פאשניסטה בת 91
אחרי שכל הטרנדים חולפים, מה שנשאר הוא טעם אישי יוצא דופן | שירה ברויאר במפגש מחודש עם מיכל גולן, אייקון הסטייל של ילדותה
לא מתעניינת במותגים, רק במה שמוצא חן בעיניה. מיכל גולן עם גלביה כתומה רקומה שנקנתה לפני 15 שנה בהראלם בניו יורק | צילום: מיכאל טופיול
מיכל גולן היא האישה המבוגרת שמתלבשת הכי יפה שאני מכירה. אני מכירה אותה מגיל קטן. 35 שנה היו היא ואמא שלי, אילנה ברויאר, שותפות במשרד לאדריכלות פנים בתל אביב ועד היום הן חברות טובות. ביום הולדתה ה-91 באוגוסט האחרון, היא קיבלה את אורחיה בגלביית פסים כתומה, רקומה חוטי כסף, אותה קנתה שנים רבות קודם לכן בהארלם בניו-יורק.
בילדותי כשהייתי מגיעה למשרד של אמי שהיה ממוקם באחד מחדרי דירתה היפה של מיכל, היא הייתה נענית לבקשתי לפלוש לה לחדר הארונות, להסתכל בבגדים ולשחק בקופסאות המצוירות, מהן הייתי שולה מחרוזות ענבר וקורל, עגילי חרוזים כחולים וצעיפי משי בדוגמאות בטיק. הדירה כולה הילכה עלי קסם, בסלון עמד פסנתר שחור ליד קיר שחור ומעליו תמונת חבצלות לבנות, פרי מכחולה של בעלת הבית. צמחיה הסתרגה במרפסת, ממנה נתלו כדורי 'זכוכית חברון' ירוקים וכחולים. בקופסאות קטנות מגולפות המתינו לי הפתעות מתוקות, קליפות אשכולית מסוכרות ותמרים ממולאים מרציפן. לכל המראות, הריחות והטעמים היה סגנון ברור, שפה אחת. עשירה, מגוונת ורבת השראה. גם היום, כשאני חושבת על סגנון אישי שהוא דרך חיים, על זהות ברורה שיש לה ביטוי חיצוני עגול ושלם, אני חושבת על מיכל.
מעיל מדבר של פיני לייטסדורף ממשכית. מיכל גולן | צילום: מיכאל טופיול
| כאפייה במקום כובע עם דובדבנים |
"גדלתי בבית עם טעם טוב, רהיטים לא היו להורי אבל בכסף הראשון שהיה להם הם קנו שטיחים", היא עונה על השאלה מה עיצב את טעמה. היא אישה גבוהה בעלת מראה אצילי שלא השתנה הרבה לאורך השנים. אני זוכרת אותה בשמלות כותנה עם מחרוזות אתניות, שמלות כפתן וטוניקות עם מכנסיים במראה שהיה בו מיזוג מתוחכם של פולקלור ומודרניזם, כובד וקלילות.
אביה, האדריכל אריה אל חנני, חתן פרס ישראל לאדריכלות מ-1973, השתייך עוד ברוסיה לקבוצת אמנים אוונגרדית. ב-1922 עלה לישראל עם כל משפחתו ועסק בציור ועיצוב תפאורות. תחילה גרו בתל אביב ואחר כך עברו ל-3 שנים לירושלים. "גרנו בירושלים במרתף בחצר בית ערבי גדול. היו שם דגי זהב בבריכה קטנה, משאבת מים ושיחי יסמין, שכנים ערבים שאכלו בישיבה על כריות וכל המפגש הזה עם הלבנט, גרם להורי למהפכה עצומה. כל מה שהיה מזרחי משך אותם. רציתי תסרוקת עם בקבוקים וכובע מקושט דובדבנים אבל הורי חשבו שזה קיטש ונתנו לי כאפייה".
