מתנה בשישי: 500 שקלים לקנייה ברשת חנויות WeShoes

ספרו לנו על הדבר הכי מטורף שעשיתם כדי להשיג את נעלי חלומותיכם ואולי תזכו ב-500 שקלים למימוש ב-Weshoes

מאת  | ‏ 25 מאי 2017

מתנה בשישי (צילום: יח"צ)

מתנה בשישי (צילום: שי יחזקאל)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשים מלאי הסטייל של FF, והשבוע:

שובר על סך 500 שקלים לרכישה ב-WeShoes

כל שעליכם לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה -

מה הדבר הכי מטורף שעשית כדי להשיג את נעלי החלומות שלך?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 500 שקלים
ניתן להשיג בסניפי הרשת

**הזוכה ייבחר מבין המגיבים לפוסט עד יום א', 28/5/17 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשר שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר במארז מוצרי עיצוב וטיפוח לשיער של TONI&GUY בשווי 520 שקלים היא איילת, שסיפרה לנו על התספורת שהכי התחרטה עליה: "הפוני שעשיתי לפני שנתיים, והלוואי שזה היה רק בגלל שזה לא התאים לי למבנה הפנים. תקשיבו לסיפור הבא: לפני שנתיים הסתפרתי פוני טרנדי לקראת הקיץ. יצאתי מהמספרה מפונפנת כששיערי מתבדר ברוח ומיהרתי לרכוש מחליק שיאפשר לי לתחזק את הפוני הדנדש שלי. רכשתי לראשונה מחליק מקצועי ויקר, וחוסר הניסיון שלי בשימוש במחליקים ניכר כאשר לפתתי את זרועות המחליק על השורש של הפוני החדש שפשוט נמס מרוב החום ונפל על הרצפה! מעבר לעובדה שקדמת השיער שלי נותרה קירחת בגלל הפוני שנשר, חטפתי כוויה רצינית על הקרקפת ונשארה לי נקודה של קרחת בפרונט שעד היום הזה אני מנסה כל מיני תכשירים כדי להצמיח בה שיער. לכן וללא ספק אותו פוני הוא ה-תספורת שהכי התחרטתי עליה. למרות שחלפו שנתיים, אני עד היום אוכלת את פירות אותו פוני מורעל". 

לא זכית? לא נורא! מבצע שווה מחכה לך באתר WeShoes, זוג שני ב-50% הנחה על כל הדגמים!

השאירו תגובה

 

  • אני הייתי צריכה ללכת לצפון בשבילם
    ואני גרה בדרום 3 שעות נסיעה
    אני כול כך אהבתי אותם והייתי צריכה אותם למסיבת הסיום שלי

    מאת: יהל פרפרה |‏ 11 ביוני 2017 | 21:32
  • הדבר הכי מטורף שעשיתי….שנים היתה לי עצם מכוערת ליד הבוהנים שממש עיוותה לי את הרגלים ובעיקר את האצבעות שעלו אחת על השניה , התביישתי ללכת עם סנדלים כדי שלא יראו ואני שכל כך אוהבת להתלבש ולהתאים נעלים לבגדים….לתיק….החלטתי שאני לא ממשיכה כך ולפני כעשר שנים עברתי ניתוח הלגוס ולגוס בשתי הרגליים, לא היתה מאושרת ממני…..אני זוכרת כשקניתי את הסנדלים עם הרצועה הדקיקה שחושפת את כל הרגל פשוט רקדתי וקיפצתי מול המראה בחדר שינה כמו ילדה קטנה עם זוג הנעלים הראשון.

