נעלי עקב של שני בר במתנה

גיבור הילדות שלי הוא בעצם מרקו תמיד הייתי ימי שישי יושבת כול היום ורואה את הפרקים שלו פשוט הייתי בוכה ובוכה ובוכה תמיד רציתי להיות כמוהו לצאת למסע מהעולם לחפש את אמא שלי ולהרגיש ממש ממש בסיפור שלו , תאמת לא מעניין אותי כול כך מהנעל אבל סתם רציתי שתדעו (-:

 גיבורת הילדות שלי היא בהחלט המכשפה מעמי ותמי….כן כן!
היא נראית לי די חביבה בסך הכל פשוט 2 ילדים מעצבנים עם נטיית פירור מטורפת הולכים ונעלמים וחוזרים ונעלמים כל הזמן וכשהם לא עושים את זה הם אוכלים לה את הבית.
מגיע להם והיא גיבורה רק כי היא ניסתה להלחם בילדים המעצבנים האלו…אז היא עשתה את זה בדרך לא הומאנית…בסדר…אבל העקרון נשאר אותו העקרון…מקווה ללמוד ממנה ולפרש את מעשיה בדרך שונה.

אני מכורה לדיסני ואכן היו לי הרבה גיבורות ילדות, אבל האחת והיחידה ה-גיבורה שלי תמיד היתה אמא שלי!:)
אמא שלי היא אשת קריירה מצד אחד שהייתה חוזרת הביתה בשעות מאוחרות ובכל זאת היתה מצליחה למצוא את הזמן לשבת איתנו על שיעורים ולהשכיב אותנו במיטות ולדבר על כל מה שמציק.
אמא שלי היא סופר-וומן וסופר-אמא! חוץ מזה שכשהייתי קטנה הייתי בטוחה שאפריל אוניל מצבי הנינג'ה היא אמא שלי חחח הן קצת דומות וגם היא אשה חזקה וקרייריסטית.

אמא שלי השפיעה עליי המון- והיא מודל להערצה נשגבת מבחינתי.

 היא דמות מדהימה, גרמה לי לבכות. נערה מקסימה, שמזלה לא שפר עליה והיא סבלה רבות. רצתה שיאהבו אותה, שיעריכו אותה, אך זה לא קרה. לבסף גילתה אהבה אמיתית וטהורה. אך…. כל כך אהבתי אותה. אני ממשד אוהבת אותה היא דמות מקסימה ומדהימה!!!!!
יופיה מתחבא עמוק בפנים שכאשר היא הופכת לסינדרלה רואיםאת יופיה האמיתי, בתור אנסטסיה. היא נערה מדהימה ומקסימה שנעוררת הזדהות רבה.

גיבורת הילדות שלי -דורותי מהקוסם מארץ עוץ
אני הייתי צופה מושבעת של התוכנית בטלויזיה והייתי מרותקת לכל התפתחות בעיני הדמות שלה הייתה חיובית וכזו שתמיד ממשיכה ולא מתייאשת ואף פעם לא מאבדת תקווה ותמיד מעודדת את חבריה להתמודד עם קשיים ומשברים.בעקבות הסופת טורנדו היא עפה באויר ומצאה עצמה במקום חדש ועם חברים חדשים שכל אחד הוא בעל אופי שונה ומראה שונה הם הסתדרו ביחדץ

 גיבורת הילדות שלי- הייתה הנסיך מסינדרלה.
אמא שלי, פמינסטית מוצהרת-לא קיצונית (בעד שוויון, שאמור להיות מטבע הדברים), החליטה לחנך אותי אחרת- הנסיך הוא "לכלוכון/לכלוכית", והנסיכה היפה בוחרת אותו מכל הנסיכים.
בסיפור שלה לא הייתה פיה שהפכה אותו ליפהפיה- היופי בו היה הפשטות, העוני, הייחוד שבין כל העשירים הפלצניים בנשף.

 אני תמיד הייתי משהו ביניים – בין אליסה מארץ הפלאות, הסקרנית והמשתנה, עם כל מיני רעיונות ודעות משלי, עם עולם עשיר מאוד, לבין היצור הפרוותי החמקמק שרק חיוכו עופף אי שם… קראו לי מיסתורית, לעתים סנובית, אבל זה לא היה זה. העולם הרגיל קיבל אצלי פרשנויות אצמעיות, כל דבר היה חי ונפלא בו – איך האחרים לא ראו את זה? למי אכפת:)

בינבה בובי ופונפון יוצאים למסעות…
היא המכונית הצהובה הכי מגניבה.
תמיד הייתה שם כשצריך עזרה – כי בינבה חכמה!
סחבה כמו גדולה בעליות ובמורדות :)
לא התעייפה או נחה לשנייה.

 כמצופה מילדה אשר גדלה על סרטי ילדים – הגיבורה שלי הייתה מישהי מושלמת אשר חיברה את כל השלמות מסרטי הילדים
כשהייתי ילדה, זוכרת כי התאמצתי שיקנו לי נעליים אדומות, לק,מבריקות – הייתי בטוחה שיש להם כוחות – ולא פעם אמא סיפרה שהתעקשתי להירדם איתן..
בנוסף, מטילדה – זוכרים? זו עם הכוחות בעיניים ובידיים? כן…לא פעם מצאתי את עצמי מנסה לסגור את הדלת עם נשיפות חזקות :) יצירתית לילדה קטנה..

כל ילדה חולמת להיות היפה – (היפה והחיה) והפחד להתאהב בחיה הגרועה מכל…ואז לגלות שיש לו לב שימוסס את ליבה…

 גיבורת הילדות שלי היא דודה שלי.אישה מיוחדת שבכל קיץ הייתי מבלה אצלה בבית לפחות שבועיים מחופשת הקיץ תמיד היינו עושות הכול יחד, אני היא ובתה שבגילי. היינו זוכות לעשות כל מה שאמא לא תמיד " מרשה" למשל: להכין לבד עוגה או לנקות את הבית כ"הפתעה " כשהיא חוזרת מהעבודה ולהכין ארוחת צהריים ממש לבד והכי כיף היה לנעול את נעלי העקב המדהימות שהיו בכל הצבעים והסוגים, את הכותנות משי וסאטן הסקסיות שלה ובקיצור להיות נשים קטנות!
מבחינתי היא הגיבורה כי היא תמיד הבהירה לנו שאנחנו יכולות להיות כל מה שנרצה!

בתור ילדה קטנה ראיתי המון המון המון פרקים של תהילה. כנראה שאמא שלי הקליטה לי המון פרקים או משהו (היה לנו כבר אז משהו שנחשב וידאו) וזה בעיקר מה שראיתי, הרבה פעמים שוב ושוב. מיותר לומר שמגיל צעיר רציתי לרקוד אבל הגיבורה שלי ללא ספק היא דבי אלן, המורה לריקוד, שצועקת עליהם שהם לא ישיגו כלום בלי להזיע. היא רקדנית מהממת והיא לא אוכלת חרא מאף אחד. בקיצור, היא היפנטה אותי. 

גיבורת הילדות שלי, היא אביה, מ"הקיץ של אביה". קטנטונת, שיער שחור ועיניים ענקיות. מזכירה לי אותי, עד היום.
למרות שהכל סוער וסוחף סביבה, היא בשקט הפנימי שלה, מצליחה לרגש ולהדהים.
מתחברת לערכים שלה ולא מוותרת על האמת שלי. כמוני.
לימים התברר לי שזו הביוגרפיה המצולמת של הגברת גילה אלמגור. אז הבנתי שגיבורת הילדות שלי, היא אחת הנשים החזקות והמוערכות בקולנוע.
הלוואי שבגילה של גילה, אוכל גם אני לשמש גיבורת ילדות, של מישהי שפעם היתה בגילי.

