"הלבשתי את כולן ואני אמשיך להלביש"

•  
•  
•  

יוסף. פותח את הכל על הכל (צילום: רון קדמי)

הדבר הראשון שאני רוצה לעשות כשאני מגיעה לבוטיק היפואי של יוסף זה להתיישב על אחת מהכורסאות המזמינות. רגע לפני שאני מחליטה סופית על איזו ספה להתפרקד, יוסף מוביל אותי בעדינות לאזור בו מונחים בגאווה הדגמים שהוא עתיד להעלות מחר על מסלול התצוגה של שבוע האופנה גינדי. "באנו קודם כל לדבר על הבגדים, נכון?", הוא מחייך אלי חיוך למוד ראיונות אישיים, אולי אפילו אישיים מדי. כאחד מהמעצבים הוותיקים והמוכרים בתעשיית האופנה המקומית, נדמה שיוסף כבר ראה וטעם הכל. ממתיקותו של הפרגון ועד החמיצות של הפספוס כשהפוקוס לא מושם על מה שבאמת חשוב – הבגדים שלו.    

אז בוא נתחיל בתיקון. ספר לנו קצת על הקולקציה שאתה עומד להציג בשבוע האופנה.
"הפעם בחרתי לבסס את הקולקציה על הצבע הלבן ואך ורק על שני בדים: פשתן וכותנה מצרית. שני בדים מאוד טבעיים. הקולקציה נקראת "דגל לבן" והיא מסמלת רצון למין איפוס לכל השגעת שיש בעולם. כמו שתראו בתצוגה, הדגש הוא על גזרות מחויטות. המראה מזכיר קצת מראה של אחות עתידנית או מדים לבנים שמשדרים שקט. הקולקציה הקודמת שלי הייתה מדהימה אבל היה לה אופי קצת הארד קור ומחוספס, עכשיו רציתי להביא משהו אחר. אני תמיד מעצב מאינטואיציה והחלטתי שזה הכיוון. פחות גזרות שהן בדיגום חופשי אלא יותר פיטד. אני מת על זה. גם השמלות שהן סקסיות משדרות משהו טהור" .

למה החלטת לחזור להציג בשבוע האופנה?
"לפני הכל אני חושב שאני המעצב היחיד שעשה כאן כל שנה תצוגה במשך עשרים שנה. לא מהסוג של תצוגות הבוקר, שמגישים בהן חצי קרואסון, אלא תצוגות ערב מטורפות בעלויות לא נורמליות. זה כן משהו שחשוב לי. ואז היו את שני שבועות האופנה הראשונים. בתצוגה השנייה  הרגשתי שלמרות שזו במה מדהימה אני רוצה לעשות רגע הפסקה, לחזור לעשות את מה שאני עושה לבד. עכשיו כשהעניינים נרגעו בכל החזיתות והטלפון ממוטי רייף הגיע, הרגשתי שמתאים לי לחזור". 

•  
•  
•  

הקולקציה של השנה הולכת להיות שונה ביותר. מתוך צילומי קולקציה 2015 (צילום: זוהר שיטרית)

נדמה שבאופן כללי, בכל מה שקשור לתקשורת, הורדת את הרגל מהגז.
"גם כשהייתי בתוך כל זה היה פער לא מדיד בין השיתוף פעולה שלי עם המשחק לשובע שהרגשתי ממנו. העובדה שהתחלתי לעצב רהיטים עזרה לי למלא את החלל של הרצון לעשות עוד משהו. פתאום ראיתי את ה'רחשת בחשת' בעולם האופנה שקצת הגעילה אותי. בתור מי שמכיר את כל השטיקים מבפנים ראיתי פתאום את הדברים מהצד ולא יכולתי להשתתף בכלום. אני במשרד יחסי ציבור מדהים במשך שנים אבל כל דבר שהציעו לי לקדם בשנתיים האחרונות, מלבד הרהיטים, דחיתי. עכשיו הגישה שלי היא שכשיהיה לי מה להגיד אני אגיד. טוב לי במקום שאני נמצא בו. במיוחד עם המעבר מדיזינגוף ליפו והשילוב בין שני הדברים שאני אוהב כל כך לעשות".

בוא באמת נדבר רגע על המעבר ליפו, מה גרם להחלטה הזו?
"כל החיים גרתי במרכז תל אביב. שנים אמרתי שליפו אני אוהב לבוא אבל לא מתכוון לגור בה. יום אחד הסתובבתי כאן ברחובות וראיתי נכס מדהים. הכל התחיל מהבית החדש שלי והשיפוץ שלו. אחרי שסיימתי לשפץ אותו אמרתי לעצמי: 'די, אני עם שיפוצים גמרתי'. איך שאני אומר את זה אני עובר ברחוב ורואה שני תריסי ברזל עם שלט "להשכרה". אמרתי לעצמי אתה אפילו לא מסתכל, אבל כמובן שהתקשרתי וראיתי את הנכס. הוא היה מחסן מחריד בלי רצפה אבל נכנסתי גם לשיפוץ מטורף שלו ואז כבר אמרתי נעביר את החנות לכאן וזהו, הכל הסתדר בסוף. העברתי את החיים שלי לכאן".

