מתנה בשישי: מארז קרטייה לה פנתר בשווי 559 שקלים

כשהתחתנתי לפני 5 שנים קיבלתי מסבתא שלי במתנה שרשרת camieo מושלמת. היא היתה של אמא שלה,ובדרך ניסית שרדה את השואה. הייתי היחידה מבין הנכדות שקיבלה אותה,ושמרתי עליה מכל משמר..
יום אחד הבן שלי שהיה אז בן שנתיים שיחק לי בשרשרת תוך כדי הירדמות,וכנראה פתח את הסוגר בטעות.. השרשרת נפלה ולא מצאתי אותה מאז,ואפילו לא היה לי על מי לכעוס:(

אז ככה הייתי בבת מצווה של מישהי במשפחה שלי. ושמתי עגילים ממש יפים באותה תקופה עבדתי במגנוליה , וקניתי אותם בהטבת יום הולדת זה היה כסף מושחר עם מרקיזתות שהעגיל ממש מושלם . והיה רק צריך להשחיל לאוזן בלי סוגר . וזה גם עגיל ממש עדין , שבקלות יכול להישבר
ואני באמת כזה מתלהבת ורוקדת ופתאום מגלה שנפל לי עגיל , באותו רגע באמת שנפל לי הלב כי מאוד אהבתי אותם והן עלו יקר שגם להזמין בודד לא היה כזה זול.
וידעתי שהסיכוי למצוא אותו קלוש , ובטח ובטח לא שבור.
בכל זאת החלטתי לנסות ,ותודה לאל שמרפי הפעם פסח עליי ומצאתי את העגיל שלם ובריא
ומאז אני שמה אותם רק עם סוגר סיליקון :)

כיתה י"ב, סבתא שלי נפטרה לפני כמה שבועות והורישה לי שרשרת פנינים שסבא שלי ז"ל קנה לה באחד המסעות לחו"ל. קצת מגעגוע, קצת מבושמת מכך שיש לי תכשיט יקר מפנינים אמיתיות, החלטתי לענוד את השרשרת לבית הספר.
זו ללא ספק הייתה השרשרת הכי יפה שהייתה לי, הפנינים מקדימה גדולות מעט מהפנינים שליד הסוגר, הכל סימטרי והרמוני בצורה מדהימה. הסוגר, זהב כמובן, מעט ישן, מה לעשות, סבא קנה את זה מזמן.
מרגישה קורנת כל היום, מרגישה מחוזקת כאילו סבא שומר עלי ממש עכשיו.
מגיעה הביתה, והופ, השרשרת אינה. מיותר לציין שמעולם לא נמצאה האבדה :(

לסבא היה מנהג לקנות לכל נכדה שנולדה שרשרת זהב עם תליון של מגן דויד. חודשיים אחרי שנולדתי סבא שלי נפטר והשרשרת הזו היא כל מה שהיה לי. השרשרת לא ירדה לי מהצוואר. יום אחד באמצע טיול קלטתי שהשרשרת לא על הצוואר שלי. עצרנו את הטיול וחיפשנו את השרשרת אך ללא הצלחה. כעבור שעות של בכי הגעתי הביתה והלכתי להתקלח. כשהורדתי את הבגדים השרשרת נפלה. היא נתפסה בחולצה מהפנים. לצד השמחה הענקית פחדתי שזה ייקרה שוב אז החלטתי לתת את השרשרת לאמא שלי שתשמור בכספת. שנה מאוחר יותר פרצו להורים שלי וגנבו את הכספת יחד עם כל תכולתה כולל השרשרת שלי. היה לי עצוב מאוד כי השרשרת הזו נתנה לי תחושת חיבור לסבא שלי. 5 שנים נוספות עברו. ההורים שלי עברו דירה וארזו את ביתם. בארון באחת הקופסאות למעלה נמצאה השרשרת שלי ואז אבא שלי נזכר שהוא רצה לשים את השרשרת שלי בכספת אך שכח את המספר והניח את השרשרת בצד עד שייזכר או יישאל את אמא שלי. בדרך לא דרך אחרי שפעמיים חשבתי שאיבדתי אותה השרשרת אצלי….

בתור קניידלעך אמיתית ונצר למשפחת פולנים אדוקים, כמתנה לגיוס לפני כחמש שנים קיבלתי מסבתי שרשרת זהב, פשוטה על פניו, חוט בעובי של מ"מ ודי צמוד לצוואר (וזה עוד היה לפני שהצ'וקרים חזרו לאופנה). סבתי סיפרה שזו למעשה המזכרת היחידה שנותרה לה ממשפחתה שלא שרדה את השואה, והשרשרת הייתה שייכת לסבתה שנספתה באושוויץ ואותה מעולם לא הכירה. מכיוון שאני וסבתי מאוד קשורות אחת לשנייה, ענדתי אותה לאורך כל השירות הצבאי ולא הורדתי אותה.
לימים השתחררתי וטסתי למזרח לטיול אחרי צבא המסורתי וכמובן שלקחתי את השרשרת איתי.
באחד הימים הרגועים בחוף בפיליפינים, כייס מקומי תלש לי אותה מהצוואר ורץ מבלי שהצלחתי לתפוס אותו. מיותר לציין שהייתי פשוט הרוסה, ואף שקלתי לקצר את הטיול ולחזור הביתה מרוב הצער (הערך הסנטימנטלי של השרשרת עבורי היה עצום). אחרי שהחברות הצליחו לשכנע אותי להמשיך את הטיול כרגיל, חזרתי לארץ ללא השרשרת ועם הרבה מאוד עצב. מכיוון שאני מאוד קשורה לצד הפולני, לשושלת הייחודית של משפחתי ולהיסטוריה – אני עוסקת (כתחביב) בחקר היסטוריית המשפחה שלי בתקופה שלפני השואה ובמהלכה. כחלק מהמחקר שאני עושה, אני בקשר אדוק עם גנאולוגים, חוקרים ועורכי דין אשר עוזרים לי להשיג כמה שיותר מידע. לפני כשבועיים התכתבתי במייל עם אחד הגנאולוגים שעובדים במכון לשימור ההיסטוריה היהודית בוורשה, וכחלק מבקשתי, הוא שלח לי תמונה אחת שמצא בארכיון, מלפני יותר ממאה שנה, של סבתא-רבא וסבא-רבא שלי (ההורים של סבתי) בחתונתם בוורשה, כאשר סבתא-רבא מצולמת בתמונה עם לא פחות מאשר… השרשרת שניתנה לי ונגנבה. מיותר לציין שפרצתי בבכי מרוב התרגשות (בכל זאת, פולנייה) ואף הראתי זאת לסבתי וגם היא פרצה בבכי. כל שנותר לי לקוות הוא שהשרשרת נמצאת במקום שבו יעריכו את ההיסטוריה אשר סחבה איתה….

