מתנה בשישי: 500 שקלים לקנייה ב-Moxie TLV

אני מתחרטת שלא קניתי את המשקפיים הורודות שתמיד רציתי על מנת לראות את העולם בורוד
בהשראה אופטימית קלילה וזאת ב-50 גוונים של ורוד כי לצערי קניתי משקפיים אפורות ומאז אני רואה את העולם באפור בהשראה פסימית כבדה וזאת ב-50 גוונים של אפור .

לפעמים מתעממות, המשקפים הוורודות,

ואז העולם נראה כבד, אפור ומלא דמעות!

ואני מתיישבת, בלב כואב כותבת

לנצח אתחרט שלא קניתי בטיול האחרון עם אמי לפריז זוג משקפי וינטג׳ בהדפס פרחוני מטריף בחנות יד שנייה, התלבטתי נורא לגבי המחיר ואחרי לילה ללא שינה עם המון מחשבות קמתי בבוקר הישר לחנות אך קנו אותם ערב קודם והלב שלי נשבר …

הדבר שאני הכי מתחרטת שלא קניתי זה משקולות!
בתחילת הקורונה והסגר הראשון כמו מרביתנו חשבתי שזאת מחלה חולפה ושבמהרה נחזור לשגרה לכן לא רכשתי אביזרי אימון וביניהם משקולות.. לצערי התבדתי… וגם כעת בסגר השני (או השלישי כבר אבדתי…) אני נאלצת להסתפק באימון ביתי פשוט ולא מאתגר..

אני ממש מתחרטת שלא רכשתי מכשיר פאן לשיער. בין אם זה הסגר, עונת המעבר או סתם התקופה- אני מוצאת את השיער שלי כל בוקר חסר כיוון וקשה לעיצוב. כנראה שלא למדתי מתקופת הסגר הראשון לדאוג למכשיר לעיצוב השיער שלי כדי שיהיה לי לסגר השני, וספציפית לפאן לשיער.
הפאן הישן שלי ליווה אותי הרבה שנים, עד כדי כך שיש לו ערך סנטימנטלי עבורי וקשה לי לזרוק אותו למרות שהוא הגיע לשלב שהוא כבר בקושי עובד וחלש מידי כדי להתמודד עם ימי השיער הקשוחים שפוקדים אותי לאחרונה. מסקנה- כשרואים מוצר שצריכים לרכוש, שימי את ההתלבטות בצד. אם את צריכה את זה-תקני את זה! ככה לא תתחרטי בעתיד שלא קנית.

לפני עשור ביקרתי בארה"ב שכידוע הטרנדים מתחילים שם הרבה לפני שהם נוחתים בארצנו הקטנה. באותה התקופה בכל מקום מכרו שם את מכנסי הפדלפון והיה מבחר מטורף, אמא שלי ניסתה כל פעם לשכנע אותי לקנות לפחות זוג אחד, ואני שאז היה באופנה רק סקיני לא הסכמתי בשום פנים ואופן. ואז חזרנו לארץ וכעבור כמה חודשים פתאום הפדלפון עשה קאמבק ונהיה הטרנד הכי חם וכמובן שבסוף הלכתי וקניתי גם במחיר מופקע באחת מהחנויות הריטייל כמו כל החברות שלי במקום שיהיה לי פיס ייחודי שאין לאף אחת, מאז אני תמיד מקשיבה לאמא שלי ולעולם לא פוסלת.

