נעלי עקב של שני בר במתנה

ספרי לנו על גיבורת הילדות שלך ואולי תזכי בנעליים מקולקציית "עליסה בארץ הפלאות" של שני בר

מאת Fashion Forward | ‏ 1 יולי 2011

נעליים של שני בר במתנה

שווי המתנה: 780 ש"ח

בכל יום שישי נחלק מתנה לגולשים מלאי הסטייל של FF. כל מה שאתן צריכות לעשות כדי להיכנס לתחרות ואולי לזכות בנעלי העקב המקסימות מקולקציית הקיץ של שני בר שעוצבה בהשראת "עליסה בארץ הפלאות", הוא לספר לנו בתגובות על גיבורת הילדות שלך מספרי האגדות או מהסרטים, ומה הפך אותה לכזו. התשובה המקורית ביותר תזכה את הכותבת בנעליים שבתמונה.

* הזוכה ייבחר בין המגיבים לפוסט עד יום א', 3.7.11, בשעה 12:00
* בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
* את הנעליים ניתן להשיג בחנויות של שני בר: מקווה ישראל 3 תל אביב, דיזנגוף 151 תל אביב

הזוכה במארז הקיץ של בל אנד סו מהשבוע שעבר היא דנה שכתבה לנו על בילוי החוף המושלם שלה:

בילוי השנה
"העיר אשקלון, חופים בה המון
אך חובה לבקר בחוף בר כוכבא.
מתוך תיק הקש לשלוף סנדוויץ' נרגש,
ועוד רגע גם מגזין אופנה דנדש.
בביקיני אדום לרבוץ שם, לחלום
בולגרית למכביר, אבטיח אדום,
פירות העונה וקרם הגנה,
מאחורי משקפיים וכובע מצאתי לי פינה.
אין ספק, בילוי השנה"

השאירו תגובה לבטל

גיבורת הילדות שלי היא ילדה יפיפיה וטוב ושמה סינדרלה שהתייתמה מההורים ואביה נישא לאשה שנייה והיו לו 2 בנות.
אחרי הנישואים היתגלה פרצופה האמיתי של האם החורגת, סינדרלה הפכה להיות המשרתת שלהן וניקתה וקירצפה להן את הבית.
בסיום עבודתה הייתה יושבת בתוך אפר ולכן קראו לה סינדרלה.
סינדרלה לא התלוננה לאביה כי גם הן השתלטו גם בו.
יום אחד היה נשף והנסיך הזמין את כולם לנשף.
ובערב 2 האחיות והאם החורגת יצאו מהבית לנשף וסינדרלה פרצה בבכי.
הסנדקית שלה שהייתה פייה טובה עזרה לה להגיע לנשף בעזרת קסם את הבגדים של סינדרלה הבלויים היא הפכה לשמלת נשף, את נעליה הקרועות היא הפכה לנעלי זכוכית. 6 לטאות הפכו למשרתים אישיים, דלעת הפכה לכרכרה, ועכברים לסוסים .
והפיה הזהירה את סינדרלה שהשעון יצלצל בחצות ואז כל הקסם יעלם והכל.
וסינדרלה כל כך שמחה ורצה לנשף בארמון.וכל האורחים שראו אותה בארמון היו מוקסמים ממנה והנסיך הבחין בה מיד והוביל אותה לריקודים. הנסיך לא הניח לה והרעיף עליה מילות אהבה מתוקות. סינדרלה שוכחת את עצמה והשעון הקיש חצות.
היא נמלטת מהארמון ומרוב חיפזון נשמטת מרגלה נעל הזכוכית ונותרת על מדרגות הארמון. הנסיך הרים את הנעל ומשרתיו מדדו לכל הנשים את הנעל ולמה שתהיא הנעל מתאימה אז הוא ידע שזו סינדרלה וכך הוא ימצא אותה.
הנעל לא התאימה לאף אחת, הלכו לבית סינדרלה והאחיות והאם החורגת ניסו בכל כוחן להכניס את הנעל הקטנה לרגן אך הן לא הצליחו.
רק לסינדרלה הנעל התאימה והנסיך היתחתן איתה, בזכות הנעל שנפלה לה במדרגות .
מאת: שובל ברק |‏ 30 באוקטובר 2012 | 09:44
גיבור הילדות שלי הוא בעצם מרקו תמיד הייתי ימי שישי יושבת כול היום ורואה את הפרקים שלו פשוט הייתי בוכה ובוכה ובוכה תמיד רציתי להיות כמוהו לצאת למסע מהעולם לחפש את אמא שלי ולהרגיש ממש ממש בסיפור שלו , תאמת לא מעניין אותי כול כך מהנעל אבל סתם רציתי שתדעו (-:
מאת: מאי |‏ 1 במרץ 2012 | 09:09
הלוואי שהייתי מקבלת אותה \: אבל אני סתם עוד אחת מ1456987654 אנשים שרוצים אותהה אז אין לי כח לכתווב מהיי הגיבורת ילדות שליי כי איין ליי גיבוורה וזה האמת וזה לא משנהה כי חח למה שאני אקבל אותהה
מאת: נטלי |‏ 29 באוקטובר 2011 | 19:43
גיבורת הילדות שלי היא בהחלט המכשפה מעמי ותמי….כן כן!
היא נראית לי די חביבה בסך הכל פשוט 2 ילדים מעצבנים עם נטיית פירור מטורפת הולכים ונעלמים וחוזרים ונעלמים כל הזמן וכשהם לא עושים את זה הם אוכלים לה את הבית.
מגיע להם והיא גיבורה רק כי היא ניסתה להלחם בילדים המעצבנים האלו…אז היא עשתה את זה בדרך לא הומאנית…בסדר…אבל העקרון נשאר אותו העקרון…מקווה ללמוד ממנה ולפרש את מעשיה בדרך שונה.
מאת: דנה |‏ 21 באוקטובר 2011 | 20:59
אני מכורה לדיסני ואכן היו לי הרבה גיבורות ילדות, אבל האחת והיחידה ה-גיבורה שלי תמיד היתה אמא שלי!:)
אמא שלי היא אשת קריירה מצד אחד שהייתה חוזרת הביתה בשעות מאוחרות ובכל זאת היתה מצליחה למצוא את הזמן לשבת איתנו על שיעורים ולהשכיב אותנו במיטות ולדבר על כל מה שמציק.
אמא שלי היא סופר-וומן וסופר-אמא! חוץ מזה שכשהייתי קטנה הייתי בטוחה שאפריל אוניל מצבי הנינג'ה היא אמא שלי חחח הן קצת דומות וגם היא אשה חזקה וקרייריסטית.

אמא שלי השפיעה עליי המון- והיא מודל להערצה נשגבת מבחינתי.
מאת: זנפות |‏ 16 בספטמבר 2011 | 12:37
אני מכורה לדיסני ואכן היו לי הרבה גיבורות ילדות, אבל האחת והיחידה ה-גיבורה שלי תמיד היתה אמא שלי!:)
אמא שלי היא אשת קריירה מצד אחד שהייתה חוזרת הביתה בשעות מאוחרות ובכל זאת היתה מצליחה למצוא את הזמן לשבת איתנו על שיעורים ולהשכיב אותנו במיטות ולדבר על כל מה שמציק.
אמא שלי היא סופר-וומן וסופר-אמא! חוץ מזה שכשהייתי קטנה הייתי בטוחה שאפריל אוניל מצבי הנינג'ה היא אמא שלי חחח הן קצת דומות וגם היא אשה חזקה וקרייריסטית.

אמא שלי השפיעה עליי המון- והיא מודל להערצה נשגבת מבחינתי.
מאת: דנית |‏ 16 בספטמבר 2011 | 12:36
שאלה כזו באופן מיידי גורמת לי להריץ בראש את כל סרטי דיסני שקיימים וראיתי עשרות פעמים כל אחד ואיך אפשר בלי כל ספרי הילדות המקסימים האסופית, נשים קטנות וכו', אבל דמות אחת נשית שבבגרותי אני מבינה שהערצתי לאורך חיי היא סבתא שלי. אייקון אופנה, אומנית סידור השיער ובעלת רגליים על הקרקע (מעבר להיות בדרנית בין אם תרצה או לא, בכ"ז פולניה :) ).
מאת: שרון ברנע |‏ 27 באוגוסט 2011 | 23:13
היא דמות מדהימה, גרמה לי לבכות. נערה מקסימה, שמזלה לא שפר עליה והיא סבלה רבות. רצתה שיאהבו אותה, שיעריכו אותה, אך זה לא קרה. לבסף גילתה אהבה אמיתית וטהורה. אך…. כל כך אהבתי אותה. אני ממשד אוהבת אותה היא דמות מקסימה ומדהימה!!!!!
יופיה מתחבא עמוק בפנים שכאשר היא הופכת לסינדרלה רואיםאת יופיה האמיתי, בתור אנסטסיה. היא נערה מדהימה ומקסימה שנעוררת הזדהות רבה.
מאת: לילה |‏ 17 ביולי 2011 | 01:14
כן, בהחלט. אחרי שראיתי את סינדרלה 3, היא הפכה לגיבורת הילדות שלי.פתאום תפסתי עד כמה היא עדינה ושברירית. וכל כך טובה…… עד היום אני אוהבת אותה. היא דמות מקסימה ורגישה!
מאת: אני |‏ 17 ביולי 2011 | 01:06
גיבורת הילדות שלי -דורותי מהקוסם מארץ עוץ
אני הייתי צופה מושבעת של התוכנית בטלויזיה והייתי מרותקת לכל התפתחות בעיני הדמות שלה הייתה חיובית וכזו שתמיד ממשיכה ולא מתייאשת ואף פעם לא מאבדת תקווה ותמיד מעודדת את חבריה להתמודד עם קשיים ומשברים.בעקבות הסופת טורנדו היא עפה באויר ומצאה עצמה במקום חדש ועם חברים חדשים שכל אחד הוא בעל אופי שונה ומראה שונה הם הסתדרו ביחדץ
מאת: אשרת |‏ 9 ביולי 2011 | 23:18
ללא ספק זהו אחד הספרים בהם נמצאות גיבורות ילדותי – אשר חוות אהבה,מפתחות תקווה,מתאכזבות ,נפגעות ונפרדות מהילדות כל אחת בדרכה שלה..
סיפור זה הנו על ארבעה בנות עשירים לשעבר אשר התהפך גורלן וכעט נאלצות להתגבר על כיסופיהן ולשמוח בחלקן.
מג- זו כועסת על מר גורלה שחמס את עושרה נקודם של המשפחה ונאלצת לעבוד כאומנת לילדי עשירים מפונקים.
ג'ו- זו מתמרדת להיות בת לוויה ולדודתה הזקנה-נכה וקפדנית, ההפך הגבור מתכליתה של ג'ו החופשייה והסוררת.
בת'- ילדה ביישנית ומוכשרת בנגינת פסנתר כאוות נפשה לנגן ובמקום זאת את עבודות הבית מוכרחה היא לעשות.
איימי- נערה יפייפיה וכישרונית בציור, שאת יופייה מאוד אוהבת להראות.
ארבעת בנות אלה למרות מר גורלן לומדות במהלך סיפור זה להעריך את חוג המשפחה האוהב והמגונן ומוצאות דרכים להשתעשע ולהנות גם ללא מותרות שכבר אינן.
מאת: שיר |‏ 9 ביולי 2011 | 20:17
גיבורת הילדות שלי- הייתה הנסיך מסינדרלה.
אמא שלי, פמינסטית מוצהרת-לא קיצונית (בעד שוויון, שאמור להיות מטבע הדברים), החליטה לחנך אותי אחרת- הנסיך הוא "לכלוכון/לכלוכית", והנסיכה היפה בוחרת אותו מכל הנסיכים.
בסיפור שלה לא הייתה פיה שהפכה אותו ליפהפיה- היופי בו היה הפשטות, העוני, הייחוד שבין כל העשירים הפלצניים בנשף.
מאת: נטע |‏ 7 ביולי 2011 | 00:23
כשהייתי ילדה, הייתי שבויה בקסמה של הסדרה המצוירת "האריה, המכשפה וארון הבגדים". זה היה טרום עידן סרטי הפנטזיה, כדוגמת הארי פוטר, שר הטבעות ורבים אחרים, ובזמנו, הסדרה הכניסה אותי לעולם חדש, קסום ומרתק של דמיון, פנטזיה והרפתקאות, שלא הכרתי קודם.
הסדרה מספרת על ארבעה ילדים, אשר בזמן מלחמת העולם השניה, נשלחים לבית של דודם הפרופסור. כאשר הם נכנסים דרך ארון מכושף, הם עוברים לעולם אחר, ממלכת נארניה, שבו יצורים מיתולוגיים, חיות מדברות ומכשפה רעה ששולטת.
אחת הדמויות שהכי הרשימו אותי בזמנו, היה הגיבור המרכזי, האריה הגדול אסלן, מלך העולם, שהיה דמות של מנהיג כריזמטי, שלבסוף אף הקריב את עצמו כדי לגאול את בני האדם מחטאיהם, ובכך שבר את כוחה של המלכה הרעה הזמנית ששלטה בעולם.
ובעיקר אני זוכרת את האפקט של הארון המפורסם, שהכניסה אליו הובילה אל עולם חדש. בשבילי זה נראה היה אמצעי בריחה אולטימטיבי, קסום, מרגש, וכל כך רציתי גם ארון כזה, שאוכל לברוח ממנו לעולם אחר, מתי שרק ארצה…..
מאת: אפרת |‏ 6 ביולי 2011 | 13:17
אני תמיד הייתי משהו ביניים – בין אליסה מארץ הפלאות, הסקרנית והמשתנה, עם כל מיני רעיונות ודעות משלי, עם עולם עשיר מאוד, לבין היצור הפרוותי החמקמק שרק חיוכו עופף אי שם… קראו לי מיסתורית, לעתים סנובית, אבל זה לא היה זה. העולם הרגיל קיבל אצלי פרשנויות אצמעיות, כל דבר היה חי ונפלא בו – איך האחרים לא ראו את זה? למי אכפת:)
מאת: אירה |‏ 6 ביולי 2011 | 10:05
כשהייתי ילדה קראתי כמה וכמה פעמים ספר על בית יתומות בפולניה (!) שבו אחת הגיבורות, ושמה אילזה, היתה ילדה מלאת דמיון, שובבה וגמלונית (הזדהיתי לחלוטין) וחטאה הגדול ביותר היה שהיא לא הצליחה לסרוג גרביים מצמר לבן וצח בלי להשאיר עליהם טביעות אצבע מרובבות בוץ. חלום חיי במשך שנים היה לגור לי בבית יתומות בפולניה הרחוקה, בשלג, קרוב לזאקופנה, אתר הנופש היוקרתי, ולהיכשל בסריגת גרביים לצד אילזה המגניבה (אז קראו לזה חבר'מנית, או מקסימום גזעית). וחוץ מזה, אני מתה לנעליים של שני בר המחוננת.
מאת: נעה סמלסון |‏ 4 ביולי 2011 | 10:05
בינבה בובי ופונפון יוצאים למסעות…
היא המכונית הצהובה הכי מגניבה.
תמיד הייתה שם כשצריך עזרה – כי בינבה חכמה!
סחבה כמו גדולה בעליות ובמורדות :)
לא התעייפה או נחה לשנייה.
מאת: מירב |‏ 3 ביולי 2011 | 21:27
אהובתו של אורי היתה חולנית וישבה בכסא גלגלים אך התמודדה באומץ עם מחלתה. הערצתי אותה על כך שהמחלה לא הפריעה לסיפור האהבה שלה עם אורי ועל כך שאפשר לנצח כל דבר גם אם יש קשיים בדרך. לבסוף דליה נפטרה ואני בכיתי ימים רבים. המחלה ניצחה את האהבה.
מאת: ניבה |‏ 3 ביולי 2011 | 21:03
כמצופה מילדה אשר גדלה על סרטי ילדים – הגיבורה שלי הייתה מישהי מושלמת אשר חיברה את כל השלמות מסרטי הילדים
כשהייתי ילדה, זוכרת כי התאמצתי שיקנו לי נעליים אדומות, לק,מבריקות – הייתי בטוחה שיש להם כוחות – ולא פעם אמא סיפרה שהתעקשתי להירדם איתן..
בנוסף, מטילדה – זוכרים? זו עם הכוחות בעיניים ובידיים? כן…לא פעם מצאתי את עצמי מנסה לסגור את הדלת עם נשיפות חזקות :) יצירתית לילדה קטנה..