איזה מהמם חולה על האתר מבקר בו לפחות אלף פעמים בשבוע אשמח לזכות

אז לפני שנתיים בערך קיבלתי מאמא שלי את התכשיט הכי יקר ויפה שהיה לי אי פעם… אני לא מרבה לענוד או לרכוש תכשיטים וכל כך שמחתי לקבל טבעת יפיפיה עם פרחי יהלומים עדינים… כל כך התרגשתי שקיבלתי את הטבעת כך שענדתי אותה מאז כל היום… לצערי במהלך נסיעה ברכב זמן קצר אחרי שקיבלתי את הטבעת כנראה שנפלה לי מהיד… אני עד היום לא יודעת מה קרה לה… רגע אחד היא הייתה לי על האצבע ושניה לאחר מכן היא נעלמה… אחרי חיפושים נרחבים ברכב היא לא נמצאה… גם הליכות הלוך ושוב בסביבת הבית העלו חרס בידי… מאז הרכב כבר לא ברשותי ואני תוהה לעיתים אם הטבעת נמצאה… אבל התגובה של אמא שלי הייתה בהחלט מרגשת- היא ממש לא התעצבנה או כעסה או התעצבה להפך ראתה בכך דבר חיובי: עכשיו האצבע שלי התפנתה ליהלום מאהובי :)

לפני כחצי שנה עברתי ברוב אושר גיור, ובלי לבזבז הרבה זמן הרב שלי קבע תאריך לחתונה (כבר היינו הורים לשתי הורים) לחודש אחרי… ארגנו הכל במהירות שיא אממה הטבעת נישואין שלי היתה גדולה ועל מנת להקטין צריך היה לשלוח אותה למפעל- מה שלא היה לנו זמן לעשות. כך החלטנו לקנות אותה שתהיה טבעת לקידושין ואחר כך נקטין. בסוף הלילה שכחתי שהטבעת עוד עלי ובחניה,,בחושך שמענו אותה נופלת ומתגלגלת.. אתם יכולים לדמיין את רגעי האימה, וכולנו על הברכיים עם פנסים בפלאפון מחפשים את הטבעת מתחת למכוניות… האבדה נמצאה בסוף :)

טוב זה מביך, מצחיק ועצוב בו זמנית.
ליומהולדת שנה שלי קיבלתי צמיד זהב פשוט ועדין ואמא שלי שמרה לי אותו עד הבת מצווה שאכן קיבלתי אותו ביומהולדתי ה-12וכל כך התלהבתי! מה הצמיד הזה לא עבר איתי?! טיולים שנתיים, בגרויות, שיפוצים, התנדביות מה לא? חצי שנה אחרי שהתחלתי להיות ברמנית היה לנו פיק מטורףף הצמיד איכשהו נפל לפתח הניקוז הוא פשוט נקצץ שם לא יודעת איך ולמה פשוט בכל המסעדה פתאום לא היו מים בברזים ושהטבח פתח לבדוק מה הבעיה בפתח הביוב בוא פשוט מצא את הצמיד שלי קרוע לאיזה 4 חתיכות.
כן זה הי עצוב והתבאסתי מזה רצח אבל בכסף שעשיתי בתור ברמנית קניתי לי ולאמא שלי צמיד זהב תואם לזכר הקודם…

קיבלתי הרבה תכשיטי זהב מהממים ומיוחדים מסבתא שלי
ולפני מספר שנים גנבו לי מהדירה בת״א את כל התכולה של קופסת התכשיטים (גם תכשיטים שלי שאספתי עם השנים)
עד היום אין לי מושג מי לקח אבל זה הדבר היחיד שנגנב מהבית…
לימים שסבתא שלי נפטרה זה כאב יותר כי תמיד היו להם ערך סטימנטלי
לעיתים אני רואה תמונות ישנות שלי עם התכשיטים וזה צובט בלב
מאמינה בקארמה

ההורים שלי פינקו אותי בזוג עגילי יהלומים ליומולדת 25. אלה היו היהלומים הראשונים שלי .
בנוסף לערך הסנטמנטלי שלהם, שרפתי המון זמן בכל חנות ואתר אינטרנט אפשרי על מנת למצוא את הדגם שאהבתי. מאז שקיבלתי אותם הם לא ירדו ממני במשך שנתיים.. גם בחתונה שקלתי להיות איתם. באחד הערבים כאשר נכנסתי למקלחת , מבלי להוריד את העגילים כפי שאני עושה בכל פעם. תוך כדי החפיפה אחד העגילים נפל, ראיתי את הנפילה ממש בהילוך איטי ולפני שבכלל הספקתי להגיב הוא גלש לפתח הביוב. כל זה עניין של שניות שהיה נראה לי כמו דקות ארוכות. אחרי שקלטתי שהעגיל שלי הלך לתמיד בכיתי כל כך הרבה.
לאחר מכן ניסיתי לא לאבד תקווה ויצרתי קשר עם עיריית העיר בה אני גרה כדי לבדוק אפשרות למציאת העגיל בסנני הביוב אך כמובן שהדבר לא אפשרי. היום נותרתי עם עגיל אחד שעדיין מסמל עבורי כל כך הרבה שוכב גלמוד בתוך קופסאת התכשיטים.

