבשתי חולצת טישרט שגדולה עלי בכמה מידות, ג'ינס רחב, וכמובן שצבעתי (עם ספריי) חלק מהשיער לסגול.
שהגעתי לשם, אנשים בהו בי ולא הבינו מה הקטע. הסתכלתי קצת לצדדים וראיתי שכולם לבושים כמו שדונים ירוקים. מסתבר שההודעה המקורית הייתה:
Yes, dress like a leprechaun – שדון אירי ירוק, והתיקון שגיאות באייפון הפך אותי לבדיחת הערב :-)
יש לי אח חמוד מאוד, שחצן טיפה וקצת (הרבה) ערס.. הוא תמיד מתהלך בבית בלי חולצה והולך כאילו הוא מלך – ובקצרה הוא מעט חש.. בהתאם לתכונות אלו הוא לא מתלבש יפה (בכלל) ולובש את הדברים שאמורים להיראות הכי גבריים ומושכים אבל בעצם נראים הכי איכס! לפני כשנתיים הוא יצא לבלות עם חברים בערב והוא לבש גופייה צמודה שחורה שמעליה שרשרת של חי גדולה מאוד בצבע זהב, וסוג של כיפה או כובע או משהו לא ברור בכלל בבד לא ברור עוד יותר, מכנס ברמודה ירוק, ואיך לא כפכפי אצבע הרוסות וכעורות להשלמת המראה האלגנטי. מיותר לציין שאין שום דרך להסביר את שרשרת החי והכיפה הלא ברורה מאחר והוא הבנאדם הכי פחות מאמין במשפחה שלנו (יום כיפור רואה טלוויזיה וזולל ממתקים).. אז אני מאוד מקווה שאקבל את הנעליים האלו ואביא לו אותם בשביל ההתחלה שלו ללהיות אח נורמלי חתיך ופשוט ללא כפכפי אצבע ושרשראות חי (:
מאת: רותם | 13 באוגוסט 2011 | 20:58לבעלי יש טעם ממש טוב בבגדים…הוא לא מפחד ללבוש בחולצות ורודות, משבצות צבעוניות ומכנסי פסים. פעם היה לו טעם ממש טוב בנעליים, אבל הקיץ הזה הוא לא מוריד את הכפכפים מהרגליים. אפילו חתונות הוא הולך עם כפכפי אצבע.
מאת: הדר | 13 באוגוסט 2011 | 19:56מגיע לו לזכות שנעליים יפות שכאלה, שיגרמו לו לשים גרביים ולנעול נעליים כמו שצריך.
יש לו גם אחריות חברתית (:
השבוע נפגשנו עם חבר שלבש מכנסיים לבנים שקופים, עם תחתונים משבצות שחור לבן.
בעלי לקח אותו הצידה ואמר לו שזה לא לעניין…(אגב החבר אמר שהוא יודע וכבר אמרו לו פעם, אבל פשוט לא אכפת לו)
לפני שנה ליוויתי את בני הבכור בטיול השנתי שלו בגן טרום חובה. מיותר לציין כי הייתי בין האבות היחידים. אני בחור צעיר, הייטקיסט שכזה, מתלבש במין אלגנטיות ספורטיבית. בכל אופן, עם הגיענו למקום הטיול, מיהר בני, שיהיה לי בריא, לעלות על מגלשת מים. תמכתי בו כמו כל אבא טוב. בשלב מסויים, נזיפותיה של אישתי עודדו אותי לעלות על המתקן ולתמוך בילד בעודו מתגלש, להנאתו. כך, התיישבתי לתומי בפסגת המגלשה ודחפתי את בני כלפי מטה. להפתעתי, הילד לא שמח ולא הראה התלהבות מהניסיון שלי לבלות יחדיו. אני, לצערי הרב, אינני פרשן טוב וגם במקרה זה, כמובן, לא פירשתי נכון את התנגדותו ודחפתי בכל הכוח. מיותר לציין רבותיי כי הילד התגלש. מה שכן, את דרכו למטה ליווה צליל קריעה של בד יקר של בגד ים. רבותיי, מדובר בבגד ים ישראלי לכל דבר. דהיינו, מין שורט שכזה שברגע שהוא נקרע אפילו טיפה, כל העסק שלי היה בחוץ. הבעיה, לא היה באפשרותי לעזוב את המקום כי מדובר היה בטיול שנתי של הגן ולא היה זה הוגן כלפי הילד. כך, במשך שעתיים ארוכות מנצח המשכתי להסתובב בפארק המים כאשר כולי דאגה לחריץ החשוף שלי. כמובן שבאותו היום המקום היה עמוס בילדי הגנים למיניהם וכמובן, אמהות בהמוניהן.