לפני שנה נסענו לירח דבש ביפן, כששנינו חובבים רציניים של סרטי קומיקס ודמויות אנימה. ביעד הראשון שלנו, קיוטו, עוד היינו בהלם מה״יפניות״ בכל פינה- היפנים שלבושים בצורה מוגזמת, שלטי הנאון, ארקייד של משחקים וכמובן, מלא חנויות של דמויות מאנגה יפניות. בשיטוטים ביום השני נכנסנו במקרה לחנות של בובות קומיקס ושנינו פשוט התאהבנו בפסל ענק, סופר מגניב ומיוחד של באטמן והחלטנו לשים אותו בסלון (גיקים, כבר אמרתי?). אחרי הרבה התלבטות וכשהבנו שיש עוד יום שלם לפנינו, החלטנו לא לקנות ולהיסחב, אלא לבוא עוד כמה שעות שוב.
כשחזרנו אחר הצהריים החנות הייתה סגורה. התבאסנו ממש אבל ידענו שיש לנו עוד יומיים בעיר לפני שהולכים ליעד הבא אז אמרנו שנקנה בהמשך. מה שלא ידענו זה שהולך להיות טייפון ענק שבגללו כל הערים ביפן נסגרו לחלוטין ליומיים ומאז, במשך שלושת שבועות הטיול חיפשנו פסל כזה בכל חור, אבל לא היה

אני מתחרטת שלא קניתי את הווילה שלידנו, כי עכשיו אנחנו סובלים ממשפחה ענפה, פרימיטיבית, שכל הזמן טורקים את השער של הגינה שלהם, ואת הדלת. בזמנו לפני עלית המחירים הינו ב- 2008, המחיר היה 460K והיום הוא 2.4 מיליון. חבל.

לפני שנתיים עברתי מאוקראינה לישראל. אבל באוקראינה עזבתי את החבר הכי טוב שלי. בינואר הייתי בברלין. ובפברואר לחבר שלי הזה יש יום הולדת. הוא בן 40. ורציתי מאוד לתת לו משהו כל כך מעודד ולהזכיר לו שהוא תמיד יהיה צעיר ונאה! נראה לי שלהומואים זה אפילו יותר חשוב מאשר לבנות! ובברלין מצאתי כובע פייטים מדהימ! לבן עם ורוד וכחול, מבריק, עם מצחייה אבני חן. הוא שרוף על פייטים, למרות שהוא מסתיר את זה. אז השארתי את הרכישה ליום האחרון בברלין. וביום האחרון החנות היתה סגורה… אני עדיין מתחרטת שלא קניתי המתנה מיד.
אחר כך הזמנתי לחבר שלי שלייקס פייטים באינטרנט.

אני אישה מבוגרת שנמצאת בתהליך ירידה כבר מספר שנים. לפני הקרונה כל כך נהנתי לקנות בגדים חדשים ולהראות ולהתגאות בתוצאות.שהצלחתי להגיע עליהן בעבודה קשה וגאווה רבה. מתחרטת שאני לא הוספתי בגדים יפים לחורף. לא היה לי חשק. הגעגועים לילדים, לנכדים, ולחיים שלי כאגם פעיל ועובד השפיעו על המצב רוח שלי. חשבתי שבמלא לא אצא הר ה וזאת טעות. אני חייבת להמשיך ללחם למען בעלי האהוב, הילדים והנכדים. כן אקנה ואמשיך לחייך גם שזה לא קל. החיים הם חזקים ויפים. אמשיך בדרכי כמה שניתן ואתפלל לי ים טובים יותר כולנו. אמן.

לפני שש שנים טסתי עם אמא לפריז, העיר האהובה עלינו בעולם, לחגוג לה יום הולדת 50 ולי 24. באחד השיטוטים שלנו באזור המארה, נתקלנו בחנות יד שנייה ובחלון הראווה היה צמיד יפהפה- וזהה לחלוטין לצמיד שאמא שלי קיבלה מאבא שלה שנפטר, לפני 35 שנים. נכנסנו לברר כמה הוא עולה והוא היה יקר מאוד. בלב כבד יצאנו משם אבל אני החלטתי שאני קונה לה אותו ויהי מה. צלצלתי בערב לאבא שלי מהמלון וביקשתי שנקנה אותו חצי חצי. הוא הסכים.
למחרת אחה״צ, כשחזרנו למלון לנוח, שיקרתי שאני רוצה ללכת לשוטט בעיר עוד קצת והיא, שהייתה עייפה, ביקשה להישאר.
נסעתי לחנות בהתרגשות מטורפת- רק כדי לגלות שהצמיד אשכרה נמכר באותו הבוקר! זה שבר לי את הלב. עד היום אני מתחרטת שלא קניתי אותו על המקום, כשראיתי כמה אמא שלי רצתה אותו ולא הרשתה לעצמה. הלוואי שהייתי יכולה לחזור לאותו הרגע ולקנות לה משהו שיזכיר לה את אבא שלה.