ביום החתונה (לפני 8 שנים) קיבלתי מהוריו של בעלי צמיד יהלומים יקר מחברת תכשיטים מאוד מוכרת. יום אחרי החתונה נסענו לירח דבש בקאריביים המהממים.
טרם הנסיעה בעלי אמר לי להוריד את הצמיד היקר על מנת שלא יאבד בטיול. כמובן שלא רציתי ואמרתי לו שלא ידאג כי ״אני אחראית״…
כשהגענו לקאריביים, יצאנו לצלילה. קפצנו מהסירה וצללנו וראינו דגים מהממים. כשחזרנו לסירה, הצמיד כבר לא היה….
מיותר לציין כמה בעלי כעס עלי שאיבדתי את הצמיד שקנו הוריו ובפרט אחרי שאמר לי להוריד אותו לפני הטיול ולא הסכמתי,..
השלושה ימים הבאים של ירח הדבש עברו בכאסח.. דרך נפלאה להתחיל את הנישואים.
כמעבן שגם לבשר זאת להורים לא היה נעים בכלל…
כמובן שהמשכנו הלאה מאז אבל בעלי טורח ומזכיר לי את זה בכל פעם שאני מבקשת תכשיט חדש….(-:

לפני כ- 40 שנה לאמי היתה יום הולדתי והחלטתי לקנות לה תכשיט ליום הולדתה, הרעיון הזה היה כאשר טיילנו שנינו ברחוב והיא ראתה שרשרת עם טבעת בחלון הראווה, היא ממש התאהבה במה שראתה והיה לי קשה להזיז אותה מהחלון ולהמשיך הלאה. באותו רגע גמלה בלבי ההחלטה שאני קונה לה את התכשיט. מאחר והייתי אז מובטלת ולא היה לי כסף, החלטתי לחפש עבודה דחוף וכך זה היה מצאתי עבודה ובמשך 3 חודשים עבדתי וכל מה שהרווחתי שמתי בצד. לאחר 3 חודשים הגעתי לחנות, ראיתי את התכשיטים ושמחתי מאד, אך בעל החנות רצה פקדון, הלכתי לבנק והוצאתי את כל הסכום, בהיותי באוטובוס כאשר פתחתי את התיק בכדי להוציא סיגריות נפלה השקית עם הכסף על רצפת האוטובוס. הבחנתי באבידה כאשר ירדתי מהאוטובוס והמשכתי את דרכי הביתה ואז רצתי חזרה, התקשרתי למח' אבידות באגד, אך שום דבר, האבידה לא נמצאה ומי שהוא כנראה נהנה מההפקר. מאז כאשר אני נזכרת בזה דמעות מציפות את עיני, כי זה היה אז המון כסף ואמי לא זכתה לקבל מתנה שאליה נכספה. ואני שקעתי ממש בדכאון.

את טבעת הנישואין שלי שעיצבתי בעצמי השארתי על הכיור במקום העבודה הקודם שלי כששטפתי ידיים.כשחזרתי לאחר כמה דקות היא כבר לא הייתה.מאז,כבר 17 שנים אני בלי טבעת נישואין.בעלי כעס מאוד על אובדן הטבעת שעליה קידש אותי ומאז לא קנה לי אחרת במקומה.כולי תקווה שבחתונת הכסף הוא יקדש אותי בטבעת חדשה

אז ככה..ארוסי בעלי לעתיד הציע לי נישואין לפני מספר חודשים.
מפה לשם כאשר אני עדיין באופריה הוא מזכיר לי לבטח את הטבעת המדהימה!!!
ואז יום אחד לאחר שבישלתי במטבח ושמתי את הטבעת בצד, נעלמה הטבעת.
הפכתי את הבית (שכחתי אם הורדתי אותה במטבח או לא) ופשוט אני בהתקף חרדה!?!? לא עשיתי ביטוח?!?! וזו הטבעת הצעת נישואין שלי :(
מפה לשם בעלי לעתיד מגיע ואני מספרת לו וביחד אנחנו הופכים את הבית ,וכלום! פשוט לא מוצאים.
ואז באותו הערב אנחנו יושבים בסלון מתוסכלים ועייפים, ומולנו יושבת לה הכלבה הקטנה המקסימה שלנו שהיא גם irobot אנושי עם פרצוף של ״אני אכלתי לך את הטבעת״ .
הוצאנו אותה החוצה אולי היא תוציא אותה..ודווקא היום לא בא לה לעשות צרכיה..חוזרים הבייתה מאכילים אותה עוגיות של הכלב הכל היא חשבה שזה יום המזל שלה…אחרי שעות זה הצליח
ואיזה יופי הכלבה החמודה הוציאה את הטבעת…
התקף החרדה הזה הפך לצחוק והביטוח למכירת נרכש.

כל ילדה שנולדה במשפחתנו קיבלה מסבתנו תכשיט. מכיוון שסבתי נפטרה כשהייתי בת 9 חודשים לא הספיקה לקנות לי כלום וקיבלתי ״בירושה״ טבעת יהלומים שהייתה שייכת לה. חיכיתי ליום שהיא תתאים למידותי, ואחת לשבוע הייתי ניגשת ומודדת אותה בתקווה שלא תיפול לי מהאצבע. כמובן שהייתי קצרת רוח וענדתי אותה למרות שהיא הייתה מעט גדולה. כמה ימים לאחר מכן הלכנו לבריכה וראיתי את אחד מחבריי מתחיל לטבוע .. קפצתי כדי להציל אותו ומרוב כל ההמולה לא שמתי לב שהטבעת איננה, גיליתי רק כשהגעתי הביתה(בכל זאת ילדה בת 10) האבידה הייתה גדולה (תרתי משמע)

פעם כשהייתי בת 6 התארחתי אצל דודתי בצפון, השתוללתי בגינה של הבניין כל כך הרבה, עד איפוס כוחות. החלטתי לחזור וכשעליתי במדרגות הייתי כל כך עייפה שנפלתי ומעוצמת המכה שקיבלתי התעלפתי.
כשהתעוררתי הייתי במיטה של דודתי כשכל המשפחה מסביבי מבוהלים ונכנסתי להיסטריה.
התחלתי לבכות וכדי להרגיע אותי היא הוציאה טבעת זהב מאחת המגירות, טבעת שקיבלה מסבתא שלה ז"ל, ונתנה לי אותה במתנה.
כמובן שזה הצליח להרגיע אותי, שמרתי עליה במשך שנים כמו מטורפת.
שמרתי עליה כל כך בהגזמה שמסתבר שבאחת הפעמים הלכתי לשירותים ופחדתי שהיא תיפול לי אז הורדתי אותה מהאצבע והנחתי אותה על המתקן של הנייר טואלט.
כמובן ששכחתי אותה שם, כשקלטתי שהיא לא על האצבע שלי פרצתי בבכי ולא הפסקתי לחפש אותה. הרגשתי כל כך רע שאיבדתי טבעת עם ערך ריגשי שכזה.
רק לאחר כמה שעות אמא מצאה אותה מונחת לה שם לצד הנייר טואלט.
למזלי זה נגמר עם סוף טוב ועד היום היא על האצבע שלי כשאני שומרת עליה היטב :)

