מתנה בשישי: 500 שקלים ליריד T:Market

כשהייתי קטנה, אמא תפרה לנו טישרטים מגניבים עם פרינטים ושילובי צבעים מגניבים מכל מיני חולצות שכבר היו קטנות עלינו מימים (ושנים) ימימה. זה היה מקצועה. הצטברו לנו טישרטים נפלאים וצבעוניים….היא הייתה יושבת על הספה מול המרקע שברקע המעגל של דן שילון ושוקדת במיומנות והמון אהבה על הטישרטים שלנו. היא תפרה לי, לאחים שלי ולאבא. עם הזמן והיכנסות כל רשתות הבגדים מחו"ל והוזלת המחירים היא פסקה, אולי זה היה גם השלב שמאבדים סבלנות, בכל זאת לתפור לאט לאט ובסבלנות…! אבל כולנו שמרנו עליהם בקנאות, זה סימן לילדות כשהייתה פעם, לתקופה אחרת שהיום אין. לשמחתי נולדתי על התפר – אני הדור שירד לשחק מחבואים בגינה אבל בגיל ההתבגרות נכנס האינטרנט לחיינו, אבל הטישרטים של אז, מעשה ידיה להתפאר, נשארו (וישארו לעד בארוני)זכר לילדות קסומה, או כזו שעשינו ממנה…

liriliri01@walla.co.il

ישנם שני סוגים של אנשים:
אלה שאוהבים לאגור ולאסוף דברים במשך השנים ואלו שאוהבים לזרוק ולהיפטר ממה שכבר לא בשימוש. אמא שלי נמנית על הסוג הראשון ואילו אבי נמנה על הסוג השני. בכל פעם שאימי לא שמה לב, אבי זורק לה משהו שנראה לו לא בשימוש.
אני נמצאת עם הסוג השני, אינני אוהבת לשמור דברים שלא משמשים אותי ובפרט הארון שלי צר מלהכיל הרבה כל כך ותמיד אני אוהבת לפנות מקום לדברים חדשים, אך עם זאת אני אוהבת להתחדש בפריטים וינטג׳ מפעם…
באחד מחיטוטיי (הכה רבים) בארונה של אימי, אשר רוב הדברים הישנים כאמור כבר נזרקו ממנו, מצאתי חולצת טישרט מדהימה. טישרט חלקה בצבע חרדל רקומה ברקמה בולגרית- ארץ מוצאה של אימי, חולצה עדינה ביותר שבאופן מפתיע נשמרה ללא פגמים על אף שבריריותה. בכל פעם שמתקרבות עונות המעבר אני מיד שולפת אותה מארוני.
כאשר אני לובשת אותה אני קוצרת מחמאות על הייחודיות שבה, מדהים לראות כי למבוגרות שבנשים היא מזכירה תקופות נשכחות (על פי הסיפורים שמספרים לי על המדרכות) ואילו הצעירות רואות בה כפריט וינטג' אופנתי.
זהו הפריט שלי, עליו אני שומרת מכל משמר, אשר לימד אותי שישנם דברים ששווה לנצור…

במהלך שירותו הצבאי של בעלי התגלגלה לידיו טי-שרט ירקרקה שמעוטרת(מסתבר) בסמל של יחידה מובחרת בצבא. טי-שרט דקה במיוחד ופשוטה עוד יותר אך נעימה על הגוף באופן מפתיע ולא צפוי. יש לי המון חולצות טי-שרט אך אף אחת לא משתווה בתחושה לזאת, אתם בטח חושבים סה"כ חולצת טריקו מה כבר יכול להיות מיוחד אך האמינו לי שהיא באמת נעימה באופן שונה. כמובן שהיא עברה לאגף שלי בארון והתחלתי ללבוש אותה באופן תמים לגמרי בלי מודעות מיוחדת לסמל המצוין בה פשוט כי היא נוחה.והנה,התחלתי לשים לב שבכל פעם שאני לובשת אותה מחוץ לבית אנשים היו מסתכלים עליי במבט מופתע וחלקם היו אומרים "כבוד" ו"אוהבים אתכם".. לא הבנתי מה רוצים ממני ומה לא בסדר שכולם מסתכלים. בעלי חייך והסביר לי שזאת החולצה, עכשיו לכי תסבירי לכל אחד ואחד שבעלי לא משתייך ליחידה הזאת ושזאת סתם חולצה שהתגלגלה אליו ושכל אחד יכול לעשות כזאת בחנות ושאת שמה אותה רק כי היא נעימה בטירוף.. אם נהיה כנים לאט לאט תחושת הגאווה המשתייכת לסמל של החולצה התחילה לחלחל גם בי והתחלתי להרגיש הרגשה מיוחדת כשלבשתי אותה (מעבר לנוחות) איזושהי גאווה ישראלית. מאז שהבנתי על מה כל הרעש סביבה אני שמה את החולצה בכיף מרובה ובגאווה יתרה וכבר לא מתרגשת מהמבטים ומתשומת הלב…
וכן, היא ואני בלתי נפרדות!!!

