מתנה בשישי: נעליים, טופ וטייטס של סקצ'רס בשווי 600 שקלים

כשהחלטתי להילחם בפחד התחלתי דבר ראשון בספורט

התחלתי לאהוב ספורט בערך בגיל 16 בזכות קסטת וידאו (!) של סינדי קרופורד (!!) מתעמלת על גגות בניו יורק. זה היה הרבה לפני עידן האינטרנט. אני כבר התייאשתי מכושר הודות לשיעורי הספורט חסרי המעוף בתיכון, שלוו במבוכה טינאייג׳רית טיפוסית. אבל אז גיליתי על מדף בסלון את הקסטה, הדוגמנית המהממת לימדה אותי להתאהב בספורט דרך התרגילים המחטבים, המוסיקה וכמובן ההשראה המההמת שהיא (עד היום, ולא מעט בגלל הספורט..). כנערה, הייתי פורסת שטיח בסלון מול הטלוויזיה, שמה את הוידאו ומתאמנת בפיג׳מה שלי. היום אני בת 30, ועדיין אוהבת להתאמן מול הטלוויזיה בפיג׳מה, נראה לי שהגיע הזמן לשדרג לסקצ׳רס (:

אני הכי עצלנית שיש, מגיל גן שהייתי עושה את התנועות ריקוד שכאני יושבת בזמן שכולם עומדים, עד גיל בית ספר שהייתי מסיימת אחרונה בכל תחרות, וכלה בצבא שם חיפשתי להעביר את השירות בלי יותר ידי תנועה. כשהייתי בטיול בברזיל, הכרתי בחור שהיה מדריך כושר, הוא מצליח להכניס בי את הרצון שלא היה לפניי, הוא פשוט לקח אותי כפרוייקט, התחיל איתי להלהיב אותי ולהכניס בי מוטיבציה ואז היינו מתחילים בשעה של ריצה מכשירים וקצת משקולות חופשיים, חודש אחרי , זה כבר לא עזב אותי, היום 5 שנים , אשה נשואה ואמא לבת, אחרי זה עדיין לא עזב ולא יעזוב

זה קצת קשור לתחרות שבוע שעבר, האקס שלי היה עסוק כל כך בכושר שלו, עד שזה גרם לי שלא לרצות בלעשות כושר, עד אותו יום שנפרד ממני כי הכיר במכון כושר מישהי, זה גרם לי לרצות להיות הכי כוסית במכון, התחלתי לשמור על כושר אוכל וכל מה שצריך, כבר כמעט שנה שאני עמוק בזה

בתיכון בערך בכיתה י"ב הייתי עושה הליכות בשכונה על מנת לשחרר קצת מתחים וחרדות לפני בחינות הבגרות – דבר שעזר מאד! אט אט ראיתי שלדבר הזה יש השפעה רצינית לא רק מנטלית אלא חיצונית (חיטוב) ואנרגטית ופשוט התאהבתי ושיכללתי את זה למנוי קבוע בריכה, שיעורי אירובי במתנ"ס ועוד…עד היום כאמא עם ילד מוצאת לזה תמיד את הפינה ואת הזמן.

ובכן… אני וההגדרה ״ספורט״ התחלנו את מערכת היחסים שלנו תחת הסטטוס complicated, הייתי נערה שמנה לקראת סיום גיל ההתבגרות וניסיתי כל דרך אפשרית מלבד לבצע אימון.
מה ששינה את מערכת היחסים בינינו הייתה העובדה שהגעתי לדרגת bmi גבוהה וסיבוכים שנוצרו כתוצאה מכך, שהסיכוי היחיד להימנע מהם היה להתחיל לזוז.
אני לא אשקר, לא היה קל ונדרשו אנרגיות ושיחות מוטיבציה רבות שניהלתי עם עצמי על מנת להתחיל וכמובן עבור ההתמדה. התחלתי תהליך שנמשך כחצי שנה במהלכו הורדתי לא מעט קילוגרמים, יחד איתם נבנה הביטחון העצמי שלי, התחלתי להתלבש כמו שתמיד רציתי, והתחלתי לאהוב את עצמי, את הדמות שהשתקפה מהמראה מולי.
מכאן נדבקתי בחיידק ה״ספורט״, ואני ממלאה את השבוע שלי לפחות ב3-4 אימונים בני שעה לפחות, שומרת על תזונה בריאה, נהנית מהתוצאות ומהגוף החטוב, ובכל הזדמנות אומרת לכולן שמלבד התוצאות ההרגשה היא שאני בעלת יכולות אדירות, ושאין דבר העומד בפני הרצון.
ואסיים: גם אם את מתלבטת האם לצאת לאימון התשובה היא כן, התוצאות ידברו בעד עצמן, והכי חשוב תרגישי כמו מלכת העולם, תוכלי לעשות הכל

