מתנה בשישי: 500 שקלים לרכישה באתר AKA-online

אימא שלי לא זורקת כלום. אבל כלום. ממש כלום. יש לה המון כבוד לחפצים ורכוש והיא שומרת על הכל בצורה מבריקה כמו חדש. עצמות של בשר היא שומרת לכלבים של אחותי, שאריות מזון הופכים לקומפוסט. עיתונים ישנים היא מביאה לגן הילדים ליד הבית כדי שיהפכו ליצירות, וכך גם לגבי אריזות ריקות של מצרכים. בדים ישנים היא מביאה לויצו או תורמת, מפחיות שימורים היא מכינה עציצים מקושטים, בצנצנות זכוכית היא שומרת חפצים או מזון יבש, או מכינה ריבות ומחלקת לכולם. כשהיא מחליפה רהיטים, היא תמצא איזה סטודנט או משפחה נזקקת ותעביר אליהם את הרהיטים הישנים. החלק הכייפי בדבר זה שהיא גם לא ממש זורקת בגדים. הארון שלה ממוין ומסודר וניתן למצוא בו יצירות וינטג' שלא אמצא בשום חנות אחרת ביקום. כך יצא שזכיתי ללבוש שנה שעברה אוברול מקטיפה סגלגלה של אימא שלי, שהוא בן 35 שנים, שמלה רקומה עם פרחים שנראית כמו חדשה, או ג'קט זאמש שאם הייתי רוצה לקנות כזה היום הייתי משלמת מאות שקלים. אז למרות המוזרות שבעניין, שאימא שלי לא זורקת כלום מהבית ולכל דבר היא תמצא בית חדש רק שלא יהיה בפח, אני מאוד נהנית מזה ומתלבשת בכי מיוחד ואותנטי שיש.

להורים שלי יש מנהגים מוזרים שקשורים ליציאה מהבית. חוק מספר 1: אם יצאת, אסור לך לחזור. זה ממש סימן רע. גם אם את במעלית ונזכרת ששכחת את הפלאפון, אסור לחזור. את יכולה לצעוק מבעד לדלת שיביאו לך או לצלצל באינטרקום שיורידו לך את מה ששכחת אבל לא לגעת בדלת ובוודאי לא לחזור. ואם במקרה חזרת….. תצטרכי לקיים את חוק מספר 2.
חוק מספר 2: לפני שיוצאים מהבית, בעיקר אם מדובר ליציאה לזמן ארוך וממושך או למשהו חשוב, אז עלייך לשבת בשקט מוחלט, אבל ממש ממש מוחלט, למשך מספר דקות. בלי לדבר, בלי רדיו או טלוויזיה או טלפון, לשבת בדממה. זה גם נגד עין הרע וגם כדי להזכיר לך את כל מה ששכחת וגם כדי לסדר בראש את המחשבות ואולי לבקש ואחל לעצמך דברים בלב. אף פעם לא חשבתי שזה מנהג מוזר כי גדלתי לתוכו, אבל כשהתחתנתי, וטסנו עם ההורים שלי לקפריסין לחתונה, 10 דקות לפני שהמונית הגיעה ההורים שלי קראו לכולנו לסלון ובעלי ( אז עוד לעתיד) לא הבין למה כולנו יושבים בשקט בסלון. כולנו היינו בדממת מוות, הוא כבר חשב שאנחנו עושים וודו או משהו ורצה לברוח. אחרי כמה דקות אימא שלי איחלה לכולנו נסיעה טובה וקמנו לרדת, ובעלי נזכר שהוא לא ארז את המטען והאוזניות. אז אימא שלי אמרה לו שבדיוק בשביל זה המנהג הזה. מאז גם בעלי אימץ את זה לפני כל טיסה.

להורים שלי יש המון מנהגים מצחיקים/ מוזרים, שלחלקם כבר התרגלתי עם השנים. אבא שלי, למשל, מסתובב עם שקית של אוכל חתולים באוטו ולפחות פעם ביום הוא מפזר את האוכל לחתולים במקומות נבחרים. הוא התחיל לעשות את זה גם ליד הדירה שלי ועכשיו הוא מכיר את השכנים והחתולים יותר טוב ממני. זה עולה לו הון וגוזל המון זמן אבל הוא מרגיש שהוא תורם לסביבה ( חתולים מרחיקים ג׳וקים ועכברים) וגם דואג לחתולי הרחוב.

המנהג המשונה של הורי הוא לאכול גלידה באמצע הלילה. כשהייתי נערה אהבתי ללכת לישון מאוד מאוחר. אחרי שהשתרר שקט בבית וכולם הלכו לישון, אני הייתי יושבת מול הטלוויזיה ונהנית מתחושת הלבד והחופש שבזמן הזה. לפחות פעם פעמיים בשבוע, באמצע הלילה השקט היה מופר על ידי רעש של דלת נפתחת. אבא שלי היה יורד במדרגות, מזמזם לעצמו שיר כלשהו ומחייך חיוך שובב. הוא היה חולף על פני, נכנס למטבח ומוציא מהמקפיא גלידה, שתי קעריות מהארון ומעמיס שתי מנות הגונות (לדבריה של אמי, לה הוא תמיד היה שם פחות), הוא היה מחייך אלי בדרך חזרה, הייתי כמובן מחייכת בחזרה, ועולה למעלה עם שתי הקערות. עד היום הם עושים את זה אבל אני כבר לא גרה בבית ולא שם כדי לראות את החיוך השובב של אבי באמצע הלילה. זהו זיכרון ילדות שטבוע בי עמוק.

