הרבה יותר ממירי רגב: מעצב שמלות הערב שכישף את שבוע האופנה
היום השני של שבוע האופנה הישראלי נסגר עם שתי תצוגות מאד שונות: האחת הציגה דוגמניות רציניות בעקבים גבוהים ושמלות ערב מוקפדות, מלכותיות ומרשימות, והשנייה סיפקה קולקציה קלילה, עליזה ומחויכת והרימה על המסלול מסיבת פיג'מות בלתי נשכחת
את השם דרור קונטנטו כנראה שמעתם עד היום בהקשר מאד ספציפי: השמלה השחורה והמדויקת שסימלה את תחילת המייקאובר של מירי רגב בפסטיבל קאן לשנת 2016. המעצב בן ה-29 אולי עלה לכותרות בזכותה, אבל תצוגת הקולקציה שלו אמש בשבוע האופנה הבהירה כי גם ללא השרה רגב, כנראה שכולנו כבר היינו מתחילים לשמוע את שמו בשלב הזה, אם לא קודם.
בשעות הערב, כיאה לשעות שלהן מיועדת הקולקציה, עלתה אל המסלול שורת שמלות ומערכות לבוש פשוט מכשפות ביופיין. בצעד יוצא דופן ואולי מעט שנוי במחלוקת, כל הפריטים בקולקציה מגיעים באותו צבע, או למעשה באותו שילוב צבעים: שחור על ניוד.
בגדי הערב של קונטנטו הם מלאכת מחשבת עדינה מאין כמותה, שבמקרה הנוכחי התבטאה בעבודת חרוזים ואבנים נוצצות שנשזרו כמו בקסם אל תוך תחרות ורשתות דקיקות ולגמרי בלתי נראות, עד שאפשר היה לחשוב שהם מוטבעים ישירות על עורן של הדוגמניות.
אלה נעו בחן אינסופי על המסלול, מפיקים צליל רוחש שנשמע היטב גם על רקע המוסיקה המהדהדת, ועיטרו ככוכבים נוצצים את בדי הטול והשיפון היוקרתיים. היו שם אוברלים קצרצרים וצמודים, שכמיות וגלימות נפלאות במראה מלכותי ובעיקר שמלות ערב חלומיות, יוקרתיות וכפי שניתן היה להבחין היטב מקרוב – תפורות לעילא.
קונטנטו גם היה היחיד עד אותו רגע שמימש את ההבטחה הגדולה של שבוע האופנה הנוכחי, ולצד שורת הגבעוליות התמירות הצעיד על המסלול גם דוגמניות פלאס סייז יפהפיות במידות שונות, מה שאוטומטית העניק לו ציון לשבח והוכיח כי הבגדים שלו מתאימים ובעיקר מאד מחמיאים לכולן. נותרנו רק עם הערה אחת – בפעם הבאה כדאי לפרגן לדוגמניות בנעליים שלא גדולות עליהן בכמה מידות ואולי באופן כללי מעט יותר ידידותיות למשתמשת, כי כמעט היו לנו כאן כמה תאונות מצערות.
שיר הערש הקסום והעליז של טובהל'ה
את התצוגה של טובהל'ה בשבוע האופנה פותחות מספר דוגמניות בפנים מלאות גליטר כשם שנראו בתצוגה האחרונה של ג'מבאטיסטה ואלי בפריז, כשהן לבושות גופיות ספגטי וחצאיות שחורות ועונדות תכשיטי סטייטמנט גדולים ומרשימים מבית "גראס". אלא שמישהי בקהל מפריעה, מסתובבת בין כסאות השורה הראשונה בקופצנות עליזה ומפרה בלי בושה את הדממה המקודשת ששוררת בדרך כלל עם תחילתן של תצוגות אופנה. אבל האמת שמותר לה – זו התצוגה שלה.
בתום ההקדמה המתוכשטת, מתחיל חלק הארי ואל המסלול פוסעת דוגמנית עטופה במעין עליונית-חלוק קלילה, רקומה בדוגמה עדינה ומנצנצת, ומאובזרת באקססורי אל-מותי שתמיד עובד עלינו: חיוך רחב. מהר מאד מתברר שזה המוטיב המוביל בתצוגה, וטובהל'ה עצמה, עדיין ממקומה הלא שגרתי בשורה הראשונה, לא מפסיקה לקום על רגליה, לפנות לדוגמניות הצועדות בשמן ולצעוק "תחייכי! שיניים!", בתוספת מחוות ידיים שקשה לטעות בהן.
שמחה, אופטימיות ואף נאיביות הן כאמור ההשראות העיקריות כאן, וזה מתבטא היטב בבגדים: הם קלילים, רחוקים מהגוף, נראים נוחים להפליא ובעיקר מעוטרים בדוגמאות מלבבות כמו סמיילי צהוב קלאסי או דמותו של הנסיך הקטן, כולם רקומים להפליא בגליטר נוצץ, מסנוור ומשובב נפש.
הקולקציה מתכתבת במקוריות עם אחת המגמות המשמעותיות של התקופה, שבחסותה פולש הרחוב אל חדר השינה עם בגדים בהשראת פיג'מות ולנז'רי. כך משתלטות על המסלול של טובהל'ה ובתה, נעמה חסין, כותנות, חלוקים ושמלות סליפ מסאטן מבריק או משי עדין, ויוצרות ניגוד משעשע: השעה כמעט 11 בלילה, חלק גדול מהקהל היה כאן מהבוקר, ואין ספק שהקולקציה המפנקת של טובהל'ה גורמת להם לדמיין את הרגע שבו ייכנסו כבר למיטה ויסיימו את היום. מצד שני, כרגיל, קשה למצוא אירוע מרים יותר מתצוגת אופנה של טובהל'ה: מוסיקת הרקע שמחה ומקפיצה, הדוגמניות, כאמור, מפזרות חיוכים והמעצבת עצמה מקפצת, רוקדת, מוחאת כפיים ומדרבנת את הקהל לקום על רגליו.
בשלב האחרון של התצוגה עולה אל המסלול האנסמבל הסופי שכולל שמלות ארוכות, כפתנים וגלביות בפלטה כהה יותר ובשילוב מנצח של צהוב-זהב ונגיעות פסטליות נוצצות, ואף שמדובר כביכול בחלק המעונב יותר, הוא עדיין מופת של קלילות נעימה ומלאת חן שובבי. בסוף התצוגה עולה נעמה חסין אל הבמה, ואמה המייסדת מרימה את הקהל כולו להריע ואז להצטרף אליה למסיבה על המסלול. אין ספק שהצופים כולם המשיכו בסוף הערב הביתה עייפים, אך מאד מרוצים.
עבודת חרוזים ואבנים נוצצות, זוהי השמלה שבה אני מתעניינת. אנא חיזרו אלי עם תגובה.
מאת: נאוה ברוש | 21 באפריל 2018 | 22:45בתודה, נאוה ברוש.
אם בשבוע האופנה התל אביבי מנסים, ואף מצליחים לעתים, לתת תחושה יוקרתית ומתוחכמת כמו בחו"ל,
מאת: מאבחן | 13 במרץ 2018 | 13:20תמיד תגיע בסוף התצוגה ההזויה של טובהלה ותזכיר לנו כמה שאנחנו פרובנציאלים.