מתנה בשישי: סט לנז'רי של Femina בשווי 600 שקלים

זה קרה לפני 5 שנים, הייתי בת 21 ומאוהבת למדי, מאוד רציתי שהחבר שלי יעשה רושם טוב על ההורים שלי. אבא שלי הוא ג'נטלמן אבל "גבר גבר" כזה, שהיה ברור שיבדוק את בן זוגי היטב. ואני ממשפחה דתית.
ההורים שלי יצאו לחופשה לשבוע ואני נשארתי לבד בבית שלהם, אני ושלומי לא ממש הצלחנו להיפרד והצעתי לו שיבוא לישון איתי אצל ההורים בשבוע שהם בחופש וכך היה. אלא ש…. ההורים שלי חזרו ערב קודם! אני ושלומי היינו בבית ולא ידענו מה לעשות והיה ברור שעוד רגע הם באים אלי לחדר להגיד לי שלום. שלומי האיש שלי, ראה את המצוקה שלי ופשוט יצא מהחלון כמו בסרטים, הוריד את עצמו איכשהו ללמטה לגינה והלך לו כאילו שזה הדבר הכי נורמלי לעשות. וכך התחקמנו ממפגש מאוד לא נעים.
אחרי יומיים שלי ההורים שלי הכירו את שלומי בבית שלהם, אנחנו היום נשואים ומאוהבים ויש לנו ילד, ההורים שלי עדיין לא יודעים מהסיפור הזה.

כשהייתי ילדה קטנה הייתי עושה המון בעיות עם אוכל ולא מסיימת אף פעם את הארוחות שלי. יום אחד אחרי ארוחת צהריים שלא אכלתי הכל אמא שלי הזהירה אותי -לא לאכול שום חטיף או ממתק, ואם אני רעבה לאכול את מה שאכלנו בצהריים. באיזה שהוא שלב ממש רציתי לאכול משו מתוק אז הלכתי למטבח, פתחתי עוגה ואכלתי. כשאמא שלי קמה היא כעסה ואמרה למה אכלתי ממתק , ואני עניתי לה בתור ילדה סופר חכמה שזה לא ממתק זה לחם עם סוכר כמו שמארי אנטואנט אמרה אם ״אין עוגות תאכלו לחם״. כמובן שאמא שלי צחקה וויתרה לי על עונש.

יש לי אחות תאומה וכאשר שכחתי את התיק של הבריכה עם בגד הים בבריכה בפעם המי יודע כמה , אבא שלי התבלבל והעניש אותה במקום אותי בסוף ויתרו לי בגלל הטעות :)

כחודשיים לפני השחרור שלי החליפו לנו מפקד לאזרח עובד צהל שהיה תקופה ארוכה כבר באזרחות. עם כניסתו לתפקיד הוא עשה לנו המון שינויים (לא הייתי אומרת לטובה) ולא אהבנו אותו בכלל. בשבת האחרונה שלי שכל כך התרגשתי וחיכיתי לה, בה בחרתי מי מהחברים הולך לעשות אותה איתי, הבאתי עוגה ומלא פינוקים כי זאת היתה סוג של חגיגה. למפקד שלי זה ממש לא בא טוב בעין והוא החליט שהוא רוצה שנשטוף את כל האולם שישבנו בו ונעשה תרגול להקפצה. מישהו מהחברה זרק לי שהוא לא יכול לעשות דבר כזה כי אנחנו שניה לפני שבת, וכך אני בלי בושה מתקשרת לרבנות הצבאית בקריה, מזדהה ומספרת שהמפקד שלי רוצה שננקה עכשיו האם זה חוקי. נאמר לי שלא, אסור לנקות חצי שעה לפני כניסת שבת וכבר יטפלו בזה. כעבור מס' דקות צעקות מטורפות המפקד שלי נכנס רותח שהלשנתי עליו ודרש להעיף אותי הביתה. כמו שכבר ציינתי היינו שניה לפני כניסת שבת כך שזה לא משהו שאפשר היה לעשות גם מבחינת כח אדם וגם מבחינת תחבורה וכך נשארתי לשבת אחרונה שהיתה ממש כיפית וחתמה לי את השירות בטעם טוב ובסיפור לנכדים :)

