מתנה בשישי: מארז מוצרי סבוקלם בשווי 700 שקלים

לבתי ולי היה ביום חמישי האחרון נולדנו באותו תאריך… בתי רצתה לחגוג בחצר הבית עם כל הכיתה ואכן כך היה (לאחר שוידאתי עם ההורים שאכן ישלחו את הילדים להשתתף בחגיגה שחלילה לא יקרה מצב שלא יגיעו מספיק ילדים לחגוג עם בתי … בין חברי הכיתה ישנם תאומים מקסימים שאלרגים לגלוטן ובתי בת ה7 התעקשה שכל יום ההולדת יהיה ללא גלוטן ולא רק נקצה להם מספר מסוים של דברין ואכן כך היה העוגה , החטיפים ואפילו הפיצה שהוזמנה היתה ללא גלוטן והתאומים שמחו מאוד להיות ולהשתתף בלי לחשוש והכי מרגש היה ההכרת הטוב של אם התאומים שכתבה לי הודעה שלא אשכח אף פעם על היופי בגידול בתי היקרה שהיא מכילה ומכבדת את האחר והשונה כבר בגיל כזה ולא נותנת להם להרגיש שונים
שקראתי את ההודעה התרגשתי מאוד ושיתפתי את בנותיי וחברות כדי להעביר את הטוב הלאה

יש המון דברים שאני מתרגשת . אך הכ הכי אני מתרגשת כשאני רואה את אמא שלי . ניצולת שואה.אמא שלי בת 83. . במשך 37 שנות נישואי כל בוקר היא מתקשרת אלי לשמוע לשלומי ולשלום בנותי ומשפחות שלהן. וכמובן ניניה כן ירבו אמן.. וזה פשוט לכ מובן מאליו. לכן כל פעם שאני רואה אותה אני מתרגשת ומאחלת לה אריכות ימים. ולעצמי הלוואי ואהיה כמוה

התרגשתי מאוד לפגוש את סבא וסבתא שלי אחרי הרבה זמן שלא נפגשתי איתם ,ועזרתי להם עם הקניות והכנתי להם אוכל .

אחרי 7שנים ילדתי תאומים הי רגשות בטירוף וקושי רב

כשהגיעו התוצאות של בדיקה אחריי טיפולים לסרטן והן נקיות
ככה אושר נראה.

התרגשתי לאחרונה מכך, שאחרי שלא יכולנו להיפגש בשל הקורונה, לציין את שנתיים למותו בטרם עת של בעלי, והנה הגיע כבר יום הולדתי, וכל המשפחה באה בהפתעה לבקר אותי ולחגוג לי בהפתעה, כולל הנכדה שרק התחילה ללכת, וששברה לי את הלב בשיחות הזום – כל פעם שניסתה לתפוס אותי דרך המסך…. בהחלט התרגשתי והרגשתי נהדר עם עצמי, מזה זמן רב

לא חשבתי שאתרגש ממפגש עם חברים כמו שהתרגשתי בעצמאות האחרון.
אנחנו גרים במושב פסטורלי. תקופת הקורונה, כמו לכולם, היתה בודדת ומסוגרת. כל מפגש אקראי עם חברים היה מרוחק וזריז ובחזרה לתוך הבית.
בערב יום העצמאות חגגנו ברחובות. כל משפחה יצאה לחצר שלה, רמקולים, שירים ושמחה גדולה.
לפתע. השכנים שלי פונים אלי בהחלטיות 'הולכים לגילי. את באה?! ' תוך חצי דקה השכן יוצא מהבית עם בקבוק יין משובח. אני עוד בשוק מהאפשרות של ללכת יחד, לבית של חברה. לא יודעת מה לעשות עם המידע החדש הזה. מצאתי את עצמי הולכת איתם. הם פתחו את הדלת והיו בשוק! פשוט נכנסנו. 'תוציאו כוסיות', תפעלנו אותם, מנסים להזכיר להם מה הם אמורים לעשות עכשיו. הרמנו כוסית של יין טוב וברגע אחד נזכרתי שככה זה עם חברים, נפגשים, נכנסים הביתה, עושים דברים ביחד.
זה היה ערב יום העצמאות כאמור, וההתרגשות הציפה אותנו. הרגשנו את החגיגה של יום העצמאות שלנו. לחזור למיומנויות החברתיות הפשוטות של להיות ביחד.
בסהכ חודשיים היינו ספונים איש בביתו אבל התרגשנו כאילו שהגענו מכוכבי לכת אחרים וגילינו את השמחה של הביחד.

הרגע הכי מרגש ומצמרר לפגוש את שבעת הנכדים שלי כשהקטנה בת שנתיים שהיו נצורים בבני ברק בלי אפשרות לצאת מפתח הדלת.ילדים קטנטנים שצופים בחלון ורואים רחובות מלאים חיילים.מראות קשים והלחץ היה בלתי ניסבל.

אני גרה עם אימי בת ה82. אימי הולכת למעון יום לקשישים ובכל מהלך הקורונה התרגשתי מאוד מהיחס והדאגה שלהם לשלומה. כל שבוע היא קיבלה אוכל, שיחות לוודא ששלומה בסדר, בחגים דאגו לה לעוגה ופרחים ובמהלך הסגר דאגו לה לתעסוקה, שלחו לה ספרים מהספריה העירונית, הביאו לה חוברות לצביעה ופשוט ראיתי איך זה עזר לה להתמודד עם המצב ולא להיכנס לדיכאון מזה שהיא לא יכולה לצאת כלל ולא לראות את הנכדים.