לפני כשנה בחורף הקודם, אצא שלי איבדה צמיד זהב ברחוב די קריב לבית. מובבר בצמיד שסבתא שלע הביאה איתה מטורקיה באיכות של 24 קראט אולי גם 26 אני לא זוכר., משהו שלא ניתן לקנות כאלט בחנויות של היום. תמיד כבד וקלאסי. כל הערב והלילה אני ואחותי חיפשנו את הצמיד, תלינו שלטים ופרסמנו בקבוצת הפייסבוק של העיר שלנו ואף אחד אחד לא הגיב וכמובן לא החזיר את הצמיד. זה בעצם היה הירושה החידה והמזכרת הכי גדולה מסבתי שלי שהיה אמור לעבור לאחותי בבוא היום.

כשהייתי קטנה בצרפת, הייתה לי חברה כל כך טובה שלא נפרדנו אף יום – היינו בבית ספר יחד, ותמיד הלכנו יחד לבית של אחת מאיתנו, הלכנו לאותם החוגים, ההורים נאלצו לעשות תוכניות לסופ"שים כך שיכללו כל פעם אחת את השנייה, כשהמשפחה שלי יצאה לחופשה היא נסעה איתנו וכך גם אני הצטרפתי לשלה. קיצור עשינו כמעט הכל יחד…

ואז ההורים שלי "החליטו להיות ציונים" ולעלות ארצה… לזה כבר לא הצטרפה. הגענו ליום הפרדה והיא העניקה לי שרשרת זהב עם תליון לב מקריסטל דמוי יהלום עם מסגרת זהב אף היא יחד עם חיבוק חם ועצוב. שנים לא הסכמתי להחליף לשרשרת אחרת, גם כשהקשר בינינו התרופף (טרום עידן הסמארטפונים לבני עשרה מוקדמים). האובדן נערך בלי אירוע מיוחד אלא פשוט שיום אחד חזרתי הבייתה מהלימודים ואמא שלי שאלה אותי איפה למה אני עונדת שרשרת בלי תליון…

את השרשרת אני ממשיכה לשים אבל מעולם לא מצאתי תליון שכה אהבתי כמו זה שהיה על צווארי 17 שנה…

אני בת 45 נשואה פלוס ארבעה ילדים. התכשיט אותו איבדתי הוא עגיל אותו ענדתי בחתונתי. כשנה לפני החתונה הינו בטיול בצרפת ושם מצאתי זוג עגילים שאותו קניתי מתוך כוונה לענוד אותו בליל הכלולות.. זוג העגילים עם זכוכית כחולה היה יחודי והתאים מאוד לשמלה הלבנה. כשנה לאחר החתונה אבד לי עגיל אחד ונותרתי רק עם השני למזכרת והוא שמור אצלי עד היום. מעל 20 שנה. בכול פעם שאני רואה אותו בתיבת התכשיטים אני נזכרת בטיול בצרפת ובחתונתי.

הטראומה הגדולה ביותר שלי זה לא בדיוק איבוד אלא נגנבו. לגלות שפרצו לך לבית וגנבו לך את התכשיטים היקרים לך ללב ואז למצוא את הגנב ולראות שהתכשיטים שלך נמכרו לחנות זהב שמתחת לבית שלך ולראות את חלקם מוצגים בחלון התצוגה. המשטרה עוצרת את החשוד ומשחררת אותו מחוסר ראיות( כי לא מספיק שזיהו את הפורץ ואת התכשיטים) ולהפסיד את הכל לחנות התכשיטים כי הם שילמו עליהם לגנב
ולראות את התכשיטים בכל יום שאת עוברת ליד החנות. זה הטראומה שאני חוויתי

שלום שמי עדן, לפני שנה ליום הולדת 17 שלי אמי קנתה לי צמיד "טניס" זהב עם יהלומים שהתחננתי אליו כבר הרבה זמן. לא צריך להגיד שהייתי הבן אדם הכי מאושר בעולם שקיבלתי אותו. אבל חודשיים עברו מאז שקיבלתי אותו וישבתי עם הורי במסעדה ושחזרתי, ממש מתחת לבניין גיליתי שהצמיד כבר לא עליי. ישר חזרנו למסעדה בה ישבנו והתחלנו לחפש בכל מקום אך שום דבר לא עזר, לאחר מכן התחלנו להסתובב בכל המקומות שהייתי באותו היום אבל הצמיד לא נמצא.

כחודש לפני החתונה רכשתי טבעת נישואין. לאחר כשבוע נסעתי להביא את הטבעת שהוכנה לפי מידת האצבע שלי. המשכתי במסע קניות לקראת החתונה כשלרגע אחד הנחתי את התיק על דלפק של דוכן. התיק נגנב ואיתו הטבעת ועבודת סיום התואר. היה זה יום מלחיץ ומאתגר