lironana1@gmail.com

בשלהי שנות השמונים היה מאד אופנתי ללכת עם טי-שירטים עם הדפסים בצבעי ניאון, שנכון להיום עושים קאמבק רציני. היו כמה חברות פופולריות של בגדים שייצרו את החולצות המדוברות, ואני ביקשתי מהוריי שיקנו לי חולצה כזו מתנה ליום ההולדת. הוריי הגשילו לעשות, וקנו לי לא אחת, כי אם ארבע חולצות של Gazoz Sunsation ושל Op שהיו עליהן הדפסים בצבעי ניאון זוהרים. אחת החולצות היתה אהובה עליי במיוחד. היתה זו חולצה לבנה עם פרופיל של פנקיסט בכל צבעי הניאון הזוהרים, ומיותר לציין שחרשתי עליה ימים רבים. עם הזמן, צבעי הניאון יצאו מהאופנה, והחברה שייצרה את החולצה פשטה את הרגל ונסגרה, ואני נותרתי עם חולצה מיותמת שלא הסכמתי לוותר עליה.עד היום החולצה שוכבת בארון, זכר לשנות השמונים שכה אהבתי, ומי יודע אולי אעשה לה קאמבק עכשיו כשהצבעים הזוהרים חזרו לאופנה

המייל שלי-

Michaelmica01@walla.co.il

לפני שהגעתי לתיכון, בואו נגיד שלא כל כך השתלבתי. הציקו לי (בקטנה אבל עדיין) והייתה לי אולי חברה אחת. ואז הגעתי לתיכון, לכיתה ט'. הודיעו שמתקיים בקרוב יום גיבוש ולראשונה בחיי לקחתי יוזמה והצעתי שנכין חולצות ליום גיבוש. לקחתי את "ההנהגה" על הפרוייקט, קבעתי מי מצייר, מי אוסף כספים, מי אוסף אותן מאדיב. בסוף יצאו חולצות דיי מכוערות אבל יש לי אותה עד עכשיו , גזורה ומרופטת היטב שמיועדת בעיקר לשינה או טיולים, והיא תמיד תזכיר לי את היוזמה הרצינית הראשונה שלי, שהחלטתי לעשות משהו והוא הצליח.

מייל:

Moranshir01@walla.com

לפני הרבה שנים.. נסעתי לטיול של חצי שנה בדרום אמריקה עם שתי החברות הכי טובות שלי (ליתי ודידי) כשהיינו בבוליביה לקראת הסוף החלטנו לעשות חולצות (טי-שרט היו האופציה היחידה) בצבע ורוד בייבי תואמות כמובן (כדי לעולם לא לשכוח את כל הטוב הזה) עם הכיתוב
LITY DIDY NONY sud america 2009 כשעברו השנים כל אחת מאיתנו מצאה את עצמה במקום אחר אני בחיפה דידי בגרמניה וליתי בארצות הברית כשאמצעי התקשורת המועדף הוא הסקייפ כמובן. סיכמנו שפעם בשבוע נשב לשיחת התעדכנות עם החולצות שמסמלת את שיא ה FUN למרות השגרה העמוסה ונשלים חוויות..עם השנים החולצות שלא היו באיכות הכי טובה דהו..הפכו לגופיות ואח"כ לבנדנות ואפילו צמידים אבל לא וויתרנו עכשיו בתחילת כל שיחה החולצה הפכה לטקס כשכל אחת בתור מראה מה שנשאר מהחולצה שלה בחיוך כדי לקבל את הOK לדבר =)

יש לי פריט אחד בארון שאני לעולם לא אפרד ממנו , וזו חולצת הטי שרט של מכבי תל אביב בכדורגל(כן,כן).
בילדותי אבא שלי נהג לקחת אותי איתו למשחקים של מכבי והייתה לו חולצה בארון שמשום מה הוא לא היה לובש למשחקים (הולך איתה רק בבית )
אך לפני כשלוש שנים אבי האהוב נפטר וזה למעשה הפריט היחיד שנשאר לי ממנו והמשכתי את מורשת ״החולצה של מכבי״ הולכת איתה בבית בהנאה ושמחה רבה :)

החולצה שלא אפרד ממנה לעולם היא חולצה שמצאתי בחנות יד שניה בת"א שהייתה במבצע ועלתה רק עשרה שקלים בלבד!
מדובר בחולצת טישרט לבנה רגילה, קצת אובר סייז, עם הדפס ענקי של ציור של חתול.
חוץ מזה שהחולצה סופר מגניבה וכל פעם שאני לובשת אותה אני חושבת מי לבש אותה לפני ואיפה היא הייתה ומה היא עברה, נהנתי לטייל איתה בארצות הברית ובאיים הקריביים בטיול שלפני הצבא. עברתי איתה מלא חוויות מדהימות והיא מופיעה כמעט בכל התמונות.
ללא ספק מדובר בחולצה מיוחדת לליבי!