מאת: יורי | 13 באוגוסט 2011 | 17:08בעבודה שלי בתור מנהל מותג, אני מתלבש אלגנט, עם מכנסים מחויטים, חגורה נעלים שחורות חלקות וחולצה מכופתרת. אבל ביום יום אני מתלבש די פשוט, עם ג'ינס וטי שרט.
מאת: נדב שם | 13 באוגוסט 2011 | 16:22לחתונה שלי הגעתי לבוש אלגנט, עם מכנס בצבע חאקי וחולצה לבנה מכופתרת חלקה, אך לאחר החופה החלפתי למכנס דגמ"ח קצר, ויצאתי לברך את האורחים המופתעים, שלא האמינו שאני לבוש פחות חגיגי מהם (בין יתר קריאות ההתפעלות גם שמעתי מספר אנשים שאמרו: "אני לא מאמין שהוא בא עם מכנס קצר, גם לי בא.."
לפני כשבועיים אני והוריי נסענו לברצלונה. בית המלון שלנו היה ברחוב פאסינג דה גארסיה – שזה בעצם סוג של רחוב ה-מותגים של ברצלונה, יש שם כול דבר שאפשר לדמיין ; החל מלואי ויטון וגוצ'י לh&m וזרה וגם את המבנים הכי יפים בעיר של האדריכל המפורסם גאודי. כך שבכול יום כשעברנו ברחוב העמוס בדרכנו ליעדים השונים ראינו את כל התיירים האפשריים. יום אחד כשהלכנו בבוקר אל היעד הראשון ראיתי במעבר החצייה בחור צעיר ממוצא אסייתי שלבש כובע מצחייה, גופיית סבא לבנה, מכנס ספורט קצר מאוד בעל גזרה לא מובנת, והכי נורא – קרוקס! אבל לא סתם קרוקס, כל נעל הייתה בצבע שונה, ירוק וכתום וגרביים של נייק. אני לא חושבת שאני ישכח את ההופעה המחרידה הזאת בשנים הקרובות..
מאת: רתם גטניו | 13 באוגוסט 2011 | 14:31לפני כמה שנים הגעתי כרגיל למקום עבודתי בחברת תוכנה ברחובות. קצת זמן לפני שיצאתי להפסקת צהריים ולעשות איזה סידור קטן, נשלח מייל שהודיע שאביה של המנהלת הישירה שלי נפטר, ושהלוויה תתקיים באותו היום. מכיוון שקצת מיהרתי, הדפסתי את המפה להגעה לבית העלמין ויצאתי, מתוך כוונה לנסוע לשם ישירות אחרי הצהריים. חשיבותם העלילתית של הפרטים הללו היא בכך שלאור העובדה שנסעתי ללווייה לבד, אף אחד לא טרח להפנות את תשומת ליבי לחולצה שלבשתי. זו הייתה חולצה מגניבה למדי מת'רדלס-
מאת: מיכאל | 13 באוגוסט 2011 | 14:14http://www.threadless.com/product/1825/Dead_Pirate/tab,guys/style,shirt
היא הייתה שחורה, שזה דווקא מתאים. הבעיה היחידה הייתה הציור העצום של גולגולת שתומת עיןשהתנוסס עליה.
ברגע שהגעתי לבית העלמין התחילו להינעץ בי מבטים. הספקתי להגיע לנחם את האבלה שלמזלי לא שמה לב, ואז תפסה אותי אישה מבוגרת ונזפה בי על כך שהחולצה לא מכובדת. בתחילה לא הבנתי על מה היא מדברת ואז הסתכלתי למטה, והזדעזעתי.מהר הורדתי את החולצה והפכתי אותה, אך זה היה מאוחר מדי והפדיחה כבר התרחשה.
וואו איזה נעלים יפות איפה אפשר לקנות אותם?
מאת: קובי | 13 באוגוסט 2011 | 13:41וואי אני רק חושב על הרגע הזה ונזכר בכמה מזעזע זה היה!
מאת: אוראל | 13 באוגוסט 2011 | 11:41אני ואחי הלכנו לטייל בתל אביב אני כולי הייתי בלבוש התל אביבי היפה שלי
ברמודה קצרה,נעלי סניקרס וחולצה מכופתרת
אני הייתי צריך לפגוש אותו בפינת רוטשילד אלנבי
אני פוגש אותו
אני רואה
כובע נייק לבן
עם טרנינג לבן של נייק
ועם כל זה לא היה חסר גם הקרוקס הכחולות!
כאילו מה אלוהים ובדרך כלל הוא לא מתלבש ככה
הוא אמר שהוא חזר מהעבודה וזה מה שהוא לובש
ישר הכנסתי אותו לאיזה חנות בשינקין והחלפנו לו מלתחה
זה היה מזעזע ואני לא מאמין שהלכתי איתו ככה ברחוב!
