שמלת תותים של פיו פיו במתנה
שווי המתנה: 1,600 ש"ח
בכל יום שישי נחלק מתנה לגולשים מלאי הסטייל של FF. כל מה שאת צריכה לעשות כדי להכנס לתחרות ואולי לזכות בשמלת התותים של המותג פיופיו, הוא לספר לנו בתגובות מה הפרי האהוב עלייך ביותר ולמה? התשובה המקורית ביותר תזכה את הכותבת בשמלה שבתמונה.
* הזוכה ייבחר בין המגיבים לפוסט עד יום א', 17.7.11, בשעה 12:00
* בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
* את השמלה ניתן להשיג בסטודיו פיו פיו, פינסקר 5 תל אביב, בתיאום מראש – 054-4773542
הזוכה באוברול של ז'ראר דארל מהשבוע שעבר היא אלונה שכתבה לנו על הפריט מהעבר שלה:
עליונית הוולנים הורודה שלי
"אני זוכרת את הקנייה הזו כמו היום. הייתי בת 15, (עברו מאז למעלה מ-20 שנה…) ואיזה יום הלכתי להסתובב בשכונת ילדותי בכרמל בחיפה ונעצרתי ליד בוטיק קטן של דברי יוקרה. דמיינו לעצמכם, בעידן שבו רשתות אופנה כלל לא היו קיימות, נערה צעירה פוסעת לתוככי היכל אופנה, שכל המוכרות הן נשים מבוגרות, והכל בגלל שלא יכולתי לעמוד בפיתוי של עליונית בצבע ורוד בייבי שעמדה על הבובה בחלון הראווה. העליונית היתה מלאה בוולנים בכמה שכבות, צווארון סיני קצרה יותר מקדימה ארוכה יותר מאחורה. הסתכלתי עליה כמהופנטת. היא עלתה 200 ש"ח. תחשבו, במונחים של אז – זה היה המון המון כסף.
אך ממתי כסף יעמוד ביני לבין רצונותיי? הוצאתי את כל דמי הכיס שצברתי וביקשתי עוד השלמה מההורים. זו הייתה הצהרת האופנה הראשונה שלי והיא ליוותה אותי שנים רבות בארון. לצערי, עד היום, אין ממש מה שמפריד ביני לבין חלומות האופנה שלי – עדות לכך נמצאת בחשבון הבנק שלי ….(-:"
הפרי ליצ'י אהוב עליי משום שיש לו טעם מאוד מיוחד שנישאר בפה לאורך זמן, שזה אומר שאני בן אדם שאוהב שיהיה לו תמיד משהו טוב שלא יגמר לעולם כדי שיהיה עוד טעם לעוד:-) כמו הליצי'!!!
מה שכן,הוא מתאים בדר"כ כתופסת לקינוחים שזה הטעם האחרון ואפשר להוסיף אותו ותמיד יוסיף.
הצורה שלו גם מיוד עגלגלה בחוץ שי לו עטיפה ומבפנים שי את הביפנוכו שלו, שהוא עשוה את הטעם המתוק.
מאת: רוית צזילינג | 14 באוגוסט 2011 | 09:50נכון , נכון! הפרי של הקיץ זה אבטיח! אבל בשבילי זה תמיד ענבים! ולמה?
מאת: אביטל שיינקמן | 19 ביולי 2011 | 19:30כי ענבים זה פרי שאפשר לקחת לכל מקום זה א' . לעמות האבטיח שמשפריץ מיץ הענבים קטנים והכי טעימים שיש!
דבר שני זה שענבים תמיד מזכירים לי מלוכה! כמו בכל התמונות והסרטים שמאכילים את המלכה בענבים. זה פשוט הפרי הכי מלכותי!
פרי סקסי בטעם שייק חלב..למות עליו.
מאת: איריס | 19 ביולי 2011 | 14:40תותים כי זה פשוט הפרי הכי טעים שיש, ואם מוסיפים לו קצפת אז בכלל…
מאת: מיכל | 19 ביולי 2011 | 14:27כי הכי סטייל זה לקחת פלח אבטיח ולאכול מהאמצע וללכלך את כל העולם ! (:
מאת: שרון | 18 ביולי 2011 | 15:30אני אוהבת מאוד את הפרי ליצי מכיוון שהוא פרי האהבה וכל פעם שאני אוכלת אותו אני מרגישה בעננים פרי יפה חושני וטעים מאוד …..
מאת: רחלי | 17 ביולי 2011 | 22:24קשה לבחור אבל בעקבות שאלה זאת אני יספר סיפור שקשור לשאלה .שהיתי ילדיה קטנה אבא שלי היה עובד כחקלאי אבל לא הלך לו בעסק!!!
מאת: תהילה | 17 ביולי 2011 | 19:09אז כשהיינו הולכים לסופר אז היינו קונים מצרכים חשובים ושבאמת צריכים
אז ברור שממתקים לא היינו קונים כי זה היה משהו לא הכרחי אבל פירות היה לנו אני זוכרת אותי ועוד שמונת אחי יושבים בשולחן ובמקום ממתקים היינו לוקחים פרי ואוכלים אותו והיינו מדמינים שזה ממתק גם בטיולים [עד כמה שהלכנו לטיולים !]אבל מה שאני הכי זוכרת שהיה לנו פירות זולים לא יכלנו להרשות לעצמנו הכל יום אחד אבא הביא לנו תותים הנגיסה הראשונה היתה חלום ומאז זה הפרי שאני הכי אוהבת ויזכור לעד!!
למה ענבים ?? כי הם הכי פשוטים שיש! אפרסק מלכלך אותי תפוח שבר לאבא שלי את השן (wtf) ,מישמש סתם מנצלים לגוגוים, אבטיח רק אם יש בולגרית, מלון רק למסטיק , בקיצור לכל פרי יש את הסרט שלו אז הכי פשוט לי זה ענבים אבל שיהיו קרים חחח יום טוב!!
מאת: ליטל מזרחי | 17 ביולי 2011 | 13:58הפרי האהוב עלי הוא כמובן פסיפלורה,הרבה אנשים לא אוהבים פסיפלורה אבל כשאני אוכלת פסיפלורה אני מרגישה בגן עדן גם מאבר לטעם המשגע הריח מקסים אני נהנית לקטוף את הפסיפלורה מהעץ שלי (או מהשיח איך שתקראו לזה..) אני נהנית לקטוף אותו ולחפור בתוך הפרי עם כפית ולהיתהנג מטעמו המשגע והמקסים אני בתור אוהבת מאוד את פרי זה למרות שרובם מהילדים לא אוהבים ..
מאת: שלי | 17 ביולי 2011 | 11:47ענבים בשבילי הם משפחה: אחי הצעיר נולד כשמלאו לי 16 שנים ואני זוכרת ונוצרת כל יום וכל תעלול שעשה ושיגע את הבית. תמיד היינו מחכים לקיץ שמביא איתו את הענבים, אבל זה אף פעם לא היה רק הענבים, אלא חווית האכילה, חגיגה של ממש!, הוא אהב לשבת על ברכיה של אמי במרפסת הצרה שהייתה צמודה לסלון בבית ילדותנו, להשקיף על התנועה הסואנת למטה ולרדת על קערה מלאה בענבים. עם השנים זה הפך למסורת, כולנו היינו מתקבצים על המרפסת הצרה ןלצדנו קערות של ענבים.
מאת: ענת | 17 ביולי 2011 | 11:04היום הוא אב לילדה משגעת, בסופי שבוע הוא מגיע איתה לבית ההורים והילדה, רצה לארון המטבח, מוציאה קערה מפלסטיק ומבקשת מסבא או מסבתא שישבו איתה במרפסת כדי לאכול…ענבים, יכול להיות משהו אחר?
נחלאות, שהיא אחת השכונות היפות, בירושלים היפה, מקושטת עצי תאנה לרוב. אחד מזיכורנות ילדותי הנעימים יותר הוא אמי ואני צועדות במעלי הרחוב ביום קיץ חם במיוחד. הולכות ונעצרות אחת לכמה צעדים תחת עץ תאנה אחר, היא כדי לחפש תאנה בשלה ומתוקה ואני כדי להתנחם במעט צל. לתאנים הללו היה את הטעם המתוק ביותר, והאוויר הנקי והקריר ביותר שאפשר לקבל ביום קיץ חם. ומאז בכל תאנה יש את אותו זיכרון שהופך אותה לפרי האהוב ביותר !
מאת: ענבל | 17 ביולי 2011 | 10:36הפרי האהוב עלי ביותר הוא כמובן התפוז
מאת: שרונה שמש | 17 ביולי 2011 | 10:19מזכיר לי תמיד את הילדות שלי בפתח תקוה כשליד הבית היה פרדס של תפוזים והריח שלהם היה נכנס לתוך הבית ומשגע לנו את האף,
בלי לחשוב פעמים היינו יורדים כל הילדים נכנסים לפרדס וקוטפים תפוז גדול עסיסי ולי היה את העץ שלי ששם היו לדעתי התפוזים הכי הכי טעימים הייתי קוטפת תפוז אחד ואוכלת אותו כשאני ישובה מתחת לעץ על האדמה הבוצית והריח של הטל עם התפוז וקרני השמש שחודרות לתוך הפרדס הגדול זכורה לי עד היום.
הפרי האהוב עלי הוא אבטיח ! בכל שנה אנו נוסעים לטייל בצפון, כל המשפחה, וזכור לי שבכל פעם שהיינו עושים על-האש ליד מעיין מסויים תמיד קנינו אבטיח והיינו מקררים אותו בעזרת המים ! היינו קושרים אותו לעץ ומכניסים אותו למים (והמים בצפון הם קפואים!) וככה היה לנו קינוח מרענן וקפוא ! :)
מאת: נוי | 17 ביולי 2011 | 10:11אני אוהבת את הרימון משתי סיבות
מאת: ענת | 17 ביולי 2011 | 10:01אחת- בגלל טעמו החמוץ והצבע האדום.
שנייה – הדבר הדומיננטי שזכור לי מילדותי (אני כיום בת 33 אני בת קטנה בן 7 אחים שגדולים ממני ) ובחג ראש השנה שכולם היו מגיעים עם הילדים שלהם והנשים שלהן לארוחת חג התפקיד שלי היה בבוקר החג לשבת בשכונה ולקלף 3 שקיות של רימונים .
זה היה כל כך כייף לעלות אחרי 3 שעות עם קערה גדושה ברימונים ולדעת בערב החג שאני זאת שגרמתי לכל האורחים כזה עונג מהרימון.
סברס
מאת: לירון | 17 ביולי 2011 | 09:50את זכרון ילדותי אני זוכרת מלוד. הוריי גידלו את 10 אחיי מהיום למחר ולא היו לנו מותרות. אני ואחותי התאומה יום אחד חזרה מבית הספר גילנו שדה מלא בסברסים. ניכנסנו דרך הגדר והתחלנו לקטוף את הסברס גילנו אוצר שהיה שמור רק לנו. ידנו התמלאו בקוצים הדוקרנים אך לא הרגשנו שום כאב מילאנו את הילקוט והלכנו הביתה. באותו ערב בכיינו המון מהקוצים שאמי ניסתה להוציא מגופנו בכוח זוכרת את הבכי ואת הטעם של הפרי האסור לא אשכח לעולם.
זוכרת שאחיי צחקו עלי. קיבלנו עונש לא להכנס לשם יותר אך תאמת לא שמענו לאמי.
יום למחרת הלכתי אם אחי כשבידנו שקיות נליון ואולר וכך המשכנו לקטוף לקלף את הסברס והטעם גן עדן אין דברים כאלה בעולם. עד היום טעמו של הסברס לא נשכח ממני. למרות שאני קונה המון סברס ואוהבת מאוד את הפרי אין טעם שמשתווה לפרי האסור מילדותי. הזכרון והטעם יחרטו לעולם בלבי.
כשחגגתי יומולדת 6 בחצר ביתי, הילד היחיד שלא הגיע הוא הבן של השכנים, שהייתי בטוחה, שיום אחד כשנהיה גדולים נתחתן. החגיגה הייתה צבעונית כמו שרק חגיגה בשנות ה-80 יכולה להיות, מיץ פטל וממתקי טופי, עוגה קושית עם פרפרים (האובססיה שלי באותה תקופה, חוץ מהבן של השכן כמובן…), אבל שום דבר מזה לא ריגש אותי. כל המסיבה חיכיתי ליד השער, בקושי משתתפת במשחקים, נותנת הצצה חטופה במתנות ומתעלמת מקריאות ה"מזל טוב!".
חצי שעה לפי תום המסיבה הוא הגיע מביקור אצל סבא וסבתא שלו, ידיו מלאות במתנה היחידה שהספיק להביא, מנגו טרי מהעץ, שקטף במיוחד בשבילי.
מאת: נטלי | 17 ביולי 2011 | 09:39כמה דקות אחרי הגיעה אמא שלי לחפש אותי, היא מצאה את שנינו יושבים על הדשא, ידיים מלאות במנגו, כתמים כתומים מטפטפים על שמלת היומולדת החדשה ועיניים מנצנצות מאושר.
המון אנשים לא אוהבים גויאבה במיוחד בגלל הריח החזק. אבל אני תמיד מחכה לתקופת החגים כשהגויאבות גדלות, אמא שלי מביאה שקית של גויאבות ואנחנו תמיד משתדלים לחסל אותן כבר באותו יום גם כדי שלא ישאר ריח בבית =].
מאת: שלי | 17 ביולי 2011 | 09:17זה פשוט טעים, בשאר השנה, כשאין גויאבות אני מסתפקת בנקטר גויאבה שטעים כמעט באותה המידה
הכי ארצישראלי
מאת: טלי | 17 ביולי 2011 | 09:16צהוב וטרי מהפריזר זה פשוט טעם הילדות שלי
חום ומיובש עובד מצוין במקום שוקולד – טעים טעים טעים וקצת יותר בריא ;)
אני לא אשכח אף פעם את הפעם הראשונה שאכלתי ליצ'י !
מאת: עידית | 17 ביולי 2011 | 09:14זה היה יום לפני בת המצווה שלי ואחותי הגדולה לקחה אותי למסעדה של אוכל יפני כהסוואה למסיבת הפתעה שהכינו לי בבית.
היא הציעה לי לטעום קינוח של ליצ'י ולי זה בעיקר נראה כמו מדוזות קטנות :)
אבל לנסות משהו חדש זה תמיד טוב וניסיתי..ומאז אני מאוהבת.
הפרי הקטנטן הזה מאגב בפנים את כל הטעים טעים שיש – מתיקות גדולה,חמיצות עדינה,הרגשת סקוויש שנמסה בפה ומרקם של משהו מתעורר.
אני מאוד אוהבת גם לקלף לבד -כי הקופסאות שימורים קצת פוגמות בטעם.
הכי כיף- בקיץ,קערה גדולה של ליצ'י קר בחוף הים :)
כמובן בגלל שהוא טעים נורא!! וגם בגלל הדרך שאוכלים אותו, אמא שלי הייתה חותכת אותו לצורה של "קיפוד", זה נורא מלכלכך, אבל זה כיף ותמיד מחזיר אותי אחורה לילדות =]
מאת: שלי | 17 ביולי 2011 | 09:04הוא נקטרינה יש לה טעם עדין שמתנגן בפה בקצב מסוים : ]
מאת: סופיה : ] | 17 ביולי 2011 | 08:58היא ורדרדה מבחוץ וניראה שהיא מסמיקה. זה פשוט פרי אלגנטי.
ללא ספק מלון.
אבל לא רק מהסיבות הרגילות של טעם ומראה אלא גם בגלל זכרון ספציפי אחד ומאד משמעותי…
ביוני 2003 נפצעתי קל בפיגוע בירושלים (קו 14). כשניסיתי לשחזר במהלך האשפוז בבית החולים מה עשיתי בשניות שהפרידו בין הפציעה הקלה שלי לבין פגיעה חמורה יותר שהיתה יכולה להתרחש אם הייתי מספיקה להכנס לאוטובוס עצמו,נזכרתי… שכמה רגעים לפני היה לי דחף לא מוסבר, ממש קרייבינג מטורף למלון. במקום לרוץ כדי להספיק לעלות לאוטובוס עצרתי ליד אחת בסטות הפירות במחנה-יהודה ובחרתי לי מלון, גם הספקתי להתמקח קצת עם המוכר ולקשקש קצת.
בדיעבד, מעשה חולין וחסר חשיבות שכזה, דיי הציל אותי :)
מאז, במשפחה שלי למתיקות של המלון יש משמעות עמוקה יותר. למשל,אבא שלי נוהג לתת לי מאז בכל שנה בתאריך הפיגוע מלונים עטופים כסוכריות גדולות וקורא להם "מלון חיי".
ואני כבר 8 שנים אח"כ, בריאה ושלמה, ומשתדלת בכל יום לזכור כמה החיים מתוקים (ושבירים) וכמה חשוב להפיץ מתיקות מסביב.
אז מלון, מישהו/י?
:)
ג.ל.
מאת: ג.ל. | 17 ביולי 2011 | 08:44משפחת הפירות(אם אפשר לקרוא לזה ככה) שאני הכי אוהבת הם ה- berries- התותים, הפטל והאוכמניות.
מאת: נטלי | 17 ביולי 2011 | 08:41כל הפירות הקטנים, המתוקים והצבעוניים האלה כל כך טעימים וחמודים ולכן הם הפירות האהובים עליי.
רק בשבוע שעבר נסעתי עם משפחתי לקטוף פטל במין מטע בגדרה, לא יכולתי להפסיק לזלול את הפטל החמוץ-מתוק הזה וגם כשיצאנו משם קנינו במשקל כמות מכובדת של פטל כדי לקחת עימנו הביתה.
בבית אני הכנתי מאפינים עם פטל בפנים ויצא טעים במיוחד ואמי הכינה מין פאי כזה עם בצק פריך, פודינג ומעליהם פטל טרי.
תותים, שהם הנגישים יותר בישראל, נאכלים אצלי לרוב ביחד עם קצפת, או עם בננה וסוכר או שאני פשוט מוציאה אחד מהמקרר, שוטפת אותו ומתענגת על כל ביס קטנטן.
את האוכמניות טעמתי פעם אחת בחיי (וגם אתמול) – כשהייתי בחופשה בארצות הברית אצל בני דודים, ולאכול בארה"ב אוכמניות זה נגיש כמו לאכול אצלנו ענבים.לא יכולתי להפסיק לאכול אותם וגם אתמול בביקורי בסופרמרקט, הייתה קופסה פתוחה של אוכמניות אז לקחתי אחת ונזכרתי בחופשתי הנהדרת בארצות הברית.
הטעם המתוק,הצורות החמודות ,הצבעים הסגולים-אדמדמים והאפשרות של לשלב כל פרי ביחד עם איזה מאפה טעים היא הסיבה לאהבתי לפירות אלה.
קודם כל אני בת 14 … :)
מאת: לורן | 17 ביולי 2011 | 03:20ומשאני זוכרת את עצמי אני פשוט , פשוט מאוהבת בפרי הזה שנקרא מנגו!
הטעם שלו פשוט ממתיק לי את הפה וכשאני עצובה אז אני אוכלת מנגו ומיד אני כבר מרגישה יותר טוב (אמיתי!) אפילו הריח שלו גורם לי להתאהב בו… הכי אני אוהבת את האמצע של המנגו את הגרעין שם כל הטעם של המנגו. אני יכולה להריח מנגו מקילומטרים אני פשוט משוגעת על הפרי הזה אפשר לומר מאוהבתתתת:)
זאת התשובה שלי קצרה וקולעת מקווה מאוד שתאהבו אותה ומקווה לזכות….
ממממ…. קודם כל אתם מבקשים זאת מהגולשים מלאי הסטייל של ff היו סמוכים ובטוחים שכזאת אני(…)
מאת: שירה | 17 ביולי 2011 | 02:16נעבור לבקשה- הפרי הכי אהוב עלי הוא לחלוטין- דובדבנים!!!
הפרי הכל-כך קיצי הזה שכל-כך תאים וכל-כך אופנתי. יכולים להיות אקססוריז מושלמים לכל יציאה וגם להחליף את התתותיםשבשמלה=] (אה! יצא חרוז…)
לא קוקוס יבש מהסופר, קוקוס טרי עם קש שאפשר לשתות דרכו את החלב. למה?
מאת: יעל | 17 ביולי 2011 | 01:45כשהייתי בת שש נסעתי עם ההורים לברזיל, להכיר את המשפחה של אבא שלי, שנולד שם. הכרתי פעם ראשונה את סבתא שלי, שהיא הסבתא היחידה שהייתה לי, ודודים, דודות ובני דודים. בארץ יש לי משפחה מצומצמת יחסית, ככה שזאת הייתה חוויה מדהימה בשבילי. בכל מקרה, שהינו שם בכמה אתרי נופש שמה שאיחד אותם היה שבכל מקום קיבלנו קוקוס טרי עם חלב הקוקוס וקש…עד היום, אפילו כשאני רואה קוקוס מעפן בסופר אני נזכרת בטיול הזה וכמה הוא היה מיוחד עבורי.