 בגיל 10 בערך נפל לידי הספר "אבא ארך רגליים" והתאהבתי לאין שיעור בגיבורה ג'ודי אבוט, יתומה שנשלחת לקולג' על ידי נדבן עלום-שם ו"גומלת" לו בכתיבת קורותיה. ג'ודי היא כל מה שאני וכל מה ששאפתי ושואפת להיות- אופטימית, מלאת דמיון, מקסימה, מצחיקה, רומנטית, חכמה, ספק פגיעה וספק שורדת וחזקה, ספק ילדה ספק אישה. מאז שקראתיו לראשונה, כבר יותר מעשרים שנה, קראתי אותו אינספור פעמים, גם באנגלית וגם בתרגומים נוספים לעברית. ספר וגיבורה שתמיד כיף לחזור אליהם בשביל נחמה, השראה, הפוגה.

לכל אחת מאיתנו יש חלום
להרגיש כמו נסיכה מהאגדות, ולו רק ליום
להיות כמו שלגיה, ילדת הפרחים היפהפיה
או כמו אריאל בת הים הג'ינג'ית, שמסובבת את כולם על האצבע הקטנה
או אולי יסמין הסקסית ומלאת הביטחון, שיודעת מה היא רוצה ותשיג זאת ויהי מה
כל אלה בהחלט יופי של גיבורות
אבל הגיבורה שלי באמת, ומי שהכי הייתי רוצה להיות
היא סינדרלה נסיכת החלומות!
אין גבול לתלאות שהיא עוברת
אך למרות הכל תמיד חייכנית וטובת לב היא נשארת
ולבסוף הקרמה הטובה משפיעה
והיא זוכה באהבת אמת ורוכבת עם הנסיך אל עבר השקיעה
וזה בסוף הרי מה שכולנו רוצות, אהבת אמת כמו בחלומות
אז אאחל לכולכן וגם לי, שכמו סינדרלה נוכל להיות
נסיכה מאוהבת, הגרסה הישראלית, שחיה באגדות!

איך הצליחה לפני יותר מ100 שנה, בתור אשה, להציג את אחת התרומות החשובות למדע!
עד היום היא נותנת לי כוח והשראה
אשה חזקה בעולם של גברים זה אף פעם לא קל
אבל בזכותה תמיד הצלחתי להפוך את היותי אשה ליתרון בתוך ים של טסטוסטרון ;)

מארי קירי- כלת פרס נובל פעמיים (1903 פיזיקה, 1911 כימיה) 

 בילדותי התעניינתי מאד באופנה, אהבתי לראות תצוגות אופנה וכל הקשור לבגדים.
גיבורת הילדות שלי שזכורה לי עד היום ביופייה, היא דוגמנית העבר תמי בן עמי.
לדעתי מדובר באחת מדמויות התרבות המשפיעות ביותר, שכיום נדיר לראות מישהי כמוה.

 גיבורת הילדות שלי גיבורת הנעורים שלי וגיבורת חיי בכללותם, עד היום, הייתה ונשארה הילדה המקסימה אנה פרנק, אומץ הלב, הרגישות, התבונה, הרומנטיקה, החיות והנעורים האינסופיים, ניתוחי המצב שהייתה עושה, בחכמה ובבגרות למרות גילה הצעיר, היו ויישארו מופת לדורות רבים.

דמותה הייתה אגדתית, בחייה ובמותה.

 היא אומנם קטנה, אך זריזה
היא יפה וגם חכמה
היא תמיד נמצאת בחברת חברים
אין מצב שגרגמל יחטוף אותה וישים עליה אזיקים
היא חופשיה כמו ציפור, ואוהבת היא לצחוק המון
היא חייכנית וטובת לב.
ולמרות הגובה שלה, זה לא מפריע לה בחיים.
היא תמיד לובשת עקבים.
ללא ספק עם הגובה שלי מטר וחמישים, היא הגיבורה שלי לכל החיים :)

 הגיבורה שלי היא הסופרת אסתר שטרייט וורצל, כן המחברת של ספרים בלתי נשכחים כמו "אורי", "אליפים" ו"מכתבים לצופיה". הייתי ילדה קצת אחרת, לא כמו כולם: שמנה, תלמידה טובה, שלא חושבת כמו החברים האחרים לכיתה, שמענינים אותה דברים אחרים. וכשהיה קשה עם החברה, ברחתי לספרים, שם חיכו לי ילדים כמוני, שהתמודדו עם להיות שונה, עם תוויות שהחברה מדביקה, ושם, יכולתי להיות אני…
היה לי הכבוד לפגוש את הסופרת ולומר לה עד כמה סיפוריה ליוו אותי ברגעים קשים והוו לי השראה לכתוב. היום אני כבר גדולה. גדולה מספיק, חזקה מספיק כדי להפוך את מה שהיה פעם חולשה לכוח גדול ולהושיט יד לילדים במצוקה. לאסתר חלק גדול בכוח הזה.

 גיבורת הילדות שלי לא הייתה איזו נסיכת דיסני או בחורה עדינה וחמודה שמחכה לאביר על הסוס הלבן….
אהבתי (ועד היום אני אוהבת מאד…) את בילבי בת גרב!
היא שנונה, מצחיקה וחזקה, היא לא שמה קצוץ על אף אחד ויודעת לדואג לעצמה ולחברים שלה.
וכמובן בתור ג'ינג'ית מאד שימח אותי לשמוע כל הזמן כמה שאני דומה לה, למרות שזה לא תמיד בא כמחמאה….

היא אמא שלי. כמה שזה נדוש, אני באמת מאמינה בזה. אני גדלתי בבית לא ממש מוזיקלי אבל אני שרה ומנגנת מאז שאני זוכרת את עצמי. יש לי זיכרון אחד חזק מהילדות שבו אני שוכבת במיטה שלי בתור ילדה קטנה ואמא שלי יושבת לידי ושרה לי שירים מהספר מאה שירים ראשונים. כבר אז הייתי שומעת שהיא מזייפת אבל הקול שלה תמיד היה מרגיע אותי. עם השנים התחלתי לשיר איתה כל לילה והשירים שאני זוכרת במיוחד הם "פזמון ליקינטון" , "עייפה בובה זהבה" ו"בובה ימימה". היום אני עוסקת במוזיקה, שרה מלחינה וכותבת אבל תמיד אוהבת לשמוע את אמא שלי מזייפת בבית, האמא שלמדה אותי שמותר לה לזייף לפעמים. :)

 גיבורת הילדות שלי היא שלגיה…
כשהייתי קטנה (ועד היום אני חושבת כך) זה נראה לי מדהים שמישהי שגדלה בהוד והדר כנסיכה ואחר כך זרקו אותה מהארמון שבו הייתה כל חייה מצליחה לקום ולהציל את עצמה ואפילו להתחבר עם אחרים שהיו שונים ממנה (הגמדים) ולעזור גם להם… ותראו מה יצא לה מזה אהבה מהאביר על הסוס הלבן! נחמד לא?!

 בילבי, לא מפני שהיא פמיניסטית ,ויש לה קוף וסוס ושום אמא ואבא שאומרים לה מה לעשות, מתי ,למה ,איפוא וכל הפרטים האלו.
גם לא מפני שהיא הכי חזקה בעולם כמובן .
מפני הספונזה.

שהיא נועלת לרגליה שני מברשות, ויחד איתם מחליקה ,מברישה ומקרצפת את הרצפה . החלק הזה מאוד שיכנע אותי ,וניסיתי , אבל אולי מפני הפרטים החסרים, או מגבלת הדימיון שלי ,אני עדין תקועה עם השיטה המסורתית של מקל , סמרטוט,מים וסבון.

בילבי, אשמח לפרטים נוספים.

מיכלי.