לא חשבתי שאתרגש ממפגש עם חברים כמו שהתרגשתי בעצמאות האחרון.
אנחנו גרים במושב פסטורלי. תקופת הקורונה, כמו לכולם, היתה בודדת ומסוגרת. כל מפגש אקראי עם חברים היה מרוחק וזריז ובחזרה לתוך הבית.
בערב יום העצמאות חגגנו ברחובות. כל משפחה יצאה לחצר שלה, רמקולים, שירים ושמחה גדולה.
לפתע השכנים שלי פנו אלי בהחלטיות 'הולכים לגילי. את באה?! ' תוך חצי דקה השכן יוצא מהבית עם בקבוק יין משובח. אני עוד בשוק מהאפשרות של ללכת יחד, לבית של חברה. לא יודעת מה לעשות עם המידע החדש הזה. מצאתי את עצמי הולכת איתם. הם פתחו את הדלת והיו בשוק! פשוט נכנסנו. 'תוציאו כוסיות', תפעלנו אותם, מנסים להזכיר להם מה הם אמורים לעשות עכשיו. הרמנו כוסית של יין טוב וברגע אחד נזכרתי שככה זה עם חברים, נפגשים, נכנסים הביתה, עושים דברים ביחד.
זה היה ערב יום העצמאות כאמור, וההתרגשות הציפה אותנו. הרגשנו את החגיגה של יום העצמאות שלנו. לחזור למיומנויות החברתיות הפשוטות של להיות ביחד.
בסהכ חודשיים היינו ספונים איש בביתו אבל התרגשנו כאילו שהגענו מכוכבי לכת אחרים וגילינו את השמחה של הביחד.

התרגשתי לאחרונה מהילדה המהממת שלי שבאה אליי חיבקה אותי ואמרה לי שהיא אוהבת אותי. היא הפכה אותי לאמא בהריון שלא היה מתוכנן ועברתי לא מעט קשיים במהלך ההריון וגם לאחר הלידה הייתי בדיכאון וכל פעם שהילדה שלי קוראת לי אמא זה מצית לי את הלב ואני מרגישה אושר שאי אפשר לתאר אותו ובמיוחד כשהיא אומרת שהיא אוהבת אותי.

בתקופת הקורונה כמו רובנו התחלתי לאפות הרבה, אבל המיקסר שלי היה ממש כבר גמור ברמה שהוא רוקד על כל השיש כשאני מפעילה אותו
דיברתי עם חמותי ושאלתי אותה על איזה מיקסר היא ממליצה. היא אמרה לי ואמרתי לה אוקיי אני אקנה בחופשה באילת (אולי שם יהיה זול יותר).
אחרי שבוע בערך בעלי חוזר הבייתה בערב עם ארגז ענק !! אני אומרת לו מה זה??
הוא אומר: אמא שלי קנתה לך מיקסר מתנה.
התרגשתי ממש !!! לא ציפיתי בכלל! פשוט אישה מלכה !!

אבי ניצול שואה חגג 90 בחודש אפריל.בעקבות הקורונה נאלצנו לבטל את החגיגה שתכננו לו.עם כל המשפחה המורחבת שבנה בישראל. אבי חי עם אימי בדיור מוגן. ,המצב המורכב אילץ אותם להיות בהסגר כבר מחודש מרץ.לאחר תחנונים עם הנהלת המקום הצלחנו להגיע ארבע מבנות המשפחה
לחצר המבנה ולהפתיע אותו עם שירה ובלונים.אבי כלכך התרגש מההפתעה שהיתה לו.ההתרגשות שלו גרמה לי לבילבול ,הבחנתי כי החזקתי את המצלמה הפוך והתמונות כמובן יצאו בהתאם..

לפני חצי שנה נסעתי עם הכיתה שלי עולים חדשים מבוגרים מארצות שונות לטיול שיגרתי בירושלים . כשהגענו לאזור הכותל הם ראו הרבה חיילים הם התרגשו מאוד והתחילו לדבר עם החיילים ולשאול אותם שאלות הם ביקשו להצטלם איתם זאת היתה התרגשות גדולה עבורם ועבורי . בסוף הגענו לכותל לטקס סיום . עולה מברזיל דיברה עם חייל שהוא חייל בודד מברזיל מסתבר שיש להם חברים משותפים . אני התרגשתי מאוד וגם העולים . הפגישה עם החיילים ושיחות איתם והטקס . היו מרגשים מאוד . העולים הבינו את התרבות הישראלית . כמה שנסביר בכיתה זה לא אותו דבר כמו לחוות .
העולים חזרו מאושרים ונרגשים וכמובן גם אני .