כמובן שרכשתי טבעת חדשה

במהלך השנים 2010-2013 יזמתי לעצמי פרויקט צילומים של מעקב אחר הציפורים החיות לאורך נחל איילון. בנחל נמצא כל סוג של פסולת שניתן להעלות על הדעת, החל מדגלי ישראל ועד לזוגות אופניים. צילמתי את הציפורים לצד החפצים, כעין הצגת מחאה על כך שהפכנו את שטח המחייה שלהן למזבלה. לזכר עברי כמנדוליניסטית, נהגתי לענוד בקביעות סיכת דש קטנה בצורת מנדולינה, עשויה מאם הפנינה בעבודת יד. שבת אחת הגעתי לצלם על הגשר שברחוב יצחק שדה. באותו היום אפילו לא היו ציפורים במיקום זה, ואני רק התכופפתי קלות על מנת להתבונן בנחל, ולשבריר שנייה פגעה רצועת המצלמה שעל צווארי במנעול סיכת המנדולינה. הספקתי רק לראות את הסיכה שלי צונחת מטה מבלי שתהא לי כל אפשרות לתפוס אותה. התחלתי לחפש דרך לרדת אל הנחל, אך מצדיו מצויים פסי הרכבת ונתיבי האיילון. כל שיכולתי לעשות היה רק לעמוד על הגשר ולצלם את הסיכה שלמטה. לפתע הסתכלתי בצורה שונה לגמרי על החפצים שבנחל. הם כבר לא נראו לי כפסולת שהושלכה במתכוון אלא כדברים יקרי ערך שאבדו לבעליהם.

טיילתי בחו״ל ובזמן סיבוב קניות שעשיתי במדרחוב נפל לי מהיד צמיד זהב יקר. הצמיד היה שייך לאימא שלי והיא נתנה לי אותו כדי שיהיה לי מזכרת מהבית בזמן הטיול הארוך.. אמרתי שבסוף הטיול אספר לה מה קרה עם הצמיד ושיעבור.. בסוף היום כשהתקשרתי אליה סתם היא החליטה לשאול מה עם הצמיד והאם הוא עדיין עליי. נאלצתי לספר את האמת כבר באותו היום. אין על אינטואיציות של אימא

קניתי לאימי שרשרת יפייפיה לכבוד יום הולדתה. אולי נשמע כי מדובר במשימה פשוטה, אך אין ספק שקשה לקלוע לטעמה. לפני כל יום הולדת אני מנסה לחלץ ממנה רמזים למתנה אותה תאהב. הפעם החלטתי לקנות לה שרשרת מחנות מקסימה. על שרשרת זהב עם סוגר דומיננטי היה תלוי תליון עגול ומרשים שבו אבן ורודה בהירה ובוהקת. אני מאוד אהבתי אותה והרגשתי שיש סיכוי סביר שגם היא. אז קניתי, והיא אהבה מאוד, השוויצה בה בעבודה וענדה אותה בהזדמנויות רבות. מכיוון שאמא שלי ואני חולקות תכשיטים ואף בגדים דרך קבע, ענדתי את השרשרת ביום לימודים שגרתי. העניין היה שאותו סוגר מזהב היה מאוד יפה, אך נסגר מסיבה עיצובית באופן חלקי. מיותר לומר שהשרשרת נאבדה לי במהלך היום ככל הנראה כשהורדתי ממני את הצעיף. כשחיפשתי את השרשרת על צווארי שמתי לב שהיא איננה- ואין ספק שכאב לי בלב. כנראה שהיה כואב פחות אם השרשרת הייתה שלי.
יש לציין שאמא שלי הגיבה לכך בקלות רבה ביחס אליי, ופיציתי אותה בשרשרת נוספת ביום ההולדת הבא שבא.

תאריך 19 לאוקטובר ביום הזה בעלי הציע לי נשואים עם טבעת נישואים מדהימה
באותו תאריך אבל אחרי 6 שנים שאף פעם לא הוצאתי את הטבעת מהאצבע שלי
חברתי רצתה שאכין לה בצק כדי שתכין כל מני לחמים באותו יום ובאותו תאריך הוצאתי את הטבעת והנחתי אותה בצד
סיימתי הכנת הבצק.ישבנו .אכלנו . שתינו קפה
וחזרתי הביתה בשעה 9 בלילה נזכרתי בטבעת צלצלתי לחברתי כדי שתשמורלי אותה
היא אמרה שאיננה ..הטבעת איננה
השתגעתי . התחרפנתי .אפילו התעלפתי מהלם
באותו תאריך וכמעט באותה שעה ובלי אף חישוב איבדתי את טבעת הנישואים היקרה שלי
עכשיו אני מאמינה שהחיים תמיד מפתיעים אותנו לטוב ולרע יכול להיות אותה סיטואציה בזמן אחר או לטוב או לרע . בכל פעם שזכרתי את אובדן הטבעת אני בוכה מהלב השבור שלי

כשהייתי ילדה, כמה שנים אחרי שסבא שלי נפטר, סבתא עברה לגור עם חברה שלה כדי לא לחיות לבד. 2 סבתות תימניות, הכי מדליקות בעולם, גרות יחד בבית פרטי בירמיהו 2 בתים מדיזנגוף.
הכי אהבתי בעולם לבוא בשבתות לביקור + ארוחת בוקר בגינת הבית, אבל זה כבר סיפור אחר… לעינייננו, קיבלתי מהסבתא החברה תליון זהב קטן עם אבן חן אדומה שמאד אהבתי. כל כך אהבתי עד שרק שמרתי עליו טוב טוב בקופסא, מדי פעם ענדתי את התליון על שרשרת זהב דקיקה והסתובבתי איתו בבית ותמיד דאגתי להחזיר לקופסא.
עברו השנים וכבר לא הבטתי כל הזמן בתכשיטים שבקופסא והנה יום אחד ברגע של געגוע פתחתי את הקופסא וליבי נשבר משלא מצאתי את התליון האהוב עליי.
עד היום אני חוזרת לקופסא הזו בבית אימי מדי פעם, מקווה שהתליון המנצנץ אדום שלי ישוב אליי מאי שם בחזרה

לפני מספר שנים אמא שלי העניקה לי טבעת קרטייה שלה , אותה היא קיבלה מסבא שלי ז"ל. כמה חודשים לאחר מכן בזמן טיסה עם משפחתי,הורדתי את הטבעת מהיד והצהרתי שאלך להבריק אותה בחנות של קרטייה,הרי זה הזמן, תוך מספר שניות התרחש כיס אוויר מטורף והטבעת עפה לי מהיד . חיפשנו אותה במהלך הטיסה שביקשו שנהיה חגורים,חיפשנו אותה שהמטוס התרוקן,ולעולם לא מצאנו. החלום שלי זה לקנות אחת זהה לאמא שלי ולי(מיותר לציין את הכאב שפניה הביעו בעקבות האבדה)