מיכל ינאי היא גיבורת הילדות שלי. היא הייתה בלונדינית קופצנית וחייכנית שאי אפשר היה לא לאהוב. והייתה לה גינת הפתעות, ואת אפרת רייטן וגיל ססובר. D: אחרי הרבה שנים היא הופיעה ברשימה של בלונדיניות שצובעות או משהו כזה ואני סירבתי להאמין. בשבילי היא תהיה בלונדינית לעד. אני גם רוצה להגיד שבעקבותיה צבעתי גם אני לבלונד אבל האמת היא שאני מעדיפה להשאר עם השיער החום והלא צבוע שלי כדי שאני לא אתקל באיזה ילד שבעוד 10 שנים שיופתע לגלות שמתחת לכל הבלונד מסתתרים להם שורשים חומים.
יחי הברונטיות, למרות שבלונדיניות נהנות יותר

 טוב אז במה אתחיל? סבתא שלי ניצולת השואה היא גיבורת הסיפור – היו לה זוג נעליים כיום היא בת 86 וסיפרה שכשנעלה אותן לא רצתה להסירן … הנעליים שהיו קטנות לרגליה כבר לחצו נורא והיא בשלה …נכון להיום סבתא סובלת עם הרגל אבל אולי זוג כזה יעשה לה שמח בחיים :)
גיבורות נוספות הן אחותי הבכורה ואמי שגם הן כמובן ישמחו לקבל זוג כזה :)
אין ספק שנעל טובה בעיצוב יפה איכות ונוחיות ישנה לנו חיים למשפחה :)
תודה
איריס

את הגיבורה שלי הכרתי בגיל 10 כשקיבלתי ספר נוסף לסיפריה,

פוליאנה.
ילדה שהחיים לא ממש האירו לה פנים אבל היא מצאה בהם את החלקים הטובים,
כשקיבלה מתנה קביים בחבילת צדקה במקום בובה שמחה שאין לה צורך בהם, ותמיד חיוך היה על שפתיה גם ברגעים קשים,

פוליאנה ליוותה אותי כמה שנים עד שגיבורות אחרות התווספו אליה, ותמיד היא היית קורצת אלי מהמדף וכמו אומרת שחקי את ה'משחק' וחפשי אתת החלק הטוב שברגע.
כי אומנם יש בכוס 50% מים ו50% אוויר אבל הכוס תמיד מלאה!!

תמיד שם
גם כשהמרחק עצום
תמיד מפנקת
גם אם בפנים סערה
האמת במקום הראשון, גם כשלא נעים לשמוע
ארוחות מלכים
וטיפים אופנתיים

אשה אדירה
יתכן שאת יודעת הכל?
אמא שלי :)

 כשהייתי ילדה אהבתי נורא את טיפטיפ מארץ הקטקטים.
היא היתה כל כך יפה, טובה ואהובה שרציתי להיות כמוה.
אני אמנם ברונטית אבל התעקשתי תמיד ללבוש אדום (מה שכמובן לא תמיד עבד) וכששאלו אותי לשמי הצגתי את עצמי בתור טיפטיפ. אני לא יודעת אם זה יותר מביך או חמוד אבל היי, אתם ביקשתם לדעת :)

סבתי ליוותה אותי והדריכה אותי כל החיים. היא הייתה צדקת אמיתית עם רוחניות מדהימה – כל מה שאיחלה למישהו בחייה תמיד הוגשם באופן מדהים!!!
היא הייתה מושא הערצתי ואני מאחלת לכל אחד סבתא כמוה.
בעצם, הסבתא הזו היא משהו יחיד ומיוחד ולא תהיה עוד אחת כמוה.
אני מאחלת לעצמי שהיא תמשיך ללוות אותי גם אחרי מותה. בינתיים – זה עובד!!
כל פעם שאני רוצה משהו אני מתפללת ומבקשת ממנה – וזה מתגשם!!
מה יותר טוב מזה?
ועכשיו תוכיחו שהיא לא הגיבורה מכולן, גם בחייה וגם לאחר מותה!!!
(תנצב"ה)

 בתור ילדה אהבתי מאוד את הסדרה המצוירת נילס הולגרסון, כנראה בגלל השובבות של נילס וההרפתקה שנראתה לי מדהימה.
לפני שנה בערך צפיתי בסדרה שוב, והבנתי שבעצם הגיבורה האמיתית היא המפקדת אקה.
עכשיו, בתור אישה, פתאום אני מבינה עד כמה זה קשה לאסוף אליך מישהו שזקוק לך, לדאוג לו וללוות אותו באופן גלוי וסמוי, לסנגר עליו ולהבין אותו, לראות אותו הופך לאדם אחר בזכות היכולת לחוות את החום והסובלנות שאת הענקת לו, ובסוף – גם לשחרר אותו לחופשי, ולדעת מתי נכון להתרחק.
בפרק האחרון בסדרה, נילס שחזר להיות ילד רגיל, מגיע לפגישה שקבע מראש עם אקה ולהקתה, וכשהם רואים אותו הם נמלטים כי לפתע הם רואים בו סכנה ולא את הידיד שלו התרגלו. מאוחר יותר, אקה חוזרת לנילס, למרות התנגדות הלהקה, ולמרות שהם כבר אינם מבינים זה את זה ומדברים בשפות שונות, היא מאפשרת לנילס להרים אותה ולחבק אותה – והתהפכות התפקידים הכל כך טבעית ולא טבעית הזו – היא בדיוק מה שאיפשרה החמלה שלמד נילס מאקה.
מדהים עד כמה כשהייתי ילדה ההתנהגות הזו נראתה לי כל כך טבעית, עד שבכלל לא חשבתי על אקה כגיבורה, ופתאום עכשיו אני מבינה עד כמה הנתינה שלה קשה ואמיתית והופכת אותה לגיבורה שעדיין יש לי המון מה ללמוד ממנה.

 גיבורת הילדות שלי היא גברת פילפלת. אין ספק כי אחת הגיבורות מהמקסימות שגדלתי עליהם. אחת שיודעת לנצל מגבלות לכיוון חיובי- היכולת להתגבר על כל מכשול בעודה קטנטונת והאומץ שלה לעשות כל דבר כשווה בין שווים בעזרת כפית הקסם הופך אותה לגיבורה מספר אחת. לא קיימות הרבה גיבורות שמנצלות את המגבלות למשהו חיובי והיא יודעת להפיק את המירב מכך, והיא אפילו מתעלה על הרבה אנשים בסופו של דבר… פינטזתי להיות כמוה בילדות ואני עדיין חושבת שלא קיימות הרבה גיבורות אמיצות כאלו היום, בייחוד לא כאלו קטנות..

ללא ספק הגיבורה שלי היא עזית הכלבה הצנחנית (על אף היותה כלבה היא היתה דמות מאד אנושית בסרט…)
תמיד רציתי כלבה/ כלב, ואחרי שראיתי את הסרט, ואת אומץ הלב והיכולות המדהימות של עזית ואיך שהיא הצילה את גיבור הסרט מהשבי ומהעקרבים במדבר…
הסרט גרם לי עוד יותר לאהוב כלבים ולרצות לגדל כלב, אך הורי לא הסכימו.
במשך השנים, עזות ה"מצח" והנאמנות של עזית לבעליה היוותה דגל עבורי בכל מקום שהייתי. לפני כחמש שנים, קצת אחרי שעברתי לגור מחוץ לבית הורי, סגרתי מעגל ואימצתי כלבת זאב מעורבת, שמהווה עבורי כיום גיבורת אמת.
חשוב לציין שכאשר אחי גם עזב את בית הורי, הם הרגישו בחסרונינו וכדי למלא את החסך, הם לקחו כלב בעצמם, שהיום הוא כמו התינוק החדש שלהם, הוא שינה את חייהם מהקצה אל הקצה, לטובה (גם את כל אחד מהם באופן אישי וגם את הזוגיות שלהם).
אז תאמצו כלב/ה- זה יתן לכם כל כך הרבה!!! וקחו דוגמה מעזית!!!
יעל

ובכן, במחשבה ראשונה גיבורות הילדות שלי היו סינדרלה, בל, בת הים הקטנה… הבנות האלה, שבסופו של סיפור השיגו את כל מה שחלמו עליו, אבל נראה לי שאם אני לא חושבת עליהן כגיבורות היום אז הן לא באמת הגיבורות שלי.
יש אחת שאני עדיין חושבת עליה בהערצה, ולנצח אעריץ אותה והיא יעל אשת חבר הקיני מהתנ"ך. אחחח, איזו אישה! בעלת תושייה, מחשבה עצמאית (דבר שחסר להרבה דמויות נשיות לאורך השנים), נשית אך בעלת עוצמה… הפמיניסטית הראשונה (לצד דבורה כמובן). אני זוכרת שעוד בתקופת היסודי חשבתי לעצמי "אין הרבה נשים כאלה בתנ"ך" ובהגיעי לאוניברסיטה, כשלמדתי את הסיפור בצורה מעמיקה, הבנתי שאין הרבה נשים כאלה בכלל, גם היום. תמיד אעריץ את הכוח שלה, את חוסר הפחד לעשות מעשה נורא כמו רצח למען טובת הכלל, את היכולת לשלב בין נשיות ועוצמה. זו דמות להעריץ, זו אישה.