ריקוד על עמוד גרם לי להתאהב מחדש בספורט ובעצמי!

אז אני חושבת באיזה שהוא מקום תמיד הייתה אהבה קטנה לספורט פשוט לא הייתה מוטיבציה בכלל עד שהייתי צריכה לעשות פיזיורפינ אינטנסיבית ערב מצב רפואי ופשוט התמכרתי לtrx
היום יש לי רצועות שתלויות לי בבית

לפני המון שנים יצאתי עם מישהו שלא ניצל את המנוי שלו לחדר הכושר אז החלטתי ללכת במקומו.
ב-14 שנים האחרונות התנסיתי בהמון תחומים כמו פילאטיס, עיצוב, קיקבוקס, ספינינג, משקולות ויוגה וגיליתי שלספורט מעבר ליתרונות הבריאותיים יש המון יתרונות מנטליים כמו התמדה, כוח רצון וגם יצירתיות.

לימודים לא היו הצד החזק שלי כבר בכיתה א' למרות שידעתי לקרוא בלי ניקוד, שאר המקצועות לא אהבתי למעט אנגלית וספורט שהיו המקצועות האהובים עליי. אהבתי את כל סוגי הספורט בבית הספר אך בעיקר כדורסל ואתלטיקה קלה אהבתי את תחרות הריצה 60מ' ואת הנצחון ואת התעודה שבה כתוב ספורט מצויין יש יותר טוב מזה ואף על פי ששקדתי על לימודיי במבחנים נכשלתי חשבתי שאני עצלנית אך לא כך, שנים לאחר מכן בגיל 47 כן 47 היבחנו אצלי בעיית קשב וריכוז.

אחרי שנים שהסתכלתי בקנאה על כל מי שצועדת ברחוב בבגדי ספורט בידיעה שהיא לפני או אחרי אימון מצאתי את עצמי לפני קצת יותר משנה בסטודיו קטן ונעים עם מדריכות שהצליחו להדביק אותי בהתלהבות שלהן. ועכשיו פעמיים בשבוע גם אני צועדת ברחוב עם בגדי הספורט שלי הולכת מחייכת לאימון פילאטיס מכשירים וחוזרת עם חיוך ואנרגיות להתחיל את היום.

התחלתי לאהוב ספורט
לפני כשנתיים שעברתי לגור ליד הים לבדי…
ההליכות והריצות על החוף בעיקר בשש בבוקר או בשקיעות המדהימות מילאו את הלב ונתנו הרגשה מדהימה של סיפוק והנאה גדולה
בנוסף תוך כדי ההליכות והריצות בחוף ראיתי גולשים בים והצבתי לעצמי אתגר גם לנסות ותוך שנה התחלתי לגלוש כתחביב וזאת ההרגשה הכי טובה בעולם לעסוק בספורט שממלא אותך באושר עילאי ומרחיב את הלב והנפש

הכל התחיל כשהווטרינר אמר לי שנצח (הכלבה) שלי שמנה וזה עלול לגרום לה לבעיות קשות, כמובן שלא יכולתי לתת לזה לקרות והתחלנו לצאת להליכות ארוכות יותר שלאט לאט הפכו גם לריצות.
אז אפשר לומר שמתוך אהבתי לכלבה שלי התחלתי לאהוב ספורט!
תאמצו כלב זה ישתלם לכם :)

הבטחתי לעצמי בגיל 30 שאקח את עצמי בידים, הפסקתי לעשן התחלתי לאכול נכון ולהתאמן, בהתחלה זה היה נורא לא סבלתי את זה, עד שיום אחד משהו השתחרר אצלי ועכשיו אני לא מפספסת אף הזדמנות ללכת לחדר כושר.

