מתנה בשישי: 800 שקלים לרכישת משקפיים בבוטיק ורובל אופטיקס

באחד הבקרים כשחיכיתי בתחנת האוטובוס הגיע זוג צעיר שלא הפסיק לריב,הוא אכל מעדן שוקולד והיא שוטפת אותו בצעקות, כל האנשים בתחנה הרגישו נבוכים בגלל סיטואציה, עד שהיא לקחה לו את המעדן שוקולד ושפכה לו על הראש, ומיד עלתה על האוטובוס, ראיתי שהוא עומד נבוך מיהרתי אליו עם חבילת טישו, והתחלתי לנגב לו את השיער, פתאום הוא שיחרר צעקת "לא!", אבל זה היה מאוחר מידי- זה לא היה השיער שהתלכלך במעדן, זו היתה הפאה, תוך כדי ניגוב הזזתי לו את הפאה והחלק הקדמי בפאה הזזתי לאחור, מה שקרע את כל שאר הנוכחים והשאיר אותו עוד יותר נבוך ואותי הוציא מטומטמת

מכירות את זה שמישהו בוהה בך, ואת לרגע לא בטוחה שהוא באמת מתכוון אלייך או לא, ואת נעצרת, בוהה חזרה ומנסה להבין אם את המטרה? זה תמיד קצת מביך כשאת מגלה שהוא בכלל הסתכל על מישהי שעמדה לידך או מאחורייך, אבל זה ממש מתסכל כשזה בחור מהמם במיוחד , בבר לילי, כשאת בעניין בטירוף ומתלהבת מזה שהבחור הנאה פלוס הזה בוהה בך. אז הסתכלתי עליו בחזרה, חייכתי חיוך קטן וסימנתי לו לבוא. והוא בתגובה פשוט סימן לי בתנועות גוף ברורות וחד משמעיות שאני ממש לא המטרה. זה נעשה ממש ברור שאיזה יפיופית אחת דילגה לכיוונו והם התחילו לדבר….פדיחה

טעות זיהוי הבלתי נשכחת שלי קרתה בדיוק לפי חוקי מרפי, בדיוק בפעם הראשונה שאזרתי אומץ לפגוש את ההורים הלא קלים של החבר שלי בחגיגת הברית לרגל הולדת הנין העשירי לסבתא רבא והנכד הראשון להוריו של בן זוגי-חגיגה כפולה ומכופלת. כמו שנהוג אצלנו במשפחה שלי הכנתי מלבד הצק שתי מתנות צנועות אחת לאימו של חברי ואחת לסבתא רבא שסיפרו לי שהנכדים פשוט משוגעים עליה.כשהגענו לאולם האירוע קלטתי מרחוק אישה מבוגרת שמלא מלא ילדים מקיפים אותה והיא מחלקת להם סוכריות והנחתי שזו הסבתא רבא והחלטתי להגדיל ראש ולגשת לברך אותה ראשונה מפאת הכבוד שהיא המבוגרת ביותר ולתת לה את המתנה וכך היה ניגשתי הצגתי את עצמי מהר ובירכתי אותה בהתרגשות לרגל הולדת הנין העשירי שלה- היא הסתכלה עלי די בתדהמה וחשבתי שהיא מופתעת מהאומץ שלי רק שמייד התברר שזו הייתה אמא של החבר שלי ובעלה מסתבר היה עד להכול והחמיץ לי פרצוף בלתי נשכח ופשוט הייתי בהלם וכל כך התביישתי והתייבשתי במקום.כל הערב ניסיתי לא להצליב איתה מבטים וכמובן שאת המתנה השניה נתתי לחבר שלי שיתן לסבתא רבא בעצמו ממני…הספיק לי לערב אחד…
עד היום היא לא סלחה לי באמת…