לא קניתי מגפים בחורף חיכיתי שהמחירים ירדו ואז סגר את הקניונים

סוודר קשמיר אופנתי, שראיתי בנסיעה הראשונה שלי לחו'ל בקניון אופנה יוקרתי. המחיר היה קצת גבוה, אז ויתרתי, וחזרתי יום אחרי וכבר לא היה וכשחזרתי לארץ ראיתי אותו מככב בכל מיני עיתוני אופנה שרכשתי בקביעות….

היי חג שמח:)
הייתי בחנות יש שניה בתל אביב ומדדתי שמלת מיני פייטים בצבע כחול שחור מנצנץ ✨היא ישבה עליי בול ומאוד החמיאה לי ,אפילו הצטלמתי איתה..

ממש רציתי אוברול שראיתי באתא העונה.
בכל פעם נכנסתי, ליטפתי, מדדתי… אבל אמרתי לעצמי שיש לי מספיק אוברולים בארון וחבל, אז קניתי משהו אחר..
עכשיו האוברול שרציתי לגמרי סולד אאוט וכולי חרטה :( אין דבר כזה יותר מדי אוברולים! הוא היה על עונתי ומתאים לכל סיטואציה… מחכה בקוצר רוח לעונה הבאה

לפני כמה שנים הייתי בטיול עם החבר שלי בנוי יורק, וביקרנו את בת הדודה שלי שהיא פאשניסטה של החיים… היא לקחה אותי לחנות וינטג' מטורפת שרק מבינות דבר מכירות…ראיתי שם את שמלת הכלה הכי יפה בעולם… לא יכולתי להתאפק, ומדדתי… היא התאימה לי כאילו תפורה אותה בשבילי… זה הייתה שמלה של מעצב על, ועלתה כמה מאות שקלים בודדים… ממש מציאה. אבל החבר שלי אפילו לא הציע לי נישואין, ולמרות שממש שקלתי לקנות, ויתרתי כי בת דודתי אמרה שזה מוזר.
יומיים אחרי, החבר שלי (בעלי היום) לקח אותי לארוחת ערב רומנטית והציע לי להתחתן… כל מה שחשבתי עליו זאת השמלה הזו!!! רצתי על הבוקר לחנות, חיכיתי בכליון עיניים שיפתחו אותה,ואז גיליתי שמכרו את השמלה!!! כל כך התבאסתי… ניסיתי להשיג את השם של מי שקנתה, והייתי מוכנה להציע אפילו פי 4 מהמחיר שהיא עלתה… אבל לחנות לא היה איך להשיג את הקונה… לא משנה כמה ניסיתי לא מצאתי שמלה כזו בארץ, ולמרות שהייתה לי שמלה מהממת, תמיד התחרטתי שלא קניתי את אותה שמלה מדהימה…

קודם כל זאת שאלה קשה! כל יום שאני קמה ולא קונה פריט זה כבר חרטה . אבל הכרטיס אשראי אומר תודה.
תאמת, החרטה הכי גדולה שלי הייתה כשהייתי בפולין לטיול מהלימודים (כן כן בת 18 לפני 8 שנים) , היתה מישהי ברחובות שמכרה מעילים יפייפים ומעולים וחמים! ותוך כדי כניסה לקניון (נתנו לנו שעה חופשית וכולנו אצנו לקנות דברים שבתאכלס יש לנו בארץ), עצרתי בדוכן וראיתי מעיל מיוחד ומחמם ברמות! ובגלל חברה שאמרה שאמצא משהו יותר טוב וזול בפנים(בכל זאת בת 18 והמעיל עלה כ500 שקל!) זנחתי אותו ונכנסתי לקניון.
עד עכשיו זוכרת את המעיל הזה ומצטערת.