    מאת: מירי קרמין |‏ 29 במאי 2017 | 18:33
  • הדבר הכי מטורף שעשיתי עבור זוג נעליים הוא כאשר טיילתי לאחרונה בפראג (נובמבר 2016) נסענו עד לדרזדן בשביל פריימרק (המקום הקדוש לישראלים :) . נסיעה לשם כרוכה בנסיעה של שעתיים וחצי שעות ברכבת!
    כאשר הגענו וטיילנו נכנסנו לאחת החנויות המקומיות ואני מדדתי שם נעלי עקב אדומות מושלמות!
    תמיד רציתי נעלי עקב אדומות, הן הכי סקסיות ונועזות- תמיד פחדתי לרכוש אותן, פחדתי שייראו "פרחיות".
    באותה העת גם הפחד השתלט עליי ובסוף לא קניתי. לא הייית שלמה עם ההחלטה אבל החלטתי לוותר.
    מאוחר יותר במהלך היום החלטנו לחזור שוב לפראג כי הקניות היו כבדות לנו ומיצינו את האיזור.
    (חשוב לציין כי הנסיעה הזאת התבצעה יום לפני שחזרנו לארץ!)
    כאשר הגענו חזרה לתחנת הרכבת בפראג המצפון לא הניח לי, לא הבנתי איך לא רכשתי את הנעלי עקב המושלמות האלה. ידעתי שלא אסלח לעצמי והייתי חייבת פשוט לחזור חזרה.
    שלחתי את חברותי למלון עם השקיות שלי ורכשתי כרטיס חדש, שוב ב- 50 יורו, ונסעתי שעתיים וחצי שוב, רכשתי את הנעליים והספקתי על הקשקש את הרכבת האחרונה לפראג! :)

    שמחה לומר שהנעליים ברשותי, נחרשות בכל אירוע וכמעט בכל הזדמנות.
    הנעליים הכי יפות בארון שלי BY FAR :)

    מאת: מירית אהרון |‏ 28 במאי 2017 | 11:59
  • הו, הו, הכפכפים הברזילאיים שלי- אלו שהורידו לי חצי מהחיים והוסיפו לי כמה שערות לבנות מלחץ ועצבים…
    חנכתי אותם בחוף הים האילתי בדיוק ביום הראשון של תחילת עונת הרחצה …. עלו לי סכום תלת ספרתי ולא במטבע הישראלי והיו מודפסים עליהם תמונות מהטיול הגדול… אותן כפכפים אהובות נקברו לי מתחת לחול הים כשנתתי ברוב תמימותי לילדים שלי מעדר ודלי למשחק… הם החליטו שהם משחקים עם הכפכפים שלי מחבואים…במשך חצי יום רכנתי בעמידת ארבע וחיפשתי אותם ללא הצלחה תחת החול הרותח… כשהגיעו הדמעות החליט בעלי לגשת לסוכת המציל ולבקש בקשה אישית עם הפרטים למקרה שמישהו ימצא… המציל מצידו הוביל אותנו למחסן אחורי של הסוכת מציל והגיש לו שואב אבק ענקי נטען שעושים בו שימוש למקרי חירום וככה באמצע החוף באמצע היום מול קהל של מאות סקרנים התחלנו לשאוב ליטרים של חול פנימה ולאחר שעתיים קדחתניים של שאיבה האבידה נמצאה…מטורף מטורף היה שם…

    מאת: הדר |‏ 28 במאי 2017 | 11:03
  • לונדון. מסיבת רווקות. אני והחבורונת מכתתות רגליים בשופינג נחוש למצוא לי נעליים ליום המיוחד בחיי. ואז ראיתי אותם, זוג נעלי כלה מהממות-התאהבות מוחלטת בחלון הראווה של חנות קטנה וצדדית שהייתה לצערי סגורה…ידעתי שאותן שאני רוצה באופן סופי אז אמרתי לחברות שנמשיך עם השופינג הכללי ונחזור לחנות בעוד ארבע שעות שהחנות נפתחת… והנה אנחנו מרוקנות את כל הבחוק באינסוף קניות אבל לחנות ההיא כבר לא זכרנו איך לחזור… איבדנו כיוון ואיבדנו את הראש …. לא ויתרתי עלינו על אוטובוס התיירים האדום ובמשך שלוש שעות, ולא דקה פחות, לא ירדנו ממנו למרות שהוא עשה את אותו סיבוב תיירותי שוב ושוב ושוב עד שאחת החברות שלי נזכרה בדיוק איפה צריך לרדת כדי להגיע לאותה חנות…
    אלו היו שלוש שעות של נסיעה שנראו כמו נצח… כולנו היינו דרוכות על כל הרחובות והסמטות עד שבמזל כשכולן חוץ ממני כבר הרימו ידיים אחת החברות שלי הצליחה להתאפס ולכוון אותנו ובעיקר אותי לנעליים הנכספות ….

    מאת: מורן |‏ 28 במאי 2017 | 11:01
  • היתה לי חברה בעבודה שהיתה מכורה לנעליים והיתה מזמינה מידי שבוע זוג נעליים שונות ומשונות ממדינות מגוונות, שנאתי אותה כל כך, לא בגלל הנעליים חלילה אלא בגלל שהיתה בן אדם דוחה בהתנהגות. לפני חתונת אחותי, החלטתי שאני חייבת את הנעליים הלבנות והמעוטרות שהתאימו בול לשמלה שרכשתי, ונאלצתי להתחבב עליה, לשמוע אותה מלכלכת על בנות המשרד ולחייך כאילו אני מסכימה עם השטויות שהוציאה מהפה, היא פירגנה לי בנעליים לחתונה, יומיים אחרי, כשחזרתי לעבודה, החזרתי לה את הנעליים היפיפיות והחזרתי לה את היחס האמיתי שלי כלפיה. למחרת, כשקלטה מה עשיתי, היא אמרה שהיא חשבה להשאיר אצלי את הנעללים, אבל מאחר שרק שיחקתי אותה, זה לא יקרה לעולם.חכו זה לא נגמר, כששמעתי את זה, לאט לאט חזרתי להיות חברה שלה, וכעבור חודשיים היא הציעה לי את הנעליים, ויתרתי, ואמרתי לה שלא הייתי בסדר בזמנו, ולא אקח ממנה את הנעליים כמו שתיכננתי, אשמח לומר כי השפעתי עליה כחברה והיא כבר לא מלכלכת כמו פעם, ואף התקרבה לשאר בנות המשרד

    מאת: יפית |‏ 28 במאי 2017 | 10:48
  • לפני כשנה וחצי בדרכי לעבודה ראיתי נעליים מהממות בחנות מעצבים . המידה שלי נגמרה ונאמר לי שיגיע משלוח חדש בעוד שבועיים. יום יום הגעתי לחנות ושאלתי האם הנעליים כבר הגיעו , אפילו התקשרתי ו"תזכרתי" את המוכרות כדי שלא ישכחו אותי, עד שלבסוף אחת המוכרות התקשרה אליי ובישרה לי שהנעליים הגיעו . הרגשתי כאילו זכיתי בלוטו , הגעתי במהירות לחנות קורנת מאושר , המוכרות הסתכלו עליי בחיוך רחב לאור המאורע המרגש ( יכולתי לראות להן בעיניים שהן ממש שמחו בשבילי או שהן פשוט שמחו שיותר לא אציק להן חחח ) ומאותו הרגע שהתאחדנו הן שלי לתמיד.

    מאת: אודליה |‏ 27 במאי 2017 | 23:54
  • אני אומנם אישה מבוגרת (בת 30) עם מקצוע, נשואה, עבודת, עצמאית וכדומה.. אבל יש לי מנהג שאני עושה מניפולציות רגשיות לאבא שלי בשביל שיקנה לי פריטי אופנה נחשקים שלא עומדים בתקציב שלי… בדרך כלל מה שאני עושה זה מראה לו "בטעות" תמונה בפלאפון של משהו שאני רוצה, או שאני "במקרה" מדברת על איזה פריט עם אחותי כשהוא בסביבה. אחר כך אני מספרת איזה סיפור נוסטלגי מהילדות ואז מראה לו איזה תמונה או שתיים וככה אני "סוגרת עסקה".זה בדרך כלל עובד לי (אני עושה את זה לעיתים רחוקות כל כמה חודשים). פעם היה איזה זוג נעלים שממש רציתי, והמניפולציות הרגליות לא עבדו, אז ישבתי כמה שעות בשבת והכנתי קולג' ממש מושקע של מלא תמונות שלנו ביחד… הוא השתכנע וקנה לי את הזוג הנחשק – מגף מטריף חושים של מעצב ישראלי מהמם…
    אני לפעמים מרגישה קצת פאטית שאני עושה מניפולציות לאבא שלי, אבל במקרה הזה זה היה ממש שווה את זה…

