מתנה בשישי: 500 שקלים לסבינה מוסייב

הגעתי למקעקע צעיר, לא מאוד מוכר בזמנו. הוא היה מאוד מאוד עדין, רגוע, מאוד DOWN TO EARTH.
יצירת הקעקוע הוא רגע מאוד אינטימי בין היוצר וה"קנבס". הרגשתי רגע מאוד מיוחד.
למרות שהעבודה לא היתה מושלמת הרגשתי שזה מיוחד בדרכו שלו.

נפגשו לימים אחרי ששמו עלה והפך להיות מקעקע בעל שם, וכמובן נסיון.
עם הזמן הבנתי שהקעקוע שלי היה רק אימון בלתי מושקע שלו, ופניתי אליו כדי לנסות להבין איך אפשר לשפר הכל יחד, אולי להוסיף צבע, כמובן בתשלום. הוא התנער מהעבודה וממני, וממש היה אנטי לרעיון של לעבוד איתי שוב.
אחרי כמה זמן ראיתי את הרעיון שלי (קעקוע עם צבע נוסף) על אחרים, למרות ועל אף ההצהרות שהוא לא עושה את הסגנון שהצעתי. התבאסתי, שהשתן עלה לו לראש.
ועכשיו הקעקוע שלי נשאר שם, עם קצת טעם מר בפה.

reutneo@gmail.com

לפני שנה התקבלתי לעבודה כמחליפה לקולגה שיצאה לחופשת לידה ארוכה. הכרתי אותה בחודש שמיני לחפיפה זריזה ובכל החפיפה לא הבנתי למה עיניה עלי. לא חייכה , בקושי אמרה לי בוקר טוב , אפילו מלקרוא לי לצהריים היא נמנעה. לא הבנתי למה.הייתי בטוחה שהיא בלחץ וכעוסה עלי שאני אגנוב לה את התפקיד… אני הגעתי לעבודה בוייב כזה חיובי והיא לגמרי הוציאה לי את האוויר. אחרי שהיא יצאה לחופשת לידה אמרה לי חברה משותפת במשרד שקוראים לי בשם של החברה הנוכחית של הפרוד שלה וקשה לה לשמוע את השם הזה שמזכיר לה אותם ביחד אבל הלוואי שכולם היו כמוני ושבפנים היא ממש מחבבת אותי זה פשוט חזק ממנה….
היום אני בחודש שמיני וגם חופפת מישהי ואני ממש משתדלת לא ליפול ללחץ הזה שדימיינתי לעצמי.

כשהייתי בת 14 הייתי רקדנית בלט, ובתחילת כיתה ט׳ עברתי לרקוד בלהקה מקצועית יותר. בלהקה הייתה ילדה אחת תחרותית מאוד וטובה מאוד שמהתחלה לא באנו אחת לשניה טוב בעין. באימון השלישי שלי בערך הגעתי עם בגד גוף קולר שנקשר בצוואר. היא עברה מאחורי ומשכה בחוט הקשור וצחקה. הייתי בהלם. לאחר זמן מה גיליתי שהיא לא כזאת ביצ׳. שתינו הפסקנו לרקוד והיום היא אחת החברות הטובות שיש לי.

זה היה ביום חורף קר במוצב צבאי מרוחק שבו שירתתי. קניתי בשק"ם חבילת במבה גדולה והתיישבתי בספסל עם עוד חייל שישב לעשן שם והייתי בטלפון. כשהתחלתי לנשנש מהחבילה שמתי לב שהחייל שישב לידי אוכל לי מהבמבה. בכל פעם שלקחתי קצת הוא לקח גם. בהתחלה זרמתי, אבל ככל שעבר הזמן ממש ממש התעצבנתי ולא ידעתי מה לעשות. נשארו כבר שני במבות אחרונים והוא פשוט החזיק אותם ביד ולקח אחד ונתן לי את השני כדי שאוכל. כבל לא יכולתי לשמור את זה בפנים וממש יצאתי עליו. אמרתי לו שזה ממש לא מנומס, ושצריך לבקש רשות, ושלא יתנהג כמו אחד ששייך לו הכל. הוא היה בהלם ולא ידע איך להגיב. כשקמתי בעצבים קלטתי את חבילת הבמבה שלי סגורה על המושב ממש לידי. התביישתי נורא על כל מה שאמרתי לו, ואמרתי לו שלא הייתי צריכה לשפוט אותו. הוא היה מקסים כשכיבד אותי משלו והרושם המוטעה כלפיו התהפך. זאת הייתה פאדיחת חיי, אבל מאז ועד היום אנחנו חמש שנים ביחד והוא מקסים בכל יום מחדש.

