מתנה בשישי: 500 שקלים ליריד T:Market

ספרו לנו מאיזו טי-שירט לעולם לא תיפרדו ואולי תזכו בגיפט קארד בשווי 500 שקלים לקניות ביריד T:Market, חול המועד סוכות

מאת  | ‏ 13 אוקטובר 2016
T:Market (צילום: גיא חביב)

T:Market (צילום: גיא חביב)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשים מלאי הסטייל של FF, והשבוע:

שובר על סך 500 שקלים לקניה ביריד T:Market, חול המועד סוכות

כל שעליכם לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה:

מאיזו טי-שירט לעולם לא תיפרדו?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 500 שקלים
להשיג ביריד T:Market
היריד יתקיים בחול המועד סוכות בגלריית דובנוב (דובנוב 8, תל אביב) בין התאריכים:
20.10 חמישי: 12:00-20:00

21.10 שישי: 10:00-18:00
22.10 שבת: 10:00-20:00

**הזוכה ת/יבחר מבין המגיבים לפוסט עד יום א', 16/1016 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשר\ת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה בשבוע שעבר בשובר על 500 שקלים לרשת אלדו היא גורדי שסיפרה על פדיחת האופנה שלה.

המקום- סינמה סיטי
הזמן- הקרנה בכורה "סקס והעיר הגדולה"
הנוכחים- ארבע חברות וכל שאר העולם
חברות שלי ואני תמיד אהבנו לראות יחד את הסדרה וכששמענו שיוצא הסרט מיד ידענו שנלך יחד לבכורה.
העלנו רעיון שנתלבש כמו כוכבות הסדרה, נכנס בסטייל מטורף לסרט ואחר כך נצא לחגוג עם כמה מרטינים.
בערב הבכורה, כשהגעתי לפגוש את כולן בכניסה לסינמה, כבר מרחוק הבנתי שיש כאן בעיה, הבנתי שזה הפך להיות ערב בלתי נשכח אך מהסיבות הלא נכונות:
ארבע חברות- שלוש בלבוש "יצאתי לסרט" ועוד אחת ב"או מאי גוד! תראו אותי אני מעריצה מספר אחת של שרה ג'סיקה פרקר!!"
מצאתי את עצמי מול כל העולם בחצאית טוטו וחולצת I LOVE NY, איפור מוגזם לערב שכזה ונעלי אולסטאר שבבית נראו לי כלכך מתאימות..
החברות לא ויתרו לי על ערב המרטיני וגם לא על לספר את הסיפור הזה לכל בן זוג שהיה לי מא

השאירו תגובה

 

  • מאז ומתמיד סגנון הלבוש שלי תמיד היה צבעוני אפילו על גבול הליצני עוד לפני בכלל שהתחיל הטרנד של מיקס אנד מאצ'. ערבב ולבש. שפסים ומשבצות ופרחים עם פסים, אצלי הלבוש היה מה שבא ברוך הבא, הייתי עם נוכחות של צבע בלבוש, גם אם הייתי לובש הכל שחור הייתי חייב להביא אותה עם נעל צבעונית או צעיף פסים מולטיקולור, אבל איכשהו תמיד שהייתי מסדר את הארון ומוציא בגדים זורק או מעביר הייתי נשאר עם חולצת וי שחורה פשוטה שישבה עלי כמו כפפה ( היום היא עולה לי רק על יד אחת חחחח) חולצת טי שמלווה אותי קרוב לתשע שנים זו חולצה מכותנה נעימה שאני לא אוותר עליה בחיים למרות שהיא צמודה עלי ממש, וכל פעם שאני מסתכל עלייה היא
    מזכירה לי ימים יפים את המחמאות שהרעיפו עלי, וזו חולצה שחורה פשוטה וזה אומר שאפילו אם היא רק טי שירט פשוטה שחורה ללא כל הדפס או משהו זה יכול להשאיר אצלך רגש סנטימנטלי, או שאחרים מחמיאים לך וזה לא משהו מזהב או עם הדפס נצנצים, שחורה ופשוטה, כמו שאומרים:
    לס איז מור

    Zigzag59@walla.com

    מאת: לי |‏ 16 באוקטובר 2016 | 10:08
  • נורא קל :) מהטישרט הלבנה עם סמל בית הספר הכחול עם אותיות הענק שלבשתי בטקס הסיום של בית הספר היסודי. קשה לי לוותר עליה כי היא מזכירה לי את המעבר בין הילדות לבגרות ומזכירה לי ימים תמימים יותר שכבר מזמן לא קיימים… :)

