מתנה בשישי: מארז רבלון X וונדרוומן בשווי 500 שקלים

הייתי בטיול בכיתה ז,וואו זה היה לפני המון זמן.
היינו באכסנייה באזור פקיעין והיה שם פשוט נורא!!!
החדר היה מלא שיערות,אבק וזבל.
בלילה היה לי ג'וק על המיטה וצרחתי מפחד,אז המורה המשגיחה באה לבדוק לשלומי,אמרתי לה מה קרה והיא פשוט צחקה.
זאת הייתה חוויה נוראית ומאז לא הלכתי יותר לטיולים שנתיים באכסניות.
האמת שאני מרגישה תחושת פספוס ענקית!!!
:(

טוףף, החמישי לספטמבר זה תאריך יום ההולדת שלי אז בכלל יהיה טירוף לזכות במוצרי איפור של רבלון!!!
המקום הגרוע ביותר שגרתי בו הייתה דירה מחולקת קטנטנה במגורים הסמוכים לאוניברסיטה המרוחקת שהשכן בדלת ממול היה גם בעל הדירה וגם מנהל הקונסרבטוריון בפקולטה ככה שכל היום , כל צהריים וכל הלילה שמעתי אינסוף מנגינות בדציבלים מוכפלים בעשרות כלי נגינה שונים… הרגשתי שאני גרה בתוך הפילהרמונית ועוד הייתי עדינה… זה היה כל כך סיוטטטט ברגעים שלמדתי למבחנים או שרציתי לחטוף תנומה קלה… הכי חלום בלהות!!!!

לא ממש מקום מגורים, אבל בתיכון לקחו אותנו ל"מחנה קיץ" שארך 3 לילות.הביאו אותנו לאכסניית נוער מזעזעת בכפר סבא. בכל הקומה היה חדר שירותים אחד עם דלת, ועל מקלחת פרטית בכלל לא היה על מה לדבר. אבל יותר מהכל, כמויות המקקים ששרצו שם היו בלתי נתפסות. אי אפשר היה לפספס את הצרחות שלי כשחזרתי מהמקלחת וגיליתי 2 מחושים מציצים מתחת לצווארון של החולצה שתליתי על הארון….

לפני 33 שנים גרתי ביבנה עם שותף, כאשר שנינו ללא רכב ועובדים בתל אביב, לקחנו 3 אוטובוסים במשך שעתיים וחצי לכל כוון להגיע ליעד. לדירה עצמה היה עורף למן צמחייה, צמחייה שהיתה דואגת לנו בכל ערב שחזרנו הביתה, ליצור חדש שחיכה לנו בדירה, ממקקים מוזרים ועד לטאות ואפילו ציפורים. היה סיוט אבל היינו תפרנים מאוד.

״זה או שאת בבית או שאת נשארת עם הכלב בחוץ״…זה היה בחופש הגדול של בית הספר… אמא שלי אמרה לי את המשפט הזה בגיל תשע אחרי שהבאתי גור כלבים נטוש וכחוש מרחבת הקייטנה… לא ויתרתי… העברתי איתו את הלילה הכל כך חםםם במרפסת-שלימים זכה בכבוד בתואר מקום המגורים הכי גרועעע לישון בו…אפילו מזרון ספייר לא היה לנו בבית-רק שמיכות… לא הסכמתי לוותר עליו … שם, באותו לילה הכרתי את כל חרקי הגינה ממש מקרוב וגיליתי את הפובייה שיצרתי ומלווה אותי לכל החיים מאז …
לא מתחרטת לרגע… זכיתי לחבר אמיתי לחיים לעוד חמש עשרה שנים קדימה שלעולם לא איכזב ותמך בי פי מאתיים מהמגורים הגרועים שהצעתי לו אז באותו הערב…

התחלתי ללמוד בתא בידיעה ממש קצרה, ככה שהיה לי חודש למצוא דירה. מצאתי דירת שותפים שהייתה נראת הגיונית למחיר וגיליתי שהזול עולה ביוקר במקרה הזה. הרציפה הייתה מין מדבקה אחת גדולה על הרצפה המקורית , כל הזמן הייתי מחליקה והמדבקה הייתה קמה ויוצאת מהמקום שלה. המזגן לא עבד כמעט ועשה המון רעש ובתא בלי מזגן זה סיוט! לא לדבר שהיה ריח של טחב נורא מהרצפה והמזגן. השכנה למעלה הייתה הולכת כל היום על עקבים כאילו בכוונה .והשיא הוא השותפה שלי , בחורה פסיכית שהייתה צועקת סתם ככה באמצע היום על זה שלא הרמתי את הווילון בסלון או על זה שלא שטפתי את הסיר כי אני עדיין אוכלת . היא הייתה אובססיבית להמון דברים שוליים שהיו מוציאים אותה מדעתה עד שהתחלתי לפחד ממנה כבר. אחרי חודשיים ביטלתי את החוזה ועברתי לדירה חדשה.

