חוג הסילון: דיילות "פאן אם" הן דוגמניות מעופפות
הסדרה שזכתה לכינוי "מד מן בגובה 30,000 רגל" לא מציעה עלילה משובחת כמו אצל הפרסומאים ממנהטן, אבל בגזרת הסטייל היא דווקא מציגה פייט רציני | אופנה במסך הקטן – כתבה רביעית ואחרונה בסדרה
1963, הימים בהם מקצוע הדיילות היה בשיאו, סמל ליוקרה וזוהר, עם מבחני סינון יותר מחמירים משל השייטת. הדיילות לא היו רק דוגמניות מעופפות, אלא גם נשים משכילות בעלות שליטה בשפות שהפכו למושא הערצתם של הנוסעים שיצאו להרפתקה מעופפת. "פאן אם" היא דרמה תקופתית המתרחשת באותם ימים, ובמרכזה חיי הטייסים והדיילות של חברת התעופה האמריקנית. הסדרה של רשת ABC עלתה לאוויר לפני חודשיים ועדיין לא נקנתה לשידור על ידי אף גוף ישראלי, אבל כבר עכשיו ברור שהסטייל הוא החלק החזק בה, העלילה קצת פחות.
ג'ק אורמן, יוצר ומפיק הסדרה, מספר בראיון כי התקופה בה בחרו להתמקד הייתה "תור הזהב" של חברת "פאן אם". סוג של אסקפיזם אם תשאלו אותנו- ואף מילה על המשבר הכלכלי אליו נקלעה החברה בשנות ה-70, סדרת פיגועי טרור בשנות ה-80 וכמובן, פשיטת הרגל בשנת 1991. אבל עזבו אתכם מההיסטוריה, מה שבאמת מעניין אותנו הוא התלבושות.
| כובשות את שערי המגזינים |
החל משנות ה-30 נשים החליפו את הגברים במקצוע הדיילות. אט אט חברות התעופה הבינו את הפוטנציאל ועיצבו עבורן מדים מחמיאים יותר. דמותן החלה להתנוסס בפרסומות של חברות התעופה, או על שערי מגזינים (כפי שרואים בפתיחת הפרק הראשון). הדיילות, מצדן, נדרשו להראות מתוקתקות בכל רגע נתון – מתסרוקת מושלמת, דרך איפור ועד גרביונים ללא רכבות ועמידה במשטר דיאטה קפדני. המדים של "פן אם" הן חליפה קטנה בצבע כחול שמים הכוללת בלייזר, חולצה מכופתרת, כפפות לבנות ארוכות, חצאית עיפרון, נעלי עקב שחורות וכובע "פילבוקס".
"המדים הם קלאסיים ואלגנטיים, אך עם זאת יומיומיים. לא שינינו את צורתם יותר מדי, רק סידרנו את הפרופורציות", סיפרה אן קראבטרי, מעצבת התלבושות של הסדרה, בראיון לאתר Glamour. למחלקת ההלבשה לקח כחודש לייצר מדים מושלמים מאפס. עיקר ההשראה של קראבטרי הגיעה מדיילות העבר: אחת ממפיקי הסדרה עבדה כדיילת "פאן אם" בשנות ה-60, כמו גם דודתה של קראבטרי, שעבדה כדיילת בחברה בין 1960 ל-1968. היא נעזרה בעצות ובתמונות שלהן כדי לייצר מדים נאמנים לתקופה ככל הניתן.