    Boxfilter@walla.com

    מאת: מור |‏ 16 באוקטובר 2016 | 10:04
  • כשהייתי קטנה, אמא תפרה לנו טישרטים מגניבים עם פרינטים ושילובי צבעים מגניבים מכל מיני חולצות שכבר היו קטנות עלינו מימים (ושנים) ימימה. זה היה מקצועה. הצטברו לנו טישרטים נפלאים וצבעוניים….היא הייתה יושבת על הספה מול המרקע שברקע המעגל של דן שילון ושוקדת במיומנות והמון אהבה על הטישרטים שלנו. היא תפרה לי, לאחים שלי ולאבא. עם הזמן והיכנסות כל רשתות הבגדים מחו"ל והוזלת המחירים היא פסקה, אולי זה היה גם השלב שמאבדים סבלנות, בכל זאת לתפור לאט לאט ובסבלנות…! אבל כולנו שמרנו עליהם בקנאות, זה סימן לילדות כשהייתה פעם, לתקופה אחרת שהיום אין. לשמחתי נולדתי על התפר – אני הדור שירד לשחק מחבואים בגינה אבל בגיל ההתבגרות נכנס האינטרנט לחיינו, אבל הטישרטים של אז, מעשה ידיה להתפאר, נשארו (וישארו לעד בארוני)זכר לילדות קסומה, או כזו שעשינו ממנה…

    liriliri01@walla.co.il

    מאת: לירי |‏ 16 באוקטובר 2016 | 10:02
  • הטי שרט שלעולם תלווה אותי היא חולצת טי צהובה עם המון הדפסי קומיקס מתוחמים בעפרונות ועטים שיש לי מסוף כיתה ו'. קיבלתי אותה כשסיימנו את היסודי ואני זוכרת שהביאו לי בטעות שתי מידות מעל המידה שלי אז בתמונות מאותו היום הייתי נראית כמו ראפר, בטוניקה צהובה ארוכה וג'ינס כהה. אני עדיין שומרת את הטי שרט הזו והיא היחידה שנשמרה לי במצב המקורי שלה בלי גזירות וקרעים ובלי להפוך למטלית לאבק או לרצפה כמו שאר החולצות הסמליות האלה.
    אני מאוד אוהבת את החולצה כי היא מזכירה לי זמנים נוסטלגים פשוטים תמימים שכאלה. בכיתה ו' הייתי ילדה קטנה ומעט אבודה וזה מעלה בי חיוך לחשוב על מה שעברתי מאז ועד עכשיו

    מייל roeeshalev01@walla.com

    מאת: שיר שליו |‏ 16 באוקטובר 2016 | 10:01
  • ישנם שני סוגים של אנשים:
    אלה שאוהבים לאגור ולאסוף דברים במשך השנים ואלו שאוהבים לזרוק ולהיפטר ממה שכבר לא בשימוש. אמא שלי נמנית על הסוג הראשון ואילו אבי נמנה על הסוג השני. בכל פעם שאימי לא שמה לב, אבי זורק לה משהו שנראה לו לא בשימוש.
    אני נמצאת עם הסוג השני, אינני אוהבת לשמור דברים שלא משמשים אותי ובפרט הארון שלי צר מלהכיל הרבה כל כך ותמיד אני אוהבת לפנות מקום לדברים חדשים, אך עם זאת אני אוהבת להתחדש בפריטים וינטג׳ מפעם…
    באחד מחיטוטיי (הכה רבים) בארונה של אימי, אשר רוב הדברים הישנים כאמור כבר נזרקו ממנו, מצאתי חולצת טישרט מדהימה. טישרט חלקה בצבע חרדל רקומה ברקמה בולגרית- ארץ מוצאה של אימי, חולצה עדינה ביותר שבאופן מפתיע נשמרה ללא פגמים על אף שבריריותה. בכל פעם שמתקרבות עונות המעבר אני מיד שולפת אותה מארוני.
    כאשר אני לובשת אותה אני קוצרת מחמאות על הייחודיות שבה, מדהים לראות כי למבוגרות שבנשים היא מזכירה תקופות נשכחות (על פי הסיפורים שמספרים לי על המדרכות) ואילו הצעירות רואות בה כפריט וינטג' אופנתי.
    זהו הפריט שלי, עליו אני שומרת מכל משמר, אשר לימד אותי שישנם דברים ששווה לנצור…

    מאת: שאולי סיגלית |‏ 16 באוקטובר 2016 | 09:55
  • הארון שלי מלא בטישרטים ישנים ובלוים, חלקם מחוררים, קרועים ובצבע שלא מסגיר את הצבע המקורי. מכולם קשה לי להיפטר על אף בקשותיה החוזרות ונשנות של אישתי (אגב היא זאת שישנה איתם בסוף), בכל זאת אני יודע שיום יבוא ואצטרך להיפרד מערימת הסמרטוטים, אבל על אחת מהן אני לא אוותר לעולם. טי שרט לבנה עם הסמל של דגל קנדה.
    ההורים שלי טסו לארצות הברית שהייתי בן 10 את הטיול הם סיימו בשלושה ימים בקנדה ונזכרו שהם לא קנו לי כלום. אבא שלי החליט להביא לי חולצה עם הדגל של קנדה במידה ענקית, שאז הגיעה לי עד אחרי הברכיים. שקיבלתי אותה כל כך התאכזבתי שזה לא של ארצות הברית אז ההורים שלי שיקרו לי שבסוף הם היו רק בקנדה והפכו את כל הסיפורים שלהם שיתאימו לי. רק אחרי שלוש שנים נודע לי האמת, שהטחתי בהוריי כי אין סיכוי שפסל החירות נמצא בטורנטו. עד היום זה הבדיחה של המשפחה והחולצה היא המזכרת מהשקר הכי גדול ומתוק של ההורים שלי.

