מתנה בשישי: 500 שקלים למוצרי טיפוח של Collagen Plus
ספרו לנו על מה הכי קשה לכן לוותר בימים אלה ואולי תזכו ב-500 שקלים לרכישת מוצרי טיפוח של Collagen Plus
בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:
500 שקלים לרכישת מוצרי טיפוח של Collagen Plus
כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה:
על מה הכי קשה לכן לוותר בימים אלה?
*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל
שווי המתנה: 500 שקלים
ניתן להשיג באתר
**הזוכה תיבחר מבין המגיבות לפוסט עד יום א', 22/3/20 בשעה 12:00
***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
הזוכה משבוע שעבר במוצרים של Pupa בשווי 570 שקלים היא עדי, שסיפרה לנו מה המנה הכי טעימה שאכלה: "המנה הכי טובה שאכלתי הייתה באופן די מפתיע במהלך השירות הצבאי שלי. הייתי קצינה, והיה לנו אירוע מבצעי שבעקבותיו לא ישנתי במשך יותר מ-40 שעות ובקושי אכלתי. אחרי סיום האירוע, חברים הציעו להזמין אוכל ולהתאוורר. הזמנו טורטיות מקסיקניות, והן עד היום מהוות טעם בלתי נשכח – עם רוטב שזיפים, עגבניות, סלט אבוקדו ועוף בתיבול טעים…מאז זה נעשה מנהג, אחרי אירועים מבצעיים להזמין מקסיקני להפיג את המתח".
לנשום ולטרוף את הנכדים שלי – כואב לי הגוף מגעגועים:(
מאת: דורית רפאל | 16 באפריל 2020 | 14:45היי
מאת: טלי | 3 באפריל 2020 | 09:10קשה לי לותר על שיגרה ,על כל המשתמע מכךךךך .
קשה לי בלי חיבוקים ונשיקות בעיקר .
לי אישית הכי קשה לוותר על ערב המימונה ביציאת חג הפסח.
מאת: מירב בוחבוט | 31 במרץ 2020 | 21:37ערב עם הרבה משפחתיות, חברים ומוזיקה מרוקאית של להקת שפתייים .
קשה לי לוותר על המופלטה עם הדבש והחמאה וריבות הפרי שאנו מכינות .
קשה לוותר גם על הז'בן והשבקייה, וכמו כן לסמלי החג : דג הקרפיון – מסמל את השפע והפריון , והקמח עם תרמילי הפולים המטבעות.
תרבחו ותסעדו בשנה הבאה בעזרת ה'
וויתרתי על הכל כדאי לשרת את הגיל השלישי שזקוקים לשרותים של החברה שלנו
מאת: ויקטוריה | 30 במרץ 2020 | 08:53בימים אלו לאחר שמונה חודשים שלא ביקרתי בארץ הכי קשה לי לוותר על הביקור השנתי שלי לחג פסח בארץ..במיוחד כי השנה הגיעה לעולמים נוגה בתי הראשונה…כל כך חיכיתי לבוא איתה לארץ שאחיי אחיותי הורי ושהמשפחה המורחבת יוכלו לחבק ולהתפעל מהפלא שנוסף לחיינו… מחכה לימים טובים בהם אוכל לממש את הביקור שולחת חיבוק חם לעם ישראל
מאת: נטלי ממן | 27 במרץ 2020 | 17:55בימים הנוראיים האלה הכי קשה לי לוותר על התפירה. סיימתי לא מזמן לימודי עיצוב אופנה אינטנסיביים ויחד עם זאת שיווקתי את עצמי וראיתי הענות שנתנה לי דרייב.. בימים אלה שאין לאן לצאת,להתאפר, להתלבש יפה ולהתגנדר אני לא מוכנה שהסטודיו הביתי והצנוע שלי ישאר שקט וכבוי ואני משתדלת יום יום להתקדם עם עוד שמלות ערב, עוד גזרות ורעש של מכונות בשביל עונת הקיץ שבתקווה תיהיה יפה יותר מימים אלו ..