הנני מאשרת שקראתי את התקנון ומסכימה לדבריו.
הרגע המרגש שלי הוא כאשר שמעתי בשבוע שעבר שיחה בין שתי הבנות שלי אחת בת 10 והשנייה 8.5
מספרות אחת לשנייה שיש ילדה בכיתה שכבר לובשת חזייה וכולן צוחקות עלייה בגלל זה ושהיא לא אוהבת שמדברים על זה ומזכירים את זה…
ואז הבת שלי מספרת לאחותה שהיא לא כמו כולן צוחקת עלייה היא לקחה אותה לצד ואמרה לה שהן עדיין חברות ושהיא אוהבת אותה למרות החזייה כל כך ריגש אותי לשמוע שהיא לא הלכה עם כל הזרם והייתה בצד הטוב ❤
באותו הרגע הצטרפתי לשיחה בניהן ושיבחתי אותה על המעשה.
ממש מרגש לשמוע שהחינוך לטוב ואהבת חינם אכן בדרכו להצליח

התרגשתי שעליתי על מטוס בפעם הראשונה בגיל 48 לפני 4.5 שנים טיסה לאוקריאנה.לא חשבתי שברגע האמת אעלה על הטיסה כי מאוד פחדתי וחששתי.עליתי על הטיסה ונהנתי והתרגשתי מכל רגע.

מהבן שלי שי שהוא על הצף האוטיסטי,ומאד אוהב לשיר שירים ומאד מתפתח

לעמוד במרפסת בליל שבת ולהתפלל ולשיר יחד את "לכה דודי" עם המתפללים בחצר הבית,
שזכיתי לאחרונה בתקופת הקורונה

התרגשתי לגלות את בעלי מחדש :)
אנחנו עובדים קשה מאוד במשרות סופר מלאות וחובקים ילד ראשון בן שנה.
כמעט ולא מוצאים זמן לזוגיות ולזמן ביחד כי החיים הם מירוץ ואין לנו עזרה בכלל.
בזמן הקורונה העבודה שלי שותקה לחלוטין ונשארתי את הילד בבית בעוד בעלי עבד אפילו יותר קשה מבדרך כלל.
עד שביום ההולדת שלו דוקא הוא החליט לפנות ערב שלם לנו ובשבילנו, הזמין בייביסיטר, הזמין מקום במסעדה, תכנן אפילו טיול ברגל שהסתיים בקינוח מהמם. גרם לי להיזכר למה התאהבתי בו

היי, אז הרגע המרגש שחשתי לאחרונה הוא בערב חג שבועות.
הוריי גרים בדרום ואני במרכז. בגלל הקורונה, לא יכולנו להיפגש ולהתארח בחג. (הרופאים מסכימים לילדים אבל לא לנכדים

התרגשתי מכך שבן הזוג שלי,הפתיע אותי בעבודה עם פרח וסוכריות גומי אחרי שאמרתי לו שעבר עליי שבוע קשה ❤️

פשוט מאד – הגבר שבו אני מאוהבת נואשות כבר 6 חודשים הראה שהוא גם מעוניין בי. דפיקות לב, בכי, צחוק, חום, רגש ואופוריה…. אושר טהור והתרגשות שאין לי איך לתאר במילים.

היי שמי אפרת ..התרגשתי מהכבוד והערכה שנתנו השבוע לגיטריסט יהונתן פריג' בדרכו האחרונה.. כמי שבמשך שנים הולכת ללא מעט הופעות של שירי מימון עברי לידר ועוד שהתקיימו בנוכחותו המלאה..זה נגע בי כמו בכל אחד אחר שהיה קרוב אליו רק מעבר לבמה/למסך ..ריגש אותי מאוד השירים שהתנגנו שם המילים החמות התמיכה והאנשים..זה ליווה אותי כמה ימים וגילה לי כמה לא צריך לקחת שום דבר כמובן מאליו והחיים בעצם ניתנו במתנה .תודה רבה ♥️

התרגשתי מפרחים שקיבלתי לכבוד יום הולדת שהיה לי בזמן של קורונה. ורק השבועה החברות שלי פינקו אותו בפרחים

לפני חצי שנה התגייסתי לצבא. יום הזיכרון השפיע עליי מאוד, התחלתי להרגיש חלק מדבר גדול מאוד. נתקלתי במגמה 'מתכון עם זיכרון', שמטרתה להנציח את חללי צהל באמצעות מתכון אשר קשור אליהם באופן מסוים. התחברתי מאוד לסיפור שמאחורי הבראוניז של מתן ז"ל. כל יום ראשון, מתן היה מביא לחבריו בבסיס בראוניז שאמו הכינה. לאחר מותו, אמו חדלה מהלכין את מתכון זה. לאחר היתקלותי בסיפור, הכנתי את הבראוניז הללו והבאתי לחברי בבסיס ביום ראשון שהגיע. התרגשתי מאוד והרגשתי סגירת מעגל מדהימה

הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.
ממה התרגשתי לאחרונה?
פשוט וקל … הנני גננת גן עירוני ברמת השרון , בכל תקופת הקורונה שמרתי על קשר רציף עם ילדי הגן אך מאוד התגעגעתי לחיבוק , למגע , להבעת פניהם כשהם מקבלים אותי בכל יום מחדש , ובעיקר לחיוך שאני כה אוהבת . אז מה ריגש אותי? לחזור לגן לחיק הילדים שאני הכי אוהבת בעולם , ללטף , לשמור , ללמד ולהגן עליהם ולמלא את ליבי בצרור של אהבה וחיוכים . כמה כיף לי לעשות את מה שאני אוהבת ולקבל יום יום אהבה מילדי הגן בחזרה . ריגוש כזה לא תמצאו באף מקום עבודה …
נשיקות חמות,
והמון בריאות
מיכלי

לאחרונה התרגשתי מאוד כשפגשתי את סבתא שלי בחג השבועות. לאחר כמעט שלושה חודשים שלא פגשתי אותה ואת שאר המשפחה שלי נפגשנו כולנו אצלה בארוחה משפחתית מיוחדת ומרגשת.