יש בגינה שבבניין שלנו חתולה שגרה שם שנים. במשך שנים השכנים היו מניחים לה קערות של מים וזורקים לה שאריות אוכל. החתולה המתוקה כמה פעמים תפסה עכברים ושמרה על הבניין כדיירת נאמנה. לאחרונה הגיעה דייר חדש שמונה לוועד הבית והפך ללחם חוקו את המלחמה בחתולה המסכנה. הוא אסר על מתן מזון-אדם, תלה שילוט ברחבי הבניין האוסר על החלוקה ואפילו פרסם בקבוצת הוואטסאפ תמונה של תלונה שהגיש לפיקוח העירוני שמזהירה שמי שייתפס מאכיל את החתולה ייקנס ב 750 שח. כמובן שזה כאב לי מאוד וניסיתי בכל דרך להאכיל את החתולה, וככה באחד הבקרים מוקדם ירדתי לשים לה צלחת שניצל בין השיחים. אחרי שעה פתאום ראיתי שאותו דייר העלה סרטון וידאו והייתי בטוחה שזהו!- איי אם באסטד. פתחתי את הסרטון בלחץ רק כדי לגלות מהי השגחה פרטית וצדק פואטי במיטבו: הסרטון מתחיל כשרואים את השיחים שמתחתם שמתי את השניצל והייתי בטוחה שעוד שנייה אני הולכת להופיע מביטה לכל הצדדים בחשדנות, ויעשו לי שיימינג של הלייף, אלא שאז כף שעירה ומתוקה התחילה לגשש את העינית ואף ורוד ומשופם התחיל לרחרח את העינית וחסם את שדה הראייה. אחרי שהחתולה ירדה מהעץ עליו נתלתה המצלמה בסתר, צלחת השניצל שהנחתי הופיעה בפריים במלוא הדרה אך הייתה זו יד נעלמה (או אולי רגל?) שהצילה אותי מקנס ומשיימינג שכונתי. זה היה אחד המקרים הכי מרעננים ומצחיקים שקרו לי בחיים. הסינרגיה המושלמת בין האדם לטבע. ומאז כל פעם שאני רואה את החתולה אני שולחת לה ווייבים של יו גאט מי בייבי! אבל מאז אני כבר לא לוקחת סיכון ומפזרת לה רק אוכל יבש, אני מקווה שבכל זאת טעים לה ומשביע.

כשהייתי קטנה אמא שלי ארגנה מסיבת יומולדת לאבא והכינה עוגת שוקולד מושקעת שעמדה על השיש ופשוט קראה לי לבוא לטעום ממנה. באיזה שהוא שלב כשאמא הלכה לחדר, לא עמדתי בפיתוי ולקחתי חתיכה מאמצע העוגה ככה עם היד ואכלתי מהר. פחדתי שאמא שלי תכעס עלי אז פוררתי חתיכת עוגה על המיטה של אחותי וככה חמקתי מעונש והפללתי אותה

נהגתי במהירות 122 קמ״ש בכביש של 110 קמ״ש
עצר אותי שוטר והתחיל לבדוק פרטים במערכת
התחלתי לבכות את נשמתי – כי אני באמת לא עושה עבירות תנועה אף פעם – ובאמת נלחצתי שעצר איתי השוטר
השוטר ויתר לי – כנראה הגזמתי עם הדמעות…
וככה חמקתי מדוח…

לפני הבגרות בתנ"ך הרגשתי לא מספיק מוכנה ולכן החלטתי להכין שליף בתוך ספר התנ"ך עצמו בעמוד 666 (אירוני משהו) כדי שלא אשכח איפה רשמתי את כל המלל. רגע לפני שהתחילה הבגרות, הבוחן, סבאל'ה חמוד, ביקש מכל הכתה למחוק את כל השליפים כי הם יעברו נבחן נבחן. משום מה גיליתי אומץ (וקצת טיפשות) והחלטתי לא למחוק את השליף שכתבתי. הבוחן באמת עבר נבחן נבחן, הוא עבר על ספר התנ"ך שלי, עצר שנייה, והניח לי את התנ"ך חזרה על השולחן בסוף הבדיקה. הוא לא אמר כלום, אבל כשהלך שמתי לב שהוא הניח את התנ"ך פתוח בעמוד 666 עם כל השליף שלי מרוח על העמוד. קיבלתי ציון טוב בסוף הבגרות בתנ"ך ולא שמעתי מילה על ההעתקה שלי