מאת: ספיר | 26 במרץ 2020 | 18:28הכי קשה לי לוותר על מפגש עם ההורים. קשה לתת לאנשים בני 70 פלוס חהות בבידוד חברתי ולא לראות את הנכדים והילדים. זה מה שמשמח אותם בחיים בגיל הזה… אבל נתאפק , נדבר בטלפון ונעבור את זה בבטחה. אחרי שזה יגמר נלך לטייל ונבלה ביחד. צריך לחשוב על היום שאחרי שזה יגמר.
מאת: אודי | 22 במרץ 2020 | 11:25להיות חזקים!
בימים אלו , הקושי הכי גדול הוא לוותר על השיגרה. השיגרה שלי מלאה במשפחה חמה , חיבוק מאחיינים , ליטוף מסבתא , ארוחות משפחתיות והרבה חום ואהבה . לקום בבוקר להתלבש, להתאפר ולהתבשם ללכת לעבודה ולהתלונן על היום שלפנינו אבל להעביר אותו בכייף ובסיפוק , מתגעגעת לבילויים ולחברים טובים ..
אמן ונעבור את הימים האילו בבריאות ושנחזור לשגרה בהקדם האפשרי .
מאת: מעין | 22 במרץ 2020 | 11:01היוש, הכי קשה לי לוותר בימים אילו על בעלי לטובת הצבא, הנוכחות שלו היא מדהימה וגורמת לי להיות הכי שמחה בעולם, אבל כשהוא לא נמצא סביבי זה מאוד קשה לי, בעלי איש קבע ובימים כאלה הוא שייך לצבא ולא למשפחתי, וגם לילדי שאחד מהם הוא אוטיסט מאוד קשה שאבא לא בבית. מקווה לימים שקטים יותר.
מאת: אביגייל זוהר | 22 במרץ 2020 | 10:37בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.
הכי קשה לי לוותר על חופשת הלידה שלי! ילדתי לפני חודש את ביתי השלישית אחרי שני בנים, וכל כך חיכיתי להנות מחופשת הלידה. חסר לי הרגע הזה שאני מפזרת את הבנים במסגרות שלהם ונשארת לבד עם התינוקת בזמן איכות שלנו ויש לי את החופש לעשות מה שבא לי בין אם לקחת טיפה רגע לעצמי לשתות כוס קפה או לקפוץ לעשות סתם סיבוב בקניון או ללכת לשבת לקשקש עם חברה. אז זהו שעכשיו צריך להעסיק את כל הבית ועוד לרוב לבד כי בעלי רופא ובתקופה זאת כמעט ולא נמצא.
מאת: לרה | 22 במרץ 2020 | 10:31בימים טרופים אלו הכי קשה לי לוותר על כמה דקות של שקט. יש לנו שני ילדים קטנים ושנינו בבית. הביחד מחזק את היחסים ואפילו עשינו פרויקטים שדחינו אותם כבר חצי שנה בגלל שלא היה זמן. עדיין, אני זקוקה לכמה דקות של שקט, בלי שהצווחה "אאאממממאאאאא" תישמע במשך כמה דקות. למדנו לתת אחד לשני כמה דקות של שקט לבד, בחדרי השינה.זו טעינה חשובה לנפש וליחסי בדם שלנו.
מאת: שרון קניאל רובינשטיין | 22 במרץ 2020 | 07:01קשה לי לוותר על חיבוקים וקירבה לחברים ומשפחה. כל השאר תפור בשבילי- אני אמא שהתאלמנה ומעירה מידי יום את הילדים לבית הספר, הסעות, חוגים, חברים ובלי עזרה. עכשיו זמן לנוח מהכל ולבלות עם הילדים בבית, אותם אפשר אגב לחבק הרבה.