היא ללא ספק "מתילדה".
ראיתי את הסרט בפעם הראשונה בגיל חמש והתאהבתי בילדה הזאת, שהייתי תולעת ספרים כמוני וחכמה יותר מכולם. היכולת שלה להזיז דברים בכוח המחשבה הייתה בונוס מבחינתי, אבל ממש לא העיקר! האומץ, העצמאות, הנאמנות לחברים שלה.
גם לי היו שיניים קדמיות קצת מצחיקות כמו לשחקנית, ושיער כמו שלה – ובעקבות הסרט התחלתי גם ללכת עם סרט בשיער כמוה…
אחרי שנתיים קראתי גם את הספר של רואלד דאל והחיבור ביננו רק התחזק…
עכשיו כבר אין לי שיניים מצחיקות ואני כבר לא הולכת עם סרט בשיער, וכמובן שלהזיז דברים בכוח המחשבה אף פעם לא הצלחתי, אבל הסרט והספר נשארו מקסימים בעיני ומתילדה היא גיבורת ילדות אידיאלית.

גיבורת ילדותי הייתה שרה אהרונסון, שרה גיבורת ניל"י מזכרון יעקב.
דמותה התמירה, האמיצה והחזקה, בשילוב העובדה שרכבה על סוס (כילדה זו נראתה לי פסגת העצמה הנשית, בדומה לרחל ינאית או למגי קלירי מ"ציפורים מתות בסתר") והרומן הסוער והמסעיר שלה עם אבשלום, הציתו את דמיוני. חזרתי לספר של דבורה עומר שוב ושוב, כעסתי כששרה עברה לטורקיה עם בעל שלא אהבה, חרדתי כאשר העותמנים חדרו לחווה והרסו את כל הגידולים של אחיה אהרון ובכיתי כשנתנו לה לשמוע כיצד הטורקים מענים את אביה כדי לשבור את רוחה. ביקרתי בבית שעל צלע ההר עשרות פעמים והתכתבתי עם מנהלת המוזיאון (מביך), אליה הפניתי שאלות קיומיות (היא לא פחדה להתאבד?)
אני כל כך רוצה את הנעליים, למרות שאני לא בטוחה אם שרה הייתה מסכימה לנעול כאלה נעליים, כי היא הייתה פמיניסטית פרקטית, וגם לא נוח לרכב על סוס עם עקבים.
ומי שרוצה, מוזמנת בחום לעיין ולהתרגש מהמכתבים שכתב אבשלום לשרתו כאן:
http://benyehuda.org/feinberg/letters_to_sara.html
ולהתרשם שלא עושים היום בחורים כאלה.

 אני גדלתי על ברכי הסידרה המיתולוגית הזו שוב ושוב ראיתי כל פרק שהכוכבת היתה מאדי הייז אשה מצליחה עם אוסף נעליים מדהים שמלות מעוררות השראה שלא היו כדוגמתן אז בארץ בכלל
היא היתה גבוהה עם קארה בלונד מושלם חכמה מצליחה עם BMV ולקינוח אפילו ברוס וויליס עבד בשבילה ועוד היה מאוהב בה.
ממנה למדתי מה זה סטייל, איך למצוא פרטי לבוש שהם פשוט FINE ולא להסתפק בפחות והכי חשוב מה ההבדל בין אשה לילדה.
עד היום אני זוכרת לה חסד נעורים

 כשהייתי קטנה נידנדתי להורי שאני רוצה אחות קטנה וקיבלתי כזו והיא מדהימה ואני מתה עליה!! והדבר הכי מדהים הוא שאמא שלנו קראה לה עליסה,ממש על שם הספר "עליסה בארף הפלאות" ואכן,היא ראויה להיות גיבורת ילדות שלי ומגיע לה לקבל את המתנה הזו כי יש לה יומהולדת!! והנעליים יהיו מושלמות עליה..

 שלי היא…דורותי. על האבנים הצהובות נרוץ! אני חושבת שלילדה קטנה כמוה יש הרבה אומץ להתחבר עם איש פח, דחליל ואריה. עברה מסע מופלא ובסוף הצליחה להגיע לקוסם וגם להשיג את מבוקשה, והכל- עם זוג נעליים אופנתיות :)

בתור ילדה דתייה שגדלה בבני-ברק, מעין חממה סגורה מפני העולם, הספרים היו הצוהר שלי לעולמות אחרים ולאורח חיים אחר, שאליו לא הייתי נחשפת לולא הם. גיבורות הילדות שלי היו כל אותן ילדות ונערות בעלות מחשבה עצמאית ותעוזה, שהראו לי שאפשר גם לחיות בדרך שונה מזו שאני הכרתי. החל מפוליאנה, בילבי, אן שירלי מה"אסופית", ג'ו מ"נשים קטנות" ואלה רק הבולטות והזכורות יותר שבהן.
כשבגרתי קצת הגיבורות בספרים האהובים כבר היו נשים שהיוו עבורי השראה ותרמו בסופו של דבר לתהליך שהביא אותי לחזור בשאלה, לאחר שהחלטתי שכמוהן, גם אני יכולה לקבוע לעצמי את אורח חיי ולאו דווקא להקשיב לחוקים שהוכתבו לי ולא תמיד מצאתי להם סיבה הגיונית ומוצדקת.
כל אותן דמויות נשיות בספרים ובסרטים שהפגינו התנהגות עצמאית ופמניסטית יותר מזו שהכרתי מצד הנשים סביבן גדלתי השפיעו עליי עד שבסופו של תהליך הביאו אותי להרים את נס המרד ולצאת לאורח חיים חילוני בגיל 18, שאולי יש בו פחות תשובות, אבל הוא יותר מתאים לנפש החופשית שאני רואה בעצמי היום.

הלא היא לידיה מביטלג'וס (זה היה גם הכינוי של מביה"ס היסודי), ילדה מוזרה ואיטלגנטית במיוחד שניחנה ביכולת לתקשר עם עולמות רחוקים,רוחות רפאים עם ראש קטן וירוק, סטיאוציות הזויות וכמובן עם ביטלג'וס- והכול לבד.
כבר אז הצליחה לפצח את המוח הגברי: חזרה רבת פעמים מובילה לתוצאה הרצויה. בסרט מילות הקסם הן חזרה 3 פעמים על השם (ביטלג'וס! ביטלג'וס! ביטלג'וס!) במציאות הישראלית זה מתחלף : לאבי/עודד/ מאמי/שם משפחה/כינוי מזעזע מתקופת הצבא. לפעמים ישנו צורך בחזרה מרובה יותר של פעמים על מנת להגיע לתוצאה הרצויה.
מלבד זה בטוחה שוינונה ריידר בתקופות הפחות יפות של חייה הייתה חוטאת באחת הדיברות ("אל תגנוב") עבור הנעלים הללו.

 שלגי יה….עם עור לבן..שיער שחור…תמימה…וטובה…
ללא ספק היא עד היום הגיבורה שלי….מאז שאני קטנה ועד היום ככה כולם קוראים לי שלגייה….גדלתי על אהבתי לדמות הזאת…תמיד האמנתי ורציתי להיות התמימה טובת הלב…אני מוקפת בחברים טובים ממש כמו שבעה גמדים…. בפורים זאת ה-תחפושת שלי…עד היום אני מזכירה אותה…וכמובן שביום חתונתי השמלה שלי תהיה לבנה ומעוצבת בדיוק כמו השמלה של שלגייה…כי אני תמיד רוצה להרגיש ולהיראות כמוה….