הוא ללא ספק מנגו! :)
מאת: אלמוג | 17 ביולי 2011 | 01:42יש לי תמונה שלי בתור ילדה ממש קטנה לובשת חולצה שהייתה לבנה עד לפני כמה דקות, אבל לי כנראה היו תכניות אחרות לחולצה הזאת.. אני החלטתי שהיא חייבת להיות צהובה! צהובה ממנגו כמובן.. התמונה הזאת תמיד מזכירה לי איך בתור ילדה קטנה אחותי האמצעית [אני הקטנה ביותר] הייתה חותכת לי את המנגו ובכל פלח הייתה עושה חריצים והייתי מתלהבת מהריבועים הקטנים שהיו יוצאים… תמיד רציתי לאכול את מה שנשאר מעל הגרעין אבל אחותי הייתה לוקחת אותו. אני גדלתי להיות רכושנית אמתית בכל הנוגע לגרעינים של מנגו. :)
אני אומרת די לפירות המתוחכמים, הרי ידוע שהפרי האהוב ביותר הוא הקלאסי ביותר – התות. באמת שאני לא זוכרת חורף בחיי בלי תותים… רק מחכה שאבא יקנה כל שבוע בשוק שקית מלאה תותים. המתיקות הזאת… אני יכולה להעביר ימים שלמים בלאכול רק תותים !!! בשוקולד בלימון בסוכר או ביין אין ספק שתותים הכי טעימים !! ;-)
מאת: גל | 17 ביולי 2011 | 01:18כל ביס באננס נותן תחושה של אקזוטיות .
מאת: נוי | 17 ביולי 2011 | 00:39מבחוץ הוא נראה קשה לפיצוח ודוקרני אבל מבפנים ?הוא רך ומתוק
בגלל הטעם המתוק המרענן שמעורר בך הבטחה
מאת: רונה | 17 ביולי 2011 | 00:38בגלל שהריח ממלא את הבית כשהפרי עוד בקליפה
בגלל שאפשר להכין מהן מיץ
ופעם כשרצית אותי קילפת באיטיות והגשת לי לפה
ומה שקרה אחר-כך לכתוב פה לא יפה…
כמובן דובדבן!
מאת: עדן | 17 ביולי 2011 | 00:29אני זוכרת את הפעם הראשונה שטעמתי את הדובדבן זה היה ממש כמו גן עדן של טעמים.
בהתחלה הפרי לא היה נראה מוכר וחששתי לטעום ממנו ולבסוף עזרתי אומץ ולקחתי ביס , ביס מדהים הדובדבן היה כזה מתוק וכזה קטן והטעם שנשאר בפי היה כאילו סיפוק אמיתי לעולם לא התאכזבתי מדובדבן ,נכון יש הרבה פרות טעימים אבל תמיד בפרי חסר משהו , לא תמיד המלון מתוק או לתפוז לא תמיד יש את השילוב של החמוץ מתוק לאומת הדובדבן שנכון לא תמיד אדמדם אבל תמיד מתוק!
אז למי שלא הבין הפרי הוא דובדבן מכיוון שהוא הפרי היחיד שגרם לי לתחושה מלאה ומספקת עם צפייה וללא אכזבה!!!
קיווי.
מאת: אוריה | 17 ביולי 2011 | 00:24שלא תבינו לא נכון- שנאתי קיווי. שנאתי בדם קיווי. אם מצד אחד היו נחשים ובצד השני קיווי- הייתי הולכת לנחשים בלי שום היסוס.
ככה זה, כשקטנים הולכים לפי הריח, לפי המראה ולפי מה שאמא כ-ן אוכלת.
קיצור הפרי היה מחוץ לתחום, עד שטסתי לתאילנד. אין לי מושג מה בדיוק קרה, אני רק זוכרת שמצאתי את עצמי בהתערבות עם הידיד הכי טוב שלי- אם אני אוכלת קיווי, הוא מממן שבוע מהשהות שלי במלון. כן, זה מגעיל, וכן- זה נגד לגמרי את האידיאולוגיה שלי. ידיד שלי ידע על מה להתערב, הוא היה בטוח שאוותר על 'התענוג' ואעדיף לשלם על החדר במלון.
אבל מהה? מימון של שבוע בתיאלנד? קשה, אבל לא הייתי מוותרת.. כולי טחונה מכסף, אחרי צבא, ילדה מסכנה שרק רוצה להינות, חוסכת שקל לשקל בשביל מלון מעופש במרכז רחוב הומה אדם. התאים לי בול, ואכלתי.
מיותר לציין שמאז לא עזבתי את הפרי הזה. היו לי עליו דעות קדומות כ"כ, שאפילו לא טרחתי לטעום באמת, ואני כ"כ שמחה על השאננות של הידיד, שמאז ועד היום אני חבה לו תודה בכל פעם שאני יוצאת למרפסת עם קיווי ביד (:
הפרי האהוב עליי הוא ללא ספק ליצ'י –
מאת: נועה שקד | 17 ביולי 2011 | 00:19מחוספס וקוצני מבחוץ אך בכל זאת ורדרד ומושך,
ומבפנים לבן, טהור, מתוק וחלקלק, כמו תינוק בן יומו, כמו פיסת גן עדן קטנה בתוך פרי קטן ומדהים.
בקיץ, בחורף, בסתיו וגם באביב, ליצ'י, עוד יותר מיין – ישמח לבב אנוש – או לפחות את לבבי :)
אקוזטי כמו ארץ מקורו – ליצ'י הוא הפרי הכי מעניין, מושך, מיוחד וטעים שיש (כמובן שאין לי כלום נגד כל פרי אחר, פירות כולם טובים עצם היותם פירות, אבל את הליצ'י אף אחד לא עובר..).
בקיצור: ליצ'י קר, זה ה-דבר D:
רק חרוב….כדי שלא יהיה עצוב. אף אחת עליו לא ממש חושבת,ואת זה אני כואבת.
מאת: איילת | 17 ביולי 2011 | 00:17החלטתי שאתחיל לאהוב אותו רק בגלל….לעלות לו את המורל
אומנם הוא כל-כך מיובש….אבל הוא פרי שממש לא "חש"
קודם כל ברור שזהו לא הפרי הנבחר מבין כל שלל הפירות כי יש כ"כ הרבה פירות מדהימים בטעמם.
מאת: ריקי | 16 ביולי 2011 | 23:53תות עץ זהו הפרי שאני אוהבת וגם מתגעגעת אליו כיון שהיום אני כבר לא מוצאת בשום מקום, במושב בו אני גרה הייתי חוזרת לבית של סבא וסבתא דרך קיצור דרך שהיה בו עץ כזה ותמיד (בעונה כמובן ) הייתי עוצרת ואוכלת מהם, אדמדמים שכאלה, מתוקים ומלכלכים שחבל על הזמן (:
כמה חבל שאין לי עץ כזה בגינה …
בלי יותר מדי דיבורים ואני חושת שזה ברור לכולם
מאת: נועה כהן | 16 ביולי 2011 | 23:46תות הוא ה-פרי!
אדום, מרנען, מתוק ועסיסי אי אפשר לבקש יותר !!
כל שישי לפני כניסת השבת היינו מתקבצים יחדיו כל המשפחה, קוטפים כמה מנגואים מהעץ שליד המחסן, חותכים ואוכלים .
מאת: שושי פז | 16 ביולי 2011 | 23:45אני לא אשכח שפעם אחת נפלתי מהאופניים ליד הבית ואמא שלי באה אליי עם מנגו טרי והכל נשכח.
אצלנו המנגו היה הפרי האהוב במשפחה.
הוא נתקע בשיניים, מלכלך, דביק, אבל… אין עליו ! (:
הפרי האהוב עליי הוא ללא ספק תפוז.
מאת: מעיין | 16 ביולי 2011 | 23:37האהבה שלי לתפוז ואהבתי לחורף הולכים יד ביד.
העונה היפה הזו, בניגוד לאלה שרואים בה עצב, היא העונה האהובה עליי ביותר, בה הטבע מכונן לאביב המגיע מיד אחרי.
כבר חודש ימים לפני החורף המגשש, אבא שלי קונה הבייתה תפוזים, כי יודע כמה אני כמהה אליהם. אמי מקלפת אותם ומניחה אותם במטבח. ובתוך דקות ספורות כל הבית מתמלא בריח הנפלא.
וכל כך, אבל כל כך כייף לנגוס בפלח תפוז עסיסי כשהמיץ המתוק היוצא ממנו ממלא את הפה …
אני בחורה של פירות. תותים, דובדבנים, מנגו, אפרסק, ליצ'י, כשאני נוגסת בכל אחד מאלו חיוך ענק מתפשט על פניי וכל טעם מעלה בי זכרונות מתוקים חמצמצים.
מאת: שיר | 16 ביולי 2011 | 23:32אבל הפרי שהכי עושה לי את זה, זהו בהחלט קרמבולה. אולי מפני שיש לי חיבה לצורה המיוחדת שלו, אולי מפני שהחמצמצות העדינה שלו עושה לי שמח בפה, אולי מפני שאני סתם חייבת להיות מקורית.
ואולי בעצם בגלל שכשאני ואחי היינו קטנים (הוא היה חזרזיר לא קטן), ותמיד כשאמא הייתה חוזרת מהסופר הוא היה מתנפל על השלל, מסיים שקיות שלמות של כל הפירות שאהבנו, ואני? אני הייתי נאלצת להסתפק בפרי היחידי שהוא לא סבל. כן, קרמבולה.
בהתחלה לא סבלתי קוקוס הריח שלו הרתיע אותי . אבל יום אחד בהחלטה ספונטנית במיוחד החלטנו כמה חבר'ה להתפלח מהלימודים וללכת לסופר לקנות איזה משהו מרענן , הגענו למצב שאנחנו יושבים בדשא ומתחלקים בקוקוס מאז כל שעת חלון כל אחד מוציא תכמה שקלים שנשארו לו בכיס ורצים לקנות קוקוס בפאנן .. :}
מאת: אלירז | 16 ביולי 2011 | 23:28טוב אז חשבתי וחשבתי, שאלתי אנשים לגבי פירותיהם האהובים ובכלל גיליתי דברים חדשים. אני אוהבת פירות באופן כללי, גם מתוק וגם חיוני. אין לי פרי אהוב, אני לא טובה בלבחור ולהחליט, אם זה פירות, בגדים ועוד דברים לחיים. מה שכן אוכל לספר זה על היררכיית הפירות מבחינתי: דבר ראשון הם צריכים להיות טריים, קשים ובלי פגמים נראים לעין (רק לפירות אני מתייחסת ככה, לא לאנשים) ודבר שני ככל שפרי יהיה נדיר יותר או קשה להשגה כך ערכו יעלה מבחינתי. כמו שאין אושר יותר גדול להיות בחו"ל ולקנות פירות שלעיתים רחוקות מוצאים בארצנו. אח… אוכמניות בפריז, היש משהו טוב מזה? :)
מאת: אירנה | 16 ביולי 2011 | 23:27חובבת פירות אני לא , וחוץ מתפוח אבטיח ומלון אני לא אוכלת דבר.
מאת: ליטל | 16 ביולי 2011 | 23:05מלון הוא הפרי החביב עליי
אני מדמה אותו לגבר
וכשהוא לא בשל פשוט לא מחבבים
כשהוא פג תוקף פשוט זורקים אותו
אבל כשהוא טוב הוא מתוק כמו דבש :)
אין פרי שהמתיקות שלו מחממת את לבי כמו המלון .
הוא עם צבע מהממם שאפשר לראות ממרחקים , הוא עגול ושלמותו רק עושה אותו טוב יותר
הוא יכול לבוא בגדלים שונים לפי בחירתנו . וככה אנחנו יכולות לבחור כמה לאכול ומכמה פרי מתוק ועסיסי להנות
עם הגרעינים שלו יכולים להגיע עוד מונים יפים וטעימים , והוא לא כל השנה מה שעצוב מצד אחד
אך נפלא מצד שנה – היחודיות הנפלאה שלו לבוא רק פעם בשנה :)
טעמו מתחרה בטעם השוקולד
ומתיקותו מתחרזת בחיך, מתגלגלת בקצוות הלשון
הוא מרכיב את פאזל שבעת המינים (ובמידה מסוימת גם בארבעת המינים – לולב)
הוא מתנשא בגאון כשם של ילדות מתוקות
הוא התמר שלי ואין לו שום תחליף
אני אוהבת אותו, בכל מצב, בכל צורה ובכל שילוב…
אין לי סיפור דרמטי שגרם לי להתאהב בפרי הטעים הזה… אבל אין לי ספק שאהבתי אליו תהיה נצחית!
מאת: נעמי | 16 ביולי 2011 | 23:04מנגו זה הפרי האהוב עליי… הוא תמיד מלכלך, נתקע בשיניים. אבל מה לעשות, הוא גם מלא סוכר, מתוק וטעים, הוא גם בין הפירות המשמינים ככה שהוא מותרות ותמיד מה שאי אפשר הרבה מוערך יותר בדיוק כמו לזכות בשמלה המהממת הזו :)))
מאת: ענת | 16 ביולי 2011 | 22:05בדייט השני שלי עם מי שיהיה בעלי יום אחד, הוא אמר לי: "איך זה שהשם חיבה שלך הוא תותי ועוד לא אכלתי איתך תותים"??!! אמרתי : " אתה יודע מה.. מחר בשמונה תגיע אלי לערב שכולו תותי"!!!
מאת: תותי | 16 ביולי 2011 | 22:03ארוחה רומנטית התחילה ב: על השולחן תותים שטופים מסוכרים .
משקה תותית, מוס תות (יש מתכון מעולה חפשו בגוגל), צנימים עם חמאה וריבת תות,
מרציפן תות,ג'לי תות…" הערב המשיך בניחוח התות..(דמיינו)
קניתי גם משחת שיניים של תות , הלכנו לישון וחלמנו על תות..
היום הוא בעלי !!!
אני הכי אוהבת אפרסק כי זה ללא ספק הכי פריי קיץ שיש בעולם קודם כל הוא טעים ואף אחד לא יכול להגיד שום דבר נגד זה ושתיים הוא הכי מסמל את הקיץ יותר מכל דבר אחר !
מאת: שובל | 16 ביולי 2011 | 21:58כיי תות זה פרי מההמממםםםם ומתוווקק וזהה הפרי שהכי עושה חשק לטרוףף אותוו!!♥
מאת: חרות | 16 ביולי 2011 | 21:30וגםם בגלל שהוא מופיע על השמלה המהמהמהמתת הזוו ועם הם שמים תמונה של תות על השמלה זה אומר שהם מבינים ענייןן!♥
אני אוהבת תותים, אבל ניסיתם פעם את הגרסה המוקטנת שלהם? תותי בר קטנים מתוקים-חמוצים שגדלים על שיחים נמוכים, אם לא תתכופף לא תקצור, כפי שסבא שלי היה אומר. אני זוכרת את עצמי כילדה קטנה, אולי בת 5 בערך, מתרוצצת ביער אוקראיני עבות עם אמא ועם סבא. מתכופפת, קוטפת ואוספת לדלי פלסטיק קטן, אבל את היפים ביותר זורקת ישר לפה. אמא התעקשה שאפסיק ללכלך את הכפפות ואאסוף בזהירות בגלל הקוצים, אבל בשלב כלשהו הייתה מתייאשת ומתחילה לאכול על הדרך בעצמה. את סבא זה נורא הצחיק.
מאת: yanka | 16 ביולי 2011 | 21:26היום אני נתקלת בתותים הקטנים האלה לעתים רחוקות מאוד, בעיקר בשווקים באירופה, ומיד מיד קונה לי קופסה, שוטפת ומתנפלת על תותי הנוסטלגיה האלה בהנאה רבה.
http://www.google.co.il/imgres?imgurl=http://frukt-i.ru/uploads/posts/2011-03/1300417996_yagoda1.jpg&imgrefurl=http://frukt-i.ru/42-zemlyanika.html&h=450&w=505&sz=100&tbnid=6vbS-mOjgqvYBM:&tbnh=98&tbnw=110&prev=/search%3Fq%3D%25D0%25B7%25D0%25B5%25D0%25BC%25D0%25BB%25D1%258F%25D0%25BD%25D0%25B8%25D0%25BA%25D0%25B0%26tbm%3Disch%26tbo%3Du&zoom=1&q=%D0%B7%D0%B5%D0%BC%D0%BB%D1%8F%D0%BD%D0%B8%D0%BA%D0%B0&usg=__0U0B_SpANlw38VILCm5ofcNCD4U=&sa=X&ei=P9ohTp6dOtDIsgaz7eG9Ag&ved=0CD8Q9QEwBg&dur=3590
אין כמו תאנה טריה קרה ובשלה להמתיק את סוף הקיץ.
מאת: שרון | 16 ביולי 2011 | 21:25כי הם שמחים! :)
לתותים יש אופי שנראה כאילו הוא מתאים לכל אחד, בכל מצב. הם פשוטים בסך הכל (מספיק לשטוף אותם והם מוכנים) אך עדיין ניתן למצוא אותם כמרכיבים במנות הכי יוקרתיות… הם עדינים מאוד, אך בעלי טעם חזק ונוכחות, מנחמים במתיקותם ומשעשעים בחמיצותם, קטנים אבל עסיסיים ומשאירים רושם משמעותי, הם אמנם לא חלקים (הגרעינים שנשארים בשיניים…) ולפעמים נראים קצת פחות יפים ואפילו 'עצובים' (גם אנחנו ככה לפעמים אחרי שעות של עמידה בשמש…) – אבל מבחינתי הם תמיד מושלמים. בכל צורה. מאז ומתמיד.
כל מי שקרוב אליי יודע שמספיק רק להראות לי תותים כדי להעלות לי חיוך על השפתיים… ככה זה – כי תותים שמחים ומי ששמח מקרין את זה לסביבה :)
מאת: שירי | 16 ביולי 2011 | 20:35כולנו אוהבים את אותם הפירות, אין פרי שלא טעמנו.
מאת: עדי | 16 ביולי 2011 | 20:22הפרי שאני אוהבת הוא פרי מיוחד במינו, אף אחד עוד לא טעם אותו, יש לו טעם כזה מיוחד…
הוא מתוק מתוק.
לא היה לי קל להשיגו, אך פרק הזמן הארוך שווה את הטעם הנהדר שלו.
ולא, אני לא עושה זה בשביל השמלה המתוקה המוצגת כאן, אני פשוט רוצה לספר לכולם כמה מתוק הוא טעמו של פרי האהבה……….
הבן המקסים שלי הוא הפרי של האהבה העצומה שלי ושל בעלי, ותאמינו לי- הוא הכי טעים שיש :-)
מה יותר כיף משלוש חברות וקערה של תותים טריים לאור ירח במושב?
מאת: יובל | 16 ביולי 2011 | 19:08מה יותר מנחם מלדעת שיש לך שתי חברות טובות ושדה תותים לברוח אליו?
השעה היא עשר,יושבות בשדה תותים פתוח,אוויר צח,וחברות טובות שקשובות לך תמיד,לפרוק את מה שיש לך על הלב וסתם להעביר ערב מהנה..
על שמיכה ישנה שלוש קערות פרחוניות- של שוקולד קצפת ותותים שעכשיו נקטפו.
שיחת בנות ספונטנית על אהבות ישנות, אהבות חדשות, שיחה של פריקה אחרי שבוע עמוס ומעייף.
אחרי שיחה כזאת, מלווה בתותים ובחברות הכי טובות את תביני לבד שאין פרי שמשתווה לטעמו של התות-מנחם,טעים,מרגיע ומאפשר לך לאגור כוחות לקראת עוד שבוע עמוס שכמובן- יסתיים בקערת תותים ושתי חברות טובות.
לא רק שפרי זה הוא הטעים בעולם!
מאת: נאדיה | 16 ביולי 2011 | 19:04יש לו משמעות-קודם כל עץ הדובדבן אינו גודל לבד לעולם!יש לידו תמיד עץ דובדבן נוסף-מסמל אהבה!!
צבעו האדום מדהים והוא מתוק וטעים להפליא!!
כמו כן פרי זה עוזר במניעת סרטן וסכרת….
הוא חושני בטירוף
ולא סתם אומרים הדובדבן שבקצפת כי הוא הכי טעים שיש ביקום!!!