יש סיפור אחד שגורם לי להאדים בכל פעם שאני נזכר בו, בוקר, 17 שנים לאחור, עת הייתי סטודנטית, ירדתי לבית קפה הקבוע שלי וראיתי את הסטודנט היפיוף משנה שניה יושב עם הקלסר ולומד, הבחור הכי יפה באזור, ניגשתי אליו ואמרתי לו – וואלה גם מאחור אתה נראה יפיוף. איך שסובב את פניו, גיליתי שזה כן מישהו משנה שניה, אבל זה לא היפיוף זה המרצה למסדי נתונים, אדם שלא הסכים לפרגן לי 2 נקודות כדי שאעבור, ובגללו ניגשתי למועד ב היחידי שלי, וחוץ מזה הוא היה רחוק מלהיות יפיוף,הוא לא היה הבין שהתבלבלתי בבן אדם, וברוב חוצפתו עוד ניסה להתקדם איתי ברומנטיקה, איכשהו ברחתי משם ונותרתי עם הטראומה הפדחנית שלי

האמת שאני בחורה די מעופפת ופדחנית ככה שקרו לי הרבה טעויות זיהוי בחיי אבל אחת קלאסית ביותר.
הייתי בחתונה של חברה, כשפתאום בחור אחד מנופף לי מקצה החדר ואומר "היי" נלהב שכזה.
אני, שכנראה הייתי בטוחה שאין עוד אנשים חוץ ממני בעולם, הכנסתי לעצמי לראש שאני מכירה אותו וזה בכלל השכן שלי מהבניין. הוא התקרב אלי, וישר שאלתי אותו "מה נשמע?" "איזה קטע, מה אתה עושה פה?" "אתה עם החתן או הכלה?" ועוד שאלות "סמול טוק" מביכות כאלה. הבחור היה מאוד נחמד ומבולבל ודי זרם איתי אבל מהר מאוד הבנתי שכנראה הזיתי והוא התכוון להגיד שלום למישהו אחר לגמרי שעמד ממש מאחוריי. הוא אמר "ביי" נבוך והמשיך לבנאדם האמיתי שאיתו רצה לדבר ואני חיפשתי את המקום הקרוב ביותר בו אני יכולה לקבור את עצמי…

שמכרתי את הדירה שלנו היינו צריכים ללכת עם האדם שקנה לעירייה לחברת חשמל לחברת הגז בכדי לסגור חשבון ולהעביר בעלות הסתובבתי עם האדם הזה יום שלם ונפרדנו לשלום.לאחר חודשיים ניגש אליי אדם ואמר לי שלום ולא זיהתי אותו מהיכן הוא וממש התביישתי שאמר לי שהוא הקונה של הדירה שלנו .יום שלם הסתובבתי איתו ולא זכרתי אותו פשוט רציתי לקבור את עצמי מאי הנעימות והוא הרגיש שלא זיהתי אותו.שבוע טוב לכולם

טעות הזיהוי היותר מביכה שלי קרתה, איך לא בקניון. הייתי ילדה קטנה (אולי זה מצדיק את זה) וטיילתי ביחד עם סבא וסבתא שלי. כנראה שנעצרתי באחד הדוכנים להסתכל על צמיד כשפתאום אני קולטת שנשארתי לבד. סבא שלי המשיך הלאה ולא שם לב שנעצרתי. טוב, מה עושים? מתחילים לרוץ קדימה ולחפש איש שמנמן עם סווצ'רט, מזל שרק כל הקניון מלא באנשים כאלה. כך קרה ששתי דקות אחר כך אני מחבקת מאחורה משהו כמו שלושה אנשים שכל פעם מחדש מסתובבים עם פרצוף מלחיץ ולא מבינים מאיפה נפלתי עליהם. כמובן שבכל פעם ישר ברחתי בלי להוציא מילה רק שלא יקלטו אותי עד שבסופו של דבר גיליתי את סבא וסבתא שלי איפשהו מאחוריי צוחקים עליי ועל הפרצוף המבוהל שלי. בואו נגיד שמאז אני בודקת פעמיים אם אני באמת מכירה את הבן אדם לפני שאני צועקת ברחבי הקניון או רצה לחבק אותו, דברים שדי מוכרים לכולנו :)