מעולם לא אהבתי ספורט אבל כשגיליתי שיש לי פריצת דיסק ששיתקה אותי לגמרי (חודש במיטה) החלטתי שאין מה לעשות ונעמדתי על שתי רגלי האחוריות (ליטרלי) והתחלתי להתאמן פעמיים בשבוע בקרוספיט עם בעלי (שמתאמן כבר קרוב לחמש שנים) מפעמיים בשבוע של לקום בכח מהמיטה זה הפך להתמכרות של 5 פעמים בשבוע (אפילו כשמטיילת בחול מחפשת box של קרוספיט) כדי שחלילה לא אפספס את האימון היומי שלי.

התחלתי לאהוב ספורט מאז שהצטרפתי לחוג ריקודי עם , אני רוקדת ושרה נהנית מכל רגע…זה שיפר מאוד את הכושר שלי ופתח לי חשק לעוד פעילויות ספורט , הרבה הליכות, חוגי התעמלות , פשוט תענוג

הפעם הראשונה שהתחלתי לאהוב ספורט הייתה האמת לא ממזמן כשהלכתי לשיעור נסיון בחוג ריקוד על עמוד ופשוט מאז אני קיבלתי מלא ביטחון וגם הרגשתי מועצמת מבחינה רגשית ובתור אישה אני יכולה להגיד באופן גורף שמעולם לא הרגשתי טוב יותר עם עצמי זה ספורט מחטב ומעולה ולפני שהגעתי לשיעור הייתי אדם שמפחד ולא בטוח בעצמו היום אני נראית נהדר אוהבת את עצמי כמו שאני מקבלת ומכילה גם את הפגמים שלי זה רק מראה לכן בנות שבחיים האלו צריך אומץ לחוות את החיים ולנסות גם דברים חדשים לא לפחד ללכת אחרי מה שאתן מרגישות משם אפשר רק לצמוח ולהצליח לא לוותר!

מאז שאני זוכרת את עצמי, לא סבלתי ספורט!!!
לא בבי״ס העממי, ולא בתיכון… ומאז… אפילו למיטה אני נוסעת ברכב…
לפני כ-4 חודשים, בעלי החל לעבוד רק בבקרים, כך שכל ערב הוא בבית… דיפדפנו יחד בעיתון השכונתי כשלפתע נתקלנו במודעה לחדר כושר, במחיר מבצע… התלוצצנו על הסוגייה שארשם…
צחוק… צחוק… יום אחרי כבר נרשמתי והגעתי לאימון הראשון… ומאז השתנו חיי!!!
אני פוקדת את חדר הכושר 4-5 פעמים בשבוע, נהנת מכל רגע!!!
אני מרגישה שנתתי לעצמי את המתנה הכי מושלמת שיכולתי לבקש… בריאותית… נפשית… וכמובן משקלית (השלתי כ-10 קילו בכיף ובהנאה גדולה

תמיד שנאתי לעשות ספורט!! במכון כושר אך פעם לא התמדתי בתוכנית האימונים וגם תמיד יש את אלו שמעירים שאת לא עושה נכון את התרגיל.
הליכה בחוץ, יותר מידי רמזורים בתל אביב אין רצף של הליכה. כל פעילות דומה לא המליחה לי עד ש… הרשמתי לקבוצת ספורט בשכונה כן כן הגינה השכונתית עם מאמן ועוד 12 בנות.
זה לא רק אימון זה גם מפגש בנות שלא הכירו לפני והפכו לחברות , ומתאמנות ותוך כדי גם צוחקות ומדברות ותאמינו או גם מרזות ומתחטבות. מאז התאהבתי בספורט ובמפגש נשים שיש לנו פעמיים בשבוע. ובגדי ספורט חדשים יתאימו בול למפגש הבא…