ביום הראשון ללימודים באוניברסיטה ישבתי באודיטוריום ענק עם עוד הרבה סטודנטים נוספים להנדסה . לידי ישבה בחורה מלאת קעקועים , פירסינגים בגדים שחורים וקופסת סגירות מבצבצות מהתיק שלה . ישר חשבתי ואמרתי לעצמי שהלוואי שהיא לא תיהיה מהחלקה שלי ולא תנסה לדבר איתי . לאחר השיעור הזה היא התחילה לדבר איתי וגיליתי בחורה מעניינת , שנונה ומצחיקה בטירוף ! מאותו רגע ישבנו אחת ליד השנייה כל שיעור ועד היום אנחנו חברות מאוד טובות . אין ספק שלמדתי מזה לא להתייחס לרושם ראשוני שנוצר אצלי בגלל מראה .

כוכבי עבר שגדלתי והערצתי בילדותי שהשתנו (או שאני השתנתי) בבגרותי כמו למשל: עירית לינור, אברי גלעד, גדי טאוב, משה איבגי ועוד ועוד
tal.forkosh@gmail.com

שנים שנמנעתי מפריטים מנומרים למיניהם.. נראה לי זול מידיי. עד שיום אחד מוכרת הציעה לי גופיה בשחור לבן עם הדפסים עדינים.. האינסטינקט הראשוני היה "בחיים לא אלבש את זה", אבל אזרתי אומץ ומדדתי אותה. תוך כדי אני אומרת לעצמי "מה היא חשבה לעצמה שהיא מציעה לי את זה, לאן אלך איתה בדיוק", הסתכלתי במראה והתאהבתי :-)

מי שהותירה עליי רושם ראשוני מטעה היא הקולגה שלי בעבודה. כשרק הגעתי למקום העבודה הייתה לי התחושה שהיא לא ממש סובלת אותי בלשון המעטה ולא העלתי על דעתי שהיא תהפוך לחברה… עם הזמן היא התגלתה כאדם עם לב רחב ועמדה לצידי ברגעים קשים ומאתגרים בחיי העבודה וגם בחיים האישיים. היא לגמרי הוכיחה לי שאסור לשפוט אנשים מהר מדי!

האדם שהשאיר אצלי רושם ראשוני הכי מטעה והפוך ממה שהוא זה על גיסתי. חשבתי עליה דברים פחות חיוביים ובסוף מסתבר שהרווחתי אחות ואדם מדהים

כשהתחלתי את לימודי התואר שלי, ממש בשיעור הראשון- קלטתי בזווית העין בחורה שנכנסה באיחור לשיעור, מחומצנת שיער, מלאה בצמידים כאילו התלבטה איזה צמיד לשים ובסוף החליטה לשים את כולם.. לבושה בחולצת בטן, הופעה מוגזמת ולא הולמת לשיעור באוניברסיטה. אמרתי לעצמי- מי את? ומה את עושה פה?
יום למחרת החלפנו מבטים.. וגם כמה מילים… ולימים נהינו החברות הכי טובות בתואר ובכלל. אני אוהבת אותה מאוד ותמיד צוחקת על הרגע הזה שבו היא דפקה כניסה אופנתית (מדי) לשיעור הראשון בתואר.