מאת: שירי | 21 במרץ 2020 | 23:07הדבר שהכי קשה לי לוותר עליו בימים אלה היא הנסיעה שהייתה אמורה להיות לי בפסח הקרוב. ויתרתי על הרבה דברים בתקופה הזאת- כמו כולם גם אני כבר לא קמה כל בוקר לעבודה ובטח לא מנהלת את שגרת חיי, אבל בנוסף לזה בן זוגי נמצא בנסיעת עבודה ארוכה (3 חודשים!) והייתי אמורה לנסוע לבקר אותו בחופשת הפסח שלי.. לצערי הרב זה לא יקרה והמפגש שכל כך חיכיתי לו יאלץ להידחות למועד שאינו ידוע…
Hagar.kroytoro@gmail.com
מאת: הגר | 21 במרץ 2020 | 23:04אני מוצאת שהכי קשה לי לוותר על השליטה. תוכניות שתוכננו, נסיעות שנקבעו, הופעות שהוזמנו, פתאום הכל נעצר, נקטע, בוטל, נדחה ואנחנו במצב של עמימות שכל מה שאפשר לעשות בו הוא להמתין ולקוות לטוב
מאת: עדי | 21 במרץ 2020 | 22:50מאיפה להתחיל כל כך הרבה דברים מקבלים משמעות והערכה. עם שני ילדים קטנים בבית הכי חסר לי הביקור אצל ההורים ,אני יוצאת להליכה לים למשך שעה ,ספורט ,אוויר טוב ואיוורור לנפש ומסיימת בקפה אצל ההורים,מקווה שנחזור לשגרה במהרה.
מאת: הדר עשור | 21 במרץ 2020 | 21:31הכי הכי קשה לי לוותר זה על המפגש עם הקוסמטיקאית שלי! גבות ושפם זה בנוהל אצלי וטיפולי פנים, ואין ספק שזה חסר ואין לזה תחליף אחר מספק ומיטבי.. אבל אופטימיות ובריאות לכולם! (:
מאת: בתאל בן חיים | 21 במרץ 2020 | 18:02לאחרונה הצטרפתי למועדון החמש בבוקר , כן זה שכולם מדברים עליו לאחרונה…. התרגלתי לצאת מוקדם בבוקר לגינה מתחת לבית להליכה ואימון במתקנים בגינה הציבורית, ועכשיו אין ברירה ונמנעת מהאימונים בחוץ, חסר לי האוויר הקר בשעות הבוקר , מגע הברזל הקר של המתקנים בחוץ
מאת: לירון | 21 במרץ 2020 | 14:36ובכלל האנרגיות כבר אינן אבל בטוחה שבקרוב השגרה של כולנו תחזור ❤️
סיימתי לימודי הוראה לגיל הרך לאחרונה ואני גננת בשנה הראשונה , קיבלתי בספטמבר 31 קטנטנים בגילאי 3 שנכנסו לי עמוק ללב , חסר לי חיבוק הבוקר מכל אחד ואחד , חסר לי הצחוק וגם הבכי , הכל מתחבר להרמוניה שעכשיו איננה …
מאת: מורן | 21 במרץ 2020 | 14:31מקווה לימים טובים בקרוב .
ואוו, מאיפה להתחיל?.. הכי קשה לי לוותר בימים אלו על המכופתרות היפות שהבאתי לפי חודש בלבד מרומניה ולפני חודשיים ממילאנו. לא ייאמן שבסהכ סטודנטית להנדסת תוכנה בשנקר שרוצה להתלבש כמו הסטודנטיות לעיצוב כלכך תעריך פתאום את השהייה של ה3.5 ימים במילאנו.
מאת: ויקי | 21 במרץ 2020 | 09:15תמיד מכופתרות הרגישו לי גבריות למרות שהן הכי קלאסיות לזרוק על עצמינו עם גינס גבוה או מכנס מחוייט אבל כשראיתי אותן בחנות פשוט לא יכולתי שלא לקנות בכל הצבעים כי הן ישבו כלכך טוב! ועכשיו לאן אני אלבש אותן
בימים משוגעים אלה,הכי קשה לי לא לראות את אחי הקטן.הוא נמצא בקבוצת סיכון מאוד רצינית,לאחר שעבר השתלה,והוא בבידוד מוחלט.אנחנו משוחחים בשיחות וידאו,אבל כל כך קשה לי לא לחבק אותו,להאכיל אותו ולעשות מה שאנחנו הכי אוהבים לעשות יחד-עוגיות שוקולד בכל מיני צורות
מאת: מארי | 21 במרץ 2020 | 08:03הכי קשה לי הוא הוויתור על החירות לצאת לעבודה כל בוקר .