    email

    roeeko1980@walla.co.il

    מאת: רועי |‏ 16 באוקטובר 2016 | 09:50
  • במהלך שירותו הצבאי של בעלי התגלגלה לידיו טי-שרט ירקרקה שמעוטרת(מסתבר) בסמל של יחידה מובחרת בצבא. טי-שרט דקה במיוחד ופשוטה עוד יותר אך נעימה על הגוף באופן מפתיע ולא צפוי. יש לי המון חולצות טי-שרט אך אף אחת לא משתווה בתחושה לזאת, אתם בטח חושבים סה"כ חולצת טריקו מה כבר יכול להיות מיוחד אך האמינו לי שהיא באמת נעימה באופן שונה. כמובן שהיא עברה לאגף שלי בארון והתחלתי ללבוש אותה באופן תמים לגמרי בלי מודעות מיוחדת לסמל המצוין בה פשוט כי היא נוחה.והנה,התחלתי לשים לב שבכל פעם שאני לובשת אותה מחוץ לבית אנשים היו מסתכלים עליי במבט מופתע וחלקם היו אומרים "כבוד" ו"אוהבים אתכם".. לא הבנתי מה רוצים ממני ומה לא בסדר שכולם מסתכלים. בעלי חייך והסביר לי שזאת החולצה, עכשיו לכי תסבירי לכל אחד ואחד שבעלי לא משתייך ליחידה הזאת ושזאת סתם חולצה שהתגלגלה אליו ושכל אחד יכול לעשות כזאת בחנות ושאת שמה אותה רק כי היא נעימה בטירוף.. אם נהיה כנים לאט לאט תחושת הגאווה המשתייכת לסמל של החולצה התחילה לחלחל גם בי והתחלתי להרגיש הרגשה מיוחדת כשלבשתי אותה (מעבר לנוחות) איזושהי גאווה ישראלית. מאז שהבנתי על מה כל הרעש סביבה אני שמה את החולצה בכיף מרובה ובגאווה יתרה וכבר לא מתרגשת מהמבטים ומתשומת הלב…
    וכן, היא ואני בלתי נפרדות!!!

    lironana1@gmail.com

    מאת: לירון |‏ 16 באוקטובר 2016 | 09:44
  • Circlepower@walla.com

    הטעם והסגנון שלי נורא משתנים מתקופה לתקופה, וכל תקופה כזאת נורא קיצונית ודרמטית. היתה תקופה פופית בה נראיתי כמו מרקר מוגזם וזוהר, היתה תקופה קז'ואלית- סטרייטית (היא היתה ממש קצרה וממש מזעזעת), תקופה היפסטרית… עכשיו אני בתקופה הדרמטית שלי: הכל שחור, אוברסייז, הרבה בדים, קרעים קטנים…
    ולמרות הכול,יש לי טישרט שמלווה אותי מגיל 16, כבר 17 שנים, שהתחילה כחולצה פשוטה בגוון קרמי. מאז היא עוברת איתי את כל שגעונות האופנה המתחלפים שלי ומשתנה בהתאם: היו קרעים קטנטנים, היו תפרים מוגזמים, באיזשהו שלב היא עשתה הסבה לגופיה ולאחרונה גם נצבעה לשחור כדי להתאים לשיגעון האחרון.
    אין שום קשר בינה לבין החולצה המקורית, ובינינו, היא כבר סוג של סמרטוט, אבל היא תמיד מזכירה לי זמנים אחרים ומצליחה להעלות לי חיוך…

    מאת: moran |‏ 16 באוקטובר 2016 | 09:32
  • בשלהי שנות השמונים היה מאד אופנתי ללכת עם טי-שירטים עם הדפסים בצבעי ניאון, שנכון להיום עושים קאמבק רציני. היו כמה חברות פופולריות של בגדים שייצרו את החולצות המדוברות, ואני ביקשתי מהוריי שיקנו לי חולצה כזו מתנה ליום ההולדת. הוריי הגשילו לעשות, וקנו לי לא אחת, כי אם ארבע חולצות של Gazoz Sunsation ושל Op שהיו עליהן הדפסים בצבעי ניאון זוהרים. אחת החולצות היתה אהובה עליי במיוחד. היתה זו חולצה לבנה עם פרופיל של פנקיסט בכל צבעי הניאון הזוהרים, ומיותר לציין שחרשתי עליה ימים רבים. עם הזמן, צבעי הניאון יצאו מהאופנה, והחברה שייצרה את החולצה פשטה את הרגל ונסגרה, ואני נותרתי עם חולצה מיותמת שלא הסכמתי לוותר עליה.עד היום החולצה שוכבת בארון, זכר לשנות השמונים שכה אהבתי, ומי יודע אולי אעשה לה קאמבק עכשיו כשהצבעים הזוהרים חזרו לאופנה