טעות (החוסר) זיהוי הכי מביכה שלי נגרמה בגלל שאני הולכת לרוב בלי משקפיים (יש לי מספר נמוך) ולכן לא מזהה אנשים כל הזמן. השיא היה שלא זיהיתי בחור שיצאתי איתו לדייט שני, למרות שבהיתי לכיוון שלו. הוא חשב שהתעלמתי ממנו, הלך ושלח הודעה שהוא נעלב על ההתעלמות… אופס

במשך כל היסודי היה ילד בשם מור שהיה ממש מאוהב בי, רודף אחריי בהפסקות ומחמיא כל הזמן. בכיתה ה׳ עברתי דירה לעיר אחרת, ואחרי כמה שנים נפגשנו ברחוב במקרה. למרות שעבר מלא זמן הוא עדיין החמיא לי וניסה לפתח שיחה. כשבאתי להגיד את שמו פתאום קלטתי שאני לא זוכרת מהו אז הימרתי שקוראים לו טל (זכרתי משהו קצר). טעיתי. הימרתי שוב שקוראים לו אור. ואז זה כבר היה ממש לא נעים, הוא בסוף הזכיר לי את שמו. בכל אופן לא הייתי מעוניינת ונתתי לו מספר טלפון שגוי

למדתי משפטים באוניברסיטה, וחבר מהלימודים הציע לשדך לי את אחיו התאום.
יצאנו כמה פעמים והלך טוב, ומאוד התלהבתי ממנו… הדייט הראשון היה לקראת סוף חופשת הסמסטר, ואחרי כמה דייטים התחילה שנת הלימודים והבחור שיצאתי איתו גם התחיל ללמוד באוניברסיטה משפטים (ככה שהבחור שאני יוצאת איתו שנה א ואחיו ואני בשנה ב).
ביום הראשון, לפני השעה הראשונה, אני קונה קפה בקפיטריה ויושבת עם כל העולם הדשא, אני רואה את הבחור ודופקת לו נשיקה ענקית בלי להתבלבל….
רק מה? זה היה כמובן התאום הלא נכון…. וכל העולם ראה את זה (כולל הבחור שיצאתי איתו)… כל החבר'ה נקרעו עלי מצחוק, ורק הבחור שיצאתי איתו חשב שזה ממש לא מצחיק שאני לא יודעת להבדיל בינו לבין אחיו וזרק אותי :(.

טעות הזיהוי המביכה שלי הייתה כל כך מביכה (עבורי) כיוון שקרתה באישון לילה לאחר סיטואציה אינטימית.
יחסים עם גברים נוטים לעבוד אצלי הפוך – אני יוצאת לדייט, עם נימוסים ורשמיות, רק אחרי שכבר הפכנו לזוג והכרנו אחד את השניה היטב.
בן זוגי דאז, התעקש לקחת אותי לערב מפתיע ורומנטי, עם ״קיטשיות״ שאיני מאפשרת בדרך כלל.
רכבנו באופנוע בעיצומו של מבול סוער למסעדה נפלאה, שתינו המון יין, וכשחזרנו הייתה לנו סיטואציה אינטימית פרועה ונפלאה אשר בסיומה, בהיותי מטושטשת הן מהיין והן מהאופוריה, קראתי לבחור בשמו של האקס.
עד היום איני בטוחה אם בן זוגי דאז נרדם או התעלם. הגיתי בכך ימים ארוכים לאחר מכן…

לפני שנתיים הלכתי להופעה והתחלתי לשתות לפני שהגעתי לשם. הלכתי ברחוב ושרתי לעצמי, בהתכוונות גדולה ופאתוס גדול את השיר ״מכורה שלי״ של חווה אלברשטיין. דימיינתי את חווה עומדת מולי ושרה אתי, ואז רציתי להיכנס למסיבה, אז אמרתי לה, בדמיוני, ״טוב סיימנו, עכשיו תזוזי״.
נכנסתי למסיבה כשאני לא בטוחה עד כמה הדימיון שלי מתעתע בי. ואז, שתי דקות לאחר מכן, חווה אלברשטיין בכבודה ובעצמה נכנסה אחרי לאולם…

כשהתגייסתי לצבא הייתי במחנה שמונים ונורא צעירה ולא מבינה וכל חייל שהתגייס שבוע לפני עבד עלי שהוא מפקד הבסיס ושאני צריכה להצדיע לו.. לא ידעתי איך מזהים ועל דרגות וכאלה , בקיצור יום אחד דיברתי בטלפון באיזור שאסור ובן אדם ניגש וצועק עלי להפסיק , אני כבר הבנתי את המשחק אז צעקתי עליו בחזרה והמשכתי בשלי.. קצת אח"כ הסתבר שזה באמת היה מפקד הבסיס ואת ההמשך אפשר לנחש..

