הפרינט לא מת: מגמות לאביב 2012
צבעים אופטימיים, קריצות לשנות ה-50 והרבה הדפסים | שירה ברויאר מתכוננת לעונה החמה
אני חיה עם פרדוקס, עם הרבה יותר מאחד, ברור, אבל מי סופר? המבט המלנכולי המודאג של השחקנית האוסטרלית מיה וסיקוואסקה בקמפיין האביב-קיץ של "מיו-מיו" הבהיר שאני לא לבד, הוא מנוגד לאופטימיות הצבעים והדוגמאות המרובות. מין פרדוקס אביבי שכזה של צבעי צהוב וורוד מתקתקים, הדפסי טפטים פרחוניים, תכשיטים גדולים ומבט מוטרד בעיניים.
תפור עליכם: פתאום הישראלים התחילו ללבוש ז'קטים
הוא אורז את הגוף ומטשטש כל פגם | מעניק מראה מחויט ועם זאת לא מחייב | ומכניס קצת סדר בכאוס המזרח תיכוני | שירה ברויאר מקבלת בזרועות פתוחות את הפריט האלגנטי שמתאקלם בארץ
מתמחים בז'קטים. המותג הצרפתי "דה קופלס" | צילום מאתר המותג
החורף הארוך והסגרירי השנה הוציא לרחוב אנשים לבושים בז'קטים. רק השבוע ספרתי בחור אחד שחלף על אופניו בז'קט כחול מקורדרוי, צעיף אפרפר, ג'ינס וסניקרס, עוד אחד בז'קט חום, ארבע בחורות בז'קטים מעל חולצות רכות בתוך ג'ינסים צמודים ועוד כמה נשים וגברים במראה קז'ואלי שכלל ז'קט במראה נינוח שתאם את הופעתם הכללית. תענוג. בכאוס המקומי לו הורגלה העין, יש במראה של אדם בז'קט משהו מסודר ומרגיע. לא מדובר בז'קט מחליפה, לפחות לא כזה שנראה כאילו אין לו קיום עצמאי, פשוט ז'קט, מחויט על הגוף, מונח בקלילות, לא קטן מדי גם אם הוא מזן הז'קט הצמוד ולא גדול מדי גם אם הוא מסוג האובר-סייז. ז'קט במידה מתאימה לגוף. מאריג "יבש", קל משקל, שמעורבת בו אחת מתערובות הצמר המתוחכמות-חדשניות או מכותנה שהיא בחירה נכונה תמיד, מקסימום מטוויד בעל מרקם רך או קורדרוי. בשום אופן לא ז'קט צמר עבה שהופך אותו באחת למעיל וגם לא ז'קט פליז, פוטר או כל חומר אחר שנועד לעטוף את הגוף ולא לארוז אותו בקשיחות מסוימת כפי שמצופה מז'קט מחויט.
אשת הברזל: שמרנות מפוארת מהאג'נדה ועד למלתחה
מריל סטריפ, האישה שמשתנה כל הזמן, נכנסת בסרט החדש לנעליה של מרגרט תאצ'ר, האישה שלא משתנה לעולם | שירה ברויאר חוזרת ללונדון של האייטיז
לא זזה בלי שרשרת הפנינים. מריל סטריפ בתפקיד מרגרט תאצ'ר ב"אשת הברזל" | צילום: יח"צ
באמצע שנות ה-80 הייתי בת 20 וקצת, שקועה במגזינים "דה פייס" ו"איי-די", כשמרגרט תאצ'ר היתה האישה השנואה מבריטניה, קפוצת השפתיים והלב. כשבין דפי הכרומו ניבטו דימויי אופנת הפוסט פאנק, תאצ'ר התהלכה במסדרונות הפרלמנט ארוזה בחליפות חצאית שמרניות, שהלכו וצברו אפקט כוחני ככל ששנות ה-80 התקדמו לקראת קץ העשור וקץ שלטונה.
