מתנה בשישי: תליון זהב של PADANI בשווי 780 שקלים

בגיל 14, היתה לי חברה מאוד טובה שהיתה ילדה מאוד רעה.
היא קבעה שנלך לחנות ממתקים וניקח מה שבא לנו.
הלכנו ביחד שיחקנו אותה מאוד "קול" אני הצלחתי לקחת מאין חטיף אגוזים מצופה דבש והיא מילאה את התיק שלה.
קבענו שנצא מהחנות וכל אחת תלך לביתה למזער את אופציית ההיתפסות
הגעתי הביתה חנוקה מרגשות אשם, סיפרתי לאמא שלי שהבינה שעצם העובדה שזה עמד לי בגרון מראה שלא באמת רציתי לקחת חלק בעניין לקחה אותי חזרה לחנות והחזרנו את החטיף.
לשמחתי עד היום לא אוכל לקחת מסטיק ללא תשלום ואם קיבלתי עודף יותר או למישהו נפל כסף אהיה הראשונה לסדר את הנושא.
היום בגיל 32 אני מבינה כמה קל להשפיע על ילדים בטח מישהו שהם סומכים עליו.

אוגוסט השנה, עברתי ניתוח אף מכיוון שהייתה לי בעיית נשימה (דום נשימתי בלילה) ועל הדרך גם הפכתי את האף לסולד יותר. (חלום ישן שחיכה במגירה). אמנם ההחלמה לניתוח לא היה פשוטה אבל שום דבר לא הכין אותי למה שיקרה במהלכה… שבת. כולי שטפי דם מהניתוח, מאוד חלשה. החלטנו להתפנק. בן זוגי ואנוכי מזמינים סושי.
השליח בדלת. אני ניגשת לפתוח את הדלת, משלמת לשליח עם טיפ נחמד. בכל זאת שבת. לאחר כרבע שעה דפיקות בדלת. דרך חור המנעול אני רואה שוטר עומד כולו דרוך. אני פותחת בחשש את הדלת. "סליחה גבירתי, האם מישהו מרביץ לך. האם את סובלת מאלימות?" התחלתי לצחוק (עם התחבושת זה היה קצת כואב) רק לאחר שהשוטר ראה את מסמכי האשפוז והבין ששטפי הדם הם מהניתוח הוא נרגע והצטרף לצחוק..אז ככב שוברים חוקים כנראה בדרך הכי חוקית שיש. לאף שלום. גם לשליח הנחמד שגילה אזרחות טובה.

אני לא יודעת האם וירוס הקורונה אחראי לדו״ח שקיבלתי בשישי האחרון אבל פקח שישב אצלי בבית קפה ונהנה מהשקשוקה הסמיכה והמיוחדת שלי עד רמה שאכל עם אצבעותיו והתלכלך למשעי מסר לי דו״ח טרי בסיום הארוחה בגין סעיף ״העדר סבון או סבון נוזלי במכל מיוחד ליד המיתקן לשטיפת ידיים שבבית השימוש או בקרבתו״.
הייתי בשוק. הכי כפוי טובה,לא???? אכל מהצלחת שלי כמו שאומרים ובסוף החזיר לי בדלת אחורית. איףףףף!

אוגוסט 2017. האוגוסט החם ביותר בעשור האחרון. בגלידרייה הראשונה שפגשתי ברחובות אילת קניתי גלידת ענק עם ארבעה כדורים לא יותר ולא פחות… שיצנן אותי במקסימום. העיניים הגדולות שלי גרמו לכך שהגלידה החלה לנזול לכל הכיוונים … עלי… על הבגדים… על הכפכפים… הרגשתי שאני לגמרי הכדור גלידה החמישי בסיפור… כשהגלידה ממש נמסה לתוך כף ידי השלכתי בעצבים את הוופל לרצפה במטרה לרוץ למכולת הקרובה לקנות מגבונים ועם חוסר המזל שלי באותו היום מולי הגיח אופנוען מהפיקוח העירוני שרשם לי דוח על סך 500 שקלים על ״השלכת פסולת ברשות הרבים״ שקינח את היום שלי בעוד הרבה כדורי שקלים חדשים!

מי ידע שפזילה ספונטנית יכולה להיות כל כך יקרה!!! חמשת אלפים שקלים הלכו לפח רק בגלל שהצצתי בטופס של הקולגה שלי במבחן סיום הסמסטר,לא פחות ולא יותר, וכמובן שמרפי נתן יד שזה יקרה אצלי ונתפסתי. הבחינה נפסלה לאלתר ואיתה הקורס של שנה שלמה!!!
כבונוס, חוייבתי לעבור את הקורס מחדש כולל דרישה לתשלום כפול נוסף!!!
עבירת הצצונת שעלתה לי יותר מהמשכורת…איזה שיט!!!

אני להנאתי יושבת להסתכל על הכוכבים עם בנזוגי היקר באיזור היערות הכרמל בחיפה. עכשיו חושך אימים, ממש עלטה ולצערי הרב בחזור עשיתי עבירה ונכנסתי ברחוב של אין כניסה. כ100 מטרים אחרי זה עצרו אותנו שוטרים שרצו לתת לנו דוח . ומה גרם להם לוותר אתם שואלים? כשחבר שלי החליט שעכשיו זה הזמן לקשור נעליים (לא אציין איך זה היה נראה מהצד). הם עשו 1+1 ובאופן מפתיע יצא להם 2.
אמרו שהם מוותרים לנו על הדוח וכאשר הם נסעו לשלום הם נכנסו באין כניסה ברחוב בהמשך …סיפור אמיתי שקרה לפני חודשיים !