חזרתי לעבודה השבוע אחרי חופשת לידה שהתארכה בגלל הקורונה. חששתי איך הבת שלי בת ה 6 חודשים תגיב אחרי שהיא היתה צמודה וסגורה איתי בבית מחודש מרץ. כשחזרתי הביתה כי ניסתה לזחול אליי, נכון שהיא לא הצליחה אבל החיוך שלה והניסיון להגיע אליי במשך כמה דקות ארוכות ריגשו אותי מאוד

התרגשתי כשהבן שלי אמר "אמא" לראשונה בתקופת הקורונה. בחודש הבא הוא יחגוג שנתיים ועד לפני הקורונה (כשהיה בן שנה ו-8 חודשים) הוא אמר רק מילה אחת- "אבא". בטיפת חלב הלחיצו אותי שהילד לא מדבר ואולי הוא לא שומע טוב, אולי יש עיכוב שפתי. גם המשפחה לחצה שאקח אותו לאבחונים ולבדיקות שמיעה. החלטתי לא להלחץ, ללכת עם האינטואיציות שלי, ולתת לו את הזמן. כנראה שבתקופת הקורונה היה לו הרבה זמן איכות איתי, ולפני חודש, כשקם בבוקר, שמעתי קול קורא לי מהמיטה- "אמא".
קשה להסביר כמה מרגש (למרות השעה הסופר מוקדמת) לשמוע את ה"תואר" הזה, שכל כך חיכיתי לו. הגעתי למיטה שלו סחוטת דמעות של אושר, ואז גם הבנתי- האינסטיקנט האמהי שלי צדק. אולי בכל זאת השגתי את התואר הזה בכבוד :) כי אמא יודעת הכי טוב.

אז אחרי כמעט 3 חודשים שבהם לא הרגשתי טוב, עשיתי בדיקות, הלכתי לרופאים מכל מיני תחומים, עשיתי אקג וכמו כולם תהיתי עם עצמי אם אולי בכלל נדבקתי בקורונה… בסוף נפלה עליי ההבנה שאתמול קיבלה אישוש סופי בבדיקה ביתית – אני בהריון. לא רק מרגש, אלא גם מפתיע ולא צפוי

אמנם לא מאוד קשה לרגש אותי בימים אלו, כיוון שילדתי לפני מספר חודשים אבל אחד הדברים שממש גרמו לי להתרגש קרה לפני כחודש. בשנה האחרונה עבדתי על פרויקט חדש ומסקרן בעבודה. ולמרות שאני אמא לפעוטה ועברתי הריון מלא בהרפתקאות הייתי מחוייבת לפרויקט שממש היה בייבי נוסף בשבילי. עבדתי ימים כלילות וסופ"שים וממש התרגשתי לראות שבחברה שלי העריכו את העבודה הקשה. גם זכיתי בבונוס מפנק וגם קיבלתי סרטון מאחד המנהלים מחו"ל שבא לבקר בארץ שהוא ממש ציפה לפגוש אותי כדי להודות לי על העבודה הקשה והמסורה. אמנם מאוד נהניתי מהעבודה אבל כיף לדעת שיודעים להעריך ולראות את המאמץ שהשקעתי

התרגשתי השבוע שחתמתי חוזה מעבר דירה בשכירות לאחר 5 חודשים שהתאלמנתי מאהוב ליבי והחבר הכי טוב שלו הודיע לי שקנה לי מתנה תנור גז למטבח כי ידע שאין לי מוצרי חשמל, התרגשתי עד דמעות מטוב הלב והרצון לעזור מעוד אנשים טובים מסביבי שעוזרים ותומכים בי. זה נותן המון כוח להמשיך לחיות גם כשקשה.

הדבר הכי מרגש שקרה לי וגם לכל המשפחה כמובן שנולדה לי אחיינית /נכדה ראשונה במשפחה ממש בחודש שעבר אין מרגש מזה.
בלי קשר אני אשמח לזכות במוצרים אתן אותם ליולדת להתנסות אני כבר משתמשת מוצרים מעולים.

לפני כשבוע חברתי לעבודה ביקשה שנחליף בין אחת המשמרות שלנו כי יש לה סידורים מאוד חשובים לעשות, הסכמתי וניצלתי את היום לקצת חופש וכיף, בערב יצאתי עם הכלב שלי לטיול ונתקלנו בכלב גדול ומתוק עם רצועה אבל לא ראינו את הבעלים בסביבה, לאחר חיפושים באזור הבנתי שכנראה מדובר בכלב ביתי שברח או ננטש, לקחתי אותו לכיוון הבית שלי ועלינו לרכב לאחר ששכנעתי את הוטרינר לחכות לי כדי לבדוק לו שבב, התברר שהכלב הזה ברח ושיחת הטלפון שלי לבעלים ריגשה אותי עד דמעות כי רק מי שיש לו כלב מבין כמה הוא בן משפחה וחלק מהלב וכמה זה כאב להם שהוא ברח לפני כמה ימים, הילדות של הבעלים חיכו לי בחוץ וחיבקו את הכלב המתוק וזה היה הכי מרגש בעולם לתקן את הלב השבור שלהן וגם לגלות שלא מדובר בסיפור נטישה