הטי שרט שהתחילה את שיגעון הטי שרטים שלי היא החולצה הראשונה (וממש לא האחרונה) שהעזתי לקנות במחלקת הגברים בחנות :) הגעתי למסקנה שאזור הנשים וכבר לא מספיק לי ! ותמיד מגניב ללבוש דברים יותר חופשים על הגוף והרבה יותר קולים! הטי שירט היא תמונה שלושה סמורים עם כובעים ועליהם כיתוב. הכיתוב בשחור לבן והוא : ,
JUST ROLLING WITH THE HOMIE

בימים היפים בהם הצופים, מחנה הקיץ והחולצות הקרועות הם הדבר המרכזי ולמעשה היחיד שהעסיק אותי ביומיום, מצאתי את עצמי מתאהבת עד מעל לראש בחבר שכב"ג שהיה שנתיים מעליי.. אהבת נעורים ראשונה שבהתחלה אין לך ספק שככל הנראה היא תיאלץ להישאר במחלקת הפנטזיות. להפתעתי הצלחנו להתקרב והפכנו לאט לאט לחברים מאוד טובים שחוששים לבטא את רגשותיהם ולעשות איזשהו צעד… עד שהגיע מחנה הקיץ. בשיא ההקמות ביער הגיע הערב האחרון שלו איתנו בגלל שהוא היה צריך לחזור הביתה לגיוס. העברנו אותו בטיול משותף במחנה ולקחנו שמיכה לשבת עליה בנקודת מסתור ביער שרק אנחנו ידענו עליה.. אני עדיין זוכרת איך התפללתי בלב שיפסיק להיות ככ ביישן וינשק אותי.. לצערי זה לא קרה ולמחרת בבוקר הוא נסע ואני נשארתי שבורת לב.. רק שכמו בסרטי נוער אמריקאים בערב הוא החליט לחזור במיוחד בשבילי. כשחזר לקח אותי שוב לאותה נקודה חשף בפניי את אהבתו ונתן לי שלושה דברים, שרשרת, את טישירט השכבג שלו ואת הנשיקה האמיתית הראשונה בחיי. מאז עברו הרבה מאוד שנים ואנחנו כבר לא בקשר, אבל מה שנשאר אצלי זו הטישירט, שעד כמה שהיא מתפוררת לעולם לא אוותר עליה, וזיכרום מתוק מנשיקה ראשונה באמצע היער.
מעיין מילר
האורן 67
משמר איילון

כל פעם שסבא שלי טס לחול הוא מביא לי טי שרט מהמדינה שהוא מבקר בה… לפני כמה שנים הוא טס ליפן וקנה לי חולצה של מר תפוח אדמה מצעצוע של סיפור.. קיבלתי עליה מלא מחמאות והיא תמיד מזכירה לי איזה סבא קול ומיוחד יש לי :)

הטי-שירט הכי שימושית שלי ושאני בחיים לא יזרוק זו טי שירט לבנה מזארה שגדולה עלי במידה אחת, היא מתאימה להכל פשוט רק להשים אותה עם ג׳ינס מחמיא ג׳קט עור ומשקפי שמש של סלין וזה נראה מושלם, כמה שהיא בייסיק ככה יפה.
הנני מאשרת שקראתי את התקנות והסכמתי לדבריו.

טי שירט של תוכנית הרדיו "הקצה" בגלגול האינטרנטי שלה.

אני גרה בבית של לוחמים. אבא לוחם, אח גדול לוחם ואח קטן. כולם ביחידות מובחרות האחת יותר מהשנייה. לפני שנה וחצי הבאתי הביתה בחור חדש, שנשאר עד היום, שפגש את כל הגברים בארוחת ערב שכל אחד מהם עם החולצת יחידה- ימ"מ, דובדבן ושייטת. הבחור הרגיש צורך להשוויץ גם וארוחת לאחר מכן היה אמיץ להגיע עם גולני! בארוחה הודיע שהוא מוריש לי אותה ואני בגוואה, לתמיכה בבחור כמובן שלקחתי ושמתי עליי. מאז כל ישיבה בסלון שמאפשרת פיג'מה אני עם חולצת גולני שכבר קרועה ודהויה, בכל זאת הוא השתחרר לפני 18 שנה, אחים שלי מודיעים לי להוריד אותה- אבל תמיד היא תשאר עליי ובארון..