מבט מצועף: על צעיפים וגחמות
את מדי העונה, הכוללים מעיל שחור אחד וזוג מגפיים, שירה ברויאר מעירה לחיים בעזרת מגירה מלאה צעיפים בשלל צבעים
המרענן הרשמי של החורף. שרון סטון עם צעיף | צילום: גטי אימג'ס
זה היה בספטמבר כשהחורף עוד היה רק הבטחה מעורפלת. מדדתי זוג מגפי עקב רוקי שחורים, המילה האחרונה לחורף 2012. צעדתי מול המראה בחנות וידעתי שאין כמו מגפיים סופר אופנתיים שכאלה לחידוד הופעתי הסולידית עד לקצה השפיץ המעודכן ביותר. אחרי התלבטות, ויתרתי. משהו במגפיים הזכיר לי בעצם נעליים לבעלי שיתוק. שנייה לפני שהותרתי אותם מאחור עוד שקלתי חרטה אבל אז נשמתי עמוק ונתתי לה לחלוף. כך אני נוהגת בגחמות. כי מה היא גחמה? עלה נידף ברוח, שליפה מהמותן, תגובה אימפולסיבית. שום דבר שיש בו הכרה צלולה, כוונה, עומק. גחמה היא סתם כי בא. בלי מחשבה.
ישראל היפה: פרידה מיפה ירקוני
התסרוקת המוקפדת, התכשיטים המרשימים, והשילוב המופלא בין דרמה לאיפוק | שירה ברויאר נפרדת מהזמרת הכי אלגנטית שהיתה לנו פה
גם אירופאית, גם ישראלית. יפה ירקוני בהופעה, 1979 | צילום: יעקב סער, לשכת העיתונות הממשלתית
יפה ירקוני היתה אישה אלגנטית. בנתוניה הטבעיים, בעצמות לחייה הגבוהות, עיני השקד, צווארה הארוך וגזרתה התמירה והחטובה, כמו גם בבחירותיה המסוגננות: תספורתה הקצרה בעלת הנפח ששיוותה לה מראה מלכותי, שמלותיה הארוכות המרשימות, השימוש המוקפד באביזרים (שלעולם לא גלש להפרזה) והחוש המפותח לאופנה.
איך להתלבש במרחב הציבורי?
לאף אחד אין זכות לומר לנו מה ללבוש | אבל מתי החופש הופך לאנרכיה? מתי חוסר מודעות שמאפשר לבשר חשוף להתפרץ לכל עבר עלול להביך גם את המתבונן החילוני, שוחר החופש ואוהב האדם באשר הוא?
חשפנות יתר? שלט פרסום של "פוקס" עם בר רפאלי ונועם טור ב-2009 | צילום ארכיון: גטי אימג'ס
הידיעה שהתפרסמה על עשרות בתי עסק בשדרות שחתמו בחודשיים האחרונים על הסכם צניעות לפיו הם מתחיבים שעובדיהם יקפידו על לבוש צנוע היא נורה מהבהבת נוספת בלוח המתריע על סכנה לערכי החופש והשיויון. העדויות המצטברות על אפליית נשים מעלות את התהייה, האם אלה שמקדמים אותה ערים לכך שהיא מגמדת את הגברים, שהמסר העולה מהרצון לסלק נשים מטווח ראייתם ושמיעתם מעיד על חוסר אמון ביכולתם לשלוט ביצריהם?
גבר לא יבין את העונג הטמון בלבישת שמלה
החשק הקדום לשמלות, זה שנשכח עם מכנסי הג'ינס הנוחים, מתעורר לחיים במהלך צפייה ברקדניות של פינה באוש
תחושה חופש וקלילות. מתוך הסרט "פינה"
יצאתי מהסרט "פינה" (על הכוריאוגרפית הנודעת פינה באוש) עם חשק עז לשמלה. זה היכה בי כמו אז לראשונה בראשית שנות ה-80 כשראיתי על במת היכל התרבות את "קפה מילר". שמלות קומבינזון לבנות וסגפניות, חסרות המשקל, מלאות תנועה רוקדות יחד עם הגוף, היו כל מה שרציתי מאז ללבוש לפני השינה. גם מראה השמלה הדקיקה ומעליה מעיל פתוח שלבשה רקדנית אחרת על הבמה, מתרוצצת תועה ותוהה בנעלי עקב, נצרב מאז בתודעתי כצירוף נשי ופגיע, מסעיר ונוגע ללב.