אני לא אוהבת פירות בכלל. באמת. כולם אומרים שפירות הם מתוקים וטעימים. ואותי היו מכריחים בילדות לאכול פירות. אבל, גרתי בתאילנד 7 שנים. שמה הכרתי את הפרי החמוץ מתוק- האננס. אהבתי מאוד לאכול אותו. זה פרי טרופי מושלם במדינה טרופית. בשבילי לאכול פרי היה דבר חדש. חזרנו לארץ לפני כ-5 שנים והאננס היה לי מאוד חסר. תחילה בקושי היו אננסים בחנויות בארץ. וגם אלה שהיו, לא היה להם את הטעם המיוחד שהיה להם בתאילנד. מאז, כל מי שהכרנו שטס לתאילנד אמי ביקשה ממנו לא בגדים, לא בשמים, או כל דבר אחר- רק אננס בשבילי.
מאת: מירב | 16 ביולי 2011 | 18:46אני אוהבת לשים ענבים במקפיא ולאכול אותם כשהם קופאים למה??
מאת: יעל | 16 ביולי 2011 | 18:40כי:
ענבים הם מתוקים-נותנים אנרגיה זמינה, מלאי מיץ-מרווים, קטנים- ולא מלכלכים , וכשהם קפואים – אז הם מרעננים ממש כמו קרטיבים!
:)
הפרי הכי אהוב עלי, זה אוכמניה. כשהייתי בערך ב6-7 אני והמשפחה שלי הלכנו לקטיף אוכמניות, אך ורק אוכמניות, היה שם כל כך הרבה ואני ובן דודי רצנו בשדות ואכלנו עד לא הייתה לנו בחילה, ועדיין יש לנו תמונה ששנינו עומדים מחייכים חיוך מאוזן לאוזן מחוסרי שיניים, הפנים שלנו מרוחים בצבע כחול סגול ושנינו מחזיקים סלסלאות עם ים של אוכמניות. מאז לא אכלתי יותר אוכמניות כי פשוט לא יצא, אבל הטעם שלהן נשאר לי בפה עד הקטיף הבא :)
מאת: סנדרה קופיטוב | 16 ביולי 2011 | 18:37יש סיבה מאוד ברורה למה ענבים הם הפרי הכי אהוב עליי.
מאת: ניקול | 16 ביולי 2011 | 18:00כמובן שנקטרינה עסיסית או בננה מתוקה יכולה לספק את הצורך בפרי מרענן- אך האכזבה היא גדולה אם הפרי אינו בשל/עבר זמנו/רך מדי/קשה מדי או כל פגם אחר שיש בטבע. אבל עם הענבים אינני מתאכזבת- תמיד יש עוד ענב.
ענבים הם פרי האופטימיות והתקווה.
לקח שניתן ללמוד מענבים- תמיד יש עוד הזדמנויות בחיים.
בתיאבון :)
כשאתה אוכל אותו אתה מרגיש שאתה אוכל גן עדן.
מאת: לירון | 16 ביולי 2011 | 17:59רך ומתוק, מין שילוב של אפרסק ושזיף ומתיקות נוספת שהופכת אותו לפרי שאף פעם לא נמאס ממנו.
פרי אקזוטי עם טעם נהדר שאפשר להשיג בכל מקום ובכל זאת מעלה זיכרון ישן – חדש.
והצבע .. הצבע נהדר. כתום זועק, עם גוונים של אדום וסגול.
כמו פיניקס או ציפור גן עדן, בפרי, שאף פעם לא נמאס לאכול.
ולמה ? כי זה פשוט ט-ע-י-ם . אני לא רוצה להתפלצף או משהו אני רק רוצה ת'שמלה ולא לספר פה איזה מגיייייללללה שבכלל לא אמיתית בשביל לזכות בה ,
תודה :)
מאת: טל | 16 ביולי 2011 | 17:22ענבים, מאז ומתמיד. ולהלן סיפור המכונה אצלנו במשפחה "אסור להסתכל בקנקן". לפני מספר שנים עשיתי קניות עם אמא בסופר ענק ועברנו ליד הענבים – מעל עשרה זנים, כל אחד יותר יפה, צבעוני ונטול גרעינים מהשני. בחרנו ענבים כהים בגודל של שזיפים – אתם מכירים אותם טוב. ביציאה מהסופר , בדרך לחניון ראינו אדם מבוגר ולידו בחורה צעירה שהוא הציג לנו כבתו הקטנה. הם נראו עייפים (אבל זה לא שייך לסיפור). לידם היו מספר קרטונים של ענבים שנראו כמו הצרות שלנו – קטנים, שחורים, מלוכלכים וממש לא מעוררי תאבון. אם הענבים בסופר היו שוורצנגר, הענבים בקרטון היו דני דה ויטו… האיש ביקש שננסה ואמר שהענבים הם מהכרם שלו במושב שהוא מגדל ארבעים שנה – אמר שזה יזכיר לאמא את הענבים שלפני עידן הסטאורידים וההורמונים, ונדמה לי שהזכיר את המילה "בלדי". אמא נזכרה שבילדותה היה ליד ביתה גפן בר והענבים היו מאד טעימים (אחרי שגירשו את הדבורים). האמת, לא היה לנו חשק לטעום אבל הם נראו כל כך עייפים (וואלה, כן שייך לסיפור…) שטעמנו. מה נגיד? כמה שהיינו סקפטיים, רק שמנו ענב על הלשון, וכמה שהוא נראה קטן ומגעיל, הטעם היה……………. הרבה יותר גרוע. חמוץ ומלא גרעינים… לא הסוף שציפיתם, הא? כיפק להורמונים !
מאת: טל | 16 ביולי 2011 | 17:18מאז ומתמיד הייתה לי משיכה לתותים. פשוט פרי טעים, יפה וקומפקטי.
מאת: לילך | 16 ביולי 2011 | 17:14כשהייתי קטנה שתיתי מילקשייק תות וחטפתי תגובה אלרגית. שנים רבות הוריי חשבו שיש לי אלרגיה לתותים ותמיד החביאו במקרר כדי שאני לא אגלה, אך כמובן שזה לא עזר ותמיד הייתי בוכה להורים שזה לא הוגן ושאני גם רוצה לאכול תותים.
בדיעבד התברר שהאלרגיה הייתה למשהו אחר לגמרי ומאז הרומן שלי עם תותים נמשך ונמשך :)
ואת כל התותים שלא אכלתי בילדותי אני אוכלת עכשיו, והרבה (;
מאז שהייתי קטנה , האפרסק הזה , עם הגוונים והצבעים הממכרים , התשוקה שנמצאת בתוכו .
מאת: ניקה | 16 ביולי 2011 | 16:47יופלה צדק כשכתבו על האריזה ' אפרסק מאוהב ' .
וכמובן , אפרסק בקיץ .. בחורף .. משתלב בכל זמן ובכל מקום . ובמיוחד אתמול , סוף שבוע באחד מהחופים היפים בישראל בעתלית ישבתי לי בין שוברי גלים קטנים אוכלת אפרסק . אין כמו אפרסק . (לאנשים שבוחרים תשובה מקורית , שתדעו שכל הבחירות הקודמות ? סיפרו על היסטוריה שגויה ולא אמיתית (: )
הפרי האהוב עלי כמובן, אבטיח.
מאת: ניצן | 16 ביולי 2011 | 16:38פרי המסמל את תחילת הקיץ, ישר חושבת על הים והאבטיח,יושבת במרפסת ואוכלת אבטיח, באים חברים ואוכלים אבטיח…ככה זה…יש אבטיח יש קיץ ואין דבר יותר כיף וטעים מלאכול אבטיח אדום ומתוק שישר בבסיס הראשון אומרים כולם "האבטיח מתוק נכון?"וכולם נהנים.
זה בשבילי סמל לתחילת הקיץ, האבטיח הפרי המתוק והקיצי.
אצלנו במשפחה ידוע שענבים זה קדוש. יש מסורת במשפחה שאחרי ארוחת שישי מתכנסים בסלון ואוכלם ענבים ירוקים ועסיסיים. וכך המשפחה הנחילה לי את האהבה לענבים. כיום המקרר שלי כמעט תמיד ריק אך תמיד יהיו את הענביים בקופסא כי אני מ כ ו ר ה. ובנסוף הענבים משתלבים מעולה כשיורדים לים, כי הם קלילים וקרים. וכך הבילוי והמאכל האהוב שלי משתלבים להם.
מאת: טל | 16 ביולי 2011 | 16:28הפרי האהוב עלי הוא אננס מכל מיני סיבות :
מאת: מאי ביתן | 16 ביולי 2011 | 16:231. בובספוג גר באננס!!!!!!!!!!!
2. זה צהוב! הצבע הכי קיצי, כיפי ומיוחד שיש. צבע של אור וכיף שאף פעם לא מאכזב :)
3. טעם של האננס, טעם אקזוטי וכיפי, חמוץ מתוק ומיוחד שתמיד יעלה לי חיוך על הפרצוף:)
הפרי האהוב עליי הוא תות.
מאת: רעות | 16 ביולי 2011 | 16:11מאז שאני זוכרת את עצמי, הכינוי שלי היה תות. כל בני המשפחה והחברים היו קוראים לי רעות תות.
לימי הולדת תמיד הייתי מקבלת מתנות שקשורות לתותים- בובות פרוותיות של תותים ענקיים (כן,קיים דבר כזה),עגילים בצורת תות…
כשהגעתי לגיל 18 החלטתי שעליי להנציח את תקופת ילדותי בקעקוע מסוים, ואז החלטתי לעשות קעקוע של…תות! כן כן, לנצח יתנוסס על גופי ציור של שני תותים חמודים =]
פעם לא אהבתי אננס עד שפעם אחת טסתי לאיטליה,בקיץ עם כל הלחות ששם פתאום ראיתי דוכן פירות שמוכרים שם מיני סלט פירות קר טרי וטעים,איך אפשר שלא לעמוד בפיתוי קניתי ואכלתי,היו שם הרבה פירות ואז נתקלתי באננס,האננס הזה היה כ"כ טעים,מאז לכל המשך הטיול אכלתי אננסים בכל מקום אפשרי,באוטוסטרדות ,בטיולים בשוק,אפילו קנינו אננס אחד ואכלנו אותו במלון,אבל בארץ האננסים לא כאלה טובים אפשר למצוא כמה,ברגע שאננס מגיע לבית אני ישר מסתערת עליו.
מאת: אוריה | 16 ביולי 2011 | 16:06איך אפשר לא לאהוב משמש שבבית שגדלתי 10 שנים היה עץ משמשים שהיה אפשר להתענג עליו כל קיץ? ושבכל תמונות הילדות שלי העץ משתרע ברקע? וכמובן יש לו טעם מצויין
מאת: שירה | 16 ביולי 2011 | 15:55כיום אני בת 18, מאז שאני ילדה קטנה זה הפרי האהוב עליי. הרגע שבו אני מביאה לאבא סכין והוא חותך את המנגו וחורץ בו לאורכו ורוכבו,מגיש לי אותו וכולי מתלכלכת מאכלית הפרי. ואחר כך כמובן עוברת לגלעין, עד ששום דבר לא נשאר ממנו.
מאת: מוריאל | 16 ביולי 2011 | 15:34עד היום, אפילו שהתבגרתי, ואת טריק חיתוך המנגו אני כבר יודעת לעשות בעצמי, אני עדיין מבקשת מאבא, ועדיין ממשיכה להתלכלך מהמיץ הכתום בוהק, כמו ילדה של אבא.
זה לא פרי קונבנציונאלי. אין לו קונוטציות רומנטיות כמו לתות, אין לו קונוטציות סקסיות כמו לדובדבן, אין לו קונוטציות של קיץ כמו לאבטיח ואין לו קונוטציות בריאות כמו לתפוז. אבל לי הגויאבה עושה קונוטציות של ילדות. כשהייתי קטנה אני וחברה שלי הקמנו מועדון, אני הייתי קיווי והיא הייתה מנגו ושניינו ביחד שנאנו את הגויאבה. הריח והצורה של הגויאבה עשה לנו רע. כ"כ שנאנו אותה עד שכל החברות שלא נמנו על מועדוננו הקט זכו לכינוי הגנאי גויאבה. זה היה שם קוד למישהי לא שייכת, מנודה, לא מקובלת ועוד שאר רעות חברתיות שילדות מסוגלות לייצר ולחשוב עליהם. עד שנות העשרים של חיי לא אכלתי גויאבה, אך ברגע שטעמתי אותה התאהבתי, הריח, הצורה והמרקם היו מעולים. כשהייתי בתאילנד, קניתי רק גויאבה מעגלות הפירות שהסתובבו בכל מקום, ובכל פעם שאכלתי את אותה הגויאבה נזכרתי בהיסטוריה ארוכת השנים שפיתחתי עם אותו פרי. מאז ועד היום כל פעם שאני מריחה גויאבה עולה בי תחושה של חופש ושל ילדות. אני וחברתי המנגו כבר לא בקשר הדוק, אך בכל פעם שאני אוכלת גויאבה אני טורחת לידע אותה. ככה סתם, לשמור על קשר.
מאת: נעם | 16 ביולי 2011 | 15:22כי אין כמעט בארץ ( ואז שאני מוצאת זה עושה לי מצב רוח מעולה)
מאת: יערה ציקורל | 16 ביולי 2011 | 15:05כי כל כך מפתיע שמשהו חום הוא כל כך מתוק וטעים.
כי הכי כיף להסתובב בניו יורק ביום אביבי, עם שקיות בגדים ואגס מתוק ומרענן.
כי הוא פשוט יפה וטעים!
הכי טעים- הכי ישראלי :)
מאת: טל | 16 ביולי 2011 | 15:02אבטיח עגול
הוא לא בצבע סגול
הוא לא בצבע כתום
רק בצבע אדום
יש לו פסים ירוקים בקליפה
ויש לו טעם מתוק
הוא נחתך בקלות ואפשר לדבר איתו
על פוליטיקה אוהאואהה
מאת: מאיה | 16 ביולי 2011 | 14:38על פוליטיקה אוהאוהאוהה
אני אישית אהבתי מאודדדדדד
מאת: ספיר | 16 ביולי 2011 | 14:34פרי אהוב. באמת מצאתם ממי לבקש פרי אהוב. מזאתי שנשארה עם המנת שניצל וצ'יפס מכיתה ג', מזאתי שנותרה עם הרצון העז תמיד להזמין פיצה, מזאתי שתאכל קונרפלקס עם שוקו כל בוקר (כי אין דבר אדיר מזה).
מאת: מלי | 16 ביולי 2011 | 14:29אז בסדר, תנו לי שניה לחשוב.
אתם יודעים מה יהיה יותר קל? נלך בשיטת האלימינציה:
אפרסק- נקשרת אליו טראומת ילדות. היו ימים שאהבתי את כל המעדני פירות למיניהם. כל פעם מעדן בטעם וצבע אחר. ופתאום יום אחד בהיר, הושיטה לי אמי מהמקרר מעדן חדש, מעדן אפרסק. באמת שניסיתי, אבל לא, מאז האפרסק נכנס לרשימה השחורה. עם כל הכבוד לגברת קלרה אפרסק ("השכנה שלי מקומה ג', גברת קלרה אפרסק אוהבת לישון תמיד כשאני משחק…"), את האפרסק אינני אוהבת.
משמש- לא נעים להגיד, אבל הוא פשוט מזכיר לי את האפרסק. לא מבחינת מראה כמובן, אולי מבחינת אופי. את האמת שכמו עם בחורים, לפעמים פשוט יודעים- לא מתאים אז לא מתאים.
עגבניה- כן עגבניה זה פרי, לא למדתם בכיתה ו'? זכורים לי הערבים של היסודי והחטיבת ביניים, כל ערב אמי חתכה לי עגבניה ומלפפון והכריחה אותי לאכול, "זה בריא" היא אמרה, "איך תגדלי?" הוסיפה. בסדר אז אכלתי, רציתי לגדול (רציתי לגבוה וביננו קיוויתי שמידת החזייה תקפוץ), אבל עכשיו אני כבר גדולה (החזה לא באמת גדל ועכשיו זה כבר לא יעזור), יותר מזה אני לא צריכה לגדול (שוב, חוץ מבחזה), אז פשוט לא תודה.
תפוז- פה אין לי מילה רעה באמת, תפוז זה טעים. אפילו אפשר לישון בו! ("ועד היום -אם הוא לא הצטנן, בתוך התפוז ילד ישן."). אבל לא, לא הייתי אומרת שהוא הפרי האהוב עליי…
אבל אל תתיאשו, אני מתחילה להרגיש שיש לי כיוון!
שסק- פעם חלפה לי המחשבה לקטוף מעץ שחלפתי לידו, שסק, אחד, בודד ויפה כי סה"כ "זה בסדר בעיני, ילד – שסק מותר לגנוב", אך מאז אותו יום אני חייבת לציין שפשוט לא עלה לי שוב החשק לשסק.
אבטיח- יש הרבה פירות שמתקשרים לי לאבי ז"ל. אני זוכרת את ימי הקיץ החמים כאשר ישב בבית ואמי פרסה לו אבטיח ואז קראה לי לבוא גם ולהצטרף אליהם לחגיגה הטעימה. או את הימים שירדנו לים והזמנו מאחת המסעדות שלאורך הטיילת, אבטיח וגבינה בולגרית, יש המצאה גאונית מזה?
אבל מתקשר לי עוד פרי אהוב לאבי ואני חושבת שהצלחתי סוף כל סוף לבחור. כן, עכשיו אין לי ספק, זהו תות עץ.
יש לנו עץ אחד בגינה גדול ומפואר שמגיע ממש עד לחלון במטבח. כמה נהנו ממנו, היינו קוטפים ואוכלים, קוטפים ואוכלים. אבי היה מרים אותי על כתפיו כדי שאגיע לשחקים, לכל תותי העץ למיניהם שמסתתרים.
אז אם משום מה לא יצא לכם לטעום, תמתינו בסבלנות לאפריל-מאי של שנה הבאה ותאמינו לי שלא תתחרטו. כי אם אני כבר אוהבת לאכול משהו ובאמת שהמבחר מצומצם (אך איכותי), אז גם לכם כדאי לטעום ולאהוב.
הפרי האוב אלי הוא התפוח כמובן פרי אסיסי וטעים בכל יומות השנה בצעירותי היו קוראים לי מלכת התפוחים האיתי לוקחת לבית הספיר רק תפוחים בכל אפסקה האיתי אוכלת תפוח וגם כיום בני משפחתי אןהבים מכל הפרות את התפוח
מאת: ידידה | 16 ביולי 2011 | 14:00אננס הוא כמו כל דבר בחיים ששווה להשתדל בשבילו, צריך לעבור את השלד החיצוני הקוצני כדי להגיע אל אחד מנפלאות הטבע. כל מי שטעם אננס לפחות פעם אחת יבין שכל מאמץ היה שווה את הטעם האקזוטי, המרקם המיוחד, הריח המשכר והתחושה שלא מהעולם הזה. לא כל יום אנו אוכלים אננס וזה רק משהו שהופך אותו למיוחד יותר הציפייה, הזיכרון של הריחות והטעם. הפרי המיוחל שאין שני לו- אננס.
מאת: אינה | 16 ביולי 2011 | 13:56הקיץ זאת העונה האהובה עליי מכמה סיבות.
מאת: מיטל | 16 ביולי 2011 | 13:37הסיבה הראשונה היא הפרי – מנגו.
אין על מנגו, יש לו טעם מווושלם, הוא נראה טוב מבחוץ ומבפנים, אי אפשר לעמוד בפני הריח של המנגו, יש לו ריח מדהים!
יש לי בבית כל מה שקשור למנגו, תחליב רחצה ושמפו בריח מנגו, יוגורט מנגו, מיץ מנגו, מבשמים בריח מנגו. מנגו הוא אהבת חיי!
גם כשהיית ילדה אהבתי מנגו,
כשהייתי ילדה ראיתי פרסומת בטלוויזיה של מנגו (צריך שניים למנגו..)
אני זוכרת שכל הזמן ששרתי את השיר מהפרסומת..
"מנגו מנגו מנגו, בא לי לטעום,
מנגו מנגו מנגו, ירוק או כתום
צריך שניים למנגו
אי אפשר לשכוח את הפרסומת בגלל המנגו האהוב.
שניים למנגו שניים או יה…"
דווקא ל אהבתי לאכול אותו בשנים והיום גם לא, הכי כיף זה לאכול לבד :)
בעונת התותים אימי היית מכינה את ריבת התותים הטעימה בעולם שטעמה עד היום מלוה אותי
היום אימי מוגבלת ואינה יכולה עוד להכין את ריבת התותים המדהימה וטעמה ישאר
כנראה לנצח רק בזכרון הילדות
וזה בעצם טעם בית אמא שימשיך ללות אותי לתמיד…………
מאת: רות | 16 ביולי 2011 | 12:39אין על פרי הדובדבן פרי כל כל עדין ונעים למראה כל ביס נמשך ונמשך ואת אינך רוצה שייגמר לעולם.