התאהבתי בספורט מגיל 4.
הייתי מתעמלת אומנותית והתחרתי בתחרויות.
גם אחרי שפרשתי מהענף,האהבה לספורט לא פסקה-הספורט הפך לחלק בלתי נפרד מהחיים שלי.
ניסיתי כל ענף אפשרי-טניס,ספורט ימי,ריקוד,ספורט קבוצתי ואפילו החלקה על הקרח (מה הקשרר)
כשאני לא פעילה אני לא מרגישה כמו עצמי,העיסוק בספורט שומר עליי שפויה בתוך יומיום עמוס ומתיש.

בעבר, לא רק, שלא עסקתי בספורט, ממש נמנעתי ופחדתי מהעיסוק בו. לפני שלוש, שנים, לקראת גיל 40 נרשמתי לחדר כושר, כי הגיע הזמןלעשות משהו למען עצמי ולא רק לסביבתי. במפגש הראשון קיבל אותי מדריך צעיר, הסביר ובנה לי תוכנית עבודה. הוא הציע לי לקחת כמה אימונים אישיים כדי להיכנס למשטר קבוע. מתברר שאותו מאמן עוסק באימוני כח ומשקולות. הוא הצליח לשכנע אותי ו"להדביק" אותי וכבר שלוש, שנים, אני מגיעה לאימון אישי קבוע ולשניים נוספים בעצמי. נוכחתי, כי גם בגיל 42 אפשר להרים 125 ק"ג ולהרגיש מעולה!

אתחיל מהסוף… היום הספורט הוא הדבר שמכניס לי הכי הרבה שלווה בחיים, אבל זאת אחרי תהליך ארוך מאוד ויחסי אהבה-שנאה… תמיד אני אומרת שהספורט היה זה שפגע בי מאוד, אבל גם זה שהציל לי את החיים. בתור ילדה שמנמנה, דאגתי להוציא פטור משיעורי ספורט, לא עשיתי בגרות מעשית, אלא רק עיונית… תיעבתי כל דבר שקשור בתנועה והוצאת אנרגיה ובנוסף היה לי קשה להתחבר לפן התחרותי… עם הזמן בבגרות פיתחתי הפרעות אכילה ואובססיה מטורפת לספורט שנמשכו שנים וגרמו לי נזק בריאותי ונפשי רב, בשלב מסוים, אפילו חשבנו שהוא בלתי הפיך. כחלק מתהליך מאוד ארוך ואין ספור טיפולים ועזרה מכל כך הרבה אנשי מקצוע ללא הועיל, הרגשתי שאני היחידה שיכולה לטפל בעצמי, וכך היה… למדתי להתחבר לעצמי דרך הספורט, לא ויתרתי על אף שהיה קשה להתחבר לדבר שעשה לי נזק גדול והפחד לחזור שוב לאותו מקום אובססיבי, לא בריא, זו הייתה מלחמה בהתחלה. ואולי זה הכי קלישאתי שיש, אבל התאהבתי בספורט מחדש, מתוך צורך אמיתי והבנה של הכוח האדיר שיש לתנועה בחיים שלנו, הספורט חיזק אותי פיזית (זו מטרת העל החדשה שלי) ובעיקר מנטאלית! וכן חברה, זה לגמרי אפשרי.!!!

סיפור די מביך… לפני כמה שנים כשהייתי בתחילת התיכון עברו שכנים חדשים לבית שלידנו, והיה להם בן חתיך שהתחיל ללמוד איתי בכיתה. מסתבר שהוא היה אתלט ורץ כל ערב מסביב לשכונה כדי להתאמן לתחרויות. בניסיון כושל למשוך את תשומת לבו מצאתי את עצמי, בחורה שלא רצה מעולם, יוצאת לריצות ברחוב שליד הבית. כמובן שהריצה שלי לא הייתה כל כך חיננית והזעתי כמו חמור, ולכן בסופו של דבר חבר לא יצא לי מזה, אבל לפחות גיליתי את הריצה ששיפרה לי את היציבה, את הנשימה, וגם קצת את התחת…