אני הכי מתחרטת על שמלה שלא קניתי לעצמי כשהייתי נערה צעירה, כי היא הייתה יקרה מידי לתקציב שלי בזמנו. אני עד היום זוכרת בדיוק איך היא נראתה, פרט לפרט, ונחמץ לי הלב שויתרתי עליה. בדיעבד? היא בכלל לא הייתה כזאת יפה, אבל היא ללא ספק פיס בלתי נשכח עבורי.

הדבר שאני מאוד מתחרטת שלא קניתי הוא מתאילנד כשהסתובבתי באחד השווקים הייתה חנות קטנה של כלים מקרמיקה ששוטפות את העיניים בצבע ושם התאהבתי בעבודות יד של הכלים היפיפיים האלו. הייתי בטיול הגדול שלי והדבר שהכי חשוב הוא לא להכביד על המוצ'ילה ולכן מנעתי מעצמי לקנות את הכלים כאשר הם שבירים וגם כבדים אבל בדיעבד יכולתי לעשות משלוח לארץ ככה שזה הרבה יותר מתסכל להבין מאוחר יותר שיכולתי לקנות כמה כלים של קרמיקה ולשלוח לארץ.

אני מתחרטת שלא קניתי מתקן כזה ששמים על מיטת ילדים כדי שלא ייפלו.
הבן שלי נפל פעם אחת מהמיטה ובכה מאוד!!!
אני פשוט מצטערת על זה שבגללי הוא בכה.

הדבר שאני הכי מתחרטת שלא קניתי זה חישגד של 5 שקלים.של מזלות. רציתי לקנות את החישגד אבל לא הלכתי לדוכן,דקה אחרי אדם מבוגר קנה חישגד של מזלות וזכה ב50,000 שקלים!!!
אני לא מאמינה שלא קניתי,זו הייתה טעות חיי.

לפני 7 שנים התלבטתי ולא קניתי אוברול דמוי עור וינטג׳ מושלם בחנות יד שניה באמסטרדם. עד היום אני חולמת עליו. פספוס חיי…

אני מתחרטת שלא קניתי כרית דקורטיבית לקישוט הסלון שהזכירה לי את סבתי ז"ל שכל כך אהבתי. הייתי בפריז בחנות מופלאה שכל פריט בה עולה כפול מכרטיס הטיסה. ישר כשנכנסתי לחנות תפסה את עייני כרית המכוסה בדוגמת פרחים כתומים-צהובים שהזכירו לי את השמלה שסבתי נהגה ללבוש. נרגשת כולי הלכתי לכיוון הכרית אך המחיר היה מופקע, שהרי מדובר בסהכ בכרית. היום אני מתחרטת על זה. שום כסף בעולם לא משתווה לזיכרון שהכרית העלתה בי.

היי,
אני מתחרטת שלא קניתי מעיל מושלם של חברת LAZY OAF, מעיל שחור עם פרינט של לבבות אדומים קטנים. המעיל נמכר באתר ASOS והוא עלה 120 פאונד (600 ש"ח בערך), וחיכיתי שמחירו יירד.. זה לא קרה והוא לבסוף אזל מהמלאי.
לאחר שהוא אזל, הרגשתי את ההחמצה וחיפשתי בכל האתרים ושלחתי מייל לחברת LAZY OAF והם ענו לי שהוא אזל מהמלאי לחלוטין. :(
עד היום אני מחפשת מעיל דומה למעיל ההוא.. שחרוט לי בלב בדיוק כמו הלבבות הקטנים שמעוטרים עליו <3

אני מתחרטת שלא קניתי את השמלה המטורפת שראיתי בחנות שביקרתי בפריז, היא הייתה מושלמת וכלכך מדוייקת, שחורה צמודה שיושבת בול ומחמיאה בטירוףף, מיהרתי בטירוף באותו יום ואמרתי לעצמי שאני אחזור לחנות ואקנה אותה, אבל מאז לא מצאתי את השמלה, אבל ישלי עוד תקווה שאפגוש אותה שוב:)