כל ילדה חולמת להיות היפה – (היפה והחיה) והפחד להתאהב בחיה הגרועה מכל…ואז לגלות שיש לו לב שימוסס את ליבה…
מאת: דנית ג |‏ 3 ביולי 2011 | 20:31
מאת: רינו'ש |‏ 3 ביולי 2011 | 13:57
גיבורת הילדות שלי היא דודה שלי.אישה מיוחדת שבכל קיץ הייתי מבלה אצלה בבית לפחות שבועיים מחופשת הקיץ תמיד היינו עושות הכול יחד, אני היא ובתה שבגילי. היינו זוכות לעשות כל מה שאמא לא תמיד " מרשה" למשל: להכין לבד עוגה או לנקות את הבית כ"הפתעה " כשהיא חוזרת מהעבודה ולהכין ארוחת צהריים ממש לבד והכי כיף היה לנעול את נעלי העקב המדהימות שהיו בכל הצבעים והסוגים, את הכותנות משי וסאטן הסקסיות שלה ובקיצור להיות נשים קטנות!
מבחינתי היא הגיבורה כי היא תמיד הבהירה לנו שאנחנו יכולות להיות כל מה שנרצה!
מאת: חן |‏ 3 ביולי 2011 | 13:41
נכון שהיא רק עכבישה אבל היא מיוחדת במינה ,היא לימדה את כל בעלי החיים באסם מה זו חברות אמיתית .במיוחד אהבתי איך שהיא דאגה לחזירון הקטן ע"י טווית קורים להראות לעולם כמה הוא מיוחד (גם אם הוא נולד קטן ולכתחילה נועד לעלות על שולחן חג המולד) .
היא הקריבה את עצמה למענו היא בהחלט ראויה להיקרא גיבורה !
מאת: אלקובי סימה |‏ 3 ביולי 2011 | 12:38
בתור ילדה קטנה ראיתי המון המון המון פרקים של תהילה. כנראה שאמא שלי הקליטה לי המון פרקים או משהו (היה לנו כבר אז משהו שנחשב וידאו) וזה בעיקר מה שראיתי, הרבה פעמים שוב ושוב. מיותר לומר שמגיל צעיר רציתי לרקוד אבל הגיבורה שלי ללא ספק היא דבי אלן, המורה לריקוד, שצועקת עליהם שהם לא ישיגו כלום בלי להזיע. היא רקדנית מהממת והיא לא אוכלת חרא מאף אחד. בקיצור, היא היפנטה אותי.
מאת: אביב |‏ 3 ביולי 2011 | 11:57
מאי הקטנה היא הגיבורה שלי! תמיד הייתי הילדה הכי קטנה בכיתה (בשיעור ובהפסקה :) טיפסתי על הקירות ועשיתי שטויות בדיוק כמו מאי.. כשכעסו על מאי גם אני נעלבתי.. עם השמלה האדומה והפפיון, המגפיים והשיער האסוף, נתן לי תקווה לראות שלמרות שהיא הכי קטנה ושובבה היא עדיין אהובה על כולם, והדמות הכי צבעונית מבין משפחת המומינים (אולי אחרי סרח :) ) גדלתי ועדיין נשארה בתוכי מאי קטנה ושובבה, עם צחוק מתגלגל וחיוך ממזרי ;)
מאת: פרח |‏ 3 ביולי 2011 | 11:41
גיבורת הילדות שלי, היא אביה, מ"הקיץ של אביה". קטנטונת, שיער שחור ועיניים ענקיות. מזכירה לי אותי, עד היום.
למרות שהכל סוער וסוחף סביבה, היא בשקט הפנימי שלה, מצליחה לרגש ולהדהים.
מתחברת לערכים שלה ולא מוותרת על האמת שלי. כמוני.
לימים התברר לי שזו הביוגרפיה המצולמת של הגברת גילה אלמגור. אז הבנתי שגיבורת הילדות שלי, היא אחת הנשים החזקות והמוערכות בקולנוע.
הלוואי שבגילה של גילה, אוכל גם אני לשמש גיבורת ילדות, של מישהי שפעם היתה בגילי.
מאת: שרונה |‏ 3 ביולי 2011 | 11:34
מאי הקטנה הייתה ותהיה הגיבורה שלי.. הייתי הילדה הכי קטנה בכיתה (בשיעור ובהפסקה:) והייתי עושה שטויות ומטפסת על הקירות בדיוק כמו מאי. עם השמלה האדומה, המגפיים, הפפיון והשיער האסוף לקוקס, ראיתי את עצמי בה.. ובכל פעם שמישהו כעס עליה נעלבתי גם אני… נתן לי תקווה וגאווה לראות שלמרות שהיא כה קטנה ושובבה, היא אהובה על כולם ונשארת הדמות הכי מיוחדת וצבעונית מבין משפחת המומינים!! אין על המבט השובבי הזה! גדלתי ועדיין נשארה בתוכי מאי קטנה ושובבה עם צחוק מתגלגל !!
מאת: פרח |‏ 3 ביולי 2011 | 11:32
בגיל 10 בערך נפל לידי הספר "אבא ארך רגליים" והתאהבתי לאין שיעור בגיבורה ג'ודי אבוט, יתומה שנשלחת לקולג' על ידי נדבן עלום-שם ו"גומלת" לו בכתיבת קורותיה. ג'ודי היא כל מה שאני וכל מה ששאפתי ושואפת להיות- אופטימית, מלאת דמיון, מקסימה, מצחיקה, רומנטית, חכמה, ספק פגיעה וספק שורדת וחזקה, ספק ילדה ספק אישה. מאז שקראתיו לראשונה, כבר יותר מעשרים שנה, קראתי אותו אינספור פעמים, גם באנגלית וגם בתרגומים נוספים לעברית. ספר וגיבורה שתמיד כיף לחזור אליהם בשביל נחמה, השראה, הפוגה.
מאת: הדר |‏ 3 ביולי 2011 | 11:28
בראשן, עומדת, כמובן, סינדרלה ונעלי הזכוכית שלה. אני, לעומתה, לעולם לא הייתי שוכחת את נעליי מאחור. טלפון סלולרי? אולי. ארנק? בחצי מהפעמים. אבל נעליים? לעולם לא.
וברצינות – גיבורי הילדות (והלא-ילדות) שלי, הם אנשים אופטימיים מטבעם, שתמיד נחמדים, לא כועסים ולוקחים הכל לכיוון חיובי. מלך גיבורי הילדות שלי הוא סבא שלי, הנפלא, שלפני שבוע מלאו עשר שנים למותו.
מאת: נורית |‏ 3 ביולי 2011 | 11:13
לכל אחת מאיתנו יש חלום
להרגיש כמו נסיכה מהאגדות, ולו רק ליום
להיות כמו שלגיה, ילדת הפרחים היפהפיה
או כמו אריאל בת הים הג'ינג'ית, שמסובבת את כולם על האצבע הקטנה
או אולי יסמין הסקסית ומלאת הביטחון, שיודעת מה היא רוצה ותשיג זאת ויהי מה
כל אלה בהחלט יופי של גיבורות
אבל הגיבורה שלי באמת, ומי שהכי הייתי רוצה להיות
היא סינדרלה נסיכת החלומות!
אין גבול לתלאות שהיא עוברת
אך למרות הכל תמיד חייכנית וטובת לב היא נשארת
ולבסוף הקרמה הטובה משפיעה
והיא זוכה באהבת אמת ורוכבת עם הנסיך אל עבר השקיעה
וזה בסוף הרי מה שכולנו רוצות, אהבת אמת כמו בחלומות
אז אאחל לכולכן וגם לי, שכמו סינדרלה נוכל להיות
נסיכה מאוהבת, הגרסה הישראלית, שחיה באגדות!
מאת: אדוה קדרון |‏ 3 ביולי 2011 | 11:12
סינדרלה… כמובן, הסיפור שכל כך נגע ללב, זה כל כך מסביר את העובדה שלא משנה באיזה מקום את ממוקמת בסולם, תמיד יש משהו קטן שיכול להוציא אותך משם, גם אם לא הייתה כוונה כזו.
וכמו שאני מתחילה משהו (תפקיד או פרוייקט) אני יודעת שבסופו של דבר, בעזרת רצון ומוטיבציה אוכל לטפס ולהגיע לפסגה, אפילו שלפעמים זה לוקח זמן…סיפור סינדרלה היא אבן דרך שלי למצבים שאסור לאבד תקווה .
אבל תמיד להשאר עם הראש על הקרקע, גם אם לקחו אותי בכירכרה והנעל התאימה לי אשאר תמיד אני מאותו מקום שבאתי!
מאת: נעמי |‏ 3 ביולי 2011 | 10:55
איך הצליחה לפני יותר מ100 שנה, בתור אשה, להציג את אחת התרומות החשובות למדע!
עד היום היא נותנת לי כוח והשראה
אשה חזקה בעולם של גברים זה אף פעם לא קל
אבל בזכותה תמיד הצלחתי להפוך את היותי אשה ליתרון בתוך ים של טסטוסטרון ;)

מארי קירי- כלת פרס נובל פעמיים (1903 פיזיקה, 1911 כימיה)
מאת: טלי |‏ 3 ביולי 2011 | 10:26
גיבורת הילדות שלי היא בל- מהיפה והחיה.
בעניי זה הסיפור הכי יפה שקיים בסיפורי הנסיכות מהאגדות,
כל הסיפור פשוט עושה לך חשק עז להפוך לנסיכה אמיתית לפחות ליום אחד.
מה שבטוח חלום חיי ללבוש את השמלה הזהובה שלה, מדהיממממה!!
המסקנה- להילחם על האהבה שלכן בנות!!
מאת: לי |‏ 3 ביולי 2011 | 10:06
בילדותי התעניינתי מאד באופנה, אהבתי לראות תצוגות אופנה וכל הקשור לבגדים.
גיבורת הילדות שלי שזכורה לי עד היום ביופייה, היא דוגמנית העבר תמי בן עמי.
לדעתי מדובר באחת מדמויות התרבות המשפיעות ביותר, שכיום נדיר לראות מישהי כמוה.
מאת: הדס |‏ 3 ביולי 2011 | 10:00
אמא שלי בגיל מאוד צעיר חלתה במחלה של מערכת החיסון, מחלה קשה שלא אפשרה לה לנהל חיים תקינים. אמא שלי הגיבורה לא נתנה למחלה הכרונית להשפיע על חייה והצליחה מלמדת את עצמה להתנהל ללא כל הפרעה ולא לתת לי לילדתה הקטנה לדעת שמשהו לא בסדר… כבר מגילי הצעיר משפחתי, חברי ואני שואבים מאשה מיוחדת זו אנרגיות ולומדים כי אין דבר העומד בפני הרצון. בברכת בריאות לכולנו!
מאת: יפעת שלו |‏ 3 ביולי 2011 | 09:42
גיבורת הילדות שלי גיבורת הנעורים שלי וגיבורת חיי בכללותם, עד היום, הייתה ונשארה הילדה המקסימה אנה פרנק, אומץ הלב, הרגישות, התבונה, הרומנטיקה, החיות והנעורים האינסופיים, ניתוחי המצב שהייתה עושה, בחכמה ובבגרות למרות גילה הצעיר, היו ויישארו מופת לדורות רבים.

דמותה הייתה אגדתית, בחייה ובמותה.
מאת: sigal |‏ 3 ביולי 2011 | 09:38
גיבורת הילדות שלי היא ג'וזפין (ג'ו) מארץ', מנשים קטנות. הערצתי את אותה ילדה אמצעית במשפחה, שהייתה עזה ומרדנית ורצתה להיות סופרת. רציתי להיות עצמאית כמוה ולשאוף לעשות מעשים גדולים כמו שהיא עשתה. גזירת שיערה כדי לממן את המשפחה רק חיזק את העובדה שיש לדמות לב גדול ושמשפחתה תמיד לנגד עיניה.
מאת: taya |‏ 3 ביולי 2011 | 08:40
היא אומנם קטנה, אך זריזה
היא יפה וגם חכמה
היא תמיד נמצאת בחברת חברים
אין מצב שגרגמל יחטוף אותה וישים עליה אזיקים
היא חופשיה כמו ציפור, ואוהבת היא לצחוק המון
היא חייכנית וטובת לב.
ולמרות הגובה שלה, זה לא מפריע לה בחיים.
היא תמיד לובשת עקבים.
ללא ספק עם הגובה שלי מטר וחמישים, היא הגיבורה שלי לכל החיים :)
מאת: עיינה סוקולוב |‏ 3 ביולי 2011 | 08:15
דורותי האמיצה מספר הילדים "הקוסם מארץ עוץ".
השילוב של נחישות בדרך להשגת המטרה אך עם זאת העזרה לזולת, שמחת החיים, הסבלנות והסובלנות שבהם התאפיינה יוצרים דמות שאם כל אחד היה שואף להידמות לה בחיי היום יום העולם היה יכול להיות מקום טוב יותר לחיות בו.
מאת: יסמין ברכה |‏ 3 ביולי 2011 | 06:47
הגיבורה שלי היא הסופרת אסתר שטרייט וורצל, כן המחברת של ספרים בלתי נשכחים כמו "אורי", "אליפים" ו"מכתבים לצופיה". הייתי ילדה קצת אחרת, לא כמו כולם: שמנה, תלמידה טובה, שלא חושבת כמו החברים האחרים לכיתה, שמענינים אותה דברים אחרים. וכשהיה קשה עם החברה, ברחתי לספרים, שם חיכו לי ילדים כמוני, שהתמודדו עם להיות שונה, עם תוויות שהחברה מדביקה, ושם, יכולתי להיות אני…
היה לי הכבוד לפגוש את הסופרת ולומר לה עד כמה סיפוריה ליוו אותי ברגעים קשים והוו לי השראה לכתוב. היום אני כבר גדולה. גדולה מספיק, חזקה מספיק כדי להפוך את מה שהיה פעם חולשה לכוח גדול ולהושיט יד לילדים במצוקה. לאסתר חלק גדול בכוח הזה.
מאת: הילה |‏ 3 ביולי 2011 | 06:44
אמא שלי תמיד הייתה לי מודל לחיקוי. במיוחד בחגים כשהיא הייתה מגהצת לי את הבגדים היפים ביותר שלי ומתאימה לי נעלים חגיגיות. מניחה לי אותן ליד המיטה כך כשאני יוצאת מהמקלחת הכל מוכן לקראתי ובחורף אפילו מחממת את הבגדים כך שיהיו חמימים. אני זוכרת איך שמרתי על השמלה הלבנה של שבועות נקייה שלא יהיה עליה אף פירור, איך תמיד נזהרתי לא להיכנס לחול ולהשאיר לכלוך על הנעליים- ומבטה של אמא צופה בי מהצד- בחיוך הגאה.
מאת: ולרי |‏ 3 ביולי 2011 | 05:08
גיבורת הילדות שלי לא הייתה איזו נסיכת דיסני או בחורה עדינה וחמודה שמחכה לאביר על הסוס הלבן….
אהבתי (ועד היום אני אוהבת מאד…) את בילבי בת גרב!
היא שנונה, מצחיקה וחזקה, היא לא שמה קצוץ על אף אחד ויודעת לדואג לעצמה ולחברים שלה.
וכמובן בתור ג'ינג'ית מאד שימח אותי לשמוע כל הזמן כמה שאני דומה לה, למרות שזה לא תמיד בא כמחמאה….
מאת: מוריה |‏ 3 ביולי 2011 | 02:48
הגיבור שלי הוא ללא ספק סבא שלי ( ז" ל ) ,
למרות שחלה ולמרות הכל תמיד הראה את הצד החזק בו ,
נלחם כדי להמשיך בחיים ,
חי את החיים כמו בנאדם רגיל למרות כל הכאבים , המכשולים ועוד .
הוא תמיד היה אדם שאוהב לחיות את החיים ,
לצחוק להצחיק !
אני באמממת לוקחת ממנו דוגמאה !! D :
מאת: חן |‏ 3 ביולי 2011 | 02:17
היא אמא שלי. כמה שזה נדוש, אני באמת מאמינה בזה. אני גדלתי בבית לא ממש מוזיקלי אבל אני שרה ומנגנת מאז שאני זוכרת את עצמי. יש לי זיכרון אחד חזק מהילדות שבו אני שוכבת במיטה שלי בתור ילדה קטנה ואמא שלי יושבת לידי ושרה לי שירים מהספר מאה שירים ראשונים. כבר אז הייתי שומעת שהיא מזייפת אבל הקול שלה תמיד היה מרגיע אותי. עם השנים התחלתי לשיר איתה כל לילה והשירים שאני זוכרת במיוחד הם "פזמון ליקינטון" , "עייפה בובה זהבה" ו"בובה ימימה". היום אני עוסקת במוזיקה, שרה מלחינה וכותבת אבל תמיד אוהבת לשמוע את אמא שלי מזייפת בבית, האמא שלמדה אותי שמותר לה לזייף לפעמים. :)
מאת: אלמוג |‏ 3 ביולי 2011 | 01:50
כי היא נותנת לו להעיף אותה,
כי היא חולמת ביחד איתו,
כי היא עפה ביחד איתו,
לוחמת את מלחמות שלו,
אבל בלב לבה מחכה שהוא יתבגר קצת :)
וכל מי שהתנסתה בחוויות כאלה עם פיטר פן זה או אחר, יודעת כמה זה חשוב שיש ונדי שתמשוך לו ביד לפעמים ותוריד אותו לקרקע.
מאת: יאנקה |‏ 3 ביולי 2011 | 01:33
גיבורת הילדות שלי היא שלגיה…
כשהייתי קטנה (ועד היום אני חושבת כך) זה נראה לי מדהים שמישהי שגדלה בהוד והדר כנסיכה ואחר כך זרקו אותה מהארמון שבו הייתה כל חייה מצליחה לקום ולהציל את עצמה ואפילו להתחבר עם אחרים שהיו שונים ממנה (הגמדים) ולעזור גם להם… ותראו מה יצא לה מזה אהבה מהאביר על הסוס הלבן! נחמד לא?!
מאת: שירה |‏ 3 ביולי 2011 | 01:20
בעיני אשת חיל הייתה האישה המושלמת – גם יפה וגם גיבורה וחזקה… היא היתה אסתטית ומטפוחת ותמיד חשבתי שיהיו לי כוחות כמו שלה יש כשאגדל – אז לעוף אני עוד לא יודעת אך לעבוד במקום אחד ולהגיע למקום אחר ולסחוב, לנקות, לבשל, לעבוד, לכבס, לענות לטלפון, להכין צהריים וערב, ללמד למבחן וללמוד בעצמי – את זה אני כן י כ ו ל ה…
מי אמר שחלומות לא מתגשמים ? הא????
מאת: סטמקר מילי |‏ 3 ביולי 2011 | 00:07
בילבי, לא מפני שהיא פמיניסטית ,ויש לה קוף וסוס ושום אמא ואבא שאומרים לה מה לעשות, מתי ,למה ,איפוא וכל הפרטים האלו.
גם לא מפני שהיא הכי חזקה בעולם כמובן .
מפני הספונזה.