מאת: דנה | 21 במרץ 2020 | 07:31כשאת בוחרת להיות בחופש מהעבודה זה ממש לא דומה להנחיית המעביד לא להגיע לעבודה.
בציפיה לימים יותר קלים וברכת בריטות איתנה לכולם.
הדבר שהכי קשה לי לוותר עליו זה הבריכה. עד שהתחלתי להתמיד במשהו- לשחות בבוקר לפחות פעמיים בשבוע, הגיעה המגיפה הארורה הזאת וסגרו את המכון. כמובן שיש אנשים שאיבדו עבודות וגם אני איבדתי דברים משמעותיים יותר מזה. אבל זה הכי צובט לי בלב, ואני מייחלת ליום שאתקשר למכון ויגידו לי שהם סוף סוף פותחים את הבריכה.
מאת: עדי | 21 במרץ 2020 | 02:18הדבר שהכי קשה לי לוותר עליו בימים אלו הוא ללכת לבקר את סבתא. כבר המון זמן שאני אומרת לעצמי שאני חייבת ללכת לבקר אותה יותר, והינה עכשיו כשאני בבית ופנויה, צובט לי בלב שאסור לי לבקר אותה. אני מפצה על זה בשיחת טלפון כל יום, העברת מוצרי מזון והרבה דאגה לשלומה.
מאת: עדי | 21 במרץ 2020 | 02:14על השנ"צ שלי.. כשאני בבית עם 3 הבנות שלי אין לי אפשרות להתפנק בשנ"צ.
מאת: ספיר | 20 במרץ 2020 | 22:44הכי קשה לי לוותר עכשיו על התור לגוונים בשיער שהתבטל, למרות שכעת אני בבית לצערי ולא בעבודה, עדיין חשוב לי שהשיער ייראה טוב ובריא גם אם אני בטרנינג בבית, במיוחד כשאני עושה גוונים אחת לכמה חודשים והגיע הזמן לחדש….עם כל השאר (ילדים, בישולים, נקיונות, הפעלות וכו׳) אני יכולה להתמודד :-)
מאת: ענת צימרמן | 20 במרץ 2020 | 21:37הכי קשה לי לוותר במהלך הימים האלו על החיבוק מהמשפחה שלי. חזרתי אחרי תקופה ארוכה מחו"ל ישר לבידוד בחדר הילדות שלי בבית ההורים. הייתי מאד שמחה לחבק את האחים הקטנים ואת ההורים אבל נתאפק עוד 12 ימים ( אבל מי סופר ;-) )
מאת: טל | 20 במרץ 2020 | 21:22הכי קשה לי לוותר על הערב סרט השבועי עם בן הזוג שלי. הוא עובד חיוני שמסתובב באיזורים רגישים- אנו לא נפגשים מאחר ואני גרה עם ההורים שלי שבקבוצת סיכון ומעדיפה לא לחשוף אותם יותר מידי לסכנות.
מאת: אביה | 20 במרץ 2020 | 20:31אני סטודנטית בלוס אנג׳לס, וחייבת להישאר פה בשביל לסיים את התואר. הייתה לי טיסה לפסח לארץ… הבידוד בלתי נסבל כמובן, אבל להיות רחוקה מהמשפחה, בהבדלי שעות שכמעט לא מאפשרים שיחות, זה מה שהכי קשה! לפני שבוע עוד התבאסתי על שסגרו את הברים, ואז את המניקור בשכונה שלי, ואז שאין עבודה. היום? מוכנה לוותר על הכל בשביל שבוע עם המשפחה וההורים והאחיינים ♥️
מאת: נטע | 20 במרץ 2020 | 18:13הכי קשה לי בימים האלה.. לנשום.
