פרידה מאייקון אופנה: האיש שלא פחד להתלבש

דיויד בואי מת. המשפט הזה נכתב היום בכל אתר ועיתון בעולם. הסיבה העיקרית לטירוף התקשורתי הזה היא מעבר לעובדה שהוא היה אומן מוערך, היא שהוא השפיע עלינו כל כך. זה בלתי נתפס איך בן אדם כל כך חי, מת. הרי רק לפני יומיים חגג יום הולדת 69, שחרר אלבום חדש ומבריק בשם Blackstar. מי ידע שדיוויד, שנתפס כדמות שמימית וכמעט לא מציאותית, היה חולה ב-18 חודשים האחרונים כאחד האדם. וגם אותו מחלת הסרטן הכריעה.

מלבד המוזיקה שלו שתמשיך לחיות אתנו לנצח, גם הצד האופנתי שלו ימשיך לתת לנו השראה לעד. הדמויות ששיחק רלוונטיות היום בדיוק כמו שהיו לפני 40 שנה – מייג'ור טום, זיגי סטארדאסט, והדוכס הרזה והלבן, אלאדין סיין ואפילו גובלין קינג מהסרט לביריניט. הגשתו הגאונית של בואי ככוכב רוק שהוא בעצם חייזר מכוכב אחר, רגישותו ויכולתו לקרוא את המפה רגע לפני כולם ולהגיש לאנשים (כמו שאמרה העורכת המיתולוגית דיאנה ורילנד) לא את מה שהם רוצים, אלא את מה שהם עוד לא ידעו שהם רוצים, הבדילה אותו לנצח מכולם, והפכה אותו למקור השראה בלתי נדלה.

אומנים רבים השתמשו בריבויי הדמויות של דיוויד כטריק לאריכות ימי הקריירה שלהם, והבולטות ביניהם הן מדונה וליידי גאגא. רק שאצל דיוויד היה נראה שזה לא טריק שיווקי, אלא פועל יוצא של אדם כל כך מוכשר שבתוכו מתחולל מעיין בלתי פוסק של יצירה, גאונות וחדשנות. המעיין הזה לא אפשר לו לדרוך במקום ולא נתן לו להיות רק דמות אחת. הוא לא רק כתב והלחין, אלא ממש יצר דמויות כשעולמות ההשראה שלו מחברים רוק בריטי עם תאטרון קבוקי יפאני, ויכולות פנטומימה שהעניקו עומק לדמויות מהן נכנס ויצא.

מדובר באיש המשפיע ביותר סגנונית שידעה התרבות בת זמננו, כשהסגנון האנדרוגיני שהיה חרות על דגלו ממשיך להשפיע דור אחרי דור. בואו לא נשכח שהוא היה הראשון שהעז, אבל באמת העז. כבר באלבום The Man who Sold the World הוא מצולם על עטיפתו בשיער ארוך (בנעוריו הקים עמותה להגנה על הגבר ארוך השיער) ובשמלה ארוכה ופרחונית נח ברכות על מיטת יום. בצילום מפורסם שלו הולך ברחובות לונדון בשנת 1971 עם אשתו דאז, אנג'י בואי, הם נראים כמי שהחליפו בתפקידים המגדריים – הוא בשיער ארוך ולבוש נשי, סוחב את עגלת התינוק שלהם ובה בנם זואי (כיום נקרא דאנקן), והיא בשיער קצר וחליפת מכנסיים.

האיפור שלו, עגילי השנדליר, השיער האדום ואחר כך הפלטינה, ואחר כך שני הצבעים יחד, הרזון, עצמות הלחיים, החיוך המעט עקום אבל כל כך שובה, החליפה הכחולה שלבש ב-Life on Mars, והחליפה הצהבהבה שלבש ב-Let's Dance, חליפת הליצן הלבנה מ-Ashes to Ashes ובגד הגוף הא-סימטרי של זיגי סטארדסט, כולם עומדים במבחן הזמן ועוד ימשיכו להשפיע על הדורות הבאים.

היה משהו מרגיע בעובדה שדיוויד בואי קיים בעולם, אפילו שבשנים האחרונות הוא קצת התחבא. הוציא אלבומים, אך סרב להופיע חרף הפצרות מעריציו הרבים. הוא היה ללא ספק נדיר ויחיד במינו. בשירו המרכזי "לאזארוס" באלבום החדש הוא שר "הבט למעלה, אני כאן בשמיים". היה שלום ותודה על הסטייל.