אמא שלי קנתה לי לכבוד יומולדת 18 ( כיום אני בת 27)שרשרת תחרה מדהימה במהדורה יחידה.
שמרתי עליה כל הזמן לא הורדתי אותה ממני. לפני יותר משבעה חודשים החלפתי דלתות בבית והכל היה מאובק , הורדתי את השרשרת ממני (משהו שאני בדרך כלל לא עושה) והנחתי אותה על הברכיים.
כמובן ששכחתי ממנה לחלוטין ושקמתי היא נפלה ולא שמתי לב לזה. בינתיים לקחתי מטאטא והתחלתי לטאטות את הרצפה מהאבק ומהבאלגן שנוצר ומסתבר שגם את השרשרת טיטאתי וזרקתי לפח . שקלטתי זה היה מאוחר מדי כי כבר זרקתי את השקית לפח מתחת לביתי. הייתי מבואסת כל כך והייתה לי תקווה שזה בבית שלי ולא באמת זרקתי אבל זה לא נכון ובאמת זרקתי אותה. ניסיתי להשיג את הדגם הזה שוב אבל אמרו לי שזאת מהדורה יחידה ולא מייצרים ממנה עוד.

כשהייתי בת 12 קיבלתי לכבוד בת המצווה שלי שרשרת זהב עם תליון בצורת קשת, השרשרת הייתה מעט עבה מידי לגופי הצנום ותלמידים אף צחקו עלי שאני נראית כמו ערסית עם "שרשר", אך לא הורדתי אותה ממני, חלפו השנים התליון ירד (החץ של הקשת כמעט דקר את גרוני בשנתי:)) אך השרשרת נשארה, גופי התפתח והשרשרת החלה ונראתה סבירה למימדי צורפתי והפכה לסמל הכר שלי, לפני כ6 שנים השרשראות העבות היותר נכנסו לאופנה והפכתי להיות טרנדית מתמיד:) עונה לאנשים ששואלים אותי מהיכן היא שמדובר בנכס כמעט וינטג לגילו (אני בת 34), לפני שנה עברתי תאונת קטנוע עם פגיעת ראש ו2 שרשראות הזהב שלי הלכו, אחת נשארה על צווארי אך התליון שלה נמעך ונהרס לצמיתות ואותהשרשרת אהובה נקרעה בסוגר אף היא. למרות הנוסטלגיה וערך התכשיט בגיל ובשווי, שמחה שזה הסתכם רק בשרשראות וחיי ניצלו בנס גדול. מאז אני לא נאמנה לאף שרשרת, רק לערך החיים:)

יום אחד עשיתי המון קניות והיה לי מלא שקיות והשעון רולקס שלי נאבד ולא מצאתי אותו בשום מקום וממש בכיתי

בתקופת השירות הצבאי מצאתי צמיד זהב ישן שקיבלתי במתנה לגיל שנה מקרוב משפחה עם השם שלי חרוט עליו, חיברתי אליו צמיד נוסף דמוי פנינים ולא הפסקתי לקבל מחמאות על השילוב.. אחרי שבועיים בערך הגעתי לעבודה ושמתי לב שהצמיד לא עלי.. הפכתי את הרכב את התיק וניגשתי לכל מקום שאולי הייתי בו אבל לצערי הצמיד נעלם
מאז אני כמעט ולא עונדת תכשיטים בעלי ערך סנטימנטלי מהפחד שיאבדו לי

לפני 4 שנים אחות של סבתא שלי נפטרה..היא גידלה אותי ומאז ומתמיד היו אומרים לי שאני ממש ממש דומה לה…תמיד הייתי המועדפת עליה ואהבנו אחת את השניה בטירוף!אצל המרוקאים תמיד מחלקים תכשיטים לנכדים..קיבלתי טבעת מדהימה שהייתה שלה ולא הורדתי אותה אף פעם!אך הייתה לי תמיד תחושה שהיא לא אמורה להיות שלי…אחרי חודש טיילתי עם הכלבה שלי בשעות הערב והטבעת פשוט נפלה ממני…נכנסתי לאטרף וחיפשתי אותה בכל הפרדס אולי שעתיים ולא היה זכר לה.. הלכתי מהר הביתה וחזרתי עם הרכב ..החנתי באמצע הפרדס ככה שהאורות יאירו את המקום..אולי היא תנצנץ חשבתי…גייסתי חברים ועד שעות הבוקר חיפשנו את הטבעת וזה היה כאילו בלע אותה האדמה..חזרתי הביתה שבורה ובוכה ובמשך חודש המשכתי להגיע לאותו נקודה ולחפש אותה אך זה היה לשווא היא לא הייתה שמה…עד היום אני הולכת לשמה מדי פעם לראות אולי היא תצוץ. .כנראה לא הייתה אמורה להיות שלי…

סבתא שלי הביאה לי את טבעת הנישואין שלה , לפני שנפטרה , וביקשה ממני להמשיך את המסורת ולהעביר את הטבעת כשתיהיה לי ילדה (טבעת הזאת נעשתה בעבודת יד , ועברה אצלנו במשפחה מדור לדור , היא נעשתה ע"י סבא רבה רבה שלי שהיה צורף מוכשר ).
אני וחבר שלי יצאנו לשייט והטבעת החליקה לי מהיד לתוך הכנרת !
אני מאוד אוהבת את הטבעת הזאת ומחוברת אליה רגשית , וחבר שלי יודע את זה אז הוא קפץ לתוך המים להביא לי אותה , אבל הינו בלב הכנרת והטבעת נעלמה ⁦☹️⁩ …