מאת: רעות | 20 במרץ 2020 | 18:09tbh רגילה לחופש שלי, לשקט שיורד על הבית כשכולם במסגרות, למרחב התנועה לעשות את הדברים שטובים לי לנפש- פילאטיס, דיקור, טווינה, לראות אנשים, לשמור על הסטייל ולהתלבש כשאני יוצאת מהבית, גם אם רק לקפה שמתחת לבית. קשה לי להיות רחוקה מהטבע שמזכיר לי את היופי הטבעי, את השקט ופלא בריאת העולם, את האויר הנקי והשמש המלטפת.. מחכה לימים טובים יותר, שאוכל לנשום במלוא הריאות, והקושי יעלם ויהיה כמו זכרון אחד רחוק.
reutneo@gmail.com
הכי קשה לי זה בלי השמש!
גם אנחנו נמצאים כל היום בבית, גם בחוץ גשם אז אפילו לעמוד ליד החלון לקבל קצת ויטמינים לא אפשרי. אני משתדלת לשמור על שגרת טיפוח כמו ביומיום אבל העור מרגיש קצת מותש ועייף מכל הסגר הזה
Salomonziv@gmail.com
מאת: זיו | 20 במרץ 2020 | 17:48לא מוותרת על השגרה הרגילה שלי! מתעוררת בבוקר מתאמנת (אימונים בלייב). מתקלחת לאחר האימון, מורחת את כל הקרמים שאני אוהבת, מתאפרת ומתלבשת. ואז יושבת לעבוד מהבית. מסיימת בשעה 5 מבשל ארוחת צהרים ויושבת לאכול עם בעלי. אחרי שאנחנו אוכלים ישנים מעט צהרים מתעוררים יושבים רואים סרט עם פופקורן וכל מיני נשנושים שאנחנו אוהבים ולפעמים מזמינים סושי או משהו טעים ..וזהו
מאת: יפית | 20 במרץ 2020 | 16:54הכי חשוב זה להמשיך להרגיש ביום יום הרגיל ולא לוותר על מה שאוהבים ושבעז"ה נעבור את התקופה בקלות ונדע ימים טובים יותר!
אני לא מוותרת על השגרה הרגילה שלי! מתעוררת בבוקר מתאמנת בבית (אימונים בלייב)ואז מתקלחת ומורחת את כל הקרמים שאני אוהבת מתאפרת מתלבשת ויושבת לעבוד מהבית. מסיימת בשעה 5 מכינה ארוחת ערב ואוכלת ביחד עם בעלי. מסיימים ישנים צהרים קמים רואים סרט בערב עם פופקורן ונישנושים שאוהבים. הכי חשוב להרגיש כמו ביום יום הרגיל בעז"ה שנעבור את התקופה בקלות ונדע ימים טובים יותר.
מאת: יפית | 20 במרץ 2020 | 16:48המצב הזה בהחלט קשה ובמיוחד לאור העובדה שפוטרתי. אבל בין הדברים שהכי קשה לי לוותר עליהם אבל אין לי ברירה זה חיבוקים עם האחיינים המתוקים שלי. אני רגילה להיפגש איתם פעם בשבוע וזה הדבר הכי כיף בעולם עבורי! מעכשיו אני אפילו לא יכולה להיפגש איתם, כי רצוי שכל אחד יישאר בביתו
מאת: רינת | 20 במרץ 2020 | 16:16בימים האלו הכי קשה לי זה להיות מרוחקת מהמשפחה המורחבת, אנחנו רגילים לראות זה את זו המון, במיוחד בערב שישי להתכנס יחד אל השולחן כל הדודים הדודות וזה עצוב שכל אחד צריך לשמור על מרחק והגעגוע גובר.
מאת: נועה מהכני | 20 במרץ 2020 | 16:05אמן והכל יגמר מהר
הכי קשה לי לוותר על ביקור אצל סבתא.
מאת: לירון | 20 במרץ 2020 | 15:28גדלתי אצל סבתא, עבורי היא המשמעות למשפחה,
היא אישה שאוהבת חברה ואנשים, עושה תמיד למען כולם מתנדבת למען החיילים.