אז ככה,
ארזתי את עצמי ועברתי להתגורר אצל בן זוגי במרכז הארץ
לא מספיק שכל ההוצאות נפלו עליו ואני באתי כמו תיירת
דאגתי גם להכתים את הסלון מעור שעלה 12 אלף ש"ח על ידי מכנס דמוי עור שהשארתי עליו במשך יומיים במקום לקפל ולהכניס לארון, ומהחום הצבע ירד מהמכנס והועבר לספה
כתם של עור על עור אחר לא ניתן להסיר ( מניסיון שקרה לי עם עוד כמה בגדים חדשים שנזרקו לפח) ועד היום כל פעם שהוא מתיישב באזור הזה אני רוצה לקבור את עצמי

בתיכון, לא שמתי לב בבוקר ולבשתי חולצה שחורה ללא הסמל של בית הספר, המורה לא הסכימה להכניס אותי לכיתה בלי חוצלת בצפר. אז לקחתי את הטיפקס וציירתי את הסמל. נכנסתי לכיתה והמורה חשבה שהחלפתי חולצה ונתנה לי להכנס בלי העונש

אני אספר דווקא, איך לא הצלחתי לחמוק מעונש לכאורה שנעשה לי למרות לא היה מוצדק. בעבודתי בשירות המדינה המפעל ענק בדרום, החליטו שאני עם הקביעות, לא המשיך לעבוד. אז בוקר אחד, עלה המאבטח, שבדק את כרטיסי העובד, ואני בתמימותי, גם הגשתי לו את הכרטיס. זהו, מאז כבר לא ראיתי את הכרטיס שנלקח ממני כעונש שלא ביצעתי שום פשע. ולהפך, הם אלה שביצעו את הפשע הגדול ולא פיצו אותי. גם שרצתי לחזור לעבודה, לא נתנו לי.

בילדותי הייתי תלמידה חרוצה מאד {חרשנית בעגה העממית…} הייתי מתכוננת למבחנים שבועות מראש
ומקבלת ציונים גבוהים מאד…אך זכור לי מבחן אחד ביהדות שאליו לא התכוננתי כראוי וגרם לי 'שומו שמיים'
להעתיק {!} מתלמידה אחרת.
לצערי, אחת התלמידות קלטה את האירוע {מחזה נדיר יש לציין} והפלילה אותי למורה. למרבה המזל המוניטין שלי כילדה מדהימה, חרוצה ו…חרשנית חילצו אותי מהאירוע
המורה לא האמינה למלשינה וכך יצאתי בשלום מכל הסיפור…

בשירות הצבאי, כמה חברה יצאו לאכול באגאדיר בבילו סנטר ובגלל שהיה רק רכב אחד יצאו 5 ולא כולם. כשהמפקד שלי נכנס למסעדה עם המשפחה וגילה שהם במקום שהם לא אמורים להיות (חמשושים בכל זאת). הוא העלה את כולם משפט, כולל אלה שלא יצאו באותו היום(הם הבינו שעוד אנשים יצאו) ורק אני לא קיבלתי עונש בגלל חוק ההתיישנות בצבא