עד היום זה רודף אותי. לפני שנתיים הייתי בחנות וינטג' מטורפת בברייטון, אנגליה. היה שם ג'קט משובץ ראלף לורן קלאסי ב40 פאונד. התלבטתי התלבטתי ובסוף לא קניתי. חושבת על זה כל יום.איזו טעות עשיתי. אני חושבת שהדבר היחיד שיעודד אותי זה לזכות ב500 שח(:
אוהבת אותכם!

לאחרונה הזמנתי מאתר (ישראלי) מסויים חזיה חדשה. היא כל כך נוחה שאני מתחרטת שלא הזמנתי עוד אחת כזאת. אולי בפעם הבאה…

לפני עשר שנים הייתי בפריז, שנים חלמתי לקנות נעלי עקב של לובוטין. הלכתי לחנות, מדדתי, עפתי עליהן, התקשרתי לאחותי להתייעץ, והיא אמרה שלא כדאי. זו הוצאה כספית שלא מצדיקה את עצמה.
מבואסת, ויתרתי על הנעליים.
היום אני חושבת שאלו נעליים נצחיות, שלעולם לא יוצאות מהאופנה וחבל שהקשבתי לאחותי במקום להקשיב ללב.

אני מתחרטת שלא קניתי כרטיס טיסה ללונדון לפני הסגר ושם הייתי חוגגת בשופינג :)

ההורים שלי החליטו לעשות רילוקיישן להולנד כשהייתי בת 14.
11 שנים מאוחר יותר, החלטנו לחזור לארץ. יומיים לפני הטיסה לארץ, ראיתי שמלה מאוד יפה ברשת בגדים כלשהי. רציתי כל כך למדוד את השמלה אבל אמא שלי האיצה בי להזדרז ושנמצא את השמלה בארץ.
לצערי, השמלה לא נמצאה ונשאר לי ממנה רק זיכרון מעורפל.

אני מתחרטת שלא קניתי את המגפיים. ראיתי אותם בחלון ראווה ומיד ניצתה בי אהבה. אבל המשכתי בדרכי. כל יום אני מתאהבת בנעליים אבל אי אפשר לקנות הכל. עברו מאז כמה שנים ואין יום שאני לא חושבת על המגפיים ההן. בזמן שהקדשתי להן, הייתי יכולה למצוא חיסון לקורונה. הייתי צריכה לקנות אותן.
רוח הרפאים של הנעליים ההן רודפת אותי בערות ובשינה. לפעמים אני מלטפת אותן, לפעמים אני מניחה אותן על מדף מיוחד ולפעמים הן בועטות לי בתחת. חבל שלא קניתי אותן, הייתי חוסכת לעצמי גם זמן וגם כסף. כל כך הרבה נעליים קניתי מאז כפיצוי, אבל ללא הועיל.

בעלי ואני טסנו לתאילנד אחרי החתונה, משהו שהיה מאוד ספונטני עם תקציב מאוד מוגבל.
לקראת הימים האחרונים יצאנו לשוק לילי והיה דוכן אם אדם שהכין בובות של חיות מעלים אבל מעבר לזה הוא היה האדם הכי נחמד וחייכן שראיתי בחיים שלי, הוא היה ככ פשוט וטוב ושידר שמחה ואופטימיות טבעית שלא היה אפשר להישאר אדיש לזה. אחרי שדיברנו איתו לכמה דקות והתלבטנו אם לקנות כי היינו בשלב הזה ממש מצומצמים. אמרנו שנשב לאכול ובחזור נקנה, אבל כשחזרנו הוא כבר קיפל את הדוכן ולא היה. כל הערב התבאסתי שלא קניתי ממנו בגלל האופי המיוחד שהיה לו והגישה שלו בחיים ושהתפנקתי על אוכל במקום לעזור לו להתפרנס.