מאת: אפק | 16 ביולי 2011 | 12:35וכאשר את נותנת בו ביס את נסחפת לעולם של הדובדבן ונהנית מכל רגע.
פרי הדובדבן הוא פרי כל כך סקסי ומעניין מהצורה העגולה והמיוחדת שלו עד למבט שאת מרגישה שהוא נועץ בך וכמו השמלה אומר לך בואי אלי בואי תאכלי אותי,בואי תטעמי אותי.
יש לו טעם שנשאר איתך לעולם ואני זוכרת את הטעם של הדובדבן עוד מהפעם הראשונה שאמי קנתה לי אותו כאשר הייתי ילדה קטנה ומאז אני והפרי הזה כל הזמן במין סיפור אהבה בלתי נגמר.
אין צל של ספק שהפרי המועדף עליי הוא תות, זהו הפרי המושלם מכל הבחינות!
כבר מגיל קטן אני זוכרת את אהבתי לתותים – בכל יום הולדת הייתי מבקשת מאימי שתכין עבור יום הולדתי את עוגת התותים שאני כל כך אוהבת.
תות – פרי נהדר! צבעו האדום וצורתו העגלגלה ישר קורצים לנו כשאנחנו מביטים בשלל פירות. הטעם המתקתק הוא חגיגה לחיך!
כמובן שלתות מגוון של הצעות הגשה,
תותים עם סוכר תמיד כיף לנשנש,
תותים בתוספת קצפת הופכים את ארוחת הפרי לגורמה!
תותים בעוגה נותנים תחושה חגיגית ושמחה!
תותים במשקה נותנים לנו הרגשה של שיק והנאה!
התות משתלב עם כל פרי שעולה על דעתנו וכמובן שין כמו תות יחיד בלי שום תוספת שנותן את התחושה העילאית בעת טעימתו…
אפילו בקרב הגיל הרך אפשר לראות שהתות הוא פרי נאהב, איזה ילד קטן לא מכיר את "האריה שאהב תות", איזו ילדה לא מעריצה את הסדרה תותית.
תות – פרי שהפך לאימפריה!
וכעת – שיר שכתב יורם טהרלב על הפרי הנחשק.
את לחייך תות ארדוף יומם וליל
לבי ישאל ולא יחדל
תותי הצוף תותי הטל
תותיך.
אהבתי במבט את שני תותי עיניך
ומי נואש ומי נטש
תותי הבר תותי הדבש
תותיך.
תותים תותים תותים
גם אחיה וגם אמות עם
תותים.
את שער הבוסתן נעלת בקוץ ותיל
כיצד אטעם לפני מותם
תותי האור תותי הדם
תותיך.
הקיץ הנה מת על הר וגבעותיים
הכל יבש בלהט אש
ומי בסתיו עוד יבקש
תותיך?
תותים תותים תותים…
מאת: נועה | 16 ביולי 2011 | 12:34זוכרים איך בסרט עיר של מלאכים,סת' (ניקולס קייג') מבקש לתאר לו את הטעם של אגס? כי הוא עצמו אינו מרגיש?
מאת: נטליה | 16 ביולי 2011 | 12:08אני אנסה לתאר את הטעם של הפרי האהוב עליי-התות.
הטעם הינו רק מתוק ועקצקץ…
כל החושים מתעוררים….
מההתחלה כמסתכלים על הפרי היפה ורק רוצים לנגוס בו,ואחר כך נוגשים ומרגישים את הטעם המלאכי הטעים כל כך….
איזה פרי גאוני!
מאת: טלי | 16 ביולי 2011 | 12:05אפשר לאכול אותו טרי
אפשר להכין מיץ (בריא!)
אפשר להכין עוגת תפוזים (שזה מעולה עם הקפה)
אפשר אפילו לבשל איתו (מישהו אמר ברווז ברוטב תפוז?… ;-))
גם ריבת תפוזים אפשר להכין
טעים X טעים !!
אין כמו ריח של תפוז כשמקלפים אחד! והוא לא עוזב מיד :)
האגדה מספרת שכשהייתי קטנה הייתי נוהגת לברוח להורים שלי בחוף הים ולבקש מאנשים זרים לגמרי ״ איזה כיף לך. יש לך ענבים. אני יכולה גם?״. כמובן שהם נתנו. מי לא יתן ענבים לילדה חמודה עם תלתלי זהב שמבקשת ממנו.
אמא שלי היא אישה מאוד ביישנית, ולא היתה יודעת איפה לקבור את עצמה. היא הרי דאגה מבעוד מועד להביא לי הררי קופסאות עם ענבים בכל הצבעים. מה לעשות שאני יותר אהבתי ענבים של אנשים אחרים…
עם השנים, לומדים לאהוב ענבים בצורות נוספות, אבל השריטה נשארת…
מאת: ענבל | 16 ביולי 2011 | 11:44בשעות הערב אני אוהבת להעלות את מפלס השמחה על הבר עם ענבים מסוג קברנה, מרלו, שרדונה או גוורטסטרמינר… ואם זה אדם זר שמזמין אותי, זה בכלל מצוין! ;-)
הפרי הכי הכי אהוב זה תות! :)
מאת: אנה | 16 ביולי 2011 | 11:29התות הוא פרי נשי ביותר עם הטעם העדין שלו והמראה האלגנטי של "העיצוב", כשהוא אדום עם הנקודות הצהובות המיסתוריות שלו שצצו משום מקום, כמו מעיין קסם. התות יכל להוות כפרי רומנטי בסיטואציות מסוימות.
הוא תמיד רצוי, אין אדם שיסרב לו. הוא יכול להיות לפעמים גם חמצמץ ולהפתיע.
בכל קיץ אני טועמת מחדש אבטיח. ובכל קיץ יש לו טעם שונה וחדש. לאבטיח הראשון יש תמיד טעם שונה מאלה שיבואו אחריו. הוא מבשר לי את ההבטחה שבקיץ הקרוב – מתוק, מקורר (עדיף לפחות ל-16 מעלות!), מתפצפץ ומפתיע. אין עוד משהו שמסמל בעיניי יותר את הקיץ.
מאת: מיכל | 16 ביולי 2011 | 11:27אבטיח הוא אייקון החופש!!! אבטיח חתוך בקופסא על חוף הים, או פרוסות עם גבינה בולגרית בבית קפה תל אביבי, אבטיח מלא בוודקה בחתונה קיצית והאהוב עליי – לחפור בתוכו עם כף על השיש במטבח…
האבטיח הוא רומן הקיץ המושלם. לבחור אבטיח זה כמו לבחור בן זוג – מבחוץ רובם נראים בינוניים עד סבירים – עגלגלים, קשים ומהדהדים איזה קול עמום כשמנסים לעמוד על טיבם. ובהתחלה תמיד מגלמים בתוכם הבטחה. אנחנו מעדיפות אותם קרים, כמובן, כי אז אנחנו נהנות אפילו יותר מהמתיקות שמתגלה בפנים.
עם תום הקיץ הם נעלמים כלעומת שבאו, ואנחנו – קצת יותר דביקות, קצת פחות רעבות – עוברות לחפש את הפרי החורפי שיחמם אותנו מתחת לפוך ;)
טוב אני אוהבת את כל הפרות על כל סוגיהם ומרקמיהם!!! החל מפרות עונתיים לפרות אקזוטיים וכלה בפרות שאת שמם אני אפילו לא זוכרת.
מאת: עינב | 16 ביולי 2011 | 10:57אבל אם הייתי חושבת באמת איזה פרי אחד, יחיד ומיוחד הייתי לוקחת איתי לאי בודד- הבחירה שלי הייתה תפוח.
תפוח הוא פרי עסיסי טעים ומזין שמצליח להכניס לתוכו את כל הקריטריונים שאתה מחפש בפרי. הוא מחזיק לאורך זמן ותקופת מתן הפרי שלו ארוכה יחסית. והטעם שלו מושלם, מתוק בדיוק במידה, וכל התפוח כלו מלא במיץ המתקתק הזה.
אני חושבת שאחרי עבודה של שלושה חודשים בקטיף תפוחים (וכל מני פרות העונה) הבנתי שהתפוח הוא הפרי המושלם :)
א. יש לי כתם לידה של תות בבטן… כנראה מוכיח את האהבה העצומה שלי לתותים, שבאמת לא תלויה כבר בי נטו
מאת: ורד | 16 ביולי 2011 | 10:47ב. פרי קטן, מתוק, אדום, מושך והכי טעים שיש!!!!!!!
ג. כל עוגה משתדרגת עם תותים עליה!
ד. מה יותר טעים מתותים לבד/ תותים עם סוכר/ תותים עם קצפת/ תותים עם שוקולד נמס מעל???? יאאאמיייי :)
אני לא מאמינה, ישבתי עד 2 ועשרים לפנות בוקר וכתבתי שיר אהבה לתפוז, עכשיו כשנכנסתי לראות אם הוא פורסם, אני רואה שלא!
מאת: שני | 16 ביולי 2011 | 10:44אני לא מאמינה, ישבתי שעתיים וחצי על כלום ):
איזו אכזבה… רציתי לשתף אתכן בשיר…
הכי הכי אהוב זה תות! :)
מאת: אנה | 16 ביולי 2011 | 10:30התות הוא פרי נשי ביותר עם הטעם העדין שלו והמראה האלגנטי של "העיצוב", כשהוא אדום עם הנקודות הצהובות המיסתוריות שלו שצצו משום מקום, כמו מעיין קסם. התות יכל להוות כפרי רומנטי בסיטואציות מסוימות.
הוא תמיד רצוי, אין אדם שיסרב לו. הוא יכול להיות לפעמים גם חמצמץ ולהפתיע.
הכי הכי אהוב זה תות! :)
מאת: אנה | 16 ביולי 2011 | 10:27התות הוא פרי נשי ביותר עם הטעם העדין שלו והמראה האלגנטי של "העיצוב", כשהוא אדום עם הנקודות הצהובות המיסתוריות שלו שצצו משום מקום, כמו מעיין קסם. התות יכל להוות כפרי רומנטי בסיטואציות מסוימות.
הוא תמיד רצוי, אין אדם שיסרב לו. הוא יכול להיות לפעמים גם חמצמץ ולהפתיע.
יש שני פירות אהובים עלי ביותר
מאת: נטע | 16 ביולי 2011 | 10:16הראשון אננס- כשהייתי קטנה היינו במין ארוחה משפחתית (מורחבת ביותר) בארוחה היה מגדל של פירות ובסופו אננס האננס היה נראה כל כך אלוהי ונשגב לא הפסקתי להסתכל על הפרי הזה (זאת היתה הפעם הראשונה שראיתי אננס). בסוף הארוחה סבא שלי ז"ל הוריד את האננס (לעיני כולם) ונתן לי אותו הרגשתי כזאת גאווה שמבין כולם לי נתנו את האננס, מאז האננס מסמל בעיני משהו אלוהי ומין סוג של שלמות קוצני קצת מבחוץ ומתוק מבפנים (כמעט כמו סברס)
הפרי השני הוא דובדבן- הייתי בגן בקיבוץ ובכל שנה היו לוקחים אותנו לקטיף דובדבנים זאת הייתה חוויה מקסימה ובלתי נשכחת היינו מקדישים לכך יום שלם, היינו יוצאים בבוקר על טרקטור שלקח אותנו לשדות הדובדבנים. כל אחד היה הולך עם קופסא כזו מפלסטיק ועובר בין שורות הדובדבנים והיה לוקח כמה שיותר. וכשהייתי מגיעה הביתה הייתי זוללת את כולם. וכך שנה אחרי שנה היינו יוצאים לקטיף. כל כך הצטערתי כשהגיעה השנה האחרונה של הקטיף (כי שנה אחרי כבר הייתי צריכה לעלות לכתה א') ומאז כל פעם שאני אוכלת דובדבן יש בי איזה זיכרון ילדות והטעם.. בלתי נשכח :)
פרי שלא שיגרתי, מהמם בצורת כוכב שנוגדת את כל המוסכמות, השם שלו מתגלגל על הלשון כמו ריקוד חופשי, ואם לא בא לאכול אותו אז אפשר להשתמש בו בתור חותמת מהממת!
מאת: עדי | 16 ביולי 2011 | 10:05אני אוהבת תאנים בכל צורה, קרות, חמות, שלמות, חתוכות, טריות ויבשות.
מאת: ריקי | 16 ביולי 2011 | 09:34את הצורה הטרייה גילית בטיול רומנטי לצפון שלעולם לא אשכח עם פסקול של שירי אהבה ברקע כל הנסיעה ליער אודם….הטיול היה קצר מאוד בדיוק כמו העונה של התאנים…אולי זה מה שעשה את שניהם יותר אהובים ולכן אני לנצח אתגעגע לאותה שעת בין ערביים בה עצרנו לקטוף תאנים ולאכול אותם במקום על רקע השקיעה…בעודי נזכרת באותו רגע עולה בי שוב הטעם המתוק הנימוח והמרקם העשיר של תאנה טרייה שנקטפה באהבה…:)
הורי התגרשו כשהייתי בת 4 (כיום אני בת 18),נולדתי בשוויץ,לעונות הקור והשלג שאליהם היתלוו תפוזים עסיסיים ומתוקים שאבא שלי היה נוהג לקלף לי ולהושיט לי את הפלחים בידיו הגדולות שפגשו את הידיים הקטנטנות שלי.
מאת: דניאל | 16 ביולי 2011 | 09:31זיכרון זה מהדהד בי בכל פעם שאני טועמת את טעם התפוז,אבא שלי נשאר בשוויץ והגעגועים קשים,
כיף שיש זיכרונות מתוקים-חמצמצים להיזכר בהם.
אחד מזכרונות הילדות המוקדמים שלי הוא הזיכרון של סבתא שלי שתמיד כשאספה אותי מהגן אל ביתה היא הביאה איתה בקופסאות ממתקים אבל תמיד דאגה להביא גם אגס.היא הייתה מתעקשת שגם האגס הוא ממתק בגלל שהוא מתוק ואפילו דאגה שנעשה צעדות ארוכות העיקר שאני אוכל את הפרי הזה.סבתא שלי אישה פשוטה וצריך לראות אותה בשביל להבין, ועכשיו כשהתבגרתי אני נמצאת אצלה פעם בשבוע אבל אף פעם לא מוותרים על הפרי הזה-האגס, היא דואגת לחתוך לי אותו לחתיכות קטנות ולקלף את הקליפה למרות שאני בת 17. כנראה שבשבילה וגם בשבילי הפרי הזה מזכיר קצת את ההליכה מהגן הביתה יד ביד.
מאת: הילה | 16 ביולי 2011 | 09:28אינני יודעת מדוע סבתי החליטה שאגס הוא הפרי החשוב ביותר אבל מאז כל פעם שאני נוגסת באגס,שנחשב בעיני הפרי המתוק ביותר והטעים ביותר,אני נזכרת בה.
היא לא נגמרת לעולם!! ככה אני נהנת יותר חחח :)
מאת: חן | 16 ביולי 2011 | 09:20אז היום, שאני כבר שנים אחרי סאגת אמא שלי שרודפת אחריי עם הבננה( "אם לא תאכלי בננה לא תגדלי" אין טלוויזיה בלי בננה") נפתחה סאגה חדשה בחיי…בעלי רודף אחריי עם הבננה! ("זה בריא" "זה ייתן לך אנרגיה").
מאת: מיכל | 16 ביולי 2011 | 09:04אז מכיוון שהבנתי שאין לאן לברוח התחלתי באמת לאהוב בננה כי בין כה וכה אאלץ לאכול אותה.
כרגע הפרי הכי אהוב עלי בעולם הוא תותים כי השמלה הזו פשוט מדהימה!
מאת: שחף | 16 ביולי 2011 | 08:42וגם כי זו לא העונה של התותים ותמיד רוצים את מה שאי אפשר לקבל…:)
הפרי האהוב עליי הוא דובדבן.
מאת: אלינור | 16 ביולי 2011 | 08:31אני כל כך אוהבת אבטיח שאם אני מתחילה לאכול אותו אני כמו דג באקווריום (אוכל עד שהוא מתפוצץ)
מאת: אורית | 16 ביולי 2011 | 08:23אני כל כך אוהבת אבטיח וכל כך יודעת שאני לא יכולה לעמוד בפניו, עד שאני פשוט לא קונה אבטיח. אף פעם. כי הרי המיתוס "זה הכל מים" נופץ מזמן, ואבטיח שלם (או אפילו חצי) זה גם המון סוכר, והמון קלוריות, וקיץ עכשיו, ויש לי ביקיני שמצפה לפגוש אותי…
אז פתאום אני חושבת שאני כל כך אוהבת אבטיח דווקא בגלל שאני לא קונה אותו. הכי כיף לאהוב מרחוק, בפגישות חטופות ואסורות אצל חברים או משפחה… לנהל רומן סודי ולא ממש מערכת יחסים…
מנגו מאיה! כל ההריון שלי כל מה שרציתי היה מנגו מאיה! ורק ביום שבו ביתי נולדה-הגיעה העונה, וקיבלתי את המנגו רק לאחר הלידה עצמה בבית החולים…
מאת: נריה | 16 ביולי 2011 | 07:21כמובן שהבת שלי קיבלה את השם מאיה.
אחרי שראיתי את השמלה הזו, תותים היא הבחירה שלי!
מאת: אביב | 16 ביולי 2011 | 03:21בנות יקרות, אפשר להפסיק עם כל התגובות,
הרי ידוע לכולם, בכל העולם, מהו הפרי המושלם!
הוא עגול וגדול,
בעצם בינוני, אבל מאוווד עסיסי.
באופן בסיסי, הוא מכיל ויטמין B A וC,
זה אומר שהוא בריא!
הוא מתחיל קטן וירוק וקשה להבחין בו מרחוק.
מתפתח לאיטו ומגדיל צורתו,
כל שהוא מבקש, מעט מים מעט שמש.
בסבלנות מחכים ולאחר כמה ימים,
כשמביטים מקרוב, הוא כבר צהוב!
הוא מכהה את צבעו, מקשיח קליפתו,
הפלחים, כמו חברים, יושבים צמודים ומחכים.
וכשהטבע מחליט, הוא מוכן to eat!
מתנתק הוא מהעץ ועם כיוון החץ,
מתגלגל עם האחרים אל תוך הארגזים.
קליפתו מחבקת ושומרת עליו מכל משמר,
אתן לא יודעות איזה חורף הוא עבר!
מהארגזים למשאיות ומשם לחניות,
היישר לידיים אוהבות של לקוחות.
בבית או בטיול, בארץ או בחו"ל,
עם משפחה או חברים, גדולים וגם קטנים..
אני אישית מעדיפה לבדי, כך שאחלוק רק עם עצמי!
את הפרי אפשר לקלף ולהתענג על פלח אחר פלח,
להכניס את הקליפה לעוגה או אפילו להכין ריבה.
ניתן לחתוך לרביעיות שישיות או שמיניות,
או ממש ממש קטן שיתאים בסלט הפירות!
אבל אני הכי אוהבת להשקיע את זמני,
בלחתוך לחצאים ולסחוט את הבפנים,
עד הטיפה האחרונה, ששווה כל דקה.
כי בסוף מקבלים, כוס של טעם מדהים,
מיץ תפוזים עסיסי, סחוט וטרי!
כי אחרי הכל, איזה עוד פרי עשוי מזהב?
(לקח לי שעתיים וחצי לכתוב את השיר, אולי כדי שאמצא קריירה אחרת?)
מאת: שני | 16 ביולי 2011 | 01:57אז שני הפירות האהובים עליי הם התות והבננה. והכל בזכות הקערה שסבתא הייתה מכינה… חורף בחוץ סופות גשמים ורעמים וזאת הייתה שיא עונת התותים. וסבתא כל יום הייתה מגישה לי תותים חתוכים עם בננות וקצת סוכר למעלהץ זה היה פשוט חלום. עוד סיפור על תותים זה שבטיול השנתי של כיתה ז' כשגווענו מרעב והיה חם ומגעיל התיישבנו תחת עץ ושתינו מים…אך הרעב כרסם ולכולנו נגמרו מזמן הכריכים והחטיפים…ואז אחת הבנות הוציאה תותים ששיפרו לכולם את המצב רוח!!! זה היה פשוט נהדר….
מאת: ליאור | 16 ביולי 2011 | 00:11מתוק, כיף כשהוא קר והכי מתאר את האווירה של הקיץ.
מאת: הדר | 16 ביולי 2011 | 00:01בלי קיץ – אין אבטיח
כל קיץ אכלת אבטיח והייתי מחכה לקיץ רק בשביל לאכול אותו.