בקורס שביצעתי במסגרת הצבא היו לוקחים לנו את הפלאפונים בתחילת היום ומחזירים אותם בלילה.
יום אחד, בגלל תקופה בה דאגתי לכל מני דברים בבית, השארתי את הפלאפון אצלי כדי שאוכל להיות בקשר עם המשפחה. באותו יום בבוקר, במקום הפלאפון האמיתי שלי מסרתי פלאפון חלופי שלא עובד.
היה לי ״מזל״ גדול ובאותו יום המפקדים עשו לראשונה מסדר פלאפונים. במסדר בדקו כל מכשיר, כאשר מכשיר מסוים לא נדלק אותו חייל התבקש לחכות מחוץ מהכיתה.
מחוץ לכיתה היו מספר חיילים שהשאירו ניידים חלופיים (להפתעתי הרבה!)
מיד כשיצאתי מהכיתה החלטתי להחביא את הפלאפון האמיתי שלי בחזייה. כשאחת המפקדות יצאה לספר לנו שאנחנו נעלה למשפט בעקבות התקרית, התעקשתי שתבדוק את התיק שלי ותראה שאין לי פלאפון נוסף.
היא אכן בדקה וכמובן שלא מצאה דבר. המפקדת החזירה אותי לכיתה ואפילו התנצלה שפקפקו במכשיר החלופי שהשארתי.
יש לציין שהעונש שקיבלו החיילים באחרים לא היה משמעותי.
מאותו יום הפקדתי את הפלאפון האמיתי שלי.

הפעם שהתחמקתי מעונש הייתה אתמול! איחרתי לבית הספר מאוד ואצלנו המנהלת מחכה בשער לסמן איחורים. חיכיתי קצת מחוץ לבית הספר עד השעה שהיא מתייאשת ועוזבת את השער. בינתיים קניתי ארוחת בוקר ואז נכנסתי, החזקתי את התיק ביד והלכתי בקלילות לכיוון הכיתה. למזלי, הכיתה שלנו הייתה בשיעור זום המשודר מהכיתה השנייה כל שלא נכחה מורה, וזהו. התיישבתי באלגנטיות, הוצאתי מחברת והתחלתי לסכם:)

היוש לכולם, אז ככה, בגיל 12 אהבתי כל כך את להקת היי פייב שהופיעו על שער של עיתון נוער כלשהו, כל החדר שלי היה מלא בפוסטרים שלהם ואפילו היו לי 3 קלסרים שהיו מלאים בגזירות עיתון מראיונות ותמונות שלהם. בקיצור, יום אחד הלכתי לקנות שוקו מהמכולת השכונתית ולמולי בדוכן העיתונים היו להקת היי פייב על השער, איבדתי קצת את הראש, קניתי רק שוקו ופילחתי עיתון למוכר! יצאתי מהחנות מבלי שהוא ישים לב, אבל היו לי נקיפות מצפון על המעשה, שלא פתחתי את השקית עטיפה השקופה של העיתון, חזרתי לחנות והשארתי לו את העיתון בכניסה למחסן סחורות שלו, יצאתי בזול :)

טוב אז סיפור רקע קטן, בילדותי הייתי בספורט ימי של שייט מפרשיות ויש תחרויות גדולות בכל הארץ והפרס למי שזוכה בהן הו ציוד ימי מאוד יקר. באחת התחרויות ראיתי שאני מקום לא הכי טוב (לא במקום הראשון ) ועשיתי לעצמי קיצור דרך בתחרות ולא הקפתי את אחד המצופים בים שעל זה צריך לבצע עונש וכן הגעתי להיות מקום ראשון באותו היום. בשייט יש דבר כזה שנקרא ״עונש״ כאשר את עושה עבירה כמו לא להקיף מצוף או להתנגש אחד בשני. אף אחד לא ראה את העבירה שעשיתי ולכן יצאתי בזול והתחמקתי מהעונש וכמובן שזכיתי במתנה של הציוד הימי ומשם הכל כבר הסטוריה :)

זה קרה שנסעתי בבוקר לעבודה והסתכלתי שניה בטלפון תוך כדי נסיעה כשבדיוק מצד שמאל אני קולטת שוטר שנראה הכי קשוח שיש עם משקפיים שחורים ומבט רציני מסתכל עלי בדיוק ברגע הקריטי הזה ומסמן לי תוך כדי לעצור בצד..נלחצתי בטרוף כי בדיוק באותו יום נודע לי גם שאני חייבת לחדש את הביטוח ולא הייתי בטוחה לגבי התאריך האחרון. עצרתי כשאני מתפללת ולחוצה לגמרי.. .השוטר התקדם לעברי במבט רציני ואמרתי לו ישר שאני ממש מתנצלת אבל אני בדרך לעבודה חדשה ובדיוק נתקע לי הוויז…. הוא ביקש רשיונות והכמה רגעים האלו שחיכיתו לו הרגישו לי הכי ארוכים שיש.. בסוף הוא הגיע ושאל אם בדרך אני נוסעת כמו שצריך אמרתי לו שבטח שאני נהגת ממש טובה. ואז הוא חייך ושאל היית תלמידה טובה גם בבית ספר? אמרתי לו שהאמת שבבית ספר לא כל כך.. הוא חייך יותר החזיר לי את הרשיונות ונסע.