פדיחת הלבוש הזו שייכת לאקס…
מאת: אני | 13 באוגוסט 2011 | 10:42אני והאקס גרנו יחד תקופה.כמו כל זוג היינו גם רבים לפעמים. אחת המריבות התנהלה סביב העובדה שאני עושה הכל בבית. המריבה או יותר נכון הקיטורים שלי התנהלו תוך כדי תליית כביסה… הוא התארגן תוך כדי ויכוח לצאת למשמרת בעבודה, נכנס למרפסת השירות,שם תליתי כביסה בעצבים..התכוףף למדף האחרון בארון הנעליים המשותף כדי לקחת לעצמו זוג נעליים, בשבריר השנייה הזה תליתי לו על הצווארון של החולצה אטב כביסה.. מיותר לומר שהוא שם לב לאטב הזה רק כשהגיע למשמרת בעבודה…או יותר נכון החברים לעבודה הסבו את תשומת ליבו לאטב החביב.. הוא לא סלח לי ובלי קשר לכך נפרדנו..הייתי שמחה לצ'פר אותו בנעליים אבל אני דווקא מרוצה מהנקמה הקטנטנה ובכלל אנחנו כבר לא בקשר…זה אולי ילדותי אבל נו, עברו 10 שנים מאז…בטח עבר לו. אולי אזכה לצ'פר את בעלי…
התחלתי לפני שנתיים עבודה חדשה ורציתי לעשות רושם טוב,ספרתי שבעלי בתור מנהל מאוד דואג להתלבש יפה ומקפיד על הפרטים הקטנים,וכולם חיכו כבר לראות אותו רק שלא היתה שום הזדמנות,ואז יום אחד בעלי הפתיע אותי יש לציין בלי קשר לשום ארוע מסויים(לא יום הולדת וכדומה)והגיע למקום עבודתי כשהוא נכנס הייתי בהלם ראשית הייתי מופתעת ושנית מהפלסטר הענק והלבן שהוא שם על המוט של המשקפיים של אימפריו שלו שנשברו לו כמה שעות קודם,אפילו עיור יכל לראות את אותו הפלסטר .התפדחתי נורא ורק רציתי שיילך.
מאת: דנה צרפתי | 13 באוגוסט 2011 | 10:08הפדיחה האופנתית הכי גדולה שנתקלתי בה היתה שלי. לפני כמה שנים טסתי לניו יורק וכחלק מהנסיעה היתה אמורה להיות לי פגישת עסקית בערב של הנחיתה. הטיסה היתה בדצמבר וכידוע בארץ אין ממש חורף אז ארזתי את כל בגדי החורף שלי במזוודה וטסתי עם בגדים די אווריריים… הבעיה היתה שאני הגעתי לניו יורק, אבל המזוודה שלי הגיעה לאוסטרליה. את רוב היום ביזבזתי בחיפושים אחרי המזוודה ועד שהגעתי למנהטן כבר לא היה לי זמן לקנות משהו ללבוש ולא היתה לי ברירה אלא להגיע לפגישה העסקית במסעדה די נחשבת עם טרנינג (חצי אופנתי ראוי לציין), וחולצת פלנל משובצת ששמתי בתיק למקרה שיהיה לי קר, אז היה לי קר מאוד כי ניו יורק כבר היתה קפואה, אבל לפחות הגעתי לפגישה. כל מי שהיה במסעדה הסתכל עלי כאילו אני הומלס ולקח לי די הרבה זמן להסביר למארחת ולמי שנפגשתי איתו בדיוק מה קרה. אבל לפחות הוא לא שכח את הפגישה הזו!
מאת: אלון | 13 באוגוסט 2011 | 03:22אבא שלי איש מופלא, תמיד דואג לפנק אותנו הילדים ואת אמא.
הוא מפנק את כולם, חוץ מאת עצמו.
בכל פעם שאנחנו עוברים ליד חנות נעליים, אנחנו מציעים לו לקנות חדשות
והוא אף פעם לא מסכים, בטענה ש"יש לו כבר מספיק", כשבפועל,
יש לו בדיוק שלושה נעליים. זוג לעבודה,נעלי קרוקס , וכפכפים .
לפני שנתיים טסנו כל המשפחה לארה"ב , והזמנו שייט,
מסתבר שלקפטן היה יום הולדת ,
כל נוסעי הספינה לבשו טוקסידו , מלבד אבא שלי,
שהופיע עם דגמ"ח, טי שירט ישנה ודהויה , ונעלי קרוקס.
אכן . פדיחה .
אז את הטי שירט והדגמ"ח כנראה שלא נוכל להעלים לעולם ,
מאת: הילה | 12 באוגוסט 2011 | 23:19אבל אולי בזכותם , את הקרוקס כן … ?