לא התחלתי לאהוב ספורט. אף פעם כנראה לא אוהב. מה שאני כן אוהבת זה את התוצאות שאחרי האימונים, שהופכות אותם לשווים וכדאיים. פשוט התחלתי לאהוב את עצמי וכך גם הספורט נהיה קל יותר…

שלום רב, התחלתי לאהוב ספורט רק אחרי שהשקעתי סכום נכבד בבגדי ספורט יפים, אופנתיים, צבעוניים ואיכותיים ( שעלו בהתאם) רציתי מאוד ללבוש אותם ולהראות בהם ואז סוף סוף התחלתי לממש את המנוי שלי לחדר הכושר, לאט לאט התמכרתי להרגל והיום השהייה בחדר הכושר הפכה לחלק משגרת היום, אט אט חשתי ששמירה על כושר משפרת את התחושה, את היציבה ואת איכות החיים.

תמיד אהבתי ספורט אבל לא התמדתי או השקעתי במשהוא יותר מידי. אבל נקודת המפנה הגיעה עם התאהבות ורצון להראות יותר טוב שהביא לשילוב של הרבה ספורט ומעט אוכל שלגמרי לא הביא אותי למקום טוב. כמובן עכשיו ברור לי שלא זאת אמורה להיות הסיבה מה גם שזה לא החזיק הרבה זמן. יותר מאוחר חזרתי להתאמן כבר מהסיבות הבאמת נכונות וזה בריאות, הרגשה של קלילות ושליטה בגוף. מיותר לציין שההרגשה עכשיו עם אורח חיים בריא ואכילה תקינה, הינה הרבה יותר טובה :) בנות, תאהבו את עצמכן ואת הגוף שלכן, ולא רק בפאן החיצוני אלא תדאגו לשמור עליו, לדאוג לו ולא להביא אותו למצבי קיצון.

למרות שאף פעם לא הייתי מלאה תמיד הייתי חסרת ביטחון לגבי הגוף שלי וכבר מכיתה ז הייתי עושה דיאטות ,בכיתה ח ירדתי 7 קילו שזה היה המון יחסית למשקל ההתחלתי שלי והייתי ממש מקל ,אחרי בעיות במחזור ובעיות בריאות נוספות שהיו לי הבנתי שאני פוגעת בבריאות שלי וזה גרם לי להתאהב בספורט!כי הבנתי שככה אני גם יכולה להנות מאוכל שאני אוהבת ,גם להראות הרבה יותר טוב וגם להרגיש מצוין ,היום אני בת 20 וספורט זה לגמרי אהבה שלי ,אני אוהבת ללכת לחדר כושר תמיד אבל אם אני מדוכאת או עצבנית או סתם היה לי יום קשה אני חייבת ללכת לחוג או לחדר כושר כי אני תמיד חוזרת עם חיוך על הפנים במיוחד אם עבדתי ממש קשה לא משנה איך הרגשתי לפני כן ,ספורט הוא לגמרי נוגד דיכאון של הטבע

אחרי ירח דבש בתאילנד.. שנגמר לפני שבועיים הרגשתי איך הגוף שלי חוזר להיות בריא אחרי שאוכלים פירות, טיולים ובעיקר רוגע.
אתמול נרשמתי לחדר כושר כדי להמשיך לשמור על גוף בריא

מגיל קטן תחביביי העיקריים היו סביב הספורט ,אך מה שאני הכי זוכרת זה את אמא שלי לוקחת אותי לריצות כפרטנרית לכושר , משם הבנתי שהספורט יהיה תמיד חלק בלתי נפרד מחיי , הסיפוק שבא אחרי אימון כושר הוא אינסופי , כנראה שהתמדה משתלמת כשרואים שמעבר לאושר שהכושר מעניק לי גם מגיעים לתוצאות .