שהיא נועלת לרגליה שני מברשות, ויחד איתם מחליקה ,מברישה ומקרצפת את הרצפה . החלק הזה מאוד שיכנע אותי ,וניסיתי , אבל אולי מפני הפרטים החסרים, או מגבלת הדימיון שלי ,אני עדין תקועה עם השיטה המסורתית של מקל , סמרטוט,מים וסבון.

בילבי, אשמח לפרטים נוספים.

מיכלי.
מאת: מיכל שפירא |‏ 2 ביולי 2011 | 23:46
היא בעצם גיבור. זהו אבי. האב שכל בת מייחלת לו. אני עדיין זוכרת איך בגיל 5 הייתי הולכת עם אחיותיי לבניין בו אבא עבד להביא לו ארוחת צהריים, את החיוך שתמיד היה נסוך על פניו ועל הזמן שפינה לנו באמצע יציקת בטון או התקנת צנרת. ואיך שהגעתי לכיתה ב' והתחילו שיעורי התנ"ך, הייתי משחקת את עצמי ולא מבינה רק כדי לשבת עם אבא לשיעור של חצי שעה בתנ"ך, שיסביר לי בדרך המיוחדת שלו הכל כך שלווה וסבלנית גם אחרי 12 שעות עבודה פיזית.

אבא כמו שלי אין. אך בכל ליבי אני מאחלת לכל אחד ואחת שיזכו לאב שכזה.
כזה שתמיד תומך אך יודע גם להגיד את האמת בפנים, לא בשביל לפגוע אלא רק בשביל ללמד ולעזור.

אולי לאבא שלי אין השכלה, רק את כיתה א הוא הספיק לעשות ואז היה חייב לדאוג לכלכל את אימו ואחיו שנותרו יתומים מאב, אך בשבילי הוא האדם הכי משכיל. כי הוא השכיל להבין את הזכות שבלתת ולאהוב.
היום כשאני בונה את הקן שלי אני מייחלת שילדיי יזכו לחוות אב שכזה.

אבא אני אוהבת אותך.
בתך
מאת: טל |‏ 2 ביולי 2011 | 23:34
מיכל ינאי היא גיבורת הילדות שלי. היא הייתה בלונדינית קופצנית וחייכנית שאי אפשר היה לא לאהוב. והייתה לה גינת הפתעות, ואת אפרת רייטן וגיל ססובר. D: אחרי הרבה שנים היא הופיעה ברשימה של בלונדיניות שצובעות או משהו כזה ואני סירבתי להאמין. בשבילי היא תהיה בלונדינית לעד. אני גם רוצה להגיד שבעקבותיה צבעתי גם אני לבלונד אבל האמת היא שאני מעדיפה להשאר עם השיער החום והלא צבוע שלי כדי שאני לא אתקל באיזה ילד שבעוד 10 שנים שיופתע לגלות שמתחת לכל הבלונד מסתתרים להם שורשים חומים.
יחי הברונטיות, למרות שבלונדיניות נהנות יותר
מאת: חןחן |‏ 2 ביולי 2011 | 23:27
במקום הזה שחוזר אלי בלילה אני יכולה להיות שוב קטנה או גדולה וקטנה קטנדגולה. לפני שצוחקים עלי מקל של מטאטא אני כבר אוחזת אותו ועפה משם משאירה את הילדים פעורי פה, וכל המילים המעליבות שלהם לא מגיעות אלי .

. אליסה שוב תשוב אלי , בשיחה מול מנהלת אני רוצה רק להעלם ולהכנס לתוך חור המנעול ולהשאיר אותה שם ממשיכה לדבר עם המבט הרושף בעיניים, ואני מתכווצת ,כתפי שמוטות וראשי מורכן ,והיא מדברת והמילים שלה גדולות ורעות ואני באמת מצטמקת, ולפני שהיא שואלת אותי איפוא אני? אני כבר לא שם. אני אליסה בארץ הפלאות אז, עכשיו ,מחר, עוד מעט קטנה או גדולה , קטנגדולה בנעלי עקב כחולות נפלאות .
מאת: קרן קיטרון שפירא |‏ 2 ביולי 2011 | 23:25
טוב אז במה אתחיל? סבתא שלי ניצולת השואה היא גיבורת הסיפור – היו לה זוג נעליים כיום היא בת 86 וסיפרה שכשנעלה אותן לא רצתה להסירן … הנעליים שהיו קטנות לרגליה כבר לחצו נורא והיא בשלה …נכון להיום סבתא סובלת עם הרגל אבל אולי זוג כזה יעשה לה שמח בחיים :)
גיבורות נוספות הן אחותי הבכורה ואמי שגם הן כמובן ישמחו לקבל זוג כזה :)
אין ספק שנעל טובה בעיצוב יפה איכות ונוחיות ישנה לנו חיים למשפחה :)
תודה
איריס
מאת: איריס |‏ 2 ביולי 2011 | 23:14
מאוד אהבתי את נילס, הסיפור שלו עם אווזי הבר היה מרגש ביותר.

בוא נילס, בוא נעוף
בוא נמריא עד סוף הדרך
בוא ונעוף אל מעל הכפר
מעבר לנחל, מעבר לדרך
עם האווזים לאופק, בוא נעוף

הו נילס כל כך קטן
נדד הרחק מן הכפר
על אווז הבית
עם כל אווזי הבר
מאת: ברבי |‏ 2 ביולי 2011 | 23:11
את הגיבורה שלי הכרתי בגיל 10 כשקיבלתי ספר נוסף לסיפריה,

פוליאנה.
ילדה שהחיים לא ממש האירו לה פנים אבל היא מצאה בהם את החלקים הטובים,
כשקיבלה מתנה קביים בחבילת צדקה במקום בובה שמחה שאין לה צורך בהם, ותמיד חיוך היה על שפתיה גם ברגעים קשים,

פוליאנה ליוותה אותי כמה שנים עד שגיבורות אחרות התווספו אליה, ותמיד היא היית קורצת אלי מהמדף וכמו אומרת שחקי את ה'משחק' וחפשי אתת החלק הטוב שברגע.
כי אומנם יש בכוס 50% מים ו50% אוויר אבל הכוס תמיד מלאה!!
מאת: נעמי |‏ 2 ביולי 2011 | 22:59
אז גיבורת הילדות שלי ללא ספק היתה בת הים הקטנה :-) ראיתי אותה כדמות כל כך יפה, סוג של נסיכת מים, ומצד שני סוג של דמות טראגית – לבדה במים, קשה לה למצוא אהבה (ואולי זאת החשיבה שלי רק היום…).
בכל אופן, בת הים הקטנה היתה בשבילי דמות שידוע לי היה כי היא דמיונית, אך בכל זאת השתעשעתי במחשבה מה היה קורה אם היתה יכולה לצאת מהמים…
מאת: אורית |‏ 2 ביולי 2011 | 22:56
תמיד שם
גם כשהמרחק עצום
תמיד מפנקת
גם אם בפנים סערה
האמת במקום הראשון, גם כשלא נעים לשמוע
ארוחות מלכים
וטיפים אופנתיים