אני פשוט מתה עליו P:
נכון, הדובדבן הנדוש הוא אהובי אבל לא כי הציעו לי נישואים איתו ולא בגלל שהוא סקסי, אלא מכיוון שדובדבנים, ובייחוד ריבת דובדבנים, הם טעם של ילדות.
מאת: סתיו | 15 ביולי 2011 | 23:09היו היה לנו עץ דובדבנים בגינה. בכל קיץ, כל הילדים היו עוברים יום יום מתחת לעץ כדי לבדוק אם יש דובדבנים טובים. היום בו קטפנו דובדבנים תמיד התחיל בצעקה של אחי הקטן בסביבות שמונה בבוקר: "דובדבים!!!!"
כל הילדים, בהצטרפותם של בני הדודים שלנו מהבית השכן, היו יורדים לעץ בפיג'מות עם סלסלות שהוכנו מראש ורצים החוצה לקטוף דובדבנים לאמא. לבן דוד הכי גדול תמיד היה תפקיד שנחשב בעינינו כאלוהי: הוא היה מטפס עד הענף הכי גבוה להוריד את כל הדובדבנים. תמיד היו כ"כ הרבה שחצי היה הולך לעוגות ואכילה, וחצי – לריבה המיוחדת של אמא. כל פעם שהיה צורך בקצת מזל, אמא היתה מכינה משהו עם הריבה – בין אם כריך ובין אם עוגה – ועד היום, כשאני צריכה טיפת מזל, אני מחפשת אותה בריבת הדובדבנים של אמא :)
הפרי האהוב הוא שסק.
מאת: נעם | 15 ביולי 2011 | 23:01מגיל קטן תמיד חיכיתי שתגיע עונת השסק,הקיץ היא העונה האהובה בשבילי עד היום בעיקר בגלל השסק.
עד היום אני עדיין נהנת מכל ביס קטן באכילתו,אני מעריכה כל ביס קטן בשסק גם בגלל טעמו וגם בגלל שרובו מורכב מגרעינים וקצת פחות פרי.
כל פעם שאני רואה שסק אני נזכרת בילדותי.
לי ולחברתי הטובה מאז (הדר) הייתה אהבה משותפת לשסק ובמקרה גם היה לה עץ שסק בגינה של ביתה.
תמיד היינו מחכות לשסק שיצמח כבר,שהחל לצמוח וכמה פירות החלו לצוץ על העץ התרגשנו מאוד ורצינו כבר לקטוף מהם.
לצערנו הפירות היו גבוהים ולא היה באותו רגע בן אדם גבוה שיקטוף לנו אותם,לקחנו שולחן פלסטיק,עלינו עליו והושטנו את ידנו לעבר הפירות,פתאום בלי הכנה מראש השולחן נפל ואנחנו איתו התחלנו להתגלגל מצחוק אבל הדבר היחידי שהיה בראשי איפה השסק שלי,למרות שנפלנו הצלחנו להוציא כל אחת פרי אחד.
מיד לאחר שנפלנו בלי הבנה מה קרה פניתי לחברתי ואמרתי בתמימות איפה ה"ססק" שלי,אותו משפט תקוע לי בראש עד היום כאשר אני אוכלת שסק,עד היום אני אוכלת שסק בחיוך רחב גם בגלל טעמו וגם בגלל המשפט הזה שמזכיר לי כל כך את ילדותי,חברתי הטובה,את אותו רגע קורע מצחוק ואת אהבתי לשסק.
את האהבה שלי לפרי שאני הכי אוהבת גיליתי בערך בגיל 17, טעמתי מנגו בפעם הראשונה (כי לא הייתי חסידה של פירות וירקות למרות שההורים שלי שיכנעו אותי) ופשוט התנפחתי כי הייתי אלרגית למנגו ולמרות זאת הייתי ממשיכה לאכול מנגו כאילו אין מחר… היום אני כבר לא אלרגית למנגו תודה לאל ואני יכולה לאכול אותו בכיףףף בכלי להתנפח כמו בלון!!!
מאת: מור | 15 ביולי 2011 | 22:56
מאת: ענבל | 15 ביולי 2011 | 22:55רק אחד?
מאת: ענבל | 15 ביולי 2011 | 22:51מאוד קשה לבחור.. אין דבר יותר טעים מלשבת בבית (או בכל מקום אחר) עם צלחת עמוסה בכל טוב..
אין ספק שסלט פירות זה החולשה שלי וכמה שיותר יותר טוב..
קיווי, תותים,מנגו,בננות, תפוחים, תפוזים,נקטרינות הכללל יחד בקערה אחד עם מיץ אשכולית אדומה סחוט טרי.. מעט אגוזי מלך, צימוקים ועלי נענע.. להגיש קר ביום קיץ חם :)
יום אחד היה יום חם במיוחד הייתי כולי מים עד ששמעתי את האיש עם המשאית צועק :"הלו הלו אבטיח ב1 אבטיח ב1" אני אומרת לאמא שלי:" אמא אמא אני רוצה אבטיח עכשיו נו נו" ואז היא אמרה:"טוב אני הוכלת ליקנות"..היא קנתה לי ואמרתי לה:" תחתכי לי בבקשה" היא אמרה:"טוב" היא חתכה לי ושהיא שמה לי את זה על השולחן התחלתי ליטרוף אמרתי לה שתביא לי עוד וגם את זה טרפתי ואמרתי לה שתביא לי עוד ועוד ועוד.. עד שכאב לי הבטן אבל רציתי עדיין שהיא תביא לי אבטיח….בקיצור אני מתה על אבטיח מתה מתה מתה <3 :-)
מאת: תהילוש :-) | 15 ביולי 2011 | 22:41טיפה סמוק מבחוץ עם קליפה קטיפתית ורכה ולבן וטיפה קשה מבפנים כמו אני אוהבת, האפרסק הלבן מתוק אבל לא מדי – מספיק כדי לספק את הרעב הקטן לנשנוש. אני אוהבת אותו גם כי המיץ שלו לא מטפטף ברמות ודביק כמו בפירות אחרים שבהם גם האצבעות ולפעמים הבגד ומצטרפים לחגיגה.. בשבילי זה מצויין. אני אוהבת אותו רענן וטבעי אבל גם במאפים מתוקים מעוטרים למעלה :)
מאת: ליהי | 15 ביולי 2011 | 22:32אם חשבתי שהטיול שלי לדרום אמריקה יזכר בזכות הסטייקים של ארגנטינה והגלידות של ברילוצ'ה – טעיתי! הטיול כולו נצבע בצבעו הסגול של האסאי הברזילאי! שמעתי רבות על הפרי המיוחד של ברזיל אך בדמיוני לבש צבעים אחרים והוגש בכלל בצורת קוביות בתוך קערה עם יוגורט ומוזלי. את הדרך מפרו לברזיל, שהתארכה לכ-30 שעות מתישות שכללו בין היתר 3 טיסות + מעבורת אחת ומפחידה במיוחד עד למורו דה סאו פאולו, העברתי בהכנות לקראת גן העדן שאני הולכת לפגוש לאחר 5 חודשים של טיול טרקרי ברחבי היבשת. כשעלה הבוקר על האי מיהרתי לים ונדהמתי לגלות כי יותר מרוחצים בים, החוף עמוס בדוכני אסאי ומוכרים שמסתובבים בין הישראלים ומציעים אסאי בכל צירוף אפשרי. לעולם לא אשכח את הטעימה הראשונה. משם הדרך להתמכרות הייתה קלה מאוד. זה התחיל באסאי גדול בים וקטן בערב. זה עבר לשני אסאי גדולים ביום, ואז הוספתי עוד אחד קטן בלילה. כשעברתי לחוף אחר, שם היה אסאי בהרכבה עצמית, בכלל לא הצלחתי לשלוט בעצמי. היה לי ברור שיותר מלחופים האקזוטים אתגעגע בעיקר למנת האסאי היומית שלי. קערה מלאה בפרי הסגול במרקם ברד צונן, פירות טרופיים, גרנולה ומלא מלא דבש מלמעלה…
מאת: שרון | 15 ביולי 2011 | 21:56בתור חובבת טיולים מושבעת עוד אגיע לחופים אקזוטים אחרים, אשתה מיץ קוקוס ואננס טרי, אפתח את הבקרים שלי עם קערת פירות העונה, אך אסאי כנראה לא אטעם שוב בקרוב.. כשאני עוצמת עיני ונזכרת בים הכחול, עצי הקוקוס מסביב, פורטוגזית ברקע ובחור שצועק בעברית – " אסאי- לא טעים לא משלם" אני יכולה ממש לחוש את המתיקות על שפתיי ואת טעם גן עדן בפי. ועל זה נאמר – we will always have Brasil :)
גדלתי בטבריה, שהיא נראה לי העיר שהכי חם בה!!! טוב נו…הכי חם בה אחרי אילת…אני זוכרת שכשהייתי קטנה מרוב שהיה כל כך חם בתקופה של החופש הגדול אז פשוט לא רציתי לצאת מהמזגן בבית. אבל כשהיה עובר בשכונה הטנדר שממנו בקעו צעקות המגפון "אבטיח" "אבטיח" "אבטיח אדום מתוק רק 10 שקל", אז ישר הייתי קמה ורצה במדרגות 4 קומות, בלי מעלית, רק כדי להביא את הפרי שהכי עושה לי טוב בקיץ! ואז הייתי יושבת ומסתכלת על אמא שלי בזמן שהיא פורסת את האבטיח לתוך קערה ובזמן שכולם כבר התחילו לשלוח את הידיים לתוך הקערה אני הייתי מחכה לחלק שלי- החלק הירוק! אחח כמה שאני אוהבת את הטעם של הירוק של האבטיח, ה"ירוקטיח שלי"! ומאז ומתמיד כולם מסתכלים עליי מוזר כשאני מתענגת על הקליפות…אבל אני אומרת תוכלו את האדום שישאר לי יותר מהירוק!
מאת: זואי | 15 ביולי 2011 | 21:52היום אני גרה ברמת גן עם הבן זוג שלי, והפרי הכי אהוב עליו זה התות. והוא הכי אוהב שאני שמה שמלות אז נראה לי שאם אזכה בשמלה עם התותים אז הוא פשוט יטרוף אותי מאושר…
התפוח הוא מתוק וכשהוא ירוק יש בו טיפה חמיצות אבל גם הצבע שלו מאוד יפה צבע ירוק בהיר המתאים לכל דבר אני מאוד אוהבת את הצבע ירוק הוא מסמן על טבע ויופי (:
מאת: טל אביגזר | 15 ביולי 2011 | 21:41זה הפרי הראשון שאי פעם אכלתי בחיי!! כשהייתי קטנה סבתא שלי הייתה לוקחת אותי כל יום לסיבוב בעיר והיינו קוטפות את כל השסק מהעצים והייתי אוכלת הרים של שסקקקקק! עד היום זה הפרי הראשון שאני קונה כשמתחיל הקיץ והולכת לשבת אצל סבתא שלי כי היא מקלפת אותם הכי מהר! =)
מאת: שירן | 15 ביולי 2011 | 21:28שסקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק!
הפרי הכי טעים זה אננס חתוך-היישר בתאילנד כשיושבים על אחד החופים..
מאת: שירן | 15 ביולי 2011 | 21:21
מאת: זהר עדני | 15 ביולי 2011 | 21:09בילדותי, כשהגיעה תקופת האשכוליות, היינו מתיישבים בערב כל המשפחה סביב השולחן, כל אחד היה מקבל חצי אשכולית, ואמא הייתה מפזרת לכל אחד מעט סוכר מעל. כל אחד היה נובר באשכולית שלו עם כפית ומשפריץ לכל עבר… אין על השילוב של הסוכר המתוק והאשכולית החמוצה. עוד הוכחה לכך שהפכים נמשכים :-)
מאת: לימור בראון | 15 ביולי 2011 | 21:01אני הכי אוהבת תותים …(: הם טעימים. הם בריאים, הם טובים בכל מצב..כשבא לנשנש…כשאת מחפשת משהו מתוק, לארוח כשמגיעים לבקר אצליך, ואפילו מתאימים עם קצפת כשאת רוצה להיות שובבה עם החבר שלך…בקיצור, טעים, בריא ומתאים לי בכל מצב!!! חולה על תותים…(:
מאת: רינת | 15 ביולי 2011 | 20:56אני לא סובלת פירות. אמת.
מאת: אפי | 15 ביולי 2011 | 20:38לא אוהבת מאכלים מתוקים בכלל וסולדת ממרקם הפירות.
ושאני לא אתחיל לדבר בכלל על פירות עם שיערות (למה לאפרסק יש פלומה???)
מה שכן, אני משוגעת על אבוקדו. חתוך או מעוך עם המון לימון, שמן זית ומלח.
למזלי הוא נחשב פרי ואני יכולה להשתתף בתחרות :)
וזו הסיבה-
כשתבואי לשכב איתי
תלבשי שמלה שחורה
מאוירת בתותים
ומגבעת שחורה
מקושטת בתותים
ותחזיקי סלסלת תותים
ותמכרי לי תותים
תגידי בקול דק ומתוק
תותים תותים
מי רוצה תותים
אל תלבשי כלום מתחת לשמלה
אחר כך
חוטים יעלו אותך למעלה
בלתי נראים או נראים
ויורידו אותך
ישר על הז*$%& שלי.
יונה וולך. יש סיבה טובה ממנה לאהוב פירות? :)
מאת: לו סלומה | 15 ביולי 2011 | 20:31אולי כי יש לי עץ בחצר, ואולי כי השם שלו אקזוטי…אבל אין כמו הפרי המתוק הכתמתם שאבא שלי אמר ש"הוא קוטף לי כוכבים מהעץ" ובעצם חתך את הקרמבולה לרוחב… זכרון ילדות מתוק מתוק
מאת: מיתר | 15 ביולי 2011 | 20:13בתקופה האחרונה זה ליצ'י- במשך שנים לא אהבתי ליצ'י, תמיד הזכיר לי עין. נגעלתי מהמרקם נגעלתי מהריח…לא יכולתי לאכול בכלל, שנאתי!!
מאת: תימור גלפר | 15 ביולי 2011 | 20:09אבל יום אחד…החלטתי לטעום. איזו טעות.
מאותו רגע כל מה שיכולתי לאכול, זה ליצ'י! חיסלתי קופסאות שלמות…
מתכון מומלץ- לחתוך ליצ'ים לקטן קטן, לחתוך תותים לקטן קטן- להכניס יחד לקערונת, הקינוח המושלם!
אני מאוד בנאלית – פשוט מהילדות לא חיה בלי תפוח עץ. נראה לי שבחיים הקודמים הייתי אווה (אגב זויה זה חיים ביוונית ואווה זה חיים בערמית) כנראה יש לי קשר ישיר לסיפור. אני מאמינה ששום דבר לא קורה סתם בחיים ויכול להיות עם השמלה המהממת שלכם אני אמצא את אדם שלי :)
זויה
מאת: זויה | 15 ביולי 2011 | 19:55הפרי האהוב עלי הוא מנגו מזן מאיה, גם מדהים בטעמו וגם יש לנו את אותו השם…
מאת: מאיה | 15 ביולי 2011 | 19:38כתום או ירוק חלק ומריח מדהים חתוך לפרוסות ועסיסי עסיסי, נגיסה קלה וכל המיץ המתקתק מתפוצץ לו בפה, נוזל משתי קצוות השפתיים, פרי אדיר טעים שאי אפשר לעמוד בפניו.
מאת: דיקלה | 15 ביולי 2011 | 19:27כשהייתי ילדה, פעם ביום כיפור, אמרתי שאני כמובן צמה אבל המחשבות על פרי המנגו שיש במקרר לא עזבו אותי ולא התאפקתי ופשוט אכלתי…לא ממש נקרא לצום הה… ובעוד אני מנסה להיפתר מראיות מפלילות (הקליפות) אבא שלי נכנס לחדר וגילה שאני זורקת אותן מהחלון….אוי…איך שאני התבעסתי וכמה שהוא כעס…אבל לא יכולתי לעמוד בפיתוי…זה היה חזק ממני….סורי אבא…לא עומדת בפני הטעם והריח של המנגו…גם לא ביום כיפור!!!
אין לי הרבה זכרונות ילדות, אבל זכרון אחד השאיר צלקת עמוקה בנפש הילדה הרכה שלי.
בשנה האחרונה שלי בגן הגננת ארגנה "ערב עדות". וכמו תמיד, כשחושבים עדה – חושבים על סבתא.
כל ילד היה צריך לבקש מסבתו להכין מאכל עדתי טיפוסי ולהביא אותו לגן.
אני בורכתי בשתי סבתות נהדרות- פולניה והונגריה.
עם כל אהבתי לשתיהן, היה ברור לי אל מי אני פונה- סבתי ההונגריה חיה חיי עושר ופינוק תודות לבעלה הרופא העשיר ומעולם לא נהגה לבשל. הדבר היחיד שנהגתי לאכול אצלה הוא פירות, ובעיקר תפוחים (שהם עד היום הפרי האהוב עלי).
לעומתה, סבתי הפולניה בישלה הכל מכל, דגים, בשר, ירקות, פולני או לא- הכל יוצא טעים.
אבל לאמא שלי היה רעיון אחר. מכיוון שתמיד העדפתי לאכול אצל סבתי הפולניה, אמי חשבה שסבתי ההונגריה עלולה להעלב מבחירתי. ולכן- אילצה אותי לבקש מסבתי ההונגריה לבשל (קל מאוד לכפות החלטות על ילדה בת 5).
בערב החגיגי הגעתי לגן וראיתי שולחן גדול ערוך עם מגוון מאכלים וריחות מפתים. הלכתי לאורך השולחן. "קציצות של סבתא של אורי" , "חריימה של סבתא של עידן", "ממליגה של סבתא של רונית". חיפשתי בחרדה והתרגשות את הצלחת שנושאת את שמי.
בקצה השולחן הייתה מונחת קערה עם מספר תפוחים, ופתק מחובר אליה "תפוחים מהסבתא של נעמה".
התחלתי לבכות ולא ידעתי איפה לקבור את עצמי.
ברור שאצלה אני אוכלת רק תפוחים, היא לא מכינה שום דבר אחר לאכול!!!
כמה ימים לאחר מכן חילקו לכולנו ספר מתכונים שהכיל את כל המתכונים של המאכלים מערב העדות.
מאת: נעמה | 15 ביולי 2011 | 19:19בעמוד האחרון, במחלקת הקינוחים, הופיעה הכותרת "התפוחים של נעמה".
לפחות הוסיפו הוראות לשטוף את הפרי היטב.
משמש
מאת: דולי | 15 ביולי 2011 | 19:03נכון שמי שזוכה כל שבוע בפרסים שאתם מחלקות זה… אתם המשפחה שלכם אחיות אמהות וכן הלאה כי אחרת אי אפשר להבין את הזכיות שאתן מחלקות לאור השטויות שנכתבו באלו שכן זכו בפרס..
מאת: נוי אלון | 15 ביולי 2011 | 18:57אז אני פורשת כי אני כנראה לא שייכת למשפחתכן שלום ולא להתראות
אה וכן אל תנסו לסנן אותי כי זה עולה עכשיו גם בפייסבוק
הפרי האהוב הוא לא התפוז
לא התות ולא הדודבן , הוא לא כזה רברבן
הוא לא כתום ולא אדום
אבל את תנגסו בו תרגישו במרום
הוא לא שכיח כמו התפוח
וגם לא מרוח או מלוח
הוא אחד כזה שיעשה טעים
מאת: חלי | 15 ביולי 2011 | 18:48הוא לא רק בימים החמים
אפרסק הוא הפרי האהוב
ובגלל זה הוא חשוב חשוב.
כמה נדוש, אבל ללא ספק- תותים!
מאת: איילה | 15 ביולי 2011 | 18:45עוד בתור ילדה, כשהייתי נוסעת עם אבי והיינו מאזינים לקסטות (!) של אתניקס, נדלקתי על השיר תותים, מה שבאופן מיידי (וקישור קצת ילדותי) גרם לי לאהוב את הפרי. אבל אחרי הנסיעה, כשהיינו מגיעים הביתה, חותכים תותים ומערבבים אותם עם שמנת וסוכר- זו הייתה ללא ספק אהבה. עד היום, למרות הקלוריות, כל פעם שאני רוצה שוב להרגיש ילדה, אני מבקשת מאבא ת' עם ש' (כך הוא היה קורא לזה כשרצה להפתיע אותי בקינוח המתוק…)
ובכן שלום לכם..הפרי שאני אף פעם אל יגיד לו לא!! הוא דובדבן..אין על הפרי הזה פשוט מאוד!!!אי אפשר לראות דובדבנים שטופים גדולים ולא לנגוס מהם והם יהיו מתוקים כדבש!!פשוט הפרי הזה כל כך מנצח!!!וכמה חבל שיש אותם תקופה קצרה..בגלל זה צריך לאכול הרבה בכל הזדמנות לפני שלא ישאר בכלל!!!