האובדן הכי גדול שקיים!!!!
השאלתי מאימא שלי זוג עגילים שהיא קיבלה לכבוד הנישואים שלה, משמע שהם עגילים עם שיק רטרו מדהים! וכמובן בעלי ערך סנטימנטלי מטורף. העגילים היו עם אבן מרכזית בצבע בורדו ומסביב אבני יהלומי שעוטפים אותו בצורה מיוחדת. זוג עגילים מהמם!
השאלתי אותם לשבוע האחרון שלי בצבא וענדתי בכל החגיגות והפריסות פרידה שעשיתי.
בלילה האחרון שלי בצבא הורדתי את העגילים והנחתי ליד החלון של המיטה ובבוקר כשאספתי את הציוד ויצאתי מהבסיס שכחתי לענוד אותם בחזרה, ברגע שנזכרתי התקשרתי לחברה שתלך לקחת אותם מהר לפני שמישהי תיכנס לחדר ותחליט לאסוף אותם. אך חברה שלי הגיעה מאוחר מדי והעגילים כבר לא היו בחדר…מאז אני לא משאילה אף תכשיט מהחשש שאאבד אותו :\

אובדנה של טבעת מאוד יקרה לליבי שעברה מדור לדור שנפלה לי בזמן שהטלתי את מימיי בשירותים ציבוריים, ובגלל שהמים ירדו אוטומטית, גם לא הספקתי להכניס את ידי לתחתית האסלה ולהוציא אותה משם :/
מאז אין מקום שאני לא מחפשת טבעת דומה, אך פשוט לא מוצאת.

אוקיי אז זה סיפור דיי מפדח בשבילי …
כשהייתי ילדה קטנה טסנו לאילת וישבתי ליד אמא שלי , לאמא שלי היה שעון מאוד יקר ויפה והיה לי משעמם אז רציתי לשחק איתו , כשסיימתי לשחק איתו ברוב טיפשותי שמתי אותו בתא של הכיסא לפני ושחכתי אותו ואמא שלי לא שמה לב .. רק שהגענו למלון אמא שלי שמה לב שהשעון איננו וצלצלה לחברת התעופה אך קיבלה תשובה שלילית , הם לא מצאו אותו … זה היה ברור שמישהו יגנוב את זה כי זה היה שעון מאוד יקר , הייתה לי הרגשה לא נעימה מאמא שלי ומאז למדתי לשים לב יותר לדברים ולא לגעת לאמא יותר בדברים חחח
מקווה לזכות

הנני עדיין מאוד צעירה(25) ולכן עד עכשיו לא צברתי המון תכשיטים.
לפני 3וחצי שנים אמא שלי קנתה עגילי זהב לבן מהממים, כיוון שעד אז כל הזמן הייתי עונדת עגילים לא אמתיים שהיו משאירות לי צבע שחור על האוזניים(המתנה מאוד ריגשה כי לא היו לי קודם תכשיטים אמיתיים ולאמא שלי אין בדיוק כסף למותרויות כמו תכשיטים).
לא עברה חצי שנה מאז ואחד העגילים נפל לי בחצר של ההורים בן זוגי, הרגשתי כל כך רע שלמחרת הלכתי וקניתי עגיל זהה לזה שאבד, לא עבר שבוע ואמא שלו מצאה את העגיל שאבד כך שהיו לי 3 יח מאותו העגיל.
לאחר 3 חודשים פרצו אלינו הביתה ובין שאר החפצים שנגנבו לי, נגנבו שלושת העגילים.
לשמחתי יש לי בן זוג מדהים וליום ההולדת שהיה לי הוא קנה עגילים מאוד דומות לאלו שהיו לי (מיותר להגיד שגברים לא נותים לזכור דברים לפרטי פרטים והוא עבר 7 חנויות תכשיטים עד שהוא מצא עגילים שהיו קרובים בנראותם לקודמים)…מהיום הולדת ועד עכשיו אני לא מורידה את העגילים מהחשש שיעלמו לי חח (טראומה משהו)

מאבדת תכשיטים ידועה.. לפני 4 שנים ענדתי צמיד יקר ערך (אבל ממש.. עשרות אלפים) של אמא שלי שקיבלה מאמא שלה שנפטרה כשהיתה ילדה. הייתי בחתונה של חברה טובה וכנראה ששתיתי קצת מעבר.. הצמיד נפתח ונפל פעם אחת, ובמקום לשים אותו בתיק ענדתי אותו בחזרה. באוטו בדרך חזרה הביתה פתאום שמתי לב שהוא לא עליי.. חזרתי לאולם באצתע הלילה לחפש אבל בלעה אותו האדמה,מישהו כנראה מצא אותו וחמד אותו לעצמו. האמא האלופה שלי סלחה לי כמובן, אבל אני מעולם לא סלחתי לעצמי.. לפעמים כשאני נזכרת אני עדיין מרגישה אותו על היד.. כאבי פאנטום. מה גם שהוא היה יפהפה ונדיר ואין סיכוי שאוכל להחליף אותו במשהו שווה ערך.. כמובן שאם אזכה בערכה אעניק לאמא שלי, סוג של פיצוי אבל לא ממש

כשעשיתי עבודת שורשים אימי נתנה לי בירושה שרשרת ענקית ( כמו של גוגו חלאסטרה) מזהב.
צילמתי אותה ונתתי לה מקום של כבוד בעבודת השורשים אבל כמובן שלא ענדתי אותה.. בכל זאת.. מדובר היה בשרשרת גסה שכולה זהב.
יום אחד אימי הבחינה שאינני עונדת את השרשרת וחצי נעלבת ביקשה שאחזיר אותה כדי שלא תאבד עד שאחליט לענוד אותה.
אז… גיליתי שאין לי מושג היכן היא

טראומת אבדן התכשיט שלי התרחשה לפני 4 שנים. הוריי הפתיעו אותי ליום הולדת 20 ולקחו אותי לפנדורה כדי ליצור צמיד ייחודי שאני אוהב. מיותר לציין שהתלהבתי מאוד ונבחר צמיד מלא כל טוב. חמישה חודשים בלבד אחרי זה טסנו לחופשה משפחתית בחול שהייתה מדהימה אבל כשחזרנו גילינו דלת פרוצה ובית הפוך. רצתי מהר לחדר שלי שהיה הרוס לגמרי וגיליתי שהדבר היחיד שנגנב ממנו היה אותו צמיד. פרצתי בבכי באותו רגע כי הכל הציף אותי- הצמיד היה מתנה ליום הולדת 20, רק לפני 5 חודשים, מאוד מיוחד, התכשיט היקר היחיד שהיה ברשותי וגם המעבר הקיצוני מההיי של החופשה לדיכאון של דירה הרוסה וצמיד גנוב שברו אותי. הערך הרגשי שלו היה מאוד גבוה בעיניי והרגשתי תחושת החמצה שלא יכולתי אפילו להינות ממנו מספיק.
אבל לטראומה הזאת יש סוף טוב. אמא שלי החליטה שנשחזר ונקנה את הצמיד מחדש. הבעיה הייתה שהשתמשנו בצ'ארמים מיוחדים ולא פופולריים ולא היה ניתן למצוא אותם בארץ באף חנות. אמא שלי פתחה במבצע השגת צ'ארמים מלונדון, מוסקבה וארצות הברית דרך חברים והצלחנו לשחזר את כולו :)