בגיל 8 בדרך חזרה מבית הספר מצאתי גור חתולים אפור וקטן שכנראה ננטש על יד אמו.
ידעתי שאין סיכוי שאמא תסכים לי לגדל אותו אז הכנסתי אותו לילקוט ומשם הכנתי לו בית קטן בקופסת נעליים מתחת למיטה. לאחר 3 ימים חזרתי מביהס ומסתבר שאמא גילתה את הסוד אבל כשראתה את המתיקות ועם המון תחנונים ובכי ממני הסכימה להשאיר אותו!!
12 שנה גידלנו את שולמן החתול האפור שלי ומסתבר שזו העבירה על החוקים הכי טובה שעשיתי בחיים !

תכירו – אני. חננת על, אמא של החננות. לא שותה לא מתעסקת ולא משחקת סנוקר. פ-ל-ס!
כשהייתי בצבא שירתתי בנח"ל וזה ממש לא מסתדר עם היותי חננת על…. אבל כשיושבים 8 חודשים בהאחזות עם שבעים איש באוירת סטלנות מתקדמת, מן חצי בסיס חצי קיבוץ על מדים, אי שם בערבה, מתישהו השאננות והלחץ החברתי עושים את שלהם….
באחד הערבים החבר'ה אמרו – משעמם, יאללה בואו נצא לטיול לילה, נעשה קומזיץ במדבר…
לא יודעת איך ולמה, מלאת חששות אבל זרמתי…
יוצאים למדבר שמקיף אותנו, מתרחקים קצת ויושבים לנו בכיף. נהנים, שרים. כלומר כולם בכיף חוץ ממני קפוצת התחת… לחוצה כבר לחזור, מסתכלת לצדדים, זוקפת אוזניים, מי ישמע נהייתי בעלת חיישנים של חיות בטבע.
ואז אני שומעת – ווהווו, ווהווו… בולעת את הרוק ומתעלמת ושוב זה חוזר -ווהוו ווהווו…
"תקשיבו שניה" אני מנסה שיקשיבו והם כולם בסבבה שלהם אומרים לי להקליל, זה בטח השועלים מסביב, חפיף (כן ממש חפיף שועלים!)… ושוב – ווהווו ווהווו….. ווהווו ווהווו…
עכשיו כבר גם הם שמעו את זה והבנו שזה לא שועלים ולא בטיח… זה נשמע קצוב ואחיד. זה מנואלה שמישהו הפעיל בבסיס ופירושה ה-ק-פ-צ-ה-!!!…..
טוב מה עושים??? בהקפצה כולם אמורים להתכנס בחדר אחד, וסופרים את האנשים. אין מצב שלא ישימו לב שחסרים אנשים!!
ואם יש הקפצה זה יכול להיות הקפצת אמת, יכול להיות שבכלל אנחנו אלה שגרמנו לזה, שמישהו ראה את הדמויות שלנו חשודות בחוץ!! שמישהו שם לב שנעלמנו ודיווח!!!
ובהקפצה כיתת כוננות מתפרשת לאורך הגדר עם נשק, ואנחנו מהצד הלא נכון של הגדר … אלוהים מה עשינו?!!! יהיה פה דו"צ!!
ואני כולי בסרט – אמרתי לכם, בשביל מה זה טוב, פעם אחרונה שאני מקשיבה לכם…
בסופו של דבר מבוהלים לחלוטין (אולי רק אני?) חוזרים בתנועות חשאיות של חטפני השועל, בתקווה שאף אחד לא יקלוט אותו ויירה עלינו…
הצלחנו לחמוק חזרה פנימה, מסתבר שהחברים שלנו, שידעו שאנחנו בחוץ, עשו הכל כדי לבלבל את המפקדים בספירה ולהרוויח זמן, ניגנו בגיטרה, הסתובבו בחדר והפריעו להם, העיקר שדעתם תוסח… אנחנו נכנסנו בשקט פנימה כאילו היינו שם מההתחלה…
היה שם כזה בלגן שפשוט ניצלנו מעונש.
מאז הפכתי לעוד יותר חננה.
המייל החנני שלי yafiti@gmail.com

שירתתי בצבא בחדר מבצעים, בבסיס חם בדרום, במשמרת שבת קראתי עיתון (ככה, מודפס, כמו של פעם)
ונרדמתי (אמורים להיות קשובים לקשר 24/7)
כשנכנס קצין בכיר לחמ"ל, מיד התיישרתי ושמתי את הפרצוף 'לא ישנתי בכלל אני מאד עירנית' שלי.
הוא הסתכל עליי בצורה חשודה, ואני עליו, והוא עליי ושוב אני עליו במבט עירני.
זמן מה אחרי שהלך, עברתי והסתכלתי במראה- אז ראיתי את הכתבה האחרונה שקראתי – על הפרצוף שלי!
הזיעה העבירה את הדיו והייתי עיתון מהלך.
מזל שהוא לא עשה לי כלום….