פאשניסטה בת 91
אחרי שכל הטרנדים חולפים, מה שנשאר הוא טעם אישי יוצא דופן | שירה ברויאר במפגש מחודש עם מיכל גולן, אייקון הסטייל של ילדותה
לא מתעניינת במותגים, רק במה שמוצא חן בעיניה. מיכל גולן עם גלביה כתומה רקומה שנקנתה לפני 15 שנה בהראלם בניו יורק | צילום: מיכאל טופיול
מיכל גולן היא האישה המבוגרת שמתלבשת הכי יפה שאני מכירה. אני מכירה אותה מגיל קטן. 35 שנה היו היא ואמא שלי, אילנה ברויאר, שותפות במשרד לאדריכלות פנים בתל אביב ועד היום הן חברות טובות. ביום הולדתה ה-91 באוגוסט האחרון, היא קיבלה את אורחיה בגלביית פסים כתומה, רקומה חוטי כסף, אותה קנתה שנים רבות קודם לכן בהארלם בניו-יורק.
המעיל שגרם לי להתאהב
כמו בין אנשים, גם בעניינים שבין אדם לבגדיו, כימיה טובה היא סוד הקסם | שירה ברויאר מצאה את המעיל המושלם וידעה מיד שהוא הוא האחד
מעיל טוב שהופך לעוגן במלתחה. קתרין דנב מתוך הסרט "מטריות שרבורג"
6 שנים הייתי מאוהבת באותו מעיל. בכל פעם שלבשתי אותו ויצאתי לרחוב התחיל להתנגן בי שירו היפיפה של מלקולם מקלארן "ג'אז איז פאריס": "I wore black on St-Germain de prés", שר מק'לרן… קולה הסקסי של קתרין דנב לוחש הבטחה לנשיקות במקומות נסתרים… ואני פוסעת מוגנת במעילי השחור והנהדר, מודה לאלוהי הקניות הנבונות, מרגישה פריס, מרגישה הכי אני.
חורף 2012: אין חדש תחת השמש
אם ללמוד מניסיון העבר, כל מאה מתחילה בהתרפקות נוסטלגית על העשורים הקודמים | החידושים ופריצות הדרך יגיעו כנראה רק אחרי 2020 | עד אז, שירה ברויאר מתנחמת במראה הגברי לנשים, שאף פעם לא מכזיב
איך שגלגל מסתובב. המראה הגברי חוזר בחורף 2012. מתוך קטלוג "אמיקה" | צילום מסך
החורף המתקרב מציע מראות וסגנונות ממוחזרים המוגשים כמנת שאריות מחוממת. האופנה מדשדשת במעגלי רטרו ללא בשורות חדשות. אבל, יש מקום לאופטימיות. במבט לאחור, אל שני העשורים הראשונים של המאה ה-20, מתגלה תופעה דומה. גם אז התחילה המאה החדשה במיחזור סגנונות מהעבר.
זה לא בסיסי: מדריך לטי שירט המושלמת
כמו מה שקרה לג'ינס בעבר, גם הטי שירט הפכה מפריט בסיסי של פועלים למוצר פרימיום שעשוי לעלות מאות שקלים | שירה ברויאר יצאה למסע בעקבות חולצת הטי המושלמת וחזרה עם 7 מתחרות על התואר
הכי פשוט, הכי יפה. ג'יין בירקין וסרז' גינסבורג | צילום: גטי אימג'ס
ארמני אמר פעם כי אין בגד מחמיא יותר מטי שירט בצבע כחול כהה. הטי שירט היא אולי רק שחקנית משנה בהופעה הכללית, אבל כשהיא מבצעת את תפקידה היטב, מגיע לה אוסקר: על הדיוק במשקל הבד, רכות סריג הטריקו, עדינות הגימורים, אורך השרוולים, צורת המחשוף, התמזגות התיפורים, עומק הגוון ועל האופן בו היא גולשת על הגוף ללא מאמץ – מעט רפויה ועם זאת מספיק קרובה לרמז את סודותיו.
מבחן בגרות: 5 החלטות אופנתיות לשנה החדשה
ראש השנה מאחורינו ויום כיפור בפתח | זה הזמן לחשבון נפש אופנתי | שירה ברויאר לוקחת דוגמה מעורכת ווג האיטלקי ומתלבשת על חטאי השנה שחלפה
מדגימות איך להתלבש אחרי גיל 60. פרנקה סוזני, עורכת ווג איטליה עם המעצבת דיאן פון פירסטנברג | צילום: גטי אימג'ס
"מה באמת היא חשבה לעצמה כשהיא לבשה את המכנסונים האלה?", תהתה חברתי בערב פתיחת תערוכה מול בחורה, לא צעירה במיוחד, בשורטס אופנתיים שלא עושים עמה שום חסד. היא מצדה מסרבת להקשיב לתחנוני החבר שלה שמאיץ בה להחליף את הג'ינס הארוך בקצר הלוהט. "אני בת 44, ילדתי 3 ילדים ואני לא לובשת יותר שורטס", היא מסבירה לו בסלחנות.