    המייל שלי-

    Michaelmica01@walla.co.il

    מאת: סיגל מיכאל |‏ 16 באוקטובר 2016 | 09:28
  • מאז שאני זוכר את עצמי, בסיום כל ארוחה, סבתא שלי ( "סבתא נעמי" שתהיה בת 90 השנה ותזכה לחיים ארוכים) הייתה נוהגת לומר "א גרעפצעלע ארויס, א געזונטעלע אריין!" אימרה עתיקה ביידיש שמשמעותה בעברית "גרעפס יצא, בריאות נכנסה! " או באנגלית "better out then in" או בסינית "שין טון קוואן, לא-וסו פי! "…
    ביריד הטימרקט הראשון במהלך שיטוטיי בין הדוכנים הרבים, נתקלתי בצמד בנות חביבות שהחליטו להעלות על כתב (ועל חולצה) משפטי מפתח ביידיש.
    הפלא ופלא, על אחת החולצות מצאתי את אותו משפט! בדיקדוק מדויק, עם ניקוד, ואפילו תרגום במהופך!
    הוצאתי 120 מצלצלים ורכשתי את החולצה מבלי לחשוב פעמים!
    החולצה כבר מזמן קטנה עליי , והמשפט די שחוק (תרתי-משמע), אבל בכל פעם שאני עושה סדר בארון בשביל למסור בגדים ישנים, החולצה איכשהו עוברת את הסלקציה ומוצאת את דרכה חזרה למגירת ה"חולצות שכבר אי אפשר ללבוש, אבל בטוח אי אפשר לזרוק"! משיגענע

    Guy_moshe01@walla.com

    מאת: גיא |‏ 16 באוקטובר 2016 | 09:13
  • לפני שהגעתי לתיכון, בואו נגיד שלא כל כך השתלבתי. הציקו לי (בקטנה אבל עדיין) והייתה לי אולי חברה אחת. ואז הגעתי לתיכון, לכיתה ט'. הודיעו שמתקיים בקרוב יום גיבוש ולראשונה בחיי לקחתי יוזמה והצעתי שנכין חולצות ליום גיבוש. לקחתי את "ההנהגה" על הפרוייקט, קבעתי מי מצייר, מי אוסף כספים, מי אוסף אותן מאדיב. בסוף יצאו חולצות דיי מכוערות אבל יש לי אותה עד עכשיו , גזורה ומרופטת היטב שמיועדת בעיקר לשינה או טיולים, והיא תמיד תזכיר לי את היוזמה הרצינית הראשונה שלי, שהחלטתי לעשות משהו והוא הצליח.

    מייל:

    Moranshir01@walla.com

    מאת: מורן |‏ 16 באוקטובר 2016 | 09:09
  • הטי שירט המיתולוגית שלי נקנתה בכפר סבא אחרי הצבא… עוד כמה שנים היא תחגוג איתי, לא להאמין, כבר עשור וחצי !!! זו חולצה בצבע אפור ועליה ציור של קו הרקיע של ניו יורק – עדיין עם בנייני התאומים. באותה תקופה חלמתי להגיע לניו יורק ומרגע שראיתי את החולצה בחלון הראווה, היא סימלה לי שלב בדרך להגשמת החלום. מספר שנים לאחר מכן הגעתי לניו יורק וחייתי בה 4 שנים נפלאות. עד היום, החולצה הזו מסמלת לי את התקווה, החלום, האמונה בהגשמתו ואת אהבתי לניו יורק. אני לובשת אותה רק בבית, כי בכל זאת, יש עליה פז״ם לא קטן….

    Meitalz060@walla.com

    מאת: מיטל |‏ 16 באוקטובר 2016 | 09:05
  • לפני הרבה שנים.. נסעתי לטיול של חצי שנה בדרום אמריקה עם שתי החברות הכי טובות שלי (ליתי ודידי) כשהיינו בבוליביה לקראת הסוף החלטנו לעשות חולצות (טי-שרט היו האופציה היחידה) בצבע ורוד בייבי תואמות כמובן (כדי לעולם לא לשכוח את כל הטוב הזה) עם הכיתוב
    LITY DIDY NONY sud america 2009 כשעברו השנים כל אחת מאיתנו מצאה את עצמה במקום אחר אני בחיפה דידי בגרמניה וליתי בארצות הברית כשאמצעי התקשורת המועדף הוא הסקייפ כמובן. סיכמנו שפעם בשבוע נשב לשיחת התעדכנות עם החולצות שמסמלת את שיא ה FUN למרות השגרה העמוסה ונשלים חוויות..עם השנים החולצות שלא היו באיכות הכי טובה דהו..הפכו לגופיות ואח"כ לבנדנות ואפילו צמידים אבל לא וויתרנו עכשיו בתחילת כל שיחה החולצה הפכה לטקס כשכל אחת בתור מראה מה שנשאר מהחולצה שלה בחיוך כדי לקבל את הOK לדבר =)