לפני כחמישה חודשים חגגנו מסיבת ברית לבננו הרך הנולד, באותו היום בעלי רכש בגדים לאירוע הערב, כשהגענו לאולם לקבל את האורחים ונכנסנו בדלת פתאום הכל התחיל לצפצף ולא הבנו מה קרה,(יש לציין שמקום האירוע היה מאובטח), המשכנו לקבל את האורחים כמנהגינו ובכל פעם שהוא התקרב אל דלת הכניסה החלו צפצופים רועשים ולא נעימים כך שגרמו לכל אורחי הכבוד להילחץ ואף להסתכל זה על זה במבוכה,ובכל פעם שזה קרה אחראי האבטחה הפעיל "שטח סטרילי" במקום ועיכב את כניסתם של הבאים, דבר המתאפיין בהתרוצצות של המאבטחים סביב המקום תוך כדי שיחות במכשירי הקשר ביניהם… וכמובן שהוזעקו ניידות משטרה למקום למקרה ש..
מאת: צופי | 12 באוגוסט 2011 | 21:55ואני כמובן בעלת השמחה כולי הייתי לחוצה ועצבנית, אוחזת בתינוק ומנדנדת אותו בידי נראה שנמאס לו מכל הסיטואציה שגרמה למבוכה במסיבה שלו, כנראה ממניעים נסתרים החליט התינוק להפיל את המוצץ על הרצפה ואני כמובן עם העקבים והשמלה (והתפרים) לא יכולה להתכופף להרים את המוצץ, קראתי לבעלי החמוד והנחמד כדי שירים את המוצץ…פתאוםם לתדהמתי ראיתי את הזמזם הלבן, הגדול והארור (וכמובן את החריץ של האינסטלטור…) מחובר לו למכנסים!!! צעקתי…היי…כולם קפצו ואני הנפתי את ידי להרגעת המצב, אני מבינה מדוע היתה המהומה, המוכרת הנחמדה והאחראית שכחה להוציא את הזמזם… כולם הביטו במבט מחוייך לעבר אחוריו ולקחו אנחת רווחה, עכשיו הם יכולים לאכול את הסטייק בנחת, וכמובן שהתינוק חייך בתום הסיטואציה….
אבא שלי לא סטייליסט גדול… הוא נוהג ללבוש מכנסיים מאד גבוה, הרבה מעל הפופיק. לפני שנה בערך, עשינו הליכה ברגל בשכונה, סיטואציה שבה אתה לא מצפה שיהיו הערות על הלבוש שלך. בזמן ההליכה, רכב שחלף לידנו פתח את החלון וצעק לנו "גבר, תעלה את המכנסיים עד הכתפיים!". כמובן שרציתי לקבור את עצמי באותו רגע… זה לא מנע מאבי להמשיך וללבוש את המכנסיים גבוה. אשמח לזכות בנעליים כדי ליצור איזון סטייליסטי בבית…
מאת: תום | 12 באוגוסט 2011 | 21:49הייתי באירוע המכנס היה קצת גדול וכל התחתונים היו בכביסה רקדתי ונפל המכנס חחחחחחחחח
מאת: משה | 12 באוגוסט 2011 | 20:06זה קרה בשירותי בצה"ל,הכרתי אותה..האחת והיחידה!ראיתי אותה ליד השק"מ והתאהבתי במבט ראשון..לאחר המון מבטים חטופים שדרך אגב באו גם מימנה..דבר שגרם לי לאזור אומץ ולהזמין אותה לצאת איתי,לשמחתי הרבה..היא הסכימה!..קבענו להיפגש בסופ"ש במסעדה יפנית מדהימה..הייתי חייב לדפוק הופעה של החיים…הפכתי את החנויות למצוא את ה-דבר,לאחר המון חיפושים מצאתי את הבגד המושלם בתוספת כובע מהמם שמוסיף לסטייל…הגיע הסופ"ש וההתרגשות בעיצומה..אספתי אותה מביתה ויצאנו למסעדה..(אני חייב לציין שלאחר כל המבטים החטופים הסתכלתי עליה ונדהמתי מיופייה )…לאחר שיצאנו מהרכב שמתי לב לדבר הכי הזוי שקרה לי בעולם!!!הסתכלתי לרגליי..וראיתי נעלי בית אפורות(כן כמו של המבוגרים)..לרגע חשבתי שאני הוזה..אבל לאחר הצחקוק שלה הבנתי שאני נמצא במציאות…הייתי נבוך כולי…וזה מה שקרה לי מרוב התרגשות…ופשוט נכנסו למסעדה כאילו "כלום" לא קרה..ומאז לשמחתי הכל היסטוריה..והיום אנחנו 4 שנים ביחד ותמיד נזכרים בפגישה הראשונה:)
מאת: ישראל | 12 באוגוסט 2011 | 18:38טוב, חחח זה קרה ממש לא מזמן קמתי לראיון עבודה אחרי שעתיים שינה ואם אנגאובר מטורףףףף! קמתי על הפנים ממש עד כדי שלבשתי מכנס שהאחורה שלו יש חור באורך ענק..כמובן שמרוב שהייתי עדיין שיכור מהיציאה לילה לפניי לא שמתי לב שזה המכנס שלבשתי.