| מה מסתתר מתחת למדים? |
כריסטינה ריצ'י היפיפייה משחקת את מגי ריאן, דיילת ביטניקית ששומעת ג'אז וקוראת מרקס בסתר. היא נראית כאילו שלפו אותה היישר משנות ה-60, בעיקר בשל היציבה המרשימה וההליכה א-לה ג'קי קנדי. שינוי מרענן של הדרך המרושלת בה אנחנו מתהלכים ברחובות כיום. ריצ'י מגלה בראיון כי עם התלבושת מגיעה הפסאדה. הרבה מההתנהלות הקוקטית שלה ושל חברותיה בסדרה מגיעה מהלבוש שלהן – לא רק המדים, אלא מה שמתחת: "אנחנו לובשות מעיין מחוך שמחובר לחזיה ארוכה, ובנוסף לכל ביריות. זה אומר שאנחנו לא יכולות לזוז בפראות או לקפץ". מלבד זאת, ריצ'י מתוודה כי הבגדים התחתונים אחראיים על הלוק הסופר סקסי והמחוטב. "אני חושבת שחלק מהסיבה שגברים אוהבים נשים במדי דיילות היא שהם לא באמת רואים מה קורה שם מתחת, המדים לא חשופים וזה מסקרן" מציעה קראבטרי. "יש להן את הלוק הזה של 'בלתי ניתנות להשגה', כמו כוכבות זוהרות".
| השראה מגרייס קלי ואודרי הפבורן |
כשאנחנו רואות בעלי מקצוע במדים, תמיד מעניין אותנו איך הם נראים "על אזרחי". השעות מחוץ לעבודה ב"פאן אם" הן חגיגה לעיניים: הדיילות מתלבשות בשמלות קיץ אווריריות וצבעוניות, שמלות ערב בגזרת פעמון, חצאיות עיפרון מחמיאות והפריט שאי אפשר לעזוב את הבית בלעדיו – סט כפפות.
בראיון ל-Telegraph מגלה קראבטרי כי מקורות ההשראה לתלבושות של הנשים הן גרייס קלי ואודרי הפבורן, "מלבד זאת, יש לי את כל מגזיני LIFE שיצאו בשנת 1963. אני רואה בדיוק מה לבשו ואיך לבשו". עבור דמותה של מגי (ריצ'י) הושפעה קראבטרי מסגנונה של אליזבת טיילור הצעירה, וכן נטלי ווד (מריה מ"סיפור הפרברים"). מלתחת הגברברים הצעירים הושפעה רבות מג'יימס דין וסטיב מקווין.
| להיכנס לנעליים (והחליפה) של קנדי |
קראבטרי מספרת כי היא מקבלת מיילים מדי יום עם שאלות על הסטיילינג של הסדרה, והיכן ניתן למצוא פריטים דומים. היא מספרת כי חלק מהתלבושות נתפרות במיוחד עבור התכנית, חלק נלקחות ממחסני תלבושות, אבל התרומה המכרעת היא ללא ספק התגייסות הסבתות. הסבתות של עובדים רבים בתכנית תרמו את חלקן הסטייליסטי והורישו פריטים מארונן הפרטי, מתכשיטים ועד מעילים, הישר משנות ה-60: "יש היסטוריה אמיתית מאחורי כל פריט ופריט".
הסדרה מתרחשת על רקע אירועים היסטוריים אמיתיים כמו הפלישה למפרץ החזירים בקובה, תנועת זכויות האזרח של מרטין לות'ר קינג וביקור ג'ון פ. קנדי בברלין. בסצנות הראשונות קנדי רק נראה על המסך, אין לו מלל בתסריט. "המטרה הייתה להפוך את הגעתו למאיימת", מסבירה קראבטרי, "כך שלתלבושת היה מקום מאוד חשוב". אך במקום למצוא שחקן ועליו להלביש את החליפה – ההפקה פעלה הפוך. "היו לי שלוש תמונות טובות של החליפה שלבש קנדי בנאום בברלין, ועברתי על טונות של בגדי וינטג' עד שמצאתי את החליפה המושלמת. לאחר מכן ליהקו בחור שמידותיו התאימו לחליפה".
עוד אופנה במסך הקטן >>
שנות ה-30: מילדרד פירס היא נסיכת הגאות והשפל
שנות ה-20: ברנשים וחתיכות עם סטייל באמפריית הפשע
תחילת המאה ה-20: אחוזת דאונטון מהפנטת
עשה לי חשק להתחפש לדיילת
מאת: פטרישה .פ. מפיילין סטייסי | 23 בדצמבר 2012 | 18:55לא :(
מאת: הילה | 28 בנובמבר 2011 | 18:06