    מאת: מיה |‏ 27 במאי 2017 | 16:52
  • לא בשביל נעלי החלומות שלי אבל כן קצת מטורף. בגלל שהבן הצעיר שלי שונא להסתובב בחנויות וקניונים ואין לו סבלנות למדוד, אני מודדת נעליים במקומו כי אנחנו בערך אותה מידה (לפעמים הוא צריך מידה אחת יותר ממני). ככה אני חוסכת ממנו להסתובב בחנויות ומונעת ממנו מבוכה (הוא נתקף טיקים לפעמים במקומות הומים כי יש לו תסמונת טורט). בשבילו להסתובב בקניון זה עונש. הכי מטורף היה לפני חצי שנה. חיפשתי לו מגפיים יפות לכבוד חתונה במשפחה. נכנסתי לחנות של בגדי ונעלי גברים והתחלתי למדוד שם מגפיים במקומו. ייאמר לזכות המוכרים שהם הבינו (אחרי שהסברתי להם) והיו מאוד אדיבים ועזרו לי. בסוף פספסתי במידה (הילד ביגפוט והרגל גדלה מהר …) וחזרתי כעבור שבוע לסבב מדידות נוסף ולקחתי מידה יותר גדולה. והמוכרים שוב היו מאוד נחמדים וסבלניים.

    מאת: תמי |‏ 27 במאי 2017 | 15:30
  • כשהייתי בכיתה ט' לכול החברות שלי היו נעלי ספורט של נייקי, ורק לי היו איזה זוג מעפן.. קרצצתי להורים שלי שיקנו לי והם לא הסכימו כי הם אמרו שאני לא עושה בכלל ספורט ובקושי משתתפת בשיעורי ספורט בבית הספר… בסוף, אחרי ניגוסים רבים הם אמרו לי שאם אני אזכה בתחרות ריצה של השכבה הם יקנו לי… ממש ממש התאמצתי במשך חודשיים רצתי כמעט כל ערב, ואז הגיעה התחרות ו…… הגעתי מקום שני… התבאסתי ממש, אבל הם קנו לי את הנעלים בכל זאת בגלל שהשקעתי מלא מאמץ… אני כמובן שומרת את הנעלים האלה, ועד היום אני אוהבת לרוץ בזכותם, ואפילו רצתי לפני כמה שנים חצי מרתון…

    מאת: יסמין |‏ 27 במאי 2017 | 15:26
  • Noam.rotem3@gmail.com
    האמת, שלא מדובר על נעלי החלומות שלי אלא על כפכפי הוויאנס שחורות פשוטות שבכל פגישת חברות צריך סימון מיוחד כדי לא להתבלבל. הסיפור הוא כזה – טיילתי במזרח עם חברות וכמו בכל מקום במזרח חובה להוריד את הנעליים בכניסה. הורדתי את הכפכפים וישבנו לאכול. כשחזרנו לקחת אותן על מנת להמשיך את הערב למקום אחרגיליתי שהכפכפים נלקחו בטעות על ידי אחת מהמטיילות (הרבות!!) שהיו באי. החלטתי שאני מחפשת את הכפכפים שלי ולאחר חיפושים שנמשכו יום שלם במקומות שונים, מצאתי אותן מונחות על סלע במפל יחד עם תיירת שהיתה באותו האי. החלפנו נעליים והמשכתי את היום שלי. אין כמו הוויאנס שחורות, נעלי החלומות!

    מאת: נועם רותם |‏ 26 במאי 2017 | 23:42
  • לפני חודשיים נסעתי עם חבר שלי לאילת, ולאחר שבוע היה אמור להתקיים חתונה של חברה, נהנו בחופשה, טיילנו במקומות ונכנסתי לחנות נעלים ששם קרצו לי זוג שנורא אהבתי אך לא הייתה את המידה, אמרתי לעצמי שאצא גם באזור המרכז ולא אנעל עליהן, חזרנו למרכז חיפשתי וחיפשתי החתונה מתקרבת ולא מצאתי דבר, יומיים לחתונה החלטתי להתקשר לחנות ולשאול אם הביאו את המידה והן אמרו שאכן יש, לאחר שכנועים לבקש מהחבר טיול ספונטני לאילת ועל הדרך לקחת את זוג הנעליים שככ רציתי הוא נענה בחיוב,לקחנו למחרת בבוקר טיסה ישר שנחתנו הלכנו לחנות ולקחנו את הנעל שככ רציתי ובזכותה עשינו יום כיף נוסף באילת, לא האמנתי שאחזור בשביל נעל לאילת, אבל בחיים מגלים כמה צריכים להיות ספונטנים , מדי פעם

