המוזה של עולם האופנה

שבוע האופנה בחולון הביא אליו אורחים מקומיים ומחו"ל המנסים לענות על השאלה "מהי מוזה" בעולם האופנה והאמנות, מאין השראה מגיעה ומה תפקידם של המוזיאונים בכל העניין

מאת  | ‏ 26 נובמבר 2014
דמיאן וויטמור. צילום: בני גם זו לטובה

דמיאן וויטמור. צילום: בני גם זו לטובה

את היום הראשון של כנס האופנה בחולון שעסק במושג "השראה" פתח דיויד גרייבס, מרצה בכיר בתחום הפילוסופיה של האמנות. כשגרייבס עלה על הבמה הוא מיהר להכריז בפני המשתתפים כי העובדה שדווקא הוא נבחר לפתוח את הכנס מפליאה באותה מידה ש"בוב דילן  יפתח כנס של זמרי אופרה".

ועדיין, בהרצאתו המרתקת והמתובלת בהומור, נתן גרייבס סקירה היסטורית תמציתית על האופן שבו האנושות התייחסה למושג "מוזה" והקשר שלו לעולם האמנות והאופנה. מהתפיסה שהייתה מקובלת בימי הביניים בה המוזה נחשבה למעין רוח קודש אלוהית ש"נכנסת" באדם וגורמת לו לפעול באופן פלאי ועד התרבות המודרנית שביקשה לסלק את אותן ״רוחות״ ולגבש תפיסה רציונאלית יותר של המושג החמקמק הזה.

דיוויד גרייבס מנסה לפענח את המוזה. צילום: בני גם זו לטובה

דיוויד גרייבס מנסה לפענח את המוזה. צילום: בני גם זו לטובה

גרייבס טוען שגם בתקופות שניסו להמעיט בערכה של המוזה ולהאמין כי אמנות היא תוצר של עבודה קשה, עדיין לא נפתרה התעלומה של מה הופך יצירות מסוימות ליצירות מופת, ומהו אותו מקור חיצוני שמביא להשראה יוצאת דופן או פיוטית. ה"משהו" הזה, ניסה לחדד גרייבס, הוא משהו סוחף, אובייקטיבי ובעל הגיון פנימי שניתן להכרה וזיהוי אינטואיטיביים.

בהקשר האופנתי, גרייבס התייחס להגיון הברור שמציגה "השמלה השחורה הקטנה" האיקונית של בית האופנה "שאנל" המשדרת פשטות וניקיון המשולבים באלגנטיות. אותו הגיון ברור ופנימי מתקיים גם ברבדים נוספים דוגמת הלוגו הפשוט אך הכול- כך מזוהה של שאנל. מול ההגדרות החמקמקות של ה"מוזה" המסתורית ניצבת, לדברי גרייבס, מסקנה אחת ברורה: אמנות היא תוצר של עבודה מתמשכת, עבודה שמפנימה ומבהירה את אותו הגיון פנימי וייחודי שהאמן מנסה להחצין לאנשים אחרים. כש"ליטוש" ההיגיון נעשה בצורה מוצלחת ואחרים גם מזהים אותו, מגיעה גם אותה תחושה מספקת של "הנה, נחה עלי המוזה".

דמיאן וויטמור על אופנה ומוזיאונים. צילום: בני גם זו לטובה

דמיאן וויטמור על אופנה ומוזיאונים. צילום: בני גם זו לטובה

בהמשך היום עלה לבימת הכנס דמיאן וויטמור, יועץ לבית האופנה פראדה ומומחה למיתוג מוזיאונים שהרצה על סוד קסמן של תערוכות האופנה, שהפכו לחביבותיהן של מיטב המוזיאונים בעולם. וויטמור, שייעץ בעבר גם למוזיאון בחולון, סיפר על תהליכי  החשיבה המובילים לאצירה ולמיתוג של תערוכות אופנה במוזיאונים כמו טייט מודרן ומוזיאון ויקטוריה ואלברט (ה-V&A).

וויטמור שם דגש על התהליך היצירתי של העבודה וכן על החשיבות המכרעת של קול ביקורתי ועצמאי של התערוכה עצמה (שאינו ממומן או מנותב על ידי מותג האופנה עצמו). על פי וויטמור, לביקור בתערוכת אופנה צריך להיות עומק נוסף מלבד הצצה אקראית בשמלה יפה על בובה. חייב להיות לה ערך מוסף ופן ויזואלי שיעודד את המבקר לחשוב ולא רק לצפות.

את ההרצאה הקצרה שארכה 17 דקות בדיוק (וויטמור העיד שמחקרים הראו כי הרצאה שאורכה 18 דקות ממצה בצורה האולטימטיבית את ההאזנה והקליטה של הקהל) חתם וויטמור בהצהרה כי אופנה, מעניינת ואיכותית ככל שתהא, אינה נחשבת לאמנות. ועדיין, כפי שמעידות קופות הכרטיסים ברחבי העולם, נדמה שהשידוך בינה לבין היכלי התצוגה המוזיאוניים לוהט ועדכני מתמיד.

השמלה השחורה הקטנה, קוקו שאנל. צילום: גטי

השמלה השחורה הקטנה, קוקו שאנל. צילום: גטי

השאירו תגובה