מאת: מלי | 15 ביולי 2011 | 18:32אז ככה… הפרי האהוב עלי ועל כל בני משפחתי הוא הדובדבן. ולאו דווקא בגלל הטעם שלו, אלא, מכיוון שכאשר אני או אחד מבני משפחתי אוכלים את הפרי הזה אנו נזכרים בבן דודנו האהוב ששמו דובדבן, ששירת ביחידת דובדבן! סתם..:) שמו יאיר אבל הוא באמת שירת ביחידת דובדבן.
מאת: אסתי | 15 ביולי 2011 | 18:28תמיד כשהיינו אוכלים את הפרי הזה היינו מברכים עליו "בורא פרי העץ.." להצלחתו והצלתו של בן דודנו וכל שאר החיילים המשרתים ביחידה זו. ובטוח שבזכות הברכה הזו הוא עד היום חי!:)
דובדבן (פרי) ויחידת דובדבן? אוהבים אתכם!:):)
אחד מהסיפורים שאוהבים לספר במשפחתי נוגע לאהבה העזה של אמי לתותים, שצצה במפתיע כשהייתה בהריון איתי. השמועה אומרת שהייתה מחסלת קופסא שלמה של תותים כל יום, מה ששימח כמובן את הירקן, ופחות את סבתי- שהייתה ממונה על הקניה היומית.
מאת: חן | 15 ביולי 2011 | 18:27כנראה שהאכילה הפראית עשתה את שלה. כשמגיעה עונת התותים- אין מאושרת ממני. ריבת תותים עם כוס תה; עוגת גבינה מתוקה עם כתר תותים; תותים טבולים בשוקולד; יוגורט בטעם תות; קורנפלקס עם תותים וחלב או סתם פירות אדמדמים ויפים שטופים בקערה. בכל צורה שיוגש לי- אשאר נאמנה לפרי האהוב, המסמל את האופנה והחושניות, הממלא את הפה בטעם מתוק וצובע את הצלחת באדום.
לא בכדי שיחקו התותים תפקיד ראשי בשירה של יונה וולך.
אבל אני אבר בפרי שהייתה לי איתו את אחת החוויות היותר טובות… היינו במטע דובדבנים של חבר ופשוט עברנו מעץ לעץ, כל פעם בטענה שמצאנו את העץ הכי טוב במטע… ככה עוד עץ ועוד עץ " זה העץ הכי טוב, לא לא לא זה הכי טוב בואו לפה!!" כשכבר לא יכולנו להכיל עוד דובדבנים עברנו לצנוברים בעצים ליד, למתן את המתיקות, ואז ברגע של הארה חשבנו שזה יכל להיות מושלם אם היו ממציאים דובדבנים שהגרעין שלהם הוא בעצם צנובר!! מ-ו-ש-ל-ם.
מאת: מעייני | 15 ביולי 2011 | 18:23אגב מיותר לציין שסיימנו את היום עם כאבי בטן קשים… זה היה שווה את זה :-)
אני חולה על דובדבנים! ויש לי גם סיפור ממש מיוחד:
מאת: מעיין קורן | 15 ביולי 2011 | 18:19לפני כשנתיים החלטתי שאני מציעה נישואים לחבר שלי. קניתי טבעת ושמרתי אותה לרגע מיוחד. לכבוד יום הולדתי טסנו לרודוס לחופשה רומנטית במיוחד, הייתה לי הרגשה שהוא חושד בי ולכן לא לקחתי את הטבעת איתי. כשחזרנו לארץ המשפחות שלנו הפתיעו אותנו וקישטו לי את הבית וערכו קניות בין השאר גם של דובדבנים. סיימנו לפרוק את המזוודות והחבר שלי יצא לפגוש חבר שלו. החלטתי שזה עכשיו או לעולם לא! הדלקתי מלא נרות בכל הבית שמתי מוזיקה שקטה, שטפתי דובדבנים ועל אחד שמתי את הטבעת והחבאתי אותו בקערה. התקשרתי אליו וביקשתי שיגיע. הוא הופתע מכל האוירה שיצרתי בבית, התיישבנו על הספה ואמרתי לו שאני אוהבת אותו והיה לי ממש כיף בחופשה והחלטתי לפנק אותו. ביקשתי שיעצום עיניים ויפתח את הפה…. ואז שמתי לו בפה את הדובדבן עם הטבעת! הוא פתח עיניים בבהלה הוציא את הטבעת והיה בשוק, ואז שאלתי את השאלה:" מאמי, תתחתן איתי?". הוא היה המום והתרגש עד דמעות, וכמובן שאמר כן (חסר היה לו שלא!!!). לפני כשמונה חודשים התחתנו.
ואגב שמות החיבה שלנו הם תות ותותי… אז השמלה תתאים לי פיקס!
אי אפשר לעמוד בפניהם בכלל !
מאת: אוריה | 15 ביולי 2011 | 18:10כילדה קטנה , לא אהבתי פירות וירקות . שום הרצאות , בקשות , הבטחות של מתנות לא עזרו לשכנע אותי לאכול את המזון הכל כך בריא ומומלץ .יום אחד החליטה אימי לנסות את השיכנוע בשירים , היא ישבה וכתבה שירים עם חרוזים לכל פרי וירק שרצתה שאוכל, הוסיפה לכל שיר ציור מפתה והשתדלה להמציא מנגינה מעניינת . רוב השירים לא שיכנעו אותי לטעום את הפירות ,אבל כיוון שהורגלתי לשירים , יום אחד קלטה אוזני ברדיו – שיר מהמם על "אישה אחת שגרה בתוך אבטיח " מלים : נורית זרחי לחן : שלמה גרוניך ביצוע : חווה אלברשטיין . הרעיון שאפשר לגור בתוך פרי קסם לי ומייד בקשתי לקנות אבטיח ולהכין ממנו בית . האבטיח נקנה מיידית , ובמהלך פיסול הבית הוציאה אימי בסכין חתיכות , טעמה והתלהבה מהטעם .ניסיתי גם אני לטעום מהפרי והתאהבתי במקום ,גם פיסלתי בית וגם הוא מתוק ומרווה באופן יוצא דופן ! מאז הפרי האהוב עליי הוא כמובן אבטיח מתוק . קיץ מתוק ומרווה לכולם !!!
מאת: צאלה | 15 ביולי 2011 | 18:09לבחורה עם ישבן אגסי כמו שלי לא נותר אלא לאמץ את הפרי הזה גם לתפריט:)
מאת: לי מולכו | 15 ביולי 2011 | 18:05בצעירותי גרתי ברמת גן וכל אזוור מגוריי היה פרדס ענק היום יש שם רק גורדי שחקים וכל חורף היינו הולכים עם שק וקוטפים תפוזים חזקים עסיסים
מאת: אביבית | 15 ביולי 2011 | 17:59ללא חומרים משמרים והטעם גן עדן לא כמו היום.והריח היה שולא על כל האזור
בקייץ : זהו האבטיח .. הרי אפשר שלא ? הוא מרענן במיוחד בימי הקייץ החמים בארץ , כל מה שצריך זה איזה פרי מרענן , עסיסי וטעים שזהו האבטיח.
בחורף : תותים .. כמובן אתם יודעים שהלהקה האהובה אתניקס כתבה עליהם שיר .. כנראה ישנה סיבה (;
הם מתוקים ויפים (בעונה כמובן) וזה למה הם כבר מעין אייקון אופנה .
אז נכון , הפירות האהובים עלי לא מלווים עם סיפורים מרגשים כמו כמה שכתבו לפני .. אך אלו הפירות שאני אוהבת..
מאת: שירז | 15 ביולי 2011 | 17:49(:
בוקר אחד התעוררתי וכהרגלי התחלתי בקריאה שוקקת של העיתונים. תוך כדי הדפדוף נתקלתי בתמונה מרהיבה של פרי יפהפה, בעל גוון ורוד עמוק וגרעינים עדינים – "פסיפלורה סטייל". אני, שכהרגלי מדלגת על מדורי האוכל והבישול בעיתון, נעצרתי משתאה והמשכתי להתבונן ביצירה המופלאה הזו. לאחר שקראתי את הכתבה, בה התברר לי שמדובר בפרי שנוצר מהנדסה גנטית של הפיתאיה המוכרת והתפלה, גמלתי בו ברגע לקנות את הטרופיטאיה.
מספר ימים לאחר מכן, אצתי רצתי לשוק האיכרים בנמל ת"א, בצהרי יום שישי קיצי וחם. ניגשתי לדוכן הטרופיתאיה, התרשמתי מגודלו של הפרי (בגודל מנגו ענק) ובחרתי שתי טרופיטאיות מובחרות, עליהן שילמתי מחיר מופקע.
מיד כשהגעתי הביתה ניגשתי להכנת המתכון. הכנתי מיץ טרופיטאיה עם פסיפלורה.
מאת: זיו | 15 ביולי 2011 | 17:40ברגע שחתכתי את הפרי עם הסכין התרשמתי מצבעו הורוד הבוהק. דרך אגב, אחותי נרתעה מטעימת הפרי ולו בגלל הצבע הזה, שנראה לה כ"רדיואקטיבי מדי".
לא התאפקתי וטעמתי חתיכה "על הסכין". המרקם היה רך, והיה אפשר להרגיש בפצפוץ של הגרעינים בפה. בנוסף הרגשתי במתיקות ממותנת. לאחר שסיימתי בהכנה, מזגתי כמות מדודה של מיץ לתוך כוס קייצית שקופה עם קשית, ושתיתי לרוויה. היה תענוג. פשוט התפוצצתי. בדר"כ אני אוכלת לארוחת הבוקר קורנפלקס עם חלב, פרוסה עם גבינה, משהו משביע, אבל המיץ המזין הזה לבדו הצליח לגדוש את קיבתי ולהותיר אותי מחכה בציפייה למנה של מחר בבוקר.
לסיכום, נהניתי משבוע של ארוחת בוקר מושלמת, ואני מחכה לקפיצה הבאה לשוק האיכרים בה יזדמן לי שוב לטעום מהפרי המופלא הזה.
אחותי הגדולה הייתה אנורקסית כאשר הייתי בת 7 הדבר היחידי שהסכימה לאכול לאחר בכל ארוחה היה ענבים ירוקים פשוט וקל . כך למעשה כל המקרר אצלנו עד עכשיו מלא ענבים כרגע אני התמכרתי אליהם . אחותי במזל הבריאה ממחלתה מזמן .. . אבל עד היום כאשר אני אוכלת ענב טעים מתוק קטן וירוק אני חושבת שגם אני יכולה לחיות על הפרי הזה. לצערי אני גם אוהבת תותים שוקלד ודובדבנים אבל ענבים עבורי הם פשוט משהוא לא מהעולם הזה .
מאת: סטפני | 15 ביולי 2011 | 17:40הפרי האהוב עליי הוא מנגו.
מאת: הדר | 15 ביולי 2011 | 17:39אני חושבת שאני אחד האנשים הכי מלכלכים בזמן האוכל. לדוגמא – בחיים אני לא אלבש כל פריט כלשהו לבן אם אני יודעת שהולכים לאכול. הבעיה הכי גדולה היא עם מנגו! בגלל שאני כל כך אוהבת לאכול אותו פיתחתי טקס מיוחד שכל בן משפחה או בן זוג ואפילו מספר רב של חברים קרובים יכולים לזהות מתי אני עומדת לאכול מנגו.
רשימת המצרכים היא: מנגו (כמובן) וסכין, מגבונים לחים, קיסמי שיניים, שלוש צלחות – 1 לרצועות שאני חותכת מהפרי ומוכנות לאכילה 2 לגרעין וה3 לקליפות. ואז אפשר להגיד לי בשקט בתאבון..
זה הפרי הרישמי של החורף – תפוזים!
מאת: עדן | 15 ביולי 2011 | 17:35ומהסיבה הפשוטה ביותר והיא שעד היום אין לי מושג איך לקלף אותו .
כל פעם שקראתי את השורה בספר "והילד הזה הוא אני" שאמא מקלפת בצורה מושלמת את התפוז ולי יוצא קווץ' הרגשתי הזדהות ,וכשכולם מסביב התלוננו שנדבק להם הריח לידיים אני הסנפתי אותו ושמחתי לגלות עם השנים שמשלבים אותו בבשמים היוקרתיים ביותר …
מיותר לציין כבר כמה הוא בריא , נכון ?
זה הפרי שאני הכי הכי אוהבת !
מאת: דניאל אלון | 15 ביולי 2011 | 17:23הם קטנים כאלה וממתוקים וכיף לאכול אותםם , יש להם צבע מיוחדד אדום תשוקתי כזהה ואנני מרגישה כמו נסיכה שאני אוכלת אותםם :):)
מאז שהייתי קטנה הייתי מכורה לתותים! כל פעם שהייתי אוכלת תות אחד- סיימתי גומרת את כל החבילה!!! בגלל זה, כל פעם שאימי הייתה מביעה תותים הבייתה היא הייתה מחביאה אותם מפני, כי היא ידעה שאם אמצא את התותים- אני אוכל את כולם! יום אחד, חיפסתי משהו בארון ופתאום ראיתי אותם, את התותים, חתוכים ומצופים בסוכר- זאת הייתה אהבה ממבט ראשון, ראיתי שאין אף אחד והתחלתי לאכול אותם, לא יכולתי להפסיק ואז אמא קראה לי ונלחצתי כל כך שפשוט קמתי מהר וכל הארון נפל עלי! בגלל שהייתי אז ילדה קטנה, וראיתי שהכל נופל עלי, זרקתי מהר את התותים לתוך הארון והם לכלכו את כל הדברים בארון ואני ניצלתי, כשאמא באה וראתה מה קרה היא הייתה עסוקה כל כך מהלכלוך ואפילו לא חשדה שאכלתי את התותים :)
מאת: אופיר דוד | 15 ביולי 2011 | 17:18פעם נפל עליי מלון.
מאת: ליטל | 15 ביולי 2011 | 17:13הייתי ילדה יחסית קטנה וזה אמנם לא סוף העולם, אבל זה בהחלט כואב כשמלון נופל לך על הרגל.
כמובן שיחסיי עם אותו מלון, וכל בני מינו, היו מאותו הרגע יחסי שנאה-שנאה.
מאוחר יותר ראיתי את אחי הגדול אוכל את המלון. מצד אחד היה נוראי עבורי לראות אותו נהנה מהמלון שזה עתה ניסה להרוג אותי, אבל מצד שני משהו בי שמח לראות את אויבי העגלגל חתוך לחתיכות קטנות ונאכל על ידי אחי.
הוא שאל אותי אם אני רוצה חתיכה, וכמובן שנגעלתי עד עמקי נשמתי ו-וויתרתי על הרעיון.
מאוחר יותר אמא אמרה לי שחבל לוותר על פרי כה נפלא, רק בגלל שמלון סורר אחד החליט לתקוף את כף רגלי. היא חתכה לי מלון אחר והגישה לי. בהתחלה לא רציתי לגעת בו אפילו, אבל אמא אמרה לי שזו הדרך היחידה להתגבר- “תראי לו שאת יותר חזקה ממנו"! היא דירבנה אותי. אז לקחתי את חתיכת המלון בידי, הרמתי אותו אל גובה הפה ונגסתי בו באכזריות. בן רגע הכעס הפך לשמחה, כאשר טעמתי את מיצו החמצמץ וחיוך גדול עלה על פניי.
“רואה? מזל שהוא נפל עלייך", אמרה אימי, ואני רק השבתי- “עוד".
1: מנגו : בגלל שהוא מתוק מאוד וקצת חמצמץ ויש לו צבעים צבעוניים וקייציעים וזה כל כך טעים ומאוד צריך להיזער אותי כי הוא מאוד מאוד זעיר .
מאת: נטליה | 15 ביולי 2011 | 17:132: אבטיח בגלל שהוא מתוק והוא יפה וטעים והוא כל כך קשה מבחוץ ורך מבפנים .
יש לי סיפור על הפירות האלה שהייתי קטנה בת 4 או משהו אמא שלי ואבא שלי ואני גידלנו גינה קטנה עם פירות והפירות הראשונים ששטלנו היו אבטיח ומנגו השקנו אותם כל יום וכל פעם רק הסתכלתי מתי הם גדלים עד שיום אחד כמתי וראיתי את אמא חותכת אבטיח ומנגו ואז פשוט ישבתי על השולחן שמחה ואכלתי לי את האבטיח והמנגו.
אני שונאת פירות, אבל ממש.
מאת: דנה | 15 ביולי 2011 | 17:02אני חושבת שאפילו כשהייתי קטנה לא אכלתי פירות…
אבל הכל השתנה מלפני זמן מה, אני ובעלי היקר נשואים כ- חמישה חודשים, והוא מ-ת על פירות, מת זו לא מילה.
בגללו כל יום שישי אנחנו הולכים לשוק וקונים מגוון פירות, בגללו טעמתי מנגו, אפרסק, תותים, אבטיח, אננס וכו'
אבל מה שלוקח ובגדול זה פטל, כשהיינו ביער השחור בגרמניה עשינו פיקניק קסום עם סלסלה של פטל שקנינו ממוכר זקן זקן שעמד ומכר אותם על עגלה כמו של פעם, בקבוק יין לבן ושמיכה משובצת נפלאה שהצלחנו לארגן..
למה זה הפרי האהוב עליי ביותר? בסלסילה התחבאה לה טבעת האירוסין :) היה שווה להתחיל לאכול פירות בשביל זה!
הפרי הראשון שעולה לי בראש הוא פרי האהבה- הפסיפלורה שבזכותו אני נשואה היום לאהבת חיי.
מאת: לירון נאסימי | 15 ביולי 2011 | 16:45הכל מתחיל מזה שאני גרה בבניין משותף במרכז ת"א ומתחת לבניין ישנו
עץ פסיפלורה ותיק ויפייפה ומדי כמה שבועות אני הייתי יורדת לקטוף מס' פירות
ולאכול לבד בדירתי.
עד שאחר צהריים אחד כשירדתי לקטוף ראיתי כי ישנו בחור נוסף בדיוק כמוני
שגם נוהג לאכול מהפרי המדהים הזה.
(באמת התפלאתי שכמות הפרי על העץ די נמוכה.)
טוב, הוא מצא חן בעיניי והייתי ישירה ושאלתי " בא לך לעלות לאכול אצלי"? אני מכינה מזה שייק הורס.
והוא לא יכל לסרב, שלוש שעות רק דיברנו צחקנו פלרטטנו ומאז אין צורך להיפגש מתחת לעץ, איחדנו כחובות , אחרי 8 חודשים גם החלפנו טבעות וכל זאת תודות לפסיפלורה המהממת שבזכותה היום אני מצפה לקטנטנה אצלי בבטן…
אני אוהבת פירות, אפרסקים, תותים, שזיפים,תפוחים, אננס, מנגו כמעט את כל הפירות!
אבל לאחרונה התקרבתי לפרי מיוחד, פרי שפשוט אי אפשר להפסיק לאכול.
כל כך קטן, אדום, עסיסי, מתוק ואפילו סקסי. אין ספק שהפרי שלי הוא *הדובדבן*.
אני קוראת לו פרי של שבת, כי בכל שישי אחרי ארוחה דשנה עם המשפחה אנחנו יושבים כולם בסלון ומנשנשים דובדבנים. הלשונות של כולנו מתמלאים באדום הניפלא וכולנו מתענגים ביחד על פרי אהבה.
קיץ שמח ומתוק לכולם =)
מאת: מלי | 15 ביולי 2011 | 16:43מענבים אפשר ליצור המון דברים כמו יין, עוגות ועוגיות
מאת: חן | 15 ביולי 2011 | 16:31אבל הדרך הכי טובה להתענג על ענב היא לאכול אותו כמו שהוא.
הענבים באים בשני צבעים אב אין על הענב הירוק!
פשוט תפוח ירקרק…
בדרך לעבודה כשאני עוברת בין דוכני הפירות בדרום ת"א , הוא שם מציץ בשקט בשקט עם עורו הזוהר מושך אותי לקנות וכך לפתוח לי את הבוקר המושלם.
אלברט המוכר כבר יודע שכשאני בשבע בבוקר נכנסת לחנות תוך כדי פריקת הסחורות אני לוקחת לי שני תפוחי עת ירוקים אחד לבוקר והשני לשעה 1500 הקשה , תפוח חמצמץ ישר מעורר את החושים ועוזר לי "למשוך" עד סוף היום עבודה.