המקום הכי גרוע של המגורים, היה בית אבי ואמי, כיוון שאבי היה סכיזופרן, פרנואיד, חווינו נסיונות התאבדות, טלטלות של פחד מהלא ידוע. עד שהוא טופל אבל הוא הפך להיות צמח, לא מודע למה שנעשה סביבו. מה שקרה זה שהקופ"ח לא דאגו לדור הבא, ועכשיו אנחנו סובלים מהבת הבכורה שהיא בת 38, רווקה, מובטלת, אחרי לימודים לתואר קשה. אין לנו מוצא מהמצב שלה שהיא לא מודעת למציאות, עקשנית, מנתקת יחסים עם המון אנשים. גם עם אחיה. אנחנו בבעיה אתה.

שירתתי ביחידה קרבית בצהל ובמסגרת הכשרתי כמפקדת בקורס שאורכו 7 חודשים ישנתי בשטח על חול בתוך אוהל סיירים זוגי שבקושי מספיק לאדם אחד. הטירונות בחורף אילצה אותי להתמודד עם שקי שינה רטובים ומסריחים, תן שגנב לי את התיק האישי שבתוכו הבגדים התחתונים למקלחת השבועית (!!), אוכל שהיה גיבוי ללוף במנת קרב שהחמיץ והתקלקל ואם כל זה לא מספיק אז גם עקיצת עקרב על האצבע והשפתיים שהתנפחו למימדי ענק. החובש הצבאי ירד לשטח לבדוק אותי רק שלושה ימים אחרי העקיצות ועד שחשבתי שלפחות ייצאו לי מזה כמה גימלים ואניח את פניי הנפוחים על המצעים הריחניים בבית, הרופא פסק ארבעה גימלים ביחידה ונאלצתי לבלות באוהל סיירים המצ'וקמק ולקוות שהעקרב לא יגיע שוב בחצות לנשק אותי על השפתיים. העקרב שראה את החיילת הקרבית רצה להפוך אותה לעקרבית, בנשיקה הוא אמנם לא הפך לנסיך, אך הפחד שהשאיר היה בלתי הפיך.

עברתי לעבודה חדשה בעיר לוד. המליצו לי לעבור לשכונת הרכבת שזה מאוד קרוב לעבודה ומאוד נוח. אז כמובן שהקשבתי להמלצות עברתי דירה היה שבוע מאוד נחמד. לאחר שבוע חמישי בערב שאני לא אשכח, שמעתי צרור של יריות צמוד לדירה שלי. לאחר התייעצות עם העובדים החדשים הבנתי שאני גרה במקום בכלל לא מומלץ ושכנראה שיריות ימשיכו להיות לי כדבר שבשגרה. עבר עוד שבוע ועוד ערב עם פיצוצים קלים מחוץ לחלון. יום למחרת ארזתי את החפצים ועברתי לתל אביב, החלטתי שהנסיעה שווה את זה (;

גיליתי שהאקס שלי בוגד בי, ונאלצתי להמשיך לגור איתו תקופה עד שאמצא דירה שתהיה מוכנה לקבל אותי ואת שני החתולים שלי. מצאתי דירה שהיתה מסריחה ומבאסת, זמנית ולא מותאמת לחתולים, אז הם נשארו אצל האקס, והייתי באה לבקר אותם כל יום כשהוא לא נמצא בבית. עד שהתפנתה הדירה שאני גרה בה היום כבר 12 שנה, עם שני ילדים ובנזוג, וכמובן שני החתולים.

Reut.a@me.com

כשהייתי סטודנטית גרתי בדירה שחולקה לשניים. בחצי השני גרו זוג סטודנטים שהתחילו כנאהבים צעירים, אבל עם השבועות הסתבר שהם ממש לא מסתדרים במגורים המשותפים. הקירות היו דקים והצינורות משותפים ולפעמים התחושה היתה שהם רבים אצלי בחדר. הבחורה היתה בוכה ואני הייתי מקשיבה בריכוז לוודא שאין שם אלימות… הפך להיות ממש מביך לפגוש אותם בחדר המדרגות… אחרי כמה חודשים הם נפרדו לטובת כולם, וזמן קצר אחר כך הגיעה בחורה חדשה, והקולות שבקעו מהדירה היו שונים לגמרי… בסוף שנת השכירות הודעתי שאני עוזבת