תכירו – אני. חננת על, אמא של החננות. לא שותה לא מתעסקת ולא משחקת סנוקר. פ-ל-ס!
כשהייתי בצבא שירתתי בנח"ל וזה ממש לא מסתדר עם היותי חננת על…. אבל כשיושבים 8 חודשים בהאחזות עם שבעים איש באוירת סטלנות מתקדמת, מן חצי בסיס חצי קיבוץ על מדים, אי שם בערבה, מתישהו השאננות והלחץ החברתי עושים את שלהם….
באחד הערבים החבר'ה אמרו – משעמם, יאללה בואו נצא לטיול לילה, נעשה קומזיץ במדבר…
לא יודעת איך ולמה, מלאת חששות אבל זרמתי…
יוצאים למדבר שמקיף אותנו, מתרחקים קצת ויושבים לנו בכיף. נהנים, שרים. כלומר כולם בכיף חוץ ממני קפוצת התחת… לחוצה כבר לחזור, מסתכלת לצדדים, זוקפת אוזניים, מי ישמע נהייתי בעלת חיישנים של חיות בטבע.
ואז אני שומעת – ווהווו, ווהווו… בולעת את הרוק ומתעלמת ושוב זה חוזר -ווהוו ווהווו…
"תקשיבו שניה" אני מנסה שיקשיבו והם כולם בסבבה שלהם אומרים לי להקליל, זה בטח השועלים מסביב, חפיף (כן ממש חפיף שועלים!)… ושוב – ווהווו ווהווו….. ווהווו ווהווו…
עכשיו כבר גם הם שמעו את זה והבנו שזה לא שועלים ולא בטיח… זה נשמע קצוב ואחיד. זה מנואלה שמישהו הפעיל בבסיס ופירושה ה-ק-פ-צ-ה-!!!…..
טוב מה עושים??? בהקפצה כולם אמורים להתכנס בחדר אחד, וסופרים את האנשים. אין מצב שלא ישימו לב שחסרים אנשים!!
ואם יש הקפצה זה יכול להיות הקפצת אמת, יכול להיות שבכלל אנחנו אלה שגרמנו לזה, שמישהו ראה את הדמויות שלנו חשודות בחוץ!! שמישהו שם לב שנעלמנו ודיווח!!!
ובהקפצה כיתת כוננות מתפרשת לאורך הגדר עם נשק, ואנחנו מהצד הלא נכון של הגדר … אלוהים מה עשינו?!!! יהיה פה דו"צ!!
ואני כולי מגדג'רת… אמרתי לכם, בשביל מה זה טוב, פעם אחרונה שאני מקשיבה לכם…
ובזמנו לא היו פלאפונים – כלומר היו רק לשני אנשים אבל לא היתה שם קליטה… אז אין למי להודיע שאנחנו לא הדמויות החשודות ושינצרו אש.
בסופו של דבר מבוהלים לחלוטין (אולי רק אני?) חוזרים בתנועות חשאיות של חטפני השועל, בתקווה שאף אחד לא יקלוט אותו ויירה עלינו…
הצלחנו לחמוק חזרה פנימה, מסתבר שהחברים שלנו, שידעו שאנחנו בחוץ, עשו הכל כדי לבלבל את המפקדים בספירה ולהרוויח זמן, ניגנו בגיטרה, הסתובבו בחדר והפריעו להם, העיקר שדעתם תוסח… אנחנו נכנסנו בשקט פנימה… כאילו היינו שם מההתחלה…
אני חושבת שהם הבינו שנכנסנו באיחור אבל לא שאלו שאלות והיה שם כזה בלגן שפשוט ניצלנו מעונש.
מאז הפכתי לעוד יותר חננה.
המייל החנני שלי yafiti@gmail.com

בצבא שירתתי ביחידה סגורה שהיא כמו חמ"ל מבצעי, כלומר איוש של 24 שעות. זאת היתה משמרת של מוצ"ש שאני יודעת שאני משתחררת יום למחרת הביתה אז החלטתי לפרגן לחברה שלי ולעשות לילה לבן. יום ראשון אני מסיימת את המשמרת ונוסעת הביתה מתל אביב לבאר שבע, ברכבת התיישבה לידי משפחה עם ילד קטן שלא הפסיק לבכות כך שלא יצא לי לישון בכלל. וכך אני מגיעה לבאר שבע אחרי מעל 20 שעות ללא שינה. ביציאה מהרכבת בדרך לאוטובוס הביתה ראיתי שיש לי ממש עוד שניה אוטובוס אז רצתי אליו וחציתי במעבר חציה ברמזור אדום. פתאום משום מקום מגיח לו שוטר עוצר אותי ומתחיל להסביר לי שעברתי באדום. הוא קולט מולו חיילת מבולבלת עם עיניים אדומות שלא מתפקדת באמת שהייתי כל כך מותשת שלא הבנתי מה הוא רוצה ממני, הוא ניסה לבקש תעודה מזהה ואני בכלל עונה לו ג'יבריש לא קשור עד שהוא התייאש דרש חוגר הביא לי הזהרה הסביר לי שלא עוברים באדום ניסיתי באיזושהי דרך לא דרך להתנצל וברחתי. רק אחרי שחזרתי הביתה והלכתי לישון הבנתי את הסיטואציה ומאז לא עוברת יותר באדום לעולם.

הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
במהלך השירות הצבאי חגגתי לחברה הכי טובה שלי יום הולדת אצלי במשרד המפקד שלי לא נכח באותו יום בבסיס , קניתי לחברה שלי בלונים עוגה ,הצטלמנו לאינסטגרם והיינו לא מדוגמות ,עם שיער פזור עם גופיה לבנה ,בלי דיסקית ועברנו על החוקים ולצערנו הרב הרסרית ראתה דרך החיילות באינסטגרם את התמונות הגיע למשרד והעלתה אותנו למשפט :(

כשהייתי בת 14, כיתה ח ורציתי מאוד להתקדם בלימודי ההיפ הופ שלי ברמה גבוהה. בתור ילדה גבוה, 1.68+ היה לי הכי קל לזייף את הגיל שלי כדי להתקבל ללהקה מקצועית שמופיעה על במות,ובפסטיבלים. וככה כשחברי בקבוצה מתחתנים, מביאים ילדים , ונוהגות ברכב אני סיימתי כיתה ח ' בהצלחה.

כשהייתי בצבא עבדתי בחדר מבצעים, שזה מקום שחייב להיות מאויש 24 שעות ביממה. במשמרת אסור לעזוב את המקום אלא אם יש מישהו מוסמך שמחליף אותך. באחת המשמרות שלי בשישי בערב, היה לי רצון עז לנשנש משהו מתוק וידעתי שבחדר המגורים יש לי כמה אופציות טובות שירגיעו את הקרייבינג. החלטתי שאני עושה את זה מהר בתקווה שלא יקרה כלום בדקות האלה ועזבתי את המקום לא מאויש.
לרוע מזלי בדיוק בדקות האלה נכנס המפקד שלי ותפס אותי על חם.. בצורה הכי מקרית שיכולה להיות כמו שרק מרפי יכול לארגן…
העונש שקיבלתי לא היה מתוק כלל כמו הממתקים שחשבתי לאכול באותו ערב :/

לא עוברת על החוקים כי אני שוטרת

עשיתי לחתונה של אחי לק אדום שלא ירד,

כשהמניקורסטית שאלה אותי אם לעשות גל אמרתי לה שכן למה לא ושאלתי למה לעשות והיא אמרה לי שהוא נשאר חזק ויפה אבל לא הבנתי שהוא באמת לא יורד..
בתור חיילת יום למחרת ניסיתי להוריד אותו עם אציטון מאה אחוז (מה שהיא אמרה לי שיוריד אותו) רק שלא ידעתי שצריך לטבול את הציפורניים וכו' והוא לא יירד לי!. ככה נסעתי לבסיס ושמ.צ עצרו אותי הבנתי שזה לסגור את השבת חתן של אחי..
סיפרתי להם מה קרה וכמובן שהם לא האמינו לבסוף המפקד בסיס הוציא אותי כי במהלך המשפט הסברתי לו איך הלק ג'ל הזה דפק אותי

זה היה יום שבו הכל לא הסתדר לי והייתי באיחור נוראי לסמינר באוניברסיטה, ולכן 'קצת שכחתי' לתת זכות קדימה כשעברתי מהנתיב שלי לזה הראשי באיילון, וקיבלתי צפצופים עצבניים מהנהג שדי חתכתי אותו כשהשתלבתי, ואז מאחוריו הגיחה לה ניידת משטרה, קראו לי בכריזה לעצור בצד- לסמינר כבר לא הגעתי, אבל נקודות וקנס נאה קיבלתי, גם קיבלתי….

רמזור אדום = איפור !! התארגנתי לעבודה ,הקפצתי את הקטן שלי לגן ..סידרתי את הבית והתחלתי לנסוע לכיוון המשרד …כמובן שלא הספקתי להתאפר והחלטתי לעשות את זה בדרך !! אני מגיעה לרמזור ראשון באדום כמובן מנצלת הזדמנות ולא מתעכבת לרגע ..מתחילה עם המייקאפ קונסילר ואופססס הרמזור מתחלף ..ממשיכה הלאה רמזור שני שוב אני מתאפרת אבל הפעם זה נגמר תוך שניות ..ואז החלטתי להמשיך להתאפר תוך כדי נסיעה כאשר יש אחת אוחזת בהגה והשניה כמובן מבצעת את המלאכה …תוך כדי שאני מתאפרת שוטר מסמן לי לעצור !! אך לשמחתי השוטר היה יותר מדי נחמד ביקש ממני לנהוג בזהירות ולא להתאפר שוב בסמן נהיגה :)

בכיתה א' צחקו עליי בלי סוף בשיעורי ספורט.. הייתי שמנמונת וילדים יכולים להיות לא קלים. כדי לא ללכת לבית ספר, ניסיתי לחמם מדחום מול מנורה (כמו בסרטים!) ואמא תפסה אותי!
למזלי, אמא הבינה את המקור לעבירה ובזכותה הצלחתי להתחזק ולמדתי לקחתי בפרופורציה את כל העלבונות

נתפסתי עוברת על החוקים כאשר עשיתי משהו שההורים שלי לא הרשו עברתי על החוקים שלהם אני חיה איתם ובגלל זה אני צריכה לחיות על פי החוקים שלהם מה שעשיתי זה שיצאתי עם בחור שהם לא רצו שני ייצא איתן

נתפסתי בהריון עם סכרת נכנסת באין כניסה ומחנה את הרכב כאשר מולי עומד שוטר!!! למזלי הוא ריחם עליי כאשר ראה את הבטן ולא נתן לי דוח.