אשה אדירה
יתכן שאת יודעת הכל?
אמא שלי :)
מאת: טלי |‏ 2 ביולי 2011 | 22:40
סבתא שלי, אישה מדהימה, עלתה לארץ והקימה משפחה כשהיא תמיד חיה בצניעותו בכבוד. בתור ילדה אני זוכרת את האוסף הקדוש שלה- עשרות, אם לא מאה, זוגות נעליים שקנתה. כל נעל הייתה מיוחדת עם אופי, והכי חשוב- לא פחות מ-7 ס"מ של עקב. היא הלכה עם עקבים כל חייה כי היא הייתה 1.54 מ'… את האהבה הזאת היא הורישה לי, דרך אמא שלי, רק שאני 1.80 מ'… היא תמיד אמרה שגברת אמיתית יודעת ללכת על עקבים ולימדה אותי שהגובה לא קשור. עקבים זה נשי, סקסי, יפה ומחמיא. כיום אני בת 24, ולמרות שסבתא שלי כבר לא יכולה להחמיא לי על זוגות שאני רוכשת, אני מרגישה נשית כל פעם שאני מתחדשת בזוג נוסף…
מאת: תמר |‏ 2 ביולי 2011 | 22:38
כשהייתי ילדה אהבתי נורא את טיפטיפ מארץ הקטקטים.
היא היתה כל כך יפה, טובה ואהובה שרציתי להיות כמוה.
אני אמנם ברונטית אבל התעקשתי תמיד ללבוש אדום (מה שכמובן לא תמיד עבד) וכששאלו אותי לשמי הצגתי את עצמי בתור טיפטיפ. אני לא יודעת אם זה יותר מביך או חמוד אבל היי, אתם ביקשתם לדעת :)
מאת: לו סלומה |‏ 2 ביולי 2011 | 22:31
אמי המקסימה היא גיבורת הילדות שלי ולא רק הילדות אלא כל חיי!
אמא שלי היא הדבר הכי מקסים בעולם היא תמיד כיוונה אותי לדרך הנכונה בחיים גם אם אני יעשה טעות היא תמיד תעמוד לצידי ותיהיה שם כשצריך.
כשאת גודלת את מבינה שאת רוצה להיות כמוהה והיא המודל לחיקוי שלך.
את לומדת מהטעויות שלה בחיים ותנסי להצליח איפה שהיא לא הצליחה כי זה מה שאמא תמיד תחלום ,שהילדים שלה יעשו את הדבר הנכון בשביל להצליח ולהיות מאושרת.
ובזכותה אני מי שאני היום והגיבורת ילדות כזאת תמיד תיהיה לך שמורה בלב לתמיד.
מאת: מירה |‏ 2 ביולי 2011 | 21:25
סבתי ליוותה אותי והדריכה אותי כל החיים. היא הייתה צדקת אמיתית עם רוחניות מדהימה – כל מה שאיחלה למישהו בחייה תמיד הוגשם באופן מדהים!!!
היא הייתה מושא הערצתי ואני מאחלת לכל אחד סבתא כמוה.
בעצם, הסבתא הזו היא משהו יחיד ומיוחד ולא תהיה עוד אחת כמוה.
אני מאחלת לעצמי שהיא תמשיך ללוות אותי גם אחרי מותה. בינתיים – זה עובד!!
כל פעם שאני רוצה משהו אני מתפללת ומבקשת ממנה – וזה מתגשם!!
מה יותר טוב מזה?
ועכשיו תוכיחו שהיא לא הגיבורה מכולן, גם בחייה וגם לאחר מותה!!!
(תנצב"ה)
מאת: ליאורה |‏ 2 ביולי 2011 | 21:05
הייתי בת 12 בערך וצפינו בסרט של נדיה קומונצ'י,
חודשים אחר כך הייתי עושה תרגילי התעמלות ומציגה את זה לדודים
והחלטתי שאני עוד אהיה נדיה קומונצ'י.
כמובן שחלומי לא התגשמם ואין בי טיפת גמישות, אבל היא הייתה גיבורת הילדות שלי.
מאת: ליזה |‏ 2 ביולי 2011 | 20:04
בתור ילדה אהבתי מאוד את הסדרה המצוירת נילס הולגרסון, כנראה בגלל השובבות של נילס וההרפתקה שנראתה לי מדהימה.
לפני שנה בערך צפיתי בסדרה שוב, והבנתי שבעצם הגיבורה האמיתית היא המפקדת אקה.
עכשיו, בתור אישה, פתאום אני מבינה עד כמה זה קשה לאסוף אליך מישהו שזקוק לך, לדאוג לו וללוות אותו באופן גלוי וסמוי, לסנגר עליו ולהבין אותו, לראות אותו הופך לאדם אחר בזכות היכולת לחוות את החום והסובלנות שאת הענקת לו, ובסוף – גם לשחרר אותו לחופשי, ולדעת מתי נכון להתרחק.
בפרק האחרון בסדרה, נילס שחזר להיות ילד רגיל, מגיע לפגישה שקבע מראש עם אקה ולהקתה, וכשהם רואים אותו הם נמלטים כי לפתע הם רואים בו סכנה ולא את הידיד שלו התרגלו. מאוחר יותר, אקה חוזרת לנילס, למרות התנגדות הלהקה, ולמרות שהם כבר אינם מבינים זה את זה ומדברים בשפות שונות, היא מאפשרת לנילס להרים אותה ולחבק אותה – והתהפכות התפקידים הכל כך טבעית ולא טבעית הזו – היא בדיוק מה שאיפשרה החמלה שלמד נילס מאקה.
מדהים עד כמה כשהייתי ילדה ההתנהגות הזו נראתה לי כל כך טבעית, עד שבכלל לא חשבתי על אקה כגיבורה, ופתאום עכשיו אני מבינה עד כמה הנתינה שלה קשה ואמיתית והופכת אותה לגיבורה שעדיין יש לי המון מה ללמוד ממנה.
מאת: מורן |‏ 2 ביולי 2011 | 20:01
אז אני אולי עדיין ילדה (18 וחצי) אבל מהתקופה בה הייתי קצת יותר קטנה מיד עולה במוחי לולו. אני לא יודעת אם כולם מכירים את הילדה החמודה בשמלה האדומה מ" המופע של לולו" אבל היא הגיבורת ילדות שלי.
אני זוכרת איך אהבתי את הביטחון שלה, את הנועזות והיכולת להשיג כל מה שתרצה. אני עוד זוכרת את הפרקים שבהם הייתה מסתובבת בקניון עם חברתה, כמו שאני עושה עם חברות שלי, אני זוכרת את הפרק שבו מגיעים לנעליה של אביה ביצים ואיך שאני תמיד רציתי לעשות את זה לאבי.
אני גם זוכרת את הפרק שבו היא שיחררה מגן החיות את הגורילה הענקית והביאה אותה לביתה, מעשה ראוי שאני מאמינה בו.
הילדה החמודה בשמלה האדומה היוותה לי מודל לחיקוי כי תמיד הסתדרה גם עם חברות וגם עם חברים ולא שינתה את עצמה ונשארה נאמנה לעצמה. כל בוקר לפני בית הספר הייתי יושבת מול הטלוויזיה ונהנית מהילדה החמודה שכל כך רציתי להיות מגניבה ואאוט גואינג כמוה.
*תדמיינו פה את שיר הסיום של התוכנית"
מאת: נטלי אנדריאשביץ' |‏ 2 ביולי 2011 | 19:36
גיבורת הילדות שלי היא גברת פילפלת. אין ספק כי אחת הגיבורות מהמקסימות שגדלתי עליהם. אחת שיודעת לנצל מגבלות לכיוון חיובי- היכולת להתגבר על כל מכשול בעודה קטנטונת והאומץ שלה לעשות כל דבר כשווה בין שווים בעזרת כפית הקסם הופך אותה לגיבורה מספר אחת. לא קיימות הרבה גיבורות שמנצלות את המגבלות למשהו חיובי והיא יודעת להפיק את המירב מכך, והיא אפילו מתעלה על הרבה אנשים בסופו של דבר… פינטזתי להיות כמוה בילדות ואני עדיין חושבת שלא קיימות הרבה גיבורות אמיצות כאלו היום, בייחוד לא כאלו קטנות..
מאת: עדי גבאי |‏ 2 ביולי 2011 | 18:05
אן שירלי היא גיבורת הילדות שלי…היא הייתה ילדה חזקה, לא נתנה לאף אחד לדרוך עליה..כילדה מאוד שקטנה ונחבאת אל הכלים תמיד הערצתי את אן שירלי שלא שמה על אף אחד, ולא נתנה לאף אחד להשפיע עליה…או לרדת עליה..
מאת: שרון |‏ 2 ביולי 2011 | 17:47
ללא ספק הגיבורה שלי היא עזית הכלבה הצנחנית (על אף היותה כלבה היא היתה דמות מאד אנושית בסרט…)
תמיד רציתי כלבה/ כלב, ואחרי שראיתי את הסרט, ואת אומץ הלב והיכולות המדהימות של עזית ואיך שהיא הצילה את גיבור הסרט מהשבי ומהעקרבים במדבר…
הסרט גרם לי עוד יותר לאהוב כלבים ולרצות לגדל כלב, אך הורי לא הסכימו.
במשך השנים, עזות ה"מצח" והנאמנות של עזית לבעליה היוותה דגל עבורי בכל מקום שהייתי. לפני כחמש שנים, קצת אחרי שעברתי לגור מחוץ לבית הורי, סגרתי מעגל ואימצתי כלבת זאב מעורבת, שמהווה עבורי כיום גיבורת אמת.
חשוב לציין שכאשר אחי גם עזב את בית הורי, הם הרגישו בחסרונינו וכדי למלא את החסך, הם לקחו כלב בעצמם, שהיום הוא כמו התינוק החדש שלהם, הוא שינה את חייהם מהקצה אל הקצה, לטובה (גם את כל אחד מהם באופן אישי וגם את הזוגיות שלהם).
אז תאמצו כלב/ה- זה יתן לכם כל כך הרבה!!! וקחו דוגמה מעזית!!!
יעל
מאת: יעל |‏ 2 ביולי 2011 | 16:51
מצטערת שיוצא שאני משתמשת בזכרה לצורך התחרות הזו, אבל פשוט אין לי גיבורה אחרת מהסיבה הפשוטה שלא נתקלתי גם כילדה וגם כאדם מבוגר במישהו ראוי ממנה לתואר "גיבור ילדות". ילדה שראויה להערצה! קראתי את היומן בהרבה גרסאות וראיתי את הסרט. פשוט ילדה מדהימה. אגב, גם אחותה גיבורה בעצמה.
מאת: ליאת |‏ 2 ביולי 2011 | 16:50
ובכן, במחשבה ראשונה גיבורות הילדות שלי היו סינדרלה, בל, בת הים הקטנה… הבנות האלה, שבסופו של סיפור השיגו את כל מה שחלמו עליו, אבל נראה לי שאם אני לא חושבת עליהן כגיבורות היום אז הן לא באמת הגיבורות שלי.
יש אחת שאני עדיין חושבת עליה בהערצה, ולנצח אעריץ אותה והיא יעל אשת חבר הקיני מהתנ"ך. אחחח, איזו אישה! בעלת תושייה, מחשבה עצמאית (דבר שחסר להרבה דמויות נשיות לאורך השנים), נשית אך בעלת עוצמה… הפמיניסטית הראשונה (לצד דבורה כמובן). אני זוכרת שעוד בתקופת היסודי חשבתי לעצמי "אין הרבה נשים כאלה בתנ"ך" ובהגיעי לאוניברסיטה, כשלמדתי את הסיפור בצורה מעמיקה, הבנתי שאין הרבה נשים כאלה בכלל, גם היום. תמיד אעריץ את הכוח שלה, את חוסר הפחד לעשות מעשה נורא כמו רצח למען טובת הכלל, את היכולת לשלב בין נשיות ועוצמה. זו דמות להעריץ, זו אישה.
מאת: מיכל |‏ 2 ביולי 2011 | 16:27
היא לא הייתה גיבורת מלחמה, לא רציתי שתדע היא קרבות.
היא לא הייתה יפיפיה מדהימה, עייניה חומות וגדולות.
רציתי שהיא תציל אותי מרשעות העולם, שעיניי לא יראו דם ודמעות,
רציתי, שבעייניה היודעות, היא תנחם אותי בכל השתיקות.
כי בודדה הייתי בכל מחשבותיי, רק חיפשתי מקור נחמה,
וכך ראיתי, שמחוץ לצרותיי, רבים עוד מקריי האימה.
והיא אותי הבינה, כי היא את הכל כבר ידעה,
ובפניה שנישאו עם הרוח, רק חיפשתי תמיד תשובה.
חיוך לא היה לה, וגם לא תשובות, כך גיליתי לי לאיטי,
אך שאלות רבות היו לה, רבות אפילו משאלותיי שלי.
כי היא את הכל ראתה, כל רגע של דממה,
והיא היתה מיוחדת, ושימשה לי מקור אהבה.
היא הייתה רק שלי, ואני רק שלה,
אני במחשבותיי החייתי אותה, כך שלי לעד היא הייתה.
לפעמים היא נעלמה, לשבוע, ליום, לשנה ולרגע, כך, פתאום.
אך תמיד היא חזרה, על משבי הרוח,שבה היא תמיד.
ונצורה היא לנצח במחשבותי, לנצח, תמיד.
***************************************************************************
אגב, כתבתם מסרטים או מספר, וכן, היא כתובה בספר ישן שאמי גילתה בעליית הגג של סבתי, ספר ישן כזה באיורים של פעם, שכתוב בכתב יידיש מסורתי.סבא תרגם לי אותו כשסבתא נפטרה, ואותה הדמות המרכזית ליוותה אותי שנים רבות, ופיתחתי אותה והזנתי אותה באין ספור אישיות (בגלל זה כתבתי "החייתי אותה", כי היא הייתה שם, בתודעת רבים שקראו את הסיפור, אבל אני "החייתי" אותה…)
*******************************************************************
סורי כל החפירות, פשוט רציתי להכניס סיפור רקע קטן…. ושגם לא תפסלו לי את התשובה……
מאת: נינה |‏ 2 ביולי 2011 | 16:19
היא ללא ספק "מתילדה".
ראיתי את הסרט בפעם הראשונה בגיל חמש והתאהבתי בילדה הזאת, שהייתי תולעת ספרים כמוני וחכמה יותר מכולם. היכולת שלה להזיז דברים בכוח המחשבה הייתה בונוס מבחינתי, אבל ממש לא העיקר! האומץ, העצמאות, הנאמנות לחברים שלה.
גם לי היו שיניים קדמיות קצת מצחיקות כמו לשחקנית, ושיער כמו שלה – ובעקבות הסרט התחלתי גם ללכת עם סרט בשיער כמוה…
אחרי שנתיים קראתי גם את הספר של רואלד דאל והחיבור ביננו רק התחזק…
עכשיו כבר אין לי שיניים מצחיקות ואני כבר לא הולכת עם סרט בשיער, וכמובן שלהזיז דברים בכוח המחשבה אף פעם לא הצלחתי, אבל הסרט והספר נשארו מקסימים בעיני ומתילדה היא גיבורת ילדות אידיאלית.
מאת: יעל |‏ 2 ביולי 2011 | 16:11
גיבורת הילדות שלי היא נורית (BUTTERCUP) מהסרט "הנסיכה הקסומה", בחורה יפיפיה שיודעת גם להיות פמיניסטית וחזקה, אבל גם לתת לגבר שלה להציל אותה כשצריך. וכן, אני עדיין מאמינה שמדובר בסרט תיעודי :-) ואני מחכה לפגוש בגבר רומנטי כמו ווסלי שיגיד לי את המשפט "AS YOU WISH" במקום "יש לך פייסבוק?", גבר שידע לחזר אחריי, ולא לשלוח לי סמס "ערה?" בשתיים בלילה, בקיצור גבר מהסגנון האבירי יותר. נראה לי שהנעליים יהיו מושלמות לדייט עם מישהו כזה..
מאת: נירית |‏ 2 ביולי 2011 | 15:43
גיבורת ילדותי הייתה שרה אהרונסון, שרה גיבורת ניל"י מזכרון יעקב.
דמותה התמירה, האמיצה והחזקה, בשילוב העובדה שרכבה על סוס (כילדה זו נראתה לי פסגת העצמה הנשית, בדומה לרחל ינאית או למגי קלירי מ"ציפורים מתות בסתר") והרומן הסוער והמסעיר שלה עם אבשלום, הציתו את דמיוני. חזרתי לספר של דבורה עומר שוב ושוב, כעסתי כששרה עברה לטורקיה עם בעל שלא אהבה, חרדתי כאשר העותמנים חדרו לחווה והרסו את כל הגידולים של אחיה אהרון ובכיתי כשנתנו לה לשמוע כיצד הטורקים מענים את אביה כדי לשבור את רוחה. ביקרתי בבית שעל צלע ההר עשרות פעמים והתכתבתי עם מנהלת המוזיאון (מביך), אליה הפניתי שאלות קיומיות (היא לא פחדה להתאבד?)
אני כל כך רוצה את הנעליים, למרות שאני לא בטוחה אם שרה הייתה מסכימה לנעול כאלה נעליים, כי היא הייתה פמיניסטית פרקטית, וגם לא נוח לרכב על סוס עם עקבים.
ומי שרוצה, מוזמנת בחום לעיין ולהתרגש מהמכתבים שכתב אבשלום לשרתו כאן:
http://benyehuda.org/feinberg/letters_to_sara.html
ולהתרשם שלא עושים היום בחורים כאלה.
מאת: נעמה |‏ 2 ביולי 2011 | 15:22
מולאן. ללא ספק בתור ילדה מולאן היוותה בשבילי כל מה שאישה אמורה לייצג. היא עד היום מזכירה לי את עצמי במובן מסוים. למולאן היה קשר אמיתי ויפה עם אבא שלה. מבחינתי אבי הוא כמין גיבור על אישי..ועצם היכולת שלה להסתכל על אותה התקופה שלה ולקחת יוזמה זה היה בעיני בתור ילדה קטנה דבר מדהים. היא היתה נחושה ודעתנית כיום אני רואה את זה יותר כפמניסטיות במובן מסוים. אבל בתור ילדה, מולאן היתה התגלמות האומץ שכשהייתי חוששת ממשהו הייתי תוהה לעצמי מה היא הייתה עושה וכמה נחישות יש בה ומשרישה אותם תכונות אל עצמי.. התפיסה שלי כלפיה עד היום די ייחודית. היא לא סתם נסיכה עם כתר ושרביט. היא אישה עצמאית ובוא נסכם ש"יש לה ביצים", זווית שונה של דיסני למעמד של אישה.
מאת: רחלי |‏ 2 ביולי 2011 | 13:24
אני גדלתי על ברכי הסידרה המיתולוגית הזו שוב ושוב ראיתי כל פרק שהכוכבת היתה מאדי הייז אשה מצליחה עם אוסף נעליים מדהים שמלות מעוררות השראה שלא היו כדוגמתן אז בארץ בכלל
היא היתה גבוהה עם קארה בלונד מושלם חכמה מצליחה עם BMV ולקינוח אפילו ברוס וויליס עבד בשבילה ועוד היה מאוהב בה.
ממנה למדתי מה זה סטייל, איך למצוא פרטי לבוש שהם פשוט FINE ולא להסתפק בפחות והכי חשוב מה ההבדל בין אשה לילדה.
עד היום אני זוכרת לה חסד נעורים
מאת: נעמה |‏ 2 ביולי 2011 | 13:22
איני זוכרת באיזה גיל צפיתי בסרט הזה בפעם הראשונה, אבל אני זוכרת שישבתי בסלון עם דודותיי, וכולנו צפינו בטלויזיה של פעם, במסך 21" בסקרלט הגיבורה. האישה הכל כך לא קונבנציאונלית לאותה התקופה, שהקסימה אותי רגע אחר רגע.

סקרלט היא מודל לדוגמה מבחינתי, היא אישה שלא בחלה בשום אמצעי כדי להשיג את מה שהיא רוצה, היא נלחמה עבור הטוב שלה, עבור האושר והעושר, וגם אם לא תמיד הצליחה, קשה לומר שויתרה. היא מאופיינת כאישה עצמאית בתקופה בה זה היה בלתי אפשרי.
סקרלט הייתה נאמנה לעובדיה ולאנשים שסבבו אותה, תמיד הייתה אופנתית והותירה אותי יראת כבוד ובעיקר אחוזת קנאה ושואפת לסגל לעצמי את מכלול תכונותיה לכשאגדל.
מאת: דנה |‏ 2 ביולי 2011 | 12:54
כשהייתי קטנה נידנדתי להורי שאני רוצה אחות קטנה וקיבלתי כזו והיא מדהימה ואני מתה עליה!! והדבר הכי מדהים הוא שאמא שלנו קראה לה עליסה,ממש על שם הספר "עליסה בארף הפלאות" ואכן,היא ראויה להיות גיבורת ילדות שלי ומגיע לה לקבל את המתנה הזו כי יש לה יומהולדת!! והנעליים יהיו מושלמות עליה..
מאת: סווטה |‏ 2 ביולי 2011 | 12:38
הברווזון המכוער הייתי אני
כשקראתי את הסיפור לראשונה היבנתי שמדובר בי
אכן הייתי ילדה חביבה, אך לא ראו בי את היופי ולא את הנשמה
הרגשתי שהיופי שלי מוסתר בפנים
אך הסביבה לא ראתה את היופי
אלא רק דברים שוליים
התחלתי לצמוח, התחלתי לגדול
והפכתי מברווזון מכוער לברבור מתוק
סימפטי, עדין, בעל קסם נפלא
והאביר על הסוס הלבן אכן הגיע וקיבל אותי בצורה נפלאה
אגדות אכן מתגשמות
וכל מה שחלמתי הגיע אליי בסוף!

הרבה בנות מרגישות לא שלמות עם עצמן, אך אני מאחלת לכל אחת ואחת להרגיש טוב עם עצמה ואם אנשים לא רואים בכם את היופי שיש לכם, אל תתייאשו, כנראה זה לא אנשים שצריכים להיות על ידכם. אלה שיעריכו אתכן ויראו בכן את היופי הפנימי שלכם הם החברים האמיתיים, תסמכו עליכם ותמיד תהיו שמחות!!!
מאת: אדלינה |‏ 2 ביולי 2011 | 09:58
שלי היא…דורותי. על האבנים הצהובות נרוץ! אני חושבת שלילדה קטנה כמוה יש הרבה אומץ להתחבר עם איש פח, דחליל ואריה. עברה מסע מופלא ובסוף הצליחה להגיע לקוסם וגם להשיג את מבוקשה, והכל- עם זוג נעליים אופנתיות :)
מאת: תימי |‏ 2 ביולי 2011 | 09:19
גיבורת הילדות שלי ומי שאני מעריצה עד היום היא כמובן סופר וומן המושלמת! הבחורה בבגד הגוף הכחול אדום שהיא בעצם המקבילה הנשית של סופר מן היא אישה חזקה שהערצתי ותמיד רציתי להיות כמוה…. היא בשנייה יכולה להציל את העולם. התקלה או הבעיה הכי קטנה והיא בדרך להציל עוד מישהו. אישה חזקה עם כוחות על שנולדה להציל את העולם! פשוט מושלמת. תמיד רציתי להיות כמוה(: יפה, חזקה, שעושה את העולם טוב יותר! ואני ממש אשמח לזכות בנעליים היפיפיות האלה ולהרגיש גבוהה ויפה!
מאת: רינת מן |‏ 2 ביולי 2011 | 08:32
בתור ילדה דתייה שגדלה בבני-ברק, מעין חממה סגורה מפני העולם, הספרים היו הצוהר שלי לעולמות אחרים ולאורח חיים אחר, שאליו לא הייתי נחשפת לולא הם. גיבורות הילדות שלי היו כל אותן ילדות ונערות בעלות מחשבה עצמאית ותעוזה, שהראו לי שאפשר גם לחיות בדרך שונה מזו שאני הכרתי. החל מפוליאנה, בילבי, אן שירלי מה"אסופית", ג'ו מ"נשים קטנות" ואלה רק הבולטות והזכורות יותר שבהן.
כשבגרתי קצת הגיבורות בספרים האהובים כבר היו נשים שהיוו עבורי השראה ותרמו בסופו של דבר לתהליך שהביא אותי לחזור בשאלה, לאחר שהחלטתי שכמוהן, גם אני יכולה לקבוע לעצמי את אורח חיי ולאו דווקא להקשיב לחוקים שהוכתבו לי ולא תמיד מצאתי להם סיבה הגיונית ומוצדקת.
כל אותן דמויות נשיות בספרים ובסרטים שהפגינו התנהגות עצמאית ופמניסטית יותר מזו שהכרתי מצד הנשים סביבן גדלתי השפיעו עליי עד שבסופו של תהליך הביאו אותי להרים את נס המרד ולצאת לאורח חיים חילוני בגיל 18, שאולי יש בו פחות תשובות, אבל הוא יותר מתאים לנפש החופשית שאני רואה בעצמי היום.
מאת: אתי |‏ 2 ביולי 2011 | 05:55
טום וג'רי…. תמיד הייתי רואה את הסדרה הזו כשהייתי קטנה… וזה נתן לי כל מניי רעיונות למעשי קונדס שהייתי עושה להורים שלי :) ובעצם זה גרם לי לא להיות כל כך תמימה :)
מאת: ויקי |‏ 2 ביולי 2011 | 04:20
הלא היא לידיה מביטלג'וס (זה היה גם הכינוי של מביה"ס היסודי), ילדה מוזרה ואיטלגנטית במיוחד שניחנה ביכולת לתקשר עם עולמות רחוקים,רוחות רפאים עם ראש קטן וירוק, סטיאוציות הזויות וכמובן עם ביטלג'וס- והכול לבד.
כבר אז הצליחה לפצח את המוח הגברי: חזרה רבת פעמים מובילה לתוצאה הרצויה. בסרט מילות הקסם הן חזרה 3 פעמים על השם (ביטלג'וס! ביטלג'וס! ביטלג'וס!) במציאות הישראלית זה מתחלף : לאבי/עודד/ מאמי/שם משפחה/כינוי מזעזע מתקופת הצבא. לפעמים ישנו צורך בחזרה מרובה יותר של פעמים על מנת להגיע לתוצאה הרצויה.
מלבד זה בטוחה שוינונה ריידר בתקופות הפחות יפות של חייה הייתה חוטאת באחת הדיברות ("אל תגנוב") עבור הנעלים הללו.
מאת: רותם ע |‏ 2 ביולי 2011 | 04:08
תמיד זה ניראה לך כ"כ ברור כששואלים על גיבורת ילדות מה תגיב, אבל כשצריך באמת לבחור.. איך אפשר? כ"כ הרבה אנשים יכולים בקלות להיכנס לתפקיד-

