בחסות אלה איילון: זאת כנראה שמלת הכלה הקצרה ביותר שראינו אי פעם
גולן אלבז פרידמן פיזר יהלומים מנצנצים לכל עבר, העיצובים של חנה מרילוס יצרו תנועה מהפנטת ועידן לרוס הציג קולקציה שמשחקת על הקשר שבין מתוק לסקסי. עדכונים חשובים משבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב
כמו תכשיט. מתוך התצוגה של גולן אלבד פרידמן (צילום: עומרי רוזנגרט)
גולן אלבז פרידמן
במהלך אחד ה"סבבים" עם איראן, היה גולן אלבז פרידמן עד להתנפצות שמשה מחוץ לסטודיו שלו. "אלפי רסיסים התפזרו כמו פסיפס של יהלומים זעירים, וזו הפעם הראשונה שראיתי יופי בשבר", הוא מעיד. שם נולדה הקולקציה הראשונה שלו תחת המותג החדש, הנושא את שמו, שהוצגה אתמול (ד') בשבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב.
צילום: עומרי רוזנגרט
צילום: עומרי רוזנגרט
אבל לא בדיוק מדובר במעצב שעושה את צעדיו הראשונים בתעשייה. למעשה, לאלבז פרידמן כבר יש חתיכת רזומה – הוא עבד בבית האופנה של אלכסנדר מקווין, הקים מותג עצמאי בלונדון שהלביש ענקיות כמו ריהאנה וזנדאיה, וכשחזר לארץ היה ממייסדי House of Jaffa האהוב. בהמשך גם כיהן כמנהל אמנותי בקו הרדי-טו-וור של גליה להב. הניסיון הזה, והאסתטיקה שהתפתחה לאורכו, ניכרים היטב בעיצוביו הנוכחיים, שמצטיינים במיומנות טכנית ובשילוב טבעי בין קז'ואל ישראלי לגלאם בינלאומי.
צילום: עומרי רוזנגרט
צילום: עומרי רוזנגרט
כל זה הוצג אתמול על קאסט יוצא דופן: לצד דוגמנים ודוגמניות מהשורה, הופיעו על המסלול של אלבז פרידמן נכי ונכות צה"ל. לא כעלי תאנה בודדים, אלא כחלק ניכר ומגוון מהתצוגה. הדמעות שנצנצו בעיני קהל כמו יהלומי ההתנפצות לא היו דמעות של כאב או רחמים, אלא של התרגשות עצומה ממופע הצמיחה והתקווה עמוס החיוכים שצעד (או התקדם בכיסא גלגלים) על המסלול.
צילום: עומרי רוזנגרט
צילום: עומרי רוזנגרט
קשה שלא ליפול כאן לסנטימנטליות על חשבון האופנה, אבל הבגדים שאלבז פרידמן מעצב היו אחראים במידה רבה לחיוכים המדבקים האלה: הם בגדים מהסוג שמרים ללובש או הלובשת, שגורם להם להרגיש בשיאם. נונשלנטיים אבל חגיגיים, נוחים אבל ייחודיים, ובעיקר מלאי אישיות.
חנה מרילוס
"חנה היא השאנל הישראלית", אמר מוטי רייפ, דרמטי כהרגלו, בפתח התצוגה של חנה מרילוס. אין הרבה קשר בין השפה העיצובית של חנה מרילוס לבין זו של בית האופנה הצרפתי הוותיק, אבל אפשר להבין למה רייפ מתכוון: מרילוס היא רמה קצת אחרת. בשנים האחרונות היא פתחה ושכללה את יכולותיה באופן מעורר התפעלות, וכיום התוצרת שלה אכן ראויה למילים גדולות כמו "תפירה עילית".
צילום: עומרי רוזנגרט
צילום: עומרי רוזנגרט
צילום: עומרי רוזנגרט
תצוגות אופנה הן קונספט נחמד, אבל האמת היא שהן לא תמיד עושות לבגדים את השירות שעושות להם, למשל, הפקות אופנה. תנועה היא אלמנט שלא פשוט ללכוד ולמשול בו, ומרילוס עושה זאת ביד אמן. העיצובים שלה הם אמנות שתענוג לראות בתנועה, והאפקט שלהם כמעט מדיטטיבי.
צילום: עומרי רוזנגרט
צילום: עומרי רוזנגרט
צילום: עומרי רוזנגרט
הקולקציה הנוכחית שואבת השראה מהחיים שמתחת לפני המים, ומהאופן שבו מים משנים צורה ופוגשים אור. כל זה נוכח בעבודתה העדינה של מרילוס עם בדי אורגנזה דקיקים, מרחפים, שלעיתים מקבלים גימור הולוגרפי של של צדפים ופנינים. הדוגמניות בתצוגה נראו, אחת אחת, כנימפות שמיימיות העולות ממעמקי הים. זה היה מהפנט.
עידן לרוס
בראיון קצר מאחורי הקלעים, כשביקשנו מעידן לרוס להגדיר את הקולקציה החדשה שלו בכמה מילות מפתח, הוא אמר: "מרי לנצח, סטודיו 54, אפטר פארטי, גוד וייבז". ואכן, "מרי לנצח", ההמנון הקווירי של עברי לידר, התנגן כשרומי פרנקל פתחה את התצוגה בשמלת מיני אדומה, עם כתפיים מודגשות, בנצנוץ נוזלי שגרם לה להיראות כמו סוכריה על מקל (או ארטיק של "לה פרוטה", נותנת החסות). ואכן, סטודיו 54 ושיגעון הדיסקו שלו זרחו על התצוגה כמו כדור מראות ענקי, ואכן, הדוגמניות נראו כאילו הן בדרך לאפטר פארטי הכי שווה בעיר בניו יורק של הסבנטיז. ואכן, הוייבז היו גוד.
צילום: עומרי רוזנגרט
צילום: עומרי רוזנגרט
צילום: עומרי רוזנגרט
בקיצור, עידן לרוס יודע לספק את הסחורה. האישה שעומדת לנגד עיניו היא מין מארי אנטואנט מודרנית, כאוטית ודקדנטית, ילדותית ומפונקת. וזה, מה לעשות, סטייל ברמות. הוא גם הלך על גימיק ליהוקי מוצלח כשבחר רק דוגמניות שגובהן עד 165 מטר, מה שבהחלט תרם לאווירת הקוקטיות הכללית.
צילום: עומרי רוזנגרט
צילום: עומרי רוזנגרט
צילום: עומרי רוזנגרט
האלמנט הילדי היה, כאמור, נוכח במיוחד: בגרביונים הצבעוניים, בבובות דובי שהיטלטלו מידי הדוגמניות, אפילו בבחירת הספר שאחזה אלה איילון במראה הכלה הסוגר של התצוגה – "לוליטה". לרוס לא מהסס לפלרטט עם ניואנסים מסוכנים, והתוצאה קאמפית, קווירית וסקסית, באופן שגורם לנו להתענג בכל פעם מחדש על היותו אחד המעצבים הבולטים והמובחנים בסצנה המקומית.
השאירו תגובה