האמת שהסיוט לא נגמר. נאצנו להשכיר דירה בעקבות מכירת הבית שלנו והמתנה לסיום בנייה של הבית החדש. הכל היה בסדר, אבל עם בו החורף סבלנו מרטיבות בקירות הבית ומנזילות של מים מהחלון, ריהוט שלנו וחפצים נהרסו, כמו גם הבריאות הנפשית. אחרי חצי שנה נאלצנו לעבור שוב דירה, עם כל מה שמשתמע מכך, תשלום למתווך, הובלה ונטל המעבר.
הסיוט לא נגמר כי בעלי הדירה החליטו להאשים אותנו בהפרת החוזה ובנזקים

מקום המגורים הכי גרוע שהיה לי היה בצבא, אך לבסוף הוא הפך לבית השני שלי.
הייתי תומכת לחימה, המעבר מהבית החם לחדר קר היה עבורי קשה מאוד, אבל בזכות השירות המדהים שהיה לי גיליתי את הוונדרוומן שבי, כוחות פיזיים ונפשיים עצומים – וזה היה שווה הכל ❤️

המקום מגורים הכי גרוע שהיה לי..גרתי בדירה עם 3 שותפות בתל אביב ממש מול תחנה מרכזית..כמובן שזה היה סיוט מכמה בחינות: בלילה אם את יוצאת אז עדיף במונית כי בשעות האלו ביחוד בימי שישי זה סכנה, .הדירה הייתה במצב נוראי כל הזמן תקלות בזרם המים במקלחת , קירות מתקלפים, השותפות היו מכניסות גברים הביתה אפילו שסיכמתי איתם שבמידה וזה קןרה שיודיעו..לפעמים בבקרים של שבת הייתי מוצאת כל מיני אנשים מסוממים ישנים במסדרון.. בקיצור זה אזור שמלא בהפתעות.. כל פעם משהו חדש..אנשים הזוים לחלוטין ..אם זה הומלסים שדופקים לבקש סיגריות או הומלס שזורק בקבוקים על התחנה..כמובן שאחרי חודש ברחתי משם

חייתי חצי שנה בואן באוסטרליה

גרתי בעין חמד במבשרת ציון. מקום מלא עליות וירידות. בלי רכב ובלי תחבורה ציבורית. ללכת ממקום למקום היה פשוט סיוט. במיוחד עם מדים.

במהלך לימודי במכללת ספיר, גרתי בשדרות 3 שנים. אלו היו שלוש שנים נפלאות רק ש… גרתי בקומת גג , וזו בערך הכתובת הראשונה לפגיעה של טיל, וגם הסתבר שהדיירת שהראתה לי את הדירה עבדה עלי והסתירה ממני המון דברים: השכן מהקומה השנייה היה עבריין רציני (ברמה שמחוץ לדלת שלו היו סורגים כאקסטרה לפלדלת) ואשתו הייתה הצועקת הראשית של הרחוב. והייתה מכת ג'וקים לא נורמלית בכל הבניין וישנתי עם מגבת בין החריץ של הדלת לרצפה כדי שהם לא ייכנסו. שדרות זה לא כמו תל אביב. נאלצתי לחכות שנה שלמה כדי לעוף מהדירה הזו. בהחלט הייתה לה תחרות צמודה עם חמאס מבחינתי בכל הנוגע לשאלה – מה עדיף לסבול…

המקום הכי גרוע שגרתי בו היה למשך חודש עם מישהי שהכרתי חודש לפני… חשבתי שהיא ואני חברות טובות בסוף היא שכבה עם החבר שהיה לי… בדיוק היום לפני עשר שנים עזבתי את הדירה וחזרתי לאימוש ״מזל״ שיש פייסבוק להזכיר

מקום המגורים הכי גרוע שהיה לי, הייתה לפני שנתיים שגרתי בדירת שותפים בדרום תל אביב, היה ככ קטן וצפוף וכל שותף היה יותר מוזר מהשני, קיצר סיוט ממש, רציתי לעבור כלכך הרבה פעמים, אבל לא היה לי ככ כסף או אומץ לעבור למקום אחר… עד שהכרתי את חבר שלי ועברנו לגור בייחד:)