 גיבורת הילדות שלי היא בייבי שרקדה את הממבו בזרועותיו החסונות של פטריק סווייזי המשגע. מהילדה שאף אחד לא מתייחס אליה ברצינות, הפכה בייבי לאישה מדהימה וחסרת מעצורים. אני הייתי מופנמת וביישנית שחלמה להופיע על הבמה ובייבי לימדה אותי כמה חשוב להיות נאמנה לעצמי וללכת בעקבות הלב שלי. בזכות בייבי הנועזת למדתי שהחלום שלי יותר חשוב מהציפיות של אחרים ממני, וגם למדתי שההישגים הגדולים ביותר בחיים מגיעים בעקבות הרבה עבודה. אני גאה להגיד שעם השנים שחלפו נשארתי חולמנית, כמו בייבי, אבל הביישנות, תודה לאל, חלפה מזמן.

גיברות הילדות שלי היא המלכה אסתר ממגילת אסתר(ולא אינני דתייה).
כולנו אוהבים את פורים אך אני מצאתי משהו קצת יותר מיוחד בחג הזה וזהו סיפור על אסתר המלכה שהסתירה את זהותה ואת מוצאה מהמלך אחשוורוש ונישאה לו וכך הצליחה להציל את כל העם היודי מגזרה אכזרית שנכפתה עליו.
בל נשכח כי בזכותה תלו את המן הרשע.
ולאורך כל המגילה מוזכר כמה יפה וחכמה היא. זוהי גיבורת הילדות שלי שעוררה בי המון השארה גם בימים אלה אני מוצאת את עצמי קוראת פירושים של חכמים אחרים למגילת אסתר ועוד יותר שמחה מאשר היותי ילדה..חכמינו מדברים על המגילה כמגילה פמניסטית אשר עומדת על מעלותיהן של נשים.
אז חברות יקרות זוהי הגיבורה הנצחית שלי מילדות ועד בגרות

 כל הילדות שלי הייתי בטוחה שהסיפור הזה אם לא נכתב עלי, נכתב בשבילי. אני התייתמתי מאימי בגיל צעיר ואבי נישא מחדש מהר מאד לאשה שהיו לה שתי בנות. כל מה שנעשה עם לילוכית קרה לי מלבד הדלעת והעכברים כי הפייה הטובה שלי היתה בעצם אמא שלי ששמרה עליי כל הזמן מלמעלה ובזכותה אני מה שאני היום.

 סינדרלה חיי לא כאלה זוהרים בלשון המעטה
אני גם רוצה בדיוק כמוה להפוך יום אחד לנסיכה ולמצוא את האביר על הסוס הלבן אני כבר מדמיינת איך אראה עם נעליים הללו ויום אחד באמת ארגיש כמו נסיכה מהאגדות בעצם כל פעם שאנעל אותן

 גיבור הילדות שלי -הברווזון המכוער
ראשית ,הברווזון הזה תמיד אבל תמיד נשאר אנונימי ( שימו לב בכל גירסה לא היה לו שם)שזה WOW עצום
שנית, בזכותו של הברווזון ליבי היה נמשך לאנשים השונים מאתנו, לחיות המוזרות/המכוערות ,למדתי לקבל את השונים ובזכותו זכיתי להכיר אנשים לא ע"פ מראם אלא ע"פ מידת ליבם!

מה גם שהייתי ילדה מאד אבל מאד מכוערת…. הייתי… :)

למרות שראיתי את הסרט הראשון בגיל מאוחר יחסית, תמיד הייתי ילדה מכוערת בתור נערה והייתי בדיוק כמוהו, תמיד ניסיתי להיות קשוחה לאנשים וזה גם מה שעוד יותר הפחיד אותם אצלי, אף אחד לא הבין שבתוכי קיימת אישיות חברותית ומקסימה שרק מחכה שמישהו לא יפחד ממנה.כולם שפטו אותי ע"פ מראי החיצוני, למרות שגדלתי להיות בחורה יפה (לפי מה שאומרים), תמיד הסרט הזה עושה לי צמרמורת מחדש, איך שהעולם לא רואה את מה שיש בפנים… לדעתי זהו גם סיפור שצריך להוות דוגמא לכל ילד, מלבד זה שזה סרט מצחיק ומדהים:)
 

בילדותי מאד אהבתי את הסרט המוסיקלי המקסים הזה. אב שנותר אלמן תר אחר אומנת חדשה לילדיו. מי שמגיעה לבסוף היא אותה מרי פופינס, אומנת אשר עונה בדיוק לדמות האומנת שהילדים רצו. פופינס משלבת בתוכה קסם, רגישות ואהבה ואיתה חווים הילדים שורה של הרפתקאות מופלאות. אופיה הבלתי מתפשר של פופינס מוביל לעימותים עם האב בעל המעטה הקשוח אולם בסוף הסרט היא מצליחה לגשר בינו לבין ילדיו ולאחד את כולם למשפחה מאושרת ומלוכדת. אין כמוה!

 גיבורת הילדות שלי היא -אחותי הגדולה
כי לה לא היה בדיוק ילדות שהיינו קטנים אבא שלי חלה והיה צריך השתלת ראות ואז בארץ לא ידעו על זה כל כך הרבה אז הוריי נאלצו לנסוע לחול על מנת לעשות את הניתוח אז אחותי אז בת 18 גידלה אותי ואת אחי הקטן שלוש שנים בשנים הקריטיות של הילדות וגידלה אותנו בהרבה האהבה ומסירות ןהבנה ונתנה לנו להבין את החיים ,,, לצערי הרב אבי לא חזר בחיים משם אבל החיים נתנו לנו רגעים בלתי נשכחים……………

בעיניי אמא היא הגיבורה היחידה שיכולה להיות לכל ילדה קטנה.
כבר מגיל קטן את מתחילה ללמדוד את הנעליי עקב שלה שגדולות עלייך ב10 מידות ומתחילה ללכת איתם בכל הבית, או אפילו למדוד את הבגדים שלה וכמובן לשים מהאיפור. כבר מגיל קטן היא מגדלת אותנו ומלמדת אותנו איך לשרוד בעולם הקטן שלנו. אני חושבת שאמא היא ההשראה של כל אחת מאיתנו.

 גיבורת הילדות שלי היא ללא ספק דודה שלי, אחותה הגדולה של אמא. דודה שלי תמיד נתנה לי להרגיש שאני חשובה ואהובה לפחות כמו הבנות שלה. היא תמיד הייתה מפנקת אותי במתנות (בעיקר עגילים וטבעות) לימי הולדת אבל גם באירועים כמו התחלה של גן חובה או תעודה טובה בסוף כיתה א'. כשהייתי בתיכון דודה שלי חלתה בסרטן השד. אני זוכרת שלא עירבו אותי יותר מידי בפרטים וגם פחדתי לשאול. היא עברה ניתוח קשה וטיפולים כימותרפיים, השיער שלה נשר והיא קנתה פאה. היא המשיכה ללכת לעבודה כל יום והייתה חזקה בשביל כולם. לשמחתנו המלחמה הצליחה והיא ניצחה את הסרטן. מספר שנים אח"כ המחלה חזרה, הפעם חזק יותר ובכל הגוף. זה לא נמשך הרבה זמן עד שהפעם המחלה ניצחה אותה. היא הייתה אדם שכל הזמן דאג רק לאחרים. היא סידרה לי בתור ילדה את כל עבודות הבייביסיטר וכשעברתי דירה היא "שידכה" ביני לבין השכנה, שלמדה איתי בכיתה, כדי שיהיה לי ליד מי לשבת ביום הראשון ללימודים (דרך אגב, הילדה מהיום הראשון ללימודים היא החברה הכי טובה שלי עד היום). לכן, דודה שלי הייתה ועדיין הגיבורה שלי, שתמיד עזרה ודאגה לכולם.

 היי,
גיבורת הילדות שלי היא ללא ספק עליזה בארץ הפלאות.
הקטע האהוב עלי זה שהיא רוקעת ברצפה ואומרת אני רוצה הביתה, אני רוצה הביתה,אני רוצה הביתה.
כשהייתי קטנה הייתי מחקה אותה הרבה ומשגעת את הוריי עם זה.
עד היום בזכותה יש לי חולשה לנעליים אדומות.