אז לא חסרות לי פדיחות שנבעו עקב חוסר זיהוי…החל מבהייה על בחור בבר ואחרי כמה דק׳ בזכות ערנות החברות לגלות שאני בוהה באקס ועד התעלמות מאח של החברה הכי טובה כי שוב אני פשוט לא רואה… אבל לדעתי הפדיחה הכי רצינית שהייתה לי היא כשעמדתי בתור עם חברה ופתאום נכנסו שני בחורים ועמדו אחרינו בתור והתחילו לחבק אותי והתחיל סמול טוק ממש נחמד של לפחות רבע שעה עד שהתור שלנו הגיע. אחרי שקמנו ללכת שאלתי את החברה שהייתה איתי מי אלה הבחורים שדיברנו איתם והיא נדהמה לגלות שאני שחקנית ממש טובה ושלא היה לי מושג עם מי אני מדסקסת כבר רבע שעה וענתה שהיא בכלל לא מכירה אותם. ועד היום אין לי מושג מי אלה היו ומאז תמיד יש לי
זוג משקפי ראייה בתיק

האמת, שבדיעבד הסיפור מאוד מצחיק אבל שהוא קרה זה לא היה מצחיק בכלל ובעיקר מביך.
אני וחברות יצאנו למסיבה, בתקופה בה נפרדתי מבחור שיצאתי. היה כרגיל כיף גדול, שתינו רקדנו ונהנו מאוד. התאורה במקום לא הייתה טובה, בלשון המעטה ועם כל האורות המרצדים בקלות אפשר לטעות בזיהוי של מישהו מרחוק. לקראת סוף הערב שמתי לב למישהו שהיה כמה מטרים ממני והייתי בטוחה שזהו אותו בחור שנפרדתי ממנו. הרגשות צפו ועלו ובהחלטה של הרגע הלכתי אליו ונישקתי אותו. כמה דקות אחרי לקחתי אותו ביד והובלתי אותו החוצה ואז הסתבר שהבחור בכלל לא הבחור ממנו נפרדתי ופשוט נגשתי והתנשקתי עם מישהו זר! לזכותו יאמר שהוא היה מקסים ולגמרי הפך את המבוכה שלי למצחיקה מאשר מביכה :)

טעות הזיהוי הכי גדולה שהיתה לי קרתה בפורים , כידוע כולם מעריכים את פורים וממשיכים לחגוג כמה ימים לפני וכמה ימים אחרי. ראיתי ידיד שלי כמה ימים לפני פורים בדרך למסיבה עם גקט מוחיט שחור ארוך ועליו היו פאוצים מודבקים וגם באזור החזה (איפב שהסמל בית ספר ) אז שאלתי אותו בהכי פרגון מהה התחפשת להארי פוטר ? הבן אדם החוויר וגמגם אחרי שניה קלטתי שזה בעצם לא תחפושת וזה גקט שהוא לבש בשביל להראות יותר אלגנטי… זאת טעות זיהוי מביכהחחח

בטיול להודו אחרי הצבא התחיל איתי גבר ישראלי כבן 30 ומשהו. הוא לא מצא חן בעיני ודי עצבן אותי. לפני כשנה, בתור לארומה באוניברסיטה עמדתי מאחורי גבר שהיה דומה לו. התחילה בינינו שיחה, בה הזכרתי מה שהיה בהודו. רק אחר כך הבנתי שזו הייתה טעות ועוד הסתבר לי שזה אחד המתרגלים שלי לשעבר.

כשהלכתי למסיבה פעם אחת עם חברות בא בחור אחד לקראתי וביקש את המספר שלי, הייתי קצת שיכורה ולכן אני חושבת שנתתי לו את המספר, כמה ימים אחרים זה אני מקבלת מאותו אחד הודעה והתחלנו לדבר ומשם קבענו להפגש יום למחרת. כשהגעתי למקום הבנתי למרבה מבוכתי שאני לא זוכרת איך הבחור נראה, והבחנתי בצד בבחור שנשען על הקיר ומסתכל בפלאפון, נגשתי אליו ושאלתי אותו לשמו ומשם התחלנו לדבר. אין לי מושג מה קרה עם הבחור שהייתי אמורה להפגש איתו אבל זה מה שהגורל רצה כנראה..

בתקופה שמילצרתי עבדה איתי מארחת ג'ינג'ית שבשלב מסוים נאלצה לעזוב כי היא התגייסה. במשמרת שישי אחת במהלך העבודה אני מבחין באותה בחורה יושבת עם הגב אלי עם אישה מבוגרת לידה. החלטתי ללכת להבהיל אותה ולחשתי לה מאחורי האוזן בקול קריפי 'מטורף עליך'. וכן, הבנתם נכון, זו בכלל לא הייתה היא, ואנחנו בכלל לא מכירים, והיא נורא נבהלה. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי והתנצלתי מאוד. אח"כ סיפרתי את זה למלצרית אחרת, היא צחקה עלי ממש אבל החליטה להיות חברה והלכה ודפקה לאותה בחורה צ'פחה בגב כאילו הן מכירות והסבירה שגם היא התבלבלה. לא נעים בכלל..

נכנסתי למשרד בעבודה וראיתי מישהו עומד, חשבתי שזה אחד מהחברים הקרובים שלי וככה בצחור נתתי לו בעיטה בתחת עם הרגל. כשהוא הסתובב ראיתי שזה לא אותו חבר אלא מנהל בכיר שרק הגיע לעבודה.!!
כמובן שלא ידעתי צה לעשות קודם, לקבור את עצמי. נהייתי אדומה התנצלתי מליון פעמים. וכמובן שזה הפך לסיפור השנה!! הוא לשמחתי היה קול וצחק

לפני כמה שנים נסעתי עם חברות למרכז אבל קבענו לעלות בתחנות שונות, יצא שאני עליתי תחנה אחריהן. הן סימסו לי באיזה קרון הן נמצאות וכשעליתי לרכבת התקדמתי אליהן, מפה לשם עוד לפני שהתיישבתי וסיפרתי להן מה היה לי בעבודה באותו היום בלגנתי למישהי את השיער והתפרשתי על השולחן הקטן ברכבת.
פתאום אני מסתכלת עליהן וקולטת שאלה בכלל לא חברות שלי וחברות שלי יושבות מושב אחד מאחוריי.

הייתי בערך בת 8 ונכנסתי לארוחת הצהריים בחדר האוכל הקיבוץ . כשראיתי מרחוק את אמא שלי יושבת אמרתי לחברים שאני רצה להגיד לה שלום וחוזרת לשבת איתם. רצתי מהכניסה עד לקצה השני לאמא שלי ונתתי לה צ׳אפחה כזאת על הגב כי רציתי להבהיל אותה.
היא אכן נבהלה, אבל זאת ממש לא הייתה אמא שלי, אלא אישה אחרת לגמרי שלא ממש מחבבת ילדים..
עד היום שאני רואה אותה בקיבוץ לא נעים לי ;)

השעה כבר 16:00, שיעור ספרות אחרון לאותו היום.
התחלתי לנמנם כששמעתי את אחת הבנות מדברת על אישה ששרדה את השואה ועלתה לארץ. הפרטים נשמעו לי מאד מוכרים. היי, רגע! גם אני קראתי את הספר הזה!. כמה חבל שאין באמת כזה ספר, הילדה בכלל סיפרה על סבתא שלה וטעות הזיהוי שלי הפכה אותי לבדיחה של השכבה.