התיכון שלנו נמצא בבנין ישן ומתפורר בתל אביב והמעלית שבו היא הראשונה בכל העיר, מחשש שהיא תקרוס לחלוטין החליטה המנהלת הכה שנואה עליי לאסור על תלמידים לעלות בה. אבל למורים כן, כמובן שאני-לוחמת צדק ושוויון, וגם עצלנית ובטטה, עליתי כל בוקר במעלית כי למי יש כוח להסחב עם התיק בכל המדרגות.
בוקר אחד אני מזמינה את המעלית בהרגלי, המעלית מגיעה, ומי בתוכה? המנהלת!! עם הפרצוף השטני שלה שמח על שתפסה אותי על חם..
העונש לא אחר לבוא כמובן, ואני עולה כמו ילדה טובה כל בוקר במדרגות:(

בשנת 2012, שנה אחרי המחאה החברתית התקיימה הפגנת שנה למחאה. באותה הפגנה היה מעצר אלים של דפני ליף שבעקבותיו הייתה עוד הפגנה יום אחרי.
באותה הפגנה נעצרו כ90 מפגינים. אני הייתי ביניהם.
מצחיקה העובדה כי על המעצר שלי גילו המשפחה כאשר ראו על תמונת השער של אחד העיתונים את המעצר שלי שכלל 4 יסמניקים שהרימו אותי.
:)

נתפסתי עוברת על החוקים כשחברות שלי ואני היינו בנות 15 ונסענו בפעם הראשונה ביחד לאילת.
ניסינו להתגנב למלון עם בריכה שווה וכשהשומר תפס אותי ושאל אותי מאיזה חדר אני – החלטתי להעמיד פנים שאני תיירת ולדבר איתו בשפה שהיא לא עברית כדי שיחשוב שאני לא מבינה מה הוא רוצה ממני.
מרוב לחץ יצא לי ג'יבריש…
הפעולה לא הצליחה והוציאו אותנו אל מחוץ למלון:-(

יום אחרי שחזרתי מכמעט שנה בחו״ל הייתי צריכה לנסוע להלוויה. בדרך דיברתי בטלפון כדי להבין לאן בדיוק להגיע, רק ששוטר קלט אותי ולא היה מבסוט. הוא סימן לי לעצור בצד. עשיתי לו עם הידיים תנועות מוזרות, שילוב של ״סמוך עליי שיש לי סיבה טובה״ ושל ״נדבר אחורי זה״. הוא הסתכל עליי מבולבל וסימן לי עם היד לנסוע. כמובן שטסתי משם עד היעד, שלא יתחרט…

סיפור מצחיק…
גרתי עם בן זוגי בלוס אנג'לס. כמה שנים טובות…
באחד הימים קיבלתי הביתה דוח תנועה עם קנס יפה, ודרישה לעבור קורס נהיגה מונעת. פניתי לעירייה וכתבתי להם שאין לי מושג מי נהג במכונית במועד זה, אבל אני משוכנעת שלא עברתי באדום מעולם, כך שאו שיש להן טעות או שזה לא אני ברכב.
שבוע אחרי זה, קיבלתי מהם את אותו הדוח, רק עם העתק של תמונה שלי מחוייבת במכונית, בעת שהמכונית חוצה את הכביש ברמזור אדום….
שילמתי את הקנס, עשיתי קורס נהיגה מונעת, ובעיקר התביישתי בעצמי

שנת 95 , אני עולה חדשה מפריז בשנות העשרים שלי , עדיין מתקשה להקל את כל החופש, חוסר גינונים, משפחתיות והפשטות הישראלית. אני חוצה את הכביש לכיוון המשביר הישן בירושלים ןהנה עוצרת אותי שוטרת על כך שחציתי בסימן האדום!! לא רק זה אני אפילו מקבלת דוח של 100 שח…עד היום יש לי הרגשה שעבדו עלי : איך בארץ בה מעגלים כל הפינות נותנים דוח על דבר כזה!!

נתפסתי עוברת על החוקים שהלב ניצח את השכל. שהבנתי שהחוק הוא יבש ולא מתחשב בילד אחד שהוא רק אחוז ונתון סטטיסטי- שם החלטתי שגם אם אתפס אני עוברת על החוק.

שנסעתי בלי רשיון, אשמח לזכות

מיד לאחר שהשתחררתי מהצבא נסעתי לעבוד כבייביסיטר בבירת האופנה האיטלקית מילאנו. באמצע שבוע הייתי רודפת אחר זאטוטה בת שלוש, אוכלת כמויות היסטריות של פסטה וג'לטו ובעיקר מנסה ללמוד איטלקית. בזמני החופשי בסופי השבוע הייתי עולה על מטוס וטסה ליעדים הכי זולים מהרגע להרגע.
קבעתי טיסה ללונדון, תכננתי שלושה ימים מלאים באטרקציות, בילויים וכיף. הגעתי ללונדון והתחלתי לפטפט שמה עם העובד (הנאה עד מאוד יש לציין) בביקורת גבולות סיפרתי לו שאני מטיילת ועובדת באירופה, בצורה הכי נאיבית שיש. לא חשבתי שהוא ירחיק לכת ויבדוק את אישור העבודה שלי (שלא היה קיים)
מפה לשמה נלקחתי לתא המעצר בלונדון, ליום שלם ללא יכולת להיות בטלפון, לצד בחור אלנבי בשם באני, בחור פרסי מאירן ושלוש בחורות רוסיות, אשר ניסו להסתנן ללא אישור לאירופה. לבסוף החליטו להחזיר אותי לאיטליה, לוויתי כמו אחרונות הפושעות אל המטוס (שחלילה לא אברח), שנחתנו, קיבלו את פני השוטרים האיטלקיים המקסימים בניידת, אשר באמצעות בכי רב והכרות מעמיקה עם ישראל של אחד השוטרים, החליטו לשחרר אותי לבית במילאנו.
ללא ספק יום טראומתי, אך סיפור מטורף.