מאת: ס | 12 באוגוסט 2011 | 16:42הגעתי לראיון עבודה במקום מכובד וגם שעשיתי לעצמי פאדיחות אם איך שניראתי בבוקר ועוד אם המכנס הקרועף כמובן שלא היה נעים לאנשים שסביבי להעיר לי עד שגילתי את זה בעצמי, כמובן שבאותו רגע רציתי לקבור את עצמי אבל ממש לא יכלתי לפספס את ההזדמנות אז לכל מקום שהלכתי, הלכתי ביחד עם כיסא..
ואחרי כל היום הזה לפחות התקבלתי לפחות…:)
מאז ומתמיד היה לאחי חוש אופנה מזעזע, לאירועים אני ואמא שלי אלו שקונות לו את הבגדים ומחליטות מה יילבש, נשמע הזוי? ועוד איך. והוא בכלל בן 19.
מאת: הילה | 12 באוגוסט 2011 | 16:39תמיד נתתי טיפה של תקווה שלפתע ביום אחד אני אראה אותו בשיא האופנה בלי כל עזרה מאחרים. אני כל כך אוהבת את אח שלי ולהפתיע אותו בנעליים אופנתיות אולי הוא יבין את ה"רמז". טוב יש לו הרבה פאדיחות חבל שאגזול מזמנכם. אבל הפאדיחה שבאמת באמת לא יוצאת לי מהראש היא קרתה לפני שנה בערך. ארגנו לו מסיבה לקראת הגיוס, כל החברים שלו באו, המשפחה, ממש כולם. וכשהוא בא הוא נראה כמו קישקוש גואש, בחירת הצבעים של הבגדים הייתה מזעזעת, הבגדים לא קשורים אחד לשני. חולצה כתומה, מכנס דגמ"ח ירוק קיא, נעליים כחולות. חח בכל זאת זה היה מצחיק לראות את זה וביחד גם לבכות מרוב צער. מאז כולם לא שוכחים לו את זה. מקווה שההפתעה הנעימה תעביר לו את המסר. מקווה שיהיה טוב ( :
בעודי שוהה באתר היסטורי קדום ומפורסם עם כל חבריי לכיתה, צדה עיני אדם שלבוש באלגנטיות בחליפת שני חלקים אפורה- כסופה (יש לומר- מאוד יפה!!!!)….
מאת: אופיר | 12 באוגוסט 2011 | 16:15ובכן כשבחנתי את האדם המוזר מכף רגל ועד ראש (תכף תבינו למה דווקא מהכף רגל….) התחילו עוויתות להגיע לעייני…. הבנאדם לבש חליפת יוקרה אפורה כשלרגליו ישנו גוש גומי כתום זועק ומכוער להפליא!!!!! (יש אנשים שמתעקשים לקרוא לזה קרוקס…. :))…
דמיינו לכם מישהו שנראה כמו חתן- נקי מסודר והכל, ונועל קרוקס!!! קרוקס!!! ועוד כתום!!! זועק!!! התחלחל ליבי….
יש איזהשהו ג'ינס שהחלטתי לעשות ממנו ברמודה קרועה עם כתמים של אקונומיקה משהו מפחיד יצא צהבהב הלכתי איתו למסעדה בחוף הים בתל אביב וכל התיירים שהיו שם הסתכלו ושאלו מאיפה ואמרתי שאני עשיתי אז פדיחה רצחחח אבל מצד שני הוא אחד היפים!
מאת: מיכאל אשכנזי | 12 באוגוסט 2011 | 15:53הזמנים היו קשים, השנה הייתה 2005 ואני בדיוק סיימתי קורס קצינים חושים ספורים קודם לכן. הייתי מורעל כמו שרק אפשר לדמיין, ואז עוד קצת. החלומות היו לעשות את שביל ישראל ולכבוש מחדש את הבופור.
חבר מהיחידה אמר שחברה של חברה שלו מחפשת מישהו וקפצתי על המציאה.
התקשרתי, דיברנו קצת וקבענו שאאסוף אותה בשישי בערב.
לא חשש או היסוס קל שבקלים, יצאתי אל ביתה לבוש ב (שימו לב!): מכנס צבאי גזור, חולצה לבנה גזורה (אבל גם גם כמה חורים באמצע וצהוב בבית השחי ערב חוסר בכביסה) וכמובן ההי לייט: סנדלי שורש.
לשם עידון הסיפור ואני והיא עדיין ביחד והטעם האופנתי שלי שודרג פלאים מאז (רק אבל רק בזכותה) והחלומות הפכו להיות טיול בפריז, ארוחה בבראסרי וכיבוש ניו יורק.