    מאת: נועה |‏ 16 באוקטובר 2016 | 07:38
  • הטי-שירט שלעולם לא אוכל להיפרד ממנה היא הטי-שירט שאחותי הגדולה והמוכשרת הכינה לי לטקס סיום קורס קצינים.
    המשפחה שלי לא אוהבת (בלשון המעטה) את כל תרבות החולצות והשלטים בטקסי הסיום בצבא. אני דווקא כן. אבל בגלל שאני מכירה אותם כל כך טוב, לאורך כל הטקסים השונים שהיו לי בצבא לא פיתחתי ציפיות והמשפחה באמת לא "איכזבה" ולא הכינה שום דבר.
    עד שהגיע היום המיוחל – סיימתי קורס קצינים, כבר לא צחוק ואפילו המשפחה החליטה לעשות מזה עניין. אבל, הם לא פירסמו סתם טי-שירט עם תמונה. על הטי-שירט התנוסס ציור שלי, שאחותי ציירה – עם כומתה ופינצטה והכיתוב המנצח שכל כך מאפיין את כל קורסי הקצינים למיניהם: "בחרו אותי בפינצטה!"
    אז אומנם הטי-שירט מתפקדת רק בתור פיג'מה אבל אין ספק שהיא הפיג'מה הכי משמעותית שהייתה לי.

    מאת: מיכל |‏ 16 באוקטובר 2016 | 00:39
  • יש לי פריט אחד בארון שאני לעולם לא אפרד ממנו , וזו חולצת הטי שרט של מכבי תל אביב בכדורגל(כן,כן).
    בילדותי אבא שלי נהג לקחת אותי איתו למשחקים של מכבי והייתה לו חולצה בארון שמשום מה הוא לא היה לובש למשחקים (הולך איתה רק בבית )
    אך לפני כשלוש שנים אבי האהוב נפטר וזה למעשה הפריט היחיד שנשאר לי ממנו והמשכתי את מורשת ״החולצה של מכבי״ הולכת איתה בבית בהנאה ושמחה רבה :)

    מאת: עדי |‏ 15 באוקטובר 2016 | 23:36
  • חולצת פסים, קלאסית, שחור לבן. כי אי אפשר לטעות עם חולצת פסים טובה!

    מאת: רעות .י. |‏ 15 באוקטובר 2016 | 23:25
  • החולצה שלא אפרד ממנה לעולם היא חולצה שמצאתי בחנות יד שניה בת"א שהייתה במבצע ועלתה רק עשרה שקלים בלבד!
    מדובר בחולצת טישרט לבנה רגילה, קצת אובר סייז, עם הדפס ענקי של ציור של חתול.
    חוץ מזה שהחולצה סופר מגניבה וכל פעם שאני לובשת אותה אני חושבת מי לבש אותה לפני ואיפה היא הייתה ומה היא עברה, נהנתי לטייל איתה בארצות הברית ובאיים הקריביים בטיול שלפני הצבא. עברתי איתה מלא חוויות מדהימות והיא מופיעה כמעט בכל התמונות.
    ללא ספק מדובר בחולצה מיוחדת לליבי!

    מאת: גל |‏ 15 באוקטובר 2016 | 23:03
  • אצלי מדובר ב T שירט שנוצר ב 1980, לקראת כנס פלוגת הסיור שלנו שהקיז דמו במלחמת יום הכיפורים, התאספנו אז בבריכה של קיבוץ מעברות, כול מי שנישאר, מעט לפני מלחמת לבנון השניה שגבתה גם היא את מחיר הדמים מאתנו, החלטנוו להדפיס לנו חולצות T וכובעים, ביקשתי ממאייר בקיבוץ להכין שני איורים לחלק הקדמי והאחורי, ואמנם עשינו חולצות באיכות טובה לכול לוחמי פלוגת הסיור ולמשפחות חלליינו.
    את החולצה לבשתי במפגשים השנתיים מדי שנה, כמעט 30 שנה, כאשר פורק הפלס"ר, המשכנו להיפגש, אבל החולצה כבר התקשתה לשאת עול שנותיה, החלטנו למסגר אותה, והיא ממוסגרת ותלויה לתפארת במשרדי, כך שהמפגש בינינו הוא יום יומי, זה נקרא קשר לחולצת T, קשר עם משמעות
    עוזי בן צבי – צל"ש ממלחמת יום הכיפורים

    מאת: עוזי בן צבי |‏ 15 באוקטובר 2016 | 15:36
  • הטי שרט שהתחילה את שיגעון הטי שרטים שלי היא החולצה הראשונה (וממש לא האחרונה) שהעזתי לקנות במחלקת הגברים בחנות :) הגעתי למסקנה שאזור הנשים וכבר לא מספיק לי ! ותמיד מגניב ללבוש דברים יותר חופשים על הגוף והרבה יותר קולים! הטי שירט היא תמונה שלושה סמורים עם כובעים ועליהם כיתוב. הכיתוב בשחור לבן והוא : ,
    JUST ROLLING WITH THE HOMIE