עכשיו, שנתיים אחרי המעבר הזה, מה אתה מרגיש?
"אני ממש מרגיש שעשיתי את המוב הנכון. כל הסיפור של הרהיטים עשה לי טוב, החזיר לי קצת תשוקה והפרה גם את העשייה שלי בתחום של הבגדים. זה לא שההתחלה הייתה קלה. עברנו לפה בקאט וחצי השנה הראשונה הייתה מאתגרת, אבל היום אני מרגיש שכל ההרפתקאות שעברתי, כל הגלגולים, הובילו אותי למקום הנוכחי בו אני מרגיש שיש לי מרכז כובד ועשייה ממנו אני יכול לפעול בצורה הכי טובה".

•  
•  
•  

היום אני מרגיש שכל ההרפתקאות שעברתי, כל הגלגולים, הובילו אותי למקום הנוכחי (צילום: רון קדמי)

"אני לא מתחבא"

יוסף החל לעצב בגדים לפני עשרים שנה, במקביל ניהל רומן ממושך עם הום סטיילינג ואף עבד ברשת קסטיאל כמה שנים טובות. יחד עם זאת, עולם עיצוב הבגדים היה חזק יותר וחנות הדגל שלו בדיזינגוף הייתה מקום עליה לרגל של כל הכוכבות הכי גדולות. בשנים האחרונות היה נדמה כי הוא קצת הוריד הילוך עם הבגדים וכי אהבתו לספות ולפרינטים על הקירות גברו על עיצוב האופנה.

"גיליתי את עולם הטקסטיל המדהים. פתאום זה לא רק למצוא את ההשראה ואת הבדים שיהפכו אותה לממשית, פתאום אתה זה שעושה אותם", הוא מסביר על המשיכה שלו לעולם עיצוב הרהיטים, "אני חושב שכבר אז הבנתי איזה טרוף זה. את אותו איור שמישהי מאיירת לי כמעט חודש שלם אני יכול להדפיס על שמלה, לעשות ממנו טפט, לעשות ממנו גוף תאורה וספות וכורסאות ווילונות. במהלך השיפוץ של הסטודיו הקודם שהיה ענק ודרש ריהוט, אמרתי לעצמי שאולי הפעם אני אעשה אותם בעצמי. מצאתי שתי ספות וינטג' מדהימות, מצאתי בד ריפוד והדפסתי עליו. התוצאה הייתה מדהימה. כל מי שנכנסה למדוד בגדים רצתה לקנות את הספות האלו. מאז נכנס לי הג'וק הזה וכשמצאתי את החלל פה היה לי ברור שאני עושה את זה. השאיפה שלי היא להמשיך הלאה, להתפתח ולעשות פרויקטים מגניבים". 

כשאתה מסתכל מסביבך על התעשייה המקומית. מה אתה מרגיש?
"שיש מעצבים חדשים שעולים על כל מי שהתיישב במגדל השן. אני חושב שליאורה טרגן היא מעצבת מדהימה וגם ויוי בלאיש. בהתייחסות שלהם לעצמם ולאופנה יש משהו שקט שעושה את העבודה, פשוט כי הוא טוב. אני לא בא עכשיו ומתחבא ואומר לא לדברים שמציעים לי. הלבשתי כבר את כולן ואני אמשיך להלביש, אני פשוט לא רודף אחרי זה". 

•  
•  
•  

יש לי הרבה דברים טובים להגיד על מעצבים צעירים (צילום: רון קדמי)

בתחילת הריאיון הדגשת את הרצון שלך לתת לבגדים עצמם במה. זה אולי נובע מכך שבשנים האחרונות הרבה מהראיונות אתך גלשו למחוזות אישיים מדי? "זה סבבה. זה חלק מהעולם הזה. גם בואי, אני מרואיין שמדבר על הכל. דווקא כולם רצו לראיין  בגלל שאני שם את הכל על השולחן. הייתה לי פרידה עסקית איומה. נפרדתי. נקודה. קורה זה וקורה זה. כל מה שקורה לך בתור בן אדם קשור לעשייה שלך אבל לדבר רק על זה ולא על הבגדים? העניין הוא לא מי היה אלי נחמד בכתבות או לא, אבל תכתבו על הבגדים ויותר חשוב מזה, שיהיה לכם משהו אמתי להגיד עליהם. משהו ענייני". 

בתעשייה עצמה אתה מרגיש שיש פרגון בין המעצבים?
"אני אגיד לך משהו שאולי לא אמרתי אף פעם. כן, עשרים שנה היו מי שקינאו בי אבל אין כתבה, ותחפרי בכל ארכיון שאת רוצה, שלכלכתי בה. תמיד פרגנתי ממקום אמתי. אני באמת חושב שיש כאן מעצבים מדהימים. יש פה כישרונות גדולים ותמיד הרגשתי שאני מפרגן מבפנים, בצורה אמתית, באמת ממקום שאני בטוח בעצמי. אני חושב שגם כל הדיבור הזה על מריבות בין מעצבים הוא קצת של פעם".

אם היית שובר את הכלים ועוזב את העסק מה היית עושה היום?
"אני חושב שהייתי קניין של חברות. אני אלוף בזה. לטייל בעולם, לקנות דברים, נשמע מושלם. אני ממילא נוסע מלא, רק שאת הקניות אני עושה לעצמי".

•  
•  
•  

נמצא היום במקום אחר (צילום: זוהר שיטרית)

•  
•  
•  

נמצא היום במקום אחר (צילום: יריב פיין)