אני הצלחתי לחמוק מעונש ביום הולדת שלי

הפעם האחרונה שהתחמקתי מעונש היה לפני כשנתיים, בצבא, הייתי מאחרת הרבה לקרייה, פעם אחת המפקד שלי תפס אותי ושאל אותי למה אני מאחרת, התחלתי להמציא לו סיפור שלם עלזה שקשה לי בבסיס וקשה לי בחיים, ואפילו הוצאתי כמה דמעות, המפקד שלי מיד לא ידע מה לעשות עם עצמו, הוא הביא לי טישו ואמר לי שיהיה בסדר ודברים משתפרים עם הזמן….וככה התחמקתי מהעונש שלי:)

בצבא הייתה לי מפקדת נוראית לא יודעת למה אבל היא לא סבלה אותי ‏וזה היה ממש מוזר כי תמיד התנדבתי לכל דבר הייתי במוקד טלפונים והייתי שבוע לפני השחרור שלי והתקשר אליי חייל ‏שעברת את הגבול מבחינתי וניתקתי לו בפרצוף ואז הוא חזר וביקש את המפקדת שלי וסיפר לה שניתקתי לו והיא העמידה אותי לדין שלחה אותי למשפט ‏כשהגעתי למשפט הרע״ן ראה ‏שיש לי עוד שבוע להשתחרר ואמר לי שיהיה לי בהצלחה באזרחות וכך התחמקתי ממשפט לא צודק ( ‏אני זוכרת שאמרו לנו בתחילת השירות שאם חייל מדבר לא יפה אפשר לנתק לו)

בעבודה כשהייתי צריכה להוציא מוצר חשוב מאוד ללקוח ונכנסתי באמצע הפיתוח לאחר שהכל תוכנן.כשהמוצא התעכב והתעכב ובסוף לא יצא האשימו את האחראים על התכנון הלקוי וכך חמקתי מעונש

זה קרה לפני ארבע שנים כשרק הגעתי לבסיס החדש אחרי קורס חובשים.
הרס"ר בבסיס היה מאוד קשוח והעמיד אותנו במסדרי ניקיון של שעות כמעט כל יום בשבוע. במהלך אחד מהם, קיבלתי ממנו הוראה לנקות דברים ממש דוחים אחרי שכבר ניקינו במשך המון זמן, אז נכנסתי לחדר שלי וצעקתי ליד החברות שלי "שיילך לה**יין הרס"ר הזה" וכל הבנות בחדרים שמעו את זה והרס"ר שהיה במרחק כמה צעדים ספורים מהחדר שלי נכנס אל החדר ודיבר איתנו כאילו כלום, הוא לא שמע דבר!
מאז תמיד צחקו על הפה הגדול שלי אבל אף פעם לא קיבלתי עליו עונש (;

אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול…
תחילת השירות הצבאי שלי ולקראת סוף ההכשרה שלי כמפקדת, מסע סמל- עוד מסע רגלי בתקווה להגיע למסע הכומתה הנחשף ולסיים את המסלול המפרך בן החצי שנה. כמובן שהסמל שלי זכור לי עד היום, הוא היה שילוב של משמעת ורוך בצורה מופלאה, ידע מתי להיות קשוח איתנו ומתי להרפות ולהפנות לנו את הצד הקשוב שבו. היינו בתוך הפלוגה מחלקת הבנות היחידה. והסמל היה קשוח איתנו בהתאם לכך. המסע היה בלילה- עם ראות גרועה ביותר והלכנו.. אוי כמה שהלכנו…עשינו עצירות מעטות רק לשתיית מים. ספרתי את הדקות עד לתום המסע-עד כדי כך… לא רק שהייתה זו הליכה ארוכה של כמה קילומטרים טובים, זה היה בלילה לקראת עלות השחר ותנאי החשכה הקשו על ההליכה כך שהיה קשה מאוד לצעוד ולהאמין שהנחת את הרגל במקום בטוח ולא על סלע חלקלק שעלול לעקם לך את הקרסול.
ככזו שדואגת לעצמה וחוותה נקע בקרסול במהלך ההכשרה, הפעלתי בכל המסע פנס קטן, גם אם זה היה אסור בתחילה אח"כ דאגו להתיר זאת מתוך הבנה שתנאי הראות של המסע מקשים על קצב ההתקדמות ומאטים את כל הכוח. שיפצרתי את הפנס לאפוד וכך צעדתי לאורך המסע. עם הגיענו לקראת הסוף ולנקודה בה עלינו לפרוק את נשקנו כאות לסיום המסע, לא יכולתי להתאפק ופשוט פתחתי בצהלולי שמחה.. כן, כן! צהלולים כשברקע שקט משמים והסמל שמחכה לומר את דברי סיכום המסע.
הבירור מי זו הייתה לא איחר לבוא. כמובן שהודתי באשמה. בכל זאת תמיד לוקחת אחריות על מעשיי. כנגד הצהלולים "קיבלתי" (בהבנה רבה יש לציין) שבת מהסמל שלי. והאמת- קיבלתי את זה באהבה כי ידעתי שאם הוא העניש ככה, כנראה שבאמת הגיע לי.
מיותר לציין שלבסוף חמקתי מהעונש ולא סגרתי שבת, הסמל ויתר לי על השבת. וכמובן שבעת שבירת הדיסטנס הרצנו על קטע הצהלולים צחוקים, ולי הייתה את ההזדמנות להסביר שכמרוקאית גאה- זה היה נשגב ממני, פשוט לא יכולתי להתאפק. את השבת הזו למזלי הטוב יצאתי וככה חמקתי מעונשי. אבל גם אם הייתי סוגרת את השבת- הייתי מקבלת את זה בהבנה. לעניות דעתי, בחיים פחות חשוב העונש יותר חשוב האדם שמעניש- ומהסמל שלי הייתי מוכנה לקבל כל עונש, כי הוא אדם שבאמת היה אכפת לו מאיתנו, ובפרט מהצוות שלי. ומדמות חינוכית שכזו הייתי מוכנה לקבל כל עונש.

אז העונש שחמקתי ממנו היה… נפקדות
שירתי כחיילת בבסיס יומיות במרכז הארץ, וקפצתי לאחד המשרדים ליד כדי לעזור לחברה שלי להכין שלטי יום הולדת למפקדת שלה.
שכחתי לקחת טלפון, והבנות במשרד לא שמו לב שיצאתי – אז מסתבר שכל המדור הוקפץ על הרגליים כי כבר חשבו שנחטפתי, או שברחתי, או שקרה משהו…
כמובן שחזרתי וחטפתי צעקות של הישמור, וכמעט נשפטתי על שעה (!) של נפקדות.
בסוף יצאתי בזול, בלי משפט ועם טעם טוב מעוגת יום ההולדת של המפקדת של החברה :)

בכיתה יא בתיכון , עשינו מלחמת מיין המונית בכיתה שאני איך לא לקחתי פיקוד עליה , המורה התחרפנה לגמרי ושלחה אותי ועוד בת למנהל החדש . לא אשקר שזה היה קצת מלחיץ , מנהל חדש בכל זאת.. ינסה להראות סמכות ולא ירחם . מפה לשם אחרי 2 דקות היכרות מסתבר שהמנהל מכיר מעולה את סבא שלי ( דוקטור ) והוא לא גמר לשבח ולהלל אותו במשך כל "שיחת הנזיפה" ,המורה דפקה ונכנסה בסוף בשיעור נראה לי שלא היה מופתעת ממנה שהמנהל זרק באילוץ אז אין דברים כאלה יותר נכון ? לא יקרה ? סיימנו , משחורתת!