    מאת: בר |‏ 15 באוקטובר 2016 | 14:48
  • הטישירט שלעולם לא אפרד ממנה זו חולצה שהכנתי שהייתי בכיתה א עם ציור של קשת בענן ומסביב קיימת הקדשה לאמא שלי בשגיאות כתיב נוראיות.. אמנם עברו 20 שנה אבל החולצה עדיין חיה ומקופלת היטב :)

    מאת: דנה |‏ 15 באוקטובר 2016 | 14:21
  • בימים היפים בהם הצופים, מחנה הקיץ והחולצות הקרועות הם הדבר המרכזי ולמעשה היחיד שהעסיק אותי ביומיום, מצאתי את עצמי מתאהבת עד מעל לראש בחבר שכב"ג שהיה שנתיים מעליי.. אהבת נעורים ראשונה שבהתחלה אין לך ספק שככל הנראה היא תיאלץ להישאר במחלקת הפנטזיות. להפתעתי הצלחנו להתקרב והפכנו לאט לאט לחברים מאוד טובים שחוששים לבטא את רגשותיהם ולעשות איזשהו צעד… עד שהגיע מחנה הקיץ. בשיא ההקמות ביער הגיע הערב האחרון שלו איתנו בגלל שהוא היה צריך לחזור הביתה לגיוס. העברנו אותו בטיול משותף במחנה ולקחנו שמיכה לשבת עליה בנקודת מסתור ביער שרק אנחנו ידענו עליה.. אני עדיין זוכרת איך התפללתי בלב שיפסיק להיות ככ ביישן וינשק אותי.. לצערי זה לא קרה ולמחרת בבוקר הוא נסע ואני נשארתי שבורת לב.. רק שכמו בסרטי נוער אמריקאים בערב הוא החליט לחזור במיוחד בשבילי. כשחזר לקח אותי שוב לאותה נקודה חשף בפניי את אהבתו ונתן לי שלושה דברים, שרשרת, את טישירט השכבג שלו ואת הנשיקה האמיתית הראשונה בחיי. מאז עברו הרבה מאוד שנים ואנחנו כבר לא בקשר, אבל מה שנשאר אצלי זו הטישירט, שעד כמה שהיא מתפוררת לעולם לא אוותר עליה, וזיכרום מתוק מנשיקה ראשונה באמצע היער.
    מעיין מילר
    האורן 67
    משמר איילון

    מאת: מעיין מילר |‏ 15 באוקטובר 2016 | 09:20
  • החולצה ממנה אני לא מסוגל להיפרד היא המכופתרת מבד פלנל בצבעים אדום כחול, אצלי כבר 3 שנים
    פריט שאי אפשר להעביר את החורף בלעדיו
    מתאים כעליונית, מתאים כחולצה בפני עצמה, אפילו סתם ללבוש טי שירט עם גינס ולקשור אותה על המותן יכול להרים את הלוק ברמות
    ולסיכום פריט חובה בארון של כל אחד, כל עונה, כל שנה
    לעולם לא אפרד ממנה
    מוטי סין
    mandel531997@gmail.com

    מאת: מוטי סין |‏ 15 באוקטובר 2016 | 03:49
  • כל פעם שסבא שלי טס לחול הוא מביא לי טי שרט מהמדינה שהוא מבקר בה… לפני כמה שנים הוא טס ליפן וקנה לי חולצה של מר תפוח אדמה מצעצוע של סיפור.. קיבלתי עליה מלא מחמאות והיא תמיד מזכירה לי איזה סבא קול ומיוחד יש לי :)

    מאת: עומר |‏ 15 באוקטובר 2016 | 00:55
  • היוש
    לעולם לא אפרד מטי שירט שחורה עם הדפס של מיק ג'אגר מהסבטניז,היא הכי פשוטה של h@m,אבל היא חולצה שעברה ביני לבין בעלי ,עברה איתי הריון ,התרחבה ועכשיו הפכה לטוניקה רוקרית ויש בה חור חמוד ואם אני שמה גם שרשרת מגניבה וגדולה זה נראה כאילו מי ג'אגר שם קשת יפה על הראש.

    מאת: לינור ניצני |‏ 14 באוקטובר 2016 | 21:18
  • הטי-שירט הכי שימושית שלי ושאני בחיים לא יזרוק זו טי שירט לבנה מזארה שגדולה עלי במידה אחת, היא מתאימה להכל פשוט רק להשים אותה עם ג׳ינס מחמיא ג׳קט עור ומשקפי שמש של סלין וזה נראה מושלם, כמה שהיא בייסיק ככה יפה.
    הנני מאשרת שקראתי את התקנות והסכמתי לדבריו.

    מאת: נועם |‏ 14 באוקטובר 2016 | 19:59
  • החולצה שלא אפרד ממנה לעולם היא חולצה יקרה לליבי שמזכירה לי חוויות טובות ורעות שלובות יחדיו.

