אגם בוחבוט עצרה לנו את הנשימה בחליפה שקופה ומלאכית

OFF/NA 

עד התצוגה עצמה, עוד לא היה לגמרי ברור מה זה בדיוק OFF/NA, אבל הייתה תחושה כללית שעומד להיות קול. גם נחילי הנערים והנערות הלבושים במיטב מותגי הסטריט המקומי, שהתייצבו בתור לכניסה, היוו רמז משמעותי. ואכן: על רקע מסע ברחובות תל אביב שהוקרן על המסך הענק, ולצלילי "פרחה במרצדס" ("בחום של תל אביב"), נפתחה התצוגה הכי פרשית שנראתה עד כה בשבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב 2026. 

אז OFF/NA היא למעשה פלטפורמה עצמאית לקידום מעצבים צעירים ומותגים מקומיים – כבר יוזמה שאי אפשר שלא להרים לה – והתצוגה עצמה כללה 30 לוקים שהורכבו מפריטים שונים של יותר מ-20 מעצבים: החל במותגים מוכרים יותר כמו מישימונו, דרך שמות מסקרנים מאוד כמו טושקה והגומל, ועד מותגי נעליים, תכשיטים ואקססוריז כמו Ritual, Aura To Go, ו-Tender Heart.  

בלי סלבס, בלי נאמברים ובלי שטויות (אוקיי, עם הרבה שטויות – כמו ג'וינט ענק, סקייטבורד ומיכל מי עדן), ועל רקע הפסקול הכי כיפי שנשמע עד כה על המסלול הזה, נראה שהאנשים של OFF/NA ממש לא היו צריכים לעבוד קשה מדי כדי לשכנע אותנו שהם מחזיקים בכל הסטייל של תל אביב. ואנחנו בסדר גמור עם זה. 

תודה 

אבל יש תופעה תל-אביבית אחת שהצמיחה המפלצתית שלה כבר לא השאירה ברירה אלא להרים לה תצוגת סולו: המותג "תודה" של הארי לוי. בגיל 17 הוא התחיל לצייר על חולצות, והיום, שבע שנים אחרי, התוצאה היא ערימת ילדים בלתי נגמרת שמתגבשת מחוץ לאולם התצוגה – שנייה בגודלה רק לתור שהשתרך מחוץ לחנות בשנקין כשהמותג ערך אודישנים פתוחים לדוגמנים – כשכולם ממותגים מכובע ועד מיקרו-שורטס במילה אחת, נדיבה ומנומסת, שעומדת בקונטרסט זועק לאסתטיקת האופל והזעם שהיא מייצגת. 

האמת היא שאפשר רק לקנא בטינאייג'רים תל אביביים שיש להם את "תודה". האפשרות לבטא את ההשתוללות הפנימית של גיל ההתבגרות דרך סטריט-פאנק מקומי ומקורי היא פריווילגיה רצינית, ומה שהלך אתמול על המסלול (בשיתוף פעולה מעניין עם המכון הישראלי למניעת ניכור הורי) היה טעון באנרגיה ספציפית, מתפרצת וסוחפת במקסימום. קפוצ'ונים קרועים, טרנינגים גדולים, מכנסונים שהם יותר תחתונים, סיכות ביטחון עצומות, כותונת משוגעים, ישו התלוי על מגן דוד ענק והרבה חוטיני – כל אלה הרכיבו מופע משגע של אופנת רחוב במיטבה.  

בצלאל והפועל 

אתנחתא חמודה במיוחד הייתה שיתוף הפעולה בין המחלקה לעיצוב אופנה בבצלאל לבין הפועל, שבמסגרתה הושקו מדי הארגון החדשים עם לוגו משודרג, על נבחרת דוגמנים שביניהם אלונה ברקת ופיני בלילי, וכן 14 דגמים שעיצבו הסטודנטים בהשראת ענפי ספורט אולימפיים ופראלימפיים, אותם דגמנו ספורטאים וספורטאיות מאותם ענפים.  