המנהג הכי מוזר של אמא שלי היא לא להפעיל מזגן במהלך חודשי הקיץ ( ואני מציין שאנחנו גרים באילת
) כדי שנזיעה כמה שיותר כי זה מוציא את כול הרוע מהגוף

למען האמת אני אפילו לא יודעת איזה מבוא לכתוב למנהג הזה בגלל שהוא כלכך לא מתקבל על הדעת ודי מביך…אמא שלי מעשנת בשירותים…חבל שאין פה את האימוג'י עם הקוף שמסתיר את העיינים…אבל מי אני שאשפוט אותה על המסורת שלה עם עצמה (:

אז אני הולכת לדבר על שני הרגלים שהם אנטי תזה אבל משעשעים: אמא שלי היא אדם מאמין ואבא שלי ז"ל היה אתאיסט גמור, אז כדי להמחיש הרגל מוזר שגדלתי עליו, בכל כיפור אמא שלי היתה עולה 4 קומות בחושך מוחלט ומנשקת מזוזה 3 פעמים בכניסה לבית, ואבא שלי היה שותה בירה עם חבר ותיק שהיה פוגש רק פעם בשנה בכיפור

ההורים שלי נוהגים לעשות סיר חמין ענקי בכל יום כיפורים. לפני הצום הם שמים אותו על הפלטה וכל הצום – שהם מקפידים לצום בו מאז ומעולם – הבית מלא ריחות מפתים. הכי "ועיניתם את נפשותיכם"

אנחנו בית מאוד פתוח וזורם, אמא מורה לאומנות אבא בשלן ולמען האמת התלבטתי מאוד איזה הרגל לבחור.. אבא שלי משמש כקוסמטיקאי לאמא שלי ועושה לה באופן קבוע שעווה… משפחה לא בוחרים(:

המנהג הכי משונה ומחמם לבבות של אמא שלי אהובת נפשי מתחיל שנים אחורה , כבר שהייתה ילדה הייתה נוהגת לחלוק את רגע נשיפת הנרות עם כל באי היומולדת ולהביע משאלות בכל רם לכל האורחים ללא יוצא מן הכלל כתודה על זה שבאו לחגוג איתה. היא העבירה את המנהג גם אלינו בנותייה וכל חגיגה הופכת למרתון איחולים משפחתי מרגש ומלא אהבה .

המנהג המוזר של ההורים שלי להכניס בננות לחמין של שבת

יש מנהג די מוזר, אבל מקסים שאנחנו נוהגים לערוך מידי ערב שישי סביב שולחן האוכל. זה מנהג שאבא שלי התחיל לפני כמה שנים כמחווה לאמא שלי, ומאז הפך להיות הטקס הקבוע של משפחתנו. כל חמשת הנסיכים הקטנים,אבא כמובן, שהוא גם סוג של ילד, ואני, יושבים יחד סביב שולחן האוכל כשאמא יושבת בראש השולחן על כיסא המלכה שמידי שבוע כל ילד מעטר בתורו, ולפני שניגשים למטעמים הנהדרים שהיא מכינה, אנחנו עומדים כולנו סביבה ושרים לכבודה שיר כהודיה והכרת תודה על כל מה שעושה עבורנו במהלך כל השבוע, על החום, האהבה והדאגה האינסופיים… הדבר המדהים הוא שלמרות המנהג הקבוע, אמא מתרגשת עד דמעות בכל פעם מחדש.

כל פעם לפני שאנחנו יוצאים לטיול ארוך או לחול כל המשפחה צריכה לשבת במשך דקה או שתיים ופשוט לשתוק , כמו מין תפילת הדרך שקטה .
זה מנהג מפורסם אצל יוצאי ברית המועצות אבל לנו ילידי הארץ זה נראה ומרגיש מאוד מוזר

המנהג של ההורים שלי הוא להביא פרח לכל אורח שנכנס לבית .. נכנסים כך באווירה טובה ומביא מזל

אמא שלי החלה ללמוד פסיפס לפני כמה שנים. היא עובדת מאוד יפה ומאוד אוהבת את התחביב הזה שהפך למשמעותי בחייה. בכל סופש שאנחנו מגיעים אליה נוסף דבר חדש שאותו עטפה בפסיפס -ומכאן המנהג המשונה. אימי כבר לא מסתפקת בשולחנות ומראות. היא עוטפת מגשים, קערות, קופסאות, כפות מעץ ועוד ועוד. בעצם נראה לפעמים שכל חפץ שיפול לידה יהפוך לחלק ממשפחת הפסיפסים…וכן הבית שלה לפעמים נראה כמו הומאז' לגאודי…
כאשר מישהו נוסע לנופש, חוזר הביתה ובכלל נמצא בנסיעה באחד מכבישי הארץ..אבא שלי תמיד ירצה לדעת מיקום מדוייק של הנוסעים. גם אם באותו הרגע שהוא מתקשר נוסעים בכביש מהיר בלי שום עיר, שכונה, רחוב, מחלף שאפשר להיאחז בהם כנקודות ציון הוא ידרוש לקבל את המידע…מנהג שגורם לך לפעמים להיות יצירתי באשר למיקום שלך

המנהג בכי משונה של אמא שלי- אמא שלי לא יכולה בלי *להכין* קפה בבוקר. גם כשהיא לא מספיקה לשתות קפה- היא תכין אחד. עצם ההכנה מביאה לה אנרגיה ופותחת לה את היום. קצת מוזר וקצת בזבזני, אבל זה מה שעושה לה טוב (:

הורי סידרו מגירות לארבעת ילדיהם ופעם בשבוע שמו בכל אחת מהם שוקולדים ומתוקים זהים לכל ילד. אני ואחיי ואחותי למדנו לאכול רק קצת כל פעם כדי שישאר לכל השבוע. מאוחר יותר גיליתי שלאמא שלי יש מגירה משל עצמה, ליד המיטה, עם השוקולדים האהובים עליה.