    לאחר סיום שירותי הצבאי החלטתי כמו רבים אחרים לעשות טיול ארוך בדרום ומרכז אמריקה. מוכנה לטיול ארזתי ממיטב בגדיי וחפציי אשר ישרתו אותי לתקופה ארוכה של חצי שנה. לאחר שנפרדתי מהמשפחה וחברים בחיבוקים ונשיקות, עליתי למטוס אשר יקח אותי להרפתקה הבאה. לאחר טיסה מייגעת, עשיתי קונקשיין באדיס אבבה שבאתיופיה. המוצ'ילה שלי הייתה אמורה לעבור באופן אוטומטי לטיסה הבאה. כאשר הגעתי ליעד הסופי שלי בארגנטינה חיכיתי בסבלנות רבה לתיק שלי בשדה תעופה. חיכיתי וחיכיתי אך לצערי התיק לא הגיע. מיואשת, עצובה וכועסת נאלצתי להסתובב בבגדיי למשך תקופה קצרה עד שקניתי בגדים נוספים. החולצה בצבע לבן עם כיתוב If you want to be happy – be הזכירה לי בכל פעם שלמרות שאיבדתי את חפציי ובגדיי עליי להיות מאושרת ולהסתכל על הצד החיובי של הדבר, וכמובן לקחת את הדברים בפרופורציה. ללא ספק זו חולצה בעלת משמעות עבורי, כל פעם שאני מסתכלת עליה או לובשת אותה, אני נזכרת בחוויה המדהימה שהייתה לי, בעליות ובמורדות שחוויתי ובדברים שלמדתי והשכלתי.

    מאת: שירה |‏ 14 באוקטובר 2016 | 19:34
  • טי שירט של תוכנית הרדיו "הקצה" בגלגול האינטרנטי שלה.

    מאת: איה |‏ 14 באוקטובר 2016 | 19:25
  • בהמשך להודעה קודמת- הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

    מאת: גילי |‏ 14 באוקטובר 2016 | 18:01
  • אני גרה בבית של לוחמים. אבא לוחם, אח גדול לוחם ואח קטן. כולם ביחידות מובחרות האחת יותר מהשנייה. לפני שנה וחצי הבאתי הביתה בחור חדש, שנשאר עד היום, שפגש את כל הגברים בארוחת ערב שכל אחד מהם עם החולצת יחידה- ימ"מ, דובדבן ושייטת. הבחור הרגיש צורך להשוויץ גם וארוחת לאחר מכן היה אמיץ להגיע עם גולני! בארוחה הודיע שהוא מוריש לי אותה ואני בגוואה, לתמיכה בבחור כמובן שלקחתי ושמתי עליי. מאז כל ישיבה בסלון שמאפשרת פיג'מה אני עם חולצת גולני שכבר קרועה ודהויה, בכל זאת הוא השתחרר לפני 18 שנה, אחים שלי מודיעים לי להוריד אותה- אבל תמיד היא תשאר עליי ובארון..

    מאת: גילי |‏ 14 באוקטובר 2016 | 17:39
  • הטי-שירט שלעולם לא אפרד ממנו:
    הוא הטי-שירט שקיניתי במוטיבציה להרזות יותר מ30 קילו!!
    הטי-שירט מידה 36 והיא פשוט מהממת!!
    כשראיתי אותה בחנות ישר חשבתי על לקחת אותה מידה 36 כדי שיהיה לי מוטיבציה להרזות וללבוש אותה, וזה עבד.
    תוך 4 חודשים בלבד ירדתי ממידה 44 למידה 36, ואני פשוט מאושרת עכשיו, ולעולם לא אפרד מהטי-שירט הזה!!!;)

    מאת: מיכל |‏ 14 באוקטובר 2016 | 17:07
  • העבודה הראשונה שלי,תחילת שבוע הספר בסטימצקי, אמצע יוני ושיא החום. אני רצה בשיא המהירות לשדרה כדי לא לאחר ליום הראשון (בכל זאת, עבודה ראשונה).
    הגעתי אחרונה ולכן קיבלתי את החולצה האחרונה שנשארה במלאי-חולצה ענקית במידה XL שהייתה ההפך הגמור ממני-ילדה פצפונת שהיא בקושי מטר וחצי. החולצה-שמלה הזאת ליוותה אותי שבוע שלם, שבוע של חברים חדשים, צחוק, הרבה ג'אנק פוד ובעיקר המון סיפורים טובים (חלקם כתובים וחלקם לא :))
    בסוף השבוע החולצה הייתה כבר הרוסה לגמרי, מלאה בכתמי שמן שלא יורדים בכביסה וקשקושים כאלו ואחרים שצוירו עליה.. עכשיו היא הפיג'מה הכי כיפית שיש, וכל פעם שיוצא לי לבוש אותה אני לא יכולה שלא לחייך:)

    מאת: אליה |‏ 14 באוקטובר 2016 | 16:22
  • הטי שירט שאני אף פעם לא אפרד ממנה,טי שירט לבנה שהשאלתי מחברה טובה שהיינו ביחד בתאילנד, בסוף בטיול מרוב שלבשתי אותה היא נתנה לי אותה מתנה ומאז אני תמיד נזכרת בטיול המדהים והחופים הלבנים.