הדבר שהכי התרגשתי ממנו לאחרונה היה בתקופת הסגר בעקבות הקורונה.
לא נפגשתי עם בן הזוג שלי במשך חודש וחצי כי כל אחד היה אצל המשפחה שלו שבסיכון ושמרנו על בידוד..
רק לאחר כחודש וחצי החלטנו להפגש אצלו במרחק(!) בלי להתחבק אפילו והדמעות לא הפסיקו לרדת מהתרגשות וקושי גדול לראות ולא לגעת. אחד הרגעים המרגשים ביותר שהיו לי!

התרגשתי לאחרונה שבתי שחיכיתי לה חמש שנים אמרה אמא …אמא יש לה משמעות עבורי ובכלל אז לכל אלו שלא מצליחות להיכנס להריון יש סיכוי גדול שיום יבוא ומישהו יקרא לכן אמא !!!

הכי התרגשתי לאחרונה זה ביום שמחאו כפיים בתקופת הקורונה לצוות הרפואי.
אימי אחות במקצועהאלמנה עם 2 ילדים אני ואחותי בת ה12
עבדה משמרות מטורפות של 12 שעות
לא ראתה את המשפחה ולא אף אחד קרוב
בשביל לטפל ולתת את כל כולה לטובת המטופלים ולטובת מאבק בקורונה.

באותו היום שיצאנו למרפסות ומחאנו כפיים לטובת הצוות הרפואי התרגשתי מאוד שעם ישראל מוכיר ומעריך את את הצוות הרפואי את הקושי שעוברים ועברו בתקופת הקורונה
העניין כלכך ריגש אותנו שאני ואימי הינו עם דמעות בעיינים.
כל הכבוד לכל מי שפעל לטובת המאבק בקורונה מהקטנים עד הגדולים♥️

הפעם האחרונה שהתרגשתי הייתה מהילדים שלי, מהזכות לחוות מהם נחת בימי הקורונה, התרגשתי מהחזרה לשיגרה, לעבודה, ליסוע באוטו לבד… לחזור לים ולראות את השקיעה. הלוואי והייתי נרגשת להסתכל בחשבון הבנק שלי גם ולראות שמשהו השתפר… או שלפחות קיבלתי קרמים שאני לא מרשה לעצמי לקנות עכשיו לעצמי.

השבוע התרגשתי מזה שהבת הקטנה שלי התחילה ללכת בגיל 1.5 אחרי המון ניסיונות וטיפולי התפתחות. אפילו בכיתי מהתרגשות כשהיא צעדה אליי וחיבקה אותי

יש לי תאומים זהים בנים בני 4 וחצי
לקחתי את אחד התאומים לרופא ואח"כ לקחתי אותו לקנות גלידה

הכי מרגש שקרה לי לאחרונה שקמתי באמצע הלילה וראיתי את הבן הגדול שלי בן ה4 ישן בלול עם הבן הצעיר שלי בן ה1.5. זה היה פשוט מקסים.

בתור חיילת בכל תקופת הקורונה היינו רחוקים מהבית ומהחברים. כולם שמעו בחדשות על הימים הרבים שהיינו בבסיסים ועל הקושי שהיה כרוך בזה.
מה שהכי התרגשתי ממנו הוא להגיע הביתה ולפגוש את הכלבה שלי,קוראים לה צוצה ומעבר לזה שאותה אי אפשר לראות ולהריח בפייסטיים-היא פשוט חלק בלתי נפרד מהמשפחה.עוד שעליתי במעלית הביתה שמעתי אותה נובחת משמחה! והאיחוד היה מרגש ממש (כמעט עשתה פיפי) ומלא בליקוקים☺️

אני סטודנטית וגרה עם בן זוגי, באותו בוקר היה לי מבחן שהייתי ממש לחוצה ובחרדה לגביו, כמה דקות לפני שהחל המבחן בן זוגי הביא לי את השוקולד האהוב עלי שקנה במיוחד, וחרט עליו שהוא אוהב אותי, בהצלחה ושאני הכי טובה שיש, אין כמוהו בעולם! לצערי זה לא עזר למבחן.

הימים הם ימי קורונה…הדבר האחרון שריגש אותי, אבל באמת ריגש, היה שהבן הקטן שלי (בן 3) חזר יום אחד מהגן ואמר לי ״אמא, אני מאד אוהב את סבא וסבתא, אבל אני מוכרח לשמור עליהם ובגלל זה אנחנו ניפגש איתם רק שתעבור הקורונה״. לא ציפיתי שילד בן 3 יבין באמת את המשמעות של לא להיפגש עם סבא וסבתא שהוא כל כך אוהב (גם גרים לא רחוק מאיתנו, ורגילים להתראות איתם המון). התרגשתי להבין שהילד שלי הוא מיוחד ורגיש לאחר. הלב התפוצץ. באותו הרגע הבנתי שהצליח לי:)