    מאת: רז אלוג |‏ 26 במאי 2017 | 19:36
  • איך השגתי את נעליי חלומותיי?
    כשהייתי בת 16 הייתי מאוהבת בקים קרדישיאן. המעריצה הכי גדולה שלה בעולם! היו לי פוסטרים שלה. ותמונות שלה על הקיר בחדר.
    יום אחד היא פרסמה איזו תמונה עם נעליים מדהימות ובתור מעריצה הדבר שרציתי דבר ראשון לעשות זה לקנות אותם! לפני כולם ומהר! אבל בתור אחת שגדלה בבית בלי יותר מידי אמצעים לא ידעתי כל כך איך. הלכתי לכל חור להציע את שירותיי הניקיון שלי שם… אחרי ששטפתי כלים ומחבתות במקדונלס, ניקיתי את הרצפה של המטבח בביג אפל פיצה ושטפתי חדרי מדרגות 4 פעמים בשבוע ועבדתי הרבה זמן ממש קשה השגתי את הכסף…
    התקשרתי לברר אצל החנות שמיבאת אותם לארץ מתי הנעליים מגיעות.
    ו…
    הודיעו לי שהם הגיעו שבוע לפני שהתקשרתי ונגמר המלאי.

    מאת: רביד |‏ 26 במאי 2017 | 14:50
  • הדבר הכי משוגע שעשיתי כדי להשיג את נעליי החלומות שלי, היה מכירת הצעצועים שלי ומכירה של חלקים מפליימוביל.
    אני מדברת על כיתה ד ככה.
    הייתי במריבה מטופשת עם אמא שלי שלא הסכימה לקנות לי בעיר באותו היום נעליים שרציתי. כשחזרתי הביתה והיא הלכה לישון צהריים, אספתי את הצעצועים שלי ועברתי בין הבתים בשכונה בניסיון למכור את המשחקים העלובים שלי כדי לגייס כסף לנעליים האלו שרציתי.
    היום, אחרי שנים אני צוחקת על המקרה…
    ובנוגע לנעליים- לא נקנו. ולמשחקים שלי- אמא גילתה והייתי צריכה לעבור בכל הבתים חזרה לבקש את הצעצועים ולהחזיר את הכסף

    מאת: הדר טל |‏ 26 במאי 2017 | 14:37
  • הדבר הכי מטורף שעשיתי עבור זוג נעליים זורק אותי אחורה לחופש הגדול של סוף כיתה ו'.
    רציתי ד"ר מרטינז בצבע סגול חציל, אבל הן היו יקרות מדי.
    ואני? לא היה סיכוי שאתחיל את חטיבת הביניים בלעדיהן.
    התחננתי להורים, אפילו רציתי לעבוד תמורתן (הם חשבו שאני עדיין קטנה), עד שלבסוף אמא שלי התרצתה והסכימה ש"אעבוד" תמורתן. אצלה.
    היא תימחרה לי שווי של כל מטלה שאבצע בבית בחופש הגדול (כולל סידור החדרים של אחים שלי!), עד שצברתי מספיק כסף כדי לקנות את הזוג המיוחל!!
    אבל לפעמים המציאות אכזרית, ועד שצברתי את הכסף במשך חודש וחצי, לא נשאר זוג בצבע ובמידה שלי באף חנות באשקלון.
    אז הייתי חייבת לנסוע לת"א. אבל מה? להגיע ממושב בדרום זה סיפור. אז ביררנו מי מהמושב נוסע לת"א באותו השבוע. לא מצאנו, וכך ההורים שלי נאלצו להסיע אותי לאשקלון, משם לקחתי אוטובוס עד לדיזינגוף סנטר, וכך זכיתי לד"ר מרטינז סגולות 3 ימים לפני תחילת חטיבת הביניים.

    מאת: שיר |‏ 26 במאי 2017 | 14:33
  • אני לוחמת ביחדיה שנקראת רוכב שמיים. ביחדיה יש מסורות שנקראת מסע נעליים, עושים מסע בים (ממש בתוך הים עצמו) ובדיונות חול ענקיות במטרה להרוס את הנעליים שקיבלנו בבקו"ם ולהחליף אותן בנעליי חי"ר שנחשבות טובות הרבה יותר.
    אז ארחי מסע מתיש קיבלתי את נעלי החי"ר החדשות שלי, שאומנם הן לא נעלי חלומות רגילות, אבל באותו רגע בהחלט חלמתי עליהן