    מאת: מירי |‏ 14 באוקטובר 2016 | 15:53
  • החברה הכי טובה שלי ואני גדלנו ביחד מגיל שנה בערך.
    מכיוון ששתינו בעלות מבנה גוף רזה, בגיל 16 התחלנו להשלים עם העובדה שציצי כנראה יהיה לנו…

    חברה טובה, כמו שחברה טובה נוהגת לעשות, מעודדת ומתמקדת בחיובי, ולכן ביום של ביטחון עצמי קצת נמוך קיבלתי ממנה טי שירט עם הכיתוב "מי צריך ציצי, כשיש תחת כמו שלי"- וזה מיד הצחיק אותי ושיפר לי את היום!
    מאז עברו 10 שנים ולמרות שמעולם לא לבשתי אותה, כל פעם שאני רואה את הטי שירט היא מעלה לי חיוך על הפנים.

    אגב, לה כן צמחו הציצים בסוף… אני עשיתי הגדלה…

    מאת: נילי |‏ 14 באוקטובר 2016 | 15:13
  • החולצה שלעולם לא אפרד ממנה היא חולצה מדהימה שקיבלתי מסבתא שהייתי בת 16. בגיל הזה לא הבנתי את הערך האופנתי של חולצה זו. היום שאימצתי סגנון יותר רטרו אני מבינה שקשה למצוא את הסגנון הוינטאזי המדהים הזה! ותמיד שבא לי להרגיש אקסטרא מיוחדת אני יודעת שאלבש אותה!

    מאת: שרון.ה |‏ 14 באוקטובר 2016 | 12:20
  • הטי שרט שלעולם לא אפרד ממנה היא
    oh friday let me hug you של פול אנד בר,
    בחולצה הזו ניפרדתי מהכלבה שלי שהורדמה עקב סרטן שחזר,החולצה לעולם לא תיפרד ממני..

    מאת: פז קלאורה |‏ 14 באוקטובר 2016 | 12:05
  • החולצה שאף פעם לא אפרד ממנה היא חולצת טי שירט לבנה פשוטה אובר סייז שקניתי מזארה לפני שלוש שנים, כולם אומרים שהיא נראית של אבא שלי אבל בשבילי היא החולצה הכי יפה שיש והיא גם הכי חרישה. הנני מאשרת את התקנון

    מאת: אודיה |‏ 14 באוקטובר 2016 | 11:43
  • יוני 2004,אמסטרדם.
    אני,ילדה בת 9 שנגררת להופעה עם אבאשלה המעריץ-השרוף-מס-1 של דיוויד בואי.

    בוא נגיד שלא הבנתי את משמעות העניין אז אי שם בתחילת הקיץ ההוא
    אבל אבי היקר הסביר ופירט והזכיר לי את השירים שהתנגנו בבית..
    ואז השיר הראשון התנגן וכל הקהל היה בטירוף.

    בסוף ההופעה,אחרי שירדתי מהכתפיים של אבא,עם עיניים נוצצות ותחושה חדשה בגוף
    הלכנו לאחד מאלפי דוכני החולצות שהיו בצד.
    לא יודעת מה משך אותי בחולצה הכהה עם סמל של ברק אדום-כחול  מרוח על כולה. מאד שונה מהסטייל הורוד שנהגתי בו
    אבל איכשהו הקסם 'הבואיי' עבד עליי.

    "תקשיבי רוני,שתגדלי תוכלי להתגאות ולומר לי יש חולצה מההופעה של דיויד בואי" זכור לי המשפט של אבא.

    התרגשתי מעצם המתנה,מהצבעים החזקים,היה לה את הריח של ההופעה הראשונה שלי..

    הלכתי איתה לכל מקום.
    סובבתי ראשים,אגודלים הורמו,  "מי הילדה שמסתובבת במושב עם דיויד בואי עליה?"
    ואני חייכתי לעצמי והמשכתי.

    היום,היא אולי קצרה ודהויה יותר
    אבל עדיין פריט לבוש מושלם.
    מזל שחולצות הבטן חזרו לאופנה

    מאת: רוני |‏ 14 באוקטובר 2016 | 11:16
  • טי שרט עם גרפיטי מקושקש עליה שקניתי בניו יורק סיטי והיא הכי מגניבה בעולם! וגם באותו יום פגשתי את קארה דלווין עם החולצה הזאת ככה שהיא גם נותנת לי מזל

    מאת: דור גבאי |‏ 14 באוקטובר 2016 | 10:57
  • יש לי טי-שרט שקניתי לפני 3 שנים בערך שאני אף פעם לא אוותר עליה -
    זאת טי-שרט לבנה עם המון הדפסים של מפלצות , שקניתי בטופשופ.
    קניתי אותה גם במחיר שכלל לא אופייני לטופשופ ,בגלל שעל הטיקט היה רשום שהמחיר שלה הוא 70 ש"ח , ולפי החוק מה שרשום על הטיקט זה מה שהלקוח אמור לשלם.
    מאז בכל עונה אני לא מפסיקה לשים אותה.

    מאת: אולגה |‏ 13 באוקטובר 2016 | 22:03