את אהבה שלי לספורט הכרתי לפני הצבא שרציתי להתגייס לשירות קרבי והייתי צריכה לעלות את הכושר.
התחלתי לרוץ ולעשות אימוני כוח ומאז הדבר הפך לשגרה גם בצבא שהשירות הקרבי לא תמיד משאיר זמן לאימונים הכוח רצון גבר על השינה/חוסר חשק.

אחרי הלידה של הבן שלי חזרנו ברכב מבית החולים. ישבתי ליד הסל קל שלו במושב האחורי, ולרגע פשוט הרגשתי אבודה. החזה שלי התפוצץ, הגוף השתנה. ומה אני עושה עכשיו עם הדבר הקטן הזה שתלוי בי לגמרי?
מהחלון ראיתי מלא כרזות של מרתון ירושלים שנערך שבוע אחרי. באותו רגע הבטחתי לעצמי, שבמרתון הבא אני אשתתף. וזה היה עבורי סימן שהחיים שלי עדיין שלי.
מאז התחלתי לרוץ, 3 פעמים בשבוע, זה היה הפסיכולוג שלי והניקוי ראש המרגיע.
במרתון שנה אחרי אכן רצתי, והייתי נורא גאה.

תמיד חשבתי שספורט הוא לא בשבילי, נעלי ספורט היו רק לטיולי בית הספר יחד עם התלמידים, וטייץ היה מכנס בית לכל דבר, התמכרתי לספורט כאשר פתחו מכון כושר סמוך לבית שלי והפיתוי לראות מה קורה שם בפנים סקרן אותי מאוד, נרשמתי בלי לדעת אם אתמיד ומאז אני כבר 5 שנים מתאמנת בקביעות 3 פעמים בשבוע ומכורה לפעילות גופנית.

הציעו לי ללכת לפילאטיס להתנסות וזה שאב אותי פנימה, היום לא מוכנה בלי זה, הגוף מתחיל לקבל צורה שונה ואנשים מתחילים להחמיא וזה כיף… במיוחד בהריון, לא השמנתי כמו בהריונות קודמים. ברוך השם!!

התחלתי להתאמן באופן קבוע ורציני לפני שנתיים, אחרי תקופה ממושכת של התקפי אלרגיה חמורים וקוצר נשימה. המטרה העיקרית הייתה להיכנס לכושר וללמוד להסדיר את הנשימה. עם הספורט בא גם שינוי באורח חיים: הפסקתי לעשן אחרי 9 שנים, התחלתי להקפיד על תזונה והורדתי 25 ק"ג בשנה. הביטחון העצמי שלי עלה, הכולסטרול שלי ירד ובכללי היה שיפור בכל הערכים הבריאותיים שלי, הכרתי את בן זוגי הנוכחי והיום אני במקום הכי טוב שהייתי בו מעולם! מאז אני לא יכולה לראות את עצמי חוזרת אחורה או מפסיקה להתאמן.

תמיד אהבתי ספורט אבל בגיל ההתבגרות הפסקתי לכמה שנים והשמנתי מאוד, היה קשה מאוד בגיל 17 להתחיל דרך לבד התחלתי לרוץ לבד בשביל להרזות ולאט לאט למדתי עוד דברים והבנתי שאני אוהבת ולנסות לאכול נכון (התחלתי ללמוד לבד דרך האינטרנט) ועשיתי הרבה טעויות שמהם למדתי מה לעשות ומה לא לעשות באורך חיים בריא,כושר וזה לגמרי דרך חיים לא רק בשביל המראה אלא גם בשביל הנפש והיום אני מאמנת כושר ,

תמיד הייתי פדלאה, עד שבטירונות הריצו אותנו כ"כ הרבה שבטעות פיתחתי כושר מעולה והבנתי שאני ממש אוהבת לרוץ. מבחורה שלא שורדת קילומטר התחלתי לרוץ עשרה, אז בעצם אני חייבת תודה למפקדים.