זוגיות יציבה עם ארון הבגדים
בעולם בו רבים מתקשים להתחייב אפילו לאותו בן זוג לתקופה ארוכה, יש כאלו שמקיימים מערכת יחסית מונוגמית עם המלתחה שלהם במשך עשרות שנים | אותה חולצה, אותו סגנון, בלי טרנדים ובלי פזילות לצדדים | שירה ברויאר עדיין מחפשת את הבגדים שיגרמו לה להתחייב
פטי סמית' על עטיפת האלבום "Horses"
יש תיאורים שנחרתים בזיכרון. כזה היה התיאור של חברה שביקשתי ממנה לתאר אדם עם סגנון אישי מעורר השראה. היא בחרה בחבר יווני יקר, צייר בעל אישיות כובשת ולב רחב, אותו פגשה בתקופות שונות במקומות שונים בעולם. "לכל מקום הוא היה מגיע עם מזוודה קטנה. היו לו מעט בגדים אבל הרבה סטייל. מכנסיים של ארמני, מוכתמות מעט בשאריות צבע, חולצה של הוגו בוס ומוקסינים נהדרים של מוסקינו שאיתם הוא עבד וצייר, בילה, טייל ועשה תמיד הכל". התפעלתי. אולי מפני שמעולם לא הצלחתי לדחוס את כל מה שאני זקוקה לו למזוודה אחת קטנה אבל הייתי מאוד רוצה.
המניפסט האופנתי
ללבוש במקום לקנות | לתקן במקום לזרוק | להעריך איכות ולא להסתנוור ממותגים | להשקיע בקזו'אל במקום לפוצץ על שמלות לאירועים | שירה ברויאר מציעה ניו דיל
דרושה מסורת של לבוש ים תיכוני | צילום מתוך הסרט "קוקו לפני שאנל"
זה התחיל כשקיפלתי כביסה וסידרתי בגדים בארון בעודי מחפשת לנפות את מה שמיותר. במקום להיפטר מכמה חולצות עם קרעים שלא לבשתי יותר משנה, החלטתי לקחת אותן לתיקון יחד עם כמה זוגות נעליים לחידוש הסוליות. עליתי על אופניי ונסעתי לתופרת ולסנדלר. כמה פשוט חשבתי, תופרת וסנדלר, יעדים חדשים במפת הדרכים שלי. פתאום הכול התבהר והתחבר. המחאה, המראות בהפגנה הענקית בתל אביב והקיץ הזה, שמחדד את התמונה ומחבר את קרעיה השונים.
סיפורי בדים: המסע לשמלת הקיץ המושלמת
בעזרת תופרת אחת מעולה ובדי כותנה שנקנו בתל אביב, שירה ברויאר מגלה את הדרך לשמלה האולטימטיבית | גרסת "עשה זאת בעצמך"
כל מה שצריך בקיץ חם ולח. פנלופה קרוז מתוך "לחזור" של אלמודובר | צילום מסך
כמעט אוגוסט ושלא כמנהגי, לא הלכתי הקיץ לחפש בגדים מעולים במכירות סוף העונה. יש לי כל מה שאני זקוקה לו ואני משוחררת מתאוות קניות. חופשייה מחוויית האופנה שכובלת אותי להיאחז באשליה שלוגו של מותג ידוע עשוי להעניק לי ביטחון. כן, כבודם של מותגים מונח במקומו. בעיקר אם יש להם ערך מוסף כמו איכות יוצאת דופן ועיצוב מצטיין. אבל לפחות לעת עתה, כשכל כך חם ולח, אני רחוקה מהשעבוד לתרבות המותגים. כל מה שאני רוצה ללבוש מסתכם במילה אחת: כותנה. שמלה מאריג כותנה ליתר דיוק. גזורה קרוב לקו הגוף אבל גם רפויה במידה שמאפשרת אוורור בין העור לבד. תכונה כה חיונית לקיץ וכה קשה להשגה בחנויות המלאות שמלות מסריגי כותנה כמו טריקו למשל, שנמתח ונדבק לגוף.