בשנות ה90 ברוסיה בסנט פטרסבורג עבדתי במפעל המפורסם לבירה של "בלטיקה". לידנו היה מפעל של נקניקים. לי ולאחד השומרים שעבד במפעל השני היה הסכם שאני גונבת מהמפעל בירה והוא גונב נקיניקים ואז אנחנו מחליפים בינינו את המוצרים. יום אחד תפסו אותנו בזמן ההחלפה בין הנקניקים לבירות. המנהלת שלי שהייתה בגילי קראה לי למשרד שלה ונזפה בי. ניסיתי את מזלי והצעתי לה שנחלוק בנקניקים ונשכח מהעיניין. אבל היא לא הסכימה ופיטרה אותי.נשארתי מחוסרת עבודה והבנתי שאני חייבת לעשות שינוי. שבוע לאחר מכן עליתי לארץ וזאת הייתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי.

במהלך שליחות שעשיתי בוושינגטון די סי, הלכתי למלא כנסים של הסוכנות וכאלה של ארגונים איתם אני עובדת. יום אחד, 3 חברות הזמינו אותי לסופש בוגאס בכנס שהן הוזמנו אליו (ואני לא). הן אמרו לי שאני אכנס איתן לכנס ולמלון, ככה אף אחד לא ישים לב שאני לא שייכת ואני אנצל את כל ההטבות שבאות עם סופש הכל כלול בוגאס. בלילה הראשון פגשתי שליח ממונטריאול והיה ביננו קליק מטורף, הבנו שקורה שם משהו מיוחד. סופש אחרי זה, הוא אמר לי שהוא רוצה לראות אותי שוב ונסע 12 שעות ברכבת לניו יורק כדי לראות אותי. שבוע הבא אנחנו נחגוג שנה של זוגיות בשלט רחוק, כשכל פעם שראינו אחד את השניה הייתה במקום אחר – וגאס, ניו יורק, וירג'יניה, וושינגטון די סי, טורונטו, תל אביב ומונטריאול ובהפרשים של כמה חודשים.

בצבא,קיבלתי ריתוק של 21 יום!!הייתי מפקדת ולא לבשתי דרגות כשיצאתי מהבסיס,חלק מהריתוק הוא שאסור לצאת מהבסיס כדי להתייצב פעמיים ביום אצל הקצין תורן. שבת אחת בריתוק החלטנו לצאת אני ועוד חייל מרותק לטייל ולהתאוורר קצת .,לי עדיין לא היה רישיון ובמהלך הטיול השותף שלי עיקם את הקרסול ולא הצליח לנהוג חזרה ,שכנועים,חרדות ופחדים בסוף נהגתי בשלום אחרי הסבר קצר עד לבסיס במזל לא נתפסתי.

שהייתי נערה עבדתי ברשת פיצה גדולה עם חברה..היינו מוכרות סלייסים של פיצה בדלפק….מידי פעם במהלך המשמרת היינו אוכלות מהפיצה למרות שהיה אסור..באמצע המשמרת המנהל הגיע ושאל אם הכל בסדר ואם אני זוכרת שהפיצה מיועדת רק ללקוחות ..עניתי "כן ברור"..ואז הוא שאל "אז למה מרוח לך על הפנים שאריות של רסק עגבניות?!?!"
מיותר לציין שהוא עלה עליי ופוטרתי!

אין תל אביבית שלא נתפסה נוהגת בנתיב תחבורה ציבורית. לא רק שנתפסתי עוברת על החוקים (וזה עלה לי ביוקר), יש תמונה שלי, נוהגת ברחוב קינג ג'ורג' בלי בושה, לנצח על המקרר.

עבירה על חוק קצת אחר;)כל החיים שמרתי על חוקי תזונה, שום גאנק פוד לא נכנס! לפני שנתיים הכרתי את הבן זוג המדהים שלי, שעזר לי להבין שיפה אני אהיה גם אחרי המבורגר או פיצה..ושהחוקים שאני חיה על פיהם לא נקראים לחיות!
״נתפסתי ״ ע״י אמא והאחיות שלי אוכלת המבורגר בפעם הראשונה, וישר התחילו לחשושים ורכילויות.
מאז החלטתי שעל החוק הזה אני הולכת לעבור כל שבוע, ואני וההמבורגר חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה!

נתפסתי עוברת על החוקים ביום שהחלטתי פשוט להילחם על האמת שלי להשמיע את הקול שלי ובשביל האמת לפעמים צריך לפרוץ קצת גבולות ולעבור על החוקים

זה קרה אי שם לפני קצת יותר מעשור אחרי שקיבלתי את הרישיון, כשיצאתי מחנייה ממסעדה שהייתי בה שיפשפתי מעט את האוטו שלידי, בטיפשות גמורה ומבהלה פשוט המשכתי הביתה בשאיפה שהסיפור הזה הולך לקבר איתי.. יום למחרת אבא שלי בא אליי ואמר לי שמישהי עם רכב לבן התקשרה עכשיו שאני שיפשפתי לה את הרכב .. כמובן שהתחלתי להתנצל ולבכות .. אבל אז הוא הרגיע אותי שאף אחד לא התקשר הוא פשוט ראה צבע לבן על האוטו שלנו והבין מה קרה ושזאת פעם אחרונה שאני לא משאירה פרטים ומתנהגת ככה..