ביקור אצל סבתא כדי לשמח אותה, לאכול איתה ארוחת ערב שבישלנו יחד, לשמוע סיפורים ואותה צוחקת בצחוק מתגלגל.
האמת שהכי קשה לי לוותר על הביקורים השבועיים אצל סבתא שלי, אני לא רוצה לסכן אותה ואני פשוט מתגעגעת אליה בטירוף ואל הארוחות המשפחתיות שלנו ביחד. אבל העיקר שתהיה בריאה ונעבור את כל זה בשלום! אחרי זה מובטח לנו יום פינוק ביחד :)
מאת: דנה | 20 במרץ 2020 | 14:50היי
מאת: דבורי | 20 במרץ 2020 | 14:46בימים טרופים אלה הכי קשה לי זה לוותר על ההורים שלי. אני אם יחידנית לילדה בת שנתיים וחצי שבאה אחרי מאמץ לא פשוט של טיפולים, מטפלת בה לבד. בימים רגילים ובכלל ההורים שלי הם העוגן של הילדה ושלי ובכלל הקשר שלנו מאוד הדוק. בגלל המצב עלינו להתרחק ולא להיפגש וזה מאוד מאוד קשה לי והכי קשה לילדה, שתינו מתגעגעות מאוד ומאוד היה קשה לוותר אבל אין ברירה. אנחנו רגילים לקשר יום יומי הדוק ועכשיו לא יכולים להתראות בכלל בגלל שהם בקבוצת הסיכון ובכלל כל אחד בביתו.
באמת שאני מצליחה לשרוד להתמודד ולהכיל את עצמי את בעלי ואת הילדים למרות שכל יום יותר קשה מהשני ואני בודקת את כישורי השף שלי במשך רוב שעות היום… ושלא נדבר על כישורי היצירה שגילתי מוחבאים אצלי.
מאת: עטרה הרוש | 20 במרץ 2020 | 13:43תנו לי רק רגע אחד לשבת שעה מול רונית שתשייף לי את הלק שחצי ממנו אכלתי תכאיב כמה שתכאיב אבל בסוף אצא עם לק שחור מנצנץ שירגיע לי את הנפש…
אני מתגעגעת לרגעים לפני יציאה שבהם אני מרכיבה את האאוטפיט, מוסיפה קצת אקססוריז, תכשיט, תיק ואיפור ואז יוצאת. שלשום אפילו התארגנתי ככה ואז התיישבתי בחזרה על הספה…
מאת: נעמי | 20 במרץ 2020 | 13:41הכי קשה לי זה לוותר על מסעדות ובתי קפה ולהכין כל יום אוכל ): זו עבודה ממש מתישה וקשה, לחשוב כל יום מה להכין ולעמוד שעות במטבח כי אני שונאת לבשל! מצד שני יותר טעים וחוסך כסף בימים כאלה לא פשוטים ולא ברורים (:
מאת: יסמין | 20 במרץ 2020 | 13:08אני סבתא שמסייעת בגידול נכדותיי הקטנות על בסיס יומי, עד שעות הערב כשבתי שבה מהעבודה. בשעות אלו אנחנו אוכלות יחד, מכינות שיעורי בית, יוצרות ומשוחחות. בגלל הנסיבות הן מנועות מלהגיע והן הדבר שהכי חסר לי. אני מקווה שהשם ירחם, ישמור על כולנו ובמהרה הווירוס יחלוף מן העולם. יהי רצון שבמהרה יחודש ביתינו כקדם ונשוב לשמוע צחוקם של ילדים ברחובות ירושלים, ישראל והעולם לחיים טובים ולשלום כולנו.