פריטים בביתה של מיכל גולן | צילום: מיכאל טופיול
מבחר תכשיטים של גולן: מחרוזות שן פיל, צמיד הונגרי, ענבר, קורלים, מונוקל עתיק, סיכת אבן קיסריה וטבעות אבנים מברזיל | צילום: מיכאל טופיול
חולצת משי שנקנתה בהונג קונג לפני 30 שנה, חצאית משי, ושרשרת זהב בת יותר מ-100 שנה שקיבלה מחמותה לחתונה. מיכל גולן | צילום: מיכאל טופיול
ז'קט משי יפני שנקנה בשוק בטוקיו לפני 30 שנה. מיכל גולן | צילום: מיכאל טופיול
ביתה של מיכל גולן | צילום: מיכאל טופיול
צעיף צמר מקסיקני שנקנה ב"הנרי בנדל" בניו יורק לפני 30 שנה לכבוד יום הולדתה ה-60. מיכל גולן | צילום: מיכאל טופיול
מימין: תיקי ערב, משמאל: צעיפים מהודו, דורין פרנקפורט והחנות "דרוויש" בת"א. ביתה של מיכל גולן | צילום: מיכאל טופיול
| הגנדרנית של התנועה |
השנים בירושלים הטביעו חותם עמוק על סגנון המשפחה, גם עם חזרתה לתל אביב כשמיכל הייתה בת 8. "אבי עיצב באותה תקופה פוסטרים לחברות שונות, ביניהן "עסיס" ואני זוכרת את הרושם העז שהותיר בי ביקור בבית נגלר, שהיה הבעלים. בחדר השינה הייתה תקרה שחורה ואשתו היפיפייה הייתה האישה הראשונה שראיתי לבושה במכנסיים". המשפחה גרה ברחוב אלנבי, בבית שהתארחו אנשי הבוהמה של התקופה ביניהן לאה גולדברג וחנה רובינא "שבעיני הייתה הכי יפה ואהבתי את העגילים הוונציאניים עם האבנים הכחולות שלה". הסביבה האמנותית בה גדלה ביססה אצלה את הקשר בין ביטוי פנימי לסגנון חיצוני.
"תמיד היה לי חשוב להתלבש יפה ומקורי, בתנועה נחשבתי גנדרנית כי הייתה לי סיכת פנינים, אבל רק בגיל 16 כשלמדתי ציור ב'אבני' והלכתי לנשף חנוכה של הסטודיו, ראיתי לראשונה בנות בגילי מהחברה הסלונית בעקבים ושמלות מהודרות עם כפפות", היא מספרת. "מעולם לא עניינו אותי שמות הפירמות, פשוט קניתי מה שמצא חן בעיני", היא אומרת בביטחון של מי שתמיד ידעה מה יפה בעיניה, מה מתאים לה ומה לא והלכה עם זה עד הסוף. גם היום, להתלבש יפה, לדייק בבחירות אסתטיות יומיומיות זו עברה דרך חיים ואני מולה, חוזרת להיות הילדה המוקסמת בחדר הארונות.
ג'קט הונגרי רקום שנקנה לפני 35 שנה בחנות בשם "מגדה" שהיתה פעם ברחוב בן יהודה בת"א. מיכל גולן | צילום: מיכאל טופיול
מיכל גולן בצעירותה
מיכל גולן | צילום: מיכאל טופיול
דודה יקרה, נוחי על משכבך בשלום…
מאת: עודד | 7 בינואר 2015 | 09:56Magnificent items from you, man. I've bear in mind your stuff previous to and you're simply too fantastic. I actually like what you have acquired here, certainly like what you are stating and the way in which you say it. You're making it entertaining and you still take care of to keep it smart. I cant wait to read much more from you. This is actually a great web site.