    מאת: נעה דה-פיצוטו |‏ 26 במאי 2017 | 12:12
  • בקיץ האחרון טיילתי בלונדון , כמו בחורה רגילה שעושה שופינג מדדתי נעליים מושלמות שהיו בדיוק מה שחיפשתי!! באותו רגע לא קניתי אותן כי יש לי קטע כזה "אמשיך לחשוב על זה" .. וכן המשכתי לחשוב על זה עד סוף הטיול ולא הפסקתי להציק על זה לאמא שלי.
    ביום האחרון הגענו לשדה התעופה והייתי ממש מבואסת שחזרתי בלי הנעליים ואמא שלי ראתה את זה. באותו רגע לקחנו מונית משדה התעופה ונסענו לקחת את הנעליים שלי מאוקספורד סטריט.. כמעט פספסנו את הטיסה אבל לפחות יש לי את הנעליים שתמיד רציתי :)

    מאת: יובל |‏ 26 במאי 2017 | 10:32
  • זה היה בחתונה של אחי
    רציתי שהבנות יתלבשו אותו דבר
    נגשתי לתופרת שתפרה להן שמלות לבנות מהממות
    חשבתי שנעליים זה שטויות למצוא
    עד שהגיע באמת הזמן למצוא אותן
    הפכתי את כל הקניון
    הייתי צריכה מידות 32 34 ו38.5
    מה שהסתבר לי ש38.5 זה התפר בין נערה לאישה
    ולא בכל החנויות אמצא נעליים זהות
    בשלושת המידות
    בסוף מצאתי בזארה
    רק שמידה 34 היתה חסרה
    ניסיתי להזמין ניסיתי לחפש בכל מיני סניפים
    אמרו לי שלפעמים המלאי במחשב לא נכון
    שלחתי חברים ומשפחה לסניפים כמעט בכל הארץ
    בסוף אחת העובדות איתרה לי זוג בהרצליה
    התקשרתי לשם ואמרתי למוכרת לשבת עליהן עד שאני מגיעה
    עליתי לאוטו ונסעתי שעתיים להרצליה בפקקים מטורפים של חמישי
    ובסוף הגעתי וקניתי
    שלושתן היו לבושות אותו דהר בחתונה
    ופשוט היו מהממות :-)

    מאת: אודי |‏ 26 במאי 2017 | 10:01
  • יש לי פטיש לנעלים!!
    אני יכולה לראות תמונה באינטרנט ולהפוך עולמות כדי להשיג אותם
    ככה קרה לי עם זוג נייקי שראיתי
    באיביי
    טסנו לאיטליה
    והפכתי את כל החנויות בחיפוש אחר הנעל הזאת ולא מצאתי
    חיפשתי באינטרנט וראיתי סניף ענק של נייקי
    חנות של 3 קומות באיזה קניון במילאנו
    נסענו 4 שעות במטרו ועוד 45 דק ברגל
    והגענו
    הנעל לא היתה אך המוכר נשבע שיש אותה בקניון בעיר הסמוכה מונזה
    תפסנו מונית ונסענו הגענו ממש סמוך לסגירה
    והנה הנעל היתה בחלון ראוווה
    הרגשתי פרפרים בבטן
    קניתי 2 צבעים ואני נועלת אותם עד היום
    5 שנים אחרי :-)

    מאת: אודליה |‏ 26 במאי 2017 | 08:33
  • אז אני יודעת שהיום 400 לא נחשב "כל כך" הרבה בשביל זוג סנדלים, אבל בשביל ילדה בכיתה ו' זה כן. אחרי הבת מצווה שלי קיבלתי גיפט קארד על סך כמה מאות שקלים, כמובן שבזבזתי ישר על ההתחלה בערך שלושת רבעי ממנו בביקור הראשון שלי בקניון ואז, ראיתי אותן. זוג סנדלים יפייפיות בצבע זהב עם עיטורים, הם היו פשוט כל כך יפות שנורא רציתי אותן. איך לא הלכתי לחנות הזאת קודם? פשוט מאד, לחנות קוראים nine west ואני חשבתי שזה tight west אז פסלתי בגלל שחשבתי שזאת חנות למוצרי שינה (כיתה ו וכו'). ישר גייסתי את כל הכוחות שלי והלכתי לעשות בייביסטרים וקצת עזרה מאמא, עד שבסוף הם היו שלי!! עד שהם נקרעו בבר מצווה של אחי :(. לא נורא דני דן, זה סופו של כל סנדל.

    מאת: נעמי |‏ 26 במאי 2017 | 07:45