הדבר שהכי ריגש אותי בזמן האחרון היה משפט פשוט שבן הזוג שלי אמר בזמן הקורונה – כשכל כך הרבה זוגות נאבקים על הזוגיות לצד האינטנסיביות של הביחד – " איזה מזל שדווקא איתך אני בהסגר" :)

בחסות הקורונה התחלתי להתרגש מדברים קטנים שפשוט פיספסתי בטירוף של החיים.
התרגשתי משקיעות, מזמן איכות, מספרים טובים, מכוס קפה ואוכל טוב, התרגשתי מצחוק של ההורים שלי, מהשכנים ואנשים שבכל הטירוף הזה היו אדיבים יותר ופתוחים יותר. הרגשתי שהתקופה מכניסה אווירה טובה ורגועה יותר והתרגשתי להיות חלק ממנה. מקווה שאמשיך להתרגש מהדברים הקטנים ולשמור על ההרגשה הזאת גם בתוך החזרה לשגרה.

אני יודעת שהיו המון סיפורי הקרבה, רגישות ואכפתיות בתקופת קורונה – אבל הדבר שהכי ריגש אותי היה יותר אישי, פשוט – אבל נגע לי בלב.

יש לי אחיין, הוא בן 11 חודשים (היום למען האמת :-) ), הייתי רואה אותו פעמיים בשבוע, אבל בתקופת קורונה לא יכולתי לראות אותו הרבה מאוד זמן.
באופן כללי הייתי מאוד בודדה בתקופה הזו כי אני גרה לבד.
בפעם הראשונה שראיתי את האחיין שלי אחרי הסגר, הוא חייך חיוך גדול, ישר הושיט לי ידיים וכשהרמתי אותו, הוא נאחז בי.
זה היה כל מה שהייתי צריכה בשביל להרגיש חיוך בתוך הלב :-)

התרגשתי מכך שפתחו את המשק שוב, וחברות שלי ואני נסענו לטיול בגולן פעם ראשונה✌

התרגשתי לגלות : לאחרונה אימי סיפרה לי שהיא נכנסה להריון בטעות ( איתי) ורצתה לבצע הפלה כי היתה מותשת היו לה כבר 6 ילדים והאחרונים תאומים בני 1.5. יום לפני ההפלה סבא שלי אמר לה שאם היא תפיל אותי לא ידבר איתה לעולם. לכן החליטה ללדת אותי . במהלך חיי הכרתי תינוקת אפריקנית שגם היא נולדה מהריון לא רצוי ואימצתי אותה .ובכך יצא שאני שנולדתי בהריון לא רצוי ללא ידיעתי פתחתי את הבית והלב לתינוקת שגם היא נולדה בלי שאף אחד רצה בה במיוחד. מרגש :))

רגע מרגש שהיה לי לאחרונה זה הרגע שבו ראיתי את סבר וסבתא בתקופה שאחרי הגל הראשון של הקורונה.

בחודשים האחרונים בעקבות הקורונה היינו ספונים בבית. שמרנו על הכללים במאה אחוז וכך יצא שלא ראינו את המשפחה במשך שבועות. לפני שבועיים גיסתי התחתנה בחתונת חוץ שכללה 50 מוזמנים, משפחה קרובה בלבד. החתונה בעצם היתה ההזדמנות הראשונה בה ראינו את כל המשפחה. הגענו לחתונה והנה למול נוף מדברי ואורחת מנצנצים: אחים, הורים וגיסים, וכולם בבת אחת! אחזה בי צמרמורת.

בתקופת הקורונה גיליתי את הטוב של אנשים. בעלי היה חולה קורונה והיה בדן פנורמה, יום אחרי שעבר מהבית למלון, לי היה חום ואובחנתי כחולת קורונה ונאלצתי להישאר עם 3 ילדים (תאומים בני 3 וילדה בת 7) לבד בלי עזרה!! במשך 3 שבועות החברות הקרובות שלי בישלו לי כל יום, שכנים עשו לי קניות, חברים לעבודה עשו לי משלוחים. היה מרגש ממש ההתגייסות של כולם לעזור לנו ולטפל בנו, גם אנשים מהשכונה שלא מכירים אותנו ושמעו עלינו היו משאירים עוגות ובישולים מחוץ לשער

כמו על כולם עברה עלינו תקופה קשה בזמן הסגר, כל היום בבית, מנסים לטפל בתינוקת שרק נולדה ובאחיה שמאוד משתעמם ומתגעגע לגן שלו. בסוף יום קשה במיוחד, אחרי שהרגשתי שאני כבר ממש נשברת, הקראתי לאהוב הקטן (בן שנתיים) סיפור לפני השינה. נתתי לו נשיקה ופתאום אמר משום מקום: אמא את מתוקה. אני אוהב אותך. (פעם ראשונה שאמר לי את זה) ❤️
בשנייה נזכרתי כמה הקושי הזה שווה את הכל, כמה האהבה מהילדים היא הדבר הכי מרגש בעולם.