אז לאור הפאדיחה והשינוי שחל בטעם האופנתי אני חושב שאני ראוי לנעליים (שיילכו מעולה עם ברמודה)
מאת: נמרוד | 12 באוגוסט 2011 | 14:31את הפדיחה האופנתית שלי ביצעתי בעצמי לצערי, במשך 4 שנים. בנוסף, אין אשמים בדבר חוץ ממני ואולי גם ההורים שלי שנתנו לי להסתובב ככה מחוץ לכתליי הבית.
בתקופת התיכון עברתי סוג של מרד נעורים. לצערי לא מכרתי את האוטו של ההורים בשביל גראס או השתכרתי על בסיס קבוע, המרד בא לידי ביטויי בהצהרות אופנתיות מ-ז-ע-ז-ע-ו-ת! אני לא מדבר על דברים לייט, אני מדבר על ג'קט עור עם ניטים עם מכנסיים קצרים בשילוב של נעליי צבא. או למשל את קיץ 2004 שבו חשבתי שזה נבון ללבוש כל הקיץ שרוולים וחולצות הודו שכאלה (מוש בן-ארי כאייקון אופנתי?)…בקיצור, הזוועה נמשכה ונמשכה.
היום אני כבר אחרי כל זה. אומנם אין לי חוש אסתטי מפותח או שמץ של הבנה באופנה, אבל מצליח להתלבש סביר ואף לסחוט איזה מחמאה מפקידה לפקידה בעזרת מעגל חברים תומך. זה מאבק לא קל, לפעמים בקיץ השרוולים עדין קוסמים לי ובחורף הג'קט עור נראה מחמם מאוד…סייעו במאבק היום יומי הזה, אני חושב שמגיע לי נעליים :) סופ"ש נעים.
מאת: גיל גולדינגר | 12 באוגוסט 2011 | 13:59המיקום היה באולם ג'ויה מיה. חתונה נוסח צרפת באולם מהוקצע ומוזמנים מוקפדים. אחרי מספיק אלכוהול והרבה חברים שבדקו יכולות מתיחת גוף בריקודים, נקרע לאחי מכנס החליפה בכל החלק המוצנע ועד פיקת הברך השמאלית.. וככה מצאנו את עצמנו ישובים בגינה הגדולה, מכנסיים ביד, תופרים בחוט ומחט (שהושאלו ממשרד האולם).בינתיים זאת הייתה אטרקציה לא קטנה.. בחור גבוה ונאה פוסע לו בתחתוני Family Guy, נעלי לכה וחליפה (:
מאת: יצחק | 12 באוגוסט 2011 | 13:57זה הרי ברור שלכולנו יש את הבקרים האלה. לפני העבודה, השעה 6 בבוקר, כולם מתלבשים בחושך ועוד חצי ישנים.
מאת: נטלי שניידר | 12 באוגוסט 2011 | 13:02לא פעם אבא שלי מצא את עצמו עם שני זוגות גרביים שונים, בערך ב12 בצהריים (למזלו הוא רופא והוא יושב מאחורי שולחן ואף אחד לא רואה). הסיטואציה הבאמת מצחיקה שהייתה איתו- בוקר מוקדם מוקדם ועדיין חשוך, אבא ואמא מתארגנים להם באיטיות לעבודה. עדיין חושך בחדר, ואבא שלי גורב גרביים. לפתע הוא מבין שמשהו לא בסדר… הגרב השחורה הרגילה שלו פתאום מרגישה קטנה מדיי… הוא מאשים את הנפיחות של הלילה וגורב אותה, ואז הוא שם לב לעוד משהו- היא קצת ארוכה מהרגיל. בקול ישנוני הוא מבקש מאמא שלי להדליק את האור, כי הוא כנראה לקח איזה גרב לא נכונה. אמא שלי מדליקה את האור ומגלה שאבא שלי מנסה לגרוב על עצמו את גרבי הברך ש-ל-י בצבע תכלת עם פפיון סאטן כחול בצד. אין מילים להסביר, שאולי כל השכונה התעוררה מהצחוק של אמא שלי שהתגלגל בהיסטריה במשך איזה עשר דקות- בשעה 6 וחצי בבוקר!!! אבא, אני אוהבת אותך, ואם זה הסיפור הזוכה- פאדיחה ללא ספק שווה נעליים :). שבת שלום.