המקום הכי גרוע שגרתי בו האמת שהוא די סיפור מצחיק (בדיעבד אחרי שעבר הסיוט) גרתי בסוף 2018 כחודשיים וחצי בת״א בדירה עם2 שותפים באזור , ת״א זה החלום של כל אחד הייתי חייבת לנסות כדי לסמן וי נקרא לזה?
נגיד שלשותפים קראו בן ונתי ושניהם היו אז בצבא בטירונות אז הם לא הרבו להיות בדירה
כמובן שלכל אחד היה חדר נפרד.
החדר של בן היה בקצה המסדרון ולא הייתי מתקרבת לשם יותר מדי, אבל היו ימים שהיה שם רעש של נקישה על החלון וכשהייתי פותחת הייתי רואה ציפור פשוט נוקשת על החלון עם המקור, אחרי כמה פעמים שיערתי לעצמי שאולי היא רעבה והייתי משאירה לה חתיכות לחם קטנות
אבל זה לא עזר והציפור כל כמה ימים הגיעה ונקשה על החלון
כשספרתי לבן על זה הוא צחק ואמר שזה סיפור יפה אבל אני לא עובדת עליו- בסופשים שהיה חוזר הציפור לא הייתה מגיעה משום מה
כבר התחלתי לחשוב שאני מדמיינת ובהמשך התעלמתי מהנקישות וסגרתי את הדלת של בן כל פעם כשהיה הולך
סופש אחד נסעתי להורים, נתי היה בדירה ובן סגר שבת
כשחזרתי לדירה במוצש נתי היה שם כולו בהלם ואמר שצדקתי בקשר לציפור וכשהוא פתח את הדלת יום שישי היא התפרצה לבית
אקצר מסתבר שהשותף בן היה שומר ביצי ציפורים שהיה מוצא ואחת מהן של הציפור המטרידה
מיותר לציין שיצאתי משם וברחתי על נפשי

ללא ספק אחד המקומות היותר גרועים שגרתי בהם זה הדירה שגרתי בה בדרום תל אביב, דירה 18 18 מטר מרובע, שנמצאת במיקום זוועה, פשוט היה לי מפחיד לצאת מהדירה הזאת גם בשעות היום ובמיוחד בשעות הערב , כשכל האנשים המוזרים והמפחידים גרים באזור. הדירה היתה כל כך קטנה שהייתי שוטפת את הכלים בדוש, אוכלת על המיטה , ופשוט חיה במקום שלא היה בו מקום לזוז. עברתי לשם כי במקור אני מהעיר חדרה , שזאת העיר הכי משעממת בעולם, וכל כך רציתי לגור בתל אביב שלא היה אכפת לי באיזה דירה או אזור העיקר שיהיה במרכז. הדבר שדבר אותי היו העכברים והגוקים שהופיעו לי מדי פעם . פשוט זוועה שאין לתאר

כשהייתי סטודנטית גרתי בדירה בחיפה בשכונה שנמצאת בתוך יער. הכניסה לבניין היתה מנוהלת על ידי משפחת חזירי בר שהסתובבו שם ללא הפסקה. דמיינו חזרה באמצע הלילה מבילוי והרגשה שמישהו מסתכל עליכם ונוהם. יאבלה. אני גם לא שוכחת את הקירות הדקים שנראה שהיו עשויים מנייר אורז. כך שיעול או כחכוח של השכנים היו נשמעים כאילו הם איתי באותו החדר.

מקום המגורים הכי גרוע שלי היה מושפע מהספר או קלטת הוידאו "הבית של יעל". נולדתי בשנות ה90 והייתה לי קלטת וידאו של ירון לונדון שהקריא את הספר הבית של יעל ובנוסף גם את הספר. הייתי כל כך מושפעת ממנו ששכנעתי את אבא שלי (מנהל החקלאות הקיבוץ) להביא לי ארגז הובלת פירות כמו בספר שיהיה לי לבית. אחרי בקשות בלתי פוסקות מצידי, אבא הביא ארגז לחצר. קישטתי אותו וצבעתי והפכתי אותו לבית. רק אציין שכל הסיפור הזה קרה בשיא החום של אוגוסט, בלי מזגן ובתוך ארגז מלא חלודה. לא הסכמתי לצאת משם למרות שכבר הבנתי שזה בית גרוע. רק שלא אחד ההורים יגיד "אמרתי לך". את הערב סיימתי במרפאה עם מכת חום ונוזלים לוריד