העבודה הראשונה שלי,תחילת שבוע הספר בסטימצקי, אמצע יוני ושיא החום. אני רצה בשיא המהירות לשדרה כדי לא לאחר ליום הראשון (בכל זאת, עבודה ראשונה).
הגעתי אחרונה ולכן קיבלתי את החולצה האחרונה שנשארה במלאי-חולצה ענקית במידה XL שהייתה ההפך הגמור ממני-ילדה פצפונת שהיא בקושי מטר וחצי. החולצה-שמלה הזאת ליוותה אותי שבוע שלם, שבוע של חברים חדשים, צחוק, הרבה ג'אנק פוד ובעיקר המון סיפורים טובים (חלקם כתובים וחלקם לא :))
בסוף השבוע החולצה הייתה כבר הרוסה לגמרי, מלאה בכתמי שמן שלא יורדים בכביסה וקשקושים כאלו ואחרים שצוירו עליה.. עכשיו היא הפיג'מה הכי כיפית שיש, וכל פעם שיוצא לי לבוש אותה אני לא יכולה שלא לחייך:)

החברה הכי טובה שלי ואני גדלנו ביחד מגיל שנה בערך.
מכיוון ששתינו בעלות מבנה גוף רזה, בגיל 16 התחלנו להשלים עם העובדה שציצי כנראה יהיה לנו…

חברה טובה, כמו שחברה טובה נוהגת לעשות, מעודדת ומתמקדת בחיובי, ולכן ביום של ביטחון עצמי קצת נמוך קיבלתי ממנה טי שירט עם הכיתוב "מי צריך ציצי, כשיש תחת כמו שלי"- וזה מיד הצחיק אותי ושיפר לי את היום!
מאז עברו 10 שנים ולמרות שמעולם לא לבשתי אותה, כל פעם שאני רואה את הטי שירט היא מעלה לי חיוך על הפנים.

אגב, לה כן צמחו הציצים בסוף… אני עשיתי הגדלה…

הטי שרט שלעולם לא אפרד ממנה היא
oh friday let me hug you של פול אנד בר,
בחולצה הזו ניפרדתי מהכלבה שלי שהורדמה עקב סרטן שחזר,החולצה לעולם לא תיפרד ממני..

יוני 2004,אמסטרדם.
אני,ילדה בת 9 שנגררת להופעה עם אבאשלה המעריץ-השרוף-מס-1 של דיוויד בואי.

בוא נגיד שלא הבנתי את משמעות העניין אז אי שם בתחילת הקיץ ההוא
אבל אבי היקר הסביר ופירט והזכיר לי את השירים שהתנגנו בבית..
ואז השיר הראשון התנגן וכל הקהל היה בטירוף.

בסוף ההופעה,אחרי שירדתי מהכתפיים של אבא,עם עיניים נוצצות ותחושה חדשה בגוף
הלכנו לאחד מאלפי דוכני החולצות שהיו בצד.
לא יודעת מה משך אותי בחולצה הכהה עם סמל של ברק אדום-כחול  מרוח על כולה. מאד שונה מהסטייל הורוד שנהגתי בו
אבל איכשהו הקסם 'הבואיי' עבד עליי.

"תקשיבי רוני,שתגדלי תוכלי להתגאות ולומר לי יש חולצה מההופעה של דיויד בואי" זכור לי המשפט של אבא.

התרגשתי מעצם המתנה,מהצבעים החזקים,היה לה את הריח של ההופעה הראשונה שלי..

הלכתי איתה לכל מקום.
סובבתי ראשים,אגודלים הורמו,  "מי הילדה שמסתובבת במושב עם דיויד בואי עליה?"
ואני חייכתי לעצמי והמשכתי.

היום,היא אולי קצרה ודהויה יותר
אבל עדיין פריט לבוש מושלם.
מזל שחולצות הבטן חזרו לאופנה

יש לי טי-שרט שקניתי לפני 3 שנים בערך שאני אף פעם לא אוותר עליה -
זאת טי-שרט לבנה עם המון הדפסים של מפלצות , שקניתי בטופשופ.
קניתי אותה גם במחיר שכלל לא אופייני לטופשופ ,בגלל שעל הטיקט היה רשום שהמחיר שלה הוא 70 ש"ח , ולפי החוק מה שרשום על הטיקט זה מה שהלקוח אמור לשלם.
מאז בכל עונה אני לא מפסיקה לשים אותה.