כשהייתי בצבא הכנסתי את חבר שלי לבסיס ונתתי לו לישון אצלי בחדר. נתפסנו… וקיבלתי ריתוק מטורף!

סוף חודש תשיעי, מצפינה לחג אצל ההורים ומפנטזת על האוכל של אמא. הרעב נתן את אותותיו וביקשתי באופן חריג מבעלי שינהג מהר יותר והוא לא יכל לסרב לאישה הרה ורעבה. המהירות עלתה ושתי דקות אחר כך עוצר אותנו שוטר. אני בהחלטה טיפשית מספרת לשוטר שאני עם צירים ומנסה לדמות את הכאב כולל צרחות והשתנקויות. (בדיעבד התברר לי שזה הרבה יותר רציני ממה שחשבתי). השוטר האמין ולא רק שויתר על הדוח גם החליט לאבטח אותנו עד בית החולים כשהוא מפעיל סירנה ומאפשר לנו לחצות רמזורים באדום. כשהגענו למחלקת יולדות, השוטר לא הרפה ונכנס איתנו כדי להגיד לפקידת הקבלה שתקבל אותי דחוף כי אני "יולדת". וככה מצאתי את עצמי עם צמיד על היד, עוברת סדרת בדיקות מעיקה, אוכלת בוטנים ממכונת חטיפים כדי להרגיע את הבטן הענקית ושעתיים אחר כך שהרגישו כמו נצח, שוחררתי באופן לא מפתיע. להורים הגעתי בדיוק כשהגישו קינוח ואם זה לא מספיק, הוא גם היה פרווה.
כמובן שהתרברבתי בפני המשפחה שבזכותי לא חטפנו דוח ואז בעלי סיפר שהשוטר אמר לו בבית החולים שאין לו מצפון לרשום דוחות בערב חג ושהוא עצר אותנו רק בשביל "להבהיל" אותנו שלא ניסע מהר יותר. אז הצליח לו. מאז אני לא עוברת את ה90 קמ"ש. אולי רק כשאני רעבה.

יצא שהמבחן הראשון בשנה א׳ ללימודי הרוקחות שלי הוא בוקר לאחר היומולדת שלי, ואצלי היומולדת הוא פסטיבל שנמשך שבוע, כך שלא למדתי דקה למבחן וחברה טובה הבטיחה שתעזור לי ושלא אדאג…
המשקיפה במבחן תפסה אותנו מעבירות פתק בינינו, קיבלנו זימון לשימוע ואזהרה חמורה .
את הלקח למדנו למשך כל התואר .

נתפסתי על חם עוברת ברמזור אדום לצערי ..טענתי שאני עיוורת צבעים אז אכשהו יצאתי מיזה.
חוץ מיזה תמיד יש את השכנים שמזמינים לכם ניידת על שמחת חיים ומוסיקה בבית ככה שפעם ב ..נתפסים אבל תמיד יוצאים מיזה בשלום

הנני מאשרת את התקנון של פדני לתליון בשווי 780 שח מתנה

דייט בקולנוע עם בחור והייתי צריכה ללכת לשירותים לפני הסרט ובשרותי נשים היה תור ולא רציתי להתעכב כי זה לא נעים אז נכנסתי לשירותי גברים וכשיצאתי לשטוף ידיים הדייט שלי היה שם וראה אותי

פעם אחרונה שהייתי בותיקן החלטתי לקצר דרך כמה חדרים שלא היו במסגרת המוזאון. … בוא נגיד שהכמרים שמה לא היו שמחים במיוחד לראות אותי

ריצה… ריצה …ריצה…ריצה לקחת את הילדים לגן…ריצה לעבודה …ריצה לא לאחר לצהרון…ריצה לחוגים …ריצה לארוחת ערב …ולמקלחות…ריצה לבקר את ההורים…והחברים…והשכנה שנפלה…ואז כשכולם נחים, אני רצה בפארק לריצה הכי מרצה את עצמי…כל הריצה לכבודי.תכלס, הכי מגיע לי:)

לאחרונה קיבלתי קנס על מהירות מופרזת כשנסעתי במהירות של 101 קמ"ש. החזרתי את ההורים שלי מחתונה ופשוט לא שמתי לב למד המהירות. חשוב לי לציין שיש חוקים שלא כדאי לעבור עליהם , הם נועדו כדי לשמור על חיינו וחיי יקירינו.. ובפעם הזאת אני דווקא שמחה שזה נגמר בקנס

נתפסתי על חם סוג של עוברת על החוקים בעבודה..
באחת המשמרות שלי עם חברות שלי עשינו סרטון באינסטגרם וחברה שלי העלב אותו סטורי ויום למחרת הבן של הבעלים זרק לנו יציאה שאנחנו משחקות בסטורי באינסטגרם במקום לעבוד

לפני כמה שנים קרה לי משהו נורא בעבודה, חזרתי מחופשה של שבועיים וזימנו אותי לשיחה עם המנהלים שלי והייתי בטוחה שיום למחרת אני כבר מקבלת מכתב פיטורים. כשנסעתי הביתה עשיתי סיבוב פרסה במקום שהיה בו אסור בלי לשים לב ומשם נכנסתי לחניון שעשיתי בו סיבובים במשך רבע שעה כדי לחפש חניה. לא שמתי לב שכל הדרך מאותו סיבוב פרסה נוסעת אחרי ניידת (גם בתוך החניון), מנסה לתפוס את תשומת ליבי אבל אני פשוט אאוט בגלל אותה שיחה עם המנהלים. כשמצאתי חניה, יצאתי מהרכב והפרצוף שלי נהיה לבן כמו קיר כשהבנתי כמה זמן המשטרה כבר נוסעת אחרי. התנצלתי, הסברתי, ויתרו לי ואפילו לא פוטרתי.