אחרי שהשתחררתי מהצבא רציתי לעזוב את הבית של ההורים, וחלמתי לגור בתל אביב, העיר הגדולה. כמובן שלא יכולתי להרשות לעצמי לשכור דירה סטנדרטית, אז חיפשתי איזושהי קומבינה. יום אחד אחותי הגדולה הציעה לי הצעה מאוד אטרקטיבית, חדר בתל אביב במחיר ממש מצחיק והלכתי על זה. הקאץ' היה שהחדר הזה הוא חצי מדירה שבמשך היום משמשת כמשרד. מאוחר יותר גיליתי שמותר לי להיות בדירה רק בשעות בהן המשרד סגור- משעה 17:00 והילך,ושעליי לעזוב מוקדם בבוקר לפני שהוא נפתח. לא נורא, חשבתי לעצמי אז, מכיוון שכל חלומי היה לגור במרחק הליכה מכל מקומות הבילוי שכל כך אהבתי. מה ששבר אותי היה שהמטבח היה ממוקם בחצי המשרדי, חלק שאליו אסרו עליי להיכנס, ומאסתי בשטיפת הכלים בכיור של חדר האמבטיה ולגלות את הלכלוך שנשאר כל יום במשרד ולמרות שניקיון לא ממש עניין אותי אז, הפריע לי שבנוסף לכך שעליי לחלוק את הדירה עם אחותי אני צריכה לחלוק גם עם משרד מלוכלך ומסריח שהיה יותר מדי אפילו בשבילי. בסוף ברחתי משם כל עוד נפשי בי, ויכול שהחוויה הזאת השפיעה עליי עד היום והפכה את הניקיון למאוד חשוב בשבילי :)

גרתי ביחידת דיור באזור השרון, לבעלים היו 4 ילדים והיה רעש תמידי. הדירה הייתה כל כך מפדחת שלא העזתי להזמין חברים אליי. כל הזמן היו צעקות והרגשתי כאילו פלשתי אליהם לדירה. שמעו כל רעש קטן ואפילו למקלחת התביישתי ללכת. בסופו של דבר עזבתי משם אחרי חודשיים ולא הבטתי לאחור

המקום מגורים הכי נורא שלי היה בתקופת הצבא. שנתיים ברמאללה, הפצצות ברקע, בקבוקי תבערה וחדירת מחבל לבסיס. קשה להתחרות בזה.

שעליתי לארץ הגעתי לביקור לפתח תקוה.רצה אלוהים ומצאתי דירה קטנה ליד חנות של חדר ממש עם חדר שינה. איאפשר היה לקרוא לזה דירה. לא היה חלון אפילו נורמלי אבל אני הייתי מרוצה בתור אישה צעירה שעלתה ארצה ללמוד באונברסיטה. לאט לאט מצאתי שהחדר היה רחוק מארמון. התחיל בנזילת מים.כל שבוע תקלה אחרת. בעל הבית התעלם ממני אבל השיא היה שהגיעו מספר חרקים לדירה. הבנתי שהם באו לבקר מהביוב. מקום נורא אמרתי. ממש. בעלי של היום שהיה חבר שלי עמד על כך שאצא משמה. מאמינ שאחד הסיבות שהתחתתנו כל כך מהר היתה בגלל האהבה כמובן אבל גם בגלל התנאים הלא נעימים שעברתי. תמיד המשכתי לחייך. היום אני סופר סבתא לחמישה. גידלתי משפחה לתפארת המדינה. צוחקת ומחייכת ונחמד להזכר בתקופה גם אם חייתי במקום לא טוב הכרתי את אהבת חיי. זה עולם שלם.

המקום הגרוע ביותר שגרתי בו , והשאיר חותם קשה , הוא ללא ספק דירתי הראשונה ששכרנו לאחר נישואי , אמנם דירה גדולה , אבל ישנה מאוד , ולכן היא היתה מלאה בג'וקים, אני לא אשכח כשפתחתי את הדלתות שמתחת לכיור היה שם עולם שלם של ג'וקים, כמובן שלא אכלנו בבית , אפילו נס קפה ☕ הייתי שותה בקפה ליד הבית , היה ממד סיוט , אחרי שנה עברנו.

המקום מגורים הכי גרוע שהיה לי היה למשך שבועיים, כשגרתי אצל משפחה מארחת מארצות הברית, במסגרת השליחות שעשיתי שם. המשפחה הייתה משפחה מקסימה, אבל אני קיבלתי חדר פיצפון, שהדלת בו לא נסגרה. לא היה מזגן. היה שם חלון יחסית גדול בלי וילון שבדיוק פונה לשכנים. למשפחה היו 3 כלבים שדאגו לנבוח בחוזקה כל יום בשעות הבוקר המוקדמות. בלילות הייתה אזעקה שצפצפה במשך כל הלילה. בקיצור, כל הטוב הזה קרה, אבל חוץ ממני כולם הצליחו לישון כאילו כלום