המון שנים נאבקתי עם הקונספט של להתאמן ולעשות ספורט..ידעתי שזה בריא,ידעתי שזה עושה הרגשה טובה אבל שנאתי את זה.שנאתי ספורט כי הרגשתי שאני לא טובה מספיק, לא רזה מספיק, הגעתי לחדר כושר והרגשתי שכולם מסתכלים עליי ואז הבנתי שאי אפשר להתמיד במשהו ששונאים, וכך גיליתי את הפילאטיס. הפילאטיס גרם לי להתחבר לעצמי, ליכולות שלי, להעריך את עצמי..אני כבר שנתיים מתאמנת ואוהבת את זה יותר ויותר בכל פעם!

תמיד הייתי רזה אבל בגלל שהייתי בשמירת הריון מחודש חמישי ולא יכולתי לזוז ובקושי לעמוד אז אוכל הייתה הנחמה שלי, אחרי הלידה העלתי המון והיה לי מאוד קשה להוריד , וממש הייתי בדיכאון אבל לא ויתרתי לעצמי התחלתי לקרוא המון באינטרנט ולחפש כתבות של ספורט ותזונה. הורדתי המון במשקל ובהיקפים ואפילו הורדתי יותר ממה שהייתי לפני ההריון. כיום אני מרגישה מעולה עם עצמי ואין יום שעובר בלי אימונים ואפילו רתמתי את בעלי לספורט והכנסתי רק אוכל בריא הביתה. ספורט בשבילי זה החיים.

לפני כ 8 שנים גילו לי צליאק , כך ביום בהיר הפסקתי לאכול גלוטן בגיל 15 . מיום ליום רזיתי עוד ועוד בעקבות הצליאק וקיבלתי פידבקים מהסביבה כמה זה יפה (יש לציין כי לא הייתי מלאה כלל) זה נתן לי את הרעב לרזות עוד ועוד וכך הגעתי לרזון בדרכים לא בריאות עד כדי אנורקסיה. בצבא בעזרת טיפולים עזרו לי וגילו לי את עולם הספורט והיום אפשר להגיד שכבר חמש שנים אני מכורה לספורט כי זה עשה אותי שמחה ובעיקר בריאה פיזית ונפשית (וחטובה ולא סתם רזה). ואני רוצה להעביר את המסר שיש דרכים להיות אישה בגוף בריא גם בלי להרעיב את עצמך ולהזיק לעצמך.

כל החיים שלי הרגשתי מאוד מסורבלת ולא קשורה לעולם הספורט. הפעילות הכי ספורטיבית שעשיתי הייתה צעידה עם ההורים שלי. בכל פעם שהייתי רואה אנשים רצים הייתי מרגישה שהם עשויים מחומר אחר, חזקים יותר ומרשימים.

בתחילת שנות העשרים שלי עברתי לעיר אחרת על מנת להתחיל את התואר הראשון שלי. לנוכח חיבתי הגדולה לממתקים חששתי מאוד לבריאות שלי. במהלך הלימודים שלי למדתי על התרומה שיש לפעילות גופנית לאיזון הבריאותי וכן לסיוע במניעת מחלות שונות כמו סכרת וחיזוק העצמות. לאחר אחד מהשיעורים צעדתי בפארק העירוני וראיתי קבוצת בנות מגוונות שרצות. הבנות היו ממגזרים שונים וגילאים שונים. בעקבות זאת, החלטתי לנסות את מזלי ולהתחיל לרוץ גם. על מנת לעשות זאת בצורה נכונה, הצטרפתי לקבוצה שתעזור לי להתחיל לרוץ בצורה נכונה ולמנוע פציעות. עליתי אט-אט בנפחי הריצה וכיום אני רצה 3-4 פעמים בשבוע באופן קבוע, כ-25 ק"מ שבועיים, נהנית מהמוזיקה תוך כדי וגם מהאנדורפינים שמורגשים בסוף כל ריצה :)