האמת בשנה האחרונה קרו לי כמה דברים משמחים. התחלתי ללמוד השנה אחרי שהרבה זמן לא ידעתי מה אני רוצה ללמוד ואני חושבת שעם זה נפתח לי המזל . התרגשתי מהפעם הראשונה שזכיתי בהגרלה באינסטגרם. על משהו שממש רציתי . זכיתי פעמיים ביום סטיילינג עם שלוש בלוגריות שאני ממש אוהבת. האחד זה עם יובל כספית המהממת שעשיתן עליה כתבה במדור אופנה ועדיין היום סטיילינג לא יצא לפועל בגלל הלוז של שתינו והשני עם נופר אלבז וספיר פרז . מאוד התרגשתי שזכיתי ואני אתרגש עוד יותר כשאני אפגוש את שלושתן. בשבילי הן השראה עצומה והן מהממות אחת אחת ואני אשמח שהן יעשו לי סטיילינג באופן אישי ,ללמוד מהן ולעשות בשביל עצמי משהו שאני אוהבת עם אנשים שזה התחום עיסוק שלהם . אחכ זכיתי בתחרות של פנדורה באינסטגרם על גיפט קארד של פנדורה על סך 300 שקל. הפרזנטורית שלהם זו ירדן הראל ואני מתה עליה והיה מאוד מרגש שהיא כתבה לי שהתגובה שלי נבחרה לתגובה הכי מרגשת . בזכות זה הצלחתי להגשים לעצמי חלום ולקנות את הצמיד. הלכתי לקנות אותו עם חבר שלי כשהוא ליווה אותי לבדיקת סי טי ראש שהייתה נורא מלחיצה וזה מה שעשה לי את היום . ולאחרונה זכיתי בעוד שתי הגרלות על תכשיטים . בחיים לא חשבתי שאני אהיה כזו מזליסטית כי בחיים לא זכיתי בכלום וכל פעם מחדש כשאני זוכה אני מתרגשת . מתרגשת מהרגע של הגילוי ומהציפייה שזה יגיע ועד הרגע שזה קורה. אבל הדבר באמת הכי מרגש יותר מכל זכייה אחרת שהייתה לי זה שלכבוד יום ההולדת האחרון שלי קיבלתי מאמא שלי ואחותי מתנה מאוד יקרה . לא הייתי כמה שבועות בבית וכשחזרתי לסופש הביתה וישבתי במטבח אמא שלי פתאום מגיעה עם שקית מהודרת ואומרת לי שהיא ואחותי קנו לי משהו ליום הולדת. לא ציפיתי לכלום אחרי שלקחו אותי למסעדה לחגוג ואבא שלי הבטיח לי צארם לפנדורה אם אני אעבור את הסמסטר הראשון בלימודים בהצלחה . אחותי הייתה אז בצבא וסגרה שבת אז אמא שלי צילמה הכל בוידאו ושלחה לה בווטסאפ.היא רצתה לראות את התגובה שלי כשאני אראה מה קיבלתי. בכל אופן בשקית חיכתה לי שרשרת שאחותי בחרה לי . שרשרת מהממת שאם לא אמא שלי לא הייתי קונה לעצמי כזה תכשיט . מההלם ,מהשמחה ,מההתרגשות ומהמחשבה שהושקעה בזה פשוט התחלתי לבכות ולקח לי המון זמן לקלוט שזה שלי . בכל אופן אשמח לזכות במארז שלכם ולדאוג לעור שלי קצת יותר אחרי ששנים אני סובלת מאקנה . גם עוברת עליי תקופה לא פשוטה עם הלימודים שלא קלים לי בכלל ,הייתי מאוד לחוצה עם הסמסטר הקודם , חטפתי כמה פעמים התקפי חרדה ביום לימודים וההתמודדות עם הלימודים,עם החרדות ועם דברים שמלווים אותי עוד מתקופת השירות לא פשוטה לי ואלו הדברים שעושים לי שמח . הזכיות הקטנות האלו בדברים טובים .

לאחרונה טילתי בירושלים והלכתי לתפילה בכותל משהו נפל מידי והבחנתי שלידי מונח נרתיק קטן שאלתי אם שיך למישהו וכולם הגיבו בשלילה פתחתי וראיתי שיש בפנים סכום כסף מכובד החלטתי שבכסף זה אשתמש למטרת צדקה והשארתי את הנרתיק אצלי תוך כדי שבררתילמי כדאי לתרום סיפרתי את המקרה לחברה שהיא מאפרת כלות ומיד אמרה לי שנתבקשה לאפר בתרומה כלה יתומה כשנפגשנו והוצאתי את הנרתיק הבכי והצחוק אמרו הכל הנרתיק היה שלה
.כסף שנתרם עבורה לחתונתה והלכה לכותל לברך את התורמים…כנראה כשהוציאה את הדף עם השמות הנרתיק נפל וכך התגלגל הסיפור המדהים הזה פשוט מרגש ממש.

בכל תקופת הקורונה לא פגשתי את סבא וסבתא שלי. הם גרים רחוק ולא הייתה לי הזדמנות לנסוע מאז שתאפשר. השבוע היה להם יום נישואים והגענו עם כל המשפחה להביא להם פרחים. זה היה מאוד מרגש והרבה בכי וחיבוקים. אין על סבא וסבתא

האמת שהתרגשתי מאוד מהנכדים שלי. כל כך לא מובן לזכות באהבה הזאת. לא ראיתי אותם הרבה זמן. כמובן זום וטלפון וכל מה שאפשר. ביקורים מרחוק מהמרפסת עם נשיקות באוויר ושם הם נשארו וישארו עוד זמן רב. בשבועות הגיע המשפחה הגרעינית נכדה אחד כלכך רצתה לחבק ולנשק והחזיקה את עצמה. ראיתי דרך המסכה את המלחמה שלה. הרימה את הראש ואמרה כל כך רציתי לנשק ולחבק אותך אבל אסור סבתא.באותו רגע התמלאתי עם דמעות. התרגשתי. הודעתי לאלוהים שיש לי אוהבים יקרים. שום דבר לא מובן צעליו.