שיעור מתמטיקה דפיקות נשמעות בדלת.. והחלום השחור של כל נער מתבגר מתגשם לי מול העיניים…
מאת: רפאל שטרנבוך | 12 באוגוסט 2011 | 12:58אבא בפתח עם ברמודה קצרצרה ו… מגף גומי ארוך כמו של דייגים, הוא נכנס מנופף לי לשלום והסביר למורה (בקולי קולות כך שגם החברים ישמעו..) שהוא באמצע לעשות הפתעה לאשתו (אמאשלי) ולשטוף לה את הבית, רק שהוא לא משתלט על כמות המים ששפך וחייב לשחרר אותי כדי שאבוא לעזור לו…
אני רוצה לשמוע מישהו שלא חושב שמגיע לי לזכות בנעליים אחרי פאדיחה כזו…
טוב אז לפני כמה שנים חייתי בניו יורק תקופה קצרה והכרתי בחור ישראלי, הוא היה פשוט חלומי גבוה עיניים כחולות שיער שחור גולש ג'נטלמן, לבוש בשיא השיק הניו יורקי. לצערי נאלצתי לקטוע את ההרפתקאה זמן קצר לאחר הכרותנו מאחר וחזרתי לארץ.
מאת: דידה | 12 באוגוסט 2011 | 12:39לימים פיטזתי אליו ודמיינתי אותנו מטיילים יד ביד ברחובות ניו יורק לבושים בשיק ונראים יפים.אחרי כשנתיים רצה הגורל והפגיש אותנו דרך הפייסבוק. שוחחנו ושמחתי לגלות כי הוא חזר לארץ, הייתי כל כך נלהבת וכבר ציפיתי להיפגש איתו. קבענו כמובן שיאסוף אותי ונצא [כמובן ששוב פינטזתי עלינו יחד ברחובות ניו יורק ועל הסוס הלבן]
הוא הגיע ואני כולי ציפייה נכנסת לאוטו מסונוורת ממנו עם חיוך מקצה לקצה, כשהגענו לבר ויצאנו מהאוטו נחרדתי לגלות שהשיק הניו יורקי אבד איפשהו בדרך ואת הלבוש המחוייט הניו יורקי החליפו :נעלי קרוקס מזעזעות גי'נס וטי שירט שישנים איתה. מובן לכם שבאותו הרגע הפנטזיה שלי ירדה לטימיון והקרוקס האלה פשוט הורידו ממנו את כל הסקס אפיל שהיה לו….פגישה שניה עם הקרוקס לא הייתה.
אני וחבר שלי ביחד כבר כמעט שנתיים. קרו הרבה דברים בתקופה הזו, רגעים טובים, וגם פחות. דברים משתנים בקצב תדיר, הזמן עובר וגם אנחנו ממשיכים. אבל יש דבר אחד שלא השתנה במהלך כל הזמן הזה…חבר שלי לא מוצא נעליים!!! לא יאומן! ואני חשבתי שאנחנו הבנות בעייתיות ותמיד יש לנו מה לומר על כל דבר. אז זהו, מסתבר שלא! נמצא גבר שעולה אפילו עלי, הבחורה הכי ביקורתית (אם ניתן להעיד על עצמי) מבין חברותיי. לא משנה מה, הוא תמיד ימצא איזשהו משהו לא בסדר עם הנעליים האלה, או שהזוג הזה לא מספיק טוב. בהתחלה עוד היה לו זוג שהוא ממש ממש אהב. וסופו של זוג כזה, ידוע מראש. החרישה היומיומית עליהם עשתה את שלה, והם הפכו לבלויות ביותר- זהו אי אפשר יותר לנעול. אז מה עושים עכשיו? אולי נחטט בארון של אבא ונמצא שם? רעיון טוב! עד שלאבא כבר ימאס ולא יתן יותר לקחת… סיבוב ועוד סיבוב בחנויות בקניונים ומנסים אולי בעיר אחרת, ומה …כלום! שום דבר לא מספיק טוב/ יפה /נוח /מגניב…הכי "פיקי" בעולם!!! אז איפה אנחנו היום אתם שואלים? עדיין ביחד, ומה שנשאר זה זוג סנדלי שורש שמשמשות נאמנה גם לשיעור באוניברסיטה, גם להליכה לסופר וכן גם ליציאה למועדון. מה היינו עושים בלעדיהם..???