כך קרה שעל המסלול צעדו, למשל, לינוי אשרם בשמלת מחוך משובצת אבנים (בעיצוב רוני קמיניץ ועמית רפפורט), לוחמי הטקוואנדו אבישג סמברג ובן זוגה נמרוד קרביצקי בטייק על מדי הענף שעשוי מעור (בעיצוב יעל בן ציון ועלמה צור), והכדורגלנית אושרת עיני בדגם שמבוסס על המשושים של הכדור, כולל הכיתוב "עיני 15" על הגב (בעיצוב דקל פלג ויסכה אריאל).

פיני לייטרסדורף 

המוטיב שליווה השנה את שבוע האופנה הוא "נשים פורצות דרך", וספציפית בהקשר האופנתי המקומי, קשה לחשוב על מועמדת ראויה יותר לשאת את הדגל הזה מפיני לייטרסדורף ז"ל, שהשנה מלאו 120 להולדתה. לייטרסדורף נחשבת לאופנאית הישראלית הראשונה: היא הייתה המעצבת הראשית של בית האופנה המיתולוגי "משכית", לימדה אופנה בשנקר והשפיעה רבות, למשל, על התלמיד אלבר אלבז.  

קשה לתפוס במילים את תרומתה לשדה החמקמק שנקרא אופנה ישראלית, ואת סגנונה הספציפי, המכשף. לכן מזל גדול שבארכיון המשפחתי נשמרו עד היום בקפידה דגמים שעיצבה, פיסות היסטוריה מדהימות ביופיין, שהתעוררו לחיים בתצוגת מחווה תחת ניהולו האמנותי של ויוי בלאיש.  

דוגמאות גיאומטריות צבעוניות, פריטים משולבי צדפים ואבנים, רקמות עשירות, כפתנים ושמלות מעטפת בגזרות שמזכירות את מעיל המדבר האיקוני שעיצבה עבור משכית – דוגמניות כשירלי בוגנים וגלית גוטמן צריכות לראות את עצמן בנות מזל גדול על שזכו להיכנס לבגדים הנדירים האלה ולהציג לראווה את כתב ידה הייחודי כל כך של לייטרסדורף, שטוותה מין בוהו ישראלי קסום ומפואר.  

אלון ליבנה 

ולבסוף הגיע אלון ליבנה, הסוגר המסורתי. המשבצת הזאת שמורה לדובדבן שבקצפת, לשואו הגדול של תעשיית האופנה הישראלית, והוא כמובן לא אכזב. הקולקציה החדשה שלו, תחת השם Treasure 2027, פנתה אל מקור השראה שגם הוא לא נוטה לאכזב – מעמקי הים. ליבנה ביסס את החזון שלו על תיבת אוצר פרטית: פריטים וחפצים שאסף לאורך השנים במקומות שונים בעולם ובשווקי פשפשים – תכשיטים, צדפים וקונכיות, וכן שרשראות פנינים שקיבל מסבתו. לוק הפתיחה של אגם בוחבוט נתן את הטון: הזמרת נראתה כמו שונית אלמוגים מכושפת, במכנסיים מרחפים וטופ לבן משובץ אבני קריסטל ועטור סלסולי מלמלה דקיקים. 

משם נפרש הסיפור של ליבנה על אוצרות המעמקים, עמוס אבנים, קונכיות ופנינים שהפכו כל אחת מהדוגמניות למעין גרסה חללית של ונוס הנולדת מקצף הגלים. הלוק של עדן גולן מערב הגאלה, המורכב ממאות אבני סברובסקי שהודבקו על גופה במשך שעות, היה למעשה טיזר קטן למשיכה הנוכחית של ליבנה אל הנצנוץ היהלומי, ולעבודה המפרכת שהוא מוכן להשקיע עבור הליטוש המדויק שלו.  

הגזרות היו פיסוליות ואופייניות, התפירה ללא רבב (אף אבן לא נותרה על המסלול למזכרת, וזה אומר הרבה), השואו מלא פאר ודרמה, ועכשיו נותר רק לפתוח את בורסת ההימורים ולנסות לנחש איזה דגם ינחת אצל איזו כוכבת בינלאומית, ומתי. אנחנו בהחלט יכולות לראות את זנדאיה, למשל, באחד ממחוכי הפנינים האלה, כולל ההד-פיס.