הייתי בת 5 והלכתי עם אמא שלי לים לא ידעתי לשחות והיא ניסת ללמד אותי
מהפחדת לא הסכמתי לשחרר לה את היד החזרקתי כל כך חזק שהטבעת נישואים שלה החליקה ונפלה לתוך המים
שעה פלוס של נסיונות כושלים לחפש את הטבעת
ללא הצלחה
הטבעת עוברת במשפחה שלנו מאמא לבת כל חתונה דור שישי
יצא שאיבדתי טבעת ל שש דורות אחורה ושלי קדימה

אימי היפה אינה נמנית בנשים חובבות התכשיטים בשונה ממני, אך הייתה לה טבעת אחת מדהימה משובצת רובינים אשר סבתי ענדה ממרוקו והחליטה לתת לאימי, במסע שכנועים לפני עשור בעודי בת 26 בקשתי מאימי שתוריד את טבעת הזהב ותתן לי אותה שכן כל תכשיטי היו בסגנון הוינטנג׳… לאחר מספר שבועות במסגרת עבודתי הרצאתי במרפאה בחיפה למספר רופאים ולפני ההרצאה ניגשתי לשירותים ושטפתי ידיים ובטיפשותי הסרתי את הטבעת .. לאחר ההרצאה בעודי מתרגשת הבחנתי כי הטבעת לא על ידיי, רצתי מהר לכיור וחיפשתי את הטבעת ששכחתי לענוד.. חזרתי כולי נסערת וסיפרתי להם שהטבעת נעלמה .. הרופאים והצוות כמו מתוך פארסה ניגשו לשירותים עימי וחיפשו בכל פינה אפשרית את הטבעת .. אך מאוחר מידי . הטבעת של סבתי בת 80 שנה לפחות נלקחה משם.. לקח לי שבועות לספר לאימי שאיבדתי את הטבעת ולא משום ערכה הכספי אלא משום ערכה הסנטימנטלי וייחודה ..אכולת רגשי אשם שהורדתי אותה מידיי אימי ואיבדתי אותה..

לגיל 23 קיבלתי במתנה מאימי זוג עגילים וינטאג׳ מזהב אדום עם אבני רובי..לצערי הרב לפני כמה חודשים אחד העגילים אבד.. זה לא היה כל כך נורע אילולא זה היה המזכרת האחרונה שלי מאימי שנפטרה לפני חמישה חודשים..אף פעם לא אמרתי לה שאחד העגילים אבד כדי לא לצער אותה.
היום אני בת 32 ולקבל את השי הזה ירגיש כמו מתנה ממנה..
תודה סילביה..

חזרתי בשנת 2011 מלוס אנגלס
בבקר למחרת רצתי לעבודה ובדרך הורדתי את בני בן השנתיים לגן
חזרתי לאוטו ולהפתעתי
החלון פרוץ מפורר לרסיסים והתיק שהשארתי לדקה שתיים אינינו
תיק אדום מעור יפיפה
בתוך התיק כל החפצים שעדיין לא היספקתי להוציא
דרכונים ויזה של ארהב תכשיטים והכי חשוב היה לי שעון קרטייה שבעלי קנה לי ליום הולדת וגם הוא הלך
מייד צילצלתי למישטרה
הגיעו לקחו טביעות אצבעות ומילאו טפסים
עד היום לא שמעתי לא מהמשטרה ושום תכשיט כולל המיסמכים לא חזרו אליי .
חבל !

טראומת איבוד התכשיט שלי דווקא הסתיימה ב"אושר ועושר".
מדובר בטבעת שקיבלתי ליום הולדת 12 מסבתי זכרונה לברכה. הטבעת היתה מעוצבת עם קשר עדין שעוטר באבן אודם קטנטנה. טבעת עדינה שמתאימה לילדה/נערה.
בנוסף לזכרונות מסבתי שהטבעת מעלה אצלי, היא גם מאוד יקרה לליבי בגלל עלותה. לסבתי לא היה כסף ולכן תמיד התרגשתי מעצם ההשקעה הכספית שעשתה בשביל לשמח אותי.

הטבעת מזמן לא עולה לי על האצבעות הסטנדרטיות לטבעות ולכן לפני שנים הקטנתי אותה מעט כדי שאוכל לענוד אותה על הזרת.

יום אחד – מהימים האלו שהכל משתבש בהם, זה היה יום של סידורים, נסיעות, הרבה משרדים, חנויות וכאלו, בסוף היום – ישבתי עם חברה, ומתוך הרגל ניסיתי לסובב את הטבעת על הזרת, ורק אז שמתי לב שהיא איננה.
שלושה ימים הלכתי ושחזרתי את כל הרחובות והמסלולים שצעדתי בהם באותו יום, כל המשרדים, חנויות, שאלתי, ביקשתי – אבל כלום… אין טבעת.
הייתי כל כך אומללה שככה איבדתי טבעת שהיתה לי כל כך חשובה.
עד ששבועיים אחר כך – אמא שלי מתקשרת וישר שואלת "נחשי מה מצאתי". מסתבר שבמסגרת סיבוביי באותו יום הייתי אצל הורי שלא היו בבית, הטבעת נפלה אצלם בחניה והתגלגלה מתחת לרכב שחנה.
אמא שלי מצאה אותה אחרי כמה שבועות – מעוכה ודרוסה, אבל קיימת.

עכשיו – אחרי שתוקנה, וגם הוצרה מעט – היא שוב על הזרת שלי.