מאת: מקומות לאירועים בתל אביב | 13 בנובמבר 2012 | 23:58כיף לקרוא על זהות וטעם אישי -כזה שבא בתבונה .ניסיון ,והתבוננות-כתבה מרעננת על"מאיפה הדברים באים"…
מאת: דורון אשכנזי | 19 בינואר 2012 | 18:33
מאת: מאשה | 19 בינואר 2012 | 12:30כשהיינו ילדים, והלכנו לתערוכות במוזיאון, היתה שם אשה גבוהה וזקופה, שאבי אמר שהיא אשה יפה. אכן. עד היום.עם עינים פקוחות מתבוננות, ובוחרות.
מאת: נאוה | 6 בדצמבר 2011 | 12:11בעולם של שטויות כתבה שמוודאת את האפשרויות . (האמיתיות)
"מגיל קטן"?
מאת: לילית | 4 בדצמבר 2011 | 20:57אי אפשר למצוא ביטוי יותר מדויק? "גיל צעיר" למשל?
למה אין עריכת טקסט<?..
זה עתה סיימנו, אמי: אביבה אפרתי (חברה של מיכל מתקופת הלימודים) ואני לקרוא את הכתבה והתגובות. אכן אשה אצילה מעניינת, המתגוררת בדירה המקרינה הרבה חום ויופי. יישר כוח לך, שירה, על הבחירה והכתבה.
מאת: ענת לאו | 3 בדצמבר 2011 | 17:02ברכותי על הפרופיל המדוייק והצילומים של סגנונה המרהיב של האשה המופלאה הזו, שאני גאה להיות חברתה. היא מלכה ללא גינונים נובו-רישיים. אצילה נטו.
מאת: סילבי קשת | 1 בדצמבר 2011 | 01:55כתבה מהנה ומרגשת על אישה מיוחדת כל הכבוד! פנינה
מאת: פנינה ברגמן | 30 בנובמבר 2011 | 20:07וואו
מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) | 29 בנובמבר 2011 | 17:36אני תמיד מוקסמת מדמותה היפה והנעימה של מיכל. הכותבת מתארת אותה ואת ביתה בנאמנות.
מאת: מרים | 29 בנובמבר 2011 | 13:49כתבה מדליקה מעניינת ומרגשת
מאת: בסי הרתאן | 29 בנובמבר 2011 | 13:11
מאת: נ.ג. | 29 בנובמבר 2011 | 08:58
מאת: אילנה | 28 בנובמבר 2011 | 22:41במקום לרוץ אחרי מותגים – תיראו לאיזה יופי ואצילות מגיעים כאשר קשובים לטעם הפנימי והאישי. נהדר, שירה, שאת מרבה להדגיש את הצד האינדיבידואלי ואין זו הפעם הראשונה.
אילנה
מאת: ... | 28 בנובמבר 2011 | 19:33I remember my jaw dropping when I first encountered Michal and her apartment over 50 years ago. I am a little older and have seen quite a bit of the world, but Michal and the apartment are still the ultimate reference point for perfection of taste. Shira, you did a great job
מאת: Irit | 28 בנובמבר 2011 | 19:18
מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) | 28 בנובמבר 2011 | 17:55thanks shira for these beautiful words and pictures appreciate your choice to focus on michal who is a real inspiration of good taste
מאת: AMIT | 28 בנובמבר 2011 | 15:39כתובה יפה … מעניינת ובמיוחד מעוררת השראה וסימפטיה כלפי מיכל! מיכל, שתזכי עוד לשנים ארוכות מלאות בבריאות שמחה ויופי [:
מאת: נעם | 28 בנובמבר 2011 | 15:21תודה שירה, כתבה מקסימה על תקופה ודרך התבוננות , זה מאוד מרגש .
מאת: נטע | 28 בנובמבר 2011 | 14:52ולמיכל , הרבה שנים של בריאות ויופי.
מאת: אכן, אישה יפה | 28 בנובמבר 2011 | 14:39
מאת: הידד | 28 בנובמבר 2011 | 12:48
מאת: דנה | 28 בנובמבר 2011 | 11:06תודה לך שפתחת לנו צוהר לבית ולארון של אישה כ"כ מעניינת!
מאת: הילה | 28 בנובמבר 2011 | 10:08