 זוהי הדמות של הבחורה הצעירה והיפה, ש'כוח העל' שלה היה ספיגת זיכרונות וכוחות של אנשים אחרים, וגם ממוטאנטים אחרים מהסדרה.
בתור ילדה קטנה ממש הייתי מטורפת עליה!! כל המדע הבדיוני הזה, נורא שובה את הלב ונותן מרחב עצום לדמיון, במיוחד לילדה שהייתי:)
ממש לחיות בלה לה לנד, במציאות של הטובים מול הרעים בעולם שכולו פרי הדמיון….:)

 גיבורת הילדות שלי הייתה סיילור מון …היא דמות מאנימציה יפנית שהייתי רואה מגיל 4 היא הייתה מצילה את העולם.
היא הייתה קצת מגושמת ולא מי יודע מה חכמה אבל בכל זאת עלתה על הציפיות של כולם.

 גיבורת הילדות שלי היא אמא היקרה שלי, שהיא בעצם לא רק גיבורת הילדות שלי אלא גיבורת החיים. אמא שלי עלתה מרוסיה לפני כעשרים שנה אחרי תלאות רבות שעברה ביחד עם אבא שלי וחמשת אחיי. החל בהסתררות מפני הק.ג.ב כשלימדו עברית בסתר וכלה בשביתת רעב, הפגנות ומלחמות אין סוף רק על מנת לעלות לארץ.
לאחר 8 שנות סירוב (!!!) הם עלו לארץ ישראל
אני נולדתי כאן, ובזכותם, יודעת להעריך את המדינה שלנו ואת הזכות לחיות כאן.

 כמה קטנה ככה שובבה
עושה מה שבא לה אף אחד לא יודע לא שומע לא רואה
אין עליה אישה כלבבי :)

סינדרלה היא זו שליוותה אותי במחשבות,
ידעה להעניק את הטוב ולא להירתע ממהמורות,
נטעה בי את הידיעה שאפשר אחרת, אולי גם עדיף,
דווקא כשכולם פוגעים- להמשיך מעצמי להרעיף!
רוע היה תמיד, ומן הסתם גם יהיה,
לעולם להחליש את הטוב הוא ינסה,
היא צלחה אותו גם כשהוא התעקש להפוך אותה לשקופה,
שבתה את לב הנסיך בפנימיותה- עם אישיותה היפה,
לאור כל זאת למדתי ממנה להישאר תמיד אני,
יופי חיצוני לטפח- אבל דבר ראשון את הפנימי!

(שימו לב לראשי התיבות של הקטע- חיבור של האות הראשונה מכל שורה נותן "סינדרלה שלי").
שבת שלום :)

 וזה לא שנולדתי למשפחה במצוקה או קשת יום, למזלי יש לי משפחה חמה מאוד ואוהבת, אבל אני מאמינה שזה בעיקר בזכות אמא שלי, שהיא הדומיננטית בבית היא זו שמחליטה החלטות נותנת עצות והאוזן הקשבת והיא זו שחינכה אותי לעצמאות להיות חזקה ולהחליט לעצמי. בגיל 14 היא קנתה לי ספר שנקרא-"ללכת בעקבות הלב" ועד היום, גיל 28, זה מה שאני עושה.
גם אם אני לא אזכה בנעליים, זאת הזדמנות להגיד לך שאני אוהבת אותך.

 אני איאלץ להיות קצת שונה מכולן כי אני גיבורת הילדות שלי.
גם אני גדלתי על דמויות מסרטים ואהבתי את כולן, את הנסיכות שסופן היה קסום ומעורר קנאה,גם את הדמויות הפחות זוהרות שידעו קושי..אבל היום,בדיעבד,אני הייתי גיבורת הילדות שלי ! הסיפור שלי על עצמי,הייתי ילדה מאוד בוגרת וידעתי לקבל גם את הדברים הפחות טובים בהבנה..וזו בהחלט מתנה ! ידעתי תמיד שהתברכתי בכלים הכי טובים להצלחה ושאפתי,ואני עדיין שואפת להגיע הכי רחוק שיש,הצלחתי להתמודד עם מצבים בכוחות עצמי בהצלחה רבה ואני מלאת סיפוק וגאווה על המקום שאני נמצאת בו היום. אני חושבת שכמו לכל נסיכה מהאגדות לכל אישה היום שעובדת קשה למען ההצלחה שלה וההתקדמות בחיים, עם המוטיבציה וכוח הרצון לבנות חיים איכותיים מלאי סיפוק מגיע סוף מהאגדות ! לסיום אני אומר שגיבור אמיתי בעיניי הוא לא אחד ששורד את חיי הפנטזיה,גיבור אמיתי הוא אחד ששורד את המציאות בהצלחה,את המציאות כמו שהיא עם עליות ומורדות שלרוב לא בתכנון,חיים אמיתיים ולא סיפור כתוב עם הפי אנדינג ! מאחלת לכולן סוף טוב וקסום,תשרדו בהצלחה ! :)

בתור ילדה קטנה בשנות ה80 חיכיתי בשקיקה לפרק השבועי בו אשת חיל מצילה את המצב. הייתי שבויה בקסמה ואימי המקסימה אפילו תפרה עבורי תחפושת מושקעת לפורים בדמותה. כיום אני מבינה שאשת חיל הייתה דמות נשים בולטת (ולצערי די בודדה) במערך הגיבורים הגברי של אותן שנים. כלידי כוחנית עם קימורים של אשה אמיתית שהרטיטה לבבות בכל מקום מקום שהלכה אליו, חבל לי שהסדרה כבר אינה משודרת. אני חושבת שיש בה משהו ניצחי ואמיתי שיכול לנצח את מבחן הזמן ושמחה שיצא לי להיחשף אליה ולגדול על ערכים שגם היום נראים לי בריאים ונכונים!!

גיבורת הילדות שלי היא סינדרלה,שהפכה ממשרתת לנסיכה.
שינוי מקצה לקצה,וזה בדיוק מה שאני עושה עכשיו.
אני משנה הרבה השקפות עולם,ומשנה את מראה שלי מקצה לקצה,בעזרת דיאטה.
עד עכשיו הורדתי 15 קילו ואני ממשיכה לרדת….ואני מרגישה עם עצמי יותר טוב,אני יותר שמחה ומחייכת חיוך אמיתי סוף סוף כשאני מסתכלים עלי ברחוב או כשמישהו מתחיל איתי.
היתי שמחה לזכות בנעליים האלו אולי כפרס על המאמצים,הן יתאימו מאוד לשמלה שקניתי בתחילת הדיאטה לפני שלושה חודשים.
את השמלה קניתי כדרבון לעצמי,אני צריכה להראות מיליון דולר בשמלה הזאת,ואז אני אדע שאני באמת מרוצה מעצמי.
ועם הנעליים,אני מקווה להיראות 100 מיליון דולד לפחות !

גיבורי הילדות שלי הם המומינים.
הם מוכיחים לילד שעבור כל דבר שרוצים להשיג צריך להילחם, לחשוב על דרך טובה ואמינה וכמובן לעבוד בעבודת צוות ושיתוף פעולה.
המומינים מראים שגם בעמק מבודד ולא נודע, מסתדרים ומוצאים חברים. והאוייבים- גם עליהם מתגברים!
לא תמיד צריך להשיב מלחמה, לפעמים מילה במקום תשנה את התמונה. (כך עשו עם סרח הקיפוד)
ביתם היה מקלט למאי הקטנה, והם דוגמה טובה לכך שלא כל מה שסובב לאויב הוא רע.
(כמו המכשפה- הם הרי לא אהבו אחד את השני אבל נכדתה של המכשפה היתה חמודה והמומינים אהבו אותה ויצאו מעמק כדי לשחק איתה ושלא תישאר לבדה)

גיבורת הילדות שלי היא ללא ספק- גברת פלפלת בעלת כפית הקסמים, שאותה מכווצת.
הגברת הקטנה נותנת השראה ענקית- גם כשהיא מתכווצת ונהיית מאוד קטנה, היא סוחבת את הכפית הענקית שלה בגאווה ומראה לכולנו שגם את המשא הכבד ביותר שקשה לנו לשאת, כולנו יכולים לסחוב אם רק נרצה.
עם ההתכווצות היא מוצאת המון חברים קטנטנים וחמודים, מה שמראה שלא משנה עד כמה אתה קטן- תמיד יש לך מקום בעולם.
חוץ מזה, היא חייבת לשמור על הקסם שהכפית עושה לה בסודי סודות, וכך היא מראה לכולנו שעם קצת אמונה בעצמנו ושמירה של דברים מסויימים לעצמנו בלבד אנחנו יכולים להמשיך ולהנות מההנאות הקטנות של החיים.
"אני אישה קטנה מאוד ושמי פלפלת…"- גם האישה הקטנה ביותר מלאה בקסמים, כוח רצון ויכולת להגיע לכל מקום שרק תחפוץ בו.