כי בשבילי התפוח הוא כמו חבר טוב שמלווה אותי מדי יום , עוזר לי לשמור על רעננות , שובע וכייף…
מאת: מורן קופלר | 15 ביולי 2011 | 16:30קודם כל – יש פרי כזה, כן כן! (לא קרם ברולה…)ואל תעשו פרצוף מוזר כי אתם לא מבינים…
מאת: טל | 15 ביולי 2011 | 16:24אין ספק פשוט אין ספק שקרמבולה זה הפרי הכי שווה שיש! ואם אתם לא מכירים אותו עדיין-אז רוצו לחנויות!!! טעם גן עדן! וכשחותכים אותו לפרוסות- הן בצורת כוכב!!! מגניב לאללה! וגם בגלל זה הוא אהוב עליי…כוכב כמוני!!! :)
הוא לא נראה מפתה במיוחד כשהוא שלם אבל כשחותכים אותו- מתמוגגים מנחת! אולי אפשר להחליף את התותים בשמלה בקרמבולות?!
הפרי האהוב אלי הוא אבטיח :)
מאת: אילה | 15 ביולי 2011 | 16:23כי הוא פרי של קיץ (ומי לא אוהב את הקיץ?!)
אפשר גם לאכול אותו וגם יש בו מיץ לשתיה.. קיצור פרי מושלם!!
ותודו שלראות ילד אוכל פלח של אבטיח ומתלכלך כולו זה הדבר הכי חמוד שיש:)
תמיד אהבתי אבטיחים אבל לא בתור פרי אהוב, לא היה לי ממש פרי אהוב.
מאת: אדווה | 15 ביולי 2011 | 16:23הסיבה לכך שאני אוהבת אבטיחים היא בגלל חבר שלי, הוא מת על אבטיחים,תמיד שיש אבטיח בסביבה הוא יוצא מגדרו מרוב אושר.
זו גם הסיבה המובהקת שהוא אוהב מאוד את הקיץ.
החיבור בין האהבה שלו לפרי לבין האהבה שלי אליו גורמת לי לאהוב את הפרי יותר ממה שאהבתי אותו פעם.
מאז שאנחנו ביחד (6 שנים) אנחנו אוהבים מאוד ללכת לים ולקחת איתנו לא אחר מאשר אבטיח, לאכול אותו בהנאה, לצחוק ולשמוח ולעשות המון כייף בקיץ.
שיהיה לכולנו אחלה של קיץ עם אחלה פירות!!
לפני כמה חודשים התחלתי לצאת עם בחור חדש (: אחרי כמה דייטים מוצלחים הוא שאל אותי מה הפרי האהוב עליי. בלי שניה של התלבטות או היסוס עניתי אפרסמון! מיותר לציין שהוא התפוצץ מצחוק, לטענתו הוא ציפה ל-תפוח, אבטיח, תות, אננס, מנגו ושאר הפירות הבנאליים (אך המעולים), והפתעתי אותו בתשובה שלי. הסברתי לו שאפרסמון הוא פרי שאף פעם לא טועים איתו- לא צריך לחכות לצבע או לרכות הנכונים בשביל לאכול. הוא מתוק ועם מרקם כייפי תמיד! מאז אני והבחור כבר כמה חודשים ביחד, האהבה פורחת, והוא תמיד מזכיר לי שאני תמיד מתוקה ומפתיעה כמו האפרסמון (:
מאת: רעות | 15 ביולי 2011 | 16:22פשוט תפוח ירקרק…
בדרך לעבודה כשאני עוברת בין דוכני הפירות בדרום ת"א , הוא שם מציץ בשקט בשקט עם עורו הזוהר מושך אותי לקנות וכך לפתוח לי את הבוקר המושלם.
אלברט המוכר כבר יודע שכשאני בשבע בבוקר נכנסת לחנות תוך כדי פריקת הסחורות אני לוקחת לי שני תפוחי עת ירוקים אחד לבוקר והשני לשעה 1500 הקשה , תפוח חמצמץ ישר מעורר את החושים ועוזר לי "למשוך" עד סוף היום עבודה.
כי בשבילי התפוח הוא כמו חבר טוב שמלווה אותי מדי יום , עוזר לי לשמור על רעננות , שובע וכייף…
מאת: מורן קופלר | 15 ביולי 2011 | 16:17הייתה זו שעת בין ערביים ערפילית בלב שכונה לא מזהירה בתל אביב.
הגשם, נראה כי נמשך לעד, טפח על כתפיי הקטנות ללא הפסקה, לועג לי על ששכחתי מטריה בבית.
דילגתי בין סככות וחתיכות גג סוררות שהגנו עליי אך בקושי, תרה בחוסר אונים ומחפשת את קו האוטובוס שיגאל אותי מן התופת הגשומה אל סלון חם וספל שוקו מהביל.
לפתע זוג אורות האיר בחוזקה את הדרך, הבטתי לאחור- קו 48. הוא הקו שלי.
הרמתי את רגליי ורצתי בנחישות חסרת תקווה אחרי מפלצת המתכת הדוהרת, אך המדרכה החלקלקה והמטונפת הכשילה את צעדיי ומעדתי- נופלת בחוזקה אל עבר הרצפה הקשה והקפואה.
שכבתי שם מספר שניות.
מיואשת, התחלתי להתרומם, כאשר לפתע יד חמימה ומזמינה אחזה בשלי, והרימה אותי בבת אחת על רגליי.
היה זה ירקן שמנמן וחייכן, שנראה כמעט זורח באפלה הסוערת של הרחוב.
"הכל בסדר?" שאל במבטא מזרח אירופאי כבד וחינני
הנהנתי, רועדת מכדי לדבר.
"הנה, מתנה- להרגיש טוב." חייך והעניק לי בננה צהובה ויפהפיה שזרחה כמעט כמוהו.
חיבקתי את הבננה לחזי כאוחזת במטיל זהב יקר ערך.
"תודה" לחשתי, מחייכת.
כנס אלוהי או אז התפזרו העננים והתבהרו השמיים, וקרני אור הפכו את קדרות השבילים לדרכים מוזהבות, שהובילו הישר אל תחנת האוטובוס שלי.
מאת: לי | 15 ביולי 2011 | 16:16התיישבתי, אוחזת בפרי הקסם. בת אחת עשרה הייתי, וכבר אז הבנתי. אין ספק. בננה היא הפרי האהוב עליי.
מעבר לטעם ההורס, ללוק המהמם ולעובדה שבעייני הוא הפרי הכי סקסי שיש, יש להם, כמו לכל דבר בחיים, חרצן קשה באמצע שמזכיר לי תמיד שגם אם זה נראה מושלם, עדיין צריך לשמור על עצמך…
מאת: אנבל | 15 ביולי 2011 | 16:15ובכן זוהי שאלה מאוד קשה ואני ממש מתלבטת..תות חושני או אפרסק ביישן? אולי מנגו ?? תפוח?שסק? או בכלל אבטיח ??
מאת: רויטל | 15 ביולי 2011 | 16:12זהו החלטתי – סלט פירות !!! ככה אף אחד לא נפגע ואפשר ליהנות מכל העולמות , ואולי לשדרג עם קצפת.. ואוו אני הולכת להכין לי אחד .
אין ספק שכל הפירות(או לפחות רובם)טעימים..כל הטעמים שמשתלבים ביחד בקערה אחת גדולה יוצרים חגיגה אחת גדולה;)
אבל אם באמת הייתי חייבת לבחור,הייתי בוחרת במלון-
*מ-מתוק
*ל-לקיץ מושלם
*ו-וואו כמה שהוא טעים!!!
*ן-נהדר!
יש גם ענבים,גם הם מדהימים-
*ע-עגולים ונחמדים
*נ-נהדרים
*ב-בריאים
*י-ירוקים או סגלגלים
*מ-מתוקים ונפלאים!
יאמי!
מאת: נטע | 15 ביולי 2011 | 16:08אני אשמח לכל פרי שיוצע לי, ובכל זמן. אך בתור פרסייה, אני אבחר את האבטיח. יש בו פרי, מים וגרעינים.יום מתוק ובריא לכולם.
מאת: הדס | 15 ביולי 2011 | 16:08הפרי האהוב עליי זה פטל :)
מאת: נופר | 15 ביולי 2011 | 16:02פרי עסיס טעים מתוק וקצת חמצמץ.. אני אוהבת את הניגודים שלו שכמו בחיים יש ניגודים רבים.. טעמתי אותו לראשונה בטיול עם משפחתי בקנדה על הרי הרוקיס ראיתי שיח פטל ולא יכלתי לעמוד במראה המפתה שלו.. אני גם אוהבת את העובדה שצריך לעבור דרך קוצים בשביל להגיע אל הלב של הפטל עצמו ..והשמלה הזאת מזכירה לי את התקופה ההיא שהיא אחת התקופות היותר יפות בחיי
מאת: נטלי | 15 ביולי 2011 | 15:53פירות טובים וטעימים יש הרבה, אבל הפרי שאני הכי אוהבת הוא הפרי שעליו ואיתו גדלתי.
מאת: הדר | 15 ביולי 2011 | 15:22בגיל שנתיים הוריי התגרשו ואני ואמי עברנו לגור בדירה מאחורי הבית של סבא וסבתא שלי, כלומר, הוריה של אמי.
כל חיי ,מאז ועד היום אני זוכרת את העץ האיתן הזה שיום יום דאגנו לשבת בצילו, לטפח אותו ולאכול (בעונה) את הפרי הכל כך טעים הזה.
מרוב שהוא היה טעים אכלנו אותו בוסר!
סבא שתל אותו כמה שנים לפני שנולדתי, כלומר, כמעט 18 שנים. העץ עדיין קיים, וסבא כבר לא.
העץ מאוד מסמל את סבא שלי שנפטר ממחלת הסרטן – חזק, תמיר ושמור.
מאז עברנו כמובן אני ואמא לגור עם בן זוגה החדש במקום אחר, וכל פעם שאנחנו באים חזרה למושב אנחנו דואגים לבדוק לשלומו.
העץ מזכיר לי את הילדות מלפני עשר שנים שהייתי מזמינה חברים לשבת ולאכול כמה שרצינו- עם קליפה בלי קליפה? מה זה משנה? העיקר להנות ולאכול מהפרי הכל כך טעים ומיוחד הזה.
אני מקווה לזכות בשמלה ולשבת על כיסא מתחת לעץ השסק האהוב והישן , לבושה בשמלה הפרחונית והקייצית הזו.
בעיניי זוג דובדבנים מחוברים יוצרים אפקט מדהים של אהבה .
מאת: ליבנת לישה | 15 ביולי 2011 | 15:19הצבע האדום מביע את האהבה והזוגיות הפורחת אשר אותה כל אדם מחפש.
באמצעות הדובדבנים היפייפיים ניתן להוסיף סטייל לכל פריט לבוש ולהפוך אותו לטרנד חדש במיוחד לקיץ האקזוטי.
3>
הפרי האהוב עליי הוא אבטיח!!!
יש קיבה שניה לאבטיח- גם אחרי הארוחה הכבדה ביותר יש מקום בשבילו…
מספרים שאלוהים קיבל פרס נובל על כך שהמציא אותו… :-)
מאת: רעות | 15 ביולי 2011 | 15:18כבר כשנולדתי הבחינו בכתם אדום בצורת משולש עגול כזה…בצד ימין של הפנים שלי בלחי כשהייתי בת מס' בודד של חודשים לקחו אותי למספר רופאי עור כדי שיאבחנו במה מדובר ובסוף פסקו: שמדובר בכתם לידה של תות שדה שהוא יופיע רק בעונת התותים ובסוף העונה זה ייעלם לזמן מה עד שהעונה תחל שוב.
מאת: ריקי | 15 ביולי 2011 | 14:44ואכן זה כך עד היום אני בת 26 כרגע בהריון וכל תחילת עונת התותים פורח לי תות שדה נחמד בלחי הימנית והטעם האהוב ביותר עליי הוא תות אלא מה!
בסוכריות גומי ובגלידה זה חייב להיות תות משאני מכירה את עצמי זה הטעם הנבחר קבוע!,בעוגות, בסורבה, בברד, במיץ, ובכל מה שאפשר שיהיה בו תות זאת הבחירה תות בלי התלבטות!
"מכל הפרות שבעולם בחרתי לי אותך.."- עם שערות, בלי שערות, אדום, צהוב, ירקרק, קשה ,רך, בסלט, כקינוח, בעוגה, כגלידה- הכול הולך, הכול הופך אותי למרוצה! לאחרונה אני מכניסה גם את צבע האפרסק לאופנה הפרטית שלי: חולצות, שמלות, נעליים, לק, שרשראות. הצבע עדין, נשי וקסום בעיניי.
מאת: מיכל | 15 ביולי 2011 | 14:41קיץ בריא, צבעוני ושמח שיהיה לכולנו!
הפרי האהוב עלי הוא אנונה. את המפגש המיוחד עם הפרי הנדיר לא אשכח. בחצר שבביתנו יש יחידת דיור, "צימר" שבו אנחנו מארחים אורחים וחברים. בכיתה ג' התגורר שם למשך תקופה ארוכה חייל בודד, שלן אצלנו, אירחנו אותו ודאגנו לו. יום אחד הוא חזר אלינו הביתה עם שקיות מהסופר, אז בסקרנות נכנסתי איתו על הביקתה הקטנה ועזרתי לו לפרוק. לפתע אני מגלה שם מין דבר מוזר…ירוק…שלא ראיתי מעולם. שאלתי אותו מהו היצור הזה, ואז קיבלתי הסבר על הפרי המיוחד והלא מוכר במיוחד. ישבתי עם אותו החייל הצעיר בחצר של ביתי, שמנו רגליים על השולחן, והוא לאט לאט בתנועות מעגליות חותך את האנונה ונותן לי לטעום.
מאת: נעמה | 15 ביולי 2011 | 14:22מאז לא צריך לציין שהפרי הזה מזכיר לי נשכחות, טעים במיוחד ועושה לי טוב!
הפרי האהוב עליי הוא מנגו.
מאת: הילה | 15 ביולי 2011 | 14:19אז ככה, מאז שאני קטנה יש לי חיבה לפירות,
אמא שלי מספרת שתמיד הייתי ילדה אכלנית,
אבל הכי אהבתי לאכול פירות.
כשעברנו לבית אחר , הוריי נטעו בשבילי עץ מנגו ,שגדל איתי במשך השנים.
כשהייתי קטנה, אבא שלי בנה לי על העץ בית עץ קטן,
ותמיד כשהייתי עצובה, ישבתי שם , בין עלי המנגו, והתעודדתי מיד.
העץ הניב המון פירות במשך המון שנים,
אבל בשנה שעברה, העץ "חלה" במחלת עלים , והיה צריך לגזום את כל העלים שלו . והייתי ממש עצובה שבקיץ שיגיע לא יהיה לי מנגו לאכול.
הקיץ, העץ מתחיל ללבלב, אבל עדיין אין פירות, דבר שעצוב לי מאוד.
וכמובן שאני כבר גדולה מידי לעלות על בית העץ (שאגב, עוד ישנו).
בתקווה למנגו בשנה הבאה,
הילה.
אין על הפרי הקטן האדום המתקתק הזה..
מאת: שרון | 15 ביולי 2011 | 14:13כ"כ קטן שתמיד משאיר טעם של עוד ועוד לאכול ולאכול בלי להרגיש
קטנטן ומתוק במגוון צבעים של אדום וכמה שהוא יותר אדום ככה יותר מתוק
לפעמים הוא מטעה אותך וזה יפה בו הוא יכול להיות יפה ושווה ואז לנגוס בו
ומממממ חמוץ אבל שהוא יהיה אדום דם הוא יהיה מתוק ושווה..
כעולה מרוסיה,הכרתי בארץ פירות שבעבר לא ידעתי על קיומם.מאחר ובאקלים הרוסי הקר אין אפשרות לגידולי שדה רבים ושונים,וייבוא מחו"ל לעולם לא הייתה אופציה , מאחר ואין בזה הרבה רווח,כי לא תמיד קונים פרי שאתה לא מכיר ובמיוחד פרי שעולה המון כי הוא מייובא.
מאת: זואי רובין | 15 ביולי 2011 | 14:03כאשר עליתי ארצה לפני 10 שנים ,הכרתי מגוון חדש ורחב של פירות,בעלי יופי מסנוור ,וטעם ,אוי הטעם הזה….אני זוכרת עד היום את הפעם הראשונה שטעמתי פומלה,חמיצות עם טיפת מתוק תמיד עושה נעים לחיך…(=
בנוסף לטעמה המדהים של הפומלה ,יש לה צבע מהמם ,ותכונות רפואיות אשר עוזרות מאוד בהורדת חום מאחר והיא מלאה בויטמינים כמו:ויטמין A ,ויטמין C ,וויטמין B6!
ממש תרופה טבעית של הטבע ((=
הפרי האהוב עליי, הוא איך לא-תות שדה אדום ועסיסי.
מאת: ריטה | 15 ביולי 2011 | 13:53אני לא זוכרת את הפעם הראשונה שאכלתי תות דשה, אבל אני בהחלט זוכרת את הפעם הראשונה שפשוט התאהבתי בפרי.
הייתי במסעדה עם הוריי ואחיי, שבעים אחרי ארוחות גדולות במיוחד, והגיע הזמן לקינוח. לא רצינו משהו גדול, משהו קטן ומתוק שיסיים ארוחה נהדרת. המלצרית הציעה-"מה דעתכם על תותים בשמנת?" ואני ואחותי ישר קפצנו"כן בבקשה".
אז קיבלנו את התותים בשמנת שלנו, עם סירופ תותים שלא ניתן להגדיר את טעמו חוץ ממעולה, נהננו מכל ביס וליקקנו עד שהקערה היתה מבריקה למרות שהבטן היתה מלאה.
מאז(לפני 4 שנים), כל קיץ אני מחכה לחורף, שאני אוהבת במיוחד רק בגלל התותים.
אז אשמח במיוחד ללבוש את שמלת התותים המהממת של פיו-פיו, ואיך לא, לאכול תותים:)
הפרי האהוב עליי הוא אבטיח, קודם כל- הוא פשוט נראה טוב! צבעים משתלבים שרק גורמים לך לרצות לקפוץ לים או לבריכה, ובנוסף אין דבר מרענן בקיץ חם וישראלי כמו שלנו, כמו אבטיח קר ומתוק.. ואם נלך רחוק- אז גם כיף לנגוס את הקליפה הירוקה שלו קצת.. מאז שהייתי קטנה ועד עכשיו ;)
מאת: יעל | 15 ביולי 2011 | 13:39יש הרבה מאוד פירות שאני אוהבת, אבל הפרי שהכי הכי זכור לי מהילדות זה דווקא המישמש (או המישמיש כמו שקראתי לו).
מאת: הגר | 15 ביולי 2011 | 13:38מה יותר כיף מלהיות ילדה ולקבל פרי שהוא קצת כמו ביצת קינדר (רק שיודעים מה יש בפנים). אהבתי לפתוח אותו לחצי ולאכול אותו לאט לאט…
וכמובן שעל הגוגואים מעולם לא ויתרתי! לא הצבעוניים האלה מהפלסטיק, אלא החומים האלה של הפרי. היה לי אוסף ענק של גוגואים (שטופים… אל דאגה) והייתי משחקת איתם לבד או עם חברות. עד היום כשאני אוכלת מישמש אני מתבאסת לזרוק את הגוגו…
ילדים ידועים כלא ממש אוהבי פירות, אבל את הפרי האהוב עליי למדתי לאהוב עוד כילדה מתכנית הטלויזיה האהובה עליי "פרפר נחמד". כל מי שגדל בשנות ה-80 זוכר בוודאי את התכנית לכבוד ראש השנה שבה עופרה, דודו, עוזי וכו' באים לקנות תפוחים לכבוד החג, והפרי האהוב- זה עם ה"לחי אחת אדומה ולחי אחת ירוקה" עשה לי חשק לאכול -תפוחים!! כן כן, תפוח הוא הפרי האהוב עליי. יצאתי להביא תפוח תיכף אשוב..
מאת: אני | 15 ביולי 2011 | 13:34טוב הפרי הכי אהוב עליי הוא בהחלט תאנה דבר ראשון כי הוא הכי מתוק דבר שני כי מבחוץ הוא לא נראה ממש טוב אבל מבפנים זו יצירת אומנות והוא יוצר קצת רושם מוטעה ואפשר להקביל זאת לאנשים שיוצרים לפעמים רושם מוטעה שאם נראה למשל בן אדם ממש מכוער אז נגיד הנה הוא בטח טיפש אבל זה בדיוק ההפך חבויים אצלו עולמות שלמים בפנים ולכן לא המראה קובע אלא מה שבפנים כי יכול לבוא לנו בן אדם שלא ממש נראה טוה אבל כשהוא יתחיל לדבר ולהראות את ידיעותיו ולגלות את עצמו הוא יראה לנו בצורה ממש אחרת ונשכח כל מה שחשבנו עליו
מאת: אינה זיירבקוב | 15 ביולי 2011 | 13:28רימון , שייך לראש השנה אבל אהוב עליי כל השנה !