אולי אמא? שגידלה אותי וחינכה אותי להיות מי שאני!
אולי נסיכות דיסני? שתמיד היו ניראות לי כמו המודל החיקוי האידיאלי, שילוב של יופי, חן ועצמה נשית, שאותן ניסיתי לחקות כל שנות ילדותי..
אולי המדריכה שלי מהצופים? שתמיד לימדה אותי ערכים, משמעת ובעצם חלק מהאישיות והאהבה שלי למולדת היום היו בזכותה.
אולי המורה הראשונה שלי? סבתא שלי? דודה…

מכל מיני נשים השכלתי, וגיבורות ילדות רבות היו לי. מכל אחת לקחתי משהו לעצמי, ולבחור אחת מהן זה בלתי אפשרי!
מאת: סיון |‏ 2 ביולי 2011 | 03:20
שלגי יה….עם עור לבן..שיער שחור…תמימה…וטובה…
ללא ספק היא עד היום הגיבורה שלי….מאז שאני קטנה ועד היום ככה כולם קוראים לי שלגייה….גדלתי על אהבתי לדמות הזאת…תמיד האמנתי ורציתי להיות התמימה טובת הלב…אני מוקפת בחברים טובים ממש כמו שבעה גמדים…. בפורים זאת ה-תחפושת שלי…עד היום אני מזכירה אותה…וכמובן שביום חתונתי השמלה שלי תהיה לבנה ומעוצבת בדיוק כמו השמלה של שלגייה…כי אני תמיד רוצה להרגיש ולהיראות כמוה….
מאת: snoWhite |‏ 2 ביולי 2011 | 02:51
תמיד אהבתי לראות את הסרט בת הים הקטנה ולדמיין כיצד אני ביום מין הימים אהיה גם בתולת הים, נסיכה אמיתית של הים הגדול שבסוף תמצא את נסיך החלומות.
כשהגעתי לדיסני וורלד התרגשתי כולי לראות את אריאל בת הים הקטנה.
מאת: טל |‏ 2 ביולי 2011 | 02:01
גיבורת הילדות שלי היא בייבי שרקדה את הממבו בזרועותיו החסונות של פטריק סווייזי המשגע. מהילדה שאף אחד לא מתייחס אליה ברצינות, הפכה בייבי לאישה מדהימה וחסרת מעצורים. אני הייתי מופנמת וביישנית שחלמה להופיע על הבמה ובייבי לימדה אותי כמה חשוב להיות נאמנה לעצמי וללכת בעקבות הלב שלי. בזכות בייבי הנועזת למדתי שהחלום שלי יותר חשוב מהציפיות של אחרים ממני, וגם למדתי שההישגים הגדולים ביותר בחיים מגיעים בעקבות הרבה עבודה. אני גאה להגיד שעם השנים שחלפו נשארתי חולמנית, כמו בייבי, אבל הביישנות, תודה לאל, חלפה מזמן.
מאת: הדס |‏ 2 ביולי 2011 | 01:06
אין לי ספק שעליסה בארץ הפלאות ראויה להיות גיבורת הילדות שלי!
הנעליים באמת מהממות!
מעניין אותי לראות את שאר הקולקציה….
מאת: ליאת |‏ 2 ביולי 2011 | 00:20
גיברות הילדות שלי היא המלכה אסתר ממגילת אסתר(ולא אינני דתייה).
כולנו אוהבים את פורים אך אני מצאתי משהו קצת יותר מיוחד בחג הזה וזהו סיפור על אסתר המלכה שהסתירה את זהותה ואת מוצאה מהמלך אחשוורוש ונישאה לו וכך הצליחה להציל את כל העם היודי מגזרה אכזרית שנכפתה עליו.
בל נשכח כי בזכותה תלו את המן הרשע.
ולאורך כל המגילה מוזכר כמה יפה וחכמה היא. זוהי גיבורת הילדות שלי שעוררה בי המון השארה גם בימים אלה אני מוצאת את עצמי קוראת פירושים של חכמים אחרים למגילת אסתר ועוד יותר שמחה מאשר היותי ילדה..חכמינו מדברים על המגילה כמגילה פמניסטית אשר עומדת על מעלותיהן של נשים.
אז חברות יקרות זוהי הגיבורה הנצחית שלי מילדות ועד בגרות
מאת: סנדרה |‏ 1 ביולי 2011 | 23:56
גיבורת הילדות שלי והבגרות שלי היא ללא ספק ג'וליה רוברטס ! כמובן מאישה יפה נוטינג היל אבל את הסרט "החתונה של החבר שלי" ראיתי עשרות פעמים וכשיש אותו לפעמים אקראי בממיר את מתיישבת מתנתקת מהכל ורואה אותה שוב וצוחקת שוב ובוכה שוב וכועסת שוב על הסוף שלו, כאילו זו היתה הפעם הראשונה שראיתי אותו.יש בו המון סצנות שלימדו אותי דברים על החיים. שאפילו שממש רוצים משהו לפעמים הוא לא שלך לא בשבילך וצריך להיות של מישהו אחר. יש בו קסם יש בה באישה הזאת קסם עם החיוך הרחב והעדינות שלה שמקסים אותי כל פעם מחדש היא משדרת נשיות ועוצמה קוסמית שכל בחורה רוצה שיהיה בה משניהם :) ללא ספק ליוותה ומלווה אותי הרבה שנים בסרטים ופשוט נהנית לצפות בה בשבילי היא גיבורה אמיתית ולא מצוירת שמצליח להשפיע עליי לטובה וכל צפייה בה נותנת לי אנרגיות נשיות חדשות שזה לכשעצמו כיף כל פעם מחדש :)
מאת: מיטל |‏ 1 ביולי 2011 | 23:11
כל הילדות שלי הייתי בטוחה שהסיפור הזה אם לא נכתב עלי, נכתב בשבילי. אני התייתמתי מאימי בגיל צעיר ואבי נישא מחדש מהר מאד לאשה שהיו לה שתי בנות. כל מה שנעשה עם לילוכית קרה לי מלבד הדלעת והעכברים כי הפייה הטובה שלי היתה בעצם אמא שלי ששמרה עליי כל הזמן מלמעלה ובזכותה אני מה שאני היום.
מאת: ג'ולי |‏ 1 ביולי 2011 | 22:48
בגיל 10, בפעם הראשונה,
ראיתי סרט שאת גורלי שינה
בין ים של סרטים, עם גיבורים זכרים במשורה
נוצר לו סרט בועט, שנכתב על בחורה
עלמה שהיא שלמות, על אף שלל פגמיה
גורלו של העולם נמצא בידיה
היא פגיעה ועדינה, וגם לוחמת קטלנית
היא ג'ינג'ית (מושלמת), עם מלתחה עתידנית
התאהבתי בדמותה ובשמה של החוצנית
עד כדי כך, שהיום לילו היא אני :)
מאת: לילו שלו |‏ 1 ביולי 2011 | 22:39
סינדרלה חיי לא כאלה זוהרים בלשון המעטה
אני גם רוצה בדיוק כמוה להפוך יום אחד לנסיכה ולמצוא את האביר על הסוס הלבן אני כבר מדמיינת איך אראה עם נעליים הללו ויום אחד באמת ארגיש כמו נסיכה מהאגדות בעצם כל פעם שאנעל אותן
מאת: דבורה |‏ 1 ביולי 2011 | 22:35
גיבורת ילדות שלי איך אפשר לשכוח בבית של פיסטוק וגם תוכנית ריצ רצ אין דברים כאלה
מאת: שרון |‏ 1 ביולי 2011 | 21:44
גיבור הילדות שלי -הברווזון המכוער
ראשית ,הברווזון הזה תמיד אבל תמיד נשאר אנונימי ( שימו לב בכל גירסה לא היה לו שם)שזה WOW עצום
שנית, בזכותו של הברווזון ליבי היה נמשך לאנשים השונים מאתנו, לחיות המוזרות/המכוערות ,למדתי לקבל את השונים ובזכותו זכיתי להכיר אנשים לא ע"פ מראם אלא ע"פ מידת ליבם!

מה גם שהייתי ילדה מאד אבל מאד מכוערת…. הייתי… :)
מאת: סיון |‏ 1 ביולי 2011 | 21:34
עמכן הסליחה:)
מאת: תות |‏ 1 ביולי 2011 | 21:11
למרות שראיתי את הסרט הראשון בגיל מאוחר יחסית, תמיד הייתי ילדה מכוערת בתור נערה והייתי בדיוק כמוהו, תמיד ניסיתי להיות קשוחה לאנשים וזה גם מה שעוד יותר הפחיד אותם אצלי, אף אחד לא הבין שבתוכי קיימת אישיות חברותית ומקסימה שרק מחכה שמישהו לא יפחד ממנה.כולם שפטו אותי ע"פ מראי החיצוני, למרות שגדלתי להיות בחורה יפה (לפי מה שאומרים), תמיד הסרט הזה עושה לי צמרמורת מחדש, איך שהעולם לא רואה את מה שיש בפנים… לדעתי זהו גם סיפור שצריך להוות דוגמא לכל ילד, מלבד זה שזה סרט מצחיק ומדהים:)

מאת: תות |‏ 1 ביולי 2011 | 21:07
היא אדם כנה וישר אך יודעת לפעמים להסתיר את האמת כשצריך.
היא אוהבת לעזור למשפחה, לחברים ובעצם לכולם.
היא חכמה ונבונה. מלאת מוטיבציה ויש לה שאיפות גבוהות שאותם היא תשיג.
היא אופטימית ומלאת שמחת חיים. יודעת להסתכל על חצי הכוס המלאה ולהנות מהרגע.
היא רוצה לטייל בעולם ולבסוף היא עוד תגלה עולמות שלמים.
היא אדם עם לב אוהב והיא גם נאהבת על ידי רבים.
הקריירה חשובה לגיבורה שלי אך כך גם משפחתה וחייה הפרטיים.
גיבורת הילדות שלי, שנשארה עד עכשיו הגיבורה שלי, היא בעצם מי שאני שואפת להיות בעתיד.
מאת: ג׳ני |‏ 1 ביולי 2011 | 20:56
בילדותי מאד אהבתי את הסרט המוסיקלי המקסים הזה. אב שנותר אלמן תר אחר אומנת חדשה לילדיו. מי שמגיעה לבסוף היא אותה מרי פופינס, אומנת אשר עונה בדיוק לדמות האומנת שהילדים רצו. פופינס משלבת בתוכה קסם, רגישות ואהבה ואיתה חווים הילדים שורה של הרפתקאות מופלאות. אופיה הבלתי מתפשר של פופינס מוביל לעימותים עם האב בעל המעטה הקשוח אולם בסוף הסרט היא מצליחה לגשר בינו לבין ילדיו ולאחד את כולם למשפחה מאושרת ומלוכדת. אין כמוה!
מאת: הילה קציר |‏ 1 ביולי 2011 | 20:47
גיבורת הילדות שלי היא ללא ספק האסופית – אן שירלי. קראתי את כל הספרים ואח"כ הייתי צופה אדוקה בסדרות ששודרו. אוי, כמה השהזדהתי עם דמותה:שמחתי כשהגיעה להורים המאמצים, נעצבתי כשהיא נפגעה, חלמתי לבקר בבית בו גדלה ולהפוך לחברתה הטובה ביותר כדי שלא תהייה בודדה.
שמחתי מאוד בהצלחותיה בבגרותה כי הן הוכיחו לי שאין דבר העומד בפני הרצון.
שתהייה שבת שלום.
מאת: אורית |‏ 1 ביולי 2011 | 20:31
גיבורת הילדות שלי היא -אחותי הגדולה
כי לה לא היה בדיוק ילדות שהיינו קטנים אבא שלי חלה והיה צריך השתלת ראות ואז בארץ לא ידעו על זה כל כך הרבה אז הוריי נאלצו לנסוע לחול על מנת לעשות את הניתוח אז אחותי אז בת 18 גידלה אותי ואת אחי הקטן שלוש שנים בשנים הקריטיות של הילדות וגידלה אותנו בהרבה האהבה ומסירות ןהבנה ונתנה לנו להבין את החיים ,,, לצערי הרב אבי לא חזר בחיים משם אבל החיים נתנו לנו רגעים בלתי נשכחים……………
מאת: אביבית |‏ 1 ביולי 2011 | 20:26
וואו איך שהייתי מוקסמת מהריקודים והשירים, מהנערים האלו המגשימים את חלומם ורוקדים אל החלום…