אני קצת פרא עם עוגן. החוק בבית אמר שלא נוגעים בגבות) לסדר וכו), בגילאי בית הספר היסודי. זה נשמע לי כל כך מופרך, שגילחתי את כולן. המחיר לא עניין אותי, היתה לי נקודה להעביר. אני בעד חוקים כמובן, הם מאפשרים חיים בקהילה אנושית, אבל מעדיפה להבין אותם וכל עוד אינם שרירותיים, אמלא אותם.

סליחה מאשרת את התקנון

אני סטודנטית לעיצוב בפירנצה איטליה ונתפסתי עוברת על החוקים בקיץ האחרון אחרי חופשה ארוכה בבית בישראל חזרתי לאיטליה אך ויזת הסטודנט שלי הייתה פגת תוקף ולא היו לרשותי מסמכי השהיה שלי, בצאק אין בארץ כבר הבנתי שלא מעלים אותי למטוס מחשש שהביטחון בשדה בפירנצה יחזיר אותי חזרה לארץ… הכל היה לחוץ, לבסוף בעזרתה של אחד הבנות מהצ׳אק אין הזמנו טיסת המשך שתבטיח שאני לא מהגרת לאיטליה ונתנו לי לעבור רצתי מהר לגייט וכובע יפייפה שקניתי בשוק עתיקות נשאר בעמדת הביטחון
הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

כשהייתי קטנה נעלמתי לאמא שלי בקניון… בסוף היא מצאה אותי בחנות ממתקים אוכלת גומי בלי לשלם והמוכר מחזיק אותי מהחולצה

היי, אז אני האמת מספרת סיפור על אבי.
לפני כמה שנים הוא נתפס ע״י שוטר ויצא מיזה בחמלתו…
אז ככה, אבי היה בנסיעה ונהג לכיוון הסופר לעשות קניות. בדרך אימי התקשרה אליו (אולי היתה במחזור…) והיא צעקה עליו בשיחה והתלוננה ולא הפסיקה לדבר…. ובום! אבא שלי נעצר ע״י שוטר עובר על החוק ונוהג עם פלאפון בייד.
בנסיון נואש אבא שלי העביר את הפלאפון לשוטר (כשאימי עדיין צועקת…) והסתכל אליו בחוסר אונים.. השוטר ריחם עליו ואמר לו- ״סע, סע. יש לך להתמודד עם אישתך…״
וכך הם חיים מאושרים עד היום… ❤️
* מאשרת את התקנון.

נתפסתי כשעברתי את הגבול ועליתי במשקל שזה היה קל מאד ועכשיו חא מצליחה לרדת ואם אקבל תכשיט זו תהיה הנחמה שלי וגם מוטיבצעה להוריד במשקל כל פעם שאראה את התכשיט זה יהיה לי לרמזור

פעם אחת בבית ספר עשיתי בוחן בשל"ח במקום אחותי התאומה.למדנו באותו כיתה עשיתי ראשונה וקיבלתי 100 והיא בגלל שהיתה חולה היתה צריכה להשלים ביום אחר.לא היה לה כוח להתכונן אז הלכתי במקומה והכי גרוע שקיבלתי ציון פחות ! היא כל כך לא אהבה את זה שהחלטנו לספר למורה שתאומה לא נכונה עשתה בוחן.כך שנתפסתי בעזרת אחותי .מורה אמר שלא יתן לה לכתוב בוחן בעצמה על מנת שפעם הבא לא נתחלף.נכון עד היום הזה לא התחלפנו יותר אף פעם.

בתיכון למדתי באולפנא ממש דתית, מקום בו המורים עשו מבחני אמון והשאירו אותנו להיבחן לבד ללא השגחה, מקום בו בנות שטינקרו אחת על השניה אם מישהי העתיקה. אז אני לא הייתי התלמידה מס 1 אבל גם לא הייתי עוברת על החוקים. הייתי ממש טובה בכל מקרה במעשה הבא, אי אפשר להאשים אותי עם העומס שהיה. בבגרות בתנ"ך, לא הספקתי ללמוד את הכל אז עשיתי סימנים בתנ"ך עצמו שגם ככה היו בו סימונים מהלימודים של אחותי הגדולה.זה גרוע כי אסור לכתוב על תנך וגם כי זה נחשב העתקה.לידי הנחתי מים וכמה ממתקים לחיזוק הנפש. טוב התחלתי את הבחינה. באמצע, פתאם נגשה אלי המשגיחה. רק מציינת שהיא היתה אחות של הרבנית מנהלת המוסד. דבר שכשלעצמו מרתיע מאד.היא מסתכלת עלי ומתקרבת עוד ועוד כולה מרוכזת בי. הלב שלי צנח, הייתי מוכנה כבר לבכות ולהתחנן על הבגרות, והיא מתקרבת מסתכלת לי בתנך ואז פונה אלי ואומרת "אפשר מסטיק"?. זהו. ירד לי הלב לגמרי!!!