לפני כחמש שנים הייתי ילדה מאוד שמנה שקלתי 70 קג על 1.60 לאורך כל הילדות השמנתי וכשהייתי בכיתה ו שקלתי כמעט כמו שאני שוקלת היום (55 קג) במהלך ההתבגרות מאוד רציתי לבצע שינוי בחיי ובאמת הצלחתי וזה תהליך שאני עדיין עוברת הפכתי מילגה שמנה ששונאת לעשות ספורט ועושה את זה כחובה לאישה שספורט בשבילה זה לא מטרה להורדה במשקל אלא דרך חיים היום אני בת 19 ואני מדריכת כושר קרבי בצבא ,אני מאמינה בכושר כאהבה ויותר מהכל אני אני חושבת שהמטרה היא שחשובה אלא הדרך , זה גם המשפט שהוביל אותי לעסוק במקצוע שאני עוסקת בו היום , הדרך אל המטרה הרבה הרבה יותר חשובה מהמטרה עצמה התהליך הוא שחשוב לא משנה מה תהיה התוצאה ומבחינתי ספורט זה האהבה הכי גדולה שלי בחמש שנים האחרונות

התחלתי לאהוב ספורט שהבנתי שספורט עושה אותי מאושרת . שאני יוצאת לרוץ וממש קשה לי אבל אחרי הריצה משהו בגוף מתעורר,שאני מרגישה עירנית ורק רוצה לרקוד אחרי אימון כוח הבנתי שספורט טוב לי לגוף אך אפילו יותר לנפש !

התחלתי לאהוב ספורט שהתאהבתי בבן שלי שיר,שהוא על הרצף האוטיסטי,ואני עושה הכל כדי לקדם אותו

התחלתי לאהוב ספורט מתוך מקום מפלט.
זה היה בתקופה שבה סעדתי את אמי החולה, והיה לי צורך להרגע ולהתעסק, ולו בזמן
הקצר ביותר במשהו שונה. מין סוויצ' לכמה רגעים.
עסקתי בספורט בבית, תרגלתי סרטונים מעולים שמצאתי ברשת, ולאט לאט (ממש לא על ההתחלה)
התחלתי לאהוב את זה.
עם החודשים אימי נפטרה, אך לא הפסקתי להתאמן.
היום, הפעילות הספורטיבית שלי היא outdoors, ואינה בעצימות כל כך גבוהה,
אבל מבחינתי זה לא משנה.
ניתן להאזין ל ted talk תוך כדי, לשמוע מוזיקה, העיקר לאתגר קצת את הגוף ולהשתחרר.

סופ"ש נעים לכולן/ם 3>

כשהייתי בתיכון לא סבלתי ספורט. את הבגרות עברתי כי המורה וויתרה לי ורשמה שעשיתי כשלא ממש עשיתי.
בצבא גם התחמקתי מהבראורים כל הזמן וזה הגיע למצב שסיימתי מצטיינת קורס והודיעו לי לילה לפני שאני חייבת להשלים את הבראור כדי לעלות לבמה ולקבל מצטיינת.
לא כזה הפריע לי העניין של הספורט כי הייתי נראית כמו קולב שיש עליו מדים, רזה בהגזמה.
אבל מה שהטבע לא עושה, השירות הצבאי עושה…. השתחררתי 10 קילו יותר ממה שהתגייסתי ואז הבנתי שהגוף שלי הפך להיות גוף של אישה ולא של נערה יותר.
התחלתי לעשות יוגה – דרכה התאהבתי בתנועה של הגוף ובתזוזה כל שהיא :)
היום אני מתאמנת בחדר כושר 3 פעמים בשבוע וממשיכה עם היוגה פעמיים בשבוע… כייף!

אחרי פרידה שהשאירה אותי עם ביטחון עצמי בקרשים, חיפשתי משהו שיעסיק אותי. התחלתי בהליכות ועברתי לשיעורי סטודיו, אימוני כוח וריצות. מה שדחף אותי להמשיך הייתה ההבנה שספורט הוא כנראה הזמן ביום בו אני חווה הכי הרבה כישלונות לצד ניצחונות קטנים עם עצמי. כל כישלון היווה אתגר לחזור ולהצליח בפעם הבאה. כל הצלחה, העלתה לי את הביטחון וגרמה לי לתחושה מעצימה. 8 שנים אחרי אותה פרידה, אני במקום אחר לחלוטין בחיי אבל עדיין מתאמנת ונהנית מההרגשה שאין לה תחליף.

z_fn@hotmail.com