מאת: אישה קטנה | 15 ביולי 2011 | 13:21רק לחכות לרימון כל השנה זה מעצים את האהבה שלי אליו .
אני לא יודעת למה אני אוהבת רימון , אולי בגלל הכתר שלו , שמסמל מלכות , אולי בגלל הצבע האדום שמסמל חושניות ותשוקה , אולי זה בגנים – שאימי הייתה בהריון איתי אז היא אכלה רימונים רב ההריון אבא שלי סיפק לה רימונים בכמויות לא אמיתיות ! כנראה שנולדתי עם זה .
טוב הפרי האהוב עליי הוא בהחלט תאנה דבר ראשון הוא הכי מתוק דבר שני הרושם הראשוני שלו קצת מטעה כי מבחוץ הוא לא נראה ממש טוב אבל מבפנים זו יצירת אומנות ואפשר להקביל זאת לבני אדם שלפעמים המראה שלהם יוצר רושם מוטעה שאם נראה למשל בן אדם ממש מכוער אז נגיד הנה בטח הוא טיפש אבל זה בדיוק הפוך בן אדם כזה חבויים אצלו עולמות שלמים בפנים כי לא המראה קובע אלא מה שבפנים כי לפעמים בן אדם יכול להיראות ממש מכוער אבל כשהוא יתחיל לדבר ולגלות את עצמו
מאת: אינה זיירבקוב | 15 ביולי 2011 | 13:18נתחיל ליראות אותו בצורה ממש אחרת
אני לא אוהבת פירות, לא לאכול ולא בכלל. הם נראים לי ממש לא משהו ואני אוכל אום רק לעיתים נדירות. אבל יש פרי אחד שכל פעם שאני רואה אותו הוא מזכיר לי נשכחות. לסבתי יש בגינה עץ מנגו, לא אחד קטן ומסכן אלא עץ גדול עם ענפים עבים ועלים גדולים מהסוג שמתואר בספרי הרפתקאות בג'ונגלים, וכל שנה הוא היה מוציא כמויות גדולות של מנגו הכי טעים שיש, מתוק,עסיסי ויפיפיה. אני זוכרת שאני ואחיותי היינו מתפסות על העץ ויושבות שם עד שהיו קוראים לנו פנימה ועל השולחן הייתה מונחת צלחת מלאה בפרוסות מנגו חתוכות לקוביות ככה שנוכל לאכול אותו ביידיים ותמיד, אבל תמיד אח החולצות סביב השולחן הייתה מתלכלכת ואז היה מתחיל המירוץ לנקות אותה מהר. כיום לצערי העץ כבר לא מוציא פירות. הוא התבגר כמוני והוא כבר חלש כך שאי אפשר לטפס עליו. אבל כל פעם שאני רואה מנגו בסופר או ברחובות אירופה אני ישר מחייכת ונזכרת ומקווה שאולי השנה נראה מהעץ עוד מנגו.
מאת: אביטל | 15 ביולי 2011 | 13:17תמיד אהבתי את המלון הכתום העסיסי והבשל, אבל לקראת סוף ההריון עם בתי הבכורה גיליתי שזה הדבר היחידי שיכול להכנס לפה שלי-זה היה בחמסינים של יוני, היתה לי בטן ענקית, צרבות נוראיות וחוסר רצון ויכולת לזוז ואז ניסיתי לאכול קוביית מלון. וזה עבד! כמה שאהבתי מלון עד אז-הרי שבאותו החודש אהבתי הרבה יותר. כל יום אכלתי בערך מלון-מלון וחצי וזה היה בערך האוכל היחיד שלי בחודש ה-9. המלון המתוק השביע את רעבוני ועזר נגד הצרבות והבחילות. גם בהריון השני עשיתי אותו הדבר (רק בהריון השלישי לא-כי הסתיים בחורף..). מומלץ בחום!
מאת: ניבה | 15 ביולי 2011 | 13:15מנגו! כשהייתי ילדה קטנה לסבא שלי היתה חנות ירקות מקומית ותמיד הייתי בחנות בילדותי, המנגו לא רק שהוא טעים ועסיסי גם יש לו קשר מאוד ישיר לזיכרונות ילדות שלי מסבא שלי, כל יום שישי סבא שלי היה מגיע אלינו הביתה והיה אומר: " ילדים הבאתי פירות אבל המנגו של זימרת! "
מאת: זימרת | 15 ביולי 2011 | 13:15עד היום כשאני מגיעה אל סבתא וסבא הביתה תמיד מחכה לי מנגו במקרר במיוחד בישבילי!
:) תודה לכם זה העלה לי חיוך על הפנים!
עכשיו אני מתקשרת לסבא!
אני נשבעת שהסיפור הבא אמיתי:
טוב אז לפני שבוע בערך נגמרה לי מע' יחסים. ( :-( עצוב, עצוב.. )
ואני מבית אשר ידוע כאוהב ליצ'י מושבע. הבחור לא.
כשכבר הבנתי שהסיפור עם הבחור שלי עומד להיגמר, ובין היתר יצא לפטפט בעבר על זה שאני מאוד אוהבת ליצ'י והוא מאוד לא אוהב – צחקנו בינינו שאם לפגישה הראשונה הבאתי מן קלפי-איסוף של ג'סטין ביבר (כי היסטריית הביברמאנייה הצחיקה אותנו)וזה צעד אדיר להתחלה בינינו, ואם הבאתי דובדבנים להמשך – אז לפרידה שלנו אני אביא ליצ'י…
וכך היה. איך שנכנסתי לאוטו ישר אמרתי לו שעמדתי במילה שלי – הבאתי לו את השקית עם הליצ'י כמחווה. הוא מבחינתו התלחלחל, צחק והבין את גודל המעמד. כן. זה עומד להיגמר. כנראה שזה היה רמז מטרים לכך שעתיד להסתיים הקשר. הלוא זה צעד דרמטי, להביא שקית עם הפרי ה…מטורף הזה.
וזה אכן נגמר.
והשקית חזרה אלי.
מיותר לציין שאהבת האמת בין הליצ'י לביני נותרה בעינה. אם הוא לא אוהב את הפרי הזה הוא כנראה לא בשבילי. אני אמשיך לאהוב (תרתי משמע?) … :-)
מאת: הדר | 15 ביולי 2011 | 13:14את בני הקטן מתן שכיום הוא בן שש שנים הבאתי בהפרש של 16 שנה מאחותו , בהריון של מתן אהבתי מנגו ברמות על את המנגו הייתי מסוגלת לאכול עם הכל .
מאת: איריס עמור | 15 ביולי 2011 | 13:13מתן גדל והפרי שהוא הכי אוהב זה…. נכון מנגו מתוק וטעים, מסוגל לאכול מנגו במשך כל היום. על-כן מנגו הוא ה- פרי תרתי משמע.
ועל זה יש לי רק דבר אחד להגיד – ישתבח שמו לעד -
אבטיח הוא הפרי של הקיץ, אין ספק. למרות שילוב הצבעים המזעזע שלו (ירוק ואדום?????) הוא מצליח להופיע בהפקות אופנה ובחידות ילדים (ירוק מבחוץ, אדום מבפנים וזה לא אבטיח? – חצי אבטיח!), ומעבר לכך הוא הפרי הכי טעים של העונה, מצנן וטעים כאחת, וגורם לכל יום קיץ חם ולוהט להיראות הרבה יותר מפתה.
מאת: נעמה | 15 ביולי 2011 | 13:11אני יודעת , זה מוזר , רימון שייך לראש השנה אבל עדיין.
מאת: אישה קטנה | 15 ביולי 2011 | 13:10אני אוהבת רימונים , ואין לזה סיבה כ'כ מיוחדת , לפעמים אני חושבת שזה בגלל שלרימון יש כתר וזה מסמל מלכות , או הצבע האדום שזה מסמל תשוקה וסקסיות .
אימא סיפרה לי שכשהיא הייתה בהריון איתי אז היא אכלה רימונים כ ל הזמן.
אבא שלי סיפק לה כל הזמן רימונים , היא פשוט הייתה מכורה. כנראה שזה בגנים , נולדתי עם האהבה לרימונים (:
תפוח , הפרי שכווולם אוהבים , בשלל צבעים וטעמים – אדום צהוב וירוק (גם צבעי הרמזור) טעים בכל מצב ובכל זמן – תמיד כשרוצים משהו קליל לנשנש .. טעים גם עם דבש ;)
מאת: חן | 15 ביולי 2011 | 13:05יש פרי שמסמל את הקיץ יותר מאבטיח?
מאת: עדן | 15 ביולי 2011 | 13:01פרי כל כך מתוק ועסיסי שדואג"לתדלק" אותנו בנוזלים מפני הקיץ הלוהט ,וביננו איך אפשר לסרב לאבטיח?
תותים הוא בהחלט הפרי האהוב עלי ועל כל בנות משפחתי..:) מאז שאני זוכרת את עצמי תותים תמיד היו לי בראש וכל דבר שנכלל בו תות עשיתי הכל כדי להשיג אותו:) את זיכרון התותים הראשון שלי יש לי מהבריכה המתנפחת הקטנה שהייתה לי כהייתי פיצפונת והיא הייתה כולה מלאה בתותים ורודים והייתי נורא נורא עצובה כשיום אחד גילינו שיש בה חור ואי אפשר היה לנפח אותה יותר:\
מאת: רוני | 15 ביולי 2011 | 12:59לי לאחותי ולאמא שלי יש קעקוע תות על פרק היד שעשינו יחד כדי להביע את האהבה והערכה שיש לנו כלפי אל התותים הקדושים שאחראי ליצירת הפרי הכי טעים והכי שמח שקיים ולמרות שהעונה שלו קצרה זה רק גורם לו להיות יותר נחשק ויותר כיפי.
בגלל שהתותים הוא פרי שמאוד קשור לאופנה ולבגדים יש אותם הרבה על בגדים יש שרשרות של תותים ובכלל הוא פרי שקשור מאוד לעיצוב,ואני אוהבת אותו מאוד גם בגלל שהם טעימים ומתוקים ויש להם צבע יפה,וגם התותים הם רק בחורף ואני נורא אוהבת את העונה הזאת. :)
מאת: קרן | 15 ביולי 2011 | 12:54יש פרי שמסמל את הקיץ הלוהט יותר מהפרי המתוק הזה אבטיח? זה סמל הקיץ ואני אף פעם לא מסרבת לאבטיח
מאת: עדן שך | 15 ביולי 2011 | 12:52טוב , אולי אבטיח זה לא כל כך מקורי , אבל אבטיח זה אחת הפירות אם לא ה- .
מאת: נועה | 15 ביולי 2011 | 12:46ועכשיו אסביר למה , אבטיח זה פרי כל כך עסיסי ומתור , נוגסים בו וכל המיץ משפריץ , חתיכה אחת אומרת הכל , זה גם פרי קייצי וטעים , קיץ בלי אבטיח זה לא קיץ, אבטיח זה דבר ממכר , לפני שבוע אכלתי חצי אבטיח ביום אחד , עזבו אתכם כאב בטן זה כל כך טעים , אי אפשר להפסיק , כן זה יותר טעים מאפרסק אננס מלון דובדבנים או כל דבר שזה לא יהיה , אין על אבטיח!!!
הוא מכיל ויטמינים שונים כמו B6 ו- B3 .
בקיצור אני מתה על אבטיח , יש בו הכל , מתוק , עסיסי , ואדום שמחינתי מסמל אהבה , אני אוהבת לאכול אבטיח עם כל המשפחה ולפעמים אני לוקחת חתיכת אבטיח וחותכת עם הסכין סורה של לב , יש באבטיח הכל (:
מאז שהייתי ילדה תמיד הייתי "בעייתית" באוכל. לא נעים, ההורים הציקו רבות, אבל כזאת נותרתי. מגיל צעיר החלטתי שיש דברים מסוימים שאני פשוט לא אוהבת, קורה. קיוו שעם הגיל זה יעבור לי, שאני "אתבגר", אבל הנה אני, כמה עשורים אחרי (שניים וקצת) ונותרתי אותה ילדה קטנה שאוהבת מאכלים מסוימים. אותה ילדה קטנה, שמחכה בקוצר רוח שסבא שלה יבוא לבקר אותה מה"Big City", ייקח אותה למתקנים בגן משחקים הסמוך ורגע לפני שיצאו מהבית, סבתא שלה האהובה תגיש לה שקית עם תפוח- תפוח ירוק, מקולף וחתוך.
אז עוד אהבתי רק תפוח ירוק, תפוח אדום לא היה בא בחשבון, כיום אני כבר לא מפלה, אך היה ונותר התפוח- הפרי האהוב עליי מכולם.
מעודד אותי כשאני מתכוננת לבחינות בחדוו"א, מסביר לי את תאוריית הכבידה לקראת המבחן בפיסיקה (מה אייזק ניוטון היה עושה בלעדיו?! כל מה שהיה זקוק לו, שרק תפוח ינחת על ראשו), מרענן אותי כשחם לי ותמיד שם בשבילי.
ואל תגידו שלא הרגשתם שזה כמו חטא לאכול ממנו, כל כך טעים שאיך בכלל מאפשרים לאכול ממנו? לגעת בו? לא סתם מאמינים כי הפרי האסור מסיפור אדם וחווה בגן עדן, הינו לא אחר מהתפוח;)
מאת: רותי | 15 ביולי 2011 | 12:43יש אנשים שנמשכים לפירות אקזוטיים,מיוחדים,כאלה שקצת קשה למצוא.
מאת: אלמוג | 15 ביולי 2011 | 12:43יש אנשים שבכלל מעדיפים ירקות
אני בחורה מהסוג הפשוט…
אם הייתי יכולה לקחת פרי אחד לאי בודד,הייתי לוקחת תפוח.
למה?
הנה כמה סיבות:
1)הפרי הנוסטלגי-תפוח זכור בעיקר כפרי שהיינו נותנים למורים כדי להתחנף…
2)הפרי התנכ"י-הרבה אנשים סבורים כי תפוח הוא פרי עץ הדעת שפיתה את חווה וגרם לה ולאדם להיות לאכול אותו ולגורש מגן עדן (טכנית זה היה הנחש,אבל גם לתפוח יש חלק לא קטן ….)
3)הפרי הסיפורי-כולנו זוכרים את הערבים האלה,כשאימא הייתה קוראת לנו סיפורים לפני השינה.הסיפור האהוב עליי ביותר הוא שלגייה-ונחשו ממה שלגייה נחנקה ? תפוח,נכון!
4)הפרי המושלם לעצלנים-בניגוד לכל הפירות,תפוח הוא פרי פשוט,יש לו קליפה דקה וטעימה,בלי יותר מדי מחסומים והגבלות.כדי לאכול אותו כל מה שצריך זה לשטוף ולנגוס,תהליך קצר שמושלם לעצלנים כמוני,שמקבלים תיאבון ב-12 בלילה…
5)הפרי שנמצא שם כל השנה-אולי אני טועה,אבל אצלי במקרר,תמיד נמצא תפוח. אולי לפעמים הוא צהוב או ירוק , אבל הוא שם כל עונות השנה,נאמן ולא הולך לו לעונה וחוזר אחר כך,בניגוד לשאר הפירות….
6)טעים בכל מצב-ולבסוף,גם אם זה בדרך לעבודה,למסיבה או סתם מול סרט בבית-תפוח טעים בכל מצב,צבע ומזג אוויר.
הפרי המושלם-תפוח… (:
הפרי האהוב עליי הוא ללא ספק קיווי, אולי בגלל האי הטרופי שמחכה לי בתוך הקליפות השעירות, שמאפשר להתערסל לרגע במחוזות אחרים, לצלול לירוק-עד, לחלץ את בשרו העסיסי עם כפית ולהתמוגג מן החמוץ- המתוק הזה.
מאת: דנה | 15 ביולי 2011 | 12:43השילוב של הצבעים בפנים ובחוץ מחזיר אותי לארץ המוצא שלי הודו. הרי מה יותר הודו מצבעוניות, ריח ממכר וטעם אקזוטי???!!!
מאת: חן | 15 ביולי 2011 | 12:35כשפורסים אותו נחשף הכתום המהפנט, ואז כשטועמים אותו רוצים להשאיר את הטעם לנצח בפה!!!!!
שאת המפגש הראשון איתו לעולם לא אשכח – טיול של אחרי צבא, אותו אחד לו אנחנו מחכים במשך שנים ארוכות. קיץ לוהט בבנקוק, לחות טרופית של 100 אחוזים, צפיפות. בדוכני מזון פינתיים שפזורים לאורך הרחוב ניצבות באסטיונריות ומוכרות אננס חתוך לקוביות בתוך שקית ניילון במחיר מגוחך. הפעם הראשונה הייתה שם וכמו כל טעם ראשון היא הייתה המתוקה והבלתי נשכחת. האננס הפך להיות המזון שלי לאורך כל המסע
מאת: טל | 15 ביולי 2011 | 12:23גם מוזר, גם חשוד, גם ממכר, גם טעים. והכי הכי הכי חשוב..אין לו צבע אחד.. מלא מלא צבעים..
פירושה באנגלית, Passionflower :) אין יותר מזה!!
מאת: סמאח | 15 ביולי 2011 | 12:23
מאת: אלי | 15 ביולי 2011 | 12:18אני לא משתגעת על פירות, תפוח תפוז וחבריהם לא מצליחים לרגש אותי… אבל בפני פירות מיוחדים אני לא עומדת, קרמבולה, תותי יער ואננס טרי יצליחו להיכנס אל פי..
אבל המלכה האם מבחינתי היא הפסיפלורה!!
הכרתי אותה מאוחר יחסית, בשירות הלאומי כשחברתי הביאה יום אחד מהגינה שלה סלסלת פסיפלורות ואמרה שמוכרחים לסיים כי אחרת הם יזרקו… באותו יום לא אכלנו אוכל אחר, פסיפלורה אחר פסיפלורה חצינו וחלקנו, תקענו את הכפית ברכות והחלקנו לפינו את הפרי הענוג עם המרק המשונה והריח המשגע… מאז בכל יום חברתי הביאה את הפסיפלורות ואנחנו היינו צריכות למצוא שימושים נוספים פרט לאכילה- וכך גילינו שהפסיפלורה בריאה לשיער! הלחות בתל אביב ייבשה ושברה לנו את השיער וחיפשנו פיתרון, אכילת הפסיפלורה חיזקה לנו אותו! ומעבר לזה גם חפפנו את הראש עם פסיפלורה, מה שהוסיף ברק וריח טוב..
פסיפלורה טעימה בכל מצב, ישר מהשיח, כמיץ או מרטיני! בעוגה, גלידה או במוס קריר.
הפרי עצמו מהמם, צבעי תשוקה , סגול כתום אדום צהוב.. אגב הפרח של הפסיפלורה יפיפה!! ודומה לשעון (על כן שמה האמיתי- שעונית) הצמח המטפס פורח לי בגינה ועוטף את הגדר, ויש לי חופנים של פסיפלורות! מומלץ!!
(פ)רי גן עדן, עמו(ס) בו(י)טמינים, (פ)ריחתו משגעת! (ל)א יקר..
מאת: פירחי | 15 ביולי 2011 | 12:12תאכלו פסיפל(ורה) !!!
דבר ראשון הוא יותר חלק מאפרסק P:
מאת: עדן | 15 ביולי 2011 | 12:00דבר שני, איך אפשר לעמוד בפניו !? (:
הפרי שהכי אהוב עליי בעולם הוא פרי הדרקון. למה ? כי הוא מיוחד!
מאת: שובל | 15 ביולי 2011 | 11:56כשמתקלתי בו לראשונה…חששתי. הוא נראה מאיים, דוקר, קטן ולא מוכר.
אך הצבעוניות שלו והייחוד שלו סיקנו אותי. אז החלטתי לנסות…!
כשפתחתי אותו….נגלה לפני פרי אחר
כמו גבר5ת בשינוי אדרת! הוא היה לבן בפנים…..עם נקודות שחורות….מראה כ"כ יפה נגלה לעיני!
והפרי הזה יותר מהכל…מזכיר לי את עצמי! דוקרנית ומגוננת מבחוץ…..אך נשית עדינה ופגיעה מבפנים…חיוורת עם נקודות של צבע…וזה מה שעושה אותי למעשה את עצמי!
חוץ מזה…..הפרי הזה כ"כ טעים ומתאים לעונה….שהתמכרתי אליו בשניה אחת[=
ולכן זהו הפרי האהוב עליי ביותר