השבוע מאוד התרגשתי שהבן שלי ,החייל סיפר לי שהנגד שלו רוצה להמליץ עליו חייל מצטיין ,
והוא אמר שלא מגיע לו ,כמו שמגיע לחייל אחר שהוא מאוד משמעותי ותורם יותר ממנו מאוד התרגשתי שהבן שלי מסרב לתעודת הצטיינות ,ויודע שלחייל השני מגיע וזה מראה שהוא התבגר ויודע ערכים מאוד התרגשתי

במהלך יום עמוס במיוחד קלטתי ששכחתי שעומד להתקיים מצעד הנשים, ההפגנה נגד האלימות כלפי נשים בפארק צ'ארלס קלור. ביטלתי אימון מיד כמובן והלכתי. זו ההפגנה שיצאתי ממנה הכי מרוגשת בחיי, פשוט היה לי עור ברווז במשך שלוש שעות רצוף. הדוברות היו מצוינות, מגוונות ותיארו מציאויות בלתי נתפסות שכל כך הרבה נשים חוות. כולן ביחד, במרחק שני מטר אחת מהשנייה, צעקנו, מחאנו כפיים והזלנו דמעה. זה היה ערב משנה תודעה ואני רק מקווה שהחוזקות שמצאנו שם אחת עם השנייה יצליחו להזיז את האדישות של המערכת.

לפני כ5 שבועות ילדתי בת שנייה, בלידת בזק אפילו אפידורל לא הספקתי!
אין ספק שזו הייתה חוויה מדהימה, שחיזקה מאד אותי כאישה וגם עם בעלי שהיה איתי לכל אורך הדרך.. אפשר להגיד אפילו שכמעט יילד אותי.. בזכותו הצירים הרגישו כמו דקירה קלה..
בנוסף, אני עם ילדה בת 3 בבית ותינוקת בת 5 שבועות
את כל זמני אני משקיעה בהן, וכרגע כלכלית אנחנו לא יכולים להרשות לרכוש דברים כמו קרמים, בשמים וכדומה.. ולכן, ממש אשמח לזכות כי העור שלי והנפש שלי.. כל כך זקוקים לקצת טיפוח

הרגע המרגש ביותר בחיי היה ללא ספק הרגע בו התקשר הפרופ׳ לאחי הקטן לבשר לו שנמצא לו תורם מתאים להשתלת ריאות.הבטן מתהפכת,ואת יודעת שנכנסים לתקופה ארוכה ומלחיצה ומסוכנת,אבל סוף סוף יש תקווה לחיים אחרי מאבק ארוך ומתיש.לרגע המרגש הזה התלוו עוד הרבה רגעים מרגשים כמו הבשורה שהניתוח הסתיים בהצלחה, הנשימה העצמאית הראשונה שלו, השחרור מבית החולים,והשיחה הראשונה עם משפחת התורם,שהייתה השיא בכל הסרט המרגש וההזוי הזה.

הדבר שהכי ריגש אותי לאחרונה קשור בערבות הדדית ודאגה לזולת בתקופת הקורונה. סבתא שלי גרה לבד בעיר רחוקה,ובתקופת הקורונה והסגר היא היתה בודדה ומפוחדת.הביקורים שלי אותה התמצו בזה שישבתי למטה בדשא והיא יצאה אל המרפסת ודיברנו מרחוק,וכמובן שמתי לה אוכל וקניות לייד הדלת.באחד הביקורים האלה,סבתא שלי אמרה לי להמתין רגע כי מישהו דופק בדלת.נבהלתי מאוד,רק שלא יעבדו עליה או יעשו לה משהו.רצתי לחדר מדרגות לראות במי מדובר,וכמעט התעלפתי מהתרגשות.קבוצה של נערים ונערות מהבניין עברו דירה דירה מכוסים וממוגנים וחילקו אוכל ומתנות ושימחו את המבוגרים! אחת הנערות הביאה לה מגש עם עוגה ועיתונים, ונער אחד אפילו הציע לה ללמד אותה לתפעל את השלט טלוויזיה.עם ישראל במיטבו!

התרגשתי לאחרונה מהדבר שאולי היה הכי טריוויאלי בחיים שלנו, חוץ מבחודשיים האחרונים- וזה להיפגש עם חברה טובה בבית קפה, נשבעת שהתגעגעתי לזה!

רגע כזה אחד, שנשמע הכי רגיל ובנאלי גרם לי להתרגש ממש.
עמדתי מול המראה באמבטיה ומרחתי קרם לילה, כשפתאום שמתי לב לכוס מברשות השיניים.
שתי מברשות למבוגרים, שלי ושל בעלי, ואחת קטנה וורודה.
הילדה שלי כבר בת 3, אבל אני חושבת שברגע הזה נחתה לי לראשונה במלא העוצמה ההבנה הזו שכבר יש לי משפחה.