מאת: שי שי | 12 באוגוסט 2011 | 12:36אז בבקשה! עזרו לו (וכן בעיקר לי) ותיגאלו אותו (ואותי) מסנדלי השורש החרושות! הגיע הזמן לעבור הלאה לנעליים אמיתיות ושוות! לכאלו, הוא כבר לא ימצא תירוצים…
לבעלי היקר יש טעם על הכיפאק, הוא לא מהמתאמצים וגם לא מהמזניחים, משהו מאוזן ביותר! מכיוון שהוא מנהל של חברה יחסית גדולה הוא מתלבש בטעם לעבודה ומוריד את החליפה והעניבה לטובת ג'ינס נחמד וטישרט כאשר הוא מסיים את עבודתו. למרות כל הפתיחה הנאה הזו שבה סיפרתי על טעמו הנעים והנינוח של בעלי, משהו לא טוב קרה ביום חתונתנו. הוא החליט שאת החליפה הוא קונה לבד על מנת להפתיע אותי ולהיות מקורי. מכיוון שאני לא מסוג הנשים הקלפטעיות שמחליטות לבעלים איך וכיצד להתלבש, זרמתי עם הרעיון שלו. בערב החתונה כאשר שנינו התכוננו והתחלנו להתלבש, נשמתי כמעט שפרחה. הבן אדם לבש זקט משובץ בכחולים, עניבה לבנה ומכנסיים בגוון בז לא ברור. זה אולי נשמע לא נורא אבל ההופעה כולה היתה ליצנית משהו ולא ברורה! במשך עשר דקות לא ידעתי מה לאמר אך קלטתי באחת שזוהי ההזדמנות שלי להוכיח לו ולעולם כולו שאני אוהבת אותו כפי שהוא. נשמע רומנטי? יכל להיות, מה שכן, הייתי הכלה השיכורה בתבל,זה קצת עזר לי להתביע את יגוני על המראה ההזוי של בעלי…
מאת: יערית | 12 באוגוסט 2011 | 12:30חנות משפחתית שמתנהלת כמו מאפיה- הגיע אלי לעשות לוגו חדש לעסק, אחרי שהבן הגדול אישר את הלוגו- הגיע תורו של האבא- לכבוד המאורע אורגן מפגש מיוחד בוילה מפוארת השוכנת בפרפר תל אביבי מצועצע, הBMV באה לאסוף אותי. הנהג לובש נעלים של מעצב על- אבל עליו זה נראה כמו חיכוי רוסי עלוב, האבא קיבל אותי בזרועות פתוחות ובחלוק פיג'מה כיאה לטוני סופרנו הישראלי- היה קר באותו הערב- מזל שלא הורדתי את המעיל השחור- כי מתחת לבשתי חולצה בצבע תכלת עם לוגו של לקוסט, הכי מפואר שהצלחתי להשיג בהתראה כל כך קצרה- המזל התגלה רק שחזרתי הביתה והורדתי את המעיל- התברר לי שאני לובש את החולצה הפוך
מאת: אלקנה בלומנטל | 12 באוגוסט 2011 | 12:30אחד הגברים העובדים במשרדי הוא סוג של יצור. ג' הוא אמנם בחור נחמד וחביב, אבל דומה למפוזר מכפר אז"ר. ויותר מזה, כל מה שקשור לאופנה וסטייל- פשוט ממנו והלאה…כנראה שכאשר שתי התכונות האלו מתמזגות יחד באדם אחד, זה עשוי להוביל למפגע מזעזע ביותר: כל יום אנו מופתעים לגלות שילוב אופנתי חדש שלו, למשל גרביים צבעוניות ומצויירות המבצבצות מתחת לזוג מכנסיים שחור מחוייט, שרוול צבעוני (הלו אנחנו כבר לא בניינטיז??) ועוד מטעמים שונים מבית היוצר של ג'. בוקר אחד נחרדתי לגלות שהוא הגיע עם שתי נעליים שונות: האחת כחולה והשנייה אדומה(???). אלא שהפעם זו לא הייתה הצהרה אופנתית חדשה. הבחור המפוזר פשוט התבלבל. באותו יום ג' פוטר מעבודתו, ואם תשאלו אותי הוא עדיין מתקשה למצוא אחת קבועה ויציבה. אשמח לזכות בזוג הנעליים המקסימות וכמובן להעביר אותם לג' שממש צריך זוג כזה, אולי יקבל מהן קצת השראה.
מאת: הילי ג' | 12 באוגוסט 2011 | 11:51אני גר בתל אביב והזמנתי את אחי שיבוא לתל אביב שאני אכיר לו קצת מקומות יפים הוא הגיע כמו רוסי ואנחנו מרוקאים חח הוא לבש מיכנס קצר ואת הגרביים הוא קיפל זה היה ניראה כמו תחבושת חח היביישתי לטייל איתו חח בסוף הכנסתי אותו לחנות בגדים וקניתי לו בגדים ספורטיבים וגרביים חצאיות שלא יראה מצחיק חחחח שמחתי להצחיק אותכם עם מה שעברתי תודה ושבת שלום
מאת: ניסן | 12 באוגוסט 2011 | 11:35על היום הראשון בעבודתי החדשה הגעתי עם בגדים חדשים והכל היה מושלם…אבל,כשהגעתי לעבודה בא אליי המנהל ואומר לי שכל האחוריים שלי שחורות מאיזה שהוא חומר…זה היה ממש מעצבן ודי הרס לי את היום…וזה לא נגמר פה!
מאת: אליהו אלימלך | 12 באוגוסט 2011 | 11:12עוד באותו היום,הלכתי למטבח לשתות קולה ואופס…נתקעתי באחת העובדות והבגדים שלה(קצת) ושלי (הרבה) הכתימו מהקולה…בהחלט יום מבאס על היום הראשון בעבודה.