מאת: גרייס | 20 במרץ 2020 | 12:42אני יכולה להתמודד עם הכל אבל הכי קשה לראות את הילדים סגורים בבית ורק רוצים לצאת לגן שעשועים… מתגעגעים לבני דודים ולחברים בגן. הבן שלי עוד קטן וחוץ מלהסביר שאנחנו בחופש גדול אין דרך טובה להסביר לו למה אסור לצאת החוצה. מאחלת לנו שכל הדבר הזה יגמר במהרה ושאפילו יצאו מזה דברים טובים
מאת: רעות | 20 במרץ 2020 | 12:04בימים הטרופים האלה הכי קשה לי לוותר על ה10 דק מדיטציה שסיגלתי לעצמי להתמודדות עם דכאון אחרי לידה- כי עכשיו שכל הילדים ותינוקות בבית אין שניה של שקט ולבד
מאת: דנה פרקש | 20 במרץ 2020 | 11:46אני מדריכה במכינה קדם צבאית והכי קשה לי כרגע שפיזרו את כולנו ואני בלי החניכים שלי וכל אחד בביתו
מאת: עתליה | 20 במרץ 2020 | 11:44אחותי ילדה לאחרונה, וכאשר השגרה נמשכה לא הבנתי איך זה יכול להיות שאני עובדת כרגיל ולא נמצאת איתה כל יום.
מאת: אלכס שוסברגר | 20 במרץ 2020 | 11:33היום במצב הנוכחי כשאני בחופשה ללא תשלום, ללא עבודה, הדבר הכי קשה לוותר עליו הוא מפגשים משפחתיים שחיכינו להם כל כך.
הכי קשה לי לוותר בימים האלה הוא על שגרת הטיפוח שלי
מאת: לנה | 20 במרץ 2020 | 11:08קשה לי לוותר על הזמן איכות לעצמי.
מאת: שרה בראל | 20 במרץ 2020 | 10:22אמא לילדה בת שנתיים, וכרגע בחודש שמיני מצפה לילדה שניה :) אבל בכל הטירוף הזה הזמן לעצמך הוא דבר חשוב ובריא גם לזוגיות.
לכן מנסה למצוא חלופות מעניינות לשמירה על זמן איכות גם לבד
בימים אלה , לגמרי העבודה !! ושלי לא חיונית ) ;
העבודה היא חיינו , זו לא סתם אמרה
בימים אלה ערכה עולה שלב , מטפס גבוה !!
הלוואי ונהיה אחרי , עם כמה שפחות נזק
עם הפנים קדימה – לימים טובים יותר ( :
מאת: לירז איבגי | 20 במרץ 2020 | 10:18היוש! הכי קשה לי ולילדים שלי זה לוותר על הטיול ביער. אנחנו גרים ליד יערות הכרמל שזה המקום הכי יפה שיש! ואנחנו כמה פעמים בשבוע מטיילים ביער. ואנחנו ממש מתגעגעים לשם.
מאת: טל סולומון | 20 במרץ 2020 | 10:00באופן מפתיע ביותר, הדבר שהכי קשה לי לוותר עליו בימים אלו זה העבודה שלי.
אני חושבת שאני מאותם ברי מזל שעוסקים במה שהם באמת אוהבים, עם אנשים שהם באמת אוהבים!
מתגעגעת לאותה שגרה, דינמית, מטורפת, מצחיקה וכן גם עמוסה שלי.
Hilaivgy@gmail.com
מאת: הילה איבגי | 20 במרץ 2020 | 10:00אין ספק שהשינוי למול החיים הקודמים הוא הדבר שהכי קשה לי. משגרה של לראות משפחה וחברים על בסיס יומיומי החיים שלי הפכו למבודדים, ושקטים מאוד. אני מתקשרת כמעט ורק עם המחשב (עבודה) וה״לבד״ הזה – שאני מאוד מעריכה במנות קטנות, מאוד מפחיד ומשדר לי קצת תחושת סוף העולם.
מתגעגעת לפנים, לעיניים ולחיוכים של החברים והמשפחה שלי.
מאת: תמר | 20 במרץ 2020 | 07:53הדבר שהכי קשה לי לוותר עליו עכשיו זה מייק&לייק (חטיף)- רק אתמול זללתי איזה 5 חבילות (לא צוחקת!)
מאת: מישל | 19 במרץ 2020 | 22:21