http://www.youtube.com/watch?v=ZoM8E9mbR9I
מאת: הילה |‏ 1 ביולי 2011 | 20:23
בעיניי אמא היא הגיבורה היחידה שיכולה להיות לכל ילדה קטנה.
כבר מגיל קטן את מתחילה ללמדוד את הנעליי עקב שלה שגדולות עלייך ב10 מידות ומתחילה ללכת איתם בכל הבית, או אפילו למדוד את הבגדים שלה וכמובן לשים מהאיפור. כבר מגיל קטן היא מגדלת אותנו ומלמדת אותנו איך לשרוד בעולם הקטן שלנו. אני חושבת שאמא היא ההשראה של כל אחת מאיתנו.
מאת: טל |‏ 1 ביולי 2011 | 19:57
סמנתה המכשפה היא גיבורת ילדותי! שילוב של דמות אידאלית, אשת משפחה מקסימה,יפהפייה ובעלת חוש הומור. בנוסף לכל גם מכשפה טובה שבמצמוץ קורה כל מה שהיא רק רוצה, חלום, לא כך?
במצמוץ קטן ולא מתאמץ היא מדלגת לה בין זמנים ולוקיישנים שונים בעולם, ונשארת צעירה לנצח, אז איך אפשר לא להעריץ? הלוא זה לא חלום של כל אדם, להישאר צעיר לנצח ולהשיג כל מבוקשו ע"י לא פחות ולא יותר ע"י מצמוץ?
כנראה שבחיים זה לא היה עובד, אבל כילדה הפלגתי בדמיון של היכולות האלה
:)
מאת: רוחמה |‏ 1 ביולי 2011 | 19:45
גיבורת הילדות שלי היא ללא ספק דודה שלי, אחותה הגדולה של אמא. דודה שלי תמיד נתנה לי להרגיש שאני חשובה ואהובה לפחות כמו הבנות שלה. היא תמיד הייתה מפנקת אותי במתנות (בעיקר עגילים וטבעות) לימי הולדת אבל גם באירועים כמו התחלה של גן חובה או תעודה טובה בסוף כיתה א'. כשהייתי בתיכון דודה שלי חלתה בסרטן השד. אני זוכרת שלא עירבו אותי יותר מידי בפרטים וגם פחדתי לשאול. היא עברה ניתוח קשה וטיפולים כימותרפיים, השיער שלה נשר והיא קנתה פאה. היא המשיכה ללכת לעבודה כל יום והייתה חזקה בשביל כולם. לשמחתנו המלחמה הצליחה והיא ניצחה את הסרטן. מספר שנים אח"כ המחלה חזרה, הפעם חזק יותר ובכל הגוף. זה לא נמשך הרבה זמן עד שהפעם המחלה ניצחה אותה. היא הייתה אדם שכל הזמן דאג רק לאחרים. היא סידרה לי בתור ילדה את כל עבודות הבייביסיטר וכשעברתי דירה היא "שידכה" ביני לבין השכנה, שלמדה איתי בכיתה, כדי שיהיה לי ליד מי לשבת ביום הראשון ללימודים (דרך אגב, הילדה מהיום הראשון ללימודים היא החברה הכי טובה שלי עד היום). לכן, דודה שלי הייתה ועדיין הגיבורה שלי, שתמיד עזרה ודאגה לכולם.
מאת: ר' |‏ 1 ביולי 2011 | 19:43
חשבתי על מה לכתוב כי יש כל כך הרבה דמויות שאפשר ללמוד מהן וכל אחת נותנת השראה אז בחרתי במולאן ,בסרט שראיתי היא הייתה כל כך ילדה יפה ובעקבות אבא שלה שהיה צריך ללכת לצבא היא כל כך ריחמה עליו שתפסה אומץ גדול מאוד והלכה במקומו שזה היה מעשה נועז ואמיץ אני אישית חושבת שאף אחת לא הייתה הולכת לעשות משהו במקום אחרים ולסכן את עצמה לדעתי זאת הדמות שאני יכולה לחקות אותה ואני ממש אוהבת אותה בכיתי ממנה וגם צחקתי ממנה …
מאת: דריה |‏ 1 ביולי 2011 | 19:37
היי,
גיבורת הילדות שלי היא ללא ספק עליזה בארץ הפלאות.
הקטע האהוב עלי זה שהיא רוקעת ברצפה ואומרת אני רוצה הביתה, אני רוצה הביתה,אני רוצה הביתה.
כשהייתי קטנה הייתי מחקה אותה הרבה ומשגעת את הוריי עם זה.
עד היום בזכותה יש לי חולשה לנעליים אדומות.
מאת: ליאורה |‏ 1 ביולי 2011 | 19:07
אשת חיל !!!! איזה גיבורה !!!! אני זוכרת שההיתי יושבת ומחכה בציפיה לפרק הבא…ההיתי כל היום עסוקה בלחקות אותה , אפילו בביה"ס ההיתי רצה במסדרונות ומצילה ילדים…. אף אחד לא הבין מה קורה איתי וכל יומיים קראו להורים שלי להגיע בטענה שהבת שלהם משתוללת בלי הפסקה … אבל לא היה אכפת לי , ולא גיליתי את הסוד שלי לאף אחד , אבל אני ההיתי בטוחה ללא ספק שאני אשת חיל !!!!!!!!! ועכשיו שאני בת 35 ואמא לשני ילדים , הקמתי משפחה לתפארת , והיום אני בטוחה יותר מתמיד שאני אשת חיל !!!
מאת: מאיה |‏ 1 ביולי 2011 | 18:47
זוהי הדמות של הבחורה הצעירה והיפה, ש'כוח העל' שלה היה ספיגת זיכרונות וכוחות של אנשים אחרים, וגם ממוטאנטים אחרים מהסדרה.
בתור ילדה קטנה ממש הייתי מטורפת עליה!! כל המדע הבדיוני הזה, נורא שובה את הלב ונותן מרחב עצום לדמיון, במיוחד לילדה שהייתי:)
ממש לחיות בלה לה לנד, במציאות של הטובים מול הרעים בעולם שכולו פרי הדמיון….:)
מאת: עידית |‏ 1 ביולי 2011 | 18:42
לי גיבורות מיני רבות .
יפות, חכמות, קסומות, וחביבות.
עליסה, שלגייה וגם היפה,אבל הכי, הכי, אלופה….
זאת אחות הקטנה,
הכתומה.
אתם בטח שואלים על מה?,
ולמה?,
אז לכם אסביר בקצרה, שהיום היא נתנה הופעה אלופה,
רקדה, וריחפה,
ממש כמו פייה.
אז עכשיו אתן תחליטו בעצמכן,
אם לה לא מגיע כל החן?
כי אם כל הכבוד לכל הגיבורות,
הן רק באגדות….
מאת: חן כהן |‏ 1 ביולי 2011 | 18:19
גיבורת הילדות שלי הייתה סיילור מון …היא דמות מאנימציה יפנית שהייתי רואה מגיל 4 היא הייתה מצילה את העולם.
היא הייתה קצת מגושמת ולא מי יודע מה חכמה אבל בכל זאת עלתה על הציפיות של כולם.
מאת: פולי |‏ 1 ביולי 2011 | 18:10
וונדר-וומן….אהבתי את הנשיות שלה ועם זאת אהבתי את הלוחמנות שלה,היא היתה אישה חזקה ורכה שילוב מושלם לנשיות.
גם יפה גם חכמה וגם חזקה מאוד…פשוט שלמות.
מאת: גלי רוזן |‏ 1 ביולי 2011 | 17:55
גיבורת הילדות שלי היא אמא היקרה שלי, שהיא בעצם לא רק גיבורת הילדות שלי אלא גיבורת החיים. אמא שלי עלתה מרוסיה לפני כעשרים שנה אחרי תלאות רבות שעברה ביחד עם אבא שלי וחמשת אחיי. החל בהסתררות מפני הק.ג.ב כשלימדו עברית בסתר וכלה בשביתת רעב, הפגנות ומלחמות אין סוף רק על מנת לעלות לארץ.
לאחר 8 שנות סירוב (!!!) הם עלו לארץ ישראל
אני נולדתי כאן, ובזכותם, יודעת להעריך את המדינה שלנו ואת הזכות לחיות כאן.
מאת: יעל |‏ 1 ביולי 2011 | 17:52
גיבורות ילדותי היו:
שרה גיבורת ניל"י וזהרה ליביטוב מ"לאהוב עד מוות" גיבורות ספרייה של דבורה עומר.
בילדותי, לא הכרתי את יסמין, סינדרלה וברבי ושאר הכוכבות הנוצצות..
לצרות שנולדתי וגדלתי בארץ..:)
אולם כיום, כשאני אמא לחמישה ילדים, בני 18,16,16,15,7
למדתי להכיר גם את הצד הצבעוני של של החיים ולא רק את הטרגדיות..
(לפחות בפנטזייה..)
מאת: הדר |‏ 1 ביולי 2011 | 17:12
כמה קטנה ככה שובבה
עושה מה שבא לה אף אחד לא יודע לא שומע לא רואה
אין עליה אישה כלבבי :)
מאת: אביבית חיון |‏ 1 ביולי 2011 | 17:12
אויייי בילבי בילבי ג'ינג'ית שכמותך!!!! כמה אהבתי לצפות בך בסידרה בטלויזיה .זה היה בשנות השבעים שמונים והיית כוכבת התוכניות … לא היתה עדיין טלויזיה בצבעים אבל לראותך מעל המסך עם הסוס והקופיף וחבריך הבלונדיים השוודים .עושה כל היום תעלולים וכולם כעסו עליך ורק רצו לתפוס את זאת שעושה את כל מעשי הקונדס!!! ההופעה שלה היתה כל כך מביכה הכל לא תואם לכלום גרב אחת בצבע כזה והשניה בצבע אחר !!! וכך גם הנעליים מאוד מפוזרת ומבולבלת אבל ילדה חזקה מאין כמותה שגדלה כיתומה בעיירה בשוודיה !!!
אין לי יותר מילים להוסיף על כך שבילדותי ביליתי רוב הזמן בצפיה בתוכניות שלה והערצתי אותה . מאז אני רואה אנשים או ילדים ג'ינג'ים פשוט נמסה מהם !!! עכשיו יש לי אחיינית ג'ינג'ית ואמא שלה דאגה לחפש אותה בפורים לבילבי … איזה כיף היה לראות את זה .
מאת: צביה |‏ 1 ביולי 2011 | 16:56
סינדרלה היא זו שליוותה אותי במחשבות,
ידעה להעניק את הטוב ולא להירתע ממהמורות,
נטעה בי את הידיעה שאפשר אחרת, אולי גם עדיף,
דווקא כשכולם פוגעים- להמשיך מעצמי להרעיף!
רוע היה תמיד, ומן הסתם גם יהיה,
לעולם להחליש את הטוב הוא ינסה,
היא צלחה אותו גם כשהוא התעקש להפוך אותה לשקופה,
שבתה את לב הנסיך בפנימיותה- עם אישיותה היפה,
לאור כל זאת למדתי ממנה להישאר תמיד אני,
יופי חיצוני לטפח- אבל דבר ראשון את הפנימי!

(שימו לב לראשי התיבות של הקטע- חיבור של האות הראשונה מכל שורה נותן "סינדרלה שלי").
שבת שלום :)
מאת: רעות |‏ 1 ביולי 2011 | 16:55
כשקראתי שצריך לכתוב על גיבורת הילדות – הראשונה שקפצה לי לראש היא בטי מחמודי. כשהייתי בת 13-14 בערך יצא הספר / הסרט "לא בלי ביתי" ואני יכולה להגיד שהוא שינה את חיי ומאותו יום בטי מחמודי היתה גיבורת הילדות שלי. הערצתי את האומץ, התעוזה, התושיה, העצמאות והכוח שלה לא לוותר ולעמוד על שלה. הייתי באותה תקופה במאבק אישי והרגשתי לבד – והיא נתנה לי כוחות ועזרה לי להבין שגם כאשר נראה שהכל אבוד ואין ברירה – יש ברירה ואפשר לשנות, שתמיד יהיו אנשים טובים שמוכנים לעזור וששווים שיתנו בהם אמון. המסרים שסיפור חייה מעביר מלווים אותי עד היום בתפיסת חיי וגם כיוונו אותי לעסוק במקצוע העבודה הסוציאלית ולעזור לכל אלו שדווקא האנשים שעליהם הם סמכו והם היו אמורים לספק להם ביטחון – בגדו בהם, הפכו אותם לפגיעים והשאירו אותם לבד.
היא הגיבורה שלי ולעולם היא תרגש אותי עד דמעות.
מאת: שיזף |‏ 1 ביולי 2011 | 16:53
וזה לא שנולדתי למשפחה במצוקה או קשת יום, למזלי יש לי משפחה חמה מאוד ואוהבת, אבל אני מאמינה שזה בעיקר בזכות אמא שלי, שהיא הדומיננטית בבית היא זו שמחליטה החלטות נותנת עצות והאוזן הקשבת והיא זו שחינכה אותי לעצמאות להיות חזקה ולהחליט לעצמי. בגיל 14 היא קנתה לי ספר שנקרא-"ללכת בעקבות הלב" ועד היום, גיל 28, זה מה שאני עושה.
גם אם אני לא אזכה בנעליים, זאת הזדמנות להגיד לך שאני אוהבת אותך.
מאת: אושרת גנות |‏ 1 ביולי 2011 | 16:37
גדלתי על הסרטים האלה ראיתי את כול הסוגים של סינדרלה..
הסיפור על הבחורה המסכנה שלבסוף חייה משתנים …..
זה סיפור מדהים פשוט וקלישאה נהדרת :)
מאת: רוני |‏ 1 ביולי 2011 | 16:32
מאת: אושרת גנות |‏ 1 ביולי 2011 | 16:31
ננסי דרו (ואני לא חושבת שמישהי צריכה את ההקדמה הזו), היא גיבורת סדרת ספרים של אדוארד סטרטמאייר, שכבר בשנת 1930 יצא בגריסתו הראשונה.
מאז שהייתי קטנה תמיד אני זוכרת את עצמי קוראת שוב ושוב את ספריה של ננסי דרו , סיפוריה הבלשיים תמיד משכו אותי עמוק לתוך העלילה עד כדי חוסר יכולת להתנתק מהספר! העצמאות שביטאה הבלשית, יכולת האלתור, החשיבה השנונה וחוש ההומור של ננסי ליוו אותי רבות לאורך ילדותי וכל פעם מחדש התרגשתי והופתעתי מאיך שננסי מצליחה לפתור כל תעלומה.
ננסי גרמה לי תמיד לשאוף להיות מעבר למה שאני כרגע, להצליח, להצטיין.
הייתי ילדה סקרנית ולכן קסם לי הצורך שלה לפענח כל דבר ולחתור לאמת.
מאת: דנה ט |‏ 1 ביולי 2011 | 16:23
אני איאלץ להיות קצת שונה מכולן כי אני גיבורת הילדות שלי.
גם אני גדלתי על דמויות מסרטים ואהבתי את כולן, את הנסיכות שסופן היה קסום ומעורר קנאה,גם את הדמויות הפחות זוהרות שידעו קושי..אבל היום,בדיעבד,אני הייתי גיבורת הילדות שלי ! הסיפור שלי על עצמי,הייתי ילדה מאוד בוגרת וידעתי לקבל גם את הדברים הפחות טובים בהבנה..וזו בהחלט מתנה ! ידעתי תמיד שהתברכתי בכלים הכי טובים להצלחה ושאפתי,ואני עדיין שואפת להגיע הכי רחוק שיש,הצלחתי להתמודד עם מצבים בכוחות עצמי בהצלחה רבה ואני מלאת סיפוק וגאווה על המקום שאני נמצאת בו היום. אני חושבת שכמו לכל נסיכה מהאגדות לכל אישה היום שעובדת קשה למען ההצלחה שלה וההתקדמות בחיים, עם המוטיבציה וכוח הרצון לבנות חיים איכותיים מלאי סיפוק מגיע סוף מהאגדות ! לסיום אני אומר שגיבור אמיתי בעיניי הוא לא אחד ששורד את חיי הפנטזיה,גיבור אמיתי הוא אחד ששורד את המציאות בהצלחה,את המציאות כמו שהיא עם עליות ומורדות שלרוב לא בתכנון,חיים אמיתיים ולא סיפור כתוב עם הפי אנדינג ! מאחלת לכולן סוף טוב וקסום,תשרדו בהצלחה ! :)
מאת: גיבורת ילדות שכזאת.. |‏ 1 ביולי 2011 | 16:20
מאז שערוץ הילדים עלה לאוויר, (ויחד איתו גם אני עליתי לארץ) הייתי צופה בו באדיקות רבה. ובין כל המגישים הכי אהבתי את יעל אבקסיס. התחברתי אליה כי הרגשתי כאילו היא רק מדברת אליי. ובכלל החיוך, השירה והשיער הארוך המתנפף שלה :)
מאת: מריה |‏ 1 ביולי 2011 | 16:17
בתור ילדה קטנה בשנות ה80 חיכיתי בשקיקה לפרק השבועי בו אשת חיל מצילה את המצב. הייתי שבויה בקסמה ואימי המקסימה אפילו תפרה עבורי תחפושת מושקעת לפורים בדמותה. כיום אני מבינה שאשת חיל הייתה דמות נשים בולטת (ולצערי די בודדה) במערך הגיבורים הגברי של אותן שנים. כלידי כוחנית עם קימורים של אשה אמיתית שהרטיטה לבבות בכל מקום מקום שהלכה אליו, חבל לי שהסדרה כבר אינה משודרת. אני חושבת שיש בה משהו ניצחי ואמיתי שיכול לנצח את מבחן הזמן ושמחה שיצא לי להיחשף אליה ולגדול על ערכים שגם היום נראים לי בריאים ונכונים!!
מאת: מור |‏ 1 ביולי 2011 | 16:15
גיבורות הילדות שלי הן "נשים קטנות" שהיו מדהימות בעיני וכאלו נשארו. עד היום אני מקוסמת מהתקופה האצילית בה חיו, הנימוסים וההליכות ובעיקר אחוות האחיות ששררה בינהן שחסרה לי עד מאוד בתור ילדה יחידה. בשנות ילדותי הייתי מדמיינת את עצמי עם שמלה מתנפחת ואף הגדלתי לעשות וביקשתי מאימי לרכוש לי כובע קש ולא התביישתי לחבוש אותו (מה שהפף היום לטרנד, אולי חזיתי זאת לפני 20 שנה…) והייתי מסתובבת לי בחצר הגדולה שלנו בין הצמחיה ועוצרת לנוח ליד המזרקה המלכותית שבחצר שלמעשה היתה בריכת דגי נוי קטנה, ומדמיינת לעצמי שאני אחת מהבנות המעניינות החיות במאה ה19.
מאת: עדי |‏ 1 ביולי 2011 | 16:14
גיבורת הילדות שלי היא סינדרלה,שהפכה ממשרתת לנסיכה.
שינוי מקצה לקצה,וזה בדיוק מה שאני עושה עכשיו.
אני משנה הרבה השקפות עולם,ומשנה את מראה שלי מקצה לקצה,בעזרת דיאטה.
עד עכשיו הורדתי 15 קילו ואני ממשיכה לרדת….ואני מרגישה עם עצמי יותר טוב,אני יותר שמחה ומחייכת חיוך אמיתי סוף סוף כשאני מסתכלים עלי ברחוב או כשמישהו מתחיל איתי.
היתי שמחה לזכות בנעליים האלו אולי כפרס על המאמצים,הן יתאימו מאוד לשמלה שקניתי בתחילת הדיאטה לפני שלושה חודשים.
את השמלה קניתי כדרבון לעצמי,אני צריכה להראות מיליון דולר בשמלה הזאת,ואז אני אדע שאני באמת מרוצה מעצמי.
ועם הנעליים,אני מקווה להיראות 100 מיליון דולד לפחות !
מאת: שרית |‏ 1 ביולי 2011 | 15:41
גיבורת הילדות שלי הייתה הילדה המיטולוגית בילבי . ילדה ג'נג'ת אש , עם צמות (מוזרות שעומדות לצדדים). בילבי הייתה ילדה מאוד עצמאית (ללא הורים) ושובבה. כובשת את כולם בחיוק ממזרי אבל אוהבת לעזור לכל חבר, אוהבת את החופש והטבע הפראי.היה לה גם סוס לבן מדהים שהיה לה כחבר נאמן. בילדותי אני זוכרת שמאוד אהבתי את סדרת הטלויזיה הזו.מאוד הערצתי את בילבי האמיצה שלא מפחדת מכלום ועושה גם שטויות לפעמים , בילבי הייתה הגיבורה שלי , הילדה המקסימה מאוד מיוחדת באופיה , ביופיה . לפעמים אפילו חלמתי שאני רוצה להיות חופשיה כמוה. בלי כל כך הרבה חוקים ושאין בית ספר.
מאת: אלונה |‏ 1 ביולי 2011 | 15:32
גיבורי הילדות שלי הם המומינים.
הם מוכיחים לילד שעבור כל דבר שרוצים להשיג צריך להילחם, לחשוב על דרך טובה ואמינה וכמובן לעבוד בעבודת צוות ושיתוף פעולה.
המומינים מראים שגם בעמק מבודד ולא נודע, מסתדרים ומוצאים חברים. והאוייבים- גם עליהם מתגברים!
לא תמיד צריך להשיב מלחמה, לפעמים מילה במקום תשנה את התמונה. (כך עשו עם סרח הקיפוד)
ביתם היה מקלט למאי הקטנה, והם דוגמה טובה לכך שלא כל מה שסובב לאויב הוא רע.
(כמו המכשפה- הם הרי לא אהבו אחד את השני אבל נכדתה של המכשפה היתה חמודה והמומינים אהבו אותה ויצאו מעמק כדי לשחק איתה ושלא תישאר לבדה)
מאת: עדי |‏ 1 ביולי 2011 | 15:26
שנות החמישים- בקיבוץ- ילדה קטנה ,מכנסיים קצרים תפוחים בירך-חולצת פסים קצרה-סנדלים תנכיות לרגליה- מסתובבת בשבילים .
היא גרה עם קבוצת ילדים בגילה-בנות בנים שגרים-אוכלים-משחקים-וישנים יחדיו.כך במשך כל שנות ילדותה- כולם שווים לכולם- כולם לובשים אותו דבר-והיא הקטנה מחפשת להבין במה היא שונה-במה היא מיוחדת-רוצה קצת יחודיות ומתקשה לבלוט-תמיד יש יותר יפים ממנה-מהירים ממנה-גבוהיים ממנה-וחכמים ממנה,ומה היא?
פעם ביום היא מגיעה לבית הוריה- בית הורים קיבוצי- דל-המקבל את פניה יום יום בטוסט על התנור וקצת מרגרינה וריבה.פינוק.
אביה מושיב אותה על ברכיו-ומספר לה מתוך ספר גדול המלא תמונות את הסיפור על פינוקיו- היא אוהבת את הסיפור הזה- כי בתוכו נמצאת הדמות שהיא רוצה להיות כמוה- הפייה הטובה- הפייה המיעצת ,מגשימה ומיטיבה לפינוקיו את קושיי חיוו.
היא מאויירת בפרוט רב , שער כחול ארוך – פני שלג צחורות-שפתיים אדומות דובדבן- וכל מה שתרצה היא תוכל להשיג ולעזור לידידיה- זו גיבורת הילדות שלי- היא סמלה בפני את המיוחדות- את הנתינה-את הטוב- ואת הטוהר- ואני אותה ילדה קטנה שחורת שער-נעולת סנדלים- הסתובבתי בשבילים וחלמתי שאני אותה פייה יפהפיה.
העוזרת בטוב ליבה לכולם.
מאת: מרים |‏ 1 ביולי 2011 | 15:25
גיבורת הילדות שלי היא ללא ספק- גברת פלפלת בעלת כפית הקסמים, שאותה מכווצת.
הגברת הקטנה נותנת השראה ענקית- גם כשהיא מתכווצת ונהיית מאוד קטנה, היא סוחבת את הכפית הענקית שלה בגאווה ומראה לכולנו שגם את המשא הכבד ביותר שקשה לנו לשאת, כולנו יכולים לסחוב אם רק נרצה.
עם ההתכווצות היא מוצאת המון חברים קטנטנים וחמודים, מה שמראה שלא משנה עד כמה אתה קטן- תמיד יש לך מקום בעולם.
חוץ מזה, היא חייבת לשמור על הקסם שהכפית עושה לה בסודי סודות, וכך היא מראה לכולנו שעם קצת אמונה בעצמנו ושמירה של דברים מסויימים לעצמנו בלבד אנחנו יכולים להמשיך ולהנות מההנאות הקטנות של החיים.
"אני אישה קטנה מאוד ושמי פלפלת…"- גם האישה הקטנה ביותר מלאה בקסמים, כוח רצון ויכולת להגיע לכל מקום שרק תחפוץ בו.
מאת: ליאת |‏ 1 ביולי 2011 | 14:51
גיבורי ילדות! הם חלק מזכרונתינו המוקדמים ביותר, המרכיבים את מרקם הזכרונות הגדול ביותר שלנו.
עבור כל ילד השוף להגיע רחוק, או בפשטות להגיע לכל מטרה בדרכו.

גיבורת הילדות שלי היא ללא ספק לאסי.
זה אולי ישמע קצת מופרח ומוזר שגיבורת ילדות שלי הייתה בעצם כלבת קולי,
הכלבה הזאת היא חזקה, נאמנה וחכמה כל מה שיכול להיות בגיבורת ילדות טובה.
היא הפכה לגיבורת ילדות שלי מהרגע שהתחלתי לראות את הסרט (וגם לקרוא את הספר) ולהבין שאפילו כלבה יכולה להיות עם תכונות כאלה מדהימות.
מאת: נועה כהן |‏ 1 ביולי 2011 | 14:44
כילדות אני ואחותי היינו חולות טלוויזיה, אבא שלי עד היום טוען שההתחברות לכבלים לא עשתה טוב, אבל אני היום יודעת שאת האנגלית העשירה שלי אני חייבת לטלוויזיה.. בכול אופן כמעריצות של הטלוויזיה הינו חוזרות אל הביתה כול אחת מהיום שלה ונפגשות מול הטלוויזיה לאכול ארוחות צוהריים, ובסביבות השעה 15-00 הייתה לה שם אמזונה לוחמנית וסקסית שנותנת בראש בתוך ייון העתיקה בעלת ביטחון עצמי ויכולות פיזיות מדהימות, הייתה גם חברה נאמנה אבל קשוחה אמיתית ..והעוצמה של אישה היסטורית חזקה נותנת תחושה שאם פעם היה אפשר אז היום בטוח.
מאת: ענבל |‏ 1 ביולי 2011 | 14:25
גיבורת האגדות שלי היא הנסיכה של דיסני- בל.
אין מישהי שלא זוכרת את הסרט "היפה והחיה". שלא זוכרת את אומץ הלב של בל, להיכנס לשבי על ידי חיה, בשביל לשחרר את אבא שלה.
לשקול חתונה לבחור שהיא לא אוהבת בשביל שאבא שלה יהיה מרוצה ולא ידאג לעתיד שלה.
בל היא גיבורה בכל מובן אפשרי- משפחתי, אהבה, חברתי.
בל נותנת תקווה לכל מי שתוהה "למה אין לי גמול על היותי גיבורה?" -הגמול נמצא מתחת לאף שלנו. רק תהיי קצת בל.
מאת: שירן מורדכי |‏ 1 ביולי 2011 | 14:22
כי היא אחת מגיבורות העל האמיתיות ומצילה את העולם מרעיון גניבת הזמן שיכול להיות הרבה יותר הרסני מסתם איש מרושע.
מאת: כנרת |‏ 1 ביולי 2011 | 14:19
גיבורת הילדות שהרשימה אותי היא היידי בת ההרים.
לכאורה היא היתה בודדה אך הצליחה להעשיר את עולמה ואת עולמי גם יחד, בתמימותה ובאנושיותה.
מלבד זאת היה מרשים לראות את הקשרים המופלאים שטיפחה עם בן גילה ואף עם הסב המבוגר.
כולי געגועים לטבע, ולתום שלא יחזור………….
מאת: גלית |‏ 1 ביולי 2011 | 14:11
הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי כך שאהבה לסיפור כפולה..
זה סיפור מרגש על משפחת הצאר ברוסיה לאחר המרד ואנסטסיה הצליחה להמלט אבל היא אבדה את הזיכרון שלה..בגיל 18 היא נעזרת בדימטרי לחפש את המשפחה שלה בצרפת ומצאה אותה..
רק חבל שבמציאות אנסטסיה הכן מתה במרד.
מה שאהבתי זה את העובדה שמילה שהייתה בטוחהה שאין לה אף אחד בעולם בסוף מצאה את משפחת וגם זכת לאהבה
מאת: נעמה |‏ 1 ביולי 2011 | 13:48
אני חושבת שהיא דמות שלא משנה מה אתה עושה או מה מצב הרוח שלך היא תעלה לך חיוך על השפתיים. השרים שלה שגדלתי עליהם מושרשים בי עד היום.
מאת: נעמה |‏ 1 ביולי 2011 | 13:36
למה?
כי היו לה את כל הסיבות שבעלום לברוח מהבית ולעזוב את הכל אבל היא לא וויתרה למרות האחיות הרעות והאמא המרשעת, היא נשארה ובסוף יצא לה רק טוב: היא נהייתה נסיכה!!
זה לימד אותי לא לפרוש כשקשה וגם כשבטוחים שאין דרך לצאת מזה…תמיד צריך להתמודד גם מול המשברים הכי גדולים שיכולים להיות…לא להתייאש כי בסוף תצאי נסיכה!!
=]
מאת: רויטל חסיד |‏ 1 ביולי 2011 | 13:36
ללא ספק מרקו היתה הסידרה הכי אהובה עליי..היום אני בת 38 עוד ארבעה חודשים והמוזר הוא שאני לא כל כך זוכרת את סדרות הטלויזיה, לעומת מרקו בה התעמקתי כילדה יום יום … הציפייה לכל פרק, הדמעות שזלגו …
מרקו ללא ספק פשוט ריגש….השאר….לא זוכרת אין ספק שהייתי מוכנה לחזור אחורה לילדות להזכר בגבורי ילדות…
מאת: חגית |‏ 1 ביולי 2011 | 13:15
השיר הזה התנגן לי כל הילדות ואמא שלי הייתה הדמות הכי חזקה שרציתי להיות כמותה. ברור שרציתי להיות גם כמו סינדרלה ושלגיה- נסיכות מהאגדות- אבל הערצתי באמת את אמא שלי.
אמא שלי אישה מדהימה. יש לה את הלב הכי רחב בעולם, גם לילדים שלה וגם לאנשים זרים. כשהייתי קטנה רציתי אודם כמו של אמא, איפור והכי הכי- נעלי העקב השחורות! היום כשאני בעצמי כבר אמא, שתינו הולכות לקניות של בגדים, אני מייעצת על איפור והיא חווה את דעתה על הבגדים- כל אחת גוררת את השנייה לעוד חנות ו"הנה אולי כאן נמצא משהו יפה!" ואלה הזמנים הכי מהנים ביחד! ופתאום אני חושבת על זה- הגשמתי הכל ואני כבר אמא אבל נעלי עקב עוד אין לי… אז אולי עכשיו זאת תהיה הזדמנות להצטייד בנעלי עקב מהממות ואז אני באמת אהיה כמו אמא :)
מאת: מיכל-אמא מאושרת |‏ 1 ביולי 2011 | 13:15
בחורה יוצאת דופן לתקופתה. מורדת ונלחמת על שלה. נלחמת להשיג את מטרתה- להיות סופרת. אך הרגש עדיין נמצא עמוק למרות החזות הקשוחה וכשצריך היא מוותר על שיערה הארוך והנשי ומסתפרת ומוכרת אותו. אישה כלבבי. היום הייתה נחשבת לפמיניסטית. אז- פורצת דרך.
מאת: אני |‏ 1 ביולי 2011 | 12:56
הגיבורה שלי היא ללא ספק עליסה, שאת השעמום בדרכה המופלאה הביסה. מאז גם אני למחילות משתדלת ליפול וגם לקום, לנשנש עוגיות, להתכווץ ולגדול, וכך להתבגר, בזה המחול. כן, כל אחד יכול.
ואי אפשר בלי אלמנט אפנתי, שהופך כל סיפור לממש אלמותי, עת שמט הארנב הפאשניסט את כפפותיו ומניפתו, בהן עליסה נופפה ולשלולית דמעותיה התעופפה. אכן, אופנה יכולה להיות פיוטית, ולתת לך תנופה.
ויכלתי להמשיך ולשחק כאן במילים, אך אשאיר זאת לכאלו שממני הם גדולים, לואיס קרול תודה לך על יצירה של נפילים. תודה לך עליסה גיבורת ילדותי, באי-גיון וברגישות, עשית אותי אדם שעל עקבי דמיונו מטופף, אך מחובר לקרקע, שילוב ממש כיף.
מאת: דנה |‏ 1 ביולי 2011 | 12:42
היופי, החוכמה, הרגישות, היכולת לשלוט באי סדר, היכולת לרקוד ולשיר, הכובעים המשונים, הנעליים המקסימות ובעיקר היכולת שלה להגיד "סופרקאליפרג'ליסטיקאקספיאלידואשס"בלי למצמץ רקע אנגליה האפרורית של תחילת שנות ה-20, ההתחלה של מתן זכות בחירה לנשים. עד עצם היום הזה אני מסוגלת לראות את הסרט (אבל רק בכיכובה של ג'וליה אנדרוס) עשרות פעמים וכל פעם לגלות את הקסם מחדש
מאת: טל |‏ 1 ביולי 2011 | 12:38
נולי, האפרוחה מ"פרפר נחמד"!
אהבתי אותה מאוד בילדותי, עד כדי כך שאבא שלי קנה לי בובה בדמותה ואף החל לקרוא לי בשם החיבה – "נולי"!
בגיל 16.5 נולדה לי אחות קטנה, ובפאפרזה על נולי, קנינו לה חליפה צהובה וקראנו לה בחיבה "האפרוח הצהוב".

הנעליים הללו הן האהובות עליי מתוך הקולקוציה הנוכחית של שני בר ויותר מאשמח לזכות בהן. ואם כבר ב"אליס בארץ הפלאות" עסקינן – ממליצה לכולם לקרוא את הגרסה המוערת מלאת התובנות והאנקדוטות המשעשעות.
מאת: רביד |‏ 1 ביולי 2011 | 12:36
דורותי ( מהקוסם מארץ עוץ ) , היא לדעתי הגיבורת ילדות שלי , מכיוון שהיא איבדה את ביתה והגיע לאזור מוזר ללא משפחה או אנשים אחרים שהיא מכירה – ובמקרים כאלה מאבדים תקווה . אבל , היא צמחה מתוך זה , ולא איבדה תקווה , והכירה חברים חדשים , והמשיכה לחפש דרך להגיע אל ביתה והתגבר על הכל .
מתוך זה לקחתי לחיים האמיתיים את הכיכולת לראות את הכל בדרך שונה ואופטימית , ולא ישר לאבד את התקווה . גם למדתי איך להוציא את הטוב מכול מקום אפשרי – והכי חשוב . להאמין .
מאת: ליאור ביטון |‏ 1 ביולי 2011 | 12:35
הייתי ילדה קטנה בשנות ה -80 וזכור לי כמה הייתי ילדה שמעזה. ילדה מופרעת וג'דה לכל הדעות. הייתי פיקחית וחכמה טובת לב אבל…מופרעת. פשוט מוקסמת מהתוכנית עם בילבי וגם מליסה (בית קטן בערבה)
עם כל המופרעות מגיל קטן הייתי מכניסה את הרגל לכל נעל עקב שהושארה היכן שהוא בבית..בחצר..פשוט אוהבת ללכת על עקבים .
הנעל הזו פשוט מקסימה ואני מאוהבת בה כי היא מזכירה לי את הילדות שלי..
מאת: לימור חדד |‏ 1 ביולי 2011 | 12:28
גיבור התרבות שלי פיטר פן-הילד הנצחי,וככה הייתי רוצה להרגיש כל החיים
מילדותי זכורה לי ההצגה שלו עם חנוך רוזן שהיתה קסומה!
ואהבתי הגדולה היא לפפיונים,כך שהלוואי ואבחר
יום נפלא
אפרת
מאת: אפרת |‏ 1 ביולי 2011 | 12:25
מאת: רביד |‏ 1 ביולי 2011 | 12:22
האחים גרים-זכרון נפלא
וכל האגדות שלהם זה עולם מופלא.
גדלתי על האגדות ובכל דמות ראיתי את עצמי,
אם זו היפייפיה הנרדמת ואם זו הלכלוכית.
גם אני כשהייתי קטנה, חלמתי שיבוא נסיך, ינשק אותי, יקח אותי למרחקים,
ילחם בכל דרך כדי שנהיה מאושרים, ונעבור ביחד את כל המחסומים.
הייתי מוקסמת מכל אגדה ורציתי להיכנס ולהיות בתוכה.
להרגיש את האהבה, את היופי, את העדינות,
ללבוש את השמלות הורודות, ולהיות מאושרת ועם חיוך.
לקרוא אגדות זו חוויה קסומה,
ואני עד היום הזה חולמת להיות לפחות יום אחד בתוכה.
מאת: יולי |‏ 1 ביולי 2011 | 12:21
זה היה אורי של גלילה רון פדר.
רמת ההזדהות עמו בתחילת גיל ההתבגרות היתה גבוהה.
נער מבוייש קצת אבל חכם ויפה תואר. אהוב, מתלבט וכריזמטי.
מתפתח יחד עם השנים והבעיות העולות במדינה.
מתאהב.
אני חושבת שזה היה סיפור האהבה הראשון שלי, שבו התאהבתי גם בגיבור הספר אבל גם במושג האהבה.
השתוקקות למשהו, סודות, פחד מגילוי ואכזבה עד לרגע של חיבור אמיתי ומדהים.

בתור ילדות, נדמה לי שכולנו תמיד חולמות על האביר על הסוס הלבן, שיבוא ויסחוף אותנו. באותה שנה, הייתי כבת 12, לאחי הגדול היה חבר בשם אורי שמייד הפך למושא אהבה לא הגיוני אבל מוחשי בהחלט (שלא קיבל כמובן שום ביטיוי במציאות).
חלמתי איך יום אחד אהיה גדולה ואתחתן עם אורי או אקרא כך לבני.
הנעליים בתמונה יפות מאוד ומזכירות את נעליי החתונה שלי שהיו כמובן לבנות.
נעליים כאלו הן ההתחלה או הטץ הסופי שנותנת השלמה לכל הלוק של אותה אישה שחולמת על האביר על הסוס הלבן.
מצפה למשהו טוב.
גם עליסה ציפתה, אבל בעצם בסוף הבינה שלולא המטרה אין שום משמעות להליכה בדרך.
קודם כל יש לבחור נתיב.
מאת: יונית |‏ 1 ביולי 2011 | 12:18
היא נערה אמיצה שחושבת על אחרים ולא רק על עצמה ,
במהירות היא יצאה להציל את כבוד המשפחה ,
רצתה להביא גאווה לאבא וכל אלו שהטילו בה ספק …
התחפשה לבחור כדי להילחם בצבא ,
היא פמינסטית וחזקה – בטוחה שגם נשים יכולות לעשות מה שהגברים יכולים ומוכיחה את עצמה ..
לבסוף כמו בכל אגדה גם היא מוצאת אהבההה 3 >
גיבורה אמיתית .
מאת: דניאליי |‏ 1 ביולי 2011 | 12:15
גיבור הילדות שלי הוא ללא ספק, דמות זיכרית, אבא שלי. אבא שלי היקר שמלווה אותי כבר שנים ארוכות מאוד,מהילדות הנערות ועד הבגרות. לעולם לא אשכח איך הייתי מחכה לו שיחזור מהעבודה במפעל בשעה 17:00 היתי מחכה למטה על הספסל שהוא יבוא וברגע שהיתי רואה אותו בקצה הרחוב היתי רצה אליו קופצת והוא היה מרים אותי. לעולם לא אשכח שהוא היה חוזר מיום ארוך בעבודה קשה במפעל והיה יושב איתי על שיעורים בתנ"ך שכ"כ שנאתי. היה בא לאסיפות הורים, היו לנו שיחות מלב אליו ולכל מקום שהלכתי ליווה אותי. היום כאמא אני כל הזמן תוהה איך היה לו כוח עוד לבוא תמיד עם חיוך על הפנים לשאול, לעזור להקשיב לתמוך ובתוך כל זה חינך אותי להיותץ אישה עצמאית שלא תלויה באף אחד להרגיש מיוחדת ושווה מעל כולם. אז אבא היקר אני אוהבת אותך וללא ספק אתה גיבור ילדותי:)
מאת: זהבה עראגי |‏ 1 ביולי 2011 | 12:06
היי אז ככה,גיבורת הילדות שלי היא למעשה "עליסה בארץ הפלאות" (וכנראה לא סתם אני רוצה את הנעליים האלה שמאוד מאוד מזכירות לי אותה )תמיד הייתי צופה בתכנית בערוץ 1 וכמובן שראיתי את כל הגרסאות של הסרט הזה,התחפשתי אליה 3 פעמים ובזמנו לא הייתה את התחפושת הזו בחנויות אז תפרו לי אותה במיוחד ועד היום אני שומרת עליה.ואמא שלי אומרת שגם התנהגתי כמוה כי תמיד הייתי מדמיינת וממציאה דברים.בכל אופן אני ממש אשמח לזכות בנעליים…ואם לא אני יערוף את ראשכם חחחחחחח!!!!!
מאת: חנית סויסה |‏ 1 ביולי 2011 | 11:59
האשה הראשונה שעלתה לי בראש כאשר חשבתי על גיבורת ילדות היא הגננת שהייתה לי בגן טרום חובה וחובה. היא הייתה גננת מיוחדת. הייתה גם רכה ומלטפת, וגם כועסת לפעמים אבל תמיד תמיד תמיד אהבה אותי, וידעתי את זה בכל רגע. השקיעה את כל כולה בנו הילדים הקטנים והיה גן לתפארת (עד היום, בגיל 28 אני זוכרת אותה בברור). אחותי הקטנה זכתה להיות בגן שלה למשך שנה אחת, וגם אחי הגדול היה אצלה בגן וכולנו שמרנו על קשר אתה משום שהיא גרה קרוב אלינו. לצערי היא חלתה בסרטן ונפטרה לפני כ-18 שנים. האשה הזו, רעיה היא מבחינתי גיבורה משום שהיא האשה ששהייתה מופת מבחינתינו (מלבד אמא שלנו כמובן). גננת בחסד ואשה בחסד.
אם היום, בגיל 28 כשאני שואלת את עצמי מי הגיבורה שלי, והראשונה שעולה לי בראש היא רעיה ז"ל הגננת מגן חובה זה אומר הרבה
מאת: מיכל |‏ 1 ביולי 2011 | 11:56
גיבורת הילדות שלי היא ליכלוכית או בשמה המוכר יותר סינדרלה. הדמות שלה מאז שאני קטנה ועד היום גורמת לי להיות אופטימית ולהאמין שאפשר להגיע רחוק גם אם זה לא תמיד נראה ככה. בליכלוכית אף אחד לא האמין ואחיותיה החורגות תמיד זלזלו בה, ואביה הביולוגי לא נרתם לעזרתה. הסוף המתוק של הסיפור והעובדה שסינדרלה הפכה ממנקה לנסיכה גורם לי לדעת שאפשר!
אני לקויית למידה שלומדת כיום חינוך חוויתי את הזלזול ביכולותיי כל חי, כיום אני מוכיחה לעצמי ולכל מי שלא האמין בי שאני אפילו יותר טובה ממה שחשבו.
מאת: חן |‏ 1 ביולי 2011 | 11:43
הייתי נערה בהפרעה. אנשים מסביבי לא קלטו את זה מפני ששחקתי אותה מושלמת. תמיד יפה, לעולם מחייכת… אבל בתוכי הנפש זעקה. אבא שלי נטש את הבית כשהייתי בת 8 ואמא שלי האהובה ניסתה לתת לי את כל אשר יכלה אך החיים שלה היו מורכבים והיא התמוטטה ושכבה במיטה ימים, לפעמים חודשים. מצאתי את עצמי מטפלת בה ובשני אחי הקטנים. לימים כאשר התבגרתי ועברתי תהליכי נפש מרפאים הבנתי מה הציל אותי. זו היתה השראה. שאבתי השראה מהג'ינג'ית הגיבורה האולטימטיבית – בילבי.
כמו בילבי גם אני, ג'ינג'ית פרועה שמחוברת לטבע ולסוסים. כמו בילבי שאף אחד לא יודע מי מטפל בה ולאן נעלמו הוריה, אך היא, נפש אצילה ואופטימית עם צמות, מגדלת את עצמה ומקסימה לכל הסובבים אותה – חיות ובני אנוש…
מאת: יערה לין |‏ 1 ביולי 2011 | 11:41
דורתי מהקוסם מארץ עוץ שמספר על דורותי, נערה אמריקנית מקנזס שבמהלך סופת טורנדו מגיעה לארץ אגדות צבעונית, ויוצאת למסע יחד עם חבריה שמצאה בדרך, שלכולם, בדיוק כמוה, יש מטרה להשיג: הדחליל שצריך שכל, איש-הפח שצריך לב, האריה שצריך אומץ, ודורותי שרוצה להגיע הביתה ,למרות הבעיות שלה היא עוזרת גם לחברים שלה והסוף הוא עם מסר חשוב מאוד וטוב :)
מאת: רונה |‏ 1 ביולי 2011 | 11:41
גיבורת הילדות שלי היא השכנה הרווקה ששכרה דירה בקומה מעלינו. בתקופה ההיא לא היו הרבה בנות צעירות השוכרות דירה וגרות בגפן ורוב הבתים בשכונה היו של משפחות צעירות עם ילדים.
היה בה משהו קסום שללא ספק הותיר בי חותם. את קול נקישות נעלי העקב שלה הייתי שומעת מדי יום מן הרחוב בצהריים וממהרת להתקרב לחצר הבית לראות מה לבשה היום. שערה תמיד היה אסוף מעלה בצורה מעט מרושלת, לרוב לבשה שמלות מידי או חצאיות בגזרת A ולעיתים חליפות מכנסיים. תמיד כשעלתה או ירדה במדרגות, היתה מלטפת את ראשי בחיוך משוך אודם אדום, מותירה אחריה ריח נעים של בושם… ואני זוכרת שהייתי חושבת לעצמי שכך ארצה להתלבש כשאהיה גדולה.
מאת: שרון |‏ 1 ביולי 2011 | 11:38
אן שרלי הייתה גיבורת הילדות שלי.. קראתי את הספר שוב ושוב ושוב ואז גם הופיעה הסדרה בטלויזיה ובכלל התעלפתי. אני וחברה שלי היינו משחקות שאנחנו אן ודיאנה ובנינו לעצמנו בית כמו שהיה מתואר להן בספר. לאורך הספרים אן גדלה והופכת למגניבה אמיתית כי היא מצליחה להתלבש סוף סוף כמו שצריך, אבל אם היו לה את נעלי העקב האלה היא הייתה מצליחה לתפוס את גילברט הרבה יותר מהר :)
מאת: דנה |‏ 1 ביולי 2011 | 11:38
גיבורת הילדות שלי היא ללא ספק סינדרלה . משהו בקלישאה הזאת שהטובים תמיד מנצחים עשה לי את זה עוד כשהייתי קטנה … לראות את סינדרלה עם הבגדים הלא יפים מקבלת בגדים רק עד השעה 12 או לראות את האחיות הרשעות מסתכלות בקנאה כשהנעל מתאימה לסינדרלה והיא הופכת לנסיכה הטמיע בי משהו לחיים בכלל . לא משנה כמה קשה יהיה לי וכמה האנשים מסביב רעים וירצו ברעתי הצדק יצא לאור והטובים מנצחים .
מאת: אוריה |‏ 1 ביולי 2011 | 11:35
לי יש גיבורה פרטית משלי, שלה אני רוצה להידמות ואותה אני רוצה לחקות.
היא אומנם לא השתתפה במלחמות ענק וגברה על רשעים חזקים,
אבל היא נלחמה על לעשות אותי מאושרת ויפה.
בדרך היו לה מכשולים רבים כמו העלייה לארץ חשדה והקושי לקבל שפה חדשה חברה חדשה, ועבודה חדשה, בנוסף חוותה גירושים קשים עם גידול שלוש בנות לגמרי לבד. אף פעם לא הראתה לי את הדמעות והפחדים שלה.
הבית תמיד היה הכי שמח שאפשר.
כעת אני כבר גדולה ויודעת שכל פעם שאני אבקר בביתה, היא תחכה לי בחיבוק ואוכל חם- אימא מזל שיש לי אותך!
מאת: ויקי |‏ 1 ביולי 2011 | 11:32
נונה. סבתי. אישה מיוחדת במינה. נולדה בטוסקנה. הכירה את סבי באיטליה, אשר עבד בחברה של אביה. גרו ברומא ואחכ בפריז. התגיירה. עברו לישראל בשנת 1960. עבדה בתעשייה אווירית. מהנדסת. נסעה בג׳יפ ענתיקה עם גג פתוח. ליברלית עם חוש הומור פנומנאלי. מאמינה בחופש מוחלט. באישה ובאדם באשר היא או הוא.

מיטב חוויות הילדות שלי זכורות לי מהשהות במחיצתה – היא המבוגר היחידי שבאמת חשתי בשעתו שהקשיב לי – באמת הקשיב, ניסתה לרדת תמיד לסוף דעתי. בעיקר זכורות לי שיחות בגינה, על ערסל בין עצי הפיקוס…

למזלי, בגיל 30, אני חווה את השיחות הללו – אני והיא בלבד (שהרי אין כמו שיחות אחת על אחת – היכולת באמת להתרכז באדם שמולך) על כוס קפה טוב.

אז נכון – נונה לא רואה ולא שומעת כמעט דבר וחצי דבר – אבל אין בכך כדי לגרוע בדבר וחצי דבר את שמחת החיים, התבונה האינסופית, הסקרנות, האמנות ואהבת החיים… אהבת האישה והאדם… אהבה אליי.

היא דמות המופת שלי – תמיד הייתה ; עודנה ; ותמיד תהא.
מאת: מיכל |‏ 1 ביולי 2011 | 11:31
גיבורת הילדות שלי היא זהבה, דמותה שלקוחה מהסיפור זהבה ושלושת הדובים נתפסת בעניי ככזו שהוריה סומכים עליה כך שהם מאפשרים לה לצאת ליער, מצד שני ייתכן שהיא חולמת לצאת לעולם הגדול בניגוד למה שהוריה דורשים. זהבה מחפשת חום ורוך בביתם של הדובים אך לא מצליחה למצוא את הדייסה או המיטה שנוחים לה באמת. זהבה מאוד מזכירה לי אותי כילדה וגם את עצמי כיום, אני מאוד קשורה לבית וזקוקה לחום שלא תמיד קיבלתי מהוריי.
דהבה מחפשת את הנישה שלה בחיים כמוני, אך לבסוף חוזרת אל הבית החם הנוח והמוכר שמקנה לה ביטחון.
יש מצב שמה שכתבתי קצת בנאלי או קיצ'י אבל אני כולי התרגשות מהדמיון ואוליי גם הפרשנות שהבאתי לדמות הקטנה והאהובה שבסיפור הילדים הנפלא הזה!!!
מאת: סיון אהרונוביץ |‏ 1 ביולי 2011 | 11:28
וואו!! איך אהבתי אותה!!
הייתי מנסה לחכות אותה, חלמתי להיות בת ים
הייתה כל היום שרה את כל השירים מהסרט ובטוחה לגמרי שאנחנו שרות אותו דבר חחח
בקיץ, בבריכה הייתי משחקת עם חברות שלי והייתי בטוחה שאני בת ים ומנסה לשחות כמוה ופינטזתי למוצא נסיך כמו אריק :)
אין ספק שזאת הדמות שהייתי מאוהבת בה.. :)
מאת: רחלי כהן |‏ 1 ביולי 2011 | 11:26
יש לי ,גיבורות" רבות , אחת מהן, בולטת , היא חנל'ה מ"שמלת השבת של חנל'ה" .ילדה נדיבה עם לב רחב שעזרה לאיש קשה יום לסחוב שק כבד ומלוכלך וקיבלה מתנה בדמות כתמים שחורים על שמלת השבת היפה והחדשה שלה.

כיאה לילדה אצילית חנל'ה זכתה בסוג של קסם והופ שמלתה חזרה להיות לבנה וצחה . אני למדתי מזה שאם תהיי טובה לעולם, הוא יהיה טוב אליך בחזרה.
כשגדלתי הבנתי שזה לא תמיד ככה, אבל זה כבר סיפור אחר וגיבורים שונים לגמרי!
מאת: רעות |‏ 1 ביולי 2011 | 11:25
היי (:
גיבורת הילדות שלי היא ללא ספק אריאל בת הים הקטנה.מאז שהיתי ילדה ,כיום אני בת 28 נהגתי לראות שוב ושוב את הסרט בת הים הקטנה בעברית ובאנגלית והתחברתי מאוד לשירים ולמדתי את כולם בע"פ וזאת משום שרציתי להתגבר על הפחד מהמים שיש לי.טבעתי בשיעור השחייה הראשון שלי והזמינו לי אמבולנס והיתי ממש מחוסרת הכרה וממש ניסיתי להתגבר על הפחד שהיה קיים .זה עבד עד לגיל 25 בו היתי בהודו והיתי חלק מאסון הצונאמי.
כנראה שמים רודפים אותי בכל זאת.
שבת שלום(:
מאת: מיטל |‏ 1 ביולי 2011 | 11:18
אז גיבורת הילדות שלי היא ללא ספק יסמין מהסרט אלאדין. תמיד חלמתי להיות כמוה, בפורים התחפשתי אליה, לברבי שבה שיחקתי בילדותי קראו יסמין, ושיר הסלואו בחתונה שלי היה שיר הנושא של הסרט: a whole new world…
מאת: שירן כהן אבקסיס |‏ 1 ביולי 2011 | 11:00