כילדות אני ואחותי היינו חולות טלוויזיה, אבא שלי עד היום טוען שההתחברות לכבלים לא עשתה טוב, אבל אני היום יודעת שאת האנגלית העשירה שלי אני חייבת לטלוויזיה.. בכול אופן כמעריצות של הטלוויזיה הינו חוזרות אל הביתה כול אחת מהיום שלה ונפגשות מול הטלוויזיה לאכול ארוחות צוהריים, ובסביבות השעה 15-00 הייתה לה שם אמזונה לוחמנית וסקסית שנותנת בראש בתוך ייון העתיקה בעלת ביטחון עצמי ויכולות פיזיות מדהימות, הייתה גם חברה נאמנה אבל קשוחה אמיתית ..והעוצמה של אישה היסטורית חזקה נותנת תחושה שאם פעם היה אפשר אז היום בטוח. 

כי היא אחת מגיבורות העל האמיתיות ומצילה את העולם מרעיון גניבת הזמן שיכול להיות הרבה יותר הרסני מסתם איש מרושע.

 הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי כך שאהבה לסיפור כפולה..
זה סיפור מרגש על משפחת הצאר ברוסיה לאחר המרד ואנסטסיה הצליחה להמלט אבל היא אבדה את הזיכרון שלה..בגיל 18 היא נעזרת בדימטרי לחפש את המשפחה שלה בצרפת ומצאה אותה..
רק חבל שבמציאות אנסטסיה הכן מתה במרד.
מה שאהבתי זה את העובדה שמילה שהייתה בטוחהה שאין לה אף אחד בעולם בסוף מצאה את משפחת וגם זכת לאהבה

למה?
כי היו לה את כל הסיבות שבעלום לברוח מהבית ולעזוב את הכל אבל היא לא וויתרה למרות האחיות הרעות והאמא המרשעת, היא נשארה ובסוף יצא לה רק טוב: היא נהייתה נסיכה!!
זה לימד אותי לא לפרוש כשקשה וגם כשבטוחים שאין דרך לצאת מזה…תמיד צריך להתמודד גם מול המשברים הכי גדולים שיכולים להיות…לא להתייאש כי בסוף תצאי נסיכה!!
=] 

 השיר הזה התנגן לי כל הילדות ואמא שלי הייתה הדמות הכי חזקה שרציתי להיות כמותה. ברור שרציתי להיות גם כמו סינדרלה ושלגיה- נסיכות מהאגדות- אבל הערצתי באמת את אמא שלי.
אמא שלי אישה מדהימה. יש לה את הלב הכי רחב בעולם, גם לילדים שלה וגם לאנשים זרים. כשהייתי קטנה רציתי אודם כמו של אמא, איפור והכי הכי- נעלי העקב השחורות! היום כשאני בעצמי כבר אמא, שתינו הולכות לקניות של בגדים, אני מייעצת על איפור והיא חווה את דעתה על הבגדים- כל אחת גוררת את השנייה לעוד חנות ו"הנה אולי כאן נמצא משהו יפה!" ואלה הזמנים הכי מהנים ביחד! ופתאום אני חושבת על זה- הגשמתי הכל ואני כבר אמא אבל נעלי עקב עוד אין לי… אז אולי עכשיו זאת תהיה הזדמנות להצטייד בנעלי עקב מהממות ואז אני באמת אהיה כמו אמא :)

הגיבורה שלי היא ללא ספק עליסה, שאת השעמום בדרכה המופלאה הביסה. מאז גם אני למחילות משתדלת ליפול וגם לקום, לנשנש עוגיות, להתכווץ ולגדול, וכך להתבגר, בזה המחול. כן, כל אחד יכול.
ואי אפשר בלי אלמנט אפנתי, שהופך כל סיפור לממש אלמותי, עת שמט הארנב הפאשניסט את כפפותיו ומניפתו, בהן עליסה נופפה ולשלולית דמעותיה התעופפה. אכן, אופנה יכולה להיות פיוטית, ולתת לך תנופה.
ויכלתי להמשיך ולשחק כאן במילים, אך אשאיר זאת לכאלו שממני הם גדולים, לואיס קרול תודה לך על יצירה של נפילים. תודה לך עליסה גיבורת ילדותי, באי-גיון וברגישות, עשית אותי אדם שעל עקבי דמיונו מטופף, אך מחובר לקרקע, שילוב ממש כיף.

נולי, האפרוחה מ"פרפר נחמד"!
אהבתי אותה מאוד בילדותי, עד כדי כך שאבא שלי קנה לי בובה בדמותה ואף החל לקרוא לי בשם החיבה – "נולי"!
בגיל 16.5 נולדה לי אחות קטנה, ובפאפרזה על נולי, קנינו לה חליפה צהובה וקראנו לה בחיבה "האפרוח הצהוב".

הנעליים הללו הן האהובות עליי מתוך הקולקוציה הנוכחית של שני בר ויותר מאשמח לזכות בהן. ואם כבר ב"אליס בארץ הפלאות" עסקינן – ממליצה לכולם לקרוא את הגרסה המוערת מלאת התובנות והאנקדוטות המשעשעות.

הייתי ילדה קטנה בשנות ה -80 וזכור לי כמה הייתי ילדה שמעזה. ילדה מופרעת וג'דה לכל הדעות. הייתי פיקחית וחכמה טובת לב אבל…מופרעת. פשוט מוקסמת מהתוכנית עם בילבי וגם מליסה (בית קטן בערבה)
עם כל המופרעות מגיל קטן הייתי מכניסה את הרגל לכל נעל עקב שהושארה היכן שהוא בבית..בחצר..פשוט אוהבת ללכת על עקבים .
הנעל הזו פשוט מקסימה ואני מאוהבת בה כי היא מזכירה לי את הילדות שלי..

 זה היה אורי של גלילה רון פדר.
רמת ההזדהות עמו בתחילת גיל ההתבגרות היתה גבוהה.
נער מבוייש קצת אבל חכם ויפה תואר. אהוב, מתלבט וכריזמטי.
מתפתח יחד עם השנים והבעיות העולות במדינה.
מתאהב.
אני חושבת שזה היה סיפור האהבה הראשון שלי, שבו התאהבתי גם בגיבור הספר אבל גם במושג האהבה.
השתוקקות למשהו, סודות, פחד מגילוי ואכזבה עד לרגע של חיבור אמיתי ומדהים.

בתור ילדות, נדמה לי שכולנו תמיד חולמות על האביר על הסוס הלבן, שיבוא ויסחוף אותנו. באותה שנה, הייתי כבת 12, לאחי הגדול היה חבר בשם אורי שמייד הפך למושא אהבה לא הגיוני אבל מוחשי בהחלט (שלא קיבל כמובן שום ביטיוי במציאות).
חלמתי איך יום אחד אהיה גדולה ואתחתן עם אורי או אקרא כך לבני.
הנעליים בתמונה יפות מאוד ומזכירות את נעליי החתונה שלי שהיו כמובן לבנות.
נעליים כאלו הן ההתחלה או הטץ הסופי שנותנת השלמה לכל הלוק של אותה אישה שחולמת על האביר על הסוס הלבן.
מצפה למשהו טוב.
גם עליסה ציפתה, אבל בעצם בסוף הבינה שלולא המטרה אין שום משמעות להליכה בדרך.
קודם כל יש לבחור נתיב.

גיבור הילדות שלי הוא ללא ספק, דמות זיכרית, אבא שלי. אבא שלי היקר שמלווה אותי כבר שנים ארוכות מאוד,מהילדות הנערות ועד הבגרות. לעולם לא אשכח איך הייתי מחכה לו שיחזור מהעבודה במפעל בשעה 17:00 היתי מחכה למטה על הספסל שהוא יבוא וברגע שהיתי רואה אותו בקצה הרחוב היתי רצה אליו קופצת והוא היה מרים אותי. לעולם לא אשכח שהוא היה חוזר מיום ארוך בעבודה קשה במפעל והיה יושב איתי על שיעורים בתנ"ך שכ"כ שנאתי. היה בא לאסיפות הורים, היו לנו שיחות מלב אליו ולכל מקום שהלכתי ליווה אותי. היום כאמא אני כל הזמן תוהה איך היה לו כוח עוד לבוא תמיד עם חיוך על הפנים לשאול, לעזור להקשיב לתמוך ובתוך כל זה חינך אותי להיותץ אישה עצמאית שלא תלויה באף אחד להרגיש מיוחדת ושווה מעל כולם. אז אבא היקר אני אוהבת אותך וללא ספק אתה גיבור ילדותי:)

 האשה הראשונה שעלתה לי בראש כאשר חשבתי על גיבורת ילדות היא הגננת שהייתה לי בגן טרום חובה וחובה. היא הייתה גננת מיוחדת. הייתה גם רכה ומלטפת, וגם כועסת לפעמים אבל תמיד תמיד תמיד אהבה אותי, וידעתי את זה בכל רגע. השקיעה את כל כולה בנו הילדים הקטנים והיה גן לתפארת (עד היום, בגיל 28 אני זוכרת אותה בברור). אחותי הקטנה זכתה להיות בגן שלה למשך שנה אחת, וגם אחי הגדול היה אצלה בגן וכולנו שמרנו על קשר אתה משום שהיא גרה קרוב אלינו. לצערי היא חלתה בסרטן ונפטרה לפני כ-18 שנים. האשה הזו, רעיה היא מבחינתי גיבורה משום שהיא האשה ששהייתה מופת מבחינתינו (מלבד אמא שלנו כמובן). גננת בחסד ואשה בחסד.
אם היום, בגיל 28 כשאני שואלת את עצמי מי הגיבורה שלי, והראשונה שעולה לי בראש היא רעיה ז"ל הגננת מגן חובה זה אומר הרבה

 הייתי נערה בהפרעה. אנשים מסביבי לא קלטו את זה מפני ששחקתי אותה מושלמת. תמיד יפה, לעולם מחייכת… אבל בתוכי הנפש זעקה. אבא שלי נטש את הבית כשהייתי בת 8 ואמא שלי האהובה ניסתה לתת לי את כל אשר יכלה אך החיים שלה היו מורכבים והיא התמוטטה ושכבה במיטה ימים, לפעמים חודשים. מצאתי את עצמי מטפלת בה ובשני אחי הקטנים. לימים כאשר התבגרתי ועברתי תהליכי נפש מרפאים הבנתי מה הציל אותי. זו היתה השראה. שאבתי השראה מהג'ינג'ית הגיבורה האולטימטיבית – בילבי.
כמו בילבי גם אני, ג'ינג'ית פרועה שמחוברת לטבע ולסוסים. כמו בילבי שאף אחד לא יודע מי מטפל בה ולאן נעלמו הוריה, אך היא, נפש אצילה ואופטימית עם צמות, מגדלת את עצמה ומקסימה לכל הסובבים אותה – חיות ובני אנוש…

גיבורת הילדות שלי היא השכנה הרווקה ששכרה דירה בקומה מעלינו. בתקופה ההיא לא היו הרבה בנות צעירות השוכרות דירה וגרות בגפן ורוב הבתים בשכונה היו של משפחות צעירות עם ילדים.
היה בה משהו קסום שללא ספק הותיר בי חותם. את קול נקישות נעלי העקב שלה הייתי שומעת מדי יום מן הרחוב בצהריים וממהרת להתקרב לחצר הבית לראות מה לבשה היום. שערה תמיד היה אסוף מעלה בצורה מעט מרושלת, לרוב לבשה שמלות מידי או חצאיות בגזרת A ולעיתים חליפות מכנסיים. תמיד כשעלתה או ירדה במדרגות, היתה מלטפת את ראשי בחיוך משוך אודם אדום, מותירה אחריה ריח נעים של בושם… ואני זוכרת שהייתי חושבת לעצמי שכך ארצה להתלבש כשאהיה גדולה.

 גיבורת הילדות שלי היא ללא ספק סינדרלה . משהו בקלישאה הזאת שהטובים תמיד מנצחים עשה לי את זה עוד כשהייתי קטנה … לראות את סינדרלה עם הבגדים הלא יפים מקבלת בגדים רק עד השעה 12 או לראות את האחיות הרשעות מסתכלות בקנאה כשהנעל מתאימה לסינדרלה והיא הופכת לנסיכה הטמיע בי משהו לחיים בכלל . לא משנה כמה קשה יהיה לי וכמה האנשים מסביב רעים וירצו ברעתי הצדק יצא לאור והטובים מנצחים .

 נונה. סבתי. אישה מיוחדת במינה. נולדה בטוסקנה. הכירה את סבי באיטליה, אשר עבד בחברה של אביה. גרו ברומא ואחכ בפריז. התגיירה. עברו לישראל בשנת 1960. עבדה בתעשייה אווירית. מהנדסת. נסעה בג׳יפ ענתיקה עם גג פתוח. ליברלית עם חוש הומור פנומנאלי. מאמינה בחופש מוחלט. באישה ובאדם באשר היא או הוא.

מיטב חוויות הילדות שלי זכורות לי מהשהות במחיצתה – היא המבוגר היחידי שבאמת חשתי בשעתו שהקשיב לי – באמת הקשיב, ניסתה לרדת תמיד לסוף דעתי. בעיקר זכורות לי שיחות בגינה, על ערסל בין עצי הפיקוס…

למזלי, בגיל 30, אני חווה את השיחות הללו – אני והיא בלבד (שהרי אין כמו שיחות אחת על אחת – היכולת באמת להתרכז באדם שמולך) על כוס קפה טוב.

אז נכון – נונה לא רואה ולא שומעת כמעט דבר וחצי דבר – אבל אין בכך כדי לגרוע בדבר וחצי דבר את שמחת החיים, התבונה האינסופית, הסקרנות, האמנות ואהבת החיים… אהבת האישה והאדם… אהבה אליי.

היא דמות המופת שלי – תמיד הייתה ; עודנה ; ותמיד תהא.

וואו!! איך אהבתי אותה!!
הייתי מנסה לחכות אותה, חלמתי להיות בת ים
הייתה כל היום שרה את כל השירים מהסרט ובטוחה לגמרי שאנחנו שרות אותו דבר חחח
בקיץ, בבריכה הייתי משחקת עם חברות שלי והייתי בטוחה שאני בת ים ומנסה לשחות כמוה ופינטזתי למוצא נסיך כמו אריק :)
אין ספק שזאת הדמות שהייתי מאוהבת בה.. :)

היי (:
גיבורת הילדות שלי היא ללא ספק אריאל בת הים הקטנה.מאז שהיתי ילדה ,כיום אני בת 28 נהגתי לראות שוב ושוב את הסרט בת הים הקטנה בעברית ובאנגלית והתחברתי מאוד לשירים ולמדתי את כולם בע"פ וזאת משום שרציתי להתגבר על הפחד מהמים שיש לי.טבעתי בשיעור השחייה הראשון שלי והזמינו לי אמבולנס והיתי ממש מחוסרת הכרה וממש ניסיתי להתגבר על הפחד שהיה קיים .זה עבד עד לגיל 25 בו היתי בהודו והיתי חלק מאסון הצונאמי.
כנראה שמים רודפים אותי בכל זאת.
שבת שלום(: